שאלות ותשובות רמ"א ק״בResponsa of Rema 102
א׳על דבר הטמנת החמין בשבת אשר נשאלתי עליו ששאל השואל על המנהג שמטמינים בתנור כדרך הארץ ופותחין התנור בליל שבת ומוציאין משם קדירותם ואח"כ חוזרים וסותמים התנור בדלת שלפניו כדי שישמור חומו שבתוכו ובקצת מקומות מקילין יותר שהשפחות כותית שבבית טחין אח"כ בטיט פי התנור והדלת בשבת כדי שישתמר בו חומו, ושאל השואל אם יש איסור בדבר:
1
ב׳תשובה איני צריך להאריך בדין היתר הטמנה שנוהגים האידנא אע"פ שמטמינים בתנור שמוסיף הבל כי כבר נתחבטו בו הראשונים ז"ל ונגלה היתרו בדברי הרא"ש פרק במה טומנין ובסמ"ג ובתוס' ומרדכי ושאר פוסקים דכל שאינו מטמין בדבר המיטלטל דומיא דרמץ לא גזרו ביה רבנן וכ"ש בתנור שהוא טוח בטיט דליכא למגזר לחתויי וכדאיתא פ"ק דשבת גדיא ושריק שפיר דמי ולא אאריך בדבר זה למה שכבר נתפשט היתרו בכל ישראל אלא שנשתנו קצת עניני הטמנה בקצת מדינות אבל מ"מ מטמינים בתנור או בכירה המוסיפין הבל ואף כי לפעמים נשארים בו גחלים לוחשות כמו שנתבאר מדברי הפוסקים הנזכרים. ומהשתא יתברר לנו שאלתנו. תנן פרק במה טומנין לא כיסהו מבעוד יום לא יכסנו משחשיכה כסהו ונתגלה מותר לכסותו וכו' וכתבו התוס' שם נראה לר"י דה"ה דמותר לגלותו לכתחילה ולחזור ולכסותו כו' וכ"כ שם הרא"ש והסמ"ג. והשתא לפי מה שאנו מטמינים בתנורים שלנו אם היינו מדמים לדבר שאינו מוסיף הבל שהיו מטמינים בימיהם היה מותר לגלותו ולחזור ולכסותו ואפילו להוסיף כיסוי הוי שרי כדאיתא התם ת"ר אע"פ שאמרו אין טומנין אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל משחשכה אם בא להוסיף מוסיף וכו'. אך לפי מה שנתבאר דענין הטמנה שלנו הוי דבר המוסיף הבל אלא שאין גוזרין שמא יחתה א"כ ודאי אסור להוסיף או לחזור ולכסותו דהוי כמבשל בשבת כל זמן שלא נתבשל המאכל כמאכל ב"ד כמו שיתבאר וכ"כ האשר"י ריש פרק במה טומנין והטור א"ח סימן רנ"ז וז"ל ורשב"ם התיר לתת פירות סביב לקדירה אע"פ שאי אפשר להם לצלות קודם חשיכה וכו' עד ומיהו יזהר שלא יחזיר הכיסוי אם נטלו משחשיכה ולא יוסיף עליו עד שיצולו משום דממהר לגרום בשולו בשבת עכ"ל, הרי קמן בהדיא דאסור וה"ה בתנורים שלנו דאסור דהרי מטמינים קדירות חיות לגמרי וסתם קדירות שלנו אינן מבושלים בתחילת הלילה כמאכל בן דרוסאי והו"ל כמתבשל, ולא דמי להא דמחזירין הקדירות ביום השבת לתנור דהתם כבר נתבשלו בלילה כל צרכן ולכן מותר להחזירם כדאיתא פרק כירה אבל בכהאי גונא ודאי אסור אם לא נתבשלו כל צרכן כבר. ועוד נ"ל דודאי ביום