סנהדרין ע״ט אSanhedrin 79a
א׳וְהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ, וְהָלְכָה לָהּ עַל מׇתְנָיו, וְלֹא הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מׇתְנָיו, וָמֵת – פָּטוּר.
1
ב׳נִתְכַּוֵּון לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל, וְלֹא הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית הַגָּדוֹל, וְהָלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן, וְהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן, וָמֵת – פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת הַקָּטָן, וְהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן, וְהָלְכָה לָהּ עַל הַגָּדוֹל, וְלֹא הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל, וָמֵת – פָּטוּר.
2
ג׳אֲבָל נִתְכַּוֵּון לְהַכּוֹת עַל מׇתְנָיו, וְהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מׇתְנָיו, וְהָלְכָה לָהּ עַל לִבּוֹ, וָמֵת – חַיָּיב. נִתְכַּוֵּון לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל, וְהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל, וְהָלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן, וָמֵת – חַיָּיב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲפִילּוּ נִתְכַּוֵּון לַהֲרוֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה – פָּטוּר.
3
ד׳גְּמָ׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַסֵּיפָא, ״רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!
4
ה׳אֶלָּא אַרֵישָׁא: נִתְכַּוֵּון לַהֲרוֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם, לַנׇּכְרִי וְהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל, לַנְּפָלִים וְהָרַג אֶת בֶּן קַיָּימָא – פָּטוּר. הָא נִתְכַּוֵּון לַהֲרוֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה – חַיָּיב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲפִילּוּ נִתְכַּוֵּין לַהֲרוֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה – פָּטוּר.
5
ו׳פְּשִׁיטָא! קָאֵי רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, וְאָמַר: ״אֲנָא לִרְאוּבֵן קָא מִיכַּוַּונָא, לְשִׁמְעוֹן לָא קָא מִיכַּוַּונָא״ – הַיְינוּ פְּלוּגְתַּיְיהוּ. אָמַר: ״לְחַד מִינַּיְיהוּ״ – מַאי? אִי נָמֵי, כְּסָבוּר רְאוּבֵן וְנִמְצָא שִׁמְעוֹן – מַאי? תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, עַד שֶׁיֹּאמַר ״לִפְלוֹנִי אֲנִי מִתְכַּוֵּון״.
6
ז׳מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? אָמַר קְרָא: ״וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו״, עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּון לוֹ. וְרַבָּנַן, אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: פְּרָט לְזוֹרֵק אֶבֶן לְגוֹ.
7
ח׳הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּאִיכָּא תִּשְׁעָה גּוֹיִם וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל בֵּינֵיהֶן, תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּרוּבָּא גּוֹיִם נִינְהוּ. אִי נָמֵי פַּלְגָא וּפַלְגָא, סְפֵק נְפָשׁוֹת לְהָקֵל.
8
ט׳לָא צְרִיכָא, דְּאִיכָּא תִּשְׁעָה יִשְׂרָאֵל וְגוֹי אֶחָד בֵּינֵיהֶן, דְּהָוֵה לֵיהּ גּוֹי קָבוּעַ, וְכׇל קָבוּעַ כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה דָּמֵי.
9
י׳בִּשְׁלָמָא לְרַבָּנַן דְּאָמְרִי: נִתְכַּוֵּון לַהֲרוֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה – חַיָּיב, דִּכְתִיב: ״וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה״. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּמַצּוּת שֶׁבְּמִיתָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, דִּכְתִיב: ״אִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ״.
10
י״אאֶלָּא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, הַאי ״וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מָמוֹן. וְכִדְרַבִּי, דְּתַנְיָא: רַבִּי אוֹמֵר, ״וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ״ – מָמוֹן. אַתָּה אוֹמֵר מָמוֹן, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא נֶפֶשׁ מַמָּשׁ? נֶאֶמְרָה נְתִינָה לְמַטָּה, וְנֶאֶמְרָה
11