שו"ת רב פעלים, חלק א, סוד ישרים א׳Responsa Rav Pealim, Volume I, Sod Yesharim 1
א׳אמר הצעיר המחבר ראיתי לסיים סה״ק רב פעלים ח"א בקונטרוס הזה אשר קראתיו בשם סוד ישרים והשי״ת ברחמיו יזכני ללמוד וללמד תורה לשמה אכי״ר,
1
ב׳שאלה נשאלתי ממ"א. אחרי עתרת החיים והשלום, הנה אנכי העבד באתי במכתב להודיע למעכ"ת שיש אפיקורס שיודע ללמוד קצת בתורתינו הקדושה, ומקשה לנו בפסוק ויברא אלקים את האדם בצלמו וכו' ופסוק נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, גם אומר לנו, אתם היהודים אומרים שיש לאלוק אשה ונקראת שכינה, על כן מעכ"ת יורה לנו מה שנשיב לאפיקורס על הדברים האלה, ושכמ"ה:
2
ג׳תשובה האמור כאן אינו ענין דמות, דא"כ למה כפל ואמר בצלמנו כדמותינו, אלא הוא שם של כח אור רוחני שברא האלוק העליון למעלה לצורך הספירות וצבא השמים, והוא נקרא אצל המקובלים בשם אור מקיף, ואי אפשר לשום ספירה שבקדושה ולשום נשמה ולשום מלאך להתקיים ולעמוד בלתי לבוש מן אור מקיף הזה, שהוא מקיף אותם, וכן נשמה של בני אדם היורדת למטה בתוך הגוף, מוכרח שיהיה לה לבוש נמשך ונעשה מן אור המקיף הנז' הנקרא בלשון תורה בשם צלם, ויש לאדם שלשה בחינות, הא' אור מקיף הנקרא צלם שהאדם חי ומתקיים בו, ועל זה נאמר ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו, והא דאמר בצלמו ולא אמר בצלם, היינו ע"ד מ"ש השי"ת ואני נסכתי מלכי, דהכונה הוא מלך שלי אשר אני המלכתיו למטה בארץ, וכן כאן אמר בצלמו, כלומר צלם אשר האלקים תקנו ובראו ועשאו ויצרו, ועוד יש לאדם ב' בחינות אחרים, וכל א' נקרא צל, ולא נקרא צלם אלא צל חסר מ"ם, ועליהם נאמר ונסו הצללים. וכל בחינה ובחינה מאלו השלשה הנקראים צלם וצל צל, נמשך ממקום אחר פרטי עליון אשר בראו האלקים ויצרו ועשאו, וכמ"ש בספר הכונות בדרוש הו"ר ע"ש:
3
ד׳נמצא ידעת בזה, כי הצלם האמור במקרא הנז' אינו ענין דמות, אלא הוא שם דבר, והוא שם של אור מקיף שהאציל וברא האלוק העליון למעלה לצורך העולמות כולם, וטעם קריאתו בשם צלם מבואר היטב בדברי רבינו האר"י ז"ל, ואין צורך לפרש זה לך כאן, וכבר הודעתיך כי לכל הספירות שבקדושה למעלה ולכל הנשמות ולכל המלאכים לכולם יש לבוש אור רוחני הנקרא בשם צלם, ולכל אחד יש לו חלק כפי מדרגתו, וא"א להתקיים בלתי זה, גם ידוע שתואר אדם עיקרו אמור על הנשמה של האדם, שהיא עצמה מכונית בשם אדם.
