רות רבה (לרנר) ז׳:י״בRuth Rabbah (Lerner) 7:12
א׳ויאמר הגואל לבועז קנה לך וישלוף נעלו (רות ד: ח) נעלו של מי? רב ולוי. חד אמר, נעלו של בעז וחרנה אמר, נעלו של גואל. א"ר שמואל [בר נחמן], מסתברא כמאן דאמר נעלו של בעז, שכן דרך הלוקח להיות נותן ערבון.
1
ב׳ודכוותה: ויתפוש אחיה בשלמה החדשה (מ"א יא: ל). שמלתו של מי? רב ולוי. חד אמר, שמלתו של ירבעם. וחרנה אמר, שמלתו של אחיה. אמר ר' שמואל [בר נחמן], מסתברא כמאן דאמ' שמלתו של אחיה, שכן דרך הצדיקים להיות קורעין בשעה שיש מחלוקת במלכות בית דוד.
2
ג׳ודכוותה: ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע (ש"א טו: כז). מעילו של מי? רב ולוי. חד אמר, כנף מעילו של שאול. וחד אמר, כנף מעילו של שמואל. [אמר ר' שמואל בר נחמן, ומסתברא כמאן דאמר כנף מעילו של שמואל,] שכן דרך הצדיקים להיות קורעין בשעה שאין נטיעתן משובחת.
3
ד׳ודכוותה: ולא עצר (בי) כח ירבעם עוד [בימי אביה ויגפהו י"י וימת] (דהי"ב יג: כ) אמר ר' שמואל [בר נחמן], את סבור ירבעם ניגף, לא ניגף אלא אביה. ולמה ניגף? ר' אבא בר כהנא [אמר], על ידי שהעביר פניהם של ישראל, שנא' הכרת פניהם ענתה בם (ישעיה ג: ט). ר' אמי אמר, ע"י שהעמיד עליהם שומרים שלשה ימים, עד שנשתנו צורת פניהם, דתנינן תמן: אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם. ר' תנחומא אמר, על ידי שהרג חמש מאות אלף בחור, ולא דיו אלא שהיה מפשיט עור פניהם כדי שלא יוכרו צורת פניהם לנשיהם. ועליהם ירמיה מקונן, עצמו לי אלמנותיו מחול ימים (ירמיה טו: ח). ר' יוחנן אמר, ע"י שחסרן ברבים שנא' ועמכם עגלי זהב [אשר עשה לכם ירבעם לאלהים] (דהי"ב יג: ח). ריש לקיש [אמר], ע"י שבזה כבוד אחיה השילוני, ויקבצו עליו אנשים ריקים בני בליעל (שם ז), קרא לאחיה השילוני בן בליעל. ורבנן אמרי, ע"י שבאת ע"ז לידו ולא בטלה, הה"ד וירדוף אביה אחרי ירבעם וילכד ממנו [את בית אל ואת בנותיה] (שם: יט) וכתיב וישם את האחד בבית אל (מ"א יב: כט). והרי דברי' קל וחמר, ומה אם [המלך] שהונה את המלך [נגפו הכתוב], הדיוט שהונה את ההדיוט על אחת כמה וכמה.
4
ה׳ודכותה: וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו [מאת המלך דבר יום ביומו עד יום מותו] כל ימי חייו (מ"ב כה: כט) (ירמיה נב: לד). ימי חייו של מי? רב ולוי. חד אמר, ימי חייו של יהויכין. וחרינה אמר, ימי חייו של אויל מרודך. א"ר שמואל בר נחמן, מסתברא כמאן דאמר ימי חייו של יהויכין, שמשעה שהקב"ה נותן שלוה לצדיקים, אינו נוטלה מהם אלא הולכת עמהם לגן עדן.
5
ו׳ודכותה: וישסף שמואל את אגג [וגו'] (ש"א טו: לג) א"ר [אבא] בר כהנא, חיתך בשרו זיתים זיתים והיה משליך לנעמיות, הה"ד יאכל בדי עורו יאכל בדיו בכור מות (איוב יח: יג), ביכר בו מיתה. ורבנן אמרי, העמיד ארבעה קונדיסין ומתחו עליהן. והיה צווח ואומר, אכן סר מר המות (ש"א טו: לב), היכן ממיתין את השרים מיתה מרה. ר' יצחק אמר, סירסו, כמה דאת אמר כאשר שכלה נשים [חרבך כן תשכל מנשים] אמך (שם: לג). אמר ר' לוי, אף משה רמזה מן התורה כי ינצו אנשים יחדיו... וקצותה את כפה (דברים כה: יא - יב) וכתיב, זכור את אשר עשה לך עמלק (שם: יז).
6