שו"ת רב פעלים, חלק ב, אורח חיים כ״טResponsa Rav Pealim, Volume II, Orach Chayim 29
א׳שאלה. קשואין שקורין בערבי כייאר, שדרכם לבשלם עם בשר בקדרה, והם נשארים חתיכות שלמים בתבשיל, ולא הלכה צורתן אלא ניכרים שהם פרי הנזכר, אם ירצה אדם לאכול רק חתיכה אחת מהם לבדה, ואינו אוכל מן התבשיל עמה כלל, מה יברך עליה:
1
ב׳גם יש לשאול על פרי האדמה שקורין בערבי לובי"א, ובלשוי הגמרא רובי"א, אם אכלו חי מה יברך עליו, גם יש לשאול על פרי עץ שקורין נארונג'ג, שמלקטים אותם בעודם קטנים מאד, שהם מרים כלענה ומטגנים אותם בסוכ'ר, מה יברך עליהם אחר הטיגון, וכן פירות קטנים שעדיין לא נתגדלו, והם חמוצים מאד, ומבשלים אותם בתבשיל עם הבשר אם ירצה לאכלם לבדם מה יברך עליהם, על הכל יורינו, ושכמ"ה:
2
ג׳תשובה. הנה הירקות וכל פרי האדמה שהם טובים חיים יותר מאם היו מבושלים במים בלבד, הנה אע"פ שאם היה מבשלים עם דבר אחר בבשר או סוכ'ר הם משביחים, עכ"ז לא יברך עליהם אחר שבישלם אלא שהכל, ולא יברך בפה"ג בין אם בישלם במים בלבד, בין אם בישלם בבשר או סוכ'ר או ד"א שהוא משביחן, והטעם כיון דאם היה מבשלם במים לבד, הוו גריעי מהיותם חיים, על כן לא לא יועיל להם הבישול עם ד"א, אע"פ שהם משבחין בו, ולכן אחר הבישול בכל גוונא יברך עליהם שהכל ולא יברך ברכה שלהם, כן הוא סברת הגאון הט"ז ודעמיה ז"ל, ואע"פ שיש הרבה חולקין על זה, עכ"ז בספק ברכות צריך לברך שהכל, דעל הכל אם אמר שהכל יצא לכ"ע:
3
ד׳ולכן הקשואין שקורין בערבי כייא"ר הנז' בשאלה שהוא פה"א שדרכן לבשלם בתבשיל של בשר, אע"פ שהם משבחין בהיותם מבושלים עם הבשר, עכ"ז מאחר שאם היה מבשלם במים בלבד הוו גריעי מאד מהיותם חיים, לכן גם אם מבשלם עם הבשר אם בא לאכלם לבדם לא יברך בפה"א, אלא יברך שהכל, ורק אם אוכלם כבושים יברך עליהם ברכה שלהם, וכל זה הוא בפרי האדמה לדעת הט"ז ודעמיה, אבל בפרי העץ שטיגנם בדבש או בישלם עם בשר שמשביחן, יברך עליהם בפה"ע, ורק אם בשלם במים בלבד דגריעי מהיותם חיים, יברך עליהם שהכל לכ"ע,. וזה פשוט:
4
ה׳ועל שאלה הב' בפרי שקורין בערבי לובי"א, שדרכם לאכלם שלוקין ומבושלים, הנה ברור הוא שאם יאכלם חיים יברך שהכל, ואם שלוקים ומבושלים יברך בפה"א, וד"ז מוכרח משני טעמים ברורים, הא' מפני דאלו אין דרך לאכלם חיים, וקי"ל כל פרי שאין דרכו לאכלו חי כמבושל, אם אכלו חי יברך שהכל, ועוד טעם שני דאלו טובים שלוקים ומבושלים יותר מהיותם חיים כמה וכמה, וכל שהוא כן הדין הוא דאם אכלו חי יברך. שהכל, וזה ברור:
5
ו׳ועל שאלה הג' יש להשיב, דכל פירות שהם עודם קטנים שלא הגדילו, כל זמן שהם חמוצים, אע"פ שפסק מרן ז"ל אם נאכל ע"י הדחק מברך בפה"ע, מ"מ האחרונים ז"ל החמירו וכתבו שמברך שהכל, ורק אם בשלו או תיקנו באור מברך בפה"ע, כיון שבעודו חי היה נאכל ע"י הדחק ולכן פירות קטנים שלא הגדילו שהם חמוצים ומבשלים אותם בתבשיל עם בשר, אם ידוע לו שהיו נאכלים קודם בישול ע"י הדחק אז הדין אחר שבישלם בתבשיל אם ירצה לאכלם לבדם יברך עליהם בפה"ע, ואם ספק שאינו יודע איך היו קודם בישול יברך שהכל, וכ"ש אם ידוע לו שלא היו נאכלין קודם בישול אפילו ע"י הדחק מחמת חמיצותם, דודאי לברך עליהם שהכל אחר הבישול אם אוכלם לבדם, יען דהדין הוא כל פרי שאינו נאכל מחמת חמיצותו אפילו ע"י הדחק, אם אוכלו חי אינו מברך עליו כלל, ואם אוכלו מבושל יברך עליו שהכל, והפרי שקורין נארינג' הנזכר בשאלה שלוקחים אותם קטנים שהם מרים כלענה, ומטגנים אותם בסוכ'ר, לא יברך עליהם אחר הטיגון אלא שהכל, בד"א בפרי שנתלש קודם שנגמר בישולו וקודם שנגדל, אבל פרי גמור שברייתו הוא מר אע"פ שישאר באילן ימים הרבה, הנה שורת הדין בזה הוא, דאם מתקנו ע"י האור או ע"י ד"א מברך עליו הברכה שלו, אם הוא פרי העץ יברך בפה"ע, ואם הוא פרי אדמה יברך בפה"א, וזה ברור. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:
6