סנהדרין מ״א אSanhedrin 41a

א׳תְּנֵהוּ עִנְיָן לְמַלְקוּת.

ב׳דְּבֵי חִזְקִיָּה תָּנָא: ״וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהׇרְגוֹ בְעׇרְמָה״ – שֶׁהִתְרוּ בּוֹ, וַעֲדַיִין הוּא מֵזִיד.

ג׳דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: ״הַמֹּצְאִים אִתּוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים״ – שֶׁהִתְרוּ בּוֹ, וַעֲדַיִין הוּא מְקוֹשֵׁשׁ.

ד׳דְּבֵי רַבִּי תָּנָא: ״עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה״ – עַל עִסְקֵי דִּיבּוּר.

ה׳וּצְרִיכָא, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״אֲחֹתוֹ״ – הֲוָה אָמֵינָא: חַיָּיבֵי מַלְקוֹת – אִין, חַיָּיבֵי מִיתוֹת – לָא. כְּתַב רַחֲמָנָא ״כִּי יָזִד״.

ו׳וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״וְכִי יָזִד״, הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי – סַיִיף דְּקִיל, אֲבָל סְקִילָה דַּחֲמוּרָה – אֵימָא לָא. צְרִיכָא.

ז׳וְתַרְתֵּי בְּנִסְקָלִין לְמָה לִי? לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, לְאֵתוֹיֵי נִשְׂרָפִין.

ח׳לְרַבָּנַן, מִילְּתָא דְּאָתְיָא בְּקַל וָחוֹמֶר טָרַח וְכָתַב לַהּ קְרָא. וְלִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּנִסְקָלִין, וְלֵיתוֹ הָנָךְ וְלִיגְמְרוּ מִינֵּיהּ? הָכָא נָמֵי, מִילְּתָא דְּאָתְיָא בְּקַל וָחוֹמֶר טָרַח וְכָתַב לַהּ קְרָא.

ט׳הִתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה, מְנָא לַן? אָמַר רָבָא, וְאִיתֵּימָא חִזְקִיָּה, אָמַר קְרָא: ״יוּמַת הַמֵּת״ – עַד שֶׁיַּתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה.

י׳אָמַר רַב חָנָן: עֵדֵי נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה שֶׁהוּזַּמּוּ אֵין נֶהֱרָגִין, מִתּוֹךְ שֶׁיְּכוֹלִים לוֹמַר ״לְאוֹסְרָהּ עַל בַּעְלָהּ בָּאנוּ״.

י״אוְהָא אַתְרוֹ בַּהּ? דְּלָא אַתְרוֹ בַּהּ. וְאִי לָא אַתְרוֹ בַּהּ, הֵיכִי מִיקַּטְלָא?

י״בבְּאִשָּׁה חֲבֵירָה, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה. דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חָבֵר אֵין צָרִיךְ הַתְרָאָה, לְפִי שֶׁלֹּא נִתְּנָה הַתְרָאָה אֶלָּא לְהַבְחִין בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד.

י״גוְכֵיוָן דְּאִינְהוּ לָא מִיקַּטְלִי, אִיהִי הֵיכִי מִיקַּטְלָא? הָוְיָא לַהּ עֵדוּת שֶׁאִי אַתָּה יָכוֹל לַהֲזִימָּהּ, וְכׇל עֵדוּת שֶׁאִי אַתָּה יָכוֹל לַהֲזִימָּהּ לֹא שְׁמָהּ עֵדוּת.

י״דהָכִי נָמֵי קָאָמַר: מִתּוֹךְ שֶׁאֵין נֶהֱרָגִין, שֶׁיְּכוֹלִין לוֹמַר ״לְאוֹסְרָהּ עַל בַּעְלָהּ בָּאנוּ״, אַף הִיא אֵינָהּ נֶהֱרֶגֶת, דְּהָוְיָא לַהּ עֵדוּת שֶׁאִי אַתָּה יָכוֹל לַהֲזִימָּהּ.

ט״ואֶלָּא בְּאִשָּׁה חֲבֵירָה, דְּקַיְימָא לַן דְּמִיקַּטְלָא, אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? כְּשֶׁזִּינְּתָה, וְחָזְרָה וְזִינְּתָה.

ט״זוְהָא יְכוֹלִין לוֹמַר: ״לְאוֹסְרָהּ עַל בּוֹעֲלָהּ שֵׁנִי בָּאנוּ״! שֶׁזִּינְּתָה מִבּוֹעֵל רִאשׁוֹן, אִי נָמֵי שֶׁזִּינְּתָה מִקְּרוֹבֶיהָ.

י״זמַאי שְׁנָא נַעֲרָה מְאוֹרָסָה דְּנָקֵט? אֲפִילּוּ נְשׂוּאָה נָמֵי! אִין, אֶלָּא אֲפִילּוּ הַאי דְּלָא יָתְבָא תּוּתֵיהּ יְכוֹלִין לוֹמַר: ״לְאוֹסְרָהּ עַל בַּעְלָהּ בָּאנוּ״.

י״חאָמַר רַב חִסְדָּא: אֶחָד אוֹמֵר ״בְּסַיִיף הֲרָגוֹ״, וְאֶחָד אוֹמֵר ״בַּאֲרִירָן הֲרָגוֹ״ – אֵין זֶה ״נָכוֹן״. אֶחָד אוֹמֵר ״כֵּלָיו שְׁחוֹרִין״, וְאֶחָד אוֹמֵר ״כֵּלָיו לְבָנִים״ – הֲרֵי זֶה ״נָכוֹן״.

י״טמֵיתִיבִי: ״נָכוֹן״ – שֶׁיְּהֵא נָכוֹן. אֶחָד אוֹמֵר: ״בְּסַיִיף הֲרָגוֹ״, וְאֶחָד אוֹמֵר: ״בַּאֲרִירָן הֲרָגוֹ״. אֶחָד אוֹמֵר: ״כֵּלָיו שְׁחוֹרִין״, וְאֶחָד אוֹמֵר: ״כֵּלָיו לְבָנִים״ – אֵין זֶה ״נָכוֹן״. תַּרְגְּמַהּ רַב חִסְדָּא: בְּסוּדָר שֶׁחֲנָקוֹ בּוֹ, דְּהַיְינוּ סַיִיף וַאֲרִירָן.

כ׳תָּא שְׁמַע: אֶחָד אוֹמֵר ״סַנְדָּלָיו שְׁחוֹרִין״, וְאֶחָד אוֹמֵר ״סַנְדָּלָיו לְבָנִים״ – אֵין זֶה ״נָכוֹן״. הָתָם נָמֵי, כְּגוֹן שֶׁבָּעַט בּוֹ בְּסַנְדָּלוֹ וַהֲרָגוֹ.

כ״אתָּא שְׁמַע: מַעֲשֶׂה, וּבָדַק בֶּן זַכַּאי בְּעוּקְצֵי תְּאֵנָה. אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: כְּגוֹן שֶׁעָקַץ תְּאֵנָה בְּשַׁבָּת, דַּעֲלַהּ קָא מִיקְּטִיל.

כ״בוְהָא תַּנְיָא: אָמְרוּ לוֹ ״תַּחַת תְּאֵנָה הֲרָגוֹ״? אֶלָּא אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: כְּגוֹן שֶׁשִּׁפְּדוֹ בְּיִיחוּר שֶׁל תְּאֵנָה.

כ״גתָּא שְׁמַע, אָמַר לָהֶן: תְּאֵנָה זוֹ עֳקָצֶיהָ דַּקִּין? עֳקָצֶיהָ גַּסִּין? תְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת? תְּאֵנִים לְבָנוֹת? אֶלָּא, אָמַר רַב יוֹסֵף: מִבֶּן זַכַּאי לוֹתֵיב אִינִישׁ? שָׁאנֵי בֶּן זַכַּאי, דִּבְדִיקוֹת כַּחֲקִירוֹת מְשַׁוֵּי לֵיהּ.

כ״דמַאן בֶּן זַכַּאי? אִילֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, מִי הֲוָה בְּסַנְהֶדְרִי? וְהָתַנְיָא: כׇּל שְׁנוֹתָיו שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. אַרְבָּעִים שָׁנָה עָסַק בִּפְרַקְמַטְיָא, אַרְבָּעִים שָׁנָה לָמַד, אַרְבָּעִים שָׁנָה לִימֵּד.

כ״הוְתַנְיָא: אַרְבָּעִים שָׁנָה קוֹדֶם חוּרְבַּן הַבַּיִת, גָּלְתָה סַנְהֶדְרִין וְיָשְׁבָה לָהּ בַּחֲנוּת. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אֲבוּדִימִי: לוֹמַר שֶׁלֹּא דָּנוּ דִּינֵי קְנָסוֹת. דִּינֵי קְנָסוֹת סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא שֶׁלֹּא דָּנוּ דִּינֵי נְפָשׁוֹת.

כ״ווּתְנַן: מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי.

כ״זאֶלָּא, בֶּן זַכַּאי דְּעָלְמָא. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, קָרֵי לֵיהּ רַבִּי ״בֶּן זַכַּאי״?

כ״חוְהָתַנְיָא: מַעֲשֶׂה וּבָדַק רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בְּעוּקְצֵי תְּאֵנִים! אֶלָּא, תַּלְמִיד הַיּוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ הֲוָה, וַאֲמַר מִילְּתָא וּמִסְתַּבַּר לְהוּ טַעְמֵיהּ,