הוא דשרי דאז כבר נתאכלו הגחלים. ולא שייך למגזר ביה משום מבעיר ומכבה אבל בכה"ג בלילה דהתנור הוא מלא אש וגחלים ודאי אסור וכן מצאתי באגור בשם מהר"י מולין על ענין סתימת התנור וז"ל. ולתזור ולסתמו אם יש גחלים לוחשות שמא הוי פסיק רישא אבל ע"י כותי מנהג פשוט להתיר וע"י ישראל אם אינו סותמו לגמרי דלמא הוי שרי עכ"ל. הרי קמן דאפילו ביום מחמיר בכה"ג כ"ש בלילה ואע"פ שכתב בת"ה סי' נ"ט דהתם משמע דמותר לסגור פי התנור אף כשיש בו גחלים לוחשות מ"מ לכ"ע לא שרי אלא בענין שהמאכלים שבו כבר נתבשלו כמאכל בן דרוסאי אבל בלאו הכי ודאי אסור. ונראה דאף ע"י כותי אסור כל זמן שלא נתבשלו כמאכל ב"ד, ואע"פ שכתב המרדכי והסמ"ג דבחופה רגילים ליתן יורה המלאה תבשיל על הפטפוט מע"ש והאש תחתיה ולשהות עד למחר ואם היורה מתקררת מחממים אש תחתיה בשבת אם לא נתקררה כ"כ שאם היתה נשארת כך שעדיין היתה ראויה לאכול בלא חמומא א"כ אין חוששין בחמומא ושריא, וכן כתבו הגהות מיימוני וכתב בת"ה דחופה לאו דוקא דה"ה בכל דוכתא דשרו בכה"ג. מ"מ נראה דכל זה לא מיירי אלא בתבשיל שכבר נתבשל כל צרכו ולכל הפחות נתבשל כמאכל ב"ד אבל אם אינו מבושל בכה"ג ודאי אסור דהוי ליה כמבשל כותי בשבת לצורך ישראל דאסור ליהנות ממנו דלא גרע מכותי שמדליק הנר לצורך ישראל או עשה שאר מלאכה דאסור ישראל ליהנות ממנו והוא פשוט. ולכן נראה דודאי יש לאוסרו לעשות כן אף ע"י כותים במקום דאיכא תבשיל בתנור דלא נתבשל כדי מאכל ב"ד ואע"ג דיש למצוא צד היתר בדבר אם כבר נעשה שלא לאסור התבשיל מאחר דאף בלא מעשה הכותי היה נתבשל שהיה ראוי לאכול א"כ מעשה הכותי לא מהני מידי. וכן כתבו לענין כותי שהדליק הנר דאם יש נר בלאו הכי מותר ליהנות משם. וכן מצאתי תשובה בא"ז שכתב בשם ר"ת ושאר גדולים על החמין שנתקררו בשבת ועשה כותי אש והחמים דשרי מהאי טעמא דהא בלאו הכי הויא ראויה לאכול. וה"ה בנדון דידן דודאי בלא"ה הוי נתבשל דהוי ראוי לאכול. מ"מ נראה דלכתחילה יש להחמיר הואיל ועדיין לא נתבשל כלל הוי ככותי שבשל דבר הראוי לאכול חי דודאי אסור אם עשאו בשביל ישראל מידי דהוי אפת שאפאו כותי וכו'. סוף דבר בהא יש לפלפל ולהקל אבל כשישראל בעצמו סוגרו בשבת ויש לחוש שם דיש בו תבשיל חי או שאינו מתבשל כמאכל ב"ד אסור כמ"ש הרא"ש והטור כנ"ל, ואף מספיקא יש להחמיר כמו שחששו הרא"ש והטור לענין פירות חיין, וע"כ כל שהטמין דברים חיים סמוך לחשכה שיש לחוש שעדיין לא נתבשלו כמאכל ב"ד ודאי אסור והמחמיר בכל מקום תע"ב: נאום
2
ג׳משה איסרלש מקראקא:
3