4
ה׳והבט נא וראה מ"ש מרן ז"ל בספר אבקת רוכל סי' כ"ז, על מאמר גולם דמות תבניתך האמור בסדר עבודה של יוה"כ, וז"ל, ומ"ש תבניתך ר"ל התבנית שנתת בו, ויש דוגמה לדבר זה מ"ש ואני נסכתי מלכי, ר"ל המלך שלי שהמלכתיו אני, וכן לא תגעל נפשי אתכם, ר"ל הנפש שנתתי בכם, אף כאן תבניתך ר"ל התבנית שאתה בנית עכ"ל ע"ש. וכן תמצא ענין דומה לזה, מ"ש הפסוק בתורה על הלוחות כתובים באצבע אלקים, ותרגם אנקלום כתיבין באצבעתיה דה', ופירש הרמב"ם ז"ל במורה ח"א פרק ס"ו, לפ"ד אונקלוס שתרגם אצבעתא פירושו הוא כמו הר ה', מטה ה', ר"ל האצבע הוא שם כלי נברא שבראו ה' לצורך זה הדבר, וזה הכלי הנקרא אצבע חקק הלוחות ברצון השי"ת ומאמרו ע"ש. וכן הדבר כאן, כי הצלם הוא שם דבר, שהוא שם האור אשר האציל וברא האלוק העליון לצורך העולמות, ולז"א ויברא אלקים את האדם בצלמו, ר"ל בצלם אשר ברא השי"ת ועשאו, יען כי בזה האור הנקרא צלם יושלם בריאת האדם, כי מזה הלבוש הנמשך מן הצלם ההוא יהיה חיותו של האדם וקיומו ועמידתו, הרי ביארנו לך בזה ענין בצלמו ובצלמנו הכתוב במקרא:
5
ו׳ועתה אבאר לך מ"ש הכתוב כדמותינו, וכן מ"ש בדמות אלקים עשה אותו שזה הוא ענין דמיון ואינו שם דבר. ואעתיק לך תחלה מאמר רז"ל ע"פ ברכי נפשי את ה', למה מקלס דוד את הקב"ה בנפש, אמר מה הנפש ממלאה את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם, ומה הנפש סובלת את הגוף, כך הקב"ה סובל את העולם, ומה הנפש יחידה בגוף, כך הקב"ה יחיד בעולמו, ומה הנפש אינה אוכלת ואינה שותה, כך הקב"ה אינו אוכל ואינו שותה, ומה הנפש טהורה, כך הקב"ה טהור שהוא למעלה מעולמו. ומה הנפש רואה ואינה נראית כך הקב"ה רואה ואינו נראה, אמר דוד תבא הנפש שיש בה כל המידות הללו, ותהלל להקב"ה שיש בו כל המידות הללו, עכ"ל:
6
ז׳וכתב הרב המקובל מהר"י ארגיאס ז"ל, בש"א דף ל"א ע"ד וז"ל, הכריחו מציאות הבורא ואופן הנהגתו את העולם, ממה שמצינו בעולם הקטן שהוא הגוף, שיש לו מנהיג היא הנפש המנהגת אותו במידות הללו, הא' מה הנפש ממלאה את הגוף וכו', ירצה כי ממציאות הנפש בגוף שאין שם חלק מחלקי הגוף פנוי ממנה, כי היא שולטת בכל הגוף כולו, יתבאר לך אמיתת מציאותו על זה האופן אצל העולם כולו, עד שלא יהיה מקום פנוי ממנו ומשלטנותו. הב', מה הנפש סובלת את הגוף וכו', ירצה כי הנפש עם היותה מעולה מן הגוף במדרגה רמה, לא תמנע השגחתה ממנו בכל חלקיו, כך הקב"ה עם היותו מרוחק ונבדל תכלית ההבדל במציאותו ומהותו מן העולם, סובל את העולם ומשגיחו ומנהיגו בכל חלק מחלקיו, על סדר הנהגה הנכונה. והג', ומה הנפש יחידה בגוף וכו', הורו בזה, דהנפש עם היות שהיא פועלת בגוף ע"י אמצעיים, מ"מ הם ככלים אצלה להתפשטות הפעולות בגוף, כי עיקר