שו"ת רב פעלים, חלק ד, חושן משפט ד׳Responsa Rav Pealim, Volume IV, Choshen Mishpat 4

א׳שאלה מערי אנדייה יע"א ראובן הניח קרן מאה לירא ושמעון הניח מאתים לוי הניח שלש מאות ויאודה הניח ארבע מאוח וסך הנז' הוא בשותפות ביניהם ובסוף השנה אם יצא להם ריוח יחולק ביניהם לפי הממון וכחלוקת הריוח כך חלוקת ההפסד אבל אם בתוך השנה אחד מן השותפין לקת מקרן השותפות עשרה לירא או יותר בעבור הוצאת ביתו או בעבור דבר אחר לצרכו דווקא יש לו רשות שיקח מקרן השותפות אבל בסוף השנה יחשבו עליו רבית מעות שלקח וכן אם בתוך השנה א' מן השותפים הביא מעות עוד והכניס בקרן השותפות יקח מהשותפים בסוף השנה רבית המעות ועל זה יורנו המורה אם דבר זה אסור או מותר ואם דבר זה אסור יורני איזה אופן נעשה ולא נכנס בחשש רבית ושכמ"ה:

ב׳תשובה מ"ש בשאלה שאם נצרך א' מהשותפים מעות יתני לו מן השותפות ורק בסוף השנה יחשבו עליו רבית זה אסור בודאי וכן מ"ש אם הוא הביא מעות יתרים על חלקו והניח לאמצע השותפות שיקח מהם רבית בשביל מעותיו כי גם זה אסור בודאי:

ג׳ברם מה שיש לכאורה להסתפק בזה ולומר אולי אם זה שהביא המעות והניח לאמצע אינו לוקח הרבית כי אם מן הריוח שהרויחו אותם המעות ואם לא היה ריוח לא יטול כלום נראה לכאורה דשרי דהיכא דכל השותפים מתעסקים שגם זה שהביא המעות הוא מתעסק כיון דהרבית נוטל מן הריוח שהרויחו המעות ואדעתא דהכי הביא שיקח מן הריוח כו"כ והשאר יחלוקו אך כד דייקינן חזינן דזה אינו דכל שזה הביא המעות מכיסו אסור ליקח רבית גם מן הריוח בלבד והוא כי מצינו להגאון הט"ז בסי' ק"ע סק"ג שכתב בשני שותפים שנוטל אחד מהם מעות מן הגוי ברבית לצורך השותפות ונותן הרבית מהשותפות והריוח חולקין שזהו רבית קצוצה שהגוי אינו מכיר אלא לאותו שלוה ממנו ונמצא הוא עיקר הלוה ובשותף השני הו"ל דלוה מישראל שלקח המעות מן הגוי אלא צריכין שניהם להלות מן הגוי דהיינו שיחתמו שניהם על השטר לגוי וכו':

ד׳ובנוטל מן הגוי שזכרתי נראה לחלק דאם שותף אחד העוסק בשותפות הוא נוטל מעות מהגוי על רבית ומניחו לעסק השותפות יוכל תחלה למלאת הפרעון במה שצריך לתת רבית לגוי והמותר יחלוקו כי לא נעשה כאן הלואה מעולם אלא הריוח וההפסד מגיע לאותו סך ממון אלא נעשה כאן הלואה מעולם אלא הריוח וההפסד מגיע לאותו סך הממון של ההלואה והרבית שנותן לגוי הוא בכלל ההפסד או ממעט חלק בהריוח ע"כ:

ה׳נמצא דאם הישראל השותף הוא לבדו לוקח המעות מן הגוי ברבית על שמו ונותן אותם לעסק השותפות אסור ליקח הרבית אפילו מן הריוח דחשיב כאלו הוא נותן המעות מכיסו וקרי לה ר"ק וכ"ש היכא דבאמת המעות האלה הם שלו והרבית לוקחו לעצמו דזה איסור גמור לתת לו רבית אפילו אם יהיה ריוח הרבה:

ו׳ואע"ג שסיים הט"ז ז"ל שם וכתב וז"ל אבל אם אחד מניח לחבירו ממון וחבירו לבדו מתעסק בעסק השותפות וזה המניח הממון נטל ממון זה מהגוי על רבית לצורך השותפות אין לו ליטול מהשותפות לפרעון הרבית כי כיון שהוא אינו מתעסק אלא חבירו לא יכול לומר שהרבית ממעט חלק בריוח אלא הו"ל כאלו מניח מכיסו אותו ממון לצורך השותפות עכ"ל. ולכאורא היה נראה למידק מדבריו הנז' דאם זה המביא המעות הוא ג"כ מתעסק ביחד עם חביריו בעסק השותפות דשפיר מצי ליקח הרבית מן הריוח יען כי כל כהאי גוונא אמרינן שהרבית ממעט חלק בריוח:

ז׳והנה באמת נראה דזה אינו כי הט"ז ז"ל לא איירי אלא בהיכא דהמעות האלה לקחם ברבית מן הגוי דהרבית שלוקח מן הריוח נותנו לגוי והוא אינו לוקח כלום לעצמו. אבל בנ"ד אפילו אם נאמר שזה האיש המביא את המעות הוא ג"כ מתעסק ביחד בשותפות עכ"ז מאחר שהוא מביא משלו וזה הרבית שהוא נוטל מן הריוח לוקחו לעצמו הא ודאי דאסור. דאטו ראובן שניתן לשמעון מעות ברבית ואומר לשמעון שיפרע לו הרבית מן הריוח שמרויח באותם המעות ואם לא יש ריוח לא יטול רבית מי שרי בכה"ג דהא ודאי דאיסור גמור הוא ומאי שנא מהכא:

ח׳וראיתי להגאון המבי"ט ז"ל ח"ג סי' ע"ב שנשאל בראובן ושמעון שותפים ונצרך לראובן השותף מעות לצורך השותפות ולקחם מהגוי ברבית ופרע לו הרבית מן הריוח כי היה ריוח בזה ושמעון אומר שהוא אינו חייב לפרוע הרבית לגוי וראובן משיב שכן מנהג הסוחרים והשיב הרב ז"ל כיון דראובן לקח המעות מן הגוי נעשו מלוה אותם לישראל ואם יקח הרבית מן האמצע אפילו שהוא לוקח מן הריוח אסור ורק דלא חשיב רבית קצוצה כיון שהוא פרע הרבית ממה שהרויח במעות שלקח מן הגוי ולא בא שום רבית מיד שמעון ליד ראובן ע"ש נמצא דין זה הוא בדינו של הט"ז שאסר ליקח גם מן הריוח אלא דלא חשיב ליה רק אך כפי הנראה דראובן שלקח המעות ברבית מן הגוי הוא היה המתעסק ועיין למהר"ש חסון ז"ל במשפטים ישרים סי' כ"ח יע"ש ועל כן בנ"ד זה שהביא המעות משלו ולוקח הרבית לעצמו אע"פ שלוקח מן הריוח שעלה מן המעות אסור:

ט׳ועוד מצאתי דבר זה מפורש להדיא בשו"ת הרדב"ז ח"א החדשות סי' רמ"ז וז"ל בראובן ושמעון נשתתפו ושם כל א' מהם סכום ידוע בשותפות ונשאו ונתנו וקנו סחורה ושם ראובן מעות יתרים בלא ידיעת שמעון ועתה רוצה לקחת יותר בריוח מפני המעות היתרים באומרו שלקח אותם ברבית מן הגויים.

י׳תשובה כיון שלא הודיע הדבר לשותפו אינו נוטל יותר מפני המעות היתרים יקרוב בעיני שהוא רבית (קצוצה כן נ"ל) ואפילו אם יברר שלקח המעות ברבית מן הגוי לא בשביל כך יהיה מותר להלוותם ברבית לשותפות כיון שלא נתרצה שמעון בכך מתחלה ואפילו אם יטעון ראובן לתועלת השותפות לקחתי המעות ברבית לאו כל כמיניה שאינו רוצה (שמעון) לעשות סחורה במעות הנלקחים ברבית כי שמא לא יספיק הריוח לפרוע הרבית ואין כאן תועלת לשותפות. ומ"מ אם יתברר שנמשך ריוח לשותפות במעות אשר לקח ראובן ברבית פורעים את הרבית מן האמצע אבל אם לא לקח ברבית אלא משלו אפילו שנתברר שנמשך תועלת לשותפות הרי זה אסור אפילו אם ירצה שמעון יען שכל רבית מתנה הוא והתורה אסרתו עכ"ל:

י״אהרי מפורש להדיא בסוף דבריו שאם לא לקח המעות ברבית אלא הביא משלו שאפילו נתברר שנמשך תועלת לשותפות אסור ליקח הרבית גם מן הריוח:

י״בובעיקר דינו של הרדב"ז ז"ל הנז"ל יש למידק מיניה דמתיר בין אם היה ריוח בין לא היה ריוח ויש ליישב דבריו להפך ואין זה נוגע לנ"ד כדי שנאריך בו ועיין להרב זכור לאברהם אביגדור ז"ל דף ק"ס ע"א שהביא דברי הרדב"ז הנז' ומה שהקשה עליו ומ"ש בישוב דבריו יע"ש ועיין להרב מטה שמעון ח"מ סי' קע"ו בהגהב"י אות רכ"ה שהביא הרדב"ז ז"ל ומ"ש על דבריו יע"ש:

י״גגם ראה תראה למהרש"ך ז"ל ח"ג סי' קט"ו שכתב בכהאי גוונא דנ"ד הוי ר"ק והביא ג"כ דעת מהר"י ן' עזרא דהכי ס"ל דהוי ר"ק ע"ש ואין צורך לאסוף פוסקים האוסרים בכהאי גוונא דנ"ד כי דבר זה הוא פשוט מעצמו ושוב הראו לי ספר זרע אמת יו"ד סי' ע"ב דף ע"ד שהביא תשובה מן מהר"ם גלאנטי ז"ל סי' צ"ח וכתב דנראה מדבריו הם הפך דבדי מהרש"ך ז"ל הנז' יע"ש ואה"מ אין סתירה מזה לזה כאשר יראה הרואה ודוק:

י״דודע כי אע"פ שמצינו להרב ב"ד ז"ל בי"ד סי' פ"ז דף נו"ן סוף ע"ב שכתב וז"ל והנה כל זה הוא כשהשותף הוא לבדו מתעסק באותם המעות שאז כל הריוח של אותם המעות הוא שלו ומה שנותן אותו לאמצע הוא מחילה ואינו מוחל אלא מה שישאר מהריוח אחר פריעת הרבית כמו שאמרנו:

ט״ואמנם כשכל השותפים מתעסקים עמו ביחד באותם המעות אינו מועיל זה שכיון שהם מתעסקים יחד הוי הריוח לאמצע מן הדין הגמור וכשנוטל הרבית מאמצע נוטל משלהם ועל הרוב הוא כן שכל שותף שנוטל מעות מגוי ברבית מכניסו ומערבו תוך כל נכסי השותפות וכולם עוסקים בהם ביחד:

ט״זוכדי לתקן הדבר נראה שבתחלת השותפות יכתבו בשטר השותפות שכל מי שיטול מעות מהגוי ברבית יהיה לו יתרון בריוח אותם מעות כשיעור מה שצריך ליתן לגוי ברבית שיטול אותו מאמצע ואח"כ שאר הריוח ביניהם כפי תנאם ואז אין שם רבית כלל שהרי יכולין להקנות קודם שישתתפו שאחד יטול בריוח הרבה ואחד מעט כפי מה שמקבלים ביניהם קודם השותפות ולא שייך איסור רבית אלא כשנשתתפו בסתם ולקחו מעות מגוי ברבית וערבום עם שאר נכסי השותפות בסתם דאז הוי הריוח כולו בין כולם ואין לאחד יתרון על חבירו וכשנוטל הרבית מן האמצע נמצא נוטל רבית מחבירו אבל כשמתחלה התנו בפירוש שכל מי שיקח מגוי ברבית יהיה לו יתרון בריוח כשיעור מה שצריך ליתן לגוי אינו נקרא שנוטל רבית מישראל כי אינו נוטלו בתורת רבית אלא מכח התנאי ככל שותף דעלמא שנוטל יתרון מכח תנאי ונמצא שהוא שלו ומשלו נותן לגוי עכ"ל:

י״זועל כן אם תאמר גם בנ"ד יעשו כך שיפרידו שותפים ויעשו שותפות מחדש ע"פ התנאי הזה שכתב הרב ז"ל שיתנו כאן שאם יביא אחד מהם מעות יתרים משלו לצורך השותפות שיקח מן הריוח שיעלה בעבור אותם המעות כו"כ לחודש דאז נמצא זה לוקח מתורת התנאי שכן התנו מתחלה:

י״חהנה זה אינו כי הרב ז"ל לא אמר תיקון זה אלא בהיכא דאחד מהשותפים מביא המעות מן הגוי שהרבית שלוקח מן הריוח נותנו לגוי ואינו נהנה ממנו אבל אם הוא מביא משלו ולוקח הרבית מן הריוח לעצמו אע"פ שלוקחו ע"פ התנאי שהתנו מתחלת השותפות אסור דזה אסור משום הערמת רבית דאסרו אותה חז"ל. ודבר זה מפורש להדיא בדברי הרב ב"ד ז"ל הנז' שכתב בסו"ד על ההיתר שלו הנז' בזה"ל ואין לומר שזהו הערמת רבית דלא שייך הערמה אלא כשעיקר הכונה לתועלת המלוה וכל התועלת הוא למלוה ומן הדין אסור משום רבית ועושים אותו בדרך אחר אבל הדבר ידוע שעיקר הכונה לתועלת המלוה בשביל מעותיו שבטלים אצלו. אבל כאן שאינו בשביל תועלת המלוה שהוא השותף הלוקח מן הגוי אלא עיקר הכונה בשביל ריוח השותפות בכלל ולכך מתנה שיתנו לו יתרון בריוח שאל"כ לא יטרח ליקח מן הגוי ולא יהיה שם ריוח לכולם זה אינו נקרא הערמת רבית כלל עכ"ל נמצא לפ"ז דאם זה לוקח הרבית לעצמו דהוי לתועלת המלוה הרי זה חשיב הערמת רבית ואסור:

י״טהעולה מכל הנז"ל לענין נידון השאלה כל שזה מביא המעות משלו אסור לו ליקח הרבית מאמצע אפילו היכא דאיכא ריוח הרבה והרבית נוטלו מן הריוח ואפילו היכא דכולם מתעסקים יחד וכ"ש אם זה המביא את המעות אינו מתעסק אלא העסק הוא ביד שאר השותפים:

כ׳אמנם יש תיקון לדבר זה שאלו השותפים יתפסו להם חשבון בשם כולם אצל בנך גוי שהדרך הוא כל מה שיתנו להבנך מעות בכל השנה הוא חושב להם רבית עד סוף השנה וכן כל מה שיקחו הם ממנו חושב עליהם רבית ע"ס השנה ונמצא אם עושין כך אז כשיביא ראובן אחד מן השותפים מעות היתרים הם מוסרים אותם להבנך והבנך מעלה להם רבית בעבורם ע"ס השנה והרי זה ראובן בעל המעות לוקח רבית מן הבנך שהוא גוי:

כ״אואע"ג כי מחמת אלו המעות של ראובן שמסרו לבנך אז הם לוקחים בעד הסך שלהם מעות מן הבנך וחושב עליהם רבית על הבנך הלא בזה נעשו מעותיו של ראובן במקום ערב וידוע כי ישראל יכול להיות ערב לחבירו אצל הגוי בשביל הקרן לבד:

כ״בוהנה ע"פ התיקון הזה שהם תופסים חשבון בשם כולם אצל הבנך כנהוג אז גם אם ירצה אחד מהם ליקח בשביל צרכיו סך ידוע הנה ממילא הסך הזה הם לוקחים אותו מן הבנך והרבית אשר עולה בעד הסך הזה לוקח אותו הבנך ולא הם, כ"ז כתבתי בנחיצה רבה והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו בתורתו אכי"ר: