שו"ת רב פעלים, חלק א, אבן העזר ג׳Responsa Rav Pealim, Volume I, Even HaEzer 3

א׳שאלה ותשובה זו נמצאת בעיר בצרה יע"א וחתים עלה עט"ר הרה"ג מו"ז רבינו משה חיים זצ"ל.

ב׳מעשה שהיה בעיר בצרה, באצלאן בן שירי, שראתה אותו אשת ישועה ח' מרדכי מנאף עם הבת שלה, שהיא בת ארבעה שנים מ"מ, והלכה האשה הנז' וקבלה עליו אצל הנשיא, ולא הודה עד שהכוהו במקלות והודה על הבת הנז', ולהיות כי אצלאן הנז' מעשיו רעים חקרו ודרשו ממנו על מעשים אחרים אם עשה או לאו, ובתוך הדברים אמר שסיפר לו אפרים שעשה זנות עם בת השמש, וגם עם אשת יצחק ח' מרדכי, ושאלו ממנו אם הוא לא עשה רע עם הנשים האלה, והשיב עם בת השמש לא עשה, אבל עם אשת יצחק ח' מרדכי עשה, ושאלו אותו מתי עשה עם אשת יצחק הנז', ואמר פעם אחת קודם פורים ופעם אחת ליל פורים, ושאלו אותו איך נשמעה לו, והשיב אחר שסיפר לו אפרים עליה, הלך הוא אצלה והפחידה שאם לא תשמע לו אז הוא יגלה את עונה מה שעשתה עם אפרים, ולכך נתרצית לו. והיחידים הי"ו שנו ושלשו עמו הדברים, ועשו איום וגיזום, והוא לא החליף דבריו, וכל הדברים האלה אשר דברו עמו היתה בפני הבעל והאשה, ואח"כ דברו יחידי הקהל עם האשה על ענין זה, ואמרה לא היו דברים מעולם, וכל דבריו שקר וכזב, ויש לו שנאה עמנו לכך מוציא שם רע עלי. גם עוד הביאו יחידי הקהל את אפרים, ואמרו לו מה אתה אומר על דברים אלו שדבר אצלאן, והשיב שאצלאן שקר מדבר ונשאר הענין ליום השני, וביום השני דברו יחידי הקהל עם אפרים והבטיחו אותו שידבר אמת ולא יתפחד, ואז הודה ולא בוש על בת השמש, ואח"כ על אשת יצחק הנז', ואז גזרו יחידי הקהל על שתי נשים אלו שילכו לבית אביהם ויתפרדו מבעליהם, עד שישלחו שאלה זו למורינו ורבינו האדון הי"ו. ואחר שיצאו אצלאן ואפרים מבית הנשיא, אמר אפרים לפני כמה אנשים, מה שהודיתי הוא שקר כדי להציל עצמי מן המקלות, ואז הנשיא ויחידי הקהל בשמעם דברי אפרים שהיה מדבר לפני כמה בני אדם על הודאתו שהיא שקר, חזרו והביאו לפניהם את אפרים וכל הנז"ל, ויאמר אפרים רבותי אני אומר עתה האמת לפני ה' ולפניכם, שאותם הדברים שאמרתי לפניכם אותו היום על הנשים הנזכרים הם שקר, ומחמת הפחד שלא תכוני במקלות הודיתי בהם, אך אצלאן עודנו עומד בדבריו ואמר לאפרים בפני הנשיא ויחידי הקהל, אתה ספרת לי במקום פ', שעשית זנות עם שתי הנשים הנז"ל, והשיב לו אפרים שקר אתה מדבר, לא אמרתי לך דברים אלו, ולא עשיתי כלום עם הנשים ההם. ויוודע למורינו נר"ו, כי יצחק ח' מרדכי בעל האשה, וגם אמו וגם אנשים אחרים הדרים עמהם בחצר מזכין את האשה, ואומרים שאין להם חשש בה בענין, וגם אומרים שזה אצלאן יש לו שנאה עמהם. גם יוודע למורינו נר"ו שאשתו של יצחק הנז' היא מעוברת, ויש לה שמונה חודשים בעיבור, ולכן לא נגענו בה, ורק הפרדנו אותה מבעלה עד שתוציא לאור משפט, ותודיעינו להיכן הדין נוטה ותשובתו הרמת'ה מהרה תצמח:

ג׳ע"כ השאלה:

ד׳תשובה. גרסינן בסנהדרין דף ט' ע"ב, א"ר יוסף פלוני רבעו לאנסו הוא ואחר מצטרפין להרגו, לרצונו רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד, רבא אמר אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע. ופירש רש"י רבא אמר אין אדם נפסל לעדות בהודאת פיו, דאדם קרוב אצל עצמו, הילכך אין אדם משים עצמו רשע, כלומר על עדות עצמו אינו נעשה רשע, שהרי התורה פסלה קרוב לעדות ונהרג הרובע דפלגינן דבורא ומהימנא לה לגבי חבריה, ולא מהימנא ליה לגבי עדות לפסול לעדות, ע"כ. וכרבא פסקו כל הפוסקים שאין אדם משים עצמו רשע, דקרוב הוא אצל עצמו ופלגינן דבוריה, וכן פסק מרן בשה"ט ח"מ סי' ל"ד סעיף כ"ה אין אדם נפסל בעבירה ע"פ עצמו, אלא ע"פ עדים שיעידו עליו, שאין אדם משים עצמו רשע, ובסעיף כ"ו כתב לוה שהעיד על המלוה וכו' אע"פ שעושה עצמו רשע פלגינן דבוריה, ומאמינין אותו לגבי מלוה ולא לגבי עצמו, וכן אם העיד פלוני רבעו אפילו לרצונו הוא ואחר מצטרפין לפסלו ע"ש. וא"כ לכאורה נראה בנ"ד שהעידו אצלאן ואפרים שעשו זנות עם אשת יצחק ח' מרדכי, אע"ג דלגבי דידהו לא נאמנים, מ"מ נאמנים לגבי אשת יצחק הנז':

ה׳אמנם ראינו להרשב"א ז"ל בתשובה סי' אלף רל"ז, שחילק בין פלוני רבעני לבין אני רבעתי את פלוני, שאם אמר רבעתי את פלוני לא פלגינן דבוריה, דאין קישוי אלא לדעת שלא נוכל לומר שרבע את פלוני באונס אלא ברצון, ולכן לא פלגינן דבוריה ואינו נאמן על חבירו. ולכאורה נראה דבריו אלו סותרין דבריו דסי' תקנ"ב, שנשאל עמ"ש שמעו מעוף הפורח באויר וכו', והשיב מסתברא דפלגינן דבוריה, ואין דנין אותו כאלו העיד שהוא בא עליה, אלא כאלו מעיד שזינתה, וי"ל דסובר כיון דאין קשוי אלא לדעת, א"כ אם הודה שבא עליה אינו אלא ברצונו, ואין לומר שהוא לאנסו דאין קשוי בלא דעת. ברם יש להשיב, דהתם אמר פלונית זינתה עמי, ופלגינן דבוריה דכאלו לא אמר אלא פלונית זינתה בלבד, וכן מור"ם באה"ע סי' קט"ו ס"ז הביא דברי הרשב"א בזה הלשון, אמר אחד על אשה אחת שזינתה עמו, נאמן עליה בעד אחד דפלגינן דבוריה וכו' ע"ש, ומ"ש עמי לא מהימנן ליה, וכמ"ש רבא דאם אמר פלוני רבעני לרצוני כאלו אמר רבעני לבד, דמפרשינן לאנסו, ומה שסיים לרצוני גייזינן ליה ולא נאמין אותו, וכן תירץ הרב החבי"ב ז"ל בכנה"ג הגה"ט אות ע"ז עי"ש:

