שו"ת רב פעלים, חלק ד, יורה דעה ח׳Responsa Rav Pealim, Volume IV, Yoreh Deah 8

א׳שאלה מעיר יזד יע"א ממשלת פרס יורינו מורינו ע"ע מיני מתיקה הנעשים מצוקר כמו הנקרא בלשון ערבי בלו"ג או מולב"ם ובאלו שעושים אומני הגוים פה עירנו שנותנים הצוקר בקדרה עם המים ומבשלים אותם ועושין מיני מתיקה מינים ממינים שונים ומי המעינות שבעירנו הכל כאשר לכל הם מותלעים והגוים אין דרכם לסנן המים ומעולם לא שמענו ששום אדם דבר על זה ואוכלים אותם בלי שום חשש ופקפוק באין אומר ואין דברים ועל זה יורינו מורינו מה נעשה והכל מפי ספרים וסופרים בהלכה ללימוד ולמעשה ורציתי לומר שמכאן ואילך יתנו המיני מתיקה עד שיזוב ויסננו אותם וראיתי שא"א ואינם מקבלים ע"כ הוכרחתי לבא אל שעריו הפתוחים לכל שואל ושכמ"ה:

ב׳תשובה הנה זה החכם השואל שהוא מאריה דאתרא דעיר יזד יע"א שאל ממני הצעיר מקודם י"ב שנה מ"מ על אודות הפת של נחתום גוי הנמצא בעירו הנז' שישראל קונים ממנו מפני שאע"פ שיש שם נחתום ישראל אינו מספיק לכל הקהל וגם כי פתו פת קיבר ורוב הקהל אינם קונים ממנו ודא עקא כי המים ההם שלשין בהם את הפת הנז' נמצאים בהם תולעים הרבה והגויים אינם מסננים המים כלל כדת מה לעשות על זה כי ראה בספר ברכות המים בשם הפר"ח שאסר ואנכי הצעיר כתבתי לו כי דין זה של המים המוחזקים בתולעים שלשים בהם הפת כבר אסרו הרב פר"ח ז"ל והביאו דבריו האחרונים ז"ל בית לחם יאודה ס"ק כ"ז וברכות המים ז"ל ועוד שאר אחרונים ז"ל וכן הסכים בזה הגאון שפ"ד ס"ק ח' וכן הסכים הגאון חיד"א ז"ל במחב"ר ס"ק ג' שכתב וז"ל הראת לדעת דהוראת הרב פר"ח נכונה דכל שיש ודאי תולעים בכי האי גוונא דלשים הפת במים ששואבים מהבור שבהם תולעים לא מיקרי ספק אם פירשו וליכא אלא חד ספיקא אם נימוחו בעריבה ולישה עכ"ל ע"ש על כן אם ודאי יש תולעים אין להתיר בזה ורק לפי דבריך שכתבת כמה סיבות שלא תוכל להפרישם מזה הפת לכן הנח להם מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים ושומר נפשו ירחק מזה הפת והוכח לחכם ויאהבך ע"כ לשוני שכתבתי להחכם השואל הנז' קודם י"ב שנה:

ג׳ועתה אבא עיד הפעם לבאר בענין זה ברחבה בס"ד והוא כי הנה מצאתי להרב קול אליהו ז"ל ח"ב בי"ד סי' ב' שכתב נשאלתי על מה סמכו העולם לשתות קאהב"י מן הגוים בלי סנון המים ובפרט במקומות שנמצאים תולעים במים כגון בעה"ק ירושלים תוב"ב ונא אמון יע"א שיש רבוי תולעים במים וגם במה שקונים פת הנחתום כיון שיש לחוש לתולעים שבמים דהנחתום אינו מסנן את המים ע"כ לשון השואל והשיב לו הרב הנז' ועל אודות הקאהב"י של גוים בלי סינון המים וגם הפת של נחתום גוי אשר שאל כת"ר לדעת על מה סמכו העולם נראה לע"ד דיש להתיר מכח ס"ס והוא זה ספק פירשו התולעים בכלי ששאבו בו מים מן הבור ספק לא פירשו דידוע הוא דאין הדבר פשוט דפירשו וכו' ואת"ל דפירשו שמא נימוחו ע"י הבישול כמ"ש הרשב"א בדין פולין ועדשים עבר ובישל תוך י"ב חודש מותר משום ס"ס ספק היו בהם תולעים או לאו ואת"ל שהיו בהם שמא נימוחו יע"ש ואת"ל לא נימוחו שמא ע"י שמתו מרתיחתן נשארו למטה ואין כח בהם לעלות והרי יש כאן ג' ספיקות וכבר הסכימו רוב הפוסקים דבס"ס עבדינן מעשה אפילו לכתחילה משום דכבר נתבשל הקאהב"י:

