שו"ת רב פעלים, חלק ב, יורה דעה ז׳Responsa Rav Pealim, Volume II, Yoreh Deah 7
א׳שאלה מן חכמי הישיבה הי"ו. קדרה של בשר שבשלו בה בשר ביום ה' בערב, ובעוד יום פינו המאכל ממנה, ונשארה ריקנית כל הלילה, וביום ששי בבוקר טעו וטיגנו בה בצלים עם מעט חמאה, ושוב נתנו עליהם מים ואורז ועשו תבשיל באופן שיש בתבשיל ששי' כנגד החמאה בלבד, אבל לא כנגד הבצלים ג"כ, ושוב אח"כ נודע להם שהיא קדרה של בשר, מה דיני של תבשיל זה, דלכאורה נראה שהוא אסור כיון שהקדרה היא בת יומא, והבלוע שבה נעשה נבלה, ומחמת שאין ידוע כמה היא בלועה מהבשר צריך ששים כנגד כולה כמ"ש מרן ז"ל בסי' צ"א סעיף ה' בכף ישנה ובת יומא משערין בכולה, וכאן גבי קדרה נמי שאין לך קדרה שיהיה במה שבתוכה ס' כנגד כולה, א"כ תבשיל זה אסור:.
1
ב׳אמנם יש להתיר ממ"ש מרן ז"ל ויש מי שאומר, דגם בזה אין צריך ס' אלא כנגד הכזית שבלע יע"ש, והיינו משום דלסברה זו אין הבלוע נעשה נבלה, וכתב הרב קה"י יש לסמוך על סברה זו, היכא דעבר לילה אחת שלא נתבשל בקדרה זו, כיון דבלא"ה איכא מרבוותא דסברי לילה פוגמת, וכדלקמן סס"י ק"ג, והא עדיפה מהתם עכ"ל, והביא דבריו מוה"ר ז"ל בכתביו לפסק הלכה, וא"כ הכא נמי כיון שעבר לילה אחת על קדרה זו שלא נתבשל בה כלום, אין צריך לשער ס' אלא כנגד החמאה והרי איכא כאן ששים כנגד החמאה ומותר, ועוד יש לצרף ג"כ מה דס"ל להש"ך ז"ל שם אות כ"א, דבהפ"מ יש להקל ולומר דבבלוע לא נעשה נבלה יע"ש, וכ"כ חכ"א כלל י"ח אות מ"ד, והאי דנ"ד הוא הפ"מ ומותר, ואע"ג דאנן לא קי"ל כהש"ך בהא אלא כסתם מרן ז"ל שם, מ"מ הכא בנ"ד דאיכא תרתי לינת לילה אחת והפ"מ יש להקל, וכן החכ"א בכלל נ"ה אות ה' סמך על סברה זו, דלינת לילה פוגמת לעשות ממנה ס"ס, וכתב ודומה לזה מצאתי במנחת יעקב כלל ל"ט סק"ט, יע"ש:
2
ג׳ואין לאסור התבשיל דנ"ד משום דטיגנו תחלה הבצלים בחמאה שהיתה כבר נבלה, וכשנבלעה החמאה נעשו גם הם נבלה כמותה, וכמו דס"ל למרן ז"ל בסי' ק"ג סעיף ז' בקדרה הבלועה מבשר, וקודם שעבר לילה אחת חממו בה מים, דהמים נעשו נבלה יע"ש, והכא נמי הבצלים נעשו נבלה, וצריך לשער כנגדם, וכיון דליכא ס' כנגדם כמבואר בשאלה אסור התבשיל, זה אינו, דכבר ידוע דכל האחרונים ז"ל פליגי על מרן ז"ל בזה, וס"ל דאין המים נעשים נבלה, והם מהריק"ש בהגהותיו, והש"ך ופר"ח ופר"ת וערך השלחן, וכתב מוה"ר ז"ל בהגהותיו כ"י בסי' צ"ב אות י"ב וז"ל, ולענין הלכה וכו' מיהו כיון שהאחרונים ז"ל דחו דבריו, יש לסמוך עליהם בהפ"מ ולכבוד שבת עכ"ל יע"ש, וא"כ נ"ד כיון שהוא הפ"מ, יש לסמוך על המתירים דסוברים דלא נעשו הבצלים נבלה, ואין צריך לשער רק כנגד החמאה, ומה גם דבנ"ד איכא נמי לינת לילה אחת ועבדינן ס"ס. ועוד איכא נמי בנ"ד צד להקל, משום דלא נודע האיסור עד לאחר שנתוסף ההיתר, ונעשה ששים, וכתב רמ"א בסי' צ"ט דאם לא נודע האיסור עד שנוסף ההיתר, לא אמרינן חנ"נ יע"ש, וא"כ הכא נמי הבצלים לא נעשו נבלה, ואע"ג דהאחרונים דחו דברי רמ"א, מ"מ יש לצרפו לסניף לענין ס"ס, וא"כ מכל הלין טעמי יש להתיר התבשיל דנ"ד, וכל זה כתבנו לענין הלכה, אבל לענין מעשה יורינו המורה, ושכמ"ה:
3
ד׳תשובה. תחלה וראש אביע אומר על מה שכתבתם בשם מוה"ר ז"ל בהגהותיו כ"י בסי' צ"ב אות י"ב, שכתב כיון שהאחרונים ז"ל דחו דברי מרן ז"ל, יש לסמוך עליהם בהפ"מ ולכבוד שבת, הנה זאת מן המודעים אחר המחילה מכבודו, אין לסמוך על דבריו אלו, ואגב שטפיה כתב כן, יען כי מאחר שאנחנו קבלנו הוראת מרן ז"ל, וכאן פסק הדין בלי שום חולק, וגם שהוא להחמיר, אפילו אם יבואו מאה אחרונים לחלוק עליו להתיר אין שומעין להם, כי אנחנו מחויבים ללכת ע"פ הוראותיו מכח הקבלה שקבלנו, חוץ מדבר שיש בו מנהג ברור שנהגנו בו הפך, אז גדול כח המנהג המוסמך על סברת הפוסקים, ולכן בדין זה שפסק מרן ז"ל בשה"ט כסברת המחמירין, ולא הביא סברת המקילין אפילו בלשון וי"א, או יש מי שאומר, אין אנחנו יכולין לזוז מדבריו, ומה שייכות יש להכרעה זו של הפ"מ בענין זה, מאחר שהוא פסק לאסור בכל גוונא, והכרעה זו של הפ"מ לא אמרוה אלא בהיכא דמרן ז"ל סתם כסברה זו, והביא סברת החולקין בשם יש אומרים, אז עושין הכרעה כזאת לומר דדעתו של מרן ז"ל נמי הכי להתיר בהפ"מ, מאחר שזכר דיעה השנית ג"כ, אך בענין זה לא זכר סברת החולקים כלל, והביא סברת האוסרין בסתם, ודאי דעתו לאסור בכל גונא:
4
ה׳הנה פי כן ברור כשמש, שדבר זה שכתב מוה"ר ז"ל על דין שפסקו מנין ז"ל בסי' ק"ג אגב שטפיה כתביה, וכבר מקדמת דנא כשהיה מוה"ר ז"ל בחיים, שלח לי הקונטרסים של הגהותיו על ש"ע יו"ד מסי' א' עד סי' קכ"ב, וציין בפתקא אחת את כל המקומות אשר כתב בהם גילוי דעתו, ובענוותנותו הגדולה בקש ממני לעיין בהם, ואנא עבדא עיינתי בהם בס"ד, והערותי על דבריו באיזה מקומות וכמדומה שבכלל ההערות היא הערה על ד"ז, ורשמתי כל דבר שיעור ארבע או חמש קנטרסים ושלחתי לו, אך באותו פרק היה לו חולי, ולא בא לבהמ"ד כמה ימים, ובאו ימי פורים ופסח אחריהם, ולא ראה הקנטרסים שכתבתי, ומה דבני ובני חזרתי ולקחתי הקונטריסים להוסיף בהם דברים, ונשארו אצלי, ולא אסתייעא מילתא לעיין בהם מוה"ר ז"ל כלל, ונתערבו עם כמה ניירות, ולא נמצאו לשלחם אליו אח"כ, ורק זוכר אנו כי בע"פ אמרתי לו שני דברים, ואחת מהם מה ששגג קולמסו הטהור בדין התולעים של היגור'טי, ותכף ומיד תיקן הדבר בקנטריס שלו, כך אני זוכר, ודברי אלה יהיו שמורים. אצל מעלתכם למשמרת:
5
ו׳ואשר כתבתם לעשות ס"ס ע"פ סברת האומרים דלילה אחת לבדה פוגמת, הנה כפי מנהגינו פה עירינו בהוראות איסור והיתר אין עושין מסברה זו ספק גמור, כי סברה זו חלושה מאד, ורק תועיל לסניף כפי הענין. ואשר כתבתם עוד לעשות ספק מכח סברת הש"ך ס"ק כ"א, דכתב בהפ"מ יש להקל ולומר דבלוע לא נעשה נבלה, ואע"ג דקי"ל כסתם מרן דלית ליה סברה זו, אתם חשבתם לעשות מזה ס"ס, הנה בודאי ידוע לכם כי גדולי האחרונים שהיו בדורות שלפנינו שהיו גדולי הדור, ה"ה הגאון מהריט"א ז"ל בשמחת יו"ט סי' י"א, וחק"ל ביו"ד סי' א', ובמהדורא בתרא סי' ב', כתבו דאין לעשות ס"ס נגד סברת מנין ז"ל, מיהו אנחנו פה עירינו בג'דאד יע"א מנהגינו לעשות ס"ס נגד מרן ז"ל כדברי הגאון חיד"א ז"ל, אך כל זה הוא דוקא בדבר שיש בו ספק אחד מצד עצמו, ואינו נגד מרן, ורק הספק הב' בלבד הוא נגד סברת מרן ז"ל, עבדינן ס"ס בזה, וכמו ענין ס"ס שהביא הגאון חיד"א ז"ל במחב"ר יו"ד סי' מ"ב אות נו"ן, דספק א' הוא אי שפכי או לאו, ואת"ל דלא שפכי אפשר הלכה כגדולי עולם המכשירים בשתי מרות ע"ש, דבזה חד ספק בלבד הוא נגד סברת מרן, והיינו טעמא דאמרינן אפשר גם מרן ז"ל יודה בכה"ג לפסיק כהמכשירין, מפני שהוא ספק אי שפכי, וכמ"ש הרב דבר משה ז"ל ח"ג סי' ב', ועוד עיין לו בח"א א"ח דף כ"ב ע"ש, אבל אם השני ספיקות הם הפך מרן ז"ל לא עבדינן ס"ס, וזה ברור ופשוט, על כן אין לכם לעשות ס"ס, בהיכא שהשני ספיקות הם הפך סברת מרן ז"ל. גם ודאי לא נעלם ממעלתכם, מ"ש הגאון חיד"א ז"ל במחב"ר יו"ד סי' ט' אות ב', דכשסתם מרן לאסור, ואח"כ הביא סברת יש מי שאומר להתיר, צריכין אנחנו לפסוק לאסור אפילו בהפ"מ ע"ש, וא"כ בהך דסי' צ"ח ס"ה שסתם מרן כאוסרין, צריך לפסוק כן אפילו בהפ"מ:
6
ז׳ואשר כתבתם סברה א' שהביא רמ"א בסי' צ"ט, דאם לא נודע האיסור עד שנוסף ההיתר לא אמרינן חנ"נ, לא ידעתי מה תועלת מצאתם בסברא זו לנידון שלכם, ועוד הלא מעיקרא סברה זו דחויה היא, וכל האחרונים מחו לה אמוחא, ופשטה ההוראה פה עירינו הפך זה, ולא משגחינן בהאי סברה כלל לעשות בה ס"ס, ורק אי אית לן ס"ס גמור תהיה סברה זו לסניף, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:
7