רות רבה (לרנר) ד׳Ruth Rabbah (Lerner) 4
א׳ושחרים הוליד בשדה מואב [מן שלחו אותם] את חושים [ואת בערה נשיו] (דהי"א ח: ח). אליהו זכור לטוב שאל לר' נהוראי. אמר ליה, מהו דכתיב, ושחרים הוליד? אמר ליה, אדם גדול, הוא שהוליד בשדה מואב, מן אותן שהיה משבטו שלבניימן דכתיב ביה, וישלחו שבטי ישראל אנשים בכל שבטי בניימן (שופטים כ: יב). [ד"א]: ושחרים (הוליד) - זה בועז. ולמה הוא קורא אותו שחרים? שהיה משוחרר מן העונות. הוליד בשדה מואב - שהוליד מרות המואביה. מן שלחו אותם - שהיה משבטו של יהודה, דכתי' ואת יהודה שלח לפניו (בראשית מו: כח). את חושים ואת בערה נשיו - ויש אדם שהוליד נשיו? ויולד מן חדש אשתו (דה"י שם: ט) ולא היה צריך קרייא למימר, ויולד מן בערה אשתו? אלא בימיו נתחדשה הלכה, עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית.
1
ב׳כתב אחד [אומר] יתר הישמעאלי (דהי"א ב: יז), וכת' אחד אומר יתרא הישראלי (ש"ב יז: כה). א"ר יהושע בן לוי, הוא יתר הישמעאלי, הוא יתרא הישראלי. ר' שמואל בר נחמן אמ' ישמעאל היה, ונכנס לבית המדרש ומצא ישי יושב ודורש, פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ (ישעיה מה: כב) ונתגייר על ידו, ונתן לו בתו. ורבנן אמרי, ישראל היה וחגר חרבו כישמעאל, ונעץ את החרב באמצע. ואמ' או להרוג [או] להרג, או מקיים אני את ההלכה לר', כל מי שהוא מבטל את ההלכה זו, בחרב זו אתיז את ראשו, עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית.
2
ג׳ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדה מואב (רות א: כב) [זו היא ששבה משדה מואב].
3
ד׳והמה באו בית לחם בתחילת קציר שעורים [אמ' ר' שמואל בר נחמן, כל מקום שנ' קציר שעורים,] בקצירת העמר הכתוב מדבר. [קציר חטים, בשתי הלחם הכת' מדבר]. קציר סתם, משמש לכאן ולכאן.
4
ה׳ולנעמי מודע לאישה (רות ב: א) קרובה.
5
ו׳איש גבור חיל ולהלן הוא אומר כי אשת חיל את (רות ג: יא). [אמ'] ר' אבהו [נפיל] נסיב נפילא מה הן מולידין? גבור. בעז נסב לרות מה הן מעמידין? יודע נגן וגבור חיל [ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וי"י עמו] (ש"א טז: יח). יודע נגן - במקרא. וגבור חיל - במשנה. ואיש מלחמה - בתלמוד. ונבון דבר - במעשה הטוב. ד"א: ונבון דבר - שהיה מבין דבר מתוך דבר. ואיש תאר - שהיה מאיר פנים בהלכה. וי"י עמו - שהלכה כמותו בכל מקום.
6
ז׳ושמו בועז (רות ב: א) הרשעים קודמין לשמן: נבל שמו (ש"א כה: כה), גלית שמו (שם יז: ד), שבע בן בכרי שמו (ש"ב כ: כא). אבל הצדיקים שמן קודמין: ושמו קיש בן אביאל (ש"א ט: א), ושמו שאול (שם: ב), ושמו ישי (שם יז: יב), ושמו דוד, ושמו מרדכי (אסתר ב: ה), ושמו אלקנה (ש"א א: א), ושמו בועז. דומין לבוראן, ושמי י"י לא נודעתי להם (שמות ו: ג). התיבון ליה, והכתיב ולרבקה אח ושמו לבן (בראשית כד: כט)? ר' יצחק אמר, פלאן דוכסוס. ר' ברכייה אמר, מלובן ברשע. התיבון ליה, והכתי' ובני שמואל הבכור [ושני ואביה] (דהי"א ו: יג)? רבנן אמרין, זה רשע, וזה רשע. ר' יודן בר סימון אמר, לפי שנשתנו במעשים טובים זכו לרוח הקדש, דבר י"י אשר היה אל יואל בן פתואל (יואל א: א).
7
ח׳ותאמר רות המואביה אל נעמי [אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים אחר אשר אמצא חן בעיניו, ותאמר לה, לכי בתי] (רות ב: ב) ר' ינאי אומר, בת ארבעים שנה היתה, שאין קורין בת אלא לבת ארבעים שנה.
8
ט׳ותלך ותבא ותלקט בשדה (רות ב: ג) עד כדון לא אזלת, ואת אמר ותבא? ר' יודן בר' סימון אמר, התחילה מסיימת לפניה בדברים.
9
י׳ויקר מקרה א"ר יוחנן, מי שהיה רואה אותה היה מיריק קרי.
10
י״אחלקת השדה לבעז מלמד שנתנו לה חלק ממי שהיה עתיד ליפול בחלקה.
11
י״בוהנה בועז בא מבית לחם [ויאמר לקוצרים י"י עמכם ויאמרו לו יברכך י"י] (רות ב: ד) ר' תנחומא [בשם ר' אבין, ר' חונא בשם ר' יהודה בר' סימון, ור' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן, ורבנין בשם ר' יהושע בן לוי] אמרי, שלשה דברים גזרו בית דין שלמטן, והסכים עמהן בית דין שלמעלה. ואלו הן: שאלת שלום בשם, ומגלת אסתר, ומעשרות.
12
י״ג(ו) שאלת שלום בשם. החושבים להשכיח את עמי שמי (ירמיה כג: כז). אימתי חשבו? בימי עתליא. ורבנן אמרי, [בימי] חנניא מישאל ועזריא. ר' עזריא [בשם ר' יהודה בר' סימון] אמר, בימי שפוט השופטים, ועמד בעז ובית דינו והסכים שאלת שלום בשם, שנאמר, והנה בעז בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים י"י עמכם, וכן המלאך אומ' לגדעון, י"י עמך גבור החיל (שופטים ו: יב).
13
י״ד(ז) מגלת אסתר. מה עשו מרדכי ואסתר? [ר' חונה ור' ירמיה בשם ר' שמואל] בר' יצחק אמרי, כתבו אגרות ושלחו לכל בני הגולה, ואמרו להם, מקבלין [אתם] עליכם להיות עושים שני הימים האלה? שלחו ואמרו, לא דיינו צרותיו של המן, ואתם מטריחים עלינו לעשות את שני הימים האלה. שלחו ואמרו להם, חייכם, אם מן הדבר הזה אתם מתייראים, הרי היא כתובה בארכיים, הלא הם כתובים בספר דברי הימים [למלכי מדי ופרס] (אסתר י: ב). מה עשו? כתבו אגרת שנייה ושלחו להם, לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית (אסתר ט: כט). ר' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן, שמנים וחמשה זקנים וכמה נביאים, היו מצטערים על הדבר הזה, אלה המצות אשר צוה י"י את משה (ויקרא כז: לד) אלה - אין להוסיף ואין לגרוע. אין נביא עוד עתיד לחדש דבר מעתה, ומרדכי ואסתר מבקשים לחדש עלינו דבר אחד חדש? עד שהאיר הב"ה את עיניהם, ומצאו אותה כתובה בתורה, בנביאים, ובכתובים: בתורה - כתו' זאת זכרון בספר (שמות יז: יד), ובנביאים - אז נדברו יראי י"י איש אל רעהו [ויקשב י"י וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו] (מלאכי ג: טז), ובכתובים - הלא הם כתובים על ספר דברי הימים (אסתר י: ב). [רב] ור' חנינא ור' יונתן [ור' שמואל בר נחמן, ור' אחא ובר קפרא, אמרי], המגלה הזאת נאמרה למשה, שכל מה שהיה ועתיד להיות הראהו למשה, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ומנין שהסכים הב"ה עמהם? אמ' רב, וקבלו היהודים אין כת' אלא וקבל (אסתר ט: כז), רבן של יהודים קבלו.
14
ט״ו(ח) ומעשרות. ר' ברכיה [ור' קריצפי בשם ר' יוחנן], בעון תרומות ומעשרות גלו ישראל. [ר' שמעון בר אבא בשם] ר' יוחנן אמר, כיון שגלו נפטרו, והן חייבו עצמן מאיליהן. מה עשו אנשי כנסת הגדולה? כתבו ספר ושטחוהו בעזרה ומצאו אותו חתום בשחרית, הה"ד ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכותבים על החתום (נחמיה י: א). כתוב א' אומר על החתום, וכתוב א' אומר על החתומים (שם: ב). על החתום - זה ב"ד שלמעלה. ועל החתומים - זה ב"ד שלמטן. ויש אומרים, אף חרמה של יריחו כך. אמ' ר' יהושע בר אבין, חטא ישראל (יהושע ז: יא) ולא יהושע גזר? אף הקב"ה הסכים עמו.
15
ט״זויאמר בעז לנערו הנצב על הקוצרים (למי הנערה הזאת) (רות ב: ה) על כמה היה ממונה? [א"ר אלעזר בר מריון,] על ארבעים ושנים. מן הדא, ויספר שלמה את כל האנשים הגרים [אשר בארץ ישראל אחרי הספר אשר ספרם דוד אביו וימצאו מאה וחמשים אלף ושלשת אלפים ושש מאות]. ויעש מהם שבעים אלף סבל [ושמנים אלף חוצב בהר ושלשת אלפים ושש מאות מנצחים להעביד את העם]. (דהי"ב ב: טז - יז). דעבד כן יכיל לקיים, פחות מכן יכיל קיים, וידע מהו עביד. יתר על כן, לא יכיל קיים, ולא ידע מהו עביד.
16
י״זלמי הנערה הזאת לא הוה חכים לה, אלא כיון שראה אותה נעימה ומעשיה נעימים, התחיל שואל עליה. כל הנשים שוחחות ומלקטות, והיא יושבת ומלקטת. כל הנשים מסלקות את כליהן, וזאת משלשלת את כליה. כל הנשים משחקות עם הקוצרים, וזאת מצנעת את עצמה. כל הנשים מלקטות מבין העמרים, וזו מלקטת מן ההפקר.
17
י״חודכוותה: וכראות שאול [את דוד] יוצא לקראת הפלשתי [אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער] (ש"א יז: נה). ולא הוה חכים [ליה]? אתמול הוה משלח ואומר לישי, יעמד נא דוד לפני [כי מצא חן בעיני] (ש"א טז: כב). ועכשיו הוא שואל עליו? אלא כיון שראה שאול את ראש הפלשתי בידו התחיל שואל עליו. אמר, אם מפרץ הוא מלך הוא, אם מזרח הוא, [שופט הוא]. והיה שם דואג [האדומי] באותה שעה ואמר, אפי' מפרץ הוא לא (מפסול) [פסול] משפחה הוא, לא מרות המואביה הוא? אמר לו אבנר, כבר נתחדשה הלכה, עמוני (דברים כג: ד) - ולא עמונית, מואבי (שם) - ולא מואבית. אמר לו, [אם כן] אדומי (שם: ח) - ולא אדומית, מצרי (שם) - ולא מצרית. אנשים על זה נתרחקו, על דבר שלא קדמו אתכם בלחם ובמים (שם: ה), היה להם לנשים להוציא. נתעלמה הלכה מעיניו של אבנר לאותה שעה. אמר לו שאול, אבנר הלכה שנתעלמה ממך צא ושאל לשמואל ובית דינו. כיון שבא אצל שמואל אמר לו, הדא מן לך, לא מן דואג? מיניי הוא, ואינו יוצא בשלום מן העולם. ולהוציאך חלק א"א, כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה: יד) - לאיש להוציא, ולא לאשה להוציא. ואשר שכר עליך [את בלעם בן בעור] (דברים כג: ה) - על האיש ליתן שכר, ולא לאשה.
18
י״טויען הנער הנצב על הקוצרים [ויאמר] נערה מואביה [היא] (רות ב: ו) ולא אמר מעשיה נעימים, אלא רבתה מלכה לה.
19
כ׳ותאמר אלקטה נא ואספתי בעמרים [אחרי הקוצרים ותבוא ותעמוד מאז הבקר עד עתה זה שבתה הבית מעט] (רות ב: ז) מעט תפיס לה, קל וחמר לאותה שבבית שהיא מצפה לה.
20
כ״אויאמר בעז אל רות הלא שמעת בתי אל תלכי ללקט בשדה אחר (רות ב: ח) על שם, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (שמות כ: ג) וגם לא תעבורי מזה על שם, זה אלי ואנוהו (שם טו: ב) וכה תדבקין עם נערותי אלו הצדיקים שהם קרויים נערות דכתיב, התשחק בו כצפור ותקשרנו לנערותיך (איוב מ: כט).
21
כ״ב[עיניך בשדה אשר יקצורון] (רות ב: ט) עיניך - זו סנהדרין, כמד"א אם מעיני העדה (במדבר טו: כד), עיניו כיונים [על אפיקי מים] (שיר השירים ה: יב), על אבן אחת שבעה עינים (זכריה ג: ט). מנין לרמ"ח [איברים] שבאדם שהם הולכים אחר, העינים? שנא' עיניך בשדה אשר יקצורון והלכת אחריהם.
22
כ״גהלא צויתי את הנערים לבלתי נגעך שלא לרחק.
23
כ״דוצמית והלכת אל הכלים - אלו הצדיקים, שהם קרויים כלים. ומנין שהצדיקים קרויים כלים? [ר' חנינה ור' יונתן אמרי], איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה (ש"ב א: כז).
24
כ״הושתית מאשר ישאבון הנערים זו בית השואבה. ולמה נקרא שמה בית השואבה? [ר' נחוניא משום ר' יהושע ב"ר אבין,] ששם היו שואבין [רוח הקדש] וחכמה ותורה לעולם שנאמר, ושאבתם מים בששון [ממעיני הישועה] (ישעיה יב: ג).
25