שאלות ותשובות רמ"א קי״זResponsa of Rema 117
א׳(כאן חסר תחלת השאלה), ולפי הענין היתה השאלה מ"ש דאתרוג המורכב פסול והדס מצראה כשר. והיתה התשובה לפי שהמורכב לא נקרא אתרוג ולא מקרי פרי עץ הדר אבל הדס דבעבות תליא רחמנא וא"כ בהדס מצראה שאנו רואין בו שהוא עבות למה נפסול אותו (שהרי ליכא למטעי בדבר הנראה לחוש). אבל בפרי עץ הדר שנחלקו בו בפירוש הדר איכא למימר דילמא איכא לחכמינו ז"ל עוד דרשות אחרות במלת הדר דאתרוג הוא דוקא, ואף אם נאמר דלית להו דרשות אחרות בזה מ"מ דלמא שאר מינים אין להם אלו התוארים שאמרו באתרוג ומאחר שכבר נתבאר שהמורכב לא נקרא אתרוג א"כ ממילא לא נכשירהו ואין לנו בו אלא מה שאמרו חכמים. וכבר שמעתי מזקן אחד שאלו המינים פירות הנקראים (מורנצ"י או הלימונ"י) עצמן דרים משנה לשנה על האילן וגם יש להם כל הסימנים הנאמרים בגמרא וכי סלקא דעתן להכשיר פירות אלו בתורת אתרוג ולכן המורכב כאחד מהם ואין להכשיר רק האתרוג ולא שאר מינים ולא בצורה תליא מלתא מאחר שכבר נתבאר שזה המורכב לא מקרי אתרוג. ומה שהביא השואל ראיה דאתרוג אפי מקצת אתרוג במשמע כמו שאמרי' פרק אותו ואת בנו שה אפי' מקצת שה במשמע אינו ראיה. חדא דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד ומאחר דרז"ל אמרו אתרוג לא נוכל להכשיר מקצת אתרוג ועל מה שכתוב בתורה פרי עץ הדר לא נוכל לומר דאפי' מקצתו הדר דא"כ נכשיר שאר מינים דאפילו מקצתו הדר כשר ואפילו אינו דר כל השנה על האילן נכשרוהו אפי' דר מקצת שנה. ועוד דשאני שה דדרשינן מקצת שה לרבות כוי וכלאים, חדא דדלמא דוקא שה משמע להו הכי דהא משור כשב ועז ממעטינן כלאים וכ"ש כוי ולא אמרי' מקצת שור או כשב כשר (ואע"ג דבפ' מרובה מפרש הא דממעטין משור וכבש ועז משום דמוכח מעניינא דקרא מ"מ נוכל לומר ג"כ דיש להם למוד בזה למעט, וכן כתבו התוספות בהדיא פ"ק דבכורות דלא אמרי' בכל מילי דאף קצתו במשמע ומוכיח ליה התם בכמה ראייות וע"ש). ועוד דהתם לחומרא אמרינן מקצת שה להצריכו כיסוי או לחייבו במתנות ולאסור בו אותו ואת בנו, אבל לקולא להחשיבו שה לקולא לא אמרינן דהא אמרינן פ"ק דבכורות לענין פטר חמור דאין פודין בכלאים ובכוי ואפי' לר' אליעזר דפליג התם ומתיר בכלאים הבא מן העז ומן הרחל מ"מ מודה בכוי דאין פודין כו' ולא אמרינן מקצת שה. ואע"ג דאין ראיה מר' אליעזר דלדידיה לא אמרינן שה מקצת שה במשמע מ"מ יש להוכיח מרבנן דס"ל דאין פודין בכוי ובכלאים וגמרי לה שה שה מפסח כדאיתא התם אמאי לא ילפי ג"כ שה שה לענין אותו ואת בנו וכסוי הדם וכאן אין לומר דלא קבלו הגזירה שוה לענין אותו ואת בנו ואולי אינו מופנה מכל מקום הוי לן למילף במה מצינו מפדיון בכור ומפסח במה הצד ודוחק לומר דאית פירכא על מה הצד אלא ודאי דלענין חומרא אמרינן שה אפילו מקצת שה אבל לקולא ילפינן שה שה מפסח וה"ה לאתרוג דלא אמרינן אתרוג ואפילו מקצת אתרוג. והנה לא אוציא לעז על הראשונים שנהגו לברך על אתרוג כזה במקום הדחק מ"מ לא שבקינן היתרא לברך על אלו שלא בדוחק גדול. כנ"ל בשאלתך. נאום
1
ב׳משה איסרלש מקראקא:
2