שו"ת רב פעלים, חלק א, יורה דעה י״גResponsa Rav Pealim, Volume I, Yoreh Deah 13
א׳שאלה. בבית אחד יש להם כפות נחשת קטנים כדי לאכול בהם בשר, ועוד כפות קטנים לאכול בהם חלב והיה להם תיבה אחת שקורין דולא"ב, חלוקה לשלשה חלוקות תחתיים שניים ושלישים, ודרכן להניח כפות החלב בתחתונה, וכפות הבשר בעליונה, והיה להם עוד שני כפות של עץ ומידתם בינונים, והיו צריכין להם להגיס בהם קדרה קטנה שאין בה תבשיל הרבה, דאין מגיסין אותה בכף הגדול של נחשת אלא באלו, ושתי כפות אלו הם אחת של בשר שמונחת בעליונה עם כפות הבשר, ואחת של חלב מונחת בתחתונה עם כפות החלב. והנה יום אחד היה להם לבשל בקדרה גדולה מעט אורז עם חלב הרבה, באופן שלא היה התבשיל גוש מחמת רבוי החלב, והמבשלת של אותו הבית היה לה עסק בחוץ, ואמרה לאחותה שתקח כף העץ של החלב מן מדרגה התחתונה שבתיבה, שתגיס בו הקדרה ההיא, מפני כי הכף הגדול שדרכן להגיס בו קדרה גדולה לא היה בו ביום תחת ידם, וזו טעתה ולקחה כף העץ של הבשר מן העליונה, והגיסה בו הקדרה ההיא, ואח"כ רחצה אותו והניחתו בתחתונה עם כפות החלב, ונעשה עתה שתי כפות של עץ בתחתונה אחת של חלב וא' של בשר, ואח"כ בו ביום נזדמן לה להרתיח חלב ק"ן דרה"ם, ופשטה ידה לתחתונה, ולקחה כף אחד משני כפות, ולא ידעה איזה כף לקחה, והגיסה בו החלב כשהיה רותח על האש, גם הסירה בכף קשין שנפלו בו בעודו על האש, ואח"כ רחצתו והחזרתו לתחתונה למקום שנטלה אותו ממנו. והנה בתבשיל האורז עם חלב יש ששים כנגד הכף בודאי, אך בק"ן דרה"ם של חלב לא יש ששים כנגד הכף, כי שתי כפות אלו שוים כמידתם ומשקלם, וכל א' מהם משקלו חמשה דרה"ם. יוריני שורת הדין בזה, ושכמ"ה:
1
ב׳תשובה. אע"ג שזה הכף של הבשר שהגיסה בו קדרת האורז עם חלב היה בן יומו, התבשיל מותר, כיון דאיכא ששיסם כנגד כל הכף כולו, אך ודאי הכף עצמו מאחר שהוא בן יומו נעשה בלוע מבשר וחלב, ופסק מר"ן ז"ל בסי' צ"ד סעיף ג' אם יש ששים לבטל הכף, הקדרה והתבשיל מותרים, אבל הכף אסור בין עם בשר, בין עם חלב, לפי שהיא בלועה מבשר וחלב, ואפילו בדיעבד אוסרת, אם חזרו ותחבוה בין בבשר בין בחלב, כל זמן שהיא בת יומא, עכ"ל. והנה בבית יוסף הביא מן הסמ"ק, שהקשה כיון שיש ששים בקדרה מן הכף, א"כ יש לכף כהגעלה מבליעה ראשונה, ויש לה דין הקדרה עצמה אם בשר בשר אם חלב חלב, ותירץ דילמא אתי למטעי אטו היכא דלא נתחבה הכף בקדרה, כי אם מקצתה, ועוד דהגעלה אינה מועלת, כי אם דוקא ברותחין כ"כ שמעלין רתיחה, ולענין הצרכת ששים אפילו שאינה מעלה רתיחה, רק שתהיה רותחת שהיס"ב. ועוד אנו מצרפין ששים מכל הכף אפילו בספק תחיבת כולה, והגעלה אינה מועלת כי אם בודאי תחיבת כולה, עכ"ל ע"ש:
2
ג׳הנה מכל זה מבואר, כל היכא דאיכא ששים נגד הכף, אע"ג דקי"ל הכף עצמה אסורה, אין איסור שלה מן התורה אלא מדרבנן, הן לתירוץ הראשון משום דילמא אתי למטעי, הן לתירוץ הב' משום דהגעלה אינה מועלת אלא ברותחין כ"כ דמעלה רתיחה, דזה ודאי הוא מדרבנן, אבל מן התורה לא בעינן מעלה רתיחה, וכמ"ש הגאון ישועות יעקב וז"ל, דבאמת הא דקי"ל דהגעלה בעינן שיעלה רתיחה, הוא רק מדרבנן, דחיישינן שמא בעת ההגעלה לא פלטה כולה, וכעת שנתבשל בה יפלוט יותר, אבל מן התורה מהני הגעלה אף שאין עולה הרתיחה, כמבואר בסמ"ק להדיה עכ"ל, וא"כ בנ"ד זה הכף של הבשר שהגיסה בו קדרה הגדולה של אורז וחלב, הוא עצמו נעשה של חלב מן התורה, יען כי מן התורה תועיל לו הגסה זו במקום הגעלה, ורק מדרבנן הוא דגזרו בזה, ובאמת אפילו אי אמרינן דמן התורה נמי בעינן שתעלה רתיחה, הנה בנ"ד הוה התבשיל מעלה רתיחה, דמסתמא כן הוא שלא יתבשל היטב אלא עד שיעלה רתיחה, וכן אמר השואל לפני דברור לו שהעלה רתיחה כמה פעמים, גם אמר השואל שבעת שהגיס בו הקדרה ההיא תחבה איתו כולו, ולא נשאר בו כי אם קצת כדי שיעור שתאחזנו בידה בראשו, יען כי הקדרה היתה גדולה והכף הוא בינוני, ולכך הוכרחה לתחבו כולו כדי להגיס בו התבשיל המרובה, ובודאי שנתחב בתבשיל זה יותר ממה שדרכן לתתוב בו תבשיל הבשר, יען כי בזה הכף אין דרכן להגיס בו קדרה של בשר גדולה כי אם קטנה, וא"כ לפ"ז הכף של הבשר הנז' נעשה של חלב מן התורה, כאשר הגיסה בו קדרה הגדולה של אורז וחלב, כי תחיבתו בתבשיל האורז וחלב שהיה רובו חלב ולא הוה גוש, תועיל לו במקם הגעלה מן התורה, ולא נשאר בו איסור בשר בחלב אלא רק מדרבנן, והשתא אחר שחזרה האשה והניחה כף זה עם כף החלב האמיתי, וחזרה ולקחה כף אחד מהם להגיס את ק"ן דרהם החלב, אין כאן ספק תורה, כי מן התורה אפילו אש נאמר שלקחה אח"כ את זה הכף והגיסה בו החלב, הנה מן התורה גם זה הכף נעשה של חלב, ורק יש בזה ספק דרבנן, דאנו מסתפקים אם לקחה זה הכף, או לקחה כף החלב האמיתי, וכיון דהספק הוא בדרבנן, אנו תולין להקל ונאמר דלקחה את כף החלב האמיתי, והגיסה בו את ק"ן דרהם החלב, ואין כאן איסור, וכמ"ש מרן ז"ל בסי' קי"א, דבדרבנן תולין להקל בכה"ג, ומותר:
3
ד׳ברם חזי הוית להגאון מש"ז בסי' צ"ד ס"ק ג' שכתב וז"ל, יראה לי אם תחב כף בשר לקדרה חלב שהעלה רתיחה, ואח"כ תחבו עוד לקדרה אחרת חלב, ונשפך ואינו יודיע אם היה ששים, אין להקל ולומר דמן התורה הוה הגעלה, והכף נעשה חולב, ומדרבנן אסור משום דלא פליג, תו הוי ספק דרבנן כמו בסי' צ"ח ס"ב גבי נשפך במינו יע"ש, דלא מקילין עכ"ד ע"ש, ולפ"ד נראה דגם בנ"ד יש לומר דלא מקילין, אך באמת צריך להבין אמאי פסק הרב ז"ל דאין מקילין, אם באמת כאן הוא איסור דרבנן, דהא קי"ל בנשפך באיסור דרבנן מקילין, ונ"ל דחייש הרב ז"ל לטעם הג' שהובא בבית יוסף שהעתקנו לעיל שכתב וז"ל, יעוד אנו מצרכים ששים מכל הכף אפילו בספק תחיבת כולה, והגעלה אינה מועלת כי אם בודאי תחיבת כולה ע"ש, ולהכי פסק דאין מקילין משים דיש כאן עדיין חשש איסור תורה דלא מהני הגעלה, ואם כנים אנו בזה י"ל בנ"ד יודה הרב ז"ל, יען דזה הכף דרכו להגיס בו קדרה קטנה בתבשיל מועט שקשה להם להגיסו בכף גדולה, ועתה שהוכרחה להגיס בו בקדרה גדולה ודאי נתחב תוך הקדרה יותר מדרכו כשמגיסין בו בקדרה קטנה, כי עתה אומר השואל בפירוש שהוכרחה לתחבו יותר, ולא נשאר ממנו יוצא מן הבשר כי אם חלק מועט, כדי אחיזתו בראשי אצבעותיה, וא"כ כיון שהוא כף של עץ דלא אמרינן ביה חם מקצתו חם כולו, דודאי יודה הרב ז"ל דעלתה לו הגעלה מן התורה, דזה החלק של שיעור ראשי אצבעותיה אינו צריך הגעלה כלל, דמעולם לא נבלע בו בשר, דמעולם לא נגע שם הבשר, וכיון דהוי כלי עץ ליכא ביה חם מקצתו חם כולו, במה יאסר מן התורה:
4
ה׳ועוד יש טעם אחר לחלק בין נ"ד לנידון הגאון מש"ז ז"ל הנ"ז, דהתם נתערב האיסור בודאי, אלא דאנו תולין לומר דהוה ששים מפני שנשפך, אך בנ"ד י"ל דלא לקחה אלא כף החלב האמיתי, שהיא היתר גמור:
5
ו׳ושו"ר להגאון מהרי"ש ז"ל בשואל ומשיב תניינא ת"ג סי' קפ"ט, בתוך התשובה בדף ע"ו ע"ב שכתב, נשאלתי במה שאירע שלקחו כף של עץ חולבת, ושפתו בה כמה קדרות של בשר, ובמקצת מהקדרות היה ששים נגד הכף, ובמקצת לא היה ששים, וגוף הכף היה ספק בן יומו וכו', ואמרתי דבר חדש דיש להתיר וכו' ע"ש טעמו, וא"כ לפ"ד גם בגוונא דנ"ד יש להתיר, והוא עשה מעשה בכך, ובדברי הגאון מש"ז עשיתי טעמים לחלק ולומר דגם הוא יודה בנ"ד, לכן נ"ל להתיר את ק"ן דרהם חלב שהגיסה אותו בכף אחד מן שתי הכפות האלה, ולא נודע איזה כף היה. והשי"ת יאיר עינינו בתורתו:
6