רות רבה (לרנר) ה׳:ו׳Ruth Rabbah (Lerner) 5:6
א׳[גושי הלום ואכלת מן הלחם וטבלת פתך בחומץ ותשב מצד הקוצרים ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר] (רות ב: יד). ר' יודן אמר [בה] שית שיטין.
1
ב׳גושי הלום מדבר בדוד [גושי הלום] - קריבי למלכות. אין הלום אלא מלכות, שנא' כי הביאותני עד הלום (ש"ב ז: יח). ואכלת מן הלחם - זו לחמה של מלכות. וטבלת פתך בחומץ - אלו הייסורין, [שנ' י"י באפך תוכיחני] (תהלים ו: ב). ותשב מצד הקוצרים - שניצדה מלכותו לשעה, דאמר ר' הונא, כל אותן ששה חדשים שהיה בורח מאבשלום לא עלו מן המנין, ובשעירא היה מתכפר לו כהדיוט. ויצבוט לה קלי - שחזרה מלכותו, עתה ידעתי כי הושיע י"י משיחו (תהלים כ: ז) ותאכל ותשבע ותותר, ותאכל - בעולם הזה. ותשבע - לימות המשיח. ותותר - לעתיד לבא.
2
ג׳ד"א: גושי הלום מדבר בשלמה [גושי הלום] - קריבי למלכות.
3
ד׳ואכלת מן הלחם - מלחמה של מלכות, ויהי לחם שלמה ליום אחד [שלשים כר סלת וששים כר קמח] (מ"א ה"ב). וטבלת פתך בחומץ - זה לכלוך מעשים. ותשב מצד הקוצרים - שניצדה מלכותו לשעה, דאמר ר' יוסי בר' חנינא, מלאך בא בדמות שלמה וישב לו על כסאו. והיה שלמה מחזר על פתחיהן של ישראל ועל בתי כנסיות ועל בתי מדרשות ואומר להם, אני קהלת הייתי מלך על ישראל [בירושלים] (קהלת א: יב). מה היתה אחת מהן עושה? היתה נותנת קערה של גריסין, ומכה אותו בקנה על ראשו ואומרת לו, שלמה יושב על כסאו, ואת אומר, אני שלמה בן דוד?
4
ה׳ויצבט לה קלי - שחזרה מלכותו. ותאכל ותשבע ותותר ותאכל - בעולם הזה. ותשבע - לימות המשיח. ותותר - לעתיד לבא.
5
ו׳ד"א: גושי הלום - מדבר בחזקיהו. גושי הלום - קריבי למלכות. ואכלת מן הלחם - זו לחמה של מלכות. וטבלת פתך בחומץ - אלו הייסורין, שנ' ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין (ישעיה לח: כא). ותשב מצד הקוצרים - שניצדה מלכותו לשעה, שנ' ויאמרו אליו כה אמר חזקיהו יום צרה ותוכחה (מ"ב יט: ג). ויצבט לב קלי] - שחזרה מלכותו שנא' וינשא לעיני כל הגוים [מאחרי כן] (דהי"ב לב: כג). ותאכל ותשבע ותותר [ותאכל - בעולם הזה. ותשבע - לימות המשיח. ותותר - לעתיד לבא].
6
ז׳ד"א: גושי הלום מדבר במנשה. [גושי הלום] - קריבי למלכות. ואכלת מן הלחם - מלחמה של מלכות. וטבלת פתך בחומץ - זה לכלוך מעשים רעים. ותשב מצד הקוצרים - שניצדה מלכותו ממנו לשעה, וידבר י"י אל מנשה ואל עמו [ולא הקשיבו ויבא י"י עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור] וילכדו את מנשה בחחים. (דבהי"ב לג: י - יא) מהו בחחים? ר' אבא בר כהנא אמר, כרמוניא. אמר ר' לוי בר חיתא, עשו לו מולי של נחשת והיו מסיקין את האור מתחתיו. והיה מצווח ואומר, צלם פלן שיזבי, כיון שראה שלא הועילוהו כלום אמר, זוכר אני שהיה אבא מקריני פסוק זה, בצר לך ומצאוך [כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד י"י אלקיך ושמעת בקולו] כי אל רחום י"י [אלקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם] (דברים ד: ל - לא). אנא צווח ליה, אין עני לי, הא טבית. ואין לא, הא כל אפיא שוין. באותה שעה עמדו כל מלאכי השרת וסתמו כל החלונות של מעלן. ואמרו לפניו, רבונו של עולם מי שהעמיד צלם בהיכל, אתה מקבלו בתשובה! אמר להם, אם איני מקבלו בתשובה, הריני נועל דלת לפני כל בעלי תשובה. מה עשה לו הקב"ה? חתר לו חתירה מתחת כסא כבודו, מקום שאין מלאך יכול לשלוט בו, הה"ד ויעתר לו (י"י) (דהי"ב לג: יג). אמר ר' לוי, בערבייא צווחין לעתירה חתירה. ויצבט לה קלי - שחזרה לו מלכותו, הה"ד וישיבהו ירושלם למלכותו (שם). במה השיבו? ר' שמואל [בר' יונה בשם ר' אחא] אמר, ברוח השיבו, כמד"א משיב הרוח. ותאכל ותשבע ותותר. [ותאכל - בעולם הזה. ותשבע - לימות המשיח. ותותר - לעתיד לבא]. ד"א: גושי הלום מדבר במלך המשיח. [גושי הלום] - קריבי למלכות. ואכלת מן הלחם - מלחמה של מלכות. וטבלת פתך בחומץ - אלו הייסורין, והוא מחולל מפשעינו (ישעיה נג: ה). ותשב מצד הקוצרים - שמלכותו עתידה לצוד ממנו לשעה, ואספתי את כל הגוים אל ירושלים [למלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים] (זכריה יד: ב). ויצבט לה קלי - שעתידה לחזור לו, והכה ארץ בשבט פיו [וברוח שפתיו ימית רשע] (ישעיה יא: ד). (אומר) [אומרים] למלך המשיח היכן אתה מבקש לדור? והוא אומר להם, הדא צריכא שאלה? על ציון הר קדשי (תהלים ב: ו). ר' ברכייא [בשם ר' לוי] אמר, כגואל הראשון כך גואל השני. מה גואל הראשון נגלה וחזר ונכסה, כך גואל השני. וכמה הוא נכסה מהם? ר' תנחומא אמר, שלשה חדשים, הה"ד ויפגעו את משה ואת אהרן (שמות ה: כ). אף הגואל השני חזר ונכסה מהם. וכמה הוא נכסה מהם? [ר' תנחומא בשם ר' חמא בר' חנינא,] ארבעים וחמשה יום, הה"ד ומעת הוסר התמיד [לתת שקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים] אשרי המחכה ויגיע [לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה] (דניאל יב: יב - יג). אילין יתירייא מה אינון? ר' יצחק [בן קצרתה משום ר' יונה], אלו מ"ה יום שהוא נכסה מהם, ואותן מ"ה יום קוטפין מלוח ואוכלין, הה"ד הקוטפים מלוח עלי שיח (איוב ל: ד). להיכן הוא מוליכן? מאן דאמר למדבר יהודה, ומאן דאמר למדבר סיחון ועוג. מאן דאמר למדבר יהודה, לכן הנה אנכי מפתה והולכתיה המדבר (הושע ב: טז). ומאן דאמר למדבר סיחון ועוג, עוד אושיבך באהלים כימי מועד (הושע יב: י). מי שהוא מאמין בו ממתין וחיה. ומי שאינו מאמין הולך אצל אומו' העולם והורגין אותו. א"ר יצחק [בר מריון], בסוף הב"ה נגלה עליהם ומוריד להם את המן, ואין כל חדש תחת השמש (קהלת א: ט).
7
ח׳ד"א גושי הלום מדבר ברות.
8
ט׳גושי הלום [קרובי להכא].
9
י׳ואכלת [מן] הלחם מלחמה של קוצרים.
10
י״אוטבלת פתך בחומץ שכן דרך הקוצרים להיות טובלין פתן בחומץ. [א"ר יוחנן, מכאן שמוציאין מיני חומצנין לגרנות].
11
י״בותשב מצד הקוצרים ממש.
12
י״גויצבט לה קלי חליל זעיר בשתי אצבעותיו. אמ' ר' יצחק, אשתמע מינה תרתי: או ברכה שרת בתוך ידיו של אותו צדיק, או ברכה שרתה בתוך מעיה של אותה צדקת. אלא מה כתיב, ותאכל ותשבע ותותר, נראין דברים ששרתה ברכה בתוך מעיה של אותה צדקת.
13
י״דא"ר יצחק בר מריון, בא הכתוב ללמדך שאם יהא אדם עושה מצוה יהא עושה בלב שלם. שאלו היה ראובן יודע שהב"ה מכתיב לו, וישמע ראובן ויצילהו מידם (בראשית לז: כא), [בכתפו] היה מוליכו לאביו. ואלו היה אהרן יודע שהב"ה מכתיב לו, וגם הנה הוא יוצא לקראתך (שמות ד: יד), בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו. ואלו היה בעז יודע שהב"ה מכתיב לו, ויצבט לה קלי, עגלים פטומין היה מאכילה. ר' כהן ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר, לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה. ועכשיו עושה, מי כותבה? אליהו ומלך המשיח, והב"ה חותם על ידיהם, הה"ד אז נדברו [יראי י"י] איש אל רעהו [ויקשב י"י וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי י"י ולחושבי שמו] (מלאכי ג: טז).
14