רות רבה (לרנר) ז׳Ruth Rabbah (Lerner) 7
א׳ותשכב מרגלותיו עד הבקר (רות ג: יד) מלמד ששוכבת מרגלותיו.
1
ב׳ותקם בטרם [יכיר אש את רעהו] א"ר ברכיא, בטרום כתי'. מלמד שעשת ו' שעות כמנין ו' שוכבת מרגלותיו, ולא נגע בה. ויאמר אל יודע כי באה האשה למי אמר? ר' מאיר אמר, לבן ביתו. א"ר הונא [ור' ירמיה בשם ר' שמואל ב"ר יצחק], כל אותה הלילה היה בעז שטוח על פניו ואמר, רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שלא נגעתי בה. יהי רצון מלפניך י"י אלקי ואלקי אבותי, אל יודע כי באה האשה הגרן, שלא יתחלל בי שם שמים.
2
ג׳ויאמר הבי המטפחת (רות ג: טו) הביא כתב. מלמד שהיה מדבר עמה בלשון זכר, שלא ירגיש בו בריה.
3
ד׳ואחזי בה ותאחז בה מלמד שחגרה מתניה כזכר.
4
ה׳וימד שש שעורים וישת עליה א"ר סימון, [דרש בר קפרא בציפורין,] וכי דרכה להנשא בשש סאין, או דרכו של מלך לישא בשש סאים? א"ר יודן בר' סימון, בזכות ששה, יצאו ששה, ובכל אחד ששה, ונתברך בששה. דוד חזקיה, יאשיה, דניאל, חנניא מישאל ועזריא, ומלך המשיח. דוד, יודע נגן (ש"א טז: יח). חזקיה, פלא יועץ (ישעיה ט: ה). יאשיה, וכמהו (מ"ב כג: כה). דניאל, די רוח יתירא (דניאל ה: יב). חנניא, מישאל, ועזריא לאחד נחשבו, ילדים אשר אין בהם כל מום וג' (שם א: ד). מלך המשיח, ונחה עליו וג' (ישעיה יא: ב). וימד שש שעורים נתברך בשש ברכות, דא"ר יצחק, כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, שנא' הלא פרוס לרעב לחמך (שם נח: ז). ועמדו ממנו ששה צדיקים, וכל אחד משש מידות: דוד וחזקיה, יאשיה, חנניא, מישאל ועזריא, דניאל, ומלך המשיח. דוד, יודע נגן וגבור חיל וגו' (ש"א שם). חזקיה, פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום למרבה המשרה (ישעיה ט: ה - ו). לם רבה כתב, ולית כת' בקריאה מם סתומה באמצע תיבה. ולמד שלו גדול מכל למד שבתורה, למה? שבקש הב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב וחיילותיו גוג ומגוג, וכיון שלא אמר שירה נסתם [המי"ם]. למד שלו גדול למה? שהיה גדול בחכמה וביראה שלא עמד בכל מלכי יהודה כמותו שלא חטא מימיו. שכך כתב, אנא י"י זכר נא את אשר התהלכתי לפניך [באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי], לפיכך רבהו הכתוב.
5
ו׳ודכותה: אדם שת אנוש (דהי"א א: א) ראש דברי הימים. אלף אדם גדול שבמקרא אין כמותו, שאדם [בו] התחיל הב"ה לבראת את הכל, ובו גמר את הכל. כיצד? ברא אותו והניחו גולם, וביום הששי נפח בו נשמה. ולמה לא נפח בו נשמה מיום ראשון? שלא יאמרו הבריות אדם ברא עמו את העולם. ומנין שהתחיל עמו בבריאה? שכן כתב, אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (בראשית ב: ד). מה כתיב אחריו? וכל שיח השדה [וגו'] (שם: ה) ואיד יעלה מן הארץ [וגו'] (שם: ו). מה כתיב אחריו? וייצר י"י אלקים [את האדם] מן האדמה (שם: ז). ואחר כל הענין [הזה הוא אומר, וייצר י"י אלקים את האדם מן האדמה (שם)]? ללמדך שאדם הראשון לבריאה. וכן הוא אומר, אחור וקדם צרתני (תהלים קלט: ה) אחור - שבו גמר את הכל, וקדם - שבו התחיל את הכל. וכיון שבא ליחס את העולם נתנו בראש ועשאו גדול, אלף שלו גדולה, ולעולם האב גדול מן הבן. ואם תאמר, תרח אין לו חלק לעולם הבא, היה גדול מאברהם, [אין] שאלולי תרח לא היה אברהם, ובישר הב"ה לאברהם שיש לו חלק לעולם הבא שנא' ואתה תבא אל אבותיך בשלום (בראשית טו: טו).
