שו"ת רב פעלים, חלק א, יורה דעה כ״וResponsa Rav Pealim, Volume I, Yoreh Deah 26
א׳נסתפקתי, בשני קדרות של היתר שהם של שני בני בני אדם ראובן ושמעון, ונפל איסור לאחד מהם, וידוע לאיזה נפל, ובא ראובן בעל הקדרה הזאת וביטלו במזיד, דקי"ל דאסור לו לעולם ולאחרים מותר, כמ"ש בסי' צ"ט סעיף ה', ואח"כ נפל איסור לתוך א' מהם, ולא נודע לאיזה מהם נפל, אי תלינן באותה קדרה שהיא אסורה לבעלה ראובן, ונתיר הקדרה השנית לשמעון, או"ד כיון דזו שנתבטלה היתה מותרת לשמעון, א"כ לגבי שמעון נאמר מאי. חזית, וצריך לאסור עליו שתיהם. וראיתי להרב קהל יאודה ז"ל סי' קי"א ס"ק וא"ו, שדיבר כיוצא בזה, וז"ל, מסתברא דאי נפל איסור לקדרה ידועה, והוסיף עליו ובטלו לכתחילה, דהשתא האי קדרה לדידיה אסור ולאחריני שרי כדלעיל סי' צ"ט, ושוב נפל איסור ואינו ידוע לאיזו קדרה נפל, דאין לתלות ולומר דלאותה קדרה נפל כיון שהרי אותה קדרה היתר גמור היא, אלא דמשום קנסא החמירו עליו ולא שייך לומר תולין הקלקלה במקולקל, שאין קדרה זו מקולקלת, ותו דכי קנסוה רבנן היינו להחמיר עליו ולא להקל, וזה ברור ומבואר מעצמו, עכ"ל:
1
ב׳הנה נראה מדבריו שטען ותו כי קנסוה רבנן להחמיר ולא להקל, דנקיט נדון שלו באדם אחד, אבל בספק דנקיטנא אנא עבדא בשני בני אדם, לא שייכה טענה זו, גם בלא"ה האי טענה יש לפקפק בה, דהא מצינו בעלמא שתהיה קלקלתו תקנתו, וכמו דאיתא בסוף סי' ק"ב בהגה"ה בדין דבר שיש לו מתירין, דהמבשל בשבת ונתערב בשבת מותר לדידיה, משום דלדידיה הוא דבר שאין לו מתירים, אבל לאחרים אסיר בשבת, דלדידהו דבר שיש לו מתירים, ועיין בפלתי שם ס"ק יו"ד דלא כהרב מג"א, וכ"כ השפ"ד דלדידיה קיל מאחריני, ונמצאת קלקלתו תקנתו, ע"ש:
2
ג׳גם הסברא שכתב הרב ז"ל בטעם הראשון, כיון דאסורה משום קנס אין זו מקולקלת, צריכה ראיה, דאיכא למסבר להפך, כיון דאסורה לזה חשיב מקולקל, וכן תמצא להגאון חו"ד בביאורים סוף סק"ג שכתב וז"ל, כל שהקדרה האחרת בלא"ה אסור אפילו מחומרא בעלמא, תולין האיסור בה ומתירין האחרת עכ"ל ע"ש, ולמה יגרע איסור מחמת קנס מן איסור שהוא חומרא בעלמא, ואדרבה כ"ש הוא. מיהו כל זה הוא בשתיהם של אדם אחד, די"ל אפילו שזו אסורה מחמת קנס דתולין בה, דהכי מסתברא באמת, אך בנידון שנסתפקתי אנא עבדא שהוא בשתי קדרות של שני בני אדם, י"ל כיון דהקדרה שנתבטלה היא מותרת לשמעון, אז לשמעון יש לאסור שתיהם כיון דשייך לומר גביה מאי חזית, אבל לראובן תהיה מותרת קדרה זו של שמעון, משום דתולין לגבי דידיה הקלקלה במקולקל. ואל תתמה איך נאסור לשמעון ונתיר לראובן, דדמי להך דסי' ק"ב שהבאתי לעיל במבשל בשבת ונתערב בשבת דאמרינן לדידיה שרי, ולאחריני אסור בשבת:
3
ד׳וראיתי להגאון פלתי ס"ק ח' שכתב וז"ל, האחרונים עמדו בזה, מ"ש משני שבילין א' טמא וא' טהור, והלכו שנים א' בזה וא' בזה, דקי"ל אי באים לשאול בזא"ז שניהם טהורים, ותלינן כל אחד בטהור הלך, וא"כ הכא נמי בשני בני אדם אם באו לשאול בזא"ז, נטהר אותם ונאמר לכל אחד של היתר נפל, והדבר הזה עיקר הקושיא הוא לקמן בהלכות נדה, גבי שתי נשים שמצאו כתם על חלוק אחד ג"כ הקושיא ועיקר התירוץ כמ"ש, דבשני שבילין אם בא אחד לשאול לחכם הלכתי בדרך אחד ולא ידעתי באיזה דרך, אין צורך בשאלתו להזכיר שגם חבירו הלך באחד משני דרכים אלו, וא"כ החכם דנשאל רק עליו מתיר, וכן לשני, אבל הכא אם בא לשאל לחכם חתיכת איסור שנפל לקדרה, ודאי החכם אוסר אם לא שמזכיר גם של חבירו, שיש כאן שתי קדרות ואינו ידוע לאיזה נפל, ולפ"ז דצריך להזכיר גם של חבירו הרי כנשאל עליו ועל חבירו ואסור עכ"ל, ולפ"ז הכא נמי בנ"ד, כאשר בא שמעון לשאול על קדרה מוכרח שיזכיר גם הקדרה של ראובן בשאלתו, ולכן כיון דהקדרה של ראובן היתה מותרת לו, ולדידיה ב' הקדרות הם מותרים, השתא שפיר יש לומר לגבי שמעון מאי חזית דאסרת להאי טפי מהאי, משא"כ לראובן דקדרה שלו אסורה לו משום קנס, ליכא למימר מאי חזית, ותולין האיסור נפל בקדרה שלו, ואותה של שמעון מותרת לו, ויש לדבר בזה, וכעת אין פנאי להאריך יותר, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:
4