הפעולה לא תתייחס באמיתות אלא לנפש בלבד, כך הקב"ה יחיד בעולמו, כי ממנו נפעלות הפעולות כולם ואע"פ שיגיעו אלינו הפעולות ע"י אמצעיים רבים אינם הם עיקר הפעולה, כי הם במדרגת הכלים להוציא לפועל ההנהגה האלקית. הד', ומה הנפש אינה אוכלת ואינה שותה רצו בזה כי כמו שהנפש אינה מקבלת תועלת במה שהגוף אוכל ושותה, ועכ"ז ע"י אכילת ושתיית הגוף מתמיד חיבור הנפש עם הגוף, כך הקב"ה אינו אוכל ואינו שותה, שאינו מקבל תועלת משום נמצא, ועכ"ז ע"י קיום התורה והעבודה יתמיד השפעתו בעולם, כי מטבע הטוב להטיב אל המוכנים לקבל טובו. הה', ומה הנפש היא טהורה, ר"ל בלתי גשמית, כי היא כעצם השמים לטוהר, נבדלת מכל חמריות ובלתי מתערבת עם הגוף, רק היא צורה נבדלת נצבת עליו כעגלן על העגלה, או כספן בספינה אשר מנהיג אותה לבד, וכמו השמש שמאיר על הגופים השפלים ומחמם אותם, ואינו מתעצם עמהם, כך הקב"ה טהור שהוא מסולק מהגשמות ומכל החסרונות, ועם היותו מנהיג כל חלקי העולם בנפש העולם, אינו מתערב ומשתתף בהם ח"ו. ומ"ש שהוא למעלה מעולמו, ר"ל כי אפילו בעולם היחוד אינו מתערב ומשתתף, וכמ"ש בתיקונים דף קי"ג ע"א. הוא"ו, ומה הנפש רואה ואינה נראית, ר"ל שהיא משגת כל חלקי הגוף ואין חלקי הגוף משיגים אותה, כי הרוחני ישיג הגשמי אך הגשמי לא ישיג הרוחני, כך הקב"ה רואה ואינו נראה כי הוא רואה ומשיג כל הנמצאים ואין שום נמצא יכול להשיג מהותו לא קודם שנברא העולם ולא אחר שנברא העולם עכ"ל ע"ש:
7
ח׳הנה מכל זה תבין, שהאלוק עשה הנהגת הנשמה ושליטתה בתוך הגוף, בעניינים אלו שפרטו אותם חז"ל בדרך סימן ואות, כדי שמזה נכיר ונדע ענין הנהגתו יתברך ושליטתו בעולמות שברא, ועל זה אמר הכתוב ומבשרי אחזה אלוה, ר"ל ממה שאני רואה עניינים בהנהגת ושליטת הנשמה בגופי, מהם אבין ואראה בשכלי ענין הנהגת אלוה בעולמות שברא, כי זה נעשה סימן לזה, שיש בנשמה איזה עניינים בהנהגתה ושליטתה בתוך הגוף שתדמה בהם, כמו ענין הנהגת האלוה בעולמות שברא, אך הדמיון יבא רק בעניינים אלו שנזכרו במאמר הזה בהנהגה ושליטה, אבל לא שתדמה עצמיות הנשמה ומהותה אל האלוה, כי באמת אין דמיון לאלוה בשום אופן, וכמש"ה אל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו, וכן אמר ברעיא מהימנא בפ' פנחס דף רנ"ח וז"ל, אוף הכי נשמתא על שלטנותא דכל איברים דגופא אמתיל לה לגביה, לאו דאיהי אדמיא ליה איהי בעצמה, דהא הוא ברא לה ולית ליה אלוק עליה דברא ליה, ועוד נשמתא כמה שנויים ומקרים וסיבות דאתקריאו לה, מה דלאו הכי למארי כולא, ובג"ד איהי אדמיא בשולטנותא דילה על כל איברי גופא, אבל לא במלה אחרא עכ"ל ע"ש:
8