6
ז׳יאשיה, דכתי' והיה כעץ שתול על (פלגי) מים (ירמיה יז: ח). חנניא, מישאל, ועזריא, ילדים אשר אין בהם כל מום (דניאל א: ד). והלא שמנה הם? אלא חנניא מישאל ועזריא הואיל ומעלתן שוה, מנאן כאחד. דניאל, די רוח יתירא ביה וג' (שם ו: ד) מלך המשיח, ונחה עליו רוח י"י וג' (ישעיה יא: ב).
7
ח׳(ג) ויבא העיר ולא הוה צריך למימר אלא ותבא העיר, ואת אמר ויבא? אלא מלמד שהיה מהלך אחריה, שלא יפגעו בה אחד מן הבחורים.
8
ט׳ותבא אל חמותה ותאמר מי את בתי (רות ג: טז) וכי לא היתה מכירתה? אלא אמרה לה, פנויה את או אשת איש את? אמרה לה, פנויה, ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש.
9
י׳ותאמר שש השעורים האלה נתן לי (רות ג: יז) א"ר אלכסנדרי, בכל מקום שנכנסו ישראל [לא] יצאו ריקנין. בביזת הים, לא יצאו ריקנים. בביזת סיחון ועוג, לא יצאו ריקנים. בביזת שלשים ואחד מלך, לא יצאו ריקנים. נאמ' ריקם במצרים, והיה כי תלכון לא תלכו ריקם (שמות ג: כא). נאמר ריקם בעבד עברי, וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם (דברים טו: יג). נאמר ריקם בעולי רגלים, לא יראו פני ריקם (שמות כג: טו; שם לד: כ). ונאמר ריקם בצדיקייא אילין, כי אמר אלי אל תבואי ריקם אל חמותך. ולא כריקם שנאמ' ביוצאי מצרים, ולא כריקם שנא' בעבד עברי, ולא כריקם שנא' בעולי רגלים, ולא כריקם שנא' בצדיקייא, אלא כההיא דתנינן, הראיה שתי כסף והחגיגה מעה כסף.
10
י״אותאמר שבי בתי (רות ג: יח) [ר' חונא] ור' ירמיה [בשם ר' שמואל בר רב יצחק], הצדיקים הן שלהן הן ולאו שלהן לאו, כי לא ישקוט האיש [כי אם כלה הדבר היום].
11
י״בובעז עלה השער וישב שם והנה הגואל עובר אשר דבר בעז (רות ד: א) לאחורי תרעא הוה קאי? אמר ר' שמואל [בר נחמן]. אפי' היה בסוף העולם, הסיטו המקרא והביאו, שלא יהא אותו הצדיק יושב ומצטער בתוך יישובו. אמר ר' ברכייא, כך דרשו שני גדולי עולם, ר' אליעזר ור' יהושע. ר' אליעזר אומר, בעז עשה את שלו, ורות עשתה את שלה, [ונעמי עשתה את שלה]. אמר הב"ה, עלי לעשות את שלי.
12
י״גויאמר סורה שבה פה [פלוני אלמוני] ר' יהושע בן לוי אמר, פלוני אלמוני היה שמו. ר' שמואל [בר נחמן] אמר, אלם היה (זו) בדברי תורה. אמר, הראשונים לא מתו אלא על ידי שנטלו אותה, ואני הולך ליטול אותה? חס לי. לית אנא מערב זרעיתי. אין אנא מערב פסולת בבני. ולא היה יודע שכבר נתחדשה ההלכה, עמוני (דברים כג: ד) - ולא עמונית. מואבי (שם) - ולא מואבית.
13
י״דויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו (רות ד: ב) אמר ר' אלכסנדרי, מכאן שאין רשות לקטן לישב עד שנתן לו הגדול רשות. א"ר פנחס, מכאן לב"ד של מטה שאין ממנין זקנים בבית המשתאות. א"ר אלעזר בר' יוסי, מכאן לברכת חתנים שתהא בעשרה. א"ר יהודה בן פזי, לא סוף דבר בחור לבתולה אלא אפי' אלמון לאלמנה, עד שתהא בעשרה.
14
ט״וויאמר לגואל חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך [מכרה נעמי השבה משדה מואב. ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר קנה נגד היושבים ונגד זקני עמי] אם תגאל גאל (רות ד: ג - ד) לגואל אמר. ואם לא תגאל הגידה לי לבית דין אמר.
15
ט״זואדעה כי אין זולתך לגאול שלא תאמר יש לי אשה יש לי בנים, הריני כונסה לתוך הבית על מנת שלא להזדקק לה. כיון ששמע הגואל כן, אמר, ואי דהא אזלת רות.
16
י״זויאמר בעז ביום קנותך השדה [מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת המת] קנית (רות ד: ה) קניתי כת'. דא מסייעא לההיא דא"ר שמואל [בר נחמן], אלם היה בדברי תורה. [אמר, הראשונים לא מתו אלא על ידי שנטלו אותה, ואני הולך ליטול אותה? חס לי, לית אנא מערב זרעיתי. אין אנא מערב פסולת בבני. ולא היה יודע שכבר נתחדשה ההלכה, עמוני (דברים כג: ד) - ולא עמונית. מואבי (שם) - ולא מואבית].
17
י״חוזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה (רות ד: ז) ר' חנניא בר פפא פתר קרא בישראל. לשעבר היו משגיחין על הגאולה, זה אלי ואנוהו (שמות טו: ב) ועכשיו על התמורה, וימירו את כבודם [בתבנית שור אוכל עשב] (תהלים קו: כ), אין לך מנוול משור בשעה שהוא אוכל עשב.
18
י״ט[שלף איש נעלו ונתן לרעהו] חזרו להיות קונין בסנדל, דכתיב שלף איש נעלו ונתן לרעהו. חזרו להיות קונין בקציצה. מהו דין קציצה? אמ' ר' יוסי בר אבין, כל מי שמוכר אחוזתו לגוי, היו קרוביו מביאין חביות מלאות קליות ואגוזים ומשברין אותן לפני התינוקות. והתינוקות מלקטין ואומרין, נקצץ פלוני מאחוזתו. החזירה היו אומרים, חזר פלוני לאחוזתו. וכל מי שנושא אשה שאינה הוגנת לו, היו הקרובים מביאים חביות מלאות [קליות ואגוזים ומשברין אותו לפני התינוקות]. והתינוקות מלקטין ואומרין, נקצץ פלוני ממשפחתו. גרשה היו אומרים, חזר פלו' למשפחתו. חזרו להיות קונין בכסף ובשטר ובחזקה, ושלשתן בכתוב אחד. שדות בכסף יקנו (ירמיה לב: מד), הרי בכסף. וכתוב בספר וחתום (שם), הרי בשטר. והעד עדים (שם), אלו עידי חזקה. ר' אסי אמר, אין כסף נקנה בפחות משוה פרוטה, ואין קרקע נקנה בפחות משוה פרוטה. מילתא דר' אסי פליג אדר' חנינא, כל שקלים שבתורה סלעים, ובנביאים ליטרין, ובכתובים קנטרין. [אמ"ר יודן בן פזי,] חוץ משקלי עפרון שהן קנטרין. ולא דמי, הכא כתב כסף, ומה דא"ר חנינא שקלים. ולא כר' אליעזר שהיה אומר, הלוך קונה. וחכמים אומרים, אין הלוך קונה. תני, הילך בשדה בין לארכה בין לרחבה קנה עד מקום שהלך כדברי ר' אליעזר. וחכמים אומרים, לא קנה עד שיחזיק בכל. הכל מודים במוכר שביל לחבירו, כיון שהלך קנה.
19
כ׳ויאמר הגואל לבועז קנה לך וישלוף נעלו (רות ד: ח) נעלו של מי? רב ולוי. חד אמר, נעלו של בעז וחרנה אמר, נעלו של גואל. א"ר שמואל [בר נחמן], מסתברא כמאן דאמר נעלו של בעז, שכן דרך הלוקח להיות נותן ערבון.
20
כ״אודכוותה: ויתפוש אחיה בשלמה החדשה (מ"א יא: ל). שמלתו של מי? רב ולוי. חד אמר, שמלתו של ירבעם. וחרנה אמר, שמלתו של אחיה. אמר ר' שמואל [בר נחמן], מסתברא כמאן דאמ' שמלתו של אחיה, שכן דרך הצדיקים להיות קורעין בשעה שיש מחלוקת במלכות בית דוד.
21
כ״בודכוותה: ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע (ש"א טו: כז). מעילו של מי? רב ולוי. חד אמר, כנף מעילו של שאול. וחד אמר, כנף מעילו של שמואל. [אמר ר' שמואל בר נחמן, ומסתברא כמאן דאמר כנף מעילו של שמואל,] שכן דרך הצדיקים להיות קורעין בשעה שאין נטיעתן משובחת.
22
כ״גודכוותה: ולא עצר (בי) כח ירבעם עוד [בימי אביה ויגפהו י"י וימת] (דהי"ב יג: כ) אמר ר' שמואל [בר נחמן], את סבור ירבעם ניגף, לא ניגף אלא אביה. ולמה ניגף? ר' אבא בר כהנא [אמר], על ידי שהעביר פניהם של ישראל, שנא' הכרת פניהם ענתה בם (ישעיה ג: ט). ר' אמי אמר, ע"י שהעמיד עליהם שומרים שלשה ימים, עד שנשתנו צורת פניהם, דתנינן תמן: אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם. ר' תנחומא אמר, על ידי שהרג חמש מאות אלף בחור, ולא דיו אלא שהיה מפשיט עור פניהם כדי שלא יוכרו צורת פניהם לנשיהם. ועליהם ירמיה מקונן, עצמו לי אלמנותיו מחול ימים (ירמיה טו: ח). ר' יוחנן אמר, ע"י שחסרן ברבים שנא' ועמכם עגלי זהב [אשר עשה לכם ירבעם לאלהים] (דהי"ב יג: ח). ריש לקיש [אמר], ע"י שבזה כבוד אחיה השילוני, ויקבצו עליו אנשים ריקים בני בליעל (שם ז), קרא לאחיה השילוני בן בליעל. ורבנן אמרי, ע"י שבאת ע"ז לידו ולא בטלה, הה"ד וירדוף אביה אחרי ירבעם וילכד ממנו [את בית אל ואת בנותיה] (שם: יט) וכתיב וישם את האחד בבית אל (מ"א יב: כט). והרי דברי' קל וחמר, ומה אם [המלך] שהונה את המלך [נגפו הכתוב], הדיוט שהונה את ההדיוט על אחת כמה וכמה.
23
כ״דודכותה: וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו [מאת המלך דבר יום ביומו עד יום מותו] כל ימי חייו (מ"ב כה: כט) (ירמיה נב: לד). ימי חייו של מי? רב ולוי. חד אמר, ימי חייו של יהויכין. וחרינה אמר, ימי חייו של אויל מרודך. א"ר שמואל בר נחמן, מסתברא כמאן דאמר ימי חייו של יהויכין, שמשעה שהקב"ה נותן שלוה לצדיקים, אינו נוטלה מהם אלא הולכת עמהם לגן עדן.
24
כ״הודכותה: וישסף שמואל את אגג [וגו'] (ש"א טו: לג) א"ר [אבא] בר כהנא, חיתך בשרו זיתים זיתים והיה משליך לנעמיות, הה"ד יאכל בדי עורו יאכל בדיו בכור מות (איוב יח: יג), ביכר בו מיתה. ורבנן אמרי, העמיד ארבעה קונדיסין ומתחו עליהן. והיה צווח ואומר, אכן סר מר המות (ש"א טו: לב), היכן ממיתין את השרים מיתה מרה. ר' יצחק אמר, סירסו, כמה דאת אמר כאשר שכלה נשים [חרבך כן תשכל מנשים] אמך (שם: לג). אמר ר' לוי, אף משה רמזה מן התורה כי ינצו אנשים יחדיו... וקצותה את כפה (דברים כה: יא - יב) וכתיב, זכור את אשר עשה לך עמלק (שם: יז).
25
כ״וויאמרו כל העם אשר בשער [והזקנים עדים יתן י"י את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה] (רות ד: יא) א"ר יצחק, רחל היתה עיקרו של בית לפיכך, ורחל עקרה (בראשית כט: לא), עיקרה של בית. א"ר ברכייה, רוב מסובין משל לאה היו, לפיכך הוא עושה רחל עקרה. תני ר' שמעון בן יאחי, לפי שנאמרו דברים כנגד רחל, לפיכך נקראו ישראל [על שמה], רחל מבכה על בניה (ירמיה לא: יד). ולא סוף דבר על שמה, אלא על שם בנה, שנא' אולי יחנן י"י צבאות שארית יוסף (עמוס ה: טו). ולא סוף דבר על שם בנה אלא על שם בן בנה, הבן יקיר לי אפרים (ירמיה לא: יט). וכל גדול שבישראל על שם אפרים: ודוד בן איש אפרתי (ש"א יז: יב), וירבעם בן נבט אפרתי (מ"א יא: כו), מחלון וכליון אפרתים (רות א: ב).
26
כ״זויהי ביתך כבית פרץ [אשר ילדה תמר ליהודה מן הזרע אשר יתן י"י לך מן הנערה הזאת] (רות ד: יב) [אמרו,] כל בנים שעתיד הקב"ה ליתן לך יהיו מן הצדקת הזו.
27
כ״חודכוותה: ויעתר יצחק לי"י לנכח אשתו (בראשית כה: כא). מלמד שהיה יצחק שטוח כאן והיא שטוחה כאן. הוא אומר [כל בנים] שאתה עתיד [ליתן] לי יהיו מן הצדקת הזאת, והיא אומרת כן. ודכוותה: וברך עלי את אלקנה ואת אשתו (ש"א ב: כ). אמ' לו, כל בנים שאת עתיד להוליד יהיו מן הצדקת הזו.
28
כ״ט[מן הזרע אשר יתן לך י"י מן הנערה הזאת] א"ר תנחומא בשם ר' אבא, ונחיה מאבינו זרע (בראשית יט: לב). בן אין כתיב כאן אלא זרע. אותו זרע שהוא בא ממקום אחר. ואי זה זה? זה מלך המשיח.
29
ל׳ויקח בעז את רות ותהי לו לאשה (רות ד: יג) א"ר שמעון [בן לקיש], עיקר מיטרון לא היה לה, וגילף לה הב"ה עיקר מיטרון.
30
ל״אותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך י"י [אשר לא השבית לך גואל] היום (רות ד: יד) מה היום הזה שולט ברקיע, כך יהיה זרעך שולט ורודה בישראל. אמר ר' הונא, מברכותיהן של נשים לא נתקעקעה ביצתו של דוד בימי עתליא.
31
ל״בוהיה לך למשיב נפש [ולכלכל את שיבתך, כי כלתך אשר אהבתך ילדתו אשר היא טובה לך משבעה בנים] (רות ד: טו) ר' יודן אמר, משבעה ראשי אבות מפורשין להלן, אוצם הששי דוד השביעי (דהי"א ב: טו). ר' נחמיא אמר, משבעה המפורשין כאן: פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בעז (רות ד: יח - כא).
32