סנהדרין קי״בSanhedrin 112

א׳קַשְׁיָא.

ב׳אִיבַּעְיָא לְהוּ: הוּדְּחוּ מֵאֲלֵיהֶן, מַהוּ? ״וַיַּדִּיחוּ״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא שֶׁהוּדְּחוּ מֵאֲלֵיהֶן? אוֹ דִילְמָא, אֲפִילּוּ הוּדְּחוּ מֵאֲלֵיהֶן?

ג׳תָּא שְׁמַע: הִדִּיחוּהָ נָשִׁים וּקְטַנִּים, אַמַּאי? לֶיהֱוֵי כְּהוּדְּחוּ מֵאֲלֵיהֶן! הָנָךְ בָּתַר נַפְשַׁיְיהוּ גְּרִידִי, הָנֵי בָּתַר נָשִׁים וּקְטַנִּים גְּרִידִי.

ד׳עַד שֶׁיּוּדַח רוּבָּהּ. הֵיכִי עָבְדִינַן? אָמַר רַב יְהוּדָה: דָּנִין וְחוֹבְשִׁין, דָּנִין וְחוֹבְשִׁין. אֲמַר לֵיהּ עוּלָּא: נִמְצָא אַתָּה מְעַנֶּה אֶת דִּינָן שֶׁל אֵלּוּ! אֶלָּא, אָמַר עוּלָּא: דָּנִין וְסוֹקְלִין, דָּנִין וְסוֹקְלִין.

ה׳אִיתְּמַר, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: דָּנִין וְסוֹקְלִין, דָּנִין וְסוֹקְלִין, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: מַרְבִּין לָהֶן בָּתֵּי דִינִין.

ו׳אִינִי? וְהָאָמַר רַבִּי חָמָא בַּר יוֹסֵי אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: ״וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הָהִיא״ – אִישׁ וְאִשָּׁה אַתָּה מוֹצִיא לִשְׁעָרֶיךָ, וְאִי אַתָּה מוֹצִיא כָּל הָעִיר כּוּלָּהּ לִשְׁעָרֶיךָ! אֶלָּא, מַרְבִּין לָהֶן בָּתֵּי דִינִין וּמְעַיְּינִין בְּדִינֵיהֶן, וּמַסְּקִינַן לְהוּ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל, וְגָמְרִי לְהוּ לְדִינַיְיהוּ, וְקָטְלִי לְהוּ.

ז׳״הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר וְכוּ׳״. תָּנוּ רַבָּנַן: הַחַמֶּרֶת וְהַגַּמֶּלֶת הָעוֹבֶרֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, לָנוּ בְּתוֹכָהּ וְהוּדְּחוּ עִמָּהּ – אִם נִשְׁתַּהוּ שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם, הֵן בְּסַיִיף וּמָמוֹנָן אָבֵד. פָּחוֹת מִיכָּן, הֵן בִּסְקִילָה וּמָמוֹנָן פָּלֵט.

ח׳וּרְמִינְהִי: כַּמָּה יִהְיֶה בָּעִיר וְיִהְיֶה כְּאַנְשֵׁי הָעִיר? שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ! אָמַר רָבָא: לָא קַשְׁיָא, הָא לְמִיהְוֵי מִבְּנֵי מָתָא, הָא לְמִיהְוֵי מִיָּתְבֵי מָתָא.

ט׳וְהָתַנְיָא: הַמּוּדָּר הֲנָאָה מִבְּנֵי הָעִיר, אִם יֵשׁ אָדָם שֶׁנִּשְׁתַּהָא שָׁם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – אָסוּר לֵיהָנוֹת מִמֶּנּוּ, פָּחוֹת מִיכָּן – מוּתָּר לֵיהָנוֹת מִמֶּנּוּ. בְּיוֹשְׁבֵי הָעִיר, אִם נִשְׁתַּהָא שְׁלֹשִׁים יוֹם – אָסוּר לֵיהָנוֹת מִמֶּנּוּ, פָּחוֹת מִיכָּן – מוּתָּר לֵיהָנוֹת מִמֶּנּוּ.

