שאלות ותשובות רמ"א ל״דResponsa of Rema 34
א׳אשר שאלתני אם מותר לישב על תיבה שיש בה ספרי קודש או יש לחוש בזה משום בזיון הספרים:
1
ב׳תשובה גרסינן פרק מי שמתו (דף י"ח.) הרוכב על החמור וס"ת עמו מפשילו לפניו ואם היה מתירא מפני הליסטים מותר לרכוב עליה כו'. וכן פסקו הפוסקים בפרט הטור סימן רפ"ב בי"ד ואמרינן במנחות פרק הקומץ (דף ל"ב:) מטה שיש בה ס"ת אסור לישב עליה. הרי מבואר שאסור לישב על הספרים ואפילו על מטה שס"ת עליה כ"ש על הספרים עצמן. ואין לחלק בין ס"ת לשאר ספרים כמו שמצינו שחלוקים לענין תשמיש המטה לפי דעת הרא"ש פרק מי שמתו כדאיתא התם ואפילו הכי נראה דלענין זה אינן חלוקים דהא קדושת ספרים עדיפי מעצמות מתים שדינן כס"ת לענין זה כדאיתא במרדכי. ואני רואה כי קדושת ספרים גדולה מקדושת עצמות דהרי אינו אסור לשמש בבית שעצמות של מתים שם ואסור לשמש בבית שיש שם ספרים אלא א"כ נותנן בכלי תוך כלי כמו שכתב שם הרא"ש. מיהו יש לדקדק דלמא הואיל והם נתונים בתיבה הרי הן ברשות בפני עצמן וכמופסקים דמו. מיהו נראה דאין לחלק בזה דהא אמרינן פרק מי שמתו (דף כ"ג:) לגבי תפילין אע"פ דהניחן כלי תוך כלי אסור לשומן תחת מראשותיו כ"ש תחת מרגלותיו ולא אמרו דהכלי מפסיק, וה"ה לענין לישב עליהן, וידוע כי קדושת ספרים עדיפי מתפילין דהא אמרינן במסכת שבועות פרק שבועת הדיינים (דף ל"ח:) לענין שבועה דאורייתא דבעינן לאנקוטי חפצא דלא משבעינן בתפילין אלא לתלמיד חכם כו' וכתבו הפוסקים לענין שמוש דאם פירס טלית על גבי ארגז מיקרי כלי תוך כלי הרי כאן דארגז אינו חשוב רק ככלי אחד אלא אם כן הארגז גדול היוצא מכלל כלי וחולק רשות לעצמה, וזה מבואר במסכת אהלות וכתבו הרמב"ם הלכות טומאת מת ע"ש. מיהו כבר נתבאר דסתם ארגז גדול ואפ"ה אינו חשוב רק ככלי אחד וכמו שנתבאר וצ"ע. והנה לא אוכל לדקדק עכשיו בדבר זה באשר ספרי אין בידי. אמנם יש לדקדק איזה מיקרי ספרי קדש לענין זה דאמרינן פרק כל כתבי (דף קי"ז.) וכתבו הרמב"ם סוף פ' כ"ג מהלכות שבת דספרים הכתובים בכל לשון או בכתב אחר אין מצילין אותן מפני הדליקה ובחול אסור לקרות בהן אלא מניחן במקום התורף והן מתאבדין מאליהם, ואם בספרים שלנו הכתובים בכתב משיט"ה שאינו כתב אשורי אשר נכתב בספרים יש לומר דקדושתייהו לא חמורה כ"כ, ולכן יש להחמיר בתפילין הנכתבים בכתב אשורי (דקדושתייהו) יותר חמורה, ואע"פ שהרמב"ן כתב דאסור לקרות בהן ואנו קורין בהם ועיקר ספרים שלנו כתובים או נדפסים בכתב שאינו אשורי והוא מטעם שאנו כותבים תורה שבעל פה כמו שפסקו הפוסקים ואיתא בגמרא מטעם דעת לעשות לה' הפרו תורתך א"כ ה"ה בכתיבה זאת, ואפשר דהראשונים ז"ל המציאו כתב אחר כדי לכתוב הדברים שבע"פ ואע"פ שלא ניתנו לכתוב אפשר דהיינו בכתב אשורי שהתורה שבכתב נכתב בה אבל בשאר כתבים אין לחוש. מ"מ אפשר לומר דקדושת ספרים אלו אינו חמור כ"כ כמו קדושת תפילין ומהני בהו כלי להפסקה וצ"ע. (הועתק מכתב יד הגאון בעצמו):
2
