שאלות ותשובות רמ"א ע״חResponsa of Rema 78
א׳ואשמע אחרי קול רעש. כעץ לבנון אשר ירעש. ואמרו על דברי נואש. כאילו היה בגד אשר אכלו עש. בענין המעשה אשר נעשה בזמן ארוך בדבר הפשרה בק"ק קעלין בין אחד נקרא שמו אשר בר יעקב ובין כמר משה בר מנחם על דבר יתומה שהיתה קרובה לשניהם לא' בת אחיו ולאחד בת אחותו והיו חלוקים ביניהם בענין נכסי היתומים עד שנטפלו להם ראשי הקהלה ועשו פשר ביניהם על כל החלוקים ויבא בתוכה שכמר אשר יפרנס היתומה אצלו וכו' וכתבו לבסוף ואם תמות היתומה קודם שתנשא לאיש אזי כמר אשר וכמר משה הנ"ל יחלקו נכסי עזבונה שוה בשוה הן בכסף הן בשוה כסף הן וכו' וקיימו וקבלו עליהם ב' הצדדים בק"ס ובשאר חזוק שטרות כדרך תקון חכמים שכל אחד מהצדדים הנ"ל מחוייב לסלק ולפצות את חבירו בפיצוי גמור ומוחלט מכל הערעורים והקטטות שיעלו ויבואו על אחד מהם מצד קרוביו דהיינו כמר אשר מחוייב לפצות ולסלק את כמר משה הנ"ל אם יערערו עליו קרובי אשר הנ"ל מחמת היתומה הנ"ל ומחמת הפשרה הנ"ל וכמר משה הנ"ל מחוייב לסלק ולפצות את כמר אשר הנ"ל מכל קטטות וערעורים שיגיעו ויבואו עליו מקרובי משה הנ"ל מחמת היתומה הנ"ל ומחמת הפשרה הנעשים ביניהם כנ"ל, וכל זה קבלו עליהם הצדדים הנ"ל בק"ס. ואח"כ לבש משה הנ"ל רוח אחרת ובקש לפטור את עצמו מן הפשרה והפיצוי הנ"ל ולא ידענו אז מה היה לו ובא הנה ק"ק קראקא כמר אשר או שלוחו לפני ב' או ג' שנים והראה לנו השטר פשר הנעשה ביניהם ובקש ממנו בכאן שנחזיק ידיו ולכתוב לדייני מדינת פיהם שיכופו את כמר משה שיקיים את אשר נדר ואשר קיבל עליו וכן עשינו אז כאשר ראינו צרת אחינו בני פיהם שהיו עומדים בכל יום ויום לברוח על נפשם בענין הגירוש אשר היה אז לחוש ח"ו ולכן היה נראה לנו אז לעשות הטוב והישר עם כמר אשר הנ"ל וכתבנו אז אל דייני מדינת פיהם שיחזיקו ידיו לכוף לכמר משה הנ"ל שיקיים ק"ס שלו ויפצה כמר אשר כאשר קיבל עליו לפני ראשי הקהלה שלו גם לפני האלוף מהר"ר יעקב מקרומנו"י קיבל עליו פשרה הנ"ל בענין חילוק נכסי היתומה אם תפטר, והנה כמר משה הלך בדרך אחרת ותלה את עצמו באחרים שאין צריך לקבל הפשרה כי אמר שאין כח בפשרנים לבטל ירושה דאורייתא מן הראוי לירש ולהוריש לאחר והביא פסקים ממקצת חכמים על דבר זה שהדין עמו מאחר שאין אדם יכול למכור ירושתו כמו שאעתיק לשון החכמים לקמן ובזה רצה לפטור עצמו מן הדין. וסוף נתגלגל הדבר ובא לפני דייני ק"ק פראג כל אחד מן הצדדים הביא שטרו בידו, כמר אשר הביא כתב שלנו שכתבנו שכמר משה מחוייב לקיים הפשרה וכמר משה הביא פסק מהחכמים אחרים שפטור מן הפשרה, מטעם הנ"ל, והיה תמוה בעיני דייני ק"ק פראג שדברינו יהיו סותרים זה את זה בדבר מושכל ראשון וע"י זה באו ב' השטרות לידי דברינו הראשונים עם מה שכתבו אחרים. ואמת שהדבר היה נשכח ממני עד שראיתי חתימתי וקמתי מרעיד ואמרתי אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע כתבתי כן בראשונה ואף כי דייני ק"ק פראג כבר פשרו הדברים בין הצדדים מ"מ תורה היא וללמוד היא צריך גם יאמרו עלינו שיצא דבר שאינו מתוקן מתחת ידינו ושידי המתנגדים רמה. לכן עתה באתי להשיב על הדברים הראשונים שכדין נכתבו ואילו לא נכתבו ראויים הם ליכתב ואילו לא ראיתי לא האמנתיו ששום אדם יפקפק בזה. ואעתיק לך הנה דברי החכמים שכתבו לבטל הפשר וטעמם ואח"כ נכתת עמהם בהלכה. וז"ל השאלה והתשובה. נשאלתי ראובן ושמעון בררו להם ב' פשרנים וקבלו עליהם בק"ס לקיים כל דבר שיפשרו ביניהם אודות החלוקה שביניהם עבור יתומה אחת שהיתה קרובה לראובן מצד אביה שהוא אחי אביה ז"ל וקרובה לשמעון מצד אמה שהוא אחי אמה ז"ל ובכן פשרו ביניהם איזה חלוקים והעלו הדברים על ספר ולבסוף כתבו ואם תמות היתומה קודם שתנשא לאיש אזי ראובן ושמעון הנ"ל יחלקו נכסי עזבונה שוה בשוה הן כסף הן שוה כסף מלבד הקרקעות, ולראובן הנ"ל יש לו עוד אח ובני את הראויים לירש עמו והנה היתומה הלכה לעולמה בעוד היא פנויה ובכן באין היורשין וגם ראובן בעצמו ורוצין לבטל הפשרה ולהוציא משמעון מה שבידו באמרם שלא היה כח ביד הפשרנים לבטל הירושה דאורייתא מן הראוי לירש ולהורישה לאחר, ושמעון השיב לראובן הנה הפשרנים הטילו עליך לסלק ולפצות מעלי על הוצאתך כל חולק על הפשרה הנ"ל לבטל אותה בפרט הקרובים מצד אביה. עכ"ל השאלה:
1
ב׳תשובה הגם כי תניא בפ"ק דמציעא (דף ט"ז) מה שאירש מאבא מכור לך דלא מפקינן מיניה בדתפיס ליה כמו שהעלוה המפרשים מהא דאמר רב נחמן ומודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה ונדון דידן בדתפיס ליה שמעון, הנה מ"מ נלע"ד דהפשרנים לא עשו כלום ואין כח בידם להתנות על מה שכתוב בתורה ולא עדיפי הפשרנים מהיתומה בעצמה שאילו כתבה היתומה לשמעון שיירש נכסיה הן כולה הן מקצתה לא עשתה כלום אם לא שכתבה לו לשון מתנה בין בתחילה בין באמצע בין בסוף כדאיתא בפ' יש נוחלין (דף ק"ל) בפלוגתא דחכמים ור' יוחנן בן ברוקא דכולהו מודו דאין לשון ירושה מועיל אלא לראוי לירש, וכן אם ראובן בעצמו אמר לשמעון מה שאירש מהיתומה תירש עמי החצי וקיבל עליו בק"ס בודאי לא זכה כלום בלשון ירושה ועיין במרדכי בתשובת מהר"ם בתחילת פרק מי שמת. ולשון יחלוקו הכתוב בפשרה נלע"ד שהוא ג"כ לשון ירושה כמו האחים שחלקו או אחרים שבאו לחלוק שפירשו האחים שבאו לירש או שירשו ובפרט בנדון דידן שכתבו וז"ל ח"ו (אוב דאש יתום שרה בת בועז ז"ל אב גינג דא האבן מיר אזו גימאכט דז דאש חלק בית של היתום הנ"ל זאל ראובן ירשן פון יתום הנ"ל וכו') עד (אונ דאז איבריג זאלן זיא גלייך מיט אננדר טיילין דיא ב' הצדדים הנ"ל וכו') הא קמן שכוונתן לירושה כמו שחלק ראובן הוא משום ירושה ה"ה חלק שמעון וק"ל. ומאחר שהפשרנים לא עשו כלום ודברים בטלים הן מעיקרא בלתי שום חילוק א"כ מה שביד שמעון בתורת פקדון הוא אצלו ולא זכה בה מעולם ויוצא בדיינים ואף ראובן יכול לגבות ממנו את חלקו והפשרנים שבקשו להעביר נחלה אין רוח חכמים נוחה מהם ואינם בכלל בני אדם החשובים כמו שכתוב בטור ח"מ סי' רפ"ב אם לא שכוונתם היתה לשם שמים להטעות את שמעון בלשון ירושה הנ"ל כדי להביאו לידי פשרה מחמת שהוגד לי ע"פ שבכח ובאלמות ביקש שמעון להחזיק כל נכסי היתומה על לא דבר ומכח הפשרה הוציאו מידו מה שהוציאו. ונאמר לי איך מהר"ר הושע ומהר"ר מן יודעים מזה. ושלום על דייני ישראל ושומעיהם והשם יתעלה יצילני משגיאות ויראני מתורתו נפלאות:
2