ט׳ומכל הנז"ל תדע ותבין משמעות הדמיון דקאמר בפסוק בדמות אלהים עשה אותו, וכן בצלמנו כדמותינו שהדמיון הוא ע"פ מ"ש לעיל, ולא שהוא דמיון של צורה וציור, וכ"כ הרמב"ם ז"ל במורה ח"א סוף פרק א' ע"פ בדמות אלהים, כי דמות הוא שם מן דמה, והוא דמיון בענין, והכונה הוא כי הדמיון יאמר על שם דבר שיהיה בין שני הדברים דמיון באיזה דבר, אף שלא יהיה אותו הדמיון גשמי, ולא מקרי, כמו דמיתי לקאת מדבר, לא שדמה לכנפיה ונוצתה, אלא דמה אכלו לאכלה, וכן חמת למו כדמות חמת נחש, ודמיונו כאריה, וכיוצא בזה, שכולם הם דמיון בענין ולא בתמונה ובתאר ע"ש, וכן הוא כאן, ואין צורך להאריך יותר בדבר כי הדברים ברורים ופשוטים הם:
9
י׳גם עוד נראה, דאפשר לנו לפרש ענין כדמותינו וענין בדמות אלהים הוא מלשון והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם, שתרגם אנקלוס ויהי כמא די חשבית, וכן פסוק אל תדמי בנפשיך, פירש רש"י ז"ל אל תחשבי כמו והיה כאשר דמיתי, אל תהי סבורה להמלט וכו' ע"ש, ודומה לזה בלשון חכמים שאומרים כמדומה לי, וכן אומרם מדמין שכך היה, שפירושו בלשון ערבי הוא ר"ל צ"ן ותקד"יר, וכן ענין כדמותינו, ר"ל כאשר חשבתי לעשותו, וכן הוא פירוש בדמות אלהים עשה אותו, ר"ל כדמות שהיה לאלקים על עשייתו מקודם הבריאה, ויבא ביאור זה נכון ע"פ דברי רז"ל, שאמרו מקודם שברא הקב"ה את עוה"ז עלה במחשבתו לברא אדם, ולכן אמר כאן באותו כח המחשבה שהיה לאלקים בו עשה אותו:
10
י״אומה שהקשה לכם בפסוק נעשה אדם, שאמר נעשה לשון רבים, הנה המפרשים ז"ל כתבו דכן הוא דרך הגדולים, שהיחיד מדבר על עצמו בלשון רבים, ולכן אמר נעשה בלשון רבים, ללמדנו דרך ארץ של הדיבור שראוי לדבר בדרך ענוה. אך באמת יש ביאור אחר בלשון זה דאמר נעשה אדם, והוא דידוע כי האלוק העליון קודם שברא עוה"ז והשמים אשר עליה, ברא כמה עולמות עליונים רוחניים, והאציל וברא ויצר ועשה ספירות קדושים, וכן ברא ג"כ עולם המלאכים, ועולם הגלגלים, וכאשר עלה ברצון האלוק וברא את האדם, כלומר הנשמה שלו, דבר תחלה עם צבאיו הם הספירות ועולם המלאכים, שיתנו מהם חלק בנשמתו ורוחו ונפשו של אדם, כדי שבזה יהיה לנר"ן של אדם קשר ואחיזה עמהם, ואם יעשה טוב יועיל גם להם שיוסיף האלוק להם שפע כח וגבורה וטובה, ואם יחטא שגורם להם פגם, אז לא יקטרגו עליו, אלא רוצים בקיומו ומבקשים עליו רחמים, עד שישוב בתשובה ויתקן הפגם שלו, ופגם שגרם להם, ועל כן אמר נעשה אדם בלשון רבים, כי לפמליא של מעלה אמר כן, שיתנו חלק מהם בנר"ן שלו, כדמיון החלק שנותנים האיש והאשה בהולד הנוצר מהם, כי ידוע הוא דלאו דוקא בגוף לבדו יש חלק לאב ואם, שזה נותן הלובן וזה נותן האודם, אלא גם בנשמת הולד יש להם חלק, כי מן הרוחניות שלהם נותנים לבוש לנפש הולד, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים שער המוחין פרק ה', וכן שם בשער פרקי הצלם פ"א בסוד מאמר ברא כרעא דאבוהי ע"ש, וכמו החלק הזה שנותנים אב ואם לבן הנולד מאם, רצה האלוק שיתנו הספירות וכל פמלייא של מעלה חלק בנר"ן של אדם, ונמצא מצד חלקם זה שנותנים באדם נעשה להם שותפות בו, על דרך שארז"ל שלשה שותפים באדם הקב"ה ואביו ואמו, וכן הענין כאן ביצירת נר"ן של אדה"ר, ולכך אמר נעשה בלשון רבים:
