שו"ת רב פעלים, חלק ג, חושן משפט א׳Responsa Rav Pealim, Volume III, Choshen Mishpat 1
א׳הגאון בית יעקב סי' ט"ו נשאל בשלשה דיינים שישבו בדין, ושנים מזכין ואחד דעתו לחייב, אם רשאי המתחייב לעשות תחבולה לומר איני יודע כדי שיוסיפו דיינים, כדקי"ל בש"ע ח"מ סי' י"ח ס"א, דבאחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינים, וחושב כי אולי אלו הבאים מחדש יכריעו לחביריו להורות לחייב בדעתו, והעלה הגאון הנז' דאסור לעשות כן מטעם כבוד אותם הדיינים דחוששין משום לעז לומר לפי שלא ידעו הדין הוסיפו עליהם ע"ש, ולא אתי עלה מטעמא דמדבר שקר בזה, דהא יודע באמת ושקורי קא משקר באומרו איני יודע כדי שיוסיפו הדיינים, והגאון שבות יעקב ח"א סי' קל"ח גילה דעתו בכה"ג ליכא למיחש משום שקר, דהא כתב לשואל דשפיר דמי למעבד הכי לומר איני יודע כדי שיוסיפו הדיינים, כיון דכונתך לש"ש להוציא הדין לאמיתו ע"י שיוסיפו הדיינים, אע"ג דשקורי קא משקרת כי ידעת הדין, מ"מ הא קי"ל מותר לשנות מפני השלום, ודינא שלמא הוא דכתיב אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, ועל זה וכיוצא בזה אמרו למד לשונך לומר איני יודע, כל זה נ"ל פשוט עכ"ל. מיהו י"ל דהרב ז"ל לא אמר כן אלא בגונא דידיה של השואל דאיירי שאותם הדיינים שיושבים עמו הם יושבי קרנות, ואינם חכמים ואינם ראויים לדון ולמראה עיניהם מטים עקלקלותם ומקלקלים שורת הדין, ולהכי הותר לשואל ההוא לשנות בכה"ג כדי שיעמיד הדין על האמת, ושניא הא מנידון הגאון בית יעקב הנז"ל:
1
ב׳וראיתי להרב רבינו חיד"א ז"ל בברכ"י סי' י"ח אות ג' שהביא נידון בית יעקב הנז' וסו"ד הביא ראיה דלא מצי הדיין לעשות המצאה זו לומר איני יודע מהא דפרק הגוזל בתרא דף קי"ג מכריז רבא האי בר ישראל דידע סהדותא דעכו"ם ואזיל ומסהיד בדינא דעכו"ם על ישראל חבריה, משמתינן ליה וכו' והביא דברי מהריט"ץ סי' ק"ב דף צ' ע"א מ"ש בההיא דהגוזל, ועוד הביא ראיה מגמרא דשבועות דף ל"א מנין לנושה בחבירו מנה, וטענו מאתים שלא יאמר אכפרנו בב"ד וכו', וסיים וז"ל הגם שיש איזה דחיה בראיות אלו שהבאתי, מ"מ הדין דין אמת לפק"ד דאסור לדיין לשקר ולמעבד טצדיקי להקים מזימת לבו, אלא חיובא רמיא עליה לגלות דעתו באמת וכתורה יעשה, ועמ"ש מהר"ח אלפנדארי בדרשותיו פ' משפטים בכיוצא בזה עכ"ל ע"ש:
2
ג׳ולכאורה נ"ל להביא ראיה דליכא למיחש לשקרא מהא דאמרינן בברכות דף מ"ג ע"ב רב פפא אקלע לבי רב הונא בריה דרב איקא אייתו לקמייהו שמן והדס, שקל רב פפא בריך אהדס ברישא והדר בריך אשמן א"ל לא סבר לה מר הלכה כדברי המכריע א"ל הכי אמר רבא הלכא כב"ה, ולא היא לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד, ופירש רש"י לא אמר רבא הלכה כב"ה אלא רב פפא אכסיף לפי שטעה והשמיט עצמו בכך ע"ש, וא"כ י"ל דה"ה בכה"ג דשפיר מצי לשקר כדי לקיים האמת, כי לפי דעתו הדיינים שעמו טועין הם בסברתם, מיהו יש לדחות ראיה זו דאולי משום בושה דקשה מאד שנשפך דמו בקרבו הותר לשנות, וכן מצינו בהרמב"ם פי"ד מה' גזילה הי"ג במסכת' כיצד, היה עוסק במסכת נדה ואמר במקוואות אני שונה משום שלא יתבייש אם לא ידע להשיב, ועיין בלחם משנה שם:
3
ד׳ועוד נ"ל בס"ד ליישב טעם אחר בהך דרב פפא, ששם לא הוציא מפיו דבר שקר, אלא אמר מלתא סתומה דמשתמעה לתרי אנפי, כי הוא לא אמר דאמר רבא הלכה כב"ה בענין זה דשמן והדס אלא אמר דאמר רבא הלכה כב"ה, והוא כיון בלבו על דין אחר ששמע מרבא שאמר בו הלכה כב"ה, או שכיון על דין האמור בעלמא בכ"מ דהלכה כב"ה לגבי ב"ש, דודאי דרש זה רבא כמה פעמים, וכיון להטעות השומע שיחשוב על ענין השמן והדס קאמר ונמצא מפיו לא הוציא שקר, וכה"ג מצינו גבי רב כהנא בגיטין דף ס"ב באומרו שלמא למר ע"ש, וכיוצא בזה ארז"ל על יעקב אע"ה שאמר אנכי עשו בכורך, וכן בזוה"ק אמרו על פסוק ואמרתם כה לחי שאמר דוד הע"ה ונכון הוא. ובזה הטעם יש ליישב בו עוד דבר אחד מ"ש בגמרא דשבת דף קט"ו דבי רבא גרדי קארי כיון דחזא קא מחרפי א"ל אתא אגרתא ממערבא משמיה דר' יוחנן דאסור, ופירש רש"י ז"ל אתא אגרתא כי היכי דלקבלו מיניה, ע"ש דמצינו ששינה ודבר שקר ח"ו, אך לפי טעם שכתבנו בהך דרב פפא, גם בזה יתיישב כן דלא הוציא שקר מפיו, אלא בודאי בא אגרתא בימיו של רבא או קודם, על איזה ענין משמיה דרבי יוחנן דאסור והוא כיון בלבבו על אותו דבר, כי הוא לא אמר בפירוש על ענין זה שהיו עושין ביוה"כ, ורק השומעין טועין להבין דבריו על ענין דיוה"כ:
4
ה׳מיהו יש להביא ראיה בס"ד לנ"ד דמותר לשקר, מהא דאמרינן בערובין דף נ"א ע"א רבה ורב יוסף הוו אזלי באורחא, א"ל רבה לר"י תהא שביתתנו תותי דקלא דסביל אחוה וכו', א"ל לא ידענא ליה, א"ל סמוך עלי דתניא ר' יוסי אומר אם היו שנים אחד מכיר ואחד אינו מכיר, זה שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר, וזה שמכיר אומר תהא שביתתנו במקום פ', וקאמר בגמרא ולא היא, לא תנא ליה כרבי יוסי אלא כי היכי דליקבל לה מיניה משום דרבי יוסי נמוקו עמו, ופירש רש"י הא דא"ל משמיה דרבי יוסי ליתא, דלא תנא ליה בשם רבי יוסי אלא סתמא תניא ליה לעיל, ומשו"ה אמרה בשם רבי יוסי כי היכי דלקבלה מיניה ע"ש:
5
ו׳עוד כיוצא בזה מצינו בגמרא דפסחים דף כ"ז ע"א א"ר יהודה אר"י אמר שמואל תנור שהסיקו בקלפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם חדש יותץ ישן יוצן, אפה בו את הפת, רבי אומר הפת מותרת וחכ"א הפת אסורה, והתניא איפכא, שמואל איפכא תני, ואב"א בעלמא קסבר שמואל הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו, ובהא אפילו מחביריו וסבר אתנייה איפכא כי היכי דניקום רבנן לאיסורא, ופירש רש"י אפכה ואשנינה ויעשו בני אדם כמותם שהכל הולכים אחרי רבים, שאם אני אומר הלכה כרבי שהוא יחיד, לא יאמינו לי ע"ש. גם מצינו בגמרא דקדושין דף מ"ד ע"ד דקאמר אפכוה שדרוה לקמיה דרב, ופירש רש"י אפכוה בשם קרנא צריכא גט ומיאון, ובשם שמואל דברים בגו, ושדרוה לקמיה דרב דידע אם יודה לדברי שמואל שהיה חלוק על הדבר, ומשום דרב אהובו של שמואל היה, אפכוה אולי יודה לדברי קרנא שאמרו בשם שמואל ע"ש:
6
ז׳הנה מכל מקומות הנז' יש להוכיח לנ"ד דשרי לשקר כדי להעמיד הדבר על אמיתותו וכמו שיראה הרואה בכל חדא וחדא מנייהו, ואותם הראיות שהביא רבינו חיד"א מקמא דף קי"ג ומשבועות דף ל"א לאסור, כבר הוא בעצמו כתב עליהם שיש לדחות:
7
ח׳ברם מה שסמך הגאון שבות יעקב להתיר השקר בכה"ג מהאי טעמא דקי"ל דמשנין מפני דרכי השלום, יש להעיר בזה ממ"ש בספר חסידים סי' קכ"ו וז"ל, דע אע"פ שאמרו מותר לשנות מפני דרכי השלום, אם יבא נכרי או יהודי ויאמר לאדם תלוה לי מעות, ואינו מלוה לו ברצון כי ירא פן לא יפרע לו, אינו יכול לומר אין לי כי מה שמותר לשנות מפני דרכי השלום, זהו בשכבר עבר הדבר עכ"ל, וכתב רבינו חיד"א ז"ל בביאורו שם, אע"ג דכמה פוסקים סוברים דעובר על השבועה לשעבר חמור יותר מעבר שבועה דלהבא, כמבואר בח"מ סי' ל"ד דין ה' הכא משנה על אותה שעה כגון אומר אין לי ויש לו וכו', ואע"ג דאמרינן פ"ב דמציעא עבידי רבנן דמשנו במסכתא, והוא אם שגורה בפיו מסכתא זו ואומר לאו, והרי הוא משנה מה שהוא עתה, שאני התם משום ענוה ושלא להחזיק טובה לעצמו מותר, ולמדנו מזה דענוה יותר מהשלום בפרט זה עכ"ל ע"ש, מיהו זה יבא נכון לפי פירוש רש"י שפירש משום ענוה ולא לפי התוספות ומפרשים אחרים:
8
ט׳והנה לפי תירוץ רבינו חיד"א ז"ל שכתב דהתם משום ענוה שאני, ניחא בזה מה שיש להקשות על ספר חסידים הנז' מהך דביצה דף ך', ת"ר מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה ביו"ט, חברו עליו תלמידי שמאי הזקן אמרו לו מה טיבה של בהמה זו, אמר להם נקבה ולזבחי שלמים הבאתיה, כשכש להם בזנבה והלכו להם ופירש רש"י נקבה שאין עולה נקבה ולזבח השלמים הבאתיה ומרוב ענותנותו של הלל היה משנה מפני השלום ע"כ ע"ש, והנה התם שינה במה שהוא עתה, אך לפ"ד רש"י דעבד כן משום ענוה ניחא, וכבר למד רבינו חיד"א מהך דפ"ב דמציעא דענוה עדיפה מהשלום בענין זה. מיהו לקושיתו של רבינו חיד"א מהך דמציעא אנא עבדא תרצתי באופן אחר, דהתם אין זה שינוי גמור אם שואלין אותו אם יודע וישיב לאו, כי בשיעור הידיעה יש כמה מדרגות וכל חד אע"פ שהוא יודע נקרא אינו יודע לגבי הגדול ממנו שיש לו בה ידיעה יותר ושגורה בפיו יותר, וא"כ אם אמר איני יודע כונתו לומר לגבי רבי פלוני נחשב אני שאיני יודע:
9
י׳ודע כי מהך דכתובות דף י"ז כיצד מרקדים לפני הכלה בה"א כלה נאה וחסודה, ולא חשו משום מדבר שקר תרחק, כמו שחשו ב"ש, ואע"ג דבזה משנין מפני השלום באותה שעה ולא על העבר, אין להקשות מזה על ספר חסידים הנז"ל, חדא דאין אומרים כלה זו נאה, אלא אומרים בסתם, ואפשר שיכוונו בלבם על כלה אחרת, ועוד אפילו אם יש לה מדה אחת טובה יכולים לומר עליה כלה נאה:
10
י״אועד"ז יש לתרץ נמי קושיא אחת שיש להקשות בהך דמציעא דף למ"ד ע"ב דאמר יהיב ליה פלגא דזוזא ואפקרה חזיה דהוה קא בעי למהדר למזכי בהו, א"ל לכ"ע אפקרנהו ולך לא אפקרנהו, ומקשי בגמרא ומי הוי הפקר בכה"ג ומסיק אלא רבי ישמעאל לכ"ע אפקרנהו ובמלתא בעלמא הוא דאוקמיה ע"ש, וקשא איך יוציא שקר ח"ו מפיו לומר לו לך לא אפקרנהו, וע"פ האמור אתי שפיר דכונת רבי ישמעאל בלבו בדברים אלה הוא כך לכ"ע אפקרנהו ואתה בכלל, אבל לך לברר בפרטות וביחידות לא הפקרתים, אלא אתה בכלל כ"ע קאי, וכמו הך דגיטין דף ד' ס"ב גבי רב כהנא, וכמ"ש רז"ל גבי יעקב אע"ה שאמר אנכי עשו בכורך שהבאתי לעיל:
11
י״בהעולה מכל האמור הוא דמ"ש הגאון שבות יעקב דמותר לשנות מדין דקי"ל מותר לשנות מפני דרכי השלום, הנה לפ"ד ספר חסידים הנז"ל, אין הוכחה מזה כי זה איירי במשנה על העבר ולא במשנה על אותה שעה שעומד בה, אבל מכל הנך דוכתי שהבאתי לעיל בס"ד יש להוכיח לנ"ד שמותר לשקר כדי לברר האמת וכדי להעמיד האמת על בריו ותיקונו, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:
12
