סנהדרין נ״ח בSanhedrin 58b

א׳אָבִיו דּוּמְיָא דְּאִמּוֹ, וְאִמּוֹ דּוּמְיָא דְּאָבִיו. לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ אֶלָּא בְּאַחְוָוה.

ב׳וְרַבִּי עֲקִיבָא: מוּטָב לְאוֹקְמֵיהּ בְּאֵשֶׁת אָבִיו, דְּאִיקְּרַי ״עֶרְוַת אָבִיו״, לְאַפּוֹקֵי אֲחוֹת אָבִיו, דִּ״שְׁאֵר אָבִיו״ אִיקְּרַי, ״עֶרְוַת אָבִיו״ לָא אִיקְּרַי.

ג׳תָּא שְׁמַע: ״וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ״. מַאי לָאו, דּוֹדָתוֹ מִן הָאֵם?

ד׳לֹא, דּוֹדָתוֹ מִן הָאָב.

ה׳תָּא שְׁמַע: ״וְגַם אׇמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִיא אַךְ לֹא בַת אִמִּי״ – מִכְּלָל דְּבַת הָאֵם אֲסוּרָה.

ו׳וְתִסְבְּרָא אֲחוֹתוֹ הֲוַאי? בַּת אָחִיו הֲוַאי! וְכֵיוָן דְּהָכִי הוּא, לָא שְׁנָא מִן הָאָב וְלָא שְׁנָא מִן הָאֵם – שַׁרְיָא. אֶלָּא הָתָם הָכִי קָאָמַר לֵיהּ: קוּרְבָּא דְּאָחוֹת אִית לִי בַּהֲדַהּ, מֵאַבָּא וְלָא מֵאִמָּא.

ז׳תָּא שְׁמַע: מִפְּנֵי מָה לֹא נָשָׂא אָדָם אֶת בִּתּוֹ? כְּדֵי שֶׁיִּשָּׂא קַיִן אֶת אֲחוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה״. הָא לָאו הָכִי – אֲסִירָא.

ח׳כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּרַי, אִשְׁתְּרַי.

ט׳אָמַר רַב הוּנָא: גּוֹי מוּתָּר בְּבִתּוֹ. וְאֵם תֹּאמַר: מִפְּנֵי מָה לֹא נָשָׂא אָדָם אֶת בִּתּוֹ? כְּדֵי שֶׁיִּשָּׂא קַיִן אֶת אֲחוֹתוֹ, מִשּׁוּם ״עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה״.

י׳וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: אָמַר רַב הוּנָא, גּוֹי אָסוּר בְּבִתּוֹ. תִּדַּע, שֶׁלֹּא נָשָׂא אָדָם אֶת בִּתּוֹ. וְלָא הִיא, הָתָם הַיְינוּ טַעְמָא: כְּדֵי שֶׁיִּשָּׂא קַיִן אֶת אֲחוֹתוֹ, מִשּׁוּם דְּ״עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה״.

י״אאָמַר רַב חִסְדָּא: עֶבֶד מוּתָּר בְּאִמּוֹ, וּמוּתָּר בְּבִתּוֹ. יָצָא מִכְּלַל גּוֹי, וְלִכְלַל יִשְׂרָאֵל לֹא בָּא.

י״בכִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: בֶּן נֹחַ שֶׁיִּיחֵד שִׁפְחָה לְעַבְדּוֹ, וּבָא עָלֶיהָ – נֶהֱרָג עָלֶיהָ.

י״גמֵאֵימַת? אָמַר רַב נַחְמָן: מִדְּקָרְאוּ לַהּ ״רְבִיתָא דִּפְלָנְיָא״. מֵאֵימַת הַתָּרָתָהּ? אָמַר רַב הוּנָא: מִשֶּׁפָּרְעָה רֹאשָׁהּ בַּשּׁוּק.

י״דאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: בֶּן נֹחַ שֶׁבָּא עַל אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ – חַיָּיב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְדָבַק״, וְלֹא שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ.

ט״ואָמַר רָבָא: מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּיִשְׂרָאֵל לָא מִחַיַּיב, וְנׇכְרִי מִחַיַּיב?

ט״זאֶלָּא אָמַר רָבָא: בֶּן נֹחַ שֶׁבָּא עַל אֵשֶׁת חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ – פָּטוּר. מַאי טַעְמָא? ״בְּאִשְׁתּוֹ״ – וְלֹא בְּאֵשֶׁת חֲבֵירוֹ; ״וְדָבַק״ – וְלָא שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ.

י״זאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: גּוֹי שֶׁהִכָּה אֶת יִשְׂרָאֵל חַיָּיב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ [וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי] וְגוֹ׳״.

י״חוְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַסּוֹטֵר לוֹעוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּאִילּוּ סוֹטֵר לוֹעוֹ שֶׁל שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ״.

י״טמַגְבִּיהַּ, עַבְדּוֹ, שָׁבַת – סִימָן. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הַמַּגְבִּיהַּ יָדוֹ עַל חֲבֵירוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ, נִקְרָא רָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ״. ״לָמָּה הִכִּיתָ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״לָמָּה תַכֶּה״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ נִקְרָא רָשָׁע.

כ׳אָמַר זְעֵירִי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: נִקְרָא חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִם לֹא לָקַחְתִּי בְחׇזְקָה״, וּכְתִיב: ״וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד״.

כ״ארַב הוּנָא אָמַר: תִּיקָּצֵץ יָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר״. רַב הוּנָא קַץ יְדָא.

כ״ברַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֵין לוֹ תַּקָּנָה אֶלָּא קְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ״.

כ״גוְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא נִתְּנָה קַרְקַע אֶלָּא לְבַעֲלֵי זְרוֹעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ״.

כ״דוְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב ״עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם״? אִם עוֹשֶׂה אָדָם עַצְמוֹ כְּעֶבֶד לָאֲדָמָה – יִשְׂבַּע לֶחֶם, וְאִם לָאו – לֹא יִשְׂבַּע לֶחֶם.

כ״הוְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: נׇכְרִי שֶׁשָּׁבַת חַיָּיב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ״. וְאָמַר מָר: אַזְהָרָה שֶׁלָּהֶן זוֹ הִיא מִיתָתָן. אָמַר רָבִינָא: אֲפִילּוּ שֵׁנִי בַּשַּׁבָּת.

כ״ווְלִיחְשְׁבַהּ גַּבֵּי שֶׁבַע מִצְוֹת? כִּי קָא חָשֵׁיב – שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, קוּם עֲשֵׂה לָא קָא חָשֵׁיב.