י׳״הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר בָּהּ״ כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״הַחֲרֵם אוֹתָהּ וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר בָּהּ״ – פְּרָט לְנִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּחוּצָה לָהּ. ״וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר בָּהּ״ – לְרַבּוֹת נִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּתוֹכָהּ. ״שְׁלָלָהּ״ – וְלֹא שְׁלַל שָׁמַיִם. ״וְאֶת כׇּל שְׁלָלָהּ״ – לְרַבּוֹת נִכְסֵי רְשָׁעִים שֶׁחוּצָה לָהּ.

י״אאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה נִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּתוֹכָהּ יֹאבֵדוּ? מִי גָּרַם לָהֶם שֶׁיָּדוּרוּ בְּתוֹכָהּ? מָמוֹנָם. לְפִיכָךְ מָמוֹנָם אָבֵד. אָמַר מָר: ״וְאֶת כׇּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ״ – לְרַבּוֹת נִכְסֵי רְשָׁעִים שֶׁבְּחוּצָה לָהּ. אָמַר רַב חִסְדָּא: וּבְנִקְבָּצִים לְתוֹכָהּ.

י״באָמַר רַב חִסְדָּא: פִּקְדוֹנוֹת שֶׁל אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת מוּתָּרִין. הֵיכִי דָמֵי? אִי לֵימָא דְּעִיר אַחֶרֶת וְאִיתַנְהוּ בְּגַוַּהּ – פְּשִׁיטָא דְּמוּתָּרִין, לָאו שְׁלָלָהּ הוּא! וְאֶלָּא דִּידְהוּ וְאִיתַנְהוּ בְּעִיר אַחֶרֶת. אִי דְּנִקְבָּצִין לְתוֹכָהּ – אַמַּאי מוּתָּרִין? וְאִי אֵין נִקְבָּצִין לְתוֹכָהּ – הָא אַמְרַהּ חֲדָא זִימְנָא!

י״גלָא, לְעוֹלָם דְּעִיר אַחֶרֶת דְּמַפְקְדִי בְּתוֹכָהּ. וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן דְּקַבֵּיל עֲלֵיהּ אַחְרָיוּת. מַהוּ דְּתֵימָא: כֵּיוָן דְּקַבֵּיל עֲלֵיהּ אַחְרָיוּת, כְּדִידֵיהּ דָּמֵי? קָא מַשְׁמַע לַן.

י״דאָמַר רַב חִסְדָּא: בְּהֵמָה חֶצְיָהּ שֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת וְחֶצְיָהּ שֶׁל עִיר אַחֶרֶת – אֲסוּרָה. עִיסָּה חֶצְיָהּ שֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת וְחֶצְיָהּ שֶׁל עִיר אַחֶרֶת – מוּתֶּרֶת. מַאי טַעְמָא? בְּהֵמָה כְּמַאן דְּלָא פְּלִיגָא דָּמְיָא, עִיסָּה כְּמַאן דִּפְלִיגָא דָּמְיָא.

ט״ובָּעֵי רַב חִסְדָּא: בֶּהֱמַת עִיר הַנִּדַּחַת מַהוּ דְּתִיתְהֲנֵי בַּהּ שְׁחִיטָה לְטַהֲרָהּ מִידֵי נְבֵילָה? לְפִי חֶרֶב אָמַר רַחֲמָנָא, לָא שְׁנָא שַׁחֲטַהּ מִשְׁחָט, לָא שְׁנָא קַטְלַהּ מִקְטָל. אוֹ דִלְמָא, כֵּיוָן דְּשַׁחְטַהּ מַהְנְיָא לַהּ שְׁחִיטָה? מַאי? תֵּיקוּ.

ט״זבָּעֵי רַב יוֹסֵף: שְׂעַר נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת מַהוּ? אָמַר רָבָא: הָא דִּרְשָׁעִיּוֹת אָסוּר? ״תִּקְבֹּץ וְשָׂרַפְתָּ״ כְּתִיב. מִי שֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר אֶלָּא קְבִיצָה וּשְׂרֵיפָה – יָצָא זֶה שֶׁמְחוּסָּר תְּלִישָׁה וּקְבִיצָה וּשְׂרֵיפָה.

י״זאֶלָּא אָמַר רָבָא: בְּפֵיאָה נׇכְרִית, הֵיכִי דָמֵי? אִי דִּמְחוּבָּר בְּגוּפַהּ, כְּגוּפַהּ דָּמְיָא. לָא צְרִיכָא דִּתְלֵי בְּסִיבְטָא. כְּנִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּתוֹכָהּ דָּמֵי וְאָבַד? אוֹ דִלְמָא, כֵּיוָן דְּעָיְילָא וְנָפְקָא, כִּלְבוּשַׁהּ דָּמֵי? תֵּיקוּ.

י״ח״וְאֶת כׇּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ״ וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין לָהּ רְחוֹב – אֵינָהּ נַעֲשֵׂית עִיר הַנִּדַּחַת, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין לָהּ רְחוֹב – עוֹשִׂין לָהּ רְחוֹב. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? מָר סָבַר: ״רְחוֹבָהּ״ – מֵעִיקָּרָא מַשְׁמַע, וּמָר סָבַר: ״רְחוֹבָהּ״ – הַשְׁתָּא נָמֵי מַשְׁמַע.

י״טוְהַהֶקְדֵּשׁוֹת שֶׁבָּהּ יִפָּדוּ כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: הָיוּ בָּהּ קׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים, קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ – יָמוּתוּ, קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת – יִפָּדוּ, וּתְרוּמוֹת – יֵרָקְבוּ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ – יִגָּנְזוּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״בְּהֶמְתָּהּ״ – וְלֹא בֶּהֱמַת בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר, ״שְׁלָלָהּ״ – פְּרָט לְכֶסֶף הֶקְדֵּשׁ וְכֶסֶף מַעֲשֵׂר.

כ׳אָמַר מָר: הָיוּ בָּהּ קׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים, קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ – יָמוּתוּ. וְאַמַּאי יָמוּתוּ? יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיִמָּכְרוּ, וְיִפְּלוּ דְּמֵיהֶן לִנְדָבָה.

כ״ארַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה״. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: מָמוֹן בְּעָלִים הוּא. וְהָכָא בְּקָדָשִׁים שֶׁחַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּאָמַר: מָמוֹן בְּעָלִים הוּא.

כ״בהָא מִדְּסֵיפָא רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, רֵישָׁא לָאו רַבִּי שִׁמְעוֹן? בְּקָדָשִׁים קַלִּים, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְּאָמַר: קָדָשִׁים קַלִּים מָמוֹן בְּעָלִים. אֲבָל קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים מַאי? יִפָּדוּ.

כ״גאַדְּתָנֵי סֵיפָא: קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת יִפָּדוּ, לִיפְלוֹג וְלִיתְנֵי בְּדִידַהּ: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּקָדָשִׁים קַלִּים, אֲבָל קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים – יִפָּדוּ. כֵּיוָן דְּאִיכָּא חַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ, דִּלְמִיתָה אָזְלָא, לָא פְּסִיקָא לֵיהּ.

כ״דבִּשְׁלָמָא רַבִּי יוֹחָנָן לָא אָמַר כְּרֵישׁ לָקִישׁ, דִּכְתִיב: ״זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה״. אֶלָּא רֵישׁ לָקִישׁ, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרַבִּי יוֹחָנָן? אָמַר לָךְ: כִּי אָמְרִינַן ״זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה״, הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאִיתַנְהוּ בְּעֵינַיְיהוּ, אֲבָל הָכָא, כֵּיוָן דְּאִישְׁתַּנִּי – אִישְׁתַּנִּי.

כ״הרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״בְּהֶמְתָּהּ״ – וְלֹא בֶּהֱמַת בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר. בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בִּתְמִימִין – שְׁלַל שָׁמַיִם הוּא! אֶלָּא בְּבַעֲלֵי מוּמִין – שְׁלָלָהּ נִינְהוּ?

כ״ואָמַר רָבִינָא: לְעוֹלָם בְּבַעֲלֵי מוּמִין, וּמִי שֶׁנֶּאֱכָל בְּתוֹרַת בְּהֶמְתָּהּ. יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין נֶאֱכָלִין בְּתוֹרַת בְּהֶמְתָּהּ, אֶלָּא בְּתוֹרַת בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר, דִּשְׁלַל שָׁמַיִם נִינְהוּ.

כ״זוּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הַכֹּל קָרֵב וְהַכֹּל נִפְדֶּה. מַאי קָאָמַר? הָכִי קָאָמַר: כׇּל שֶׁקָּרֵב כְּשֶׁהוּא תָּם, וְנִפְדֶּה כְּשֶׁהוּא בַּעַל מוּם – מִ״שְּׁלָלָהּ״ אִימְּעִיט, וְכׇל שֶׁקָּרֵב כְּשֶׁהוּא תָּם וְאֵינוֹ נִפְדָּה כְּשֶׁהוּא בַּעַל מוּם, כְּגוֹן בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר – מִ״בְּהֶמְתָּהּ״ נָפְקָא.

כ״חתְּרוּמוֹת יֵרָקְבוּ. אָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא תְּרוּמָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל, אֲבָל תְּרוּמָה בְּיַד כֹּהֵן, כֵּיוָן דְּמָמוֹנֵיהּ הוּא, תִּשָּׂרֵף.

כ״טמֵתִיב רַב יוֹסֵף: מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ יִגָּנְזוּ. וְהָא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּיַד יִשְׂרָאֵל כִּתְרוּמָה בְּיַד כֹּהֵן דָּמֵי, וְקָתָנֵי יִגָּנְזוּ! אֶלָּא, אִי אִתְּמַר הָכִי אִתְּמַר: אָמַר רַב חִסְדָּא, לֹא שָׁנוּ אֶלָּא תְּרוּמָה בְּיַד כֹּהֵן, אֲבָל תְּרוּמָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל תִּנָּתֵן לְכֹהֵן שֶׁבְּעִיר אַחֶרֶת.

ל׳תְּנַן הָתָם: עִיסָּה שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים מְחַיְּיבִין. אָמַר רַב חִסְדָּא: מַחְלוֹקֶת בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מָמוֹן גָּבוֹהַּ הוּא, וְרַבָּנַן סָבְרִי מָמוֹן הֶדְיוֹט הוּא. אֲבָל בִּגְבוּלִין, דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר.

ל״אמֵתִיב רַב יוֹסֵף: מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ יִגָּנְזוּ. בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בִּירוּשָׁלַיִם, מִי הָוְיָא עִיר הַנִּדַּחַת? וְהָתַנְיָא: עֲשָׂרָה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בִּירוּשָׁלַיִם, וְזוֹ אַחַת מֵהֶן – אֵינָהּ נַעֲשֵׂית עִיר הַנִּדַּחַת! וְאֶלָּא בְּעִיר אַחֶרֶת, וְאַסְּקוּהּ לְגַוַּהּ? הָא קַלְטוּהּ מְחִיצוֹת!

ל״באֶלָּא לָאו בִּגְבוּלִין, וְקָתָנֵי: יִגָּנְזוּ? לָא, לְעוֹלָם דְּעִיר אַחֶרֶת, וְאַסְּקוּהּ לְגַוַּהּ. וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? שֶׁנִּטְמָא.

ל״גוְלִפְרְקֵיהּ? דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִנַּיִין לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא שֶׁפּוֹדִין אוֹתוֹ אֲפִילּוּ בִּירוּשָׁלַיִם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ״, וְאֵין שְׂאֵת אֶלָּא אֲכִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו״. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? בְּלָקוּחַ.