רות רבה (לרנר) ז׳:ג׳Ruth Rabbah (Lerner) 7:3
א׳וימד שש שעורים וישת עליה א"ר סימון, [דרש בר קפרא בציפורין,] וכי דרכה להנשא בשש סאין, או דרכו של מלך לישא בשש סאים? א"ר יודן בר' סימון, בזכות ששה, יצאו ששה, ובכל אחד ששה, ונתברך בששה. דוד חזקיה, יאשיה, דניאל, חנניא מישאל ועזריא, ומלך המשיח. דוד, יודע נגן (ש"א טז: יח). חזקיה, פלא יועץ (ישעיה ט: ה). יאשיה, וכמהו (מ"ב כג: כה). דניאל, די רוח יתירא (דניאל ה: יב). חנניא, מישאל, ועזריא לאחד נחשבו, ילדים אשר אין בהם כל מום וג' (שם א: ד). מלך המשיח, ונחה עליו וג' (ישעיה יא: ב). וימד שש שעורים נתברך בשש ברכות, דא"ר יצחק, כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, שנא' הלא פרוס לרעב לחמך (שם נח: ז). ועמדו ממנו ששה צדיקים, וכל אחד משש מידות: דוד וחזקיה, יאשיה, חנניא, מישאל ועזריא, דניאל, ומלך המשיח. דוד, יודע נגן וגבור חיל וגו' (ש"א שם). חזקיה, פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום למרבה המשרה (ישעיה ט: ה - ו). לם רבה כתב, ולית כת' בקריאה מם סתומה באמצע תיבה. ולמד שלו גדול מכל למד שבתורה, למה? שבקש הב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב וחיילותיו גוג ומגוג, וכיון שלא אמר שירה נסתם [המי"ם]. למד שלו גדול למה? שהיה גדול בחכמה וביראה שלא עמד בכל מלכי יהודה כמותו שלא חטא מימיו. שכך כתב, אנא י"י זכר נא את אשר התהלכתי לפניך [באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי], לפיכך רבהו הכתוב.
1
ב׳ודכותה: אדם שת אנוש (דהי"א א: א) ראש דברי הימים. אלף אדם גדול שבמקרא אין כמותו, שאדם [בו] התחיל הב"ה לבראת את הכל, ובו גמר את הכל. כיצד? ברא אותו והניחו גולם, וביום הששי נפח בו נשמה. ולמה לא נפח בו נשמה מיום ראשון? שלא יאמרו הבריות אדם ברא עמו את העולם. ומנין שהתחיל עמו בבריאה? שכן כתב, אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (בראשית ב: ד). מה כתיב אחריו? וכל שיח השדה [וגו'] (שם: ה) ואיד יעלה מן הארץ [וגו'] (שם: ו). מה כתיב אחריו? וייצר י"י אלקים [את האדם] מן האדמה (שם: ז). ואחר כל הענין [הזה הוא אומר, וייצר י"י אלקים את האדם מן האדמה (שם)]? ללמדך שאדם הראשון לבריאה. וכן הוא אומר, אחור וקדם צרתני (תהלים קלט: ה) אחור - שבו גמר את הכל, וקדם - שבו התחיל את הכל. וכיון שבא ליחס את העולם נתנו בראש ועשאו גדול, אלף שלו גדולה, ולעולם האב גדול מן הבן. ואם תאמר, תרח אין לו חלק לעולם הבא, היה גדול מאברהם, [אין] שאלולי תרח לא היה אברהם, ובישר הב"ה לאברהם שיש לו חלק לעולם הבא שנא' ואתה תבא אל אבותיך בשלום (בראשית טו: טו).
2
ג׳יאשיה, דכתי' והיה כעץ שתול על (פלגי) מים (ירמיה יז: ח). חנניא, מישאל, ועזריא, ילדים אשר אין בהם כל מום (דניאל א: ד). והלא שמנה הם? אלא חנניא מישאל ועזריא הואיל ומעלתן שוה, מנאן כאחד. דניאל, די רוח יתירא ביה וג' (שם ו: ד) מלך המשיח, ונחה עליו רוח י"י וג' (ישעיה יא: ב).
3
ד׳(ג) ויבא העיר ולא הוה צריך למימר אלא ותבא העיר, ואת אמר ויבא? אלא מלמד שהיה מהלך אחריה, שלא יפגעו בה אחד מן הבחורים.
4