שו"ת רב פעלים, חלק ב, אבן העזר א׳Responsa Rav Pealim, Volume II, Even HaEzer 1

א׳שאלה. שאלו ממני מעלת החכמים הב"ד יכב"ץ, לעיין בדין עגונה שבאה לפניהם. ולא רציתי להטפל בזה, והפצירו בי לעיין רק בספק אחד מכלל הספיקות שנסתפקו בעדות אחת מן העדיות שקבלו בדין העגונה הנז', וקבלתי לעיין רק בזה הספק בלבד, ולא בשאר ספיקות, וזו היא העדות שקבלו הב"ד יכב"ץ:

ב׳במותב תלתא כחדא הוינא, אנן ב"ד דח"ל, כד אתא קידמנא ששון בן יצחק חיים שוחט, ואחר האיום והגיזום עמד על רגליו והעיד בתורת עדות גמורה, שאיך יום לכ'מיס ט"ז אלול תרמ"ו, רחתו אנא וגוי אסמו סאלם אל כ'לף' אלא גבל אל ואדי, קאעד נדוור עלא אהרן ברכה אלד'י תאה, וסירנא נדוור עלא אל ראעי, אלד'י ידלינא עלא מוצ'ע אלד'י נשוף עצ'אמו ונניבא ונדפ'נהא, ומשינא יג'י סעתין, ותעבתו ורג'עתו, ואל גוי צ'ל ידוור עלא אל ראעי ידלינו עלא עצ'אמו, ומן רג'עתו ג'יתו בל בסאתין, אתלקתני מרא גוייא, קלתלי יהודי אנתא אלד'י ג'ית בארחא בל כרוואן, מן בג'דאד, טרפ' הל יהודי אלד'י ג'א מן בג'דאד מע דהוד ן' יחזקאל ותאה ומאת. קלתולא אי, קלתלי אש יצ'יר מנך, קלתולא אבן אכ'תי, וקאמת תשתים עלא דהוד ן' יחזקאל, קאלת הווי סאר סיביתו, וקאלת הדומו ענד עטייא אל ראעי, וקאעד ילבסא, וכעדהא קאעד תחקי מעי, ג'א גוי עמרו תלאתין סנא, וקלי אנתא אלד'י ג'ית טרף אל יהודי אלד'י מאת אלד'י ג'א מן בג'דאד, ולתפק מע דהוד ן' יחזקאל מן ג'בא, קלתולו בלי, וקלי אנא טלעתו בל עיד אריד אג'יב טלי מן אל ראעי, אריד אדבחו, ושפ'תו אל יהודי מאיית בל ג'בל, באכו תין מאיית ימתמדד ומתג'טי בעבאתו, כשפ'תו וג'הו שפ'תונו יהודי, ולחייתו מקצקצהא, וריחתו פאייחה תטרח אל אנסאן, ורדתו אשלחו חוואסו ואכ'דהא, וקלתו פ'וק מא אללה סווא בינו היך אאכ'יד הדומו, וקאם ישתם עלא דהוד ן' יחזקאל, קאל הווי סאר סיביתו, לו ילחק ידוור וקת אל אסלאם קאלו אל יהודי פ'את פ'וק אל ג'בל, לו ילחק וכאן תבעונו אל אסלם, לם כאן סאר בינו הל שין, וקאל גיתו כ'ברתוהם לל יהוד, וטלעו מעי יכין אדיליהום עלינו, וכ'פתו ודליתוהם עלא ג'יר ארץ' חצווא, והווא קאעד יחכי, וג'א איצ'א גוי עמרו יג'י עשרין סנא וקאל, אנא שפתונו להל יהודי אלד'י ג'א מע דהוד ן' יחזקאל, מאיית בל גבל, קבל מא שפ'תו אנתא, והם רדתו אאכ'ד הדומו, וקלבי קאם ירג'ף', וריחתו לל יהודי פאייחה, וג'זתו מינו והם כ'פתו אקול. ע"כ הגיעה עדות ששון הנז"ל, והיה זה בי"ג לחודש שבט שנת תרמ"ז, וחתמו עלה תלתא דיינים:

ג׳והנה בדברי הגויה הנז' נסתפקו החכמים הי"ו שבעה ספיקות, ובדברי הגוי חמשה ספיקות, ואנכי הצעיר לא רציתי לעיין בכל מה שכתבו על הספיקות שלהם, ורק הבטחתים לעיין בספק אחד אשר נדבר בו בעזה"י:

ד׳ואען ואומר מן הכתב הבא מהיהודים של עיר עאנא המועתק בשאלה, נראה שבסוף סיון יצא קול אצלם על היהודי שבא עם דוד בן יחזקאל, שתעה בדרך, ולא בא לעיר, וחשבו הכל עליו שמת, וגם מפורש במכתב הנז' כי אחר כ"ח סיון בחמשה ימים, הביא הגוי הרועה קצת החפצים שמצא במקום אחד בהר שתעה בו, ומקצת חפצים נשארו שם במקום שמצאם, ואמר זה הגוי הרועה שלא מצא נבלת המת שם, ורק אחר ג' ימים בא אותו הרועה עצמו אצל היהודים ואמר שמצא עצמות דוקא בלא בשר, במקום אחר קרוב לאותו המקום שמצא בו החפצים, וכתבו ג"כ במכתב הנז' שהחפצים ההם נשארו אצל הרועה, עד שבא אח"כ דוד בן יחזקאל, וראה אותם. והכיר אותם שהם של היהודי הנפקד שהיה מתלוה עמו, וא"כ לפ"ז כבר יצא הקול בעיר עאנא שאותו היהודי שבא עם דוד בן יחזקאל, ותעה בדרך סמוך לעיר עאנא ולא בא לעיר הוא מת, מחמת שנמצאו כליו ונמצאו עצמות במקום ההוא, כי בעבור זאת דנו כל השומעין בדעתם שמת, ואכלוהו החיות ונשארו העצמות. גם בלא"ה קודם שבא הרועה דנו כל אנשי העיר מאומד הדעת שאותו היהודי תעה ומת, מאחר שבאו הגוים שהיו מתלוים עם דוד בן יחזקאל, ואותו היהודי, והגידו בעיר איך היהודי ההוא נפרד מהם כדי לשתות מים, וראוהו שבחזרתו תעה והלך על ההר בדרך אחרת, והואיל והיו מתפללים לא צעקו עליו, ואחר תפילתם אמרו לדוד בן יחזקאל שחבירך היהודי מצאנו מתהלך על ההר תועה בדרכו, ונתקרבו כולם סמוך לאותו מקום, וצעקו עליו עשרה פעמים ולא מצאו תשובה, והיה קרוב ללילה, ונתפחד דוד בן יחזקאל להתעכב שם לחפש אחריו, ונכנס לעיר עאנא עם הגוים, וסו"ד לא בא היהודי ההוא לעיר עאנא, כי זה המקום היה קרוב לעיר, ומכח הדברים האלה שספרו הגוים חשבו הכל שמת אותו היהודי, מאחר שלא בא לעיר עאנא שהיתה סמוכה למקום שתעה בו, וכ"ש אחר שהביא הרועה החפצים, ואמר שראה העצמות, ואחר שהכיר דוד בן יחזקאל את החפצים, ואמר שהם של היהודי ההוא, הרי נתפרסם ויצא הקול בעיר עאנא שאותו היהודי שבא עם דוד בן יחזקאל תעה ומת, ומאחר שכל אנשי העיר מכירים את דוד בן יחזקאל, יען כי הוא מאנשי העיר, ואין מכירים אותו היהודי ואת שמו, לכן יצא הקול על יהודי שבא עם דוד בן יחזקאל, ולכן יש לומר מה שאמרה הגויה לששון שוחט, שהיהודי הבא מן בג'דאד עם דוד בן יחזקאל תעה ומת, אמרה כן מחמת הקול שקדם בעיר קודם כמה ימים, כי הדברים ההם נשמעו בעיר עאנא מסוף סיון, ודברי הגויה עם ששון שוחט היו בט"ז אלול:

ה׳גם עוד י"ל תחלת דברי הגויה, מוכרח לומר שהם מהשמועה דאמרה לששון הנז"ל, אתה הוא שבאת אתמול עם השיירא מן בג'דאד, בשביל היהודי שבא מן בג'דאד עם דוד בן יחזקאל ותעה ומת, ומוכרח לומר מה שא"ל אתה הוא שבאת בשיירה מן בג'דאד, בשביל היהודי שבא עם דוד בן יחזקאל, אלה הדברים אמרה מפי השמועה שאמרו לפניה אתמול בא יהודי מן בג'דאד, בשביל אותו היהודי, שבא עם דוד בן יחזקאל, וזה מוכרח, ולכן הדברים מוניחין שגם סיום דבריה שאמרה שתעה ומת, גם זה הוגד לה מאחרים, ולא היא ראתה איתו מת, ואת"ל דברים אלו שתעה ומת הם מעצמה, י"ל שאמרה תעה ומת מכח הקול, ולא שהיא ראתהו מת לפניה.

