שאלות ותשובות רמ"א ה׳Responsa of Rema 5
א׳*(התשובה שמו יוצא וכו' אינה בתשובות מהרש"ל, רק תשובה שהשיב מהרש"ל להמחבר מענין חצי זכר הלא היא כתובה בתשובות מהרש"ל אחר סימן מ"ט מתחלת יסגא שלומך כו'): שמו יוצא וטבעו יוצא בנאם הגבר לאוכל ואיתיאל. אשרי לדור ששרוי בתוכו לאות ולמופת כיקותיאל. גדול כשמאי ענוותן כהלל. כל עוף הפורח עליו בשעה שעוסק בתורה מיד נשרף כיונתן בן עוזיאל. בו סתרי התורה א"ל צפ"ן וסתרי ומישאל. כל הדברים שנשתכחו מחזיר בפלפולו כעתניאל. בספור הנושא ובסופר הנשוא או בהגדת התחלה ובספר הנישא, במחוייב ובנאה, לו נאה לדרוש במוסכם ובטבעי ובמסופק ובמושאל, כי בחכמתו יתהלל המתהלל. הוא הגאון מ"ר שאירי מוהר"ר שלמה בן הגאון מוהר"ר יחיאל ש"ן למר שלום ולתורתו שלום ולכל אשר לו שלום. הגיעני מכתב מעלת אדוני מורי יקר הוא מפנינים מעולפת ספירים ואגיל ואשמח בו בראותי שהש"י מלא משאלות לבבי וזה כי כל ימי הייתי מתאוה לשלחן של רבנן לתהות בקנקניהם לשאוב מימיהם, ועתה הקרה ה' לפני את השלחן אשר לפני אדוני אשר נהניתי ממנו כנהנה מזיו השכינה, אף כי דברי אדוני האחרונים קשים מן הראשונים מ"מ לא אוכל לדון לפני מעלת אדוני ולהשיב על דברי מעלת רום כבודו דרך משא ומתן רק כמסתפק בדבריו, ואולי כי קוצר המשיג ועומק המושג הוא הסבה מלהבין דברי אדוני על אמתתן. ואתחיל להקדים דברי מ"כ אדוני והצעתם. ואחר כך אציע עליהם ספיקותי במהות תכליתם. כי תורה היא וללמוד אני צריך חקירתם. כמאמר החכם כי לא טעם טעם שמחה מי שלא טעם שמחת ספיקות והתרתם:
1
ב׳כתב מעלת הדרת קדשו דמר וז"ל. כתבת וז"ל ומי יתן ואדע הטינרא שמצא מעלת אדוני בדברי. ובודאי ששיחת חולין של מעלתו צריכין תלמוד, באומרו טינרא שקשה כאבן שאין בו לחלוחית תורה. אך אם ידעתי אולי אזכה להראות שהיא בועא של מים זכים. ואף כי קשה כסלע אולי אוכל אכה בצור במטה אשר בידי להוציא מימיו עכ"ל. וכתב לי מעלת כבוד קדשו. אנת משה ספרא רבא איה חכמתך איה סכלתנותך שלא די שדבריך סותרין דברי הגאונים אלא דבריך סותרין זו את זו עכ"ל מעלת אדוני. הנה דעת אדוני נראה לי מרחוק שדברתי גדולות עצמו ראשיהם ממני. ועל כן קראני מעלת אדוני ספר"א רבא. וכתב אלי שדברי סותרין דברי הגאונים וסותרין זו את זו. לא גדול אנכי משלמה שאמרו עליו פרק במה מדליקין (דף ל' ע"א) פתח ואמר אנת שלמה אן חכמתך כו' ואמרו שם ואף ספר משלי בקשו לגנוז שהיו דבריו סותרין זה את זה ומפני מה לא גנזוהו אמרו ספר קהלת לא עיינין ביה ואשכחן ביה טעמא ה"נ ליעיינין. וכן אני אומר אילו לא השליך אדוני מורי דברי אחר גיוו ולא היו לאדוני כלא נחשבים בודאי מצא בהו טעמא במאי דברי נסתרים כו':
2
ג׳הראשון שכתב מעלת רום כ"ת וז"ל, כתבת וז"ל שטינרא קשה כאבן שאין בו לחלוחית כו'. זה אינו בנמצא נהי דדמיא לאבן במשמוש היד מ"מ אינו קשה ממש כאבן. שא"כ לא הוה גרע מאטום בריאה, וכן פירש רש"י (חולין מ"ח:) שהם מלאים מוגלא קשה עכ"ל. ראה אדוני מורי הלא דברי בעצמן כתב מהרי"ו בהלכות בדיקה שלו שחבר וז"ל אבל אם אין בהן מוגלא אלא קשים כאבן אינן אסורות א"ל בסמיכי והם נקראים טנרי והמקרא אומר והסירותי את לב האבן אף שאינו קשה כמותו רק לדמותו לו בקשיותו וערלת לבבו הערל. ואף מדברי מעלת כ"ת נלמוד זה באמרו אף שדומה לאבן במשמוש היד כו'. ומה שכתב לי מעלת כ"ת מ"מ לא קשה לגמרי כאבן שא"כ מה גרע מאטום בריאה כו', נראה מדברי מעלת כ"ת שההפרש בין הטינרא ובין האונא הוא לענין הקושי והוא בעיני תמיה נשגבה פה קדוש יאמר דבר זה. כי זהו הפך מדברי הסמ"ג ומייתי לה הגהות מיימוניות פ"ז וז"ל, אטום בריאה שמשמושו קשה ומראיהו כמראה ריאה אבל אם מראיהו דומה למוגלא היינו טינרא דאמרינן דכשירה עכ"ל, והוא פירוש רש"י פרק אלו טריפות (מ"ח.) שכתב שם וז"ל טנרי צמחים גדולים מכנדי וכבר הוקשו כסלע ואין מראיהן דומה לריאה אלא דומה למראה מוגלא ולאו היינו אטום בריאה דאטום אין שם צמת ואין משתנה מן הריאה אלא שאין עולה בנפיחה עכ"ל, נראה בהדיא דהחילוק בין האטום והטינרי אינו לענין הקושי רק לענין המראה בלבד, ומעתה לא אוכל לדעת מה הביא מעלת אדוני ראייה מדברי רש"י כי מן הנראה שהוא בעוזרי ואף אמר שקשה כסלע שהוא דבר יותר קשה מאבן כמו שאכתוב למעלת אדוני למטה. ואם דרש מעלת אדוני לשון הדיוט ר"ל יתור לשוני באמרי שאין בי לחלוחית של תורה ובזה תפס מעלת אדוני עלי, מאחר שהוית הטינרא מן המוגלא אי אפשר שלא ישתייר בו שום לחלוחית מעט, הייתי יוכל לתרץ בערך הנמשל שהיא התורה שנמשלת למים חיים זכים וברים לא למעט לחלוחית של מוגלא ועל כן השבתי למעלתו אולי אזכה להראות לאדוני שהיא מבועא של מים זכים. אך האמת אומר למעלת אדוני כבר כתב אריסטו בהויות המחצבים וז"ל האדים בתוך הארץ הם שני מינים. האחד לח מטבע לחות המים ואחד יבש מטבע האש והמתהוה מהם הוא שני מינים, האחד נחצב כאבנים היוצאים מן הארץ שאינם זכים כזרנך כו' וכל אלו הוה מן האד העשני, אך ההוה מן האד הלח הוא שני מינים, האחד מהם הוא נתך כנחשת וכסף וזהב וכיוצא בו, והאחד ירקע כברזל עכ"ל, ומצאנו המקרא אומר (פרשת עקב) ארץ אשר אבניה ברזל אף שהווייתו מדבר לח כטבע לחות המים, והנה אנו מוצאים הברזל קשה מאבן, ואיך לא אקרא דבר קשה כסלע כמו שפירש רש"י ז"ל אשר הווייתו ממוגלא אשר מורכב מטבע מים ועפר אבן. על כן אינני רואה שום סתירה בזו בדברי:
3
ד׳עוד כתב מעלת אדוני וז"ל מדבריך נראה שבועא במים זכים הן בעילוי יותר מטינרא כפי המשל אשר אנו עוסקים בו כו', ומר רצה לדמות הענין בתכנית הריאה ולא נמצא כן בספרי הגאונים שהרי הטינרא כשירה בכל מקום אפילו בשיפולי וכ"ש בתרתי דסמיכי להדדי מה שאין כן בבועא דטריפה במים זכים בתרתי דסמיכי להדדי עכ"ל דמר. הנה לא אוכל להתאפק ולומר לו יהא כדברי אדוני מ"מ יש לספק מאחר שבראשונה לא העלה מר רק טינרא אחת ומאחת דבר אדוני ושתים לא שמעתי, וא"כ מה ענינם לתרתי דסמיכי ואם בתוך זמן העלתה המכה צמחים סביבה עד כי נסמכו להדדי מזה לא ידעתי כי אינני חכם להיות רואה את הנולד. ואם רצון מעלת אדוני לתפסני במה שטינרא כשרה בכל מקום אף שאינו בערך הנמשל שהיינו עליו ובזה נתעלה וישב טינרא על הריאה ולא בועא. אף אני מצאתי מקום שהטינרא טריפה ולא הבועא וזה שכתב רבי משה ממידלינג בהלכות בדיקות שלו שתי בועות זו כנגד זו בין אונא לאונא בלא סירכא כשירה אבל אם היה בצד אחד בועא ומצד השני טינרא טריפה לפי שהטינרא קשה ויפצע הבועא כשמסוללות זו את זו וינקוב אותה עכ"ל. וקבעתי זה הדבר ג"כ בחידושי לטור י"ד. ומעתה לא ראי זה כראי זה והצד השוה שבהן שהם כשרים בנמצא לבד והוא הדרוש בינינו בדברי רבינו:
4
ה׳ועוד אקשה מדברי רבינו על דבריו מאחר שראיתיו כל רז לא אניס ליה ובקי במלאכת ההגיון שכתב ז"ל, כתבו בעלי הגיון שהמשל לנמשל כחומר לצורה כו', ואף שבכתב רבינו היה כתוב בהפך שהמשל לנמשל הוא כצורה לחומר זו ודאי טעות בפי התלמיד המעתיק לשונו, כי הנמשל הוא העיקר כמבואר בהקדמת המורה ח"א והוא נגלה לכל מבין. מעתה אומר מאחר שהנמשל הוא הצורה והמשל הוא החומר, ראוי להיות שהמשל ימשך אחר הנמשל במדרגת החומר אצל הצורה. ומעתה מאחר שבועא של מים זכים יותר ראויה כפי ערך הנמשל שהיא התורה לדמות אליה ולא אל טינרא שהוא יותר קשה כפי ערך המשל כפשוטו, לכן ידעתי שכוונת אדוני לא היתה רק בדרך שכתבתי בראשונה. ולא כתב שנית רק לכבודי להעלים הענין:
5
ו׳ונרד לעומק הדין במה שכתב מר דתרי בועי דסמיכי להדדי דטריפה כדברי מוהר"ם (פרק אלו טריפות) והרא"ש ולא חש לדברי המרדכי (פרק הנ"ל) ורשב"ם וריב"ם שהסכימו להתיר, מזה נראה גדולת רבינו ועומק לבבו שיוכל להכריע בין הרים גדולים. אך הוקשה לי מה שכתב לבסוף וז"ל ואע"פ שרוב הם המכשירים וכן נהגו אל תשגיח במנהג הקל וכו', תמיהני בזה לקרוא מנהג קל מנהג שנתייסד ע"פ ותיקים ראשונים המוזכרים ואחרונים כגון מהרי"ו (בהלכות בדיקה) ומהרי"ל ז"ל שכתבו שהמנהג להכשיר במקצת מקומות, כ"ש לדברי מעלת אדוני שכתב שרוב (הם) המכשירים אף שאינו נראה כן מדברי רבינו ירוחם בספרו תא"ו נט"ו שכתב שרוב הפוסקים פסקו לאסור. ואף כי דברי מעלתו לאסור הא דברי מהרי"ל (ומהרי"ו) מסכים לדברי מהרי"ק בתשובה. ולכן אומר אני שמנוקה אני מעון זה להיות דברי סותרין ח"ו לדברי הרא"ש. עוד הקשה רבינו מדברי וז"ל שמתחלה כתבת קשה הוא כאבן שאין בו לחלוחית כו' ואח"כ כתבת ואף כי קשה כסלע כו' וזהו הפך דברים הראשונים שהרי סלע מקום המים ושם טבעו עכ"ל דמר. ואי לא מסתפינא אמינא כי אלו הדברים מרפסים אגרא. כי מושכל ראשון הוא שהסלע הוא דבר יותר קשה מהאבן ולזה נאמר אבנים שחקו מים ונאמר וכפטיש יפוצץ סלע ומדוע לא אכתוב אוציא מן האבן מים אף מן הסלע ואף כי הוא מקום המים כ"ש שאבן הוא מקום המים כי כל סלע אבן הוא ואף אם אינו מתהפך בנושא להיות כל אבן סלע. ואני אומר כי עיקר שם הצור שמוציא מים עיקר שמו הוא אבן. והוא נראה מטבע הויית המים מתוכו. וזה כי כתבו החוקרים בטבעיות כי סבת הויית הנהרות מן ההרים הוא כי המקומות הגבוהים מן ההרים הם כדמות הספוג העב שימשוך אליו המים ויקבצם מעט מעט, וזה כי ההרים יולדו בתוכן מחילות ויעלו אדים מתחת המתילות ויעלו למעלה עד ששם יפגשו קרירות המקום ויתהוו מים, וידוע כי כל ספוגיי הוא רך יותר מדבר שאינו ספוגיי, והוא האבן לא הסלע שעיקר שמו מונח על אבנים החלקות הנמצאות בנחל אלא שהושאל אח"כ לקרוא אבן ג"כ סלע. ואל יתמה אדוני מאחר שכן הוא למה נקרא הצור יותר סלע ממה שנקרא אבן, כי זה גורם השאלת השם, ודוגמתו אמרו גדול כחן של נביאים שמדמין הצורה ליוצרה כו' שנאמר ואראה מראה כדמות אדם, ולא אוכל לפרש, אך ידוע לי שלמר נגלה פירושו ומקומו והוא בעקידה פרשת בהעלותך. ובזה אומר אף שידעתי סוד הכאת הצור ונצוח הדבור בחטא מריבה מ"מ כראוי כתבתי ועל ידי לא יוזכר המאציל לגנאי ח"ו. ועוד אוסיף ואומר כי הנראה בדעת מורי שזו היתה החטא בחושבו כי ההכאה והדבור הוא שוה בעניין הסלע מאחר שע"י הכאה לא יצאו המים כו': *א"ה יתר הדברים האלה עיין בתשובה ז' המתחלת בל"ג לספירה תמצא נחת. עוד תדע שמתוך דברי ענייני התשובה האלה נראה שחסרה תשובה אחת מ"ש הגאון המחבר בראשונה שעליה השיב הגאון מוהרש"ל ז"ל תשובה הסמוכה):
6
