שו"ת רב פעלים, חלק ב, יורה דעה ט׳Responsa Rav Pealim, Volume II, Yoreh Deah 9
א׳כתב מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' ק', ביצה שיש בה אפרוח אפילו באלף לא בטלה, וכתב הגאון כו"ף וז"ל, ביצה שיש בה אפרוח לא יצוייר התערובת, דאם גם באינך ביצים יש אפרוחים כולם אסורים, ואי לית בהו מה תערובת שייך, עכ"ל, (כלומר ישליך את הביצה שיש בה אפרוח, כיון דניכרת היא, דכל הביצים שנתערבה בה אין בהם אפרוחים והרי ניכר האיסור), על כן פירש דברי מרן שם כך וז"ל, כונת המחבר באומרו ביצה שיש בה אפרוח להיפוך, ופירושו שהיה אפרוח בביצה, והוציאו מביצה, ונתערב עם אפרוחים אחרים, ואינו ניכר, וקמ"ל דזה האפרוח שהיה בביצה אסורה מתחלת ברייתו, ונקרא בריה ואינו בטל עכ"ל, ודבריו תמוהין דמרן נקיט ביצה שוש בה אפרוח לא בטלה, דקאי להדיה על הביצה, והוא מפרש דבריו דקאי על האפרוח, ועוד אם כאן ישב המשמעות להפך כמו שמיישבים המשנה, בדרך חסורי מחסרא והכי קתני, מה יפרש בדברי מרן שכתב בדין הביצה שנמצא בה דם, ועוד בלא"ה לשונו מגומגם, ומה שכתב שנתערב באפרוחים אחרים לא ידענו כונתו בזה, דממ"נ אם כולם טהורים וחיים, וזה האפרוח טמא הוא, והוא ג"כ אינו ניכר, מה חדוש קמ"ל, הלא כל בע"ח לא בטלי, ואם האפרוחים כולם שחוטים, ואין ראויים להתכבד דבטלי, ורק זה שנתערב עמהם אסור מפני שנמצא בביצה, הנה כל האפרוחים תחילתם היו בביצה ודין אחד לכולם, באופן שאין דבריו מובנים לנו. והגאון חו"ד ז"ל בביאורים סק"ג, כתב לא קשה כלל וכו', כגון שבשעה שהיה ריקום האפרוח בשלימות בתוכה, היה ניכר כשהעמידה לפני השמש, ואח"כ נתרסק האפרוח בתוכה, כגון ע"י נענוע וכיוצא, ונתערבו עד שא"א להכיר, אי נמי שמחמת בישול נתקלקל הריקים ואינו ניכר, ונתערב בין ביצים מוזרות, שא"א להכירן, וגם דבריו אינם מובנים לנו, חדא איך ניכר האפרוח מבחוץ כשמעמידה לפני השמש, ועוד איך יתרסק האפרוח בתוכה ע"י נענוע, ועוד יש לתמוה על עיקר דבריו, ואכמ"ל:
1
ב׳והנה נראה מדברי גאוני אשכנז ז"ל הנ"ז, שנתעצמו ונתקשו בדברי מרן ז"ל, מפני שרוצים לפרש מציאות התערובת היא כגון שנתערבה ביצה שיש בה אפרוח בשאר ביצים של היתר, ונתקשו בזה היכא משכחת מציאות זו, דאם ניכר האיסור יקחנו וישליכנו, ואם איני ניכר מנא ידע דאיכא באותה התערובת ביצה שיש בה אפרוח, וחתרו למצוא מציאות כזו ולא יכלו, ואנא עבדא חדשתי בס"ד מציאות בכה"ג, והיינו כגון שראובן היה לו ביצה ואסרה בהנאה על כל העולם, ואחר שאסרה בהנאה על הכל, מת ראובן, ונתערבה ביצה זו עם שאר ביצים, והנה ידוע מה שנאסר בקונם אפילו באלף לא בטיל, משום דהוי דבר שיש לו מתירין, וכמ"ש בגמרא דף נ"ט, וכ"כ הרב חקרי לב ח"ב סוף סי' מ"ב, דהחמירו בתערובת באיסור נדר דמין במינו דאפילו באלף לא בטיל, מטעם דהו"ל דבר שיש לו מתירין ע"י שאלה, כמ"ש בנדרים דף נ"ט, וכן דעת כל הפוסקים ע"ש, אך אם האוסר מת הרי זה אין לו מתירין ובטל, ועל כן אם נתערבה ביצה זו שאסרה ראובן ומת, עם בצים אחרים אשר כולם מותרים, דבטלה אותה ביצה מפני שאין לה מתירים, דהא אין האוסר בחיים, כדי שישאל על נדרו, אם אח"כ שברו אותם ביצים, ומצאו שיש בכולם אפרוחים, דנמצא אותה הביצה שאסרה ראובן היה בה אפרוח, הנה כל הביצים אסורים בהנאה שאסור למכרם לגוי, או להנות מהם לצורך רפואה, משום דאותה ביצה שאסרה ראובן על כל העולם, כיון דיש בה אפרוח לא בטלה, והיא אינה ניכרת, מאחר דכל הביצים נמצא בהם אפרוחים, הרי יש מציאות בתערובת ביצה זו בביצים של היתר, באופן שאינה ניכרת ביצה זו:
2
ג׳מיהו מציאות זו שחדשתי בס"ד, הוא לפי דעתם של רבני אשכנז הנז' שלא מצאו אופן לצייר בתערובת ביצה זו עם שאר ביצים, אך לדידי אין כאן קושיא מעיקרא, דדין מרן ז"ל איירי ששיבר ביצים הרבה בקערה זו אצל זו, ומצא אפרוח על אחת מהם, ונטלו וזרקו ולא נודע מאיזה ביצה נטל האפרוח, כגון זה שנטל אינו לפנינו לשאלו, או הוא לפנינו ושכח, וכל החלמונים עודם שלמים, ולא נטרפו ולא נתערבו זב"ז, אלא כל חדא לחודה קאי, או מעיקרא לא שברו הביצים לגמרי, אלא כל ביצה שברו ראש קליפתה, ובאחת מהם מצאו אפרוח וזרקו אותו, ולא נודע מאיזה ביצה נטל האפרוח, וכולם מונחים ביחד, ולא נודע באיזה מהם היה האפרוח בה, ועל זה קאמר ביצה שיש בה אפרוח לא בטלה, כלומר אע"פ שהושלך האפרוח ממנה, יש לגוף הביצה ההיא דין בריה, ולא בטלה, ואוסרת כל הביצים, כן נ"ל בס"ד, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:
3