רות רבה (לרנר) ג׳:א׳Ruth Rabbah (Lerner) 3:1
א׳קטן וגדול שם הוא (איוב ג: יט) א"ר סימון, זה א' מארבע מקראות שהם דומים זה לזה, קטן וגדול שם הוא, בעולם הזה מי שהוא קטן, יכול להעשות גדול, ומי שהוא גדול, יכול להעשות קטן, אבל לעתיד לבא, מי שהוא קטן, אינו יכול להעשות גדול, ומי שהוא גדול, אינו יכול להעשות קטון. ועבד חפשי מאדוניו האדם הזה, כל זמן שהוא חי, הרי הוא עבד לשני יצרים, עבד ליוצרו ועבד ליצרו, בשעה שהוא עושה רצון יוצרו, הוא מכעיס את (י"ר) יצרו, ובשעה שהוא עושה רצון יצרו, הוא מכעיס את יוצרו, מת, יצא לחירות, ועבד חפשי מאדניו. ר' מיישא [בר בריה דר' יהושע בן לוי] נשתקע בחליו שלשה ימים, לאחר שלשה ימים נתיישבה דעתו עליו. אמר ליה אבוי, ברי, הן הוית? אמר ליה, בעולם מעורבב. אמר ליה, מה חמית תמן? אמר ליה, הרבה בני אדם ראיתי, כאן בכבוד ושם בבזיון, כאן בבזיון ושם בכבוד. כד שמע ר' יוחנן וריש לקיש, סלקין למבקרא יתיה. אמר להון אבוי, שמעתון מה אמר הדין מינוקא. אמרין ליה, מה [אמר]? תני לון עובדא. אמר ר' שמעון בן לקיש, ולא מקרא מלא הוא, כתיב כי כה אמר י"י הסר המצנפת והרם העטרה זאת לא זאת השפלה הגבה והגבוה השפל (יחזקאל כא: לא). עמד ר' יוחנן ונשקו על ראשו [ואמר], אלמלא לא עליתי לכאן אלא לשמוע הטעם הזה מפיך דיי. רב הונא ריש גלותא שאל לרב חסדא. אמר ליה, מהו דין דכתי', הסר המצנפת והרם העטרה? [אמר ליה, הסר המצנפת מרבותינו, והרם העטרה] מאומו' העולם. אמר ליה, אנת חסיד ומילך חסד.
1
ב׳(ב) כי מי אשר יחובר [אל כל החיים יש בטחון] (קהלת ט: ד) תמן תנינן, הרוא' ע"ז מהו אומר, ברוך ארך אפים. מקום שנעקרה ממנו ע"ז, ברוך שעקר ע"ז מארצנו, [כן יהי רצון מלפניך י"י אלקינו שתעקור אותה ממקומות אחרים ותשיב לב עובדיה לעובדך בלב שלם]. אמר רבן שמעון ב"ג, אף בחוצה לארץ צריך להתפלל כך, ולא נמצאת מתפלל על הרשעים? אמר ר' יוחנן, יבחר כתי', אפילו לאותן שפשטו ידיהם בזבול יש בטחון. להחיותן א"א שכבר פשטו ידיהם בזבול, ולאבדן א"א, שכבר עשו תשובה, עליהם הוא אומר, וישנו שנת עולם ולא יקיצו (ירמיה נא: נז). תני, קטני גויים וחיילותיו של נבוכדנאצר, לא חיין ולא נדונין, עליהם הוא אומר, וישנו שנת עולם (שם). כי לכלב חי [הוא טוב מן האריה המת] (קהלת שם) בעולם הזה, מי שהוא כלב יכול להעשות ארי, ומי שהוא ארי יכול להעשות כלב, אבל לעתיד לבא, [מי שהוא ארי, אינו יכול להעשות כלב], ומי שהוא כלב, אינו יכול להעשות ארי. אדרינוס, שחיק עצמות, שאל את ר' יהושע בן חנניה, אמ' ליה, אנא טב ממשה רבך. אמ' ליה, למה? אמ' ליה, דאנא חי והוא מית, וכת', כי לכלב חי [הוא] טוב מן האריה המת. אמ' ליה, את יכול למגזר דלא ידלק בר נש נור ברומי תלתא יומין? אמ' לו, הן. לעדן רמשא דיומא קמא, סלקין תרויהון למיטלייה על איגר פלטרין. חמיה תננא סליק מן רחיק. אמ' ליה, מהו כן? אמ' ליה, איפרכא בייש, ועל אסייא ובקר יתיה, ואמ' ליה, לית אפשר, עד דשתי חמימין לא מיתסי. אמ' ליה, תיפח רוחו, עד דאת בסיין, גזרתך בטלה, אבל משה רבינו משעה שגזר עלינו, לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת (שמות לה: ג), לא מדלקי יהודאי נור בשבתא מן יומוהי, ועדין לא נתבטלה גזרתו עד השתא, אמרת את כן, דאנא טב מיניה.
2
ג׳הודיעני י"י קצי ומדת ימי מה היא (תהלים לט: ה) אמר דוד [לפני הב"ה, רבונו של עולם,] הודיעני אימת אנא מיית? אמר ליה, הדין רזא לא גלית לבר נש, ולא איפשר דיתגלי לך. ומדת ימי מה היא? אמר ליה, שבעים שנה. אדעה מה חדל אני הודיעני מה הדין יום [אנא מיית]. אמר ליה, ביומא דשבתא. אמר ליה, פחות לי חד יום. אמר ליה, לא. אמר ליה, למה? אמר ליה, חביבא עלי תפלה אחת שאתה מתפלל לפני, מאלף עולות ששלמה בנך עתיד להעלות [לפני, שנ'] אלף עולות יעלה שלמה (מ"א ג: ד). אמר ליה, אוסיף לי חד יום. אמר ליה, לא. אמר ליה, למה? [אמר ליה], אורכי של בנך דוחקת, דא"ר שמעון [בר אבא] בשם ר' יוחנן, ארכיות ארכיות [הן], ואין אחד מהם נכנס לתוך ארכי של חבירו ואפי' מלא נימא. ומת בעצרת שחל להיות בשבת. וסלקת סנהדרין למיחמי ליה אפין [לשלמה] אמר להון, מהו מעברין יתיה מאתר לאתר? אמרין ליה, ולאו מתניתא היא: סכין ומדיחין אותו, ובלבד שלא יזוז בן אבר. אמר לון, כלביא דבית אבא רעבין. אמרין ליה, ולא מתניתא היא: מחתכין את הדלועין לפני הבהמה, ואת הנבלה לפני הכלבי'. מה עשה? נטל אפא פינון ופירש עליו כדי שלא תרד עליו השמש. ויש אומרי' קרא לנשרים, וסככו עליו בכנפיהם כדי שלא תרד עליו השמש.
3