11
י״בוהביאור הזה של נעשה אדם שכתבנו, הוא מפורש בכתבי רבינו האר"י ז"ל, בספר הלקוטים הנדפס בעה"ק ירושלים תוב"ב, בפרשת שמות בפסוק וילך איש מבית לוי, וז"ל, והנה בבריאת האדם נאמר נעשה בלשון רבים, ולא נאמר כן בכל השאר, אלא כתוב יהי אור יהי רקיע בלשון יחיד, אלא דע כי המאציל העליון ברא הבריאה, ואין בעולם הבריאה כח להשיג אלא במדרגותיה לבד לא נקודה אחרת למעלה, וכן היצירה, וכן העשיה, לא עשה כן אל האדם, שרצה שישיג כל העולמות וקשרו עם כולם, שרצה המאציל שיתנו לו כל עולם ועולם חלק ברצונם, כדי שכולם ירחמו עליו, ואם יחטא יפגום בכולם, וכולם יבקשו עליו רחמים, ואם יזכה יגולו וישמחו בו כולם, ולכן רצה שיתנו לו חלקם בזה נפש מחיות פנימי שבתפארת, ומלכות דעשיה, ורוח מן המוח והחיות של תפארת ומלכות דיצירה, וכן נשמה מן הבריאה, הרי זה בעולמות בי"ע, וכן מעולם האצילות וכו', ועל כן אמר נעשה אדם, לשון רבים, שיתנו כולם ברצונם בו חלקם, וכן היה, והשיג אדה"ר חלק מכולם, עד נשמה לנשמה מחכמה דאצילות, ולכן כשחטא פגם עד סוד המחשבה, כמובא בזוהר:
12
י״גוהנה ס"מ וסיעתו לא רצו, וזהו שקטרגו ואמרו מה אנוש כי תזכרנו, כי הוא יתברך היה רוצה שיתנו לו מן החיות שבתוכם, וידוע הוא כי החיות שבתוכם הוא בחינת י"א סמני הקטורת, ואם היו נותנים מאותו החיות היו האורות הולכים ומתבררים תכף, והיו מתבטלים ס"מ וסיעתו כולם, ולכן לא רצו ליתן ברצונם וקטרגו עליו, ואז הוא יתברך הפילם למטה, כדמוכח בפרקי רבי אליעזר, וכונתו במפלה הזאת, היינו כדי שלא יינקו מן הקדושה יותר בהיותם למעלה, ואין מי שיברר מתוכם הקדושה, כיון שאין נותנים חלק באדם, ולכן הפילם עד שיגיע זמן שנאמר בלע המות לנצח, ועל כן ס"מ בא לפתות את האדם ולהחטיאו, כיון שאין לו חלק בו ובסיבתו הורד למטה, ולכך רצה שיפול גם האדם כמוהו כי לא היה לו רחמנות עליו וכו' עכ"ל ע"ש, ובין תבין את אשר לפניך:
13
י״דנמצאת אתה למד מה שאמר האלוק נעשה אדם, עם פמלייא של מעלה היה מדבר כן, שרצה שיתנו כולם חלק באדם, כדי שיהיה לו קשר ואחיזה עמהם, כדמיון האב ואם שיש להם חלק ושותפות בהולד הנוצר על ידו יתברך. והנה ספורנו ז"ל פירש, ויאמר אלהים נעשה אדם נתן אז כח בפמלייא שלו להשפיע את הצלם בנושא המוכן לו, עכ"ל, ודוק היטב בדבריו:
14
ט״ווהרמב"ן ז"ל בביאורו למקרא כתב וז"ל, והפשט הנכון במלת נעשה הוא, מפני שכבר הראת לדעת שברא יש מאין ביום הראשון לבדו, ואח"כ מן היסודות ההם הנבראים יצר ועשה, וכאשר נתן במים כח השרוץ לשרוץ נפש חיה, והיה המאמר בהם ישרצו המים, והיה המאמר בבהמה תוצא הארץ, כן אמר באדם נעשה, כלומר אני והארץ הנזכרת נעשה אדם, שתוציא הארץ הגוף מיסודה אשר נתתיו בה, כאשר עשתה בבהמה ובחיה, כדכתיב וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה, ויתן הוא יתברך את הרוח, כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים:
15
ט״זואמרבצלמינו כדמותינו כי ידמה לשניהם, דהיינו במתכונת גופו ידמה לארץ אשר לוקח ממנה, וידמה ברוח לעליונים צבא של מעלה, כי הרוח אינה גוף ולא תמות, ואמר בכתוב השני כי בצלם אלהים ברא אותו, לספר הפלא אשר נפלא בו משאר הנבראים, וזה פשט המקרא הזה מצאתיו לרבי יוסף הקמחי, והוא הנראה מכל מה שחשבו בו. ופירוש צלם כמו ותואר כמ"ש וצלם אנפוהי אשתני וכן אך בצלם יתהלך איש, וכן צלמם בעיר תבזה ר"ל תאר מראיתו, ודמות הוא דמיון בצורה ובמעשה, כי הקרובים בענין יקראו דומים זה לזה. והנה האדם דומה לעליונים ולתחתונים בתואר והדר, דכתיב וכבוד והדר תעטרהו והוא מגמת פניו בחכמה ובדעת ובכשרון המעשה, ובדמות ממש שידמה גופו לעפר ונפשו לעליונים עכ"ל. ויש מפרשים שכתבו שאומרו נעשה לשון רבים, ללמד ענוה, דכן דרך לדבר, כמו ונתנה לך גם את זאת, וכן מ"ש נאמר קדם מלכא, וכן מ"ש אולי אוכל נכה בו, וכיוצא בזה הרבה:
16
י״זוהחכם ר' יצחק לופיס ז"ל בספר כור מצרף דף ה' ע"ג, השיב לנוצרי שהקשה לו על פסוק זה של נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, וז"ל, ועתה אומר לך מה שפרשו רז"ל על הפסוק הזה, ובכמה פנים ביארוהו היטב, ועל מלת נעשה אמרו שדבר עם היסודות, ובפרט עם הארץ, ואע"פ שאין בה רוח חיים דבר עמה, שהרי מצינו שבתחלה אמר לה תוצא הארץ נפש חיה, ועוד מצינו במקום אחר דבור וצווי לדבר שאין בו רוח חיים, בעצמות שהחיה יחזקאל הע"ה, שנאמר הנבא על העצמות האלה ואמרת להם העצמות היבשות שמעו דבר ה' והם היו בלתי חיות, עד שלסוף ניבא עליהם ובא הרוח וחיו כאשר תראה בענין, הרי לך שהשי"ת מדבר עם דבר שאין בו רוח חיים, ונותן לו באותו דיבור חיות ויכולת לעשות רצונו יתברך, ומאמר נעשה אין ראוי שנחשוב שהוא ענין המלכה ועיצה, כי השי"ת יהב חכמתא לחכמין ואינו צריך עיצה מזולתו, אבל מתוך חשיבות האדם שהוא הבריה המשובחת שבכולם, לא רצה השי"ת לצוות לארץ שהיא בעצמה בלבד תוציא אותו כשאר ב"ח, אלא רצה כבודו להשתתף עמה, ויחס יצירתו לעצמו, לפי שנעשה בהשגחה פרטית נפלאה, ובהתבוננות גדולות וחכמה רבה:
17
