שו"ת רב פעלים, חלק ב, חושן משפט ז׳Responsa Rav Pealim, Volume II, Choshen Mishpat 7

א׳שאלה. נשאלתי ממעלת הב"ד יכב"ץ דפה עירינו יע"א, ה"ר יצחק סופר נ"ע יש לו שלשה בנים, והניח לבניו כשנפטר חצר א' גדול, וירשו אותו שלשתם, ואח"כ ה"ר שלמה סופר נ"ע שהוא בן הגדול של ה"ר יצחק סופר קנה ב' חצירות קטנים שהיו בצדדין של חצר הגדול הנז' שהניח אביו, וקנה אותם מכיסו, ונכתבו השטרות שלהם על שמו, והוא עשה בנין בחצר הגדול הנז', והכניס שתי חצירות ההם בבנין החצר, ונעשו כולם חצר אחד, אך בעת שבנה והכניס ב' חצרות לחצר שהניח אביו לו ולאחיו לא קנה מאחיו חלקם שיש להם בחצר ההוא שירשו מאביהם, ואחר כמה שנים שבנה ה"ר שלמה סופר החצר ונעשו ג' חצרות חצר אחד גדול נתן את החצר ההוא כולו במתנה לאשתו, וכתב לה שטר מתנה כדין וכהלכה, ואחר שנפטר שלמה סופר הנז' מכרה אשתו את החצר הנז' בכח שטר מתנה שבידה שנתן אותו לה בעלה, והנה הקונה את החצר בא להוציא את היורשים של ב' אחים בני יצחק סופר, כי הם נשארו יושבים בחצר הזה עם היורשים של שלמה סופר דודם, והם משיבים, אפילו אם נאמר ששתי חצרות שקנה דודינו שלמה לעצמו קנאם ושלו הם והכניסם בבנין החצר הגדול שירש הוא ושני אחיו, הנה הוא לא קנה החלקים שיש לאבותינו בחצר מכח הירושה שירשו מהזקן יצחק סופר, ועל כן אנחנו יושבים בחלקינו שירשו אבותינו מן הזקן יצחק סופר. גם עוד היורשים של שלמה סופר טוענים אם קנתה אמם בשטר מתנה שנתן לה אביהם החצר כולו במתנה, מאחר כי הוא לא קנה החלקים שיש לאחיו בחצר הגדול שירשו מן הזקן יצחק סופר, ויודיענו איך שורת הדין בזה, ושכמ"ה:

ב׳תשובה. אחר שנתברר אצל הב"ד יכב"ץ שזה החצר שנתן ה"ר שלמה סופר לאשתו במתנה לאו כולו שלו אלא יש בו חלקים שירשו אחיו מהזקן יצחק סופר אביהם, נראה ודאי דיש טענה גדולה ליורשים של שלמה סופר לבטל המתנה שנתן אביהם לאמם לגמרי, דגם בחלק אביהם לא זכתה בשטר מתנה זה שכתב לה, ומעשה כזאת הביא הרב דבר משה ז"ל ח"ב סי' ע"ה בראובן שנתן לשמעון בית אחד בתורת מתנה ונמצאת הבית ההיא אינה כולה של הנותן, מי אמרינן כיון דבטלה מקצת המתנה בטלה כולה, או"ד זכה המקבל במה שהוא חלק הנותן, והעלה הרב ז"ל שם דבטלה המתנה כולה, דדמי לקני את וחמור דאיכא מ"ד דלא קנה כלום, ועוד הביא ראיות מתשובת מהריב"ל ז"ל דבטלה כולה ע"ש:

ג׳ברם הרב מחנה אפרים ז"ל בה' זכיה סי' א' פליג על הרב דבר משה ז"ל בזה ושם הביא מחלוקת הראשונים ז"ל במי שמכר שדה ונמצא מקצתה גזולה דהרשב"א ס"ל המקח קיים בשאר שהוא שלו, והריטב"א והר"ן ס"ל דבטל המקח כולו, ועלה בדעת הרב ז"ל לחלק בין מכר למתנה, דסבר מר דלא אמרו כן אלא במכר, אבל במתנה יודו דמתקיים בשאר, ובזה דחה ראיות של הרב דבר משה, שהביא מתשובת מהריב"ל, משום דמהריב"ל איירי במכר, והרב משכנות הרועים דף ר"ך אות רפ"ז רמז על ד"מ ומח"א, וגם רמז על דברי הט"ז בח"מ סי' רי"ו ע"ש, אך הרב דבר משה בסי' ט"ו הביא תשובה מאדם גדול שהסכים עמו:

ד׳והנה באמת סברת מח"א לחלק בין מכר למתנה נמצאת היא למהרימ"ט ח"מ סי' נ"ב בענין הפלוגתא שיש בפוסקים בדין קני את וחמור, שהוליד מהרימ"ט דבר חדש זה לומר לא אתמר האי דינא אלא במכר אבל במתנה כ"ע מודו, וכמ"ש הכנה"ג סי' רי"ג הגהב"י אות י"ג, והרב אדמת קודש ח"א סי' ל"ב הסכים עם מהרימ"ט, אך הגאון חקרי לב מ"ב דף ר"כ ע"ג כתב דמלבד כי מפשט הש"ס ודברי הפוסקים הראשונים נראה דאין לחלק בין מכר למתנה, הנה כבר השיבו האחרונים על דברי מהרימ"ט, והרב אדרת אליהו סי' כ"א דף מ"ב דחה דברי מהרימ"ט, והעלה דאין לחלק בין מכר למתנה, ועוד ציין הרב חק"ל על דעת כמה מהאחרונים ז"ל דלא ס"ל כמהרימ"ט בזה והם הרח"ש ופמ"א ורב ברוך אנג'יל ונאמן שמואל וכרם שלמה ומהר"ש חסון ועוד ע"ש:

ה׳א"כ לפי דעת כמה גדולים, דאין לחלק בין מכר למתנה, נמצא דין זה של המתנה הנזכר בשאלה דידן הוא פלוגתא, דלדעת הריטב"א והר"ן ומהריב"ל דס"ל בטלה כולה, גם הכא בטלה כולה, ואע"ג דאנהו איירי במכר לא שנא מכר ממתנה, וכ"ש לדעת הרב דבר משה ואותו גדול שהסכים עמו, דאיירו במתנה וס"ל בטלה כולה, ולדעת הרשב"א דס"ל המקח קיים בשאר, גם הכא לא בטלה כולה, וכן הוא לדעת מח"א ודעמיה, דס"ל לחלק בין מכר למתנה, הכא בנ"ד לא בטלה כולה, וכיון דהיורשים מוחזקים יש להם דין קי"ל, ובטלה המתנה של אמם מכל החצר כולו:

ו׳וראיתי להרב משאת משה ח"מ סי' י"א שנשאל במי שנתן בצוואה לבנו אחד יתר על חלקו את השלשלת ואת הצמדים הידועים לו מאשתו הראשונה ואת המנורה של כסף, ושוב נודע כי המנורה היתה של הקדש ואינה שלו, והביא שם דברי רב ודיין אחד דס"ל בטל זכות המקבל, מטעם כיון דבטלה המתנה במקצת מחמת דהמנורה אינה של הנותן, בטלה גם בשאר דברים שהם שלו פליג עליה בזה, ונסתייע מדברי מהראד"ב דאתשיל בסי' ר"א על מי שנתן החנות ומה שבתוכה לאחד במתנה אחת ונסתפק השואל אם בטלה המתנה של אותם הדברים שבתוך החנות מחמת דלא ידיע מה היה בתוכה, אי אמרינן בטלה גם המתנה של החנות עצמה, וסבר הראד"ב כיון דביטולה במקצת לאו מחמת הנותן הוא כי אם מפאת הדין דאין חל הקנין בדבר שאין מינו ידוע אין שירת הדין מחייבת שתתבטל כל המתנה וחלה היא על החנות ע"ש, ויש לי שקלא וטריא בדברים אלו ואין הפנאי מסכים עתה, אך בלא"ה נידונים של הרב משאת משה והרב מהראד"ב שניין טובא מנ"ד, דהתם הם תרי מילי דפליגי מהדדי, החנות לחוד ודבר שבתוכה לחוד וכל חד קאי בפ"ע, וכן השלשלת והצמדים לחוד והמנורה לחוד, אבל נידון דידן אין החלקים של שלמה סופר וחלקים של אחיו נפרדים זמ"ז, אלא הכל נעשה חצר אחד והוא נתן את החצר הזה כולו בבת אחת מתנה לאשתו ולהכי בדין כיון שבטל הקנין במקצת בטל לגמרי בכוליה:

ז׳ופוק חזי להרב משאת משה ז"ל בעצמו שם בח"מ סי' ה' דף כ"ב ע"ד בד"ה האמנם וכו' במי שהקנה לחבירו בק"ס דברים הנקנים בק"ס במטלטלין עם דברים שאינם נקנים בק"ס במעות, אי קנה מחצה או קנה הכל או לא קנה כלל, דהעלה שם ע"פ סברת הראד"ב בלחם רב סי' קצ"ג, ומהרש"ח סי' י"ז, ומשפט צדק סי' יו"ד וי"ז, ומהרמד"ב, דכל כהאי גוונא המוציא מחבירו עליו הראיה ע"ש, ועיין עוד למרן ז"ל בש"ע ח"מ סי' נ"א סעיף וא"ו בדין הכותב נכסיו לשני בני אדם בעדות אחת וכו', וכמ"ש מור"ם ז"ל שם בהגה"ה, ומה שהאריכו האחרונים ומה שפלפלו בזה ע"ש, ויש לעמוד בדברי מהרש"ח בתורת חיים ח"א סי' צ"ז מ"ש בדין הנז', ואין פנאי עתה להאריך, ועיין באה"ט סי' מ"ח סק"ב יע"ש:

ח׳והנה ענין זה של בטל מקצתו בטל כולו, הוא נסבך בכמה דברים וכמה עניינים הכתובים בחשן משפט, ויש כמה פרטים בשנויי הדיעות של הפוסקים ראשנים ואחרונים, ולא רציתי להאריך בדבריהם בנ"ד יען דלא נ"מ מידי לנ"ד במה שנוסיף להביא עוד דיעות חלוקות שונות בזה, מאחר כי בנ"ד היורשים מוחזקים ולהם משפט משא דגל הקי"ל, ובמה שהבאתי לעיל בס"ד יש כדי סיפוק ביד היורשים לטענת הקי"ל, ומה צורך להאריך יותר:

ט׳ואם תאמר כיון דהרב ד"מ מדמה. זה לדין קני את וחמור, דאיכא מ"ד דלא קנה כלום, ואיכא מ"ד קנה במקצת מה שראוי לקנות, הנה לדידן דקבלנו הוראת מרן לא אפשר לטעון קי"ל כמ"ד לא קנה כלום, מאחר דמרן ז"ל בש"ע סי' ר"י ס"ג, פסק כרב נחמן דקנה מחצה, א"כ לפ"ד מרן ז"ל קנתה האשה מה שיש לבעלה, ואין לומר קי"ל נגד הוראת מרן ז"ל. הנה זה אינו, כי מרן ז"ל לא פסק בסי' ר"י דקנה מחצה, אלא רק בקני את וחמור דאפיק להו בתרי מילי דא"ל את וחמור, אבל בחדא מילה מצינו למרן ז"ל באה"ע סי' מ"א, בהיכא דאמר כולכם מקודשות לי די"א דאף נכריות אינם מקודשות ופסק הילכך מקודשות מספק ע"ש, וכתוב בחלקת מחוקק ובית שמיאל, אע"ג דקי"ל קני את וחמור קנה מחצה, התם אתמר בתרי לישני את וחמור, והכא אמר כולכם שכלל כולם בחד לישנא, וטעם זה היא בהרא"ש ז"ל, והביאו מרן בב"י ע"ש, וא"כ לפ"ז בנ"ד שנתן כל החצר במתנה שכלול בו גם החלקים של אחרים והקנה הוא לאשתי הכל בחד לישנא שנתן כל החצר בבת אחת ואין זה דומה לקני את וחמור, אלא דומה לכולכם מקודשות לי דפסק מרן ז"ל צריכה גט מספק, ועל כן נ"ד דהוא ענין ממון אין להוציא מספק מן המוחזק, וכ"כ מהרש"ח בתשובה סי' י"ז גבי לשון הציאה דדמי לכולכם מקודשות לי מאחר דכוללם ביחד ע"ש, וגם לטעם הב' שכתבו ח"מ וב"ש בשם הר"ן והרב המגיד לחלק בין דין קני את וחמור, לבין דין כולכם מקודשות לי, אשר גם טעם זה הביאו בב"י ג"כ אתי שפיר בנ"ד יען כי בנ"ד הקונה הוא אחד וכינתו לזכות בכל החצר כולו שהקנה נו המקנה, ולכן כשם שלא זכה בחלק שאינו של המקנה, כן לא יזכה בשאר:

י׳ומעתה בין תבין דאע"ג שתמצא למרן ז"ל בח"מ סי' ס"א סעיף ד' ויו"ד, בשטר שכתוב בו שיוכל כל המוצאו לגבות בו, דשפיר קנו הנולדים אע"ג דלא קנו אותם שלא נולדו, והרי התם נכללו כולם במילה אחת דיש לפרש טעמו של מרן דאזיל בתר חילוק של הר"ן והרב המגיד הנז"ל די"ל הא דקנה מחצה בקני את וחמור, משום דאין סברה לומר דמפני שזה אין לו יד לקנות, לא יקנה מי שיש לו יד, ולהכי ס"ל דקנו הנולדים:

י״אוכל זה אני אומר לפי דעתו של הגאון אורים ותומים בסי' ס"א, דמדמי בתומים סק"ב דין דסי' ס"א לדין קני את וחמור ע"ש, אבל באמת לדידי נראה דלא דמי האי דינא דסי' ס"א לדין קני את וחמור משום דהתם קאמר להדיה את וחמור, אבל הכא מנ"ל לומר דכלל בזה את הנולדים אח"כ דלא היו עדיין בעולם, ואדרבה מסתברא טפי לומר דלא קאמר אלא על אותם שכבר נולדו בזמן השטר ההוא שבהם משתעי, ומעיקרא לא כלל את הנולדים אח"כ ולא עלה על לבו לכלול אותם. ושו"ר להגאון נודע ביהודה ז"ל מ"ק בח"מ סוף סי' כ"ט שעשה חילוק אחד ליישב דברי רמ"א שלא יסתרו זא"ז, וסיים שחילוק זה הוא נכון לדעתו ע"ש, ולפי חילוק הגאון נו"ב הנז' גם הכא בדין השטר דסי' ס"א לא אמרינן שכלל בזה אותם שלא נולדו, ולא דמי להך דינא דקני את וחמור, ובר מן דין נ"ל חילוק אחר בדינא דקני את וחמור, ואכמ"ל יותר:

י״בהעולה מכל האמור אין לדמות נ"ד לדין קני את וחמור, והיורשים שהם מוחזקים יש להם לטעון קי"ל כמ"ד בטלה המתנה כולה ולא קנתה אמם גם חלק בעלה שלמה סופר, ואע"ג שכתוב בשטר המתנה קבלת סברת הפוסק, ואפילו היא סברה יחידאה, הנה האחרונים ז"ל הביאו מהרב קרית מלך רב ח"א בתשובה סי' א', והרב פרי הארץ ח"ב סוף סי' י"א, והרב פרי האדמה ח"א דף ס"ב ע"ד, ובח"ב דף נ"ט ע"ב דס"ל כל היכא דלא קבל בפירוש עליו ועל יורשיו לא תועיל קבלה זו לגבי היורשין, ואע"ג דאיכא דפליגי גם בזה וס"ל שתועיל, הנה חוזר הדין שיטענו היורשין קי"ל כמ"ד שלא תועיל קבלה זו:

י״גושאלתכם הראשונה זו אינה צריכה לפנים, מאחר שהחצר של יצחק סופר ירשו אותו שלמה סופר ושני אחיו והם היו דרים בחצר ביחד אחר פטירת אביהם יצחק, הנה אע"פ ששלמה האח הגדול קנה ב' חצרות קטנים, והכניסם בבנין, ועשה הכל חצר אחד, כיון שלא קנה חלקם בשטר בקנין ועדים, נימא מה שהוסיף על חצר השותפות מתנה יהיב להו לאחיו כי הוא היה עשיר, או חשב שאח"כ יקנה חלקם בדמים, דאין סברה לומר שקנה חלקם בחזקה דנעל וגדר ופרץ, כי הוא לא נתכוון לקנות בכך, ועוד אתרא דידן כתבי שטרא, ולמה לא קנה בעדים ושטר, ומאחר דעת עתה יורשים של אחיו יתבי בחצר ההוא עם יורשי שלמה סופר ביחד, הא ודאי דמצו לטעון שבחלקם הם יושבים דבאמת חלקם עודנו בידם ושלהם, ולא נקנה לשלמה סופר, ואם יכולים לטעון כי מה שהוסיף שלמה דודם על החצר קרקע והוצאות בנין במתנה יהיב, והם יש להם שליש שלם מכל החצר, הנה על זאת לא נשאלנו כדי שנשיב, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתי, אכי"ר: