רות רבה (לרנר) א׳Ruth Rabbah (Lerner) 1
א׳[א] ויהי בימי שפוט השופטים (רות א: א). ר' יוחנן פתח (ואמר): שמעה עמי ואדברה [ישראל ואעידה בך, אלקים אלקיך אנכי] (תהלים נ: ז). א"ר יוחנן, אין מעידין אלא בשומע. ר' יודן בר' סימון אמר, לשעבר היו קרויין (כ"ש) ישראל כשאר כל האומות, סבתא (ולענ"א) ורעמא וסבתכא (דהי"א א: ט ועי' בר' י: ז), מכאן ואילך אין נקראין אלא עמי, שמעה עמי ואדברה. מאין זכיתם שתקראו עמי? מואדברה, ממה שדברתם לפני בסיני ואמרתם, כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד: ז).
1
ב׳א"ר יוחנן, שמעה עמי - לשעבר, ואדברה - לעתיד לבא. שמעה עמי - בעולם הזה, ואדברה - בעולם הבא, כדי שיהא [לי] פתחון פה לפני שרי אומות העולם. שרי אומות העולם עתידים לקטרג לפני ולומר, רבון העולמים, אלו עובדין ע"ז, ואלו עובדין ע"ז, אלו גילו עריות, ואלו גילו עריות, אלו שפכו דמים, ואלו שפכו דמים. אלו יורדין לגיהנם, ואלו [אין] יורדין לגיהנם? אותה שעה סנגורן של ישראל משתתק. הדא היא ובעת ההיא יעמוד מיכאל (דניאל יב: א). וכי יש ישיבה למעלה? הא א"ר חנינא [בר אנדריי משום ר' שמואל בר' סיטר] אין ישיבה למעלה דכת' קרבת על חד מן קאמיא (דניאל ז: טז), הדין דאתא קאמיא. קיימיא, דכת' שרפים עומדים ממעל לו (ישעיה ו: ב), וכת' וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו (מ"א כב: יט). ואתה אומר יעמד? מהו יעמד? משתתק. כמה דאת אמר, והוחלתי כי לא ידברו, עמדו ולא ענו עוד (איוב לב: טז). אמר לו הקב"ה, נשתתקת ואין אתה מלמד סניגוריא על בני, חייך שאני מדבר בצדקה ומושיע את בני. באי זו צדקה? [ר' פנחס, ואמרי לה ר' אלעזר] ור' יוחנן. [חד] אמר בצדקה שעשיתם את עולמי על שקבלתם את תורתי, שאלו לא קבלתם את תורתי הייתי מחזיר את העולם לתהו ובהו. דא"ר הונא בשם ר' אחא נמוגים ארץ וכל יושביה (תהלים עה: ד) כבר היה העולם מתמוגג והולך אלולי שעמדו ישר' לפני הר סיני [ואמרו, כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד: ז)]. ומי ביסם את העולם? אנכי תכנתי עמודיה סלה (תהלים שם), בזכות אנכי תכנתי עמודיה סלה. וחד אמר, בצדקה שעשיתם עם עצמיכם על שקבלתם את תורתי, שאלולא כן הייתי מכלה אתכם מן העולם.
2
ג׳אלקים אלקיך אנכי ר' יוחנן [וריש לקיש חד] אמר דיינך אנא, פטרונך [אנא]. וחד אמ' אע"ג דאנא פטרונך, מה פטרונא מהני בדינא. תאני ר' שמעון בן יאחי, אלקים אנכי לכל באי עולם, ולא ייחדתי שמי אלא על עמי ישראל. אין אני נקרא אלוה כל האומות אלא אלקי ישראל, אלקים אלקיך אנכי. ר' יודן פתר קרייא במשה. אמר הב"ה למשה, אע"פ שקראתי אותך אלקים - ראה נתתיך אלקים לפרעה (שמות ז: א) אלקיך אנכי - אני על גבך. ר' אבא בר יודן פתר קרייה בישר'. אע"פ שקראתי אתכם אלקים שנא' אני אמרתי אלקים אתם (תהלים פב: י), אלקיך אנכי - דעו שאנכי על גביכם. רבנן פתרי קרייה בדיינין, אע"פ שקראתי אתכם אלקים - אלקים לא תקלל (שמות כב: כז), [אלקיך אנכי] - דעו שאני על גביכם. וחוזר ואומר לישראל, אני חלקתי כבוד לדיינין וקראתי אותם אלקים, והן מבזי' אותם. אוי לדור ששפטו את שופטיהם, ויהי בימי שפוט השופטים.
3
ד׳[ב] עצלה תפיל תרדמה [ונפש רמיה תרעב] (משלי יט: טו) על ידי שנתעצלו ישראל לעשות גמול חסד ליהושע [בקש הקב"ה להרעיש את כל העולם כלו] הדא היא ויקברו אותו בגבול נחלתו מצפון להר געש (יהושע כד: ל; שופטים ב: ט) [ר' ברכיה ור' סימון בשם ר' יהושע בן לוי] חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו מקום ששמו [הר] געש. ומהו הר געש? לפי שנתגעשו ישראל מעשות גמילות חסד ליהושע. באותה שעה נתחלקה ארץ ישראל והיה חלוקה חביבה עליהם יותר מדאי. והיו ישראל עסוקין במלאכתן, זה עוסק בשדהו, וזה עוסק בכרמו, וזה עוסק בזתיו, וזה עוסק בפוצמו. לפי' (ונפש רמיה תרעב) נתגעשו מלעשות גמילות חסד ליהושע, ובקש הב"ה להרעיש את כל העולם כלו על יושביו כמד"א ותתגעש ותרעש הארץ (תהלים יח: ח; ש"ב כב: ח). ונפש רמיה תרעב - על שהיו מרמין להקב"ה, מהם עובדין ע"ז ומהם עובדין להב"ה, לכן ריעבן הב"ה מרוח הקדש, דכתי' ודבר ה' היה יקר בימים ההם (ש"א ג: א).
4
ה׳ד"א: עצלה תפיל תרדמה (משלי שם) על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי אליהו, תפיל תרדמה - רבת' הנבואה כמד"א נפל שעריהון דפוריא. א"ר סימון כאיניש דאמ' לחבריה, הא סקא והא סילעא והא סאתא קום אכול. רבתא, ואת אמר תפיל? (דא"ר) [א"ר] דרוסה [א"ר ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק] ששים רבוא נביאים עמדו להם לישראל בימי אליהו. ר' יעקב [בר' אידין] אמ' [בשם ר' יוחנן] מאה ועשרים רבוא. א"ר יוחנן, מגרת ועד אנטיפרס ששים רבוא עיירות היו, ואין לך עיירות מקוללות מהן מבית אל ויריחו. יריחו על שאררה יהושע. בית אל על שהיו עגלים של ירבעם עומדי' שם, וכתי' ויצא בני הנביאים אשר בבית אל אל אלישע (מ"ב ב: ג) [וכת' ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו אל אלישע (שם שם: ה)]. נביאים - אין נביאים פחות משנים. ומפני מה לא נתפרסמה נבואתם? שלא היה בה צורך לדורות. אמור מעתה, כל נבואה שלא היה צורך לדורות, לא נתפרסמה. אבל לעתיד לבא הקב"ה בא ומביאן עמו ותתפרס' נבואתם, הדא היא דכתי' ובא ה' אלקי וכל קדושיו עמך (זכריה יד: ה). ונפש רמיה תרעב - על ידי שהיו מרמין להב"ה, מהם עובדי' לע"ז ומהם עובדים להב"ה. הוא שאליהו אומר להם, עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים (מ"א יח: כא) תרעב - הרעיבן הב"ה בימי אליהו שנא', חי יי אשר עמדתי לפניו (שם יז: א).
5
ו׳ד"א: עצלה תפיל תרדמה - על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי שופטיהן, תפיל תרדמה. ונפש רמיה תרעב על ידי שהיו מרמין להב"ה, מהם עובדין ע"ז ומהם עובדין להב"ה; [תרעב] הרעיבן הב"ה בריעבון בימי שופטיהן. ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב.
6
ז׳[ג] הפכפך דרך איש וזר [וזך ישר פעלו] (משלי כא: ח) זה עשו הרשע שהוא מתהפך ובא על ישראל בגזירות: גנבתון, לא גנבנון. קטלתון, לא קטלנון. לא (נ') גנבת, מאן גנב עמך? לא קטלת, מאן קטל עמך? קניס להון, יזמי להון, אייתי גולגולתך, אייתי ארנונך, אייתי דימוסך. איש - זה עשו, ויהי עשו איש יודע ציד (בראשית כה: כז). וזר - שעשה עצמו זר למילה ולמצות. וזך ישר פעלו - זה הב"ה שהוא נוהג עמו במדת ישרות [ונותן לו שכרו] בעולם הזה, כפועל שהוא עושה [עם] בעל הבית באמונה.
7
ח׳ד"א: הפכפך דרך - אלו אומות העולם שהם מתהפכים ובאים על ישראל. גנבתון, לא גנבנון. קטלתון, לא קטלנון. לא גנבתון, מאן גנב עמכון? לא קטלתון מאן קטל עמכון? קנסין להון, מזמיין להון, אייתו גולגלתכון, אייתו ארנוניכון, אייתו דימוסא דידכון. איש - שהם באים מנח שנקרא איש שנא' איש צדיק תמים (בראשית ו: ט). וזר - שהיו עובדים ע"ז. וזך ישר פעלו - זה הב"ה שהוא נוהג עמהם במדת ישרות [ונותן להם שכרם] בעולם הזה, כפועל שהוא עושה עם בעל הבית באמונה.
8
ט׳ד"א: הפכפך דרך איש וזר - אלו ישראל, שנא' כי דור תהפוכות המה (דברים לב: כ). איש - ואיש ישראל נגש ביום ההוא (ש"א יד: כד). וזר - שעשו עצמם כאלו זרים להב"ה. וזך ישר פעלו - זה הב"ה שהוא נוהג עמהם במדת ישרות בעולם הזה [ונותן להם שכרם משלם לעתיד לבא]. אמר הב"ה בני סרבנין הן, הפכנין הן, טרחנין הן, מה אני עושה להם. לכלותן א"א, להחזירן למצרים א"א, להחליפן באומה אחרת א"א, הריני מייסרן בייסורין בעולם הזה, וקונסן ברעבון בימי שופטיהם, הה"ד ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ.
9
י׳[ד] ר' יהודה בר' סימון פתח: ויאמר אסתירה פני מהם (דברים לב: כ) אמר ר' יהודה בר' סימון, לבן מלכים שהיה יוצא לשוק, מכה ולא לוקה, מבזה ולא מתבזה. והיה עולה אצל אביו בטרוניא. אמר לו אביו, מה את סבור בכבודך אתה מתכבד? אין אתה מתכבד אלא בכבודי. מה עשה? הפליג דעתו ממנו ולא היה בריה משגחת בו. כך ישראל בשעה שיצאו ממצרים. נפלה אימתן על בני העולם, שנאמ' שמעו [עמים ירגזון אז נבהלו] אלופי אדום תפול עליהם אימתה (שמות טו: יד - טז). כיון שבאו ישראל לידי עבירות ומעשים רעים אמר להם הב"ה (בכבודכם) [מה] אתם סבורים [שבכבודכם] אתם מתכבדי'? [אין אתם מתכבדין] אלא בכבודי. מה עשה? הפליג דעתו מהם. באו עמלקיים ונזדווגו עמה' שנא' [ויבא עמלק (שם יז: ח) ובאו כנענים שנא'] וישמע הכנעני מלך ערד (במדבר כא: א). אמ' הב"ה, אין בכם אמונה של ממש, אין אתם מאמינים בדבריכם שנא' כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם (דברים שם). אתה מוצא בשעה שהיו (ישרא"ל) הנביאים מברכין את ישראל לא פתח א' מהם את פיו ואמר אמן, עד שעמד ירמיהו ואמר אמן, הדא היא ויענו ויאמרו אמן י"י אין כת' כאן, אלא ואען ואומר אמן (ירמיה יא: ה). אמר הב"ה, בני הפכנין הם, סרחנין הם, [סרבנין הם. לכלותן א"א, להחזירן למצרים א"א, להחליפן באומה אחרת א"א. הריני מייסרן בייסורים בעולם הזה, וקונסן ברעבון בימי שופטיהם, הה"ד ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ].
10
י״א[ה] ר' נחוניא פתח: כשועלים בחרבות [נביאיך ישראל היו] (יחזקאל יג: ד) מה השועל הזה יושב ומצפה בחרבה בשעה שהוא רואה אדם לאי זה צד הוא בורח, כך כשועלים בחרבות. כך לא עליתם בפרצות (שם שם: ה) כמשה. ולמה היה משה דומה? לרועה יפה שנפרץ גדר צאנו בערב שבת עם חשיכה, ועמד וגדרה ונשתייר שם פרצה אחת ועמד בתוכה. בא ארי ועמד כנגדו. בא זאב ועמד כנגדו. אבל אתם לא עליתם בפרצות כמשה, שאלו עליתם בפרצות כמשה הייתם יכולים לעמוד [במלחמה] ביום אף י"י (שם). ואת אלימלך כד אתת עקתא לדרך שבקתנון ואזלת לך, וילך איש מבית לחם יהודה.
11
י״ב[ו] אלופינו מסובלים [אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו] (תהלים קמד: יד) ר' יוחנן אמר, אלופינו מבלי' אין כתיב כאן אלא אלופינו מסובלים - בשעה שהקטנים סובלים [את הגדולים] אין פרץ אין פרצה של פורענות, כמא דאתמר ותפרץ בם מגפה (תהלים קו: כט). ואין יוצאת - אין יציאה שלפורענות, כמא דאת אמר ואש יצאה מאת י"י (במדבר טז: לה). ואין צוחה - אין צוחה שלפורענות, כמא דאת אמר וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם (שם: לד). ריש לקיש מסריס קרייה, אלופינו מסובלים אל תהי קורא כן אלא אלופינו מסובלים - בשעה שהגדולי' סובלים את הקטנים, אין פרץ - אין פרצה של גלות, כמא דאת אמר ופרצים תשאנה אשה נגדה (עמוס ד: ג) ואין יוצאת - אין יציאה של פורענות, כמד"א שלח מעל פני ויצאו (ירמיה טו: א). ואין צוחה - אין צווחה שלפורענות, כמא דאת אמר וצוחת ירושלים עלתה (ירמיה יד: ב). ר' לוליאנוס בר טברוס [בשם ר' יצחק] אמר בשעה שהגדולים סובלים את הקטנים, והקטנים את הגדולים, אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו. אין פרץ - לא של פורענות ולא של גלות. ואין יוצאת - לא של פורענות ולא של גלות. [ואין צוחה - לא של פורענות ולא של גלות]. ר' הונא בשם ר' יוסף אומר, בשעה שהקטנים סובלים את הגדולים, ואין הגדולים נושאין משוי של קטנים, עליהם הוא אומר י"י במשפט יבא עם זקני עמו ושריו (ישעיה ג: יד). ואת אלימלך כד אתא עקתא לדרך שבקתנון ואזלת לך, [וילך איש מבית לחם יהודה].
12
י״ג[ז] ויהי בימי שפוט השופטים. [ר' תנחומא [בשם] רבי חייא רבא, ור' ברכיה בשם] ר' אלעזר, זה מדרש עלה בידינו מן הגולה כל מקום שנ' ויהי [בימי] צרה ר' שמואל בר נחמני אמ' חמשה הן. ויהי בימי אמרפל (בראשית יד: א) מה צרה היתה שם? עשו מלחמה (שם: ב) לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה, ובשבילו היה המלך זקוק למדינה. פעם אחת באו [הברבריין] ונזדווגו [לו]. ואמר ווי, שאין המלך כמות שהיה. כך העולם לא נברא אלא בזכות אברהם, הה"ד ויבוא אל עין משפט היא קדש (שם: ז). א"ר אחא, לא באו אלא לסמות גלגל עינו של עולם. עין שעשתה מידת הדין בעולם, אתם מבקשין לסמותה. היא קדש - א"ר אחא, הוא כת', הוא שקידש שמו של הקב"ה בכבשן האש. וכיון שבאו אותן המלכים ונזדווגו [לו], התחילו הכל צוחין ווי, ויהי בימי אמרפל. ויהי בימי אחז (ישעיה ז: א) מה צרה הייתה [שם]? ארם מקדם ופלשתים מאחור וגו' (שם ט: יא). לבן מלכים שנזדווג פירגונו להמיתו. אמ', [אם] אני הורגו, הריני מחוייב מיתה למלך, אלא הריני מושך מניקתו ממנו, ומעצמו הוא מת. כך אמ' אחז, אם אין גדיים אין [תיישים, אם אין תיישים אין צאן], אם אין צאן, אין רועה. היה סבור בדעתו לומר, אם אין קטנים אין גדולים, [אם אין גדולים אין] תלמידים, אם אין תלמידים אין חכמים, אם אין חכמים, אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, והקב"ה מסלק שכינתו מישר', הה"ד צור תעודה, חתום תורה בלמודי (שם ח: טז). ר' הונא בשם ר' אלעזר, למה נקרא שמו אחז? שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות. ר' יעקב ב"ר אבהו בשם ר' אחא, אמ' ישעיה, וחיכיתי לי"י המסתיר פניו מבית יעקב וקיויתי לו (שם: יז) אין לך שעה [קשה] מאותה שעה שכת' בה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא (דברים לא: יח) מאותה שעה קיויתי לו, כי לא תשכח מפי זרעו (שם שם: כא), ומה הועיל לו? הנה אנכי והילדים אשר נתן לי י"י לאות ולמופת בישר' (ישעיה ח: יח), וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו? אלא כיון שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות, התחילו הכל צווחין ווי, ויהי בימי אחז. ויהי בימי יהויקים (ירמיה א: ג) מה צרה הייתה שם? ראיתי את הארץ והנה תוהו ובהו (שם ד: כג). למלך ששלח פרוסדוגמא שלו למדינה, מה עשו בני המדינה? נטלו אותה וקרעו אותה [ושרפו אותה באש], אמרו אוי לנו כשהרגיש המלך דברים הללו, כדכת' ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה, יקרעה בתער (ירמיה לו: כג). כיון שראו, התחילו הכל צווחין ווי, ויהי [בימי] יהויקים. ויהי בימי אחשורוש (אסתר א: א) מה צרה הייתה? להשמיד להרוג ולאבד [את כל היהודים] (שם ג: יג). למלך שהיה לו כרם ונזדווגו [לו] שלשה שונאים. הראשון התחיל מקטף בעוללות, השני התחיל מזנב באשכולות, והשלישי מעקר בגפנים. כך פרעה הרשע אמ', כל הבן הילוד [היאורה תשליכוהו] (שמות א: כב). נבוכד נצר אמ', החרש והמסגר אלף (מ"ב כד: טז). [ר' ברכיה בשם ר' יהודה, החרש אלף, והמסגר אלף. ורבנן אמרי, כלן אלף. ר' שמואל בר יצחק אמ', אלו הבליוטין. ר' יהודה בר' סימון אמ', אלו] תלמידי חכמים. המן ביקש לעקור את כל הביצה. אמ', אנא זבינתיה בבינותא באין להשמיד להרוג ולאבד (אסתר ג: יג). כיון שראו הכל התחילו צווחין ווי, ויהי בימי אחשורוש. ויהי בימי שפוט השופטים. מה צרה הייתה? ויהי רעב בארץ. למדינה שהייתה חייבת לפייס את המלך, שלח גבאי טמיון לגבותה, מה עשו בני המדינה תלו אותו וגבו אותו, ואמרו מה שרצה לעשות לנו עשינו לו. וכן היה אחד מישר' הולך אצל הדיין והיה הדיין מבקש להלקותו, והיה מלקה את הדיין. אמ' מה שביקש לעשות לי עשיתי לו. כך אוי לדור ששופט את שופטיו, ויהי בימי שפוט השופטים.
13
י״דר' שמעון [בר בא] או' בשם רבי יוחנן, כל מקום שנ' ויהי, משמש צרה ושמחה, שאם צרה - אין צרה כיוצא בה, ואם שמחה - אין שמחה כיוצא בה. אתא ר' שמואל בר נחמני עבדא פליגא, כל מקום שנ' [ויהי -] צרה, והיה - שמחה. התיבון לה, הכתי' ויהי אור (בראשית א: ג)? אמ' להם אף היא אינה שמחה, שלא זכו העולם להשתמש לאותה אורה [דאמ' ר' יהודה בר' סימון, אותה האורה] שברא הקב"ה ביום ראשון היה אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו. כיון שראה הקב"ה דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה, עמד וגינזה ותיקנה לצדיקים לעתיד לבא. ומניין שגינזה? שנ' וימנע מרשעים אורם (איוב לח: טו) ומניין שגינזה לצדיקים לעתיד לבא? שנ' וארח צדיקים כאור נוגה, הולך ואור עד נכון היום (משלי ד: יח). התיבון ליה, והכתי' ויהי ערב ויהי בקר [יום אחד] (בראשית א: ה)? אמ' להם, אף [היא] אינה שמחה, שכל מה שברא הקב"ה ביום ראשון עתיד לכלות, שנ' כי שמים כעשן נמלחו, והארץ כבגד תבלה (ישעיה נא: ו). התיבון [ליה, והכתי'] יום שלישי (בראשית א: יג) ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי (שם: יט) יום שישי (שם: לא)? אמ' להם, כל מה שברא הקב"ה בששת ימי בראשית צריכין עשייה, כגון החרדל צריך למתקן, החיטין צריכין לטחנן, התורמוסין צריכין למתקן. התיבון ליה, והכתי' ויהי י"י את יוסף, ויהי איש מצליח (שם לט: ב)? אמ' להו, אף הוא אינה שמחה, שנתגרה בו הדוב. התיבון ליה, ויהי ביום כלות משה (במדבר ז: א)? [אמ' להן,] אף היא [אינה] שמחה [שבו נגנז בית המקדש, שנ' ולא יכל משה לבא אל אהל מועד (שמות מ: לה)]. התיבון ליה, והכת' ויהי ביום השמיני (ויקרא ט: א)? אמ' ליה, אף היא אינה שמחה, שבו ביום מתו נדב ואביהו. התיבון ליה, והכת' ויהי י"י את יהושע (יהושע ו: כז)? אמ' להו, אף הוא אינה שמחה, שבו ביום קרע את בגדיו, שנ' ויקרע יהושע שמלותיו (שם ז: ו). התיבון ליה, והכת' ויהי כי ישב המלך בביתו (ש"ב ז: א)? [אמ' להן], אף היא אינה שמחה, שבו ביום בא נתן הנביא ואמ' לו, אתה לא תבנה הבית (מ"א ח: ט).
14
ט״ואמרי ליה, אמרינן דידן, אמור לנו דידך. אמ' להם, והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול (ישעיה כז: ג), והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס (יואל ד: יח) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים (זכריה יד: ח), והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו (ישעיה ד: ג). התיבון [ליה], והיה כאשר נלכדה ירושלים (ירמיה לח: כח)? אמ' להם, אף היא שמחה, שבו ביום נולד מנחם, ובו ביום בטלו ישר' איפופיסין של עונותיהם, בו ביום שחרב בית המקדש, [שנ'] תם עונך בת ציון (איכה ד: כב).
15
ט״ז[ח (א)] ויהי בימי שפוט השופטים אוי לדור ששפטו את שופטיהם, אוי לדור ששופטיהם צריכין להשפט, שנא' וגם אל שופטיהם לא שמעו (שופטים ב: יז). ומי היו? רב אמר, דבורה וברק היו. ר' יהושע בן לוי אמ', שמגר ואהוד היו. רב הונא אמר, דבורה ויעל היו. ר' אחא, דבורה וברק ויעל היו. שפוט אחד, השופטים שנים, הרי שלשה. (ב) ר' שאל לבוצלא, מהו דין כי זנתה אמם הובישה הורתם (הושע ב: ז) א"כ אמנו שרה זונה היתה, דאת אמר כי זנתה אמם? אמר ליה, אימתי דברי תורה מתבזין בפני עם הארץ, בשעה שבעליהן מבזין אותה. אתא ר' יעקב בר אביי בשם ר' אחא ועבדה שמועה, אימתי נעשין דברי תורה כזונות לפני עם הארץ, בשעה שבעליהן מבזי' אותם. ר' יוחנן מייתי לה מן הדא, וחכמת המסכן בזויה (קהלת ט: טז) וכי חכמתו של ר' עקיב' שהיה מסכן, ושל הלל שהיה מסכן, בזויה היתה? אלא מהו מסכן? בזוי בדבריו, כגון זה שהיה דורש, לא תטה משפט (דברים טז: יט), והוא מטה. לא תקח שוחד (שם). והוא לוקח. כל אלמנה ויתום לא תענון (שמות כב: כא), והוא מענה. שמשון הלך אחר עיניו, שנאמ' ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני (שופטים יד: ג), והוא שפט את ישראל (שם טז: לא). גדעון [עבד ע"ז שנא'] ויעש אותו גדעון לאפוד (שם ח: כז) - לע"ז. והוא שפט את ישראל.
16
י״זאוי לו לדור שהוא מעול במשפט. תני ר' חייא, לא תעשו עול במשפט (ויקרא יט: טו). מלמד שהדיין שמקלקל את הדין קרוי: עול, שנואי, משוקץ, חרם, ותועבה. והב"ה קראו ה' שמות: רע, [מנאץ, מפר ברית], ממרה, מכעיס. וגורם לה' דברים שבאים לעולם: לטמא את הארץ, ולחלל את השם, ולסלק את השכינה, ולהפיל את ישראל בחרב, ולהגלותם מארצם.
17
י״חאוי לדור שהוא מעול במדות. תני ר' חייא לא תעשו עול במשפט (שם: לה) [אם לדין, הרי הדין אמור, מה ת"ל לא תעשו עול במשפט?] במדה (שם), מלמד שהמודד נקרא דיין שאם שקר במדות קרוי: שנוא, עול, ומשוקץ, [וחרם, ותועבה. וגורם לחמשה דברים שיבואו לארץ: לטמא את הארץ, לחלל את השם, ולסלק את השכינה, ולהפיל את ישראל בחרב ולהגלותם מארצם].
18
י״טאוי לו לדור שמדותיו של שקר [א"ר בנאה בשם ר' הונא], אם ראית דור שמדותיו של שקר, סוף שהמלכות באה ומתגרה בו. מה טעם, מאזני מרמה תועבת י"י (משלי יא: א) מה כתי' בתריה? בא זדון ויבא קלון (שם). ר' ברכייא בשם ר' אבא [בר כהנא], האזכה במאזני רשע (מיכה ו: א) איפשר דור שמדותיו של שקר זכאי, אלא ובכיס אבני מרמה (שם). [א"ר לוי], אף משה רמזה לישראל בתורה, לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן (דברים כה: יד). ואם עשית כן, סוף שהמלכות באה ומתגרה בו. מה כתי' תמן? [כי תועבת י"י כל עושה אלה כל עושה עול (שם: טז) וכתי' בתריה] זכור את אשר עשה לך עמלק (שם: יז). (ג) אמר ר' לוי, ברכות מברכות בעליהן, והקללות מקללות לבעליהן. הברכות מברכו' לבעליהן, אבן שלימה וצדק יהיה לך (שם: טו) אם עשית כן אמר הב"ה, יהיה לך. והקללות מקללות לבעליהן, לא יהיה לך [בכיסך אבן ואבן] (שם: יג). אמר הב"ה אם בקשת לעשות גדולה חייך אפי' קטנה אין מספיקין בידיך לעשות, לא יהיה לך (שם). [ודכותה לא תעשון אתי (שמות כ: כ) אמ' הב"ה, אתה בקשת לך אלהי כסף ואלהי זהב, חייך שלעץ אין מספיקין בידו של אותו רשע לעשות, לא תעשון (שם)].
19
כ׳[ט (ד)] ויהי רעב בארץ עשרה רעבון באו לעולם: אחד בימי אדם הראשון, שנ' ארורה האדמה בעבורך (בראשית ג: יז), ואחד בימי למך, שנ' מן האדמה אשר אררה י"י (שם ה: כט), ואחד בימי אברהם, שנ' ויהי רעב בארץ וירד אברם (שם יב: י), ואחד בימי יצחק, שנ' ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון (שם כו: א), ואחד בימי יעקב, שנ' כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ (שם מה: ו), ואחד בימי אליהו, שנ' חי י"י אשר עמדתי לפניו [אם יהיה השנים האלה טל ומטר] (מ"א יז: א), ואחד בימי אלישע שנ' ויהי רעב גדול בשומרון (מ"ב ו: כה), ואחד בימי דוד שנ' ויהי רעב בימי דוד שלש שנים (ש"ב כא: א), ואחד בימי שפט השופטים. ואחד שהוא מגלגל ובא לעולם, הה"ד והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים (עמוס ח: יא). ר' חונא בשם ר' ירמיה אמ' בשם ר' שמואל בר' יצחק, עיקר אותניטייה שלהם היה ראוי לבא בימי שאול, ולא היה ראוי לבא בימי דוד. אלא על ידי שהיה שאול גרופית של שקמה ולא יכול לעמוד בו, גלגלו הב"ה והביאו בימי דוד. על ידי שהיה דוד גרופית של זית, והיה יכול לעמוד בו, גלגלו הב"ה והביאו בימי דוד. מתלא אמרין, שלו חטייה ויוחנה משתלמא. כך כולם לא באו בבני אדם שפופין, אלא בבני אדם גבורין, שהיו יכולין לעמוד בהן. ר' חייא רבה בשם ר' שמעון בן אלעזר, [לזגג] שהיתה בידו קופה מלאה כוסות דיוטריטון, וכיון שהיה מבקש לתלות את קופתו, היה מביא יתד ותוקעה, ואחר כך תולה את קופתו. כך כולם לא באו בבני אדם שפופין אלא בבני אד' גבורין. ר' ברכייה הוה קרי עליהון, נותן ליעף כח (ישעיה מ: כט). ר' ברכייה [בשם ר' חלבו], אומ' שנים [באו] בימי אברהם. ר' חונא בשם ר' אחא, אחד בימי למך ואחד בימי אברהם. רעב שבא בימי אליהו, רעב של בצורת היה, שנת עבדה, שנת לא עבדה. אבל רעב שבא בימי אלישע, רעב של מהומה היה, עד היות ראש חמור בשמונים כסף (מ"ב ו: כה). רעב שבא בימי שפט השופטים, ר' הונא בשם ר' דוסא, ארבעים ושתים סאים היו, ונעשו ארבעים ואחת. והתני, לא יצאו ישראל לחוצה לארץ אלא אם כן היו סאתים הולכות בשקל. אמ' ר' שמעון בן גמליאל, אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח, אבל בזמן שהוא מוצא ליקח, אפילו סאה בשקל, לא יצאו ישראל לחוצה לארץ. והא תני בשעת דבר ובשעת מלחמה כנס את הרגל, ובשעת הרעבון פזר את הרגל. ולמה נענש? על ידי שהשפיל לבן של ישראל עליהם. משל לבולווטוס שהיה שרוי במדינה, והיו בני המדינה בטוחים עליו שאם יבא שנת בצורת [שהוא יכול לפרנס את המדינה עשר שנים. וכיון שבאת שנת בצורת,] והיתה שפחתו עומדת בסירקי וקופתה בידה. והיו בני המדינה אומרים, זהו שהיינו בטוחים עליו ואומרים, אם תבא שנת בצורת שהוא יכול לפרנסנו עשר שנים, והרי שפחתו עומדת בסירקי וקופתה בידה. כך אלימלך היה מגדולי הדור ומפרנסי את הצבור, וכיון שבאו שני רעבון אמר, עכשיו כל ישראל מסובבין על פתחי, זה בא בקופתו וזה בא בקפיפו. מה עשה? עמד וברח לו מפניה', הה"ד וילך איש [מבית לחם יהודה].
20
כ״א[י (ה)] [וילך איש] גרדום. א"ר אבהו בא וראה כמה חיבב הכתוב ביאתה של ארץ ישראל יותר מיציאתה, להלן כתיב, סוסיהם חמוריהם גמליהם (עזרא ב: סז). ברם הכא וילך איש - גרדום. להלן, על ידי שהיו באים מחוצה לארץ, ייחס הכת' את ממונם. ברם הכא, על ידי שהיו יוצאים מארץ ישראל לחוצה לארץ, לא ייחס הכתוב את ממונם, לכך כתי' וילך איש - גרדום.
21
כ״בלגור בשדה מואב א"ר לוי כל מקום שאת מוצא שדה - עיר, עיר - מדינה, מדינה - אפרכייא. שדה - עיר: ענתות לך על שדך (מ"א ב: כו), עיר - מדינה: (שנא') עבור בתוך העיר בתוך ירושלם (יחזקאל ט: ד). מדינה - אפרכיא: שבע ועשרים ומאה מדינה.
22
כ״גהוא ואשתו ושני בניו הוא עיקר, ואשתו טפלה, ובניו טפלין להן.
23