ו׳והנה נודע סברת הרשב"א, ותה"ד, בהיכא דיצא קול שנהרג, ואמר המגיד כן שנהרג, דחיישינן שמא מחמת הקול אמר כן, וכן מהרימ"ט ז"ל נמי אזיל לחומרא בדבר זה, ועוד כמה גדולים נמשכו אחר סברה זו להחמיר, והגם דיש חולקים, ונראה דעת מרן ז"ל בשו"ת אה"ע סי' ג' דלא חייש להכי, וס"ל דיש לחלק בין טביעה להריגה, וכתבו הרב פרח מטה אהרן, והרב זרע אברהם, כיון דרבו המתירין נקטינן כוותייהו, ועיין עזרת נשים ס"ק ל"ו, והרב הון רב ח"ב אה"ע סי' ד' הביא כל הפוסקים שדברו בענין זה באורך, מכל מקום מצינו להרב פני משה ח"ב סי' כ"ז שכתב, לא חילקו מטביעה להריגה אלא בישראל, אבל בגוי המסל"ת לכ"ע חיישינן גם בעדות של הריגה, דמחמת הקול אמר כן ע"ש, והגם דהרב אליהו רבא ועוד כמה אחרונים פקפקו בחלוק זה, ועיין יד אהרן סי' י"ז הגהב"י אות ע"ח, עכ"ז מצינו להרב עזרת נשים ס"ק ל"ו הנז', שכתב חילוק של הרב פני משה, מאיש. לוקח, והוא רמוז במ"ץ ח"א סי' ז' דף ל"ד ע"א, וגם רמוז במהרשד"ם סי' מ"ז סוף דף נ"ד, וכ"כ משאת בנימין סי' ק"ט דף קס"א, וגם לעיל מזה הביא משו"ת מרן ז"ל בדף קי"ב ע"ג, שגם בענין הריגה חייש ע"ש, וא"כ לפ"ד הרב פני משה איכא למיחש בנידון השאלה שאמרה כן מחמת הקול, גם לסברת מרן ז"ל ודעמיה:

ז׳ועוד מצינו להרב גו"ר אה"ע כלל ג' סי' יו"ד דף ט"ל ע"ד, שכתב גם הסוברים דלא חיישינן לקלא בנהרג וכיוצא, היינו דוקא בקול כל דהו, אבל בקול חזק מודים דחיישינן מחמת הקול הם אומרים שמת, ובזה החילוק תירץ כמה קושיות וסתירות שיש בדברי הפוסקים שדברו בכך, וסמך על תיזוק זה בשתי ידים ע"ש, והביא דבריו אלו ביד אהרן ס"י אות פ"ט ע"ש, ועוד מצינו להרב כרם שלמה בהלכות עגונא סי' ז' דף נ"ג ע"א, שעשה חילוק כיוצא בזה, והוא בין היכא דנתקבל כמה עדיות, ואוושא מלתא טובא, ובין היכא דלא אתחזק הקול טובא, אלא כדרך כל הארץ כשמתעלם אחד מן העין ימים רבים, אומרים עליו דנהרג, דעל זה הוא דלא חיישינן, שהמעיד שנהרג הוא מחמת הקול ע"ש, וכן הסכים על חילוק זה הרב בנו בספר דבר משה הלכות עגונא סי' ז' דף ק"ז ע"ג ע"ש, ועוד אחרונים נמשכו בתר זה החילוק.

