שו"ת רב פעלים, חלק ב, יורה דעה ל״חResponsa Rav Pealim, Volume II, Yoreh Deah 38
א׳שאלה. שמעון גוסס בביתו, וראובן שכן שלו יש לו מים קרים הרבה לצורך בני ביתו שהם רבים והזמן חם מאד, וירא שמא ימות הגוסס פתאום שצריך לשפוך המים הקרים האלה שצריכים לו ולב"ב מאד, וקשה עליהם להצניע כדים של מים אלו בבתים אחרים הרחוקים מבית הגוסס, כדי להביאם אח"כ, יען כי הוא לילה וקשה הדבר להוליכם בלילה, ולדפוק על פתחי אחרים, אם יש תקנה לדבר זה שישארו המים בביתו, ולא יהיו נשפכים אחר מות הגוסס, יורינו ושכמ"ה:
1
ב׳תשובה. כתב הרב בית דוד ז"ל סי' קס"א, אם יכסו ויחתמו הכלי של המים בחותם צרור קודם שימות המת שבשכונה, אין חשש, דעל ידי החותם ממנע מה"מ מלהדיח שם, כדאמרינן גבי שירים מידי דצריר וחתים לית להו רשותא עכ"ל, והרב ירך אברהם אע"פ שפקפק בדין המים שנתן בהם מלח שכתב הרב ב"ד שמציל מן מה"מ, עכ"ז בזה הדין לא פקפק, ולא ראיתי להאחרונים שפקפקו בזה, ולא דחו הלכה זו שהעלה הרב ז"ל, על כן נראה שיעשה ראובן תקנה זו, לכסות פי הכדים בחתיכות בגד, ויקשור עליהם קשר משונה, ויחתום אותם בלי"ק, או בשעוה בחותם שלו, ואחר שימות המת יפתחם וישתו מהם, ונראה שיש לעשות תקנה זו במים ששואבין למצה ויש בשכונתם חולה, ויראים פן בלילה יהיה לו דבר רע, דאז יעשה כן, דבזה נכון לבו בטוח הן מחמת שהם של מצת מצוה, והן מחמת החותם:
2
ג׳ודע, כי יש להביא הוכחה לסברה זו ממ"ש בגמרא דפסחים דף קי"ב, גבי רוח רעה השורה על מים שאולין, לא אמרן אלא בשדה דלא שכיחי, אבל בעיר דשכיחי לית לן בה, ופירש רשב"ם ז"ל, לא אמרן דשורה על המים אלא בשדה דלא שכיחי מיא ומסרה נפשה לשתות ע"ש, נמצא במקום דשכיח לרוח רעה לעשות צרכיה, לא תעשה במקום שתזיק בו, וכן יש לומר נמי בנידון הנז', כיון דשכיח למה"מ מים שאין בהם הפסד להדיח בהם, לא ידיח במקום הפסד. וזו ראיה גם לסברת הרב ירך אברהם ז"ל, דס"ל כיון דיש מים בביתו של מת, לא יבא להדיח בבית השכן, והשי"ת שומר ישראל:
3
ד׳שו"ר בגמרא דנדה דף טו"ב ע"ב, שאמרו על שום קלוף ובצל קלוף דמנחי בסל ומציירי וסתימי רוח רעה שורה עליהם ע"ש, נמצא צריר וחתים אינו מעכב בפני רוח רעה, ועכ"ז נראה דאין מכאן סתירה לסברת הרב ב"ד הנז"ל, די"ל מה"מ דמי לשליטת שידין ומזיקין, ולא דמי לרוח רעה, והכי מסתברא והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:
4