שאלות ותשובות רמ"א ס״גResponsa of Rema 63
א׳הנה לא טובה השמועה אשר שמענו כי ממרום נשלח אש המחלוקת בעצמכם עד כי ההרים רקדו כאילים גבעות כבני צאן. כדברי קנטוריא ולצון. וקרא זה אל זה ואמר. אני בן אדם ואתה החמור. כל אחד ירה חצי שכלתו נגד השני. אני אמלוך ואין שני. עד כי ע"י זה היו שניהם לשמצה בקמיהם. פרשו רשת ליד מעגל בחרמיהם. ומי יבוא אחר המלכים אשר כבר עשוהו. ובפרט בדבר אשר עינינו לא ראו אך שמענו קול ענות וקול צווחה. אוי לדור שהגיע לו ככה. ששופטיהם צריכים שופטים ביניהם. לומר שיטלו קורה מבין עיניהם. ואיזה גבור הכובש את יצרו ולהיות מן הנעלבים לא שמו נגד פניהם. ונתחלל שם שמים על ידיהם. לשמצה בקמיהם. ולמשנאי אהבו מות לא בא בנכליהם. והחכמים אינן רוצין לראות את הנולד שעבר. בעדינת פיהם שהאויב גבר. בדבר זו שחלק לבם האשימם. והמחלוקת החרימם. ולולי כי השאיר ה' לנו בארץ הזאת פליטה. ח"ו היה ישראל לאלה ולשבועה כסוטה. אך בעזר אורה עוטה. אשר לב המלך ושריו אחרינו נוטה. שחפץ בנו ת"ל כל זמן שאין מגידי בעלטה כמדקרות חרב בוטה. ואם הוא יצא אשכם ואכל גדיש ומצא קוצים. המה בני אדם הרצים. להפיל חומת התורה ולהרוס המצב. ע"י בורות המחצב. בקום איש אדמוני עם יפה עינים קרא במקום בית אל מחנים. וצוה בקנס גדול על אחד מבעלי המריבה. לבלתי החרים והוציא דבה. והיה זה כי יחם לבבו לא שת לבו לדבריו. עשה אשר זמם וגלה מסתוריו, וכאשר ראה אשר על ריב לא לו מתעורר. לא שככה חמתו מלהשתרר. ואמר לפריץ א' שהיה במקהלות. שדברים אלו עליו להתגלות. ונתן (פמטצ"א) לעדות ולזכרון. לא שת אלהים לנגד עיניו ביום חרון. אוי לאזנים שכך שומעות. כי לאוילים חכמות ראמות. שלא יחוסו על כבוד קוניהם. ולא יחפו על מה שבקרביהם. לגרום שאויבינו יהיו פלילים. וכבר ארז"ל יומא (דף פ"ד) איזה מחלל השם זה ת"ח שאינו נזהר במעשיו. כ"ש לגרוס הקול קול יעקב והידים ידי עשו. על זאת נלביש בגבורה כלי מלחמתנו. ונאזור בגבורה חלצינו. להפר עצת ערומים. וליתן קולנו במרומים. לגזור בתוקף גזירתנו על המגזים ליתן הדבר בפלילים. ולסלק יד הכותים אשר עשה בזדון. מאיש המדון. ומה לו להכנים עצמו בין ההרים. אם ינצחו הגוליירים. פן ירוצו גולגלתו ברעה שאולה. והנה עכשיו חסנו להקדים בדברי שלום ואמת. לבלתי לגלות האיש בחותמת. אבל האיש יחוש לעצמו. אף אם היה דוד המל"ך בעצמו. כי כה יעשה אלהים וככה יוסיף. כי כל חכמי הדור עליו נאסוף. ברועים ובמקלות. להכריז עליו בכל הקהלות. אם לא ישוב ממה שהתחיל. ויתקן מה שעוות בחיל. כי לא שוה לנו בנזק המל"ך. כי אפשר ח"ו המכה תלך. ממדינה למדינה ומעיר לעיר. על כל הרעה הזאת תחלה נבעיר. ואח"כ כשיהיה יד כותים מסולק. אז הדין שבין החכמים על פי חכמי ישראל ושופטיהם יהיה מבולק. ונכתב גם בזו דעתנו. וניעץ להם שישמעו ג"כ לקולנו. וזה כי לנו צייתי יניחו כל הדברים עד יריד לובלין הבע"ל. וישבות מביניהם אש המדהבה. ואף כל גידופיהם וחרמיהם יתירו. לבלתי אחרים בהם יאסרו. ועל יריד לובלין קרוב ירדו לדין ביחד. הן לפני זה בורר או מורה שוה שיבררו כאחד. ויוציא דינו לאורה. ובזה מהן תצא תורה. ולכל ישראל שילמדו מהן לבל יחזיקו במחלוקת. ומאן דלישקל ליה בבי דינא גלימא ליזל ולזמר במשפט וחקות. ובזה לא יפסיד אחר מן הצדדים. רק אריכת אפים עם ענוה יהיו נצמדים. להיות מתונים בדין עד היריד. ואולי יתקיים בהם דברי בן ידיד. שאמר פוטר מים ראשית מדון. ובאמת כל צד העובר על זה נראה שעושה בזדון. ואף כי אין בידינו לכופו עתה. באשר עכשיו אין עתה. שהרי עדיין הדברים מסורים ללב שנאמר בהן ויראת מאלהיך. ואי אפשר לקיים שמוע בין אחיך. ובפרט בגדולי חבל נחלתך. על כן לא באנו עכשיו רק תחילה ברצון אף כי אפשר שסוף יהיה באונס. לדבר עכשיו בדרך בקשה כבחכימי דבי אתינס. ולבקש על נפשנו. שיונעמו להם דברינו לשום שלום בפמליא שלהם. ואשרי לגדולים ששומעים למדברים בהם. והיה אם לא תשמעו למה שאנו מבקשים אתכם. נראה מה יהיה באחריתכם. כי אין דבר טוב יוצא מתוך מריבה. ומ"מ לא נרבה עכשיו על אחד מן הצדדים חובה. עד נדע בשל מי הרעה. ואין אדם שאין לו השעה. וזאת הבשורה נבשר לשניכם שכל צד שהדין יהיה עמו. נבקש להש"י ממרומו. שיהיה בעוזריו מן קמיו. וגם אנחנו נמלא אחריו. הן בגופנו. הן במאודנו. לא יכבד המשא עלינו. כל זאת נגיד ולא נשכחהו. והמסרב בנו נראהו. ונקבץ עליו כל הארצות. כל חכמי אשכנז ולועז מקובצות. ומי שעושה במרומיו שלום. ישים שלום בין החכמים. עוד נזכיר על כל בחורים הן גדול הן קטן. אנו גוזרים עליו שבל יהא מבני פלג ויקטן. וילמד ולא ישגיח בענייני המריבה הן בזלזולים או בהוצאת דבה. וכל מי שידיעו בו שמרה בדברינו. לבלתי שמוע אלינו. נחרימהו בהכרז כנסיות ובתי מדרשותינו:
1
