שו"ת רב פעלים, חלק ג, יורה דעה כ״חResponsa Rav Pealim, Volume III, Yoreh Deah 28
א׳שאלה. שנה שאירע בה חולי הקוליר"א רח"ל לתקפ"ץ אשר נהגו העם שלא להתאבל משום ביעתותא וכנז' במור"ם בהגה"ה בשם מהרי"ל ז"ל, הנה י"ל כשעבר הזעם בתוך שלשים יום אם צריכין להתאבל או לאו יורינו ושכמ"ה:
1
ב׳תשובה. דבר זה הובא בשו"ת חתם סופר יו"ד סי' שמ"ב ופסק דאם עבר הזעם בתוך שלושים צריך להתאבל, ורק אם אירע רגל בנתים שהרגל מפסיקו אע"פ שלא נהג אבלות כלל ע"ש, וא"כ למ"ד שצריך להתאבל, ורק מתיר ברגל מפסיקו, ובאותה השנה הנז' בשאלה התחיל החולי מן חצי חודש אב ולא פסק אלא עד חצי תשרי, הרי רגל מפסיקו, ואין צריך להתאבל וכמ"ש הגאון ח"ס ז"ל. מיהו הגאון מהרי"ש ז"ל, בשואל ומשיב קמא ח"א סי' ע"א דעתו להתיר אע"פ שאין הרגל מפסיקו דס"ל כיון שלא חל האבלות בשעתו פטור לגמרי דדמי לקטן שהגדיל דפטרו הרא"ש ז"ל, ועשה חילוק בין דין זה לדין שהביא בספר נחלת שבעה בשם הגאון מהר"ש מפראג ז"ל באחד שהיה חולה בחולי כבד ב"מ ומת לו מת שחייב להתאבל עליו, ואח"כ הבריא החולה תוך שלושים יום ופסק שצריך להשלים אח"כ, ורק הקטן שאני דלאו בר חיובא הוא, אבל החולה בר חיובא הוא אלא שהיה אנוס, וכיון דיצא מאנסו חייב לנהוג ע"ש, ושם מהרי"ש ז"ל עשה סברה מדעתו באותם שלא נתאבלו בזמן הדבר, דדימה אותם לדין הקטן ע"ש, וכעת אין פנאי להאריך בכל זה, אך גברא רבא אמר מלתא וידוע דהלכה כדברי המקל באבל, על כן נראה דאין למחות ביד המקילין:
2
ג׳והנה ספר נ"ש אינו מצוי אצלינו לדעת היטב טעמו של מהר"ש מפראג, בחולה שהיהפטור בחליו מן האבלות מחמת חוליו, ואח"כ הבריא בתוך שלושים שפסק שצריך להשלים, דלכאורה גם בדין החולה י"ל כיון שהיה פטור בשעה שחל עליו האבלות נפטר לגמרי, ואינו צריך תשלומין דיש ללמוד זה מדין האונן גבי הבדלה היכא דמת לו מת בשבת ונקבר במוצאי שבת דס"ל לר"י ז"ל שפטור מן ההבדלה גם אחר הקבורה, מפני שהיה פטור משעת חיוב ההבדלה, כי היה אונן, ולמד זה ממ"ש בחגיגה דף ט' חגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני, כיון שנדחה ביום ראשון שוב אינו חייב ביום שני, וכמ"ש הרא"ש ז"ל בפסקיו, אבל שאר פוסקים חולקים עליו בזה, התם שאני דאע"ג דראיה נוהגת כל שבעה, מ"מ כולהו תשלומין דראשון נינהו, ולהכי כיון שהיה פטור בראשון פטור לגמרי, משא"כ בהבדלה אין כאן דין תשלומין אלא דחיוב ההבדלה נמשך מן מוצאי שבת עד יום ג' ואין זה מתורת תשלומין דמהאי טעמא מתפלל שחרית עד חצות, אע"פ שבבוקר היה פטור משום דאין זה מתפלל מתורת תשלומין אלא זמן תפלה נמשך מן הבקר עד חצות ע"ש:
3
ד׳ולדעת החולקים האלו אפשר לומר דגם נידון זה מדמינן ליה לדין ההבדלה, די"ל חיוב האבלות נמשך משעת קבורה עד סוף שלושים יום, ולהאי טעמא דידהו י"ל, גם החולה שהיה פטור מתחלה יתחייב אחר שיבריא בתוך שלושים יום דמשך החיוב נמשך עד סוף שלושים, אבל לדעת ר"י והרא"ש שהסכים עמו בפסקיו צ"ל החולה פטור אחר שיבריא, וא"כ קשא איך העלה מהר"ש מפראג לדעת הרא"ש בחולה שהבריא דחייב להשלים, ועיין דרישה בסי' שמ"א שכתב דה"ה העוסק בצרכי צבור כיון שפטור מן התפלה פטור גם מן התשלומין, והט"ז ז"ל חולק עליו, והמג"א בא"ח סוף סי' צ"ג הסכים עם הדרישה וכן הסכימו כמה אחרונים דלא כהט"ז:
4
ה׳ושו"ר מקור הדברים הנז' בהרא"ש ז"ל בפרק ואלו מגלחין ששם הביא דברי מהר"ם בדין קטן שמת אביו והגדיל תיך שלושים יום, וכתב הרא"ש וז"ל וכן נמי הא דיושבין על שמועה קרובה שבעה ושלושים אינה מצוה בפ"ע. אלא תשלומין לאבלות שהיה לו לעשות מיד אחר הקבירה כשידע, אבל אם לא ידע תקנו שיש לו תשלומין כל שלושים יום, והיכא דידע ולא נתחייב לא שייך בזה תשלומין, דהוי כחגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני ולא שייך ביה תשלומין, למ"ד כולהו תשלומין דראשון נינהו וכו' ע"ש, ולפ"ז לדעת הרא"ש דס"ל מה שנוהג כל שלושים יום הוא מדין תשלומין, לדידיה גם החולה בשעת קבורה, אם הבריא אח"כ לא שייך ביה תשלומין מאחר שנפטר לגמרי, וכמו דין האונן בהבדלה ודין המשמר את המת והעוסק בצרכי ציבור שפטורים גם מן התשלומין בתפלה הסמוכה, אע"ג דהן עצמן בני חיובא נינהו רק פטורים מחמת אונס הנז', דודאי אין לחלק בין אונס דחולי לבין אונסים אחרים מאחר דבכולהו פטורים מן המצוה, ויש לדבר הרבה בענין זה, ועתה אכמ"ל, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:
5