שו"ת רב פעלים, חלק א, סוד ישרים י״בResponsa Rav Pealim, Volume I, Sod Yesharim 12

א׳שאלה. נשאלתי מהרב הכולל ס'ובר ה'רזים מהר"ר שמעון אג'סי נר"ו, אחרי תרעא הוה קאי וכו', למבעי מיניה יציבא די מילתא, מה שקשה לי כל ימי על מ"ש מרן מלכא האר"י ז"ל בדרוש הסוכות דרוש ג', ומבואר ביתר שאת בדרוש ד', וז"ל, ענין הסוכה הוא או"מ אל הנוקבה מבחינת החסדים דאימא, ואנחנו ישראל בני מלכים בני המלכות הנקראת רחל נוקבא דז"א, עושים סוכה ויושבים בצל אוה"מ ההוא המתפשט בה, וסובב אותה כעין סוכה, כדי שנמשוך אלינו מן אוה"מ ההוא ע"כ. ולענ"ד קשה, דא"כ למה הנשים פטורות ממצות סוכה, אדרבה מהראוי היה שעיקר החיוב הוא להם, כיון דאוה"מ דחסדים דאימא שהוא סוד הסוכה הוא מקיף ע"ג הנוקבה, אשר בה הוא שורש הנשים ואחיזתם, ומאי שנא הא ממצות התענית דיוה"כ, שכתב רבינו בדרוש א' דיוה"כ, שעיקר חיוב התענית הוא לנשים, לפי שבחינתם שהיא הנוקבא היא העולה לאימא ולא הז"א יע"ש, וא"כ ה"ה כאן כיון שבחינתם היא המוקפת מאוה"מ דחסדים דאימא, להם יאתה החיוב דישיבת סוכה יותר מהזכרים, אבל ליכא למימר נמי אזכרים שיהיו פטורים ממצות סוכה, מאחר שהנוקבא היא המוקפת מאוה"מ ולא הז"א, דזה י"ל כמ"ש רבינו ז"ל גבי תענית דיוה"כ, דהיינו טעמא שהזכרים ג"כ נצטוו להתענות, הוא לפי שלעולם אין לנו שפע ומזון מהז"א אלא באמצעות הנוקבא, ולכן נצטווינו גם אנחנו להתענות כמוה יע"ש, וכמו כן י"ל כאן, ואפשר נמי שזה התירוץ רמוז בלשון הזהב של רבינו ז"ל, שכתב ואנחנו ישראל בני מלכים וכו', אי נמי י"ל, דהאמת הוא שגם הז"א הוא מוקף מאוה"מ הזה, והכי מוכח !מדברי רבינו בדרוש הנז' שכתב אח"ז ליישב מאמרי הזוהר דסותרים זא"ז יע"ש, ולהכי שפיר הוא שהאנשים חייבים, אבל מה שהנשים פטורות קשא, אדרבה הלא עיקר החיוב הוא להם כמו תענית דיוה"כ. עכ"ל הרב השואל הנז' נר"ו:

ב׳וזאת תשובתי אליו

ג׳תשובה. זו שחקרת למה הנשים פטורות ממצות סוכה, כבר הביאה הגאון חיד"א ז"ל, ואנא עבדא כתבתי בענין זה מקדמת דנא, מה שחנני השי"ת, לכך אעתיק לך מה שכתבתי בס"ד על דברי הגאון חיד"א ז"ל, ואח"ז שוב אשוב על דבריך, וזה לשוני שכתבתי מקדמת דנא:

ד׳בענין הנשים במצות סוכה ולולב, ראיתי להגאון חיד"א ז"ל בספרו דבש לפי מ"ע הזיי"ן אות ך', שכתב וז"ל, שאלוני רבים בתורה חכמי המערב, מה טעם נשים פטורות מסוכה ולולב, והלא הסוכה ולולב הם להמשיך חסדים מקיפים דאימא וז"א אל המלכות, ומטעם זה לחייבו הנשים לתקן המלכות דשייכי גבה עכ"ד, ואני בעניי השבתי איברא דאמרו בזוהר ור"מ, דכל נשי דישראל אחידן בשכינתא, אמנם אדרבה מטעם זה הם פטורות מסוכה ולולב, כיון שמצות אלו הם לתקן המלכות, וצריך שיהיו ע"י הזכרים להמשיך מאימא ומדכורא אל הנוקבה, ונשים פטורות, זכר לדבר אין חבוש מתיר עצמו, ועל דרך שלא יאמרו לכבוד עצמו הוא דורש, וגם שהיחוד ע"י שהמלכות מעלה מ"ן, ונראה מזוה"ק פ' ויחי דף רע"ח ע"ב דמ"ן הם מנשמות הצדיקים דכורין, וזהו כח זכר ע"ש, ולזה נשים פטורות, אמנם דגם שהם פטורות יכולות לעשותם כמי שאינו מצווה ועושה, ולדעת ר"ת ז"ל יכולות לברך וכו', ולפי האמור א"ש מ"ש רז"ל כבודו של הקב"ה עולה מן הזכרים, ודי בזה, עכ"ל הגאון חיד"א ז"ל בספר הנז' ע"ש:

ה׳ואנא עבדא תמיהא לי על שאלתם ששאלו בלולב, כי דבר זה של הלולב מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל, דלא שייך בנקבות, אלא רק בזכרים, כמ"ש בשער הכונות דף ק"ה ע"ד בד"ה ועתה וז"ל, ונתכוון כי אתה המנענע הלולב נרמז בז"א, אשר מנענע החסדים שבו וממשיך הארה אל נוקביה אשר ראשה כנגד החזה שבו וכו', עכ"ל ע"ש, נמצא מפורש יוצא מדברים אלו, דלא שייכי סוד המשכת החסדים ע"י מצות הלולב, אלא רק בזכרים שהם דוגמת ז"א, ולא בנקבות:

ו׳וכיוצא בדבר הזה כתב רבינו ז"ל, בענין הציצית בשער הכונות וז"ל, והנה זה הטלית אינו מגיע רק עד החזה שהוא רובו של גוף האדם, כי שם מאחורי החזה דז"א יצאה נוקבא דידיה, ואין שם בחינת טלית, וזהו הטעם שהנשים פטורות מן הציצית, עכ"ל ע"ש:

ז׳ונראה לי בס"ד כי מטעם זה שכתב רבינו ז"ל בענין הלולב, יש לומר דאע"פ שהנשים יכולים ליטול ולברך כסברת ר"ת, מ"מ לא יאות להון לעשות סדר הנענועים בהולכה והובאה אל החזה כאשר עושין האנשים, ועל כן בביתינו, הגם שנוהגים הנשים דידן לברך על הלולב, אין אני מניח אותם לעשות סדר הנענועים בהולכה והובאה אל החזה כאשר אנחנו עושים, אלא רק מברכין ונוטלין הלולב בידם, מיהו הקטנים שיודעים לנענע אנחנו מניחים אותם לעשות סדר הנענועים, יען דאע"ג שהם קטנים עכ"ז הם זכרים, ובזה עדיפי מנשים, ועיין מ"ש רבינו ז"ל בספר פרי עץ חיים וז"ל, וכיון שכונת הלולב להמשיך מן הדעת, לכן ארז"ל קטן היודע לנענע אביו צריך לקנות לו לולב, כי כבר יש בו כח להמשיך מן הדעת, עכ"ל ודו"ק היטב בזה:

ח׳ובענין מצות הסוכה יש להשיב בס"ד, כי הנה מצינו כתוב בשער הכונות דף ק"ד ע"ד וז"ל, והנה זהו טעם מצות הסוכה כל שבעת הימים של החג, כי הנה הסוכה היא אור מקיף אל הנוקבא מבחינת החסדים של אימא, ואנחנו ישראל בני מלכים בני המלכות הצקראת רחל נוקבא דז"א, עושים סוכה ויושבים בצל אור המקיף ההוא המתפשט בה, המקיף וסובב אותה כעין סוכה, כדי שנמשיך אלינו מן אור המקיף ההוא, וז"ס מ"ש חז"ל, כי הסוכה היא כנגד ענני כבוד אשר במדבר, כי הנה כל ענן הוא בחינת חסד, כמ"ש יומם יצוה ה' חסדו, ולכן היו ענני כבוד כנגד אהרן הע"ה איש החסד, והם ז' עננים כנגד ז' מקיפים של החסדים, בשבעה ספירות תחתונות דנוקבא מחסד עד מלכות שבה, וכנגדם הם שבעה ימי סוכה עכ"ל, וידוע מ"ש רבינו ז"ל בכמה מקומות, שהזכרים הם בסוד החסדים, והנקבות הם בסוד הגבורות, ועיין מ"ש ג"כ בשער טעמי המצות הטעם שאין האשה מגלחת ראשה, מפני כי האשה כל אחיזת הדינין ושורשם הוא בה, ע"ש:

ט׳ועל כן השתא י"ל בס"ד, טעם פשוט, הא דלא נצטוו הנשים במצות סוכה, משום דהנשים הם בסוד הגבורה ואין בהם כח להמשיך החסדים, אך הזכרים שהם בחסד יש בהם כח להמשיך החסדים, כי אנחנו הזכרים ע"י ישיבתינו בסוכה לשם מצוה אנחנו עושים תיקון בהמשכת החסדים דאוה"מ, וזהו עיקר חיוב המצוה אשר נתחייבנו בה, כדי שהמשכת החסדים תהיה על ידינו, ומכח ההמשכה הנעשית על ידינו למעלה אז ממילא נמשך גם לנו מן אוה"מ ההוא, והא בהא תליא, ומאחר דהמשכת החסדים למעלה ראויה להיות על ידי הזכרים שהם בסוד החסדים, ויש להם כח לזה, לכן הזכרים לבדם נצטוו במצות סוכה ולא הנקבות:

י׳והישוב הזה אני אומר בס"ד לרווחא דמילתא, אבל באמת עינא דשפיר חזי, עיקר השאלה הנז' של חכמי המערב אין לה מקום לחול, דהא ארז"ל כל מ"ע שהז"ג נשים פטורות, ורבינו זלה"ה בעץ חיים שער קיצור אבי"ע פ"ד נתן טעם לזה, דהאשה עיקרה מהגבורות, לכן יש לה חיוב בכל לא תעשה שהם בסוד הגבורות, אך מהחסדים אין לה אלא רק הארה לבד מז"א, ואין באים לה תמיד רק כפ' הזמן שהיא אצלו, לכן אין חייבין במ"ע שהז"ג, עכ"ל ע"ש, ובשער טעמי המצות ברישיה הביא טעם אחר, כי מ"ע שהז"ג הם בסוד חסדים המכוסים, ואין להם השגה שם ע"ש, וכן בשער מאמרי רשב"י בריש הספר הביא טעם זה, והוסיף עוד שם טעם שלישי ע"ש, נמצא לפי הטעמים הנז' אין כח בנשים לתקן ולהמשיך אורות במ"ע שהז"ג, ולהכי פטורים דאין האדם מתחייב במצוה, אא"כ יש לו כח לתקן בה למעלה מחמת שיש לו השגה בה, ולכן סוכה ולולב וכיוצא לא מחייבי בהו אלא הזכרים, שיש להם השגה שם, ויש להם כח לעשות תיקון בזו"ן, ולהמשיך החסדים הראויים להמשך על ידי מצות אלו וכיוצא בהם, אך הנשים אע"ג דהם יכולים לתקן במלכות, מ"מ אין יכולים לתקן אלא רק במ"ע שאין הזמן גרמא:

י״אומה שתמצא שאמר רבינו האר"י ז"ל טעמים פרטיים במצות ציצית, ובמצות תפילין, ובמצות ספירות, שעשה בכל מצוה מהני מצות טעם, למה שאין הנשים מחייבי בהו היינו לרווחא דמילתא, אבל לעיקרו של דבר לא אצטריך למיהב הנך טעמי דנקיט בהו, מאחר כי זה כלל גדול בתורה כל מ"ע שהז"ג נשים פטורות, וכבר גילה רבינו ז"ל טעמא דמילתא לכל מצות עשה שהז"ג דלא שייכי בנשים, משום דאין לנשים כח ומגע לפעול פעולה בהם למעלה, וזה ברור:

י״בועוד אני אומר בס"ד טעם נכון, מה שהוצרך רבינו זלה"ה לפרש לנו בציצית ותפילין וספירת העומר טעמים פרטיים, ללמד דלא שייכי הנך מצות בנשים, היינו משום דלפי טעם הכללי של מצות שהז"ג דנשים פטורות יש לומר דאם נדבה רוחם לקיים אותם אין בזה חשש משום כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט, אלא אדרבה מקבלים שכר על זה יען דאע"ג דאין פועלים בזה תיקון למעלה כמו האנשים, עכ"ז איכא איזה תועלת במקצת מצד מעשיהם, כדין קטן שמקיים מצות קודם שבא לכלל שנים של חיוב, וכמו דמצינו באמת דהכי סברי מרנן הוא ר"ת ודעמיה, דאם רצו נשים לקיים מ"ע שהז"ג יכולים, ולא עוד אלא דיכולים לברך עליהם ג"כ, ואפשר דגם רבינו האר"י זלה"ה יודה בזה, ולכך במצות ציצית ותפילין וספירת העומר הוצרך לפרש לנו רבינו ז"ל טעם פרטיי, דלא שייכי בנשים, ללמדינו דאין רשאין לקיים אותם בתורת נדבה כשאר מ"ע שהז"ג, כי במצות אלו אם יעשום הנשים נחשב בכלל כל הפטור מן הדבר ועושהו וכו', וכ"ש דאין רשאין לברך עליהם:

י״גואבא להסביר הענין בס"ד, איך תהיה סברת ר"ת ז"ל ודעמיה, בענין קיום הנשים במ"ע שהז"ג, מתיישבת ע"פ הסוד, מאחר דע"פ הסוד אין לנשים השגה במ"ע שהז"ג, וא"כ מה יש תועלת במעשיהם, ולא עוד אלא שהם מברכים עליהם ג"כ לדעת ר"ת ז"ל, ואיך יתכן זה ע"פ הסוד, ולזה אביא דוגמה לדבר זה, מ"ש רבינו זלה"ה בשער הכונות בדרוש הפסח דרוש י"א, בענין ספירת העומר, דאור פנימי היה נמשך בזמן שבהמ"ק קיים ע"י קרבן העומר, והנה עתה שנחרב בהמ"ק בעוה"ר אין בנו כח להמשיכו, לכן אנחנו אומרים אחר ברכת העומר הרחמן הוא יחזיר עבודת בהמ"ק לב"ב, ועי"כ נתקן איזה תיקון באור הפנימי ע"כ ע"ש, נמצא גם בדבר אשר לא נוכל להשיגו ממש, אפשר לעשות איזה תיקון בו, וכן עד"ז כאן, אע"פ שאין לנשים השגה בדבר הנעשה ע"י מצות שהז"ג, עכ"ז אם יעשו את המצוה עושים בזה קצת תיקון:

י״דעוד אביא דוגמה אחרת, להסביר ענין זה של הנשים אשר מקיימים מ"ע שהז"ג, ולא עוד אלא שמברכין ג"כ עליהם, והוא מ"ש רבינו זלה"ה בשער הכונות בדרושי תפילת השחר דרוש ב' דף י"ב ע"א וז"ל, ואח"כ ע"י הטלית שמתעטף בראשו הוא מתקן חיצוניות עולם היצירה וכו', ובסוד הברכה נעשה או"מ אל היצירה, ואח"כ ע"י התש"י נתקן עולם הבריאה וכו', וע"י הברכה נעשה או"מ אל הבריאה, ואח"כ ע"י תש"ר נתקן עולם האצילות, האמנם בענין הברכה יש מחלוקת דמר סבר שגם בעולם האצילות צריך לעשות על ידי מעשינו או"מ שלו, ולכן צריך לברך גם על תש"ר כדי לעשות או"מ אליו, ומר סבר דאו"מ דעולם האצילות שהוא נשמה לנשמה, אינו נעשה על ידינו ומעצמו נעשה, כי אין בנו כח לעשותו עכ"ל, וכ"כ בעולת תמיד, ובפרי עץ חיים ע"ש. נמצא אנחנו בני הספרדים דאזלינן בתר מ"ד דס"ל או"מ דעולם האצילות אינו נעשה על ידינו, ואין לנו השגה בו, דלכן אין אנחנו מברכין על תש"ר, עכ"ז צריכין אנחנו לכוין בברכה דתש"י גם על תש"ר, ולא עוד אלא אם לא היה לאדם תש"י ללבוש ולברך עליו, ויש לו תש"ר בלבד, גם לדידן ברוכי מברכינן עליה דתש"ר, אע"פ שהברכה היא מתוקנת כדי להמשיך בה או"מ, ועתה דמברכין על תש"ר, נמצא אנחנו מברכין לתקן המשכת או"מ באצילות, שאין לנו בו השגה להמשיכו על ידינו, עכ"ז נוכל לברך בכה"ג, ולכן גם הנשים יכולות לברך במ"ע שהז"ג, אע"פ שאין התיקון של אותה המצוה יכולים לעשותו על ידם, ועוד נמי יש ללמוד ממה שהקטנים מברכים על כל המצות ועונין אחריהם אמן, ואע"ג דאין להם השגה לעשות הפועל למעלה באותה מצוה, מיהו י"ל קטן שאני, כאשר כתבתי לעיל.

ט״ווהנה אע"פ שכתבתי בס"ד טעמים נכונים, למה שהוצרך רבינו זלה"ה לפרש בציצית ותפילין וספירת העומר טעם פרטי בהני תלתא מצות דלא שייכי בנשים, אכתוב כאן הערה אחת שיש להעיר לכאורה בד"א, והוא דמצינו לרבינו ז"ל בעץ חיים שער תיקון הנוקבא פרק א', שכתב וז"ל ובזה תבין למה נשים פטורות מן התפילין, כי אין לרחל בחינת אורות מקיפין שהם סוד התפילין כמו שיש ליעקב וכו' עכ"ל, ועל לשון הטהור הנז' שפיר יבואו דברינו הנז"ל לנכון, לומר דרבינו ז"ל כתב טעם בזה לרווחא דמלתא, או ללמדינו לעכב בידם, דאין האשה רשאה לקיים מצוה בתורת נדבה כשאר מצות שהז"ג, וכאמור לעיל. אך לשון הזהב של רבינו ז"ל בדרוש ה' של התפילין הוא מוקשה קצת לכאורה, דהא כתב וז"ל, והנה מן הראוי היה שכמו שהאיש מניח תפילין כדמיון תפילין של ראש ז"א, כן גם האשה תתחייב בתפילין כדמיון הנוקבא דז"א, שמנחת תפילין בראשה כנז', אבל הטעם הוא לפי שאלו התפילין וכו' עכ"ל, ולכאורה לשון זה מוקשה קצת, איך יאמר מן הראוי היה כך כמו וכו' והלא זו היא מ"ע שהז"ג ואין לנשים מגע יד שם, ואיך יתחייבו כדי שיאמר גם האשה תתחייב. מיהו יש ליישב ולומר, דאין זו הערה ודקדוק כלל, כי רבינו נחית הכא לתת טעם פרטי לעקור הדבר מעיקרו, דאפילו אם מצוה זו היא מ"ע שאין הזמן גרמא, ולהכי נקיט בהאי לישנא:

ט״זהמורם מכל האמור הוא, דאין מקום לשאלה זו ששאלו חכמי המערב להגאון חיד"א ז"ל מאחר שהסוכה היא מ"ע שהזמן גרמא, וכבר ביאר לנו רבינו האר"י ז"ל ע"פ הסוד, כל שהיא מ"ע שהז"ג אין לנשים השגה ומגע יד בה, וכל דבר שאין לאדם מגע והשגה בו אינו מחוייב בו, ואינו מצווה עליו. והגם שכתבתי בזה דברים מספיקים, עכ"ז אביא עוד דברים מדברי רבינו האר"י ז"ל לחזק תשובה זו, והוא דכתב בשער הכונות בדרושי הציצית דרוש ב', דהציצית הוא סוד אור המקיף אל כל ז"א כולו, ולפי שאו"מ זה גדול מאד, ואין בנו כח להשיגו, לכן אין הקדושה חלה על הטלית שלנו כמו התפלין, ורק בציציות הנמשכים ויוצאין מן הטלית יש לנו השגה, ולכן נקראים תשמישי מצוה שאינם נזרקין, וכתב עוד שם בדרוש הנז' בד"ה עוד טעם וכו', כיון שהטלית אינו מושג אלינו כלל, ואינו אלא לזכר בעלמא, ולהכיר איך הציציות יוצאין ממנו, ולכן אין אנחנו חוששין אל הטלית שיכסה אותנו למטה מן החזה, אלא די שיהיה שיעורו עד החזה, אשר זה הוא שיעור שיכסה ראשו ורובו, ע"ש:

י״זנמצא, אע"ג דאנחנו הזכרים דוגמת ז"א, וצריכים אנחנו לקיים המצות השייכים שם, עכ"ז בטלית הגדול כיון שאין לנו השגה בו, לא היינו מחוייבים ללבשו. ורק אנחנו לובשים אותו בשביל הציציות שיש לנו השגה. בהם, ולכן מחוייבים ללבוש הטלית להכיר איך הציציות יוצאין ממנו, ועל כן אין אנחנו מחוייבים ללבשו מן החזה ולמטה אע"פ שהוא באמת או"מ לכל ז"א כולו, וראוי שגם אנחנו. נעטף בו כל גופנו כולו, מ"מ כיון שאין לנו השגה בגוף הטלית, לא נתחייב ללבשו מן החזה ולמטה, ולא עוד אלא שגוף הטלית כולו נזרק ולא חלה עליו קדושה, מפני שכל דבר שאין לאדם השגה בו לא יתחייב בו מן הדין, ולא תחול קדושת המצוה על אותו דבר:

י״חועתה מכאן אנחנו למדין לכל מ"ע שהזמן גרמא, כיון דהנשים אין להם השגה בה, הן מטעם שכתב רבינו זלה"ה בעץ חיים, הן מטעם שכתב בשער טעמי המצות ומאמרי רשב"י שהעתקתי לעיל, על כן לא יתחייבו לעשות המצוה ההיא שהזמן גרמא, כמו דאין אנחנו חייבין בטלית גדול מן החזה ולמטה, אע"פ שהוא ישנו בז"א גם מן החזה ולמטה. ועוד נלמוד מזה, דאם ירצו הנשים לקיים מצוה מן מצות שהזמן גרמא, רשאין, ויש להם שכר, דהא גם כאן אע"פ שאין אנחנו חייבין ללבוש טלית גדול שיכסה כל גופנו מן החזה ולמטה ג"כ, הנה ודאי איכא מצוה מן המובחר, אם יהיה הטלית גדול שיכסה גופו גם מן החזה ולמטה:

י״טואחר שביארנו כפי הצורך בס"ד, בתשובה שראוי להשיב לשאלת חכמי המערב שהביא הגאון חיד"א ז"ל, עתה נדבר בס"ד בתשובה שהשיב להם הגאון חיד"א ז"ל והוא מ"ש טעם מדיליה, הא דנשים פטורות מן הסוכה זכר לדבר אין חבוש מתיר עצמו, ועל דרך שלא יאמרו לכבוד עצמו הוא דורש וכו', ואנא עבדא קשיא לי בדבריו קשיא עצומה, דהא כמה תיקונים והמשכות אורות ועליות איכא שהם בז"א בלבד, והרי הם נעשים ע"י האנשים הזכרים, ולא אמרינן לכבוד עצמו הוא דורש, ומאי שניא הא מהא:

כ׳ומה שהביא הגאון חיד"א ז"ל עוד תוספת טעם, מפני שהיחוד על ידי שהמלכות מעלה מ"ן, ונראה מזוה"ק פרשת ויחי דף רמ"ה ע"ב, (כן צ"ל, דמ"ש רמ"ח הוא טעות דפוס), דמ"ן הם מנשמות הצדיקים דכורין, וזה כח זכר, ולזה הנשים פטורות וכו' ע"ש, הנה נראה דאשתמיט מניה דמר מ"ש רבינו האר"י זלה"ה בשער הכונות בדרושי הלילה סוף דרוש ג' דף נ"ג ע"ג וז"ל והענין הוא כי אנחנו מצינו ראינו שגם בנשמות התחתונים בעת השינה עולים הנשמות של הזכרים והנקבות, והטעם. הוא, כי כיון שצורך עליית הנשמות בסוד מ"ן הוא לצורך התחדשות נשמות הזכרים והנקבות, לכן צריכין כולן לעלות, לפי שהכלל שלעולם אין שום מ"ן עולים לצורך עצמן, אלא לצורך נשמות הזכרים, ומ"ן של הזכרים עולין לצורך נשמות הנקבות, ומזה נלמוד לענין זו"ן, כי כאשר זו"ן צריכין שניהם לקבל מוחין, אז צריכין שניהם לעלות בסוד מ"ן, ז"א לצורך נוקבא, ונוקבא לצורך ז"א וכו', האמנם כאשר המוחין הם לצורך הנוקבא, אז עולה ז"א לבדו בסוד מ"ן לצורך מוחין של נוקבא וכו', ע"ש:

כ״אומה שהביא הרב מזוה"ק פרשת ויחי דף רמ"ה ע"ב כונתו הוא עמ"ש שם, ת"ח אתערותא דרחימו דכנסת ישראל לגבי קב"ה, נשמתין דצדקייא לתתא מתערין לה. בגין דאינון אתיין מסטרא דמלכא מסטרא דדכורא ואתער רחימותא, אשתכח דדכורא אתער חביבו ורחימותא לנוקבא, וכדין נוקבא אתקשרת ברחימותא לגבי דכורא, כהאי גוונא תאיבותא דנוקבא למשרי מיין תתאין לקבל. מיין עלאין לאו איהו אלא בנשמתא דצדיקייא עכ"ל, ופירש שם במקדש מלך אומרו סגין דאינון אתיין מסטרא דמלכא מסטרא דדכורא, זהו מסקנא דתירוצא למה שהקשה לעיל דלית שבחא לנוקבא למרדף בתריה דדכורא, דכיון שהנשמות של הצדיקים שהם מסטרא דדכורא מעוררים אותה, א"כ אדרבה דכורא רדיף בתר נוקבא שהוא המעורר אותה ע"י נשמות הצדיקים שהם ממנו. ואומרו כהאי גוונא תאיבותא דנוקבא למשרי מיין תתאין וכו', פירוש כמו שהתעוררות היא על ידי נשמות הצדיקים, כן העלאת מ"ן בשעת הזווג הוא ע"י נשמות הצדיקים עכ"ל. והנה בזה הטעם של זוה"ק שתירץ בו. הקושיא דלית שבחא לנוקבא למרדף בתר דכורא, בזה מובן שפיר מאמר רז"ל מ"ש, כבודו של הקב"ה עולה מן הזכרים:

כ״בוהנה המעיין יראה, דטעם זוה"ק הנז' שתלה מה שתלה בזכרים, לא שייך כאן במצות סוכה ולולב, שהוא להמשיך החסדים לרחל, להשלים בניינה ותיקוניה, דהזווג שלה אינו נעשה אלא ביום שמיני עצרת, וגם מ"ש רבינו בענין המ"ן של הצדיקים זה הוא כולל לכל, שבאמת בדבר זה צריכים גם הנקבות, וכמ"ש רבינו זלה"ה להדיא, ודוק היטב דדי בזה שכתבתי, ואין צריך להאריך יותר בענין זה:

כ״געד כאן הוא מ"ש בס"ד על דברי הגאון חיד"א ז"ל הנז"ל:

כ״דועתה שוב אשוב אליך הידיד להשיב על דבריך, אשר הבאת עצות מרחוק לדמות ענין זה של הסוכה לתענית דיוה"כ, והיה לך לדמות ענין זה לענין הציצית שכתב רבינו ז"ל שהיה ראוי שהנשים יתחייבו בציצית, והיה לך להקשות מציצית לסוכה, אבל מה שהבאת מתענית דיוה"כ, והוקשה לך משם על ענין הסוכה, באמת לא קרב זה אל זה, דהתם הנשים הם בני חיובא מן התורה, כי ענוי יוה"כ לא תעשה הוא וכרת הוא, וכל מצות לא תעשה בין הז"ג בין לאו ז"ג נשים חייבות, וכמ"ש בגמרא דסוכה דף כ"ח סוף ע"א, יום הכפורים מדרב יהודה אמר רב נפקא וכו' ע"ש, הנה כי כן מאחר דנשים חייבות מן התורה בענוי יוה"כ כמו האנשים, לכן הם עושים תיקון בעינוי כמו האנשים להמשיך למלכות על ידי חמשה העינויים מזונות רוחניים, וגם עי"כ לוקחת המלכות הה"ג מנצפ"ך מאימא עילאה עצמה:

כ״הומה שכתב רבינו זלה"ה בשער הכונות בדרוש יוה"כ וז"ל, ואע"פ שנוקבא לבדה היא העולה ביום זה ונזונת בחמשה קולות, אבל ז"א אינו עולה ואינו נזון מהם, עכ"ז נצטווינו גם אנחנו להתענות כמוה, לפי שלעולם אין לנו שפע ומזון מן ז"א, אלא באמצעות הנוקבא, וכיון שעלתה עתה למעלה אין לנו אכילה ושתיה, ולכן גם הזכרים חייבים בתענית יוה"כ. עכ"ל, הנה הרב שמן זית זך ז"ל דף ק' ע"ב, פירש כונת דבריו בטוב טעם ודעת, והוא כי הן אמת שהזכרים הם מתקנים תיקון הז"א וגם תיקון הנוקבא, והם העיקר בשתי התיקונים האלה, אך להיותם אחוזים בז"א ראוי שהתיקון השייך לז"א יהיה לו תורת קדימה, והיינו כדהכא ביוה"כ, שהנוקבא תיקון שלה ע"י התענית, כי היא עולה יום זה לאימא, ונזונת מן הפנימיות שלה, הנה ז"א כיון שאינו עולה הוא ניזון באכילה חיצונית הנמשכת מחיצוניות דאימא, ע"י האכילה של התחתונים, ולכן היה ראוי לזכרים לאכול, כי תיקון הנוגע לז"א הוא מוקדם אצל הזכרים כי הם מושרשים בו, ועל זה תירץ רבינו ז"ל, כיון דאין לנו אכילה אלא באמצעות הנוקבא, והיום לא תשפיע אכילה חיצונית לכן מנין לזכרים אכילה כדי שיאכלו הם למטה וימשיכו ע"י אכילתם אכילה חיצונית לז"א עכ"ד ע"כ, והוא הרחיב הדיבור בזה ע"ש:

כ״וומה שנתקשה הרב שמן זית זך הנז' בדברי רבינו הרש"ש ז"ל, שמעתי דהבאים אחריו יישבו דברי הרש"ש ז"ל, ועיין תורת חכם דף קכ"א ע"ב, ובדף ל"ד ע"ב ע"ש, ומעלתך תתבונן היטב בכל דברים אלו שכתבתי, ותרווה צמאונך, כי לא אוכל להאריך עתה יותר, ועל עיקר השאלה כבר כתבתי ככל הצורך בעזה"י, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר: