שו"ת רב פעלים, חלק ד, יורה דעה ט״וResponsa Rav Pealim, Volume IV, Yoreh Deah 15
א׳שאלה לענין טבילת הנדה בימות החורף פה עירנו בגדאד יע"א שיש קרירות הרבה ומי המעיין שטובלים בו הוא קר הרבה ויש להם צער גדול בזה ואפשר לחוש שיבואו לידי חולי עי"ז או לידי עיקור על כן נפשם לשאל הגיעה אם מותר לחמם המים של המעיין על ידי שיניחו בתוך המעיין כלי דוד ברזל שסתום מכל צדדיו ורק יש בו קנה חלול למעלה מן המים כדי שיצא העשן ולול אחד מצדו ג"כ למעלה מן המים לנפוח בו ע"י מפוח והכלי ההוא ממלאים אותו פחמים ומבערים האש בתוכו עד שיתחמם הברזל ועי"כ יתחמם המים שבמעיין יורינו המורה אם מותר לעשות כן לחמם המים של המעיין כדי לטבול שם הנשים או"ד דאסור לעשות כן משום גזרת מרחצאות ושכמ"ה:
1
ב׳והנה איש אחד מתושבי העיר נדבה רוחו לעשות הדבר הזה של חמום המים באופן הנז' על ידי אומן אירופי ורק רצה שתצא ההוראה תחילה בהיתר הדבר הזה לפום דינא כי הוא דבר חדש בעיר זו ואז אח"כ יוציא הוצאותיו לעשות מלאכה של החמום הנז' כי לא ירצה להפסיד מעותיו על הספק ולכן על שאלה זו נאספו מע' החכמים הי"ו פה עירנו יע"א למצוא היתר לזה וכפי אשר עלה במצודתם הוא שיש להתיר בזה ושלחו לי הצעיר את דברי תשובתם על זה לדעת מה תהיה הסכמתי בזה וזאת היא התשובה אשר כתבתי להם פתגמא דנא בעזה"ו:
2
ג׳תשובה תחילה וראש מה שהאריכו מעלת החכמים הי"ו ליישב המנהג של הנשים של פה עירנו יע"א שנוהגים להטיל מים חמין לתוך המעין קודם שטובלין בו כל זה האריכות הוא ללא צורך ומשנה שאינה צריכה היא יען כי ידוע כי המנהג פה הוא כך שבימי הקור תוליך האשה כד אחד גדול של נחושת עמה מלא מים חמין ובעת תרד ותעמוד בתוך המעין קודם שתרכין ראשה לטבול במים שופכין מעט מן המים החמין שבכד לתוך המעין וחוזרין ומניחים בכד מים צוננין כדי שתוכל לסבול חמימות המים ההם כאשר שופכין על גופה ואחר שיניחו בו מעט מים צוננין הנה נשארים המים ההם שבכד חמין גמורין ורק מוזגין אותם כדי שתוכל לסבול חמימותם ואז חוזרין ושופכין מן הכד ההוא מים חמין על גוף האשה עצמה בעודה עומדת בתוך המים כי מחצית גופה הוא למעלה מן המים ועושין כן כדי שיתחמם גופה ותוכל לסבול המים שבמעין כאשר מרכנת ראשה לטבול בהם ולכן עתה אחר ששופכין עליה מים החמין מן הכד אז מרכנת ראשה וטובלת בתוך המעין ודרך הנשים לטבול ג' פעמים תכופים בזא"ז בעודם עומדים בתוך המעין ואחר שיוצאה מן המים שופכין עליה עוד מעט חמין אשר נשארו בכד וזהו אחר שיצאה כולה מן המים שנגמרה הטבילה כולה כך הוא המנהג בכל הנשים:
3
ד׳והנה זה ידוע וברור שאלו המים ששופכין תחילה בתוך המעין אין עושים חמום למי המעין אפילו כל דהו כלל ועיקר והיה כלא היה כי אפילו אם היו שופכין את הכד ההוא החם כולו לתוך המעין אין בו כח לחמם מי המעין הרבים אפילו כל דהו ורק אפשר שיעשה איזה פעולה קטנה להחליש תוקף קרירות המים של המעין וגם חולשת הקרירות הזאת א"א שתהיה בכל המים עד למטה כי אם רק בפני המים העליונים וגם זה לא יהיה אלא רגע כמימריה וחוזר ומתבטל וכל זה אם יהיו שופכין כל מי החמין של הכד כולו וכאשר תמצא כן בנסיון אך כאן מעיקרא אין שופכין בתוך המעין כי אם מעט מן הכד אשר לא נחשב לכלום ואין כאן ענין טבילה בחמין אפילו במקצת אמנם עיקר הנאת האשה מן המים החמין ההם שבכד הוא מחמת שבעודה עומדת בתוך המעין קודם שמרכנת ראשה לטבול שופכין עליה עצמה מים חמין מן הכד ומחמת החמין באלו הנשפכים על גופה מתחמם גופה אז לא יהיה קשה לה כ"כ קרירות המים כאשר נכנסה כולה בתוך המים לטבול וגם זו ההנאה לא תרגיש בה אלא בהרכנה ראשונה של הטבילה אך בהרכנה שניה ושלישית לא ישאר מזה מאומה כי גובר בה קרירות המים ועל כן כאשר תצא לגמרי מן המעין בעודה ערומה ומקוררת מאד מן מי המעין חוזרין ושופכין על גופה שארית המים החמין שבכד ובזה תמצא נחת רוח קצת מקושי הקרירות מפני שמתחמם גופה מן חום המים הנשפכים עליה:
4
ה׳הרחבתי הדיבור לפרש אופן המנהג הנז' של פה עירנו יע"א מפני שראיתי למעלת החכמים הי"ו שנתעצמו במנהג הזה ועשו אותו כמו ענין שכתב מרן בסי' ר"א סעיף ע"ה יש מי שאוסר להטיל יורה מליאה מים חמים לתוך המקוה לחממו וכו' ע"ש וחשבו שזה המנהג של פה עירנו יע"א הוא הפך יש מי שאוסר הנז' והוצרכו לעשות צדדין של היתר ליישב המנהג ולא עוד אלא שבסוף דבריהם חזרו ואמרו שפה עירנו בדבר זה נהגו הפך סברת מרן ז"ל ובנו בנין על זה וכנז' בדבריהם:
5
ו׳והנה באמת כפי מה שכתבתי באופן המנהג הנז' של פה עירנו יע"א אין זה נכנס בדין דסעיף ע"ה הנז' ולא נגע ולא פגע דהתם איירי שמטיל יורה מליאה מים חמין לתוך המקוה לחממו שהיא מניח מים חמין הרבה יורה מליאה והמקוה להיותו מים מכונסין מן מי גשמים או נמשכים מנהר או מעין וגם אינם מים רבים הם מתחממין באמת מכח אלו מים החמים שמטיל בתוכם שכן כתב בפירוש לחממו אך בנ"ד של מנהג עירנו יע"א אין כאן חמום למי המעין כלל אפילו כל דהו והיא טובלת במים צוננין באמת וא"כ מאי ענין זה לזה ולא שייך למימר בזה דנהגו בזה הכך מרן ואין צורך לצדד בזה המנהג להסכימו לדעת מרן כי הוא מוסכם וקאי ולא נגע ולא פגע בדין דנקיט מרן ז"ל כלל:
6
ז׳ברם מה שנהגו הנשים פה עירנו לשפוך עליהם מים חמין אחר שיוצאין מן המעין תכף אחר הטבילה הנה לכאורה נראה שזה המנהג הוא הפך סברת האוסרין שהביא רמ"א ז"ל בהג"ה שכתב אבל לחזור ולרחוץ אח"כ יש אוסרין דלפ"ז נראה דה"ה דאסור להשפיך על ראשה מים חמין אחר שתעלה מן הטבילה כדי לחמם גופה שכ"כ הרדב"ז ז"ל לפי שיטת האוסרין הנז' שהביא רמ"א ז"ל:
7
