שו"ת רב פעלים, חלק ד, יורה דעה ל״גResponsa Rav Pealim, Volume IV, Yoreh Deah 33
א׳שאלה ראובן כתב אצל סופר אחד ס"ת למנוחת אביו בתוך שנתו והנה קרוב לתשלום השנה גמר הסופר את הס"ת ועדיין צריך לו ס' במדבר ודברים והנה הואיל וראובן משתוקק מאד להביא הס"ת לביה"כ בתוך השנה של אביו וכן הוא רצון אמו בזה על כן התחכם ראובן לקחת ס' במדבר ודברים מסופר אחר שכותב ס"ת למכור ולא גמרו עדיין ולקחם ממנו בשכירות לתפרם עם ג' ספרים שכתב הסופר למנוחת אביו ולעשות אותו בזה ס"ת שלם ולהביא לביה"כ לקרות בו בצביר תוך שנתו של אביו ואז אחר שיגמור הסופר ב' ספרים אלו של אביו יקח ב' ספרים הנז' שלקחם בשכירות ויחזירם לבעלים וישלים הספר של אביו בשני ספרים אלו שגמר הסופר שלו. והנה כאשר הביא ראובן ב' ספרים אלו שרוצה לקחת אותם בשכירות לתפרם בשלושת ספרים אלו של אביו נמצא שאינם שוים היריעות של ב' ספרים אלו אלא הם ארוכים יותר רוחב אצבע ויותר. גם השורות של הכתב של יריעות אלו ג"כ אינם שוים עם שורות של הכתב שבשלשה הספרים ובא השואל לשאל אם מותר לו לעשות כן לכתחלה להשלים הס"ת בזה כיון דאינן שוים זע"ז הן במדת אורך היריעה הן בשורות הכתב ואין זה נוי לס"ת יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה:
1
ב׳תשובה איתא במס' סופרים פ"ג ה"ג אין עושין תורה חומשין וכו' אבל עושין חומשין תורה אימתי בזמן שמדתו ושיטתן שוה עכ"ל ופי' הגאון חיד"א ז"ל בס' כסא רחמים אבל עושה חומשין תורה לצרפם ולעשותם ס"ת בזמן שמדתן ושיטתן שוים פי' שגליון ואורך כל א' שוה וכן השיטות שלהן שוה ובכלל מדתן נכלל מדת הכתיבה והאותיות אשר תבאנה שוות בשעוריהן עכ"ל וכן פי' בס' מקרא סופרים אמתי בזמן שמדת כל היריעות שוות שיהיו שוים כשיתפרם יחד וגם שיהיו השיטות שוות שיהיה הריוח שבין היריעות שוה בכלם כדי שלאחר התפירה יהיו מכוונות שורה כנגד שורה בכל הדפין עכ"ל ורק הגאון חיד"א ז"ל הוסיף בפירושו לומר שבכלל מדתן נכלל מדת הכתיבה והאותיות אשר תבאנה שוות בשעוריהן. ועי' להתו' ז"ל במנחות דף ל' ע"א בד"ה פסוק אחד בדף אחד דמשמע שצריך שיהיו הדפים מכוונים ע"ש. ועי' צאן קדשים שם:
2
ג׳והנה יש להסתפק בהא דמצריכין להיות שוות היריעות והשיטות במדה א' אם הוא רק לכתחלה או"ד אפי' בדיעבד אם כבר עשו הס"ת בכך ותפרו וקראו בו והנה מדברי הגאון חיד"א ז"ל שם בחלק התוספות נראה שהבין דברי המס' בהשוואת השיטות דמעכב ואינם מכלל הדברים שנאמרו לכתחלה למצוה מן המובחר דהא כתב וז"ל ושיטתן שוה כלו' אע"ג דלא נזהרו במה שנהגו מ"ב שיטין או ס' כס"ת כיון ששיטתן שוה סגי' לעשותם תורה וכן לכל הדברים שהן למצוה מן המובחר אם לא נזהרו בחומשין אינו מעכב לעשיתן תורה ומעלין בקודש עכ"ל משמע מדבריו דד"ז של השוואת השיטות אינם מכלל דברים שהן למצוה מן המובחר:
3
ד׳איברא שיש לומר דמצוה מן המובחר לחוד ולכתחלה לחוד וכן מפורש יוצא בדברי רבינו חיד"א ז"ל בברכ"י סי' רע"ב סק"ה בד"ה הן אמת וכו' שכתב וז"ל דהרי אי נמי אמרינן דלא מפסיל בדיעבד הא מיהא לכתחלה מצרכי לה רבנן ומה הלשון אומרת מצוה מן המובחר דשלש מדות הם מצוה מן המובחר ולכתחלה ובדיעבד וזה פשוט עכ"ל ע"ש. מיהו ראיתי להגאון פנים מאירות ח"ב סי' קע"ט שהביא דברי מס' הנז' וכתב דילמא מ"ש שם אימתי בזמן שמדתן ושיטתן שווין היינו לכתחלה אבל בדיעבד אינו נפסל ע"ש ומשמע דהרב ז"ל לא פשיטא ליה דאיירי לכתחלה דווקא אלא אמר בדרך אפשר ומה שהביא שם סיוע מתשובת חנוך בית יאודה סי' ע"ג חזר ופקפק בזה מסוף לשונו ובאמת הרואה יראה בסוף חנוך בית יאודה ששם הלשון הוא מגומגם וצריך תיקון כאשר יראה שם:
4
ה׳והנה מדברי הרשב"ץ ח"ג סי' קנ"ה כתב וז"ל וענין הדפים אשר קצתם ארוך מקצתם אם הקצרים הם הרבה לצד אחד והארוכים הם הרבה לצד אחד אינו נפסל בכך שזה היה ספר מחובר משני חצאי ספרים וכבר הוא ניכר שאין זו פרשה וכו' עכ"ל וא"כ לפ"ד מוכרח שהוא מפרש דברי המס' הנז' דאיירי לכתחלה דווקא אבל בדיעבד שרי. והרב דבר משה י"ד סי' ס' הביאו הגאון חיד"א ז"ל בס' לדויד אמת סי' ט"ז סי"ב נשאל בס"ת אשר בכמה יריעות שבו מדף לדף שיטותיו רוכבות ולא היה הסופר מתכוין להשוות לא למעלה ולא למטה אלא זה ישפיל וזה ירים ויש מהן אשר במנין השיטות נמי לא שוו להדדי ויש מהן דף בת מ"ת שיטות והסמוכה לו מלפניו או מלאחריו בת מ"ז שיטות. ושם הרב ז"ל הביא תשו' המבי"ט בח"ג סי' קע"ט שכתב וז"ל שלמצוה מן המובחר הוא שיהיו כל השיטות כל דף שוות בכל דרכים כמו כמה דברים שנהגו בהם הסופרים בקבלה אלו מאלו אבל אין פיסול כי אם בעשרים דברים שפוסלים בס"ת שמנאם הרמב"ם ז"ל בפ' יו"ד מה' ס"ת. ויתר שטה אחת על שאר הדפים אינה מאחת מהן ולא מכללם דכתב הרמב"ם ושאר הדברים למצוה ולא לעיכוב. ועוד הביא ראיה וסיים ז"ל וכן שיטה זו היתירה בדף זה אע"פ שנראה איזה שינוי אין בה פיסול כלל ע"כ וכתב ע"ז הרב דבר משה ז"ל וז"ל ואין לחלק בין נידון הרב המבי"ט ז"ל שנמצא דף אחד בכל הס"ת משונה מכל שאר הדפיס לנ"ד שהיו הרבה דפים משונים מזה לזה במנין השיטות דהרי כיון דזה כלל גדול בדין דאין צריך שיהיו מנין כל השיטות שוים אלא למצוה ולא לעיכוב מה לי שטה אחת מה לי הרבה דכבר השמיענו הרב דאע"פ דניכר השינוי אין זה שינוי הפוסל. ומינה נמי נשמע דאע"פ דיש בכמה שיטות בין דף לדף שאינן שוות לא זה ישפיל וזה ירים כיון דאינן מהעשרים דברים הפוסלים אין זה עיכוב לפסול עכ"ל. הרי דהר' המבי"ט ז"ל פסיק ותני דאע"פ שנראה איזה שינוי בהשוואת השיטות אינו נפסל בדיעבד ורק לכתחלה למצוה מן המובחר מצריכין שיהיו הכל בשוה וא"כ לדידיה ודאי מפרש להך מס' לכתחלה וכן הרב דבר משה קא פסיק ותגי אפי' שהשינוי הוא בכמא דפים ואע"פ שיש בכמה שיטות בין דף לדף שאינן שוות אלא זה ישפיל וזה ירים אפ"ה לא מפסיל בדיעבד ורק לכתחלה הוא דקפדינן בהכי:
5
ו׳ועוד ראיתי להר' גדולת מרדכי גלאנטי ז"ל בסי' ז' שהביא ממהריק"ש ז"ל ושאר פוסקים ז"ל דבשינוי שאין בהם חשש משום פרשה פתוחה אלא רק הם מחמת נוי אין פוסלים בדיעבד וכנז' שם בדף קכ"ו ע"ג וע"ד בד"ה ועל מה שבא בשאלה וכו' ע"ש. איך שיהיה הנה הדבר ברור דמ"ש במס' הנז' אימתי בזמן שמדתן ושיטתן שוה כ"ז הוא לכתחי' מטעם נוי אבל בדיעבד שכבר נעשה הספר בכך וא"א לתקן אין לפוסלו וא"כ השתא בנידון השאלה שהם עושים לכתחלה להביא ב' ספרים במדבר ודברים מבחוץ ולתפרם ולחברם עם הג' ספרים לעשות מהם ספר שלם והם אינם שוים זע"ז במדתן לא היריעות ולא השיטות דאסור לעשות כן לכתחלה:
6
ז׳מיהו בנידון השאלה הנז' אחר ששאלו מאתי והשבתי להם דאין לעשות כן לכתחלה טרחו ומצאו ב' ספרים במדבר ודברים אחרים אצל סופר אחד שהיו כתובים אצלו ועדיין לא גמר השלשה ספרים הראשונים ואלו היו שוים הדפים שלהם מלמעלה הן בגליון הדף של מעלה שהוא מכוון כנגד גליון הדפים של ג' ספרים של בעל השאלה וכן השיטות ג"כ היו מכוונים שיטה כנגד שיטה ורק בסוף הדף השיטות של הב' ספרים אינם שוים עם סוף הדף של הג' ספרים אלא הם יתרים ב' שיטות והיריעה של הג' ספרים היא ארוכה מלמטה יותר מן היריעה של ב' הספרים רוחב ב' אצבעות כי הגליון של הג' ספרים הוא היה יותר רחב מן הגליון של הב' ספרים באופן שמלמטה אינו שוה הגליון זע"ז ושיעור האותיות בגודלם ברוחב ובאורך הם קרובים זה לזה ואין ניכר הפרש בזה ואמרתי שהגליון של מעלה הוא שוה זע"ז וגם השיטות הם שוים זע"ז ומכוונים זה כנגד זה ורק יש באחד ב' שיטות יותר נוספים למטה הנה בזה לא איכפת דאין זה חשיב שינוי וגם אין כאן חשש פרשה פתוחה כיון דבלא"ה הוא כאן סוף פרשה של ויקרא בסוף הדף וכאן בתחלת פרשה של במדבר ומתחיל בראש הדף ולא נשאר שינוי כי אם בגליון של מטה שהיריעה של ג' ספרים עודפת על היריעה של ב' ספרים רוחב ב' אצבעות על כן אמרתי דיכולים לחבר הב' ספרים אלו עם הג' ספרים לעשות מהם ספר שלם ולקרות בו בצבור תוך השנה ואע"ג דיש כאן שינוי אחר מלמטה שאין שווין היריעות של הג' ספרים גם יריעות של הב' ספרים במדתן עכ"ז עשיתי סברא נכונה בנ"ד להתיר בזה והיינו כי זה בעל השאלה אינו רוצה להניח ס"ת כך לעולם ורק לקח הב' ספרים אלו בשכירות מן הסופר עד זמן סוף חודש שבט יען כי הסופר הכותב ס"ת של אביו יגמור כל הספר כולו בט"ו בשבט ועובדא זו היא בחודש חשוון אשר עתה קורין בספר בראשית וזה השינוי המעט אינו ניכר ונראה כי אם כאשר קורין בפ' בחקתי ובפ' במדבר שאז פותחין הס"ת שם וזו הקריאה היא אחר הפסח וכבר אותו זמן מתוקן הספר הזה כי בסיף שבט יסירו ב' הספרים אלו במדבר ודברים ויחזירם לסופר בעליהם והוא יניח במקומם ב' ספרים של הסופר שלו שמדתם שוה עם ג' הספרים בכל מכל כל והנה זה השינוי לא קפדינן ביה לכתחלה אלא משום דאין זה נוי לס"ת ומאחר שבכל אלו הימים אין הס"ת נפתח במקום שיש בו השינוי הזה ואינו ניכר ונראה לשום אדם א"כ לא קפדינן בזה לכתחלה וכ"ז אחר ב' חדשים סופו להתקן ויוסר השינוי לגמרי. וראיתי שיש סברא נכונה וישרה בנ"ד ועל כן התרתי להם לעשות כן לכתחלה כי בעל השאלה הוא ואמו היו מצטערים ע"ז ורוצים להביא הס"ת עם תיק הכסף החשוב שעשו לו לביה"כ לקרות בו תוך השנה של אביו אשר היא תושלם בחצי כסליו ומאחר כי ראיתי שיש סברא נכונה כזה וגם השינוי הוא מעט שאינו ניכר כי אם רק למטה בסוף שתי הדפים של סוף ויקרא ותחלת במדבר בגליון לבד על כן סמכתי להורות להם לעשות כן לכתחלה והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אכי"ר:
7