ו׳נמצינו למידין שיש הפרש בין שאמר זניתי עם פלונית, לבין שאמר פלונית זינתה עמי, שאם אמר זניתי עם פלונית לא פלגינן דבוריה, ואינו נאמן כלל לא על עצמו ולא על האשה, אבל אמר זינתה פלונית עמי פלגינן דבוריה, ונראה ג"כ שאם אמר עם פלונית זניתי לא פלגינן דבוריה, שאם פלגינן דבוריה ואמרינן כאלו לא אמר אלא דבור עם פלונית לבד, ומלת זניתי גייזינן לה, לא יש שום משמעות באומרו עם פלונית בלבד, דאין לזה משמעות כי אם בצירוף מלת זניתי, ולכן לא פלגינן דבוריה בהכי, ואינו נאמן לא על עצמו ולא על האשה, וכן נראה אם אמר עם אשת ראובן לא עשיתי אבל עם אשת שמעון עשיתי לא פלגינן דבוריה, דאם פלגינן דבוריה ונאמר מה שאמר עם אשת שמעון עשיתי גייזינן מלת עשיתי, אין משמעות למאמר עם אשת שמעון בלבד, ואם נפרש דקאי על דבורו שאמר עם אשת ראובן לא עשיתי, אבל עם אשת שמעון היינו ר"ל עשיתי, א"כ הודה שעשה הוא עם אשת שמעון, ולא נוכל לפרש דאחרים עשו עם אשת שמעון, כי בשלמא אם היה אומר עם אשת ראובן לא נעשה, אבל עם אשת שמעון עשיתי היינו גייזין מלת עשיתי דאשת שמעון, והיינו מפרשים דבריו כך, עם אשת ראובן לא נעשה מאחרים, אבל עם אשת שמעון נעשה מאחרים, אבל בזה הלשון שאמר עם אשת ראובן לא עשיתי, אבל עם אשת שמעון עשיתי, לא אפשר למיגז דבוריה, דאם פלגינן דבוריה אין לנשאר שום משמעות לפרשם על אחרים, ועיין בשו"ת פני משה ח"א סי' פ"ט, ומשפטי שמואל סי' קכ"ז דף קס"ו סוף עמוד א', יע"ש:

ז׳גם הרב חסד לאברהם ז"ל על נידון שלו שהיה על הודאת החשוד שהודה, וכה היה דברו, פעם אחת הסיתני, שהביא דברי הרשב"א וכתב וז"ל, וכפי זה ממילא בנ"ד נמי בתחלת דבורו שאמר הזונה הסיתני מיד נתבטל עדותו, דלא שייך לפלוגי דבוריה, דמלת הסיתני לא שייך לאחר רק עמו, ואין אדם משים עצמו רשע, ואם תאמר שהוא באונס אין קשוי אלא לדעת, כמ"ש הרשב"א וכו', עי"ש:

ח׳א"כ בנ"ד, שאמר אצלאן עם בת השמש לא עשיתי, אבל עם אשת יצחק ח' מרדכי עשיתי, אין לפרש משמעות דבריו אלא על עצמו ולא על אחרים, ולא פלגינן דבוריה, ואז אינו נאמן לא על עצמו ולא על האשה. אמנם אפרים לא ידעתי מן השאלה הנז' איך היו דבריו, דלא פירשו בשאלה איך היה סגנון דבריו, אם היה בסגנון דפלגינן דבוריה או לאו, ואיך שיהיה אפילו אם היו בסגנון דפלגינן דבוריה, לא יש כאן אלא אחד, כי דברי אצלאן ודאי לא פלגינן לפי מ"ש הרשב"א ז"ל:

ט׳ואע"ג דמצינו להרב פני משה סי' פ"ט, דאחר שהביא דברי הרשב"א כתב איברא דנראה לי, כיון דכל שאר הפוסקים לא חילקו בכה"ג דהרשב"א, אפשר לומר דפליגי עליה, דאי לא תימא הכי לא הוו שתקי מינה, ולא הוה משתמיט שום אחד לפלוגי בהכי, מ"מ מסיק הרב ז"ל בין הכי ובין הכי מדי ספיקא לא נפקא ע"ש, ור"ל שאם אין הבעל רוצה לגרש לא כייפינן ליה, ועוד כתב דבכל דבר שהוא מחלוקת אין לאסור אשה על בעלה, כיון דהוייא חומרא דאתי לידי קולא וכו' יע"ש, ולכן בנ"ד כיון דדברי אצלאן הם בסגנון דלא פלגינן דבוריה, אין יכולים לכפות הבעל לגרש:

י׳גם י"ל בדברי אפרים, דבתחלה אמר שאצלאן שקר מדבר, וביום שני הודה ולא בוש כנז' בשאלה, אם נאמר בכה"ג כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד, כי ביום ראשון הכחיש את אצלאן, ואמר מה שאמר אצלאן שעשה זנות עם בת השמש וגם עם אשת יצחק הוא שקר, נמצא העיד שלא עשו זנות, ואין יכול להגיד ביום שני שעשו זנות, ואפשר לומר שאם היו דבריו של אפרים ביום השני בסגנון דפלגינן דבוריה, דאנחנו אומרים הוא לא עשה אלא האשה זינתה עם אחרים, אז י"ל דאין בזה דין אינו חוזר ומגיד, לפי שאנחנו אומרים ומכוונים דבריו הראשונים עם האחרונים, שאינו סותר דבריו הראשונים, דאנחנו אומרים מה שאמר בתחלה אצלאן שקר מדבר, כונתו בזה על מה שאמר אצלאן שאני זניתי עם אלו, וזה שקר, כי אני לא זניתי, ועל זה קאמר שאצלאן שקר מדבר, ומה שהודה ביום השני אם היו דבריו בסגנון דפלגינן דבוריה, דהיינו שנאמר שהם זנו עם אחרים, וכאלו לא אמר על עצמו כלום, נמצא אחר דמיגז גייזינן לדבוריה שאנחנו משליכים מה שאמר על עצמו, וכאלו לא אמר כלום על עצמו נמצא אז דבריו אלו של יום השני אינם סותרים דבריו הראשונים, וצריך להתיישב בענין זה אם נוכל לומר כך, ועיין בב"י סי' כ"ט, ובש"ע סעיף א' מ"ש מרן ז"ל, וכן אם אינו סותר עיקר דבריו הראשונים, כגון שדבריו סתומים וסובלים ביאור א' משני עניינים, משמעות א' קרוב וא' רחוק, כל שאנו יכולים לכוין דברי העד וכו' יש לתרץ וכו' יע"ש:

י״אעוד י"ל על מה שבא בשאלה, דאחר שיצא אפרים מבית הנשיא היה אומר בפני העולם מה שהודתי הוא מפחדי שלא יכוני במקלות, ואחר שהביאו אותו הנשיא ויחידי הקהל לפניהם ג"כ אמר להם כדברים האלה שהודה מפחדו, הנה נראה אם אמרו לו בתחלה שיודה, ואם לא יודה יכוהו ואז הודה, יש לו אמתלא אלימתא לומר שהודה מפני הפחד, אבל אם לא אמרו אם לא יודה יכוהו, אלא אמרו לו תודה ואל תתפחד, יש פנים לומר שאין לו אמתלא בזה, ויש פנים נמי לומר, כיון שהוא ראה בעיניו שהכו את אצלאן במקלות כדי שיודה, חשב בדעתו גם לו יהיו מכים אם לא יודה, ולכך הודה בשקר כדי להציל עצמו מן מכות גדולות של המקלות:

י״בוהנה יש עוד רעותא באלה העדיות, שלא עשו בעדים דרישה וחקירה, והרבה מן הפוסקים ס"ל, שאם באו עדים להעיד על אשת איש שזינתה לאוסרה על בעלה, בעינן דרישה וחקירה, וכנז' בח"מ סי' למ"ד, גם מרן ז"ל בשה"ט אה"ע סי' י"א סעיף ד' כתב, י"א שאם באו עדים על א"א שזינתה צריכין דרישה וחקירה, ואע"ג דכתב י"א דעתו לפסוק כן להלכה, וכ"כ מהר"י עייאש ז"ל בבית יאודה אה"ע סי' י"ט, דדעת מרן ז"ל צריכין דרישה וחקירה, וא"כ בנ"ד שלא עשו דרישה וחקירה יכול אפרים לחזור מדבריו הראשונים לומר מה שאמר תחלה שקר הוא, וכ"ש דנותן אמתלא לדבריו, דקי"ל כל מקום שצריך דו"ח ולא עשו ב"ד דו"ח יכולים העדים לחזור מדבריהם הראשונים, וכמ"ש בירושלמי, ובתוספתא דכתובות, וכן פסקו הפוסקים, ועיין בטור וב"י בח"מ סי' כ"ט, ועיין מ"ש הרב מהר"א אלפנדרי ז"ל הובאו דבריו בספר בני דוד ע"ש, באופן דלאסור אשה על בעלה, דעת רוב הפוסקים ומרן ז"ל עמהם צריכין דו"ח, ואם לא עשו דו"ח יכולים לחזור בהם ואין בזה משום חוזר ומגיד. ועל כן אפילו אם היו דברי אפרים בסגנון דפלגינן דבוריה, מ"מ לדבריו אחרונים אנו שומעין כיון דלא עשו דו"ח, וכ"ש שהוא נותן אמתלא, ומפורש בהרמב"ם ה' עדות פ"א ופ"ב מה הם דרישה וחקירה, והם לא עשו כלום מזה:

י״גגם עוד לא ידענו, אם כל זה הנזכר בשאלה היה בפני ב"ד שראויים לקבל עדות או לאו, דאם לא היו בפני ב"ד שראויים לקבל עדות, יכולים לחזור בהם. ברם אין לפסול עדות זו בשביל שלא היתה עדות מיוחדת, שלא ראו אצלאן ואפרים בבת אחת, ואית דס"ל לאסור אשה על בעלה בעינן עדות מיוחדת, דכבר עמד הרב מהר"י עייאש בבית יאודה אה"ע סי' י"ט על זה, וכתב לענין פסק הלכה נראה ברור, כיון דמרן ז"ל פסק בשני הטורים דעידי כיעור מצטרפין, ונמשך אחריו מור"ם ז"ל בהגה"ה בשני המקומות וכו', אנו אין לנו אלא דברי מרן כי לו משפט ההוראה וכו', עי"ש:

י״דוגם עוד מ"ש בשאלה על אצלאן מעשיו רעים, לא ידענו מה הם, דאם יש עדים שעשה איזה עבירה שנפסל בה לעדות, א"כ אין בדבריו ממש. גם זאת ועוד אחרת לפי מה ששמענו, שזה אצלן ואפרים קרובים זל"ז והם שני בשני, ועיין ב"י אה"ע סי' מ"ב ובכנה"ג שם. גם שמענו כי אפרים ואצלאן קרובים ליצחק ח' מרדכי בעל האשה, והם שני בשני, ואע"פ שהקורבה היא מצד האם, ולדעת הרמב"ם קרבת האם אינם פסולים אלא מדרבנן, מ"מ רוב הפוסקים חולקים על הרמב"ם, וס"ל שהם פיסול דאורייתא, ולפי סברתם לא נאסרה האשה על פיהם של אלו, ועיין משפטי שמואל סי' קכ"ד, ומהרש"ך ח"ב סי' ר"ב, דס"ל סברת הרמב"ם הוי יחידאה, וגם איכא דס"ל דגם הרמב"ם סובר פסולים מדאורייתא, ועיין מ"ש מרן ז"ל משם תשובת הרשב"א ז"ל, ועיין להש"ך ז"ל בח"מ סי' ל"ג, ובחשק שלמה ומטה שמעון שם יע"ש:

ט״והמורם מכל האמור, בנ"ד אין יכולים לכוף את יצחק בעל האשה לגרש את אשתו, ולא נוכל לאוסרה עליו, וכ"ש בת השמש שלא דבר עליה בזנות אלא אפרים בלבד. והשי"ת יצילנו משגיאות, ויראינו מתורתו נפלאות.

ט״זכ"ד, הצעיר משה חיים משה עבדאלהה יצ"ו

י״זוזו הוספה אשר הוספתי אנא עבדא על דברי עט"ר הרה"ג מו"ז זלה"ה הנז"ל

י״חהנה הגאון עבודת הגרשוני ז"ל סי' כ"ח, גם הוא סמך על דברי הרשב"א להתיר אשה לבעלה, אך בנידון הרב הנז' היה עוד צדדי היתר, ויש עוד רבני אחרונים שלא זכרם עט"ר הרב מו"ז זלה"ה, שנמשכו אחר סברת הרשב"א ז"ל בלי פקפוק, זאת ועוד נידון השאלה הנז' מלבד סברת הרשב"א ז"ל, עשה הרב מו"ז זלה"ה עוד צדדין להתיר, וכולם חזקים כראי מוצק:

י״טאך זאת אגיד, שראיתי להגאון נודע ביהודה במ"ק סי' ע"ב, שהביא תשובת הרשב"א דסי' אלף רל"ז הנז', והרבה להקשות על דבריו, ודחה ראיותיו, והגם דאין בכחו לדחות דברי האשל הגדול הרשב"א, הנה אח"כ העלה שגם הרשב"א דסי' אלף רל"ז לא קאמר אלא לענין קטלה, אבל לאוסרה על בעלה מודה, דגם בכה"ג שאמר אני זניתי עם פ' פלגינן דיבוריה ונאסרת ע"ש, והנה ברור לנו, שעט"ר הרב מו"ז זלה"ה לא ראה ספר נו"ב ביהודה, כי לא הגיע הספר הזה לגלילותינו אלא בדורינו זה קרוב לארבעים שנה, ולכן לא הזכירו בתשובתו, וראיתי בזכרון יוסף סי' ז' גם הוא הביא דברי הרשב"א, והקשה עליו קושיות הגאון נו"ב, וגם ספר זה לא היה מצוי בעירינו באותו זמן, אך באמת כמה וכמה מספרי אחרונים נמשכו אחרי סברת הרשב"א הנז', ולית להו חילוק זה דנו"ב כלל. וחדשות אני מגיד מן ספר אחרונים של גאוני אשכנז שדחו דברי נו"ב, ולא חשו לה, דראיתי להגאון מהר"ח צאנז בספרו דברי חיים ח"ב באה"ע סי' ל"ה, שכתב וז"ל, ומשום העד הנחשד אין לאסור, דבאני זניתי עם אשתך לא פלגינן דבורא, והגם דהנודע ביהודה שדא בה נרגא חלקו עליו כל האחרונים, וגם אני בעניי כתבתי בקנטרוס לחלוק עליו בדברים ברורים לענ"ד, וכבר נעשה מעשה בזמנו באותה מעשה, והתירו האשה אשר אסרה הנודע ביהודה, ויצא ממנה דור משפחה חשובה ובנים חשובים כידוע לכל, והגאונים שבזמנו רבו על הנודע ביהודה ז"ל והתירוה, עכ"ל ע"ש:

כ׳וכן ראיתי להרב באר מים חיים ח"ב באה"ע סי' ג', שהביא תשובת הרב זכרון יוסף הנז"ל, וכתב, דאנחנו בני ספרד אין לנו אלא דברי הרשב"א מאור הגולה, וכל הפורש מפשט דברי הרשב"א ורוצה להחמיר עתיד ליתן את הדין, דכשם שאסור לומר על האסור מותר וכו' ובפרט לאסור אשה על בעלה, שדעת רוב הפוסקים דהוי כדיני נפשות וכו'. ומה שנסתפק הרב פני משה בסברת הרשב"א, אמאי לא חילקו בכך שאר פוסקים הראשונים אומר אני דמרוב פשיטותו לא כתבוהו הראשונים, אמנם האחרונים כבר כתבוהו, ה"ה דרכי משה והסמ"ע והכנה"ג בלי שום חולק, ותו לא מידי, עכ"ל:

כ״אושו"ר בס' שמן רוקח לאחד מרבני אשכנז האחרונים, בסי' מ"ו, שהביא תשובת הרשב"א דסי' אלף רל"ז הנז' וגם דברי הנודע ביהודה, וסתר ראיות של הרב נו"ב, והעלה שדברי הרשב"א שרירין וקימים ומוסכמים להלכה ע"ש: