סנהדרין קי״אSanhedrin 111

א׳מַאי ״אָמֵן״? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: ״אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן״.

ב׳״לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לְמִי שֶׁמְּשַׁיֵּיר אֲפִילּוּ חוֹק אֶחָד. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָא נִיחָא לְמָרַיְיהוּ דְּאָמְרַתְּ לְהוּ הָכִי, אֶלָּא אֲפִילּוּ לֹא לָמַד אֶלָּא חוֹק אֶחָד.

ג׳(שֶׁנֶּאֱמַר) ״וְהָיָה בְכׇל הָאָרֶץ נְאֻם ה׳ פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ וְהַשְּׁלִישִׁית יִוָּתֶר בָּהּ״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: שְׁלִישִׁי שֶׁל שֵׁם. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: לָא נִיחָא לְמָרַיְיהוּ דְּאָמְרַתְּ לְהוּ הָכִי, אֶלָּא אֲפִילּוּ שְׁלִישִׁי שֶׁל נֹחַ.

ד׳״כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: דְּבָרִים כִּכְתָבָן. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: לָא נִיחָא לֵיהּ לְמָרַיְיהוּ דְּאָמְרַתְּ לְהוּ הָכִי, אֶלָּא אֶחָד מֵעִיר מְזַכֶּה כָּל הָעִיר כּוּלָּהּ, וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה מְזַכִּין כָּל הַמִּשְׁפָּחָה כּוּלָּהּ. יָתֵיב רַב כָּהֲנָא קַמֵּיהּ דְּרַב וְיָתֵיב וְקָאָמַר: דְּבָרִים כִּכְתָבָן. אֲמַר לֵיהּ רַב: לָא נִיחָא לֵיהּ לְמָרַיְיהוּ דְּאָמְרַתְּ לְהוּ הָכִי, אֶלָּא אֶחָד מֵעִיר מְזַכֶּה כָּל הָעִיר, וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה מְזַכִּין כָּל הַמִּשְׁפָּחָה.

ה׳חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה קָא חָיֵיף רֵישֵׁיהּ וְסָלֵיק וְיָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרַב. אֲמַר לֵיהּ: ״וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים״. אֲמַר לֵיהּ: מֵילָט קָא לָיְיטַתְּ לִי? אֲמַר לֵיהּ: קְרָא קָאָמֵינָא, לֹא תִּמָּצֵא תּוֹרָה בְּמִי שֶׁמְּחַיֶּה עַצְמוֹ עָלֶיהָ.

ו׳תַּנְיָא: רַב סִימַאי אוֹמֵר, נֶאֱמַר: ״וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם״, וְנֶאֱמַר: ״וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם״. מַקִּישׁ יְצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם לְבִיאָתָן לָאָרֶץ. מָה בִּיאָתָן לָאָרֶץ – שְׁנַיִם מִשִּׁשִּׁים רִיבּוֹא, אַף יְצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם – שְׁנַיִם מִשִּׁשִּׁים רִיבּוֹא. אָמַר רָבָא: וְכֵן לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם״.

ז׳תַּנְיָא: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי, פַּעַם אַחַת נִכְנַסְתִּי לַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם. מָצָאתִי זָקֵן אֶחָד וְאָמַר לִי: בֹּא וְאַרְאֶךָּ מָה עָשׂוּ אֲבוֹתַי לַאֲבוֹתֶיךָ. מֵהֶם טִבְּעוּ בַּיָּם, מֵהֶם הָרְגוּ בַּחֶרֶב, מֵהֶם מָעֲכוּ בְּבִנְיָן. וְעַל דָּבָר זֶה נֶעֱנַשׁ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה״.

ח׳אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חֲבָל עַל דְּאָבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְחִין. הֲרֵי כַּמָּה פְּעָמִים נִגְלֵיתִי עַל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדַּי, וְלֹא הִרְהֲרוּ עַל מִדּוֹתַי, וְלֹא אָמְרוּ לִי ״מַה שְּׁמֶךָ״. אָמַרְתִּי לְאַבְרָהָם ״קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאׇרְכָּהּ וּלְרׇחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה״. בִּקֵּשׁ מָקוֹם לִקְבּוֹר אֶת שָׂרָה וְלֹא מָצָא, עַד שֶׁקָּנָה בְּאַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, וְלֹא הִרְהֵר עַל מִדּוֹתַי.

ט׳אָמַרְתִּי לְיִצְחָק: ״גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ״. בִּקְּשׁוּ עֲבָדָיו מַיִם לִשְׁתּוֹת וְלֹא מָצְאוּ, עַד שֶׁעָשׂוּ מְרִיבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם״. וְלֹא הִרְהֵר אַחַר מִדּוֹתַי.

י׳אָמַרְתִּי לְיַעֲקֹב: ״הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה״. בִּיקֵּשׁ מָקוֹם לִנְטוֹעַ אׇהֳלוֹ, וְלֹא מָצָא, עַד שֶׁקָּנָה בְּמֵאָה קְשִׂיטָה, וְלֹא הִרְהֵר אַחַר מִדּוֹתַי, וְלֹא אָמְרוּ לִי: ״מַה שְּׁמֶךָ״, וְאַתָּה אָמְרַתְּ לִי: ״מַה שְּׁמֶךָ״ בַּתְּחִלָּה, וְעַכְשָׁיו אַתָּה אוֹמֵר לִי: ״וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ״. ״עַתָּה תִרְאֶה אֵת אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה״. בְּמִלְחֶמֶת פַּרְעֹה אַתָּה רוֹאֶה, וְאִי אַתָּה רוֹאֶה בְּמִלְחֶמֶת שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים.

י״א״וַיְמַהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ״. מָה רָאָה מֹשֶׁה?

י״ברַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלָא אָמַר: ״אֶרֶךְ אַפַּיִם״ רָאָה, וְרַבָּנַן אָמְרִי: ״אֱמֶת״ רָאָה. תַּנְיָא כְּמַאן דְּאָמַר ״אֶרֶךְ אַפַּיִם״ רָאָה, דְּתַנְיָא: כְּשֶׁעָלָה מֹשֶׁה לְמָרוֹם מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיּוֹשֵׁב וְכוֹתֵב ״אֶרֶךְ אַפַּיִם״. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, ״אֶרֶךְ אַפַּיִם״ לַצַּדִּיקִים? אָמַר לוֹ: ״אַף לָרְשָׁעִים״. אֲמַר לֵיהּ: רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ! אֲמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא חָזֵית (מַאי) דְּמִבְּעֵי לָךְ.

י״גכְּשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ: לֹא כָּךְ אָמַרְתָּ לִי ״אֶרֶךְ אַפַּיִם לַצַּדִּיקִים״?

י״דאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְלֹא כָּךְ אָמַרְתָּ לִי: ״אַף לָרְשָׁעִים״? וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה׳ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר״.

ט״ורַבִּי חַגָּא הֲוָה סָלֵיק וְאָזֵיל בְּדַרְגָּא דְּבֵי רַבָּה בַּר שֵׁילָא. שַׁמְעֵיהּ לְהָהוּא יָנוֹקָא דְּאָמַר: ״עֵדֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד לְבֵיתְךָ נַאֲוָה קֹדֶשׁ ה׳ לְאֹרֶךְ יָמִים״, וּסְמִיךְ לֵיהּ ״תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה וְגוֹ׳״. אֲמַר: שְׁמַע מִינַּהּ אֶרֶךְ אַפַּיִם רָאָה.

ט״זאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת עֲטָרָה בְּרֹאשׁ כׇּל צַדִּיק וְצַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה׳ צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לִשְׁאָר עַמּוֹ וְגוֹ׳״. מַאי ״לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה״? לָעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ וּמְצַפִּים לִישׁוּעָתוֹ. יָכוֹל לַכֹּל? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לִשְׁאָר עַמּוֹ״ – לְמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִם.

י״ז״וּלְרוּחַ מִשְׁפָּט לַיּוֹשֵׁב עַל הַמִּשְׁפָּט וְלִגְבוּרָה מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה שָׁעְרָה״. ״וּלְרוּחַ מִשְׁפָּט״ – זֶה הָרוֹדֶה אֶת יִצְרוֹ, ״וְלַיּוֹשֵׁב עַל הַמִּשְׁפָּט״ – זֶה הַדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, ״וְלִגְבוּרָה״ – זֶה הַמִּתְגַּבֵּר בְּיִצְרוֹ, ״מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה״ – זֶה שֶׁנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, ״שָׁעְרָה״ – אֵלּוּ שֶׁמַּשְׁכִּימִין וּמַעֲרִיבִין בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת.

י״חאָמְרָה מִדַּת הַדִּין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָה נִשְׁתַּנּוּ אֵלּוּ מֵאֵלּוּ? אָמַר לָהּ: ״וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ [וְגוֹ׳] פָּקוּ פְּלִילִיָּה״. וְאֵין פּוּקָה אֶלָּא גֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה״. וְאֵין פְּלִילָה אֶלָּא דַּיָּינִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָתַן בִּפְלִלִים״.

י״טמַתְנִי׳ אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר״. וְאֵינָן נֶהֱרָגִים עַד שֶׁיִּהְיוּ מַדִּיחֶיהָ מֵאוֹתָהּ הָעִיר וּמֵאוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט, וְעַד שֶׁיּוּדַח רוּבָּהּ, וְעַד שֶׁיַּדִּיחוּהָ אֲנָשִׁים. הִדִּיחוּהָ נָשִׁים וּקְטַנִּים, אוֹ שֶׁהוּדַּח מִיעוּטָהּ, אוֹ שֶׁהָיוּ מַדִּיחֶיהָ חוּצָה לָהּ – הֲרֵי אֵלּוּ כִּיחִידִים, וּצְרִיכִין שְׁנֵי עֵדִים וְהַתְרָאָה לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד.

כ׳זֶה חוֹמֶר בַּיְחִידִים מִבַּמְרוּבִּים, שֶׁהַיְּחִידִים בִּסְקִילָה; לְפִיכָךְ מָמוֹנָם פָּלֵט, וְהַמְרוּבִּין בְּסַיִיף; לְפִיכָךְ מָמוֹנָם אָבֵד.

כ״א״הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַזֹּאת לְפִי חֶרֶב״. הַחַמֶּרֶת וְהַגַּמֶּלֶת הָעוֹבֶרֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, הֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילִין אוֹתָהּ.

כ״בשֶׁנֶּאֱמַר ״הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב״, מִכָּאן אָמְרוּ: נִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּתוֹכָהּ – אוֹבְדִין, שֶׁבְּחוּצָה לָהּ – פְּלֵיטִין. וְשֶׁל רְשָׁעִים, בֵּין שֶׁבְּתוֹכָהּ בֵּין שֶׁבְּחוּצָה לָהּ – הֲרֵי אֵלּוּ אוֹבְדִין.

כ״גשֶׁנֶּאֱמַר, ״וְאֶת כׇּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְגוֹ׳״, אִם אֵין לָהּ רְחוֹב, עוֹשִׂין לָהּ רְחוֹב. הָיְתָה רְחֹבָהּ חוּצָה לָהּ, כּוֹנְסִין אוֹתָהּ לְתוֹכָהּ.

כ״דשֶׁנֶּאֱמַר ״וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כׇּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַה׳ אֱלֹהֶיךָ״, שְׁלָלָהּ, וְלֹא שְׁלַל שָׁמַיִם. מִכָּאן אָמְרוּ: הַהֶקְדֵּשׁוֹת שֶׁבָּהּ יִפָּדוּ, וּתְרוּמוֹת יֵרָקְבוּ, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ יִגָּנְזוּ.

כ״ה״כָּלִיל לַה׳ אֱלֹהֶיךָ״, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם אַתֶּם עוֹשִׂין דִּין בְּעִיר הַנִּדַּחַת, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִילּוּ אַתֶּם מַעֲלִים עוֹלָה כָּלִיל לְפָנַי.

כ״ו״וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם״ – לֹא תֵּעָשֶׂה גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״לֹא תִּבָּנֶה עוֹד״ – לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה אֵינָהּ נִבְנֵית, אֲבָל נַעֲשֵׂית הִיא גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים. ״וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם״ – שֶׁכׇּל זְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם, חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם; אָבְדוּ רְשָׁעִים מִן הָעוֹלָם, נִסְתַּלֵּק חֲרוֹן אַף מִן הָעוֹלָם.

כ״זגְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״יָצְאוּ״ – הֵן, וְלֹא שְׁלוּחִין. ״אֲנָשִׁים״ – אֵין אֲנָשִׁים פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם. דָּבָר אַחֵר: ״אֲנָשִׁים״ – וְלֹא נָשִׁים, ״אֲנָשִׁים״ – וְלֹא קְטַנִּים.

כ״ח״בְּנֵי בְּלִיַּעַל״ – בָּנִים שֶׁפָּרְקוּ עוֹל שָׁמַיִם מִצַּוְּארֵיהֶם. ״מִקִּרְבֶּךָ״ – וְלֹא מִן הַסְּפָר. ״יֹשְׁבֵי עִירָם״ – וְלֹא יוֹשְׁבֵי עִיר אַחֶרֶת. ״לֵאמֹר״ – שֶׁצְּרִיכִין עֵדִים וְהַתְרָאָה לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד.

כ״טאִיתְּמַר, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: חוֹלְקִין עִיר אַחַת לִשְׁנֵי שְׁבָטִים; וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אֵין חוֹלְקִין עִיר אַחַת לִשְׁנֵי שְׁבָטִים. אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: עַד שֶׁיְּהוּ מַדִּיחֶיהָ מֵאוֹתָהּ הָעִיר וּמֵאוֹתוֹ שֵׁבֶט – מַאי לָאו, אַף עַל גַּב דְּמַדִּיחֶיהָ מֵאוֹתָהּ הָעִיר, אִי אִיכָּא מֵאוֹתוֹ שֵׁבֶט – אִין, אִי לָא – לָא? שְׁמַע מִינַּהּ: חוֹלְקִין עִיר אַחַת לִשְׁנֵי שְׁבָטִים!

ל׳לָא, דִּנְפַלָה לֵיהּ בִּירוּשָׁה. אִי נָמֵי, דְּיַהֲבוּהָ נִיהֲלֵיהּ בְּמַתָּנָה.

ל״אאֵיתִיבֵיהּ: ״עָרִים תֵּשַׁע מֵאֵת שְׁנֵי הַשְּׁבָטִים הָאֵלֶּה״. מַאי לָאו: אַרְבַּע וּפַלְגָא מֵהַאי, וְאַרְבַּע וּפַלְגָא מֵהַאי? וּשְׁמַע מִינַּהּ: חוֹלְקִין עִיר אַחַת לִשְׁנֵי שְׁבָטִים! לָא, אַרְבַּע מֵהַאי וְחָמֵשׁ מֵהַאי.

ל״באִי הָכִי, לִפְרוֹשׁ פָּרוֹשֵׁי!