ח׳נמצא לפ"ד הרב גו"ר ז"ל ודעמיה, חוששין בנידון השאלה לקול לכ"ע, כי בנידון השאלה היה קול חזק בעיר עאנא, וכאשר כתבנו לעיל הן מחמת שבאו הגוים וספרו המעשה שראו אותו תועה על ההר ונתקרבו לשם, וצעקו כמה צעקות ולא השיב, וגם שזה היה סמוך לעיר עאנא, ולא בא אח"כ, והן מחמת הרועה שהביא כליו לעיר עאנא, ואמר שראה העצמות, והראו את כליו לדוד בן יחזקאל והכירם שהם שלו, ועיר עאנא עיר קטנה ואנשים בה מעט, ונתפרסם הדבר הזה אצל הכל, ואין לך קול חזק יותר מזה, וא"כ לפ"ד הרב גו"ר והרב כרם שלמה והרב דבר משה, ועוד אחרונים צריך לומר לכ"ע חוששין בקול כזה, ולפ"ז אם ימצא חולקים בחילוק זה דגו"ר ודעמיה, יש כאן ס"ס להחמיר, והוא ספק הלכה כהרב פני משה, ואת"ל אין הלכה כהרב פני משה שמא הלכה כגו"ר ודעמיה. וזה הס"ס להחמיר הוא מתהפך:

ט׳ודע, כי החלוק שכתב הרב גו"ר, להתיר העגונה, אשר חילוק זה הוא מוסכם להלכה מכמה פוסקים שלא זכרם הרב ז"ל, והוא, שאם יש בדברי המגיד תוספות דברים ממה שנשמע בקול, לא חיישינן שהגיד מחמת הקול, אין תועלת מזה לנידון השאלה, כי בנידון. השאלה אין בדברי הגויה וגם לא בדברי הגוי תוספת על הקול, כי כל מה שאמרו הגויה והגוי הכל נודע ונתפרסם בעיר עאנא קודם שדברו הגויה והגוי עם ששון הנז"ל, בכמה ימים. יותר משני חדשים:

י׳גם החילוק שכתבו הפוסקים, דלא חשו הרשב"א ותה"ד ודעמייהו בשביל הקול, אלא דוקא היכא דנודע שיצא הקול כבר, ואחר שיצא הקול הגיד המגיד, אבל היכא דלא נודע דיצא הקול קודם שהגיד המגיד, לא חיישינן שיצא הקיל, וזה הגיד מחמת הקול, וכנז' בד"ק, הנה הגם דחילוק זה הוא אמיתי ומוסכם, אין בו תועלת לנידון השאלה, יען כי בנידון השאלה ברור אצלינו שיצא הקול בעאנא, שזה היהודי שבא עם דוד בן יחזקאל תעה ומת, ואכלוהו החיות קודם שדברה הגויה את דבריה לפני ששון שוחט, בכמה ימים יותר משני חדשים:

י״אוגם עוד החילוק שכתבו הפוסקים לחלק בין היכא דיצא הקול בעיר זו שהעיד בה המגיד את הדברים, לבין יצא הקול בעיר אחרת, דלא חיישינן שמא מחמת הקול שיצא בעיר אחרת הגיד זה דברים אלו כאן, וכמ"ש בתשובה של הרב הגדול עט"ר הרב מור זקני רבינו משה חיים זלה"ה, שהובאה בספר מים שאל אה"ע סי' א' בדף ך' ע"ד ע"ש, הנה גם מזה לא יעלה מזור לנידון השאלה, כי הכא בנידון השאלה הקול יצא בעיר עאנא שהוא מקום שהגידה בו הגויה והגוי כל הדברים הנז"ל:

י״בבאופן כי בנידון השאלה אין אני רואה טעם היתר לצאת י"ח מן הספק הזה ואפילו אם נאמר סיום הדברים של הגויה שאמרה שתעה ומת, היא ראתה בעיניה מיתתו, עכ"ז מהיכן ידעה שזה הוא היהודי שהיה בא עם דוד בן יחזקאל, ומוכרח לומר כיון ששמעה אח"כ את הקול שאמרו יהודי אשר בא עם דוד יחזקאל תעה ומת, חשבה שזה שמת בפניה הוא אשר היה עם דוד בן יחזקאל, מאחר כי תחלת דבריה מוכרח אתה לומר שאמרה אותם מן השמועה:

י״גוראיתי סניף אחד להתיר בענין הספק הזה של הקול, והוא מ"ש הרב ד"מ אה"ע סוף סי' י"ח בדף ק"מ ע"ד, דאפשר לעשות ס"ס בכה"ג, דילמא אלו המגידים לא הגידו ע"פ הקול, אלא ע"פ. מה שנתאמת להם שהאמת הוא כן, ואת"ל דע"פ הקול אמרו כן, דילמא הקול אמת, דלאו כל הקולות שווין, ויש קול שהוא אמת ומתהפך הוא וכו', והביא מספר נאמן שמואל סי' נ"ב, שכתב להקל בס"ס כה"ג ע"ש, וכן ראיתי להרב ידיו של משה בסי' ט' שסמך לעשות ס"ס כזה, ונסתייע מדברי הרב ד"מ, ונאמן שמואל הנז' ע"ש. גם הרב אוהל יצחק חסיד ז"ל סי' ב' דף ל"ד סמך לעשות ס"ס. בזה, וציין על דבר משה ותשובת רב בצלאל סי' ל"ב ע"ש, מיהו אין לנו לסמוך על זה בשופי, דהא חזינן לכמה גדולים דחשו בענין הקול, ולא סמכו לעשות ס"ס זה, כי יתכן כיון דרובא דקולות אינם אמת, לכך לא סמכו לעשות מזה ס"ס, מיהו כיון דהרבנים ז"ל שזכרתי לעיל אמרו זה, יהיה בידכם דבר זה לסניף להתיר, ואני לא היה לי פנאי לעיין בזה יותר:

י״דולא אכחד ממעלתכם, כי בקב"ע של ששון שוחט הנז"ל נסתפקתי בדברי הגוי השני, כי אולי אמר כן לשבח עצמו, אחר ששמע דברי הגוי הראשון שאמר שרצה ליקח בגדיו וחזר בו כי אמר וכו', גם הוא שבח עצמו על אשר לא לקח בגדיו, ויתכן שהוא משקר בכל דבריו. והנה ידוע לכם מ"ש מרן ז"ל סי' י"ז סעיף י"ד, אם היה אמתלא בשיחת הגוי שמא נתכוון לדבר אחר וכו' ע"ש, ומזה למדו הפוסקים לחוש חששות כאלו, שמא הגוי נתכוון לאיזה דבר אחר וכו', ובאמת מצינו למרן בב"י שהביא בשם הגהות מרדכי, דלא תלינן בדבר אחר אא"כ מוכחא מלתא, מתוך דבריו דמשקר וכו' ע"ש, וגם עיין בתרומת הדשן בכתבים סי' רנ"ג מ"ש בזה ע"ש, וכל זה אני רושם בנחיצה רבה כחותה על הגחלים, אך מעלתכם תעמיקו לעיין ולטרוח בשירותא דהאי עגונה, והשי"ת יהיה בעזרתכם, להוציא הדין לאמתי כהלכה ברורה ברוב עוז ושלום:

ט״ואח"כ כתבו החכמים הי"ו פס"ד על העגונה הנז"ל, ושלחו לי לעיין ולהסכים בו, וזה מה שכתבתי להם:

ט״זפסק דין של העגונה ששלחתם ראיתיו דרך העברה ולא רציתי לעיין בו, כי אין ברצוני להטפל בענין זה, על כן תקבלו אותו מיד המוביל כתבא דנא, אך אע"פ שאין ברצוני להכניס עצמי בענין זה, עכ"פ צריך אני להודיע למעלתכם, הפקפוקים שפקפקתי בו בדרך העברה בעלמא, ואזי מעלתכם יתקנו הדברים ע"י עיונם היטב היטב עיד בזה, לכן באתי לרשום במכתב זה מ"ש בקצרה:

י״זהא' ראיתי בשאלה בדברי אשתו של הנפקד, שאמרה לבעלה ביום ערב שבועות בעת שרצה לצאת מן הבית, היכן תלך, והשיב לה יש לי עסק, ויצא מן הבית, הליכה בלא חזרה לעולם, נמצא זה כשיצא מן העיר בו ביום, לא נודע הליכתו ויציאתו אפילו לאשתו, שהעלים הליכתו, ואח"כ כשלא בא לביתו חשבו בדעתם שהלך לאר"ץ מפני שקודם שהלך כארבעה ימים סיפר שהוא משתוקק לילך לעיר חלב היא אר"ץ, אבל הוא בפיו לא פירש ולא אמר בעת שיצא לאיזה מקום הולך, ולכן כיון שלא נתבררה ולא נודעה יציאתו מן בג'דאד לדרך עיר עאנא, לא תועיל העדיות של הגוים המסל"ת על מיתתו במקום ההוא הקרוב וסמוך לעאנא, דעכ"פ צריך שנדע בבירור שאותו האיש אהרן ברכה בן יחזקאל ששון הלך מן בג'דאד לדרך עיר עאנא.

י״חוהנה הרב דבר משה אה"ע סי' י"ג דף קכ"ו ע"ג, הביא תשובת מהר"ם אלשיך ז"ל על מה שהגיד הגוי דהספינה נטבעה, וגם היהודי שבתוכה נטבע וכו', שכתב צריך שיהיו ב' עדים מעידים שלא נכנס באותה ספינה אלא רק אותו יהודי פ', או שהיה הדבר מפורסם ומוחזק, ולא סגי בעדות א' ישראל שיעיד כן, או בגוי מסל"ת, והרב ד"מ כתב דבריו אינם מובנים דאטו ע"פ שנים עדים יקום דבר בעיגונא דאתתא, והביא מן לחם רב, ורבינו בצלאל ומהרח"ש ז"ל דס"ל סגי בכה"ג בעד א' או גוי מסל"ת, ועכ"פ הניח הדבר הזה במחלוקת, ולא דחה דברי מהר"ם אלשיך ז"ל ע"ש. והרב מהר"י פינצי ז"ל בתשובה הובאה בס' חוקי חיים סי' י"ט דף ל"ד ע"ג, הביא תשובת מהר"ם אלשיך ז"ל, ופירש כונתו משום דאיתא בפרק יש בכור כי אקילו בעיגונא בסוף עדות אבל בתחלת עדות לא הקילו, ודקדק בדבריו מפשטות דברי הרמב"ם והרא"ש, ושוב הביא דברי מהרא"י ומהריב"ל ודברי הרב ר"מ והאריך בזה ע"ש, אך רבני טבריא ז"ל בפסק שלהם שהביאו הרב מהרח"ף ז"ל ברוח חיים אה"ע סי' י"ז דחו דברי מהר"י פינצי הנז' בשתי ידים, וכתבו שאין כונת הגמרא דיש בכור כאשר הבין הוא, וגם הרב מהר"ם אלשיך ז"ל לא כך כונתו, אלא כונתו דבעי שני עדים משום דעדות זו שמעיד שלא נכנס אחר בספינה אלא אותו יהודי, אין זו בכלל עדות עגונה, כיון שאינו מעיד על המבוקש עצמו, אע"ג דמינה ידעי שזה שהיה בספינה הוא האיש שנטבע, משום דלא נכנס יהודי אחר בספינה, עכ"ז לא חשיב ליה מהר"ם אלשיך ז"ל בכלל עדות אשה שהתירו ע"פ עד אחד מאחר דאינו מעיד במבוקש עצמו, וכנז' שם בדף ך' ע"ב, ודבריהם בזה טובים ונכונים והאמת אתם. אך עכ"ז לכ"ע צריך שיהיה ידיעה בעד אחד לפחות שזה פלוני יצא מכאן ללכת דרך שם, והכא בנידון השאלה אין ידיעה אפילו בעד אחד שזה אהרן ברכה בן יחזקאל ששון יצא מן בג'דאד ללכת בדרך עאנא אשר שם נמצא ההרוג:

י״טברם אם זה דוד בן יחזקאל הנז"ל הגיד שזה היהודי שהיה עמו בדרך הוא אהרן ברכה בן יחזקאל ששו"ן, אה"ן נחשב זה ידיעה לומר שזה אהרן ברכה הנפקד בעיר בג'דאד הוא אשר הלך בדרך עאנא ונתלווה עם דוד יחזקאל הנז' שם בדרך עאנא ונפקד שם ונמצא הרוג ואז תועיל עדות הגוים המסל"ת שאמרו שהוא מת במקום הנז' הקרוב לעיר עאנא. ובאמת מן השאלה אשר כתבתם לא נתפרש כן, אלא אדרבה נראה מדברי השאלה שזה דוד בן יחזקאל הנז' לא ידע לזה האיש שנלוה עמו ואינו מכירו, כי אם רק ידע בעת שנתלוה עמו ששמו אהרן והוא מן בג'דאד ולא ידע שם אביו, והמכתב שמצאו בבגדו קרוע השם של זה האיש ולא נודע, אשר על כן אם שאלתם מאנשי עאנא ואומרים כי דוד בן וחזקאל הנז' לא ידע ולא הגיד אלא שזה שמו אהרן והוא מן בגדאד, אז צריך לעיין בספרי הפוסקים אם תספיק הגדה זו של דוד בן יחזקאל שהגיד ששמו אהרן והוא מן בג'דאד אע"פ שלא אמר שם ברכה ולא אמר שהוא בן יחזקאל ששון:

כ׳ומה שנמצא כתוב בשאלה נוסח קב"ע מאנשי עאנא שכתבו בתחלת דבריהם בזה"ל, מענין אהרן ברכה יחזקאל ששון ר"יח סיון שנת תרמ"ו בא מן בג'דאד נוסע לעיר עאנא וכו', אין ללמוד מכאן שהיה שמו ושם אביו ידוע להם מדברי דוד בן יחזקאל הנז' אלא י"ל קרוב לודאי שזה הוגד להם מן ששון יצחק חיים שוחט שהלך מן בגדאד בשביל הנפקד לברר, והוא אשר דברו עמו הגויה והגוים בעיר עאנא אודות הנפקד, וכנז' בקב"ע של ששון הנז"ל, וזה מוכרח שהדברים לקחום מפיו של ששון הנז' שהם כתבו בזה על הנפקד שיצא מן בג'דאד ביום ר"ח סיון וזה שקר כי הוא יצא בערב שבת, לכן נראה שהם לקחו דברים מן ששון והוא טעה בדבר זה. ועוד לפ"ד אנשי עאנא בקב"ע כי דוד הנז' כשבא לעיר עאנא אפילו שם אהרן לא זכר בפיו, אלא רק אמר להאיש יחזקאל מעלם שלום יבא אצלך אורח מן בגדאד, וגם אח"כ כשנודע לאנשי עאנא שנפקד האיש הנז' לא הזכיר אלא שם אהרן בלבד:

כ״אב.

כ״בראיתי כתוב בפס"ד הנז' של החכמים הי"ו על דברי הסומא יצחק טאטי ששמע מהיהודים בשוק של חנוני שהיו מספרים דאהרן חתנו של דוד עבאדא מת ואכלוהו החיות, שיש להסתפק שמא היו מספרים כן מחמת קול ההברה וכמ"ש הרמב"ן שהביא מרן בב"י, ועל זה הביאו דברי הפוסקים שהזכירם הכנה"ג הגהב"י אות מ"ו ויד אהרן הגהב"י אות ס"ד וכתבו דמכל הנך רבוותא נראה דאין לחוש בנידון השאלה שספרו מחמת קול ההברה, יען כי אמר יצחק טאטי ששמע מספרים שאהרן חתנו של דוד עבאדה הלך על חוט המים מחמת הצמא ועלה להר ואכלוהו החיות ומאריכות הסיפור נראה שאינו קול הברה עכ"ד:

כ״גהנה הרואה יראה דאין הנידון דומה לראי', כי בנידון הפוסקים ההברה היתה מת בסתם, וההגדה היתה ארוכה, לכן תנו רבנן מן אריכות דברים נראה שאין זו הגדה מכח קול ההברה, וכן נידון מהרשד"ם קול ההברה היתה מת בסתם, וההגדה היתה ששחטוהו, ופירשו איך היתה מיתתו בשחיטה, אבל בנידון השאלה קול ההברה שיצא בעיר עאנא היה כך, שהלך לשתות מים על הנהר ואכלוהו החיות, וכן קול הברה הנשמע בעיר רמאדי היה שאמר גוי אחד, אהרון שרב מאיי מן צוב ואדי אל קצר ותווג'ה עלה אל מפאזה ואכלוהו אל צאדי. נמצא ההגדה שהגיד יצחק טאטי, אינה ארוכה מן קול ההברה, הן קול הברה שהיה בעיר עאנא, והן קול הברה שהיה בעיר רמאדי, וא"כ אין מדברי הפוסקים הנז"ל לנדון השאלה הוכחה להתיר בהגדה זו של יצחק טאטי, דעדיין י"ל מה שספרו ליצחק טאטי, הוא מכח קול ההברה:

כ״דהג' בענין הד' מן ז' ספיקות שעשיתם בדברי הגויה בעיר עאנא, שדברה עם ששון שוחט, יש להעיר בדבריכם, כי באמת מפורש הדבר וברור שדברי הגויה עם ששון, היו אחרי יציאת הקול בעיר עאנא, ואוושא מילתא ונתפרסם הדבר לכל אנשי העיר, והביא הרועה את הבגדים, והראום לדוד בן יחזקאל, ואמר הן הן בגדי הנפקד, ולכן בודאי שיש לחוש, מה שאמרה על מיתתו, הוא מחמת הקול הזה הנשמע בעיר עאנא שהיא יושבת שם, ועוד, הלא היא מתרעמת על דוד יחזקאל, ואומרת, שהוא היה סיבת מיתתו, ובודאי דברים אלו, ידעה אותם מן הקול הנשמע בעאנא. ימה שכתבתם על ספק הרביעי, דמאריכות הדברים מוכח לאו מקול ההברה שמעה, הנה תמיה אני על דבריכם אלו, מה אריכות היה בדברי הגויה על מיתתו, הלא רק אמרה תרין מלין שאמרה תעה ומת, ומה שאמרה בגדיו אצל הרועה עטיה זה הדבר נודע לכל, ע"פ הרועה עצמו, והקול יצא בדברים ארוכים יותר מדבריה:

כ״הומה שכתבתם, ועוד מטעם הג' שכתבנו לעיל, דכל שאומר העד בהחלט מת פ' או נהרג הוי ערוב מעליא וכו'. הנה נידון זה של דברי הגויה שאני טובא, שהיא לא באה להודיע בדברים אלו שמת פלוני, אלא דבריה באו בדרך העברה, ששאלה לששון, אתה הוא שבאת לבקש בעד פלוני שתעה ומת, וכל כהא י"ל שאמרה כן מחמת קול השמועה שיצא בכך באותה העיר,. ולעולם אין הדבר הזה חלוט אצלה, ולא ידעה בבירור, והפוסקים אשר זכרתם בטעם הג', לא אמרו סברה זו, אלא במי שבא להגיד ולהודיע על מיתתו:

כ״וגם עוד, בלא"ה תמהני בדבריכם, כי זה הטעם הג' הנזכר בדבריכם, לא שייך לאומרו כאן בספק הד' אשר בדברי הגויה, יען כי זו הסברה לא אמרו אלא בעֵד ישראל דסמכינן עליה, בהיכא דכוונתו להעיד, ועל זה אמרו כל שהעד בא להגיד ולהודיע ודאי נתברר אצלו ואינו אומרו מחמת הקול הנשמע, ודבר זה לא שייך לאומרו בדברי הגויה, שאם הגויה מתכונית להעיד אין בדבריה כלום, ולא יאמנו דבריה כלל, ואין אנחנו מאמינים בדברים שלה, אלא רק אם היא מסל"ת, וכל שהיא מסל"ת לא שייך למימר גבה סברה זו שלא תהיה מסיחה דבר אשר תדענו ע"פ קול השמועה אא"כ יתאמת אצלה ופשוט:

כ״זגם תעיינו בספר פני משה ח"ב ססי' כ"ז מ"ש לחלק בענין הקול בין עדות ישראל לבין דברי הגוי מסל"ת, ובספר עזרת נשים ס"ק ל"ו, הביא דברי פ"מ הנז', ודברי משפט צדק ח"א סי' ז', ומשאת בנימין סי' ק"ה וק"ט, גם בספר ברכות המים, האריך בדבר זה, ובדף צ"'ח כתב, אחר כל הדברים האלה, מי הוא זה ואיזה הוא יערב לבו לדון ולהתיר בנ"ד מכח העדות של הגוי, אחר שיש לחוש לקול הברה וכו' ע"ש:

כ״חואשר כתבתם בפס"ד הנז', ועוד דדוקא אם באה להעיד ולהודיע שמת פלוני אמרינן שמא מקול ההברה שמעה, אבל הכא וכו', לא ידעתי מנין לכם סברא זו לחלק בהכי, ולא מצאתי אפילו ריח טעם, ונראה דאדרבא כ"ש הוא דאמרינן הכי בכה"ג, והן אמת כי זה החלוק, נמצא כתוב לענין מסל"ת, דכתבו כל היכא דלא מוכח מדברי הגוי שבא להעיד על מיתתו, אף שהזכירו לו אשת המת חשיב מסל"ת, וכנז' באליהו רבא סי' א' ע"ש, הנה בענין זה דאמרינן מקול הברה שמע, אין טעם בחילוק זה:

כ״טאשר על כן, מעלתכם תשימו לב היטב בדין זה של העגונה, ותשתדלו למצא לה היתר ברור, כי באמת רבו האחרונים המדברים בענייני עגונה, וטרחו למצא לה התרות וקולות, והכל שלחן ערוך ומזומן לפניכם, והשי"ת ברחמיו יורה לכם הדרך אשר תלכו, והמעשה אשר תעשון, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר: