רות רבה (לרנר) ו׳Ruth Rabbah (Lerner) 6
א׳חצות לילה אקום להודות [לך על משפטי צדקך]. (תהלים קיט: סב) א"ר [פנחס בשם ר'] אלעזר [בר' מנחם], כנור ונבל היה תלוי למעלה מראשותיו של דוד [וכיון שהגיע חצות לילה היה עומד ומנגן בהם. אמר ר' לוי, כנור היה תלוי על מטתו של דוד] וכיון שהיה מגיע חצות לילה היה רוח צפונית מנשבת בו, והיה מנגן מאליו, הה"ד והיה כנגן המנגן (מ"ב ג: טו), והיה כנגן במנגן אין כתיב כאן, אלא והיה כנגן המנגן, מאליו היה מנגן. והיה דוד שומע קולו ועומד ועוסק בתורה. והיו כל ישראל אומרים, דרך כל המלכים לעמוד בשלש שעות ואתה חצות לילה. מיד, כל ישראל עומדין ועוסקים בתורה, הוא שדוד אמר, עורה כבודי [עורה הנבל וכנור אעירה שחר] (תהלים נז: ט). אתער יקרי, דלית יקרי קדם יקריה דברייה כלום. אורחא דארעא שחרא מעורר לאינשי, אנא מעורר לשחרא.
1
ב׳על משפטי צדקך משפטים שהבאת על פרעה, דכתי' וינגע י"י, את פרעה (בראשית יב: יז). וצדקות שעשית עם אברהם ושרה.
2
ג׳ד"א: [על] משפטי צדקך משפטים שהבאת על המצרים, וצדקות שעשית עם אבותינו במצרים, שלא היה בידם מצות שיתעסקו בהם ויגאלו [ונתת להם שתי מצות שיתעסקו בהן ויגאלו] ואלו הן: דם פסח ודם מילה. [אמ' ר' לוי, באותה הלילה נתערב דם פסח עם דם מילה], שנא' ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך (יחזקאל טז: ו), דמך לא נאמר אלא דמיך.
3
ד׳ד"א: על משפטי צדקך על משפטים שהבאת על עמונים ועל מואבים, וצדקות שעשית עם זקני וזקנתי. שאלו החיש לה קללה אחת, מהיכן הייתי בא? ונתת בלבו ברכה, שנא' ברוכה את בתי לי"י (רות ג: י).
4
ה׳חרדת אדם יתן מוקש [ובוטח בי"י ישוגב] (משלי כט: כה). ר' עקיבא הוה סליק לרומי. אמר לבר ביתיה, אזיל וזבין לי חדא צבו שויא מן שוקא. אזל זבן ליה צפרין. אמר ליה, מפני [מה] הן שוות? [אמר ליה], מפני שהן מחרידות את האדם ושתות ליצוד. קרא עליו הפסוק הזה, חרדת אדם יתן מוקש.
5
ו׳[חרדת אדם יתן מוקש] חרדה שהחריד יעקב ליצחק דכתי' ויחרד יצחק חרדה (בראשית כז: לג). יתן מוקש בדין היה שיקללנו אלא, ובוטח בי"י ישוגב נתן בלבו וברכו גם (בר"כ) ברוך יהיה (בראשית שם).
6
ז׳ד"א: חרדת אדם יתן מוקש חרדה שהחרידה רות לבעז, ויהי בחצי הלילה [ויחרד האיש וילפת] (רות ג: ח) יתן מוקש - בדין היה שיקללנה אלא, ובוטח בי"י ישוגב נתן בלבו וברכה, שנא' ברוכה את בתי לי"י (רות ג: י).
7
ח׳וילפת (רות ג: ח) לפפתו כחזזית. התחיל ממשמש בשערה. אמר, רוחות אין להם שער. אמר לה, מה את? רוח או אשה? אמרה לו, אשה. [אמר לה,] פנויה או אשת איש? אמרה לו, פנויה. [אמר לה,] טהורה או טמאה? אמרה לו, טהורה. והנה אשה טהורה מכל הנשים שוכבת מרגלותיו. ויאמר, מי את? ותאמר, אנכי רות אמתך (רות ג: ט).
8
ט׳[ופרשת כנפיך על אמתיך כי גואל אתה] א"ר ברכייה, ארורים הרשעים. להלן כתיב, ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי (בראשית לט: יב) כבהמה. ברם הכא, ופרשת כנפיך על אמתך.
9
י׳ויאמר ברוכה את בתי לי"י (רות ג: י) א"ר יוחנן, לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך אחר זקן לברכו. בעז בן שמנים שנה (ו') היה ולא נפקד. וכיון שנתפללה עליו אותה צדקת נפקד, ותאמר נעמי לכלתה ברוך הוא לי"י (רות ב: כ). א"ר שמעון בן לקיש, רות בת ארבעים שנה היתה ולא נפקדה וכיון שנתפלל עליה אותו צדיק מיד נפקדה, ויאמר ברוכה את בתי לי"י ויתן י"י לה הריון ותלד בן (רות ד: יג). הריון בגימטרייא רע"א ימים שהולד דר במעי אמו. מכאן אמרו, תלמידי חכמים אין משמשין מטותיהן אלא בלילי רביעיות ובלילי שבתות, שומ' שנא' והיה כעץ שתול על פלגי מים (התלים א: ג). ורבנן אמרין, שניהם לא נפקדו אלא מברכותיהם של זקנים, ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים (רות ד: יא).
10
י״אהיטבת חסדך האחרון מן הראשון [לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר] (רות ג: י) אמר ר' שמואל בר רב יצחק, אוהבת אשה בחור מסכן מזקן עשיר.
11
י״בועתה בתי אל תיראי [כל אשר תאמרי אעשה לך] (רות ג: יא) מה שאת מבקשת אעשה. ואם כן, כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את.
12
י״גועתה [כי אמנם] כי אם גואל אנכי (רות ג: יב) אם כתב ולא קרי. אמר לה, כי אם אגאל אותך, כי יש גואל קרוב ממני, והוא כועס שהוא קרוב ממני. אלא אם יגאל אותך יגאל. ואם לאו, כי גואל אנכי - בעצמי אגאל אותך. ומי זה הוא? טוב (רות ג: יג) ר' אומר טאב. ר' שמעון אומר, סאב. ד"א: טאב טוב אלימלך בעז אחים. ר' יהושע בן לוי, סאב, סלמון אלימלך בעז אחים. התיבון ליה, והא כתיב אשר לאחינו לאלימלך (רות ד: ג)? אמר להם, אין אדם נמנע מלקרות לדודו אחיו.
13
י״דליני הלילה (רות ג: יג) הלילה הזה את לנה בלא איש, ואין לילה אחרת את לנה בלא איש. והיה בבקר אם יגאלך טוב אם יגאלך הרי זה טוב, טוב אחרית דבר מראשיתו (קהלת ז: ח). ר' מאיר הוה יתיב דריש בבית מדרשא דטבריא והוה אלישע בן אבויה רביה גייז בשוקא, רכיב על סוסיא בשבתא. אמרין ליה לר' מאיר, הא אלישע רבך גייז בשוקא. נפק לגביה אמ' ליה, במה הויתה עסיק? אמ' ליה, וי"י ברך את אחרית איוב מראשיתו (איוב מב: יב). אמ' ליה, ומאי אמרת ביה? אמ' ליה, ברך שהכפיל לו ממונו, אמ' ליה, עקיבא רבך לא אמ' כך אלא, וי"י ברך את אחרית איוב מראשיתו, בזכות תשובה ומעשים טובים שהיו בידו מראשיתו.
14
ט״ואמ' ליה, ומאי אמרת תובן? [א"ל,] טוב אחרית דבר מראשיתו (קהלת שם). אמ' ליה, ומאי אמרת ביה? אמ' ליה, יש לך אדם עושה סחורה בנערותו והוא מפסיד, ובזקנותו הוא משתכר בה, הרי טוב אחרית דבר מראשיתו. יש לך אדם שהוא מוליד בנים בנערותו והן מתים, ובזקנותו מוליד והן מתקיימין, הרי טוב אחרית דבר מראשיתו. יש לך אדם שהוא עושה מעשים רעים בנערותו, ובזקנותו הוא עושה מעשים טובים, הרי טוב אחרית דבר מראשיתו. יש לך אדם שהוא למד תורה בנערותו ומשכחה, ובזקנותו הוא חוזר עליה, הרי טוב אחרית דבר מראשית.
15
ט״זאמ' ליה, עקיבא רבך לא כך אמ' אלא, טוב אחרית דבר מראשיתו כשהוא טוב מראשיתו. ובי היה המעשה. אבויה אבא היה מגדולי הדור וכשבא למולני קרא [לכל] גדולי ירושלים, וקרא לר' אליעזר ור' יהושע עמהן. וכשאכלו ושתו שרון אלין אמרין מזמורין ואלין אמרין אלפבטרין. אמ' ר' אליעזר לר' יהושע, אילין עסיקין בדידהון ואילין בדידהון, ואנן לית אנן עסיקין בדידן? מיד התחילו בתורה ומן התורה לנביאים, ומן הנביאים לכתובים, והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני, והיה האש מלהטת סביבותיהן. עלה אבויה אבא, אמ' להן, רבותי מפני מה באתם לשרוף ביתי? אמרו לו, חס ושלום עסוקים היינו בתורה, ומן התורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני והאש מלהטת סביבותינו. עיקר נתינתן מסיני, לא באש נתנו שנ' וההר בוער באש עד לב השמים (דברים ד: יא)? אמ', הואיל וכך גדול כחה של תורה, הבן הזה אם מתקיים לי אני נותנו לתורה ועל ידי שלא היתה מחשבתו לשם שמים לא נתקיימה בי תורתי.
16
י״זאמ' ליה. ומה אמרת תובן? [אמ' ליה,] לא יערכנה זהב וזכוכית (איוב כח: יז). אמ' ליה, ומאי אמרת ביה? אמ' ליה, אלו דברי תורה שהן קשין לקנות ככלי זהב, ונוחין לאבד ככלי זכוכית. אמ' ליה, עקיבא רבך לא כך אמ' אלא, מה כלי זהב וזכוכית אם נשברו יש להן תקנה, כך תלמיד חכם שאיבד את משנתו יכול הוא לחזור עליה. אמ' ליה, ר' מאיר חזור לאחורך! [אמ' ליה, למה? אמ' ליה,] עד כאן תחום שבת. [אמ' ליה, מנן את ידע? אמ' ליה, מטלפי סוסי שכבר הלך אלפים אמה]. אמ' ליה, כל הדין חכמתא אית בך, ולית את חזר בך? אמ' ליה, לית בחילי. אמ' ליה, למה? אמ' ליה, רוכב הייתי על הסוס ומטייל אחורי בית המקדש ביום הכפורים שחל להיות בשבת ושמעתי בת קול מפוצצת ואומ', שובו בנים שובבים (ירמיה ג: יד) שובו אלי ואשובה אליכם (מלאכי ג: ז) חוץ מאלישע בן אבויה, שהיה יודע כחי וגבורתי והוא מרד בי.
17
י״חומהיכן היה לו המעשה הזה? אמרו, פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת גינוסר, וראה אדם אחד שעולה לראש הדקל ונטל את האם על הבנים וירד בשלום. ובמוצאי שבת, ראה אדם אחד עולה לראש הדקל ושלח [את] האם ונטל [את] הבנים וירד והכישו נחש ומת. אמ', כת' שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח [לך למען ייטב לך והארכת ימים] (דברים כב: ז) היכן הוא טובו של זה? והיכן אריכות ימיו של זה? ולא ידע שדרשה ר' עקיבא בצבורא למען ייטב לך - בעולם שכולו טוב, והארכת ימים - בעולם שכולו ארוך. ויש אומ': על ידי שראה לשונו של ר' יהודה הנחתום נתון בפי הכלב. אמ', מה אם הלשון שיגע בתורה כל ימיו כך, לשון שאינו יגע על אחת כמה וכמה. אמ' אם כן לא מתן שכרן לצדיקים ולא תחית המתים. ויש אומ': על ידי שהיתה אמו מעוברת בו ועברה על בתי ע"ז והריחה ונתנו לה מאותה המין ואכלה והיה מפעפע בכריסה כריסה של חכינא.
18
י״טלאחר ימים חלה אלישע בן אבויה. אתון אמרי ליה לר' מאיר, אלישע רבך חולה. אזל לגביה. אמ' ליה, חזור בך. אמ' ליה, ועד כדון מקבלין? אמ' ליה, ולא כת' תשב אנוש עד דכא (תהלים צ: ג) עד דכדוכה של נפש. באותה שעה בכה אלישע בן אבויה ומת. והיה ר' מאיר שמח ואומ', דומה לי שמתוך תשובה נסתלק ר'. וכיון שקברוהו באת האור לשרוף את קברו. אתון אמרין ליה לר' מאיר, קבר רבך נשרף. יצא ופרס עליו טליתו אמ', ליני הלילה בעולם הזה שכולו לילה והיה בבקר לעולם הבא שכולו בקר. אם יגאלך טוב יגאל זה הב"ה, שנ' טוב י"י לכל (תהלים קמה: ט). ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי י"י שכבי עד הבקר [ודמכת] ליה.
19
כ׳אמרין ליה, ר' לעלמא דאתי אין אמרין לך מאן את בעי, לאבוך או לרבך, מה תימר? אמ' [להון,] אנא אימר להון אבא ואחר כך ר'. אמרין ליה, ושמעין לך אינון? אמ' להון, ולאו מתניתא היא, מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין, עם התפילין, מצילין את אלישע בן אבויה בזכות תורתו.
20
כ״אלאחר ימים באו בנותיו ותובעות צדקה אצל רבינו. אמ', אל יהי לו מושך חסד ואל יהי חונן ליתומיו (תהלים קט: יב). אמרין, רבי, לא תסתכל בעובדוהי אסתכל לאוריתיה. באותה שעה בכה רבי וגזר עליהון שיתפרנסו. אמ', מה מי שלא היתה תורתו לשום שמים כך העמיד, מי שתורתו לשום שמים על אחת כמה וכמה. אמרו עליו על אלישע בן אבויה, שלא היתה העזרה ננעלת על אדם חכם וגבור בתורה בישראל כמותו. וכיון שהיה מדבר ודורש בלשכת הגזית או בבית המדרש של טברייא, היו כל החברים עומדים על רגליהם ומאזנים לדבריו, ואח"כ באים כלם ונושקין אותו על ראשו. אם בטבריא כך, קל וחמר בשאר מדינות ובשאר עיירות.
21
כ״בא"ר יוסי, שלשה הן שבא יצרן לתוקפן ונזדרזו עליו ונשבעו לו. ואלו הן: יוסף ודוד ובעז. יוסף אמר, איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים (בראשית לט: ט). ר' הונא בשם ר' אידי אמר, לא שבק קרייא כלום, וחטאתי לי"י אין כתי' כאן אלא וחטאתי לאלקים, [לאלקים] אין אני עושה הרעה הגדולה הזאת. דוד אמר, ויאמר (י"י) חי י"י כי אם י"י יגפנו. (ש"א כו: י) למי נשבע? ר' אלעזר אומר, ליצרו נשבע. ור' שמואל בר נחמן אמר, לאבישי בן צרויה נשבע, חי י"י אם תפגע בו, אני מערב את דמיך בדמו. בעז [אמר], חי י"י שכבי עד הבקר. א"ר יודן, כל אותו הלילה היה יצרו מקטרגו ואומר, את פנוי ומבקש אשה והיא פנויה ומבקשת איש, עמוד ובעלה ותהי לך לאשה. ונשבע ליצרו ואמר לו, חי י"י אם אגע בה. ולאשה אמר, שכבי עד הבקר. ר' חוני' אמר, גבר חכם בעוז (משלי כד: ה) [גבר] חכם בעז. ואיש דעת מאמץ כח (שם) שנזדרז על יצרו בשבועה.
22