רות רבה (לרנר) ד׳:ה׳Ruth Rabbah (Lerner) 4:5
א׳והנה בועז בא מבית לחם [ויאמר לקוצרים י"י עמכם ויאמרו לו יברכך י"י] (רות ב: ד) ר' תנחומא [בשם ר' אבין, ר' חונא בשם ר' יהודה בר' סימון, ור' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן, ורבנין בשם ר' יהושע בן לוי] אמרי, שלשה דברים גזרו בית דין שלמטן, והסכים עמהן בית דין שלמעלה. ואלו הן: שאלת שלום בשם, ומגלת אסתר, ומעשרות.
1
ב׳(ו) שאלת שלום בשם. החושבים להשכיח את עמי שמי (ירמיה כג: כז). אימתי חשבו? בימי עתליא. ורבנן אמרי, [בימי] חנניא מישאל ועזריא. ר' עזריא [בשם ר' יהודה בר' סימון] אמר, בימי שפוט השופטים, ועמד בעז ובית דינו והסכים שאלת שלום בשם, שנאמר, והנה בעז בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים י"י עמכם, וכן המלאך אומ' לגדעון, י"י עמך גבור החיל (שופטים ו: יב).
2
ג׳(ז) מגלת אסתר. מה עשו מרדכי ואסתר? [ר' חונה ור' ירמיה בשם ר' שמואל] בר' יצחק אמרי, כתבו אגרות ושלחו לכל בני הגולה, ואמרו להם, מקבלין [אתם] עליכם להיות עושים שני הימים האלה? שלחו ואמרו, לא דיינו צרותיו של המן, ואתם מטריחים עלינו לעשות את שני הימים האלה. שלחו ואמרו להם, חייכם, אם מן הדבר הזה אתם מתייראים, הרי היא כתובה בארכיים, הלא הם כתובים בספר דברי הימים [למלכי מדי ופרס] (אסתר י: ב). מה עשו? כתבו אגרת שנייה ושלחו להם, לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית (אסתר ט: כט). ר' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן, שמנים וחמשה זקנים וכמה נביאים, היו מצטערים על הדבר הזה, אלה המצות אשר צוה י"י את משה (ויקרא כז: לד) אלה - אין להוסיף ואין לגרוע. אין נביא עוד עתיד לחדש דבר מעתה, ומרדכי ואסתר מבקשים לחדש עלינו דבר אחד חדש? עד שהאיר הב"ה את עיניהם, ומצאו אותה כתובה בתורה, בנביאים, ובכתובים: בתורה - כתו' זאת זכרון בספר (שמות יז: יד), ובנביאים - אז נדברו יראי י"י איש אל רעהו [ויקשב י"י וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו] (מלאכי ג: טז), ובכתובים - הלא הם כתובים על ספר דברי הימים (אסתר י: ב). [רב] ור' חנינא ור' יונתן [ור' שמואל בר נחמן, ור' אחא ובר קפרא, אמרי], המגלה הזאת נאמרה למשה, שכל מה שהיה ועתיד להיות הראהו למשה, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ומנין שהסכים הב"ה עמהם? אמ' רב, וקבלו היהודים אין כת' אלא וקבל (אסתר ט: כז), רבן של יהודים קבלו.
3
ד׳(ח) ומעשרות. ר' ברכיה [ור' קריצפי בשם ר' יוחנן], בעון תרומות ומעשרות גלו ישראל. [ר' שמעון בר אבא בשם] ר' יוחנן אמר, כיון שגלו נפטרו, והן חייבו עצמן מאיליהן. מה עשו אנשי כנסת הגדולה? כתבו ספר ושטחוהו בעזרה ומצאו אותו חתום בשחרית, הה"ד ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכותבים על החתום (נחמיה י: א). כתוב א' אומר על החתום, וכתוב א' אומר על החתומים (שם: ב). על החתום - זה ב"ד שלמעלה. ועל החתומים - זה ב"ד שלמטן. ויש אומרים, אף חרמה של יריחו כך. אמ' ר' יהושע בר אבין, חטא ישראל (יהושע ז: יא) ולא יהושע גזר? אף הקב"ה הסכים עמו.
4