שו"ת רב פעלים, חלק ד, יורה דעה י״זResponsa Rav Pealim, Volume IV, Yoreh Deah 17
א׳שאלה אשה אחת אשר הרופאים פה אחת גזרו ואמרו שאם תתעבר תהיה מסוכנת מאד וח"ו יארע מעיבור זה סכנת מות ב"מ אם מותרת לשמש במוך שתשים אותו לפני תשמיש יורנו ושכמ"ה:
1
ב׳ותשובה דבר זה כבר נפתח בגדולים והאריכו בזה גאוני אשכנז ז"ל בתשובותיהם והסכימו לאסור איסר להניח מוך באותו מקום בשעת תשמיש דהוי כמשמש על עצים ואבנים ומשחית זרעו לבטלה בידים וכתב הגאון ח"ס בי"ד סי' קע"ב אם המוך יהיה באותו מקום בשעת תשמיש ממש לא מצאתי מי שהתיר זה כלל ע"כ לא מצאתי מקום לפלפל בזה והגאון בית מאיר בסי' כ"ג תמה על הפוס' שלא הביאו דין זה והחליט לאסור וכו' ע"כ בשעת תשמיש לענ"ד לית דין ולית דיין להתיר ולשון תשו' הרא"ש דמייתי בב"י אה"ע סוף סי' ר"ג אפי' ניחא דקאי אמשמשת במוך בשעת תשמיש וכדפי' רש"י אין הכרח דפוסק כר"מ נגד רבנן דמה"ת לפסוק כן אך כוונתו דהא גרוע אפי' במוך לר"מ להתיר. ולדידן הא והא אסור עכ"ד ע"ש ולפ"ד אין מוך דהרא"ש הוכחה להתיר בכך. וכן העלה הגאון אמרי אש בי"ד סי' ס"ח וכתב לא מצינו לא' מן הפוס' שכתב בפי' להתיר לשום מוך בשעת תשמיש ושם הביא דברי הגאון ח"ס ז"ל הנז' ע"ש. וכן העלה הרב בינת אדם בש' כ"ה סי' ל"ו לאסור בכה"ג ע"ש. גם הגאון ר"ע איגר ז"ל סי' ע"א האריך קצת בזה ושם העלה דהרמב"ן והרא"ה והריטב"א ונמק"י כלהו ס"ל דאסור לשמש במוך ע"ש. ומ"ש בפת"ת א"ה סי' כ"ג בשם ס' חמדת שלמה אין לסמוך ע"ז והספר הנז' אינו מצוי אצלינו לראות מה שכתב בזה:
2
ג׳אך האחרונים ז"ל הנז' יש מהם התירו לקנח במוך אחר תשמיש להוציא את הזרע משם שכן כתב הגאון ח"ס ז"ל שם וז"ל תבנא לדינא דבשעת תשמיש לע"ד אין להתיר אך אחר תשמיש אפשר יש להקל אולם ברשות הבעל ורצונו וכו' שאין לה רשות להשחית זרעו בלי רצונו אפי' קיים פו"ר וכו' ע"ש. וכן הגאון אמרי אש ז"ל שם הביא דברי הגאון ח"ס הנז' והסכים לזה ע"ש. וכן הרב בינת אדם ז"ל שם כתב וז"ל וא"כ בנ"ד מותרת עכ"פ תכף אחר תשמיש להפוך עצמה כמ"ש הרמב"ם וגם תרחץ בחמין ולקנח בצמר גפן או בבגד דק וגם תהלך ברגלים תכף אחר תשמיש אולי תועיל שלא תתעבר אבל ליתן מוך באותו מקום קודם תשמיש אסור עכ"ל ע"ש:
3
ד׳והנה הגאון רע"א ז"ל שם הביא מש"מ בכתובות ד"פ ע"ב בהדיא שתהיה ממלאה והופצת בשם הריב"ש דאיכא איסורא בדבר דאע"ג דלא מפקדא אפו"ר אפי"ה אסורה להשחית זרע בעלה ע"ש וכן הגאון ח"ס ז"ל נמי כתב שם וז"ל ודעת הרשב"א בשם הרמב"ם דפ' כל היד דיש איסור לאשה בקנוח אחר תשמיש ויעוין בכתובות דף ע"ב מערה לאשפה. ובמ"א סי' חר"ז נראה כעין פשר דבר דמתיר שלא סמוך לוסתה וטבילתה ואוסר בסמוך לוסתה וטבילתה משום השחתת זרע הריון וכו' ע"ש וכן יש עוד שאסרו להדיא גם בכה"ג:
4
ה׳מ"מ לכאו' אפ' לומר שהסומך בזה על המקילין אין מזניחין אותו יען כי מרן בש"ע י"ד סי' קצ"ו סעי' י"ג פסק כהרא"ש להתיר בכך שכ"כ האשה ששמשה מטתה וראתה אח"ך ופסקה ורוצה לספור מיום המחרת ראייתה תקנח יפה יפה אותו מקום במוך או בבגד להפליט כל הזרע או תרחוץ במים חמין והם יפליטו כל הזרע עכ"ל ולא אכחד דיש לחלק לא התיר אלא בדרך מקרה אבל אם בתמידות כל הימים אפשר דלא התיר. ועוד יש לחלק חלוק אחר אך מ"מ מצינו בהרבה האחרונים שהתירו בכך. וכן מבואר נמי היתר זה בהרשב"א בתורת הבית הארוך ע"ש וכמ"ש האחרונים ז"ל בזה ע"כ המורה להתיר בכך יש לו על מה לסמוך.
5
ו׳אך נראה כי בלא"ה אופן זה אין בו תועלת לאשה זו דנ"ד יען כי אפשר נמי שתתעבר ואינה בטוחה בכך דמאחר שהבעל בועל כראוי בזרע היורה כחץ נזרקה הטפה הברורה ונכנסה במקום צר ולא תשחת בקנוח המוך מפני שהמוך לא הגיעה אליה ולא פגע בה והרי זו מתעברת מן טפת הזרע ההוא שיתבשל הזרע במקומו בפנים ותתעבר ואפי' אם תזהר לדחוק ולהכניס המוך לפני ולפנים אפשר שיזדמן באיזה פעם שלא יהיה המוך פוגע בזרע ההריון אשר הוא לפנים ורק פוגע בזרע הנפלט לחוץ ולכן תתעבר בודאי ומה הועילה בתקנה זו וכ"כ הגאון ח"ס ז"ל וז"ל וצ"ל לרש"י דמוך אחר תשמיש אין רפואתו בדוקה דאין סמא בידא דילמא לא תקנח יפה יפה ע"כ ע"ש. וגם הרב בינת אדם כתב על תיקון זה של קנוח והפוך עצמה והילוך רגלים בלשון ספק אולי תועיל ע"ש. והנה הגאון רע"א ז"ל שאסר בסי' ע"א לקנח במוך אחר תשמיש אעפ"י שחזר והתיר בסי' ע"ב לקנח אחר תשמיש עכ"ז סיים וז"ל ואך לפמ"ש איני יודע תועלת לה בזה דממה שנפלט בבית החצון בודאי לא תתעבר והשאר אין נפלט בכך וע"י בדיקת מוך הרבה י"ל דבאמת אסור עכ"ל ע"ש:
6
ז׳הנה כי כן נראה דאין תקנה לאשה הנז' ב שאלה גם בדבר הזה ומן השמים ירחמו עליה. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:
7