ד׳תו איכא ספיקא אחרינא שמא הלכתא כמ"ד בריה בטלה בתתק"ס כמ"ש סברות הללו מרן ז"ל בסי' ק'. עוד נראה דכיון דאיסור בריה לא בטלה לא הוי אלא דרבנן הרי כאן ספק בדרבנן ספק נימוחו ספק לא נימוחו וכבר כתב הרב המגיד בפ"ב מה' מאכלות אסורות דין ט"ו לדעת הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א שמא נימוח יע"ש וא"כ הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא וכו' ע"ש:

ה׳והנה אחר אלף מחילות מכבוד תורתו כל דבריו בזה הם תמוהים תחילה וראש מה שעשה ס"ס ספק אם לא פירשו התולעים בכלי ס' אם נמוחו הנה זה הספק הא' דשמא לא פירשו כבר דחה אותו הגאון פרי מגדים בטוב טעם שהביא בשפ"ד ס"ק ח' דברי הפר"ח אות ל"ג שאסר משום דפירשו בדופני מנא וכתב הגאון ז"ל שם וז"ל ואפילו אם נאמר דפירשו בדופני המנא אין לחוש מ"מ הוה פירשו על הקמת בודאי ואסור ע"ש והגאון חיד"א ז"ל הביא דברי הרב ז"ל הנז' והסכים עליהם דלא מקרי ספק אם פירשו וליכא אלא חדא ספיקא דשמא נמוחו בעריכה ולישה ע"ש:

ו׳גם ספק הב' דשמא נמוח ג"כ לא שייך בנידון הב' של הקאהב"י כי בישול דקאהב"י אין שם אלא רק חמום המים ולא דמי לדין הפת שיש עריכה ולישה דיש מקום לומר שמא נתרסק התולע גם עוד לא דמי לדין פולין ועדשים שנתבשלו בלא בדיקה דכתב הרשב"א דיש בהם ספק שמא נימוח התולע דהתם בבישול דאיכא הגסה וכמ"ש מהר"ם מלובלין סי' כ"ז טעם הריסוק הוא מפני שמגיסין הקדרה ע"ש וכן כתב הגאון שיבת ציון סי' כ"ח שהפוסקים המקילין מפני ספק נימוח הוא מיירי שדרך להגיס הקדרה בכף וכדומה על כן אין כל התולעים ואין כל הבישול שוה בזה ע"ש. גם עוד איכא נמי משמוש בידים כשרוחנין אותם ולהכי שפיר אמרינן שמא נתרסקו אבל כאן במים שהם מוחזקים שיש בהם כמה תולעים שלמים שאינם מרוסקים קודם שבישלם עם הקאהב"י ואין כאן לא הגסה ולא משמוש בידים באלו המים שבישלם עם הקאהב"י אין מקום לתלות בבישול זה לומר שמא נמוחו ונתרסקו מאחר דהוחזק זה המים בתולעים שלא נמוחו ועיין פר"ת ז"ל ס"ק כ"א ופוק חזי מה שטען הרב פר"ח בס"ק על דין הט"ז שכתב שמא נימוחו בחום התנור מחמת חום האש וכתב הפר"ח ז"ל על דבר זה אין לו שחר שהתולעת אינו נמוח בתניר אלא נקלה ואסיר וטפי מסתבר למימר שנימוח בעת עריכה ולישה ע"כ ע"ש וא"כ הכא בדין הקאהב"י שהמים היו מוחזקים בתולעים שלמים הנה כאשר בישלם על האש עם הקאהב"י לא יש צד לתלות בזה לומר שמא נימוחו בבישול זה ונמצא בדין זה של הקאהב"י אפילו ספק הב' דשמא נמוח ליתיה:

ז׳גם מה שעשה ספק שלישי לומר ואת"ל לא נימוחו שמא ע"י שמתו מרתיחתן נשארו למטה ואין כח בהם לעלות והרי יש כאן ג' ספיקות הנה על ספק זה כבר כתב הרב פר"ח ז"ל שהוא דברים בטלים וכמ"ש בס"ק ל"ג וז"ל גם בזה טועים במה ששותים הקאהב"י של גוים ומה שאומרים שהתולעת יורד למטה הם דברים בטלים ואינם כדאי לסמוך עליהם וכמ"ש בסמוך גבי כשו"ת עכ"ל ע"ש והאמת אתו בזה שאין זה ספק כלל והוא פשוט ואין צורך להאריך בו:

ח׳גם מ"ש עוד תו איכא ספיקא אחרינא שמא הלכתא כמ"ד בריה בטלה בתתק"ם וכו' הנה גם בזה יש לתמוה טובא כי הן אמת דאיכא פלוגתא דרבוותא בזה וכאשר פרט אותם הרב ערך השלחן בסי' ק' ס"ק ב' ע"ש ותמצא שיש גדולים המקילין בזה ועיין להרב כו"פ בסי' ק' שהוסיף עוד לברר כמה גדולים עם סברת המקילין ע"ש והגם כי מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו פסק כמ"ד אין לבריה ביטול אפילו באלף מ"מ הא כבר כתבו כמה אחרונים ז"ל דעבדינן ס"ס אפילו בהיכא שהספק האחד הוא הפך סברת מרן ז"ל וכמ"ש הרב דבר משה ח"ג יו"ד סי' כ' וכן העלה הרב קול אליהו ז"ל ח"א א"ח סי' וא"ו וכן דעת הרב ערך השלחן וכן דעת הרב שש"א סי' ל"א וכ"כ כתב הגאון חיד"א ז"ל במחב"ר יו"ד סי' שפשטה ההוראה דעבדינן ס"ס אפילו הפך מרן ומור"ם ע"ש ואע"פ שהגאון מהריט"א ז"ל בשמחת יו"ט סי' י"א והגאון חק"ל י"ד ח"ב סי' א' וחק"ל מ"ב באה"ע סי' ב' ס"ל דאין לעשות ס"ס כנגד סברת מרן ז"ל מ"מ הכי נקטינן עיקר כדברי הגאון חיד"א ז"ל דעושין ס"ס הפך ס' מרן וכמ"ש בזה במ"א בס"ד:

ט׳אך עכ"ז יש לתמוה על הרב ז"ל חדא דאפילו אם נאמר שיועיל ספק זה בלחם דיש שם ודאי אלף פעמים כנגד התולעים איך יועיל ספק זה בקאהב"י. דאפשר על הרוב ליכא אלף כנגד התולעים. ועוד תמיהא לי ביותר דספק זה לא יועיל ולא יציל גם בפת דאיכא ודאי במים ובקמח אלף פעמים כנגד התולעים יען דזה לא נאמר אלא בתערובת מין במינו כגון דג טמא בדגים טהורים שאין האיסור ניכר ונודע דאז מהני ביטול אבל בנתערב באינו מינו שהוא ניכר בפ"ע אלא שמחמת קטנותו ותערובתו בדבר עב א"א לבררו ולהפרידו לא שייך בזה דין ביטול דחיישינן שמא יפגע בגופו של איסור ולא ירגיש וכדאיתא בסי' ק"ד סעיף א':

י׳והנה מפורש שם בדברי מור"ם והש"ך ז"ל דדין זה הוא דוקא בשרצים דחיישינן שמא ישאר כעדשה שהוא שיעור למלקות בשמונה שרצים וכיון דניכר האיסור בפ"ע אלא דא"א לבררו לא שייך כאן בישול כלל ובליכא שיעור למלקות הוא דמותר. אך הט"ז ז"ל בס"ק א' חולק בזה וכתב דאף בכל האיסורים שנתערב יבש בלח שניכר האיסור בפ"ע רק שא"א לברר ויש לחוש שמא האיסור בפ"ע לתוך פיו ה"ז אסור ולא שייך ביטול ע"ש ועיין במנחת כהן דף פ"ו ע"ד שביאר דבריו ע"ש ועיין בפר"ח ס"ק ג' מ"ש בענין זה ועיין מש"ז וחו"ד ז"ל:

י״אוהשתא בנדון התולעים הנז' של המים שנתערבו בפת או בקאהב"י אם לא נתרסקו ועודם בריה שלימה הרי כאן שיעור למלקות כי בבריה שלימה איכא מלקות וכיון דניכר האיסור בפ"ע כי זה תולע וזה קמת ורק מחמת דקות התולעים א"א לבררם ולהפרידם מן הפת שנתערבו בו הנה גם לסברת הרמ"א והש"ך ז"ל ודעמייהו אין כאן דין ביטול כלל וא"כ השתא איך אפשר לומר ס"ס זה שהוא את"ל לא נתרסקו התולעים שמא הלכה כמ"ד בריה בטלה בתתק"ס ואיכא בזה שיעור תתק"ס לבטלה:

י״בגם עוד תמצא להרשב"א ז"ל בתשובה סי' ק"א והביאו מרן ז"ל בב"י סי' ק"ד שכתב דחיישינן שמא התולע עומד בפיו בפ"ע ולא בטל ע"ש ועיין בערך השלחן בסי' פ"ד ס"ק ד' ע"ש ועל כן השתא אם נאמר את"ל שלא נמוח התולע איך תאמר שמא בטל בתתק"ס ודוק היטב:

י״גגם מ"ש הרב ז"ל עוד כיון דאיסור בריה לא בטלה לא הוי אלא דרבנן הרי כאן ספק בדרבנן ספק נמוחו ספק לא נימוחו וכבר כתב הרב המגיד וכו' עכ"ד הנה גם בדברים אלו יש תימה דהן אמת שהעיקר הוא נקטינן בריה לא בטלה הוא מדרבנן וכאשר העלה הט"ז והפר"ח ז"ל ושאר אחרונים ודלא כמי שהוכית להפך מדברי התוספות ז"ל אך מ"מ חז"ל עשו דין זה כדין איסור תורה ולא אזלינן ביה לקולא אלא נקטינן לחומרא כדין שאר איסור תורה ורק אם יש ספק אם היא בריה או לאו בזה אזלינן לקולא כדין ספיקא דרבנן אבל אם היא ודאי בריה אלא שיש ספק מצד אחר כגון ספק אם נימוחה או לאו יש לזה דין איסור תורה דאזלינן ביה לחומרא וזה ברור ופשוט ועיין ט"ז ז"ל סי' ק' ס"ק א' ובשאר אחרונים שם מ"ש בזה ועיין ג"כ בש"ך ס' ק"א ס"ק ב' ע"ש. ומה שהביא הרב ז"ל מדברי הרב המגיד ז"ל בפ"ב מה' מ"א הלכה ט"ו התם בלא"ה איירי בהיכא דהספק הוא אי הוה התם בריה או לאו כיון שלא נבדק ולא נודע אם היה שם תולע או לאו. גם בסיום דברי הרב ז"ל שם י"ל עוד ואין פנאי עתה להאריך דליכא בזה נפקותא לדינא ודוק:

י״דאיך שיהיה הנה כל דברי הרב ז"ל הנז' בספיקות הנז' שעשה הם תמוהים ובדין הפת ליכא אלא חד ספק דשמא נימוחו בעריכה ולישה וכמ"ש רבינו חיד"א ז"ל במחב"ר ובדין הקאהב"י אפילו זה הספק לבדו קשה לאומרו וכאשר ביארתי לעיל ע"ש:

ט״וודע כי ראיתי להגאון פנים מאירות ח"ב סי' ס"ז שכתב להגאון בעל חות יאיר ז"ל ע"ד הפרעוש שנאבדה במאכל שאסר בספרו חות יאיר סי' ק"ב לאותו מאכל מטעם דהוי בריה ואפילו באלף לא בטלה וכתב לו הגאון פנים מאירות כי הן אמת הדבר פשוט דהוי בריה אך י"ל כיון שהיא פגומה בעצמה כמו זבובין ונמלים דחשיב הרשב"א שהם פגומים בעצמם על כן כיון שהיא פגומה בטלה משום דבטל חשיבותה דהא כתב הרמ"א ז"ל בהגה"ה בסי' ק"ב וז"ל ומיהו דברים החשובים כבריה אם אין פגומים בעצמם וכו' משמע דאם פגומים בעצמם בטלים וכ"כ בדרכי משה בשם או"ה בהדיא וז'"ל דאפילו בריה. בנותן טעם לפגם בעצמן בטלים שפיר ברוב דמאחר. שהאיסור פגום בטל חשיבותם עכ"ל א"כ בנ"ד נמי דהפרעוש שוה לזבובין ויתושין דפגומים בעצמן א"כ בטל חשיבותו דפרעוש ובטלה עכ"ד. ז"ל אך לדינא הסכים דבריה פגומה אינה בטלה ודלא כדמשמע מן רמ"א ז"ל גם שם הביא תשובתו של הגאון חות יאיר ז"ל מה שהשיב לו על זה. והרואה יראה שהגאון ח"י ז"ל הודה לו בזה הדיוק דדייק מדברי רמ"א ואו"ה הנז' אך כתב שמדברי הרשב"א ז"ל בתשובה שהביאו בש"ע סי' ק"ז שכתב זבוב שנפלה לקדרה אם מכירה זורקה ואם אינו מכירה לא בטלה נראה דהזבוב שהיא עגומה יש לה דין בריה ולא בטלה ומכאן אנו למידין שבבריה אין חלוק שאפילו פגומה אם נתערבה והיא שלימה אסורה בכל שהוא עכ"ד הגאון ח"י ז"ל שם ע"ש:

ט״זוראיתי להגאון כתב סופר בי"ד סי' ס"ג שהביא דברי הגאונים פנים מאירות וחות יאיר הנז' והוא עשה פלפול להוכיח דבריה שהיא פגומה לא חשיבה והרי זו בטלה. גם נתחכם לומר שדין זה תלוי בפלוגתא אחריתי דפליגי הראשונים ז"ל דאיכא מ"ד דבטלה בתתק"ס ואיכא דס"ל אפילו באלף לא בטלה ובזה יצא ליישב קושית הגאון פנים מאירות שהקשה ממ"ש מרן ז"ל בסי' ק"ז תשובת הרשב"א ז"ל בדין הזבוב וכו' דנראה דפגומה אינה בטילה ומדברי רמ"א ז"ל בסי' ק"ג הנז"ל נראה דפגומה בטלה וע"פ פלפולו הנז' ישב הסתירה הנז' וכנז' בד"ק ע"ש:

י״זוהנה אפשר שיבא האדם לידי טעות להמציא מכל הנז"ל צד סעד וסניף של זכות לאותם אוכלי הפת הנז' שנלוש במים המוחזקים בתולעים מפני שהתולעים ההם המה מאוסים ופגומים בעצמן ועל כן גם אם לא נימותו לא תשיבי ובטלי לפ"ד או"ה ודברי רמ"א הנז' כפי הבנתם של הרבנים הנז' ויבא האדם הזה לעשות מזה ספק בפלוגתא ולצרפו עם ספק האחר ויהיה בזה דין ס"ס. אך באמת כל זה אינו ולא ניתן להאמר אפילו בגדר ספק כל דהו ואחר המח"ר מכבוד תורתם של הגאונים ז"ל כי רמ"א ז"ל לא אתא למעוטי בריה הפגומה ומאוסה מעיקרה מצד עצמה כגון זבובין ויתושין ושקצים ורמשים כי אלו הגם דמאיסי מעיקרן שיש להם טעם פגום ומאום אינם בטלים כלל דהכי אסרינהו רחמנא מעיקרן אע"ג דטעמן מאוס לכל ורק רמ"א ז"ל איירי בבריה חשובה כגון עוף טמא וחתיכת נבילה הר"ל ודבר שבמנין וכיוצא שהם אינם פגומין מעיקרן ועל זה קאמר דאם נסרחו ונפגמו דבטל חשיבותייהו ובטלים וכאשר ביאר דבריו הרב מנתת כהן בס' התערובות ח"א פ"ט דף ע"ג ע"ב ע"ש וכן פירש דבריו הרב פר"ח ז"ל ס"ק א' ע"ש וזה ברור ופשוט וכן הבינו כל האחרונים ז"ל כאשר יראה הרואה. ורק מה שהוסיף הפר"ח ז"ל לומר דשקצים ורמשים וזבובין וכיוצא דמאוס טעמם מצד עצמן מעיקרן אפילו אם הסריחו אח"כ אינם בטילים חלקו עליו בזה כל האחרונים והעלו דגם אלו אם הסריחו אח"כ הרי אלו בטלים ברוב אם נתערבו וכמ"ש הרב פר"ת ומש"ז וחו"ד וערך השלחן ושאר אחרונים וכן העלה הגאון חק"ל יו"ד ח"א סי' ע"א והאריך בזה הרבה כמדתו הטובה ע"ש:

י״חוהנה עד"ז שכתבנו בדברי רמ"א ז"ל מתבארים ג"כ דברי או"ה ז"ל הנז"ל שהביאם בדרכי משה ובזה בטלה קושית הגאון פנים מאירות מן הסתירה שנראה מסי' ק"ז לסי' ק"ג דאין כאן סתירה והכל מודים בזה דבריה שטעמה פגום ומאוס מעיקרו יש לה דין בריה גמורה ולא בטלה:

י״טודע כי מ"ש מרן ז"ל בב"י סי' ק"ג כתוב בא"ח בשם הרש"ט פולבו איסור שצריך שיעור גדול כגון בריה או תרומה אפילו פגום אסור וכתב על זה מרן ז"ל שבטור א"ח נתבאר שאין דעת רוב הפוסקים כן לא לענין בריה קאמר מרן ז"ל כן אלא רק לענין שאר איסורים שאוסרים במשהו ופסק מרן ז"ל בש"ע א"ח סי' תמ"ז דנטל"פ מותר בפסח או אפשר דקאי נמי על בריה דפגומה בטעמה שנסרחה אח"כ דאז זו היא ג"כ בטילה וכמ"ש לעיל דפליגי כל האחרונים ז"ל על הפר"ח בזה ודוק:

כ׳ובאמת כי זה דבר תימה מאד על הגאוניים ז"ל הנז' איך לא נרגשו בכונת דברי או"ה דברי רמ"א ז"ל הנז' ועשו מזה דיוקים להוציא דין מחודש מדבריהם כי הן אמת דלענין דינא שניהם הסכימו דבריה פגומה בטעמה מעיקרא לא בטלה וכדדייק הגאון ח"י מתשו' הרשב"א שפסקה בש"ע סי' ק"ז גבי זבוב וכו' אך עכ"ז נטה דעתם לדייק מדברי או"ה ורמ"א דין מחודש דבריה פגומה בטעמה מעיקרא בטלה גם בלא"ה י"ל דנעלם מהם תשובת הרשב"ץ ז"ל ח"ב סי' מ"ט שכחב להדיא בפשיטות דבריה אע"פ שהיא מאוסה מעיקרא לא בטלה אפילו באלף ע"ש. ויותר תמיהא לי על הגאון כתב סופר הנז' שסמך על דיוק זה דדייק הרב פנים מאירות מדברי רמ"א דפגומה בטלה והוסיף לעשות הוכחות לסברה ובנה על זה בנין וכפי האמור כל זה אינו ואיך לא ראה דברי הפר"ח ז"ל המצוי אצלו גבי שאר אחרונים:

כ״אאשר על כן אין לטעות ולעשות איזה סניף של ספק בדברי או"ה ורמ"א הנז' לפי הבנת פנים מאירות ודעמיה וזה ברור ופשוט:

כ״בודע דלכאורה אנא עבדא עלה בלבי למעבד עוד ספק אחר בדין הפת של גוים בעה"ק ירושלים תוב"ב שהמים ההם אינם ממעיינות הנובעים אלא הם מכונסים מן מי גשמים שנקבצו שם בבורות והוא שמצאתי להרב ב"ד ז"ל בי"ד סי' כ"ב בדין תולעים הגדלים בפירות בתלוש דבדין הוא כל זמן שלא פירשו עדיין הם מותרים ורק אם פירשו אסורים וכתב על זה הרב ב"ד ז"ל צ"ע אם נאמר בתולעת זה שפירש דהוי בריה דלא בטיל אפילו באלף או נאמר דכיון דמתחילה היה מותר כשהיה בפרי וע"י שפירש נאסר לא תשיב בריה לומר שאינו בטל אפילו באלף דלא חשיב בריה אלא כשאיסור מתחילת ברייתו לאפוקי עוף טהור שנתנבל ושור הנסקל שמתחילה היו מותרים לית בהו דין בריה וה"נ תולעים הגדלים בתלוש שמתחילה היו מותרים עכ"ל והגאון חיד"א ז"ל במחב"ר סי' פ"ד ס"ק יו"ד הביא דברי הב"ד ז"ל וצידד די"ל דחשיבי בריה אך סיים וצריך להתיישב וציין על הגאון פליתי בסי' ק' ס"ק וא"ו בכריתי והגאון שפ"ד שם:

כ״גוהנה הרואה יראה להגאון כריתי שם שדעתו דלא חשיבי המלווי"ן המתהווים בתלוש דין בריה מטעם זה כי היו מותרים קודם שפירשו וכתב לא מצינו בקדמון שחושב לתולעים כאלה בריה זולת הרא"ש בתשובה והוא אזיל לשיטתו דס"ל לא בעינן איסור מתחילת ברייתו ויפה עשה שאוסרין בבריה אבל לדידן דקי"ל כהרשב"א אין כאן מקום איסור וכו' ומ"מ סיים הגאון ז"ל כתבתי זאת כתריס לפני הפרענות שעכ"פ יש התנצלות כי בעוה"ר א"א למיקם ביה ומי האיש אשר יאמר חף אני מפשע הזה בארצות כאלה אבל ח"ו לסמוך על זה להקל כל דהו מכפי האמור בש"ע ובפוסקים עכ"ד ע"ש:

כ״דוא"כ השתא הגם דאין לסמוך על סברה הנז' להקל בבירור עכ"ז כיון דחזינן דמספקא ליה להרב ב"ד ז"ל ועיקר דעת הגאון כו"פ ז"ל נוטה דליכא בזה דין בריה לסברת הרשב"א ודעמיה החולקים על הרא"ש בטעם הנז' על כן השתא אית לן למעבד סברה הנז' בגדר הספק כדי לצרפו עם ספק האחר ולעשות מזה ס"ס בנידון הפת שנלוש במים שהיו בהם תולעים בתלוש כי אלו. התולעים היו מותרים קודם שפירשו ונאמר כך ס' אם תולעים אלו נימוחו ע"י עריכה ולישה ספק לא נימוחו ואת"ל נמוחו שמא הדין הוא כסברת הגאון כריתי ז"ל כיון שהיו התולעים אלו מותרים קודם שפירשו אין להם דין בריה וס"ס זה הוא מתהפך:

כ״האך אחר הישוב נראה דאין זה כלום מכמה טעמי חדא כי כבר כתב הש"ך ז"ל בכללי הספיקות אות ל"ו דאין לנו עכשיו לבדוק שום ס"ס או ספק דרבנן להקל ללמוד דבר מדבר אם לא אותן המופרשים כל אחד במקומן או הדומה להם ממש או שיש בלא זה עוד צדדים להתיר וגם זה אחר רוב עיון ע"ש גם הפר"ח ז"ל בכלל ח"י ג"כ כתב שעכשיו אין להתיר משום ספיקות המבודים מן הלב וכו' ע"ש והגם שהגאון כו"פ בקונטריס בית הספק בסופו בדף קס"ג ע"ב בד"ה הש"ך האריך להחמיר וכו' שהביא שם דברי הש"ך ז"ל הנז' וכתב הנה הרב נעל בפנינו שערי ס"ס ונפל ס"ס בבירא ולא ראיתי לרבותינו שמשכו ידם לדון דיני ס"ס וכו' ובזה אין מחמירין כולי האי וסמכינן על דעתינו דעת של תורה ובלבד שתהיה הכונה לש"ש ע"כ ע"ש עכ"ז אין אנחנו כדאין להביא סברה הנז' שנסתפק בה הרב ב"ד ז"ל ודעת הגאון חיד"א ז"ל נוטה יותר להחמיר ולעשות מזה ספק בפני עצמו לצרפו עם הספק האחר להיות בזה דין ס"ס:

כ״וועוד שנית כי אנכי הרואה שסברה זו דחה אותה הגאון חו"ד ז"ל בסי' ק' בביאורים ס"ק ה' ע"ש גם ראיתי להגאון עצי לבונה ז"ל בסי' פ"ד שכתב וז"ל ומ"ש הפליתי בסי' ק' דמילבי"ן לא הוי בריה שלא נאסר מתחילת ברייתו דבעינן פירש אין כן דעת כל הפוסקים ע"כ גם גדולה מזו מצאתי להרב הגדול מהר"י מאי"ו ז"ל בפאת ים מע' הבי"ת אות ל"ח שהביא דברי הב"ד ומחב"ר ז"ל הנז' וכתב אשתמיט מנייהו דברי הר"ן ז"ל בפרק א"ט דף רע"ג גבי הני תמרי דברא שהתליעו דכתב וז"ל ודאמרינן דלבתר י"ב ירחי שתא שרו יש בעלי נפש שהחמירו ואמרו דה"מ לאכלן אבל לבשלן כמות שהן חיישינן שמא ע"י בישול יהיו פורשין ולא בטלי דבריה לא בטלה ע"ש מבוארים דבריו דתולעה הגדל בתלוש ופירשה חשיב בריה ולא בטלה עכ"ל ע"ש וא"כ השתא מאחר שנמצא כן מפורש בדברי הר"ן ז"ל תו לא נשאר קיום לסברה זו כלל ומה שכתב הגאון כו"פ ז"ל לא מצינו בקדמון שחושב לתולעים כאלה בריה זולת הרא"ש בתשובה והוא אזיל לשיטתו וכו' וכנז"ל הנך רואה שנמצא כן בהר"ן ז"ל וידוע כי הר"ן הוא סובר דלא מקרי בריה אא"כ איסורו מתחילת ברייתו וכמ"ש דבריו מרן ז"ל בב"י סי' ק' ע"ש על כן מוכרח לחלק ולומר כחילוק הגאון מחב"ר ז"ל דאין זה ענין לעוף שנתנבל ושור הנסקל וכו' וטעמו ונימוקו עמו והשתא ודאי אין לעשות עוד ספק כסברה זו כלל ודוק היטב:

כ״זשוב ראיתי ג"כ להרב תפארת אדם ז"ל שנזדמן לידי לפי שעה שגם הוא בי"ד סי' י"ב הביא דברי הב"ד והכו"פ הנז' וכתב שדבר זה מפורש בדברי הר"ן ז"ל הנז"ל גם עשה הוכחות מגדולי האחרונים הש"ך והט"ז והפר"ח ז"ל דסברי מרנן דהוי בריה ושוב כתב שהרב אהל יצחק חסיד ז"ל ג"כ כתב ככל מה שכתב והוכיח הוא ז"ל גם הביא דברי הרב גו"ר ז"ל סי' ח"י שכתב בפשיטות דהוי ברוה ונתן ג' טעמים בדבר וחד מנייהו הוא הטעם שכתב רבינו חיד"א ז"ל במח"ב עכ"ד ע"ש ועל כן יפה כתבנו שאין לחשוב זה בגדר הספק כלל ועיקר ובודאי אילו חוו הרב ב"ד והרב כו"פ ז"ל דברי הר"ן ז"ל הנז' לא היו כותבין כן:

כ״חושו"ר בס"ד עוד להגאון חק"ל י"ד ת"א סי' ס"ג שהאריך בזה והוכיח מדברי הר"ן ז"ל והרב המגיד ז"ל וספר החנוך ז"ל דהוי בריה ותמה על הרב ב"ד והרב כו"פ ז"ל והעלה דזה הוא לכ"ע ע"ש:

כ״טועתה אבא לדבר בנידון השואל הבא בשאלה הנז"ל במים המוחזקים בתולעים ועושים בהם מיני מתיקה הנה ספק שמא לא פירשו ליתיה הכא כלל דלפי דבריו של השואל שהמים האלה הם מי מעין שהם נובעין ולא מים תלושים הנקוים בבור מן מי גשמים א"כ אלו אסורים מעיקרם ומתחילתם בעודם בתוך המים קודם שפירשו כי כל תולעים הגדלים בימים ובנחלים ובמים הנובעין חסירין לכ"ע משום שרץ המים ורק תולעים הגדלים בבורות של מים מכונסין שאינו דומה כלל לימים ונחלים שהרי אינם נובעין וגם אינן מושכין אז הדין הוא כל זמן שלא פירשו חוץ לבור דלא מקרי שרץ ומותר וכנז' בסי' פ"ד וא"כ לפי המובן מתוך השאלה שהמים ההם. מי מעיינות דנובעין א"כ ליכא דין פרשו הכא כלל דאסורין הם בכל גוונא:

ל׳ואפילו אם יהיו המים ההם של בורות מים מכונסין שאינם נובעין דיש בהם דין פרשו הנה ג"כ ליכא למימר כאן ספק זה דשמא לא פירשו דגם בזה איכא למימר כמ"ש הגאון השפ"ד דודאי פרשו על הקמח והסכים עמו הגאון חיד"א ז"ל וכאשר הבאתי דבריהם לעיל וכן כאן בנדון השאלה הנז' נמי נאמר דודאי פרשו על הצוק"ר:

ל״אאך לא יש כאן כי אם רק ספק אחד דשמא נמוחו התולעים יען כי גם כאן בבישול הסוק"ר במים ההם מגיסין בכף בחוזק בעת בישול הסוק"ר ויש לומר שמא נתרסקו התולעים בהגסה ובישול הנז' ונמצא דין זה שוה לדין הפת הנז"ל על כן גם בזה הנידון אשיב כאשר כתבתי בראשונה קודם י"ב שנה על הפת שאם תוכל להפרישם מן מיני מתיקה הנז' הנה מה טוב ומה נעים ואם לא תוכל להפרישם הנח להם מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין ורק הירא את דבר ה' ושומר נפשו ירחק מאלו המיני מתיקה הנעשים במים ההם. ועכ"פ דע שאם המים ההם שמוחזקים בתולעים הם ממעיינות הנובעין ששם מתהווים בהם התולעים אלו חמירי טפי מן מים המכונסים כי בזה ליכא למימר ספק דשמא לא פירשו לכ"ע ודוק:

ל״באמנם רואה אני שיש כאן בנידון הזה של המיני מתיקה עוד היתר משא"כ בפת והוא כי הדרך הוא שכל סוק"ר שיש בו פסולת שעושין ממנו מיני מתיקה שיסננו אותו אחר שיתנו בו מים ויבשלוהו וסינון זה עושין כדי להעביר ממנו הפסולת והעכרירות וזה גם הגוים עושין כן בשביל תיקון המלאכה וא"כ מאחר שיסננו אותו אחר תערובת המים הותר בכך אפילו אם יש לחוש שהתולעים דקים ועוברין דרך המסננת עכ"ז נחשב דבר זה בגדר הספק דהשתא י"ל ספק אם עברו התולעים דרך המסננת ספק לא עברו ואת"ל עברו שמא נמוחו בהגסה ובישול וס"ס זה הוא מתהפך מיהו אין דרך לעשות סינון אלא בסוק"ר שיש בו פסולת אבל סוק"ר הנקי מעיקרו אין דרך לסננו:

ל״גוהשתא אם גם בעיר זו של השואל דרכם לסנן הסוקא"ר אחר תערובת המים ההם יש צד היתר מכח ס"ס הנז' מה שלא נמצא כן בפת הנז"ל והנה נמצא כתוב בדברי השאלה בזה"ל ורציתי לומר שמכאן ואילך יתנו המיני מתיקה עד שיזוב ויסננו אותם וראיתי שא"א ואינם מקבלים עכ"ל ודברים אלו הם מגומגמים ואין להם הבנה ולא ידעתי מה כונתו בזה אם רצונו לומר כמו שכתבנו שיסננו הסוקא"ר אחר תערובת המים קודם שיעשו ממנו המיני מתיקה לא משמע כן מדבריו הנז' ואולי נשמטו בדבריו הנז' איזה מילות איך שיהיה הנה דרך הסינון ההוא שכתבנו הוא מצוי ונוהג אצלם נמצא יש כאן צד היתר מכח ס"ס הנז' כל זה כתבתי בנחיצה. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר: