רות רבה (לרנר) א׳:ד׳Ruth Rabbah (Lerner) 1:4
א׳[ד] ר' יהודה בר' סימון פתח: ויאמר אסתירה פני מהם (דברים לב: כ) אמר ר' יהודה בר' סימון, לבן מלכים שהיה יוצא לשוק, מכה ולא לוקה, מבזה ולא מתבזה. והיה עולה אצל אביו בטרוניא. אמר לו אביו, מה את סבור בכבודך אתה מתכבד? אין אתה מתכבד אלא בכבודי. מה עשה? הפליג דעתו ממנו ולא היה בריה משגחת בו. כך ישראל בשעה שיצאו ממצרים. נפלה אימתן על בני העולם, שנאמ' שמעו [עמים ירגזון אז נבהלו] אלופי אדום תפול עליהם אימתה (שמות טו: יד - טז). כיון שבאו ישראל לידי עבירות ומעשים רעים אמר להם הב"ה (בכבודכם) [מה] אתם סבורים [שבכבודכם] אתם מתכבדי'? [אין אתם מתכבדין] אלא בכבודי. מה עשה? הפליג דעתו מהם. באו עמלקיים ונזדווגו עמה' שנא' [ויבא עמלק (שם יז: ח) ובאו כנענים שנא'] וישמע הכנעני מלך ערד (במדבר כא: א). אמ' הב"ה, אין בכם אמונה של ממש, אין אתם מאמינים בדבריכם שנא' כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם (דברים שם). אתה מוצא בשעה שהיו (ישרא"ל) הנביאים מברכין את ישראל לא פתח א' מהם את פיו ואמר אמן, עד שעמד ירמיהו ואמר אמן, הדא היא ויענו ויאמרו אמן י"י אין כת' כאן, אלא ואען ואומר אמן (ירמיה יא: ה). אמר הב"ה, בני הפכנין הם, סרחנין הם, [סרבנין הם. לכלותן א"א, להחזירן למצרים א"א, להחליפן באומה אחרת א"א. הריני מייסרן בייסורים בעולם הזה, וקונסן ברעבון בימי שופטיהם, הה"ד ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ].
1
