סנהדרין ע״בSanhedrin 72

א׳גְּמָ׳ תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: וְכִי מִפְּנֵי שֶׁאָכַל זֶה תַּרְטֵימָר בָּשָׂר וְשָׁתָה חֲצִי לוֹג יַיִן הָאִיטַלְקִי אָמְרָה תּוֹרָה יֵצֵא לְבֵית דִּין לִיסָּקֵל? אֶלָּא הִגִּיעָה תּוֹרָה לְסוֹף דַּעְתּוֹ שֶׁל בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁסּוֹף מְגַמֵּר נִכְסֵי אָבִיו וּמְבַקֵּשׁ לִמּוּדוֹ וְאֵינוֹ מוֹצֵא, וְיוֹצֵא לְפָרָשַׁת דְּרָכִים וּמְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

ב׳אָמְרָה תּוֹרָה: יָמוּת זַכַּאי וְאַל יָמוּת חַיָּיב, שֶׁמִּיתָתָן שֶׁל רְשָׁעִים – הֲנָאָה לָהֶם וַהֲנָאָה לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים – רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם. שֵׁינָה וְיַיִן לָרְשָׁעִים – הֲנָאָה לָהֶם וַהֲנָאָה לָעוֹלָם, לַצַּדִּיקִים – רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם. שֶׁקֶט לָרְשָׁעִים – רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים – הֲנָאָה לָהֶם וַהֲנָאָה לָעוֹלָם. פִּיזּוּר לָרְשָׁעִים – הֲנָאָה לָהֶם וַהֲנָאָה לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים – רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם.

ג׳מַתְנִי׳ הַבָּא בַּמַּחְתֶּרֶת נִידּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ. הָיָה בָּא בַּמַּחְתֶּרֶת וְשָׁבַר אֶת הֶחָבִית, אִם יֵשׁ לוֹ דָּמִים – חַיָּיב, אִם אֵין לוֹ דָּמִים – פָּטוּר.

ד׳גְּמָ׳ אָמַר רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּמַחְתֶּרֶת? חֲזָקָה אֵין אָדָם מַעֲמִיד עַצְמוֹ עַל מָמוֹנוֹ, וְהַאי מֵימָר אָמַר: אִי אָזֵילְנָא, קָאֵי לְאַפַּאי וְלָא שָׁבֵיק לִי, וְאִי קָאֵי לְאַפַּאי – קָטֵילְנָא לֵיהּ. וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: אִם בָּא לְהוֹרְגְּךָ – הַשְׁכֵּם לְהוֹרְגוֹ.

ה׳אָמַר רַב: הַבָּא בַּמַּחְתֶּרֶת וְנָטַל כֵּלִים וְיָצָא – פָּטוּר. מַאי טַעְמָא? בְּדָמִים קְנָנְהוּ. אָמַר רָבָא: מִסְתַּבְּרָא מִילְּתֵיהּ דְּרַב בְּשֶׁשִּׁיבֵּר, דְּלֵיתַנְהוּ, אֲבָל נָטַל – לָא.

ו׳וְהָאֱלֹהִים! אָמַר רַב: אֲפִילּוּ נָטַל – דְּהָא יֵשׁ לוֹ דָּמִים וְנֶאֶנְסוּ, חַיָּיב. אַלְמָא בִּרְשׁוּתֵיהּ קָיְימִי. הָכָא נָמֵי, בִּרְשׁוּתֵיהּ קָיְימִי.

ז׳וְלָא הִיא, כִּי אוֹקְמִינְהוּ רַחֲמָנָא בִּרְשׁוּתֵיהּ לְעִנְיַן אֳנָסִין, אֲבָל לְעִנְיַן מִקְנָא – בִּרְשׁוּתֵיהּ דְּמָרַיְיהוּ קָיְימִי, מִידֵּי דְּהָוֵה אַשּׁוֹאֵל.

ח׳תְּנַן: בָּא בַּמַּחְתֶּרֶת וְשִׁיבֵּר אֶת הֶחָבִית, יֵשׁ לוֹ דָּמִים – חַיָּיב, אֵין לוֹ דָּמִים – פָּטוּר. טַעְמָא דְּשִׁיבֵּר, דְּכִי אֵין לוֹ דָּמִים פָּטוּר. הָא נָטַל – לָא.

ט׳הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ נָטַל נָמֵי, וְהָא דְּקָא תָנֵי ״שָׁבַר אֶת הֶחָבִית״, קָא מַשְׁמַע לַן דְּכִי יֵשׁ לוֹ דָּמִים, אַף עַל גַּב דְּשִׁיבֵּר נָמֵי – חַיָּיב.

י׳פְּשִׁיטָא, מַזִּיק הוּא! הָא קָא מַשְׁמַע לַן דַּאֲפִילּוּ שֶׁלֹּא בְּכַוָּונָה. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם? תְּנֵינָא: אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין בְּאוֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן! קַשְׁיָא.

י״אמֵתִיב רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: הַגּוֹנֵב כִּיס בְּשַׁבָּת – חַיָּיב, שֶׁהֲרֵי נִתְחַיֵּיב בִּגְנֵיבָה קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא לִידֵי אִיסּוּר שַׁבָּת.

י״בהָיָה מְגָרֵר וְיוֹצֵא – פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי אִיסּוּר גְּנֵבָה וְאִיסּוּר סְקִילָה בָּאִין כְּאֶחָד.

י״גוְהִלְכְתָא: דִּשְׁדָנְהוּ בְּנַהֲרָא.

י״דרָבָא אִיגְּנַבוּ לֵיהּ דִּיכְרֵי בְּמַחְתַּרְתָּא. אַהְדְּרִינְהוּ נִיהֲלֵיהּ, וְלָא קַבְּלִינְהוּ. אָמַר: הוֹאִיל וּנְפַק מִפּוּמֵּיהּ דְּרַב.

ט״ותָּנוּ רַבָּנַן: ״אֵין לוֹ דָּמִים. אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו״. וְכִי הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו בִּלְבַד זָרְחָה? אֶלָּא, אִם בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר כַּשֶּׁמֶשׁ שֶׁאֵין לוֹ שָׁלוֹם עִמְּךָ – הׇרְגֵהוּ, וְאִם לָאו – אַל תַּהְרְגֵהוּ.

ט״זתַּנְיָא אִידַּךְ: ״אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ״. וְכִי הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו בִּלְבַד זָרְחָה? אֶלָּא, אִם בָּרוּר לְךָ כַּשֶּׁמֶשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁלוֹם עִמְּךָ – אַל תַּהַרְגֵהוּ, וְאִם לָאו – הׇרְגֵהוּ. קַשְׁיָא סְתָמָא אַסְּתָמָא!

י״זלָא קַשְׁיָא,

י״חכָּאן – בְּאָב עַל הַבֵּן, כָּאן – בְּבֵן עַל הָאָב.

י״טאָמַר רַב: כֹּל דְּאָתֵי עֲלַאי בְּמַחְתַּרְתָּא – קָטֵילְנָא לֵיהּ, לְבַר מֵרַב חֲנִינָא בַּר שֵׁילָא. מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּצַדִּיק הוּא – הָא קָאָתֵי בְּמַחְתַּרְתָּא! אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקִים לִי בְּגַוֵּויהּ דִּמְרַחֵם עָלַי כְּרַחֵם אָב עַל הַבֵּן.

כ׳תָּנוּ רַבָּנַן: ״דָּמִים לוֹ״ – בֵּין בַּחוֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת, ״אֵין לוֹ דָּמִים״ – בֵּין בַּחוֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת.

כ״אבִּשְׁלָמָא ״אֵין לוֹ דָּמִים״ בֵּין בַּחוֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: מִידֵּי דְּהָוֵה אַהֲרוּגֵי בֵּית דִּין, דִּבְשַׁבָּת לָא קָטְלִינַן. קָא מַשְׁמַע לַן דְּקָטְלִינַן. אֶלָּא ״דָּמִים לוֹ״ בֵּין בַּחוֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת? הַשְׁתָּא בַּחוֹל לָא קָטְלִינַן לֵיהּ, בַּשַּׁבָּת מִבַּעְיָא?

כ״באָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לָא נִצְרְכָא אֶלָּא לְפַקֵּחַ עָלָיו אֶת הַגַּל.

כ״גתָּנוּ רַבָּנַן: ״וְהֻכָּה״ – בְּכׇל אָדָם, ״וָמֵת״ – בְּכׇל מִיתָה שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַהֲמִיתוֹ. בִּשְׁלָמָא ״וְהֻכָּה״ בְּכׇל אָדָם אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: בַּעַל הַבַּיִת הוּא דְּקִים לֵהּוֹ, דְּאֵין אָדָם מַעֲמִיד עַצְמוֹ עַל מָמוֹנוֹ, אֲבָל אַחֵר – לָא.

כ״דקָא מַשְׁמַע לַן, דְּרוֹדֵף הוּא, וַאֲפִילּוּ אַחֵר נָמֵי. אֶלָּא ״וָמֵת״ בְּכׇל מִיתָה שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַהֲמִיתוֹ, לְמָה לִי?

כ״המֵרוֹצֵחַ נָפְקָא, דְּתַנְיָא: ״מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא״ – אֵין לִי אֶלָּא בְּמִיתָה הָאֲמוּרָה בּוֹ. וּמִנַּיִן שֶׁאִם אִי אַתָּה יָכוֹל לַהֲמִיתוֹ בְּמִיתָה הַכְּתוּבָה בּוֹ, שֶׁאַתָּה רַשַּׁאי לַהֲמִיתוֹ בְּכׇל מִיתָה שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַהֲמִיתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מוֹת יוּמַת״ – מִכׇּל מָקוֹם.

כ״ושָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר קְרָא: ״מוֹת יוּמַת״.

כ״זוְנִיגְמַר מִינֵּיהּ? מִשּׁוּם דְּהָוֵה רוֹצֵחַ וְגוֹאֵל הַדָּם שְׁנֵי כְתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד, וְכׇל שְׁנֵי כְתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין.

כ״חתָּנוּ רַבָּנַן: ״מַחְתֶּרֶת״ – אֵין לִי אֶלָּא מַחְתֶּרֶת. גַּגּוֹ, חֲצֵירוֹ וְקַרְפֵּיפוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יִמָּצֵא הַגַּנָּב״ – מִכׇּל מָקוֹם. אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״מַחְתֶּרֶת״? מִפְּנֵי שֶׁרוֹב גַּנָּבִים מְצוּיִין בַּמַּחְתֶּרֶת.

כ״טתַּנְיָא אִידַּךְ: ״מַחְתֶּרֶת״ – אֵין לִי אֶלָּא מַחְתֶּרֶת. גַּגּוֹ, חֲצֵירוֹ וְקַרְפֵּיפוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יִמָּצֵא הַגַּנָּב״ – מִכׇּל מָקוֹם. אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״מַחְתֶּרֶת״? מַחְתַּרְתּוֹ זוֹ הִיא הַתְרָאָתוֹ.

ל׳אָמַר רַב הוּנָא: קָטָן הָרוֹדֵף, נִיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ. קָסָבַר, רוֹדֵף אֵינוֹ צָרִיךְ הַתְרָאָה, לָא שְׁנָא גָּדוֹל וְלָא שְׁנָא קָטָן.

ל״אאֵיתִיבֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב הוּנָא: יָצָא רֹאשׁוֹ – אֵין נוֹגְעִין בּוֹ, לְפִי שֶׁאֵין דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נֶפֶשׁ. וְאַמַּאי? רוֹדֵף הוּא! שָׁאנֵי הָתָם, דְּמִשְּׁמַיָּא קָא רָדְפִי לַהּ.

ל״בנֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: רוֹדֵף שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר חֲבֵירוֹ לְהוֹרְגוֹ, אוֹמְרִין לוֹ: רְאֵה שֶׁיִּשְׂרָאֵל הוּא וּבֶן בְּרִית הוּא, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה ״שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ״. אָמְרָה תּוֹרָה: הַצֵּל דָּמוֹ שֶׁל זֶה בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה.

ל״גהָהִיא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חָבֵר אֵין צָרִיךְ הַתְרָאָה, לְפִי שֶׁלֹּא נִיתְּנָה הַתְרָאָה אֶלָּא לְהַבְחִין בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד.

ל״דתָּא שְׁמַע: רוֹדֵף שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר חֲבֵירוֹ לְהוֹרְגוֹ, אֹמְרִין לוֹ: רְאֵה שֶׁיִּשְׂרָאֵל הוּא וּבֶן בְּרִית הוּא, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה ״שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ״. אִם אָמַר: יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא כֵּן – פָּטוּר. עַל מְנָת כֵּן אֲנִי עוֹשֶׂה – חַיָּיב.

ל״הלָא צְרִיכָא, דְּקָאֵי בִּתְרֵי עִיבְרֵי דְנַהְרָא, דְּלָא מָצֵי אַצּוֹלֵיה. מַאי אִיכָּא? דְּבָעֵי אֵיתוֹיֵי לְבֵי דִינָא. בֵּי דִינָא בָּעֵי הַתְרָאָה.

ל״ואִיבָּעֵית אֵימָא: אָמַר לְךָ רַב הוּנָא, אֲנָא דַּאֲמַרִי כְּתַנָּא דְּמַחְתֶּרֶת, דְּאָמַר: מַחְתַּרְתּוֹ זוֹ הִיא הַתְרָאָתוֹ.