ח׳והנה מרן ז"ל בש"ע לא זכר סברא זו של האוסרין לרחוץ בחמין אחר הטבילה ורק בב"י הביא סברא זו והדבר ברור כי אותם המתירין לרחוץ בחמין אחר הטבילה הם יודו לסברת האוסרין להטיל מים חמין במקוה לחממו ולטבול בו כי טעם המתירין הוא משום דההיא גזרה לא נאמרה אלא בטהרות ולא בנידה ועל כן ודאי יודו באיסור חמום המקוה כי גזרה זו דטבילה בחמין נאמרה להדיא בגמרא גם בנדה וכמ"ש בזה הרב חסד לאברהם ז"ל דף קל"ו ע"ב וע"ג ע"ש וא"כ מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו לא נתברר דעתו לפסק הלכה בזה מאחר כי בש"ע לא פסק רק סברת האוסרין לחמם המקוה ולא זכר סברת האוסרין לרחוץ בחמין אחר הטבילה ועל כן אין אנחנו צריכין לחוש בזה ויש לנו לסמוך על סברת הרוב שמתירין כי כן סבר נמי רבינו ישעיה הראשון ז"ל שהביאו הגאון חיד"א ז"ל בשיורי ברכה וכן העלה הרב הגדול מהר"ש גרמיזא"ן ז"ל בתשובה שהביאה בספר פרי האדמה ח"א דף קס"ב וכן העלה הרב פרי האדמה ז"ל עצמו וכן הוא סברת שאר ספרי האחרונים ז"ל. ואת עלית על כולנה כח המנהג שנהגו כאן מנהג ברור בזה לשפוך על גופם מים חמין אחר שיעלו מן הטבילה ועל המנהג אין לפקפק אפילו אם יהיו רוב אוסרין ועל כן אין צורך להאריך בזה:
8
ט׳אמנם כאשר יזדמן זה בליל שבת קודש כי אנחנו נוהגים כסברת מרן ז"ל בב"י יו"ד סי' קצ"ז לטבול בשבת הנה לענין מים חמין ששופכין עליהם אחר שיצאו מן הטבילה יש לפקפק ולאסור כי הן אמת מה ששופכין בתוך המקוה אין בו חשש כי כבר כתבנו שאין זה מחמם המים וגם מה ששופכין חמין על האשה עצמה בעודה עומדת בתוך המעין ג"כ אין חשש כי בזה אין כאן רחיצת כל גופה בחמין כי חצי גופה הוא בתוך המעין ואינו מגיע לחציה התחתון מן המים חמין כלום אך אחר שתצא כולה מן הטבילה ושופכין עליה מים חמין מראשה ועד רגלה הרי כאן רחיצת כל גופה במים חמין וזה אסור בשבת וכמ"ש מרן ז"ל בא"ח סי' שכ"ו ומפורש שם בדברי האחרונים ז"ל דלאו דוקא כל גופו אלא אפילו רוב הגוף נמי אסור ע"ש:
9
י׳והנה ידוע מה שנתחכמו האחרונים ז"ל בענין טבילה בחמין בשבת משום איסור הנז' וכולם לא התירו אלא רק בפושרין שלא יקרא עליהם שם חמין וכנז' בסדרי טהרה יו"ד סי' קצ"ז ס"ק ט' והרב זרע אמת א"ת סי' ע"א והרב נו"ב תניינא א"ח סי' כ"ד ועוד שאר אחרונים ועיין ג"כ בזה להגאון חיד"א בברכ"י סי' שכ"ו ובקונטרס אחרון של ספרו מחב"ר סי' רנ"ז ע"ש. אך כאן מה ששופכין עליהם אחר יציאתם מן הטבילה אינם פושרין אלא הם חמין גמורין ושם חמין יש עליהם כידוע. ומ"ש הרב בני ציון סי' ט"ו ליישב המנהג לא שייך למימר באלה המים ששופכין עליהם בצאתם מן הטבילה וכן מ"ש שיש עם הטובלת עוד אשה אחרת והיא תזכיר אותה אך באמת זה הטעם הוא דחוי ולא שייך לאומרו כאן וגם הוא לא סמך על זה לבדו:
10
י״אעל כן נראה שראוי להזהירם שלא ישפכו עליהם מים חמין אחר שיצאו מן הטבילה ורק ישפכו בעודם עומדים במעיין שאין המים מגיעים אלא רק על חצי גופם:
11
י״בועתה נבאה לדבר בעיקר השאלה דנ"ד שהוא לעשות חדשה בארץ לחמם המים על ידי דוד של ברזל שמניחין בתוך המעיין שע"י חמום הברזל באש יתחממו המים וכנז' בשאלה. הנה פשיטא הוא דלדעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו שפסק כסברת המחמירין משום גזרת מרחצאות אין להתיר לעשות נגד דעת מרן ז"ל ומכל גאוני אשכנז האחרונים המתירים בכה"ג אין סעד ואין עזר להתיר אצלינו כי הם כולם גרירי בתר סברת המקילין ולא קבלו עלייהו הוראת מרן ז"ל וגם העיקר הוא כי המנהג נתפשט אצלם כסברת המקילין וגדול כח המנהג על כן דבריהם לא יועילו ולא יצילו בנ"ד במקומות אלה:
12
י״גוהגם שהרב זרע אברהם י"ד סי' י"ט התיר והוא מארעא קדישא דקבלו הוראת מרן ז"ל הא כתב הרב ברכות המים ז"ל דף ע"ב ע"ב דלא כתב פס"ד זה אלא לשאר מקומות דלא קבלו הוראת מרן ז"ל ולא לדידן ע"ש:
13
י״דוהגם שתמצא להרב חסד לאברהם י"ד סי' כ"ט שהאריך להתיר ע"ש עכ"ז לא מצא בירור התיר דין זה לדעת מרן ז"ל:
14
ט״וומה שרצה לומר שם די"ל דעת מרן לפסוק בהמקילין מדכתב סברא זו בלשון מתלוקת והוא ע"פ הכלל שמצא בספר שו"ג ז"ל אחהמ"ר זה אינו ודבריו בזה תמוהים והוא פשוט ואין צורך להאריך בזה:
15
ט״זומה שרצה לצדד ולומר דאפילו אי נימא דעת מרן ז"ל להחמיר וכדעת הרב ברכת המים עדיין איכא למימר דלא סבר מרן כן בהיכא דהקרירות הרבה מאד דעי"ז באים לידי סכנה ומיני חולאים וגם שיש לחוש דע"י הצער הגדול מקרירות דעתם מטרפת עליהם ולא יוכלו לטבול כדין וכשורה דכל כהאי כ"ע מודו דאעיקרא המחמירין אינו אלא משום גזרה ובמקום חולין לא גזרו רבנן וכו' וכנז' בד"ק ע"ש. הנה כל זה לא יועיל ולא יציל בנ"ד דהא חזינן באתרא דידן גם בזמן הקור ליכא כל הנהו הפלגות שהפליג הרב ז"ל בקושי הדבר:
16
י״זועוד מאחר שראינו להרב ברכות המים דף ע"ב ע"ג שהעיד בגודלו וז"ל נהירנא בשנת התקכ"ג אחד מאנשי עיר קדשנו קנה חצר לבהמ"ד ובנה בו טבילה ושאל ממני שהיה רוצה לעשות כנדון מרן הרב זרע אברהם ז"ל וכתבתי להתיר כפסק מורינו הרב שם והוא המעשה שכתוב בספר של מרן אבא מזבח אדמה ז"ל והוא כתוב אצלי באורך ולא נטפלתי בענין גזרת מרחצאות רק בהתיר הכלי בכל הכתוב בפסק מרן אבא ז"ל ובמים ההם נצבו כמו נד כל רבני ומופלאי עיר קדשנו וערערו הרבה לעשות מעשה נגד מרן ז"ל משום גזרת מרחצאות ואף שהבאתי דברי מורינו הרב ז"ל כל זקני אותו הדור העידו שלא היה כן בירושלים באופן שבטלו את בעל המדרש הנז' מלעשות כן ואחר שבנאו באופן הנז' חזר וסתרו ובנאו בכל הטבילות והנה הוא היום במדרש תי"ט יכב"ץ ומערי פראנקיא אין ראיה דליכא מרחצאות וכמ"ש הרב בני יאודה ח"ב סי' נ"ב ועוד דלא פסקי כמרן ז"ל ותמיד קי"ל כדברי המקל כנודע כמה אית להו קולות נגד מרן ז"ל וכו' עכ"ל:
17
י״חוהנה נודע כי הקרירות בעה"ק ירושלים תוב"ב הוא על חד תלת מקרירות של פה עירנו בגדאד יע"א ועכ"ז נצבו כמו נד רבני וגאוני ירושלים שהיו בזמן הרב ברכות המים שכולם היו גדולים ומופלאים בתורה כנודע ואסרו ובטלו מעשה החמין שעשה אותו האיש המקדיש וסתרו את אשר כבר בנה והפסיד וא"כ מי יוכל להקל עתה בזה"ז באתרא דידן לעשות מעשה דבר חדש כזה הפך אותם גאוני ורבני בתראי דעה"ק ירושלים תוב"ב הנז' כי רבים המה ואחרי רבים להטות כתיב וגם הרב ברכות המים שהורה להתיר נענע להם ראשו והודה לבטל דבריו ומה גם שהעידו זקני תורה בגודלן שהוראת הרב זרע אברהם ז"ל לא היתה ולא נעשית בעה"ק ירושלים תוב"ב וכנז' שם השתא תו אין לצדד בהאי טעמא דהיכא דאיכא קרירות הרבה כ"ע מודו מאחר כי אפילו בעה"ק ירושלים תוב"ב לא צדדו בזה להתיר כ"ש באתרא דידן שהקרירות פחות מקרירות עה"ק תוב"ב הפרש רב:
18
י״טגם עוד י"ל דבע"כ א"א לצדד בהכי לדעת האוסרין דהא האוסרין הוקשה להם לפי שיטתם מהך דכהן גדול ביוה"כ דמחמין לו חמין וכו' ותירצו משום דכמה דברים התירו במקדש ואסרו בגבולין וכנז' במרדכי שהביאו בב"י ואי איתיה להאי חילוקא יתרצו דשאני התם דאיכא קרירות הרבה דאפילו באשה מותר אלא ודאי דליתיה להאי לדעת האוסרין. ועוד ג"כ י"ל לפי שיטתם מגמרא דתענית דף י"ג ע"א שהביאו הם דמקשי בגמרא וטבילה בחמין מי איכא ואי איתא להאי מאי מקשי אה"ן איכא טבילה בחמין בהיכא דאיכא קרירות הרבה אלא ודאי דליתיה להאי ובכל גוונא ליכא, מיהו לזאת ההוכחה יש לדחות משום דבברייתא נקיט יוה"כ וט"ב ועל יוה"כ אה"ן איכא לאוקמי בהכי אבל ט"ב לא שכיח שיהיה קרירות הרבה שצריך להם חמין ולכן לא אוקמיה בהכי אבל מהך דכהן גדול שפיר איכא הוכחה. ואיך שיהיה הנה ודאי אנן בדידן אין לנו לצדד בהיתר זה מחמת הקור כיון דהקור בעה"ק ירושלים תוב"ב הוא מרובה מאד על אתרא דידן וכל רבני עה"ק תוב"ב לא הסכימו על זה להתיר וכדכתיבנא:
19
כ׳גם עוד אין לצדד ולומר הכא בנ"ד כאשר צידד הרב הרב מהר"י עייאש ז"ל בספר בני יאודה ח"ב סי' ל"ב דף צ"ג ע"ד להתיר בנ"ד אליבא דכ"ע מהאי טעמא שכתב וז"ל ונראה הטעם הוא כמ"ש הרדב"ז ז"ל סי' צ"ה דאף למאן דאית ליה דשייכא גזרת מרחצאות גם בחמין מ"מ מודה דבדיעבד עלתה לה טבילה והראב"ד וסיעתו סוברים דאפילו שנאמר דשייכא גזירת מרחצאות האידנא אינה אלא דוקא בטובל ע"ג כלים ובזה גם בדיעבד לא עלתה טבילה וכמ"ש הש"ע סי' קצ"ח סעיף ל"א ולדידהו לא נגזרה גזרת מרחצאות במים חמין וכו' וכיון דלכ"ע עלתה הטבילה בדיעבד לכן במקום שהקור גדול ואינן יכולות לסבול אותו צער של הקרירות ויבואו לידי עילות וחולאים רעים הוי לכתחילה גבייהו כמו דיעבד עכ"ל ע"ש הנה גם לפ"ד הרב ז"ל אנן בדידן אין אנחנו יכולין לצדד בהכי להתיר מאחר שמצינו שאע"פ שבירושלים תוב"ב הקור רב מאד אסרו ומוכרח לומר שלא נתקבל טעם זה אצלם להתיר וכ"ש באתרא דידן גם עוד אפילו הרב ז"ל משמע מדבריו שטעם זה הוא קלוש אצלו יען שכתב אח"ז ועוד נ"ל טעם מרווח וכו' ע"ש גם עוד מעיקרא לא אמר הרב ז"ל טעמים אלו אלא כדי ליישב המנהג שכבר נהוג ביה משנים קדמניות ולא לעשות מעשה ומנהג חדש שלא היה לעולמים:
20
כ״אוכל זאת אני כותב לפ"ד של הרב ז"ל אך באמת הרואה יראה שדברי הרב ז"ל הנז' מעיקרן הם תמוהים במה שעשה טעם זה אליבא דכ"ע כי הן אמת שהרדב"ז ז"ל כתב כן ועשה שלשה שיטות בדבר וכנז' שם בדף ל"ד ע"ב אך א"א לומר כן לדעת מרן ז"ל יען כי מרן ז"ל בש"ע סי' קצ"ח סעיף ל"א פסק להדיא כל היכא דאסרו משום גזרת מרחצאות דשמא הרואה יטעה לומר שיש היתר לרחוץ במרחץ הנה בזה אם עברה וטבלה לא עלתה לה טבילה ולא הותר בדיעבד אלא רק היכא דהגזרה היא משום ביעותא דוקא ובכל זה פסק כסברת הראב"ד אך במים חמין לא פסק כהראב"ד דלית ליה בהו גזרת מרחצאות אלא פסק דאיכא גזרת מרחצאות במים חמין וכמ"ש בסי' ר"א סעיף ע"ה וא"כ לדעת מרן שפסק כל היכא דאיכא גזרת מרחצאות גם בדיעבד לא עלתה לה טבילה ופסק נמי דבמים חמין איכא גזרת מרחצאות א"כ פשיטא דדעתו לאסור טבילה במים חמין גם בדיעבד וזו תימה על הרב ז"ל שרצה לצדד בטעם זה להתיר אליבא דכ"ע וזה אינו והוא ברור ופשוט והשתא גם טעם זה נתבטל בנ"ד בלא"ה מעיקרו ודוק היטב ועוד אכתוב לקמן דחיה אחרת לדחות חילוק זה:
21
כ״בוהנה ראיתי בפסק מע' החכמים הי"ו שכתבו וז"ל עוד יש לצדד ולומר דלא אסר מרן ז"ל אלא במקוה של מי גשמים דשם שייך גזרת שאובים אבל במעיין מודה דמותר שכן כתב הרב אריא דבי עלאי ז"ל חיו"ד סי' י"א דף מ"ה ע"ב עיי"ש באורך וכן כתב הרב חסד לאברהם דף קל"ו סוף ע"ג דלא אסר ר"ש אלא דוקא בנדונו שהמים בעצמם הם שאובים דדמיא למרחץ וכו' משא"כ אם מי המקוה אינם שאובים אלא הם באים מן המעיין אף שהוחמו אותם ע"י טס וכיוצא לא דמי כ"כ למרחץ וכו' ואח"כ הביא מהרדב"ז שכתב דיש לאסור אף במקוה שבא מן המעיין וכו' עיי"ש מ"מ נ"ד פה עיר בגדאד יע"א שהוא מעיין שלא המשיכוהו מן המעיין אלא הוא מעיין נובע מעצמו ומחממין אותו ואינו דומה למקוה אפשר שגם הרדב"ז ז"ל מודה דיש להתיר עכ"ד נר"ו:
22
כ״גועל זה י"ל אע"ג דלפי טעם זה נמצא שנדון דידן חלוק הוא מנדון המקוה שנמנו עליו רבני עה"ק ירושלים תוב"ב ואסרוהו מ"מ נראה דאין כדאי טעם זה להתיר בו כאן חדא דלא מסתבר האי טעמא מעיקרו מאחר דהגזרה היא שמא יאמרו אלו מים חמין ואלו מים חמין אלו מטהרין ואלו מטהרין ויבואו לטבול במרחץ וכמ"ש הרדב"ז ז"ל א"כ מה לי הם מי מעיין נובע מה לי הם מים מכונסים הנה כל הטעות שלהם בהם מכח שהם חמין ויבואו לדמות הא להא. ועוד מאחר שמצינו גזרת מרחצאות איתא גם בטובלת ע"ג דחשו בזה שמא הרואה יטעה לומר שיש היתר לטבול במרחץ א"כ כ"ש שיש גזרת מרחצאות הנז' במי המעיין שהוחמו ע"י אדם. ועוד הא דמשני בגמרא דתענית דף י"ג ע"א לא נצרכה אלא לחמי טבריה שהם חמין ממובעין ע"י שמים למה לא משני לא נצרכה אלא למי מעיין שהוחמו ע"י אדם דבזה איכא רבותא טפי וגם שכיח ומצוי טפי אלא ודאי כל שהוחמו ע"י אדם אפילו שהם מי מעיין נובע בעצמו יש בזה גזרת מרחצאות דלא פלוג רבנן ורק חמי טבריה וכדומה שהם חמין ממובעין ע"י שמים לא נכנסו בכלל הגזרה הזו ולא שייך למגזר בהו משום דלא פלוג רבנן יען דחמין ע"י שמים לא מתחלפי בחמי האור ע"י אדם וכמו דאמרינן כיוצא בזה לענין שבח דחמי חמה בחמי האור לא מתחלפי וכמ"ש הרדב"ז ז"ל בזה בסי' הנז' ע"ש וזה ברור:
23
כ״דועוד יש לדחות החילוק הנז' דחיה גמורה דהא ודאי אין לחלק בין מי מעיין למי המקוה שזה אינו ולא ניתן להאמר והוא כי אמרינן בגמרא פרק בתרא דנדה דף ס"ח גבי דביתהו דריש גלותא דאמר לה רב נחמן דודי חסרת עבדי חסרת ופירש ר"ח ז"ל עבדי חסרת דודי חסרת להחם חמין להטיל לתוך מי הטבילה הצוננין ע"כ והוכיחו במרדכי ובסמ"ג והרא"ש ז"ל ושאר ספרי הראשונים ז"ל מכאן דר"ח ז"ל ס"ל לפי פירושו דמותר להניח חמין במקוה לחממו וכנז' בד"ק והשתא אי איתא לחילוק זה מאי הוכחה איכא מהא די"ל ההם איירי במי מעיין הנובעין דלכ"ע שרי ועוד בלא"ה נראה ודאי על הרוב איירי במי מעיין יען דעובדא הנז' הוה בבבל וארצות אלו לא יש מקוואות מן מי גשמים המכונסין אלא הכל הם בארות שהם מעיינות נובעין וא"כ מאי מוכיח מזה לדין המקוה לפי חילוק הנז' דאמר שבמעיין כ"ע מודו דליכא גזרת מרחצאות אלא ודאי דליתיה לתילוק זה כלל וזו ראייה ברורה לסתירת חילוק הנז' שאין עליה תשובה:
24
כ״הומה מאד תמהני על הרב אריה דבי עלאי הנז' שסמך בכל כוחו על חילוק זה לחלק בין מעיין למקוה בסברא הנז"ל ולא הרגיש בזה דלפי סברא זו א"כ קא מוכחי כל הראשונים גדולי עולם הסמ"ג והרא"ש והמרדכי ושאר ראשונים מפירוש ר"ח ז"ל הנז' דס"ל דמותר החמין במקוה והלא י"ל הך עובדא באשתו דריש גלותא הוה במעיין ובאמת שכן הוא על פי הרוב הקרוב לודאי וכמ"ש לעיל אלא ודאי דליתא לסברא זו כלל. ודע כי זו הראיה תועיל נמי לסתור גם חילוק הנז"ל שאמרו היכא דאיכא קרירות הרבה כ"ע מודו דמותר לטבול במים חמין ונראה לפי האמור גם זה אינו דא"כ מאי מוכיחים הראשונים ז"ל מפירוש ר"ח ז"ל די"ל ההוא עובדא הוה בזמן שהיה קרירות הרבה דשרי לכ"ע אלא ודאי דלא שנא בהכי לדעת האוסרין ודוק היטב:
25
כ״ועוד ראיתי למעלת החכמים הי"ו הנז' שכתבו וז"ל עוד יש לצדד ולומר כמ"ש הרב פרי האדמה ז"ל ח"א דף קס"ב לענין מה שנהגו לרחוץ אחר הטבילה במים חמין שכתב כיון שגזרה זו אין רוב הצבור יכולים לעמוד בה שהכל חולים אצל הקור לכן אפילו למ"ד דגזרו כבר נתבטלה ודמיא לטבילת בעלי קריין שתיקן עזרא הסופר ע"ה ולא נתפשטה ובטלה משום דאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה וכו' עיי"ש וכן כתב הרב אריא דבי עלאי שם עכ"ד נר"ו והנה הרואה יראה שדברים אלו לא נתנו להאמר וכ"ש להכתב בנ"ד שהם רוצים לעשות חדשה בקרב הארץ שכל רבות שעברו מקודם לא היה ולא נעשה כזאת וכל הנשים מקודם ועד עתה הם טובלין כדרכן במעיינות צוננים ולא יש שום אשה שנמנעת מלטבול בזמן הקור מפני הקרירות ומה שייך לומר השתא זו היא גזרה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה הלא כאן הכל עומדים בה ולא יש אפילו מעוט דמעוט שאין יכולים לעמוד וכבר ידוע שהקור היה בעירנו בשנים שקדמו פי שנים על אשר נמצא עתה בשנים אלו וכאשר החכמים הי"ו עצמן הודו בזה וכתבו כן בפירוש וא"כ על דבר זה שהוא הווה ורגיל וקבוע שנה אחר שנה מזמן קדמון מה יש פתחון פה לטעון עתה טענה כזאת ומה חידוש היה לריעותא אדרבה נתחדש לטיבותא שאין הקור כ"כ קשה כשנים הראשונים:
26
כ״זגם עוד דברים אלו אשר הביאו החכמים היו מספר פרי האדמה הנה הם דברי הרב מהר"ר ברוך ז"ל שהעתיק דבריו שם ובאמת הרואה יראה שדברים אלה הם כנדונו של הרב ז"ל שבא ליישב בהם המנהג שכבר נהגו היתר ג"כ קשים מאד לאומרם דאין דברים אלו אלא כדברי נביאות מי שמע כזאת מי ראה כאלה שנתבטלה גזרה זו ובאיזה זמן נתבטלה ומאחר שאנו רואין שפסקו אותה הראשונים ז"ל להלכה וגם מרן ז"ל קבעה בשלחנו הטהור איך נאמר שנתבטלה א"כ יבא לומר כזאת על כמה דיני גזרות ח"ו ומה דמות יערוך הא לטבילת בעלי קריין שתיקן עזרא הסופר ע"ה אשר מפורש בגמרא ענין מה שרצו לבטלה וע"כ במחילת כבודו של הרב בעל התשובה ההיא דברים אלו אין להם שחר. אך גם הרב ז"ל לא אמרם כדי לסמוך עליהם בטעמו של דבר אלא כדי לעשות סניף קטן לאותו דבר שכבר נהגו בו היתר ולכן תמצא שהגאון מהר"ש גרמיזאן ז"ל בתשובתו שהשיב להרב הנז' לא זכר שמץ דבר מדברים אלו לסניף אלא שם עשה סניף אחר להקל. ותימה מאד על החכמים הי"ו שעשו מדברים אלו עיקר לבנות עליהם בנין כדי לעשות חדשה בקרב הארץ:
27
כ״חומה שכתבו הרב אריה דבי עלאי ז"ל זה אינו ורק הרב הנז' בסוף התשובה שלו הביא דברי הירושלמי דברכות שאמרו בימי ריב"ל בקשו לעקור הטבילה דבעלי קריין מפני נשי גליל שהיו נעקרו מפני הצינה ופי' שנעקרו ממטות בעליהן שחששו לצינה ובא הרב ללמוד מזה כיון דרצו לעקור תקנות עזרא מפני חשש זה כן ראוי נמי לעקור גזרה זו מפני שאנו רואין דהנשים מונעות מטבילה כמה וכמה פעמים בחורף מפני הצינה עכ"ד ולא אמר הרב ז"ל שכבר נתבטלה גזרה זו מטעם זה אלא טעמא טעים לחזק הדבר לסמוך על המקילין ובאמת כל זה לא יועיל כלום לדידן דקי"ל כדעת האוסרין מכח הוראת מרן ז"ל בש"ע וגם עוד מעיקרא טענת הרב ז"ל הנז' אינו אצלינו דלא חזינן דהנשים מונעות מטבילה בימות החורף מפני הצינה כאשר העיד הרב נ"ל על ארצות שלהם שהם קרים עד מאד:
28
כ״טעוד כתבו מעלת החכמים הי"ו וז"ל עוד יש לצדד ולומר דנ"ד דמי לעשישיות של ברזל שהתיר הרב התשב"ץ ז"ל ח"א סי' מ"ו לאשה שהיה לה מכות וכו' ולמד מהך דכה"ג ביוה"כ שהיו מחמין לו עשישיות של ברזל וכו' עיי"ש והא דנ"ד נמי אין מביאין מים חמין להטיל למקוה אלא הדוד של ברזל שמלא גחלים הוא דמעלין אותו לתוך המקוה והוא דומה בדומה לעשישיות של ברזל הנז' דהכי איתא בירושלמי דיומא פרק אמר להם הממונה הלכה ה' א"ר יהודא עשישיות של ברזל היו מרתיחים אותם מערב יוה"כ ומטילין לתוך הצונן כדי להפיג צינתן ומקשה שם ויחם לו חמין ומתרץ כדי שלא יאמרו דאינו לכה"ג טובל במים שאובין ביוה"כ ועיין להרב שיח יצחק על מס' יומא דף ל"ב ע"ב מ"ש שם ועיין להרב פר"ח בס' מים חיים על הרמב"ם פרק ב' מה' עבודת יוה"כ מ"ש שם ע"ש הרי דכתב בעשישיות של ברזל אין בהם גזרה מים שאובין עי"ש:
29
ל׳ולכן התיר התשב"ץ בעשישיות של ברזל דוקא ולא הזכיר היתר להחם חמין לתוך תמקוה מפני שיש פוסקים דאוסרים להחם מים חמין משא"כ עשישיות של ברזל אין בהם גזרת מרחצאות וכן התיר הרב שבות יעקב ח"ג בי"ד סי' פ"ב בעשישיות של ברזל ע"ש וכן כתב הרדב"ז שם בסי' צ"ה הנז' דעשישיות של ברזל אין בהם גזרת מרחצאות וכן כתב הרב ברכות המים שם וז"ל ואין להתיר אלא או בחמי טבריה או בעשישיות של ברזל ע"ש וכן כתב הרב חסד לאברהם שם עכ"ל נר"ו:
30
ל״אוהנה הרואה יראה שכל דבריהם מוקשים מאד וכד ניימי ושכבי אמרינהו ושגו בתרתי חדא שהבינו שהתשב"ץ התיר לחמם המים ממש בעשישיות של ברזל והב' חשבו כשם שהמים יוחמו ע"י דוד ברזל המונח תוך המקוה או מצידו ומבערים האש בתוכו כן יוחמו ע"י עשישיות של ברזל השרופים באש שמטילים אותם לתוך המקוה ובאמת כל זה אינו כי הדבר פשוט וידוע לכל אדם שעשישיות ברזל המטילין לתוך המים אע"פ שהם שרופים באש עד שנעשו גחלת ממש א"א שיועילו לחמם המים ממש שיהיו נקראים מים חמין יען כי כאשר מטילים אותם לתוך המים תכף ומיד הם נכבים כרגע והמים א"א שיתחממו ממש באותו הרגע שגחלת הברזל היתה בקרבם כי חמום המים ע"י האש מוכרח שיהיה לאט לאט במשך זמן שיהיה כח האש מגיע אליו ולא יתחמם ברגע אחד בנגעו באש ועל כן אלו העשישיות הגם שנעשו גחלת אש הנה כשמטילים אותם בתוך המים ברגע אחד הם נכבים ולא ישאר כח האש שם ואיך יתחמם המים ממש באותו הרגע ורק מחמת שהם נכבים באותם המים יועילו עי"כ שיוסר כח הצינה מאותם המים ודבר זה שאני כותב לא יכוזב כי זה נראה בחוש הריאות והוא ברור ופשוט אצל כל אדם צא וראה אצל בעלי מלאכה. משא"כ דוד ברזל שמניחין בתוך המקוה או בצידו ומבערים האש בתוך הדוד ע"י מפוח וכיוצא הנה בזה האופן ודאי יתחממו המים ממש מכח האש שבתוך הדוד שבוער שם במשך זמן בהיות הדוד ההוא בתוך המים שאז המים שנוגעים בו יתחממו לאט לאט מכח האש היוצא מן הדוד למים כדרך שיתחממו בהיותם בקדרה העומדת על האש שהאש יוצא מן הקדרה להם ומחמם אותם וכל זה פשוט לילדי דבי רב והוצרכתי להרחיב הדיבור בזה בראותי כי החכמים הי"ו שגו בזה הדבר. והשתא מובן הדבר ממילא ג"כ שהתשב"ץ ז"ל לא כתב תיקון זה של עשישיות הברזל אלא מפני שבזה לא יבואו המים לידי חמום ממש אלא רק יועילו להפיג צינת המים שיוסר כח הקרירות מהם. וכן באמת משמעות לשון רז"ל ביומא גבי מקוה של כהן גדול בעשישיות של ברזל שלא אמרו כדי לחמם המים אלא אמרו כדי להפיג צינתן ולשון זה משמעות שיוסר כח הקרירות מהם אבל לא יהיו חמין ממש וכן פירש רע"ב ז"ל וז"ל להסיר צינתן במקצת כמו מפיגין טעמן עכ"נ ע"ש וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשנה והיו נפשרים המים ע"כ וז"ל שיהיו נפשרים מן הצינה לא ממין ולא קרים ועיין בדברי הרב בעל יד הקטנה שהובאו דבריו בספר אריה דבי עלאי סי' י"ב הנז' בדף ע"ג ע"ד שרצה לומר כל היכא שאין עושין חמום ממש למים חלא רק להפיג הצינה שרי לכ"ע והשיב לו הרב בית שמואל שם דהא במס' יומא גבי כה"ג קאמר להדיא כדי להפיג צינתן ואפ"ה נתקשה המרדכי מהאי והוצרך לתרץ דמקדש שאני משמע דס"ל דגם להפיג צינה חיכא גזרת מרחצאות עכ"ד ע"ש והן אמת דמוכח קצת כן מדברי המרדכי שנ"ל גזרת מרחצאות שייכא גם בהיכא שעושים דבר להפיג צינתן של המים ולא יגיעו לידי חמום משום דלא פלוג אך ודאי התשב"ץ ז"ל לא ס"ל בהאי סברא לחדש חומרא כזאת לומר שיש גזרת מרחצאות גם בהיכא דעושין להפיג צינתן בלבד וס"ל שמטעם זה הותר התיקון דעשישיות אצל כה"ג משום דאינו אלא להפיג צינתן בלבד ובהכי שרי לכ"ע ובודאי הסברא נוטה כן יותר:
31
ל״בגם עוד תמצא הדבר הזה מפורש ג"כ בדברי הרב פר"ח ז"ל דבעשישיות של ברזל לא אפשר שיבואו המים לידי חמום ממש אלא רק להפיג צינתן ומה"ט הותר דבר זה דעשישיות אצל כה"ג שכן כתב בספרו מים חיים על הלכות עבודת יוה"כ דף כ"ט ע"ג שהביא שם מ"ש בגמרא על טבילת כה"ג ביוה"כ שמטילין לו עשישיות של ברזל במקוה ונרגש הרב ז"ל במ"ש בגמרא דברכות ותענית טבילה בחמין מי איכא ואי אמרינן דמחמין המקוה לכה"ג ע"י עשישיות של ברזל מאי צריך הא אכתי משכחת לה טבילה בחמין ע"י עשישיות של ברזל ותירץ הרב ז"ל דהכי פריך כיון דסתם מקוה הוא אינו מים חמין אלא צוננין מפני דאסור להחם המים לעשות מהם מקוה דאפילו דאפשר שימשיכו לו מעט מים חמין או שיטילו בו עשישיות של ברזל זה לא יועיל אלא כדי להפיג הצינה אבל בהני אינו נעשה חמין ולהכי פריך טבילה בחמין מי איכא דהיכי משכחת לה שיהיה מקוה חמין עכת"ד ע"ש הרי לך להדיא דפשיטא ליה להרב פר"ח ז"ל כי בעשישיות של ברזל א"א שיהיה המקוה חמין ממש אלא רק יועילו להפיג צינת המים והמקוה של כה"ג ביוה"כ לא היה מתחמם ממש ע"י עשישיות אלא רק להפיג הצינה וכמ"ש להדיא בזה"ל ואפילו שימשיכו מעט מים חמין או יטילו בו עשישיות של ברזל הוא כדי להפיג הצינה אבל בהני אינו נעשה חמין עכ"ל והן הן הדברים שכתבנו לעיל ועשינו הכרח לזה מצד הטבע הנראה בחוש וכנז"ל. ותימה על החכמים הי"ו שהם בעצמם כתבו כדבריהם הנז' ועיין להפר"ח במים חיים וכו' כאלו יש סיוע לדבריהם מדבריו והוא הפך:
32
ל״גוא"כ השתא מה ראו החכמים הי"ו להוכיח מדין התשב"ץ ז"ל הנז' לנ"ד שרוצה השואל לחמם ממש המים ע"י הדוד שמבער בו גחלי אש בהיותו עומד בתוך המים שהמים נעשים חמין ממש והם חשבו שהתשב"ץ ז"ל מתיר לחמם ממש ע"י עשישיות וטעם ההיתר שלו הוא מפני שחמום המקוה בא על ידי עשישיות של ברזל ולא ע"י תערובת מים חמין וזה אינו וכדכתיבנא. ועוד תמהני לפי הבנתם זו מה טעם יש בזה שאם המקוה מתחמם ע"י הברזל יהיה מותר ואם מתחמם ע"י תערובת מים חמין אסור הלא הכל חדא היא כי כאן נמצא וכאן היה שהאשה טובלת במים חמין גמורים ואי הוה בזה איזה טעם לחלק ביניהם איך יהיה העיקר חסר מן הספר דהי"ל להתשב"ץ להודיענו בפירוש טעמו של דבר:
33
ל״דגם מה שכתבו עוד החכמים הי"ו סיוע לדבריהם שכ"כ נמי הרב שבות יעקב ח"ג סי' פ"ב הנה גכ בזה לא עיינו היטב שבאמת משם ראיה לבטול דבריהם הנז' כי הרב השואל שם רצה להתיר שיטילו מים חמין כדי למעט חוזק הקור מן המקוה ולא שיהיה בהם שיעור לחמם המים של המקוה ודייק מדברי מרן ז"ל בש"ע שכתב אסור להטיל מים חמין לתוך המקוה לחממו משמע מלשונו דלהפיג צינתן ולמעט חוזק הקור שרי וגם בזה האופן לא מלאו לבו של הרב השואל להתיר הואיל והוא דבר חדש בארצו ובזמנו ועל כן נמלך בהגאון שבות יעקב ז"ל והשיב לו שבודאי לשון הב"י ורמ"א שדקדקו בלשונם כדי לחממו משמע בדבריו כל שאינו לחממו ממש רק להפיג צינה אין להחמיר גם במקום דליכא מנהג להקל כמו שהעלה מעכ"ת גם בתשובת הרדב"ז סי' צ"ד ובתשובת בנימין זאב סי' קנ"ח צדדו בכל צדדי היתר זה וכו':
34
ל״הועוד הביא לו שמועות מאיזה מקום שנהגו לשפוך חמין תוך המקוה כדי להפיג צינתן גם גאון אחד התיר לעשות כן ע"י עשת ברזל להפיג צינתן עיכ ע"ש. הרי מוכח מדבריהם של הרב השואל ושל הרב המשיב הנז' שהם באו להתיר להטיל מים חמין תוך המקוה אך לא התירו אלא לעשות שיעור שיפיג צינתן ולא לחמם אותם ממש גם פשיטא להו דמרן ורמ"א לא מיירי אלא בחמם ממש אבל להפיג צינתן שרי אפילו שהוא צינת המים ע"י תערובת מים חמין שמערב בתוכם ועל כן תמיה לי מאד על החכמים הי"ו היכן ראו בתשובת שבות יעקב הנז' זו הסברא דידהו שעלה על לבם לחלק בין חמום הנעשה ע"י תערובת מים חמין לבין הנעשה ע"י עשת ברזל וכיוצא בו כי אדרבה משם נראה להדיא הפך דבריהם:
35
ל״וגם עוד מ"ש החכמים הי"ו שכ"כ הרדב"ז ז"ל גם זה אינו אלא אדרבה הוא כתב הפך דבריהם הנז' וכנז' בדבריו בדף ל"ד ע"ב ואין צורך להעתיק לשונו לך נא וראה ותמצא כי שם איירי כמטיל מים חמין במקוה וטעמו של ההיתר ההוא מפני שאין מטיל מים חמין הרבה שיעור לעשות חמום ממש במי המקוה אלא רק להפיג צינת המים וכנז' בד"ק וכן תמצא בתשובת שבות יעקב הנז"ל שגם הוא הוכיח כן מדברי הרדב"ז הנז' וכל זה הוא הפך דברי החכמים הי"ו שחשבו בזה:
36
ל״זגם עוד מ"ש החכמים הי"ז שכ"כ הרב ברכות המים ז"ל גם זה אינו דמעולם לא עלה על דעת הרב ברכות המים חילוק זה לחלק בין אם נתחממו המים ע"י אש ברזל לבין נתחממו ע"י תערובת מים חמין והוא הבין דברי התשב"ץ ז"ל כאשר כתבנו שעעם ההיתר שלו בתיקון זה הוא מפני כי בעששיות של ברזל א"א לבא המים של המקוה לידי חמום ממש שיהיו נקראים מים חמין אלא רק יועיל החום היוצא מהם ונכנס במי המקוה להפיג צינתן של המים שיוסר מהם כח הקרירות ויופשר הצינון שלהם באופן שיהיו ממוצעים לא חמין ולא קרין וכנז"ל ולכן הביא דברי התשב"ץ הנז' סיוע לפס"ד שלו שפסק לאסור לעשות המים של המקוה חמין ממש לטבול בהם ולזה אחר שהביא דברי התשב"ץ הנז' כתב וז"ל מורה בהדיא דלא התיר אלא או חמי טבריה או עששיות ואם לאו תצא ולא מצא היתר על שום אופן מהאופנים הנז"ל מודה דקי"ל כפסק מרן ז"ל ב"י ז"ל עכ"ל והיכן מצאו החכמים היי"ו בדברי הרב ברכות המים שכתב להתיר לחמם בעששיות והוא לא כתב אלא רק זה הלשון שהעתקתי שהתשב"ץ לא התיר אלא או חמי טבריה או בעששיות ולא כתב או לחמם בעששיות והיינו כי כוונתו בזה כדכתיבנא ופשוט:
37
ל״חגם עוד תימה יותר על החכמים הי"ו איך חשבו כן על הרב ברכות המים והלא המה ראו שכתב הרב ברכות המים על התשב"ץ בזה"ל ולא מצא לה היתר על שום אופן מהאופנים הנז"ל מודה דקי"ל בפסק מרן ז"ל וכו' ע"כ, והנה איכא אופן מאופנים הנז"ל הוא אופן נידון הרב זרע אברהם ז"ל שהזכירו הרב סמוך לדברים אלו באותו הדף בעמוד ג' בד"ה ונהירא בשנת התקכ"ג וכו' וגם זכר זה קודם ב"פ והתם האופן היה שהמקוה מתחמם ע"י האש שמחמם הטס של ברזל ועל ידו יתחמם המקוה ולא היה בזה תערובת מים חמין במקוה וא"כ לפי הבנת החכמים הי"ו מאי שנא זה מעששיות של ברזל שהתיר התשב"ץ ואיך קאמר שלא מצא התשב"ץ היתר על שום אופן מהאופנים הנז"ל וזו הוכחה ברורה מדברי הרב ברכות המים שהוא הבין דברי התשב"ץ כמו שכתבנו ולא כאשר חשבו החכמים הי"ו ופשוט:
38
ל״טמיהו מדברי הרב חסד לאברהם ז"ל בסוף תשובתו הנז' דף קל"ז ע"ד נראה שהוא הבין דברי התשב"ץ ז"ל שבא להתיר לחמם המקוה ממש ע"י עששיות של ברזל ולא עוד אלא שהבין ג"כ שדוקא בחמום הבא ע"י הברזל שרי אבל חמום הבא על ידי תערובת מים חמין אסור וחשב עוד שגם הרב ברכות המים הבין כן בדברי התשב"ץ אלא שהרב חס"ל עצמו לא סמך על זה החילוק ודחה אותו שכ"כ וז"ל הן אמת דהתשב"ץ ח"א סי' מ"ו נשאל וכו' דמשמע מדבריו דבמים חמין אין שום היתר וכמו דדייק הרב ברכות המים שם מ"מ אין מזה כ"כ הכרח גמור דמצית אמרת דחדא מנייהו נקיט דאם תרצה לחדש מקוה אחר וכו' ולתקן שיבואו בה מים חמין וכמו נ"ד או לבקש מי שימלא כלים הרבה ממים חמין לשפוך לתוך המקוה דשרי אלא דאיהו נקיט דבר הנראה יותר קל עכ"ל ע"ש:
39
מ׳והנה באמת דבריו אלו קשה להולמם דהיכן מצא בתשב"ץ שכתב תיקון הזה לחמם ממש את המים בעששיות אלו הלא אדרבה כיון דמדמי לה להך דכה"ג ביוה"כ נראה דגם בנדונו איירי להפיג צינת המים דוקא דהא התם גבי כה"ג קתני להדיא להפיג צינתם. ולא אמרו לחמם המים וכאשר הבינו כל הפוסקים שהבאתי לעיל על כן ודאי גם הוא לא התיר בנדון שלו אלא כיוצא בזה דוקא שהוא להפיג הצינה בלבד ולא לחמום ועוד אי אמרת דהתשב"ץ מתיר אפילו לחמם. בעששיות ורק להטיל מים חמין אוסר מה טעם יש לחלק בין הא להא ואיך יהיה העיקר חסר מן הספר:
40
מ״אועוד אחר שהכריח הרב חס"ל בסוף דבריו שאין חילוק זה מוכרח אלא י"ל דהתשב"ץ חדא מנייהו נקיט ולעולם גם ע"י תערובת מים חמין מתיר לחמם ממש א"כ לפ"ז יהיה פסק מרן ז"ל בש"ע סי' ר"א סעיף ע"ה שאסר לחמם המקוה ע"י תערובת מים חמין הפך סברת התשב"ץ הנז' שהביאו הוא עצמו. בב"י סוף סי' קפ"ז דכפי המיבן הוא אינו חולק בזה עליו. גם עוד י"ל בדברי הרב חס"ל הנז' במה שהבין שגם הרב ברכות המים דייק מדברי התשב"ץ דיש להתיר חמום המקוה ע"י אש ברזל ורק בתערובת מים חמין מודה דאסור מנ"ל הא והלא מדבריו שכתב על התשב"ץ לא מצא לה היתר על שום אופן מהאופנים הנז"ל וכו' ע"י אש באמצעות הברזל וכיוצא ולא התיר אלא להפיג הצינה וכאשר הוכחנו לעיל:
41
מ״באיך שיהיה הנה בררנו בס"ד שלא נשאר שום צד מצדדי ההיתר שכתבו החכמים הי"ו בנ"ד ועל כן הדבר ברור שאין לעשות חדשה בקרב הארץ הלזו וכאשר הסכימו רבני וגאוני עה"ק ירושלים תוב"ב לאסור ובטלו מעשה החמום שעשה אותו האיש וסתר אשר בנה כפי עדותו של הרב ברכות המים שהעיד בזה וכ"ש באתרא דידן דתוקף הקור לא יבא מחצית עה"ק ירושלים תוב"ב וכאשר כתבנו לעיל בס"ד:
42
מ״געוד ראיתי בס"ד טעמא אחרינא לאסור בנ"ד שהמים שמתחממים ע"י דוד הברזל שמניחין בגלוי בתוך המים ומבערין בו האש כדי שיחמו המים מצדדיו של הדוד הנז' משום דכל כהא איכא למעבד ס"ס להחמיר וידוע הוא דכל דהיכא דאיכא ס"ס להחמיר אפילו בדרבנן יש לאסור ועיין להכנה"ג אה"ע סי' ס"ח הגה"ט אות ל"ו ויד אהרן שם הגה"ט אות ג"ן ועיין זרע אמת יו"ד סי' מ"ז וערך השלחן א"ח סי' ק"ד אות ג' וקהל יאודה י"ד סי' ק"י ע"ש ועוד אחרונים כתב בזה:
43
מ״דומה שיש ס"ס להחמיר בנ"ד הוא חדא כי מצינו להרב ברכות המים שעשה סברא לומר כל היכא שמתחממים המים על ידי כלי אז מלבד טעם גזרת מרחצאות יש בזה טעם אחר לאסור והוא שמא יטבול בכלים ואפילו למ"ד גזרת מרחצאות ליכא בזה"ז אפ"ה יודה בזה משום דכמו שגזרת שאובין קיימת משום שמא יטבול בכלים גם זו קיימת ועומדת דאיכא למחש שמא יטבול בכלי והאריך הרב ז"ל שם לקיים הסברא זו שחידש והגם שמצינו שם שהרב הגדול מור חמיו מהריט"א ז"ל לא הודה לו בזה גם עוד הרב קרבן אשה יו"ד סי' ט"ו נמי פטפט כנגדו עכ"ז יכולים אנחנו לעשות סברתו הנז' בגדר הספק ויהיה בזה ס"ס להחמיר שנאמר כך ספק אם יש לאסור בנ"ד משום גזרת מרחצאות ואת"ל כמ"ד ליכא גזרת מרחצאות האידנא שמא הלכה כהרב ברכות המים דס"ל גם הסובר ליכא גזרת מרחצאות יודה שיש לאסור בנ"ד מטעם אתר דשמא יטבול ודוק:
44
מ״העוד שנית יש לנו לעשות הס"ס להחמיר בנ"ד באופן זה והוא כי יש סברא גדולה לומר בנ"ד שזה הכלי של ברזל אשר מבעירים האש בקרבו ומי המעיין מתחממים דרך צדדיו הנה הוא עומד להדיא בתוך המעיין וניכר לעיני הכל איך עומד שם כדי לחמם המים שבמעיין ואפשר לומר שבזה כ"ע מודו שיש כאן גזרת מרחצאות משום דאיכא הכא דבר הניכר שדומה למרחץ שהכל רואין איך עומד כלי הנז' בתוך המים כדי לחמם אותם וזה ישוה למרחץ לכן יש לגזור כאן משום גזרת מרחצאות משא"כ בהיכא ששופכין מים חמין הרבה לתוך המקוה כדי לחממו אע"פ שמי המקוה נעשו חמין אין שם במקוה ההוא שינוי ניכר שישוה למרחץ כי הכל רואין שהוא מקוה גמור כשאר מקוואות שטובלין בהם בלי שינוי ואין עומד שם בתוכו דבר המחמם אותו כדי שישוה למרחץ ולהכי לא גזרינן בזה משום מרחצאות וכן ה"ה אותם שעושין חמום המקוה באופן אחר שאין במקוה ההוא שטובלין בו שום שינוי ואין ניכר ואין נראה בו אותו הדבר שמתחמם מכוחו אה"ן גם בזה י"ל דלא גזרינן משום מרחצאות:
45
מ״ווסברא זו דאמינא לחלק בין הא להא לאו מדילי היא אלא הכי חזינא להרב כתב סופר ז"ל י"ד סי' צ"ב דף ע' ע"א שעשה סברא כזו לחלק בהכי שכתב וז"ל ובש"ע סי' קצ"ח סעיף ל"א פסק שלא תעמוד ע"ג כלים ונסרים וזה משום חשש מרחצאות כשיטת הראב"ד ועיין ט"ז שם ס"ל דגם בזה"ז שייך גזרת מרחצאות ולא הגיה הרמ"א בהגהותיו כלום ע"כ דס"ל גזרת מרחצאות וצ"ל דאינו דומה להטלת מים חמין למקוה כי כשתעמוד ע"ג נסרים וכדומה יש לגזור יותר לטעות מרחצאות שיש לו דמיון למרחץ ושינוי הניכר משא"כ בהטלת מים חמין שאין שינויו ניכר ולא ישוה הרואה למרחץ עכ"ל ע"ש. הרי לך כהאי סברא שכתבנו ממש בחילוק הנז':
46
מ״זונראה שזה הוא ג"כ טעמו של אותו דבר הכתוב בחזון נחום פ"ה דמקוואות שכתב וז"ל ובפרט בדרך המצאה זו שאין המים מתחממין לא דרך שוליו ולא דרך צדדיו רק דרך עליו דהוי דומה לכד כמי ששופך בדרך המשכה מים חמין שהוחמו ברחוק מן המקוה אל תוך המקוה עכ"ל והנה הרב ברכות המים הביא דברים ההם ופירש אותם ע"פ סברתו הנז' שעשה טעם חדש לחוש חששא אחרת מלבד גזרת מרחצאות וכנז"ל אך לדידי נראה יותר כונת הדברים הנז' הוא ע"פ הסברא הנז' שכתבנו משום דבהא ליכא שינוי הניכר ובהא איכא שינוי הניכר:
47
מ״חואיך שיהיה נמצינו למידין דמלבד טעמו של ברכות המים הנז' יש סברא גדולה לחלק בין אופן דנ"ד שהוא ניכר במקוה מעשה החמום ע"י הכלי שעומד להדיא שם לחמם המים שבזה ישוה למרחץ ואיכא גזרה דשמא יטעו במרחצאות ובין היכא דמביאים מים חמין למקוה דרך המשכה שאין הדבר ניכר במקוה עצמו ואין שם שינוי וכדחזינן להרב כתב סופר שחילק כיוצא בזה. וא"כ השתא יש לעשות הס"ס להחמיר באופן זה והוא כך ספק הלכה כיש מי שאוסר שפסק מרן ז"ל בסעיף ע"ה שאסר לחמם המקוה משום גזרת מרחצאות ואת"ל הלכה כיש מקילין ומתירין שהביא רמ"א ז"ל בהג"ה שמא הלכה כסברת הרב כתב סופר שלא התירו בעלי הסברא הנז' בהג"ה אלא בתערובת מים חמין וכיוצא בזה דליכא שינוי הניכר במקוה עצמו כדי שישוה למרחצאות אבל כל היכא דאיכא שינוי ניכר במקוה עצמו יודו דגזרינן שמא יטעו במרחצאות:
48
מ״טוהנה בס"ס להחמיר הזה מלבד דאיכא נמי סברת הרב ברכות המים ז"ל הנז' דמסייעא ליה עוד נמי נתחזק ס"ס זה ג"כ מאותם הדברים שהעתקנו מספר חזון נחום דקאמר להדיא דאיכא חילוק לדינא בין היכא שמתחמם המקוה להדיא דרך צדדיו של הברזל העומד שם ובין היכא דמביאים מים חמין בכד דרך המשכה לתוך המקוה וכאשר העתקתי הלשין לעיל שתמצא מפורש להדיא בדבריו דאיכא חילוקא בזה ורק לא התפרש בדבריו טעם החילוק ועל כן בין אם תאמר טעמו כמ"ש הרב ברכות המים בין אם תאמר טעמו כמו שכתבנו אנחנו עכ"פ מוכרח שיש חילוק בין הא להא ומאחר דליכא לחלק נמצא שפיר מצינן למעבד בזה ס"ס להחמיר:
49
נ׳מיהו כל זה אנחנו אומרים ע"פ השאלה של השואל שהוא רוצה לעשות מעשה המלאכה הנז' של הדוד בתוך המעיין כדי לחמם המים כי בזה האופן יתחממו המים ויקראו מים חמין וכאשר נמצא כזאת בשאר מקומות שהמים נעשים חמין ע"י המצאה כזו אבל אי הוה עובדא שירצה להטיל מים חמין לתוך המעיין או עששיות ברזל מלובנים באש שמטילם במעיין באופן שלא יבואו המים לידי חמום שיקראו מים חמין אלא רק להפיג הצינה שלהם שיהיו ממוצעים לא חמין ולא קרין, הנה על זה נראה דיש לסמוך להתיר חדא שכן נראה פשט דברי מרן ז"ל בש"ע בסעיף ע"ה שכתב לחממו משמע דוקא לחממו אסור אבל להפיג צינה שרי וכאשר כתבו כן בפשיטות הגאון שבות יעקב והרב השואל שם ועוד דהכי מסתברא דלא שייך גזרת מרחצאות אלא במים שנקראים חמין דדמו למי המרחץ ואלו שאינם לא חמין ולא קרין לא דמו למי המרחץ והגם דהרב בית שמואל שהובאו דבריו בתוך תשובת אריה דבי עלאי דייק מדברי המרדכי דס"ל שגם אם מפיג צינת המים בלבד איכא גזרת מרחצאות מכח שהקשה דאל"כ למה הוצרך לתרץ במקדש שאני אין לסמוך להלכה על דבר היוצא לנו מן קושיא ודקדוק כי לכל קו' יש לה תירוץ ובאמת הרואה יראה שגם לזה הדיוק יד הדוחה נטויה ובודאי דלא שבקינן פשטות דברי מרן ז"ל בש"ע דנקיט להדיא כדי לחממו ונתעקש בזה:
50
נ״אועוד מאחר שמצינו למרן ז"ל בב"י סוף סי' קפ"ז שהביא דברי התשב"ץ הנז' שהתיר בעששיות של ברזל מלובנים באש שבודאי אלו מפיגין צינת המים אע"פ שאין מחממין אותם ממש מוכרחים אנו לפרש דברי מרן ז"ל בש"ע בסעיף ע"ה כפשטן דלא אסר אלא בחמוס ממש ולא בהפגת צינה דאפושי פלוגתא לא מפשינן ומה גם שלא מצינו להדיא בראשונים ובגדולי הפוסקים האחרונים מי שיסבור להדיא לאסור גם בהפגת הצינה אלא אדרבה חזינן כמה גדולים שכתבו בפשיטות להתיר כדי להפיג צינתם לכ"ע ועל כן ודאי אנו אין לנו לחוש עוד בזה:
51
נ״בוראיתי להחכמים הי"ו שכתבו בסו"ד יש להתיר בנ"ד מכח ס"ס ספק אם הלכה כדברי האוסרים או כדברי המתירים ואת"ל כדברי האוסרים שמא לא אסרו אלא דוקא מים חמין שיחמו כל המקוה אבל להפיג צינתן בלבד אפשר דמודו דמותר עכ"ד נר"ו. ותמהני על דברים אלה דדמי זה לטענו בחיטים והודה לו בשעורים ופתח בכד וסיים בחבית כי השאלה היא באה לענין שרוצה השואל לחמם המים וכל המשא ומתן של התשובה היא על זה ומה יועיל בזה צד ההיתר של הפגת הצינה זה ענין לחוד וזה ענין לחוד ואם חושבין שבזה האופן של הדוד שעושה השואל בתוך המעיין א"א שיבואו המים לידי חמום ממש אלא רק שתפיג צינתן מי הגיד להם זה והלא עדין לא ניסו ולא ראו זאת וכפי הנשמע בשאר מקומות שבזה האופן יבואו המים לידי חמום ממש שיקראו מים חמין ובודאי גם כאן יהיו כך והשואל דעתו לחמם ממש ועל זה באה שאלתו ועל כן אין שייכות לצד זה של הפגת הצינה עם הצדדים של החימום ממש:
52
נ״גוהנה כבר כתבנו לעיל כי בהפגת הצינה בלבד יש להתיר אבל לחמם ממש אין להתיר כלל לדידן שקבלנו הוראת מרן ז"ל ובתריה גרירן ובפרט שהוא לחומרא וכאשר נתבאר לעיל בעזה"ו:
53
נ״דשוב אחרי כותבי כל הנז"ל שאלתי מן ידידנו הרב החסיד כמהר"ר אליאו מני נר"ו שיודיענו איך הוא המנהג עתה בעה"ק תוב"ב בעין הטבילה והשיב לי וז"ל ענין טבילת הנשים במקוה חם הנה אחינו האשכנזים הי"ו אפילו בימו הקיץ הם מחממים המקוה להנשים כי חוששים פן מחמת הקור אינם טובלים כראוי והספרדים הי"ו כשטובלים במקוה אשר בתוך המרחץ שאינו כ"כ קר מחמת הבל המרחץ טובלים בצונן אכן לפעמים שבית המרחץ סגור או ביוקר הולכים לטבול במקוה של עדת האשכנזים הי"ו שהיא חם ובהיותי בדמשק יע"א בשנת תר"ל בשומעי את סדר טבילת הנשים שם במי הקור שכמעט יש נשים שאינם טובלים כראוי אזרתי חלצי ועשיתי שיטבלו במקוה חם לכתחילה ולהחכמים אשר עמדו לנגדי בדבר זה באומרם כי המנהג שלהם שלא לטבול בחמין כפסק מרן ז"ל נצחתים בתשובה שהובאה בספר נבחר מכסף להרי"ף ז"ל סי' י"ז אשר כתוב שם עדות מגדולי הדור שגם מרן ז"ל עשה מעשה לחמם המקוה נגד מה שפסק בספרו הקצר סי' ר"א סעיף ע"ה שכתב שם סברת האוסר יע"ש באורך ותלי"ת כי עד היום נוהגים לחמם הטבילה של הנשים בדמשק יע"א כפי הוראתי הנז' ואני שמח בזה כי תקנה גדולה עשיתי שלא יהיו בנות ישראל בטומאתם עכ"ל נר"ו:
54
נ״הוהנה כי עתה בהגלות תשובה הנז' שהעידו גדולי הדור שמרן ז"ל בעצמו עשה מעשה לחמם המקוה הפך מה שפסק בשה"ט יש לומר כי מה שהסכימו רבני ירושלים תוב"ב בזמן הרב ברכות המים לאסור ובטלו מה מעשה החמום שעשה אותו האיש וסתר אשר בנה כל חילא דידהו הוא מכח פסק מרן ז"ל בשה"ט שקבלנו הוראותיו ובתריה גרירן אך אי הוה ידיע להו לרבנן עדות זו אשר הובאה בספר נבחר מכסף שמרן ז"ל בעצמו עשה מעשה לחמם המקוה לנשים הפך מה שפסק בש"ע סי' ר"א סעיף ע"ה לא היו מוחין ביד זה האיש שבא לעשות תיקון לחמם המקוה ובודאי הגמור שלא נודע להם זה העדות יען כי ספר נבחר מכסף להרי"ף ז"ל היה עודנו בכ"י ונדפס בשנת התרכ"ט באר"ץ יע"א ולא היה אצלם הכ"י של הספר הנז':
55
נ״וועל כן נראה שגם פה עירנו יע"א אין לנו למחות ולעכב ביד האיש הבא לעשות תיקון בבאר מים חיים לחממו בזמן הקור בלבד והגם כי עדיין יש לפקפק בזה עכ"ז הנני מסכים לצורך השעה בתוקף הקור שלא למחות ביד העושה כן ומעתה יתנו הב"ד יכב"ץ רשות לזה האיש לעשות ואין אני מוחה ומעכב בדבר הזה והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו בתורתו אכי"ר:
56