י״חלוכן אמר נעשה אדם, כי יש בו חומרי מן הארץ ושכלי מהשי"ת, ואם היה אומר אעשה אדם, היה נברא האדם כולו שכלי כמו מלאך, ואם היה אומר תוצא הארץ אדם, היה נעשה כולו חומרי כמו בהמה וחיה, ומפני שהאדם מורכב מחומרי ושכלי, הוצרך לומר נעשה אדם, ר"ל אני והארץ נעשהו מורכב חומרי מהארץ ומחלק שכליי אשר אתן בו, ולכן אמר ג"כ בצלמנו כדמותנו, כי במה שהוא בעל גוף יהיה בצלם הארץ, ומטבע התחתונים, ובמה שהוא בעל שכל ונפש המדברת ומשגת את המשכלות יהיה בצלם אלקים, ואין לשון הצלם משמעותו על צורת הפנים וגוף, שהרי מצינו בענין נבוכדנצר נאמר וצלם אנפוהי אשתני, שלא תוכל לומר שלא נשאר בו החוטם ופיו ועיניו וכל תואר פניו, אלא הכונה שם שנשתנה מראיתו, נמצא לשון צלם אינו שייך על צורת הפנים והגוף, אבל שייך על דבר הדומה לדבר, הן בחכמה וקיום, הן בטבע וכלוי, וכן האדם יהיה בצלם הארץ ר"ל שידמה לה בטבע מצד גופו, ויהיה בצלם אלקים מצד נפשו שהיא נצחית, שלא תכלה, וגם רוחניית שלא תאכל ולא תשתה:
18
י״טוהכי פירושו, כי השי"ת אמר אל האדמה, נעשה אדם, כלומר אַתּ תהי שותפי באדם, וכן היה כי בשעת מעשה אמר וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים, ונכתב וייצר בשני יודי"ן, לרמוז שהיו בו שתי יצירות, יצירה מטבע העליונים הרוחניים, ויצירה מטבע התחתונים החמריים, שהארץ מצד הכח שנתן בה השי"ת הוציאה את האדם כמו שהוציאה שאר ב"ח, והוצרכה האמירה אליה בתחילה כשאמר נעשה אדם, כי באמירה זו נתן לה השי"ת כח ויכולת להוציא כח גוף האדם כרצונו יתברך, והשפיע השי"ת בו אח"כ הנשמה השכלית, ולכן תתייחס לארץ הוויית גוף האדם וכוחתיו הגשמיים, ולהשי"ת תתייחס הנפש המשכלת, ולז"א הכתוב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, וכל זה הוא כפי מה שפירש הרב דון יצחק אברבניאל ז"ל:
19
כ׳ומה שאמר הפסוק ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו, הכי פירושו בדמות שצייר לו אלקים עשה אותו, ואונקלוס עשה מלת צלם מוכרת, שתרגם בצלמיה ה' עבד יתיה, ורבינו סעדיה גאון ז"ל פירש בדמות אלהים בדמות חשובה וכו', והחזקוני פירש בצלם אלקים, בדמות המלאכים, שהרי דמות מלאכים ואדם שוה, וכן הפירוש גבי והייתם כאלהים, וראיה לדבר שהרי במדרש בראשית רבא מונה מן בראשית עד ולאדם אמר ע"א אזכרות, ואם תאמר בצלם אלהים, וגם והייתם כאלהים הם אזכרות, נמצא יש ע"ג אזכרות, ואיך אומר שהם ע"א, אלא ודאי שתים אלה אינם אזכרות, אלא לשון מלאכים, עכ"ד בספר כור מצרף, ושיניתי קצת הלשון מתחלה וע"ס, וקצרתי במקום אחד, והוספתי נופך במקום אחר, כדי שיתקבלו הדברים יותר באזני השומע:
20
כ״אועל כן אתם תשיבו לאותו האפקרוס על משמעות הפסוק של נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ופסוק ויברא אלהים את האדם בצלמו, ופסוק בדמות אלהים עשה אותו, כפי מה שהשיב מהר"י לופיס ז"ל בספר כור מצרף הנז', שדברים אלו יתיישבו על לבו יותר, ולא יהיה לו פ"פ לדבר:
21
כ״בואשר אמר לכם אותו אפקרוס, שהיהודים אומרים שיש לאלוק אשה ח"ו, ונקראת שכינה, תמהתי מאד עליכם, מה זו שתיקה אשר נשתקתם בדבר פשוט וידוע ומפורסם הנוגע לאמונה הקדושה, והיה לכם להשיב לו תכף ומיד, שהדבר הזה אשר אמר הוא שקר וכזב, וכל האומר כן שיש לאלוק אשה ח"ו הוא כופר בעיקר, ומקולל ועונו גדול כעובד ע"ז:
22
כ״גומה שיש אצלינו שם. זה של שכינה, הוא שם אור שברא האלוק למעלה עם כמה אורות קדושים רוחניים, שהם למעלה ממדרגת המלאכים, ונקראים אצל המקובלים בשם ספירות, ואי אפשר לשום שכל אנושי לציירם בדעתו, והנה ברצון האלוק העליון יורד חלק אור מן האור הזה למטה בעוה"ז, ושוכן בישראל ובהמ"ק, ועל שם שזה האור שוכן בישראל ובהמ"ק ושאר מקומות המקודשים, לכן נקרא האור הזה בשם שכינה, ובאמת הוא אור נברא שבראו האלוק העליון ובלשון ערבי נקרא נו"ר, והאור הזה הוא רוחני מאד, ואין לו שום צורה ודמות כלל, וא"א לשום אדם לתפסו במחשבתו ולצייר מהותו בשכלו, כמו שא"א לצייר מהות עצמות הנשמה שבגוף האדם, שא"א לדמותה ולציירה בשום מראה וציור ודמיון, וכ"ש וכ"ש אור זה הנקרא שכינה, שהוא עליון וגבוה מאד מאד יותר מן מדרגת המלאכים, בכמה אלפים ורבבות מדרגות, ואור זה מתייחס להשי"ת שנקרא אור ה', וככתוב בית יעקב לכו ונלכה באור ה', והאלוק באהבתו בישראל עמו, רצה שיהיה שוכן חלק האור הזה בישראל ובהמ"ק, ובכל מקום שגלו ישראל לשמירתם, והרמב"ם ז"ל במורה נבוכים ג"כ כתב, ענין שכינה הנזכר בדברי חז"ל הוא אור נברא מאת הבורא יע"ש:
23
כ״דגם תאמרו לאותו האפקרום, ששמועה זו ששמע על היהודים היא שקר וכזב בודאי, כי יש כיוצא בשמועה זו אומרים ג"כ שהיהודים אומרים על עזרא הסופר ע"ה הוא בן האלוק, והנה באמת הוא בעצמו יראה בספר תנ"ך יש ספר עזרא, ששם מפורש שהוא בן שריה, ומיוחסים אביו ואבות אבותיו עד אהרן הכהן, ומי לנו גדול ממשה רבינו עליו השלום, אשר כל האומות מודים בו, ואנחנו מאמינים ויודעים שהוא יליד אשה, אמו יוכבד בת לוי, ואביו עמרם בן קהת בן לוי וכו', וכל זה הוא מפורש בתורתינו הקדושה, ומזה ידע ויבין, כי אצלינו אנחנו היהודים מי שאומר על האלוק שיש לו בן או אשה ח"ו, הרי זה הוא כפרנות גדולה, וגדול עונו מנשא, ובאמת דבר ידוע הוא שלא יש מי שמודה ביחוד האלוק כמו היהודים, וזאת המצוה המוטלת עלינו ליחד שם אלקינו בכל יום, ובכל לילה, בפסוק שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ואין צורך להאריך עוד יותר בדברים אלו שהם ידועים וברורים, ועל הכל רוב עוז ושלום:
24
