סדר הדורות, סדר ימות עולםSeder HaDorot, Almanac

א׳בס"ד

ב׳אדם הראשון נברא ביום ו' ראש השנה. ובמדרש אבכיר וילקוט בראשית סי' ל"ד כשבקש הקב"ה לבראות העולם תחלת ברייתו לא היה אלא אדם ועשאו גולם ולא זרק בו נשמה, שלא יאמרו שותף נעשה עמו במעשה בראשית, משגמר הכל זרק בו נשמה והעמידו, וכולל בו העולם, בו התחיל בו סיים, דכתיב (תהלים קלט) אחור וקדם צרתני, עכ"ל:

ג׳שעה ראשונה כנס עפרו (סנהדרין לח) אבל בתנחומא פ' שמיני, שעה ראשונה עלה במחשבה:

ד׳שעה ב' נעשה גולם (סנהדרין לח ופליאה), ב' נמלך במלאכים (תנחומא), ב' נברא צורתו (אדר"ן פ"א), ב' גבלו (מפרש קידוש החודש להרמב"ם):

ה׳שעה ג' נמתחו אבריו (סנהדרין שם), ג' כנס עפרו (תנחומא וילקוט תהלים במזמור שיר ליום השבת, וילקוט פנחס, ובפסיקתא הביאו הר"ן פ"ק דר"ה), ג' יצרו (מפרש קידוש החודש הנ"ל) וכתב במאור עינים (פ' מ') דזה לא נמצא בשום ספר:

ו׳שעה ד' נזרקה בו נשמה (סנהדרין שם ופליאה). ד' גבלו (תנחומא), ד' נתקשרו אבריו (אדר"ן פ"א):

ז׳שעה ה' עמד על רגליו (סנהדרין שם ופר"א פ"י ופליאה), ה' רקמו (תנחומא), ה' נפתחו נקביו (אדר"ן):

ח׳שעה ו' קרא שמות (סנהדרין שם ופר"א ופליאה), ו' העמידו גולם (תנחומא), ו' נתנה בו נשמה (אדר"ן), ובב"ר ספי"ח ופ' תצוה פל"ו, ג' לא המתינו ו' שעות, אדה"ר, ישראל, סיסרא, אדה"ר ולא יתבוששו לא באו שש, א"כ חטא אדם בחצי היום וכ"כ יפ"ת, והקשה בס' ט"ב בא"ח (סי' תמ"ג) הא אדה"ר חטא ביו"ד ואיך שייך לומר לא באו שש, וי"ל כי תחלת הכנת אדה"ר היה שעה ו' כי אז הוצבר עפרו כמשאחז"ל (לא מצאתי זה שבו' הוצבר עפרו) לכן היה צריך להזהר שלא לאכול מעץ הדעת לפחות עד ו' שעות משעה שהוצבר עפרו, לכן איסור חמץ מו' שעות ולמעלה לתיקון אדה"ר עכ"ל:

ט׳שעה ז' נזדווגה לו חוה (סנהדרין שם פר"א פליאה), ז' זרק בו נשמה (תנחומא וי"ר פכ"ט), ז' עמד על רגליו (אדר"ן), ז' בע"ש נכנס בג"ע ובין השמשות גורש (פר"א פי"ט):

י׳שעה ח' עלו למטה ב' וירדו ד' (סנהדרין שם) ובתוס' אדם וחוה וקין ותאומתו, אבל הבל וב' תאומותיו לא נולדו בפעם הזאת, לכן נאמר ותוסף ללדת (ועיין חי' אגדות) וירדו ו' (פליאה וב"ר פכ"ב), ח' הכניסו לג"ע (תנחומא), ח' נצטווה (פר"א), ח' נזדווגה לו חוה (אדר"ן). אדם וחוה כבני כ' נבראו פניו למזרח ולא שימש בריה עם אשתו קודם אדם (ב"ר ר"פ כ"ב):

י״אשעה ט' צוהו (סנהדרין שם תנחומא ופליאה), ט' הכניסו לג"ע (אדר"ן), ט' עלו למטה כו' (פר"א), ט' נקנסה עליו מיתה ולא עמד בנסיונו ג' שעות (שמות רבה ר"פ ל"ב וע"ש במ"כ ויפ"ת), וכתב בלבוש או"ח (סי' תכ"ח) ט' נצטווה שלא לאכול מעץ הדעת וה"ה על שאר מצות וקידוש החודש וקידשה מיד, וכיון שקידשה בתחלת תשיעית ע"כ שקידשה ע"פ הראיה וכיון שנראתה הלבנה בתחלת ט' ע"כ שנולדה ו' שעות קודם דהיינו תחלת ג' כדאמרינן פ"ק דר"ה כ"ד שעות מכסי סיהרא תמניא סרי מעתיקא ושית מחדתא, א"כ היה מולד הלבנה יום ו' אחר עבור י"ב שעות מן הלילה וב' שעות מהיום ע"ש:

י״בשעה י' עבר (סנהדרין שם תנחומא פר"א פליאה), י' צוהו (אדר"ן):

י״גשעה י"א נידון ולא עמד בצווי שעה א' (סנהדרין שם פר"א תנחומא פליאה), י"א סרח (אדר"ן):

י״דשעה י"ב נתגרש (סנהדרין שם תנחומא פר"א פליאה), י"ב יצא בדימוס (פסיקתא וס' המוסר):

ט״והעולם נברא בו' ימים כל יום י"ב שעות כי בלילה לא היה בריאה דכתיב ביום עשות וגו' ו' פעמים י"ב הוא ע"ב שעות וז"ש עולם חס"ד יבנה (בחיי פ' תצוה):

ט״זויעברו אדם ואשתו על מצות ה' אשר צום ויחר אפו בהם ויקללם ויגרשם ביום ההוא מג"ע לעבוד את האדמה וילכו וישכנו מקדם לג"ע. וידע אדם את חוה אשתו ותלד ב' בנים וג' בנות ותקרא שם הבכור קין לאמר קניתי איש את ה'. והשני קראה הבל כי אמרה בהבל באנו בארץ ובהבל נוקח ממנה (ס' הישר) אומות אומרים שקין נולד ט"ו שנים לבריאת אדם וקלמנה תאומתו והוליד אדם עם חוה אשתו ל' בנים זולת קין הבל שת, וי"א שהיו ק' (שה"ק צ"ב). תאומת קין אשתו קלמאנא ותאומת הבל אשתו בלבירא, אברבנאל (בראשית ד' א'):

י״זבא' בשבת נכנס במי גיחון העליון עד צוארו והיה מתענה שבע שבתות ימים עד שנעשה גופו כלבו (פי' כחוש ואדום, וביוחסין הגי' ככברה) אמר ומה הלוחות ע"י שיכתבו באצבעו של הקב"ה עתידין מימי הירדן לברוח מפניהם (בימי יהושע) גופי שגבלו ב' ידיו ורוח נשמת פיו נפח באפי עאכ"ו, ואמר עד שאני בחיים אבנה לי בית מלון לרבצי לאחר מיתתי יעשו לעצמותי להם ע"ז אלא הריני מעמיק את ארוני למטה לארץ מערה לפנים ממערה לפיכך נקראת מערת המכפלה, (פר"א וילקוט סי' ל"ד, וכ"ה הגי' בז"ר):

י״חאדה"ר נצטוה על ו' מצות ע"ז, ג"ע, ש"ד, גזל, ברכת ה', דינים (סנהדרין ורמב"ם יפ"ט מה' מלכים וב"ר ספט"ז), אדה"ר עיבד את השנה ומסר לחנוך (יוחסין וע"ל אלף נ"ו):

י״טויעש ה' לאדם ולאשתו בצאתם מג"ע כתנות עור, הכתנות היו מן העור שהפשיט הנחש, (פר"א פ"כ וילקוט סי' ל"ד) מן תחש שהיה בימי משה (בחיי פ' בראשית) מעור לויתן הנקבה שמלחה הקב"ה לצדיקים (ת"ח פ' הפועלים (פ"ד) מכוון לזה מ"ש השל"ה פ' תולדות (דר"צ) ובציוני דבגדי החמודות היו מעור לויתן ע"פ מה שאכתוב כי כתנות עור לקח עשו מנמרוד), ובתולעת יעקב כתב אחז"ל כתנות עור היו מצפורן (עשל"ה). ובס' מעשה ה' פי"ט כתב הם השערות הגדלות על הערוה, ובמות אדם ואשתו נתנו הכתנות לחנוך בן ירד, ובהלקח חנוך את האלהים ויתנם אל מתושלח ובמותו לקח אותם נח אל התבה ויהי בצאתו ויגנוב חם הכתנות ויסתירם מאחיו ובלדת חם את כוש בכורו נתן לו הכתנות בסתר וכאשר הוליד את נמרוד ויתן לו הבגדים ההם ועשו הרגו ולקח אותם ממנו (ס' הישר):

כ׳אדם נתגלגל באברהם, וחוה בשרה, ואח"כ נתגלגלה חוה ביצחק ואח"כ תרווייהו ביעקב ובת זוגו (מ' הנעלם דס"ו וי"ר בראשית ד"ך רע"ב) שאול היה באיפה של אדם בראש (ע"ל ב"א תתפ"ב), מרדכי ואסתר היו בסוד דדין של אדה"ר והיה בראשו של אדה"ר (ע"ל ג"א שצ"ב) אבשלום בסוד שערות של אדה"ר (ע"ל ב"א תתקכ"א) נתגלגל בחבקוק (עג"א רנ"ד) חלק מנשמת אדה"ר בא ליוסף (עב"א רל"ו) חוה נתגלגלה בשרה חנה שונמית צרפית (עב"א תתע"א), נתגלגלה בבתיה בת פרעה (עב"א שס"ח):

כ״אקין הוליד מאה בנים (רבה קהלת בפ' אם יוליד איש מאה) ונהרג בימי למך (ע"ש) וי"א בימי המבול (ע"ל אלף תרנ"ו באורך):

כ״בקין נתגלגל ביתרו קרח מצרי ז"ס יק"ם קין (ע"ל ב"א תמ"ט) נתגלגל בלבן (ע"ל ב"א קפ"ה) יתרו הוא הטוב של קין ובלק הרע וערב רב מן קין, יתרו נשמת קין שמואל רוח קין ונדב ואביהוא רוח ונפש, ושניהם מתלבשים בשמואל (חס"ל מעין ה' נהר כ"ה), נתגלגל בשר האופים (י"ר ס"פ וישב בשם ג"ר) נתגלגל בראובן ובחטא ראובן פרחה ממנו נשמתו של קין וניתנה ליתרו (כוונת האר"י ס"ז א' וחס"ל שם) אלישע בן שפט בחינת קין (ע"ל ג"א מ"ז) יחזקאל משורש קין (עג"א של"ב) המצרי נפש קין (עב"א שפ"ו) בלעם מחלק רע של קין (עב"א תפ"ח) יעל משרשו (ע"ל ב"א תרל"ו):

כ״גויהי מקץ ימים ושנים ויקריבו קין מפרי האדמה והבל מבכורות צאנו ומחלביהן ותרד אש מן השמים ותאכל את קרבן הבל ויקנא קין בהבל, ויהי מימים יצאו השדה לעשות מלאכתם קין חודש אדמתו והבל רועה צאנו, ויעברו הצאן על מקום החרישה אשר חרש קין ויגש קין אל הבל בחמתו ויאמר מה לי ולך כי באת אתה וצאנך לרעות בארצי, ויאמר הבל מה לך כי תאכל פרי צאני ותלבש צמרם, ועתה הסר מעליך את צמרי צאני ושלם את פרים ובשרם אשר אכלת אז גם אנכי אצא מארצך או אעוף בשמים אם אוכל כו', ויקם קין ויקח ברזל כלי המחרשה אשר לו ויכה את אחיו וימיתהו (סה"י) רחוק ב' ימים מחברון מקום שהרג קין את הבל (גא"י):

כ״דהבל חי ג' יום (ב"ר פכ"ב) וכתב היפ"ת כי ט"ס הוא ר"ל לדעת מ"ד שהיה קיים עד חנוכה היה יותר מנ' יום, ונ"ל שצ"ל צ' יום ונתחלף צ' בנ' ונדפס חמשים וק"ל, ובאברבנאל בראשית ובמכלל יופי בראשית דל"ו בשם יוסיפון שהיה בן ק' שנה כשנהרג, וראב"ע כתב ויהי מקץ ימים שנה, ובתנחומא קין היה בן מאה שנה כשהרג את הבל, והטעם עיין אור יקרות בראשית:

כ״ההבל נתגלגל ביעקב (עב"א קפ"ה) נתגלגל ביפת (ע"ש) בלעם ובלק הם הרע, ומשה הטוב של הבל (עב"א תפ"ח), רות גלגול הבל (עב"א תשפ"ז), ב' תאומות של הבל ז"ס צפורה ובתיה בת פרעה (חס"ל מעין ה' נהר כ"ה), שונמית תאומה יתירה של הבל (עג"א מ"ג), וכן אשת יחזקאל (עג"א של"ב):

כ״וויאמר ה' לקין נע ונד תהיה בארץ וילך נע ונד בארץ קדמת עדן, וידע קין בימים ההם את אשתו ותלד את חנוך, בימים ההם החל ה' להניחו ולהשקיטו בארץ ויבנה עיר ויקרא שם העיר חנוך כשם בנו ולא היה נע ונד כבתחלה, ויולד לחנוך את עירד ועירד ילד את מחויאל ומחויאל ילד את מתושאל ומתושאל ילד את למך (סה"י):

כ״זשת נולד כשהיה אדה"ר בן ק"ל שנה וחי תתקי"ב (וביוחסין כתב תתקל"ב ט"ס) ומת מ"ב לאלף השני (וביוחסין כתב ס"ב אזל בתר טעותו) אומות אומרים כשהוליד אדם את שת היה אז סגי נהור (שה"ק צ"א) אחר שת הוליד אדם, לדעת הגוים ס' בנים ובנות (יוחסין בתחלת מאמר ה') ואמר בירוסי הכשדי בראות הש"י העולם ריק מבני אדם ובלתי מיושב השגיח בבנ"א הרבה דורות והולידו כלם תאומים (שה"ק ז'):

כ״חשת צוה לבניו שלא יתחברו עם זרע קין וכן עשו עד דור ז' ואז נתחברו ונולדו מהם הענקים והפליגו בחטאות עד שמתו במבול (ש"ק צ"ב):

כ״טמה שלא הזכירה התורה אלא איש אחד בכל דור ודור, י"א שאלו הדורות התעכבו מלהוליד לחולשת טבעם עד סך השנים שהעידה התורה, והרמב"ם בס' המורה כתב שאורך ימים לא היה אלא לאיש הנזכר בתורה אך שאר הדור היו חיים ימים טבעיים, והרמב"ן כתב שנתעכב כח תולדותם עד זמן הנזכר בתורה, י"א שהכתוב לא חש להזכיר רק הבן הראוי שיצא ממנו, י"א א' משנותינו להווה היה לראשונים עשר שנים (ע"ל אלף תרנ"ז סתירה לדעה זו) י"א ששנותיהם היו שנים של לבנה, י"א להיותם אוכלים צמחי אדמה ושותים מים ולא שטופי זמה לכן האריכו ימים, אבל אחר המבול שהותרו לאכול בשר ויין נתקצרו ימיהם, י"א שהיה אורך ימיהם בדרך מופת, י"א שלא היו שנים ארוכים ממש אלא שראש הדור ההוא היה מצוה לדורו דינים ונימוסים כרצונו והיה נמשך מנהג התורה והנימוס ההוא כל הזמן הנזכר בתורה, והיה נחשב כאלו היה חי כל השנים ההם, י"א כי הרוצה להתחכם וללמוד כל החכמות הטבעיות צריך לו זמן רב ולמען יתפרסם אלהותו ית"ש האריך ימיהם למען יהיה לו זמן גדול, ומה שהשכילו והבינו כתבו על ספר לתועלת דורותיהם (שה"ק ו'):

ל׳אנוש נולד שנת רל"ה לב"ע ק"ה לחיי שת וחי תתק"ה שנים, הוא היה הראשון להמציא צורות כדי להעיר רוח הבריות שיתפללו לאלוה באמצעותם (שה"ק צב):

ל״אאנוש כשהיה בן ל"א שנה (שהיה רס"ו שנה לב"ע) כפר באל ית"ש והתחיל לקרוא ע"ז עד שהיה נח בן ת"פ שנה (שהיה אז אלף תקל"ו לב"ע) ואז היה גזרת המבול והארכת זמן ק"כ שנה עשית התיבה שיחזרו בתשובה, א"כ מן רס"ו עד אלף תקל"ו הוא אלף ר"ע שנים כמספר הפסוק ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם, עולה אלף ר"ע (פ"ר פ' בראשית):

ל״בבעת ההיא החלו בני אדם לרוב על פני האדמה ולהכאיב את נפשם ולבם ולפשוע בה', ויהי בימי אנוש ויוסיפו עוד בני אדם למרוד בה' ויעבדו אלהים אחרים ויעזבו את ה' כל ימי אנוש ובניו ויחר אף ה' ויצף ה' עליהם את נהר גיחון. ובמכילתא ותנחומא יתרו עלה אוקינוס וישחיתם ויאבד שליש הארץ, ובב"ר ספכ"ג בפי' הכתוב הקורא למי הים וישפכם (עמוס ה' ט') כי שני פעמים הציף ים אוקינוס שליש העולם, א' בימי אנוש, וא' בדור הפלגה (ועיין ילקוט עמוס ה') אבל ביוחסין שנת אלף רל"ה כתב א' בימי אנוש, וא' בימי קינן ע"ש. ובכל זאת לא שבו מדרכם הרעה, ובימים ההם אין זרע וקציר ואין אוכל לבני אדם ויהי רעב גדול מאד ויהי הזרע אשר זורעים לקוצים ולדרדרים ולברקנים כי מימי אדם היה הדבר הזה בארץ מקללת אלהים את האדמה מחטאת אדם, ויהי כאשר הוסיפו בנ"א למרוד בה' ותוסף גם האדמה להשחת (סה"י):

ל״גקינן נולד שכ"ה צ' לאנוש (ובשה"ק (ז) כתב ק"צ ט"ס הוא) וחי תתק"י (צ"ד, ובשה"ק וביוחסין כתבו תתק"ח ט"ס):

ל״דויהי בן ארבעים שנה (הוא שס"ה לב"ע) ויחכם וישכיל בכל חכמה וימלוך על כל בנ"א וידרך את בנ"א בחכמה ובדעת (וימשול בחכמתו גם ברוחות ובשדים, יוחסין) וידע בחכמתו כי ישחית אלהים את בנ"א על חטאתם בארץ וכי יביא ה' עליהם את מי המבול באחרית הימים ויכתוב את העתיד להיות על לוחות האבן ויתנם באוצרותיו (סה"י וכ"כ ביוסיפון ס' שני פי"א ויוחסין אלף רל"ה), נקבר באי מארץ הודו ובימיו הציף ים אוקינוס שליש העולם כמו בימי אנוש ע"ל (ביוחסין שם):

ל״הויהי בהיותו בן שבעים שנים (הוא שצ"ה) ויולד ג' בנים וב' בנות שם הבכור מהללאל, ב' עינן, ג' מרד, ואחיותיהם עדה וצלה. ויתחתן למך בן מתושאל את קינן ויקח ב' בנותיו לנשים ותהר ותלד עדה ללמך בן ותקרא שמו יבל ותלד עוד ותקרא שמו יובל, וצלה אחותה היתה עקרה כי בימים ההם פשעו במצות וה' אשר צוה את האדם לפרות ולרבות בארץ, וישקו את מקצת נשיהם משקה עקרות למען יעמדו בתארם ולא יכחשו יפיין גם צלה שתתה, ותהיינה הנשים היולדות בעיני בעליהן לתועבה כאלמנות חיות והעקרות ידבקו בהן, ולעת זקנת צלה ויפתח ה' את רחמה ותהר ותלד בן ותקרא שמו תובל קין, ותהר עוד ותלד בת ותקרא שמה נעמה כי אמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה ונועם, ולמך הרג את קין ותובל קין בנו (רש"י בראשית ד' יט, כ"ג) צלה היא צללפונית אמו של שמשון (עב"א תתי"א ותתע"א). למך נתגלגל באלקנה וצלה היא חנה ועדה פנינה (ע"ל ב"א תתע"א) ובשאול (ע"ל ב"א תתפ"ב):

ל״ומהללאל נולד שצ"ה ע' לקינן וחי תתצ"ה שנים:

ל״זירד נולד ת"ס ס"ה למהללאל וחי תתקס"ב:

ל״חכל תקל"ב שנים משלימין חמה ולבנה מהלכתן ומתחילין מהלכתן בנקודה א' (יוחסין וע"ל ג"א תשכ"ד):

ל״טחנוך נולד תרכ"ב קס"ב לירד (ובב"ר כתב קס"ה ט"ס) וחי שס"ה שנים:

מ׳מתושלח נולד תרפ"ז ס"ה לחנוך (ובב"ר נדפס ע"ה ט"ס) וחי תתקס"ט (ובשה"ק ס"ד כתב תתס"ט ט"ס), והיה צדיק גמור ושונה תת"ק סדרי משנה (מילקוט בראשית סי' מ"ב), מ"כ למה נקרא שמו שלח לפי שהיה לו חרב והיה חקוק עליו שם המפורש והורג בה כל יום ת"ק מזיקים ושדים וכשמת נגנזה עמו, וזהו מתושלח ר"ל מת ושלח עמו, שלח פי' חרב כמו בשלח יעברו איוב לו) (עכ"ל שה"ק ס"פ בראשית) ובי"ר בראשית כ"ה מביא בשם שה"ק והיה מפיל בו אלף מזיקין וחרב זה היתה לאברהם ויצחק ויעקב ועשו נתן תמורת החרב הבכורה עכ"ל. (לא ידעתי באיזה מקום מצא זה, אפשר שזה הכוונה שאמר יעקב אשר לקחתי בחרבי ר"ל חרב הנ"ל):

מ״אויתהלך חנוך את האלהים אחרי הולידו את מתושלח ויעבוד את ה' וימאס בדרכי בנ"א הרעים וידבק במוסר ה' ובדעת ובינה ויפרד נפשו מבנ"א ויסתר מהם ימים רבים, ויהי מקץ ימים רבים ושנים בהיותו מתפלל לה' בבית וחדר ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר הנני ויאמר אליו צא מביתך אשר נחבית והלכת אל כל בנ"א למען תלמדם הדרך והמעשה אשר יעשון, ויצא וילמדם ויאסוף את בנ"א ויודיעם מוסר ה' ויצו ויעבירו קול בכל המקומות מי אשר חפץ לדעת דרכי ה' יבוא אל חנוך, ויתאספו כל בנ"א וימלוך על כל בנ"א וישתחוו לו ארצה וישמעו דבריו וילמדם חכמת אלהים ודרכיו ויעבדו את ה' כל ימי חנוך ונם כל מלכי בנ"א הראשונים והאחרונים ושריהם ושופטיהם באו אל חנוך וישתחוו לו ויבקשו אשר ימלוך עליהם ויתקבצו כלם כשלשים ומאת מלכים ושרים וימליכו את חנוך וילמדם וישם שלום בין כלם, וימלוך על כל בנ"א רמ"ג שנים, ויהי עושה צדקה ומשפט לכל עמו (סה"י) וכתב שה"ק (צ"ב) חנוך כתב דברים אלהיים אבל לא נתקבלו באמונתם, והיה ראשון לחבר ספרים על התכונה והיה לו מלחמות גדולות עם בני קין, וכתב בס' מק"ח (פ' בראשית) כי נכתב בספר דתות הנביאים חנוך היה חכם גדול וחסיד והכניס העמים תחת עבודת האל ושהוציא תחלה חכמת הכוכבים ושם דת לכל יושבי ז' אקלימים לכ"א הדת אשר יאות לו לפי טבע אותו איקלים, וצוה שיעשו מועדים וקרבנות בזמנים מיוחדים כפי מעלת הכוכבים השולט באותו איקלים וצוה לקצת שלא יאכלו מאכלים ידועים והתיר לקצתם ושישמרו מלשכב עם נדות ומטומאת המתים ושתהיה כוונתם להתמדת הישוב וחלק העם לג' משמורות כהנים מלכים והמון וענינים רבים אחרים, ועיבר שנים ומסר לנח. (וע"ל אלף נ"ו), ואלה תולדות חנוך מתושלח ואלישוע ואלימלך ואחיותיהם מלכה ונעמה (סה"י):

מ״בלמך נולד תתע"ד קפ"ז למתושלח וחי תשע"ז, וכתב בשה"ק ז' הוא היה הראשון להחזיק ב' נשים א' לפ"ו והיתה יושבת נזופה ואבלה כאלמנה, וא' ליופי ומשקה אותה כוס עקרין ומקשטה ככלה ומאכילה מעדנים עכ"ל, וראה איך טעה במה שמפורש בתורה (בראשית ד' י"ט) כי למך שנשא ב' נשים כנ"ל הוא בן מתושאל בן מחויאל הנ"ל (ע"ל שצ"ה):

מ״גאדה"ר מת תתק"ל נ"ו ללמך רמ"ג למתושלח, ובסה"י רמ"ג למלכות חנוך, ויקברו אותו שת ובניו וחנוך ומתושלח בנו בכבוד גדול כקבורת המלכים במערה אשר דבר ה' להם ויעשו כל בנ"א מספד ובכי, וי"א הקב"ה קברו (ציוני פ' חיי שרה) ובס"ע חנוך קברו וחי אחריו כ"ח שנה, ובילקוט בראשית סי' מ"ב נ"ח שנה. וביוחסין ושה"ק ורשב"ם פי"נ (קכ"א ב') נ"ו שנה ט"ס, וצ"ל נ"ז שנה. עוד שם דחנוך קבר את אדם ואת שם ט"ס (ע"ל ב"א קנ"ח), רחוק ב' ימים מחברון לצד מזרח הוא מערה של אדה"ר (גא"י):

מ״דשנה זו נולדה נעמה לחנוך (והיא אשת נח ע"ל אלף תקנ"ד) א"כ כשנולדה היה חנוך בן שנ"ב שנים:

מ״הבעת ההיא וישם חנוך על לבו להפרד ולהבדל מבנ"א, ולהסתר מהם כבראשונה לעבוד את ה' ויסתר מבנ"א ג"י ויגלה להם יום אחד ובכל ג"י התפלל אל ה' וביום שהתגלה למד להם דרך ה' וכל אשר ישאלו ממנו, ויעש כן ימים רבים ושנים ואח"כ ויסתר עצמו ו' ימים ויגלה להם ביום ז' ואח"כ יום א' בחודש ויום א' בשנה עד אשר בקשו פניו כל המלכים והשרים ובנ"א ויתאוו לראות פניו ולשמוע דבריו ולא יכלו כי יראו כל בנ"א לגשת אליו מאימת אלהים אשר על פניו פן ימותו ויתיעצו כל המלכים ושרים לאסוף את כל בנ"א יחד ולבוא אל חנוך לדבר כלם עמו בעת אשר יצא אליהם ויעשו כן, וילמד להם חכמה ודעת ויורם יראת ה' ויתבהלו מאד ויתמהו על חכמתו וישתחוו לו ויאמרו יחי המלך, ויהי מימים בהיותו מלמד אותם ויקרא מלאך ה' לחנוך מן השמים ויאמר להעלותו השמים להמליכו על בני אלהים כאשר מלך על בנ"א. כשמוע חנוך דבר זה ויקבוץ כל יושבי הארץ ויאמר נשאלתי לעלות השמים לא ידעתי יום לכתי ועתה אלמד אתכם כו' וישם להם חוקים ומשפטים ויורה אותם חיי העולם וישב אתם ימים אחדים, ויהי בהיותו מדבר אליהם וישאו עיניהם ויראו והנה דמות סוס גדול יורד מן השמים ויגידו לחנוך ויאמר בעבורי יורד הגיע העת אשר אלך מאתכם, וירד הסוס ויעמוד לפניו ויצו להעביר קול מי האיש אשר חפץ לדעת דרכי ה' יבוא ביום זה, ויבואו כל בנ"א וכל מלכי הארץ ושרים לא סרו מאתו ביום ההוא וילמדם חכמה ומוסר ה' ללכת בדרכיו וישם שלום עוד בין כלם וירכב על הסוס ויצא וילכו אחריו כשמונה מאות אלף איש מהלך יום א' וביום השני אמר להם שובו לאהליכם למה תלכו פן תמותו, וישובו מקצת מהם וילכו אתו הנשארים מהלך ו' ימים, ואמר להם בכל יום שובו פן תמותו ולא אבו. ויהי ביום הו' וידבר עוד שובו כי מחר אעלה השמימה והיה כל הנשאר אתי ימות, וישובו ויותרו עוד אנשים ויאמרו נלך למקום שתלך כי המות יפריד בינינו, ויהי כי מתאמצים ללכת אתו ויחדל לדבר וילכו אחריו ולא שבו, והמלכים אשר שבו ויפקדו לדעת מספר הנשארים שהלכו אחריו, ויהי ביום ז' ויעל חנוך בסערה השמימה בסוסי אש, וישלחו ביום ח' לקחת מספר האנשים אשר נשארו עם חנוך. וימצאו כל הארץ מלאה שלג ועליהם אבנים גדולות מאבני שלג ויבקעו השלג וימצאו מספר האנשים שהיו עם חנוך תחת השלג ויבקשו את חנוך ולא מצאו כי עלה השמימה. וז"ש ואיננו ר"ל תחת השלג כמו האחרים לפי שלקח אותו האלהים (סה"י) ובב"ר פכ"ה אר"א חנוך חנף היה פעמים צדיק פעמים רשע אמר הקב"ה עד שהוא צדיק אסלקנו:

מ״וחנוך לקח אותו אלהים תתקפ"ז קי"נ ללמך (ובשה"ק ס"ו כתב קי"ג לנח ט"ס, וזה גרם שטעה בספר ברית שלום עיין בהקדמה) וש' למתושלח, אוריאל בא בחנוך ודיוקנו בשל אדה"ר, וקבל נשמה שפרחה מאדה"ר (ע"ל אלף תתקנ"ח), באדר"ע (ט) חנוך הוא מט"ט, וכתב החס"ל מעין ה' נהר כ"ה, חנוך נטל נשמה דאדה"ר לכן היה מלאך, ואליהו נטל סוד רוח דאצילות דאדה"ר ונפש אדם נטלו קין והבל לתקן אותם, וחלק קין נתגלגל בקינן ובמהללאל עד נדב ואביהוא ומשם נטל פנחס, וז"ש טמאים לנפש אדם ממש, חנוך נתגלגל ג"פ באליעזר ויוסף ויהושע ע"ש:

מ״זויהי בעלות חנוך השמימה ויקומו כל מלכי ארץ וימשחו את מתושלח וימליכוהו תחת אביו ויעש מתושלח הישר בעיני ה' ככל אשר הורהו חנוך אביו וילמד בנ"א חכמה ודעת ויראת ה' כל ימיו, אך באחרית ימיו סרו בנ"א מאחרי ה' ויגזלו ויחמסו וימרדו בה' וישחיתו דרכם ויקצוף ה' מאד ויוסף ה' להשחית הזרע ואין זרע וקציר וכאשר זרעו ויצמח קוצים ודרדרים אשר לא זרעו ובכל זאת לא שבו בנ"א מדרכם הרעה ויכעיסו את ה' ויקצוף ה' וינחם כי עשה את האדם. (סה"י):

מ״חשת מת מ"ב לאלף השני (וביוחסין כתב ס"ב טעה, ע' ק"ל באלף הראשון) קס"ח ללמך בן מתושלח, וקבור בארבאל (עיין נתאי הארבלי):

מ״טויהי למך בן קפ"א שנים (הוא אלף נ"ה) ויקח את אשמוע בת אלישוע בן חנוך דודו לאשה ותהר לו, ולתקופת השנה ילדה לו בן ויקרא מתושלח שמו נח לאמר נחה האדמה ושקטה מהשחת בימיו, ולמך אביו קראו מנחם לאמר זה ינחמנו וגו' כי בעת ההיא זרעו בנ"א את האדמה וימצאו אוכל מעט אך לא שבו בנ"א מדרכם הרעה (סה"י), ובס' מכלל יופי אתה תראה שהראשון שנולד אחר מות אדם היה נח:

נ׳נח (דור י') נולד נ"ו לאלף השני קפ"ב ללמך, וחי תתק"נ שנים, (והבחיי כתב אלף ומ' שנה מאדם עד נח ט"ס וצ"ל אלף נ"ו שנה) כל הנולדים קודם נח היו ידיהם אדוקות שלמות בלי פירוד וחילוק אצבעות כי לא היו צריכין לעבוד אדמה ונח נולד עם חתוך אצבעות ומזה הבין למך שזה יהיה נצרך לכך לעבודת האדמה (מ' אבכיר) וכתב פ"ר לז"א ומעצבון ידינו מן האדמה שעד עתה היה לנו עצב ידים מכח אדמה ממעשנ"ו ומעצבו"ן ידינ"ו גימטרי' ידי"ם בל"י חילו"ק אצבעו"ת הי"ו, עכ"ל, נח תיקן הכלים לעבודת האדמה, (זוהר בראשית):

נ״אכתב בס' צדה לדרך וזוודין לאורחא בתחלת ההקדמה (די"ג א') ז"ל נח ישב עם אדם ואברהם עם נח הרי אברהם שלישי לאדה"ר כאשר מבואר בחשבון שנותיהם ויעקב שימש את שם עכ"ל, ראה איך טעה דנח לא ראה את אדם דאדם מת תתק"ל באלף הראשון ונח נולד נ"ו לאלף השני, ובפר"א פ"ח זה ספר תולדות אדם הקב"ה עיבר את השנה ואח"כ מסר לאדה"ר ואדה"ר מסר לחנוך וחנוך מסר לנח ונח לשם ושם לאברהם עכ"ל, וכ"ה בילקוט בראשית (סי' מ"א), וכ"ה בריש ספר יוחסין, ובספר שחבר ר' משה חאגיז על המצות בהקדמה ובספר מק"ח הנזכר לעיל תרפ"ז, וצא וראה כי נח לא ראה את חנוך כי חנוך לקח אותו אלהים תתקפ"ז לאלף הראשון ונח נולד נ"ו לאלף השני, ואולי יש השמטת סופר בפר"א וצ"ל חנוך מסר למתושלח (שהיה בנו) ומתושלח לנח, אך תמוה איך לא הרגישו הילקוט והיוחסין ושארי ספרים הנ"ל, ובעל ז"ר המתקן טעות שבילקוט, ובעל אות אמת, לתקן חסרון השמטה זו:

נ״בויגדל נח וילך בדרכי מתושלח (אבי) אביו הם וישר עם ה' וכל בנ"א סרו מדרכי ה' וילמדו איש את רעהו דרכיהם הרעים ויעשו להם איש אלהיו ויגדלו ויחמסו ויעשקו איש את רעהו וקרובו וילכו שופטיהם ושוטריהם אל כל בנות האדם ויקחו נשים בחזקה מתחת בעליהם מכל אשר בחרו וגם מבהמות וחיות ועופות הביאו וילמדום ללכת מין לאשר איננו מינו למען הכעיס ה' ויאמר ה' אמחה את האדם כו', ויהי כל איש אשר הלך בדרכי ה' מת בימים ההם טרם הביא ה' את הרעה ונח מצא חן בעיני ה' ויבחר בו ובבניו לחיות זרע (סה"י):

נ״גאנוש מת אלף ק"מ פ"ד לחיי נח:

נ״דקינן מת אלף רל"ה קע"ט לחיי נח:

נ״המהללאל מת אלף ר"צ רל"ד לחיי נח:

נ״וירד מת אלף תכ"ב שס"ו לחיי נח:

נ״זויהי מקץ ימים רבים ושנים כאשר תמו כל בנ"א אשר מלאו אחרי ה' למות וישאר אך מתושלח, ויאמר ה' אל נח ומתושלח קראו אל כל בנ"א לאמר כה אמר ה' שובו מדרכיכם הרעים כו', ונחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לכם כי כה אמר ה' הנני נותן לכם מועד ק"כ שנים אם תשובו כו' ושבתי גם אני מהרעה אשר דברתי, וידברו נח ומתושלח את דברי ה' יום יום השכם ודבר ולא שמעו אליהם ויקשו ערפם, ונח חדל לקחת אשה להוליד בנים כי אמר הנה ה' משחית בני האדם מעל הארץ למה לי בנים (סה"י), והיה משתדל בכל כחו לדרוש להמון שישובו ולא שוה לו ופחד שמא יהרגו אותו ובני ביתו ברח מהגלילות ההם, ואז צוה אותו ה' עשיית התיבה (שה"ק צ"ב):

נ״חבמדרש (אבכיר וילקוט בראשית סי' מ"ד) כיון שעמדו דוד המבול ועבדו ע"ז היה הקב"ה מתעצב אל לבו מיד עמדו ב' מלאכים שמחזאי ועזאל ואמרו רבש"ע הלא אמרנו לך כשבראת את העולם מה אנוש כי תזכרנו א"ל ועולם מה יהא עליו א"ל רבש"ע היינו מסתפקין בו, א"ל גלוי וידוע לפני אם אתם שרוין בארץ היה שולט בכם יצה"ר והייתם קשים מבנ"א. א"ל תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה איך אנו מקדשין שמך א"ל רדו ותדורו עמהן מיד קלקלו עם בנות האדם שהיו יפות ולא יכלו לכבוש יצרם, מיד ראה שמחזאי ריבה אחת ושמה איסטהר נתן עיניו בה אמר השמעי לי א"ל איני שומעת לך עד שתלמדני שם המפורש שאתה עולה בו לרקיע בשעה שאתה זוכרהו, למדה אותו שם, הזכירה אותו ועלתה לרקיע ולא קלקלה, אמר הקב"ה הואיל ופירשה עצמה מן העבירה לכו וקבעוה בין שבעה כוכבים הללו כדי שתזכו בהן לעולם ונקבעה בכימה כיון שראו שמחזאי ועזאל כך עמדו ונשאו נשים והולידו בנים המייא והייא, ועזאל היה על מיני צבעונין ותכשיטים של נשים שמפתים את בנ"א להרהורי עבירה. מיד שגר מטטרון שליח לשמחזאי וא"ל עתיד הקב"ה להחריב עולמו ולהביא מבול לעולם כו' שמחזאי חזר בתשובה ותלה עצמו בין שמים לארץ ראשו למטה ורגליו למעלה כו' ועזאל עדיין עומד בקלקולו להסית בנ"א (עש"ב):

נ״טבשנת אלף תקל"ו אמר הקב"ה לא ידון רוחי באדם ואז היה נח בן ת"פ שנה (צ"ד) ונצטווה לבנות התיבה ועשה התיבה ק"כ שנים (ע"ל אלף תרנ"ו ה' שנים), אומרים ששטח האמות שבתיבה הם אמה ימיטרי"קה, ר"ל שכל אמות התורה היא שיעור ו' טפחים וזאת המדה נקראת פרטי"קה (שה"ק שם, ועיין ב"ר פל"א במ"כ וידי משה):

ס׳ויאמר ה' לנח קח לך אשה והוליד בנים כי אותך ראיתי צדיק ואתה ובניך אתך תחיה בקרב הארץ וילך נח ויקח אשה ויבחר את נעמה בת חנוך והיא בת תק"פ שנה ונח היה בן תצ"ח שנה הוא אלף תקנ"ד לב"ע (סה"י), וכתב בהג"ה שם שהוא היפך דברי רז"ל שאמרו שנעמה אחות תובל קין בת למך נשאה נח וכאן נראה שהיא בת חנוך, ואולי הם היה להם בקבלה כי אשתו של נח נעמה שמה והם לא מצאו בכתוב שם נעמה כי אם אחות תובל קין הנ"ל וחשבו שזו היתה ולא ראו זה הספר שאומר שנעמה אחת (צ"ל אחרת) היתה והיא בת חנוך עכ"ל הגה"ה, ועיין ב"ר פכ"ג אחות תובל קין נעמה, א"ר אבא בר כהנא נעמה אשתו של נח היתה ולמה נקרא שמה נעמה שהיו מעשיה נעימים. ורבנן אמרי נעמה אחרת היתה ולמה קורין אותה נעמה שהיתה מנעמת בתוף לע"ז עכ"ל, א"כ רבנן ס"ל כזה הספר שאשת נח לא היתה נעמה אחות תובל קין, ותמיה למה כתב רש"י בפ' בראשית שאשת נח היתה נעמה אחות תובל קין כר' אבא ולא כרבנן, וכעת אין מפרשי רש"י בידי לעיין בהם אם הרגישו בזה:

ס״אותהר נעמה אשת נח ותלד בן ויקרא שמו

ס״ביפת לאמר יפת אלהים לי בארץ (סה"י) ואז היה נח בן ת"ק שנה אלף תקנ"ו לב"ע (צ"ד) וקראו את יפת יאנ"ו שלהיותו כ"כ שמן היה נראה כאלו היו לו שני פנים (שה"ק צ"ב), הבל נתגלגל בשם ויפת שהיו נשמה א' (י"ר ע' גלגולים בשם ג"ר), יפת נתגלגל בשמשון וכורש (עב"א תתי"א וג"א ש"צ) ובעשו (י"ר ע' גלגולים סל"ח, ועב"א קס"ד):

ס״גחם נולד אלף תקנ"ז תק"א לחיי נח (עיין פ"ק דע"ז), טבי עבדו דר"ג גלגולו (ע"ש):

ס״דשם נולד אלף תקנ"ח תק"ב לחיי נח וחי ת"ר שנים ונולד מהול (אדר"נ) ובית דינו גזרו על הזנות (ע"ז ל"ו ע"ב) שם י"א הוא מלכי צדק והוא היה הראשון להתחיל בנין חומות ירושלים וראה י"ב דורות (שה"ק) ונתנבא ת' שנה ולא קבלו ממנו (תדב"א פ' כ"ח וילקוט ר"פ בלק) וכתב ז"ר אפשר שנתנבא (מן אחר המבול) עד שנימול אברהם והיה שצ"ב שנים והוא קרוב לת' שנה עכ"ל (ע"ל ב"א קנ"ח), הבל נתגלגל בשם (ע"ל יפת) שם נתגלגל ביעקב (י"ר, ע' גלגולים סל"ח ובפ' תולדות מ"ט ג') נתגלגל בשמשון (ע"ל ב"א תתי"א) שם נח משה שורש א' (ע"ל ב"א תל"ה):

ס״הוילכו בני נח בדרכי ה' בכל אשר למדם מתושלח ונח אביהם (סה"י):

ס״ולמך אבי נח מת אלף תרנ"א תקצ"ה לחיי נח (ובשה"ק ז' תק"צ ט"ס) אך לא הלך בדרכי אביו מתושלח בכל לבבו כו' וכל בנ"א אשר ידעו את ה' מתו כלם בשנה ההיא לבלתי ראות את אחיו וקרובו ברעה אשר דבר ה', בעת ההיא אמר ה' אל נח ומתושלח דברו אל בנ"א כל אשר אמרתי לכם אולי ישובו כו' וכן עשו ולא שמעו כו' ויאמר ה' לנח קץ כל בשר כו' ואתה קח לך עצי גופר והלכת אל מקום פלוני אלמוני ועשית לך תיבה, ובשנת תקצ"ה לנח החל לעשות התיבה (סה"י):

ס״זבשנת ת"ר לחיי נח הוא אלף תרנ"ו לב"ע כלה את התיבה ויעש התיבה ה' שנים, (ע"ל אלף תקל"ו ק"כ שנה ואולי הכנת העצים וכיוצא היה ק"כ שנים, והבנין ה' שנים), אז לקח נח ג' בנות אליקום בן מתושלח לבניו לנשים, (סה"י):

ס״חמתושלח מת אלף תרנ"ו צ"ח לשם (ובש"ק ז' מ"ח לשם, ובילקוט סי' מ"ב נ"ח ט"ס) ת"ר לנח, ז' ימים קודם המבול, ובש"ק צ"ב י"א שמת י"ד שנים אחר המבול ועמד בג"ע עם אביו בימי המבול ואח"כ חזר בעולם, אבל לפי מספר שנותיו כלו בימי המבול כדאיתא בילקוט שם, ובמות מתושלח ויאמר ה' לנח בא אתה וביתך אל התיבה וכו' וישבת לך בפתח התיבה וכל חיות ובהמות ועופות אשר יבואו מהם ורבצו לפניך אותו תקח ונתת ביד בניך והביאו אל התיבה וכל אשר יעמדו נגדך תעזוב כו' וכן עשה ותבוא לביאה אחת ושני נוריה עמה זכר ונקבה וירבצו נגד נח ויקומו ב' בני הלביאה ויכו אותה ויבריחוה ממקומה וישובו הם על מקומה וירבצו לארץ לפני נח ויתמה נח מאד ויביאם אל התיבה וכו' ויסבבו כל בהמות וחיות ועופות התיבה והגשם עדיין לא היה עד ז' ימים. וה' הרעיש את כל הארץ ותחשך השמש וירגזו מוסדי ארץ ויברקו ברקים וירעמו רעמים למען הבהיל בנ"א לשוב אל ה', (המבול היה ע"י רעמים וברקים וקולות ואח"כ נבקעו העננים ונפלו המים כאחר (פ"ר בשם אביו של רי"ח)) ובכל זאת לא שבו כו' ויהי לז' הימים והמבול כו' וכל הבהמות חיות ועופות סביבות התיבה ויתקבצו כת"ש אלף איש ואשה ויבואו אל נח ויאמרו בקול גדול פתח לנו למה נמות, ויען בקול גדול הלא ק"כ שנה לא שמעתם בקול ה' כו', ויאמרו הננו ושבנו עד ה' אך פתח לנו ונחיה ויען נח כו' ויגשו לשבור התיבה לבוא לתוכה מפני הגשם וישלח ה' כל חיות ובהמות ועופות שעומדים סביבות התיבה ויכום ויבריחום והמיתו מהם רבים כו' ותלך התיבה ע"פ המים ותהפך הנה והנה ויתהפך כל החי אשר בה כהפוך את הנזיד בסיר ויהי צער גדול בכל היקום והתיבה חשבה להשבר וינהמו האריות ויגעו השורים ויצעקו הזאבים וכל היקום ונשמע קולם למרחוק גם נח ובניו צועקים ובוכים וייראו מאד ויתפלל נח אל ה' (ע"ש התפלה) וישמע ה' בקול נח ויזכרהו ה' ויעבר רוח ה' על הארץ וישוכו המים ותנח התיבה ויסכרו מעינות תהום רבה כו' ויפתח חלון התיבה ויקרא נח עוד אל ה' ויאמר כו' וישמע ה' בקול נח ויאמר אליו במלאתך שנה תמימה אז תצא (סה"י). אותה שנה היה מזל דגים במערבה רעה ונראו אותות השמים וכוכב אחד היה מתחדש וסיבב כל גלגל המזלות תוך חודש ימים וזה מורה כליון ואיבוד העולם (צ"ד ח"ב) אמר תוכן אחד תפ"ז למספר הישמעאלים שבזמן נח היו כל ז' כוכבים במזל דגים ובשנת תפ"ז הנ"ל היו ששה לבד משבתאי והיה זרם מטר ונטבעו רבים (יוחסין מאמר ה' זמן התשיעי):

ס״טקין מת בשנת המבול, דאיתא בש"ר פ' משפטים פל"א הוסיף קין על ימי אביו תשכ"ו שנים (ר"ל אדה"ר חי תתק"ל תוסיף תשכ"ו הרי אלף תרנ"ו שהיה אז המבול) וכ"כ רמב"ן פ' בראשית כדי שיראה באיבוד בניו, ותמיה שלא זכרו דעה זו כל ספרי זכרון הדורות, ועיין רבה קהלת וב"ר פכ"ב ופ' נח וש"ר פל"א:

ע׳בעצם היום הזה בא נח ולא אמר ביום הזה כמ"ש למעלה, להורות לך שיום הכניסה היה ביום ד', מכאן נראה שהוציאו חז"ל אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים לפני השבת לכך אמר בעצם היום בעצומו של יום איזה יום שהשמש יותר חזק הוא יום ד' שבו נתלו המאורות ואז החמה בחזקתה כחתן יוצא מחופתו (צ"ה):

ע״אכתב הבחיי פ' חוקת שמחזאל מבני אלהים שימש סמוך לכניסתן לתיבה עם אשת חם ונולד סיחון וכדי לחפות על אשתו שימש חם בתיבה עכ"ל, ונראה ששימש שמחזאל בתיבה דאלו שימש קודם שנכנסו לתיבה לא היה צריך חם לשמש בתיבה לחפות על אשתו דיאמרו שבעלה שימש עמה קודם כניסתו לתיבה, וא"ל מי הביא את שמחזאל לתיבה, וי"ל דאיתא בב"ר פ' נח מכל החי אף הרוחות (ר"ל השדים) הכניס נח לתיבה, אך צ"ע דכתבתי לעיל (אלף תכ"ב) שמחזאי חזר בתשובה קודם המבול, ואין בידינו להשוות החלוקים, ולפ"ז נולד סיחון בתיבה ועוג היה חוץ לתיבה, לכן דרשו ויבוא הפליט עוג שפלט מן המבול (ע"ל ב"א פ"ח ותפ"ח) אבל במ"ר ס"פ זאת הברכה איתא סיחון ועוג המבול לא הגיע לקרסולן.

ע״בבת יפתח היא אשת חם ששימשה בתיבה והיא היתה בת ר' חנינא ב"ת (עב"א תשפ"א):

ע״גבשנת ת"ר לחיי נח הוא אלף תרנ"ו בחודש השני י"ז לחודש נבקעו כל מעינות וגו' והמים היו הלוך וחסור עד חודש י' (הוא ג' שנים על מחזור (כי בשנת אלף תרנ"ג נשלם פ"ז מחזור קטן כי מ"ק י"ט שנה, פ"ז פעמים י"ט הוא אלף תרנ"ג) פ"ח א"כ היה המבול בשנת עיבור כי שנה ג' למ"ק הוא עבור, וכן הק' היפ"ת בב"ר פל"ג על מ"ש משפט דור המבול יב"ח שהרי המבול היה בשנת העבור וכן הק' הר"י מקינון ע"ש מ"ש היפ"ת ובס' לוית חן פ' נח מ"ש בזה):

ע״דבאחד לחודש נראו ראשי ההרים, ויהי מקץ מ' יום וגו' פרש"י משנראו ראשי ההרים, ותימה הלא אחר ז' ימים שלא רצה העורב לילך שלח היונה ונאמר ולא מצאה היונה, ואיך אפשר שבמ"ז יום שנראו ראשי ההרים לא מצאה מנוח כי לא היה עד שחרבו המים כ"א י"ד יום כי משנראו ראשי ההרים בא' באב עד שחרבו המים בתחילת תשרי לא היה כ"א ס"א יום כפרש"י, לכך נראה כמ"ש בס"ע מקץ מ' יום משהתחילו המים לחסור שהוא בא' בסיון כפרש"י, ועד א' באב שבו נראו ראשי ההרים ס' יום וכלו מ"ז יום עד שלוח ראשון של יונה, לכן לא מצאה מנוח כי זה היה י"ג או י"ד יום קודם שנראו ראשי ההרים והמתין ז' ימים לשלח היונה שנית וזה היה ו' או ז' ימים קודם שנראו ראשי ההרים והמתין עוד ז' ימים והביא טרף כי היו גלויים כמה אילנות (פ"ר):

ע״הותנח התיבה על הרי אררט הנקרא ארמיניא ועד היום יש רושם שמה, ובימים הקדמונים היו מתרפאים מהם כמו התריאק בזמנינו (יוחסין מאמר ה' זמן ב') בארץ קוט ושם ד' הרים גבוהים ב' נגד ב' וביניהם עמדה התיבה והמה הרי אררט (גא"י):

ע״ובראשון בא' לחודש חרבו המים ובחדש ב' כ"ז לחדש יבשה הארץ ויצא מן התיבה, מפשוטי המקראות מוכח שהשנים והחדשים בדורות הראשונים היו שוין במדתם לשנים וחדשים שאנחנו נוהגים היום, שהרי ת"ר לחיי נח נבקעו המעינות ובחודש י' נראו ראשי ההרים ואחר מ' יום פתח חלון התיבה ויחל ז' ימים ועוד ז' ימים, ואחר כל זה נאמר ויהי באחת ושש מאות, הרי כל אלה החדשים והימים לא עלו לחשבון חיי נח רק שנה אחת, גם חשבון חדשי ראשונים כחדשינו, מפני שמן י"ז לחודש הז' הנזכרים בפרשה הם ק"נ יום כמ"ש מקצה ק"נ יום הרי הגיע לכל חודש ל' יום וזה סתירה לדעת הנזכרת שנת ק"ל באלף הראשון (צ"ד), ויצאו איש לדרכו ולמקומו ונח ובניו ישבו בארץ אשר דבר ה' אליהם ויעבדו את ה' וה' ברך אותם פרו ורבו (סה"י). אחז"ל בצאת נח מן התיבה הכישו ארי והיה שבור ולא היה יכול להקריב והקריב שם בנו תחתיו (שה"ק), כתב התשב"ץ שהיו בתיבה מזיקים והזיקו לבניו של נח ונטלו מלאך אחד מבניו לג"ע ולמדו ס' רפואות וזה הספר גנז חזקיהו (באר אברהם ספ"ד דפסחים):

ע״זנח ראה זכר העזים שאכל ענבים קהות מהשדה הנקראים למבורסקי באופן שנשתכר והיה שמח ולקח שרשה ורחץ אותו עם דם ארי וחזיר וכבש וקוף ונטע השרשים ההם ונולדו ענבים טובים ומתוקים ושתה מהם ונשתכר (אכן בילקוט בשם מ' אבכיר אינו מזכיר אלא ארי רחלה וחזיר), ואומרים כי נח היה נקרא ייאנו לשון יין ואשתו טוציאה, וי"א ארציאה מלשון ארץ להיותה אם כל חי. ואחרי מותה קראוה אשתה מגזרת אש לפי שעלתה לשמים, וי"א שקראוה ארסי פריסקה (שה"ק שם), יוסף שלא שתה יין עד שראה את אחיו תיקן את נח שנשתכר (ע"ל ב"א רל"ו):

ע״חאדה"ר נצטוה ו' מצות (ע"ל) הוסיף לנח אבר מן החי (ובפ' ג"ה (צ"ב סע"א) ל' מצות נצטוו ב"נ):

ע״טאומרים שנולד לנח אחר המבול בן ד' ונקרא יוניקו והיה חכם גדול באיצטגנינות ויגרשוהו אחיו מאצלם והוא למד לנמרוד חכמת מלחמה, ואומרים שאחר המבול יצא נח מגלילות ארמניאה לאיטליא ושם למד הרבה חכמות (ש"ק שם), הבל נתגלגל בנח כו' ואח"כ נתגלגל בשם ויפת (י"ר ע' גלגולים בשם ג"ר) נח שם משה ניצוץ אחד ובו נתגלגל יפת, (ע"ל ב"א תל"ה):

פ׳משלשה בני נח נולדו ע' אומות, מיפת יצאו י"ד אומות גומר מגוג מדי יון תובל מש"ך תירס (ובש"ק) בני גומר אשכנז ריפת תוגרמה (עיין בס"ס ארחות עולם הנדפס מחדש נקרא קול מבשר (נ"א ב') שכתב מלך ארכוזר יוסף בן אהרן שהוא מיפת מבני תוגרמה שהיה לו י' בנים, אגיור, תירש, אוזר, חוגון, ביזל, תרצא, כזר, ונור, בלקר, סאויר, אנו מבני כזר הוא השביעי וע"ש איך נתגיירו וטוב להעתיקו) בני מגוג אלי חלף ולובב, בני מרי אתון ווילא חוני ולוט, בני יון אלישה תרשיש כתים דודנים, ובני תובל אריסי כשד ותארי, ובני משך דדון וזרזון ושיבשני, ובני תירס בניב ונירא ביזון ולופדיון וגילק, ויהיו פקודיהם כת"ש איש (סה"י), ובשה"ק צ"ב כתב ט"ו משפחות יצאו ממנו ט"ס הוא:

פ״אתירס בן יפת היה הראשון למנהג נשיאת טבעת באצבע ולעשות טלמסי ולהוציא אש מאבנים (ש"ק). ובפסחים (נד) במוצאי שבת נתן הקב"ה בינה באדה"ר ולקח ב' אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהם אור:

פ״בחם יצאו ממנו ל' משפחות (ובש"ק צ"ב ל"ב ט"ס) בניו כוש מצרים פוט כנען, בני כוש נמרוד סבא וחוילה סבתא רעמה סבתכא, בני רעמה שבא דדן, מצרים ילד לודים ענמים להבים נפתוחים פתרוסים כסלוחים כפתורים, בני פוט גבל והדן ובני ועדן, כנען ילד צידון חת יבוסי אמורי גרגשי חוי ערקי סיני ארודי הצמרי החמתי תש"ל איש היו, ויהי לעת זקנת כוש לקח אשה ותלד בן ותקרא שמו נמרוד כי בעת ההיא התחילו בנ"א למרוד באלהים, ויגדל הילד ואביו אהבו מאד כי בן זקונים הוא לו, ויתן לו את כתנות העור שעשה הקב"ה לאדם ואשתו (ע"ש), ויהי בן עשרים וילבש הבגדים ההם ויתחזק נמרוד כאשר לבשם ויתן לו אלהים כח וגבורה ויהי צודה חיות ויקריבם לפני ה' וילחם עם כל אויביו ויצליח מאד, ויהי בהיותו בן מ' שנה היתה מלחמה בין אחיו ובין בני יפת ויקבוץ נמרוד בני כוש ויכניעם נמרוד ויהיו לו לעבדים וימליכו את נמרוד למלך ויתנו את כתר מלכות בראשו וישם שוטרים ושרים ואת תרח בן נחור לשר צבאו וינשאהו על כל השרים (סה"י), חם היו קורין אותו דורואסטרו, וי"א שהוא נמרוד אשר היה ראשון לחכמת הכשופים ולשבע חכמות לבראלי, ותיכף שנולד שחק ואמרו שזה היה סימן לרוב חכמתו (שה"ק):

פ״גשם הוליד כ"ו אומות (ובש"ק כ"ז ט"ס) עילם אשור ארפכשד לוד ארם, בני עילם שושן מחול חרמון, בני אשור מירוס מוקיל, ארפכשד הוליד שלח וענר ואשכול, בני לוד פתיר ובזיון, בני ארם עוץ וחול גתר ומש, שלח הוליר עבר, עבר הוליד פלג יקטן, יקטן הוליד אלמודד שלף חצר מות ירח (ובסה"י זרח) הדורם אוזל (שם אזיל) דקלה עובל אבימאל שבא אופיר חוילה יובב (סה"י):

פ״דארפכשד בן שם נולד אלף תרנ"ח ק' לשם וחי תל"ח שנים (דור ב' אחר המבול) ממנו יצאו כלדיים, בימיו התחילו לבנות עיר בבל מטרפולין לזאת האומה (שה"ק צ"ג):

פ״השלח נולד אלף תרצ"ג ל"ה לארפכשד, חי תל"ג שנים (דור ג'). ממנו יצאו בני סרמריאה שהיום נקראים טרטרי ונמצא עוד סרמריאה אחרת מצד המערב. ולבסוף אלו המקומות יש הרים גבנונים אשר להיותם נחתכים תיכף נסגרים המיושבים אצליהם עם עצים גדולים אשר א"א לעבור ונקראים מונטי כספי (ש"ק):

פ״ועבר נולד אלף תשכ"ג ל' לחיי שלח וחי תס"ד (דור ד') ותפש בית המדרש וישיבה והוא אבי כל בני עבר (יוחסין). ממנו לקחו היהודים את שמם עברים ולו וזרעו נשאר לשון הקודש ובראשונה היה נקרא זה הלשון לשון אומנה (ש"ק צ"ג) (ויבוא הפליט ויגד לאברם העברי, כתב מכלל יופי פ' לך לך מבני בני עבר, ורש"י פי' שבא מעבר הנהר):

פ״זפלג נולד אלף תשנ"ז (וביוחסין תשכ"ז ט"ס) ל"ד לחיי עבר וחי רל"ט שנים (דור ה') נקרא פלג כי ממנו ואילך נפלגו חיי האנשים ולא חיו רק חצי ימיהם של הראשונים, גם הוא מת בחצי ימיו של אביו ובסוף ימיו היה דור הפלגה (יוחסין):

פ״חיקטן בן השני של עבר לאמר המעיטו והקטינו חיי בנ"א ואלה בני יקטן (ע"ל) אלמודד שלף חצר מות ירח הדורם אוזל דקלה עובל ואבימאל שבא אופיר חוילה יובב (סה"י):

פ״טאשכנז בן גומר בן יפת נולד אלף תשפ"ו (צ"ד ח"ב):

צ׳רעו נולד אלף תשפ"ז ל' לפלג וחי רל"ט שנים (דור ו') בימיו היה תחלת מלכות ביהם וראש מלכותם פראג (צ"ד ח"ב) בימיו התחיל מלכות הנשים הנקראים אמזוני כי נהרגו בעליהן במלחמה ולקחו הנשים הרמחים ולחמו עם אויביהם והצליחו והיו שורפות שד ימין לנערות בקטנותן למען תוכלו ללבוש כלי זיין, ונמשך מלכותן עד אלכסנדר מוקדון, אמנם בתמיד ורבה פ' אמור שלא נלחם עמהם שהיה לו לחרפה, בדור הזה התחיל מלכות מצרים שנמשך עד ימי אוטויאן קיסר (שה"ק צ"ד):

צ״אנמרוד בן כוש בן חם בן נח תחלת מלכותו בבבל היה אלף תשפ"ח (ע"ל אלף תרנ"ז וב"א קכ"ג) ומלך מ"ז שנה, ולדעת מ"ע פנ"ז יסד עיר בבל והמגדל הנפלא קל"ה (כצ"ל ובצ"ד ט"ס) שנים אחר המבול, ויהיה אלף תשצ"א, ועמדה מלכותם אלף תר"א שנים עד שנהרג בלטשצר ג"א שפ"ט (וצ"ע כי עולה ג"א שצ"ב) נ"א מלכים מנמרוד עד בלטשצר (צ"ד ח"ב). נ"נ היה גלגולו (ע"ל ג"א שי"ט):

צ״בויהי כאשר נצח נמרוד כל אויביו וימצא בקעה גדולה מנגד למזרח שמש ויבנה עיר ויקרא שמה שנער כי נער ה' את אויביו כו' ומלך על כל בני נח כו' ותהי הארץ שפה אחת כו' וירשיע מכל אדם אשר היו לפניו מימי המבול וילמד לעם דרכיו הרעים, גם מרדון בנו הרשיע מאד מאביו והערים אשר בנה נמרוד אחר המגדל קרא ע"ש מה שקרם בבנין המגדל ונפוצו (ע"ש) וקראו שמו אמרפל כי נפלו כל שריו ואנשיו בבנין המנדל (סה"י), י"א שהתחיל מלכותו כ"ג לשרוג כו' ועשה פסל כדמותו והכריח שישתחוו לו וקראו בל והתמיד פסל זה עד שבטלו דניאל, ומלכו במלכות זה ל"ז מלכים במשך אלף ש"ה שנים כו', י"א בסוף ימי נמרוד סרסוהו ח' בניו ויגרשוהו ממלכותו כו' ומשם התחילו העולם כאשר היה נמצא איש או אשה חכמי' היו מציגים מצבות לשמו ומשתחוי' לפניו וקוראים אותו אלוה כו' והמצרים בחרו העגל לאלוה לפי שהיה מנהגם בלכתם למלחמה לצייר על השריון צורות בהמות הרבה והאיש שעשה נצוח גדול היו עוברים צורת שריונו, ופ"א עשה איש אחד נצוח גדול ועל שריונו היה מצוייר צורת עגל ע"כ בחרוהו לאלוה, גם בעבור התועלת שמקבלים ממנו בעבודת האדמה, וכן הכלב לפי ששומר בעליו בנאמנות והולך לצוד, ועבודת פעור להראות לצורה כלי המשגל להיות אברים נכבדים שזורקין המותרות ומולידין בדומה, וכן זריקת אבן למרקוליס לפי שהיו עובדין לאלוה עם דבר ראשון הבא לפניהם בבוקר שהיא האדמה והרבה כיוצא בזה (עש"ב), ונתפש זה השבוש עד ימי תולע השופט כי בדור ההוא בחרו להם ט"ו אלוהות אנשים וי' נקבות אלה היו ראשים ואלהי אלוה כי היו שם יותר מל' אלף אלהים ואחרי העבודה הזאת הלכו כל העולם כמעט כל ימי הארץ זולת זרע אברהם. עד שבא קוסטאנטיני הקיסר כמו ד"א ע"ד לבריאה רמ"ה לחורבן והחריב כל אלה הצלמים ואמונות, ועדיין זה השבוש מעבר לנהרי כוש שנמצא בבית א' שמאמינים באלהות שונים עיין ס' המורה ח"ג פ"ט, ועיין ראב"ע פ' ויגש וארא בשלח, שבני הודו אין אוכלין דבר היוצא מן החי ואין מודין בבריאה וכולן בני חם והם יותר מחצי העולם ותחלת ימי השבוע שלהם יום ד' להיות מושל בו כוכב חמה (ש"ק צד):

צ״גשרוג נולד אלף תתי"ט ל"ב לרעו וחי ר"ל שנה, (דור ז'):

צ״דנחור נולד אלף תתמ"ט ל' לשרוג, וחי קמ"ח שנים (ובסע"ז רמ"ח ט"ס) עיין רש"י ע"ז (ט' א') דור ח':

צ״התרח נולד אלף תתע"ח (וכ"ה ברש"י ע"ז (ט' א') וביוחסין כתב תתע"ט) כ"ט לנחור וחי ר"ה שנים (דור ט) עיין ס' יוחסין בסע"ז בהגהת רמ"א וז"ל, תרח חי עד שנולד אברם ע' שנה היא אלף תתקמ"ח ושני חייו ר"ה, היא ב"א קנ"ג ליצירה, טעות דמוכח כאן דקחשיב כשנולד אברם היה אלף תתקמ"ח וצירף לזה ר"ה חייו של תרח שעולה ב"א קנ"ג, זה אינו דהא תרח היה בן ע' שנה כשהוליד את אברם א"כ נשאר קל"ה שנים לתרח אחר הולידו את אברם א"כ מת תרח ב"א פ"ג, הוא היה הראשון להדפיס מטבעות (ש"ק צ"ד):

צ״וויהי תרח בן ל"ח שנים (הוא אלף תתקי"ו) ויולד את הרן ואת נחור (סה"י פ' נח) א"כ היה הרן גדול מאברם ל"ב שנה (ע"ל אלף תתקצ"ח) וכ"כ מפורש הרן היה בן מ"ב כשהיה אברם בן י' שנים (ע"ל תתקנ"ה) והוא נגד דעת חז"ל סנהדרין (ס"ט ב') ורבה פל"ח שאברם היה גדול מנחור שנה ומהרן ב' שנים. הרן היה מאם אחרת לאברם, הרן נתעבר באחאב בן קוליה וצדקיהו בן מעשיה, ומסוד זה הרב ר' ניסן, ר"ת הר"ן (ע"ל ג"א ש"ל) אדה"ר נתגלגל בהם (נע"ח) אהרן גלגול הרן (עב"א שס"ה):

צ״זויהי תרח בן ע' שנה (הוא אלף תתקמ"ח. ובס' בית ישראל בל"א ב"א תתקמ"ח ט"ס) ויקח אשה ושמה אמתלאה בת כרנבו ותלד בן ויקרא שמו אברם לאמר כי הרימו המלך על כל השרים (סה"י), נולד ש"צ לחיי שם (דור י') וחי קע"ה שנים (ע"ל ב"א קכ"ג) ועיין כ"ק דר"ה אי בניסן או בתשרי נולד וכן מת, נולד בעיר שמה כותא (בחיי פ' נח):

צ״חאברהם סוד אדה"ר שעבד ע"ז נתגלגל בטיפת תרח עע"ז לכפר עליו ותרח משורש נשמת אברהם. לכן נתגלגל הדבר להתקן ע"י, ותרח ואשתו נתגלגלו באיוב ואשתו היא דינה בת יעקב, (חס"ל מעין ה' נהר כ"ה) ניצוץ של אברהם הוא ממיכאל ושל יצחק מגבריאל ושל יעקב מאוריאל. וקודם שבא ביעקב בא בחנוך, ודע כי דיוקן של יעקב היה בחנוך וחנוך היה בשל אדה"ר שקבל הנשמה שפרחה מאדם (עמק המלך כ' ע"ב), אחיה השילוני גלגול אברהם (עב"א שפ"ז):

צ״טאמתלאה בת כרנבו שם אמו (ב"ב צ"א א') נתקנה באשה וז' בניה שנהרגו עפ"י המלך, ואמרו בפ' הנזקין דאמרה בני לכו ואמרו לאברהם אביכם אתה עקדת אחד ואני ז' אתה נסיון ואני מעשה וגם היא עלתה על הגג ומתה, וכמו שתרח נתקן באיוב ע"י יסורים (ע"ל ב"א תמ"ח) גם היא נתקנה ע"י יסורים, ושם השליך נמרוד לאברהם בנה לכבשן האש ולא עשה רושם וכאן עשה רושם לתיקונה על ק"ה (ג"נ):

ק׳ויהי בלילה עת הולדת אברם ויבואו כל עבדי תרח וכל חכמי נמרוד וחרטומיו ויאכלו וישתו וישמחו בבית תרח ובצאתם מביתו וישאו עיניהם השמימה אל הכוכבים וראו כוכב אחד גדול מאד בא ממזרח שמש וירץ בשמים ויבלע ד' כוכבים מד' רוחות השמים ויתמהו ויאמרו אין זה כי אם הילד היולד לתרח יגדל ויפרה וירבה ויירש כל הארץ, ויהי בבוקר ויגידו למלך ויאמרו אם על המלך טוב לתת לאביו מחיר הילד ההוא ונהרגהו, וייטבו דבריהם בעיניו ויקרא לתרח כו' ועתה תנה לי את הילד ונהרגהו טרם תצמיח עלינו דעתו ואתן לך מחירו מלא ביתך כסף וזהב. ויען תרח כל אשר יחפוץ אדוני המלך יעשה עבדך אך אגיד אליך אשר קרה לי אמש כי אעיון בן מורד בא אלי לאמר תנה לי הסוס הגדול הטוב שנתן לך המלך ואתן לך מחירו כסף וזהב ומלא ביתך תבן ומספוא וגליתי אזנך והיה העצה אשר ייעץ אדוני המלך אותו אעשה, ויחר אף המלך ויחשבהו לכסיל ויאמר הכסיל ובער אתה או חסד תבונה כי תעשה הדבר הזה החסר כסף וזהב אתה כו', ויען תרח את המלך כדבר הזה דבר אדוני המלך תנה בנך ונמיתהו ואתן מחירו כסף וזהב, מה אעשה בכסף וזהב אחרי מות בני מי יירשני והיה במותי ושב הכסף והזהב אל אדוני המלך. ויהי כשמוע המלך דברי תרח ואת המשל אשר הביא אל המלך ויחר למלך מאד ויקצוף וחמתו בערה בו. וירא תרח כי חרה למלך ויאמר כל אשר לי ביד המלך ואף בני ביד המלך בלא מחיר הוא ושני אחיו הגדולים, ויאמר המלך לא כי קנה אקנה בנך הקטן במחיר כו' ויאמר תרח יתן לי אדוני המלך זמן ג' ימים עד דברי אל נפשי ואל ביתי דברי אדוני המלך ואפצר בהם על הדבר הזה כו' ויתן לו זמן ג' ימים ויבוא תרח אל ביתו וידבר אליהם דברי המלך וייראו מאד, ויהי ביום השלישי וישלח המלך לתרח שלח לי בנך במחיר ואם לא והמתי כל אשר בביתך, ולא ישאר משתין בקיר, וימהר תרח כי היה דבר המלך נחוץ ויקח ילד אחד מעבדיו אשר ילדה לו שפחתו ביום אשר יולד אברם ויביאו אל המלך ויקח מחירו. והמלך לקח הילד מיד תרח וינפץ את מוחו ארצה בידו וימת אותו כי חשב כי אברם הוא, ויסתר הדבר מהיום ההוא והלאה וישכח מלב המלך כי מה' היתה זאת לבלתי המית את אברם, ותרח לקח את אברם בנו בסתר ואת אמו ואת מניקתו ויחביאם במערה ויתן להם מחיתם מדי חודש בחדשו והיה ה' עם אברם ויגדל ויהי במערה עשר שנים והמלך ושריו חשבו כי המית המלך את אברם (סה"י) ובפיוט יום ב' דר"ה שהחביאו הקב"ה בארץ י"ג שנה שלא ראה המאורות:

100

ק״אהרן לקח אשה בן ל"ט שנה (הוא אלף תתקנ"ה) ובב"ר ס"פ נח הרן הוליד לשש שנים, ותלד לו את לוט ואח"כ את מלכה ואח"כ את שרי והיה הרן בן מ"ב בלדתו את שרה שנת י' לאברם (סה"י) וכ"ה ברבה לך לך לוט היה אח שרי דלא כראב"ע, לוט נתגלגל ביהודה ובועז, ובתו שהשקה אביה יין מגולגלת בתמר ורות (ע"ל ב"א תשפ"ז):

101

ק״באברם בן ט' שראוי להזריע אלף תתקנ"ז, (ע"ל ב"א רי"ו):

102

ק״גהרן בן ארבעים ושתים שנה בלדתו את שרי, הוא אלף תתקנ"ח הוא י' שנים לאברם (סה"י ובפ' ב"ס (סט ב) הרן הוליד את שרה בן ח') שרי היא יסכה וחיתה קכ"ז שנים (ע"ל ב"א פ"ד), וגלגול מי היתה (עב"א תתע"א) הצרפית סוד שרה (ע"ל ג"א ס"ז):

103

ק״דביחזקאל ר"ס ט"ז אביך האמורי ואמך חתית פרש"י בסנהדרין (מ"ד ב') דתרח ואבותיו מכנען באו עכ"ל, ועיין ברש"ל פ' חיי שרה מ"ש בזה דשרה היתה ממשפחת בני חת ע"ש והעמיד מגדל הפורח באויר, אך חלילה פה קדוש יאמר דבר זה דאמורי וחתי מבני חם בן נח ותרח ואבותיו משם בן נח, ורש"י ביחזקאל שם פי' אביך ואמך אברהם ושרה משם נטלו גדולתם ובני חת נתנו לה קבר עכ"ל, והרד"ק פי' מולדתך מארץ הכנעני את דומה במעשיך לתרבות ארץ כנען כאלו נולדת ושכנת שם וכאלו אביך האמורי ואמך חתית שעשית כמעשיהם עכ"ל, ובת"י ילדותכון מארעא כנענאי תמן אתגליתי על אברהם אבוכון כו' ובזכות אבהתכון אנא מתריך מקדמיכון ית אמוראי ומשיצי ית חתאי עכ"ל, ועיין בבחיי ס"פ נח דאברהם לא היה ארץ מולדתו אור כשדים כי אם עבר הנהר כאמרו בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם (יהושע כ"ד ב') ומלת מעולם מורה ע"ז, לכ"א ויגד לאברם העברי (בראשית י"ב י"ג) ולא אמר לאברם הכשדי, וראיה לדבר כי נחור בחרן היה ואם היה מקום תרח אור כשדים בארץ שנער והכתוב ספר כי בצאתו מאור כשדים לא לקח אתו רק אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ושרי כלתו, א"כ היה נחור נשאר בארץ כשדים, אבל באמת ארץ מולדתו ארץ ארם היא מעבר הנהר, וכן מצינו בגמ' כי אברהם נחבש בכותא וכותא אינה בארץ כשדים אבל היא בעבר הנהר. ודע כי תרח הוליד בניו הגדולים אברם ונחור בעבר הנהר ארץ אבותיו והלך אל אברם לארץ כשדים ושם נולד בנו הקטן הרן ונשאר נחור בנו בעבר הנהר בעיר ההיא, וזה טעם בארץ מולדתו באור כשדים, מלת מולדתו חוזרת להרן כי היא ארץ מולדתו של הרן לבד. ורמב"ם כתב במורה נבוכים כי אברם נולד בכותא וחלק על ההמון שהיו עובדין לשמש ונתנו המלך בבית הסוהר והיה שם ימים רבים ופחד המלך פן יסיר הבריות מאמונתו וגרש אותו אל קצה ארץ כנען, ע"ש:

104

ק״הבימים ההם יצא אברם ואמו ומניקתו מהמערה כאשר שכחו המלך וילך אל נח ושם בנו ללמוד מוסר ה' ואיש לא ידע את אברם ושרתם אברם ימים רבים ויהי בביתם ל"ט שנים (עד אלף תתקצ"ז) וידע אברם את ה' מבן ג' שנים וילך בדרכי ה' כאשר הורהו נח ושם, וכל בני הארץ פשעו בה' מאד ויעבדו אלהים אחרים כו' והמלך ותרח וכל ביתם היו הראשונים לכל העובדים עץ ואבן ויהי לתרח י"ב אלהים עץ ואבן ליב"ח ומקריב בכל חודש מנחה ונסכים כו' ולא נמצא איש אשר ידע ה' זולתי נח וביתו כו' ויתן ה' לאברם לב שומע ותבונה כו' וירא את השמש ויאמר הוא אלהים, ויעבוד השמש ויתפלל אליו ויהי בערב ויבא השמש ויאמר אברם בלבו אך עתה אין זה אלהים כו' וירא את הירח כו' (סה"י):

105

ק״וא) בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו (הכי אי' ביומא ונדרים וב"ר ויגש ומ' חזית, אבל בפ' תולדות ומ' חזית אי' בן מ"ח הכיר), והרמב"ם (פ"א מה' ע"ז) כתב בן מ' והשיג עליו הראב"ד דיש אגדה בן ג' הכיר בוראו (נדרים ספ"ג) והיוחסין [אצל אברהם] וכ"כ בכס"מ שם כי התחיל בן ג' ונשלם ידיעתו כשראה הפלגה כשהיה בן מ"ח, וכשהיה בן נ"ב התחיל לדרוש ברבים התורה כי נולד קודם התחלת ב' אלפים תורה נ"ב שנה, ולדעתי בן מ"ח הכיר לפי שאז היה הפלגה, ובש"ק ח' בן נ"א שנה התחיל להכיר בוראו והיה מדבר בלשון הקודש ומואס באלילים וזה היה י' שנים קודם מיתת נח, ובהיותו בן ס' התחיל לדרוש ברבים אחדות אלוה ונחבש בבית האסורים י' שנים ג' בכותא וז' בקרדו (כ"ה בפ' הספינה). וי"א להיפך, ב) ושמר אפי' עירוב תבשילין (פ' א"ל הממונה) וב"ר פ' תולדות הגי' עירובי חצירות. עיי' יוחסין (שם) למה זכרו מצוה זו, ג) ובפ"ק דע"ז (יד ב') ע"ז דא"א (פי' מס' ע"ז שלו) היה של ת' פרקים, ד) אברם היה הראשון לחכמת איצטגנינות ולמדה למצרים גם חכמת המספר (ש"ק):

106

ק״זאברם נשא את שרה בן כ"ה שנים אלף תתקע"ג, דאי' בילקוט לך לך (סי' ע"ח) ותדב"א פי"ח דאברם ושרה היו עקרים ע"ה שנים, וכתב ז"ר א"כ נשא בן כ"ה שנים, ועיין זקוקין דנורא שם סר"ד מ"ש בזה וגרס ע"ו שנים, וע"ל אלף תתקצ"ח נראה כי בן נ' נשא את שרה א"כ היו עקרים נ' שנים:

107

ק״חוהמלך נמרוד מלך לבטח ותהי כל הארץ תחת ידו ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ויתיעצו כל שרי נמרוד וכל גדוליו פוט ומצרים וכנען למשפחותיהם ויאמרו איש אל רעהו נבנה לנו עיר ובתוכה מגדל מבצר גבוה וחזק וראשו בשמים ונעשה לנו שם למען היותנו מושלים על כל העולם ותחדל דעת אויבינו מעלינו ונמלוך עליהם בחזקה, ויודה המלך על זה ויתקבצו כשש מאות אלף איש ויבקשו וימצאו בקעה אחת מקדם בארץ שנער מהלך שנתים ימים ויסעו כלם וישבו שם ויחלו ללבון הלבנה, ויהי הם בונים וימרדו בה' ויחשבו להלחם בו ולעלות השמימה ויתחלקו לג' חלקים ותאמר הא' נעלה השמימה ונלחם בו, והב' אמרו נעלה שם ונעמיד שם אלהינו ונעבדם שם, הג' אמרו נעלה שמים ונכה אותו בקשתות ורמחים, ויבנו להם עיר גדולה ומגדל בתוכה גבוה וחזק מאד ומרוב גבהו לא הגיע החומר והלבנים אל הבונים עד מלאות להם שנה תמימה ויהי אלה עולים ואלה יורדים ויהי כאשר תפול לבנה מידם ותשבר ויבכו כלם עליה וכאשר יפול אדם וימת אין מביט אליו מהם כו' ויזרקו חצים אל השמים ויפלו החצים עליהם מלאים דם ויאמרו הנה הרגנו את כל אשר בשמים, כי מאת ה' היתה זאת למען התעם, ויבנו ככה ימים רבים ושנים, ויאמר אלהים אל ע' המלאכים העומדים ראשונה לפניו הבה נרדה ונבלה שפתם, ומיום ההוא והלאה שכחו איש שפת רעהו וכאשר יקח איש הבונה מיד רעהו חומר או אבן אשר לא אמר וישליכם הבונה מידו ויפילם על רעהו וימת וימותו מהם רבים, והכה ה' את ג' החלקים. אשר אמרו נעלה השמים ונעבור אלהינו היו לקופים ושנהבים, ואשר אמרו נכה השמים בחצים המיתם ה' איש ביד רעהו, והג' שאמרו נעלה השמים ונלחם בו הפיצם ה' כו' ויחדלו לבנות כו' ותפתח הארץ את פיה ותבלע שליש המגדל ותרד גם אש משמים ותשרוף השלישית האחרת ושליש נשאר עד היום הזה, ויהי ממנו אשר תלוי ברוח השמים ויהי מהלך שלו ג' ימים, (כתב בס' גא"י גבוה כמעט תחום שבת ורחבו תר"מ קלאפטיר וכל לבנה ארכה ב' שפאנען ורחבה ועוביה א' שפאן ומראש המגדל רואין כ' פרסאות עכ"ל) וימותו רבים במגדל ההוא באין מספר, ובעת ההיא מת פלס (סה"י) נח ואברם ושם עזרו בבנין המגדל (ראב"ע פ' נח):

108

ק״טאומרים שבלידת פלג שהיה מעשה המגדל נתפרדו הלשונות ולזה הסימן עבר אביו השים לו זה השם, ונוצרי אחר כתב שירדו מלאכים מן השמים להודיע לכ"א מראשי האומות ההם לשון אחת אבל לשון הקודש אינו חלק שום מלאך אלא חלק האלוה, ובזה תמצא בתרגום ירושלמי בפ' ויפץ ה' אותם (ש"ק):

109

ק״יאומרים שאחר חלוק הלשונות ברא הש"י בריות משונות שהם אנדרוגינוס ומשתמשים זה בזה, בגלילות סיטיא"ה יש אנשים שאין להם אלא עין אחת במצח, באינדיא"ה יש שאין להם פה לאכול ולשתות, בהרי אינדיאה יש מין אדם שיש לו זנב ואין להם מנהג אדם, ויש שיש לו גוף סוס וראש איל ויש במצחו קרן שמאיר מאד, ויש מין אדם שיש לו ג' שורות שניים וראש אדם וגוף אריה, ויש מין אדם שאין לו אלא רגל א' וכף רגלו רחבה ורצים מאד, ויש שאין לו גרון ועיניהם על השדרה, ויש שגופם מלא צמח ושניהם כמו של כלב, בסיטיאה יש מין שיש להם צורת אדם ורגליהם כסוס ונק' סטירי, ויש שבזמן קיץ נהפכים בצורת זאב ובזמן הקור שבים כצורת אדם ועובדים מזל מאדים ומזבחים לפניו אנשים, בליביא"ה יש אנשים שונאים ראיית האור ואין אוכלין בעל חי ויש אנשים שאין הולכין ברגליהם אלא משימין הראש בין ירכיהם והולכין, ברימיניא"ה יש שאין אוכלין אלא גלנ"י בלעז ולובשין עוד דג, באיטיאופי"א יש שאין להם נחירים, ויש שאין לו אוזן, ויש שאין להם פה אלא נקב קטן ושותין עם קנה, בגלילות מצד מערב יש שאזניהם גדולות שמכסים כל גופם, בגלילות ארביא"ה יש אנשים קטנים מאד ונשיהם מולידות בנות ה' שנים ובהיותם בני ח' שנים מזקינין ויש להם מלחמות גדולות עם מין הגרוב"ה שמכלים מהם מאד, באיטיאופיא יש מין אדם שעומדים במערות ואין אוכלים אלא נחשים ואין להם דבור אלא קול הברה. אומרים חכמיהם שכל שיש לו צורת אדם יצאו מחלצי אדה"ר (שה"ק ע"ש) ועיי' י"ר בראשית (ב' ע"ד) בשם חסד אברהם (ובד"ג ע"א) בשם ס"ר שיש שס"ה מיני בריות:

110

קי״אפלג מת מ"ח לאברהם הוא אלף תתקצ"ו ש"ם שנה אחד המבול (ב"ר פכ"ו וילקוט ד"ה סי' אלף ע"ג, אכן בילקוט ס"פ נח סי' ס"ב, ובמ"כ פ' נח פל"ח, ובש"ק ט' כתבו ש"ס שנים ט"ס, (ע"ל ב"א ק"ח) ואז נפלגה הארץ והציף הקב"ה מהם ל' משפחות (ב"ר פל"ח) בימי ההפלגה נבנית חברון (י"ר פ' בא צ' רע"ד בשם ר"ס גאון בס' יצירה ד"ק):

111

קי״בכריתת ברית בין הבתרים היה כשהיה בן מ"ח (תנחומא) א"כ היה אלף תתקצ"ו בתנחומא וה' ברך את אברהם בכל בברית בה"ב כשהיה בן מ"ח בשרו שיותן לו בן אחר נ"ב שנים, על ראש הר הלבנון בנין בית יפה מאד ושם כרת הקב"ה ברית בה"ב עם אברהם (גא"י):

112

קי״גויתפרדו לד' רוחות העולם ויהי כל משפחה ללשונה ולארצה ויבנו ערים ויקראו הערים על שמותם או שמות בניהם (ומקומות הערים ושמותיהם עיין בסה"י באריכות) ויתחתנו בני פתרוס ובני כסלוח זה את זה ויצאו מהם פלשתים ועזתים וגדרים וגתים ועקרונים ה' משפחות ויבנו ערים על שמותם, ובני כנען בנו להם י"א ערים וחצריהם אין מספר וילכו ד' אנשים ממשפחת חם ויבואו ארץ הבכר ושמם סדום ועמורה אדמה וצבוים, ויבנו ד' ערים ויקראום בשמם, וילך שעיר בן חור בן חוי בן כנען, וימצא בקעה נגד הר פארן ויבן עיר וישב שם עם ז' בניו ויקרא העיר שעיר על שמו היא ארץ שעיר עד היום, ויצא אשור בן שם עם בניו עם רב מאד ויתרחקו וימצאו בקעה ובנו את נינוה כו' ובני ארם בנו עיר עוץ בשם אחיהם הבכור בשנה השנית אחר המגדל ויצא בלע מארץ נינוה ויבנה עיר מול סדום ויקרא שמה בלע היא ארץ צוער וימליכו עליהם כל בני נח מלכים:

113

קי״דונמרוד עודנו בארץ שנער ויבנה את בבל לאמר כי שם בלל ה' שפת כל הארץ, והב' קרא ארך לומר כי משם הפיצם ה', והג' אכד לומר כי מלחמה גדולה היתה שם, והד' כלנה לאמר כי שם תמו כל שריו וגבוריו ויפוצו שם מעליו וימרדו בו, ונמרוד ישב בבבל ויחדש שם מלכותו ויקראו עבדיו שמו אמרפל לאמר כי נפלו כל עבדיו ושריו בבנין המגדל ועל אודותיו (הוא מ"ש חז"ל על שהפיל אברהם בכבשן אש ועל שניהם נקרא כן, הגה"ה) ובכל זאת לא שב נמרוד ויוסף להרשיע כו', בעת ההיא היה מלחמה בין משפחות בני חם ויצא כדרלעומר מלך עילם מתוך משפחות בני חם וילחם את משפחות בני חם ויכניעם תחת ידו וילך אל חמש ערי הככר ויכניעם ויעבדוהו י"ב שנה ויתנו לו מס שנה בשנה (ע"ל ב"א ח'). בעת ההיא מת נחור, (סה"י):

114

קי״הנחור אבי תרח מת מ"ט לאברהם הוא אלף תתקצ"ז (ובש"ק ד"ז ב' כתב ק"י ליצחק ט"ס):

115

קי״ואיוב היה בן בנו של עוץ בכור נחור (ע"ל ב"א רל"ח ותמ"ח):

116

קי״זויהי בשנת נ' לחיי אברם (הוא אלף תתקצ"ח) יצא אברם מבית נח וילך בית אביו וירא את אלהי אביו י"ב אלהות ויחר אף אברם (ואיך הוכיח את אביו ואיך שבר האלילים עש"ב בפ' נח ובילקוט) וירא תרח אשר עשה בנו אברם וילך ויגד לנמרוד ויאמר ילד יולד לנו זה נ' שנה וזאת אשר עשה לאלהי ע"כ שפטהו למען ניצל מרעתו, וישלח שלשה אנשים ויביאו את אברם ויאמר נמרוד כו' והוכיח את נמרוד כו' כי בחרפה תמות אתה וההולכים בדרכיך כו' וישא אברם את עיניו השמימה ויאמר ירא ה' הרשעים האלה וישפוט כו'. ויצו המלך ויתנוהו אל בית הסוהר ויהי שם עשרה ימים ויקבוץ המלך את כל השרים והחכמים ויאמר השמעתם אשר עשה אברם בן תרח כו'. ויאמרו אשר ביזה את המלך ואלהיו באש ישרף ע"כ יבערו את כבשן הלבנים אשר בכשדים ג' ימים וג' לילות ולהשליך את אברם לתוכו, ויאספו כמו תשע מאות אלף איש וכל הנשים וטף נאספו אל הגגות לראות, וכאשר ראו חרטומי המלך את אברם ויאמרו אל המלך הלא זה האיש אשר דברנו אל המלך זה נ' שנים והנה גם אביו מרה דבריך ויהתל בך והביא לך ילד אחר ותהרגהו, ויחר אף המלך כו' וירא תרח כי חרה אף המלך ויאמר אמת אמרו החרטומים ויאמר המלך איך עשית הדבר הזה. ויען תרח כי נכמרו רחמי על בני ואקח בן השפחה, ויאמר המלך מי יעץ לך דבר זה ויירא מאד ויאמר הרן בני הגדול הוא יעצני בזה והרן היה בן ל"ב שנה כשנולד אברם, והרן לא יעץ את אביו מאומה רק תרח דבר להציל נפשו מן המלך כי ירא מאד, ויאמר המלך הרן בנך אשר יעצך דבר זה ימות באש עם אברם, והרן נטה בעת ההיא אחרי אברם אך הסתיר הדבר בלבו, ויאמר הרן אל לבו המלך תפס את אברם והיה אם יגבור אברם מן המלך והלכתי אחריו, ואם יגבור המלך והלכתי אחרי המלך, ויצו המלך ויפשיטום מכתנותיהם ומכל בגדיהם רק מכנסים היו עליהם ויאסרו ידיהם ורגליהם בחבלי בוץ וישליכום לכבשן אש. וירד ה' ויציל את אברם מן האש ולא נשרף אך כל החבלים אשר אסרוהו בהם נשרפו. ואברם התהלך באש ג' ימים וג' לילות ויראו אותו כל עברי המלך, והרן בהשליכו אותו נשרף ויהי לאפר כי לא היה לבבו שלם את ה', והאנשים אשר השליכו אותם על האש עלה עליהם להב האש ונשרפו י"ב איש. ויבואו עבדי המלך ויגידו למלך כי אברם מתהלך באש וגם המכנסים שעליו לא נשרפו אך חבל מאסרו נשרף ולא האמין להם המלך וישלח שרים אחרים נאמנים לראות ויעידו גם הם למלך וילך המלך לראות וירא את אברם הולך ובא בתוך האש, וירא גוית הרן שרופה ויתמה המלך, ויצו המלך להוציא את אברם ולא יכלו כי שביב ולהב עולה לקראתם וינוסו ויגער המלך בכל עבדיו לאמר מהרו והוציאו את אברם ולא תמותו ויגשו להוציאו ויעל הלהב וישרוף את פניהם וימותו מהם ח' נפשות כו'. ויקרא המלך אל אברם צא אברם עבד ה' אשר בשמים ובוא הנה, ויצא אברם ויעמוד לפני המלך ויאמר לו המלך איך לא נשרפת ויאמר אברם אלהי השמים והארץ אשר בטחתי בו ואשר הכל בידו הוא הציל אותי, (סה"י):

117

קי״חאיתא בחלק (דף צ"ה) בא סנחרב על חזקיה עם מ"ה אלף בני מלכים ופ' אלף וס' אלף כו' וכן באו על אברהם, פרש"י כשנלחם עם ד' המלכים ועמ"ש בחדא"ג ובחלק (קח סע"ב) דהמלכים באו על אברהם, ובזוהר לך לך שתכלית כוונת המלכים היה בשביל אברהם לסמות עיני העולם זה אברהם, אבל בתרגום יונתן בישעיה סס"י אי' וכן באו על אברהם כשהושלך לכבשן אש, גם במדרש תלים סקי"ח נכנסו כל האומות אצל אברם וא"ל משל מי את כו' מיד השליכוהו לכבשן, ובזוהר לך לך בההוא יומא ידעו כל האומות שהקב"ה הציל את אברם מכבשן אש וא"ל חזינא דאת רחיץ בהקב"ה למוד עם בנינו כו':

118

קי״טהרן בן פ"ב שנה במותו באור כשדים (היה אלף תתקצ"ח) ויראו המלך והשרים וכל יושבי הארץ כי ניצל אברם מן האש ויבואו וישתחוו לו. ויאמר להם אברם אל תשתחוו אלי אך השתחוו לאלהי עולם אשר עשה אתכם ועבדוהו ולכו בדרכיו כו' והוא יציל כל הבוטח בו. ויתן המלך לאברם מתנות רבות וב' עבדים הגדולים בבית המלך שם אחד עוני והשני אליעזר (ע"ל ב"א פ"מ שהיה בן נמרוד) גם כל שרי המלך ועבדיו נתנו לאברם מתנות כסף וזהב ובדולח וישלחוהו מאתם לשלום וילכו אחרי אברם מעבדי המלך וידבקו בו כשלש מאות איש וילכו אחריו כל בית אביו. ויטה אברם את לב בנ"א לעבוד את ה'. בעת ההיא ויקחו נחור ואברם אחיו נשים בנות הרן אחיהם אשת נחור מלכה ואשת אברם שרי ושרי עקרה. (א"כ נראה כי בן נ' לקח אברם את שרי, וע"ל אלף תתקע"ג דלקח בן כ"ה שנים):

119

ק״כויהי מקץ שנתים ימים לצאת אברם מכבשן האש הוא נ"ב לחיי אברם (הוא ב' אלפים לב"ע) ומלך נמרוד יושב על כסא המלוכה בבבל ויישן ויחלום והנה עומד עם חיליו נגד כבשן האש אשר למלך והנה דמות אברם יצא מהכבשן וחרב שלופה בידו וירץ אל המלך וינס המלך וישליך על ראש המלך ביצה ותהי הביצה לנהר גדול ויטבעו כל חילו וימותו כלם והמלך ברח עם שלשה אנשים ויבט המלך באנשים ההם והנה לבושים בגדי מלכות והם בתואר ובקומה כתואר המלך, ויהי בברחם וישב הנהר ההוא לביצה כבתחלה ויצא מהביצה אפרוח קטן ויעף על ראש המלך וינקר עין המלך וייקץ משנתו ותתפעם רוחו ויירא מאד ויהי בבקר ויקם בבהלה ויצו ויביאו לפניו כל החכמים והחרטומים ויספר להם החלום. ויען חכם אחד ושמו אנוקי אין זה כ"א רעת אברם וזרעו אשר תצמח על המלך כו', הלא ידעתי זה נ"ב שנים אשר ראו חכמיך את הדבר הזה במולד אברם כו', וישלח המלך מעבדיו בסתר ללכת לתפוס את אברם להביאו לפניו להמיתו. ואליעזר עבד אברם שנתן לו המלך היה בעת ההיא לפני המלך וימהר וירץ אל אברם טרם הגיעו עבדי המלך אל אברם ויאמר לאברם מהר המלט על נפשך וימהר אברם וירץ לנפשו אל בית נח ושם בנו ויתחבא שם ועבדי המלך באו בית אברם ויבקשו ולא מצאו ויבקשו בכל הארץ ולא מצאו וישובו אל המלך, ויסתר אברם בבית נח חודש ימים, וילך תרח לראות את אברם בבית נח בסתר ותרח גדול בעיני המלך. ויאמר אברם אל אביו הלא ידעת כי המלך מתנחם להרגני קומה ונלכה יחד ארצה כנען פן תספה גם אתה באחרית הימים כי לא מאהבה נתן לך נמרוד את כל הכבוד אשר אתה בו כ"א לטוב לו. גם אם יעשה לך עוד טובה הרבה כהנה אין זה כ"א הבלי עולם כי לא יועיל הון ועושר ביום עברה ע"כ נלכה ארץ כנען לעבוד את ה' אשר בראך כו', ויעש תרח כן ויקח את אברם ואת לוט בן הרן ושרי אשת אברם וכל נפשות ביתו ויצאו מן אור כשדים מבבל ויבואו עד חרן וישבו שם כי הארץ טובה ורחבת ידים, ויבאו מאנשי ארץ חרן וידבקו באברם וילמדם מוסר ה' וישב בחרן ג' שנים (סה"י):

120

קכ״אויהי מקץ ג' שנים וירא ה' אל אברם ויאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים כו', קום קח אשתך וכל אשר לך ולך לך ארץ כנען ויעש כן וילך ארץ כנען:

121

קכ״באברם בן חמשים וחמש שנים (הוא ב"א ג') בצאתו מחרן ויבא כנען וירא אליו ה' וגו' ויבן מזבח, רק תרח ונחור ולוט ישבו בחרן (סה"י):

122

קכ״גמצרים נבנה ב"א ג', שנב' אחד חברון שבע שנים וחברון נבנה אלף תתקצ"ו (עי"ר פ' בא דצ"ד ד'):

123

קכ״דנח מת נ"ח לחיי אברם מקצה שלש שנים לשבת אברם בארץ (הוא ב"א ו') וראב"ע נתן סימן אברם בן נ"ח כשמת נח (ובשה"ק ד"ז כתב נ"ז לאברם ט"ס):

124

קכ״הבשנת חמש לשבת אברם בארץ כנען (הוא ב"א ח') פשעו אנשי סדום ועמורה וכל ערי הככר מתחת יד כדרלעומר מלך עילם כי י"ב שנה עבדו אותו ונתנו לו מס (ע"ל אלף תתקצ"ו) וימרדו בו שלש עשרה שנה:

125

קכ״ועשר שנים לשבת אברם בארץ כנען (הוא ב"א י"ג) ס"ה לחיי אברם היתה מלחמה בין נמרוד מלך שנער ובין כדרלעומר כי כדרלעומר היה משרי צבאות נמרוד וכאשר נפלו כל אנשי המגדל ונפוצו וילך כדרלעומר ארץ עילם וימלוך עליה וימרוד באדוניו וכשמוע נמרוד כי פשעו בכדרלעומר כל ערי הככר ויבוא להלחם עם כדרלעומר בגאוה ובוז להכניעו תחת ידו ויקבוץ נמרוד כשבעה אלף איש וכדרלעומר יצא בחמש אלף איש ויערכו מלחמה בבקעת בבל בין עילם ובין שנער וינגף נמרוד לפני כדרלעומר ויפול מנמרוד ת"ר איש גם בנו מרדון ויברח נמרוד וישב לארצו בבושה וכלימה ויכנע לפני כדרלעומר ימים רבים, וכדלעומר שב לארצו וישלח אל המלכים אשר סביבותיו אל אריוך מלך אלסר ותדעל מלך גוים ויכרות עמהם ברית ויסורו כלם אל משמעתו:

126

קכ״זבשנת ט"ו לשבת אברם בארץ, שבעים שנה לחיי אברם (הוא ב"א י"ח לב"ע) וירא ה' אל אברם ויאמר לו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים כו', ואתה תבא אל אבותיך בשלום ודור רביעי ישובו הנה כו', ויבן מזבח כו', (סה"י):

127

קכ״חמלחמת המלכים היה ע"ג לחיי אברם (הוא ב"א כ"א). (תוס' ברכות ד"ז ב'):

128

קכ״טבשנת ט"ו לשבת אברם בארץ שב אברם חרנה לראות אביו ואמו וישב אברם ואשתו וכל אשר לו חרנה וישב שם חמש שנים והיה אברם בן ע"ה (ב"א כ"ג לב"ע) וילכו עוד אחרי אברם אנשים רבים מאנשי חרן ע"ב איש וילמדם אברם מוסר ה'. (סה"י):

129

ק״לכתב בי"ר פ' וירא בשם פסיקתא רבתי בברית בין הבתרים היה אברם בן ע' שנה. וכתב התוס' ע"ק דברכות (ד"ז ב') ופ"ק דע"ז (ט') ושבת (ד"י ב') מ"ש בן ע"ה שנה יצא אברם מחרן היינו כי ב' פעמים יצא שאחר שדבר עמו ירד לחרן ועשה שם ה' שנים וכ"ה בס"ע, ורלב"ג פ' לך לך השיג על הס"ע ובב"ר פ' לך לך פמ"ו וילקוט קהלת שהיה אברם בן פ"ה שנה, אבל ביפ"ת מקיים גי' הס"ע, ובש"ק ד"ז ב' כתב שהיה בן ע"ו שנים, (ע"ל תמ"ח):

130

קל״אבימים ההם נראה ה' אל אברם ויאמר הלא דברתי אליך זה עשרים שנה לך לך מארצך כו' ושם אעשך לגוי גדול עתה קום שוב ארצה כנען, ויקח אברם את שרי אשתו וכל ילידי ביתו והנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארץ כנען וילך אתו לוט בן אחיו ואברם בן ע"ה שנים בצאתו מחרן וישב באלוני מורה ולוט עמו כו' (סה"י). מקום אלוני מורה נחלק לשלשה חלקים אשר השענו שם שלשה המלאכים ובאמצע אבן שיש רחב ואכלו המלאכים עליו ושם עץ נחמד ופירותיו טובים למאכל ואצלם מקוה של שרה והמים טובים בו ואהל שרה שם ושרה יפה גם באר אברהם מים טובים בה ומבאר לבאר מאה אמה ושם אבן רחב כ"א אמה ושם מל אברהם, מן ההר ההוא לוקחין חול ליתן בו ערלת המילה של תינוקות ושם אהל אברהם עם ד' פתחים (גא"י). אחורי ההר לצד מזרח בבית אל שם אהל אברהם (גא"י שם). וירא אליו ה' ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת כו', ויבן שם מזבח:

131

קל״בבימים ההם היה בארץ שנער איש חכם משכיל בכל חכמה ויפה תואר מאד אך עני ורש הוא ושמו רקיון ויצר לו על מחיתו ויועץ ללכת מצרימה אל אשוירש בן ענם מלך מצרים להראות למלך חכמתו אולי ימצא חן בעיניו לגדלו ולתת לו מחיתו. ויהי בבואו מצרים ושאל בעבור המלך ויגידו לו כי משפט מלך מצרים כי לא יצא מארמון המלך ולא יראה בארץ כ"א יום אחד בשנה ושפט את הארץ וכל אשר יש לו דבר למלך יבוא ביום ההוא ואח"כ חוזר המלך להיכלו. וכשמוע רקיון כי לא יוכל לבוא לפני המלך ויתעצב מאד ויהי בערב וימצא בית חרב מבתי האופים אשר למצרים וילן שם במר נפשו וברעב ותדד שנתו מעיניו וידבר אל לבו מה יעשה בעיר עד ראות פני המלך איך יוכל לכלכל נפשו בעיר, ויקם בבוקר ויפגע במוכרי ירק וישאל להם ויגידו לו אשר הם מכלכלים נפשם בירק וזרעונים אשר יקנו וימכרו ליושבי הארץ. ויחפוץ לעשות כן להחיות נפשו אך לא ידע את משפט אנשי הארץ ויהי כסומא בתוכם ויקח ירקות ויתקבצו עליו בני בליעל וילעגו בו ויחטפו ממנו את כל הירק וילך במר נפש לבית האופים וישכב שמה בלילה ב', ויתיעץ בחכמתו מה לעשות, וישכם בבוקר וילך וישכור שלשים איש גבורי חיל ובני בליעל עם כלי מלחמתם ויוליכם אל מעלת הקברות של מצרים ויושיבם שם ויצום לאמר כה אמר המלך התחזקו והיו לבני חיל ואל תניחו כל איש מת להקבר פה עד יתנו מאתים כסף ויעשו כן, ויהי לח' חדשים ויאספו עושר רב וכסף וזהב ואבני שוהם ובדולח לאין מספר, ויקח רקיון סוסים ובהמות לרוב וישכור עוד אנשים ויתן להם סוסים ויהיו עמו, ויהי לתקופת השנה לעת צאת המלך אל העיר ויתקבצו כל יושבי מצרים ויאמרו מה הדבר הזה אשר תעשה לעבדיך כו' כי משפט המלך לקחת מס מן החיים ואתה גם מאת המתים תקח כו' ונשחתה כל העיר בדבר הזה, ויהי כשמוע המלך ויקצוף מאד כי לא ידע מזה דבר ויאמר מי הוא זה כו', ויגידו לו וישלח להביא את רקיון ואת אנשיו, ורקיון לקח כאלף ילדים בנים ובנות וילבישם שש משי ורקמה וירכיבם על סוסים וישלחם ביד אנשיו ויקח גם הוא מנחה למלך כסף וזהב ואבני שוהם ובדולח לרוב וסוס עצום מאד וטוב ויבא לפני המלך וישתחו למלך, ויתמה המלך ועבדיו וכל יושבי מצרים ממעשה רקיון כו'. וישאלו המלך על כל מעשיו וידבר רקיון כל דבריו בחכמה וימצא רקיון חן וחסד בעיני המלך ועבדיו ויושבי מצרים ויאהבוהו אהבה עזה. ויאמר המלך לא יקרא עוד שמך רקיון כ"א פרעה יהיה שמך אחרי אשר פרעת מס מן המתים כו', ויתיעצו עם כל יושבי מצרים להמליכו תחת יד המלך ויעשו כן. וימלוך רקיון פרעה על מצרים כל השנה לשפוט את העיר ואשוירש המלך ישפוט יום אחד לשנה בעת אשר יצא להראות, ויקח רקיון פרעה את מלכות מצרים בחזקה ובערמה ויאהבוהו ויכתבו חוק לקרות לכל מלך אשר ימלוך עליהם ועל זרעם במצרים, פרעה (סה"י פ' לך לך):

132

קל״גויהי בשנה ההיא ויהי רעב כבד בארץ כנען וילך אברם וכל אשר לו לארץ מצרים וישבו על נחל מצרים ימים לנוח מפני הדרך, ויתהלכו אברם ושרי על שפת הנחל ויבט אל המים וירא את שרי אשתו כי יפה היא מאד מאד כו', ויקח את שרי ויתנה בתיבה (עיין ב"ר) ויפתחו התיבה בחזקה כו' והביאוה לפרעה ויתן מתנות לכל המבשרים אותו בה כו' (ביו"ט של פסח נלקחה שרה לבית פרעה, פדר"א ומ"י לך) וישלח המלך כסף וזהב ואבני שוהם לאברם ויביאו את אברם וישב בחצר בית המלך. ויגדל המלך את אברם בלילה ההוא מאד כו', ויתפלל אברם ושרי לה' כו', הצילני נא מיד הצר הצורר, וישלח ה' מלאך להציל את שרי כו', ויקח פרעה עוד צאן ובקר ועבדים ושפחות וכסף וזהב ויתן לאברם וישב לו את שרי אשתו ויקח המלך נערה אחת אשר ילדה לו פלגשו ויתנה לשרי לשפחה. ויאמר לה המלך אל בתו טוב לך בתי שתהיה שפחה בבית האשה הזאת מהיותך גבירה בביתי. וישב אברם בארץ כנען כו'. גם ללוט היה מקנה רב ויעזבם לרעות בשדות אחרים ויריבו כו', וילך לוט ויגר בסדום כו' ואברם ישב באלוני מורה אשר בחברון ימים ושנים רבים (סה"י). וביוחסין מאמר ה' זמן ב' פרעה בימי אברהם היה שמו טוטיס ומת והניח בן קטן ומלכה אמו נקרא תוריא והיא נתנה שפחתה הגר לשרי, ובפר"א וילקוט הגר בת פרעה:

133

קל״דבעת ההיא שלח כדרלעומר מלך עילם אל כל המלכים אשר סביבותיו לנמרוד מלך שנער אשר היה תחת ידו ואל תדעל ואריוך עלו אלי ועזרוני ונכה ערי סדום ויושביה כי פשעו בי י"ג שנה ויעלו ד' מלכים אלה עם כל מחניהם ח' מאות אלף ויכו כל אדם אשר מצאו בדרכם וכל מלכי סדום ועמורה ה' מלכים שנאב מלך אדמה ושמאבר מלך צבוים וברע מלך סדום וברשע מלך עמורה ובלע מלך צוער יצאו לקראתם ויתחברו כלם יחד עמהם בעמק השדים וילחמו ט' המלכים וינגפו כל מלכי סדום ועמורה לפני מלכי עילם ועמק השדים מלא בארות חמר כו' ויבוזו כל ערי סדום ועמורה וגם את לוט בן אחי אברם ורכושו ויבא עוני עבד אברם שהיה במלחמה ההיא ויגד לאברם ויקח אברם והאנשים אשר אתו כשלש מאות ושמונה עשר איש וירדוף אחד המלכים האלה בלילה ההוא ויפלו כלם לפני אברם ולא נותר בהם איש כ"א ד' המלכים לבדם ברחו, וישב אברם כל רכוש סדום גם את לוט ונשיהם וטפם לא נחכד דבר, ויהי בשובו מהכות המלכים ויעבור מעמק השדים ויצא ברע מלך סדום ואנשיו אשר אתו מבארות החמר אשר נפלו שם. גם אדוני צדק מלך ירושלים הוא שם יצא עם אנשיו לקראת אברם בלחם ויין וישבו יחד בעמק המלך ויברך אדוני צדק את אברם ויתן לו אברם מעשר מהשלל כי היה אדוני צדק כהן לפני אלהים, ויתחננו מלכי סדום לתת להם השבי ולקחת לו הרכוש ויאמר אברם חי ה' אם אקח כו' וישלח את מלכי סדום ויצום אל לוט וישובו עם לוט סדומה ואברם שב אל אלוני מורה. בעת ההיא נראה ה' אל אברם עוד בחברון ויאמר אל תירא שכרך הרבה מאד וגו' (סה"י). (בשה"ק ד"ח ע"ב והנה ערוך לפניך עסקי אברם ושנותיו כפי סדר עולם והמדרשים. כשנולד בקשו להרגו שראו באצטגנינות שיהיה מושל בעולם והקב"ה החביאו בארץ י"ג שנה ולא ראה מאורות ואח"כ יצא ונמצא בבנין מגדל דור הפלגה עד שהיה בן מ"ח שנה ובן נ"א השלים להכיר בוראו והיה מדבר בלשון קדש ומואס באלילים וזה היה י' שנים קודם מיתת נח ובהיותו בן ס' התחיל לדרוש ברבים אחדות אלוה ונחבש בבית האסורים י' שנים ג' בכותא וז' בקרדו, וי"א ז' בכותא וג' בקרדו. ויצא בן ע' שנה, בשנה ההיא היה מעשה הצלמים ונמרוד השליכו לכבשן אש וניצל והלך לחרן לבית אביו כי תרח יצא מאור כשדים הרבה שנים קודם זה עם כל בני ביתו, ולדעתו ברח בעבור שבלידת אברם התחילו בני דורו לתת עיניהם עליו בעבור גדולת אברם ואחר שבניו נשאו נשים בחר ללכת לחרן ועמד אברם בעת ההיא ה' שנים בבית אביו ואז נאמר לו לך לך וכן נאמר ואברהם בן ע"ה שנים בצאתו מחרן ובשנה ההיא היה הרעב וירד למצרים וג' חדשים בין זה ישב באלוני ממרא בחברון ותיכף בא לו מלחמת המלכים ובהיותו בן ע"ו שנה בא לו מחזה בין הבתרים והיה עובר הוא ושרי אשתו בארץ כנען ומגיירין אנשים ונשים ועמד בחברון כ"ה שנים ובגרר כ"ז (ובס' בית ישראל נ"ז ט"ס ובב"ר ספנ"ד כ"ו שנים) ומקץ י' שנים לשבתו בארץ כנען לקח לו הגר לאשה ובהיותו בן פ"ו נולד לו ישמעאל ע"ש), ראה כמה ערבוב דברים יש כאן:

134

קל״הענר אשכול וממרא הם אליעזר ויוסף ויהושע ונקראים שלשתן נער, וחנוך נתגלגל בהם ג"פ (עי"ר ע' נער ב"ה וע' גלגולים) ענר איהו חנוך, אשכול איהו אליעזר, כלב הוא אשכול (ע"ל ב"א תמ"ט) ממרא איהו יוסף (ג"ר וירא לך לך וע' גלגולים ספ"ד) ממרא נתגלגל ברחל בלהה (ע"ל ב"א קצ"ב) מלכי צדק הוא שם ניצוצו בא בארונה (עב"א תתפ"ד), אמרפל הוא נבוכדנצר (ג"נ):

135

קל״ורעו בן פלג מת ב"א כו ע"ח לאברם (ובשה"ק ד"ו ב' וס"ז כתב ע"ה לאברם ט"ס):

136

קל״זמקץ י' שנים לשבת אברם בארץ כנען הוא פ"ה שנה לחיי אברם (ב"א ל"ג לב"ע) נתנה שרי את הגר לאברם לאשה כי הגר למדה את כל דרכי שרה כאשר למדה שרי (סה"י) (בי"ר ערך נשים) ג' נשים נשא אברם, שרי בת שם, (ע"ל אלף תתקנ"ח) קטורה בת יפת (ע"ל ב"א פ"ח) הגר בת חם (ע"ל ב"א ח"ג שהיתה בת פרעה) הגר נתקנה בשפחת ישי כי בראשונה ותקל גבירתה בעיניה ואז רצה לבוא עליה והגידה לגבירתה ויצא ממנו דוד (ג"נ):

137

קל״חישמעאל נולד ב"א ל"ד, פ"ו שנה לחיי אברהם וחי קל"ז שנים, הרואה ישמעאל בחלום תפלתו נשמעת (פ' הרואה), ישמעאל נתגלגל בחמורו של רפב"י (עמק המלך), ישמעאל מונה ללבנה וכשלוקה בחסרונה סימן רע לו וכשלוקה במלואה ח"ו סימן רע (זוהר כי תצא):

138

קל״טסביב לזמן זה נראו אותות השמים במזל טלה והגידו הרעב בימי אברהם ומלחמות כדרלעומר (נראה אין מכוין כי הרעב ומלחמות כדרלעומר היו ב"א כ"ג ע"ל) והפיכת סדום (צ"ד ח"ב):

139

ק״מויהי אברם בן צ"א שנים (הוא ב"א ל"ט) וילחמו בני כתים את בני תובל וינגפו בני תובל וישבעו בני תובל על בני בתים לא יתחתנו בנו ואיש לא יתן בתו אל בני כתים כי כל בנות תובל היו יפות ולא נמצא יפות בכל הארץ כמותם וכל המלכים ושרים לוקחים מבנותיו כו':

140

קמ״אויהי מקץ ג' שנים שנשבעו בני תובל (הוא ב"א מ"ב) ויהי בימי הקציר הלכו בני תובל אל שדותיהם ויתקבצו כל בחורי בני כתים וילכו עיר סכינה ויחטפו איש נערה מבנות תובל ויבואו אל עריהם וילכו בני תובל וישכרו כעשרת אלפים איש כו' ויגברו בני תובל (סה"י):

141

קמ״באברהם נימול בן צ"ט שנים (הוא ב"א מ"ז) וישמעאל היה אז בן י"ג שנה (ובב"ר וירא פ' נ"ה, נ"א בן שש עשרה שנה) וצ"ע שהרי המלאכים שבאו יום ג' למילתו באו לערב לסדום ולמחר נהפך סדום ומעשה סדום היה נ"ב שנה אחר הפלגה כדאי' פ"ק דשבת וברש"י פ' וירא א"כ מן ההפלגה שהיה אלף תתקצ"ו ונ"ב שנים הרי ב"א מ"ח נימול והנה המלאכים בשרו לאברהם לשנה הבאה כעת חיה ולשרה בן א"כ לידת יצחק היה ב"א מ"ט, גם צ"ע בסע"ז שכתב מן הפלגה עד לידת יצחק נ"ב שנים שהרי מן ההפלגה עד חורבן סדום נ"ב שנה, ובאמת שמפורש לעיל אברם נולד אלף תתקמ"ח ונימול בן צ"ט הוי ב"א מ"ז ואז נחרב סדום דהוי רק נ"א שנים מן ההפלגה וקרוב לנ"ב, ועיין פ"ק דר"ה (יא) אם בניסן נולד אברם והמילה היה ביו"כ דהוי צ"ט לאברם משנולד ולבריאת עולם מונין בתשרי משא"כ אם נולד בתשרי והמילה היה בי"כ וצ"ע וק"ל, באחד בתמוז נימול (מ"ב בש"מ שיר השירים מדכתיב כחום היום) וי"א ביו"כ (תוס' ר"ה שם בשם פר"א) וע"ש בחדא"ג, ובב"ר ס"פ נ' (ע"ל) דמעשה סדום היה ט"ז ניסן ובאו המלאכים לסדום ערב יום ט"ז שהיה אז יום ג' למילת אברהם א"כ נימול י"ג ניסן:

142

קמ״גירא אליו ה' באלוני ממרא וישלח אליו ג' מלאכים כו' וירץ אברם ויקח עגל וישחטהו ויתן אל עבדו אליעזר לעשותו ולשרה אמר לושי ועשי עוגות לכסות סיר הבשר ויביא לפניהם חמאה וחלב ויתן להם לאכול טרם בשל את הבשר כו'. ואנשי סדום ועמורה וכל ה' הערים רעים וחטאים לה' מאד כו' ותהי להם בקעה בארצם רחבה כמהלך חצי יום ובה עינות מים ודשאים והלכו שם כל סדום ועמורה ד' ימים בשנה ונשיהם ובניהם בתופים ומחולות והחזיקו איש באשת רעהו ואיש בבת רעהו הבתולה והתעללו בהן ושכבו אתהן וראה איש את אשתו ובתו ביד רעהו ואין אומר דבר כזה עשו מהבוקר עד הערב כל ד' הימים בשנה, וכאשר יביא איש נכרי סחורה בעריהם ויתקבצו כל אנשי הערים אנשים ונשים וטף נערים וזקנים ולקחו הסחורה כ"א מעט ויאמר כ"א רק מעט לקחתי אח"כ גרשו אותו מן העיר בצעקה ומהומה רבה (סה"י פ' וירא עשב"ג מעשיהם ודייניהם) וכשהציל אברהם את לוט ותלד אשתו בת ותקרא שמה פלטית כי אמר כי פלטו אלהים וכל ביתו ממלכי עילם ויקחה א' מאנשי סדום לאשה (ותהר לו כו') ועל שנתנה לחם לעני שרפוה, (ועיין פר"א פכ"ח):

143

קמ״דאשת לוט שמה עידית (סה"י וכ"ה במ"י וירא סי' פ"ד ופר"א פכ"ה) אבל בס' יוסיף דעת ובעל הטורים נראה עירית ברי"ש אין רחוק מנחל קדרון שם אשת לוט הנעשית נציב מלח וראיתי אחר חצות לילה שהיא בשלימות וב' שעות קודם שיאור היום לא ונשאר רק כמו ב' טפחים כי העזים לכמה מאות באין מכפר החורבה ומצוער ולוקקין אותה אך ב' טפחים נשאר תמיד וקודם חצות לילה תתגדל כמקדם, ומשם הלכתי למקום סדום ועמורה שנחרב ונטבע בים ושחור מאד באותו מקום ועשן גדול יוצא משם (גא"י), אין לה גלגול דכתיב עד היום הזה כי נשחתה דוממת ותיקונה על כל קרבנך תקריב מלח, וכן על השלחן צריך מל"ח מח"ל לח"ם:

144

קמ״המעשה סדום היה ט"ז בניסן (ב"ר ס"פ נ') כתב מק"ח פ' וירא בפ' הדבוקים כשנתחברו הכוכבים העליונים במזל תאומים יתחייבו אש וגפרית על הארץ ומתו גוים רבים, ואחז"ל וה' הוא ובית דינו. ב"ד הוא מערכת הכוכבים, ותשכבנה בנות לוט את אביהם ואח"כ ויסע לוט ובנותיו ובניהן וישב בעבר הירדן ויגדלו בני לוט ויקחו נשים מארץ כנען וילדו בנים:

145

קמ״וויהי בעת ההיא ויסע אברם מאלוני ממרא וילך ארץ פלשתים ויגר בגרר כ"ה שנים לשבת אברם בארץ כנען הוא ק' שנה לחיי אברם, (הוא ב"א מ"ח) בא אברם ארץ פלשתים גררה כו' וישלח אבימלך ויביאו את שרה כו' ויהי לעת ערב וירדם על הכסא ויחלום והנה מלאך ה' בא בחרבו שלופה ויבקש להורגו על האשה כו' ובלילה ההוא ראו כל יושבי הארץ צורת איש בחרב ויך כל יושבי הארץ (סה"י עש"ב) אבימלך תקונו אבימלך בן ירובעל (ע"ל ב"א תשי"ו):

146

קמ״זויהי בעת ההיא מקץ ימים וארבעה חדשים לשבת אברם בארץ פלשתים בגרר ותהר שרה ותלד בן ויקרא שמו יצחק, נולד ב"א מ"ח (ובס' בית ישראל ג"א מ"ח ט"ס) ק' לאברם וצ' לשרה וי"ד לישמעאל וחי ק"פ שנים, לט' חדשים נולד וח"א לז' חדשים שהם ט' מקוטעים (ב"ר פנ"ג) בט"ו בניסן נולד. ובתנחומא פ' פקודי בא' בניסן נולד יצחק, בחצות היום נולד יצחק, (ב"ר שם) וכתב ברש"ל וירא שאמר המלאך למועד הזה והם בשרו כחום היום שעה ו', וע"ש דנתעברה סוף ניסן ונולד בר"ה, ועיין פ"ק דר"ה (יא) דאותה שנה מעוברת היתה, וע"ש בתוס' ובחדא"ג ורא"מ היינו אם נימא דאברהם נימול בתשרי אז ביו"כ שנת ב"א מ"ז ויצחק נולד בשנה ההיא בניסן וא"כ שפיר שעברו שנה ההיא שהיתה שנת י"ד למ"ק ק"ח כי י"ד למחזור קטן מעברינן, עז"א בגמ' דקאי בחג הסוכות ואמרו למועד הוא פסח כי עברוה לשנה ההיא, אבל לדעת התרגום דאברהם נימול בניסן ויצחק נולד לשנה הבאה בניסן, לא היתה השנה מעוברת כי ק"ז מחזורים עולים ב"א ל"ג שנים אז התחיל מחזור ק"ח וט"ו שנים למחזור ק"ח נולד יצחק א"כ לא היה עיבור כי גו"ח י"א י"ד י"ז הוא עיבור וצ"ע, חוה נתגלגלה ביצחק (ע"ל אדה"ר) ניצוץ של יצחק מגבריאל (אלף תתקמ"ח) יונה ניצוץ יצחק (עג"א ס"ז) נתגלגל בפנחס (עב"א תפ"ח):

147

קמ״חשרוג מת בשנה ראשונה ללידת יצחק (ב"א מ"ט) ק"א לאברם (סה"י) ובשה"ק ז' וס"ד ק' לאברם:

148

קמ״טויגדל הילד ויגמל ויעש משתה גדול ביום הגמל את יצחק ויבאו שם ועבר וכל גדולי הארץ ואבימלך מלך פלשתים ועבדיו ופיכל שר צבאו גם תרח אבי אברהם ונחור אחיו באו מחרן עם כל אשר להם וישמחו ויאכלו וישתו במשתה שעשה אברהם ביום הגמל את יצחק וישבו תרח ונחור עמו בארץ פלשתים ימים רבים (סה"י) ובשה"ק כתב בהיות אברהם בן ק"ג שנה (הוא ב"א נ"א) נגמל יצחק וגרש הגר ובנה ואז היה ישמעאל בן י"ז שנה (וכ"ה במ"י וירא ב' פעמים בן י"ז שנים):

149

ק״ניצחק נעקד בן ב' שנים (הוא ב"א נ') וכ"מ בפ' הנחנקין דהעקדה היתה תיכף אחר שנגמל, ובס' שמע שלמה כתב שהוא דוחק (ע"ל ב"א ע"ד):

150

קנ״אבהיות יצחק בן ה' שנים (הוא ב"א נ"ג) וישב עם ישמעאל (שהיה אז בן י"ט). ויקח ישמעאל את הקשת ויאמר להכות את יצחק ותרא שרה ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כו' וישכם אברהם ויקח י"ב ככרות לחם וחמת מים וישלח את הגר ובנה (סה"י) י"א שאז היתה העקרה (עיין ראב"ע פ' וירא, ע"ל נ"ז וס"א וצ"ע). ובשה"ק שם כתב ישמעאל היה בן ט"ו שנה הביא צלם ומצחק ועבדו. בריש ש"ר כתב היפ"ת לאו דוקא אלא ר"ל שכבר עבר ט"ו שנה דהא ע"כ בן י"ז שנים היה שהרי בן י"ג נימול ועוד שנה ללידת יצחק וב' שנים ליניקתו ומעשה זה אחר הגמל את יצחק הוא. ובפר"א איתא בן י"ז שנים היה, ועיין יפ"ת פ' וירא פי"ג סי' י"ז, ובפר"א וידי משה ר"פ שמות כתבו כשהיה בן כ"ו שנה יצא לתרבות רעה, הוא ב"א ס', ע"ש:

151

קנ״בי"א יצחק היה בעקדה בן ח' (הוא ב"א נ"ז) (עיין פר"א פ"ל ופל"ו וע"ל ב"א ע"ד):

152

קנ״גבב"ר פנ"ג ויגמל מיצה"ר. ופי' במ"כ שהיה בן י"ג שנה (הוא ב"א ס"א) ואז גרש את הגר והיה ישמעאל בן כ"ז (ע"ש במ"כ) א"כ אז היה העקדה (ע"ל ב"א מ"ח):

153

קנ״דוישב ישמעאל ואמו הגר במדבר ימים רבים וילכו אח"כ ארצה מצרים ותקח לו אשה (גי' הילקוט סי' צ"ה מבנות מואב ועשיה שמה) ושמה מריבה ותהר ותלד לו ד' בנים ובת אחת, וילכו וישובו המדבר ויתן לו אלהים בעבור אברהם אביו צאן ובקר ויפרץ מאד ופני אביו לא ראה, ויהי מימים (בפר"א פ"ל אחר ג' שנים) ויאמר אברהם אל שרה אלך ואראה ישמעאל בני כי התאויתי לראותו וילך המדברה ויבא לאהל ישמעאל בחצות היום וימצא אשתו ובניה וישמעאל ואמו אין עמהם וישאל אברהם אנה ישמעאל ותאמר הלך השדה לצוד ציד ואברהם עודנו יושב על הגמל כי כן נשבע לשרה שלא ירד מעל הגמל ארצה, ויאמר לה בתי תנה לי מעט מים כי יגע ועיף אני מהדרך, ותאמר אין לנו לא מים ולא לחם ותשב לאהלה ולא הביטה אל אברהם ולא שאלה אותו מי הוא אך מכה את בניה ותקללם ואת ישמעאל בעלה ותחרפם. ויחר לאברהם מאד וירע בעיניו ויקרא אברהם אותה לצאת אליו ותצא ויאמר לה אברהם בבוא אישך ישמעאל תאמר לו בא הנה איש זקן מארץ פלשתים לבקש אותך וכזה מראהו ותארו ויאמר כה אמר האיש בבואך תסיר את יתד האהל (ומ"י חלף מפתן ביתך) ושמת תחתיה יתד אחר וישב לדרכו, ובבוא ישמעאל מצידו הוא ואמו ותדבר אשתו כדברים האלה והבין ישמעאל כי היה אביו אשר לא כבדה אותו וישמע בקול אביו ויגרשה ותלך לה, וילך אח"כ ישמעאל ארצה כנען ויקח אשה אחרת (מבית אביה ופטימה שמה, מ"י שם) ויביאה אהלה במקום אשר היה שם, ויהי מקץ ג' שנים (ב"ר ובפר"א) ויאמר אברהם אלך עוד ואראה את ישמעאל וירכב על גמלו ויגיע במדבר לאהל ישמעאל בחצי היום ותצא אשתו מן האהל וישאל על ישמעאל ותאמר איננו פה אדוני כי הלך לצוד השדה ולרעות הגמלים ותאמר סורה אדוני אל האהל ואכלת פת לחם כי עיפה נפשך מהדרך, ויאמר לא אשב כי ממהר אנכי ללכת לדרכי אך תנה לי מעט מים כי צמאתי ותמהר ותרץ האהלה ותוצא מים ולחם ותתן לפניו ותפצר בו מאד לאכול ויאכל וישת וייטב לבו ויברך את ישמעאל בנו ויכל לאכול ויברך את ה' ויאמר לה בבוא ישמעאל תגיד לו בא הנה איש זקן כו' כה אמר היתד ששמת באהל פה טובה מאד אל תסירנה כו', ויבא ישמעאל ותגד לו אשתו בשמחה כו' וידע ישמעאל כי אביו היה ויברך ישמעאל את ה' ויקח ישמעאל אשתו ובניו ומקנהו וילך ארץ פלשתים אל אביו וישב עם אביו ימים רבים, ואברהם ישב בארץ פלשתים ימים רבים כ"ו שנים (הוא עד ב"א ע"ד), סה"י:

154

קנ״הוילך אברהם עם עבדיו וכל אשר לו ויצאו מארץ פלשתים וירחיקו מאד עד קרוב לחברון ויחפרו עבדי אברהם בארות מים:

155

קנ״וי"א העקדה היתה כ"ו שנה ליצחק (הוא ב"א ע"ד) הטעם למה לכ"ו כמנין הוי"ה כי ישמעאל בן כ"ו ויצא לתרבות רעה, לכן קידש יצחק שמו ית' בן כ"ו. וי"א בן ל"ז שנה היה (ע"ל ב"א פ"ד), וי"א בן י"ג (ע"ל ב"א ס"א). ובס' שנות חיים ס"פ וירא, י"א שהיה יצחק בעקדה בן ב' שנים וי"א בן ח' (ע"ל ב"א נ"ז) וי"א בן ל"ז, ובנ"ב מל"ה סי"ב ומצוה קי"ב סט"ו בשם שמע שלמה בשם ראב"ע דבן ח' שנה נעקד, אבל ראב"ע כתב בן ה' ואולי ט"ס בין ה' לח', ולדעת שהיה בן ה' ע"ל ב"א נ"ג:

156

קנ״זהעקדה היתה כ"ז ליצחק (הוא ב"א ע"ה) (יוחסין בריש סדר הקבלה העתיק הרמ"א):

157

קנ״חערב שבת בין הערבים לעת ערב נעקד יצחק (זוהר ויצא) ובחיי פנחס ב' שעות ביום, ובפי' מעמדות בפ' עקדה בשם בחיי פנחס ד' שעות ביום. בניסן נולד יצחק ובו נעקד (ש"ר פט"ו) ובע"מ פ"א בי"כ היה העקדה, עיין ברש"ל ס"פ וירא מ"ש בזה, וברבה מגילה בפסוק בחדש הראשון הוא חודש ניסן שרה מתה בחשוון וידוע דע"י שמיעת העקדה מתה א"כ היתה העקדה בחשוון:

158

קנ״טמקום העקדה משם נברא אדה"ר ובו הקריב ונח בנה שם מזבח והקריבו שם קין והבל ובנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה (רמב"ם פ"ב מה' בית הבחירה):

159

ק״סאיוב י"א נולד בשעת עקדה (ע"ל ב"א תמ"ח צ"ע):

160

קס״אותרח ונחור ישבו בחרן ואברהם ובניו ישבו בבאר שבע ויאהל עד חברון ותלד מלכה בת הרן אחות שרי לנחור את עוץ בוז קמואל כשר חזו פלדש ידלף ובתואל. ופילגשו ראומה ילדה טבח גחם תחש מעכה, ויהיו בניו י"ב מלבד בנותיו ויולדו גם להם בנים בחרן, בני עוץ בכור נחור אביחרף וגדי וגדין ומילוס ודבורה. בני בוז ברכאל (אפשר כי הוא אביו של אליהוא בן ברכאל הבוזי, הגה"ה). ונעמת ושוה וידמנו. בני קמואל ארם ורחוב, בני כשד ענמלך ומישר ובנון ויפיע, בני חזו פלדש ימיכי ועפר. בני פלדש ערוד אמורם מירד מילך, בני ידלף מושן כושן מוציא, בני בתואל שכר לבן ורבקה אחותם, וילך ארם בן קמואל ורחוב אחיו מהלאה חרנה וימצאו בקעה בארץ על נהר פרת ויבנו עיר בשם פתור בן ארם הוא נהרים, ובני כשד מצאו בקעה מנגד לארץ שנער ויבנו עיר כשד היא ארץ כשדים. ותרח לקח אשה אחרת לעת זקנתו ושמה פלילה ותלד בן שמו צובא וחי אח"כ כ"ה שנים:

161

קס״בוימת תרח ל"ה שנים לחיי יצחק (הוא ב"א פ"ג) וכ"כ ראב"ע בפ' לא ידון רוחי, ויקבר בחרן, ובב"ר פנ"ח בין קבורת תרח לקבורת שרה ב' שנים, וצובא בן תרח בהיותו בן שלשים ויולד את ארם ואת אכליו ואת מרוק, ותהיינה לארם בן צובא ג' נשים ויולד י"ב בנים וג' בנות ויתן ה' לארם עושר ונכסים ומקנה רב ויפרץ מאד, וילך ארם ואחיו וימצאו בקעת מהלאה לארץ קדם ויבנו שם עיר ויקרא שמה ארם היא ארם צובה:

162

קס״גויהי יצחק בן ל"ז שנים וישמעאל אחיו הולך ובא עמו באהל ויתפאר לאמר בן י"ג שנים הייתי כאשר דבר אלי אבי למול אותי ולא עברתי על דברו, ויען יצחק למה תתפאר על מעט בשר מבשרך חי ה' אלהי אבי אם יאמר ה' לאבי קח את יצחק והעלהו לעולה לא מנעתי נפשי ואעשה הדבר בשמחה. וייטב הדבר בעיני ה' ויאמר לנסות את אברהם בדבר הזה, בן נ' בא ישמעאל מן המדבר ובאותו הלילה היה הצווי קח כו' (פר"א פל"א וילקוט סי' צח) ויהי יצחק בן ל"ז (פר"א שם וילקוט ר"פ תולדות וס"ע ב"א פ"ד) וכתב ז"ר דאם יצחק היה ל"ז א"כ ישמעאל היה בן נ"א דהיה גדול מיצחק י"ד שנה. ואפשר כי בפסח נולד יצחק ונעשה בן ל"ז וישמעאל דרך משל נולד בכסליו לא נעשה בן נ"א עד כסליו והעקדה היתה ביו"כ עכ"ל. ויבא השטן לפני הקב"ה ויקטרג לאמר הראית את אברהם בתחלה לא היו לו בנים ויעבדך ויבנה מזבחות והקריב לפניך קרבנות וכאשר נולד לו יצחק ויעזוב אותך ויעש משתה לכל יושבי הארץ ואת ה' שכח ולא הקריב לפניך קרבן, גם זה ל"ז שנים מיום שנולד לא בנה מזבח, ויאמר ה' אל השטן חי אני אם אמרתי לו הקרב את בנך לא ימנעהו ממני, ויען השטן את ה' דבר נא אל אברהם כדבר הזה אם לא יעבוד ויסיר את דבריך היום. בעת ההיא ויאמר קח את בנך וגו', ויאמר אברהם בלבו איך אעשה להפריד את בני משרה אמו להעלותו לפני ה' ויבא האהל וישב לפני שרה וידבר אליה בננו יצחק גדל ולא למד עבודת ה' אלך לי ואביאהו לשם ועבר בנו שם ילמד דרכי ה' ולדעת כאשר יתפלל לפני ה', ותאמר שרה טוב דברת. ואולם אל תרחק את בני מעלי ולא ישב שם ימים רבים כי נפשי קשורה בנפשו מאד. ויאמר אברהם אל שרי בתי חלי נא את פני ה' אשר יעשה עמנו טובה, ותקח שרה את יצחק בנה וילן אתה הלילה ותנשקהו ותחבקהו ותצוהו עד הבקר ותאמר לו בני איך תוכל נפשי להפרד ממך ותנשקהו ותחבקהו עוד ותבך עמו ותאמר לאברהם בי אדוני השמר נא בבנך ושים עיניך עליו כי אין לי בן ובת אחר כ"א הוא אל תעזבהו אם ירעב האכילהו לחם ואם יצמא השקהו מים ואל תניחהו לילך ברגליו ולא לישב בשמש ולא ללכת בדרך לבדו ולא תאנסהו וכל אשר ידבר תעשה לו, ותבך עוד שרה בכי גדול בלילה ההוא ותצוהו עד הבוקר, ויהי בבוקר ותקח שרה בגד טוב ונאה מן הבגדים אשר נתן לה אבימלך ותלבש את בנה ותשם לו מצנפת על ראשו ותשם אבן יקרה על המצנפת ותתן להם צדה לדרך, וילכו אברם ויצחק וילכו מעבדיהם לשלחם בדרך ותלך גם שרה לשלהם ויאמרו לה שובי האהלה, ותשמע שרה דברי יצחק בנה ותבך בכי גדול ויבך גם אברם ויצחק גם ההולכים לשלחם בכו בכי גדול מאד, ותחזק שרה ביצחק ותאחזהו בין זרועותיה ותחבקהו ותוסף עוד לבכות ותאמר שרה מי יודע אם אראך עוד מהיום ויבכו כולם עוד כו' ותשב מעל יצחק בבכיה רבה וישובו אמהותיה ועבדיה עמה האהלה ואברהם הלך עם יצחק וישמעאל ואליעזר כו' ויאמר ישמעאל אל אליעזר עתה ימות יצחק והיתה לי הירושה כי אני בכור, ויען אליעזר הלא אברהם גרש אותך ואמך וישבע לבלתי הוריש לך ואני בן ביתו ועבדו הנאמן ולי נאה הירושה, ויהי בלכתם ויבא השטן וידמה לאברם כתואר זקן מאד עניו ושפל רוח מאד ויאמר הכסיל ובער אתה כי נתן לך בן באחרית ימיך ותלך לשחטו על לא חמס בכפו אין הדבר הזה מאת ה' כי לא יעשה ה' הרעה הזאת, וישמע אברם וידע כי דבר השטן הוא להתעותו מדרך ה', ויגער בו אברם וילך לו, וישב השטן ויבוא אל יצחק כתואר איש בחור יפה תאר ויפ"מ מאד ויאמר אביך הזקן והכסיל הזה מביאך לשחטך היום חנם. לא תאבה לאבד נפשך היקרה ותארך הנאה, ויאמר יצחק לאביו השמעת אבי את אשר דבר אלי האיש הזה, ויאמר אברם השמר לך ממנו ואל תשמע לדבריו כי שטן הוא לנו להעבירנו ממצות ה', ויגער עוד אברם בשטן וילך לו השטן מעליהם וירא כי לא יכול להם ויסתר מפניהם ויעבור לפניהם אל הדרך ויהי להם כנחל גדול ויגיעו להמקום ההוא ויבואו בתוך הנחל כו' ויגיעו המים עד צואריהם ויבהלו ויכר אברם את המקום וידע כי אין שמה מים במקום ההוא כו', ויאמר ליצחק השטן עשה לנו כל אלה, ויגער בשטן ויאמר יגער ה' בך השטן לך מעלינו כי במצות אלהינו הלכנו, ויפחד השטן מקול אברם וילך מעליהם וישב המקום ההוא ליבשה כו', ויאמר יצחק הנה האש וגו' ואיה השה כו' ויאמר אברם בני בך בחר ה' להיות לעולה, ויאמר יצחק כל אשר דבר אליך ה' אעשה בשמחה ובטוב לב, ויאמר אברם בני היש בלבבך מחשבת דבר בזה או עצה אשר איננה נכונה הגד נא לי בני ואל תכחד ממני, ויאמר יצחק חי ה' אבי וחי נפשך אם יש בלבי להימין או להשמאיל על הדבר אשר דבר אליך ה' גם עצם מעצמי ובשר מבשרי לא זע ולא נד מהדבר הזה, גם מחשבת כל דבר או עצה רעה אין בלבי בדבר זה כ"א לב שמח וטוב נפש וברוך ה' אשר חפץ בי היום לעולה, וישמח אברם מאד כו' ויבן אברם מזבח ויצחק נתן בידו אבנים וחמר כו', ויאמר יצחק אבי עקדני וקשור אותי מאד ואח"כ תשימני על המזבח פן אגיע ואנתק מחזקת המאכלת אשר בבשרי ואחלל הקרבן, ויאמר אבי בעת שתשחטני ותשרפני לעולה קח עמך הנשאר מאפרי והבאת לשרי אמי ואמרת אליה זה ליצחק ריח אך אל תדבר זה בשבתה לפני באר או במקום גבוה פן תשליך נפשה עלי ותמות, ויבך אברם בדבר יצחק הדברים האלה וירדו דמעות אברם על יצחק ויצחק בכה מאד, ויאמר לאביו מהרה חושה אבי ועשה כי רצון ה' הוא. ויהי לב אברם ויצחק שמח בדבר, אך עין במר תבכה ולב שמח כו' ויגשו מלאכי רחמים ויאמרו אנא ה' מלך רחום וחנון כו' תנה כופר ופדיון תחת נפשו של יצחק כו' וילך השטן אל שרה וידמה כתואר איש זקן ויאמר לה הלא ידעת אשר עשה אברם ליצחק בנך היום אשר הקריב אותו ויצחק צועק ובוכה לפני אביו ואין מביט אליו ואין מרחם עליו כך דבר אליה כמה פעמים כו' ותחשוב שרה כי איש זקן מבני אדם הוא אשר היה אצל בנה ויגד לה, ותשא שרה קולה ותבך ותצעק צעקה גדולה ומרה ותפיל נפשה לארץ ותזרוק עפר על ראשה ותאמר בני יצחק מי יתן מותי אני תחתיך צר לי עליך כי גדלתיך וטפחתיך ויהפך ששוני עליך לאבל כו' אך מתנחמת אני עליך כי מצות אלהיך עשית כי מי יוכל לעבור את דבר אלהינו צדיק אתה ה' כי כל מעשיך טובים וישרים כי שמחתי גם אני בדבריך אשר צוית אך עיני במר תבכה ולבי שמח, ותתן שרה ראשה בחיק אחת משפחותיה ותדום כאבן ותקם אח"כ ותלך הלוך ושאלה ותלך עד חברון ותשאל את כל הולכי דרך אשר תפגע בדרך מה נעשה בבנה, ותבא עם עבדיה ושפחותיה קרית ארבע היא חברון ותשלח משם לבקש אנה הלכו אברם ויצחק (בזה מובן מה שכתוב ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון והרי היו יושבים בבאר שבע אלא שהלכה לבקשם שם. הגה"ה) וילכו בית שם ועבד ולא מצאו ויבקשו בכל הארץ ואין, והנה השטן בא אל שרה בדמות איש ויאמר לה שקר דברתי אליך כי לא נשחט ולא מת, ויהי בשמעה זה הדבר ותשמח מאד אל בנה ותצא נפשה משמחתה ותמת כו', ואברהם בכלותו עבודתו וישב עם יצחק אל נעריו וילכו בארה שבע לביתם וישאל אנה שרה ויאמרו הלכה לחברון לבקש אתכם כי כזה וכזה הגידו לה, וילכו אברהם ויצחק אליה לחברון וימצאו כי מתה, ויבכו עליה בכי גדול, ויפול יצחק על פני אמו ויבך ויאמר אמי אמי איך עזבתיני ותלך אנה ואנה ואיכה עזבתיני (סה"י). ועיין ברבה פ"כ שיצחק סיפר לשרה אמו איך רצה לשחטו והמלאך מנעו וצוחה צווחות ומתה. כשבא סמאל ואמר לשרי שנעקד יצחק בכתה ג' בכיות נגד ג' תקיעות ג' יללות נגד ג' יבבות ופרחה נשמתה (פר"א פל"ב):

163

קס״דשרה מתה בת קכ"ז, קל"ז לאברהם. ל"ז ליצחק (הוא ב"א פ"ד) זכתה שנכתב מיתתה בתורה לפי שהביאה חיים לעולם היפך חוה (זוהר) ויקנה אברהם המערה ויכתוב בשטר ויעד ד' עדים. אמיגול בן אבישוע החתי. אליחוסן בן אשונש החוי. עבדון בן אחירע הגמדי, עקדיל בן אבידש הצידוני. וישם ספר המקנה באוצרותיו ויקבור את שרה בכבוד כקבורת המלכים בבגדים טובים ויפים עד מאד ויהיו שם על מטתה שם בן נח ועבר בנו (צ"ע כי עבר היה בן שלח בן ארפכשד בן שם) ואבימלך וענר אשכול וממרא וכל גדולי הארץ הולכים אחרי המטה. (סה"י) עפרון נתקן בארונה (ע"ל ב"א תתפ"ד):

164

קס״החברון היא קרית ארבע שם היכל אברהם בנין אבנים גדולים ארכו כ"ח אמה והישמעאלים דולקין בתוכו נרות ותחתיו מערת המכפלה שנקברים אי"י שרה רבקה לאה, וירדתי לתוכו ט"ו מדרגות מבחוץ ובאתי למערה ורחבה ובתוך המערה שער באבן והמערה כמו אבן חלול ועל השער מונחים חתיכות ברזל גדולות ועבות מאד ומשם יוצא רוח גדול וא"א לסבלו רגע וא"א לכנוס עם נרות או אש והבנתי שהאבות קבורים שם (גא"י):

165

קס״וויעברו ימי בכיתה וישלח אברהם את יצחק בנו בית שם ועבר ללמוד דרכי ה' וישב שם שלש שנים ויקם אברם ועבדיו וישובו בארה שבע אל ביתם. בפר"א ג"ש התאבל יצחק על אמו לאחר ג"ש לקח את רבקה (ע"ש פל"ב). ויהי לתקופת השנה וימת אבימלך מלך פלשתים בשנה ההיא בן קצ"ג שנים וילך אברם עם אנשיו ארץ פלשתים וינחמו את בית אבימלך וישב לביתו. ויקחו אנשי גרר בנמלך בנו והוא בן י"ב שנה וימליכוהו תחת אביו ויקראו שמו אבימלך כשם אביו כי כן משפטם לעשות בגרר (סה"י):

166

קס״זלוט מת בימים ההם ל"ט לחיי יצחק (הוא ב"א פ"ז לב"ע) ויהיו כל ימי לוט קמ"ב שנה (סה"י) וצ"ע דהא כתב לעיל אלף תתקכ"ה נולד לוט וקמ"ב ימי חייו, א"כ יהיה ב"א ס"ז. בניו, הבכור מואב, והב' בן עמי לקחו נשים מארץ כנען, בני מואב ער, מעיון, תרסין, קנויל, הם אבות למואב. בני בן עמי נדרם, עושון, רבות, צלון, עינון (סה"י):

167

קס״חנחור בן תרח מת שנת ארבעים ליצחק (הוא ב"א פ"ח) ויהיו כל ימי נחור קע"ב שנים ויקבר בחרן ויתאבל אברם עליו ימים רבים, וישלח אברם את אליעזר ליקח אשה ליצחק ויהי בלכתם וישלח אברם בית שם ועבר להביא את יצחק ואליעזר בא חרנה (סה"י). מקרית ארבע עד חרן מהלך י"ז ימים ובג' שעות בא לחרן כו', שנאמר ואבא היום אל העין כו' השכים בבקר וראה המלאך עומד וממתין ואמר אל תאחרו אותי כו' ובשביל שלא יתיחד העבד עם הנערה בלילה קפצה הארץ, בשש שעות ביום יצא העבד מחרן ובג' שעות בא לחברון לעת הערב ויצא יצחק להתפלל תפלת מנחת ערב (פר"א פט"ז) ובמ"י סי' ק"ט בשתי שעות ביום יצא מחרן וקפצה הארץ ע"ש בשם מדרש (ולפי פר"א בא בג' שעות לעת מנחה א"כ איך יצא בב' שעות ביום) ויתנו את רבקה והיא בת עשר שנים וישלחו את דבורה מניקתה בת עוץ ויתנו לה כסף וזהב ועבדים ושפחות ויהי יצחק בן ארבעים בקחתו את רבקה (הוא ב"א פ"ח) (סה"י) שלש שנים אחר מיתת שרה לקח את רבקה (פר"א פל"ב) בס"ע ובתוס' פ' הבע"י (סא ב'), ומ"י ר"פ תולדות בת שלש שנים היתה, ובמ' סופרים ס"פ כ"א רבקה היתה בת שלש שנים ושלשה ימים (כי נולדה בשעת עקדה ב"ר ר"פ נ"ז) ובתוס' שם לדעת א' כתבו שהיתה בת י"ד שנים ולדעת ב"ר שנולדה רבקה בשעת עקדה ויצחק היה בן מ' כשנשאה א"כ יהיו חלוקי דעות בת כמה שנים היתה (ע"ל ב"א ע"ד) ותלוי בן כמה שנים היה יצחק בשעת עקדה למ"ד יצחק היה בן כ"ו בעקדה ס"ל דרבקה היתה בת י"ד כשנשאה יצחק שהיה בן ארבעים שנה ולמ"ד דיצחק היה בן ל"ז ס"ל דרבקה היתה בת שלש כשנשאה יצחק:

168

קס״טאיתא בכנ"י ח"ג סימן קי"א רבקה חיה קכ"א שנים עכ"ל, ונ"ל באופן זה כי רבקה היתה בת שלש שנים כשנשאה יצחק. ועשרים שנים היתה עקרה (כדאיתא במ"י לך לך סימן ע"ח ומ"י תולדות סימן ק"י ותדב"א פי"ח ופר"א פל"ב) א"כ הולידה את יעקב בת כ"ג שנים ויעקב היה פ"ד שנים כשנשא אשה הרי ק"ז. ואחר הנשואין עבד שבע ברחל ושש בצאן הרי ק"כ ושנה ומחצה עיכב בדרך כמ"ש רש"י ובאותו פעם נתבשר ממיתת רבקה אמו כמ"ש אלון בכות הרי קרוב לקכ"א ויותר, ולדעת התוס' היתה רבקה בת י"ד שנים כשנשאה יצחק וכ' שהיתה עקרה ופ"ד היה יעקב כשנשא וי"ג עבד את לבן ושנה ומחצה בדרך שאז מתה רבקה א"כ חיתה קל"ג שנים, וכ"ה מפורש בב"ר ס"ס ויחי, ובספרי ס"פ וזאת הברכה רבקה וקהת שנותיהן שוות ומפורש בפרשת וארא שקהת חי קל"ג שנים, וכ"ה בסה"י, א"כ מתה ב"א ר"ז, צ"ט ליעקב ונולדה ב"א ע"ד, ובש"ק ד"י סע"א כתב שחיה רבקה קל"ז טעה, (ע"ל ב"א ר"ח):

169

ק״עויצחק בא מבוא כו', הלך להביא את הגר שישבה על הבאר לחי רואי (מ"י סימן ק"ט):

170

קע״אאליעזר עבד אברהם בשביל שגמל חסד ליצחק הוציאו לחירות כו', ונתן לו הקב"ה ביכרו שיהיה מלך והוא עוג מלך הבשן (פר"א פט"ז). עוג הוא אליעזר ופעם אחד גער בו אברהם ומיראתו נפלו ממנו שניו ועשה אברהם מטת שן והיה ישן שם, וי"א כסא עשה וישב עליו כל ימיו. ומה היה אכילתו אלף שוורים וכן כל מין חיה ושתיתו אלף מדות וטפת זרעותיו ל"ו ליטרין ומי נתנו לאברם נמרוד (מס' סופרים פכ"א ע"ש), במ"י חיי שרה סי' כ"ט יצחק בא על רבקה ולא מצא לה בתולים כי נפלה מעל הגמל ונעשית מוכת עץ וחשדה מאליעזר בן נמרוד (ע"ל אלף תתקצ"ח ביהיה עבד נמרוד) ומפני שנחשד כשר זכה לכנוס חי לג"ע, ובב"ר פרשת חיי שרה אליעזר היה כנען בן חם, אליעזר היה תחלה נשמה קדושה שנתנה תוך קליפת כנען הארור וכשנולד אליעזר יצאה הנשמה מאותה הקליפה מכנען הארור ונקראת ברוך ואח"כ הוברר יותר ונתגלגל בכלב בן יפונה (ע"ל ב"א תמ"ט), אשכול איהו אליעזר (ע"ל ב"א כ"ג), נתגלגל ביוסף (ע"ל ב"א רל"ו):

171

קע״בלבן נתגלגל באביו של אבגיל וז"ס אביגל חסר י' שניה רמז אבי גל כמ"ש אם תעבור את הגל הזה וע"י שאמר לבן לאליעזר בא ברוך ה' יצא מכלל ארור לכלל ברוך לכן זכה לבן שנאמר מזמור על מות לבן (ג"נ סוף הספר) הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור ר"ת הבל לבן בן נחור הרע של הבל נתגלגל בו (נע"ח), נתגלגל בבלעם ונבל ר"ת לבן בלעם נבל. (ע"מ דק"ז ובי"ר פ' בלק. ע"ל ב"א תפ"ח ותתצ"ב):

172

קע״גבעת ההיא כשהיה אברהם בן ק"מ (הוא ב"א פ"ח) ויוסף ויקח אשה אחרת לעת זקנותו ושמה קטורה מארץ כנען. ותלד לו את זמרן, יקשן, מדן, מדין, ישבק, ושוח, בני זמרן, אביהן מוליך מרים, בני יקשן שבא דדן, בני מדן אמידע יוב, גוחי, אלישע, כותח, בני מדין עיפה, עפר, חנוך, אבידע, אלדעה, ובני ישבק, מכירי בידוא, תתור, בני שוח בלדד (ואפשר כי הוא בלדד השוחי) חמדד, מונן, מיבן, וישלחם אברהם ויתן להם מתנות וילכו מעל יצחק להר הקדם וישבו שם עד היום, אך בני שבא ודדן, ובני יקשן עם בניהם לא ישבו עם אחיהם בעריהם וישבו במדברות עד היום, ובני מדין בן אברהם הלכו מזרחה לארץ כוש וימצאו בקעה גדולה בארץ הקדם וישבו בה היא ארץ מדין עד היום, ואלה שמות בניו עיפה כו', בני עיפה מיתח מישר עוי צלוע, בני עפר עפרון צור אלידון מדון, בני חנוך רעואל רקם ונוי אליושב חלד, ובני אבידע חור מלוד קרויל מלחי, בני אלדעה רועה ויכיר ורבע ומלחיה וגבל. ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם מהגר ויקח ישמעאל אשה מארץ מצרים ושמה ריבה היא מריבה ותלד נביות וקדר ארבאל מבשם ובשמת אחותם, ויגרש אותה כי היתה רעה בעיניו ובעיני אברהם ותשב מצרימה, ואח"כ לקח ישמעאל אשה מארץ כנען ושמה מלכות ותלד משמע דומה משא חדד תימא יטור נפיש קדמה, וילך ישמעאל עם בניו וישכנו אצל מדבר פארן מחוילה עד שור אשר על פני מצרים בואכה אשורה, ואלה בני נכיות מיעוד סועד מעיון ובני קדר עציון קצם חמד עלי, בני אדבאל חמוד יבין, ובני מבשם עבדיה ועבד מלך ויעוש, בני משמע שמה וזכדיון עובד, בני דומה קצם עלי מחמד עמאד, בני משא מלון ומולה עבד אדון, בני חדד נאצוד מינצאד ועבר מלך, בני תימא סעיר סעדון יפול, בני יטור מרוק יעוש עלוי פחות, בני נפיש עבר חמיר אביוסף מירי, בני קדמה כליף תחתי עמיר, (סה"י):

173

קע״דארפכשד בן שם מת מ"ח לחיי יצחק (הוא ב"א צ"ו):

174

קע״הבימי יצחק התחילו למלוך מלכים על אי קנדיא"ה, בימיו אשה אחת שמה ויסטא התחילה לנהוג בתים של נשים בתולות שכל חייהם לא תנשאו רק משרתות האלוה, ואשה אחת שמה מנדיבה היתה ראשונה למצוא מלאכות הצריכות לצמר כדי ללבוש ואופן עשית שמן ואיך משתמשין עמו ומלבושי ברזל למלחמה והנהגת מלחמה וחכמת המספר, ובימיו נמצא אופן צידת דגים ועופות ולקיחת ברזל ממקורו ובנין בתים ואופן עשית מלח, ובימיו התחילו לעבוד כוכב צדק הנקרא יופיטר (שה"ק):

175

קע״ונ"ט שנים לחיי יצחק (הוא ב"א ק"ז) ורבקה עודנה עקרה ואמרה ליצחק שיתפלל עליה כמו שעשה אברהם על שרה וילכו ארץ מוריה להתפלל שם (נוסח התפלה ע"ש) ויעתר לו ה' ותהר, ויהי כשבעת חדשים ויתרוצצו הבנים ותלך ארץ המוריה לדרוש את ה' על זה הדבר ותלך אל שם ועבר בנו (ע"ל ב"א פ"ד שהיה בן בן בנו) לבקש את ה' עליה ותשאל גם את אברהם וישיבו לה דבר מאת ה' שני ילדים בבטנך:

176

קע״זיעקב ועשו נולדו ששים ליצחק (הוא ב"א ק"ח). עיין רש"י ע"ז (ט' א') (ובספר בית ישראל ג"א ק"ח ט"ס, וביוחסין בסדר הקבלה שהעתיק הרמ"א כתב ר"ח ט"ס) וחי קמ"ז שנה וכן עשו, וי"א שחי עשו ק"כ שנה (ע"ל ב"א רנ"ה). הנה ב"א מאה שנים הוא מ"ב יובלות ולמ"ד שנת הנ' עולה לכאן ולכאן נמצא בב"א ק' שנים הוא מ"ב יובלות ומ"ב שנים א"כ בב"א וק"ח שנים צירף שמונה שנים למ"ב שנים ששנת הנ' עולה לכאן ולכאן הוא יובל הרי בב"א ק"ח הוא מ"ג יובלות, א"כ כשחלקו העולמות במעי אמן היה שנת השמיטה ויובל, ואי' דאחין שחלקו לקוחות הן, ועיין בערכין (כ"ט ב') לדעת שמואל המוכר שדה ביובל המכר בטל, לכן רצה עשו לבטל החלוקה (בס' לקוטי שושנים בשם הג"מ דוד אב"ד דק"ק פראג, ע"ל ב"א קפ"ה), מלידת יעקב עד שאמרו שירה על הים היה ש"מ שנים, כ"ה מפורש בב"ר פכ"ו כ"ט ב', ועיין בב"ר פל"ו ובילקוט פ' נח סימן ס"ב ובשה"ק ט"ס, (ע"ל אלף תתקצ"ו), יעקב היה גלגול אדה"ר וז"ס שופרא דיעקב מעין דאדה"ר (עיין ב"ב נ"ח בחדא"ג) ובג"ר נשמת שם היה ביעקב ונתגלגל במשה (ע"ל ב"א תל"ה) ניצוץ של יעקב מאוריאל ודיוקנו היה בחנוך (ע"ל אלף תתקנ"ח). מרדכי גלגול יעקב ועשו המן (ע"ל ג"א ת"א) הוא היה הראשון שנתעטש וחי (פר"א פנ"ב):

177

קע״חבימיו למדה אשה אחת בארצות המזרח אופן חרישת וזריעת הקרקעות וכל המלאכות של החטה עד אפיית לחם בסדר קל ונאות, וע"ש עוד מלאכות וחכמות, ובימיו היה ארגו שלהיותו חכם גדול ויודע עתידות אמרו עליו בדרך חידה שהיה לו מאה עינים, והוא היה הראשון לעשות אניות על הים, בימיו התחיל פילוסוף ברומה לשום טבעת באצבע ד' ששם וריד הלב (שה"ק):

178

קע״טויצו אברהם את יצחק בנו שישמור מצות ה' (ע"ש) ויברכהו, וימת אברהם ט"ו שנים לחיי יעקב ועשו (הוא ב"א קכ"ג) בס' דן ידין מ"ו. וי"ר לך לך דל"ח רע"ג, אברהם מת בטבת, תקבר בשיבה טובה ר"ת טבת (ע"ל אלף תתקמ"ח), ויבואו כל יושבי ארץ כנען עם מלכיהם ושריהם וכל יושבי ארץ חרן וכל משפחות אברהם וכל בני הפילגשים לקבור את אברהם ויבכו ויספדו עליו, גם ילדים קטנים ויושבי הארץ בכו כולם כי היה אברהם טוב לכולם וישר עם אלהים ואנשים ולא היה עוד ירא אלהים כמוהו מקטנותו כל ימי חייו, בעת ההיא אחר מות אברהם וילך עשו לצוד ציד כפעם בפעם ונמרוד מלך בבל הוא אמרפל הלך כפעם בפעם עם גבוריו לצוד ציד גם הוא בשדה, ויהי נמרוד עוין את עשו כל הימים כי נפלה קנאה בלב נמרוד על עשו כל הימים, ויהי ביום ההוא וילך עשו לצוד בשדה וימצא את נמרוד הולך עם שני אנשיו וכל גבוריו רחקו ממנו וילכו מעליו הנה והנה לצוד, ויתחבא עשו אל נמרוד ויארוב לו במדבר ויבא נמרוד עד מקום אשר עשו שם ויקם עליו עשו פתאום ממקום אשר ארב לו שם וישלוף חרבו וירץ אל נמרוד ויכרות ראשו מעליו, וילחם עשו עם שני האנשים שהיו עם נמרוד מלחמה רבה ויצעקו עליו ויפן עשו אליהם ויכם וימיתם בחרבו, וישמעו כל גבורי נמרוד קול הצעקה מרחוק ויכירו את קול ב' האנשים ההם וירוצו לדעת מה זה וכאשר ראה עשו כי גבורי נמרוד באים מרחוק ויקח את בגדי נמרוד החמודות (ע"ל אלף תרנ"ז) ובזוהר פ' תולדות שהם בגדים שהיו לאדה"ר ובשעת הברכות לקחם יעקב, ובמ"י סי' ק"י ובפר"אפנ"ב, הרג את נמרוד ואת חיור בנו, (ובתרגום יונתן חנוך בנו ט"ס) וירץ בהם עשו ויחביאם בביתו ויבא עיף ויגע מפני הפחד ותקצר נפשו למות, וכי צר לו ויגש אל יעקב אחיו וישב לפניו ויאמר הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה, (וז"ש הנה אנכי הולך למות, מה נתירא כי מה יום מיומים, אלא שירא פן יהרג בסיבת מיתת נמרוד או פן יארבו לו אוהבי נמרוד וימיתוהו, ויהי עיף שהרג את נמרוד וב' אנשיו ונס וברח. הגה"ה), ויתחכם יעקב וקנה הבכורה גם חלק עשו אשר במערה שקנה אברהם ויכתוב בספר ויעד עדים, א"כ קניית הבכורה היה ט"ו לחייו הוא ב"א קכ"ג, ויעקב נתן לו חרב תמורת הבכורה (ע"ל תרפ"ז לאלף הראשון), וימי חיי נמרוד היו רט"ו שנה (א"כ לפ"ז נולד אלף תתק"ח ע"ל אלף תשפ"ח) ומלך על כל אנשי הארץ קפ"ה שנים, וישאו אותו אנשיו לבבל ויקברוהו שם בעיר ותתחלק מלכותו לחלקים רבים, והיו כל אנשי בית נמרוד עבדים לכל מלכי הארץ ימים רבים. אחרי מות אברהם בשנה ההיא היה רעב כבד וגדול מאד וילך יצחק מפני הרעב לארץ מצרים וירא ה' אליו בלילה ויאמר אל תרד מצרימה לך גררה אל אבימלך מלך פלשתים כו', וישב בבית המלך החיצונה ותהי בית יצחק נגד בית המלך וישקף אבימלך בעד החלון והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו כו', ויצו המלך וילבישו את שניהם לבוש מלכות וירכיבם ברחוב העיר ויקרא לפניהם כל הנוגע באיש הזה ובאשתו יומת. ויתן לו המלך שדות וכרמים ומיטב הארץ ויגדל ויהי לו צאן ומקנה, וכאשר כלו ימי הרעב וישב יצחק חברונה כאשר צוהו ה' (סה"י):

179

ק״פשלח בן ארפכשד מת שנה ההיא י"ח ליעקב ועשו (הוא ב"א קכ"ו) (ובשה"ק ד"ז כתב י"ד ליעקב ובדס"ז ב' כתב נ"ד ט"ס הוא) וראה תשעה דורות, בעת ההיא שלח יצחק את יעקב לבית שם ועבר ללמוד מוסר ה' וילך יעקב ולמד שם ל"ב שנים ועשו לא רצה ללכת וישב בבית אביו בכנען:

180

קפ״אועשו היה איש מחשבות ומרמות וצודה לב כל אדם וגונב דעתם וגבור חיל בשדה כו', וישב בארץ שעיר לצוד ציד ימים וד' חדשים וירא בת איש כנעני שמה יהודית בת בארי בן עפר ממשפחת חת בן כנען ויקחה לאשה והיה עשו בן ארבעים שנה ויביאה חברונה. (זה היה ב"א קמ"ח). יהודית ובשמת נשי עשו הם הבקר לעולה דארונה היבוסי והם תיקונם (ג"נ):

181

קפ״בשם מת ב"א קנ"ח ק"י לחיי יצחק ונ' לחיי יעקב (עיין חדא"ג ספ"ק דמגילה) וברש"י סוטה (י' ע"א) שנת ששים ליעקב ט"ס, ובשס"ח ל"ת ובע"י ע"פ הרי"ף ששים ליעקב ג"כ ט"ס וצ"ל נ' ליעקב. ויעקב כבר היה בן ק"כ ט"ס, וצ"ל ויצחק בן ק"י, ובמ"י בראשית סימן מ"ב וסי' ק"י יעקב ראה את שם נ"ח שנה, וברשב"ם פי"נ (קכ"א ב') כ' עשרים שנה, ובע"י ע"פ רי"ף נדפס עשרים שנה ט"ס וצ"ל נ' שנה, וראה י"ב דורות, ג' בנ"א ראו כ"ב דורות אדם מתושלח שם, במ"י שם בשם ס"ע שם שימש את מתושלח נ"ח שנה ט"ס וצ"ל צ"ח, וברשב"ם ב"ב (שם) חנוך קבר את אדם ואת שם ט"ס כי שם נולד אחר מיתת חנוך והע"י אינו ת"י ואם תקן שם ושמחתי. בארץ עוג ראיתי קבר ארכו פ' אמה ואומרים שהוא של שם בן נח (גא"י) וכאשר מת שם וישב יעקב אל אביו חברונה:

182

קפ״גרחל לדעה אחת נולדה ב"א קס"א (ע"ל ב"א קצ"ב וצ"ע):

183

קפ״דלאה נולדה ב"א קס"ג (ע"ל ב"א רי"ד):

184

קפ״השנת נ"ו ליעקב (הוא ב"א קס"ד) ויוגד לרבקה על אודות לבן בן בתואל אהיה כי אשתו עדינה היתה עקרה ויזכור ה' אותה ותהר ותלד שתי בנות תאומות הבכורה לאה והקטנה רחל (סה"י). וכ"כ לבוש אורה, ובפ"ר ד' אמהות בנות לבן מד' נשים וב"נ מתיחסים אחר אמם ואין איסור אחיות ע"ש. בעת ההיא אמר יצחק לעשו צודה לי ציד ועשה לי מטעמים בעבור אברכך וגו'. רבקה גלגול חוה ויעקב אדם ששמע לקול חוה לרעה, לז"א אך שמע בקולי המיעוט דעכשיו הוא לטובה (נע"ח בהשמטות). ויבך עשו, אי' בשח"ט ג' דמעות הוריד אחד מימין ואחד משמאל ואחד קשורה בין עיניו ע"ש ספ"ז. עשו מסטרא דחוה (ז"ב וארא), יפת נתגלגל בעשו (עי"ר תולדות), ניצוץ מעשו בשמשון (ע"ל ב"א תתי"א) ונתגלגל בזמרי (ע"ל ב"א תפ"ח):

185

קפ״ורחל ולאה לדעת מ"י נולדו ב"א ק"ע. (ע"ל ב"א קצ"ב):

186

קפ״זיעקב נתברך ב"א קע"א בן ס"ג שנה ויצחק היה בן קכ"ג שנים וברח לבית עבר בן שם (ע"ל ב"א פ"ד שהיה בן בן בנו של שם) מפני עשו אחיו ויתחבא שם י"ד שנה ולמד את דרכי ה' ומצותיו עד ב"א קפ"ה. בש"ר פט"ו, בניסן נתברך יעקב, בזוהר פ' תולדות הקב"ה לא רצה לגלות ליצחק רשעת עשו למען יתברך ממנו יעקב שלא מדעתו, וזה כי להיות יצחק כולו כליל לא היה יכול לברך מטוב הארץ כ"א ממינו (שה"ק ט' א'):

187

קפ״חכאשר ראה עשו כי ברח יעקב ויתעצב מאד ויחר לו גם על אביו ואמו ויקם גם הוא ויקח אשתו וילך שעיר וירא שם אשה מבנות חת ושמה בשמת בת אילון החתי ויקח על אשתו ויקרא שמה עדה לאמר עדה ממני הברכה, וישב בארץ שעיר ששה חדשים ופני אביו ואמו לא ראה, ואח"כ הלך עם נשיו חברונה ותהיינה נשיו מכעיסות ומקציפות את יצחק ורבקה במעשיהן ויעבדו אלהי אביהן עץ ואבן וירשיעו מאביהן ויקטירו לבעלים, בימים ההם ותלד עדה לעשו בן ויקרא שמו אליפז ועשו בן ששים וחמש בלדת אותו (סה"י) (נראה ט"ס וצ"ל בן ס"ג שנה דהרי בסמוך כתב ישמעאל בן אברהם מת בימים ההם וימי חיי ישמעאל היו קל"ז ונולד ב"א ל"ד א"כ כלו ימי חייו ב"א קע"א ואז היה יעקב בן ס"ג שנה א"כ נולד אליפז ב"א קע"א, א"כ מ"ש בסה"י ישמעאל מת בימים ההם בשנת ס"ה ליעקב ג"כ ט"ס):

188

קפ״טוישמעאל מת בימים ההם ס"ה ליעקב. (עיין לפני זה כי ט"ס הוא וצ"ל ס"ג ליעקב שהוא ב"א קע"א) ויספרהו יצחק ויתאבל עליו ימים רבים, ויהי מקץ י"ד שנים שהיה יעקב בבית עבד ויבא יעקב בית אביו ואמו חברונה (עיין ח"ט ר"פ ויצא) אחר שהיה י"ד שנים בבית שם ועבר חזר לבאר שבע ומשם הלך לחרן ביום א', (תיבת שם ט"ס כי שם כבר מת, ע"ל לפני ב"א ר"ה) ויזכור עשו אשר עשה לו יעקב ויבקש להרגו וגו', ותאמר רבקה ליעקב קום ברח לך חרנה אל לבן אחי וצוהו שלא ישכח את מצות ה' וגו' ולא יקח אשה מבנות כנען כו' ויתן לו כסף וזהב ומתנות רבות וישלחהו (סה"י):

189

ק״צרחל נולד ב"א ק"פ, לדעת הבחיי (ע"ל ב"א קצ"ב):

190

קצ״אויעקב בן ע"ז שנה בצאתו מארץ כנען מבאר שבע (הוא ב"א קפ"ה) ויהי כאשר יצא יעקב וידבר עשו אל אליפז בנו בסתר קח חרבך ורדפת אחר יעקב ועברת לפניו אל הדרך וארבת לו ותהרגהו בחרבך באחד ההרים ולקחת כל אשר לו ובאת. ואליפז איש מהיר ויודע קשת כאשר הורהו אביו ויודע ציד וגבור חיל והיה אליפז בן י"ג שנים (צ"ע דהא נראה שנולד ב"א קע"א א"כ היה בן י"ד שנים), ויעש אליפז כאשר צוהו אביו ויקח עשרה אנשים אחי אמו וירדוף אחר יעקב וידבק את יעקב ויארוב לו בגבול ארץ כנען מול עיר שכם כו' וישלוף חרבו, ויאמר יעקב מה לכם כי באתם עד הלום ומה תרדפו בחרבכם, ויקרב אליפז מול יעקב ויאמר בה צוה לי אבי ועתה לא אעבור על מצות אבי, ויתחנן יעקב לאליפז ואנשיו ויאמר הנה כל אשר לי קח לך ולך מעלי ואל תמיתני והיה לך הדבר לצדקה, ויתן ה' את חן יעקב בעיניהם ויקחו כל אשר ליעקב ולא השאירו לו דבר וישובו בארה שבע אל עשו ויגידו לו אשר קרה להם עם יעקב ויתנו לו כל אשר לקחו מיעקב, ויקצוף עשו על אליפז ואנשיו על אשר לא המיתו אותו ויענו כי נכמרו רחמינו עליו על כי התחנן לנו יעקב, ויהי בעת ההיא כאשר שמע שצוה יצחק את יעקב לא תקח אשה מבנות הכנעני וילך אל בית ישמעאל דודו ויקח את מחלת בת ישמעאל אחות נביות על נשיו לו לאשה, ויצא יעקב וילך לדרכו חרנה ויבא עד הר המוריה וילן שם (סה"י) (בפ' חלק (צ"ה ב') אמר יעקב אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי וכו' פירש"י אברהם דכתיב ויעתק משם וגו' יצחק אין מקרא בידי עכ"ל, משמע מדבריו שבית אל זו היא הסמוכה לעי, וכ"כ החזקוני פ' ויצא לא על הר המוריה, ומהרש"ל מחקו מרש"י כי רש"י עצמו כתב בחולין (צ"א ב') היפך דהאי בית אל לא הסמוך לעי אלא ירושלים כו' והוא הר המוריה כו', וע"ש בחדא"ג וכ"ה בסה"י) הבאר אצל חרן ואבן שעליה משא ארבעים איש ועמוק נ' מאות אמה, ועכשיו אין בו מים (גא"י):

191

קצ״ביעקב בא לחרן בן ע"ז שנה (עיין מגילה י"ז א') הוא ב"א קפ"ה (ובשה"ק די"א כתב שהיה בן פ"ד שנה ט"ס) (ואז היתה שנת שמיטה כי ב"א ק"נ הוא מ"ג יובלות ונשאר ל"ה שנים הם ה' שמיטות), לבן גלגול קין שלקח תאומת הבל הוצרך יעקב לגלות ללבן שישיב הגזלה תאומתו ליעקב שהוא הבל (שה"ק פ' ויצא), וישב יעקב בבית לבן חודש ימים ויאכל וישת ויאמר לבן הגד מה משכורתך:

192

קצ״געבר בן שלח מת ע"ט לחיי יעקב (הוא ב"א קפ"ז) (ובשה"ק די"א כתב פ"ו ליעקב ט"ס) וראה ח' דורות וישמע יעקב כי מת עבר ויתעצב מאד ויספדהו ויתאבל עליו ימים רבים:

193

קצ״דבשמת בת ישמעאל אשת עשו ילדה בן וקרא עשו שמו רעואל והוא שנה ג' לשבת יעקב בחרן (והיה יעקב בן פ', הוא ב"א קפ"ח):

194

קצ״הבשנה ד' לשבת יעקב בחרן (הוא ב"א קפ"ט) פ"א לחיי יעקב וה' פקד את לבן ויזכרהו בעבור יעקב ויולד בנים. ויהי בכורו בעור, ב' אליב, ג' מירוש ויפרוץ בעושר וכבוד:

195

קצ״ויהודית בת בארי אשת עשו מתה בארץ כנען בשנה ה' ליעקב בחרן (הוא ב"א ק"צ), ולא היו לה בנים כ"א בנות. שם הגדולה מרצית ושם הקטנה פועית, וילך עשו שעירה וישב שם ימים רבים (סה"י):

196

קצ״זעשו לקח את אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי בשנה ו' לשבת יעקב בחרן (הוא ב"א קצ"א) ותלד לו את יעוש ואת יעלם וקרח, והיה מקנהו ורכושו רב מאד ויהי ריב בין רועי מקנה יושבי הארץ הכנעני ובין רועי מקנה עשו ותהי מלחמה ביניהם, ויקח עשו את נשיו ובניו ובנותיו וכל אשר לו וילך אל ארץ שעיר, אך מיום ליום ומחודש לחודש יבא עשו ארץ כנען לראות אביו ואמו, ויתחתן עשו את החורים ויתן בנותיו לבני שעיר החורי ויתן מרצית בתו הגדולה לענה בן צבעון אחות אשתו ואת פועית נתן לאצר בן בלהן החורי ויפרו וירבו מאד, (ס' הישר):

197

קצ״חבשנה ז' לשבת יעקב בחרן (הוא ב"א קצ"ב) ותתם עבודת יעקב ויאמר יעקב אל לבן תנה אשתי ויתן לבן ליעקב את לאה ורחל תאומות (ע"ל ב"א קס"ד) ויעקב היה בן פ"ד שנה (ב"ר ורש"י ויצא בפ' הבה את אשתי), והיו בנות כ"ב בנשואן ליעקב, (ילקוט פ' וישלח סי' קלה) א"כ לפ"ז נולדו ב"א ק"ע ורחל מתה י"ד שנים אחר נשואיה כנזכר למטה א"כ ימי חיי רחל היו ל"ו שנים, ולדעת סה"י נולדו לאה ורחל ב"א קס"ד (ע"ש) וא"כ היו בנשואי יעקב בנות כ"ח שנה ורחל חיתה אח"כ י"ד שנים א"כ חיי רחל היו מ"ב שנים, ולדעת הבחיי רחל היתה בת ה' שנים כשבא יעקב לחרן ואמר אעבדך ברחל שבע שנים כדי שתהא בת י"ב שנים ויום אחד ראויה להריון א"כ נולדו ב"א ק"פ ורחל חיתה אח"כ י"ד שנים א"כ חיי רחל כ"ו שנים, ובפ"ר ורחל בתו באה גימ' בת י"ד, ומתה י"ד שנים אחר הנשואין, א"כ חיי רחל כ"ח שנים, ובסה"י פ' וישלח רחל מתה בת מ"ה שנים ומתה שנת ר"ו י"ד שנים אחר הנשואין, א"כ בשעת הנשואין היתה בת ל"א שנים ונולדה לפ"ז ב"א קס"א. וצ"ע דהא כתב סה"י שנולדו רחל ולאה ב"א קס"ד, ובמ"י וישלח הנ"ל רחל חיתה ל"ו ולאה מ"ד. וכ' בז"ר א"כ מתה לאה אחר רחל ח' שנים ובת כ"ב היתה בנשואי יעקב ויוסף נולד ז' שנים אחר נשואי רחל כמפורש בקרא א"כ היה יוסף בן ט"ו שנים כשמתה לאה א"כ מתה קודם מכירת יוסף כי בן י"ז נמכר, וזה סותר למ"ש במ"י (ע"ל ב"א רי"ד) דיוסף נמכר בחיי לאה, ובסה"י ר"פ וישב (ע"ל ב"א רי"ד) חיי לאה נ"א שנים א"כ נולדה ב"א קס"ג, ובשה"ק ובמ"ר פ' ויחי בשם ל"א רחל בת כ"ב בנשואי יעקב ומתה בת ל"ו שנים, חיי לאה מ"ד שנים (עב"א רי"ד), ובס' קהלת יעקב הנדפס בל"א בפ' וישלח כתב שחיי רחל מ' שנה, במ"י פ' לך לך סי' ע"ח ותדב"א פי"ח רחל היתה עקרה י"ד שנים משני ילדיה, וכתב בז"ר מתחלה היתה עקרה ז' שנים עד שנולד יוסף ואח"כ ז' שנים עד שנולד בנימין. עכ"ל:

198

קצ״טבלהה זלפה אחיות בנות לבן (מפלגשו פר"א פל"ו ורש"י ס"פ ויצא) הם אבישג השונמית והשונמית (ע"ל ג"א מ"ג) אחז"ל שהיו אחיות א' מסוד לאה וא' מסוד רחל ויפ"ת מאד ארבעתן, ואבישג התאותה לתשמיש דוד שאמרה חסרא לגנבא, והשונמית היתה מכרת חסידות אלישע שאמרה שלא ראתה קרי בסדינו ולא זבוב (ג"נ), ממרא נתגלגל בתוך רחל ובלהה גימ' (עם הכולל) ממרא, (י"ר ע' גלגולים, וי"ר ר"פ וירא בשם ג"ר) אביגיל סוד וגלגול לאה (ע"ל ב"א תתפ"ד), נעמי מסוד לאה ורות מסוד רחל ועובד שילדה רות היה בן לאה (ע"ל ב"א תשפ"ז):

199

ר׳בני לאה ראובן הבכור שמעון לוי יהודה יששכר זבולון ודינה. בני רחל יוסף בנימין, בני זלפה שפחת לאה גד אשר, בני בלהה שפחת רחל דן נפתלי:

200

ר״אהנה לידת השבטים לא זכרו סופרי זכרון הדורות באיזה זמן וכמה חיו ע"כ נעמוד עליהם מסברא וראיות ממקומות אחרים וסתירה לקצת דבריהם:

201

ר״בראובן נולד ב"א קצ"ג (ובמ"י ר"ע שמות שנולד י"ד כסליו וחי קנ"ה שנים, וכתב הז"ר דט"ס הוא דלפ"ז היה חי יותר מלוי וחז"ל אמרו שלוי מת אחר כל השבטים עכ"ל, ולא ראה כי בסע"ז ושה"ק כתבו שחי קכ"ד, והבחיי ע' שמות בשם מ' תדשא כתב שחי קכ"ה שנים וכ"ה בסה"י פ' שמות ראובן מת ע"ט לירידתן למצרים בן קכ"ה. א"כ מת ראובן ב"א שי"ז ונולד לפ"ז ב"א קצ"ב וכ"נ במ"ש סע"ז שראובן נולד פ"ד ליעקב ויעקב נולד ב"א ק"ח א"כ נולד ראובן ב"א קצ"ב, אכן ראב"ע פ' שמות כתב שנולד פ"ה ליעקב א"כ נולד ב"א קצ"ג), כתב סע"ז ושה"ק שמת ראובן אחר יוסף שתי שנים, וזה אינו דהא ראובן נולד קצ"ב או קצ"ג וחי קכ"ה א"כ מת שי"ז או שי"ח ויוסף מת ש"ט א"כ מת אחר יוסף ח' או ט' שנים:

202

ר״גכתב המגיד שמות, ראובן חסד, והבחיי פ' ויצא כתב ראובן מלשון ראיה והראיה מכח הה"א שהיא מדת הדין:

203

ר״דאודם נקרא רובין ניתן לראובן, ע"ד הלצה י"ל דהוא לשון נופל על לשון, ואח"כ מצאתי בהגה"ה בס' שרשים י"א דלכך ניתן לראובן אודם שהוא רובין כי רובין וראובן קרובים בלשון עכ"ל, וסגולתו כל אשה הנושאת אותו אינה מפלת לעולם וטוב למקשה לילד, ואם שוחקים אותו ומערבים באכילה או שתיה יועיל להריון כדודאים לכן כתיב אדם חסר ו' לשון אדם (בחיי פ' תצוה), ונקרא אודם שהוא אדום (מכלל יופי), ובתרגום ש"ה פ' ידיו גלילי זהב, ראובן גליף על אחמד, ראובן גלגול קין וזהו ראו בן הראשון בכור של אדה"ר וכשחטא בבלהה פרחה נשמת קין ונתגלגל ביתרו (חס"ל מעין ה' נהר כ"ה) הושע בן בארי היה ניצוץ ממנו (ע"ל ג"א צ'):

204

ר״השמעון נולד ב"א קצ"ד כ"ח טבת (מ"י) (ובחיי כתב כ"א) וחי ק"כ שנה ומת אחר יוסף שנה א' (סע"ז ובשה"ק) גם ז"א דאיתא בסה"י שמעון מת בן ק"כ שנה ע"ה שנים לירידתן למצרים שהוא ב"א שי"ג ויוסף מת ש"ט הרי ד' שנים אחריו מת, אכן לפ"ז שמת שי"ג א"כ יהיה לידתו ב"א קצ"ג פ"ה ליעקב:

205

ר״ושמעון גבורה (מגיד) שמעון מזלו שור, סוף מס' סופרים ובפי' ספר יצירה בראב"ד בציור העיגול, ובזוהר ויגש עתמ"ד בזכות שהתודה שמעון ואמר אבל אשמים אנחנו זכה למזל שור כיוסף דכתיב ביה בכור שור, וכתב בזרע ברך ראשון פ' ויגש אשמים אנחנו גימ' שור. לא נקבע לכל שבט מזל שנולד דהא נולד בטבת אלא לכל שבט מזל הראוי לו, ואיתא בעשרה מאמרות דרובן של ערב רב התחתן בשמעון. י"ל מטעם שערב רב עשו עגל שור שסברו שמזל שור הוציאם ממצרים שהתגבר על מזל טלה ע"ש, ובבחיי שמעון מלשון שמיעה כי השמיעה מכח הוי"ו שבשם שהוא ו' קצוות, הרי ראובן ושמעון נגד מדה"ד ושש קצוותיה הכלולין בה:

206

ר״זפטדה ניתנה לשמעון וסגולתו שמקררת הגוף היא הפרסימה ומצוי בארצות כוש להיותם חמים ושטופי זמה (בחיי) ובתרגום ש"ה קראו עקיק, והיא ירוקה ונקרא בלשון ערבי זמרד (מכ"י), שמעון בן מתתיהו כ"ג בסוד שמעון (עג"א תרכ"א):

207

ר״חלוי נולד ב"א קצ"ה ט"ז ניסן וחי קל"ז (כמבואר בפ' וארא ו' ט"ז) וביוחסין בסה"ד כתב חי ק"ל ט"ס, ובסה"י חי קל"ז ומת צ"ג לירידתן למצרים, וכ"כ עשרה מאמרות מאכ"ח ח"ג סכ"ח (שהיה ב"א רל"ח) א"כ מת ב"א של"א, א"כ נולד ב"א קצ"ד פ"ו ליעקב כ"כ היוחסין, והיה לפ"ז בן מ"ד שנה בירידתו למצרים, ובשה"ק כתב לוי היה כשירד למצרים בן מ"ה וחי במצרים צ"ב, טעות גמור בידו דאי' במ"י ר"פ שמות משמת לוי עד שיצאו ממצרים היו קט"ז שנים והשעבוד היה רד"ו שנים, כשתחסר קט"ז מרד"ו ישאר צ"ד א"כ חי במצרים צ"ד שנים וחי קל"ז א"כ היה בן מ"ג בירידתו למצרים, וכ"מ בראב"ע פ' שמות לוי היה בן מ"ג בירידתו למצרים, וכ"כ היסוד עולם, וביוחסין בריש סדר הקבלה שהעתיק הרמ"א שהיה מ"ג בירידתו וחי במצרים צ"ד שנה עכ"ל, וכ"ה בפי' פ' וארא, ולפ"ז דלוי היה בן מ"ג כשירד למצרים (דהיינו ב"א רל"ח) א"כ נולד ב"א קצ"ה ולפ"ז נולד פ"ז ליעקב, וביוחסין כתב מדרך הסברא שנולד לוי פ"ו ליעקב ה' שנים קודם שנולד יוסף שהיה יעקב בילידתו צ"א שנים, וכ"נ מחז"ל כי יוסף נולד צ"א ליעקב ושש עבד בצאן הרי צ"ז ונתעכב בדרך עד שבא לשכם בסוכות שנה ומחצה כמ"ש רש"י, א"כ היה יעקב בן צ"ט כשבא לשכם ואז היה לוי בן י"ג א"כ נולד פ"ו ליעקב שהוא ב"א קצ"ד עכ"ל, וז"א לדעת הנ"ל דלוי היה בן מ"ג בירידתו למצרים דקצ"ד ומ"ג הוא רל"ז והם ירדו רל"ח. כתב עוד היוחסין א"כ נולד לוי פ"ו ליעקב ויעקב נולד ב"א ק"ח ופ"ו הוי קצ"ד ולוי חי ק"ל (צ"ל קל"ז) א"כ מת של"א, הוא כדעת סה"י הנ"ל, כתב הז"ר פ' וישלח אחר דלאה ילדה לז' חדשים א"כ נולד לוי לכ"ד חדשים אחר נשואי לאה דבעי חודש לימי טומאה כדאיתא בסנהדרין פ"ח, א"כ כשנסע יעקב מבית לבן היה בן י"א שנה שהרי היה י"ג שנים בבית לבן אחר נשואי לאה ושנה ומחצה היה בשכם כדאיתא סוף מגילה א"כ היה בן י"ב ומחצה, א"כ ק' איך אמרו בב"ר פ' פ' וברש"י נזיר (כט ב') ובמ"י סי' קל"ה שמעון ולוי היו בני י"ג שנים ואפשר דהוי מופלא הסמוך לאיש כדאי' בנדה ועכ"פ שמעון היה בן י"ג שנים עכ"ל, (ע"ל אחר לידת יוסף מש"ש סתירה ע"ז), כתב בשה"ק לוי מת אחר יוסף כ"ב שנים היינו לדעת סה"י דחי במצרים צ"ג שנים וק"ל, אבל לדעת האומרים שהיה במצרים צ"ד שנה א"כ מת ב"א של"ב ויוסף מת ב"א ש"ט הוי כ"ג שנים. כתב ראב"ע פ' שמות בפ' ותהר וז"ל, יעקב הוליד את ראובן בן פ"ה והיה ברדתו בן ק"ל ונולד ס' ליצחק הרי ק"ץ נשארו ר"י למצרים נוציא מהם שבעים שנה שחי יוסף אח"כ (ר"ל מירידתן למצרים וימי חייו היו ק"י) נשארו ק"מ שנה כי ע' וק"מ הוא ר"י (ושנות לוי ברדתו למצרים היו מ"ג) וחי כ"ב שנה אחר יוסף נשארו קי"ח עכ"ל, ראה כי שלא בדקדוק כתב או ט"ס יש כאן, כי אם תחשוב שהיה לוי בן מ"ג בירידתו למצרים וע' שחי יוסף במצרים וכ"ב שחי לוי אחר יוסף הרי מ"ג ע' כ"ב עולה קל"ה והרי לוי חי קל"ז שנים, ועוד לחשבונו דאחר מיתת לוי נשארו קי"ח שנים לתשלום ר"י שהיו במצרים כי ע' וכ"ב וקי"ח הוא ר"י, והרי כתבתי לעיל בשם הילקוט שמשמת לוי עד שיצאו ממצרים היו רק קי"ו שנים, ועוד מ"ש יוסף חי שבעים שנה מיום רדת יעקב למצרים ז"א שהרי מפורש בקרא כי יוסף היה בן שלשים בעמדו לפני פרעה ושבע שנים היה שובע ושתי שנים רעב אז ירד יעקב למצרים א"כ היה אז יוסף בן ל"ט שנים א"כ חי יוסף אחר ירידת יעקב ע"א שנים, ועוד דכתב דלוי היה בן מ"ג ברדתו למצרים וחי קל"ז א"כ חי במצרים צ"ד שנים והם ירדו למצרים ב"א רל"ח א"כ מת לוי ב"א של"ב, ולפ"ד חי יוסף שבעים שנים משירדו למצרים א"כ ב"א רל"ח וע' הוא ש"ח לכן כתב שחי לוי אחר יוסף כ"ב שנה כי מן ש"ח עד של"ב הוא כ"ב, והאמת אינו כן שחי ע"א שנה כו', וכ"ה מפורש בסה"י שחי משירדו למצרים ע"א שנה א"כ מת ב"א ש"ט הרי מת כ"ג שנים אחר יוסף, ועוד מ"ש יעקב הוליד את ראובן בן פ"ה שנים דברי מותר הם להמעיין שם, וק"ל:

208

ר״טלוי תפארת (מגיד).

209

ר״יברקת ניתן ללוי נקרא קרפונקל"א שהיה בתיבת נח וסגולתו מחכימת פתי, ואם שוחקין אותו במאכל ומשתה יועיל הרבה להתחכם ולפתוח הלב לכן ניתן ללוי שהיו מאירין בתורה ומשה משבט לוי כשנולד נתמלא הבית אור (בחיי), והנביא קראו אקדח. ולשרי ווינציאה אחד באוצרות (מ"ב) ובת"י שה"ש קראו ברקן ועפרן, ונקרא כן שהיא מבהיקה כמו הברק צהובה כמו זהב (שם מכ"י):

210

רי״איהודה נולד ב"א קצ"ה ט"ו סיון וחי קי"ט שנים ומת לפני לוי י"ח שנים (סע"ז ומ"י ובחיי) לפ"ז מוכח דנולד יהודה פ"ז ליעקב כי יעקב נולד ב"א ק"ח ופ"ז הרי ב"א קצ"ה וקי"ט שחי יהודה הרי ב"א שי"ד, ולוי מת ב"א של"ב הרי מת י"ח שנים קודם ללוי, ובסע"ז כתב שנולד פ"ו ליעקב הוא ב"א קצ"ה ט"ס הוא כי בזקוקין דנורא פל"א כתב פ"ז ליעקב הוא ב"א קצ"ה מכוון למ"ש, וכ"מ ממ"ש בס"ע יהודה היה בן ל"ג כשנולד פרץ שהיה ב"א רכ"ח א"כ פ"ז ליעקב הוא ב"א קצ"ה ול"ג של יהודה הרי ב"א רכ"ח, אכן בסה"י כתב מת יהודה בן קכ"ט שנים פ"ו שנה לירידתן למצרים, א"כ מת ב"א שכ"ד ומוכח שנולד פ"ז ליעקב ב"א קצ"ה, ולוי מת צ"ג לירידתן למצרים הוא ב"א של"א הרי מת קודם ללוי שבע שנים:

211

רי״בנפך ליהודה והוא מראקר"י ובלשון ערבי זמורא ובתרגום ארמרגזין והוא ירוק ככרתי, וניתן ליהודה שהוריקו פניו במעשה תמר, גם כשחשדו אביו על יוסף. וסגולתו למי שנושאו אויביו הופכין לו עורף לכן נקרא נופך (בחיי), והיא שחורה (שם) ותרגום שה"ש כחלי, כתב מתורגמן נ"ל שהוא אבן אזמרגד. ע"ל יששכר:

212

רי״גיהודה מלכות (מגיד). נשמת שם היה ביהודה (א"ח ח"ב פט"ו), לוט נתגלגל ביהודה ובועז (ע"ל ב"א תשפ"ז), מתתיהו בן יוחנן עה"ג בסוד יהודה (ע"ל ג"א תרכ"א), יהודה ובנימין שורש קין והבל (האר"י ל"ש):

213

רי״דיששכר נולד (קצ"ו או קצ"ז) י' אב וחי קכ"ב שנים, ובסה"י מת פ"א לרדתן למצרים א"כ מת ב"א שי"ט ונולד ב"א קצ"ז פ"ט ליעקב ומת י"ג שנה קודם ללוי שמת ב"א של"ב, ובסע"ז שמת ט"ו שנים לפני לוי לפ"ז מת ב"א שי"ז וכשתקח קכ"ב שנים א"כ נולד ב"א קצ"ה פ"ז ליעקב, וזה א"א דא"כ נולדו ג' שבטים בשנה אחת דעכ"פ בעינן כ"ד חדש שבע חדשים לעיבורן לכ"א וג' חדשים לימי טומאתן (ע"ל לוי), וע"ל דא"א לומר שנולדו שלשה שבטים בב' שנים, ויותר תמוה דהא מפורש בפסוק אחר שהולידה את יהודה נאמר ותעמוד מלדת משמע שהיה הפסק כ"כ עד שהיה נראה שעמדה מלדת, ובצ"ד כתב ראובן מצא הדודאים בן ג' או ד' שנים, ובשה"ק ד"ס סע"ב כתב בן ד' שנים א"כ היה ב"א קצ"ו ובאותה שנה נולד יששכר, א"כ היה יעקב בן פ"ח או פ"ט וחי קכ"ב א"כ מת ב"א שי"ח או שי"ט, לפ"ז מת קודם לוי י"ג או י"ד שנים לא יותר ואיך כתב ט"ו שנים, ובספר לחם הפנים בי"ד סקצ"ח לאה נתעברה מיששכר במעשה דודאים דכתיב וישכב עמה בלילה הוא, וזה היה בימי קציר חטים דהוא תמוז ונולד י' אב א"א לומר כ"א לשנה הבאה ש"מ דנולד יששכר ליב"ח ויותר ואיך אחז"ל דשבטים נולדו לז' חדשים, (עיין נב"מ מ"ו סל"ג), ובנחלת יעקב כתב יששכר חמור גרם כי אשה שטבלה ופגעה בחמור ימשוך עיבורה י"ב חדשים, ועיין בראב"ן דקנ"ב א' אשה שמתעברת ופגעה בסוס זכר תחלה אין יולדת עד י"ב חדשים ע"ש, ועיין אלשיך ויצא שנתעברה בליל שבועות, ובל"ש בשם אלשיך ותשכב עמו בלילה ערב שבועות, ובצ"ל דל"ג בשם אלשיך שנולד ליל שבועות, ז"א הא כתבתי בשם מ"י שנולד י' אב, א"כ לפי' האלשיך דנתעברה ממנו בשבועות א"כ עד י' אב הוי יותר מי"ד חדשים, וע"ל דא"א לומר בכל בני לאה שיהיו נולדים לז' חדשים:

214

רי״הספיר ליששכר סגולתו טוב לאור עינים ולכך מעבירין אותו על העינים ולכל כאב ונפיחה בגוף (בחיי), ובס' מקור חיים כתב אחלמה ליששכר, ובתרגום שה"ש יששכר גליף על אזמודד וכתב מתורגמן ז"ל זמרגד ותרגום ירושלמי זמרגדין על אחלמה (ע"ל יהודה):

215

רי״ויששכר בינה (מגיד). כל ענין שמשון מרומז ביששכר (ע"ל ב"א תתי"א):

216

רי״זזבולון נולד ז' תשרי וחי ק"י שנים (ילקוט) ובסע"ז כתב קכ"ד שנים. ומת אחר יוסף י"א שנים, והבחיי כתב קי"ד. וכ"כ בסה"י פ' שמות ומת שנת ע' לרדתן למצרים (שהוא ב"א ש"ח), מ"ש השה"ק שמת אחר יוסף ב' שנים לא יצדק אחר שכתב שמת בן קכ"ד שנים א"כ נולד ב"א קפ"ז כי יוסף מת ב"א ש"ט והוא חי אחר יוסף ב' שנים א"כ מת ב"א שי"א תקח מזה קכ"ד ההכרח לדברו שנולד ב"א קפ"ז והא נשואי לאה ליעקב היו ב"א קצ"ב א"כ הגי' משובשת, ופשיטא גי' הילקוט שחי ק"י שנים א"א לקיים דהא יוסף חי ק"י שנים ומת קודם לכל השבטים, והגי' שהיה חי קכ"ד ומת י"א אחר יוסף ג"כ לא יצדק דאם מת י"א אחר יוסף א"כ מת ב"א ש"כ א"כ קכ"ד למפרע הוא ב"א קצ"ו ואז היה יעקב בן פ"ח, וכבר כתבנו דיששכר נולד פ"ח או פ"ט, וגי' הבחיי וסה"י שחי קי"ד ומת שנת ע' לרדתן למצרים הוא ב"א ש"ח ויוסף מת ב"א ש"ט א"כ מת קודם ליוסף וחז"ל אמרו שיוסף מת קודם לכל אחיו ע"כ צ"ע:

217

רי״חיהלום לזבולן נקרא פירל"ה והנוצרים קוראין אותו דימאנטי והיא מצלחת בפרקמטיא שובר כל אבנים ונוקב הבדולח (שם מכ"י) וסגולתו שמביא שינה לאדם (בחיי). וספר מקור חיים כתב תרשיש לזבולן, ובתרגום שה"ש זבולן גליף על גוהר.

218

רי״טזבולון חכמה (מגיד):

219

ר״כדינה היתה יצירתה זכר וע"י תפלת לאה נתהפכה לנקבה פ' הרואה (ס') (ע"ל אסנת ב"א רכ"ח), ובירושלמי וב"ר ספע"ב אחר שהתפללה רחל יוסף ה' לי בן אחר נעשית נקבה, כתב יפ"ת רע"ג דמרישא דקרא משמע דלידת יוסף אחר לידת דינה היתה אפשר דאיידי דמיירי קראי בתולדות לאה חשיב נמי דדינה בהדייהו והדר נקט דרחל עכ"ל, נולדה מלאה אחר ו' שבטים (ב"א קצ"ז או קצ"ח). וראב"ע כתב בפ' שמות נולדה בהריון אחד עם זבולון, כתב מ"ב פ' וישלח עצמותיה הועלו לא"י עם עצמות שאר השבטים וקברה ידוע בארבאל אצל נתאי הארבלי, ובס' גא"י ד' שבטים ודינה נקברו בארבאל, ועיין ענינה אחר לידת השבטים ושנולדה צ' ליעקב (הוא ב"א קצ"ח):

220

רכ״אדן נולד ט' אלול (מ"י ובחיי, ושה"ק כתב כ"ט) וחי קכ"ה שנים (מ"י ובחיי) ובסע"ז ושה"ק כתבו קכ"ז, ובסה"י שמות חי קכ"ד ומת שנת פ' לירידתן למצרים, א"כ מת ב"א שי"ח ולפ"ז נולד ב"א קצ"ד א"כ נולד פ"ו ליעקב:

221

רכ״בלשם ניתן לדן והוא אשטפסי"בו ונראה בו פרצוף אדם מהופך (בחיי) ואני ראיתי והוא עגול וצבעו כמו חלבון ביצה צלול והרואה בו נראה ראשו למטה ורגליו למעלה, ומק"ח כתב ספיר לדן, ובת' שה"ש דן גליף על ברלא וכתב המתורגמן שהוא בורלא, לשם נקרא בערבי אלגזע (שם מכ"י) כתב ס"ר מובא בי"ר פ' תצוה ג' אבנים שבדגל דן לשם שבו ואחלמה אינם בג"ע שהרי ביחזקאל לא קחשיב אותם כי דן נקרא נחש וכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני,

222

רכ״גדן הוד (מגיד):

223

רכ״דנפתלי נולד ה' תשרי חי קל"ג (מ"י ובחיי) ובס' הישר כתב חי קל"ב מת פ"ט לרדתן למצרים א"כ מת ב"א שכ"ז ונולד ב"א קצ"ה ע"ז ליעקב:

224

רכ״השבו לנפתלי נקרא טורקיז"א טוב לרכיבה (בחי' וי"ר), ושה"ק כתב אחלמה לנפתלי, ומק"חי כתב יהלום לנפתלי, ובת' שה"ש נפתלי גליף על אספיר וכתב המתורגמן פי' ספיר ות' ספיר שבזיז רמז לנצח (מגיד). שבו נקרא בערבי אלסמג (מכ"י):

225

רכ״וגד נולד י' חשוון חי קכ"ה שנים (מ"י ובחיי) ובסה"י מת פ"ג לרדתן למצרים, א"כ מת ב"א שכ"א ונולד ב"א קצ"ו פ"ח ליעקב:

226

רכ״זאחלמה נקרא קריסטאל לגד, וסגולתו שמחזקת הלב שלא ירך בלכתו למלחמה (בחיי). ושה"ק כתב שבו לגד, ומק"ח כתב לשם לגד, בת' שה"ש גליף על טבאג, אחלמה נקרא בערבי אל חלמה, ומי שנושאו באצבעו לעולם יראה חלומות (שם מכ"י),

227

רכ״חגד יסוד (מגיד):

228

רכ״טאשר נולד ד' שבט (מ"י ובחיי) ובשה"ק כתב כ"ב שבט חי קכ"ג (מ"י ושה"ק וסה"י) ומת פ"ב לרדתן למצרים, א"כ מת ב"א ש"כ ונולד קצ"ז פ"ט ליעקב. ובסע"ז כתב חי קכ"ו שנים.

229

ר״לתרשיש לאשר וסגולתו לעכל המאכל ואם שוחקין אותו ונותן במאכלו נעשה עב ושמן היא גריסוליק"ה וצבעה כצבע השמן (בחיי ומ"ב), ובת' שה"ש אשר גליף על פרוזג. וכתב המתורגמן נ"ל שהוא פטדה, תרשיש דומה לתכלת (שם מכ"י):

230

רל״אאשר מלכות (מגיד):

231

רל״ביוסף נולד כ"ז תמוז (שה"ק) והבחיי כתב א' תמוז ב"א קצ"ט לב"ע וכ"ה בסה"י, מת בן ק"י שנים ע"א לרדתן למצרים א"כ מת ב"א ש"ט ומת קודם כל השבטים ונולד לפ"ז קצ"ט צ"א ליעקב, וכ"כ הראב"ע ר"פ וישב ורש"י פ' וישלח פ' ויגוע יצחק, דהא כשעמד יעקב לפני פרעה בן ק"ל היה יוסף בן ל"ט שנה (ע"ל לוי) ואז נשלמו י"ד שנים שעבד ברחל ולאה,

232

רל״גשהם ניתן ליוסף וסגולתו ליתן חן והנושאו יצליח ודבריו נשמעים (בחיי), ונקרא אונקיל (מ"ב), ובת' שה"ש יוסף גליף על מריבג נקרא בערבי אל בלור (מכ"י):

233

רל״דיוסף רמז בכתר. גלגוליו ע"ל ב"א רל"ו [גם ב"א רי"ז]:

234

רל״הבמ"ר פ' נשא כל השבטים ודינה זולת בנימין נולדו בשבע שנים וכ"ה בפר"א פל"ז ולשבע שנים ילדה לאה את בניה, ובחיי כתב למה הזכיר בכולן ותהר ותלד להורות על תכיפת הענין וסמך הלידה להריון שהיו יולדות כ"א לז' חדשים כי לז' חדשים נולדו כל השבטים חוץ מבנימין עכ"ל, אמת כי קשין הדברים לומר שנולדו לז' חדשים ר"ל אחר לידת ראובן ז' חדשים נולד שמעון וכן כלם שהרי נשואי יעקב ללאה היה בשבת הגדול כדאיתא בי"ר פ' ויצא (דף נ"ו ד') והטעם עיין בע"צ דרוש לשבת הגדול נ"ב, וראובן נולד מטיפה ראשונה, עיין זוהר עתצ"ט וברא"מ ויחי כחי וראשית אוני שמיעכה באצבע ע"ש, הרי נתעברה ממנו בניסן, וע"ל שכתבנו שנולד י"ד כסליו הרי נולד לט' חדשים, ועוד שמעון נולד כ"ח טבת ע"כ טבת שנה הבאה א"כ נולד שמעון אחר ראובן יותר מי"ג חדשים, ולוי נולד ט"ז ניסן ע"כ לשנה הבאה, הרי בין לידת שמעון ללוי ט"ו חדשים, יהודה נולד ט"ו סיון לשנה הבאה וביניהם י"ד חדשים, יששכר נולד י' אב ביניהם י"ד חדשים, זבולן נולד ז' תשרי ג"כ ביניהם י"ד חדשים, והייתי רוצה לפרש דבריהם כי כ"א נולד לז' חדשים ששהו בבטן בהריון רק ז' חדשים אבל לא נולדו כ"א אחר ז' חדשים לחבירו רק היה הפסק ביניהם כמה וכמה חדשים כנ"ל, אך לפ"ז קשה דהא ראובן נולד לט' חדשים כנ"ל, אף די"ל כמ"ש נחלת יעקב בפ' ראשית אוני דלא נתעברה לאה מביאה ראשונה (עיין שפתי חכמים), מ"מ קשה שהרי בין נשואי לאה בניסן עד לידת לוי יותר מן ל"ו חדשים כנ"ל שהוא ג' שנים, ויעקב היה בבית לבן מיום הנשואין שלו י"ג שנים ושהה בדרך שנה ומחצה עד המעשה ששמעון ולוי חגרו איש חרבו שנלמד שהיו בני י"ג שנה שהרי מלידת לוי עד הריגת שכם היה לוי רק בן י"א שנים ומחצה ולא שייך מה שתירץ בעל מגן אברהם בס' זית רענן שלו, (ע"ל בלידת לוי וצ"ע):

235

רל״ובעת ההיא (ר"ל אחר שנולד יוסף) שלחה דבקה אם יעקב מארץ כנען את דבורה בת עוץ מינקתה וב' אנשים מעבדי יצחק אל יעקב חרנה שישוב לבית אביו, ובעת ההיא תמו שבע שנים האחרות ויאמר יעקב ללבן תנה את נשי ואלך לארצי כאשר שלחה אמי אלי כו' ובקש לבן שיעבוד עוד ו' שנים כו' וכאשר ראו עבדי רבקה כי לא שב יעקב אתם וילכו מאתו ארצה כנען ודבורה ישבה עם יעקב בחרן כו', ותהיינה ליעקב מאתים אלף עדרי צאן גדולות ויפות תואר ונותנות פרין הרבה מאד ויבואו מכל אדם לקחת מצאן יעקב ויתן יעקב צאן אחת בעבור עבד או אמה או בחמור וגמל, (ס' הישר). וא"נ וחדא"ג ספ"ק דמגילה בשם ר"י מפרי"ש כתבו שאחר י"ד שנים שהיה בבית שם ועבר נתקררה דעתו של עשו ושלחה את דבורה מניקתה לבית לבן והוא שהה כ"ב שנים ע"ש תיבת שם ט"ס (ע"ל ב"א קע"א):

236

רל״זויהי מקץ ו' שנים (ב"א ר"ה) צ"ז לחיי יעקב (ובשה"ק די"א א' כתב ק"ב ליעקב טעות הוא) וירא ה' אל יעקב ויאמר לו שוב אל ארץ מולדתך כו' ורחל גנבה את התרפים בעבור אשר לא ידע לבן מהם אנה דרך הלך יעקב (דלא כפרש"י להפריש אביה מע"ז כי מי שעשה לו אלו יעשה לו אחרים. הגה"ה), וזה מעשה התרפים לוקחים אדם בבור ושוחטים אותו ומורטים ראשו ומולחין הראש במלח ומושחין בשמן ולוקחין לוח נחשת או זהב וכותבין עליו שם ונותנין הלוח תחת לשונו ומדליקין נרות לפניו ומשתחוין לו ומדבר אליהם כל מה שישאלו ממנו בכח השם, ויש אשר יעשו אותם בצורת אדם מזהב וכסף בשעות ידועות אליהם וקבל התואר ההוא את כח הכוכבים ומדבר עתידות כו', ויבא לבן אל ביתו ולא מצא את יעקב וילך אל תרפים אחרים וישאל בהם ויגידו לו כי ברח יעקב לאביו כו' וירץ אחריו כו' וכאשר שב לבן לארצו וימהר וישלח את בעור בנו בן י"ז שנה ועמו אביחרף בן עוץ בן נחור ועמהם עשרה אנשים וימהרו וילכו ויעברו הדרך לפני יעקב ויבאו בדרך אחר ארצה שעיר, ויבאו לעשו ויאמרו לו כה אמר אחיך וקרובך ואחי אמך לבן בן בתואל לאמר השמעת אשר עשה לי יעקב אחיך אשר בא אלי ערום וריק ויצאתי לקראתו והבאתיו לביתי בכבוד ואגדלהו ואתן לו ב' בנותי וב' שפחותי ויברך אלהים אותו לרגלי ויפרץ מאד כו' גם צאן ובקר כו' גם כסף וזהב כו' ויברח כו' ויגנוב את אלהי כו', ועתה הנה עזבתיהו בהר נחל יבק אם יש את נפשך ללכת אליו לך ושם תמצאהו ועשית לו כאשר תאוה נפשך. וילכו ויגידו לעשו וישמע ויחר לו מאד על יעקב ויזכור שנאתו וחמתו בערה בו, וימהר עשו ויקח בניו ועבדיו ס' איש ויקבוץ כל בני שעיר החורי ש"מ איש כלם שלופי חרב וילך להכות אותו ויחלקם לז' חלקים, ויקח את בניו ועבדיו ס' איש ויתנם ביד אליפז בנו הבכור ואת ששה חלקים הנשארים נתן ביד ששה בני שעיר כו', ושלוחי לבן יצאו מאת עשו וילכו ארצה כנען ויבאו בית רבקה אם יעקב ויגידו לה כי עשו הולך לקראת יעקב ות' איש עמו, ותמהר רבקה ותשלח מעבדי יצחק ע"ב איש לקראת יעקב ויפגשוהו בדרך הנחל מעבר נחל היבק ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה זה עמדה לי מאת אלהים ויקרא יעקב שם המקום ההוא מחנים, ויכר יעקב את כל אנשי אביו וישק להם וישאל על אביו ואמו ויאמרו שלום וכי רבקה אמך שלחה אותנו לאמר שמעתי כי עשו אחיך יצא לקראתך ראה מה תעשה ובבואו עליך תתחנן לו אל תדבר אליו קשות ותן לו ברכה מאשר תמצא ידך כו', והיה כי ישאלך על כל דבריך ואודותיך אל תסתר ממנו דבר אולי ישוב מחרון אפו כו', כי עליך הדבר לגדלו כי הוא אחיך הגדול כו', ויהי בשמעו דברי אמו וישא קולו ויבך בכי גדול ויעש כאשר צותה אותו אמו, וישלח מלאכים אל עשו וגו' לדבר אליו תחנונים אל תחשוב כי עמדה לי ברכת אבי כי עם לבן גרתי זה עשרים שנה וידמני ויחליף משכרתי כו' ואעבוד אותו עבודה קשה וירא ה' את עניי ועמלי כו', וילכו ויגידו לעשו כו', ויען עשו בגאוה ובוז הלא שמעתי אשר עשה יעקב אל לבן כו', וגם לי עשה כזאת ויעקבני פעמים ואדום ועתה אעשה לו כאשר עם לבבי, וישובו ויגידו ליעקב את דברי עשו כו', ועתה ראה והתפלל אל ה' להצילך ממנו כו', ויתפלל יעקב אל ה' (ע"ש) ויחץ העם הצאן והמקנה לשתי מחנות ויתן החצי ביד דמשק בן אליעזר עבד אברהם למחנה עם בניו ואת החצי נתן ביד אלינוס בן אליעזר אחיו למתנה עם בניו כו', וישמע ה' תפלתו וישלח שלשה מלאכים ממלאכי מרום ויבאו לפני עשו וידמו לעשו כאלפים אנשים רוכבים על סוסים וחגורים כלי מלחמה ויתחלקו לד' מחנות לד' ראשים בעיני עשו ואנשיו ותלך מחנה אחת וימצאו עשו ואנשיו ותרץ המחנה לקראת עשו ויבהילו אותם ויפול עשו מהסוס בבהלה ויפוצו מעליו כל אנשיו ויצעקו אנשי המלחמה לאמר הלא אנחנו עבדי יעקב עבד אלהים ומי יוכל לעמוד נגדנו, ויאמר עשו אליהם הלא אדוני יעקב אדוניכם אחי הוא וזה כ' שנה לא ראיתיו ואלך לראותו היום ותעשו לי כלכם כמעשה זה, ויענו המלאכים לולא יעקב שאמרת אחי הוא לא השארנו ממך ואנשיך איש, אולם בעבור יעקב לא נעשה לכם דבר, והנה כהלוך עשו ואנשיו פרסה, באה המחנה השניה ויעשו גם הם כנ"ל כו', וכן מחנה ג' וד' כו', וירא עשו אשר עשו לו ד' מחנות הנ"ל ויירא מאד מפני יעקב אחיו כי חשב שד' מחנות הנ"ל אשר פגע עבדי יעקב הם כו', ויקם יעקב בבוקר ויבחר מהצאן ת"מ צאן ומגמלים וחמורים שלשים שלשים ומן הבקר נ'. ויקח מן הבא בידו הוא עוף שקורין פלק בל"א (בחיי), וישם הכל לעשרה עדרים ויתנם ביד י' עבדיו ויצום הרחיקו זה מזה, ויקם בחצי הלילה ויעבד כל אשר לו את נחל יבק ויותר לבדו ויפגשהו איש ויאבק עמו ויגע בכף ירכו, אותו היום שנתגשש המלאך עם יעקב היה ט"ב לכן שלט בו סמאל, (עיין ברש"ל פ' וישלח בשם מקובלים). ויהי כחצות היום והמה הולכין והמנחה עברה לפניהם וירא את עשו בא מרחוק ויירא יעקב מאד וימהר יעקב ויחץ את בניו על נשיו ושפחותיו ואת דינה נתן בתיבה ויתנה ביד עבדיו כו', ויתן ה' את חן יעקב בעיני עשו ואנשיו ותפול יראת יעקב ופחדו עליו כי ירא עשו ואנשיו מפני יעקב ותהפך חמת עשו לרחמים על יעקב וישקו זא"ז גם כל אנשיו ואליפז בן עשו וד' אחיו בני עשו בכו עם יעקב וישקוהו כו'. ויתן לעשו המנחה גם כסף וזהב ובדולח נתן לעשו ויתן עשו כל המנחה חציה לבניו וחציה לאנשים שבאו אתו כי בשכר באו ואת הכסף וזהב ובדולח נתן לאליפז בנו כו'. וילך עשו שעירה כו', ויעקב וכל אשר לו הלך ביום ההוא עד קצה ארץ כנען בגבולה וישב שם ימים, בפ' מפורש ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות, פרש"י שהה שם י"ח חדשים, ויבוא יעקב עיר שכם, כתב היוחסין בסה"ד כשנולד יוסף היה יעקב בן צ"א שנה ושש שנים עבד בצאן הרי צ"ז ובדרך עד שבא לשכם נתעכב בסוכות שנה וחצי כמו שפרש"י, א"כ צ"ט ליעקב באו לשכם ואז לוי בן י"ג שנים, ויהי מימים ויסע משם ויבא בארץ שלם הוא שכם וישב שם ימים שנה וששה חדשים, (נראה דלא כפירש"י ששהה בסוכות י"ח חדשים לא בשכם). בעת ההיא יצאו נשי עיר שכם לחול במחולות ותצאן רחל ולאה עם שפחותיהן לראות בשמחת בנות העיר ויצאה גם דינה בת יעקב כו', וירא שכם את דינה כו', ויקחה בחזקה וישכב אותה ויענה ויאהבה מאד כו', וישלח יעקב שנים מעבדיו להוציא את דינה מבית שכם ויגרשום מביתו כו', וישלח יעקב שתי נערות מבנות עבדיו לשמור את דינה ולשבת אתה ושכם שלח שלשה אנשים מרעיו אל חמור בן חדקם בן פרד אביו לאמר קח לי את הנערה הזאת לאשה. ויאמר חמור האין בבנות עמך אשה אשר תקח אשה עברית אשר לא מעמך. ויאמר שכם כי ישרה בעיני, ויעש כדבר בנו וילך לדבר את יעקב בזה וטרם בואו אל יעקב והנה בני יעקב באו מהשדה וכאשר שמעו בני יעקב הדבר הזה ויתעצבו וידברו אל אביהם בחרי אף הלא משפט מות לאיש הזה ולביתו כי ה' צוה את נח ובניו לבלתי יגזול ולנאף והנה שכם גזל ונאף אחותנו ואין דובר אליו מכל אנשי העיר ומשפט מות לכל העיר ולשכם (ובזה יתורץ אנשי העיר מה חטאו אלא שהיה בידם למחות, הגה"ה). ויבא חמור וידבר ליעקב בני שכם חשקה נפשו בבתכם כו', ויבא גם שכם וידבר הרבו עלי מאד מהר כו', ויען שמעון ולוי במרמה כל אשר דברתם אלינו כן נעשה אך הרפו ממנו עד אשר נשלח אל יצחק אבינו על זה הדבר כי לא נוכל לעשות בלתי דברו כו', ושמעון ולוי דברו זה למען מצוא עלילה ולבקש עצה מה לעשות אל שכם ועירו, וייטב בעיני חמור ושכם וילכו לביתם, ויהי בלכתם וידברו בני יעקב אל אביהם הלא משפט מות לרשעים האלה ולעירם כו', דעו וראו מה תעשו ובקשו עלילה ועצה מה לעשות להם להמית את כל יושבי העיר, ויאמר שמעון הנה לכם עצה נבונה לאמר להם להמול כל זכר כו', והיה בהיותם כואבים ובאנו בחרבנו עליהם על עם שוקט ובוטח והרגנו להם כל זכר כו', ויהי ממחרת ויבאו חמור ושכם בנו לשמוע מה ישיבו דבר. וידברו בני יעקב במרמה הגדנו כל דבריכם לפני אבינו יצחק וייטבו דבריכם בעיניו, אך כה דבר לנו כה צוה אברהם אביו מאת אלהינו כל איש איש אשר לא מבניו אשר יחפוץ לקחת מבנותיו ימול כו', ויהי ממחרת וישכימו בבוקר שכם וחמור אביו ויקבצו כל אנשי עירם ויקראו אל בני יעקב וימולו להם כל זכר ביום ההוא ומחרתו ואת שכם וחמור אביו מלו, וה' אחי שכם ותרמ"ה איש ורע"ו ילדים, אך חדקם בן פרד אבי חמור וששת אחיו לא שמעו אל שכם וחמור ולא מלו, ויהי ביום השני בערב וימצאו ח' ילדים קטנים אשר לא מלו כי החביאום אמותם וישלחו חמור ושכם להביאם למולם וידלגו עליהם חדקם וששת אחיו בחרבותם ויבקשו להרגם ויבקשו להמית גם את שכם וחמור גם את דינה ויאמרו מה המעשה אשר עשיתם האין בבנות אחיכם הכנענים אשה כי תקחו לכם מבנות העברים אשר לא ידעתם תמול שלשום כו', ומה תשיבו ותענו בדבר הזה לאחיכם הכנענים כו', ואנה תוליכו חרפתכם כו', הנה אנחנו נלך למחר ואספנו כל אחינו הכנענים ונכה אתכם ולא נשאיר שריד, ויהי כשמוע שכם וחמור וכל אנשי העיר את דבריהם וייראו ויפחדו מאד וינחמו על כל אשר עשו, ויענו שכם וחמור אביו את חדקם אביהם ואחיו אשר דברתם אלינו נכונה היא עתה אל תאמרו כי מאהבת העברים עשינו זאת אך כי ראינו כי לא היה לבם וחפצם לעשות דברינו אודות בתם ועשינו זאת עד נמצא מבוקשנו מהם והיה כאשר נמצא חפצנו ועשינו להם את הדבר אשר תאמרו אלינו ועתה חכו והתמהמהו עד אשר ירפא בשרנו ועשינו להם אשר עם לבבנו ולבבכם, ודינה בת יעקב שמעה הדברים האלה ותמהר ותשלח נערה אחת אשר שלח אביה לשמרה בבית שכם ותלך ותגד כל דבריהם ליעקב ואל בניו. וימלאו חמה וישבעו שמעון ולוי חי ה' כי כעת מחר לא ישאר בעיר שריד ופליט וכן עשו (סה"י) והיו שמעון ולוי בני י"ג שנים (עיין בחיי וע"ל לוי). ושבו בני יעקב פ"ה נשים אשר לא ידעו איש ובהן נערה קטנה יפ"ת ויפ"מ ויקחה שמעון לאשה ומ"ו איש לקחו לעבדים והנשים לשפחות להן ולבניהם עד צאת בני יעקב מארץ מצרים (סה"י):

237

רל״חהריגת שכם נראה שהיה ב"א ר"ו (ע"ל ב"א רי"ג):

238

רל״טדינה במעשה שכם היתה בת ט' או י' שנים (צ"ד) דינה נולדה צ' ליעקב (הוא ב"א קצ"ח) בת שבע נתעברה לשכם (הוא ב"א ר"ה) ובת ח' ילדה אסנת, ובסוף מס' סופרים בת שש שנים היתה דינה כשהולידה את אסנת משכם, בת ט' נשאת לשמעון וילדה שאול בן הכנענית. בת ארבעים ירדה למצרים ויוסף היה בן ל"ט, וכשמת יעקב (ב"א רנ"ה) היה יוסף בן נ"ו ודינה בת נ"ז (וזה דלא כדעת מדרש רבה) ואחר מיתת יעקב שבע שנים נשאת לאיוב והיתה בת ס"ג שנה (י"ר פ' וישלח בשם ס' ש"ה ד"י ולא מצאתי שם), בחסד לאברהם מעין ה' נהר כ"ה, דינה נשאת לשבע. שכם. שמעון. איוב. (כנ"ל) נבל. דוד. טורנוסרופוס, ר"ע, ובמ' וישלח פ"פ כשנלקחה דינה בשכם היתה אשת איוב ואחר הריגת שכם לקחה שמעון קודם ירידתן למצרים בארץ כנען. ובמדרש וישלח ספ"פ ושאול בן הכנענית בן דינה שנלקחה לכנעני (ע"ל ב"א רי"ז). ובעיר בנימן שני ס"פ טרף בקלפי כתב שנשאה זבולן שהיתה תאומתו (ע"ל ב"א קצ"ח). תיקונה בחמור דר' יוסי דמן יוקרת ע"ש:

239

ר״משכם נתגלגל בשור דגדעון (עב"א תרע"ו) ובזמרי וכזבי גלגול דינה (עב"א תפ"ח):

240

רמ״אויוגד לישוב מלך תפוח את אשר עשו בני יעקב ויתמה איך ב' אנשים יוכלו לעשות כזה. ויאמר אל עמו נלכה להלחם עם העברים ונעשה להם כאשר עשו כו', ויאמרו אליו כל יועציו לא תוכל לעברים האלה כו', וישלח אל כל מלכי האמורי עלו ועזרוני ונכה את יעקב ובניו ונשמידם כו', ויתקבצו ז' מלכי האמורי ומחנותם כעשרת אלפים איש שולף חרב, וישמע יעקב ויצעק על שמעון ולוי מה המעשה אשר עשיתם כו', ויען יהודה החנם הרגו את אנשי שכם כו', ועתה למה תירא הלא אלהינו אשר נתן בידינו את עיר שכם הוא יתן בידינו גם כל מלכי הכנעני כו', ויאמר יהודה לאחיו התחזקו כי ה' אתנו חגרו איש כלי מלחמתו ויחגרו גדולים וקטנים י"א בני יעקב וכל עבדי יעקב וגם כל עבדי יצחק אשר עם יצחק בחברון באו כולם מלובשים כלי מלחמה, ויהיו בני יעקב ועבדיהם קי"ב איש וגם יעקב הלך עמהם, ובני יעקב שלחו אל יצחק אביהם חברונה קרית הארבע לאמר התפלל נא בעדנו אל ה' אלהינו כו', ויתפלל יצחק ויאמר ה' אלהים אתה הבטחת את אבי ארבה זרעך כו', ויהי בלכתם ויתפלל גם יעקב כו', וכל מלכי האמורי באו ויתיצבו בשדה להתיעץ מה לעשות כי עודם יראים באמרם שנים מהם המיתו כל עיר שכם כו', ויתן ה' פחד גדול ויראה בלב יועצי המלכים וימס לבבם בקרבם, ויאמרו הכסילים אתם אם אין בכם תבונה כי תלחמו עם העברים למה חפצתם במות כלכם היום הלא ה' חפץ בהם. הוא הציל את אברהם מיד נמרוד גם מהאש שהשליכו נמרוד והוא המית חמשה מלכי עילם בנגעם בבן אחיו כי ה' חפץ בהם והם חפצו בה' כי באהבת אברהם את אלהיו לקח בנו יחידו להעלותו עולה והבטיחו ה' להציל זרעו מכל צרה כו', ואשר עשה ה' לפרעה ולאבימלך בלקחם אשת אברהם כו', ואשר עשה בבוא עשו ות' איש עמו להרגו כו', וייטבו דברי היועצים בעיני המלכים וישובו איש לעירו, ובני יעקב עמדו נגד הר שיאון עד הערב ויראו כי לא באו המלכים לקראתם וישובו בני יעקב אל מקומם, בעת ההוא נראה ה' אל יעקב לאמר קום עלה בית אל ועשה מזבח לאל המציל אותך מכל צרה:

241

רמ״בויעקב בן צ"ט שנים (הוא ב"א ר"ז) בעלותו בית אל בלוז ויבן מזבח וישב שם ימים ששה חדשים (סה"י) ובצ"ד כתב בא אל אביו בן צ"ט, ובשה"ק די"א א' כתב בן ק"ד טעות, בעת ההיא ותמת דבורה בת עוץ מינקת רבקה אשר היתה עם יעקב ויקבור יעקב אותה מתחת לבית אל תחת האלון אשר שם, גם רבקה בת בתואל אם יעקב מתה בעת ההיא בחברון היא קרית הארבע ותקבר במערת המכפלה, וישמע יעקב כי מתה אמו ויבך מאד ויעש לה ולדבורה מניקתה מספד גדול תחת האלון ויקרא שם המקום אלון בכות, והיה יצחק בן קנ"ט שנים. לבן הארמי מת בימים ההם כי נגפו אלהים על אשר עבר הברית אשר היה בינו ליעקב:

242

רמ״גויהי יעקב בן ק' שנה (הוא ב"א ר"ח) וירא אליו ה' ויברך אותו ויקרא שמו ישראל, ורחל אשת יעקב הרה בימים ההם ויסע יעקב וכל אשר לו בעת ההיא מבית אל לבא אל יצחק אביו חברונה ויהי עוד כברת ארץ לבא אפרתה (כתב מ"ה מעשה אבות פל"ד בלשון ישמעאל כברת כמו מיל כי מיל הוא כברת), ותלד רחל בן ותקש בלדתה ותמת בת מ"ה שנים, ויקרא שם בנו בנימין כי בארץ הימין נולד, ויקברה יעקב בדרך אפרת בבית לחם ויצב מצבה (סה"י) על פרשת דרכים ובנין יפה קברה מן י"א אבנים ואבן רחב עליהם שהיו י"ב אבנים ונעשו אבן אחת, ואבן זה הניח יעקב אבינו בעצמו אח"כ (גא"י), וד' עמודים סביב הקבר ועל העמודים מונח צב שקורין שילדקרע"ט מכסה כל הקבר ועוברי דרכים כותבין שמותם על האבנים (מסעות בנימין):

243

רמ״דבנימין נולד י"א חשוון וחי ק"ט שנים (בחיי) ובמ"י כתב שחי קט"ו שנים, ובסע"ז ושה"ק כתבו חי קי"א שנים, וכתב בסע"ז שמת לפני לוי ט"ו שנים, ושה"ק כתב כ"ו שנים וזה טעות, דלוי מת ב"א של"ב א"כ בנימין מת לדעתו כ"ו קודם הוא ב"א ש"ו וימי חייו היה לדעתו קי"א שנים א"כ נולד ב"א קצ"ה שהיה יעקב בן פ"ז שנים, וזה שקר מוחלט, דהא יוסף נולד צ"א ליעקב ויוסף נולד עכ"פ לא פחות משמונה שנים קודם בנימין (ע"ל), אכן לגי' סע"ז שמת לפני לוי ט"ו שנים יהיה מיתת בנימן ב"א שי"ז וכשתקח קי"א ימי חייו א"כ נולד ב"א ר"ו, ויש סמך ראיה לזה כי רחל חייה היו ל"ו ובת כ"ב שנים היתה כשנשאה יעקב א"כ מתה ב"א ר"ו ואז נולד בנימין, אבל בצ"ד כתב זמן לידת בנימין לא ידענו בצמצום, אך נראה לפי פשוטי המקראות שנולד תיכף אחר מעשה דינה והוי שנת ר"ז או ר"ח, ולפי מ"ש רש"י ויקרא אלון בכות דאז מתה רבקה והיה קודם לידת בנימין זמן מה ויצחק נשא את רבקה ב"א פ"ח כשהיתה בת י"ד שנים, א"כ נולדה ב"א ע"ד, ולספרי ימי חייה היו קל"ג שנים צרף ע"ד וקל"ג הרי ר"ז הרי לידתו ר"ז, אכן לדעת ס"ע היתה רבקה בת ג' כשנשאה יצחק שהיה ב"א ע"ח א"כ נולדה פ"ה, ולדעת כנ"י חייה קכ"א צרף פ"ה וקכ"א הוא ר"ו א"כ מתה ר"ו ובאותו זמן נולד בנימין, אכן מס' הישר הנ"ל וישר דברו נולד בנימין ק' ליעקב הוא ר"ח, וראיתי בשה"ק ד"ט רע"ב בנימין נולד ק' ליעקב, וכ"ה ברבה פ' נשא פי"ד:

244

רמ״הבספר לחם הפנים ביו"ד סקצ"ח כתב נש"ר בפ' מקץ ויאבק איש עמו א"ל והא אמרת לעשרא כל דילך והא אית לך תריסר בנין מיד אפריש, אעפ"י שעדיין לא היו לו רק י"א בנים דעם בנימין שהיתה מעוברת ממנו היו י"ב דמונין מן הבטן, וכ"כ בתרגום יונתן לפ"ז היתה מעוברת ממנו שנה ומחצה עכ"פ, כי התרגום כתב ויעקב נסע סכותה ואתעכב תמן י"ב חודש ומשם נסע לשכם ושם ענו את דינה ומשם נסע לבית אל ובנסעו משם בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה נולד בנימין וצ"ע ע"ש, וכ"כ בתרגום שני באסתר בפ' ויאמרו עבדי המלך וגו' מדוע אתה עובר את מצות המלך וגו' אמר אנא מזרעא דבנימין דכד סגיד יעקב קדם עשו בנימין לא היה ילוד כדין נטר יתיה קיים עלמא במעי אמיה עד עדן דיסקון לא"י ויתבני בה"מ בארעיה ותשרי שכינתיה בתחומיה, בזוהר ויחי בנימין נתעברה ממנו בבית לבן ונולד בא"י, א"כ לא ס"ל דאשתהי בדרך או ס"ל כתרגום הנ"ל דאשתהי במעי אמו:

245

רמ״ובנימין כתר, (מגיד שמות):

246

רמ״זישפה לבנימן וסגולתו לעצור דם (בחיי), ובתרגום שה"ש בנימין גליף על אפנטו"ר כתב המתורגמן נ"ל שבא ממדינת פנחס תרגום של שנער ונקרא בערבי אליסף (שם מכ"י), כתב הבחיי שסגולת האבנים תפעל כשהנושאם הוא טהור והנושאם בטומאה יבטלם או יחלישם ואם יטהר יחזרו לסגולתם:

247

רמ״חכתב מעשה ה' מעשה אבות פל"ה וכ"כ בס' יוסף היה גדול מבנימין רק שנה, והק' בצ"ל ר"פ וישב הלא מקרא מלא בפ' ויצא זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך י"ד שנה בב' בנותיך ושש שנים בצאנך ושכר הצאן היה משנולד יוסף שנא' ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו' וב' שנים שהיה יעקב בדרך בשובו מבית לבן ובנימין נולד אחר צאתו מבית אל כנ"ל, הרי יוסף גדול מבנימן עכ"פ ח' שנים וכ"כ הרא"מ ע"ש:

248

רמ״טבילקוט ריש שמות באייר ושבט (ובחיי כתב באדר ובאייר) לא נולד שום שבט ונשתיירו לאפרים ומנשה, ועיין ז"ר דהא גם בתמוז ואדר לא נולדו, וע"ק דהא אשר נולד בשבט, ועוד לא קחשיב לידת יוסף, ואפשר להגיה יוסף נולד בתמוז (וכ"ה הבחיי ע"ל יוסף) אשר באדר, א"נ דקרי לאדר ראשון שבט כדעת מקצת המפרשים ובו נולד אפרים או מנשה עכ"ל:

249

ר״נויהי אחרי מות רחל ויתן יעקב את אהלו באהל בלהה שפחתה ויקנא ראובן אל לאה אמו וימלא חמה ויקם בחמתו וינתק משכב אביו משם, בעת ההיא הוסר מבני ראובן חלק בכורה ומלכות וכהונה ותנתן הבכורה ליוסף ומלכות ליהודה וכהונה ללוי, ויסע יעקב ובניו ויבואו ממרא קרית ארבע אשר בחברון וישב עם יצחק אביו (סה"י), ובשה"ק די"א כ' יעקב יצא מבית לבן בן ק"ב שנים (צ"ל צ"ז הוא ב"א ר"ה לב"ע) ובא לסוכות ועמד שם שנה והלך לשכם ועמד שם ו' חדשים, ובבית אל ד' חדשים, ושם מתה דבורה ושם נתברך בשם ישראל ויסע משם ונולד בנימין וראובן חלל יצועי אביו, ואיחר בזה הדרך כמו ב' חדשים ויבא אל אביו בן ק"ד שנים, (אזיל לטעותו וצ"ל בן צ"ט שנים) ושימש אביו כ"ב שנה, (וכ"ה במ"י וישלח סי' קל"ה. ולפי חשבון דיצחק נולד ב"א מ"ח וחי ק"פ שנה א"כ מת ב"א רכ"ח ויעקב נולד ס' ליצחק והיה יעקב בבואו לאביו בן צ"ט שנים ויצחק היה בן קנ"ט, א"כ לא שימש את אביו רק כ"א שנים, עיין ז"ר, ולדעת סה"י היה יעקב בן ק' שנים בבואו לאביו א"כ שימש את אביו רק כ' שנה) ובהיות יוסף בן י"ז מתה לאה, (וכ"ה במ"י ועיין ז"ר דאינו כן, ע"ל ב"א קצ"ב):

250

רנ״אאלה תולדות עשו, מפורשים בפ' וישלח ובד"ה ובסה"י. בני יעוש תמנע עלוה יתת, בני יעלם אלה פינן קנז, בני קרח תימן מבצר מגדיאל עירם וכו' ויהיו בני לוטן חורי והימן ותמנע אחותם היא תמנע אשר באה אל יעקב ואל בניו ולא שמעו אליה ותלך ותהי פילגש לאליפז בן עשו ותלד לו את עמלק. תמנע נתקנה באתון דבלעם וזכתה לראות המלאך על שהיתה מתאוית לדבק בזרע אברהם, עיין מד' וברש"י פ' וישלח (ג"נ) ניצוץ קדושה שבה היה בדלילה (עב"א תתי"א), ובני צבעון איה וענה הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר, ויהי היום ויוליך את חמורי אביו אל מדבר אחד על שפת ים סוף נגד מדבר העמים, והנה רוח סערה חזק מאד באה מעבר הים ותנח על החמורים ויעמדו כלם ואח"כ יצאו מעבר הים מן המדבר כמו ק"כ חיות גדולות ונוראות מאד ויבואו אל מקום החמורים והחיות ההמה מחצים ולמטה כתואר בני אדם ומחצים ולמעלה כדמות דובים ומהם כדמות קיפד ולהן זנבות אחוריהן מבין כתפיהם ולמטה לארץ כזנב הדוכיפת, ויבאו החיות ויעלו וירכבו על החמורים ההם ויוליכם כלם וילכו להם וא' מהחיות נגשה לפני ענה ותכהו בזנבה ותברח מן המקום ההוא (סה"י):

251

רנ״בשנת ק"ג ליעקב (הוא ב"א רי"א) עלה הים יון והציף ערים גדולות ועם רב בארץ יון (צ"ד ח"ב):

252

רנ״גשנת ק"ה ליעקב (הוא ב"א רי"ג) היא שנה התשיעית לשבת יעקב ובניו בארץ כנען בבואם מפדן ארם, (אין מכוון דנראה מזה דבא לאביו ב"א ר"ד והלא הסה"י כתב דנראה לו ה' שיצא מבית לבן ב"א ר"ה (ע"ל) וב' שנים התעכב בדרך קודם בואו לאביו א"כ בא לאביו ר"ז (אולי ט"ס הוא וצ"ע) ויסע יעקב ובניו מחברון לשכם כי מצאו שם מרעה טוב למקניהם, ושכם שבה ונבנתה בעת ההיא והיו בה כשלש מאות איש ואשה, וישב יעקב בחלקת השדה אשר קנה יעקב מחמור אבי שכם בבואו מפדן ארם טרם הכות שמעון ולוי את העיר, וישמעו כל מלכי כנען והאמורי אשר סביבות עיר שכם ויתקבצו להלחם ביעקב ובניו, וישלח ישוב מלך תפוח אל אילון מלך געש ואל איחור מלך שילה ואל פרעתון מלך חסד וסוסי מלך סרטון ולבן מלך בית חורון ושכיר מלך מחנים לאמר, עלו ועזרוני ונכה את יעקב העברי ובניו, ויתקבצו עם רב בחול אשר על שפת הים נגד תפוח, ויתחלקו לז' חלקים לז' מחנות על יעקב, וישלחו ליעקב ובניו לאמר צאו אלינו וננקמה נקמת שכם, ויחר אפם מאד וימהרו י' בני יעקב ועמהם ק"ב איש מעבדיהם מלובשים כלי מלחמה וילכו לקראת המלכים, ויתפלל יעקב בעד בניו אל ה' (ע"ש התפלה באריכות), ויהי ככלות יעקב להתפלל אל ה' ותרעש הארץ ממקומה ותחשך השמש ויתבהלו המלכים ותבא בהם מהומה גדולה כי השמיע ה' אותם קול רכב וסוס עצום ומחנה כבד את בני יעקב, ויהי כראות המלכים את בני יעקב ותוסף להם יראה בלבם ויאמרו לשוב לבלתי הלחם אך אמרו חרפה לנו, ויגשו בני יעקב ויראו כי עם רב המה ויקראו אל ה' כו', וירץ יהודה וי' אנשים מעבדיו עמו וישוב מלך תפוח וחילו יצאו לקראתו ויורה חצים רבים על יהודה ויקשור ה' את יד ישוב וישובו כל החצים אשר ירה על אנשיו ובכל זאת הלך ישוב וקרב לפני יהודה אך היה מרחק בין שניהם כשלשים אמה, ובמ"י פ' וישלח שני חלקי ריס שהן קע"ז אמות ושליש, לא דק כי הוא קע"ד אמות וב' שלישים ושליש של שליש, וישא יהודה אבן גדולה מן האדמה משקלה כששים שקלים (ובמ"י כט' סלעים) וירץ לקראת ישוב ויכהו כו', עיין בסה"י מהמלחמות הנוראות והנפלאות שהרגו כל המלכים והחיילות והחריבו מקומות נוראות וחזקות וכל השביה והשלל כחול אשר על שפת הים ולא נפלו מעבדי יעקב כ"א ג' אנשים, יארך הספור. ויתקבצו כל מלכי האמורי כ"א מלכים ויבואו וישתחוו לפני יעקב שיכרות לדם ברית וכן עשה וישבע להם והם נשבעו ליעקב, וישימם בני יעקב למס מיום ההוא והלאה, וישתחוו ליעקב אפים ארצה ונתנו לו מתנות ובקשו מיעקב להשיב כל השביה מז' ערי האמורי והשלל וכן עשו בני יעקב וישתחוו עוד המלכים אל בני יעקב ויביאו אליהם מנחות רבות בימים ההם ויהי שלום מיום ההוא והלאה ביניהם עד בוא בנ"י ארץ כנען לנחלה (סה"י), ובמ"י קיצר מאד. וע"ש במ"י סי' קל"ג לאחר ז' שנים שהרגו בשכם באו המלכים הנ"ל, א"כ נראה דהריגת שכם היה ב"א ר"ו, ויוסף ובנימין עודם קטנים ולא היו במלחמות הנ"ל, ויהי לתקופת השנה ויסעו בני יעקב משכם חברונה אל יצחק אביהם וישבו שם אך צאנם ובקרם וכל אשר להם רועים בשכם יום יום כי מרעה טוב ושמן היה, וישב יעקב ובניו וכל ביתם בעמק חברון (ספר הישר):

253

רנ״דלאה מתה ק"ו לחיי יעקב (הוא ב"א רי"ד) בשנה עשירית לבוא יעקב מפדן ארם בת נ"א שנה, (א"כ לפ"ז נולדה ב"א קס"ג) בחברון, ויקברה יעקב ובניו במערת המכפלה (סה"י), ובשה"ק די"א כתב בפרק שהיה יוסף בן י"ז מתה לאה בת מ"ד שנה ונפרד יעקב מעשו ותוך ו' חדשים נמכר יוסף עכ"ל, ובמ"י פ' וישלח (סי' קל"ה) בן י"ז נמכר יוסף בו בפרק מתה רחל (ודאי ט"ס וצ"ל מתה לאה דרחל מתה בלידת בנימין דאז לא היה יוסף כי אם בן ח' שנים), ולפי סה"י מתה עכ"פ ב' שנים קודם מכירת יוסף, (עיין ב"א קצ"ב ובז"ר במ"י הנ"ל), כשהיה יעקב אבל על לאה בא עשו בחיל גדול וילחם בו יעקב וי"א בניו כי יוסף כבר נמכר ונהרג עשו באותו הפעם ע"י יעקב (עיין במ"י וישלח סי' קל"ג תוקף המלחמה באריכות) וכתב ז"ר למ"ד דעשו נהרג באותו פעם א"כ היה יותר מן י"ב שנים אחר המכירה, שהרי כתיב ויקברו אותו עשו ויעקב בניו ויצחק מת ב"א רכ"ח שהוא י"ב שנים אחר המכירה עכ"ל, ובל"ז דברי מ"י הנ"ל נסתרים ממ"ש שם (סי' קל"ה) דלאה מתה בפרק שנמכר יוסף כשהיה בן י"ז שנים, ועוד לפי מ"ש הז"ר דלאה מתה אחר מיתת יצחק שהיה אחר נשואי לאה (ב"א קצ"ב) יותר מל"ו שנים ובת כ"ב נשאת ליעקב א"כ יהיו ימי חייה יותר מנ"ה שנים ולא נמצא מי שסובר כן:

254

רנ״הקהת נולד ב"א רט"ו (שה"ק, וע"ל ב"א שס"ח דזה אינו וטעות גמור):

255

רנ״ווירא יוסף את גבורת אחיו וגדולתם וישבח אותם ויהללם, אך גדל את נפשו עליהם ויתנשא בנפשו עליהם ויעש לו אביו כתונת פסים באהבתו אותו ויוסף עוד ויתנשא על אחיו ויבא דבתם רעה אל אביהם, (ב"א רט"ז היה יוסף בן י"ז שנה ק"ח ליעקב):

256

רנ״זבמ' וישב פ' פ"ד מיום שנאמר לאברהם ידוע תדע עד שנתיישב יעקב יצאו רנ"ט שנים מנין מגורי עכ"ל, וכתב בידי משה ז"ל שמעתי שהחשבון במלואו אם לא תחשוב ט' שנים שאז נקרא זרע קיימא עכ"ל, ומי חכם ויבן את זאת, ואנכי הרכיל אגלה סוד הן הן הדברים שכתב ב"ש פ' וישב משעה שנעשה אברהם בן ט' שנים (שהיה אלף תתקנ"ז) ופחות מבן תשעה אין ראוי להזריע כדאיתא ביבמות ואמר הקב"ה כי גר יהיה זרעך, א"כ זרע אברהם היה ראוי להתחיל משהיה בן ט' שהיה ראוי להזריע יהיו גרים, ואי' בע"מ מאכ"ח ח"ג פ"ו ופכ"ז כי גר יהיה זרעך רמז לו הקב"ה שמזרע אברהם נולדו הגרים והיה מתוקן במצרים וגם זרעך הנולדים מיצחק יהיו בגלות ע"ש, א"כ מט' לאברהם עד שנמכר יוסף (ר"ל מאלף תתקנ"ז עד ב"א רט"ז) עולה רנ"ט ואז היה יכול לקיים למפרע כי גר יהיה זרעך שמן הזרע שהיה ראוי להזריע יהיו גרים עכ"ל, ועיין א"ש לראב"ח ר"פ וישב החשבון בא"א:

257

רנ״חויהי יוסף בן י"ז שנים והוא עודנו גדל את נפשו על אחיו ויאמר להתנשא עליהם, ויגד להם את חלומו ויבוא עוד ויגד לאביו וינשקו יעקב ויברך אותו ויראו אחיו ויקנאו בו וישנאו כו', ויספר עוד חלום כו', ויהי היום וילכו בני יעקב לרעות צאן אביהם בשכם כי עודם רועים בשכם בימים ההם ויתמהמהו ויעבור עת האסף כל המקנה ולא באו, ויאמר יעקב בלבו פן קמו עליהם אנשי שכם להלחם בם ע"כ התאחר בואם, וישלח את יוסף לראות איפה הם כו' ויהי כאשר בא אל אחיו ויחזיקו בו ויניחוהו על הארץ ויפשיטו כתנת הפסים אשר עליו וישליכו אותו לבור נחשים ועקרבים ויירא יוסף ויצעק בקול גדול ויסתר ה' הנחשים והעקרבים בקירות הבור ולא הרעו ליוסף, ויקרא יוסף מתוך הבור אל אחיו ויאמר אליהם מה עשיתי לכם ומה חטאתי למה לא תיראו מפני ה' הלא אנכי עצמכם ובשרכם ויעקב אביכם אבי ואיך תשאו פניכם לפני אבינו, ויאמר יהודה ראובן שמעון לוי אחי שאוני ממחשכים ואם חטאתי לכם הלא בני אברהם יצחק ויעקב אתם אשר יראו יתום ירחמוהו אם רעב יאכילוהו וצמא ישקוהו וערום יכסוהו, ולא שמעו ולא הטו אזנם, ויהי צועק ובוכה בבור מי יתן וידע אבי היום אשר עשו לי אחי, ויתרחקו אחיו מן הבור למען לא ישמעו צעקתו ובכיתו בכדי מטחוי קשת, וישבו לאכול ויתיעצו אם להמיתו אם להשיבו אל אביו, וישאו עיניהם ויראו ארחת ישמעאלים באה מרחוק, ויאמר יהודה מה בצע כי נהרוג את אחינו פן ידרשהו אלהים מעמנו עתה נמכרנו לישמעאלים וייטב בעיניהם, ויהי הם מדברים בטרם באו נגדם הישמעאלים ויעברו מאצלם ז' אנשים מדינים סוחרים ויצמאו למים ויראו הבור אשר יוסף שם והנה עליו כל עוף למינהו וירוצו המדינים אל הבור לשתות מים ויבואו אל הבור וישמעו את קול יוסף צועק ובוכה ויראו והנה נער יפ"ת ויפ"מ מאד, ויאמרו מי שמך בבור ויתנו את ידם וימשכוהו מן הבור וילכו לדרכם ויעברו אצל אחיו ויראו אחיו את יוסף ביד המדינים, ויאמרו אחיו אליהם למה תעשו הדבר הזה לקחת עבדנו מאתנו הלא אנחנו שמנו הנער הזה בבור כי מרד בנו ועתה תנוהו לנו, ויענו המדינים הזה עבדכם או הזה ישרת לכם אולי אתם כלכם עבדים לו כי יפ"ת ויפ"מ הוא מכולכם למה תדברו כזבים, ויאמרו בני יעקב תנו לנו עבדנו ולמה תמותו כלכם לפי חרב, ויצעקו עליהם המדינים וישלפו חרבותיהם ויגשו להלחם בבני יעקב ויקם שמעון וידלג בארץ וישלוף חרבו ויגש אל המדינים ויצעק צעקה גדולה ותשמע למרחוק ותרעש הארץ ויפלו המדינים על פניהם ויבהלו, ויאמר להם שמעון הלא אני החרבתי כל עיר שכם ואת ערי האמורי עם אחי כה יעשה ה' אם יבאו אתכם כל אנשי מדין אחיכם ומלכי כנען לא יוכלו להלחם בי, תנו את הנער פן אתן בשרכם לעוף השמים כו', וייראו המדינים מפני שמעון ויגשו בפחד ואימה בדברי רכות לאמר הלא אמרתם הוא מרד בכם מה תעשו בעבד אשר ימרוד באדונו עתה מכרו אותו לנו כו', וישמעו האחים וימכרו את יוסף בעשרים כסף וראובן אין אתם, ויקחו המדינים את יוסף וילכו לדרכם גלעדה, והמה הולכים ויתנחמו המדינים על אשר קנו את הנער יפ"ת ויפ"מ אולי גנוב הוא מארץ העברים ויבוקש ונמצא בידינו ומתנו בו, ואולי אנשים קשים וחזקים כאשר ראינו היום גבורת אחד מהם אולי בכחם ובזרועם הקשה גנבוהו מארצו ע"כ מכרו אותו במחיר מעט, והנה בדברם ויראו אורחת הישמעאלים הכאה בתחלה אשר ראו בני יעקב באה לקראת המדינים, ויאמרו המדינים איש אל רעהו לכו ונמכרנו לאורחת הישמעאלים ונקח בו המעט אשר נתננו, וימכרוהו להישמעאלים בכ' כסף וירכיבוהו על הגמלים ויוליכוהו מצרימה, וישמע יוסף כי הולכים מצרימה ויצעק יוסף ויבך כי התרחק מארץ כנען ויבך מאד, וירא אותו איש אחר ויורידהו מעל הגמל וילך ברגליו, ובכל זאת היה יוסף צועק ובוכה ויאמר אבי אבי, ויכה איש א' מהישמעאלים את יוסף על הלחי ויוסף לבכות ולא יכול ללכת ממר נפשו, ויכוהו כלם ויענוהו בדרך ויפחידו אותו למען יחרש מהבכי, וירא ה' את עני יוסף ועמלו ויורד ה' על האנשים ההם חשך ובהלה ותיבש יד כל מכהו ויאמרו מה הדבר הזה אשר עשה אלהים לנו בדרך הזאת והם לא ידעו כי בעבור יוסף קרה להם, ויעברו בדרך אפרת אשר שם קבורת רחל, ויבא עד קבר אמו וירץ יוסף ויפול על קבר אמו ויבכה ויאמר אמי אמי יולדתני עורי נא וקומי וראה את בנך איך נמכר לעבד ואין מרחם קומי וראה את בנך ובכי עמי על צרתי וראה את לב אחי האכזרים עורי אמי עורי והקיצי משנתך עמדי וערכי מלחמותיך נגד אחי איכה שלחו אותי מכתנתי וימכרו אותי לעבד זה פעמים ויכריתו אותי מאבי ואין מרחם, עורי וערכי מלחמותיך נגד אחי לפני האלהים וראי את מי יצדיק אלהים במשפט ואת מי ירשיע, קומי אמי קומי והקיצי משנתך וראה את אבי איכה נפשו ולבו עלי ביום הזה עמדי ונחמהו ודברי על לבו, ויוסף עוד לדבר כדברים האלה ויצעק ויבך בכי גדול וידום כאבן ממר לבו, וישמע יוסף קול מדבר אליו מתחת לארץ ויענהו בלב מר ובקול בכי ותחנה, בני בני יוסף בני שמעתי קול בכיתך וצעקתך ראיתי דמעותיך, ידעתי צרתך בני ויצר לי עליך ותוסף לי יגון רב על ינוני, ועתה בני חכה אל ה' והתחולל לו ואל תירא כי ה' עמך הוא יצילך מכל צרה קום בני לך מצרימה ואל תירא, ותוסף לדבר כאלה ותדום. ויתמה יוסף מזה ויוסף עוד לבכות ויחר אף אחד מהישמעאלים עליו ויגרשהו משם ויכהו ויקללהו, ויאמר יוסף אל האנשים אמצא חן בעיניכם תשיבוני אל אבי והוא יעשיר אתכם עושר רב, ויענוהו הלא עבד אתה איפה אביך ואם יש לך אב לא נמכרת לעבד במעט מחיר זה פעמים, ויחר אפם ויוסיפו ליסרו ויבך בכי גדול וירא ה' את עני יוסף ויך את האנשים וייסרם ויחשיך ה' עליהם ויברקו ברקים ורעמים ותרעש הארץ מרוח החזק ויבהלו האנשים והבהמות והגמלים לא יכלו ללכת וירבצו לארץ ויאמרו איש אל רעהו מה זאת עשה אלהים לנו מה פשענו וחטאנו כי קרה לנו דבר זה, ויען אחד אולי מעון העני העבד הזה קרה לנו זאת חלו נא את פניו והפצירו בו וימחול לנו כו', ויתחננו אל יוסף ויפצרו בו למחול להם כו' ויעש כן ויתפלל אל ה' וישמע ה' כו' ויעמוד הרוח ויקומו הבהמות וילכו לדרכם, ויאמרו ידענו כי מאת העני הזה היתה לנו הרעה הזאת, ועתה מה לנו להביא על נפשותינו המות הזה עוצו לנו עצה מה לעשות לעבד הזה ויאמר אחר להשיבו אל המקום אשר יאמר ולקחנו שם מחירו אשר נתננו בו. ואחד אמר טובה העצה אך דחוק הוא מעמנו הדרך, ואחר אמר אנחנו באים היום מצרימה ונמכרנו שם במחיר רב (סה"י):

258

רנ״טיוסף שימש את יצחק קודם שנמכר ט' שנים כי בא אל יצחק ר"ז (וע"ל נראה שבא ר"ח א"כ היה רק ח' שנים):

259

ר״סוכאשר מכרו בני יעקב את יוסף למדינים וינחמו ויבקשו להביאו ולא מצאו וראובן שב אל הבור להוציאו להביאו אל אביו ויקרא יוסף יוסף ואין עונה, ויאמר מת יוסף מיראה או נחש המיתו, וירד תוך הבור ולא מצאו ויקרע את בגדיו וילך אל אחיו וימצא אותם עצבים על דבר יוסף, ויאמר ראובן הנה אין יוסף בבור מה נאמר לאבינו ויענו. אחיו כזה וכזה עשינו ויך לבנו על המעשה, ויאמר ראובן מה המעשה אשר עשיתם להוריד שיבת אבינו ביגון שאולה כו', וישביעו איש את אחיו לבלתי הגיד ליעקב ויאמרו האיש אשר יגיד לאבינו ולביתו או לאיזה אדם ועמדנו כלנו עליו ונהרגהו, וייראו בני יעקב איש מאחיו ויסתירו הדבר, וישבו לארץ להתיעץ מה יאמרו אל אביהם, ויאמר יששכר קחו את הכתנת אשר ליוסף וקרעו אותה ושחטו שעיר עזים וטבלתם אותה בדמו ולאמר חיה רעה אכלתהו כו', ויעשו כן וישלחו הכתנת ביד נפתלי כו' ויכר יעקב את הכתנת ויפול על פניו ארצה וידום כאבן, ויקם ויצעק בקול גדול ובבכי כתנת יוסף בני היא, וישלח עבדו אל בניו כו' ויבאו אל אביהם קרועים בגדים ואדמה על ראשם וימצאו את אביהם צועק ובוכה בקול גדול ויקרע שמלותיו וישם שק במתניו, ויספור וישא קולו ויאמר צר לי עליך יוסף בני צר לי מה מתקת לי בחייך ועתה מה מרה לי מותך מאד מי יתן מותי תחתיך בני בני יוסף אנה אתה ואיפה נפשך עורה עורה ממקומך ובוא וראה צרתי עליך בני בוא נא וספור דמעות עיני הנוזלות על פני והעליתם לפני ה' וישוב אפו ממני, איך נפלת יוסף בני ביד אשר לא נפל אדם מיום היות העולם עד היום כי מכות אויב הומת מוסר אכזרי אך ידעתי כי על רוב עונותי היה לך הדבר הזה, עורה נא וראה מה מרה עלי צרתך בני ואף לא גדלתיך ולא טפחתיך וגם רוח ונפש לא נתתי בך כי אם האלהים אשר יצר אותך הוא בנה את עצמותיך ויתן עליהם בשר מלמעלה ויפח באפך נשמת חיים ויתן אותך אלי הוא לקח אותך ממני וכל מעשה האלהים טוב, ויוסף עוד לדבר כאלה ויבך בכי גדול ויפול לארץ וידום. וינחמו בני יעקב על אשר עשו ויבכו מאד, וירם יהודה את ראש אביו מעל הארץ וישם אותו בין ברכיו ויסר דמעות אביו מלחייו ויבך יהודה מאד וראש אביו על ברכיו ודומם כאבן, וישאו בני יעקב קולם ויוסיפו לבכות ויסובבוהו לנחמו וימאן להתנחם ויספדו מספד גדול על יוסף ועל צרת אביהם, ויגיע הדבר ליצחק אביו ויבך בכי גדול הוא וכל ביתו וילך ממקום שגר שם בחברון ואנשיו עמו לנחם את יעקב וימאן להתנחם, ויקם יעקב ויאמר לבניו קחו חרבותיכם וקשתותיכם וצאו השדה אולי תמצאו גוית בגי וקברתוהו, ובקשו נא בעד החיות ואשר תמצאו לקראתכם ראשונה והבאתם אלי אולי יראה ה' בעניי והכין לכם אשר טרף בני ואנקום נקמת בני, ויעקב עודנו צועק ובוכה ומכה כף אל כף, ויעשו בניו כן וילכו המדברה והנה לקראתם זאב אחר ויתפשוהו ויביאוהו לאביהם ויקם יעקב ויצעק עוד ויאמר במר לב אל החיה מדוע אכלת את יוסף בני ואיך לא יראת מאלהי הארץ והצרתני על יוסף בני ואכלתו חנם על לא חמס בכפו כו', ויפתח ה' את פי החיה בעבור נחם את יעקב בדבריה ותען. חי אלהים אשר בראני וחי נפשך אדוני לא ראיתי את בנך אך מארץ דחוקה באתי לבקש את בני גם אני, כאשר קרה לך עם בנך קרה לי עם בני כי זה י' ימים באתי בארץ הזאת לבקשו אשר הלך מאתי ולא ידעתי אם מת או חי ואבא היום בשדה לבקש את בני וימצאו אותי בניך ויתפשוני ויוסיפו לי יגון על יגוני כו', ועתה בן אדם הנני בירך ועשית לי כטוב בעיניך היום אך חי האלהים לא ראיתי את בנך ולא טרפתיהו ולא בא אל פי בשר אדם כל ימי חיי. ויהי כשמוע יעקב את דברי החיה ויתמה מאד וישלח את החיה מידו ותלך לדרכה. ובני ישמעאל אשר קנו את יוסף מאת המדינים כאשר הקריבו לבא מצרימה ויפגעו ד' אנשים מבני מדן בן אברהם יצאו מארץ מצרים לדרכם ויאמרו הישמעאלים התחפצו לקנות עבד הזה ויקנוהו מהם בחמשה שקלים וישובו המדנים מצרימה ביום ההוא, ויאמרו המדנים איש לרעהו שמענו כי פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים מבקש עבד טוב עתה לכו ונמכרנו אליו, ויבואו אל פוטיפר ויאמרו שמענו אשר אתה מבקש עבד טוב לשרתך הנה אתנו עבד כרצונך, ויאמר פוטיפר הביאוהו לפני כו' ויביאו את יוסף לפניו ויאמר הגידו את אשר תחפצו בנער הזה ויאמרו ארבעה כסף ויאמר אני אתן לכם אם תביאו אלי המוכרו אליכם אולי גנוב הוא כי הנער הזה לא עבר ולא בן עבד כי אדם טוב ויפה אני רואה בו, וילכו ויביאו לו הישמעאלים אשר מכרוהו אותו אליהם ויאמרו עבד הוא ואנחנו מכרנוהו אותו, ויקחו המדנים את הכסף ויקח פוטיפר את יוסף ויביאהו אל ביתו וימצא חן בעיניו ויברך ה' את בית פוטיפר בגלל יוסף (סה"י) (כלל העולה האחים חשבו למכרו לישמעאלים אך כי המדינים העלו את יוסף מן הבור (דלא כפירש"י שהאחים העלוהו) ולהם נמכר והמדינים מכרוהו לישמעאלים והישמעאלים מכרוהו למדנים והמדנים מכרוהו לפוטיפר הרי נמכר ד' פעמים, והרבה נדחקו בזה הרא"ם ורמב"ן וראב"ע, הגהה שם) ומכירה ד' לפוטיפר קשה מכלם לפי מערכת המצרים עבד הנמכר שם קשה להשיבו אל מקומו, וז"ש על שלשה פשעי ישראל שנמכר ג' פעמים אינם קשים כ"כ ועל ארבעה שנמכר פעם ד' שקשה מכלם לא אשיבנו בתמיה ח"ו, ומסיים וביאר אותם על מכרם בכסף צדיק:

260

רס״אויוסף בן י"ח שנה (הוא ב"א רי"ז) בחור יפה עינים וטוב רואי וכמוהו לא היה בכל ארץ מצרים, ויהי בבית אדוניו ותשא זליכה אשת אדוניו את עיניה עליו ותחמוד יפיו בלבה ותדבק נפשה ביוסף מאד ותסיתהו יום יום ותפתהו ולא נשא יוסף את עיניו לראות בה, ותאמר מה טוב מראך מאד ותארך לא ראיתי יפ"ת כמותך. ויאמר אליה הלא אשר בראני בבטן אמי הוא אשר ברא את כל האדם, ותאמר אליו מה נאוו עיניך כי הרהבת בהם את כל יושבי מצרים איש ואשה, ויאמר לה מה טובים בעודני חי ואם ראיתים בקבר הלא תנזרי מהם, ותאמר מה יפה ונעמו דבריך קח נא את הכנור שבבית ונגן בידיך ונשמע דבריך, ויאמר לה מה יפה ונעים דברי בדברי שבח אלהי ותהלתו, ותאמר מה יפה מאד שער ראשך הנה מסרק הזהב קח והסרק ראשך, ויאמר לה עד מתי תדבר אלי כדברים האלה עזוב כל הדברים האלה מעלי ועשה לך כל דברי ביתך, ותאמר אין דבר בביתי ואין מאמר כי אם דברך ומאמריך, ובכל זאת לא הביט יוסף אליה ויתן עיניו בארץ למטה, והיה בעת אשר ישב בבית לעשות מלאכתו ותשב לפניו ותסיתהו בדברים יום יום לשכב עמה או להביט אליה ולא אבה יוסף לשמוע לה, ותאמר אם לא תעשה דברי איסרך במשפט מות ואתנה עליך עול ברזל, ויאמר האלהים אשר ברא את האדם הוא מתיר אסורים הוא יציל אותי ממאסרך וממשפטיך, ויהי כאשר לא יכלה לפתותו ונפשה דבקה בו ותפול בחולי כבד מאד מתאותו, ויבאו כל נשי מצרים לבקרה ויאמרו לה מדוע את ככה דלה ורזה הלא את אשת שר נכבד וגדול מאד בעיני המלך ולא חסרת דבר מכל אשר תאוה נפשך, ותאמר זליכה היום יודע לכם על מה היה לי הדבר זה, ותצו נערותיה וישימו לחם ותעש להם משתה ויאכלו ותתן להם סכינים לקלוף האתרוגים לאכלם ותצו להלביש את יוסף בגדים יקרים ולהביאו לפניהם, ויביטו כל הנשים ביוסף ולא הסבו עיניהם ממנו ויחתכו ידיהם בסכינים וימלאו האתרוגים דם ולא ידעו אשר עשו אך הביטו ביופי יוסף, ותאמר זליכה אליהן מה עשיתן כי מלאו ידיכן דם ויראו הנשים כי ידיהם מלאים דם וירד על בגדיהם ויאמרו לה כי העבד הזה הרהיבנו ולא יכולנו להסיר עפעפינו מיפיו, ותאמר להם הלא ברגע אשר ראיתם אותו קרה לכם דבר זה ולא יכולתם להתאפק עליו ואף אנכי אשר הוא בביתי תמיד יום יום איך לא אחל ולא אמות מזה, ויאמרו אליה אמת הדברים, הלא הוא עבדך למה לא תדבר אליו את אשר בלבבך ותעזוב נפשך למות. ותאמר מתחזקת אנכי בכל יום להסיתו ולא יאבה אל דברי ואבטיחהו בכל טוב ולא מצאתי בו דבר כו', וכל אנשי בית זליכה ואישה לא ידעו כי חלתה מאהבת יוסף כו' ותוסף זליכה לחלות מאהבת יוסף עד כי לא היה לה כח לעמוד, ויהי היום ויוסף עושה מלאכת אדוניו ותבא זליכה בסתר ותפול עליו פתאום ויתחזק יוסף ממנה ותשב לארץ ותבכה זליכה עליו מהתאוה אשר בלבבה אליו ותתחנן לפניו ודמעותיה יורדות על פניה ותאמר בקול תחנה ובמר נפש הראית או שמעת אשה יפה כמוני או טובה ממני אשר אדבר אליך יום יום ואחל מאהבתך ולא שמעת בקולי להסיר המות הזה, ויען חדל לך מעלי ועזוב הדבר הזה כו' ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים כו'. ולא שמעה אל יוסף אך הסיתה אותו יום יום כו', ויהי אחר כן וימלא נחל מצרים על כל גדותיו ויצאו כל אנשי מצרים והמלך והשרים בתופים ובמחולות לראות כי שמחה גדולה למצרים וי"ט בעת אשר יתמלא ים שיחור והלכו לשם לשמוח כל היום ויצאו גם כל אנשי בית פוטיפר אך זליכה לא יצאה כי אמרה חולה אני ותשב בבית לבדה בעבור המצא לה יוסף ביום ההוא, ותעל זליכה ותלבש בגדי מלכות ואבנים יקרות מאבני שהם משובצים זהב ותשם על ראשה ותיפה פניה ובשרה בתמרוקי נשים ותקטיר ההיכל בקידה ולבונה ותפזר ההיכל מור ואהלות ותשב בפתח אשר יעבור יוסף למלאכתו, ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו (אי' במ' אבכיר ומ"י רא"א שבת היה ומה מלאכה היה לו שהיה שונה וקורא), ויבא יוסף וירא את זליכה יושבת וישב אחורנית ותקרא לו לאמר מה לך יוסף בוא אל מלאכתך כו', וילך יוסף אל מקומו לעשות מלאכת אדוניו כמשפט ותבא לפניו ותחזק ביוסף ותאמר חי המלך אם אינך עושה דברי תומת ותמהר ותשלח ידה האחרת ותשלוף החרב מתחת בגדיה ותתן על צואר יוסף ותאמר קום ועשה דברי ואם אין אתה מת. ויירא יוסף מלפניה ויקם לברוח ותתפשהו בבגדו ממול פניו ויהי בברחו בבהלה ותקרע הבגד אשר החזיקה בו ויעזוב הבגד בידה וינס החוצה. ותפחד לנפשה פן ישמעו עליה הדבר ותקם ותעש במרמה ותסר הבגדים אשר לבשה ותלבש בגדיה ותשב במקום מושב חליה אשר ישבה טרם צאת אנשי הבית אל היאור ותקרא נער קטן אשר היה בבית ותצוהו לקרוא אל אנשי הבית אליה ויבואו ותאמר אליהם בקול גדול ובצעקה ראו העבד איש עברי בא היום לשכב עמי כו', והלכו והגידו לפוטיפר דברי אשתו ויבא לביתו בחרי אף ותצעק אשתו עליו כזה וכזה עשה לי העבד, ויצו להכות את יוסף מכות נמרצות ויצעק יוסף בקול גדול וישא עיניו השמים ויאמר ה' אלהים אתה ידעת כי נקי אני ולמה אמות על שקר. ויהי מדי הכות אותו ויצעק ויבכה ויהי שם ילד בן י"א חודש מילדי פוטיפר ויפתח ה' את פי הילד וידבר לפני אנשי פוטיפר המכים מה לכם באיש הזה מה תעשו לו הרעה הזאת, שקר אמי דוברת וכזה וכזה היה הדבר ואת כל דברי זליכה אל יוסף יום יום הגיד להם וישמעו דברי הילד ויתמהו מאד ויכל לדבר וידום, ופוטיפר נכלם מאד מדברי בנו ויצו לבלתי הכות את יוסף ויאמר פוטיפר להביאו במשפט לפני הכהנים שופטי המלך, ויאמרו ליוסף למה תעשה הדבר הזה לאדונך, ויאמר לא אדוני כזה וכזה היה הדבר כו', ויאמרו הכהנים להביא בגד יוסף הקרוע לפניהם והיה אם מלפני הבגד היה הקרע ממול פניו היא החזיקתו לבא אליה, וכן היה. ויאמרו אין לעבד זה משפט מות אך יותן בבית הסוהר בעבור השמועה אשר יצא על אשתך מאתו, ויתנהו בבית הסוהר ויהי שם י"ב שנים (סה"י וישב) לפי ס"ע עשה בבית פוטיפר י"ב חודש, וברבה פ' בהעלותך ופ' וארא כתב היפ"ת ודאי ההכרח כי בן י"ז נמכר ובן ל' עמד לפני פרעה הרי י"ג שנים, אך צ"ע מנ"ל שהיה בבית פוטיפר רק שנה שמא היה יותר בבית פוטיפר ובסוהר לא עמד כ"כ עכ"ל, ובצ"ד כתב אכן אם נפרש ויהי מקץ שנתים ימים ליוסף שהיה בבית האסורים היה מעשה אשת פוטיפר שנת רכ"ז כי בן י"ז נמכר ובן ל' עמד לפני פרעה הרי י"ג א"כ ב' שנים אחר מעשה פוטיפר יצא מבית האסורים מוכרח לומר שהיה בבית פוטיפר י"א שנה ותיכף אחר המעשה שמו אותו בבור א"כ אחר דהמכירה היה ב"א רט"ז י"א שנים אחר זה, הוי ב"א רכ"ז, ובכל זאת לא שבה אשת אדוניו מעליו ולא חדלה מדבר אל יוסף יום יום לשמוע אליה, ויהי מקץ ג' חדשים ותלך זליכה אל יוסף לבית הסוהר יום יום ותסיתהו לשמוע לה ותאמר עד מתי תעמוד בבית הזה שמע בקולי ואוציאך, ויען יוסף טוב שבתי בבית הזה מלשמוע דבריך לפשוע באלהים, ותאמר אם לא תעשה דברי אנקר עיניך, ויען הנה אלהי כל הארץ יוכל להצילני מכל אשר תעשי לי כי הוא פוקח עורים ומתיר אסורים כו'. ותחדל ללכת אליו. ויעקב ובניו מתאבלים על יוסף כי מאן יעקב להתנחם ויהי בוכה ומתאבל על יוסף (סה"י) בזוהר וישב משנמכר יוסף לא שימש מטתו:

261

רס״ביוסף נתגלגל בר' חוצפית (ע"ש) שחזיר גרר לשונו על שדבר לה"ר על אחיו, ואלישע אחר ראה ויצא לתרבות רעה והרג ג' יוסף ואחיו ואחר (פליאה). ממרא איהו יוסף (ע"ל ב"א כ"ג) אלישע בן שפט עיקר שורש נשמתו מיוסף (ע"ל ג"א מ"ג). נדב בחינת יוסף (עב"א תמ"ח):

262

רס״גבשנת רדת יוסף למצרים כאשר מכרו אותו אחיו וילך ראובן תמנתה ויקח אליורם בת חוי הכנעני לו לאשה ותהר ותלד את חנוך ופלוא וחצרון וכרמי, ושמעון לקח את דינה אחותו לאשה ותלד את נמואל וימין ואהד ויכין וצוחר, ואח"כ בא אל בונה הכנענית אשר שבה שמעון מעיר שבם ותהי בונה לפני דינה ותשרת אותה ותלד לו את שאול, ויהודה הלך בעת ההיא אל עדולם ויט עד איש עדולמי ושמו חירה וירא שם בת איש כנעני ושמה עילת בת שוע ויקחה ותלד לו ער ואונן ושלה, בס"ע ומ"י וישב סי' קמ"ה וירא בת איש כנעני שנה אחת לעיבורו של ער, הגדיל שבע שנים ונשא אשה הרי ח' שנים, שנה אחת לאונן שנה אחת לשלה שנה אחת שבי אלמנה ושנה אחת וירבו הימים שנה אחת לעיבורו של פרץ הגדיל שבע שנים ונשא אשה הרי ח' שנים שנה אחת לחצרון שנה אחת לחמול וירדו עמו למצרים, ובת"נ פ' משפטים פ"ל הוליד יהודה ג' בנים צא מהם ב' שנים לג' עיבורים וכשהיו ער ואונן בני ח' שנים נשאו לתמר כי דורות הראשונים היו מולידים לח' שנים כדאיתא בפ' ב"ס ובמיתת אונן היה שלה בן ו' או ז', לכך אמר עד יגדל שלה ועכבה שנה או ב' עד שנעשה בן ה', וליובב בן יקטן בן עבר ב' בנות, ויקח לוי את עדינה הגדולה, ויששכר לקח את הקטנה ארידה, ויביאום לארץ כנען בית אביהם, ותלד עדינה ללוי גרשון קהת (ע"ל ב"א רט"ו וטעות שם) מררי, וארידה ילדה ליששכר תולע ופוה ויוב ושמרון, ודן הלך ארץ מואב ויקח אפללה בת חמורן המואבי ויביאה ארץ כנען ותהי עקרה ויזכירה אלהים אח"כ ותהר ותלד בן ותקרא שמו חושים, וגד ונפתלי הלכו חרנה ויקחו בנות אמורם בן עוץ בן נחור לנשים, מרימת הגדולה לנפתלי ועוצית הקטנה לגד, ויביאום כנען בית אביהם ותלד מרימת לנפתלי יחצאל וגוני ויצר ושלם, ועוצית ילדה לגר צפיון חגי שוני אצבון ערי וארודי ואראלי, ואשר לקח את עדון בת אפלל בן הדד בן ישמעאל לאשה ויביאה כנען, ותמת עדון בימים ההם אין לה ולד, ואחר מותה וילך אשר אל עבר הנהר ויקח הדורה בת אבימאל בן עבר בן שם לאשה והנערה טובת מראה ובעלת שכל ותהי למלכיאל בן עילם בן שם לאשה, ותלד הדורה למלכיאל בת ויקרא שמה סרח, וימת מלכיאל אח"כ ותלך הדורה ותשב בית אביה, ויהי אחר מות אשת אשר ויקח את הדורה לאשה ויביאה ארץ כנען ויביא גם סרח בתה עמה והיא בת שלש שנים, ותגדל הנערה בבית יעקב והנערה טובת מראה ותלך בדרכי בני יעקב הקדושים ויתן ה' לה חכמה ושכל. (וכ"כ בת"י פ' פנחס וסרח בת אתת אשר כי לא היתה בתו כ"א חורגתו בת אשתו, ומ"ש ושרח אחותם כי היתה אחות בניו לא בתו לכך אמר ושם בת אשר שרח ולא אמר ובת אשר לומר כי היה שמה בת אשר ונקראת סרח מכ"י פנחס) וסרח היתה האשה חכמה בענין שבע בן בכרי, א"כ האריכה ימים כי יעקב ברכה שלא תשלוט מות בה. ותהר הדורה אשת אשר ותלד לו ימנה וישוה וישוי ובריעה, וזבולן הלך מדינה ויקח מרושה בת מולד בן אבידע בן מדין לאשה ויביאה כנען ותלד לו סרד ואלון ויחלאל (סה"י):

263

רס״דוישלח יעקב אל ארם בן צובה בן תרח ויקח את מחלת בת ארם אל בנימן בנו ותבוא ארצה כנען בית יעקב, ובנימן בן עשר שנים בקחתו את מחלת (הוא ב"א רי"ח) ותהר ותלד לו בלע בכר אשבל גרא נעמן, ואח"כ וילך בנימן ויקח ערבת בת זמרן בן אברהם והוא בן י"ח שנים (הוא ב"א רכ"ו) ותלד לו אחי וראש מופים חופים וארד (סה"י):

264

רס״הבעת ההיא וילך יהודה בית שם ויקח את תמר בת עילם בן שם לער בכורו לאשה, (כתב הרא"מ למ"ש בב"ר פפ"ה אפרים מקשאה בשם ר"מ תמר בתו של שם היתה פליג אההיא דסוטה (י') וכ"כ רש"י שם דאמרה יתומה אני והייתי קטנה כשהשיאני אמי ואחי ומאנתי בנשואי ער ואונן דאפילו נולדה בסוף ימי שם (דהיינו ב"א קנ"ח) היתה יותר מבת נ', או י"ל דבתו של שם לאו דוקא בתו אלא בת בנו עכ"ל, לא ראה שכ"ה מפורש בסה"י שהיתה בת עילם בן שם, אך מ"ש בב"ר הנ"ל בת שם וכתיב ובת איש כהן לפיכך הוציאוה ותשרף הא אי' בנדרים (ל"ב) דבני שם לא היו כהנים ולמה תשרף, עיין יפ"ת, ובס' נזר הקדש כתב דאפרים מקשאה לא פליג על ההיא דסוטה וס"ל שקטנה היתה ובת בנו של שם היתה ופליג אההיא דנדרים שניטלה הכהונה מבניו א"כ היתה בת כהן לכן תשרף ע"ש), ועיין ס' לוית חן פ' וישב ברבה שמות (פ' ל') משל לדיין שבא לפניו דין יתומה כך יהודה בא דין תמר לפניו, וכתב בהגה"ה בספר הישר אמר הצעיר בזה ניחא שדן אותה בשרפה כי היא בת שם והוא כהן לאל עליון וכתיב ובת איש כהן כי תחל לזנות באש תשרף, ואמר לי ת"ח אחד, כי שמע לאחד שדרש כן עכ"ל, אך שניהם לא ראו שכן הוא בב"ר הנ"ל אמר אפרים מקשאה כו', ובשה"ק ד"י סע"א ז"ל רמב"ן פ' וישב תמר בתו של שם היתה עכ"ל, גם הוא לא ראה שכ"ה בב"ר הנ"ל:

265

רס״ותמר מלכת שבא רחב גלגול אחד ר"ת תמ"ר ושלשתן אירע להן דבר אחד, תמר ילדה תאומים מלכת שבא ילדה משלמה שנים, רחב הצילה ב' שלוחים מרגלים, (חס"ל מעין ה' נהר כ"ה), נשמת תמר היתה נשמת זכר והיתה בת שם ונשמת יהודה נשמת שם ונשמת יהודה ניצוץ מנשמת נקבה לכן ילדה (מגיד חדש דכ"ב, עי"ר וישב ס"ט א' וי"ר ע' גלגולים), תמר היא דבורה (ע"ל ב"א תרל"ו), אשת זנונים ניצוץ תמר ורחב (ע"ל ג"א צ'), בת שוע אשת יהודה היא בת שבע (רמז שוע ו' מתחלף בב' בבומ"ף כן נ"ל), וכמעשה בת שבע עם דוד כן מעשה תמר ביהודה כי דוד ניצוץ יהודה, וכמו תמר עשתה המצאות להוציא זרע מיהודה כן בת שבע ראויה היתה לו מששת ימי בראשית, גם ראויה היתה בת שוע להוציא מלכים ממנה אלא דלא אסתייע ויצא מתמר והרגישה ב"ש כששלח דוד לקחתה ונטהרה מטומאתה ולא מיחה אותו כי היה לה לזעוק דבמקום חלול השם אין חולקין כבוד אפי' למלכות אלא שמרצונה עשתה כמו תמר דחמרה שהרה מלכים ונביאים כן עשתה היא שישבע לה שהבן היוצא ממנה ימלוך (ג"נ), בת שוע ותמר הם ב' נשים הנזכרות (מלכים ב' ד') דהתנו לאכול היום בנה של אחד והשנית לא רצתה לקיים תנאה, והן בסוד ב' נשים זונות דשלמה ובסוד אהלה ואהליבה וסוד חנה ופנינה מה שחנה יולדת פנינה קוברת (שם). ויהי בבוא ער על אשתו וישחית זרעו חוצה וימיתהו ה', ויאמר יהודה אל אונן בוא אל אשת אחיך ויקח אונן את תמר ויעש כמעשה ער וימת ה' גם אותו ויאמר יהודה לתמר שבי בית אביך, כתב שה"ק ד"י א' בס"ע איתא בני ג' שנים היו ער ואונן ורמב"ן כתב בני י"ב שנים (כמדומה שאינו ברמב"ן). ער ואונן נתגלגלו בחצרון וחמול וכן בפרץ וזרח (עיין למטה), ויהי לתקופת השנה ותמת עילת אשת יהודה, וילך לגזרו צאנו, ותשב תמר בפתח עינים וירא אותה יהודה ויבא אליה, מעשה תמר עם יהודה היה אחר מכירת יוסף (שה"ק י"א א') וכ"נ סדר הפסוקים, וראב"ע פ' וישב כתב דקודם מכירת יוסף היה המעשה לפי שאין מיום שנמכר יוסף עד יום רדת אבותינו למצרים רק כ"ב שנה, והנה נולד אונן שהוא שני לבני יהודה וגדל עד שהיה לו זרע וזה לא ימצא פחות מי"ב שנה ועוד וירבו הימים גם הרתה תמר והולידה פרץ והוא בא אל מצרים ויש לו ב' בנים:

266

רס״זותהר תמר ותלד תאומים ותקרא שם הראשון פרץ ושם השני זרח (ב"א רכ"ח) (סה"י), ל"ג שנים לחיי יהודה שמונה שנים לפרץ נולד חצרון וחמול שנת ט' (סע"ז, ע"ל ב"א רל"ח רל"ט), פרץ היה ער וזרח אונן (נע"ח בהשמטות פ' וישב ועי"ר וישב ס"ט א'), ונתגלגלו במחלון וכליון (ע"ל ב"א תשפ"ז), בעת ההיא ויתן שר המשקים יין לפני פרעה וימצאו זבובים רבים ביין ובלחם אשר נתן שר האופים נמצא נתר, ויצו ליסרם ולתתם בבית הסוהר, ויהי מקץ שנה שהיו במשמר ויחלמו וכו' ויספרו ליוסף כו', ויפתר להם כו', בימים ההם ותלד המלכה בן בכור ויעש משתה לשריו ועבדיו חיל ארץ מצרים וארץ צוען ח' ימים וישמחו בתופים ובמחולות, ולא זכר שר המשקים את יוסף אל המלך, שר האופים היה גלגול קין (ג"ר) בי"ר ס"פ וישב הוא השליש שנרמס בשער (ע"ל ג"א מ"ג), וישב יוסף אח"כ בבית הסוהר שנתים ימים עד מלאת לו י"ב שנים:

267

רס״חוישמע עשו כי קרבו ימי יצחק למות ויבא הוא ובניו מארץ אדום לארץ כנען אל יצחק אביו ויעקב ובניו באו ממקום אשר גרו ליצחק אביהם ויעקב עודנו מתאבל על יוסף בנו, ויאמר יצחק אל יעקב הגישה בניך ואברכם וישם יצחק את ידיו על י"א בניו ויברכם ויחבקם וינשקם גם ברך את בני עשו לאמר ישימכם האלהים למורא ולפחד על כל רואיכם ואויביכם, ויאמר ליעקב ה' דבר אלי לזרעך אתן את הארץ הזאת כו' ועתה בני למד בניך ובני בניך ליראה את ה' כו', ויכל לצוות ויגוע וימת:

268

רס״טיצחק מת בחברון ב"א רכ"ח ק"כ ליעקב, (כתב שה"ק ב"א רכ"ח ל"ז ללוי וז"א כי לוי נולד ב"א קצ"ה א"כ היה ל"ג במיתת יצחק ע"ש דס"ז ב') כתב כנ"י ח"ב סקי"א בשנת מות יצחק מלך יוסף ובשה"ק כ' כשהיה יוסף בן ל' בעמדו לפני פרעה מת יצחק וכ"מ ביסוד עולם, משמת יצחק עד שירדו למצרים י' שנים, וכ"כ פ"ר ס"פ מקץ וירידתם היה רל"ח א"כ מת רכ"ח, וכן חשבון הפשוט שנולד מ"ח וחי ק"פ הרי רכ"ח, או באופן זה שנולד ב"א מ"ח ובן ס' הוליד את יעקב ויעקב בן צ"א הוליד את יוסף ויוסף בן ל' עמד לפני פרעה הרי רכ"ט (ע"ל רכ"ט), ולפי הנ"ל כי בא לבית אביו ב"א ר"ז א"כ שימש את יצחק כ"א שנה, ובמ"י ובשה"ק כתב שימש כ"ב שנה או כ' שנה, (ע"ל ב"א ר"ח), ויפלו יעקב ועשו על פני יצחק אביהם ויבכו וישאו אותו אל מערת המכפלה וכל מלכי ארץ כנען הלכו עם יעקב ועשו לקבור את יצחק ויעשו לו כבוד גדול ובני יעקב ועשו הלכו יחפי רגל סביב המטה הלוך וקונן עד געתם אל קרית הארבע ויקברוהו במערת המכפלה אשר בקרית הארבע בחברון, ויספדו יעקב ובניו ועשו ובניו וכל מלכי כנען מספר גדול ויתאבלו ימים רבים, ויהי אחרי מות יצחק ויאמר עשו אל יעקב נחלק לשנים את אשר הניח אבינו ואני אבחר, ויאמר יעקב כן נעשה, ויקח יעקב כל אשר הניח יצחק בארץ כנען מאדם עד בהמה גמלים חמורים שור ושה כסף וזהב ובדולח וכל העושר ויחץ אותו יעקב לשנים לפני עשו ובניו ויאמר לעשו בחר לך החצי, ויאמר יעקב לעשו שמע נא אשר אדבר אליך ה' אלהי השמים והארץ דבר אל אבותינו אברהם ויצחק לזרעך אתן את הארץ הזאת לרשתה הנה כל אשר עזב אבינו לפניך והנה כל הארץ לפניך בחר לך את אשר תחפוץ, ושם היה נביות בן ישמעאל עם בניו בארץ ויתיעץ עשו עמו, ויאמר כך וכך דבר יעקב ויאמר נביות אליו מה זה הדבר אשר ידבר יעקב אליך הנה כל בני כנען יושבים בארצם לבטח ויעקב אמר יירשנה עם זרעו כל הימים עתה קח לך כל עושר אביך ותעזוב אחיך בארץ כאשר דבר, ויעש עשו כן ולא נתן ליעקב מאומה כו', ויכתוב יעקב כל הדברים האלה בספר המקנה ויעד עדים נאמנים על כל אלה ואלה הדברים אשר כתב, ארץ כנען וכל ערי החתי והחוי והיבוסי והאמורי והפרזי וכל ז' גויי הכנעני מנהר מצרים ועד נהר פרת וכל עיר חברון קרית ארבע והמערה אשר בה הכל קנה יעקב מעשו אחיו במחיר לאחוזה לו ולבניו ולנחלה לזרעו אחריו עד עולם, ויתנם בכלי חדש למען יעמדו ימים רבים ויתנם ביד בניו, ועשו לקח כל מה שהניח יצחק אביו והלך ארץ שעיר החורי ולא שב עשו ארצה כנען מיום ההוא והלאה. בימים ההם אחרי מות יצחק ויצו ה' ויקרא רעב על כל הארץ, בעת ההיא ופרעה מלך מצרים יושב על כסאו בארץ מצרים וישכב במשכב הלילה ויחלום והנה עומד על היאור כו', יאור מצרים הוא שיחור כו' ופתרון החרטומים לא הוכשר בעיני המלך, ויצו המלך ויעבירו קול בכל ארץ מצרים לאמר כל איש חכם המבין לפתור חלומות אשר לא יבא היום לפני המלך יומת ומי אשר יגיד על נכונו ינתן לו כל אשר ישאל, ויבואו כל החכמים ומכשפים אשר במצרים ובגושן וברעמסס ובתחפנחס ובצוען וכל הפרתמים והשרים והמשרתים ויפתרו כו', ולא ישרו כולם בעיניו כי ידע המלך בחכמתו כי לא דברו נכונה, כי מאת ה' היתה זאת למען צאת יוסף מבית האסורים, ויצאו כלם בבושת וכלמה, ויצו המלך ויעבירו קול במצרים להמית כל החכמים והחרטומים לא יחיה מהם איש. ויקומו שרי הטבחים וישלפו חרבם ויחלו להכות בהם, ויהי אח"כ ויבא מירוד שר המשקים ויאמר יחי המלך לעולם כו', אל תהרוג אנשי מצרים חנם כו' הנה עבד בבית הסוהר כו' וכאשר פתר לנו כן היה, וישלח המלך להביאו ויאמר לכו אליו ואל תבהליהו פן יבהל ולא ידע לדבר נכונה כו', והמלך יושב על כסא מלכותו בלבוש מלכות אפוד באפוד זהב והפז אשר עליו נצץ והבריק והאודם והנופך מתלהטים וכל אבני התפארת אשר בראש המלך מתלהטים ויפלא יוסף מן המלך מאד, והכסא אשר ישב עליו המלך מצופה זהב וכסף עם אבני שוהם ולו ע' מעלות, ויהי משפטם בכל ארץ מצרים כל איש אשר יבא לדבר אל המלך אם הוא שר וחשוב בעיני המלך יעלה אל המלך על הכסא עד מעלה ל"א וירד המלך על המעלה ל"ו ודבר עמו, אם מיתר העם הוא ועלה עד ג' מעלות וירד המלך ברביעית ודבר עמו, עוד היה משפטם כל איש אשר יבין לדבר ע' לשון ועלה שבעים מעלות ועולה עלה ודבר עד געתו לפני המלך ואיש אשר לא ישלים שבעים לשונות יעלה במעלות כמספר אשר ידע ויבין לדבר. ומשפט מצרים היה בימים ההם שלא ימלוך עליה מלך כ"א אשר ידע לדבר ע' לשון, ויהי כבוא יוסף לפני המלך וישתחו לפני המלך ארצה ויעל עד שלשה מעלות וישב במעלה שלישי וירד המלך אליו וישב במעלה ד' ומדבר עם יוסף ויאמר אליו המלך חלום חלמתי ואין פותר כו', ויאמר יוסף ז' פרות כו', ויאמר המלך מי יאמר ומי יודע כי דברך נכונה, ויאמר אל המלך זה לך אות הנה אשתך יושבת על המשבר ביום הזה וילדה לך בן ושמחת בו והיה בצאת הילד ממעי אמו ומת בנך בכורך אשר נולד לך זה שנתים ימים ונחמת בילד היולד לך היום וישתחוה לפני המלך ויצא כו', ותבואן האותות כאשר דבר יוסף כו', אחד הדברים האלה ויקבץ המלך שריו והפחות והפרתמים ויאמר הנה שמעתם דברי האיש העברי וכל האותות אשר אמר באו ידעתי כי גם פתרון החלום נכון הוא בקשו נא וראו הנמצא כזה אשר חכמה ודעת בלבו ואפקידהו בארץ ויאמרו כל ארצך בידך את אשר ייטיב בעיניך עשה, ויאמר המלך אחרי הודיע אלהים את האיש העברי את כל אשר דבר אין נבון וחכם כמותו בכל הארץ אם טוב בעיניכם אשיתהו על הארץ והוא ימלט הארץ בחכמתו, ויענו כל השרים הלא כתוב בדתי מצרים ולא יעבור אשר לא ימלוך איש במצרים ולא משנה למלך כ"א היודע ע' לשון וזה לא ידבר כ"א בלשון עברית, אך שלח אחריו ונס אותו ויאמר המלך לעשות כן למחר, ויהי בלילה וישלח ה' אחד ממלאכיו ויבא אל יוסף והוא שוכב במשכב הלילה בבית אדוניו בבור ויעירהו משנתו וילמדהו כל לשון בני האדם ויקרא שמו יהוסף ויתמה יוסף על המראה אשר ראה, ויהי בבוקר וישלח המלך אחרי שריו ועבדיו ויבאו כולם ויצו להביא את יוסף ויצו המלך ויעל יוסף על מעלת הכסא וידבר יוסף אל המלך בכל הלשונות ויעל יוסף עלה ודבר אל המלך עד געתו לפני המלך במעלה ע' וישמחו המלך והשרים בדברי יוסף וייטב בעיניהם להפקיד את יוסף למשנה למלך ויאמר לו המלך אתה תהיה לי למשנה כו' ומתחת ידך יקחו שרי ועבדי חקם אשר ינתן להם מדי חודש כו', וירכיבוהו במרכבת השני אשר למלך ההולכת מול מרכבת המלך וירכיבוהו על סוס עצום וגדול מסוסי המלך ויצאו את יוסף כל המשחקים במצלצלים ובכנורות וכל כלי זמר ואלף תופים ואלף מחולות ואלף נבלים הלכו אחריו וחמשה אלפים איש בחרבותיהם שולפות בידיהם כו', ועשרים אלף איש מגדולי המלך אזורים באזור עור מצופה זהב הולכין לימין יוסף ועשרים אלף משמאל, וכל הנשים ונערות עלו על הגגות ותצבנה ברחובות משחקות ושמחות ביוסף ותראנה בתואר יוסף וביפיו וכל אנשי המלך מקטרין לפניו ואחריו בקידה ובלבונה ומפזרים בכל הדרך מור ואהלות ועשרים איש קוראין לפניו בקול רם הראיתם איש הזה אשר בחר בו המלך למשנה ואשר ימרה פיו ואשר לא ישתחוה לו ארצה ימות. ובכלות הקוראים לדבר והשתחוו כל המצרים ליוסף ארצה ויאמרו יחי המלך גם יחי המשנה וכל יושבי מצרים השתחוו כו', וישא יוסף עיניו לשמים ויאמר מקים מעפר דל ומאשפות ירים אביון ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך כו', ויראוהו כל ארץ מצרים ואוצרות המלך ויתן לו המלך אחוזת שדה וכרם ושלשה אלף ככרי כסף ואלף ככרי זהב ואבני שוהם ובדולח ומתנות רבות, ויהי ממהרת ויצו המלך לכל מצרים להביא ליוסף מנחות ומתנות ויעשו בימה גדולה ברחוב העיר וישליכו על הבימה איש נזם זהב ואיש קשיטה אחת טבעות ועגילים וכל כלי מעשה זהב וכסף ואבני שוהם ובדולח אשר נמצא בידו נתן ויקח יוסף וישם באוצרותיו, גם כל השרים והפרתמים נתנו לו מתנות (סה"י), עדיין נוהגים במצרים כשרוצים לעשות שליט צריך שיהיה עבד ויקנה אותו שר הטבחים ואח"כ כופר בדתו ואח"כ נעשה שליט (תולדות יצחק ושה"ק ט' ב'). בר"ה יצא יוסף מבית האסורים (ר"ה פ"ק):

269

ר״עוישלח המלך אל פוטיפרע בן אחירם כהן און ויקח את אסנת בתו הקטנה ויתן ליוסף לאשה והיא טובת מראה מאד (סה"י), אסנת אשת יוסף היתה בת דינה (פר"א) ודינה יצירתה זכר היה (ע"ל ב"א קצ"ח), ולאה דנה דינה בעצמה שלא תהא אחותה כאחת השפחות ונהפכה לבת ומהראוי שלא תפסיד חלקה בא"י למ"ד לשבטים נתחלקה א"י לכן נטלו בני יוסף ב' חלקים (עיר בנימין שני ס"פ טרף בקלפי בשם גדול אחד):

270

רע״אויוסף בן שלשים שנה (הוא ב"א רכ"ט) בעמדו לפני פרעה, (ופרעה זה היה נקרא דיאן בן וליד, יוחסין מאמר ה' זמן ב') א"כ יעקב היה בן קכ"א (ובשה"ק די"א א' כתב קכ"ט ט"ס הוא). וכ"מ מהפוסקים כי תשע שנים אח"ז בא יעקב למצרים שבע שנים שובע וב' רעב והיה יעקב בביאתו למצרים בן ק"ל, ויתן המלך ליוסף מאה עבדים לשרתו בביתו וגם יוסף קנה עבדים רבים, ובנה בית גדול כבתי המלכים לפני חצר בית המלך, ויעש בית היכל גדול נחמד למראה שלש שנים בנה אותו ויעד לו כסא נחמד מאד מזהב וכסף ואבני שוהם ובדולח ויעש בו תבנית כל ארץ מצרים ותבנית היאור המשקה כל ארץ מצרים כו', ויוסף ה' ליוסף חכמה על חכמתו כו', ויהי שמעו בכל הארץ ויהי ליוסף חיל עושי מלחמה ארבעים אלף ות"ר איש לבד משרי המלך ועבדיו ויושבי מצרים אין מספר לעזור למלך וליוסף על האויב, ויתן להם יוסף מגינים וכובעים ושריונות ואבני קלע, בעת ההיא באו בני תרשיש על בני ישמעאל וילחמו בם וישסו בני תרשיש את ישמעאל ימים רבים ובני ישמעאל היו מתי מספר בימים ההם ולא יכלו על בני תרשיש ויצר להם מאד וישלחו בני ישמעאל אל מלך מצרים שלח נא לעבדיך שרים וצבא לעזור אותנו וישלח פרעה את יוסף והצבא, ויך יוסף התרשישים וילכוד כל ארצם וישבו בה הישמעאלים עד היום ויברחו התרשישים ויבואו בגבול בני יון אחיהם וכו' ומכל צבא יוסף לא נפקד מהם איש:

271

רע״בויהי לתקופת השנה בשנה ב' למלוך יוסף (הוא ב"א רל"א) ויתן ה' שובע גדול בארץ מצרים שבע שנים כו', ויצברו בר כו' וצוה יוסף והביאו את הבר בשבלים ולהביא עמו עפר שדהו לבלתי הפסיד כו':

272

רע״גויוסף בן ל"ד שנים (הוא ב"א רל"ג) ילדה לו אסנת בת פוטיפרע את מנשה ואפרים ויגדלו וילכו בדרכיו ובמוסרו ויבינו וישכילו בכל חכמה ובכל דברי המלוכה וכל שרי המלך מנשאים את הנערים, (ובצ"ד כתב יולד לו ב' בנים ב"א רל"ה), כתב נתיב הישר פ' וישלח בשם ב"ש ויחי כ"ט אפרים ומנשה היו תאומים מנשה בכור ללידה ואפרים במחשבה (ע"ל ב"א תרע"ו), יהושע הוא אפרים בן יוסף (עב"א תפ"ח), גדעון בא ממנשה (עב"א תרע"ו):

273

רע״דקהת נולד ב"א רל"ה או רל"ו (ע"ל ב"א שס"ח שס"ט), וכ"נ ממ"ש הרלב"ג פ' לך לך כי קהת אפשר שהיה כמו בן ב' שנים בבואו למצרים, ותכלינה שבע שני השבע:

274

רע״הויבואו אחריהן ז' שני הרעב ב"א רל"ו (צ"ד), אבל לפי מ"ש סה"י דז' שני השבע התחילו ב"א רל"א א"כ ז' שני הרעב ב"א רל"ח, ויפתהו כל מצרים אוצרות הבר כי חזק עליהם הרעב וימצאו כל האוכל מלא סס ועש ולא יצליח לאכול, ויצעקו לפני פרעה תנה לעבדיך אוכל למה נמות, ויען פרעה למה לא שמעתם ליוסף לצבור בר לשני הרעב, ויענו כן עשינו אלא שמלא סס ועש ולא יצליח לאכילה, ויאמר לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו, ויבואו אל יוסף ויספרו כו', ויפתח יוסף את כל האוצרות כו' ובכל הארצות היה רעב, ויבאו כל יושבי ארץ כנען ופלשתים ועבר הירדן ובני קדם וכל ערי כל הארץ הקרובים והרחוקים למצרים לשבור בר, ויפתח יוסף אוצרות האוכל וישם עליהם פקידים, וידע יוסף כי גם אחיו יבואו ויעביר קול בכל מצרים מטעם המלך והמשנה איש אשר יחפוץ לשבור בר במצרים אל ישלח עבדיו ב"א בניו, גם כל איש מצרי או כנעני אשר יבא מכל הארצות לשבור בר במצרים וימכרו בכל הארץ יומת, כי לא ישבור כל איש כ"א למחית ביתו, גם כל איש אשר ינהג ב' או ג' בהמות יומת כי לא ינהג אדם כ"א בהמתו, וישם יוסף שומרים בשערי מצרים ויצום לאמר לא תתנו בר עד כתבו שמו ושם אביו ושם אבי אביו ותביאם אלי בערב. ויוסף עשה הדברים אלה למען ידע בבוא אחיו מצרימה, וישמעו כל יושבי ארץ מזרח ומערב החוקים אשר שם יוסף כו', ויקרא יעקב לבניו לאמר שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שברו כו', ויצו אותם יעקב בבואכם העירה אל תבואו יחד בשער אחד מפני יושבי הארץ וילכו עשרה בניו כי את בנימין לא שלח כו', ויהי בדרך וינחמו על יוסף בכל אשר עשו לו ויאמרו איש אל אחיו ידענו כי יוסף אחינו ירד מצרימה ואם מצאנוהו ולקחנוהו מאדונו בפדיון ואם אין בחזקה ומתנו עליו, ויהי בקרבם מצרימה ויתפרדו איש מאחיו ויבואו בני יעקב בעשרה שערי מצרים והשוערים כתבו שמותם ויביאם ליוסף בערב, ויצו יוסף לכל שומרי האוצרות שיסגרו אוצרות הבר כ"א אחר יהיה פתוח לשבור ממנו כל הבאים, ויתן יוסף שמות אחיו כתובים לאשר על האוצר הפתוח ויאמר אליו כל אשר יבא אליך לשבור תשאל את שמו והיה כבוא השמות האלה ותפשתם ושלחתם אלי, ובני יעקב כאשר באו תוך העיר ויתקבצו יחד לבקש את יוסף טרם ישברו אוכל וילכו אל חוצות הזונות כי אמרו יוסף יפ"ת ויפה מראה ושם יהיה ויבקשו ג' ימים ולא מצאו והאיש אשר על האוצר הפתוח שלח ליוסף, כי זה ג' ימים לא באו האנשים אשר נתת לי שמותם וישלח יוסף עבדים לבקשם וילכו ויבקשו במצרים ולא מצאו וילכו גושנה ועיר רעמסס ולא מצאום ויוסף עוד וישלח ט"ז עבדים ויתפזרו בד' פנות העיר וילכו ד' עבדיו וימצאום בבית הזונות ויביאום לפני יוסף וישתחוו לו, ויוסף יושב על כסאו בלבוש בוץ וארגמן ובראשו עטרת זהב וכל גבוריו סביביו ויראו בני יעקב ויפלא בעיניהם מאד תארו וטוב אפיו והדר פניו וישתחוו לו עוד אפים ארצה ויכירם יוסף והם לא הכירוהו, וידבר אליהם מאין באתם ויענו כולם מארץ כנען לשבר אכל כי כבד הרעב כו', ויען יוסף אם באתם לשבור אוכל למה תבואו בי' שערים אין זה כ"א לחפור הארץ באתם, ויאמרו לא היו עבדיך מרגלים כי כן צוה אבינו כו', ויאמר יוסף כל הבא לשבור הולך לדרכו ואתם היום ג' וימים בארץ. ומה תעשו בחוצות הזונות כו', ויאמרו כי אחד מאחינו נאבד ובקשנו אותו כו', ויאמר הלא אמרתם כי מבני יצחק בן אברהם אתם מה יעשו בני יעקב בבתי זונות, ויאמרו שמענו כי ישמעאלים גנבוהו ומכרוהו אותו למצרים ועבדיך אחינו יפ"ת ומראה ונאמר איננו כ"א בבתי הזונות כו', ויאמר יוסף חי פרעה כי מרגלים אתם כו', ויאמר יוסף והנה אם מצאתם אותו ויבקש מכם אדוניו מחיר רב ויאמרו ניתן, ויאמר ואם לא יחפוץ לתתו במחיר מה תעשו, ויענוהו אם לא יתנהו והרגנו אותו ולקחנו אחינו והלכנו, ויאמר יוסף הוא אשר דברתי מרגלים אתם כי להרוג יושבי הארץ באתם, כי שמענו אשר ב' מאחיכם הכו כל יושבי שכם בעבור אחתיכם כו', אך בזאת אדע כי כנים אתם תשלחו אחר מכם לקחת אחיכם הקטן ולהביאו אלי, ויקרא לשבעים גבוריו ויאמר קחו האנשים למשמר, ויעשו כן ויהיו במשמר שלשה ימים (וגו' כמפורש בתורה) ויקח מאתם את שמעון ויאמר לאסרו ולא אבה שמעון כי היה גבור ולא יכלו לאסרו, ויקרא יוסף לשבעים גבוריו וחרבותם שלופות ויבהלו כל בני יעקב ויחזיקו בשמעון לאסרו ויצעק שמעון אליהם צעקה גדולה ומרה ותשמע למרחוק ויבהלו הגבורים ויפלו על פניהם וינוסו וכל האנשים אשר היו את יוסף נסו, וישאר אך יוסף ומנשה בנו ויקם מנשה ויחר אפו ויכה את שמעון באגרופו בערפו וינח שמעון מחמתו ויאסרהו וידחהו בית הכלא ויתמהו בני יעקב ממעשה הנער ויאמר שמעון אל אחיו אין זאת מבת מצרי כ"א מכת בית אבינו כו'. ויצו יוסף למלאות כליהם בר ולתת איש כספו בשקו כו', ויבאו במלון ויפתח לוי את שקו לתת מספוא לחמורו וירא והנה כספו כו', וילכו ויבואו בית אביהם ויצא יעקב וביתו לקראת בניו וירא והנה אין שמעון כו' ויגידו לו כו', וישבו בני יעקב ימים ושני חדשים עד כלות השבר ותרעב כל בית יעקב ויבואו ילידי בני יעקב יחד ויגשו אל יעקב ויסבבו אותו לאמר תנה לנו לחם ולמה נמות ויבך יעקב בכי גדול ויכמרו רחמיו עליהם ויקרא לבניו ויאמר שובו שברו כו', ויאמר יהודה אם אתה משלח את אחינו נרד כי משנה מלך מצרים מלך אדיר הוא ואם הלכנו בלתי אחינו ומתנו כולם כי המלך גבור הוא וחכם מאד אין כמוהו בכל הארץ, הלא אבימלך מלך פלשתים גדול מכל מלכי הארץ לא יהיה לו אבימלך כאחד משריו שלו לא ראית אבי היכלו וכסאו ועבדיו העומדים לפניו ויפיו ותארו ובגדי מלכותו ועטרת זהב וההוד והדר אשר נתן לו אלהים והחכמה והתבונה והדעת וקולו הנעים בדברו אלינו לא ידענו מי הודיעהו את שמותינו ואת כל אשר קרה לנו וישאל גם עליך העוד אביכם חי השלום לו, וכל מלכי מצרים על פיו יצאו ויבואו ואין שואל בפרעה אדוניו, לא ראית את פחדו ואימתו על כל מצרים, וגם אנחנו בצאתו מלפניו ויחר אפנו מאד על כל דבריו אשר נתן אותנו למרגלים ונאמר לעשות למצרים כיתר ערי האמרי ויהי בבואנו עוד לפניו ונפלה אימתו עלינו יחד ואין איש יכול לדבר אליו דבר קטן או גדול כו', ויקומו ויקחו את בנימין ויצו יעקב את בניו השמרו בו בדרך ואל תתפרדו ממנו ויפרוש כפיו ויתפלל כו' גם כל נשי בני יעקב וילדיהם כו', ויכתוב יעקב ספר אל מלך מצרים מאת עבדך יעקב בן יצחק בן אברהם העברי נשיא אלהים אל המלך האדיר והחכם צפנת פענח מלך מצרים שלום, ידוע יהיה לאדונינו המלך מצרים כי חזק עלינו הרעב וסבבוני בני ואני זקן מאד וכבדו עיני מזוקן ומבכי בכל יום תמיד על בני יוסף אשר נאבד ואצוה את בני שלא יבואו יחד בשערי העיר גם להתהלך במצרים לבקש את בני יוסף אולי ימצאוהו ויעשו כן, ותתנם למרגלים הלא שמענו עליך אשר פתרת חלום פרעה כו' ואיך לא תדע בחכמתך את בני אם מרגלים הם אם לא, ועתה שלחתי את בנימן בני אחלה פניך שתשים עיניך עליו עד השיבותו אלי בשלום עם אחיו והלא ידעת אם לא שמעת את אשר עשה אלהינו לפרעה ולאבימלך בקחתו שרה אמי ואשר עשה אברהם אבינו לה' מלכי עילם שהמית כלם במתי מעט אנשים שהיו אתו, ואשר עשו שמעון ולוי בני לח' ערי האמורי בעבור דינה אחותם, ואף בעבור בנימן אחיהם התנחמו בו על יוסף אחיו, מה יעשו עליו בראותם כי תגביה יד אחד העם עליהם בעבורו הלא ידעת מלך מצרים כי גבורת אלהינו אתנו וגם שומע אלהינו תפלתנו תמיד ולא יעזבנו כל הימים, חי ה' כי בהגיד בני אלי מעשיך לו קראתי אל ה' עליך אז אבדת עם אנשיך טרם בא בנימן בני לפניך אך אמרתי כי שמעון בני בביתך אולי טובה תעשה לו ע"כ לא עשיתי לך הדבר הזה, ועתה הנה בנימן בני בא אליך עם בני השמר לך בו ושים עיניך עליו וישים אלהים את עיניו עליך בכל מלכותך, ועתה הנה הגדתי לך את אשר עם לבבי כו', ושלחתם עם אחיהם לשלום, ויתן יעקב הספר אל בניו ביד יהודה לתתה למלך מצרים כו', ונתן מזמרת הארץ כו', וילכו ויבואו מצרימה ויעמדו לפני יוסף ויתן להם שלום כו', ויוציא אליהם את שמעון, ויאמר שמעון כי בצאתכם מהעיר הוציא אותי ויעש אתי טובה בביתו, ויקח יהודה את בנימן בידו ויבאו לפני יוסף וישתחוו ויתנו המנחה ליוסף וישבו לפניו ויאמר השלום לכם ולבניכם ואביכם הזקן ויאמרו שלום, ויתן יהודה הספר אשר שלח יעקב ליוסף, ויקרא ויכיר מכתב אביו ויבקש לבכות ולא יכול להתאפק וילך החדרה ויבך בכי גדול ויצא וישא עיניו וירא את בנימן ויאמר הזה אחיכם אשר אמרתם, ויגש בנימן לפני יוסף ויתן יוסף ידו על ראשו ויאמר לו אלהים יחנך בני, ויבקש לבכות שנית ויבא החדרה ויבך וירחץ פניו ויתאפק ויצא ויאמר שימו לחם, ויהי ביד יוסף גביע אשר ישתה בו והוא מכסף רצוף באבני שוהם ובדולח ויך בגביע לעיני אחיו ויאמר ידעתי בגביע זה כי ראובן הבכור ושמעון ולוי יהודה יששכר זבולן בני אם אחת שבו כאשר יולדתם, וישב גם את האחרים כתולדותם ויאמר ידעתי כי אחיכם הקטן הזה אין לו אח ואני כמוהו אין לי אח ישב נא אתי לאכול וישב בנימן על הכסא ויתמהו על ככה (עיין מ"ש הבחיי פ' מקץ מזה) ויתן להם יוסף מתנות, ויוסף ויתן לבנימן מנה אחת ויראו מנשה ואפרים מעשי אביהם ויתנו גם הם מנותיהם וגם אסנת נתנה לו מנה אחת ויהי לבנימן ה' מנות, ויוציא להם יוסף יין לשתות ולא אבו לשתות ויאמר מיום שנאבד יוסף אחינו לא שתינו יין ולא אכלנו אוכל טוב, וישבע להם יוסף ויפצר בם מאד וישתו וישכרו עמו ביום ההוא, כתב סוף ס' ג"נ נח נשכר ונתגלה באהלו נתקן ביוסף שלא שתה יין עד שראה אחיו וישכרו עמו, ומה שקלקל בענין ויפוזו זרועי ידיו נתגלגל אח"כ בפנחס שקנא על הברית במעשה זמרי, ועיין חס"ל מעין ה' נהר כ"ה, חלק מנשמת אדה"ר נמשך אח"כ ביוסף לכן יופי של אדה"ר בא ליוסף מאותו זיהרא עילאה, ויוסף זכה לאותה נשמה באותו הלילה שנגמר שעבודו כדי לעלות למלוכה ולזה למד ע' לשון לפי שזכה לאותה נשמה של מט"ט (ע"ל חנוך) והממונה על ע' אומות, ר' ישמעאל בן אלישע כה"ג היה נשמת יוסף (ע"ש), ממרא איהו יוסף (ע"ל ב"א כ"ג), חנוך ואליעזר נתגלגלו ביוסף ומשיח, (ל"ש וג"ר, עי"ר בראשית דכ"ח ב' וס"פ לך לך, יהושע גלגול יוסף (עב"א תפ"ח):

275

רע״וויאמר יוסף לבנימן היש לך בנים ויאמר יש לעבדך עשרה בנים ואלה שמותם בלע בכר כו', ואקרא שמותם על אחי אשר לא ראיתיו, ויצו יוסף להביא לפניו משטר הכוכבים אשר בו יודע יוסף כל העתיד, ויאמר לבנימן שמעתי כי העבדים יודעים בכל חכמה התוכל לדעת מאומה בזה, ויאמר בנימן גם עבדך יודע בכל חכמה כאשר הורני אבי, ויאמר יוסף הבט בזה הכלי והבן איפה הוא אחיך יוסף במצרים אשר אמרתם למצרים ירד, וירא בנימן בכלי ההוא את משטר כוכבי שמים ויתחכם ויבט בו לדעת איפה אחיו ויחלק בנימן את כל ארץ מצדים לד' חלקים וימצא את יוסף אחיו כי הוא היושב לפניו על הכסא ויתמה בנימן מאד, ויאמר יוסף מה ראית ועל מה תתמה ויאמר רואה אני בזה כי יוסף אחי יושב פה על הכסא, ויאמר אליו יוסף אני הוא יוסף אחיך, אך לא תגלה הדבר אל אחיך הנני שולח אותך עמם וילכו וצויתי להשיב אתכם העירה ולקחתיך מאתם והיה אם יתנו את נפשם וילחמו עליך אז אדע כי נחמו על אשר עשו לי ונודעתי אליהם ואם יעזבוך ולקחתי אותך וישבת אתי ונלחמתי אותם וילכו להם ולא אודע אליהם. בעת ההיא צוה יוסף את פקידיו למלאות כליהם כו', ולשום הגביע בשק בנימן כו', ויקרעו שמלותם וישובו העירה ויכו את בנימן בדרך הלוך והכות עד בואו העירה, ויעמרו לפני יוסף, ויחר אף יהודה ויאמר לא השיבני האיש הזה כ"א להחריב את מצרים היום, ויבואו ביתה יוסף והוא יושב על כסאו וכל גבוריו לפניו ויאמר אליהם מה המעשה אשר עשיתם לקחת גביע הכסף, אך ידעתי כי בעבור לדעת בו איפה אחיכם יוסף בכל הארץ לקחתם הגביע אשר לי, ויאמר יהודה מה נאמר כו', ויקם יוסף ויחזק בבנימן ויקחהו מאת אחיו בחזקה ויבא הביתה וינעול הדלת בפניהם. ויצו יוסף לאשר על ביתו כה תאמר לכו לשלום אל אביכם הנה לקחתי את האיש אשר נמצא גביעי בידו, ויהי כראות יהודה מעשה יוסף אתם ויגש אליו יהודה וישבור את הדלת ויבא עם אחיו לפני יוסף כו', שמע נא המלך דברי ושלח אחינו פן תאבד נפשך וכל נפש מצרים הלא ידעת אשר עשו ב' אחי שמעון ולוי לשכם עבור דינה אחותם ואף מה יעשו בעבור בנימן ואני בכחי גדול וחזק משניהם הלא שמעת אשר עשה אלהינו אשר בחר בנו לפרעה כו', ויען יוסף למה הרחבת פיך ותתפאר חי פרעה לו צויתי כל גבורי מצרים תטבע ברוקם, ויאמר יהודה הלא לך ולאנשיך לירא מפני חי ה' כ"א שלפתי חרבי הרגתי היום את כל מצרים ואחל ממך ואכלה בפרעה, ויען יוסף הלא אם הוצאת חרבך אשיב אותו על צוארך וצואר כל אחיך, ויאמר יהודה אם אפתח את פי בלעתיך ותכחד מן הארץ, ויען יוסף יש אתי כח וגבורה לסתום פיך באבן גדולה עד כי לא תוכל דבר, ויאמר יהודה עד אלהים בינינו כי לא בקשנו מלחמותיך מאז ועד עתה, אך תנה אחינו והלכנו, ויאמר יוסף חי פרעה כ"א יבואו כל מלכי כנען יחד לא תקחו אותו מידי עתה לכו לכם אל אביכם ואחיכם יהיה לי עבד כי גנב את בית המלך ויאמר יהודה מה לך ולשם מלך הלא המלך יוציא מביתו אל כל הארץ כסף וזהב הרבה מאד אם במתן אם באבדה ואתה עודך מדבר על גביעך אשר נתת אותו באמתחת אחינו ותאמר כי גנב אותו מאתך חלילה לבנימן אחינו ולזרע אברהם מעשות דבר זה למלך ושר או לכל אדם, ועתה דום מדבר זה פן ישמעו דבריך כל הארץ לאמר על כסף מעט נלחם מלך מצרים עם אנשים ויתגולל עליהם ויקח את אחיהם לעבד, ויען יוסף קחו לכם הגביע ולכו מעלי ועזבו אחיכם כי משפט הגנב להיות עבד, ויאמר יהודה למה לא תבוש בדבריך לעזוב אחינו ולקחת גביעך הלא אם תתן לנו כגביעך אלף פעמים לא נעזוב אחינו על כסף הנמצא ביד כל האדם ולא נמות עליו, ויען יוסף למה עזבתם אחיכם ותמכרו אותו בכ' כסף עד היום הזה ולמה לא תעשו כן לאחיכם זה, ויאמר יהודה עד אלהים כו' כנ"ל, ויען יוסף האסף תאספו כל מלכי כנען כו' כנ"ל, ויאמר יהודה מה נאמר לאבינו בראותו כי אין אחינו, ויען יוסף תאמרו לו הלך החבל אחר הדלי, ויאמר יהודה הלא מלך אתה למה תדבר כדברים האלה לשפוט משפט שקר אוי למלך אשר יהיה כמותך, ויען יוסף אין משפט שקר כאשר דברתם בעבור אחיכם יוסף כי חיה רעה אכלתהו ואתם מכרתם אותו בב' כסף למדינים, ויאמר יהודה הנה אש שכם בערה בלבי עתה אשרוף אתכם ואת כל ארצכם באש, ויען יוסף הלא אש תמר כלתך אשר הרגה בניך מכבה אש שכם, ויאמר יהודה חי ה' כ"א הסירותי מבשרי שער א' מלאתי בדמה כל מצרים, ויען יוסף כן משפטכם לעשות ותטבלו כתונת אחיכם בדם בעבור תאמרו לאביכם חיה רעה אכלתהו, ויחר אף יהודה מאד וחמתו בערה בו ותהי לפניו אבן אחת משקלה כת' שקל ויקח האבן בידו אחת ויזדקנה השמימה ויקחנה בידו השניה השמאלית ויתן אותה אח"כ תחת רגליו וישב עליה בחמת כחו ותהי האבן לעפר, וירא יוסף ויירא מאד אך צוה את מנשה בנו ויעש גם הוא באבן אחרת כמעשה יהודה, ויאמר יהודה לאחיו אין האיש הזה מצרי כ"א ממשפחת אבינו הוא בעשותו דבר זה, ויאמר יוסף למה תתפארו הלא גם אנחנו גבורים, ויאמר יהודה שלח את אחינו ואל תחריב ארצך היום הזה, ויען יוסף לבו ואמרתם אל אביכם חיה רעה אכלתהו כאשר אמרתם על יוסף, ויאמר יהודה לנפתלי מהר לך וספור שוקי כל מצרים והגד לי. ויאמר שמעון אלך אני ההרה ונשאתי אבן אחת גדולה ואשים על כל מצרים והמתי את כל אשר בה, ויוסף שמע והם לא ידעו כי יוסף יודע לדבר עברית, ויירא יוסף מאד פן יחריבו את מצרים ויצו את מנשה לך והזעק את כל מצרים והגבורים בכל כלי זיין ונפתלי קל ברגליו וילך ויספור כל שוקי מצרים וימצא י"ב ויגד ליהודה ויאמר יהודה אל אחיו מהרו ושימו חרב על ידך ונכה כולם, ויאמר יהודה הנני אחריב ג' שווקים בכחי ואתם תחריבו איש שוק אחד, ויהי הם מדברים ויבואו אנשי מצרים ת"ק איש רוכבי רכב ועשרת אלפים רגלי ות' איש אשר יוכלו להלחם בלא חרב וחנית כ"א בידיהם, ויבאו ברעש גדול ובצעקות ויסובבו את בני יעקב ויבהילום ותבקע האדמה מקול צעקתם ויוסף עשה זה להפחיד את בני יעקב להחרישם מעליו, וייראו בני יעקב מאד לנפשם, וירא יהודה מקצת אחיו נבהלים ויאמר להם למה תיראו וחסד אלהינו אתנו, וימהר וישלוף חרבו ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאד ויך בחרבו וידלג על הארץ ויוסף עוד לזעוק על כל האנשים ויפול פחד יהודה ואחיו על כל הגבורים וינוסו ויפלו איש על רעהו וימותו מהם הרבה בנפלם ויברחו וירדפם יהודה ואחיו עד בית פרעה, וישב יהודה לפני יוסף וינהום עליו כאריה ויצעק עליו צעקה גדולה ומרה מאד ותשמע הצעקה למרחוק עד יושבי סוכות ותרעש כל מצרים וכל חומות מצרים וארץ גושן נפלו מרעש הארץ גם פרעה נפל מעל כסאו על פניו ארצה וכל נשי מצרים וגושן ההרות הפילו ילדיהן ממעיהן, וישלח פרעה לאמר מה הדבר הזה ויגידו לו הדברים מראש עד סוף ויבהל פרעה ויחרד מאד ותוסף לו יראה על יראה וישלח אל יוסף הלהחריב את כל מצרים הבאת העברים מה לך בעבד הגנב שלחהו וילך עם אחיו למה נאבד ברעתם ואם לא תחפוץ לעשות זה עזוב מעליך כל חמודותי ולך עמהם אל ארצם, ראה מה עשו בצעקתם ואף אם ילחמו בחרב יחריבו את יתר הארץ עתה בחר לך אשר תחפוץ אם אני או העברים ואם מצרים או ארץ העברים, ויהודה ואחיו עודם נצבים לפני יוסף בחמה ובחרון אף וינהמו בני יעקב על יוסף כנהמת ים וגליו ויירא יוסף מאד מפני אחיו ומפני פרעה ויבקש יוסף עלילה להודע לאחיו פן יחריבו מצרים ויצו את מנשה וישם ידו על כתפו של יהודה וחמת יהודה שככה, ויאמר אל אחיו אל יאמר איש כי מעשה נער מצרי זה כ"א מעשה בית אבי, וירא יוסף כי חמת יהודה שככה, ויגש לדבר ליהודה לשון רכה תגיד לי למה תלחם אתה על הנער מכל אחיך, ויען כי אנכי ערבתי את הנער מעם אבי לאמר אם לא אביאנו אליו וחטאתי לו כל הימים עתה אמצא חן בעיניך ושלחתו ללכת עם אחינו והנני אנכי יושב תחתיו לשרתך כו', שלח נא אותי אל מלך קשה אשר מרד בך אף אם לו רכב רב ועם עצום והרגתי כולם ואביא ראש מלכם לפניך כו', ויאמר יוסף אמת אתכם כי יש לעבדים גבורה וה' חפץ בכם אך בזאת אשלח אחיכם אם תביאו לפני את אחיו מאמו אשר אמרתם כי ירד מצרים ולקחתיו תחתיו יען כי לא ערב אותו אחר מכם אל אביכם ושלחתי את אחיו אשר ערבתם, ויחר אף יהודה וזלגו דמעות עיניו דם מכעס ויאמר אל אחיו מה זה מבקש להמית נפשו ומצרים היום, ויען שמעון את יוסף הלא אמרנו לך בתחלה כי לא ידענו מקום לכתו ואם מת או חי הוא למה ידבר אדוני כדברים האלה, וירא יוסף את פני יהודה כי החל אפו לחרות, ויאמר הלא אמרתם כי אחיכם מת והנה אם קראתיו היום ובא לפניכם התתנהו לי תחת אביו, ויחל יוסף לדבר ולקרוא יוסף יוסף בוא היום לפני והראה אל אחיך ושב לפניהם ויביטו איש כה וכה לראות מאין יבא יוסף אחיהם, ויאמר יוסף למה תראו כה וכה אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה ועתה אל יחר בעיניכם כי למחיה שלחני ה' לפניכם, ויבהלו אחיו ויבהל יהודה ממנו מאד מאד, ובנימן בשמעו דברי יוסף והוא היה לפניהם בבית פנימה וירץ אל יוסף ויחבקהו ויפול על צואריו ויבכו ויפלו גם אחיו ויחבקוהו ויבכו בכי גדול עם יוסף, ונשמע בית פרעה כי אחי יוסף הם וייטב בעיניו כי ירא אותם פן יחריבו את מצרים, וישלח פרעה כל החיילים וגדודים לשמוח עם יוסף באחיו ולאמר להביא את כל אשר להם ולהושיבם במיטב הארץ, ויצו יוסף לאשר על ביתו להביא מתנות ובגדי מלכות ויחלקם לאחיו ויתן לכ"א חליפות בגדים בגדי זהב וק' כסף ולבנימן ה' חליפות וש' כסף וילבישם ויביאם לפני פרעה, וירא פרעה כי כלם גבורים ויפ"ת וישמח בהם מאד ויצאו מעמו כו', ויתן להם יוסף י"א מרכבות מאת פרעה ומרכבתו אשר רכב עליה ביום מלכו על מצרים להביא את אביו וישלח לכל ילדי אחיו בגדים כמספרם וק' כסף לכל אחד וכן לנשי אחיו בגדי נשי המלך וקטרת ותמרוקיהן ויתן לכל אחד מאחיו י' אנשים ללכת עמו לשרתו ולשאת בניהם לבא מצרימה, וע"י בנימן שלח י' בגדים לי' בניו ונ' כסף וי' מרכבות מאת פני פרעה (ועיין בחיי פ' ויגש וישלח את אחיו וילכו גם בנימן חזר עמם לארץ כנען א"כ למה היו עצמות יהודה מגולגלין במדבר הא קיים התנאי ע"ש), ולאביו י' חמורים וי' אתונות מטוב מצרים ולדינה אחותו בגדי זהב וכסף וקטורת מור ואהלים ותמרוקי נשים גם לנשי בנימן, ויתן לכלם ולנשיהם אבני שוהם ובדולח ברקת פטדה וסגולת מצרים וילך יוסף אתם עד גבול מצרים כו', ויצום בבואכם ארץ כנען אל תבואו פתאום לפני אבי בדבר הזה כו', ויהי בקרבם אל בתיהם והנה סרח בת אשר יוצאת לקראתם, והנערה חכמה ויודעת לנגן בכנור ויתנו לה כנור לאמר בוא נא לפני אבינו וישבת לפניו והך בכנור יוסף דודי חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים, ותוסף ותנגן כדברים אלה וישמע יעקב דבריה ויערב לו ותבא השמחה בלבו מנועם דבריה ותהי עליו רוח אלהים, וידע כי כל דבריה נכונים, ויברך יעקב את סרח בדברה בתי אל ימשול מות בך עד עולם כי החיית את רוחי אך דבר נא עוד לפני כאשר דברת כי שמחתני בדבריך, ותוסף ותנגן כדברים האלה כו', עודנו מדבר עמה והנה בניו באים בסוסים ומרכבות ובגדי מלכות ועבדים רצים לפניהם, וילך יעקב לקראתם ויאמר המבשר יוסף אחינו חי והוא מושל בארץ מצרים, ויתנו לכל אחר כאשר שלח להם יוסף וילבשו כלם כאשר שלח להם וישם יעקב את המצנפת בראשו אשר שלח לו וישמעו כל יושבי כנען ויבאו וישמחו את יעקב ויעש להם משתה ג' ימים וישמחו כל מלכי כנען וגדולי הארץ, ויהי אח"כ ויאמר יעקב אלך ואראה את בני במצרים ואשובה ארץ כנען כי לא אוכל לעזוב ארץ מולדתי. והנה דבר ה' אליו רד מצרימה עם כל ביתך ושב שם ואל תירא מיוסף כי עודנו מחזיק בתומתו, וישמח יעקב מאד על בנו כו', ויאסור יוסף מרכבתו ויזעק כל גבוריו ושרי מצרים ויעבר קול כל אשר איננו יוצא לקראת אביו יומת, ויהי ממחרת ויצא יוסף בחיל עצום מלובשים בבגדי בוץ וארגמן וכלי זהב וכסף ובכלי מלחמתם ובכלי זמר ותופים ומחולות ומור ואהלות מפוזרים בכל הדרך ותרעש הארץ מקולם. וכל נשי מצרים עלו על גגי מצרים והחומות לקראת יעקב ושוחקים בתופים ומחולות, ובראש יוסף כתר המלכות אשר לפרעה כי שלחו לו פרעה ללבשו בעת לכתו לקראת אביו, ויהי כאשר קרב יוסף אל אביו כחמשים אמה וירד מעל המרכבה וילך ברגליו לקראת אביו וכן כל שרי מצרים וגדוליהם הלכו ברגליהם כו', ויאמר יעקב אל יהודה מי זה האיש במחנה המצרים הדור בבגדי המלוכה וכתר מלכות אשר ירד ממרכבתו וילך לקראתנו, ויען יהודה ויאמר הוא בנך יוסף המלך וישמח יעקב בראותו כבוד בנו ויקרב יוסף לפני אביו וישתחו לאביו וישתחוו גם כל מחנה יוסף אל יעקב ארצה, ויעקב רץ וימהר אל יוסף בנו ויפול על צוארו וישקהו ויבך עמו ויחבק גם יוסף את אביו וישקהו ויבכו. ויבכו עמו כל אנשי מצרים וכל בני יעקב ונשיהם ועבדיהם בכו עם יוסף מאד, ואח"כ שבו מצרים ויושיבם יוסף בארץ גושן כו' ויקח מאחיו ראובן ויששכר וזבולן ובנימן ויעמידם לפני פרעה כו' ויצאו מאתו ואח"כ הביא את אביו לפני פרעה כו' (סה"י):

276

רע״זיעקב ובניו ירדו למצרים והיה יעקב בן ק"ל שנה (הוא ב"א רל"ח) שנה ה' לשמיטה (ובס' בית ישראל ג"א רל"ח ע"ס כי הוא עצמו כתב ד"ד סע"ג ב"א רל"ח) ולוי היה בן מ"ג שנה (צ"ד. וע"ל ב"א קצ"ה):

277

רע״חיוכבד בת לוי נולדה בין החומות כשירדו למצרים (ב"ב ק"כ) והולידה את משה בת ק"ל (ע"ל ב"א שס"ח), איוב י"א בירידתן למצרים נולד (ע"ל ב"א תמ"ח), חצרון נולד ח' לפרץ (ע"ל ב"א רכ"ח), והיה בן ב' שנים ופרץ בן י', וכמדומה שכן צ"ל במ"י ר"פ שמות:

278

רע״טחמול נולד ט' לפרץ (הוא ב"א רל"ט) (ע"ל ב"א רכ"ח) וימת ער ואונן ויהיו בני יהודה פרץ וגו' (פנחס כ"ו), אפשר כי חצרון וחמול היו גלגול נשמות ער ואונן לכן אמר ויהיו בני פרץ שהיה להם הוי"ה שנתלבשו נשמותיהן בחצרון וחמול (דובב שפתי ישנים דנ"ו א'). ויהיו שהם הם היו כמ"ש הבחיי, איתא במ"י ר"פ שמות איש וביתו באו מלמד שלא ירד יעקב למצרים עד ח' לפרץ וחצרון זה בן שנה וזה בן ב' שנים וזווג להם נשים איש וביתו באו עכ"ל, וראיתי בס' מים חיים שני פ' שמות בשם אביו ז"ל איש וביתו גי' פרץ חצרון ונשאר י"א וזהו רמז ח' לפרץ כלומר שהיה בן ח' שנים כשלקח אשה ונשאר שלש שנים לז"א זה בן שנה וזה בן ב' שנים כי שני חצרון היו כמבואר בפ' ויגש, ר"ל חצרון אחד היה בן שנה ואחד היה בן ב' שנים והי מנייהו מפקת לכן די שרמז באיש וביתו פרץ וחצרון אחד וממילא נרמזו שניהם. וא"ת מנ"ל שפרץ היה בן ח' דילמא חצרון אחד בן ח' ולפרץ ב' שנים, י"ל דאחז"ל דורות ראשונים היו מולידין לח' שנים וחצרון אחד היה בן פרץ ממילא מוכח שלחצרון היה באותו פעם ח' שנים עכ"ל, ובז"ר כתב שפרץ היה בן ח' וחצרון ב' וחמול בן שנה, והק' הא איתא במ"י פ' וישב סי' קמ"ה שפרץ היה בן שבע כשנשא אשה ושנה עד שנולד חצרון וב' עד שנולד חמול א"כ היה פרץ בן תשע שנים, י"ל דמ"ש שנה לחצרון לאו דוקא דלא בעינן רק תשעה חדשים והיו שנים מקוטעות א"כ היה פרץ בן ח' שלמות לכך אמר עד ח' לפרץ עד ועד בכלל. ובגליון שם שהיה כתוב שמונה ר"ל מונה וכתב ח', אבל לפי מ"י הנ"ל מוכח שזה אינו, יאיר ומכיר ונבח בני מנשה בן יוסף נולדו בחיי יעקב ומתו אחר משה (שה"ק י"א), ויתן יוסף לאביו ולאחיו מטוב ארץ מצרים גם בגד ושמלה ויעקב אכל תמיד עם יוסף בשלחנו לא סרו יעקב ובניו משלחן יוסף יום ולילה מלבד אשר יאכלו בני יעקב בבתיהם, וילקט יוסף כל הכסף וזהב בשבע שני הרעב כשתים וששים ככרי זהב וכסף גם אבני שוהם ובדולח הרבה מאד ויטמון אותם לד' חלקים אחד במדבר אצל ים סוף ואחד על נהר פדת והג' והד' טמן במדבר נגד מדבר פרס ומדי. ויקח מן הנשאר זהב וכסף ויתן לאחיו ולבית אביו ולנשי בית אביו, ואת המותר הביא בית פרעה כעשרים ככר זהב וכסף וישימהו פרעה באוצר (סה"י):

279

ר״פותכלינה כל ימי הרעב (הוא ב"א רמ"ג) ואח"כ זרעו וקצרו ומצאו כמשפט שנה בשנה, ויוסף ישב במצרים לבטח ותהי כל הארץ תחת עצתו, ואביו ואחיו ישבו בארץ גשן, ואפרים ומנשה בני יוסף ישבו תמיד בבית יעקב עם ילידי בני יעקב ללמוד דרכי ה' ותורתו (סה"י):

280

רפ״אויחי יעקב בארץ מצרים י"ז שנה (הוא ב"א רנ"ה) וכאשר הלה וישלח ליוסף ויבא יוסף ממצרים ויברך יעקב לכלם כו', ויאמר אל יהודה ידעתי כי גביר לאחיך אתה ומלך עליהם ובניך ימלכו על בניהם עד עולם אך למד בניך קשת וכל כלי מלחמה למען ילחמו מלחמות אחיהם בכל אויביו, וצוה שלא ישא גויתי אחר מבניכם כ"א אתם, יהודה יששכר זבולן ישאו מטתי מקדמה מזרחה, ראובן שמעון גד מתימנה, אפרים מנשה בנימן ימה, דן אשר נפתלי צפונה, לוי לא ישא כי הוא ובניו ישאו ארון ברית ה' עם ישראל במחנה, גם יוסף בני לא ישא כי כמלך כן כבודו אך אפרים ומנשה יהיו תחתי, ואתם בני כבדו איש את אחיו ואת קרובו וצוו את בניכם לעבוד את ה' כו', ואתה יוסף בני שא נא לפשע אחיך כו', ואל תעזוב אחיך מפני מצרים ואל תעצב פניהם כי הנה ביד אלהים נתתים ובידך לשמרם כל ימיך מפני המצרים כו', כי ידעתי כי צרות רבות ורעות ימצאו אתכם באחרית הימים בארץ הזאת לבניכם ולבני בניכם אך עבדו את ה' ויושיע אתכם מכל צרה וצוקה ויקים לכם מושיע מבניכם ויוציאכם וישיב אתכם אל ארץ אבותיכם לרשתה ויכל לצוות כו' וימת, כתב בחיי פ' ויגש לא נתודע ליעקב כל ימי חייו שהשבטים מכרו את יוסף:

281

רפ״בעמרם (לדעת חז"ל) ראה את יעקב א"כ נולד עכ"פ קודם ב"א רנ"ה (ע"ל ב"א רס"א) וחי קל"ז א"כ מת קודם ב"א שצ"ב:

282

רפ״גיעקב מת ב"א רנ"ה י"ז לירידתו למצרים נ"ו לחיי יוסף וס' ללוי (ובשה"ק די"א ודס"ד ב' כתב נ"ה ללוי. וז"א כי לוי היה בן מ"ג בירידתן למצרים (ע"ל ב"א קצ"ה) וי"ז היה במצרים הרי ס'):

283

רפ״דויקומו בניו ויקרעו שמלותם וישימו שקים במתניהם ויזרקו עפר על ראשיהם גם אסנת אשת יוסף לבשה שק וכל נשי מצרים עמה וכל מצרים בכו ימים רבים כו', ויצו פרעה ויעבירו קול במצרים כל אשר איננו עולה את יוסף ואחיו ארצה כנען לקבור את יעקב יומת, והמטה היתה מזהב טהור ואבני שוהם ובדולח במסגרת מסביב, ומכסה המטה מעשה אורג זהב וקשור בפתילים וביניהם קרסים מאבני שוהם ובדולח, וישם יוסף על ראש יעקב עטרת זהב גדולה ושרביט הזהב בידו כו', וילכו כל גבורי מצרים ויוסף ויתר יושבי מצרים מלובשים שריונים ועדיי המלחמה, והמקוננים הולכים רחוק נגד המטה הלוך ובכה וקונן, ויתר העם הולכין אחרי המטה ויוסף וביתו קרוב למטה יחפים ובוכים ויתר עבדי יוסף וגבוריו סביבו איש עדיו עליו חגורים כלי מלחמתם, וחמשים מעבדיו הולכים לפני המטה ויפזרו בכל הדרך מור ואהלות וכל בושם ונושאי המטה הולכין על הבושם ויעשו כן בכל יום עד הגיעם ארץ כנען, וישמעו כל מלכי כנען ל"א מלכים ויבואו עם כל אנשיהם לספור ולבכות את יעקב וישימו כתריהם על המטה ועשו מספד גדול כי ידעו גבורות יעקב ובניו, וישמע עשו בהר שעיר אשר ישב שם ויבא עם בניו ואנשיו עם רב מאד ויספדו את יעקב אחיו, ויקומו עוד כל מצרים וכנען ויספרו מספר גדול עם עשו על יעקב במקום ההוא, ויקח יוסף ואחיו את יעקב ממקום ההוא ויבואו קרית ארבע אל המערה לקבור את יעקב ויעמוד עשו ובניו ואנשיו לשטן לאמר לא יקבר בה כי לנו ולאבינו הוא, ויחר אף יוסף ואחיו ויאמר הלא קנה אותה יעקב אבי ממך בעושר רב אחר מות יצחק זה כ"ה שנים גם כל ארץ כנען קנה מאתך, ויען עשו שקר וכזב תדבר כי לא מכרתי ולא קנה יעקב אחי ממני מארץ הזאת מאומה למען הכחיש את יוסף כי ידע עשו שלא היה יוסף במכירת עשו את כל אשר לו בארץ כנען ליעקב, ויאמר יוסף הלא ספר המקנה במצרים אתנו, ויען עשו לכו והביאו לי, ויקרא יוסף לנפתלי אחיו ויאמר מהרה חושה ורץ מצרים והביאו ספר המקנה וספרים הראשונים אשר כתב בהם דברי הבכורה כו', וימהר נפתלי וירץ והוא קל ברגליו מאד מכל הצבאים וירא עשו כי רץ נפתלי ויוסף להשטין על המערה ויקם למלחמה, (ובחיי כ' ויחי צפו בן אליפז עשה מלחמה עם יוסף ואחיו בעלותם לקבור יעקב) וילחמו עמו כל בני יעקב ומצרים וינגפו בני עשו ונהרגו מהם ארבעים איש, וחושים בן דן היה רחוק ממקום המלחמה כמאה אמה כי ישב עם ילידי בני יעקב לשמור מטת יעקב וחושים היה אלם מדבר וחרש משמוע אך הבין את קול האדם הומה וישאר מדוע לא קברתם את המת ומה היא המהומה ויענוהו ויאמרו לו את דברי עשו אשר מנעו מלקבור את יעקב, וירץ תוך המלחמה ויך את עשו בחרב ויכרות ראשו ממנו וילך למרחוק ויפול עשו בתוך אנשי המלחמה, ויגברו בני יעקב ויקברו את יעקב בחזקה במערה בכבוד גדול ויעשו אבל שבעת ימים, ובני עשו ראו, וכ"ה בסוטה (די"ג) דחושים הרג את עשו בקבורת יעקב א"כ חי עשו קמ"ז שנים, והתוס' גיטין (נ"ה ב') כתבו בירושלמי (פ"א דכתובות ופ"ה דגיטין) אי' יהודה הרגו ושמא לא מת באותה הכאה עד שעמד עליו יהודה והרגו עכ"ל. משמע דיהודה הרגו בקבורת יעקב, אכן בירושלמי לא אמר שהרגו בקבורת יעקב ואולי ס"ל לירושלמי כמ"ש במ"י ס"פ ויחי סי' קס"ב בשם מ' שח"ט תהלים סי' ח' שיהודה הרגו בקבורת יצחק א"כ חי עשו רק ק"כ שנה כי נולד ס' ליצחק ויצחק חי ק"פ שנים, חושים הוא שמשון שהיה בו ניצוץ עשו ע"כ הרגו לעשו (ע"ל ב"א תתי"א):

284

רפ״הוירא יושב הארץ הכנעני, בפ' זה נעלם ח' כי יעקב נקבר יום א' דסוכות ונעלם דין אבלות עד אחר החג (ציוני ויחי):

285

רפ״וקבורת האבות בזוהר שלח עשי"א בב' שורות

286

רפ״זאדם חוה שרה אברהם

287

רפ״חיצחק רבקה לאה יעקב

288

רפ״טובס' שלמה המלך נמצא בדרך אחרת.

289

ר״צאדם חוה שרה אברהם

290

רצ״ארבקה יצחק יעקב לאה

291

רצ״בויהי אח"כ ויערכו בני עשו מלחמה את בני יעקב ותהי המלחמה חזקה ויהרגו מבני עשו פ' איש ומבני יעקב לא מת אחד. ותגבר יד יוסף וילכוד את צפו בן אליפז בן עשו ואת חמשים מאנשיו ויאסור כלם בכבלי ברזל ויתנם ביד עבדיו להביאם מצרימה וייראו כל אנשי בית עשו ויקחו גוית עשו ויביאוה הר שעיר ויקברו אותה אך ראשו לא הביאו כי נקבר במקום המלחמה בחברון, וירדפו בני יעקב אחריהם עד גבול שעיר אך לא המיתו מהם איש כי חמלו על גוית עשו אשר נשאו עמהם, וישובו בני יעקב ויבואו עד חברון וינוהו שם יום ההוא ומחרתו מהמלחמה, ויהי ביום השלישי ויאספו כל בני שעיר החורי וכל בני קדם עם כחול הים וירדו למצרים להלחם עם יוסף להציל אחיהם, ויצא לקראתם יוסף ואחיו גבורי מצרים וילחמו בם בארץ רעמסס ויהרגו מהם כשש מאות איש כל גבורי שעיר החורי לא נותר מהם כ"א מתי מספר, גם מבני עמו ומבני קדם הרגו הרבה וינוסו אליפז ובני קדם לפני יוסף וירדפו יוסף ואחיו אחריהם ויהרגו בהם בסוכות שלשים איש, וישובו יוסף ואחיו וגבורי מצרים בשמחה וטוב לב, וצפו בן אליפז ואנשיו עודם במצרים עבדים לבני יעקב ויוסף להם מכאוב על מכאוביהם, ויהי בשוב בני עשו ובני שעיר אל ארצם ויאמרו בני שעיר אל בני עשו בגללכם היתה המכה בנו לא נותר איש גבור ויודע מלחמה ועתה צאו מארצנו ארץ כנען לארץ מגורי אבותיכם למה יירשו בניכם את בנינו באחרית הימים, ולא אבו בני עשו לשמוע, ויאמרו בני שעיר להלחם בם, וישלחו בני עשו בסתר אל אנגיאס מלך אפריקה היא דנהבה לאמר שלח לנו אנשים מאנשיך כי נועצו בני שעיר להלחם בנו להוריש אותנו מן הארץ, ואנגיאס היה אוהב לבני עשו וישלח ת"ק איש רגלי גבורי החיל ות"ת רוכבי סוסים, ובני שעיר שלחו אל בני קדם ואל מדין לאמר בואו אלינו ועזרונו והורשנו את בני עשו מן הארץ וננקמה נקמת אחיכם ואחינו אשר מתו בעבורם במלחמות בני יעקב אחיהם. ויבואו בני קדם ת"ת איש שולף חרב, וילחמו בני עשו את בני שעיר במדבר פארן ויהרגו בני שעיר מבני עשו ד' איש מאנשי אנגיאס, וביום השני ויוסיפו בני עשו לבא למלחמה את בני שעיר ותכבד עוד המלחמה על בני עשו ויראו בני עשו כי חזקו מהם בני שעיר ויסובו וישובו מבני עשו אנשים (איש אל רעהו) ויעזרו את בני שעיר אויביהם ויפלו עוד מבני עשו נ"ח איש מאנשי אנגיאס, ויהי ביום השלישי וישמעו בני עשו כי שבו מאליהם אחיהם להלחם בם ויתאבלו ויוסיפו בני עשו וישלחו אל אנגיאס שלח לנו עוד אנשים אחרים וישלח עוד כת"ר איש גבורי החיל, ויהי לעשרה ימים ויערכו בני עשו מלחמה את בני שעיר ויתחזקו בני עשו ויהרגו מבני שעיר כאלפים איש, וימותו כל גבורי שעיר ולא נשאר כ"א בניהם הקטנים אשר נשארו בעירם, וכל מדין ובני קדם נסו מהמלחמה ויעזבו את בני שעיר וירדפו בני עשו אחר כל בני קדם עד ארצם ויהרגו בני עשו מהן ר"ן איש ומבני עשו נפלו שלשים איש, אך מאת אחיהם היתה הרעה אליהם לשוב אליהם לעזור את בני שעיר. וישמעו בני עשו עוד את רעות אחיהם ויתאבלו, ויהי אחר המלחמה וישובו ויבואו בני עשו שעירה אל מקומותם ויהרגו הנשארים בארץ מבני שעיר גם נשיהם וטפם הרגו לא החיו בהם נשמה אך החיו חמשים נערים לעבדים ונערות קטנות לקחו לנשים, ויקחו בני עשו כל בקרם וצאנם ורכושם וישבו בני עשו בשעיר ויירשו את ארצם עד היום הזה, ויחלקו בני עשו את הארץ לחמשה בני עשו, ויתיעצו בני עשו להמליך עליהם מלך וישבעו כל בני עשו אשר לא ימלוך עליהם מאחיהם עד עולם כ"א איש נכרי, מפני הרעה אשר עשו להם אחיהם בהלחמם את בני שעיר:

292

רצ״גויהי שם איש אחד מאנשי אנגיאס מלך דנהבה בלע בן בעור שמו והאיש גבור חיל מאד ויפ"ת וטוב רואי וחכם בכל חכמה ובעל שכל ועצה ואין איש כמוהו וימשחו אותו וימליכוהו בני עשו ויאמרו יחי המלך (ונראה כי ב"א רנ"ח נמלך, דהא ב"א רפ"ח נמלך יובב). ויפרשו השמלה ויתנו לו איש נזם זהב וכסף וטבעת ואיש צמיד ואיש קשיטה ויעשרוהו מאד בכסף וזהב ושוהם ובדולח ויעשו לו כסא מלכות וישימו כתר בראשו, ואנשי אנגיאס לקחו שכר מלחמתם מאת עשו וישובו לביתם וימלוך בלע שלשים שנה:

293

רצ״דעמרם נולד ב"א רס"א. (לפי מ"ש שה"ק י"א ב' וס"ז ב' שמת עמרם שלשים למשה ומשה נולד ב"א שס"ח א"כ שלשים למשה הוי שצ"ח ועמרם חי קל"ז כמפורש בפ' וארא (וביוחסין בסה"ד כתב שחי ק"ל כמו לוי זקנו ט"ס הוא), א"כ כשתחסר קל"ז מן שצ"ח א"כ נולד ב"א רס"א), אכן בב"ב (קכ"א ב') איתא ז' קפלו את העולם עמרם ראה את יעקב ואת אחיה, כתב הרשב"ם וראה את יעקב עכ"פ שעה אחת קודם מות יעקב א"כ נולד עמרם עכ"פ ב"א רנ"ה שנה שמת יעקב, ולדעת שה"ק דעמרם נולד ב"א רס"א א"כ היה עמרם בן ק"ז בלידת משה (וע"ל ב"א שצ"ב) וצ"ע:

294

רצ״הויהי בשנת ל"ב לרדת ישראל למצרים (הוא ב"א ר"ע לב"ע) ע"א לחיי יוסף, וימת פרעה מלך מצרים וימלוך מגרון בנו תחתיו בן מ"א שנה וארבעים שנה מלך ופרעה צוה את יוסף לפני מותו להיות למגרון בנו לאב ולהיות מגרון תחת יד יוסף ועצתו, וישמעו המצרים לדבר הזה להיות יוסף עליהם כי אהבו כל מצרים את יוסף כתמול שלשום כו', ויקראו המצרים שמו פרעה על שם אביו כי כן משפטם לקרוא למלכם שם פרעה, ויתן את משפטי הארץ וכל דברי המלוכה ביד יוסף כאשר צוהו אביו, ויהי יוסף למלך על מצרים וכל מצרים תחת ידו ותחת עצתו כי נטו כל מצרים אחרי יוסף אחר מות פרעה למלוך עליהם אך לא חפצו מהם אנשים, לאמר לא ימלוך עליהם איש נכרי ואולם על יוסף היה מלכות מצרים בימים ההם כו', וילחם יוסף עם כל אויביו מסביב ויכניעם וגם כל הארץ וכל פלשתים עד גבול כנען הכניע יוסף ויתנו לו מס מדי שנה בשנה, ופרעה ישב על כסא אביו אך תחת יד ועצת יוסף, גם לא היה מושל כ"א בארץ מצרים ויוסף מלך על כל הארץ בעת ההיא ממצרים ועד הנהר הגדול פרת. ויוסף ה' ליוסף חכמה והוד והדר ואהבה בלב מצרים וכל הארץ וימלוך על כל הארץ ארבעים שנה. וכל ארץ פלשתים וכנען וצידון ועבר הירדן מביאים ליוסף מנחות כל ימיו ומס מדי שנה בשנה וישב על כסאו לבטח, גם אחיו ישבו בטח בארץ גושן כל ימי יוסף ויפרו וירבו (סה"י). יוסף היה ארבעים שנה משנה לפרעה וארבעים שנה היה מלך לעצמו הה"ד ויקם מלך חדש (פר"א פי"א):

295

רצ״וויהי מקץ ימים רבים ושנים בשבת בני עשו בארצם לבטח עם בלע מלכם ופרו ורבו. ויתיעצו ללכת להלחם עם בני יעקב וכל מצרים ולהציל את צפו בן אליפז אחיהם ואנשיו שהם במצרים עבדים ליוסף, ויעשו שלום עם בני קדם ויבואו כל בני קדם וגם מאנשי אנגיאס מלך דנהבה גם מבני ישמעאל אלף איש ויהנו על רעמסס, ויצא יוסף ואחיו וכל גבורי מצרים כת"ר איש ולחמו אתם בשנה החמישית (צ"ל החמשים) לרדת בני יעקב מצרימה היא שנת השלשים למלוך בלע על בני עשו בשעיר (הוא ב"א רפ"ח לב"ע) וינגפו לפני בני יעקב ויפלו מהם כמאתים (אלף) איש, ויפול גם בלע בן בעור מלכם במלחמה. וינוסו וירדוף יוסף ואחיו ומצרים אחריהם מהלך יום ויכו מהם כשלש מאות איש ומיוסף ואחיו לא נפל איש אך מהמצרים נפלו י"ב איש, ויהי בשוב יוסף מצרים ויצו לאסור את צפו ואנשיו בנחושתים ויוסיפו להם יגון על יגונם. ויראו בני עשו כי מת מלכם וימהרו ויקחו איש מאנשי בני קדם יובב בן זרח וימליכוהו עליהם:

296

רצ״זיובב בן זרח מארץ בצרה מלך תחת בלע וימלוך באדום על כל בני עשו עשר שנים, ולא יספו בני עשו ללכת להלחם עם בני יעקב אך היתה שנאה ואיבה חזקה ביניהם:

297

רצ״חמקץ עשר שנים (הוא ב"א רצ"ח) וימת יובב וימליכו את חושם מארץ תימן וימלוך תחת יובב עשרים שנה, ויחי יוסף במצרים צ"ג שנה וימלוך על כל מצרים שמונים שנה:

298

רצ״טוימת יוסף שנת ע"א לרדת ישראל מצרימה (הוא ב"א ש"ט) (ובשה"ק ס"ט א' כתב משנברא העולם עד שמת יוסף אלפים ושתי שנים ט"ס) יוסף מת במנחה בשבת (זוהר פ' תרומה) וישימו את יוסף בארון מלא בשמים וכל מעשה רוקח ויקברוהו על שפת היאור הוא שיחור. ויחלו כל מצרים למשול בבני ישראל:

299

ש׳ויהי לתקופת השנה ע"ב לרדת ישראל למצרים (הוא ב"א ש"י) ויברח צפו בן אליפז בן עשו ממצרים עם אנשיו ויבואו אפריקה היא דנהבה אל אנגיאס מלך אפריקה. וישם את צפו לשר צבא וימצא חן בעיניו ועיני עמו, ויסת את אנגיאס ללכת להלחם עם מצרים ובני יעקב ולא שמע לו כי ידע גבורת בני יעקב וכן הסיתו תמיד ולא אבה. בימים ההם היה בארץ כתים בעיר פצימנא איש ושמו עוצו ויהי לבני כתים לאלוה תעתועים, וימת ולא היה לו כ"א בת אחת ושמה יאניה לא נראה כיפיה וחכמתה בכל הארץ, ורצה מלך אפריקה אנגיאס לקחת אותה לאשה, וכן תורגוס מלך ביבניטו רצה לקחת אותה, ותהי מלחמה עצומה ביניהם ותגבר יד אנגיאס ולקחה לאשה (עש"ב), בעת ההיא ויצו פרעה מלך מצרים לעשות לו היכל חזק במצרים ויצו גם על בני יעקב לעזור את מצרים בבנין ויעשו לו בנין יפה ונאה ויחדש מלכותו:

300

ש״אזבולון בן יעקב מת בשנה ההיא שנת שבעים לרדת ישראל מצרימה (נראה דט"ס יש כאן דשבעים לרדתן הוא ב"א ש"ח א"כ מת קודם יוסף וחז"ל אמרו כי יוסף מת קודם לכל אחיו ומת ע"א לרדתן וההכרח כי ט"ס דה"ל להקדים למיתת יוסף וצ"ל ע"ב או ע"ג או ע"ד לרדתן) וימת זבולון בן קי"ד שנה ויושם בארון ויותן ביד בניו (עיין לידתו ב"א קצ"ז וצ"ע). נקברו עצמותיו בצידון (ע"ל ב"א תקי"ד):

301

ש״בשמעון מת ע"ה שנה לרדתן למצרים (הוא ב"א שי"ג) בן ק"ב שנה נקבר בעיר מנדא (ע"ל ב"א תקי"ד):

302

ש״גיהודה לי"א מת ב"א שי"ד (ע"ל ב"א קצ"ה):

303

ש״דוצפו בן אליפז עוד מסית יום יום את אנגיאס להלחם את בני יעקב ולא אבה. ויהי מימים וישמע אנגיאס ויאסוף עם רב כחול הים ללכת מצרים להלחם, והיה שם נער מעבדי אנגיאס בן ט"ו שנה בלעם בן בעור שמו חכם מאד ומבין בחכמת הקסם. ויאמר לו אנגיאס קסמה נא מי יגבר במלחמה. ויצו בלעם ויביאו לו דונג ויעש ממנו תמונת רכב ופרשים תבנית חיל אנגיאס וחיל מצרים וישימם במים המחוכמים אשר היו אתו על ככה ויאחוז בידו כפות תמרים ויתחכם ויקסום בהם על המים ויראו אליו במים תמונות צלמי אנגיאס נופלים לפני תמונות צלמי מצרים ובני יעקב, ויגד לאנגיאס וישב לעירו, ויהי כראות צפו בן אליפז כי לא יצא אנגיאס על מצרים ויברח וילך כתימה, ויקבלוהו אנשי כתים בכבוד גדול וישכרו אותו להלחם מלחמותיהם ויתעשר צפו מאד, וגדודי מלך אפריקה עודם פושטים בארץ כתים לשלול שלל ולבוז בז, ויאספו בני כתים וילכו אל הר קפטיצאה מפני גדוד אנגיאס, ויהי היום ויאבד לצפו פר בן בקר וילך לבקשו וישמע געיתו סביבות ההר ההוא וירא והנה בתחתית ההר מערה גדולה ואבן גדולה בפתח המערה ויפוצץ צפו את האבן ויבא אל המערה וירא חיה גדולה אוכלת השור מחציה ולמעלה דמות איש ומחציה ולמטה דמות חיה ויהרוג אותה בחרבו, וישמעו יושבי כתים וישמחו מאד שהרג החיה אשר כלה בהמתם ויועדו כלם לעשות לו יום אחד בשנה יום מועד ויקראו שם היום צפו על שמו וינסכו לו נסכים מדי שנה וכו'. ויהי לתקופת השנה ויצאו גדודי אפריקה ויבואו ארץ כתים לשלול שלל וילחם צפו עמם וינוסו, וימליכו בני בתים את צפו וילך לכבוש את בני תובל ואיי הים ויכבשם ויחדשו מלכותו ויבנו לו היכל ויעשו לו כסא וימלוך על כל ארץ כתים ועל כל ארץ איטליא חמשים שנה (סה"י), ובדרשות רש"מ (י"ז א) אחר מיתת יוסף ברח לקנפניא ומלך על כתיים ברומי ולבסוף מלך על ארץ יון איטליא והוא היה מלך ראשון ברומי ובנה היכל ראשון ברומי:

304

ש״הראובן מת ע"ט שנה לרדת ישראל למצרים (הוא ב"א שי"ז) בן קכ"ה שנה:

305

ש״ודן מת שנת פ' לרדתן למצרים (הוא ב"א שי"ח) בן קכ"ד שנים. נקברו עצמותיו באשתאל (עב"א תקי"ד). בשנה ההיא מת חושם מלך אדום וימלוך תחתיו הדד בן בדד ל"ה שנים:

306

ש״זיששכר מת פ"א לרדתן (הוא ב"א שי"ט) בן קכ"ב שנה. נקברו עצמותיו בצידון (ע"ל ב"א תקי"ד):

307

ש״חאשר מת פ"ב שנים לרדתן למצרים (הוא ב"א ש"כ) בן קכ"ג. נקברו עצמותיו בקדש (ע"ל ב"א תקי"ד):

308

ש״טגד מת פ"ג לרדתן למצרים (הוא ב"א שכ"א), בן קכ"ה שנים. נקבר בעבר לירדן בדומי (ע"ל ב"א תקי"ד):

309

ש״יויהי בשנת פ"ד לרדתן למצרים (הוא ב"א שכ"ב) היא שנת החמשים (צ"ל החמישית) למלכות הדד בן בדד ויקבוץ הדד כל בני עשו כת' אלף איש וילך להלחם את מואב, וישלחו מואב אל מדין לעזור אותם ויערכו מלחמה בשדה מואב ויפלו מבני מואב ומדין חללים רבים באלפים איש, ויראו בני מואב כי חזקה עליהם המלחמה וירפו ידיהם ויתנו עורף ויעזבו את בני מדין להלחם, ובני מדין לא ידעו מחשבת מואב וילחמו את הדד ויפלו כל מדין ויהרגום לא השאיר בהם שריד כל הבאים לעזור את מואב, וישם הדד את כל מואב למס עובד ויהיו תחת ידו וישב הדד אל ארצו. ויהי לתקופת השנה כשמוע יתר בני מדין אשר בארץ כי נפלו כל אחיהם בעבור מואב כי נתנו מואב עורף במלחמה ועזבו את מדין, ויתיעצו ה' נשיאי מדין וישלחו אל כל אחיהם כל בני קדם ויבואו כל בני קטורה לעזור את מדין להלחם את מואב וייראו בני מואב מאד, וישלחו ארץ אדום אל הדד בן בדד בוא אלינו ועזרנו, ויצא הדד עם כל חילו ויך את כל מדין ובני קדם וינוסו הנשארים וירדוף הדד אחריהם עד ארצם ויפלו חללים וישב הדד לארצו, ומיום ההוא והלאה שנאו בני מדין את בני מואב שנאה גדולה ועצומה והיה המוצא חברו והרגו:

310

שי״איהודה מת פ"ו לרדתן מצרים (הוא ב"א שכ"ד) בן קי"ט שנים ויחנטו אותו וישימוהו בארון ויותן ביד בניו (סה"י) וע"ל ב"א קצ"ה, נקבר בעיר בביא נגד בית לחם (ע"ל ב"א תקי"ד):

311

שי״בנפתלי מת פ"ט לרדתן למצרים (הוא ב"א שכ"ז) בן קל"ב שנים. עצמותיו קבורים בקדש (עב"א תקי"ד):

312

שי״גויהי בשנת צ"א לרדתן למצרים (הוא ב"א שכ"ט) שנת י"ג למלוך צפו על כני כתים באו בני אפריקה על בני כתים לשלול שלל אשר לא באו זה י"ג שנה ויך צפו בהם מכה רבה:

313

שי״דלוי מת שנת צ"ג לרדתן למצרים (הוא ב"א של"א) (ע"ל ב"א קצ"ה בלדתו) ובצ"ד כתב לוי מת ב"א של"ב קט"ז שנים קודם שיצאו ממצרים א"כ היה במצרים צ"ד שנה (ובשה"ק די"א א' כתב ל"ד ט"ס), בת"י פ' וארא (ו' י"ז) לוי ראה את אהרן ומשה, ז"א כי אהרן נולד ב"א שס"ה וצ"ע, א"כ מת קודם לידת אהרן ל"ג שנים, אח"כ מצאתי שגם בפי' ת"י הניח זה בצ"ע, נקבר בעיר מנדא (ע"ל ב"א תקי"ד). לוי מת אחר כל השבטים וכל זמן שאחד מן השבטים היה חי לא היה שעבוד, א"כ לא היה שעבוד יותר מקי"ו שנים ולא פחות מן פ"ז מן שס"ב עד תמ"ח (ס"ע פ"ג), כאשר ראו כל מצרים כי מתו כל בני יעקב אחי יוסף ויקחו מידם כל הכרמים והשדות אשר נתן להם יוסף וכל הבתים הטובים ואת כל חלב הארץ וידעו לבניהם עד אשר קצו בנ"י בחיים מפני מצרים:

314

שי״הויהי לימים רבים שנת ק"ב לרדת ישראל מצרים (הוא ב"א ש"מ) וימת פרעה מלך מצרים וימלוך מלול בנו תחתיו, וכל הדור ההוא וגבורי מצרים אשר ידעו את יוסף מתו בימים ההם, בן כ"ו שנים מלול במלכו וצ"ד שנים מלך ויקראו שמו פרעה כמשפטם, כתב הבחיי ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף נראה כי מלך זה נולד בזמן שהיה יוסף בבית האסורים, וז"ש יום הולדת את פרעה (בראשית מ') כלומר יום שנולד בו פרעה כי קרא המלך שם בנו כשמו, והיינו כמ"ד ויקם מלך חדש ממש ע"ש, וז"ש אשר לא ידע את יוסף כי לא ידעו ולא הכירו כלל כי הוא בן המלך הראשון הזקן עכ"ל, וק"ל מ"ש כי לא ידע את יוסף שלא הכירו שהרי אף שנולד מלך החדש כשהיה יוסף בבית האסורים מ"מ היה יוסף שליט במצרים פ' שנה ואיך לא הכירו, אך דבריו נסתרו ממ"ש ס' הישר דמלך זה שעמד אחר מיתת יוסף היה בן כ"ו שנה ולפ"ד הבחיי שיום הולדת את פרעה הוא שנולד מלך חדש זה, שמלך אחר מיתת יוסף יהיה במלכו בן פ' שנים, כי יוסף היה בעמדו לפני פרעה ביציאתו מבית האסורים בן ל' כמפורש בפסוק ויוסף מת בן ק"י שנה הרי מיום יציאתו מבית האסורים ביום לידת מלך חדש עד שמלך אחר מיתת יוסף היו פ' שנים וק"ל, והתחילו מיום ההוא למרר את חיי בנ"י ולענותם בכל עבודה קשה. בעת ההיא יצאו גדודי אנגיאס מלך אפריקה לפשוט בארץ כתים כפעם בפעם לשלול שלל ויך צפו אותם לפי חרב לא השאיר שריד ולא שב אחד מהם אל אדוניו אפריקה. וישלח אנגיאס אל לוקש אחיו ויבא עם כל חילו חיל גדול מאד וישלח גם צפו אל ארץ אדום להדד בן בדד מלך אדום ואל בני עשו שיבואו ויעזרו לו, והשיבו כי לא נוכל להלחם את אנגיאס כי ברית שלום בינינו מימי בלע בן בעור הראשון, ואנגיאס ולוקש אחיו ערכו חילם כשמונה מאות אלף איש, וצפו בן אליפז יצא לקראתם בפחד ורעדה כשלשת אלפים איש ויאמרו בני כתים אל צפו התחנן נא בעדנו אל אלהי אבותיך אולי יצילנו מכף אנגיאס וחילו כי שמענו כי אלהים גדול הוא והוא יציל כל הבוטחים עליו, ויבקש צפו את ה' ויאמר ה' אלהי אברהם ויצחק היום יודע כי אתה אלהים אמת וכל אלהי הגוים הבל ותהו זכר נא היום בריתך את אברהם אבינו אשר ספרו לנו אבותינו ועשה חסד עמי היום בעבור אברהם ויצחק אבותינו והושעת אותי ואת בני כתים מיד מלך אפריקה, וישמע ה' בקול צפו וידרש אליו בעבור אברהם ויצחק ויצל ה' את צפו ובני כתים ויתן ה' כל אנשי אנגיאס ולוקש אחיו ביד בני כתים ויפול מהם עד ערב כארבע מאות אלף איש, וירא אנגיאס כי מתו כל אנשיו ויכתוב לאפריקה שכל הנמצא באפריקה יבוא אלי מבן עשר שנים ומעלה ואשר לא יבא יומת ואת כל אשר לו ואת כל ביתו יקח המלך, ויבאו כשלש מאות אלף איש מנער בן י' שנה ומעלה, ויהי מקץ י' ימים ויערוך אנגיאס עוד מלחמה עם צפו ובני כתים ויפל צפו מחיל אנגיאס ולוקש אחיו חללים רבים בארץ כאלפים איש ויפול גם סוסיפטר שר צבא אנגיאס וינוסו אנגיאס ולוקש אחיו וכל גדודיו, וירדוף צפו ובני כתים אחריהם ויכה מהם עוד בדרך ר"ך איש, ובלעם בן בעור היה בעת ההיא עם אנגיאס במלחמה ויברח ויבא כתימה ויקבלוהו צפו ובני כתים בכבוד גדול ויתן לו מתנות רבות, ומחיל צפו לא נפקד איש, וישמח צפו אך לא זכר צפו את ה' ולא ידע כי ה' עזר אותו במלחמה אך עודנו הולך בדרכי בתים ובני עשו לעבוד אלהים אחרים כו', ויתיעץ צפו עם בני כתים ללכת מצרים להלחם את בני יעקב ופרעה לנקום נקמת אחיו בני עשו אשר הכם יוסף ואחיו בקברת יעקב בחברון, וישלח צפו אל הדד בן בדד מלך אדום לבא עמו וכן שלח אל בני קדם ואל כל בני ישמעאל ויתקבצו כלם, ותהי כל המחנה כבד מאד כמהלך ג' ימים עם רב כחול הים ויחנו בבקעת פתרוס, ויתקבצו כל אנשי מצרים והערים בשלש מאות אלף איש ויקחו גם מבני ישראל אשר בגושן ק"ן איש ומצרים לא האמינו בישראל ללכת עמהם במחניהם יחד למלחמה כי אמרו פן יסגירונו בנ"י ביד בני עשו וישמעאל כי אחיהם הם, ויאמרו אל בנ"י התיצבו יחד במעמדכם והלכנו ונלחמנו בבני עשו וישמעאל והיה אם יחזקו ממנו המלכים ובאתם ועזרתם אותנו כו', ויאמר צפו אל בלעם קסמה נא מי יגבר במלחמה ויתחכם לדעת ולא נתכן הקסם ותשחת המלאכה ויוסף לעשות ולא נתכנה כי מה' היתה זאת למען יפול צפו ועמו ביד ישראל אשר בטחו באלהי אבותם במלחמתם כו', וילחמו המצרים עם המלכים ויפלו מהמצרים ק"פ איש ומאנשי המלכים נפלו שלשים איש וינוסו המצרים וירדפו בני עשו וישמעאל את המצרים הלוך והכות עד המקום אשר שם מחנה בנ"י, ויצעקו המצרים מהרו אלינו ועזרונו וירוצו בני ישראל ממקום מעמדם ק"ן איש הנ"ל אל מחנות המלכים ויצעקו בנ"י אל ה' להציל אותם וישמע ה' ויכו בנ"י מאנשי המלבים בארבעת אלפים איש. וכראות מצרים כי נלחמו בנ"י עם המלכים וכי המלחמה חזקה מאד ביניהם וייראו המצרים מאד ויברחו המצרים בהחבא איש איש ממערכות המלחמה ויעזבו את ישראל להלחם, ויתן ה' מהומה גדולה במחנות המלכים ויפול פחד בנ"י עליהם וינוסו וירדפו בנ"י אחריהם הלוך והכות עד גבול ארץ כוש ויהרגו עוד בהם כאלפים איש ומבני ישראל לא נפל אחד וידעו ישראל אשר עשו להם המצרים בברחם מהמלחמה ויעזבום להלחם, ויעשו גם הם בערמה כאשר שבו מהמלחמה ומצאו מהמצרים בדרך ויהרגום באמור להם למה תעזבונו במתי מעט להלחם במלכים האלה ותמלטו נפשכם. ויש אשר ימצאו אותו בני ישראל בדרך וידברו בנ"י איש אל רעהו הכו הכו כי ישמעאל הוא או אדומי או מבני כתים ועמדו עליו והרגוהו והם ידעו כי מצרי הוא, ויהרגו בנ"י מהמצרים בדרך שני מאות איש. ויראו אנשי מצרים את הרעה אשר עשו להם בנ"י וייראו מצרים מאד מפני בנ"י כי ראו גבורתם הגדולה וכי לא נפל מהם איש, וישובו בנ"י בשמחה גושנה ומצרים שבו איש למקומו, ויהי אחרי כן ויתקבצו יועצי פרעה וזקני מצרים וישתחוו למלך ויאמרו הנה עם בנ"י רב ועצום וידעת הרעה אשר עשו לנו בדרך בשובנו מהמלחמה וראית גבורתם החזקה וגבורה להם מאבותם כי מתי מעט עמדו נגד עם רב כחול הים ויכום לפי חרב ומהם לא נפל אחד, הבה לנו עצה מה לעשות להם להשמידם מעט מעט פן ירבו עלינו והיו לנו לשטן והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא עלינו בגבורתם עם שונאינו והשמידונו מהארץ ועלה ממנה, ויען המלך זאת העצה הנה פיתום ורעמסם ערים בלתי חוזק מהמלחמה לנו ולהם לבנות אותם ולחזקם ועתה לכו גם אתם ועשו בערמה והעבירו קול במצרים ובגושן ופתרוס המלך צוה לבנות פיתום ורעמסס מי בכם מכל מצרים ומבני ישראל לבנות ולתת שכרו יום יום והלכתם אתם ראשונים ועשיתם בערמה והיה כאשר תבנו ויבאו גם בנ"י לבנות עמכם ונתתם להם שכרם יום יום ימים אחדים והברחתם עצמכם מעליהם יום יום בהחבא וקמתם והייתם עליהם לנוגשים ולשוטרים ועזבתם אותם אח"כ לבנות בלתי שכר ואם ימאנו והתחזקתם עליהם לבנות בחזקה ומיגיעת הבנין והמלאכה ימעטו בנ"י כי תשביתו אותם מנשיהם, ויעשו כן ויעבירו קול במקומות הנ"ל אתם ראיתם אשר עשו לנו בני עשו וישמעאל אשר באו עלינו למלחמה ויאמרו להשמידנו ועתה צוה המלך לחזק הארץ לבנות ערי פיתום ורעמסס ולחזקם מהמלחמה בבואם עלינו, מי בכם מכל מצרים ובנ"י אשר יבואו לבנות אתנו ויותן לו שכרו יום יום מאת המלך כו', ויבואו מהמצרים וכל בנ"י לבנות עם עברי פרעה, אך כל בני לוי לא באו עם ישראל אחיהם לבנות כי ידעו בני לוי כי במרמה דברו המצרים אל ישראל הדברים האלה, ויבנו עבדי פרעה עם ישראל חודש ימים ויתנו שכרן, ויהי מקץ חודש ימים ויחלו כל עברי פרעה לברוח מעם בנ"י אחד אחד יום יום וישראל עודם עושין מלאכתם אך עודם לוקחים שכרן, ויהי מקץ ימים וארבעה חדשים ברחו כל המצרים מעל בנ"י וישארו בנ"י לבדם עושים במלאכה וישובו ויהיו עליהם לנוגשים ולשוטרים ומהם היו על בנ"י לשרי מסים לקחת מהם את כל אשר נתנו להם בשכרן, ויהי כאשר מאן איש ישראל לעשות במלאכה הכו אותם במכות נמרצות ויעשו מלאכה ההיא ימים ושנים רבות, אך כל בני לוי לא שמו המצרים פניהם אליהם אחרי אשר לא היו עם אחיהם מבראשונה, וימררו המצרים את חיי בנ"י בעבודה קשה כו', ויקראו בנ"י את מלול מלך מצרים מרור מלך מצרים כי בימיו מררו המצרים חייהם. כתב בס' נע"ח פ' נח כוונת פרעה מפיתום ורעמסס נגד עיר ומגדל, נמרוד אמר הבה נבנה עיר ופרעה אמר הבה נתחכמה נגד מושיען בכח השמות וכמו שנבלע המגדול שליש כן פיתום פי תהום בלעו וכמו שנפל שליש כן רעמסס ראשון ראשון מתרוסס (ע"ל ג"א שי"ט):

315

שי״וקהת מת ב"א שמ"ח (שה"ק וע"ל ב"א שס"ח שטעות הוא) בעת ההיא מת הדד בן בדד מלך אדום:

316

שי״זוימלוך תחתיו שמלה ממשרקה מארץ בני קדם י"ג למלכות מלול וקט"ו לרדת בנ"י מצרים (הוא ב"א שנ"ג) ומלך י"ח שנים על אדום, ויהי במלכו ויקבוץ חילו להלחם עם צפו בן אליפז ואת בני כתים, ומנעו אותו בני עשו לאמר כי אחיהם הוא ולא הלך, ופרעה שמע לאמר יעץ שמלה להלחם את בני כתים ואחר יבא להלחם את מצרים, ויכבידו העבודה על בנ"י ויאמר מהרו ועבדו וכלו מעשיכם וחזקתם הארץ פן יבואו בני עשו אחיכם עלינו למלחמה, אך כאשר יענו אותם כן ירבו (סה"י) . ג' שנה ושליש שנה עד שנולד משה היתה הגזרה כל הבן הילוד (פר"א פמ"ח):

317

שי״חמרים נולדה ב"א שס"א, פ"ז שנים קודם שיצאו ממצרים ומתה בת קכ"ז שנים (סע"ר פ"ג):

318

שי״טויהי בשנת קכ"ה לרדתן למצרים (הוא ב"א שס"ג) וילכו זקני מצרים וחכמיה לפני פרעה ויאמרו הנה עשינו כאשר יעצת לנו, ויהי מדי הכבדנו עליהם את העבודה כן ירבו ויפרצו, ועתה אדוני המלך עליך לתת עצה בחכמתך אשר יוכלו על ישראל לאבדם ולהמעיטם, ויען המלך הבה עצה ונדעה מה לעשות, ויען סריס אחר מיועצי המלך ושמו איוב מארם נהרים מארץ עוץ כו' (ע"ל ב"א שס"ח וב"א תמ"ח) אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי מצרים כל זכר היולד לעברים ישפך דמו וחדלו מעלינו רעות מלחמותיהם כו', וישלח פרעה ויקרא למילדות כו' (סה"י), בסוטה (י"א ב') דהמילדות שפרה ופועה היו יוכבד ובתה מרים, א"כ נראה דגדולה היתה מרים להיות מילדת בעת גזרת אם בן הוא והמתן, ובסה"י כתב שהיתה גזרת אם בן קכ"ה לרדתן מצרים, ועמרם לקח את יוכבד קכ"ו לרדתן ותלד את מרים (ועיין מ"י יהושע (סי' ב' רמז ט') שפרה ופועה היו גיורות):

319

ש״כאיש היה בארץ מצרים מזרע לוי ושמו עמרם בן קהת בן לוי בן ישראל וילך ויקח אשה את יוכבד (אשר ילדה אותה ללוי (פ' פנחס כ"ו) ואיתא במ"ב אשת לוי היתה נקראת אותה) בת לוי אחות אביו והיא בת קכ"ו שנים (הוא ב"א שס"ד כי נולדה רל"ח כשירדו למצרים), ותהר האשה ותלד בת ותקרא שמה מרים כי בימים ההם מררו המצרים את חיי בנ"י, ותהר עוד ותלד בן ותקרא שמו אהרן כי בימי הורתה החל פרעה לשפוך דמי זכורי בנ"י (סה"י):

320

שכ״אאהרן גדול ממשה ג' שנים (כמפורש בפ' וארא), ומשה בן פ' שנה בעמדו לפני פרעה ואהרן בן פ"ג שנה א"כ נולד ב"א שס"ה, ובמ' שאהרן התנבא במצרים פ' שנה א"כ התחיל להתנבאות כשהיה בן ג' שנים כי מלידתו עד שיצאו ממצרים פ"ג שנה. אהרן גלגול הרן שמת ע"פ אביו גם נדב ואביהוא מתו ע"פ אהרן אביהם (חס"ל מעין ה' נהר כ"ה), אהרן גלגול הרן שהיה גלגול אדה"ר וחור ג"כ גלגול אדה"ר ואדה"ר בא בנחור וכן עתה באהרן וחור (נע"ח), ונתגלגל בעזרא (ע"ל ג"א ש"ע), נתגלגל בעלי (ע"ל ב"א תת"ל), נפשו נתגלגל בשמואל (ע"ל ב"א תתע"א), בימים ההם מת צפו בן אליפז בן עשו מלך כתים נ' למלכותו ויקבד בעיר נבנא. ותחתיו מלך יאניני (ס"א יאנוש) מגבורי בני כתים נ' שנה, אחר מות צפו ויברח בלעם בן בעור מארץ כתים ויבא אל פרעה למצרים ויקבלהו בכבוד גדול כי שמע חכמתו ויתן לו מתנות ויגדלהו וישימהו ליועץ:

321

שכ״בויהי בשנת ק"ל לרדת ישראל מצרימה (הוא ב"א שס"ח) ופרעה חולם והנה איש זקן עומד נגדו ובידו מאזנים (מובא במ"י פ' שמות סי' קס"ד וקצת ט"ס שם עיין סה"י) ויאמר פרעה אל חכמיו פתרו נא לי ויען בלעם בן בעור כו' קרא ב' יועציך תחלה ונראה מה עצתם, ויקרא המלך את רעואל המדיני ואת איוב כו', ויען רעואל אם על המלך טוב כו' ויאמר לאיוב כו' ויאמר בלעם כו', עיין באריכות במ"י שם סי' קס"ח ויש ט"ס, ועיין סה"י לתקן ובמ"י סקס"ד הנ"ל מה שיעץ סריס אחד (הוא איוב ע"ל ב"א שס"ג) שהוא קכ"ה לירידתן היה אחר חלום הנ"ל, ולסה"י היתה עצת איוב שנת קכ"ה וחלום הנ"ל ק"ל. ועצת בלעם היה כל הבן הילוד להשליכו ליאור כו', ויפרדו מקצת העם מנשיהם וקצתם דבקו בהנה, ותצאן השדה ללדת שמה ותעזבנה הילדים שם והקב"ה שלח מלאך לרחצו ולסוכו ולשום בידו ב' אבנים מאחד יונק חלב ומאחד דבש ושערות ראשם מגדל עד הארכובות למען יתכסו בהן ויצו לתבל ארצו ותקבלם בתוכה עד עת גדולם ואח"כ פתחה הארץ את פיה ותקיא אותם ויציצו מארץ וישובו איש לבית אביו, ויראו המצרים דבר זה וילכו לחרוש הארץ ולא יכלו להזיקם כו', ויהי במוצאם את הילד לקחו אותו מחיק אמו וישליכוהו היאורה, ויהי בעת ההיא ותהי רוח אלהים על מרים בת עמרם אחות אהרן נתנבא הנה בן יולד מאבי ואמי והוא יושיע את ישראל מיד מצרים (כתב יוחסין מאמר ה' זמן ג' כי עמרם חלם לו שיהיה לו בן שיושיע את ישראל), ויהי כשמוע עמרם וילך ויקח אשתו יוכבד בשנה ג' לגרושיה (והיתה בת ק"ל כמשאחז"ל וכ"ה בתרגום יונתן), יוכבד היתה גלגול חוה ואולי גם עמרם גלגול אדה"ר כמו אדה"ר פירש מחוה ק"ל שנה ואח"כ נולד שת וכן יוכבד הולידה את משה בת ק"ל כי משה הוא שת (חס"ל מעין ה' נהר כ"ה), לכן מת בעטיו של נחש (ס' כוונות בהשמטות נע"ח פ' שמות. יוכבד ומרים סוד לאה רחל), ותהר ולמקצה ז' חדשים (ובת"י בסוף שיתא ירחי ילדה) לעת הורתה ותלד בן וימלא הבית אור גדול באור השמש, ותצפנו ג' חדשים ותשימהו בסוף על שפת היאר, וישלח אלהים שרב וחום בארץ מצרים ויבער בבשר אדם וירדו כל מצרים לרחוץ ותרד גם בתיה בת פרעה כו', (ובפר"א שהיתה מנוגעת בנגעים קשים ולא היתה יכולה לרחוץ בחמין וירדה לרחוץ ביאור וראתה הנער בוכה ושלחה ידה והחזיקה בו ונתרפאה אמרה הנער הזה צדיק הוא וכל המקיים נפש אחת כאלו קיים עולם מלא לפיכך זכתה לחיי עוה"ב עכ"ל), ונתנה לכל נשי מצרים להניקו ולא אבה לינק בו', ונתנה ליוכבד שכרה ב' כסף ליום להניקו, בתיה בת פרעה גלגול חוה ולפי שחוה היתה יציר כפו ית"ש נקראת בת י"ה לכן חמלה על בנה משה שהוא הבל (ג"נ סוף הספר):

322

שכ״גמשה נולד ב"א שס"ח יום ד' ז' אדר שלש שעות מהיום (יוחסין בסה"ד) וי"א כ"ז ניסן (שה"ק די"א ב') ובמ' מגילה פ"ז שנולד באחד באדר ומת אחד באדר (ע"ל ב"א תפ"ח), ועיין ב"ח באו"ח סרצ"ו שנולד שבת בין השמשות (עיין דרושים שלי פ' וילך דבר פלא), י"א לו' חדשים ויום א' נולד (רש"י שמות ב' ג') אר"ח ב"פ שהושלך ליאור כ"א ניסן ותצפנו שלשה ירחים כי ז' באדר נולד ואותה שנה היתה מעוברת והיה נטמן כ"ג מאדר ראשון ואדר שני עד כ"א ניסן, וראב"ח אמר ו' בסיון נשלך ליאור (סוטה די"ב ב' וברבה ר"פ שמות) וצ"ע להך דאמר דאותה שנה מעוברת היתה, כי קכ"ד מחזורים קטנים עולין ב"א שנ"ו וי"ב שנים למ"ק קכ"ה עולה ב"א שס"ח ולעולם י"ב למ"ק אין השנה מעוברת. ועיין בקונטרס מיוחד מ"ש ליישב זה, וא"כ י"ל דר"א נמי מודה דמעוברת היתה ולדידיה נולד באדר שני דהשתא איכא מז' באדר עד ו' סיון ג"ח שלמים עכ"ל יפ"ת, כתב שה"ק י"א ב' משה נולד אחר מיתת לוי ל"ז שנה (וכ"כ יוחסין בסה"ד אזיל לשיטתו שלוי מת של"א). והיה ב"א שס"ה עכ"ל, ט"ס וצ"ל ל"ו שנה והיה ב"א שס"ח כי לוי מת של"ב ול"ו הוא שס"ח. ויהי מקץ שנתים ימים ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ותקרא שמו משה ועמרם קרא שמו חבר כו', וקהת אבי עמרם אביו קרא שמו אביגדור כי בעבורו גדר אלהים את פרץ בנ"י ולא יספו להשליך זכוריהם במים (עיין מ"י שמות סי' קס"ו ומ"ש שם איזה השמטה) והנה מזה מוכח שהיה קהת חי כשנולד משה שהרי קרא שמו אביגדור, ואפשר שהיה חי אחר לידת משה שנה או ב' כנראה מלשון סה"י שכתב ויהי מקץ שנתים ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה ותקרא שמו משה ועמרם קראו כו' וקהת קראו כו', א"כ אם היה חי ב"א שס"ח או שס"ט או ש"ע וימי חייו היו קל"ג א"כ אם תחסר מן שס"ח קל"ג היה לידתו ב"א רל"ה, א"כ טעה בעל שה"ק שכתב די"א רע"ב קהת חי קל"ג ומת מאה שנים קודם יציאתן ממצרים א"כ לדעתו מת ב"א שמ"ח כי ב"א תמ"ח יצאו א"כ מאה שנה קודם יציאתן הוא שמ"ח וחי קל"ג א"כ ע"כ נולד רט"ו, הרי הראיתיך שהיה חי בלידת משה שהיה ב"א שס"ח, ויותר תמוה מ"ש בתרגום יונתן וארא ו' י"ח קהת ראה את פנחס בן אלעזר בן אהרן, דהא ע"כ לא היה חי אחר לידת אהרן יותר מג' או ד' או ה' שנים דוק ותשכח, דאל"כ לא היה נולד קודם רדתן למצרים ואיך היה רואה את פנחס בן בנו של אהרן, ומ"ש בפי' על תרגום יונתן ליישב תמיה זו דקהת מת עשר שנים אחר לידת אהרן ויכול להיות שדורות הראשונים היו מולידין לשנים מועטות, גם זה שקר שהרי אהרן נולד ב"א שס"ה א"כ עשר שנים אחר לידתו הוא ב"א שע"ה ואחר שחי קל"ג תצטרך לומר שנולד ב"א רמ"ב, וזה שקר שהרי מפורש בפ' ויגש ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה וגו' ובני לוי גרשון קהת ומררי וידוע דירדו למצרים ב"א רל"ח א"כ ע"כ לא חי אחר לידת אהרן רק חמש שנים. בתיה קראה את משה בלשון מצרי תמור ואחרים קראו מוניום וי"א מוש ר"ל בלשון מצרי מים (שה"ק דצ"ה ב'). י' שמות היו לו (עיין מ"י שמות שם וי"ר דקס"ה ג'):

323

שכ״דקהת מת שס"ח שס"ט או ש"ע א"כ אחר דחי קל"ג טלד רל"ה או רל"ו דלא כדעת שה"ק אשר הבאתי לעיל שנולד רט"ו ומת שמ"ח, כתב שה"ק ד"י סע"א ז"ל, בספרי רבקה קהת לוי עמרם מתו בני קל"ז ע"כ, השמטת סופר יש וצ"ל רבקה קהת מתו בני קל"ג לוי עמרם בני קל"ז כאשר מפורש בפ' וארא:

324

שכ״הוימת מלך אדום בימים ההם י"ח למלכותו (הוא ב"א שע"א), וישלחו בני עשו פתורה אשר על הנהר ויקחו משם בחור אחד יפה עינים וטוב רואי ושמו שאול וימליכוהו תחת שמלה וימלוך על בני עשו בארץ אדום ארבעים שנה, ופרעה ראה בי לא נהיתה עצתו אשר יעץ בלעם אך הם פרים ורבים ויצו פרעה איש אל יגרע מעבודתו והאיש אשר יגרע בחומר או לבנים ונתן בנו הקטן תחתיהם כו' וכן עשו ולקחו מעם אשתו בנה הקטן ושמו אותו בבנין אשר חסרה לאביו:

325

שכ״וויהי בשנה השלישית ללדת משה (הוא ב"א שע"א) ופרעה יושב לאכול ואלפרענית המלכה יושבת מימינו ובתיה משמאלו והנער משה יושב בחיקה ובלעם בן בעור ושני בניו וכל שרי המלוכה לפניו, ויושט הנער את ידו ויקח העטרה מראש המלך וישם אותה בראשו וכו' (עיין מ"י שמות סי' קס"ו כל הענין אך יש השמטה קצת וצ"ל) מילדי העברים אשר רוח אלהים כו', ויביאו את השהם ואת הגחלת ויבקש הילד לשלוח ידו אל השוהם ויקח המלאך את ידו וישם אל הגחלת כו', ונעשה כבד פה וכבד לשון, ויחדלו המלך והשרים להמיתו כו', ויהי משה בבית פרעה הולך וגדול וה' עמו ובגדיו היו ארגמן ויכבדוהו כל בית פרעה וייראו מפניו, ויצא ויבא יום יום ארצה גושן אשר שם אחיו כל בנ"י וישאל אותם על מה העבודה הזאת ויגידו לו הקורות אותם והחוקים אשר שם עליהם פרעה קודם לדתו ואשר יעץ עליהם בלעם בן בעור ואשר יעץ גם עליו בנטלו העטרה מראש המלך כו', ויחר למשה ויבקש להמית את בלעם ויארוב לו יום יום ויוגד זה לבלעם ויירא מאד ויברח עם בניו אל ארץ כוש אל קוקינוס מלך כוש כו'. ויבקש משה מאת פרעה ינתן לעבדיך בארץ גושן יום אחד לנוח בו מעבודתם ויעש כן פרעה ויצו ששת ימים יעבודו ובשביעי ינוחו וישמח משה מאד בדבר הזה (סה"י), במצרים יש שם בהכ"נ של משה רבינו (מ"ב):

326

שכ״זויהי משה בן י"ח שנה (הוא ב"א שפ"ו) ויתאוה לראות את אביו ואמו וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו כו' (עיין מ"י ובחיי פ' שמות משה לא היה בן י"ג שנה כשהכה המצרי ע"ל ב"א תל"ה), קרי ביה מאחיו כי המצרי הוא קין ומשה הבל הרי המצרי אחיו של משה (נע"ח), המצרי נפש של קין (עיין כוונת האר"י דמ"ו ב'), שלומית בת דברי אשת המוכה ובתה שתיהן זונות כי דתן בא על אחת ואבירם על אחת ובפרות דפלשתים וישרנה הפרות נתקנו (ג"נ), ויבקש פרעה להרוג את משה ויחזק מלאך ה' בימין משה ויוציאהו ממצרים ויניחהו מחוץ לגבול מצרים מהלך ארבעים יום (סה"י):

327

שכ״חאחיה השילוני היה לוי (עיין ב"ב קכ"א וברשב"ם) וראה את עמרם, אם נימא כתירוץ ב' בגמרא שם דלא היתה הגזרה אם יראו האנשים את הארץ על יותר מבן ס' א"כ נולד קודם מיתת עמרם ה' שנים לפ"ז נולד עכ"פ ב"א שפ"ז, והיה ביציאתו ממצרים בן ס"א שנה, וברשב"ם בע"י שטלד ו' שנים קודם מיתת עמרם א"כ נולד ב"א שפ"ח וביציאתן היה בן ס', ואם הגזרה היתה אף על בן ס' נולד קודם מיתת עמרם עכ"פ שעה אחת קודם שנת שצ"ב והיה ביציאתן ממצרים בן נ"ו כ"כ רשב"ם, ובשה"ק ד"ז אחיה ראה את עמרם ז' שנים (א"כ נולד אחיה ב"א שפ"ה) והיה בן ס"א ביציאתן (טעה דלפ"ז יהיה בן ס"ג), אחיה חי יותר מן ת"ק שנה (ע"ל ב"א תתצ"ב (וקבל משמואל (עב"א תתפ"ב), אחיה השילוני גלגול אברהם (כ"י מלכים), ויהי בימים ההם ותהי מלחמה גדולה בין בני כוש ובין בני קדם וארם כי פשעו במלך כוש שהיו תחת ידו, וילך קוקינוס בעם רב ויעזוב את בלעם בן בעור לשמור העיר כו', וימרוד במלך כוש וקבלו אנשי כוש את בלעם למלך (עיין מ"י סי' קס"ח כל הענין רק יש השמטה קצת עיין סה"י לתקן), ויהי כאשר הכניע קוקינוס בני קדם וארם וישב לביתו ויהי בקרבו אל העיר ויצו בלעם ויסגרו שערי העיר ולא הניחו את המלך לעיר, ומשה ברח מפני פרעה וימלט אל מחנה קוקינוס:

328

שכ״טעמרם לדעת חז"ל מת קודם ב"א שצ"ב (ע"ל ב"א רנ"ה) א"כ היה משה במיתת אביו קרוב לכ"ד שנה (ע"ל ב"א רס"א), ויהי משה במחנה קוקינוס ט' שנים כל ימי היותם צרים על העיר, ויאהבהו המלך והשרים וכל אנשי המלחמה כי רב ויקר היה וקומתו כאריה אדיר ופניו כשמש וכח גבורתו כאריה חזק ויהי יועץ למלך ויהי מקץ ט' שנים וימת מלך קוקינוס וימליכו עליהם את משה וישבעו לו ליתן לו המלכה אשת קוקינוס המלך לאשה כו', וילכד משה בחכמתו את העיר כו' (עיין מ"י שם), ובלעם ובניו ושמונה אחיו ברחו לפרעה מלך מצרים (סה"י):

329

ש״ליהושע נולד (לרשב"ץ וראב"ע) ב"א שצ"ב (וע"ל ב"א ת"ו ותמ"ח ותק"ג):

330

של״אבשנת נ"ה לפרעה היא שנת קנ"ז לרדתן למצרים (הוא ב"א שצ"ה) מלך משה על כוש בן כ"ז שנה וארבעים שנה מלך וישימו כתר מלכות בראשו ויתנו לו אשת קוקינוס לאשה כו', אך לא בא אליה ולא פנה עיניו אליה כו', וילחם בכל שונאיו ויכניעם (מ"י שם):

331

של״בבעת ההיא רעשה וגעשה הארץ בבבל ומתו רבים (צ"ד ח"ב):

332

של״גיהושע נולד ב"א ת"ו וחי ק"י שנים (צ"ד ע"ל ב"א שצ"ב):

333

של״דכלב בן יפונה נולד ב"א ת"י כאשר מוכח ביהושע סי' י"ד (צ"ד) . מרים היתה אשתו ומהם נולר חור (שה"ק) (ובפר"א פמ"ה שלקח גם בתיה בת פרעה וקראה יהודית). יוכבד אחר מיתת עמרם לקחה אליצפן בן פרנך ונולדו אלדד ומידד (פר"א ורש"י ד"ה) אכן לדעת ת"י פ' בהעלותך נשאת לו אחר שגרשה עמרם וקודם שחזר ולקחה ונולד אח"כ משה. ובתנחומא ובמ"י משמע שלא היו אלדד ומידד אחים, אלדד זה אלידד בן כסלון ומידד זה קמואל בן שפטן והמה מהנשיאים ונכנסו לא"י (בחיי בהעלותך). כתב גא"י עיר האמהות נקרא כן ע"ש אמות הוא סמוך לטבריה כחצי תהום נקברו שם יוכבד אמו של משה רבינו וצפורה אשתו ואלישבע בת עמינדב ומרים הנביאה:

334

של״הבשנת ט"ז שנים למלכות משה בכוש (הוא ב"א תי"א) וארבעים שנה למלך שאול מלך אדום וימת שאול, וימלוך בעל חנן בן עכבור על כל בני אדום ל"ח שנים. בימיו פשע מואב תחת יד אדום שהיה תחת יד אדום מימי הדד בן בדד. בימים ההם מת אנגיאס מלך אפריקא וימלוך אזדרובל בנו תחתיו:

335

של״ובימים ההם מת יאניוס מלך בני כתים וימלוך לטיאנוס תחתיו ב"ב שנים למלוך משה בכוש (הוא ב"א תי"ז) ומלך מ"ה שנים לכתים (ע"ש המלחמות שעשה):

336

של״זבשנת קפ"ז לרדת ישראל מצרים (הוא ב"א תי"ח) יצאו גבורי בני אפרים בן יוסף שלשים אלף רגלי מצרים כי אמרו תם הקץ אשר חק ה' על בנ"י אשד דבר אל אברהם וישימו איש חרבו וכלי מלחמתו עליו ויבטחו בגבורתם ולא הוציאו צדה לדרך רק כסף וזהב כי אמרו לקחת מחיתם מפלשתים במחיר ואם לא ולקחו בחזקה כי אחד ירדוף אלף וב' רבבה ירדופו, ויבואו גת וימצאו רועי מקנה גת ויאמרו אל הרועים תנו לנו מהצאן במחיר לאכול כי רעבים אנחנו כי לא אכלנו לחם היום ויאמרו הרועים הצאננו הם או מקננו כי נתן לכם במחיר, ויגשו בני אפרים ליקח בחזקה ויצעקו רועי גת ונשמע מרחוק ויבואו כל אנשי גת בכלי מלחמתם ויכו אלה מאלה רבים ביום ההוא. ויהי ביום השני וישלחו בני גת אל ערי פלשתים עלו ועזרונו ונכה בני אפרים שבאו לקחת מקננו ויצאו כל ערי פלשתים כארבעים אלף איש ובני אפרים עיפה נפשם ברעב וצמא כי לא אכלו לחם שלשה ימים ויכו את כל בני אפרים לא השאירו שריד ופליט כ"א עשרה אנשים שברחו כי מרו פי ה' לצאת טרם הזמן, ומפלשתים נפלו כ"ד אלף איש ויקברו בעריהם, וישארו חללי בני אפרים נטושים בבקעת גת ולא נתנו לקבורה ותהי הבקעה מלאה עצמות, ועשרה אנשים אשר נמלטו באו מצרימה ויגידו אל בנ"י כל הקורות אותם ויתאבל אפרים אביהם עליהם ימים רבים. ויבא אל אשתו ותלד בן ויקרא שמו בריעה כי רעה היתה בביתו, הנה לפ"ז יצאו בני אפרים שלשים שנה קודם הזמן כי ישראל יצאו ב"א תמ"ח, והטעם נ"ל דאיתא בשבת (י' ע"ב) בשביל משקל ב' סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר מאחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים, והקשו התוס' אע"ג דבלא"ה נגזר דכתיב (בראשית י"ז) ועבדום וענו אותם שמא לא היה נגזר עליהם ענוי כ"כ אלא ע"י זה שהרי ת' שנה התחילו קודם שנולד יצחק שלשים שנה עכ"ל, ר"ל כי ברית בין הבתרים היה ב"א י"ח כשהיה אברהם בן שבעים שנה ויצחק נולד ב"א מ"ח מאה לאברהם א"כ שלשים שנה שהיו יותר הוא בשביל משקל ב' סלעים שקנאו בו אחיו. וסברו בני אפרים שהם מיוסף שהם א"צ לשעבוד ל' שנים ע"כ יצאו שלשים שנה קודם, והאל האמת כי כשם שנפרעין מן הסיבה כן נפרעין מן המסובב לכן נהרגו, וראיתי בחכמת מנוח במ"ש התוס' שנולד יצחק שלשים שנים וזה גרם לבני אפרים שטעו במנין ויצאו קודם הזמן עכ"ל, אח"כ מצאתי בזב"ר פ' שמות דשלשים שנים שיצאו בני אפרים קודם זמן כי שלשים שנים נגזרו בחטא מכירת יוסף ע"ש והנאני, ובפר"א פמ"ח כל אותן השנים שהיו ישראל יושבים במצרים היו יושבים בטח ושאנן ושלוה עד שבא יגנון (ובמ"י פ' בשלח סימן רכ"ז גאנן, ומ"י ד"ה א' ז' סי' אלף ע"ז גואין) מבני בניו של אפרים ואמר נגלה עלי הקב"ה להוציא את בנ"י ממצרים, בני אפרים מגאות לבם שהם מזרע המלוכה וגבורי כח במלחמה לקחו בניהם ונשותיהם ויצאו ממצרים ועמדו המצרים והרגום ע"ש, מזה נראה שיצאו קודם התחלת השעבוד, וידוע דמשמת לוי התחיל השעבוד קי"ו שנים קודם שיצאו וקושי השעבוד היה משנולדה מרים פ"ו שנים קודם שיצאו א"כ הוא נגד דעת סה"י שיצאו רק שלשים שנים קודם הזמן. ובמכילתא ע' בשלח ד"ה א' ז' ובני אפרים שותלח בנו זבד בנו בני אפרים שיצאו מאתים אלף והרגום אנשי גת על לא שמרו ברית אלהים ועברו על הקץ ועברו על השבועה עכ"ל, גם זה נגד סה"י שאמר שיצאו רק שלשים אלף ובת"י ר"פ בשלח כתב שנהרגו ר' אלף שיצאו שלשים שנים קודם זמנם (אחז דעת סה"י ודעת המכילתא) ומסיים הינון מתים שהחיה יחזקאל (גנון נתגלגל בעבדון שהוא מאפרים ע"ל ב"א תת"ג) ומשה עודנו מלך בארץ כוש וינהג מלכותו בצדק ומצליח וייראו כל יושבי כוש מלפניו:

337

של״חחור נולד תכ"ח והוליד את בצלאל לח' שנים (בפ' ב"ס ומ"ר ויקהל ע"ל ב"א תל"ו), וראב"ע כתב שאין זה מדרך הטבע, נתגלגל בכלב (עב"א תמ"ט):

338

של״טויהי בשנת מ' למלכותו בכוש (הוא ב"א תל"ה) ותאמר המלכה לכל השרים הלא זה מ' שנה אשר מלך זה על כוש לא קרב אלי ואת אלהי כוש לא עבד ועתה שמעו נא בני כוש ולא ימלוך עליכם עוד זה, הנה מנכרים בני הגדול הוא ימלוך עליכם כי טוב לכם לעבוד בן אדוניכם מעבוד איש נכרי עבד מלך מצרים, וישמעו כל העם והשרים וישכימו בבוקר וימליכו עליהם את מנכדים בן קוקינוס, וייראו בני כוש לשלוח ידם במשה כי ה' עמו וכי זכרו את השבועה שנשבעו לו ע"כ לא הרעו לו אך נתנו כלם מתנות למשה וישלחוהו מאתם בכבוד גדול, ומשה בן מ"ז שנים בצאתו מארץ כוש הוא ב"א תל"ה, ובשה"ק די"ב ע"א כתב ומשה בן ס"ב בצאתו מכוש ט"ס הוא לפי הנ"ל. עיין מ"י סי' קס"ח וכ"ה בילקוט שם מקודם, בן י"ח שנים בברחו מפרעה, אכן בסי' קס"ז בשם מ' אבכיר בן כ' שנה ברח משה ממצרים וס' שנה היה במדין ע"ש, וכ"ה בש"ר בן עשרים יצא מבית אביו וי"א בן ארבעים, ובבחיי בן י"ב ברח. שם נח משה כלם שורש אחד מצד חסד של הבל וז"פ מן המים (שהם חסד) משיתיהו, וז"ס ידעתיך בש"ם וגם מצאת ח"ן גלגול נח שם, (חס"ל מעין ה' נהר כ"ה). ובתקונים תי' ס"ט אתגלגל בנח שם ויפת, (עי"ר פ' נח), משה נתגלגל בשם ויפת שהיו נשמה אחד וגלגול משה עמהם ומן שם ירש משה ב' אותיות ש"מ ומאברהם ירש אות ה' ונעשה משה (ג"ר וי"ר פ' שמות). משה הוא הבל ויתרו קין א"כ היה אחיו (ע"ל ב"א תמ"ח), משה הטוב של הבל (עב"א תפ"ח). יעקב נתגלגל במשה (מדרש הנעלם דל"ו וי"ר ויצא נ"ד רע"א), נפשו נתגלגל בשמואל (ע"ל ב"א תתע"א), שלמה ניצוץ משה (ע"ל ב"א תתקי"ב), ניצוץ משה בירמיה (עג"א רצ"ח), בזוהר פ' יתרו משה היה חכם בשרטוטי ידים ופנים, כאשר יצא משה מארץ כוש וילך משה מדינה וישב על הבאר ותצאן שבע בנות רעואל להשקות הצאן כו', (עיין מ"י סי' קס"ח וצריך תיקון קצת עיין סה"י) ויתן את משה בבית הסוהר עשר שנים. בימים ההם ויד מצרים הולך וקשה על בנ"י, וינגע ה' את פרעה בצרעת מכף רגלו ועד קדקדו וישאל לחכמיו וחרטומיו לרפאותו ויאמרו אם יותן מדם ילדים קטנים על הנגע ונרפא לו, וישחטו ילד ליום ילד ליום, ויהי מספר הילדים ששחטו שע"ה, ויהי הנגע הולך וחזק ורב מאד, ויהי פרעה בנגע ההוא עשר שנים, ולב פרעה הולך וקשה על בנ"י, ויהי מקץ עשר שנים ויוסף ה' לפרעה שבר על שבר ויכהו בשחין רע וחולי הבטן, בעת ההיא באו שני סריסי פרעה מארץ גושן ויאמרו לפרעה ראינו בנ"י נרפים ומתעצלים במלאכתם. ויאמר הנה באשר ידעו בנ"י כי חולה אנכי וילעגו עלי ועתה מהרו ואסרו לי המרכבה ואלכה גושנה, ויאסרו לו המרכבה וירכיבוהו על הסוס כי לא יכול לרכוב ויקח עמו עשרים פרשים וי' רגלי. ויהי בלכתם עד קצה מצרים ויעבור סוס פרעה במקום צר וגבוה במשעול הכרמים גדר מזה ועומק הארץ והשפלה מזה וירוצו הסוסים וידחקו זא"ז ויפול סוס פרעה ותהפך המרכבה על פני פרעה וישב הסוס על פרעה ויקרע בשר פרעה ותשברנה עצמותיו ולא יוכל לרכוב וישאוהו עבדיו על שכמם זה מעט וזה מעט למצרים והשכיבו אותו במטתו וידע כי בא קצו למות, ותבא אלפרענית המלכה ושריו ויבכו עמו, וייעצו את המלך להמליך אחד מבניו תחתיו, ויהי לו שלשה בנים הבכור עתרו ב' אדיקם ג' מוריון, וב' בנות א' בתיה ב' עפוזי, ויהי עתרו שוטה מבוהל ונמהר בכל דבריו, ואדיקם איש ערום וחכם מאד בכל חכמות מצרים ואולם רע מאד בתואר ועב בשר וקצר קומה ארכו אמה אחת, וישם המלך בלבו להמליכו תחתיו, ויקח לו אשה גדודה בת אביטל והוא בן עשר שנים ותלד לו ארבעה בנים ואח"כ לקח שלש נשים ויולדו לו ח' בנים ושלש בנות ויחזק החולי על המלך ויבאש בשרו כבשר החלל כבשר המושלך ע"פ השדה בקיץ. וימליך את אדיקם ומקץ שלש שנים וימת בבושת וכלמה ולא חנטוהו כי לא יכלו לגשת אליו ויקברוהו בבהלה וישלם לו ה' כרעתו (סה"י):

339

ש״מבצלאל נולד תל"ו כי בן י"ג שנה היה כשעשה המשכן (עב"א תמ"ח):

340

שמ״ארחב גולדה תל"ח (ע"ל ב"א תפ"ח):

341

שמ״בבן כ' שנה אדיקם במלכו וד' שנים מלך ר"ו שנים לרדת ישראל למצרים (הוא ב"א תמ"ד), ויקראו שמו פרעה כמנהגם, וכל חכמי מצרים קראו שמו אבוז מלשון מצרי קצר, ויהי אמה וזרת והזקן גדול עד קרסולי רגליו, ויוחסין מאמר ה' זמן ב' כתב פרעה הנלקה בי' מכות של משה אשר צלל במצולות כמו אבן היה נקרא מעדאן ונקרא טלמא, ובצ"ד ח"ב ב"א תל"ה מלך בבבל אשקאטדיס י"ג שנים קודם יציאתן ממצרים בימיו היה תלמא מלך מצרים והוא פרעה של משה הנלקה בי' מכות ולדעת ס' הישר הנ"ל נקרא אדיקם ומלך ב"א תמ"ד ארבעה שנים קודם יציאתן ממצרים כי יצאו ב"א תמ"ח הרי מלך ד' שנים ובש"ק דצ"ה ב' פרעה הנלקה היה נקרא קינקורי וי"א אמסאי, בזמן הזה נראה כוכב אדום כצבע אש שמורה לרעה. ואפשר שלזה כוונו חז"ל ראו כי רעה נגד פניכם ע"ש ברש"י (צ"ד ח"ב), וירשיע מאביו ומכל המלכים שלפניו וילך גושנה ויחזק עליהם העבודה כו', ויאמר אל תרפינה ידיכם מעבודה כאשר עשיתם בימי אבי, וישם שוטרים מבנ"י ועל השוטרים נוגשים מעבדיו וישם מתכונת הלבנים ליום לעשות כמספר ההוא בכל יום, ויצוו נוגשי פרעה אל תגרעו ואשר תגרעו ושמתי ילדיכם הקטנים תחתיהם. וכן עשו ולקחו בחזקה מבין ברכי אמותם וישימו תחת הלבנים בבנין ואבותם ואמותם בוכים בשמעם קול ילדיהם בקיר הבנין ויעשו כן ימים רבים ויהי מספר הילדים המומתים בבנין ר"ע ילדים כו', ומשה עודנו כלוא בבית רעואל וצפורה מכלכלתו בסתר כו' (עיין מ"י שמות סי' קס"ח):

342

שמ״גבעת ההיא מת בעל חנן בן עכבור וישלחו בני עשו ארץ אדום ויקחו משם איש ושמו הדד וימליכו אותו עליהם וימלוך מ"ח שנה (סה"י) וצ"ע דכתב לעיל שמלך בעל חנן ל"ח שנה א"כ נעשה הדר מלך ב"א תמ"ט אחר שיצאו ממצרים והמעשים שהביא אח"כ היו קודם. בימים ההם לקח משה במדין את צפורה בת רעואל, ולא חסרה מצדקת שרה רבקה רחל לאה, ותהר ותלד בן ויקרא שמו גרשם ולא מלו בגזרת חותנו, ותהר עוד ותלד בן ויקרא שמו אליעזר:

343

שמ״דבימים ההם ומשה היה רועה צאן רעואל כו' ויברח גדי עזים וירדוף אחריו עד הר אלהים חורבה וירא והנה הסנה בוער כו', ס"ע ושה"ק דס"ט ב' ובחיי פ' בא ט"ו ניסן (ב"א תמ"ז) נתראה השכינה בסנה. (ביום השבת נגלה הקב"ה בתחלה בסנה ב"ש שמות ל"א ג' בשם גנת ביתן) ודבר עם משה שבעה ימים רצופים, ויבואו משה ואהרן אל שער המלך וב' כפירי אריות סגורים שם ואין איש יוצא ובא בפניהם מלבד אשר המלך יצוה לבא ויבואו המלחשים ויסירו הכפירים בלחשיהם, וימהר משה וינף את המטה על הכפירים ויתירם ויבואו משה ואהרן בית המלך וגם הכפירים באו אתם בשמחה כאשר ישמח הכלב אל אדונו בבואו מן השדה, ויתמה פרעה ויבהל מאד כי היה תארם כבני אלהים כו', ויקרא פרעה את בלעם וינוס וימברוס בניו וכל המכשפים והחרטומים כו', ויעש אהרן וישלך המטה ויהי לתנין ויעשו גם החרטומים כן וישא תנין מטה אהרן ראשו ויפתח פיו לבלוע תניני מטות המכשפים, ויען בלעם מימי קדם היה דבר זה אשר יבלע תנין את רעהו ובעל חי איש את רעהו ועתה השיבהו למטה וגם אנחנו נשיבם למטה והיה אם יבלע מטך את מטותינו וידענו כי רוח אלהים בך כו', ויבלע מטה אהרן את מטותם כו'. ויצו פרעה להכביד עולו על בני ישראל, ויכה ה' את מצרים בדם כו', כתב הבחיי פ' בא הסימן דצ"ך עד"ש באח"ב ב' מכות בהתראה ואחד בלא התראה וכן כלם, מכות מצרים התחילו ר"ח אייר (ס"ע). ורמב"ן כתב דם בניסן. (בפר"א פ"ט ביום ה' נהפכו כל המים לדם). ונתכסה מהם ג' חדשים כדאיתא במ' חזית והיינו אייר סיון תמוז. בר"ח אב התחילו הצפרדעים, אלול כנים. תשרי ערוב. חשוון דבר. כסלו שחין. טבת ברד. (כתב הבחיי ס"פ וארא אבני הברד תלו בין שמים לארץ מ"א שנה) שבט ארבה. אדר חושך. (זב"ש פ' בא), עיין בחיי פרשת בא מכת ארבה היה בניסן שמתחילין האילנות להוציא פרח. וברד באדר. כ"כ רמב"ן ונצטרך לומר לדבריו כי שלש מכות היו בניסן וז' הקודמות היו בי"א חדשים וא"כ עמדה המכה יותר מז' ימים ויהיו ימי הרוחה בין כל מכה שלשים יום. ואלו מפסוק וימלא שבעת ימים (שמות ז' כ"ה) למדנו כי הרוחה בין כל מכה ז' ימים, והבחיי כתב הקב"ה התחיל לדבר עמו ט"ו בניסן בסנה והיה מפתהו שבעת ימים ואותן שבעת ימים היו שבעת ימי פסח ואחר כ"א בניסן שלחו בשליחותו ואח"כ הלך למדין וסוף ניסן בא למצרים ונתכסה מהם שלשה חדשים הנ"ל. ובר"ח אב התחיל מכת דם. אלול צפרדעים. תשרי כנים. חשוון ערוב. כסלו דבר. טבת שחין. שבט ברד. (עיין במספר יו"ד ובמספר י"ב מענין המכות ע"ש ב"ג). אדר ארבה, ניסן חושך, עד ששה ימים, והנחה שבעת ימים, ליל י"ד נאמר בחצות מכת בכורות ע"ש וב"ש פ' בא. ובש"ך וארא ה' מכות ראשונות עד ד' תשרי (ובל"ש דבר התחיל ערב ט"ב). וצפרדע. ויהי בשתות המצרים מים ותמלא בטנם צפרדעים ותקרקרינה במעיהם כאשר בהיותם ביאור גם במטתם ויזיעו כל זיעותם צפרדעים כו', ותהי הכנים במצרים ברום ב' אמות כו', וישלח ה' נחש שרף ועקרב עכבר חולדה צב עם זוחלי עפר זבוב צרעה פרעוש פשפוש יתוש כל ערוב למינהו וכל שרץ ובעל כנף ויבואו הפרעושים וזבובים בעיני כל מצרים ובאזניהם וירדפו אחריהם בחדרי חדריהם ויהי בהתחבאם וינעלו דלתותיהם מפני הערוב ויצו אלהים את הסילונית אשר בים ולה ידים ארוכות י' אמות באמת איש ותעל הגגות ותעל על התקרה ותשלח אמתה ותסר המנעול והבריח ותפתח בתי מצרים ואח"כ ויבוא הערוב בית מצרים וישחית הערוב את מצרים ויצר להם כו' דבר כו' וישלח אלהים דלקת אש בבשר מצרים ויבקע בשרם ויהי לשחין ואבעבועות ויזב בשרם ויבאישו כו', וישלח ה' ארבה חסיל סלעם חרגול חגב וימלחום כו' ויהפך ה' רוח ים וישא גם את המלוחים כו', (וכתב הבחיי פ' בא נשאר צפרדע אחד בנילוס מזיק בנ"א ונק' אלתמסח ומיום תפלת משה במצרים על דבר הארבה לא הפסיד ארבה שום דבר בכל אותה המדינה). בשלשת ימי אפלה מתו רבים מעם בנ"י אשר מרדו בה' ולא שמעו אל משה ואהרן ולא האמינו כי ה' שלחם ויאמרו לא נצא ממצרים פן נמות ברעב במדבר שממה ויקברום בנ"י לבלתי דעת בהם יושבי מצרים וישמחו עליהם כו', ובסוף השנה ההיא יום ה' י"ד ניסן (ב"א תמ"ח) שחטו ישראל הפסח, (במ"י שמות ס"ס קע"ב יום ד' י"ד ניסן שחטו הפסחים וק"ל). ובלילה הבא היה מכת בכורות כו' (ס"ע), בשבת (פ"ז ב') ר"ח ניסן ופסח שיצאו ממצרים היה ה' בשבת א"כ היה ראוי להיות אייר בשבת וסיון אחד בשבת. ומשני אייר דהאי שתא עברוהו. ובפר"א פ"ט ביום ה' יצאו ממצרים, וכתב ראב"ע פ' פקודי מ' ב' לפי דרך הסברא לפני יום ה' יצאו עש"ב. גם דמות בכורי מצרים החקוקים בקירות בתיהם נמחו ונפלו לארץ גם עצמות בכוריהם אשר מתו טרם זה ויקברו בבתיהם ויגדרום הכלבים ויסחבום לפני כל מצרים כו'. ותצא בתיה בת פרעה עם המלך בלילה לבקש את משה וימצאו אותם אוכלין ושותין ושמחים. ותאמר בתיה זה הגמול הטוב אשר גדלתיך וטפחתיך ותביא עלי ועל בית אבי הרעה הזאת. ויאמר הלא עשר מכות אשר הביא ה' על המצרים ההגיע אליך רע מאחת מהן ותאמר לא. ויאמר משה גם כי את בכורה לאמך לא תמותי, ותאמר ומה יתרון לי אחרי אשר ראיתי את המלך אחי וכל ביתו ועבדיו ברעה הזאת אשר מתו כל בכוריהם כו', ויאמר לפרעה גם אתה בכור לאמך לא תמות כו':

344

שמ״הומושב בנ"י אשר ישבו בארץ מצרים בעבודה קשה ר"י שנה כו', ביום ו' ט"ו בניסן (הוא ב"א תמ"ח) יצאו בנ"י ממצרים ומגושן ומארץ רעמסס (יצאו בעצם היום ה' שעות וג' רביעיות שעה על היום (אגודת שמואל ישעיה כ"ז ח', ובמכילתא פ' בא מו' שעות ולמעלה יצאו). וימהר משה וילך אל נחל מצרים ויעל משם את ארון יוסף ויקחהו עמו. גם כל בנ"י העלו איש ארון אבותיו ואת ארון שבטו עמו. (ובסוטה (י"ג א') סרח בת אשר גלתה מקום שמונח ארון יוסף. וכתבו התוס' הלא מכיר ויאיר בן מנשה נולדו בימי יעקב והיו מבאי הארץ ולא שאלם משה והם מבני בניו של יוסף. לפי דאיתא בפדר"א שסוד הגאולה מי שיאמר פקוד יפקוד נמסר לה. לכן שאל משה ממנה עכ"ל). יום שנסעו מרעמסס לסוכות היה ארוך ג"י ר"ל ל"ו שעות (בחיי) . ובנ"י הלכו סכותה כת"ר אלף רגלי הגברים לבד מטף ונשיהם גם ע"ר עלה אתם. כתב שה"ק די"ג ב' איתא במדרש חזית פסוק ששים המה מלכות כשיצאו ממצרים היו ס' רבוא מבן עשרים ולמעלה ומשם ולמטה היו פ' אלף. ותמה ממספר זה המועט ואומר כי ט"ס הוא ושהיו יותר מסך תקצ"ו אלפים ותתע"ו רבוא. ויסעו מסוכות ויחנו באתם ולפני פי החירות ב' ג'. בד' ויוגד למלך מצרים כי ברח העם, ה' ו' רדפו מצרים, בלילה נכנסו ישראל בים ואחריהם המצרים, יום ה' בבוקר שהיה ז' ליציאת מצרים ואחרון לפסח יצאו מהים וראו המצרים נטבעו ואמרו שירה כ"א ניסן (רש"י סוטה י"ב ב' בשם ס"ע) ובפר"א פמ"ב ביום ה' יצאו ממצרים זיום ד' ז' מיציאתן חנו ישראל על שפת הים מנגב לים, וקי"ס היה ליל ז' ליציאתן ליל ד' ובאותו יום ד' נטבעו המצרים והיו צפים ע"פ המים. יום שעברו על הים היה אדוך ג' ימים שהוא ל"ו שעות (בחיי) . ויקברו מצרים כל בכוריהם ג' ימים ואח"ז ויקומו וילכו אחרי ישראל להשיבם מצרימה ועמם כשבע מאות אלף איש ויבואו ער המקום אשר שם בנ"י. ובנ"י יושבים לפני פי החירות אוכלין ושותין וחוגגים. ויאמרו הלא זה חמשה ימים אשר הלכתם מדוע אין אתם שבים אל אדוניכם, ויען משה ואהרן כי העיד בנו ה' לא תוסיפו לשוב עוד מצרים כו', וילחמו את בנ"י ותגבר יד ישראל ויכו אותם מכה גדולה וינוסו ויגידו לפרעה כו', (כתב הרא"מ שהיום שהרגישו האיקטורין שרוצים לברוח הוא יום שאחר היום ששבו לאחוריהן. וליתא אלא הכל היה ביום אחד (יפ"ת שמות דל"ב ב') וע"ש במ"ש רש"י ביום השלישי אחר שחזרו היו מתקנים כליהם, לא יום ג' לנסיעתן אלא שלשי של ימי הליכה בדרך דהיינו יום אחד בשבת כי שבת במספר לא יבוא נמצא שהוא יום כ"ד התחילו מתקנים כליהם (שם ע"ג). שלש כתות נעשו מצרים אחת אומרת נטול ממונם ולא נהרגם ואחת אומרת נהרגם ולא נטול ממונם ואחת אומרת נהרגם ונטול ממונם (מכילתא בשלח) . ויאסור פרעה מרכבתו ויקבצו כל מצרים לא נותר איש כ"א הטף והנשים ותהי המחנה כאלף אלפים איש וישיגו את בנ"י חונים על הים. ויתחלקו כל בנ"י לארבעה ראשים. ראש אחד בני ראובן ושמעון ויששכר ויאמרו להפיל נפשם לים כי יראו מאד מפני המצרים ויאמר להם משה אל תיראו התיצבו כו'. ראש ב' בני זבולן ובנימין ונפתלי ויאמרו לשוב למצרים ויאמר להם משה כו' לא תוסיפו כו', ראש ג' בני יהודה ובני יוסף ויאמרו להלחם עם המצריים. ויאמר אליהם ה' ילחם לכם. ראש ד' בני לוי גד ואשר ויאמרו לבוא בתוך מצרים להומם ויאמר אליהם משה עמדו ואל תיראו אך קראו אל ה' להושיע אתכם. ויקם משה ויתפלל אל ה' כו' ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי בו' ויבקעו המים לי"ב קרעים ויטבעו כלם זולת פרעה הוציאו מלאך ה' וישליכהו ארצה נינוה וימלוך עליה ימים רבים (סה"י). כתב שה"ק צ"ו א' חיל פרעה שהלכו אחרי ישראל ונטבעו היו ת"ר קרונות ור' אלף שכירים ונ' אלף סוסים:

345

שמ״וישובה של מצרים היתה תמ"ה שנים כי נבנית ב"א ג' (ע"ל ב"א ג'):

346

שמ״זיציאת מצרים ב"א תמ"ח י"ו למחזור. ושנה שניה שהיו במדבר שנת י"ז עשו ב' אדרין. ור' שמעון דוראן כתב שנת י"ז למנין ו' י' ד' כשיצאו ממצרים שהוא י"ח למנין בהר"ד ושלא היתה מעוברת (יוחסין בסה"ד). ועיין פר"א ספ"ח כשנגלה הקב"ה בר"ח ניסן היה ט"ז למחזור גדול של לבנה שנת ט' למחזור העיבור עכ"ל. עיין מ"ש בזה בקונטרס מיוחד. כתב בעל מ"ע פל"ה ברמב"ן פ' בא ובחיי ותולדות יצחק ואברבנאל פ' לך לך ובס' זבח פסח כי התחלת ת"ל שנה משנולד יצחק דהוא ב"א מ"ח. ונוספו ל' שנים גלות מצרים מפני חטאת ישראל וא"כ היתה יציאת מצרים ב"א תע"ח (א"כ היו במצרים ר"מ שנה) כי יצחק נולד ב"א מ"ח וחי ק"פ שנה וי' שנה אחר מותו ירדו למצרים היה ב"א רל"ח ור"מ במצרים הרי ב"א תע"ח. וכ"כ הרלב"ג פ' לך לך ופ' בא. אבל מ"ש הרלב"ג ואפשר דהיו ת' שנים היינו משנולד יעקב (ב"א ק"ח) וק"ל שנה היה יעקב כשירד למצרים ור"ע שנים היו במצרים הרי ק"ל ור"ע הוא ת' שנה א"א להולמו לכל מסדרי הדורות. דהרי יעקב נולד ב"א ק"ח וק"ל היה בירידתו למצרים הרי ב"א רל"ח ור"ע במצרים א"כ יצאו ב"א תק"ח. עכ"ז אין שנוי וסתירה לשום דין ולמולד בהר"ד ולא ידחה שום מועד ומולד. (עשב"ג ובצ"ד ב"א תמ"ח, וג"א ק', וג"א תמ"ט):

347

שמ״חויחנו במרה ויתן ה' להם שם חוקים ומשפטים, ברש"י בשלח, שבת, פרה אדומה, ודינין, ובזוהר ס"פ משפטים שעשה להם משה הפריעה, (כתב בחיי פ' בשלח תחלת ביאתן למדבר מרה התחיל שר המדבר והוא השטן לקטרג עליהם ולהחטיאם) בשנה ראשונה באחד לחודש השני היה המקושש, (מ"י שלח לך סי' תשמ"ט) ובפ' הזורק (צ"ו ב') מקושש זה צלפחד וי"א מן ויעפילו לעלות היה (וע"ל ב"א תפ"ח ענין צלפחד). ויסעו משם ויבואו אילמה ושם י"ב עינות מים וע' תמרים. ויסעו משם ויבואו מדבר סין (יום א' ס"ע) ט"ו אייר ועד יום ההוא אכלו עוגות הבצק שהוציאו ממצרים שהיו ס"א סעודות וטעמו טעם מן ומט"ז באייר התחיל להם מן לירד (קידושין ל"ח) . באחד בשבת התחיל המן לירד (שבת פ"ז ב') . ואז קבלו מן ושליו. ט"ז באייר ירד המן וי"ו באייר חל באחד בשבת דכתיב ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה יום ו' לימי השבוע ויום ו' לירידת המן כמו האור הנברא ביום ראשון לכן ירד תחלה ביום ראשון. כי המן תולדות האור לכן ה' פעמים מן בפ' בשלח כנגד שהזכיר בבראשית ה' פעמים אור (בחיי):

348

שמ״טמשה תקן כשירד המן ברכת הזן. ושיהיו דורשים הלכות פסח בפסח, ותקן משמרות של אלעזר ואיתמר כדאיתא בפ' בתרא דתענית. ובפ"ק דכתובות בירושלמי שתיקן גם שבעה ימי אבלות ושבעה ימי משתה וכתב ספרו ופ' בלעם וס' איוב כדאי' פ"ק דב"ב (יוחסין בסה"ד) וכתב שה"ק משה היה דורש ספר איוב לזקני ישראל למען ישמעו וילמדו כי יש תקוה לכל בוטח בה', עכ"ל:

349

ש״נאיוב בב"ר פ' וירא פנ"ז איוב בימי אברהם היה שנאמר את עוץ בכורו וכתיב איש היה בארץ עוץ. וח"א בימי יעקב ודינה היתה אשתו. (ועיין י"ר פ' וישלח ס"ג רע"א איוב היה בן עוץ בכור של נחור ונולד מהול לכן נתרצה דינה ללקחו ודינה הולידה ד' בנים וג' בנות, והיה עשיר ז' אלפים צאן לפרנסת בניו וג"א גמלים לפרנסת ג' בנותיו ואלף בקר לפרנסתו ות"ק אתונות לאשתו שיתפרנסו כ"א מהפירות והקרן נשאר קיים ועמד בעשרו וכבודו עד שנפטר יוסף עכ"ל בשם שה"ק. ל"מ. אולי הוא שה"ק אחר שהביאו כמה פעמים שה"ק שלפנינו), וח"א בימי השבטים. וח"א נולד בירידתן למצרים וחי ר"י שנים ומת ביציאתן ממצרים, וח"א בימי שפוט השופטים היה. וח"א בימי כשדים היה. וח"א בימי מלכת שבא. (וכתב יפ"ת מ"ש בימי אברהם היה צ"ל דכשדים לא מבני כשד הנזכר בבני נחור גם שבא אינו מזרע שבא הנזכר בבני קטורה דהא כשדים ושבא בימי איוב היו דכתיב ותפול שבא וכתיב כשדים שמו ג' ראשים). וח"א בימי אחשורוש. ר' יוחנן אמר מעולי גולה היה וישראל היה. (וכ"ה בב"ב פ"ק). רח"א גוי היה. והק' בנזר הקדש פנ"ז סי' ג' הא א"ר יוחנן (סימאי צ"ל) בפ"ק דסוטה (יא) וחלק (קו) ג' היו באותה עצה אצל פרעה. בלעם איוב ויתרו, איוב ששתק נדון ביסורים, בלעם שיעץ נהרג במדבר במלחמת מדין סוף מ', הרי האריך ימים מתחלת השעבוד עד סוף מ'. ובחלק (קו ב') איתא שנהרג בן ל"ג שנה (ופרש"י שם דחולק על גמ' דלעיל), אלא דאין זה בלעם שיעץ וזה כבר מת ונתגלגל שנית בזמן דור המדבר ונהרג בחרב בחצי ימיו ונפרע ממנו מה שחטא בגלגול הקודם בהיותו יועץ פרעה (ע"ל ב"א תפ"ד בלעם שנהרג היה בן בן בנו של בלעם היועץ לפרעה), א"כ באיוב ג"כ ל"ק איוב היה בימי פרעה אחד מיועציו ונתגלגל שנית בימי עולי גולה ונידון ביסורין על חטאו הקודם, ומתחלה היה חי משעת ירידתן למצרים עד יציאתן ושוב נתגלגל שנית וחי ג"כ ר"י שנים למופת כי הוא זה האיש שהיה בזמן גלות מצרים במנין שנים הללו ונתגלגל שנית להפרע ממנו עונו הקדום עכ"ל. ובב"ר פס"א בן שבעים שנה היה כשבאו עליו היסורים. אכן למ"ד שנולד בירידתן למצרים ב"א רל"ח א"כ כשבאו עליו יסורים היה בן שבעים והיה ב"א ש"ח, והיה יוסף עדיין חי מכ"ש שאר שבטים וכל זמן שאחד מהשבטים היה קיים לא היה שעבוד ואיך אמר שבאו עליו יסורין בשביל ששתק, ובזוהר ר"פ בא שהשטן קטרג על שלא נעקד יצחק וניתן לו את איוב שהיה מיועצי פרעה שיקח מישראל כל ממונם וישתעבד בהם כן היה ענשו מדה כנגד מדה ע"ש, כתב היוחסין (בסה"ד אצל משה) שהיה מזרע אברהם וכ"נ קצת מדברי הרמב"ן שהיו הוא וחבירו אליפז ובלדד וצופר ואליהוא הבוזי ממשפחת רם מזרע אברהם, ושכן בערביא (וכ"כ שה"ק) ושבא ובארץ אדום שהיא דרומית לא"י אעפ"י שתרגום עוץ ארמניא שהוא ארץ יון, עוד איוב אחר היה שנקבר בקושטנטינא. ויפ"ת פנ"ז סי' ג' כתב אע"ג דלפ"ז נראה שארצו תהיה ארם נהרים עיר נחור אבי אביו או קרוב אליה וארץ עוץ היא קונסטאנטינא תרגום פ' שישי ושמחי בת אדום יושבת ארץ עוץ חדי ובדיחי קונסטאנטינא קרתא דאדום בארעא ארמניא. ורגלים לדבר כי זה היא ארץ עוץ דאיוב כי עוד היום בעיר קונסטאנטינא בית תפלה לישמעאלים ומצבת אבן ואומרים כי היא מצבת קבורת איוב ונרות דולקות וכבוד גדול עושין לו להשתחוות ולזבוח כו', ואפשר שהלך מארם נהרים ארץ מולדתו ונלחם בגוים ומלך בקונסטאנטינא. וכתב שה"ק בשם זוהר בן יבמה היה ואומות אומרים שהיה בן עשו, וי"א הוא יובב בן זרח מבצרה ממלכי אדום, (וכ"כ ביוחסין מאמר ה' זמן ג' וזמנו ג' שנים קודם יציאתן ממצרים). וצרותיו התחילו בר"ה ונמשכו יב"ח עכ"ל, כתב בס' ברית שלום ס"פ אמור היסורין התחילו יום ה' דכתיב ויהי היום והם היו שותים בבית אחיהם, וזה היה בר"ה כפירש"י ומסתמא ביום אחד בשבת היה שהרי שבעה בנים היו לו לשבעת ימי השבוע סעדו איש יומו בודאי התחילה בבית הבכור יום אחד בשבת ואיוב שנצטרע בר"ה שאח"ז, ובר"ה (ו' ב') אמרו אין בין ר"ה לחברו אלא ד' ימים א"כ ר"ה שנצטרע היה ביום ה' וק"ל, תרח ואשתו אמתלאי אמו של אברהם נתגלגלו באיוב (ע"ל אלף תתקנ"ח) חס"ל עין משפט נהר כ"ה ובעמק המלך דע"ה ג', אליהוא בן ברכאל הבוזי הוא אליהו הנביא:

350

שנ״אויסעו משם ויחנו באלוש ומשם לרפידים. ובהיותם ברפידים ויבוא עמלק בן אליפז בן עשו אחי צפו ועמו אלף ושמונים רבוא איש קוסמים ובעלי אוב. (כתב הבחיי ס"פ בשלח עמלק בחר מתוך עמו אנשים שלא יוכלו למות באותה שנה וכן עשה משה) יום מלחמה בעמלק היה ארוך ג"י דהיינו ל"ו שעות (בחיי). ויתן ה' אותו ועמו ביד משה ובנ"י וביד יהושע בן נון האפרתי משרת משה, ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר וצוית את בנ"י בבואכם ארץ כנען מחה תמחה כו' והיה המלך אשר יחמול על עמלק אנכי אדרוש מעמו והכרתי אותו מקרב עמו (סה"י):

351

שנ״ביהושע היה אז בן מ"ב שנה כי נולד ב"א ת"ו, וראב"ע פ' כי תשא ל"ג א' ומשרתו יהושע בן נון נער כתב שהיה בן נ"ו וקראו נער כי חז"ל אמרו ז' כבש וז' שנים חלק. ר"ל כי ס"ל כדעת הרשב"ץ ששפט את ישראל רק י"ד שנה (ע"ל ב"א תקט"ז) אחר מיתת משה שמת ב"א תפ"ח. א"כ מת יהושע ב"א תק"ג א"כ נולד ב"א שצ"ג א"כ אחר מ"ת ועשיית העגל היה יהושע בן נ"ו שנה:

352

שנ״גבעת ההיא בא רעואל חותן משה עם צפורה וב' בניה. עיקר נשמת קין נתגלגל ביתרו, רוחו בקרח, נפשו במצרי, וז"ס שבעתים יקם קין (עמק המלך ד"ב ג') עיין רשב"י. אני חותנך יתרו ר"ת אחי כי משה הוא הבל אחיו וקין כפר בדינין ואמר לית דין ולית דיין חידש עתה פ' דינין (נע"ח פ' יתרו). יתרו נשמת קין ושמואל רוחו של קין (נע"ח פ' בלק). הטוב שבקין בא ליתרו והרע אל הקליפות (נע"ח בס' שופטים), קבורת יתרו בעיר חיטין (עיין ר' יהושע בן פרחיה):

353

שנ״דצפורה לא היתה בשעה שאמרו הנשים שירה על הים ונצטערה הרבה ע"כ זכתה שנתגלגלה בדבורה שאמרה שירה (ע"ל ב"א תרל"ו). נתגלגלה בעכסה (עב"א תקט"ז). א' דר"ח סיון באו למדבר סין חודש ג' לצאתם מארץ מצרים ומצאו ענני כבוד, יום ב' בהשכמה עלה משה ובו ביום בא לעם ובהשכמה יום ג' לחודש עלה להר להגיד דברי העם. ואז צוהו לך אל העם וקדשתם והיו נכונים ליום השלישי שהיה ו' לחודש שהיה שבת והיה בו קול השופר ונגש משה אל הערפל וקבל עשדת הדברות והעם שמעו אנכי ולא יהיה לך. ואחרי הדברות נקבצו זקני העם ואמרו למשה דבר אתה עמנו כו', ומשה נגש אל הערפל ויעמדו העם מרחוק ונאמר להם אז אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם ופ' משפטים ופ' הנה אנכי שולח מלאך. ואחר שירד משה ללמד העם בא לו הדבור ואל משה אמר עלה אל ה' ר"ל שיעלה פעם אחרת וכן עשה והכהנים ושבעים איש עמו כו', וירד משה ויספר לעם כל עשרת הדברות וישראל השיבו כל אשר דבר ה' נעשה, ואז כתב משה על הספר כל אלו הדברים, וכל זה היה ביום ו' שהיה יום מ"ת עד הערב:

354

שנ״היום מ"ת היה ארוך שלשה ימים דהיינו ל"ו שעות (בחיי):

355

שנ״ובמדבר סין עיר טונטיכי אצלו הר סיני והר חורב זה כנגד זה ומעין טוב הולך מה"ס וי"ח מאות מעלות מהלך יום אחד עד לראש ההר ואצל ה"ס נקבר רבינו סעדיה גאון ורבינו האי גאון וברגלי הר חורב מערת אליהו. והר קטן עוד שם ששם שבר משה הלוחות. ולצד מזרח לה"ס הר נקרא הר אמורי (גא"י):

356

שנ״זבפר"ע כ"ע בשבת נתנה התורה (אכן בפר"מ מ"ו אי' בע"ש) בחצי היום נתנה תורה ובט' שעות חזרו לאהליהם והיה המן מוכן להם לב' ימים, וביום ז' השכים ובנה מזבח תחת ההר לי"ב מצבות כדי להכניס ישראל בברית הדם ושלח הנערים לעשות הזבחים וקודם קבלת הברית לקח משה הס"ת שכתב ביום ו' שעבר ויקרא באזני העם לראות מה חשבו בלילה שעבר והשיבו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ואז לקח משה את הדם ויזרוק על העם ותיכף עלה ויהי בהר ארבעים יום, בי"ז בתמוז (ביום ה') ירד ושבר הלוחות ובי"ח עלה. ורש"י פ' כי תשא כתב י"ט תמוז עלה, עיין תוס' פר"ע ובחדא"ג ובתוס' ב"ק (פ"ב א'):

357

שנ״חבס' פ"ר פ' עקב בשם בכור שור ז"ל בקבלת לוחות שניות עלה משה בר"ח אלול וירד בעשרה בתשרי (לא בדקדוק כתב שעלה בר"ח אלול דהא אלול רק כ"ט יום וי' בתשרי הוי רק ל"ט יום ומשה היה ארבעים יום בהר וצ"ל שעלה ל' באב) שהוא היום שאמר סלחתי כדברך לכן הוקבע למחילה וסליחה. וזה היה ביום ב' שהרי פסח שלפניו (שיצאו מצרים) היה ביום ה' (כדאי' בשבת פ"ז ב') שהרי לקחו שה לבית אבות בעשור שהיה בשבת שע"כ נקרא שבת הגדול על שם הנס הגדול שלקחו וגררו אלהיהם לעיניהם, א"כ י"ד בניסן שהוא זמן שחיטת הפסח היה בד', ופסח יום ט"ו שבו יצאו היה ביום ה', ועפ"י הסימן א"ת ב"ש ג"ר באותו יום א' של פסח הוא ט"ב וי"ז בתמוז, א"כ היה י"ז בתמוז ג"כ ביום ה' א"כ הלוחות שירדו בי"ז בתמוז היה ביום ה', והנה ר"ה היה יום ג' של פסח בסימן הנ"ל ג"ר וא"כ ר"ה היה ביום שבת שהיה ג' של פסח, א"כ היה יו"כ ביום ב' ובי"כ ירדו לוחות שניות. וכיון שירדו לוחות ראשונות ביום ה' ולוחות שניות ביום ב' תיקן עזרא שיהו קורין ב' ה' בתורה (ע"ל ב"א תפ"ח וג"א ש"ע). ולטעם זה גם בתי דינין יושבים בהם שמתוך שבני הכפרים נכנסים לכרכים לשמוע תורה באים ג"כ לדין. וסימנך בצדק תשפט, כי כוכב צדק משמש בראש יום ה' ובראש ליל ב' כדאיתא בשבת חל"ם כצנ"ש ראשי ימים. כצנ"ש חל"ם ראשי לילות עכ"ל^*(ובמנהגים של ב' וה' כתב ז"ל, הם ימי רצון של ארבעים יום שעלה משה ביום ה' וירד ביום ב' וקבל לוחות אחרונות וגם ב"ד של מעלה יושבים בדין עכ"ל. (כ"כ התוס' ס"פ מרובה בשם מ' ע"ל). וכתב בעל הגה"ה לפי שצדק משמש בראש יום ה' ובראש ליל ב', בשם בכור שור עכ"ל. ונראין הדברים שסובר שהמנהגים כתב דברי הבכור שור וז"א כי לבכור שור היה ירידת הלוחות ה' ב' ולדעת התו' היה עליה וירידה ב' ה' וק"ל. ע"כ הגה"ה:. והנה הדברים האלה בנויים על דעת ר' יוסי דר"ח סיון היה ביום א' ולפ"ז היה י"ז בתמוז בה' ור"ה היה בשבת וי"כ ביום ב', ואיתא ביומא (ד') לר' יוסי בז' בסיון נתנה תורה ובז' עלה להר, א"כ מן ז' בסיון עד י"ז בתמוז היה מ"א יום כי משה ירד יום מ"א דמ' יום ומ' לילות בעינן אשר לדבריו תקן עזרא לקרות ב' וה' מה"ט, אך קשה דהא קיי"ל כהרמב"ם דפסק כחכמים, עיין מג"א ר"ט תצ"ד, א"כ לרבנן בב' אקבע ירחא דסיון והתורה נתנה בו' לחודש ומשה עלה בז' שהוא יום א' (ע"ל) וירד ביום מ"א שהוא י"ז בתמוז שהיה חל ביום ו', וא"כ בטל טעמו למה תקנו לקרות ב' וה', שהרי לא הורדו הלוחות ראשונות ביום ה' כ"א ביום ו' וק"ל, ועוד הוכחה דאין הלכה כר' יוסי מהא דהקשו התוס' רפ"ק דע"ז לר"י דבז' נתנה תורה והאמר ר"ל יום הששי מלמד שהתנה הקב"ה עם נו"ב אם יקבלו התורה (ששה בסיון רש"י) מוטב כו' ע"ש, ובזב"ש פ' ויקהל כתב ז"ל שמעתי מפי בעל מג"ע וימירו את כבודו בתבנית שור אוכל עשב ר"ת עד שהמלך במסבו, עשו שור במדבר, בלעם שתם עין, עם שני בניו, ערב שבת במנחה, ברצונם עקרו שור, שבעה עשר בתמוז, עכ"ל בעל מג"א. הרי במנחה בערב שבת עשו העגל, ולא הייתי יודע לכוון החשבון עד שמצאתי בחזקוני פ' עקב דמשה עלה בז' בסיון שהיה אז בא' בשבת כמשחז"ל, ולא היה לילו עמו כי בהשכמה עלה כו', נמצא ירד בהשכמה י"ז בתמוז שהיה ביום ו' בשבת, והדין עמו כי ל"ה ימים כלו בשביעיות נשארו עוד ה' ימים דהיינו מיום א' עד יום ו' הרי מ' מעת לעת הרי ישראל עשו העגל ביום ו' ע"ש. וזה והמה כאדם עברו ברית כמו אדה"ר שנברא ביום ו' וחטא באותו יום כך ישראל חטאו, לכן אפשר נתן להם משה מצות שבת שיגן עליהם כמו שהגין השבת על אדה"ר עכ"ל. לא ידעתי מה שמח במציאה זו בחזקוני דמשה עלה בז' שהיה אז א' בשבת דזה מבואר בגמרא לרבנן בב' איקבע ר"ח סיון ובו' לחדש קבלו התורה, ואי' ביומא למ"ד בו' לחודש ניתנה בז' לחדש עלה. א"כ בשבת ניתנה התורה שהוא ו' לחודש והוא עלה בז' א"כ עלה ביום א', אך קשה אמת שכן מוכח שמשה ירד בי"ז בתמוז שאז כלו מ' יום ומ' לילות דהיינו י"ז תמוז שהיה ביום ו' היה יום מ"א מן ז' בסיון, אבל לפי סדר הכתובים היה עשיית העגל בט"ז בתמוז דשבירת הלוחות היה יום אחד אחר עשיית העגל, וזה סדר הפסוקים וירא העם כי בושש משה וגו', ויאמרו קום עשה לנו אלהים וגו', ויאמר אהרן פרקו נזמי הזהב וגו', ויתפרקו נזמי הזהב ויקח מידם ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל וגו', וירא אהרן ויבן מזבח וגו', ויאמר חג לה' מחר וגו', וישכימו ממחרת ויעלו עולות וגו' ויקומו לצחק, ויאמר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך וגו' עשו להם עגל מסכה וגו', ועתה הניחה לי וגו' ואכלה אותם כרגע וגו', ויחל משה וגו', ויפן וירד משה מן ההר ושני הלוחות בידו וגו', וישמע יהושע את קול העם ברעה וגו', ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם ויקח את העגל וישרוף וגו', ויאמר שימו איש חרבו וגו' ויפול מן העם כשלשת אלפי איש, ויהי ממחרת ויאמר אתם חטאתם חטאה גדולה ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם, פירש"י כי בושש משה אמר להם לסוף מ' יום אני בא בתוך ו' שעות כסבורים שאותו יום מן המנין (היינו יום ה' ט"ז בתמוז כלו מ' יום מן יום שעלה) והוא אמר להם שלמים מ' יום ולילה עמו ויום עלייתו אין לילה עמו ובז' בסיון עלה נמצא מ' יום ומ' לילה בי"ז בתמוז, הרי י"ז בתמוז הוא יום מ"א כשירד וכשראו שלא בא ביום מ' עשו העגל, א"כ איה אפוא מקום לומר שעשו העגל בי"ז, ויגעתי ומצאתי בס' מים חיים פ' תרומה דכ"ה ג' וכתב ז"ל, ק' דהא מפורש שאחר עשיית העגל ירד, וצ"ל לדעת המג"ע ירד משה בשבת ומ"ש חג לה' מחר וישכימו ממחרת הכל היה בשבת עכ"ל. ולא ידעתי במה רפא השבר דהא חז"ל אמרו בשבעה עשר בתמוז נשברו הלוחות ולפי פירושו רוצה להחזיק דברי המג"ע שהעגל נעשה בי"ז בתמוז שהיה בו', ומשה בא למחרתו ביום השבת שאז היה י"ח לחדש, א"כ רוצה לקיים דברי בעל מג"ע ולסתור דעת חז"ל, וע"ק לפ"ד שירידת משה ושבירת הלוחות וטחינת העגל וקחו איש חרבו הכל היה בשבת איך יתכן לשבר כלי הם הלוחות ולהרוג נפשות וטחינת העגל לעשות מלאכות אסורות בשבת, אף כי ידעתי שי"ל שלא שבר הלוחות בידים רק שפרחו האותיות ונעשו כבדים ונפלו מעצמם מידו כמ"ש המפרשים בזה, אף כי רק דרש הוא הייתי מחזיק הרע במעוטו, אבל טחינת העגל לעפר והריגת ג' אלף איש לא יצדק. והנה ראיתי ברמב"ן פ' תשא ז"ל, כתב רש"י בי"ז בתמוז נשברו הלוחות בי"ח שרף העגל ודן החוטאים, בי"ט עלה ועשה מ' יום, בר"ח אלול נאמר לו ועלית בבוקר לקבל לוחות שניות ועשה שם מ' אחרים, בי' בתשרי נתרצה לו המקום, (כאן כתב רש"י ועלית בבוקר באלול נאמר לו כו' וצ"ע דהא מן י"ט תמוז עד ל' באב היה מ"א יום וא"כ עלה בו ביום ל' לאב וירד בי"כ, ויותר דרש"י בעצמו כתב פ' עקב (דברים ט' י"ח) שהרי עלה בי"ח וכלו מ' יום בכ"ט באב. א"כ לדעת דעלה בי"ט תמוז כלו מ' יום ביום ל' לאב דאב לעולם מלא וק"ל), וכתב הרמב"ן אבל נראה כי ביום רדתו בי"ז בתמוז שרף העגל ודן עובדיו כו', וכן איתא בפר"א ריב"ק אמר מ' יום עשה משה בהר וירד אל המחנה בי"ז בתמוז שבר הלוחות והרג חוטאי ישראל ע"ש, והלבוש באו"ח ר"ס תקפ"א כתב מתחילין לתקוע בר"ח אלול שבו עלה משה לקבל לוחות אחרונות, ור"ל יום א' דר"ח שהוא ל' לאב דהא קיי"ל בי"כ ירד משה ואין לך מ' יום אלא מן ל' של אב יום ראשון דר"ח אלול דהא אלול חסר, ולא עוד אלא שצריכין אנו לומר שעלה בבוקר של כ"ט באב דאין לך מ' יום ומ' לילה אלא מבוקרו של כ"ט באב עד בוקרו של יו"כ, (והנה לדעתו שירד בכ"ח באב כמ"ש בסמוך ז"א דהא כתב ג"כ שעלה משה בר"ח תמוז ולא תמצא מ' יום ומ' לילה כ"א כשירד כ"ט אב, וא"כ צ"ל כמ"ש התוס' פ' מרובה שכ"ט ירד ועלה בו ביום, אבל תוס' הנ"ל כתבו דמ' אחרונים לא היה לילה עמו, א"כ אף אם היה עולה ל' לאב שהוא ר"ח יום ראשון דאלול הוי מ' יום ול"ט לילות), אם לא שנאמר אלול דהאי שתא עברוהו (כ"כ התוס' הנ"ל) אבל אנן לא קיי"ל הכי, (לא ידעתי מנ"ל דלא קיי"ל הכי דהא התוס' כתבו כן והריטב"א פי"נ דקכ"א כתב ונכון הוא), אלא כמ"ד בכ"ט עלה ונימא דתמוז דהאי שתא עברוהו, (טעה דהא דאמרו בשלהי תענית דעברוהו לתמוז היינו תמוז דשנה שניה כמ"ש נח"י פ' כי תשא ע"ל ב"א תמ"ט) לפי מ"ש רש"י פ' עקב שבי"ח בתמוז עלה נמצא שירד כ"ח אב (כבר כתבתי שז"א דלא הוי מ' יום ומ' לילה עד בוקר של כ"ט) ובבוקר עלה ע"ש וק"ל:

358

שנ״טבתוס' ב"ק (פ"ב א') בשם מדרש בה' עלה לקבל לוחות אחרונות וירד בב' אף כי חסר לילה אחד אין להקפיד, וכ"ה בס"ע עלה בז' בסיון וירד י"ז בתמוז ושבר הלוחות וי"ח בתמוז עלה ובכ"ט באב נתרצה המקום וירד ועשה מ' יום מן ל' באב עד י' בתשרי נמצא מ' יום אחרונים חסרים לילה אחד, אם לא דנאמר דעברוהו לאלול. וא"ת בשלמא לר' יוסי דאמר בפר"ע (פ"ז) דסיון היה בא' בשבת ניחא דעלה בה' לפי חשבון דאחד מלא ואחד חסר דאז יום שלשים באב הוא ביום ה' (כאשר תראה רשום אצלך), אבל לרבנן דביום ב' הוי ר"ח סיון נמצא ל' באב הוא ביום ו', אם לא דנאמר דלרבנן בי' בתמוז שרף העגל ודן החוטאים ובו ביום עלה, (והק' בת"ח דדבריהם תמוהים דבקרא משמע בהדיא דלא עלה ביום שדן החוטאים אלא ממחרת דהא בפ' תשא אחר שדן החוטאים כתוב ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדולה ועתה אעלה וגו'), ויום כ"ח באב ירד בהשכמה ופסל לוחות ובכ"ט באב שהיה יום ה' עלה, או נאמר שכ"ט באב ירד ובו ביום עלה ונאמר שהיה אב חסר כדי שיבוא יום הירידה בי"כ (ביום ב' לך וראה אם תעשה אב רק כ"ט יום שהוא ביום ה' א"כ יהיה ר"ח אלול ביום ו' ור"ח תשרי ביום ז' א"כ יהיה יו"כ ביום ב'), כדאמר בפ' י"נ שבו ניתנו הלוחות, אבל לפי התנחומא שאומר בי"ז ירד ובי"ח שרף העגל ודן החוטאים, (והנוסח שלפנינו בפ' תשא וע"ש ס"פ פקודי וז"ל ז' סיון ניתנו י' דברות ועלה ועשה שם מ' יום כ"ד מסיון ט"ז מתמוז וירד י"ז ושבר הלוחות ורדה החוטאים י"ח י"ט, וכ' עלה ועשה י' מתמוז וכל אב הרי מ' עלה ר"ח אלול כשא"ל פסל לך וגו', וי' מתשרי וירד בעשור וקבעו הקב"ה לסליחה מכ"י), ובי"ט עלה נמצא יום עליה של מ' יום אחרונים בא' באלול לא יבוא בה' לא לרבנן ולא לר' יוסי (ר"ל לרבנן כשעלה בי"ט כלה יום מ"א שיהיה מ' יום ומ' לילה ביום ל' של אב שהוא ביום ו', אבל מ"ש ולא לר' יוסי ר"ל דלר' יוסי לא יבוא ג"כ יום מ"א ביום ה', ז"א דוק ותשכח, כי מיום י"ט תמוז שהוא ביום ז' עד ל' לאב שהוא מ"א יום הוא ביום ה', ובמחילה מעצמותיהם הקדושים כי הם עצמם כתבו או נאמר שכ"ע באב ירד ובו ביום עלה, א"כ גם כאן הן לדעת ס"ע שהוא ר' יוסי דעלה בי"ח בתמוז א"כ כלו מ"א יום בכ"ט אב שהוא ביום ד' ועלה בל' אב שהוא בה', ולדעת התנחומא שעלה בי"ט תמוז א"כ כלו מ"א יום ביום ל' של אב שהוא ביום ה', א"כ אף התנחומא יסבור כר' יוסי דר"ח סיון היה בא', ולדעת התנחומא דעלה בי"ט יצדק התנחומא להיות סובר כדעת המדרש דבה' עלה, א"כ המדרש שהביאו התוס' דבה' עלה עולה הן לס"ע שהוא ר"י דס"ל בי"ח עלה וירד בכ"ט ועלה למחר ל' אב שהוא בה', או דהמדרש ס"ל כתנחומא דבי"ט עלה וירד ביום ל' אב ועלה בו ביום שהיה בה', דוק ותשכח), וכתבו עוד וגם לא תמצא ירידה ביוה"כ אם לא דנאמר דעברוהו לאלול עכ"ל, (גם כאן לא הבנתי דהא לתנחומא שעלה י"ט תמוז וכלה מ"א יום ביום ל' שהוא ביום ה' ועלה בו ביום יכלה יום מ' ביו"כ שהוא בב' אף דלא מעברין לאלול אף דיחסר לילה אחד הא כתבו אף כי חסר לילה אחד אין להקפיד היינו לר' יוסי, אבל לרבנן אם עלה בי"ט ויכלה מ"א ביום ל' אב שהוא ביום ו' א"כ לא יעלה ביום ה', ועוד מה תועלת שעברו לאלול סוף סוף לא עלה משה בה' ולא ירד בב', כי אם אנו מעברין אלול א"כ יהיה ר"ה ביום ב' ויו"כ ביום ד', ואף אם אב היה חסר ואלול מלא לא תמצא שעלה בה' ולא ירד בי"כ בב', וצ"ע עד עת הפנאי אולי אוכל לכוון דבריהם), ועיין בריטב"א פי"נ דקכ"א עש"ב, ומסקנת דבריו מיהו קשה לומר שמשה עלה בי"ז בתמוז דהא כתיב ויהי ממחרת ויאמר משה כו', גבי דין החוטאים והיינו בי"ח כו', ואח"כ עלה בי"ט בתמוז וירד בשחרית ל' של אב ועלה בא' באלול ואף אם אלול מעובר חסר לילה דמ' אחרונים חסר לילה א', ומ"ש בס"ע בי"ח עלה ט"ס הוא, עכ"ל. ובבעל הטורים פ' ויקהל בשבת נתנה תורה א"כ יו"כ של אותה שנה היה יום ג' וביום ד' א"ל מלאכת המשכן והם הביאו בבוקר בבוקר היינו יום ה' ו', ובשבת ויצו ויעבירו כו', היינו לרבנן בב' היה ר"ח סיון א"כ י"כ ביום ג':

359

ש״סכתב בהשמטות נע"ח העגל נעשה ט"ז תמוז וי"ז תמוז נשתברו הלוחות ועתיד הקב"ה להפכו ליו"ט ונמצא כי חג לה' מחר בעצם ומחר זה לאחר זמן כמשאחז"ל יש מחר לאחר זמן. בש"ק די"ג ב' כ"ז תשרי נגזרה גזרה בעד חטא העגל. ושם סע"ב אחז"ל שהתורה נתנה בשבת שהיה צום כפור בחדש השני ליציאת מצרים ובחדש הג' נתנו י' דברות ובאותה שנה מת נחשון עכ"ל, ט"ס הוא ובלבול דברים, וז"ל ס"ע באותה שנה ובחדש ג' ניתן י' דברות ובשנה השנית ניתן להם התורה בצום כפור, ובאותה שנה מת נחשון עכ"ל:

360

שס״אממחרת י"כ הביאו נדבתן למשכן בב' בקרים (רבה נשא פי"ב ופ' פקודי פ' נ"א ופ' תשא פ' מ"א ותנחומא פ' תרומה ומ"י תהלים ס"ס ק"א):

361

שס״בכתב ס"ע אחז"ל בתענית שהשכינה שהתה בהר ממ"ת לוחות ראשונות עד השניות בצום כפור וגם שהתה עד שהוקם המשכן בר"ח ניסן ואז זזה וישבה על הכפורת ושם באהל נתנה תורה שבע"פ:

362

שס״גותכל כל עבודת המשכן אהל מועד מקץ חמשה חדשים (סה"י):

363

שס״דדורות הראשונים ילדו בני ח' דכתיב ותמת עזובה אשת כלב ויקח כלב את אפרת ותלד לו את חור וכתיב ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה וכי עביד בצלאל משכן הוי בן י"ג, ותניא שנה ראשונה עשה משה המשכן ב' הוקם ושלח מרגלים וכתיב (יהושע י"ד) בן מ' שנה אנכי בשלוח אותי משה, ר"ל לרגל הארץ, דל י"ד דהוי בצלאל פשו כ"ו דל ב' דתלתא עיבורי אשתכח דכל חד וחד בח' הוליד (סנהדרין דף ס"ט) וכתב ראב"ע בצלאל לא היה מבני כלב בן יפונה שהלך עם מרגלים רק מכלב בן חצרון, ועיין מק"ח פ' וישב בפ' וירד יהודה ובפ' תשא ובראב"ע שם והוא נגד דעת חז"ל הנ"ל, ובתמורה פ"ב וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב (יהושע כו) וכי בן קנז הוא בן יפונה הוא מאי יפונה שפינה מעצת מרגלים ובן קנז הוא והא כתיב כלב בן חצרון, אין בן חצרון הוא ואמאי קרו ליה בן קנז אחי כלב אחוהי דכלב מאמיה דה"ל כלב חורגיה דקנז:

364

שס״הבצלאל בן אורי בן חור נקבר בעיר ערב צלאל (גא"י):

365

שס״ויום א' כ"ג אדר התחילו ז' ימי המלואים שהיה מעמיד המשכן בכל בוקר ומקריב עליו קרבנות ובערב מפרקו וביום ח' שהיה ד"ח ניסן העמידו ולא פרקו ס"ע וש"ק ד"ע א', בא' בניסן מתו בני אהרן וכ"ה בוי"ר ס"פ כ', וראב"ע פ' שמיני ופ' פקודי כתב דנראה יום השמיני ח' לניסן כי הוקם בא' בניסן, וכ"כ עב"ש בשם ספרי, ולפ"ז מתו בני אהרן ח' ניסן ע"ש. ובתנחומא פקודי בא' בניסן הוקם המשכן, רח"א בא' באדר נגמר, ביום ההוא לקחו שני בני אהרן אש זרה כו', וימותו ביום ההוא, וימת נדב ואביהוא ולא אמר וימותו כי שניהם מתו כאיש אחד ברגע א' (מ"ב), נדב ואביהוא לא היו בני כ' כדאיתא בזוהר ר"פ אחרי מות ע"ק, עדיין לא נפקי מרשותא דאבא (מג"ע א"צ), נדב בחי' יוסף ואביהוא בחי' נפש יתרו. נתגלגלו בפנחס ואליהו (עב"א תפ"ח). נדב ואביהוא נתגלגלו בשמשון (עב"א תתי"א). נתעברו בחפני ופנחס (עב"א תתל"א), שמואל רוחו של קין ויתרו נשמתו, אמנם נדב ואביהוא הם נפש ורוח ושניהם נתלבשו בשמואל (עב"א תתע"א), אחאב ג"כ משורש נ"ו (ע"ש) אליהו לקח רוח נדב (עב"א תתקס"ב), באלישע בן שפט מעורב נשמות נדב ואביהוא (עג"א מ"ג), אז התחילו י"ב הנשיאים להקריב קרבנות כ"א ביומו (סה"י):

366

שס״זי"ג לחדש ניסן שנה שניה ליציאת מצרים ויצו משה לעשות הפסח במועדו י"ד לחדש (הוא ב"א תמ"ט) בחודש השני הוא ר"ח אייר נאמר שאו את ראש בפ' במדבר ונשא, י"ד אייר נעשה פסח שני, הרי עמדו במדבר סיני י"א חדשים כ' יום, ב' אייר נעלה הענן ונסעו ממדבר סיני ועלו לקברות התאוה ועמדו שם ל' יום, ואח"כ הלכו לחצרות ועמדו שם ז' ימים להסגר מרים בחודש סיון ניסן מלא אייר חסר סיון מלא ותמוז היה ראוי להיות חסר אך האי שתא דמרגלים עברוהו (כדאיתא בתענית דכ"ט פסחים ע"ז רע"א) א"כ ניסן היה ביום א' אייר יום ג' סיון ד'. כ"ה סיון באו למדבר פארן, כ"ט בו שלחו מרגלים ויצאו יום ד' וישובו מקץ מ' יום ט' באב ונגזר עליהם מיתה במדבר (עיין א"ח ח"ב פ"ג) י"ז באלול מתו מוציאי דבת הארץ (וכלבו וה"ג כתבו ז' באלול) ש"ע א"ח סתק"פ וכתב הב"י אע"ג דבאבוד רשעים רנה ולמה יתענו בהם, ואפשר דמסתמא שבו ולא זכו שתקובל תשובתן לכן מתענים, ובשל"ה כתב שהיו צדיקים, ובתשובות הרא"ש סוף כלל י"ג בז' באלול כו'. אך משמע דלא קאי על מרגלים רק מוציאי דבה אחרים:

367

שס״חכלב היה בן מ' כששלחו משה לרגל את הארץ (יהושע יד ז') כלב הוא אשכול בעל ברית אברהם ושם היה קבור ובו נתקן כלב והתאמץ ליטול האשכול (ג"נ). נתגלגל בו חור, אליעזר עבד אברהם נתגלגל בכלב בן יפונה לכן הלך להשתטח על קברי אבות כי אברהם אדונו הראשון שבאבות. לכן נקרא אשחור שהושחרו שיניו מפני התענית שיצא מכלל ארור לגמרי ואח"כ הוברר רוחו ונתגלגל בבניהו בן יהוידע גם נתגלגל ביהוידע אביו של בניהו ואח"כ נתגלגלו אב ובן בניהו ויהוידע בזכריה, בכלם שם יה"ו ו"ה אחרונה ג"כ ע"ש נע"ח (עב"א פ"ח), ותיכף היתה תלונת קרח (בפר"א פמ"ב) עושר קרח היה שמצא אוצרות יוסף במצרים, תחו בן אליהוא הוא אסף בן קרח, תחו בא"ת ב"ש אסף (ג"נ אות ת'), אסיר בן שלתיאל הוא אסיר בנו של קרח כדאיתא בוי"ר שם, בני קרח נתגלגלו בבני צרויה (עב"א תתקט"ו), אלקנה בן קרח נתקן באלקנה (עב"א תתע"א), אלישע בן שפט בחי' קרח (עג"א מ"ג), רוחו של קין נתגלגל בקרח (ע"ל ב"א תמ"ח), לכן ופצתה הארץ פיה בסוד ארורה האדמה הנזכר בקין ואמר אל תפן אל מנחתם כמו אל מנחת קין לא שעה (ס' הכוונות), קרח גלגול דור הפלגה לכן תרגום ויקח קרח ואתפלג (בס' ברש"ל פ' קרח), אשת קרח נתגלגלה באיזבל (עג"א כ"א), אשת און בן פלת במ' מעשה בצידן באשה אחת שהיתה נשואה כמה שנים ולא ילדה היא ניצוץ לאה והיא תקון אשת און והיתה ג"כ מיכל בת שאול (ג"נ) (עב"א תתצ"ב), היא צללפונית (עב"א תתי"א), דתן ואבירם הם דואג ואחיתופל (עב"א תתפ"ב), הפרים של אליהו הם דתן ואבירם ושמעון הפריץ וחבריו (עב"א תתקס"ב):

368

שס״טחנן בן עכבור מת ב"א תמ"ט (עיין ב"א תי"א ותמ"ד):

369

ש״עחמש שנים אחר יציאת מצרים (הוא ב"א תנ"ג) התחיל למלוך בצרפת צפו בן אליפז בן עשו (שה"ק צ"ה סע"ב):

370

שע״אי"ד ליציאתן ממצרים וימת לטיאנוס מלך בני כתים מ"ה למלכו ותחתיו מלך אבימנוס ל"ח שנה:

371

שע״בי"ט שנה היו נעים ונדים במסעות המדבר עד ב"א תס"ז וי"ט שנים ישבו בקדש ברנע עד שהיה להם מ"ב מסעות. וכתב רש"י ר"פ מסעי כל ל"ח שנה נסעו עשרים מסעות:

372

שע״גיבוס מזרע אבימלך בנה חומת ירושלים, כ"ה ליציאתן ממצרים (הוא ב"א תע"ג), ומבצר חזק שנקרא אח"כ ציון כי גפל פחד היהודים עליהם, אפי' ישראל שירשו עיר ירושלים לא יכלו לכבוש המבצר עד ימי דוד (שה"ק צ"ה ע"ב):

373

שע״דיציאת מצרים לדעת קצת ב"א תע"ת (ע"ל ב"א תמ"ח):

374

שע״הל"ו ליציאתן ממצרים (הוא ב"א תפ"ד) ויצא סיחון להלחם את בני מואב וישלח סיחון אל בעור בן ינום בן בלעם יועץ מלך מצרים ואל בלעם בנו מפתור ארם נהרים לקלל את מואב למען תנתן בידו. ויבואו בעור ובלעם בנו ויקללו את מואב וילחמו סיחון ומואב ויהרוג סיחון את מלך מואב ובני מואב נפלו הרבה וישב מהם שבי גדול ויקח את כל ערי מואב ואת חשבון מערי מואב וישם סיחון את שריו וגדוליו בחשבון, ויתן סיחון מתנות ומנות רבות כסף וזהב אל בעור ובלעם בנו וישובו אל מקומם, בעת ההיא עברו ישראל מדרך המדבר מואב ויסב את מדבר אדום (סה"י):

375

שע״ווישבו בנ"י בקדש מדבר סין בר"ח ניסן שנת ארבעים ליציאתן ממצרים (הוא ב"א תפ"ח) ותמת שם מרים י' בחודש ההוא ותקבר שם. (מרים קבורה בעיר האמהות סמוך לטבריא. (עב"א ת"י ובשה"ק צ"ו אומרים שמרים נקברה בהר סיני). בארה של מרים בתוך ים של טבריה (גא"י) ואז שלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום אעברה נא בארצך לא נעבור בשדה כו', ויצא אדום לקראת ישראל בעם כבד כו' ויט ישראל מעליו, ויבואו הר ההר אחר שלשה חדשים וימת שם אהרן בן קכ"ג שנה באחד באב בשנת הארבעים (סה"י). כתב גא"י זה מקרוב הראו הערביים דרך למדבר לקבורת אהרן הכהן על הר ההר גבוה מאד הר על גבי הר ובתחבולות לבוא עליו כי הוא שוה כאלו נחצב בקרדומות. ועל ראש ההר מערה עם כתבים הרבה ונחפר מערה בתוך מערה הכל נכתבים בכותל מימים קדמונים. ועל ההר קבר בנוי יפה וכתוב עליו בכתב ולשון ערביים אהרן בן עמרם, ובמערה תחתונה למעלה מכל הכתובים נכתב בלשון ערביים באותיות גדולות ג"כ אהרן בן עמרם, וכתב זה ממש תחת קבר העליון של אהרן. וזה הכתב בכותל המערה אין יודעין לקרותו איזה כתב הוא וקצת כמו נמחק. ובמערה מדליקין הערביים חמאה לזכות אהרן. ולצד מזרח ההר שם מדבר נורא מאד קבורים מתי מדבר קצת קברים ריקנים ובקצתן מתים גדולים מאד. ובקבר אחד ריק ראיתי צלע אחד מאדם רחב שלשה טפחים. כתב הרלב"ג פ' חוקת תועלת ג' כי לא חי משה אחר אהרן כי אם חודש אחד כי אהרן מת באחד לחודש שבט בשנת ארבעים ומשה באחד לאדר (ע"ל במיתת משה). הכנעני מלך ערד העריך חילו להלחם בישראל ויירא ישראל מאד כי חיל גדול וכבד מאד לו ויתנו לב לשוב מצרימה. וישובו אחוריהם כמהלך שלשה ימים שבע מסעות עד מוסרות בני יעקן וישבו שם שלשים יום. וכראות בני לוי כי לא רצו בנ"י לשוב ויקנאו אל ה' וילחמו את בנ"י ויהרגו מהם עם רב וישיבם בחזקה אל מקומם הר ההר. וידר ישראל נדר אם נתן תתן את העם הזה בידי כו' ויתן ה' הכנעני בידם כו', יום מלחמת נחלי ארנון היה ארוך ג"י דהיינו ל"ו שעות (בחיי). וישלחו בנ"י אל מואב נעברה בארצך כו' ולא נתן מואב עבור בארצו, ויחנו בגבול סיחון וישלחו אל סיחון מלך האמורי נעברה בארצך וגו', ויצא לקראת בנ"י וילחם ויירשו את ארצו מארם עד יבק עד בני עמון, ויאמר ה' אל תצר את בני עמון, ויפנו בנ"י ויעלו דרך הבשן ארץ עוג. ויצא עוג מלך הבשן ועמו הרבה גבורים ויד חזקה מאד מעם האמורי ועוג מלך הבשן גבור חיל מאד. ונערוץ בנו גבור מאד יותר ממנו, ויאמר עוג בלבו הנה מחנה ישראל מהלך שלש פרסאות אמיתם כאחד בלא חרב וחנית ויעל הרה יהצה ויקח אבן אחת גדולה ארכה שלש פרסאות וישם על ראשו ויאמר להשליך על מחנה ישראל להמיתם, ויבא מלאך ה' וינקוב האבן מעל ראשו ותרד האבן בצואר עוג ויפול עוג לארץ מכובד האבן בצוארו, ויאמר ה' אל בנ"י אל תיראו כו' וירד משה עם מתי מספר מבנ"י ויך את עוג במטה אל קרסולי רגליו וימיתהו ואח"כ רדפו בנ"י ויכום עד בלתי השאיר להם שריד. במד"ר פ' חוקת פ' י"ט, מלחמות סיחון עשו באלול ועשו הרגל ואחר הרגל מלחמות עוג. וכתב בראש יוסף דהיינו כ"ג תשרי. סיחון ועוג אחים בני שמחזאי (נדה פ' האשה). ובבחיי פ' חוקת שהיו אחים מאם לא מאב. במדרש שהיה עוג באותו פעם יותר מת"ק שנה (ע"ל אלף תרנ"ו) שנולד אז א"כ היה בן תתל"ב שנה. סיחון נולד בתיבה ועוג היה חוץ לתיבה א"כ היה עוג יותר מתתל"ב. בעוג היה ניצוץ קדוש של רבי שמעון בן נתנאל ר"ת בש"ן (ע"ל אלף תרנ"ו), ואח"כ וילכו לרגל את יעזר כי היתה קריה עליזה וילכדה כו' ויקחו בנ"י ארץ ב' מלכי האמורי ס' עיר. וייראו מואב מאד מפני בנ"י ויקחו מאנשיהם את בלק בן צפור המואבי וימליכוהו עליהם ובלק איש חכם מאד, וישלח אל מדין לעשות אתם שלום כי שנאה גדולה היה בין מואב ומדין מימי הדד בן בדד (ע"ל ב"א שכ"ב). ויאמרו זקני מדין אל מואב שמענו כי בעת אשד נלחם אתכם סיחון ויגבר ידו ויקח ארצכם כי שלח אל בעור בן ינום ולבלעם בנו לקלל אתכם ע"כ גברה יד סיחון (ע"ל ב"א תפ"ד), ועתה שלחו גם אתם אל בלעם בנו ונתתם לו שכרו ויבא ויקלל את העם. וייטב בעיניהם ויביאו את בלעם כו' (סה"י). בלק בלעם ב' דובים שיצאו מן היער הם ב' כחות דבלק ובלעם, וז"ש בזכות מ"ב קרבנות דבלק נתבקעו מ"ב ילדים ואמר שתים דובים ולא שנים כי שתים לשון נקבה כי נתלבש בהם לילית ואגרת בת מחלת (ג"נ). בלק בלעם יש להם חלק רע מהבל גם בלעם מעורב עם רע של קין (נע"ח). בלעם גלגול לבן (של"ה דקס"א סע"ב). ובתנחומא ס"פ ויצא וציוני פ' וישב ובזוהר דבלעם הוא לבן וכ"ה בחלק (דק"ה). בלעם בלע עם בנו בעור שבא על בעירו ותנא הוא בעור הוא כושן רשעתים הוא לבן הארמי משמע מזה שקאי על בלעם עצמו כי הוא בעצמו נקרא בעור על שבא על בעירו (עיין ברש"ל ר"פ בלק). בלעם הוא הרע של הבל ומשה הטוב (חס"ל מעין ה' נהר כ"ה), לבן ר"ת לבן בלעם נבל שנתגלגל ג"פ ואח"כ נתגלגל באבן דומם (ע"מ ק"ו ב'), ונתגלגל בברזילי (עב"א תתצ"ב), בלעם הוליד בן ונתגלגל בו בעור אביו וז"ש בלעם בנו בעור (נע"ח), וינוס וימברוס בני בלעם הם עורב וזאב אחד היה לו ראש זאב והיה מכשף עם זאב ואחד עם עורב המירו בכשפים לרומוס ורומילוס, ועורב וזאב נתקנו בפרוה מכשף שעשה בית הפרוה בכשוף (פ"ג דיומא) ע"ל ב"א תמ"ח. וירא בלק כי לא אבה בלעם לקלל את ישראל וילך אל מקומו וגם בלעם שב לארצו למדין, ובנ"י נסעו מערבות מואב וכו' ויהי בשבת בנ"י בנחל שטים, ובני מואב תקעו אהליהם נגד מחנה ישראל וילבשו בנותיהם כסף וזהב ובגדים יקרים וישבו פתח אהליהם, ויהי בבוא העברי אל פתחיהם ויחמוד אותה בלבו וידברו אל העברי הלא ידעתם כי אחים אנחנו בני לוט ובני אברהם למה לא תאכלו לחמנו וזבחינו כו' והסיתו אותו ואכל מזבחם וישת יין וישכר ויושיבו לפניו נערה יפה ועשה בה כרצונו (ויצמר ישראל לבעל פעור), ויחר אף ה' וימותו מהם במגפה כ"ד אלף, והנה איש אחר מבני שמעון זמרי בן סלוא ויקרב את המדינית כזבי בת צור מלך מדין כו' ויקח פנחס רומח וידקור את שניהם ויהרגם (סה"י), ע"ר נשאו מבנות שמעון והיה סיבה לבעל פעור (זוהר פנחס). פנחס בו נתגלגל יצחק ועשו בזמרי, ולפי שהיה ליצחק שהוא דין להרוג את עשו ולא די שלא הרגו אלא שאהב אותו ואחר שנתגלגל בזמרי לא רצה לתקן עצמו וחזר לסורו סבב הקב"ה שבא יצחק בגוף פעם ב' להנקם מעשו, והרע שבעשו מה שהיה יכול לתקן נתגלגל בחמורו של רפב"י (ס"ס ג"נ). נדב ואביהוא נתגלגלו בפנחס (נ"ח מ"ד פי"ב) וכ"כ באידרא שנתגלגלו באליהו שהוא פנחס (ע"ל ב"א תמ"ח). פנחס היה גם בימי דוד (עב"א תתצ"ב). זמרי גלגול שכם וכזבי גלגול דינה לכך אמר הכזונה יעשה לשון עתיד ולא אמר עשה אחותנו (רי"ל ועיין בפ"י ע"מ דצ"ג). איזבל גלגול כזבי (עג"א כ"א). העורבים הם אנשי שבט שמעון שפגעו בפנחס (עג"א ל"ד), ויהי אח"כ ויאמר ה' למשה לנקום נקמת בנ"י ממדין ויבחרו י"ב אלף ויהרגו כל זכר וה' מלכי מדין ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב. כתב יפ"ת שמות ד"ו ב' בחלק אית' שלא חי רק ל"ג שנים פליג על מ"ד בלעם שיעץ נהרג דא"כ חי הרבה (ע"ל ב"א תמ"ח בענין איוב). ותקרבנה בנות צלפחד לפני משה ולפני אלעזר (פנחס כ"ז ב') פרש"י אחר מיתת אהרן היה (כתב ג"נ אחד שרכב על סוס בשבת וסקלוהו (פ' האשה רבה) היה גלגול צלפחד ותיקונו בחסיד דעלה לו צלף חד). ויהי בשנת ארבעים ליציאתן ממצרים מאחד בשבט עד ו' אדר ל"ו יום פירש משה התורה לישראל. ו' בו נאמר למשה הן קרבו ימיך למות צו את יהושע. ז' בו אמר משה בן ק"כ שנה אנכי היום ובו ביום מת. (ס"ע ומ"י ריש יהושע) בחצי היום בשבת. ויש במדרש שמת בע"ש (יוחסין בסה"ד) ובתוס' מנחות ד"ל, ובאשרי פ' ע"פ בשם ס"ע דז' באדר שבו מת משה היה בע"ש. ועט"ז או"ח סרצ"ב, ובזוהר תרומה ערע"ח ויתרו עקנ"ח שמת במנחה בשבת וכ"ה בתו' מנחות (ל' א') וי"א בע"ש (ע"ש), וכ"מ בסוטה (י"ג) שבת של דיו זוגי הוי כמש"ש החדא"ג דבשבת מת (ובסידור בפי' ישתבח שבת של ר' יוחנן הוי צ"ל דיו זוגי), ועיין ע"מ מח"ד ח"ב פי"ג, ובא"ח ח"ב פ"ו ז' באדר שמת משה היה ד' בשבת לדעת ס"ע. ובמ"י בשלח סי' רס"ב משה מת ז' בשבט, ומק"ח פ' דברים כתב בשם ראב"ע וז"ל י"א כי בא' בשבט מת משה כו' וטעמם מכח הפ' שאומר ויהי בארבעים שנה שטעמו ליציאת מצרים ומאשר אמר בעשתי עשר חודש מוכח שהוא חודש שבט, ומ"ש באחד לחודש הוא אחד לשבט והתאבלו שם שלשים יום וישבו ו' שבתות ר"ל שלשים של שבט ושלשים של אדר וי' מניסן שעלו מן העדן, ובמכלתא ובמ' וראב"ע ר"פ דברים ורלב"ג פ' חוקת בתועלת השלישי ורבה אסתר בפ' בחודש הראשון איתא שמת א' באדר, ובקידושין (ל"ח ב') ז' באדר מת משה (וכ"ה בנזיר י"ד א') ופסק המן והיו מסתפקין ממן שבכליהם עד ט"ז בניסן, במ"י בשלח סי' רס"ב זמ"י יהושע ד' ב' ר' אלעזר המודעי אומר שנה שמת משה עיבור היה ר' אליעזר אומר לא היה עיבור, וכתבתי בדרושים שלי למ"ד דמשה נולד בשבת ומת בשבת ונולד בא' לחודש ע"כ בהכרח ס"ל כדעת האומר דמשה נולד לו' חדשים ויום א' כמ"ש רש"י ע' שמות, ולדעת הגמרא דסוטה דנולד לט' חדשים ס"ל דע"כ נולד בע"ש וז' באדר עש"ב בהוכחה ברורה, עוד כתבתי בראיה גמורה דלא יזדמן שישלמו ק"כ שנה ביום שנולד והכרח דמשה חי ק"כ שנה של שנות הלבנה, ונחסר לו משנות החמה ג' שנים ג' חדשים ה' שעות תתקמ"ד חלקים. לא רחוק מהר נבו יש ב' הרים זה כנגד זה על אחד היה בית ע"ז בעל פעור ועבדו ישראל שם ע"ז והוא חרב ועל הר השני מזבח שבנה בלעם והקריב קרבנות לקלל את ישראל (גא"י). בעיר פתורה שעומדת על פרת שם מגדל בלעם (שם), ומשטים באתי לק"ק נבו ונגד העיר הר גדול וגבוה וחלק מאד א"א לעלות עליו הוא הר נבו ועליו מת משה רבינו ואין יודעין מקום קבורתו והוא בחלק ראובן (גא"י):

376

שע״זהנביאים בזמן משה תקנו שיהיו קורין בס"ת ב' ה' ושבת (יוחסין בסה"ד וע"ל ב"א תמ"ח):

377

שע״חויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות היינו ט"ו באב שנת מ', אע"ג דרש"י פי' בחומש סוף ל"ח ובמ' חזית בפ' הסתיו עבר ל"ח שנים היו כמנודים ולא היה הדבור עם משה, אבל בתענית (ל') וב"ב (קכ"א) כתבו התוס' שנת מ', מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא היו מקדשין החודש ע"פ הראיה כי העננים היו מכל הצדדים ולא ראו השמש והלבנה, וכ"כ הבחיי פ' בא בשם ר"ח, א"ח ח"ב פ"ג, ועיין בס' נש"ר ס"פ בהעלותך, והוכחתי בדרושים שלי מה דמקשה בזבחים מי ראה נגע מרים הא א"א לראות הנגע ביום המעונן ע"כ צ"ל דהיו נזופים ממעשה מרגלים כמ"ש תוס' פ' הערל דלא כפרש"י ממעשה עגל ומרים היתה מצורעת קודם מרגלים אחר מעשה עגל ועדיין לא היו נזופים ונשב רוח צפוני ומבדר ענני. ע"ש בגמ':

378

שע״טספר בראשית משנברא העולם עד שמת יוסף אלפים וב' שנים (צ"ל וש"ט שנים), ס' שמות ממיתת יוסף עד הקמת המשכן ק"מ שנה ס' ויקרא מהקמת המשכן עד החודש השני נמשך חודש א', ס' במדבר נמשך מאחד לחודש השני עד מ' שנה שהיה ל"ח שנים וט' חדשים, משנה תורה נמשך מעשתי עשר חודש עד חודש הראשון בא' לחודש שהיו ע' יום, צא מהם ל' יום ימי אבל משה וג' ימים שהכינו להם צדה לדרך הרי ל"ג יום ויחרד ל"ז יום (ש"ק ס"ט א'). ט"ס יש כאן (וצ"ל ויתרם ל"ז). ותוכן הענין כי משנה תורה נמשך ל"ז יום מא' בשבט עד שמת משה ז' באדר ואחר זה אבלו של משה ל' יום עד ז' בניסן וג' ימים הכינו צדה וי' לניסן עברו הירדן הרי ע' יום (עיין מ"י ריש יהושע), וכתב הבחיי פ' חוקת כל המקראות המאורעות לאבותינו במדבר היו הכל בשנה ראשונה ליציאתן ממצרים ובשנת מ':

379

ש״פויהי אחרי מות משה ויאמר ה' אל יהושע בן נון (משבט אפרים שנת ב"א תפ"ח והיה בן פ"ב) קום עבור את הירדן וגו' ויצו יהושע (ביום שתמו ימי אבל משה, רש"י) את שוטרי בנ"י צוו את העם לאמר הכינו לכם צדה. בתדב"א פי"ח וכי צדה היו צריכין והלא אינם אוכלים אלא המן שהיו מלקטים אותו בבוקר ובקידושין (ל"ח) המן פסק ז' באדר והיו מסתפקין ממן שבכליהם עד ט"ז בניסן כמ"ש (יהושע ה' י"ב) וישבות המן ממחרת אלא אמר להם הקב"ה עשו תשובה כדי שתכנסו לארץ ותאכלו מתבואת הארץ, בעוד ג' ימים (ר"ל אחר שתהיו כאן ג"י) אתם עוברים את הירדן (יהושע ר"ס ב') וישלח יהושע מן השטים ב' אנשים (פנחס וכלב היו תנחומא), כתב רש"י ע"כ בתוך אבל משה שלח המרגלים שהרי סוף ג"י שתמו ימי אבל משה עברו את הירדן בי' לחודש וע"כ מששלח המרגלים לא עברו את הירדן עד יום החמישי כו', וכתב ראש יוסף מגילה (י"ד) גם מוכח שם דבלילה אחר שירדו מההר שישבו במחבא אחר ג"י באו ליהושע, גם מוכח באותו היום שבאו המרגלים ליריחו מיד בלילה אחריו שלחה אותם רחב מיריחו ונחבאו ג"י ומשה מת בשבת ז' אדר א"כ היה ר"ח אדר יום א' ור"ח ניסן יום ב' וה' בניסן ו' ואותו היום שלחם יהושע נשלמו ה' ימים י' בניסן שעלו מירדן, וז"כ המ' שלח לך שלוחי מצוה מותרין לפרוש לים הגדול אפי' בע"ש, כי המרגלים באו בע"ש ליריחו ובלילה שהיה שבת הלכו משם וג"י היו נחבאין ע"ש, ויבואו בית אשה זונה ושמה רחב, במ"י יהושע סי' ב' ובזבחים (קט"ז ב') רחב היתה בת י' שנים כשיצאו ממצרים וכל מ' שנה שהיו במדבר זנתה עם כל שרים ונגידים ולבסוף נ' נתגיירה, ותורידם בחבל בחלון אמרה רבש"ע בג' חטאתי לפניך בנדה בחלה ובהדלקה, בג' מחול לי בחבל בחלון ובחומה (מ"י שם ובמכלתא ר"פ יתרו), ובז"ר יהושע שם כתב צ"ל בג' חטאתי לפניך בחבל בחלון ובחומה בג' מחול לי בנדה ובחלה ובהדלקה עכ"ל, משום דק"ל על גי' המכילתא דאמרה שחטאה בג' בנדה ובחלה ובהדלקה הא לא היתה מצווה ע"ז ע"כ גרס בהיפך, אבל רש"י בזבחים הנ"ל גרס בשם מכילתא בג"ד אלו חבל וחלון וחומה חטאתי ובג' אלו מחול לי, וכ"ה במ"י ר"פ יתרו ומסיים שם במ"י יהושע סי' ט' מה שכר נטלה רא"א זכתה שיצאו ממנה ח' נביאים וכהנים ואלו הן ירמיה חלקיה שריה מעשיה ברוך בן נריה חנמאל ושלום רי"א אף חולדה, והק' הא חולדה מבני בניו של יהושע ומשני דרחב גיירה ונסבה יהושע (ולא היתה מז' אומות, תוס'), ולא היו לו בנים אלא בנות, ובשה"ק י"ד א' רחב היתה אשת יהושע והיו להם בנות ויצאו מהם ח' נביאים כנראה פ"ק דמגילה והם ירמיה חלקיה מחסיה חנמאל שלום ברוך בן נריה יחזקאל בן בוזי עכ"ל. שקר העיד דיחזקאל לא נזכר שם. אבל ראיתי במ"י יהושע סי' ב' רמז י' בשם אגדות שמואל אמר הקב"ה לרחב את אמרת כי ה' אלהיכם בארץ ושמים. בארץ ניחא בשמים מה שלא ראית בעיניך חייך שבנך עומד ורואה מה שלא ראו הנביאים כדאיתא (יחזקאל א') נפתחו השמים ואראה מראות אלהים:

380

שפ״איהושע להיותו גלגול יוסף שלא לקח אשת אדוניו לקח עתה את רחב גלגולה ובהיותה מבחינת ירח לכן היה ביריחו (ג"נ אות מ'). ובראש אות נ' כתב יהושע אפרים בן יוסף היה גלגול חנוך (ע"ל ב"א כ"ג). רחב מסוד קין (ס' הכוונות דמ"ח) לז"א ונתתם לי אות אמת סוד וישם ה' לקין אות (כוונות לקוטי יהושע) בחס"ל מעין ה' נהר כ"ה נתגלגלה בחבר הקיני (עב"א תרל"ו) אח"כ בחנה (וז"ס שאמרה חנה רחב פי על אויבי. וז"ס כי אשה קשת רוח אנכי שהיתה תחלה זונה מצד רוח הקשה והטמא. עיין ב"א תתע"א). ועלי גלגול יעל וזה מנשים באוהל תבורך ששמשה באהל שילה במקום כהן בגלגול עלי. נע"ח יהושע הוא גלגול יעל אשת חבר הקיני וזהו מנשים באהל תבורך שנתברכה משאר נשים שעלתה למדרגת איש (עיין ב"א תת"ל) היא גלגול תמר (עב"א רכ"ו):

381

שפ״בוישובו ויבואו אל יהושע (מקץ שבעה ימים סה"י) ויאמרו לו כי נתן ה' בידינו את כל הארץ. והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון ויחנו בגלגל (יהושע ד' י"ט) בעת ההיא אמר ה' ליהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית (יהושע ה') כי ארבעים שנה שהיו במדבר לא מלו, וי"א זו פריעת מילה שלא ניתנה לאברהם, וי"א במדבר מלו ולא פרעו (ע"ש בתוס' יבמות (עא סע"ב) וע"ל ב"א תמ"ח משה עשה להם הפריעה במרה), ויחנו בנ"י בגלגל ויעשו את הפסח בי"ד לחודש, וישבות המן ממחרת הפסח (יהושע ה') מן המן שלקטו ז' באדר אכלו ל"ט יום עד ט"ז ניסן (תוספתא דסוטה פי"א) רי"א ארבעים יום אכלו מן אחר מיתת משה ז' באדר מת ואכלו כ"ד של אדר וי"ו של ניסן, רא"א ע' יום כ"ד של אדר הראשון ול' של אדר שני כי עבור היה וי"ו של ניסן, ר' אלעזר אומר ע' יום בז' בשבט מת משה ואכלו כ"ד של שבט ול' של אדר וי"ו של ניסן ואותה שנה לא היתה מעוברת, ר' יוסי אומר נ"ד שנים אכלו את המן מ' בחיי משה וי"ד שנים אחר מותו ז' שכבשו וז' שחלקו (מ"י בשם מכילתא ובפ' בשלח סי' רס"ב), כתב הבחיי פ' בשלח לפי הנראה לא אכלו המן מ' שנה שלמים כי חסר חודש א' שהרי המן התחיל לירד בא' בשבת ט"ו אייר ובצק שהוציאו ממצרים הספיק להם חודש א"כ היה ראוי שישבות המן בחצי אייר ומזה הפ' מוכח שפסק בחצי ניסן כשהיו בערבות יריחו, ע"כ י"ל מ"ש אכלו מ' שנה קרוב למ' שנה, וירד המן אחר פטירת משה ל"ח ימים שהרי ז' באדר מת משה ובכו אותו ל' יום ועברו הירדן י' לחדש הראשון והמן לא פסק עד ט"ו ניסן הרי מן ז' באדר עד ט"ו ניסן ל"ח יום, ורש"י כתב כי המן פסק ז' באדר שמת משה אפ"ה הוי מ' שנים שלמים כי העוגות שהוציאו ממצרים היה להם טעם מן או המן שלקטו יום א' קודם מיתת משה הספיק להם עד ט"ז בניסן, ובהיות יהושע ביריחו והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה (שם ה' ב'), ויהי באחד לחודש השני ויאמר ה' ליהושע קום הנה נתתי בידך את יריחו כו', וילכד עכן בן כרמי (יהושע ז'), עכן הוא חיאל האלי שנטמן לתת אש לנביאי הבעל והכישו נחש (עיין מ"י מלכים א' י"ח רמז רי"ד) כי עכן לשון עכנא (ג"נ) ויתפשו את (מלוש) מלך עי חי (סי' ה' כ"ג) הגבעונים השלימו עם בנ"י (סי' ט'), שמש בגבעון דום (יהושע י' י"ב), בפר"א פנ"ב יהושע עשה מלחמתם של ישראל והגיע ערב שבת וראה בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת עד שראה חכמי הגוים רוגשים במזלות לבא על ישראל מה עשה פשט ידיו לאור השמש והירח והזכיר עליהם את השם ועמד כ"א במקומו ל"ו שעות עד מוצאי שבת (מ"י לך לך סי' ע"ז וביהושע סי' כ"ב), וזאת השירה שאמר יהושע ביום תת ה' את האמורי לפני יהושע ולפני בני ישראל, ויאמר לעיני כל ישראל, רבות עשית אתה ה' פעלת גדולות מי כמוך שפתי יזמרו לשמך, חסדי ומצודתי משגבי שיר חדש אשירה לך בתודה לך אזמרה אתה עוז ישועתי כל מלכי ארץ יודוך סלה רוזני תבל לך יזמרו בני ישראל ירננו בישועתך ישירו ויזמרו גבורתך, עליך בטחנו ה' אמרנו אתה אלהינו כי היית לנו למחסה למגדל עוז מפני אויבינו אליך זעקנו ולא בושנו בך בטחנו ונמלטנו בשוענו אליך שמעת קולנו הצלת מחרב נפשנו, הראית לנו חסדך נתת לנו ישועתך שמחת לבנו בגבורתך, יצאת לישע לגו גאלת בזרוע את עמך עניתנו משמי קדשך מרבבות עם הושעתנו שמש וירח בזבול עמדו ותעמוד באפך על צוררינו ותצו אלימו משפטיך. כל רוזני ארץ עמדו כל מלכי גוים נקבצו יחד מפניך לא נעו אל מלחמותיך חפצו, קמת אלימו באפך ותורד זעמך אבדתם בחרונך ותצמיתם בחמתך תמו גוים מפחדך מטו ממלכות מרגזך מחצת מלכים ביום אפך שפכת עלימו זעמך חרון אפך תשיגמו השבת עלימו אונם ותצמיתם ברעתם. שחת פרשו בה נפלו ברשת טמנו נלכדה רגלם, מצאת ידך לכל אויביך אשר אמרו בחרבם ירשו ארץ בזרוע שכנו עיר מלאת פניהם קלון הגעת לארץ קרנותם ותבהלמו בחמתך ותאבדמו מפניך רגזה ארץ ותרעש מקול רעמך עליהם לא חשכת ממות נפשם וחייתם לשאול הגעת, הרדפתם בסערתך כליתמו בסופתך נתת גשמיהם ברד נפלו במהמורות בל יקומו, נבלתם כסוחה היתה בקרב חוצות הושלכה ספו תמו מפניך הושעת עמך בגבורתך, ע"כ בך ישיש לבנו תגיל נפשנו בישועתך לשוננו תספר גבורתך נשירה ונזמרה נפלאותיך כי הושעתנו מצרינו מלטתנו אבדתם מפנינו ותהדפם תחת רגלינו, כן יאבדו כל אויביך ה' ורשעים כמוץ יהדוף רוח ואוהביך כעץ על מים שתולים (סה"י), קיני קנזי וקדמוני הלכו להם ולא רצו ללחום את ישראל, כתב רש"י פ' לך לך (ובב"ר ס"פ מ"ד) כי הם עמון ומואב ואדום, ויש קבלה שיושבי אשכנז הם הכנענים שברחו מפני יהושע, ובילקוט פ' בא למה זכה כנען שהארץ נקראת על שמו כיון ששמע שישראל באין פנה מאליו והקב"ה נתן לו אפריקי ובפ' מצורע מזכיר שהיה גרגשי (שה"ק דצ"ד א'), ובחדא"ג בחלק (צ"א) באו בני אפריקי לדין עם ישראל א"י שלנו כתב שהם גרגשי שפנה כדלקמן, ולא כמ"ש בב"ר רפל"ז שהוא מגוג מזרעו של יפת וז"א (נש"ר וישלח):

382

שפ״גיהושע הכניס את בנ"י לארץ (ב"א תפ"ט) (ס"ע ויוחסין בס"ע זוטא) וביוחסין בסדר הקבלה שהעתיק הרמ"א מס' יסוד עולם בשנת ב"א תפ"ח נכנסו לארץ. כל שבט לוי ואלדד ומידד נכנסו לארץ (מ"ר במדבר ע"ל ב"א ת"י). שלמון מבאי הארץ ושלמון הוליד את בועז שנת ב"א תפ"ט (סע"ז ותנחומא). ויהושע הכה את כל המלכים אשר מעבר לירדן ויתנם לנחלה לט' המטות וחצי המטה והארץ שקטה ממלחמה. חמש שנים עשה יהושע מלחמה במלכים האלה:

383

שפ״דבעת ההיא בשנה ה' לעבור בנ"י הירדן אשר שקטו בנ"י ממלחמתם את הכנעני (הוא ב"א תצ"ג) ויקומו בעת ההיא מלחמות גדולות וחזקות ועצומות בין אדום ובין כתים. ויצא אביאנוס מלך כתימה ל"א למלכו ויד חזקה עמו מגבורי בני כתים וילך שעירה להלחם את בני עשו, וישמע הדר מלך אדום ויצא לקראתו בעם כבר ויד חזקה ותגבר יד כתים על עשו ויהרגו מבני עשו כ"ב אלף וינוסו כל בני עשו ואת הדר מלך אדום תפשו חי ויצו אביאנוס ויהרגוהו מ"ח למלכותו. ויהיו אדום תחת יד בני כתים לממלכה אחת ויהיו בני אדום עבדים למס עובד לאביאנוס (סה"י):

384

שפ״השבע שכבשו כלו ב"א תצ"ו. והיה כלב בן פ"ה שנה. כמבואר יהושע י"ד י' (זבחים קי"ח). אחר כבישת הארץ והריגת ל"א מלכים קרה שמלך ארמיניא ושמו שובך עמד וקבץ מ"ה מלכים כו', וישלחו מכתב אל יהושע. אגרת ששלח שובך ליהושע ותשובת יהושע עיין יוחסין מאמר ה' זמן י' ושה"ק צ"ו ב' וי"ר ס"פ דברים:

385

שפ״ווימת אביאנוס ל"ח למלכותו היא שנת שבע למלכו על אדום וימלוך תחתיו לטינוס חמשים שנים. וילך וילחם עם יושבי בריטניא וכמניא בני אלישה בן יון וישימם למס. אז שמע כי פשע אדום מתחת יד כתים ויך לטינוס בהם ויכניעם. ימים רבים אין מלך באדום ותהי כל ממלכתם את בני כתים ואת מלכיהם (סה"י):

386

שפ״זויחלק יהושע את הארץ לשבטי ישראל. כלות חלוקת הארץ ב"א תק"ג, לדעת ראב"ע ורשב"ץ מת אז יהושע (ע"ל ב"א תמ"ח ותקט"ז):

387

שפ״חבשנת כ"ו שנה לעבור בנ"י את הירדן היא שנת ס"ו ליציאת בנ"י ממצרים (הוא ב"א תקי"ד) ויהושע בן נון זקן בא בימים בן ק"ח שנה ויקרא לכל ישראל לזקניהם ולשופטיהם ולשוטריהם ויאמר הנה ראיתם כי ה' נלחם לכם ועתה חזקו מאד לשמור ולעשות את כל דברי התורה כו', ויכרות ברית את העם וילכו איש לנחלתו כו', ויקברו את ארונות מטות אבותיהם בנחלת בניהם, את ראובן וגד בעבר הירדן ברומא, ושמעון ולוי בעיר מנדא אשר נתנה לבני שמעון ויהי מגרש העיר לבני לוי, ואת יהודה בעיר בנימן נגד בית לחם, ועצמות יששכר וזבולן בצידון בחלק אשר נפל לבניהם, הוא צידון רבה בשפת ים הגדול וחוץ לעיר קבר זבולן בכיפה ובה"כ שם (גא"י). ודן באשתאול, ונפתלי ואשר בקדש נפתלי, ועצמות יוסף קברו בשכם בחלקת השדה אשר קנה יעקב. כתב גא"י נבלוס הוא שכם ובכפר אלבצנו רבא נקבר יוסף הצדיק וחומות יפים סביב קברו ועמוד אחד לצד ראשו ואחד לצד רגלו ונגד שכם הוא הר גרזים והר עיבל ובין הר עיבל הוא קבר יוסף ושם בארי מים חיים נקראים עין יעקב, ובנימן קברו בירושלים. נגד היבוסי אשר נתן לבני בנימן (סה"י):

388

שפ״טויהי מקץ שנתים ימים וימת יהושע בן ק"י שנים (הוא ב"א תקט"ז) ויהיו הימים אשר שפט את ישראל כ"ח שנים [וכ' יוחסין בסה"ד ור' שמעון בר צמח דוראן בח"ג ממגן אבות אמר כי שפט י"ד שנים (וכ"נ דעת ראב"ע ע"ל ב"א תמ"ח) ואין נראה כו'], בכפר קדש היה בית מדרשו של יהושע בן נון (גא"י) בטבריה שם בהכ"נ של יהושע בן נון בנין יפה (שם). ויקברו אותו בגבול נחלתו תמנת סרח בהר אפרים (סה"י) יהושע ואביו נון נקברים זה אצל זה בכפר חרס תחת הר געש ועומדין ב' אילנות יפים אחד של חרובין ואחד תאנים גם כלב בן יפונה במערה טיט (גא"י). כתב מ"ב מטבריה רואין בה"כ של כלב בן יפונה, ואלעזר בן אהרן הכהן מת בימים ההם ויקברו אותו בגבעת פנחס בן אלעזר אשר נתן לו בהר אפרים, סה"י ומ"י יהושע פי' ל"ה קבורתו בעזורתא (ע"ל ב"א תתצ"ב):

389

ש״צוישפטו הזקנים את ישראל אחרי מות יהושע י"ז שנים וילחמו ישראל בכנעני (סה"י וכ"כ ס"ע). הזקנים קבלו מיהושע ובכללם כלב והוא העיקר, כדאיתא בנזיר (נ"ו סע"ב) וכן פנחס (ס' יוחסין בסה"ד) (מ"כ הזקנים מסרו לאלדד ומידד) והם מסרו לעתניאל בן קנז. והוא אחיו של כלב בן יפונה מצד אם ולקח בת כלב לאשה, ובתמורה פ"ב (ט"ז) הוא עתניאל הוא יעבץ ומה שמו יהודה אחי שמעון, ע"ש בחדא"ג. ושפט את ישראל ארבעים שנה. ונכללין בתוכה ח' שנים שעבוד כושן רשעתים כפרש"י ורד"ק ובס"ע פ' י"ב. ובימיו היה כהן גדול פינחס בן אלעזר. כתב הצ"ד דעת ר"י אברבנאל בהקדמת ספרו נחלת אבות מ"ש במשנה ויהושע מסר לזקנים הם השופטים כו' ועתניאל קבל מיהושע והוא מקבל השלישי (א"כ קבל ב"א תקט"ז) ומעתניאל קבל אהוד כו' כי עתניאל הוא מהזקנים (וכ"כ יוחסין בסה"ד ובסדר הקבלה מהרמ"א) דלא כדעת רמב"ם שהמקבל השלישי היה פנחס. (ובב"ר פנ"ח עד שלא שקעה שמשו של יהושע זרחה שמשו של עתניאל בן קנז שנאמר (יהושע כ"ו) וילכדה עתניאל בן קנז, נראה ג"כ דעתניאל היה מקבל מיהושע) אכן לדעת דעתניאל קבל מהזקנים ששפטו אחר יהושע י"ז שנים א"כ מתחיל עתניאל ב"א תקל"ג ואהוד יתחיל ב"א תקע"ג, ובשה"ק דס"ט סע"א כתב מעתניאל עד שמת שמשון שכ"ד שנים טעות הוא דלהאברבנאל הוי רק שט"ו שנים, ולדעת הס"ע שהזקנים שפטו אחר יהושע י"ז שנים ועתניאל קבל מהם א"כ התחיל עתניאל ב"א קל"ג וא"כ עד שמת שמשון היו רצ"ח שנים:

390

שצ״אעתניאל הוא נחשון בן עמינדב ועל שקידש ש"ש שירד בנחשול של ים ירד עתניאל בפלפולו של ים התורה והחזיר ש' הלכות ששכחו באבלו של משה. נחשו"ן אותיות חננו ש'. גם קח ממלת עתניאל אותיות אל נשאר תנ"י גימ' עם הכולל הלכות הרי חננו אל ש' הלכות נשאר ע', ר"ל החזירם בעין שכל כו', ועכסה גלגול צפורה אשת משה דכתיב וירכיבם על החמור לכן ותצנח מעל החמור. ונקראת עכסה שהיא עכס ארס הנחש שרצה הנחש לבלוע בנה. ולפי שמשה פירש מצפורה מרוב קדושתו ורוחניותו לכן היתה עכסה מתרעמת הואיל שבעלה ת"ח פן יקרנה כבראשונה שלא יזדווג עמה. וזהו ארץ הנגב נתתני כלומר ממית עצמו על ד"ת ואינו מטפל בעסק ביתו וכמעשה ר"פ עושין פסין דר' אחא (צ"ל רב אדא) בר מתנא ע"ש, אמר איכא קורמי באגמא (ג"נ אות ע'):

391

שצ״בפסל מיכה ופלגש בגבעה לפי ס"ע פי"ב אלו ב' מעשים היו בימי כושן רשעתים בזמן עתניאל (צ"ד). וע"ל תשס"ד ותתי"א די"א אז היו ב' מעשים אלו, ועיין תדב"א סדר אלי' רבא פי"א. ובפי' זקוקין דנורא (סי' י"ב) למה נכתב מעשה פילגש סוף ספר שופטים אחר דהמעשה היה בימי כושן רשעתים שמשל קודם השופטים וכשלחץ את ישראל חזרו בתשובה ויקם להם עתניאל ע"ש (הרי כדעת ס"ע). ושה"ק די"ד א' כתב תיכף אחר מות עתניאל היה מעשה פסל מיכה ופילגש. טעות הוא בידו לכל הדעות, לדעת ס"ע ותדב"א היו המעשים בחיי עתניאל ולדעת קצת היו תשס"ד או תתי"א ועתניאל מת תקנ"ו או תקע"ג וק"ל, ובאותה שעה נתנה הכהונה לבני איתמר (מ"י שופטים סימן ס"ח תדב"א פי"א) ע"ל ב"א תתי"א:

392

שצ״גכ"ג שבט נתקבצו כל ישראל על בנימן על מעשה פילגש בגבעה ואלף מבני בנימן לא רצו ללחום והלכו לאיי רומניא ועד היום לא נודע היכן הם (אברבנאל), ובמכלל יופי שופטים כ' הביא זה בשם מ'. אבל הרד"ק כתב שמצא במ' שהלכו לארץ אשכנז לעיר גרמישא הוא ווירמז (שה"ק שם), אותו יום דפילגש בגבעה שבת היה (תוס' גיטין ד"ו ב' בשם ס"ע). מעשה בתלמיד אחד בפ"ק דשבת תלמיד אחד גי' פילגש בגבעה עם ב' תיבות והיא מתה אז בעבורו והיא נוטלת תפילין עתה כמו שהיה נוטל אז אבריה והיה הולך בכל גבול ישראל (ג"נ):

393

שצ״דפסל מיכה עמד בא"י עד זמן צדקיה כ"כ ס"ע פכ"ד והרד"ק ורלב"ג כתבו זה רחוק בעיניהם איך אפשר שמלכים צדיקים שהיו לא בטלו זה הפסל. ופי' רד"ק שהיה קיים עד שגלה הארון. ורלב"ג כתב עד בימי יבין מלך כנען (צ"ד), כתב מ"ב לשם זה דן והירדן יוצא ממערה ולפני מערה זו מזבח פסל מיכה שהחזיקו בני דן לע"ז גם נראה מזבח ירבעם בן נבט ועגלי זהב:

394

שצ״המיכה בא במנשה ורבשקה (ע"ל ג"א ר"ן). הלוי שהיה כהן למיכה היה יהונתן בן גרשון בן מנשה, גלגולו ההוא חסיד (עיין ר' יהודה בן בבא). גרשון בן מנשה נתגלגל בר' אלעזר ברשב"י ע"ש. בניאנס הוא מערה מן פמיאוס שם קבור שמואל בן גרשום בן משה רבינו ועליו אילן סנדיאן ושם קבור עדו הנביא ועליו אילן בוטוס ועוד מערה קבורים אביי ורבא (גא"י):

395

שצ״ואהוד שפט שמונים שנים מן ב"א תקנ"ו עד תרל"ו (ולס"ע מן תקע"ג עד תרנ"ג). ונכללים בתוכם י"א שעבוד עגלון (ס"ע פי"ב ומ"י שופטים סי' מ"ב) שופט ג' מקבל ד' לר"י אברבנאל שקבל מעתניאל (ע"ל תקי"ו) (צ"ד), (כתב שה"ק די"ד א' אחר מותו היה הרעב ונסיעת אלימלך אחיו של שלמון בן נחשון מא"י):

396

שצ״זאהוד בן גרא נתקן בבן חשמונאי שהרג נקנור (ע"ל ג"א תרכ"ג). ונקנור היה עגלון מלך מואב וכשהרג נקנור התפלל שלא יענש שהרגו במקדש כי גם עגלון נתקדש במ"ש ה"ס גימ' אדני ובזכות זה יצאה ממנו רות (ג"נ):

397

שצ״חבסוף ימיו של אהוד שפט שמגר בן ענת הכהן שנה, שופט ד' נכלל בשנות אהוד (צ"ד). שמגר גלגול גרשום (ס' כוונות). נקבר בעיר הבנין בכיפה (גא"י):

398

שצ״טדבורה וברק שפטו אחריו ארבעים שנה מן תרל"ו עד תרע"ו (ולס"ע ויוחסין בסה"ד מן תרנ"ד עד תרצ"ד) שופט ה' ונכללין בתוכן עשרים שנים שעבוד יבין (מ"י הנ"ל). וברק וב"ד קבלו מאהוד קבלה ה' מסיני לר"י אברבנאל (צ"ד). וברק עם הארן היה ועשתה לו פתילות והוא מוליך למקדש שבשילה, וג' שמות יש לו: ברק, מיכאל, לפידות, (תדב"א פ"ט ומ"י שם). סמוך לכפר קדש קבורים דבורה וברק בן אבינועם ויעל אשת חבר הקיני וחבר (גא"י):

399

ת׳ברק הוא נר אבי שאול, ברק בעלה של דבורה ע"ה היה א"ל בוא ואעשה פתילות ולך לב"ה שבשבילם יהיה חלקך בין הכשרים. זה היה ג"כ כוונת נר שהיה מדליק במבואות אפלות שיאירו בבה"כ ומדרשות, ולפי שלא עסקו בתורה לא נר ולא ברק כי ע"ה היה זכות זאת עמדה להם, גם באו בהורדוס שכבה נרו של עולם ע"כ אחר שלא עסקו בתורה אז מתחלה הרג הורדוס כל החכמים כי עבד ע"ה היה ובן ע"ה היו שונאים ת"ח ונתקן על כי האירו שניהם בפעם ראשונה בנרות נתעסק באורו של עולם בנין הורדוס (ג"נ):

400

ת״אדבורה אשת ברק ובעת נבואתה פירשה ממנו מ' (שה"ק די"ח א'). דבורה נתגלגלה בה צפורה כי בזמן שאמרו שירה בים לא היתה שם והיתה מצטערת ע"ז ובזכות שמלה את בנה ותקח צור ותכרות זכתה לבא בדבורה ואמרה שירה, וז"ש בפרוע פרעות ר"ל שזכתה בזכות פריעת מילה (ג"נ וכתבי האר"י עיין ע"מ דנ"ט וי"ר פ' שמות), תמר היא דבורה תחת תמר דבורה חסר כתיב לתקן מה שישבה פתח עינים ויחשבה לזונה (ג"נ). (עיין לעיל. ב"א רכ"ו):

401

ת״ביעל אשת חבר הקיני, רחב נתגלגלה בחבר הקיני (ע"ל ב"א תתע"א וב"א תפ"ח) כוונת אר"י מ"ח ב' יעל נתגלגלה בעלי הכהן (ע"ל ב"א תתל"א). יעל משורש קין גם סיסרא לכן נהרג (עיין ס' כוונות בלקוטים שופטים), יהודית היא יעל (עג"א תרכ"ב), מן עכו שהוא לבני אשר באתי לעמק צעננים ושם אהל חבר הקיני ושם הרגה יעל את סיסרא (גא"י), וקבורתם ע"ל בסמוך:

402

ת״גסיסרא בא במ' אלף ראשי גייסות וכ"א היו עמו מאה אלף. ובן שלשים שנה היה וכבש כל העולם בכחו. ולא היה כרך שלא היה מפיל חומה בקולו ואפילו חיה שבשדה כיון שהיה נותן קולו עליה לא זזה ממקומה. כשהיה יורד לרחוץ בנחל קישון היה עולה בזקנו מאכל כמה בנ"א דגים, ותת"ק סוסים במרכבתו ובחזרה לא היה אחד מהם חוזר בשלום (מ"י שופטים סי' מ"ג בשם אבא גוריון):

403

ת״דגדעון בן יואש למטה מנשה שפט ארבעים שנה (עיין שופטים ח' וע"ש סימן ו' שקראוהו ירובעל) מן תרע"ו עד תשי"ו (לס"ע מן תרצ"ד עד תשל"ד). מקבל ו' ונכללין בתובן ז' גלות מדין כדברי רלב"ג לא כפירש"י ורד"ק (צ"ד). גדעון הוא מנשה בן חזקיה (ע"ל ג"א רי"ו), עיין בס' ג"נ ריש אות פ' וז"ל גדעון צוה אותו הקב"ה קח פר השור כו' אם נאמר פר למה נאמר שור ולמה בה' הידיעה. וגם אמרו חז"ל ח' עבירות עשה באותו פר וכלם הוראת שעה היתה במצות הקב"ה, ומה טעם יש בדבר, והענין הוא כך דגדעון אתא ממנשה בכור יוסף דנולד מאסנת בת שכם בן חמור ונתגלגל שכם בשור זה לתקנו ובא גדעון מבני יוסף ותקן עוות ההוא, וזה שהיה מתמיה הנה אלפ"י הדל במנשה מלשון שגר אלפיך ואיך נתחלף חמור בשור כי השור כשר לזבח ואנכי הצעיר לבית אבי ומוטל עלי לתקן כל משפחתי עכ"ל:

404

ת״האבימלך בנו בן פילגש (שופטים ט') שפט שלש שנים (ובשה"ק י"ד א' מ' שנה ט"ס) מן ב"א תשי"ו עד תשי"ט (ולס"ע מן תשל"ד עד תשל"ז). שופט ז' הרג ע' אחיו (צ"ד). בו נתקן אבימלך מלך גרר כי היה חייב מיתה על לקיחת שרה כמ"ש המלאך הנך מת על האשה ומת ע"י אשה שהשליכה עליו פלח הרכב. וזה רמז המלאך הנך מת על האשה ר"ל אשה הזאת (ג"נ ריש אות א'). אבימלך הוא הורדוס (ע"ל ג"א תשכ"ד):

405

ת״ותולע בן פואה שפט כ"ג שנה (וביסוד עולם ויוחסין בסדר הקבלה מהרמ"א כ"ה שנה ט"ס) מן תשי"ט עד תשמ"ב (ולס"ע מן תשל"ז עד תש"ס), שופט ח' מקבל ז' למשה, והוא משבט יששכר (צ"ד), הוא ישב בשמיר כי הוא בניהו בן יהוידע שהביא השמיר כמבואר פ' מי שאחזו. גם תולע רמז לשמיר כי הוא תולעת. ובמד' כי לא היה השמיר בחייו ולכן לא מסר שלמה לאחד מעבדיו כי רבים היו מכירים אותו זולתו לבניהו והוא אמר לשלמה שיעשה כך וכך (ג"נ). (ע"ל ב"א תתצ"ב ותתקל"ה):

406

ת״זיאיר הגלעדי שפט כ"ב שנה מן ב"א תשמ"ב עד תשס"ד (ולס"ע מן תש"ס עד תשפ"ב). ונבלעו ב' שנים בין אלו מ"ח שנים (ע"פ ס"ע פי"ב) שופט ט' מקבל ח' משבט מנשה (צ"ד):

407

ת״חגלות עמון י"ח שנה מן ב"א תשס"ד עד תשפ"ב עד שנה שניה ליפתח (ס"ע ולדעת צ"ד היה פסל מיכה ופילגש בגבעה באותה שעה, ע"ל ב"א תקט"ז):

408

ת״טעלי נולד ב"א תשע"ב וחי צ"ח שנה (ע"ל ב"א תת"ל):

409

ת״ייפתח הגלעדי משבט מנשה (הוא בן גלעד מפילגשו) שופט י' מקבל ט' לאברבנאל שפט שבע שנים מן תשפ"א. הרי מן יהושע עד יפתח ש' שנים. והתחיל מן תשפ"א כי שבע שנים גלות מדין נכללים בשנות גדעון, כרלב"ג לא כפירש"י ורד"ק, אף כי ש' שנים שזכר בשופטים י"א לא יכלו עד תשפ"ח לא הקפיד על הפרט ז' שנים החסרים (וע' רד"ק) כי לרש"י שמצמצם החשבון א"כ יהיה לרעתו מיפתח עד שנבנה הבית ק"מ שנה והבית נבנה ת"פ ליציאת מצרים כמבואר במלכים א' ו' ובחשבון הפרטי מצינו שבע שנים יותר יפתח ו' שנים. אבצן ז'. אילון י'. עבדון ח'. שמשון כ'. עלי מ'. שמואל י"א. שאול ב'. דוד מ'. ושנה רביעית לשלמה נבנה הבית יעלו קמ"ז, (ועיין רלב"ג שופטים י"א ורד"ק ס"ס י"ז כי צ"ע) (צ"ד). ולדעת ס"ע התחיל יפתח תשע"ט ונבלעו ב' שנים בין המ"ח דאבימלך תולע יאיר והיה משנכנסו לא"י שכבשו סיחון ועוג עד יפתח ש' שנים פחות תשע. (עיין יוחסין בסה"ד וכתב כי דעת הס"ע לא נזכר לא ברש"י ולא במפרשים):

410

תי״אבת יפתח היא אשת חם ששמשה בתיבה לכן נשחטה ע"י אביה והיא בת ר' חנינא בן תרדיון והוא תיקן את יפתח לכן נשרף (עיין ר' חנינא בן תרדיון):

411

תי״באבצן זה בועז שופט י"א שפט ז' שנים (שופטים י"ב) מן תשפ"ז עד תשצ"ג מפני ששנת תשפ"ז עולה ליפתח ולאבצן (לס"ע) מקבל י' לאברבנאל (צ"ד). וליוחסין התחיל אבצן שנת תשפ"ה, כתב רש"י בד"ה א' ב' לפי הנראה היה בועז בן ש' שנים כשהוליד לעובד (ולדעת ס"ע שנולד תפ"ט א"כ עד תשצ"ג הוי ש"ד שנים), וכשבא על רות מיד מת. (ובשה"ק די"ד א' בשם מ' שהיה בן ת' שנה ולמחר מת, וביוחסין בסה"ד בן פ' לקח את רות בת מ'), והיו לו קודם נשואי רות ל' בנים ול' בנות וכולם מתו. ועובד בנו אבי ישי חי יותר מת' שנה. ורות האריכה ימים עד שראתה שלמה על כסא מלכותו, במכות (כ"ג) אריב"ל ג' דברים עשו ב"ד של מטה כו', והנה בועז אמר לקוצרים ה' עמכם (רות ב') והסכימו ב"ד של מעלה דאמר המלאך לגדעון ה' עמך גבור החיל, והק' בחדא"ג תימה שהרי מעשה דגדעון היה זמן רב קודם מעשה בועז ואין סברא דהיה בועז מכלל ב"ד של גדעון ו' דורות לפניו. ועוד ראיה ממדרשות דמעשה רות היה בסוף ימיו של בועז עכ"ל, וכ"ה בירושלמי ס"ת הרואה וכתב היפ"מ תימה כנ"ל ואפילו נימא דאבצן אינו בועז כדמשמע במ' חזית ברוכה את לה' שלא נפקד בועז אלא מאותה ברכה כו' עש"ב, וצ"ל אע"ג דמנוי אבצן היה צ"א שנים אחר מנוי גדעון (דוק שהוא קי"א שנה). י"ל דהאריך ימים ומקמי גדעון היה בכלל ב"ד אלא שלא נתמנה לשופט עד אחר כמה דורות לפי שהיו גדולים ממנו. הזקיקום לזה משום דאלימלך ושלמון בני נחשון בן עמינדב היו כדאיתא בפ' הספינה וכיון דנחשון זקן היה ביציאת מצרים שהרי כשנשא אהרן אחותו גדול בשנים היה כדכתיב ויקח אהרן את אלישבע אחות נחשון ואחז"ל שהנושא אשה יבדוק באחיה, ועוד פ"ג היה אהרן ביציאתן ממצרים וכן בועז שהיה בימי אלימלך. ומכיון דמיציאת מצרים עד גדעון היו כל ימי יהושע והזקנים שהאריכו ימים וימי עתניאל ואהוד ושמגר ודבורה מוכח שהיה בועז מקודם לגדעון, וכצ"ל לפי מ"ש דרות בת עגלון שהיה בימי אהוד עכ"ל, אך מ"מ צ"ע דנהי דבועז היה קודם גדעון ס"ס דמעשה שאמר ה' עמכם היה בסוף ימיה שהיה רק ד' דורות עד דוד ומעשה גדעון היה קודם שא"ל המלאך ה' עמך ואיך הסכימו מלמעלה על מה שעתיד להיות. ואולי י"ל דיש להקשות וכי עד כה במעשה עם רות לא בא השדה לקוצרים ולא שאל בשלום אלא שכך היה מנהגו לשאול בשלום בשם אלא שלא נכתב רק כאן בא להודיע איך נשתלשל מזה דוד המלך כי מגילה זו ודברי הימים לא נכתבו רק לכבודו של דוד ובועז נהג לשאול בשלום בה' קודם מעשה גדעון ושפיר אמר שהסכימו ב"ד של מעלה:

412

תי״גרות וערפה היו בנות עגלון מלך מואב בן בנו של בלק וערפה היתה אם גלית, בנזיר (כ"ג ב') אר"י ב"ח רות בת בנו של עגלון מלך מואב היתה, וכתבו התוס' לאו דוקא בת בנו, וכן בחלק (ק"ה) אמר בתו של עגלון לאו דוקא אלא הרבה דורות היתה אחר עגלון, וביבמות (מ"ח) משמע שהיתה רות קטנה כשנתגיירה והרי יש מעגלון ועד אבצן יותר ממאתים שנה. ואם בתו של עגלון היתה א"כ לא היתה קטנה עכ"ל, ובסוטה (מ"ז א') רות בתו של עגלון בנו של בלק, ובהוריות (י') איתא רות בת בנו של עגלון בן בנו של בלק, ובחלק ג"כ בתו של עגלון בן בנו של בלק. גם במ' רות כתב בכל דוכתא רות בתו של עגלון, גם בתרגום בפ' וישאו להס' וגו' רות בת עגלון מלכא דמואב, וכן ברש"י רות בתו של עגלון, ולפ"ד התוס' שהיתה זקנה כ"כ כשנשאה בועז ואיך ילדה לעובד דאיתא בב"ב (קי"ט ב') דאין יולדת לכל היותר עד ס'. ולדעת דהיתה בתו או בת בנו היתה יותר מצ' שנה, ונ"ל דלק"מ דאיתא בס"ע פי"ב דבימי עגלון היה ויהי בימי שפוט השופטים וימת אלימלך כו' ש"מ שהיה בועז באותו פעם בן כ' ורות היתה בת ארבעים לא נקראה זקנה כו' א"כ אין הוכחה לתוס' שכתבו לאו דוקא בתו ע"ש בבאר שבע:

413

תי״דנעמי מסוד לאה ורות מסוד רחל ורות דבקה בה שרחל מסרה סימנים ללאה וז"ש רות ושם אקבר כלומר לא כראשונה שלאה נקברת במערת המכפלה ורחל בדרך אפרת, ועובד שילדה רות היה בן לאה לז"א יולד בן לנעמי בן ממש (ג"נ):

414

תי״הרות גלגול הבל (ס' מנחת יצחק ד"ה ע"ב), כתב ס' שמן הטוב פ' וירא אמר לי חכם אחד אשכנזי שאמר לו רבו שמצא כתוב בס' הקדוש קנה, שבת לוט נתגלגלה ברות ומ"ש לה בועז הטבת חסדך האחרון מן הראשון ר"ל ששם לא היה כי אם אביך ועתה כל העולם מלא ולא הלכת אחרי דל או עשיר ובאת אלי לכן הטבת. ואפשר לומר כי לוט נתגלגל ביהודה ובועז יהודה במ"ק כ"א לוט מ"ק י"ח וג' אותיות הרי כ"א, ג' אותיות אפשר שהם ג' גלגולים לוט יהודה בועז. וראה נפלאות מתורתו כי בתחלה ותשקין את אביהן יין ולא ידע כי היא עשתה המעשה והוא לא עשה כלום ופעם ב' ותשב בפתח עינים היא התחילה והוא גמר, ובג' אמרה ופרשת כנפיך על אמתך אתה ולא אני ואמרה כי גואל אתה ר"ל גואל אתה לשעבר בפרץ וזרח כי רגיל אתה להיות גואל כמ"ש הזוהר פ' משפטים מובא בשרש ישי דק"ה כי יהודה הוא בועז. ונוכל לומר כי בת לו נתגלגלה בתמר וברות ובהם ר"ת וס"ת אותיות בשוה וז"א הטבת חסדך האחרון מן הראשון ולא אמר השני מן הראשון אלא שהיה אמצעי ר"ל גלגול תמר האמצעי כמ"ש גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון ש"מ שהיה מקדש שני באמצע, וסמך לזה בזוהר פ' וירא דק"י רש"א ולא ידע בשכבה ובקומה כו' עכ"ל:

415

תי״ומחלון וכליון במגיד ער ואונן נתגלגלו בפרץ וזרח ואח"כ במחלון וכליון ואח"כ נתגלגלו באחד בעובד (עי"ר וישב דס"ט סע"ב) גלית גלגול כליון מרוח שקשקש במעיה דערפה דעזב לה כליון בבטנה וז"ס בר מאה פפי וחד נאני ואם אמר אין אשה מתעברת משנים הא קודם שקולט הזרע הא לאחר שקלט (ג"נ):

416

תי״זעובד נתגלגל בעשהאל (ע"ל ב"א תתקט"ו) ובחצרון וחמול (ע"ל ב"א רכ"ח):

417

תי״חאילון הזבולוני שופט י"ב שפט י' שנים מן ב"א תשצ"ג מקבל י"א (צ"ד) וביוחסין תשצ"ב:

418

תי״טעבדון בן הלל הפרעתוני שופט י"ג מקבל י"ב שפט ח' שנים מן תת"נ (וליוחסין שפט מן תת"ב) והיו לו ארבעים בנים ול' בני בנים (צ"ד), (וביוחסין בסדר הקבלה שהעריך הרמ"א מהופך תחלה עבדון ואח"כ, אילון ט"ס הוא):

419

ת״כעבדון בן הלל הפרעתוני נקבר בפרעתון והוא מאפרים ובא לפרוע חוב אביו והוא מגלגול גנון מבני בניו של אפרים שהוציא ר' אלף שטעו בקץ (ע"ל ב"א תי"ח). ונתגלגל אח"כ בבן כוזיבא (ע"ל ג"א תת"פ), ועל כי לא השלים תקונו נקרא בשם כוזיבא כי הרבה סברו שהוא משיח ונהרג גם הוא. ותיקונו יהיה משיח בן אפרים וגם שם יהרג כי אז נתקן, וז"ש בפ' חלק אין בן דוד בא עד שיבקש דג לחולה ולא ימצא. דג זה משיח בן יוסף דכתיב וידגו, לחולה הם ישראל שבויים בצרה ולא ימצא ואז יגלה בן דוד (ג"נ):

420

תכ״אשמשון בן מנוח משבט דן (אמו צללפונית ב"ב צ"א א') מזרע יהודה (מ"ר נשא פ"י) מקבל י"ג מסיני, שפט כ' שנה, (ובסוטה י' ע"א) אמר שמשון עשרים ושתים שנים שפטתי את ישראל ולא אמרתי לא' העבר לי מקל, ע"ש מ"ש החדא"ג דהא לא שפט רק עשרים שנה, ובירושלמי איתא שנמצא במקרא ששפט ארבעים שנה היינו עשרים שנה אחר מותו פחדו הפלשתים ממנו ולא באו למלחמה על ישראל, ומצאתי בחיבורי לקט פחדו שמא נולד ממנו בן גבור וכשעברו עשרים שנה שראוי לילך למלחמה ולא יצא עליהם שוב לא פחדו) מן ב"א תתי"א (וביוחסין תת"י) עד תתל"א עד ששפט עלי ורד"ק בשופטים י"ז כתב שהיה ימים רבים בין שמשון לעלי ובאותן השנים היה מעשה פילגש ופסל מיכה ולא נראה (עיין צ"ד מ"ש, ע"ל ב"א תקט"ז):

421

תכ״בשמשון גלגול שם וניצוץ מן עשו (לקוטי מהר"ש מגיד עש"ב), וגלגול נדב בן אהרן שלא רצה ליקח אשה לכן נענש שהיה טוחן בבית נשי פלשתים (חס"ל מעין ה' נהר כ"ה). לכ"א וישלח את בד"ן זה שמשון אותיות נדב (ס' כוונות), ושם כתב שהיה גלגול נדב ואביהוא שלא רצו ליקח נשים הוצרך ליקח בת נכר והיו שתויי יין והוא נזיר. היה גלגול יפת ניצוץ אחד מיפת וניצוץ אחד מעשו וכשיצא שמשון לתרבות רעה פרח ממנו ניצוץ יפת (ג"ר י"ר נח וע' גלגולים וע' סמא"ל סי' י"ח ול"ט וי"ט, ועי"ר פ' נח דל"ג ב' ופ' תולדות דמ"ט עג"ד עשב"ג). חושים הוא שמשון זה היה חרש וזה היה חגר שפיפון וזהו ואשלח בדן קרי בי' בן דן דוקא ותראה כי חושים הרג לעשו כן שמשון שפיפון עלי אורח (ג"נ) ע"ל ב"א רנ"ה, יששכר "חמר "גרם "רובץ ר"ת חג"ר זה שמשון חגר היה, רובץ בין משפתים ר"ת רכ"ה (צ"ל רב"מ אבל לא ידעתי מה רמז בר"ת זה) וירא מנוחה כי טוב זו אשה ושמה דלילה שיש בה קדושה מניצוץ תמנע ויט שכמו לסבול וילפות ב' עמודים בין כתפיו וכל מעשה שמשון רמוזים כאן (השמטות נע"ח ויחי):

422

תכ״גצללפונית היא אשת און בן פלת והצילה בעלה לפיכך ראתה המלאך יען הצילה והוא מנוח ואון (ג"נ), ע"ל ב"א תמ"ט וב"א תתצ"ב, צללפונית אמו היתה צלה אשת למך וחנה אשת אלקנה (ג"נ) (ע"ל שצ"ה וב"א תתע"א):

423

תכ״דבזמן שמשון מת בוזי בן בוקי מזרע אלעזר ונתחלפה הכהונה לזרע איתמר ועלי היה הראשון ואביתר האחרון ובימי שלמה חזרה הכהונה לצדוק מזרע אלעזר (יוחסין מאמר ה' זמן ג') ע"ל ב"א תקט"ז:

424

תכ״הימיכיהו שעשה הפסל (שופטים י"ז) לדעת קצת היה בזמן זה (ע"ל ב"א תקט"ז):

425

תכ״ועלי קבל מפנחס שנת ב"א תת"ל ובאותה שנה נולד שמואל (יוחסין ושה"ק וצ"ד כתב תתל"א), ושפט בשילה ארבעים שנה מבן נ"ח וחי צ"ח שנה ומת תת"ע, והאיש מבנימן שהודיע לעלי מיתת בניו ושביית האדון היה שאול (מדרש):

426

תכ״זשמשון מת תתל"א:

427

תכ״חספר שופטים מעתניאל עד שמת שמשון שכ"ד שנים (שה"ק דס"ט א'), דוק ותשכח שהוא שט"ו ולס"ע דעתניאל מתחיל תקל"ג א"כ יהיה עד מיתת שמשון רצ"ח:

428

תכ״טספר שמואל מעלי עד שמת דוד צ"ג שנה. כתב שה"ק צ"ח א' אומרים שמעשה רות המואביה היה בימי עלי (ע"ל תשפ"ז):

429

ת״לעלי הכהן שופט ט"ו זרע ראשון כ"ג מאיתמר (רש"י שמואל א' ב' פסוק ל' עלי מברי איתמר בן אהרן) מקבל י"ד ממשה ומקבל י"ב מעתניאל שופט הראשון אחר יהושע (ועיין בהקדמה לס' נחלת אבות), באותה שנה עלתה חנה לשילה (צ"ד) ועלי יושב על הכסא שנתמנה לשופט (רש"י נזיר ד"ה א' וכ"ה פירש"י שמואל א' א' כ"ב):

430

תל״אעלי גלגול אהרן הכהן וקבל עונשו ממעשה העגל, וראיה לדבר כי הוא אמר פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם ועל כן נשברה מפרקתו, (שמן הטוב סוף הספר דקמ"ח ד' בשם ר"י סרוק). וחדשתי אני כי אהרן במ"ק כעלי במ"ק. עוד כתב שם רמז לזה כי מצינו שחטא אהרן במעשה העגל אע"ג שהיתה כוונתו לש"ש מ"מ חטא במעשה ולא מצינו שענשו הכתוב ומצינו כי עלי הכהן מת באותה מיתה חטופה ולא מצינו לו עון אשר חטא כי היה צדיק גמור אלא אם היה בגלגול מה שעבר, ועוד רמז כי אמר הכתוב ויהי בהזכירו את ארון האלהים ויפול מעל הכסא רמז לשבירת הלוחות אשר היה בסיבתו וע"כ הפיל עצמו מן הכסא לקבל עונשו, עלי היה גלגול יעל אשת חבר הקיני (כוונות דמ"ח) וזהו מנשים באהל תבורך ששמשה באהל שילה במקום כהן בסוד גלגול עלי (שם ונע"ח יהושע) עלי אותיות יעל:

431

תל״בחפני בן עלי שהיה לוקח בשר חי מאת הקלחת הוא חפני מלשון חופן בחפניו הוא בן דרוסאי הנזכר בחז"ל (ג"נ), חפני ופינחס נתעברו מנדב ואביהוא. והנה חפני ופינחס שוים בשמם אלא שחפני גרוע וחסר ממנו אות סמ"ך דכתיב ביה סומך ה' לכל הנופלים כי הוא לבדו היה טועה בעצלות וחפזון שהם ב' הפכים א' שהיית הקנים ב' חפזון האכילה בקדשי שמים ופינחס אף בתחלת הספור אינו חסר זולת יו"ד המורה תוספת כשרון למי שזכה בה כי לא הגיע רק למה שלא מיחה באחיו לפי שלא היה מסכים בעון אחיו אעפ"י שלא מיחה הוסיפו לו אח"כ י'. והנה בדבר אכילת קדשים נבהלו נחפזו ממה שבראשונה לא זכו מצוה זו כלל, כי המה ראו בעיניהם טבחם טבוח ונטרפה להם השעה ועתה אכלו פגה ושהיית הקנים לזולתם היה טעון עצלותם בראשונה בחופת עצמם (ג"נ):

432

תל״גדוד נולד ב"א תתנ"ד וחי שבעים שנים שם אמו נצבת בת עדאל (ב"ב דצ"א א'), בשה"ק די"ג א' במדרש ויקהל נראה שדוד המלך יצא מזרע בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, ואולי צ"ל מצד הנשים:

433

תל״דעלי מת ב"א תת"ע ביום שגלה הארון:

434

תל״המשכן נוב התחיל ב"א תתע"א מיום שמת עלי אעפ"י שהיה אדון ה' בקרית יערים היו מקריבים בנוב י"ג שנה עד שמת שאול (ס"ע פי"ג) (צ"ד), ובפ' בתרא דזבחים משנכנסו לא"י העמידו המשכן בגלגל כ"ד שנים ומשם הביאו הארון לשילה ועמד שם שס"ט שנים בנין אבנים למטה ויריעות למעלה, כשמת עלי נחרב נוב ובאו לגבעון (ע"ל ב"א תתפ"ד) ומשם באו לבית עולמים ועמד בנוב וגבעון נ"ז שנים, ומהיום ההוא נאסרו כל המקומות להקריב אלא בבית הבחירה, (וצ"ע כי נכנסו ב"א תפ"ט ועמד המשכן בגלגל כ"ד שנים ובשילה שס"ט שנים עד משכן נוב הוי ב"א תתפ"ב ואיך כתב שמשכן נוב התחיל ב"א תתע"א):

435

תל״ואלקנה למך נתגלגל באלקנה ואותיות למך הוא מלך וסימן מאן מלכי רבנן (ע"ל שצ"ה לאלף הראשון) וצלה אשת למך היא חנה ומשמעות שמותן שוות צלה שישבה בצלה של בעלה למך ששתתה כוס של עקרין שלא תתעבר, וחנה ישבה בצלו של הקב"ה שהיתה נביאה וגם מלת חנה לשון חונה ויושבת בצלו, ועדה היא נמי פנינה ששמותיהן שוות כי פנינה מלשון פנינים ועדה לשון עדי ר"ל אבני חפץ ומרגליות, גם לשון פנינה פנה נא כלומר הסר נא וגם עדה מלשון הסרה ומה התם (ר"ל צלה) שתתה כוס של עקרין גם עתה (חנה אמרה) הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים, וצללפונית אמו של שמשון היתה צלה בב' צללים צלה אשת למך וחנה אשת אלקנה ותראה כמו דצלה דהתם היא שתתה כוס עקרין שלא להוליד לכך איתרע מזלה של חנה שהיתה עקרה מתחלה והולידה והצמיחה דרך ב' גדולי עולם ובקושי היה לתקן כוס עקרין דהתם עד דהוסר כל חולי וכל מה שנשתייר במעהא מכוס עקרין, וזהו וה' פקד את חנה לשון חסרון שהוסרה ממנה כוס העקרין ותהר ותלד (ג"נ אות למך), אלקנה תיקן אלקנה בן קרח (שם אות ת'):

436

תל״זחנה ופניה לא היו לה עוד מלמד שהיו פניה דומות לקוף ונתרפאו (מ"י שמואל א' סי' ע"ח אגרת שמואל), חנה גלגול חבר הקיני וגלגול רחב הזונה שנתגלגלה בחבר הקיני ואח"כ בחנה וז"ס שירת חנה רחב פי כי אשה קשת רוח כי היתה זונה מצד רוח טומאה הקשה (כוונות דמ"ח ב' ע"ל ב"א תפ"ח), וגלגול חוה שילדה שמואל בת ק"ל לכן ויחשבה לשכורה [כמ"ד] גפן היה (נ"ב מ'), שרה חנה שונמית צרפית כלם גלגול חוה לתקן נדה חלה הדלקה, שרה תקנה כלם בשביל מצות חלה ברכה בעיסה, ונר דולק מע"ש, ונדה חדל לשרה, חנה תקנה נדה ופניה לא היו לה עוד, חנה במ"ק עם הכולל חוה (ג"נ). שונמית תקנה נר ונשים לו שם שלחן מטה כסא מנורה, צרפית תקנה חלה כד הקמח (עמק המלך ד"ח). חנה ופנינה (עי"ל ב"א רכ"ו):

437

תל״חשמואל שופט ט"ז מקבל ט"ו למשה לאברבנאל ילדתו אמו חנה בת ק"ל (ילקוט שמואל א' סי' פ') והוא מזרע קרח, קבל מעלי שנת ב"א תתע"א (ובשה"ק כתב תתל"א ט"ס) וקודם זה הזמן אף בחיי עלי שפט גם הוא את ישראל (רד"ק שופטים י"ז), כשהיה עלי בן צ"ד שנה היה שמואל בן ל"ט, וברש"י (ה' א') כתב עלי בן ארבעים שנה ר"ל מ' שנה שנתמנה ובאותה שנה נולד שמואל דצריך אתה שנה אחת לעבורו הוי שמואל בן ל"ט שנה, (ושה"ק י"ד ב' כתב והיה בן ד' כשמת עלי ט"ס הוא דהא שמואל נולד שנת תתל"א או תת"ל ע"ש, אז היה עלי בן נ"ח שנה ועלי היה חי צ"ח א"כ היה שמואל בן ארבעים שנה, ונ"ל שהיה כתוב ארבעים וטעה המדפיס וסבר ארבע וכתב ד') ושפט י"א שנה (עיין צ"ד ועיין רלב"ג שופטים י"ז) מבן מ"א ומת כ"ח אייר ב"א תתפ"ב ד' חדשים קודם מיתת שאול (כ"ה ברש"י נזיר (ה' א') ותמורה ט"ו א') ובשה"ק כתב כי בן ל"ט התחיל לשפוט והיינו מן תתס"ט ושפט י"ג שנים (מהם ב' לשאול ישארו י"א לשמואל צ"ד) וימי חייו נ"ב שנה (עיין רלב"ג שופטים י"ז) והוא הנביא הראשון בשלשלת הקבלה (צ"ד):

438

תל״טכתב שה"ק בשם ילקוט שמואל י"ג ע"ב (וה"ה בילקוט לך לך (סימן ע"ח) וע"ש בי"ר ובתדב"א פי"ח וע"ש זקוקין דנורא סימן ר"ד מ"ש בזה), אברהם ושרה היו עקרים ע"ה שנה, רבקה עשרים שנה, רחל י"ד, חנה י"ט וחצי, אני אומר אולי יש טעות עכ"ל, אכן בילקוט שמואל א' סימן פ"ט ואברהם ושרה כ"ה שנים משבאו לא"י ורבקה כ' ורחל לא נזכרה שם, והא דאיתא לעיל שילדתו בת ק"ל ואיך אמר שהיתה עקרה י"ט שנים וחצי אולי מדרשות חלוקות הם:

439

ת״משמואל נפשות משה ואהרן נתגלגלו בו שנאמר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו (ע"מ ונ"ח מ'). שמואל רוחו של קין(ע"ש) ויתרו נשמת קין (ע"ל ב"א תמ"ח), אמנם סוד נדב ואביהוא הם נפש ורוח ושניהם נתלבשו בשמואל, עיין קין (נע"ח), ובני שמואל לא הלכו בדרכיו שכ"מ שהלך ביתו עמו והם חלקם שאלו בפיהם שגו במדת הכילות וחמדת ממון, והם היו עורבים דאליהו לפיכך היו העורבים נזקקים לבי טבחי דאחאב שהיה ותרן בממונו אעפ"י שדבר זה היה שלא מדעתו אלא דרחמנא אפקדיה לאליהו ואף משום בשר הנעלם מן העין ליכא הואיל והיה ע"פ הדבור ואחאב ג"כ משורש נדב, ונדב על נדבתו יקום, נדב במ"ק עם הכולל אחאב (ג"נ). ועיין ש"ש ד"ע:

440

תמ״אשנת י' לשמואל שאלו מלך (נזיר ד"ה א' תמורה י"ד ב') (הוא ב"א תתפ"א):

441

תמ״באחיה השילוני אף שהיה מיוצאי מצרים קבל משמואל ב"א תתפ"ב (שה"ק דס"ו ע"ב ע"ל ב"א תתצ"ב):

442

תמ״גנר אביו של שאול הוא ברק ובא בהורדוס (ע"ל ב"א תרל"ו):

443

תמ״דשאול מלך ראשון מלך בגלגל וישב בגבעון שנת ב"א תתפ"ב (צ"ד). בן נ"ט שנה כשנמשח ובן נ"ט הרג נוב עיר הכהנים (שה"ק). כתב שה"ק דצ"ח א' אומרים שהאנשים שהרג שאול בנוב היו סך ת"ה ונשאר אביתר בן אחימלך והוא יואש והוא נותר מזרע דוד (ע"ל ג"א ס"א). ועון נוב היה עד יום שנהרג סנחרב ע"ל נ"א רי"ג (כדאיתא בחלק דצ"ה עוד היום בנוב לעמוד) א"כ היה עון נוב קיים של"א שנים, י"א נוב היא ענתות והאשה בעלת אוב שמה צפניה אמו של אבנר (פר"א פל"ג) וב' אנשים שהלכו אתו לשאול בנוב היו אבנר ועמשא. ומלך ב' שנים (ס"ע) וי"א כ' (רלב"ג שמואל י"ג) וי"א י"ז (מ"ע פי"ד) עיין שה"ק וצ"ד), ועיין יוחסין בסה"ד דעת בן גוריון שמלך ח"י שנים בימי שמואל וב' שנים אחר מיתת שמואל וזה א"א כו' וכ"ש דא"א מ"ש חכמי האומות שמלך מ' שנה. ומת ב' שנים אחר שמואל, אבל לדעת חז"ל מת אחר שמואל ד' חדשים, (עיין רש"י תמורה ורש"י שמואל א' א' כ"ב). וכתב צ"ד לפי דעות הנ"ל י"ל מ"ש שמואל א' י"ג ושתי שנים מלך על ישראל היינו עד שנמשח דוד ומשם והלאה לא נחשב לו מלכותו והיה כמלך בלא תגא כו', וצ"ל ששנות שאול גם שנות שמואל היתרים על י"א הם מובלעים בשנות עלי במ"ק ט"ז ב' שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני מה כושי משונה בעורו כך שאול משונה במעשיו אלמלא אתה שאול כו' אבדתי כמה דוד שהוא צדיק ממך:

444

תמ״השאול היה באיפה של אדה"ר בראש דכתיב ראש שבטי ישראל לכן חטאו הקל היה חמור (ג"נ אות מ' מרדכי), כתב בס' הגלגולים כי שאול מלך ראשון היה ניצוץ למך אותיות מלך ומן למך עד שאול ע"ז דורות ולמך הרג את קין ושאול ידע שחייב מיתה ע"ז הרג את עצמו לתקן הריגת קין (טשל"ה דרנ"ט), וז"ש ולמך שבעים ושבעה שלמך יקום אחר ע"ז דורות (נע"ח):

445

תמ״וגלית שמואל א' י"ז גלגול כליון (עב"א תשפ"ז):

446

תמ״זדואג שמואל ב' א' פ"ב והנה איש בא מן המחנה פרש"י יש בפסיקתא שזה דואג ואינו מיושב על לבי עכ"ל, ונ"ל כוונתו למה לא מיושב על לבו דהא מפורש בהרבה מקומות כי שאול ודוד היו מכירים את דואג כי היה אביר הרועים לשאול כמפורש שמואל א' כ"א ח' וסי' כ"ב ט' ויען דואג האדומי לשאול ראיתי בן ישי בא כו' וי"ח שם ויאמר שאול לדואג פגע בכהנים וגו' וא"כ איך שאול שאל אותו מי אתה שם ב' א' ח'. ושם פ' י"ג ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי, ועוד דהאיך ויאמר דוד אל הנער, איך קראו נער דהא היה אביר הרועים לשאול פרש"י אב"ד וכי יעלה על הדעת שנער יהיה אב"ד ע"כ אינו מיושב על לבו, ואני ראיתי בתנחומא ס"פ תצא אר"י בנו של דואג האדומי היה ותמיה איך רש"י מאור הגולה שכח זה, וקרוב הדבר שבפסיקתא ט"ס הוא והשמטת הדפוס וצ"ל שזה בן דואג, וראיתי בילקוט שמואל סימן קמ"א אר"י בנו של דואג היה ויאמר לו דמך על ראשך הרבה דמים שפכת בנוב עיר הכהנים, ואית דאמרי דואג בעצמו היה דמך כתיב הרבה דמים שפכת עכ"ל, וכתב בצדו תנחומא, אבל בתנחומא שלפנינו אינו מן אית דאמרי כו' ואולי ראה אותו בפסיקתא שמביא רש"י. סוף סוף תמיה על רש"י שלא הביא דעת ר"י שהיה בן דואג שהוא מיושב על הלב, ועיין בילקוט ס"פ בשלח אר"י דואג היה, ואחד מן המקומות ט"ס הוא דכאן אר"י בנו של דואג ושם אר"י דואג היה:

447

תמ״חדואג ואחיתופל הם דתן ואבירם (נ"ח מ"ד סימן קנ"ח ב') ש' בעיי בעו במגדל הפורח באויר כו' ואין להם חלק לעוה"ב חגיגה ט"ו ע"ב) אחיתופל רבו של דוד (עב"א תתצ"ב):

448

תמ״טז' בני שאול שנתלו הם ז' הרוגי מלכות (ג"נ), ט"ז בניסן הומתו ותלו עד י"ז בחשון (רבה נשא פ"ח):

449

ת״ניונתן ודוד גלגול אחד (ע"ל ב"א תתצ"ב) קודם לביאת נוב עומדים ב' עמודים של יונתן אחד נקרא סלע בוצץ ואחד סנה (מ"ב), יונתן בן מתתיה כ"ג מסוד יונתן (עג"א תרכ"א):

450

תנ״אדוד נמשח שנה שניה לשאול בן כ"ט שנה:

451

תנ״בשמואל נראה שמת ב"א תתפ"ד וד' חדשים אדר זה מת שאול (ע"ל ב"א תתע"א) נקבר בעיר רמה וא"א לבוא למערתו מי שיש אצלו איזה פרי לפי שהיה נזיר. ואביו אלקנה ואמו חנה קבורים תחת מערה שלו וקרוב לשם בית טבילת אמו (גא"י). ובס' מסעות בנימין כשלקחו הנוצרים רמה מיד הישמעאלים ומצאו שם קבר שמואל אצל בה"כ אזי לקחו את שמואל משם והביאו אותו לשילה וקברו אותו שם ובנו עליו בית תפלה וקראו בית התפלה על שמו ושילה ב' פרסאות מירושלים. ובמקום אחר כתב בתמנת קבור שמואל הצדיק. (כתב שה"ק דצ"ח א' ארקדיאו קיסר לקח עצמות שמואל מאינדיאה והביאם במלכות טרציאה):

452

תנ״גדוד מלך בחברון על שבטו בן שלשים שנה משנת ב"א תתפ"ד שנת שצ"ו לכניסתו לא"י וכ"ה בסע"ז (ובשה"ק כתב ש"צ ט"ס), והיינו לדעת י"ע שנכנסו תפ"ח אבל לדעת צ"ד נכנסו תפ"ט, וביוחסין מאמר ה' זמן ד' מיציאתן ממצרים עד מלכות דוד ת"מ שנה, וע"ל ב"א תתקכ"ד תל"ו מיציאת מצרים (ובסע"ז כתב ת"ל ט"ס). ומלך ז' שנים ששה חדשים (שמואל ב' ה') (צ"ד):

453

תנ״דאיש בושת לדעת התוס' מלך חצי שנה אחר מות שאול (ע"ל תתפ"ט):

454

תנ״המשכן גבעון התחיל אחרי מות שאול כשנחרב נוב שנת תתפ"ד ולקחו המשכן מנוב והביאו לגבעון אף שהקריבו שם קרבנות לא היה שם ארון ה' כמ"ש ד"ה ב' א' (ובד"ה ב' ט' וס' כ"א) ועמד שם המשכן חמשים שנה עד בית עולמים (ס"ע פי"ד) ע"ל ב"א תתע"א (צ"ד):

455

תנ״וויהי רעב בימי דוד שלש שנים (שמואל ב' כ"א) ובפר"א פי"ז אחר שנה שנהרג שאול היה הרעב, ורש"י ביבמות דע"ט רע"א שזה היה קרוב לשלשים שנה אחר מיתת שאול, ובילקוט אחר שלש שנים ובגליון נדפס שלשים שנה:

456

תנ״זחמש שנים אחד מיתת שאול המליכו על ישראל את איש בושת ומלך ב' שנים והיו ישראל חמש שנים בלא מלך וחצי שנה אחר מות איש בושת המליכו את דוד על ישראל (רש"י סנהדרין ד"כ א'), אבל התוס' כתבו דחצי שנה אחר מות שאול המליכו את איש בושת ואחר מותו היו ה' שנים בלא מלך עד שמלך דוד ע"ש:

457

תנ״חדוד מלך על כל ישראל בירושלים ל"ג שנה משנת תתצ"ב אף שאמר בפ' וימלוך ארבעים שנה לא הקפיד על ששה חדשים היתרים ואז העלה הארון מקרית יערים שהיה שם עשרים שנה שמואל א' ז' ז' (צ"ד). בימיו היה אביתר כ"ג ונתן וגד נביאים ורבו היה מפיבושת בן שאול ואחיתופל, ורבו המובהק עירא היאירי הכהן ונתן לו כל מעשרותיו (שה"ק) קבלה ב' לנביאים וט"ז מסיני (צ"ד) ויוחסין כתב קבל משמואל מקבל ו' משה יהושע פינחס עלי שמואל דוד:

458

תנ״טגד הנביא קבודתו בעיד חלחולי (גא"י):

459

ת״סאחיה השילוני היה לוי קבל משמואל ב"א תתפ"ב (ע"ל ב"א שפ"ז) ובית דינו עדו החוזה ושמעיה הנביא ואחימעץ כ"ג ואחריו עזריה כ"ג קבלו מדוד קבלה ג' מנביאים וי"ז מסיני (צ"ד) וראב"ד כתב שאחיה היה מב"ד של דוד ומשח לירבעם, ולחז"ל היה מיוצאי מצרים (ע"ל שפ"ז). כתב הרמב"ם שהיה מיוצאי מצרים ושמע ממשה והיה קטן בימי משה והוא קבל מדוד ובית דינו, וצ"ד ויוחסין כתבו מקבל ז' שקבל מדוד וב"ד וחי יותר מת"ק שנה:

460

תס״אאחיה השילוני נתגלגל ברשב"י (ע"ש):

461

תס״באוריה ז' סיון נתן אוריה גט לאשתו וכ"ד אלול הובאה בת שבע לדוד ובי"כ נמחל עונו (שה"ק י"ד ב'), זוהר בראשית על"א כ"ה בניסן אעבר כרוזא דדוד על כל ישראל והוה עם יואב בז' ימים דסיון וחבלו ארעא דבני עמון סיון תמוז אב ואלול אשתהו שם ובכ"ד באלול הוה מה דהוה בבת שבע. ובי"כ מחל לו הקב"ה, א"ד בז' באדר אעבר כרוזא ואתכנשו בט"ו באייר ובט"ו באלול היה בבת שבע, ובי"כ אתבשר גם ה' העביר חטאתך, דוד ניצוץ יהודה ובת שבע היא בת שוע ונשאה יהודה וכן תמר (עיין ב"א רכ"ו באריכות) אבשלום ניצוץ ב"ש (עב"א תתקכ"א):

462

תס״גבת שבע היתה בת בנו של אחיתופל ומת בן ל"ג שנה והיה לו ח' שנים כשנולד אליעם בנו וגם לו שמונה שנים כשנולדה בת שבע בתו ולה ו' שנים כשנולד שלמה (פרק בן סורר). כשהיה דוד נרדף מאבשלום שלח את אביו ואמו ואחיו למלך מואב והרג כלם זולת אחד מאחיו ברח לארץ עמון (מ"ר נשא), בסע"ר בברוח דוד מאבשלום היה אביתר עומד במעלה הזיתים ושואל באורים ותומים ונסתלק אביתר ונכנס צדוק והחזירו הארון למקומו, אבל אהל מועד דמשה ואש שירדה בימיו ומזבח הנחושת דבצלאל ומנורה ושלחן היו בבמה בגבעון ועמהם הימן עד שבאו לבית עולמים (שה"ק):

463

תס״דדוד תיקן לכהנים ולוים שיזמרו בשחר הודו לה' קראו בשמו עד אל תגעו במשיחי. ובין הערבים שירו לה' כל הארץ עד ואמרו כל העם אמן והלל לה', ובשנה האחרונה התקין משמרות כהונה ולויה וסדר כל הבית ומצא כ"ד אלף לוים משוררים ומהם ד' אלפים מנגנים בכלים (שה"ק):

464

תס״הדוד ויהונתן גלגול אחד (נ"ל מערכה ג'), אשת און בן פלת שהצילה בעלה נתגלגלה במיכל בת שאול והצילה את דוד (ג"נ) ע"ל ב"א תתי"א, אשת אכיש ובתו נשתטו כמ"ש החסר משוגעים אנכי, אחת היתה בתו של מלך שנשתטתה במעשה דר' עקיבא (ע"ש), והב' בבת המלך במעשה דרשב"י (ע"ש), ובבן תלמיון (ג"נ) נבל גלגול בלעם (ס"ס ג"נ) ע"ל ב"א תפ"ח, נבל גלגול לבן (ס' כוונות האר"י ד"נ) כמו יעקב שמר צאן לבן כן דוד שמר צאן נבל (שם), לכן נחסר יו"ד שניה, אביגל שנאמר עד הגל הוא אביה והיא סוד לאה (כתבי האר"י) ע"ל ב"א פ"ח לבן ובלעם אביגיל גלגול לאה (ס' הכוונות בלקוטי תרי עשר), לכן שמר דוד צאן נבל כמו יעקב שמר צאן לבן (עי"ר ויצא דנ"ו ד'), ובלעם (ועי"ר פ' בלק), ונתגלגל בפלימו (ע"ש). נבל נתגלגל בברזילי הגלעדי לכן נתן לדוד ואנשיו לאכול לתקן מה שבגלגול ראשון לא נתן (נע"ח), בלעם נתגלגל בברזילי ושורש נפש ברזילי בא בכמהם עצמו וז"ש ותהי אחריתי כמהו שאחרית בלעם כמהם (ס' הכוונות), עוזא ויכהו אלהים על השל ובאבנר כתיב לדבר אתו בשל ויכהו אל החומש כי נתוסף כאן רוחו של עוזא על אבנר כי הדין בכתף ישאו ע"כ לא האריך ימים ונהרג (ג"נ), עוזיה גלגולו (ע"ל ג"א קט"ו). היה מונה את ישראל ויוסף אף ה' (סוף שמואל). ארונה ניצוץ מלכי צדק שברך את אברהם וארונה את דוד זה מלך בירושלים וזה היה גביר על מקום המקדש, והוא תיקון עפרון שמכר מערת המכפלה והיה כילי וכאן היה מתקן בנדיבות (ג"נ):

465

תס״והזהב שהכין דוד לבנו שלמה לצורך בנין בה"מ נמצא בספרים אלף ומאתים ושלשים פעמים אלף אלפים דוקאט"ו זהב והכסף אלף ומאתים אלף ליט' והברונזא היה י"ח אלף פעמים אלף אלפים ליט' (שה"ק דט"ו א'):

466

תס״זפינחס בן אלעזר היה גם בימי דוד (לרלב"ג מלכים א' י"ז ושופטים ס"ו) שהיה קרוב לת"מ שנה. ודעת צ"ד אינו כן עש"ב. ועיין בתוס' פ' המקבל אם פינחס הוא אליהו ובב"ר פע"א שא"א לומר שפינחס הוא אליהו, (עיין יוחסין בסה"ד) בפי"נ ז' קפלו העולם מוכח דאינו פינחס (ע"ש). קוורתא שם קבור פינחם ואביו אלעזר בהר חלול ובצד הכפר בין אילני זיתים קבור איתמר הכהן ובכיפה אחת נקברים שבעים זקנים וי"א ע"ב זקנים (גא"י):

467

תס״חבניהו בן יהוידע על הכרתי הנזכר (שמואל ב' סימן כ' ובד"ה א' י"ח) היה בנו של יהוידע בן בניהו הנזכר (בד"ה סכ"ז), והערוך ע' אחר פי' כי יהוידע בן בניהו הנזכר בד"ה סכ"ז הוא בנו של בניהו בן יהוידע, ובס' ברית שלום פ' פינחס הקשה על הערוך, ועיין תוס' סנהדרין (ט"ז ב') דב' בניהו בן יהוידע היו ובניהו בן יהוידע בן איש חי הנאמר שמואל ב' סי' כ"ג שהיה בימי שלמה סוף מלכות דוד היה בנו של יהוידע שהיה ראש סנהדרין וקם בניהו זה תחתיו על הכרתי ותרי בניהו בן יהוידע היו אחד בתחלת מלכותו הנזכר שמואל ב' ס"ס ח' והכרתי והפלתי ואחד בסוף מלכותו בניהו בן יהוידע על הכרתי שם סימן כ' ובניהו הראשון אבי אביו של זה ע"ש (ע"ל ב"א תקל"ה וב"א תשי"ט). בין גבלין סמוך לדרך גל אבנים שם קבור בניהו בן יהוידע (גא"י), אליעזר עבד אברהם נתגלגל בהם (עב"א תמ"ט) והוא תולע בן פואה (ע"ל ב"א תשי"ט):

468

תס״טשלמה נולד ב"א תתקי"ב וחי נ"ב שנה אז היה דוד בן נ"ח. שלמה ניצוץ משה (השמטות נע"ח פ' תרומה, נתגלגל בירמיה (ע"ל ג"א רצ"ח):

469

ת״עמעשה אמנון ותמר תתקי"ג (צ"ד) ואז גזר דוד על היחוד:

470

תע״ארעב ג' שנים בימי דוד ל' שנים אחר מות שאול (ע"ל ב"א תתפ"ה):

471

תע״בבימיו שהיה דוד מלך היתה אשה חכמה שמה דירוני ותקח עור בהמה ועשתה קלף וקנתה מהיונים כ"כ קרקעות כמו שתוכל להקיף עם הקלף ותחתך הקלף בחתיכות דקות וארוכות כמו פתילה דקה עד שלקחה קרקע הרבה והתחילה ליסד עיר וקראה קרטיני על שם הקלף ההוא ולבסוף היו בה עשירים הרבה וחכמים ויכלכלו העיר ע"פ עצת השופטים עד שנת רל"ה לבנין בית שני. בימי שמעון חשמונאי בא עליהם פאולו וישם העיר לעיים. במנחות (דף ק"י) מצור ועד קרטיגני מכירים את ישראל ואת אביהם שבשמים כו'. ובילקוט שמואל ר' אדא קרטיגנאה כו' באופן שנראה שקרטיגני אחרת היתה אחרי הנ"ל (שה"ק צ"ח א'):

472

תע״גאמנון נהרג ב"א תתקט"ו (צ"ד), ונקבר רחוק מעיר עכו ועליו בנין נאה (גא"י):

473

תע״דיואב ואבישי ועשהאל בני צרויה הם בני קרח אסיר ואלקנה ואביאסף, צרויה בגימ' קרח עם המלה (ר"ל עם האותיות קרח גי' שי"א כמנין צרויה) ולא הוזכר אביהם כי עלו מן האדמה כאלו נולדו פעם אחרת בלי אשה ובני אדמה היו וצרויה מן המצר קראתי יה לכן נהרגו שלשתן לתיקונם כי גם הם היו בעצה עם אביהם (ג"נ) יואב נתגלגל ביואש מלך יהודה (ע"ש ג"א ס"א) קבורת יואב בן צרויה ואבנר בן נר בשוק של חברון ובשפוע ההר קבור ישי אבי דוד (גא"י):

474

תע״העשהאל זה עובד בגלגול וחגר חרבו מי שלא ישמע מואבי ולא מואבית כו' (ג"נ):

475

תע״ואבשלום ברח גשור ב"א תתקט"ו ויהי שם ג' שנים עד תתקי"ח וישב בירושלים ב' שנים עד תתק"כ (צ"ד):

476

תע״זויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה ואשלם נדרי אשר נדרתי בחברון, לקץ ארבעים שנה ששאלו להם מלך. נזיר (ה' א') ובתוס' שם שזה היה בתחלת ל"ו למלכות בית דוד ואח"ז מלך דוד עוד חמש שנים א"כ היה זה קרוב לב"א תתקי"ט או תתק"כ:

477

תע״חאבשלום מלך ב"א תתקכ"א שלש שנים קודם מות אביו (צ"ד), פ"ק דנדרים אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם אלא פעם א' בא אחד מן הדרום ונזיר היה יפה עינים וטוב רואי, היה תקונו של אבשלום שנתגאה בשערו והיה נזיר זה לשמים. גם היה בסוד שערות של אדה"ר. אבשלום ניצוץ בת שבע שנשארה הרה כששכב דוד עמה ובא רוחו וניתוסף טומאה על טומאתו דאבשלום ורדף את אביו. ואבשלום בן מעכה יפת תואר גלגול נחש בן עמון ודרשי' סמוכין בן סורר ליפ"ת (ג"נ):

478

תע״טמעכה בת תלמי מלך גשור תיקונה צפנת בת פניאל, פ' הנזקין שהיתה יפ"ת ונתעלל בה שבאי כל הלילה למחר הלבישה ז' חלוקים, תיקון מעכה הנ"ל שהיתה יפ"ת גם היתה ניצוץ צפנת אמו דאבנר בעלת אוב (ע"ל ב"א תתפ"ב) דאסקי לשמואל והאדם מכוער היה אבשלום בנה והשבאי היה תלמי וההתלבשות מז' חלוקים וההתפשטות כי אחז"ל בנות כותים מתקשטות בשעת מלחמה להזנות ע"כ נצטערה לתיקון כל הנ"ל (ג"נ):

479

ת״פחושי הארכי קבורתו בעיר ירכא (גא"י):

480

תפ״ארחבעם בן שלמה נולד ב"א תתקכ"ג וחי נ"ח שנים:

481

תפ״באבישג השונמית (מלכים א' א') השונמית היא אחותה א' מסוד רחל וא' לאה (ע"ל ג"א מ"ג) לכן לקח קין תאומת הבל (ע"ל ב"א קצ"ב):

482

תפ״גדוד מת בשבת (עיין שבת ל' א') מת במנחה בשבת (זוהר תרומה) והתוס' חגיגה (י"ז א') כתבו בשם ירושלמי פ"ב דחגיגה הלכה ג' דמת בעצרת והיו כל ישראל אוננין והקריבו למחר ולא ס"ל דהיה בשבת (ע"ש). וכתב ברש"ל פ' אמור אבל גמ' דידן דס"ל דמת בשבת י"ל דס"ל דמת ג"כ בעצרת (ע"ש):

483

תפ״דכתב ש"ק ט"ו א' יוסיפון ס"ז פי"ב אומר כי שלמה הניח בקבר דוד אביו סך רב כסף וזהב ולאחר ת"ת שנה הוציא הורקנוס שלשת אלפים ככר כסף לאנטיוכוס וכן עשה אח"כ הודרוס ושום אחד לא נכנס לקבר אחר ימים רצה הורדוס ליכנס שלח בלילה בהחבא ב' נערים והמתין על פתח הקבר ויצא אש ושרף את הנערים והוא ברח ואח"כ בנה על הקבר בנין יפה ועם כל זה מאז והלאה כל מעשיו יצאו לרעה. כתב בס' מסעות בנימין זה ט"ו שנה נפלה חומת בית תפלה שלהם שעמדה על הר ציון וצוה הכומר פאטריארך ליקח האבנים מהבנינים שעמדו מקדם שם לתקן בית התפלה וחפרו ומצאו אבן גדולה והגביהו אותה וראו דלת במערה ופתחו וראו בנין על עמודי שיש מצופים זהב וכסף ושלחן ועליו כתר זהב וב' תיבות סגורים וכשרצו לכנס יצא מהמערה רוח סערה עליהם ונפלו לארץ ולא עמדו עד עת ערב ואח"כ יצא רוח כאלו מדבר בקול אדם עמדו והלכו מכאן ונראה להם כאלו דחפו אותם משם ונפלו כמה ימים למשכב מגודל הפחד וספרו להכומר וצוה מיד לתקן כאשר היה ושם היה קבור דוד ובשמאל קבר שלמה ושאר מלכי יהודה (ע"ש):

484

תפ״השלמה מלך בן י"ב שנה שנת ב"א תתקכ"ד תע"ו שנה ליציאת מצרים. (וביוחסין מאמר ה' זמן ד' כתב ת"פ שנים ט"ס הוא ואזיל לשיטתו ע"ל ב"א תתפ"ד) וחי נ"ב שנים כי ארבעים שנה מלך כדאיתא בספרי. שלמה ושמואל שנותיהם שוין א"כ מלך בן י"ב ועיין מ"ק (כ"ח). ובתמורה (ט"ו) איתא שמלך דוד ל"ז שנה עד שמרד אבשלום ושלמה היה באותו פעם בן ז' כדאיתא רפ"ח דסנהדרין א"כ היה בן י' שנים כשמת אביו. וצ"ל דמעשה אבשלום היה בשנה השמינית ואח"כ היו ג"ש שלמים ונכנס בשנת י"ב ושנים מקוטעות היו (ז"ר פ' תולדות):

485

תפ״וב' נשים זונות (ע"ל ב"א רכ"ו):

486

תפ״זכתב שה"ק ס"ט סע"א משמלך שלמה עד חורבן בית ראשון תל"ג שנים תשעה חדשים עשרה ימים, ובס' ישן מצא שהאמת היא תי"א שנים ששה חדשים י' ימים עכ"ל, ז"א כי החורבן היה ג"א של"ח הרי תי"ד שנה, גם איתא דוד מת בעצרת ואז מלך שלמה כנ"ל והחורבן היה בט"ב ואיך יהיה ט' חדשים או ששה חדשים ביניהם וק"ל. ואפשר שמיום שמשחו צדוק הכהן כמפורש בריש מלכים נחשב מלכותו אף שהיה דוד עדיין חי:

487

תפ״חכתב גא"י בטבריה בראש ההר היה מבצר של שלמה, כתב מסעות בנימין שעלבין היא בעלת שבנה שלמה לבת פרעה והוא בנחל ארנון ולא נתחברו האבנים בסיד או בשום דבר ואומרים שבנאו אשמודאי, ותרמוד במדבר בנאו שלמה:

488

תפ״טבנין בית ראשון

489

ת״צשלמה בנה הבית ד' למלכותו שנת ב"א תתקכ"ח ת"פ ליציאת מצרים (כמבואר מלכים א' ו') רש"י ע"ז (ט' א') בחודש השני. ויבנהו שבע שנים:

490

תצ״אבשנת י"א (ובשה"ק ט"ס) למלכותו נשלם. הוא ב"א תתקל"ה. (ובשה"ק תתק"ח ט"ס), אעפ"י שלפי חשבון בנה שבע שנים ששה חדשים כי השלימו בחודש ח' (מלכים א' סימן ו') לא הקפיד על הפרט (ובשה"ק ט"ו א' ט"ס):

491

תצ״בבית המקדש באמצע הישוב לא באמצע העולם. וירושלים אינה באמצע א"י כי א"י היא ת' פרסה על ת' פרסה ומירושלים לירדן עשרה פרסאות (שה"ק ט"ו ב'), ועיין בתוס' בב"מ (כ"ח א'):

492

תצ״גהפרים שהתנדבו הנשיאים לשאת הארון חיו עד שלמה והקריבן אף על פי שהזקינו ופסולין (כדאיתא בבכורות (מ"א) דקחשיב זקן למום) הוראת שעה היתה (תוס' זבחים נ"ט):

493

תצ״דאש שירדה מן השמים בימי משה לא נסתלק מעל מזבח הנחשת עד שבא שלמה ואש שירדה בימי שלמה לא נסתלק עד שבא מנשה וסילקה (זבחים ס"א ב'):

494

תצ״המאהרן הכהן עד בנין בית שלמה היו י"ג כהנים גדולים (שה"ק כ"ז רע"א):

495

תצ״ובנין המקדש בקצור כפי מ"ש הרמב"ם

496

תצ״זבית המקדש לא היה במישור אלא משופע והיה מרובע ומהלכו ת"ק אמה לכל רוח באמה בת ששה טפחים וטפח ארבע אצבעות גדולות וכיפין ע"ג כיפין ר"ל מערות היו בנויות תחתיו מפני אוהל הטומאה. השערים אחד למערב ואחד למזרח אחד לצפון וב' לדרום ורוחב כל שער עשר אמות וגבהו עשרים והיו להם דלתות, לפנים מהחומה היה לו חיל סביב גבהו י' אמות והיה לו חומת העזרה לפנים מהחיל והעזרה גדולה ארכה קפ"ז אמות ורחבה קל"ה אמות, שבע שערים היו לה ג' לצפון סמוכים למערב וכן לדרום אחד למזרח מכוון באמצע כנגד ק"ק וארכם ורחבם כשערי החומה והיו להם דלתות מחופות זהב חוץ משער מזרח שהיה מצופה נחשת קלל והוא נקרא שער העליון או שער נקנור (ע"ש), ולפני העזרה במזרח היה עזרת נשים אורך קל"ה ורוחב קל"ה אמות וארבע לשכות היו במקצועותיה, אחת לשכת הנזירים ששם מגלחים שעריהם ומבשלים שלמיהם. ולשכת העצים שהכהנים ב"מ היו רואים אם אין תולעת בעצים שפסול למזבח. ולשכת המצורעים ולשכת שמן ויין, עזרת הנשים היתה מוקפת גזווטרא כדי שתהיינה הנשים רואות ולא תבואנה עם האנשים בערבוביא, ובית גדול בצד זאת העזרה בצפונה מן החוץ בין העזרה והחיל והיה בנוי כיפה ומוקף רובדין של אבן והוא נקרא בית המוקד והיו לו ב' פתחים אחד לעזרה ואחד לחיל, וד' לשכות היו בו ב' קדש וב' חול והם לשכת הטלאים ולשכת עושי לחם הפנים, ולשכת האבנים הנגנזות מפני פסול או שקוץ. ולשכה שבה היו יורדים לטבילה והיה היורד הולך במסבה ההולכת תחת המקדש כלו והנרות דולקות תמיד מכאן ומכאן עד שמגיע לבית הטבילה ומדורה ובה"כ היה שם מצאו נעול סימן שיש בה אדם. כשאדם היה נכנס בשער מזרח של הר הבית היה מהלך עד סוף החיל בשוה ועולה מן החיל לעזרת נשים בי"ב מעלות והולך כל העזרת נשים בשוה וממנה עולה לעזרת ישראל בט"ו מעלות והולך כל עזרת ישראל, וח' לשכות היו בעזרת ישראל והם לשכה שהיו נותנין שם מלח לקרבנות ולשכת הפרוה ששם היו מגלחין עורות הקדשים ועל גגה היה בית הטבילה לכהן גדול ביו"כ, ולשכת המדיחים שם היו מדיחין קרבי קדשים, ומשם מסיבה עולה לגג בית הפרוה ולשכת הגזית חציה קודש וחציה חול, והסנהדרין יושבים בחלק החול, ולשכת הגולה שם היה דוד שממלאים ממנו בגולה ומשם מספיקים מים לכל העזרה, ולשכת העץ הנקרא לשכת פדהדרין, לשכת פנחס המלביש, לשכת עושי חביתין, ומעזרת ישראל היו עולין לעזרת הכהנים בט"ו מעלות, ושם היה הדוכן עליהם היו הלוים משוררים שירה על הקרבן, ועל כל מעלה שיד המעלות א', ומהלך עזרת הכהנים מבין האולם ומזבח היה שוה ועולה משם לאולם בי"ב מעלות וההיכל והדביר היו בשוה עם האולם, וכל מעלה היה חצי אמה, ושלחה חצי אמה. ולשכות אחרות היו שם תחת עזרת ישראל פתוחות לעזרת הנשים שם היו הלוים נותנים הכנורות והנבלים והמצלתים וכל כלי שיר. נמצא גובה קרקע ההיכל על כל קרקע שאר (צ"ל שער) המזרח של הר הבית כ"ז אמות, ומלבד זה היו בתים סמוכים לבית המקדש (צ"ל עם) העליות אשר עליו זו על זו ששם היו אוצרות בית ה' וכל דברי קדושה, ועם היציעות המקיפות את הבית סביב בג' צדדיו וגם תאים והם היו חדרים שנעשו במקומות הפנויים שבין הכתלים שהיו ט"ו בדרום וט"ו בצפון וח' במערב ובתים אחרים היו בהר הבית ללוים שהיו אוכלים ושוכבים כשלא היו משמשים במשמרות, ובכל הלילות היו שומרים המקדש לא מפחד האויבים והלסטים רק מפני הכבוד, והיו כ"ד משמרות הכהנים בג' מקומות בפנים והלוים בכ"א מקומות מבחוץ, וממונה היה עליהם הנקרא איש הר הבית שהיה חוזר על כל המשמרות ואבוקות דולקות לפניו ומי שימצא ישן חובטו במקלו ושורף בגדיו אם ירצה (שה"ק). במס' מדות פ"ג ב' בקרן מערבית דרומית היו ב' נקבים כחוטין דקין שהדמים היו נתונים על יסוד דרומי יורדין בהם ומתערבין באמה ויורדין לנחל קדרון. ורש"י פי' שהנקבים היו בד' קרנות שיפול דם חטאת לתוכו ויבלע, ותימא שלא היו המתנות למעלה אלא נגד חודה מבחוץ (תוספות זבחים נ"ד סע"ב):

497

תצ״חאחז"ל י' קדושות היו בא"י זו למעלה מזו. א') עירות המוקפות חומה מקודשות יותר מעירות הפרזות בארץ ומשלחין מתוכן המצורעים ואין קוברין בתוכן מת אם אינו נביא או מלך. ב') בירושלים על שאר עירות המוקפות שאוכלים קדשים ומעשר שני לפנים מחומתה ואין מלינים בה מת ואין מעבירים בתוכה עצמות אדם ואין משכירים בה בתים, ואין נותנין בתוכה מקום לגר תושב ואין מקיימין בה קבורה חוץ מקברי בית דוד ונביאים. ואין נותנין בה גנות ופרדסים ואינה נזרעת ולא נחרשת שמא תסרח ולא מקיימין בה אילנות חוץ מגינת ורדים ואין מקיימין בה אשפות ואין מוציאין ממנה זיזין וגזוזטראות לרה"ר מפני אוהל הטומאה ואין עושין בה כבשן מפני העשן ואין מגדלין בה תרנגולות מפני הקדשים (וכן לא היו הכהנים מגדלין תרנגולות בכל א"י מפני הטהרות) ואין הבית נחלט בה ואינה מטמאה בנגעים ואין נעשה עיר הנדחת ואין מביאה עגלה ערופה לפי שלא נחלקה לשבטים, ג') מעלה היה להר הבית על ירושלים שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים בה ולא היה אדם נכנס בהר הבית ומקלו בידו ולא מנעלו ברגלו או מעות צרורות בסדינו ולא ירוק בהר הבית אלא מבליעו בכסותו ולא יכנס לשם אלא לדבר מצוה, ד') מעלה היה בחיל על הר הבית שאין עו"א וטמא מת ובועל נדה נכנס שמה, ה') מעלה היה בעזרת נשים שאין טב"י נכנס לשם וזה אסור מדבריהם, ו') מעלה היה בעזרת ישראל יותר מעזרת נשים שאין מחויב כפורים נכנס שם וטמא מת חייב כרת, ז') מעלה היה לעזרת כהנים שאין ישראל נכנס שם אלא לצורך שחיטה סמיכה ותנופה, ח') בין האולם והמזבח אין בעל מום ופרוע ראש נכנס לשם, ט') היכל אין נכנס שם אלא רחוץ ידים ורגלים, י') מעלה היה בקדשי קדשים שלא נכנס לשם אלא כ"ג ד' פעמים ביו"כ בשעת עבודה (שה"ק):

498

תצ״טכתב בשבט יהודה הבית היה נבנה ע"י י' דברים אבנים ארזים ברושים אלמוגים היינו קורלי ועמודים גדולים מהם כסף וזהב ונחשת בדיל ברזל מרגליות, ומקום הבית על ההר ואבן השתיה, וע"ש בוני הבית דשלמה וההוצאות והמדות ובית שני ושל הורדוס:

499

500אופן קרבן פסח כשמגיע ר"ח ניסן יוצאים רצים במצות המלך והשופטים לכל סביבות ירושלים לכל מי שיש לו מקנה צאן ובקר ימהר להביאם כדי שימצא לעולי רגלים לזביחה ולמאכלם וכל מי שלא בא לזמן הקצוב היו מחרימין ממונו. ולכן היו ממהרים ובאים אל הנחל סמוך לירושלים סך כחול הים ומכסים כל ההרים והגבעות. ובהגיע י"ד לחודש היו הממונים עולים על מגדל גבוה שבמקדש ותוקעים בחצוצרות ואומרים הגיע זמן שחיטת הפסח. ותיכף העם לובשים בגדי מועד, בפתח העזרה הגדולה היו עומדים י"ב לוים מבחוץ וגזרי כסף בירם להתרות בנכנסים שלא יזיקו זה לזה לרוב מהירות גם שלא יבואו לידי מחלוקת, וי"ב לוים אחרים בפנים להזהיר היוצאים אחר עשית הקרבן, וכשרואין שנכנסים בעזרה מה שהיה די היו נועלים פתח העזרה שלא יכנסו יותר אז. ובהגיע אל מקום השחיטה היו שורות כהנים וביד כ"א כף של זהב ושורה אחרת עם כפות של כסף וכל זה להדר ותפארת. והכהן שבראש השורה מקבל כף אחד מדם השחיטה ונותנה לחבירו וכן מזה לזה עד מקום המזבח, והכהן שבראש המזבח היה זורק הדם ומחזיר הכף ריקם ונותנה לחבירו וכן מזה לזה עד סוף באופן שכל כהן היה מקבל כף אחד מלאה ומחזיר ריקנית. והיו ג"כ זריזים בעבודה זו שהיו הכפות נראות רצות כחצים ביד גבור, ושלשים יום קודם היו מרגילים עצמם בעבודה זו כדי שלא יפול מכשול בהם, ושם ב' עמודים גדולים וגבוהים ועליהם ב' כהנים תוקעים בחצוצרות כסף בתחלת הקרבן כדי להשמיע לכהנים העומדים על הדוכן שיאמרו הלל בקול רם ובבלי שיד, ואחר השחיטה היו הכתלים סביב מלאים שיני ברזל ומזלגות לתלות הקרבן ולהפשיטו. והיו שם אגודות של מקלות שבהעדר המזלגות בקיר פנוי לוקח מקל אחד על כתפו ועל כתף חברו ומפשיט ונותן מה שראוי למזבח כו', והכהנים בשעת אותה עבודה היו לובשים אדום מפני הדם ולבוש קצר עד השוק ועומדים יחפים ובתי היד עד הזרוע לבד כדי שלא יתעכבו בשעת עבודה. ועל ראשו כובע קטן וג' אמות מצנפת קשור סביבו. ועל ראש כ"ג היה סביבו ארבעים כריכות מצנפת לבן. והיו קולות הלל והרנות נשמעות למרחוק מאד. ושערי ירושלים היו עומדות פתוחות בליל פסח מפני כבוד עוברים ושבים כי רבו מאד ולפעמים היו כפלים כיוצאי מצרים:

500

501עבודת יוה"כ שבעה ימים לפניו מכינים בבית כ"ג כסאות לאב"ד ולנשיא ולכ"ג ולסגן הכהנים ולמלך, ושבעים כסאות של כסף לסנהדרין, וזקן הכהנים קם על רגליו ואומר לפניו דברי כבושים ותוכחות ואומר לו ראה לפני מי אתה נכנס ודע שאם תאבד הכוונה מיד תפול ותמות ותאבד כפרת ישראל ועיני כל ישראל תלויות בך לכן חפש דרכך שמא יש בך עון אפילו קל וכן חקור באחיך הכהנים בזה. והוא משיב שכבר חפש ועשה תשובה. וכן הוא משביע אחיו הכהנים שכ"א ואחד יודיע מה שיודע בחברו ובעצמו וכלם מבקשים להטהר מכל עון. וגם המלך אומר לו דברים רכים וטובים עם הבטחות, אחר זה מכריזים העם ללוותו ללשכה שלו במקדש וכל העם קמים והולכים בזה הסדר. (כי כן ראיתי בעיני) בראשונה הולכים לפניו כל שהוא מזרע מלכי ישראל ואחריהם כל שהוא מזרע מלכי ב"ד וכרוז לפניהם האומר תנו כבוד לבית דוד וכלם בסדר נכון ואחריהם היו באין כל שהוא מזרע לוי וכרוז לפניהם אומר תנו כבוד לבית הלוי. והיו לוים לאלפים וכל סגניהם לבושים בגדי משי תכלת. ואחריהם כ"ד אלף כהנים לבושים כלם בגדי משי לבן ואחריהם המשוררים ואחריהם המנגנים ואחריהם תוקעי חצוצרות ואחריהם השוערים ואחריהם עושי הקטורת ואחריהם עושי פרוכת ואחריהם השומרים ואחריהם האמרכלים ואחריהם כת אחר נקרא קארטופילוש ואחריהם כל אנשי המלאכה העושים מלאכת הקדש. ואחריהם ע' סנהדרין ואחריהם מאה כהנים וגזרי כסף בירם לעשות דרך ואחריהם כהן גדול וכל היותר קרוב אליו יותר חשוב. ואחריו כל זקני הכהונה שנים שנים. ובראש כל חוצות היו ראשי ישיבות עומדים ואומרים אישי כהן גדול בואך לשלום התפלל ליוצרנו שיחיינו ונוכל לעסוק בתורתו. ובהגיעם לפתח הר הבית היו מתפללים על קיום מלכי ב"ד ועל הכהנים ועל המקדש והיה הקול כ"כ חזק מרבוי העם בענותם אמן עד שהעופות הפורחות באויר נופלים לארץ. ואז הכ"ג משתחוה לכל העם ופורש בבכי ויראה, וב' סגני כהונה מוליכים אותו ללשכה שלו ושם פורש מכל אחיו הכהנים וכל זה בכניסתו. אבל בצאתו בשלום היה הכבוד כפלים כי כל העם עובדין לפניו ובידי רובם אבוקה של שעוה לבנה דולקת וכלם לובשים בגדים לבנים וכל החלונות מעוטרות ברקמה ומלאות נרות. ורוב השנים לא היה כ"ג יכול להגיע לביתו קודם חצות הלילה מפני דוחק העם שהיו רבים מאד מאד ואף שהיו כלם מתענים לא היו הולכים לבתיהם עד שיכלו לנשק ידי הכ"ג. וביום שאחריו היה עושה סעודה גדולה וי"ט ומזמין לקרוביו לפי שיצא בשלום מן המקדש. אח"ז היה מצוה לצורף ועושה לו לוח זהב ויכתוב בו זה הלשון פתוחי חותם. אני פ' כהן גדול בן פ' כהן גדול שמשתי בכהונה גדולה בבית הגדול והקדוש לעבודת מי ששכן שמו שם בשנת כך וכך ליצירה, מי שזכני בעבודה זו יזכה בני אחרי לעמוד לשדת לפניו. ע"כ:

501

502שלמה עשה שלשה ספרים משלי וקהלת ובסוף ימיו עשה שיר השירים (רש"י ב"ב י"ד, ב') תיקן עירובין ונטילת ידים ושניות לעריות (פ"ק דיבמות ורש"י פ' עושין פסין) ותקן שבימות החמה מותר לילך בשבילי השדות עד שתרד רביעה שניה (פ' מרובה). בתקונים תקון ס"ט חד ב"נ בעל קבין אזיל באורחא פגע במארי קבין כו'. ההוא מארי קבין היה שלמה והוא היה נגוע בנגעי בנ"א לפעמים, ונראה לרשב"י וחבריו להראות חכמתו כי בחכמה דבר הבל הבלים כי י"א שרצו לגנוז קהלת ורצה לרמוז להם כי לא דבר ריק הוא כו' (ג"נ):

502

503רבו של שלמה היה שמעי וכל זמן שרבו היה קים לא נשא בת פרעה וכשלקחה נעץ גבריאל קנה בים ועלה שרטון שעליה נבנה רומי (סנהדרין פ"ב). ולפי הקרוניקו כבר היה נבנה אלא הכוונה שנתגדל רומי ובנו חומה סביבה. (ש"ק ט"ו) אומרים שדוד מסר שלמה בנו אל נתן הנביא שיהיה רבו מובהק ושהיו ימי חייו צ"ד שנים. ואומרים שזולת החבורים שעשה שלמה הכתובים בכ"ד חבר ספרים ג"כ על טבע האילנות ועשבים וחיות ובהמות ועופות והשבעות נגד השדים השטנים ונקרא מפתח שלמה. מלכת שבא שבאה לראות חכמת שלמה היתה מלכת אי אחד נקרא מירוא"ה ושאלה משלמה הרבה חידות ומשלים ולכלם השיב כהוגן ונתנה לו דורונות ונטעים העושים בלסמו שנטע שלמה במלכותו, ואמר במדרש שזאת המלכה נתעברה משלמה וילדה בת וממנה נולד נבוכדנצר שחרב הבית ועדיין נוהגין במלכות ההוא לקרוא שם מלכיהם דוד או שלמה שאומרים שבאים מזרע ההוא (שה"ק צ"ח רע"ב וע"ל ג"א שי"ט) והיא גלגול תמר (ע"ל ב"א רכ"ו):

503

504צדוק היה כהן גדול בימיו ועדו ואחיה השילוני נביאים אוכלי שלחנו היו ששים אלף (שה"ק וע"ש) קבורת עדו (ע"ל ב"א תקט"ז):

504

505בניהו בן יהוידע שהביא לו השמיר (ע"ל ב"א תתצ"ב) והוא תולע (ע"ל ב"א תשי"ט):

505

506חירם מלך צור נתן לשלמה עצי ברושים וק"כ ככר כסף ושלמה נתן לו עשרים עיר בארץ הגליל וחירם נתן לשלמה כ' עיר בארצו (מלכים א' ט' וד"ה ב' ח') שנת ב"א תתקמ"ח. אז הלך שלמה לעציון גבר. ונראה שסביב לזמן זה הלכו אניות שלמה וחירם אופירה להביא זהב. וכתב ארחות עולם אופיר הוא עולם חדש שקורין נובא מינדא וכ"כ מ"ע פי"א (צ"ד) (ע"ל ה"א רנ"ד). חירם הוא חירה העדולמי חותן יהודה והאריך ימים יותר מאלף ר' שנים, ובמ' מצורע חירם בעל אמו של נ"נ:

506

507כסא שלמה ו' מעלות היו לו וכלן מחובשות באבנים טובות ומרגליות לבנות ומכורכמות ואילני תמרים מיפות אותו וב' אבנים של זהב היו על ב' צדי הכסא והיו מלאים מכל מיני בשמים על כל מעלה היה ארי ונשר מצד ימין וכן בשמאל וביד האריות היה כתוב פסוקים שונים על אזהרות המשפט ומכח הגלגלים התחובים מאחרי הכסא כשהמלך היה רוצה לעלות היו האריות פושטים ידיהם והנשרים כנפיהן באופן שהמלך היה נשען עליהם ועולה וכשעלה כל המעלות היה שם תנין של כסף ומושיב המלך על כסא ועל כל אחד משני אריות שבמעלה עליונה היה עמוד אחד של שיש על ראשם ויונה של זהב עומדת ביניהם ונותנת ס"ת על ברכי המלך והארי של צד שמאל היה פושט ידו ונותן העטרה על ראש המלך ומיד היו פושטים הנשרים את כנפיהם למעלה מראשם ועושין כמו אהל עליו. ועוד היו על כל מעלה ומעלה ליפוי הכסא חיות טמאות עם טהורות. שור נגד הארי. בב' זאב נגד טלה, בג' נמר נגד גדי. בד' דוב נגד צבי. בה' נשר נגד צפור. והיה עולה ביניהם לרמז שהיה משים שלום ביניהם (שה"ק):

507

508אליהו הנביא קבל מאחיה השילוני קרוב לסוף מלכות שלמה מקבל ח' זכר למילה שהיא לח' והוא מצוי שם (יוחסין) והיה כהן (פ' המקבל) והתוס' שם כתבו י"א שמגד היה וראיה שהיה מיושבי גלעד שהיא ארץ גד. וי"א מבנימין אביו מגד ואמו מבנימין וילמדנו תצא מבנימין ומיושבי לשכת הגזית וירושלמי היה (יוחסין בסה"ד) וי"א שהוא פנחס (רלב"ג) ובפי"נ נראה שאינו פנחס (ע"ש), וב"ד עזריה בן עודד וחנניה הרואה ויהוא בנו (ע"ל ב"א תתקפ"ג), ועובדיה ויחזיאל בן זכריה (ובשה"ק וצ"ד ויחיאל ט"ס ע"ל ג"א כ"ד) ומיכיהו בן ימלה כלם נביאים ויהורם כהן גדול ואחריו יהוידע והם קבלו מאחיה שנת ב"א תתקס"ב קבלה ד' מנביאים וי"ח מסיני לאברבנאל (צ"ד):

508

509אליהו התשבי מתושבי גלעד (מלכים א' י"ז), כתבו התוס' תענית ג' א' לפי שהרגו ישראל אנשי יבש גלעד על מעשה פלגש בגבעה ולא נשאר ביבש גלעד כ"א מעט אנשים מן המיושבים בעיר והשאר היו עם אספסוף לכך נקרא מתושבי גלעד כי אליהו מן התושבים. כך שמעתי מהר"י טרוטי משם הר"י בה"ר יצחק ממלאון עכ"ל. היה מעיר ששמה תושב (שרשים) ותינוק שהחיה היה משיח בן יוסף (תוס' ב"מ קי"ד ב' בשם סדר אליהו רבה. המים היו דולקין גבי אליהו כמו שמן (יוסיפון):

509

510בית הכנסת שלו ובית מדרשו בדמשק (גא"י), בירושלים לצד דרום מערת צדקיהו ובה"כ של אליהו ובכותל ס"ת וחקוק בכותל שאין אדם יכול לבוא שם עד ביאת משיח (שם), ובעיר חיפי בשפוע ההר מערה יפה וגדולה של אליהו (שם) יער שלו בבית אל (שם):

510

511אליהו לקח רוח נדב (השמטות נע"ח), הפרים של אליהו הם דתן ואבירם שנתחלל ש"ש ע"י ונתקנו פה, ואבירם היה חלק הפר שבא לנביאי הבעל לפי שהיה יותר אביר לב בענין המחלוקת ואלו היו שמעון הפריץ וחביריו שמתו על קדוש ה' (חס"ל מעין ה' כ"ה), ועיין ג"נ אות פ'. ובנובלות חכמה כתב שהיו נשמות נדב ואביהוא:

511

512שלמה מת ב"א תתקס"ד:

512

513רחבעם בן שלמה מלך על שבט יהודה בן מ"א י"ז שנה, משנת ב"א תתקס"ד עד ב"א תתקפ"א, וחי נ"ח שנה, ושם אמו נעמה העמונית (מלכים א' י"ד), אחימעץ כ"ג ושמעיה ועדו נביאים:

513

514דע שנפלו ספיקות בשנות המלכים כשתחשוב שנות מלכי ישראל מתחלת מלכות ירבעם עד גלות הושע תמצא רמ"ט או ר"ן שנים (ובש"ק די"ט א' כתב רמ"א ט"ס) וכשתמנה משנה ההיא שטת מלכי יהודה מרחבעם עד ו' לחזקיה שאז גלה יהושע וישראל תמצא ר"ס או רס"א שנים כו'. וצריך אתה לדעת כי רוב שנות מלכי ישראל נמנים על פי שנות מלכי יהודה, וכאשר ימלוך מלך ישראל שנה אחת ממלכי בית דוד ובראש השנה של מלך הבא יחשב לו שנתים, ואין הכתוב מדקדק בשנות מלכי ישראל ושנה שלא השלימה מונה לשלמה, ולפעמים לא ימנה אותם כלל ולפעמים גם שנים רבות אף שלא השלימו נחשבו לשנים למלך שעבר ולמלך הבא, ועיין רש"י ורלב"ג מלכים א' סי' כ"ב וסט"ו ומלכים ב' ס"א ותמצא דברי חפץ (צ"ד), וכתב הש"ק די"ט רע"ב כי בקצבת השנים משנת ד' לשלמה שבנה הבית עד החורבן דרך מלכי ישראל יעלו ת"י ודרך מלכי יהודה יהיה ת"ל, לכן נוכל לומר כי אסמכתות כתי"ת למאור וכן בזא"ת יבא אהרן שדרשו חז"ל הם אסמכתות בעלמא עכ"ל:

514

515ירבעם בן נבט משבט אפרים מלך על י' שבטים כ"ב שנים, (ועיין צ"ד שקדם מלכותו זמן מה לפני מלכות רחבעם), במ' נבט הוא מיכה והוא שבע בן בכרי (ש"ק) והוא גמרא בחלק דק"א, ובחדא"ג שם מיישב מאי דקשה שהרי שבע בן בכרי משבט בנימן ונבט מאפרים ועיין רד"ק, וב"ש הקשה האיך האריך ימים אותו רשע כ"כ, ועדו היה נביא (והתפלל שתשוב יד המלך והמיתו אריה מלכים א' י"ג ע"ל ג"א מ"ג) ואחיה השילוני:

515

516אשת ירבעם היא אשת זנונים דהושע (ע"ל ג"א צ'):

516

517המזבח ועגלי הזהב (ע"ל ב"א תקט"ז):

517

518הנביא שקר שהשיב הנביא אמת היה אמציה כהן בית אל וי"א גרשון בן משה והנביא אמת היה מיכה וי"א עדו (שה"ק) (ע"ל ג"א מ"ג), בירושלמי פ' הרואה הלכה ג' ופ' הנחנקין הלכה ז' מובא בערוך ונביא אחד זקן יושב בבית אל זה אמציה כהן בית אל דברי ר' מאיר א"ל ר' יוסי מאיר כו', אלא זה יונתן בן גרשם בן משה (מ' חזית על פסוק סמכוני באשישות):

518

519יהוידע כ"ג נראה שנולד ב"א תתקס"ח (ע"ל ג"א צ"ח):

519

520שישק מלך מצרים עלה על ירושלים שנת ה' למלכות רחבעם ולקח אוצרות בית ה' והמלך (מלכים א' י"ד):

520

521רחבעם מת ב"א תתקפ"א:

521

522אביה בן רחבעם מלך יהודה מלך ג' שנים משנת תתקפ"א (ועיין מלכים ט"ו ברד"ק ובצ"ד מ"ש בזה), ושנותיו מקוטעות (סע"ז), עזריה כ"ג ועדו נביא, ומלחמה היתה לו כל הימים עם ירבעם, ובד"ה ב' י"ג כתוב שאביה הפיל מישראל ת"ק אלף, (צ"ד) ובמלכים א' ט"ו א' קראו אבים, ושם אמו מעכה בת אבישלום (מלכים א' ט"ו וד"ה ב' י"א), ובד"ה ב' י"ג ב' ושם אמו מיכיהו בת אוריאל ב' שמות היו לה ורש"י כתב כי מעכה בת אבישלום היה שם כנוי שלה וע"ש הטעם, וילך בחטאת אביו. קבורתו בעיר רומי בקבר של חרס במערה ואצל מערה פייזרן. עיין ר' יוסי בן קסמא (גא"י):

522

523אביה מת ב"א תתקפ"ג:

523

524אסא בן אביה מלך יהודה מלך מ"א שנה מן ב"א תתקפ"ג עד ג"א כ"ד (צ"ד), ושם אמו מעכה בת אבישלום (מלכים א' ט"ו) יהורם ועזריה בן עודד ובד"ה ב' ט"ו והנבואה עודד הנביא ר"ל עזריה בן עודד, והרד"ק פי' כי גם עודד הנביא התנבא ג"כ ענין זה (וע"ל תתקס"ב) וחנניה הרואה כהנים גדולים ויהוא בן חנני נביא (שה"ק), ויעש הישר ויסר אמו מגבירה וישרף מפלצתה, לא היתה אם אסא אלא אם אביה ואם אביו קורא אותה אמו (מכ"י):

524

525נדב בן ירבעם מלך על ישראל ב' שנים מקוטעות מן ב"א תתקפ"ה ונחשבה שנה זו כ"ב לירבעם אעפ"י שלפי חשבון הוי רק ב"א (עיין צ"ד) ויעש הרע (מלכים א' ט"ו) יהוא בן חנני נביא:

525

526בעשא בן אחיה לבית יששכר המית למלך נדב בן ירבעם ב' למלכותו שנת ב"א תתקפ"ו ושנה זו נמנית לנדב ולבעשא והרג בעשא כל בית ירבעם ומלך כ"ד שנים עד ט' לאלף ד' כ"ו לאסא, עיין צ"ד מ"ש בזה הא בד"ה ב' פ"ז אמר ל"ו לאסא עלה בעשא וגו' ויבן את הרמה והא מת כ"ו לאסא ותירץ בס"ע פי"ז, ועיין רד"ק ורלב"ג מלכים ט"ו, ויעש הרע ככל חטאת ירבעם והתנבא עליו רעה יהוא בן חנני (שם טז):

526

527אליהו י"א שנסתלק ב"א תתק"צ (שה"ק די"ח א' ודס"ז ב' ע"ל מ"ג לאלף ד'), י"א שאלישע קבל ממנו תתק"צ, וצ"ע דפשוט המקרא מלכים א' י"ז י"ח וילך אליהו להראות אל אחאב והרעב היה בשמרון ואיך אפשר לומר שנסתלק ב"א תתק"צ, י' שנים מתחלת מלכות אסא שקטה הארץ ממלחמה עד ב"א תתקצ"ג ומשם והלאה היתה מלחמה עם בעשא (צ"ד):

527

528זרח הכושי יצא לקראת אסא ט"ו למלכותו שנת ב"א תתקצ"ח בחיל אלף אלפים וינגף לפני אסא (ד"ה ב' סי"ד) אסיפה כזו חיל גדול ורב לא נמצא בכל כ"ד ספרי הקדש (צ"ד):

528

529אלה בן בעשא מלך על ישראל שנת ט' ב"ו לאסא, ואמר הכתוב שמלך בתרצה ב' שנים היינו מקוטעות כי זמרי המיתו כ"ז לאסא (מלכים ט"ז) (צ"ד) יהוא בן חנני נביא:

529

530זמרי עבד אלה הרג את אדונו ב' למלכותו כ"ז לאסא שנת ג"א י' ומלך ז' ימים בתרצה והרג כל בית בעשא (צ"ד):

530

531עמרי לפי דעתי היה משבט אפרים (שה"ק), מלך י"ב שנה היה שר צבא לישראל והמליכוהו ויעל עמרי על זמרי וישרוף זמרי עליו את בית המלך (מלכים א' ט"ז) ויחלק העם החצי אחר תבני בן נינת להמליכו והחצי אחר עמרי זמן ה' שנים מקוטעות (צ"ד) (ובילקוט מלכים א' ט"ז בשם ס"ע המחלוקת היה ד"ש):

531

532בשנת ל"א לאסא שהיה ג"א י"ד מלך עמרי על ישראל עוד ז' שנים מלכות שלמה עד ל"ח לאסא וה' שנים ראשונות שמלך אחר זמרי לא היו מלכות שלמה כי חצי היו אחר תבני (צ"ד):

532

533יהוידע קבל מאלישע ג"א ט"ו וחי ק"ל שנה, יוחסין (ע"ל ג"א צ"ח):

533

534אליהו י"א שנסתלק ג"א ט"ו (עיין שה"ק דס"ז ב') וע"ל ב"א תתק"ץ:

534

535בשנת כ' לאלף ד' נבנה שומרון עיין עמרי (עיין רש"י מלכים א' ט"ז) (צ"ד):

535

536אחאב בן עמרי מלך ג"א כ"א ל"ח לאסא מלך יהודה ויקח איזבל בת מלך צידון לאשה ויעש הרע מכל אשר לפניו (מלכים א' ט"ז) ומלך כ"ב שנה (ובשה"ק י"ח א' כ"א) ונהרג ברמות גלעד במלחמה (צ"ד) והיו לו ע' בנים בשומרון (מלכים ב' י') וע' בנים ביזרעאל (רבה קהלת פ"ו בפסוק אם יוליד איש מאה), אחאב הוה גברא דקמצלי אחורי בה"כ וא"ל אליהו כדו בר קיימת עדיין אתה עומד במרדך ב' רשויות ואז היה רודף לאליהו וכאן הרגו אליהו (ג"נ), ונתקן בב' גאונים רב אחא גאון (ומסופק אני אי רב אחאי ברב הונא או בריה דרבה בר אבוה ע"ל ד"א רס"ג רס"ז) ורב אחאי משבחא בהם נתקן אותיות אח מן אחאב ואותיות א"ב נתקן ברבי אברהם אלנעי באותיות א"ב דאברהם שהיה נפש אחאב (שם סוף הספר), אחאב משורש נדב ואביהוא (ע"ל ב"א תתע"א), אשת קרח נתגלגלה באיזבל, גם איזבל גלגול כזבי שרדפה אחר אליהו שהוא פנחס על שהרגה (ג"נ):

536

537עובדיה הנביא אחז"ל שהיה בימי אחאב ואיזבל כמ"ש רד"ק בראש ספר עובדיה א"כ עובדיה זה בעל ספר עובדיה הוא עובדיה ששימש לאליהו הנזכר מלכים א' י"ח (צ"ד), קברו בעיר גאחלאף, וכתב במ"ב באשור ג' בה"כ א' בנה עובדיה הנביא וא' יונה בן אמתי וא' נחום הנביא:

537

538מיכיהו בן ימלה בימי אחאב (מלכים א' כ"ב):

538

539אסא חלה ברגליו ל"ט למלכותו שנת ג"א כ"ב (ד"ה ב' ט"ז) צ"ד:

539

540אסא מת ג"א כ"ד:

540

541יהושפט בן אסא מלך יהודה מלך בן ל"ה שנים כ"ד לאלף ד' ויעש הישר בעיני ה' (מלכים א' כ"ב) ומלך כ"ה שנים ולא נמנו רק כ"ג לפי שיהורם בנו מלך ב' שנים בחייו (רש"י מלכים ב' ח' ט"ז) ונכללים עם ח' שנים שמלך יהורם אחריו ויכלו שנות מלכות יהושפט שנת מ"ז, ואמר הכתוב שיהושפט מלך שנת ד' לאחאב והם ד' שנים מקוטעות שהרי אחאב מלך שנת ל"ח לאסא ואסא לא מלך אח"ז רק ג' שנים כי ימי מלכותו היו מ"א שנים (צ"ד), ועסע"ז בסוף יוחסין וברש"י ורד"ק (מלכים ב' ח' וברש"י מלכים א' כ"ב נ"א), יהואחז כ"ג ויהוא בן חנני ועובדיה מיכיהו בן ימלה ויחזיאל בן זכריה מבני אסף (ובשה"ק די"ז ב' וסע"ז בן עובדיה ט"ס) ואלעזר בן דודו נביאים:

541

542בשנת ג' למלכותו שלח ללמד בערי יהודה (ד"ה ב' י"ז) שנת ג"א כ"ז (צ"ד):

542

543רעב גדול בשומרון שנת ג"א ל"ד י"ג לאחאב ג' שנים ומחצה (ילקוט מלכים א' ט"ז) צ"ע כי לסדר הכתובים רעב שומרון היה בימי יהורם בן אחאב שהיה בערך שתי שנים אחר מות אחאב, עיין מלכים ב' ו' (ע"ל מ"ג):

543

544העורבים של אליהו שכלכלוהו משלחן אחאב או יהושפט (מלכים א' י"ז) הם אנשי שבט שמעון שפגעו בפנחס כשהרג זמרי וכזבי ואיתא בזוהר דפרח נשמתיה ונכנס בו נשמת נ"ו ועתה נתקנו האנשים להביא מחיה אליו (ג"נ) הם בני שמואל (ע"ל ב"א תתע"א), י"א עורבים ממש והראה לו שלא יהיה אכזרי כ"כ על ישראל שהרי העורבים אכזרים על בניהם ויכלכלוהו. וי"א מענין בני התערובות האצילים והחשובים מלשון כי קולך ערב שהעיר את רוחם לכלכלהו, או סוחרים מלשון ועורבי מערבך (שרשים ע' ערב):

544

545ענין אליהו שאמר ענני ה' ענני שהוריד אש (מלכים א' י"ח) ונביאי הבעל הניח את חיאל בית האלי שיחתה האש ובא נחש ונשכו ומת. וכתב כ"י לפי שעבר על חרמו של יהושע לבנות יריחו נשכו נחש חויא דרבנן:

545

546כרמל הוא הר הכרמל אצל ים הגדול גבוה ונורא מאד ובראש ההר המזבח מי"ב אבנים (רחבו ד' אמות מסעות בנימין) וסביבו תל עמוק שהיו שם מים שבנה אליהו בימי אחאב ובתחתית ההר נהר גדול קישון ושם מערת אליהו ואצלו באר מים חיים (גא"י):

546

547אחזיה בן אחאב מלך על ישראל שנת ג"א מ"א י"ז ליהושפט ומלך ב' שנים מקוטעות ואם היו ב' שנים שלמות היה ראוי להיות תחלת מלכות יהורם אחיו שנת י"ט ליהושפט והכתוב אומר שמלך יהורם בשנת י"ח ליהושפט. ודע שכל המפרשים נתקשו שלפי החשבון מלך אחזיה שנת י"ח ליהושפט מפני שבשנת ד' לאחאב מלך יהושפט ואחאב מלך כ"ב א"כ מלך אחאב אחר שנת ד' שהוא תחלת מלכות יהושפט עוד י"ח שנים נמצא כלו ימי אחאב שנת י"ח ליהושפט לא שנת י"ז, ועוד שד' שנים של אחאב הם מקוטעים כמבואר למעלה ואצל מלכי יהודה אינם אלא ג' אשר לפ"ז כלו ימי אחאב שנת י"ט ליהושפט. אך כבר מבואר שדרך הכתוב במקצת השנים החסרות למנותן לשנים תמימות (צ"ד) (ע"ל תתקס"ד, ועיין רש"י מלכים א' כ"ב פ' נ"א) ויעש הרע (מלכים א' כ"ב נא):

547

548אלישע בן שפט משבט גד בבשן.^*הגה"ה רש"י פ' שני דייני גזרות (ק"ה סע"ב) וכי אלישע אוכל בכורים היה והלא אלישע לא היה כהן דבד"ה א' ה' י"א ובני גד שפט בבשן ובפ' אלו דברים דס"ח דכתיב מיכה ז' ירעו בשן דרשו בשן זה אלישע הבא מבשן דכתיב ושפט בבשן וכתיב היש פה אלישע בן שפט הרי שפט מגד היה ולא כהן (והמהרי"ט שם כתב די"ל דשמא היו מתלמידיו כהנים). והתוס' כתבו א"צ לדחוק כפי' הקונטרס דה"פ וכי אלישע אוכל בכורים דהא בשומרון היה ואין בכורים נאכלין חוץ לחומה וכ"ה בסדר אלי' זוטא כו', וכתב שנות חיים פ' תבוא דקשה להתוס' לפירש"י ה"ל להק' והא אלישע לאו כהן ומדלא הקשה באלי' זוטא כך י"ל דהיה כהן ומה שאמר בד"ה שפט מבני גד אין זה שפט אביו של אלישע (ר"ל א"כ י"ל דאלישע היה כהן והיה מותר לו לאכול בכורים רק שהיה בשומרון והיה חוץ לחומה וק"ל): כתב היוחסין בסה"ד לדעת אחרים קבל מאליהו שנת תתק"ץ ולפי דעתי שנת ג"א מ"ז, וכתב צ"ד לדברי ס"ע פי"ט בשנת י"ח ליהושפט קבל אלישע מאליהו וכן כתב יוחסין (שם מקודם) והיה זה שנת מ"ג ומ"ש ביוחסין מ"ז ט"ס הוא עכ"ל, עוד כתב ביוחסין סלוק אליהו שנת ג"א ומ"ז י"ח ליהושפט שאז מלך יהורם בן אחאב ואז קבל אלישע מאליהו. ובד"ה נראה שבא מכתב מאליהו ליהורם בן יהושפט קרוב לג"א וס"א ליצירה אבל כבר נסתלק כי יהושפט אביו ויהורם בן אחאב באו לאלישע. ובס"ע כי בתחלת מלכות בן יהושפט בא מכתב אליהו ז' שנים אחר שנגנז, ונראה בפסוק כי אלישע מת ל"ז למלכות יואש מלך יהודה שהיא שנת צ"ח ליצירה וא"כ חי אלישע נ"א שנה אחר סלוק אליהו כו', ובס"ע כי שנת י' ליואש מלך ישראל שהוא ז' שנים אחר מות יואש מלך יהודה מת אלישע וא"כ חי אלישע ס"א שנה אחר סילוק אליהו וא"כ יהוידע וזכריה בנו מתו קודם אלישע, עכ"ל היוחסין. ובשה"ק די"ח א' אליהו עלה ג"א מ"ז י"ח ליהושפט, וכ"כ עוד שם אלישע קבל ג"א מ"ז וכ"כ דס"ז ב', ולא יאומן מ"ש הצ"ד שט"ס הוא מ"ז וצ"ל מ"ג כי ב' פעמים ביוחסין וג"פ בשה"ק כתבו מ"ז ואיך יזדמן ט"ס בה' מקומות אף כי נראה שצדקו דברי הצ"ד כי לס"ע שקבל אלישע י"ח ליהושפט שנמלך ג"א כ"ד וי"ח למלכו הוי מ"ב א"כ שנת מ"ב לאלף ד' קבל אלישע (אף שהוא כתב מ"ג בעבור א' לא תשחית) ועוד דהנה יהושפט נמלך ג"א כ"ד, ואחזיה בן אחאב י"ז ליהושפט היא שנת מ"א, ויואש מלך יהודה ג"א ס"א ויואש מלך ישראל ג"א צ"ח ויואש מלך יהודה מת ג"א ק"א, ולפי מ"ש בצ"ד עצמו כי בשנת ק"ט מת אלישע י' ליואש וכ"כ ס"ע פי"ט ולפ"ד פרנס יותר מס' עכ"ל, וכ"ה במ"י מלכים ב' סי' רל"ג אלישע פרנס מי"ט ליהושפט יותר מס' ושפרנס אחר אלי' ס"א שנה לדעת היוחסין ושה"ק, וכשתצרף ס"א למ"ג הרי ק"ד ואיך אפשר לומר שמת בשנת ק"ט, בשלמא לגי' מ"ז תצרף לס"א הוי ק"ח ובודאי א' מהם ט"ס בס"ע וצ"ל כ"ג ליהושפט שהוא מ"ז לאלף ד' וכ"ג ליהושפט קבל אלישע הוי מ"ז, גם מ"ש ביוחסין שם ונראה בפ' כי אלישע מת ל"ז למלכות יואש מלך יהודה שהוא צ"ח ליצירה וא"כ חי אלישע נ"א אחר סילוק אליהו צרף מ"ז לנ"א הוי צ"ח וא"כ הגי' של יוחסין צ"ל ג"א מ"ז, אבל לדעת הצ"ד שט"ס הוא וצ"ל מ"ג לא יגיעו חיי אלישע עד צ"ח:

548

549אלישע קבל מאליהו קבלה ה' לנביאים וי"ט מסיני (לאברבנאל), ובית דינו היו יונה בן אמתי וזכריה בן יהוידע נביאים ויהושע כ"ג (צ"ד):

549

550אלישע עיקר שורש נשמתו מנשמת יוסף מעורב עם נשמות נדב ואביהוא משורש בחינת קין דכתיב ואל קין ל"א שעה ובכאן אלי שעה (כוונת אר"י דנ"ב א'), גם היה באלישע בחינת קרח וז"ס עלה קרח (ס' כוונות), וכשעמדו תלמידיו מבית מדרשו נשארו אוכלי שלחנו ב"א ר' תלמידים (שם בכתובות) אלישע שגירה דובים (מלכים ב' ב') תקונו ר' יוסי בן דיוקרת (ע"ש), וב' דובים הם ב' כחות בלק בלעם ולילית ואגרת בת מחלת, ומ"ב ילדים נתבקעו בזכות מ"ב קרבנות דבלק (ע"ל ב"א תפ"ח):

550

551אליהו הנביא עלה בסערה השמים (מלכים ב' ג') בשנה הנ"ל שקבל אלישע שנה ב' לאחזיה בן אחאב ואז נפל אחזיה בעד השבכה (מלכים א' כ"ב) וע"ל ב"א תתק"צ (צ"ד), בס"ע בימות המשיח יגלה אליהו ותיכף יסתר (שה"ק י"ח א'):

551

552יהורם בן אחאב מלך על ישראל אחר מות אחיו אחזיה כי לא היה לאחזיה בן לפיכך מלך יהורם אחיו (מלכים ב' ב') וכתב שה"ק י"ח ח' וז"ש במדרש וישב שיצאו מיוסף ו' שופטים צדיקים ו' מלכים רשעים. שנת נ"א מ"ג י"ח ליהושפט ומלך י"ב שנים (מלכים ב' ג'), וכתב צ"ד והצגנו תחלת מלכות יהורם לשנת מ"ג כדי לכוון החשבונות אף שלא יגיע שנת י"ח ליהושפט רק לשנת מ"ב, כי אומר אני ששנה ראשונה של יהורם מקצתה שנת י"ח ליהושפט ומקצתה י"ט ליהושפט, ומ"ש מלכים ב' ח' בשנת ב' ליהורם בן יהושפט מלך יהורם בן אחאב אעפ"י שלא יתכן שיחיה אחזיה אחיו עד שנת ב' ליהורם בן יהושפט מפני שכבר מבואר שאחזיה מלך י"ז ליהושפט ולא מלך רק ב' שנים כנ"ל, גם מבואר שיהושפט מלך כ"ה שנים א"כ שנת ב' ליהורם בן יהושפט היא שנת ט' לאחזיה, כבר תירץ הרד"ק שמלך יהורם בחיי אביו ז' שנים, וכ"כ ס"ע פי"ז (ועיין ילקוט סוף מלכים א' בשם הס"ע) והרלב"ג תי' בע"א:

552

553יואל י"א שהיה נביא בימי יהורם בן אחאב (צ"ד) וע' לקמן ג"א ק"צ:

553

554יונה היה נביא בימיו (צ"ד) ע"ל ג"א נ"ה:

554

555שונמית (מלכים ב' ד') אחותה של אביש השונמית אמו של עדו הנביא (פר"א פל"ג וברש"י) ואין זה סותר מ"ש דחבקוק היה בנה (ע"ל ג"א רנ"ד) דאכלו אריה (ע"ל ב"א תתקס"ד) ונתן לה בן אחר את חבקוק (זרע ברך ראשון פ' קדושים), אבישג השונמית והשונמית הם בלהה וזלפה (ע"ל ב"א קצ"ב) השונמית גלגול של חוה היתה שונמית תאומה יתירה של הבל (ג"נ) אשת עובדיה ובנה חבקוק (ע"ל ג"א רנ"ד):

555

556רעב שומרון לפי סדר הכתובים נראה שהיה בימי יהורם בן אחאב, (ע"ל ג"א ל"ד) עיין מלכים ב' ו' ובילקוט סוף מלכים א'. ז' שנים היה רעב בימי יהורם בן, אחאב בשומרון:

556

557השליש שנרמס בשער וימת כדבר אלישע (מלכים ב' ז') הוא שר האופים, וחטאו היה כי למד קטגוריא ומזכיר עון ישראל כי אמר והנה ה' עושה ארובות בשמים כלומר הדור היו בני מבול והקב"ה לא עביד ניסא לשקרא, נאמר כאן והנה ה' עושה ארובות בשמים ונאמר שם וארובות השמים נפתחו, ואין הקב"ה חפץ בדלטוריא, כמו כן שר האופים נתלה כי אמרו במדרש כי חלומו מבשר רעה על ישראל לכן פתר לו תליה, עתה ראה בישועתן סאה סולת בשקל ונרמס בשער וימת, גם בפעם אחרת לא סר מעינו רעה על ישראל בענין שראה אוכלוסין הרבה ונתמעך וקראו פסח מעוכין כדאי' בפסחים (ג"נ), נתגלגל בחמרא דר' יוסי בן דיוקרת (ע"ש):

557

558גחזי וג' בניו הם ד' מצורעים והם ענק וג' בניו אחימן ששי ותלמי (ג"נ), ונתגלגל באלישע אחר (ע"ש):

558

559אליהו נסתלק ואלישע קבל ממנו ג"א מ"ז (ע"ל ג"א מ"ג):

559

560יהושפט מת ג"א מ"ז:

560

561יהורם בן יהושפט מלך על יהודה בן ל"ב שנה ומלך ח' שנים (מלכים ב' ח') משנת ג"א מ"ז והכתוב אומר שהיא שנה ה' ליורם מלך ישראל ר"ל משנת י"ח ליהושפט שהיא ג"א מ"ב והיו כל החשבונות עולים יפה, (ומ"ש מלכים ב' ח', וה' ליורם בן אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה, כבר תירצו רד"ק ורש"י עפ"י ס"ע לשנה ה' שנגזר על יהושפט ליהרג ברמות גלעד אלא שתלה לו בשביל שזעק ז' שנים, ורלב"ג פי' בסימן א' ובסימן ח' שלאחר שהתחתן יהושפט במלך ישראל היה יהושפט משתתף עמו בהנהגת מלכות ישראל). ואשתו עתליה בת אחאב, ויעש הרע (צ"ד) ומתחלה היה צדיק (הוריות יא סע"ב), יהוידע היה כה"ג, אליהו נביא, זכריה כ"ג ונביא שהרגו יואש בבה"מ קבל מאביו יהוידע שנת מ"ז, (עיין יוחסין בסה"ד לדעת אחרים ע"ל ס"ז):

561

562יהורם מלך יהודה הרג כל אחיו ויבוא אליו מכתב מאליהו (מלכים ב' ה' וד"ה ב' כ"א) קרוב לשנת ג"א ס"א ליצירה (יוחסין ושה"ק י"ח א') ולס"ע פי"ז בא המכתב ז' שנים אחד שנגנז (ע"ל ג"א מ"ג) והיא שנת נ' לאלף ד' וג' למלכותו ובשנה ח' מת בחלאים רעים שיצאו מעיו (ד"ה ב' כ"א) צ"ד:

562

563אחזיה בן יהורם מלך על יהודה בן כ"ב שנה (עיין ילקוט סוף מלכים א' בשם ס"ע) בשנת נ"ה י"ב ליורם בן אחאב, (אעפ"י שיהורם אביו מלך ה' ליורם בן אחאב ומלך ח' שנים אשר יעלה בחבורם י"ג שנה, תי' הרלב"ג ששנת י"ג לא שלמה לכן לא מנאה לו, ומ"ש בסי' ט' י"א ליורם בן אחאב מלך אחזיה וע"כ צ"ל שלפחות היה י"ב ליורם, ה' של יורם וח' שמלך יהורם מלך יהודה כבר תי' רש"י שמלך אחזיה שנה אחת בחיי אביו שהיה נגוף בתחלואים רעים (כמ"ש ד"ה ב' כ"א), ומ"ש ד"ה ב' כ"ב בן מ"ב אחזיה במלכו וכל ימי אביו יהורם לא היו רק מ' שנה כמ"ש מלכים ח'. ולפ"ז יהיה אחזיה בנו גדול מאביו ב' שנים, כבר תי' רש"י מלכים ב' ט' בשם מ"ע ספי"ז והרד"ק ורלב"ג תירצו בע"א ע"ש). ומלך שנה ויעש הרע וימיתהו יהוא בן נמשי (צ"ד), אמו עתליה בת עמרי מלך ישראל (מלכים ב' ח' ט') ולמעלה אמר כי בת אחאב היתה ליהורם אביו לאשה, ואמר בת עמרי כי בני בנים כבנים, ומ"ש בו כי הוא חתן בית אחאב והוא היה בן חתן בית אחאב הוא ג"כ חתן להם, ר"ל כי ע"י חתון היתה קורבתו עמהם (מכ"י) יהושפט כ"ג ואלישע נביא (ובשה"ק י"ח כתב יהושע כ"ג) הרי י' דורות (סע"ז):

563

564יהוא (בן יהושפט) בן נמשי מלך על ישראל בשומרון כ"ח שנה משנת ג"א נ"ה והרג ליורם בן אחאב עם ע' אחיו וכל ביתו ולאחזיה מלך יהודה (מלכים ב' ט') ומצא את אחי אחזיהו מ"ב איש ויהרגם (מלכים ב' י') ר"ל בני אחי אחזיה (וכ"ה בד"ה ב' כ"ב), בימיו היה יונה בן אמתי הנביא תלמיד אלישע רבו של יהוא והוא הנער הנביא (מלכים ב' ט') שהלך ומשחו למלך במצות אלישע (עיין צ"ד ורד"ק), בנה בה"כ באשור (ע"ל ג"א כ"א), בפר"א שהצרפית היתה אמו של יונה (מ"ר ויחי ובזוהר ס"פ ויקהל ע"ש מ"מ) ובמ' קהלת נראה שבן הצרפית לא מת, ובב"ר פ' ויחי אמו של יונה מאשר ואביו מזבולון, וי"א אמו היתה גויה ובס"ע יונה חי יותר מן ק"כ שנה, ובמס' ר"ה פ"ד (צ"ל בעירובין) אשתו של יונה היתה עולה לרגל (שה"ק י"ח ב') בזוהר פקודי שהאנשים שהיו בספינת יונה נתגיירו ולמדו תורה, הדג שהחזיק יונה נקרא ציטו (שה"ק צ"ב), בן הצרפית הוא משיח בן יוסף (סא"ר), הצרפית בסוד שרה לכן שרתה השכינה בקמח כמו כל זמן ששרה היתה חיה היתה ברכה מצויה בעיסה, ובנה יונה מניצוץ יצחק מסטרא דנוקבא שהיתה בת ויצחק נסתכן בעקדה כי כן כל הבאים מסטרא דנוקבא לכן נסתכן יונה במעי הדגה (ג"נ) צרפית גלגול חוה (ע"ל ב"א תתע"א) קבר יונה בן אמיתי בכפר בנה ועליו נבנה בית תפלה לא"י והרבה גנות ופירות ומודים שבזכותו גדלין הפירות ועליו ב' כפות ובתחתית ההר קבור רבינו יעקב הקדוש ובנו ר' אלעזר. ובס' מסעות בנימין בצפורי קבורים רבינו הקדוש ור' חייא סבא ויונה בן אמתי וקברים אלו בראש ההר (גא"י):

564

565יהוידע (ויונה יוחסין בסה"ד) קבל מאלישע שנת נ"ה (ע"ל ט"ו) והוא מקבל ט"ו (יוחסין בסה"ד) וחי ק"ל שנה (שה"ק י"ח א' ע"ל צ"ח):

565

566עתליה בת אחאב אשת יהורם בן יהושפט מלכה ו' שנים מקוטעים (עיין בהגהות הרמ"א סע"ז) משנת ג"א נ"ו עד ס"א ונהרגה ואחר מות בנה המלך אחזיה הרגה כל זרע בית דור רק יואש בן אחזיה בן שנה גנבה אותו יהושבע (ובצ"ד ט"ס) בת מלך יהורם אשת יהוידע ותסתירו ו' שנים (מלכים ב' י"א) (צ"ד) בימות החמה בעליית בה"מ ובימות הגשמים בתאים (ילקוט שם י"ב שח"ט) יהוידע חתנה היה כ"ג ואלישע נביא, כתב שה"ק י"ח ב' ראיתי בס' פילון היהודי שדוד המלך צוה שהיותר קטן שבבניו ימלוך שהוא שלמה ואם ימות הוא או זרעו בלי זרע קיימא ימלוך תחתיו זרע גדול ממנו שהוא נתן ואלו נקראים אחי השר כנראה (מלכים א' ד') ומן העת ההיא עד יהושפט ואחזיה זרע נתן היה נקרא אחי השרים וכן האנשים שהרג יהורם (ע"ל ג"א נ') היו זרע נתן כנראה (בד"ה ב' סי' כ"א) ויהורם לבדו נשאר מזרע שלמה וכאשר נהרג השתדלה עתליה להמית כל זרע הממלכה של אחי השרים ונשאר יואש הנקרא ג"כ אלי ואליקום והוא היה ראשון לזרע דוד ולשארית זרע נתן בנו עכ"ל:

566

567יהואש בן אחזיה מלך על יהודה בן ז' שנים ומלך מ' שנה משנת ג"א ס"א עד ק"א (צ"ד) יהוידע ופדיה כ"ג. זכריה בן יהוידע כהן ונביא (ע"ל ק'), אביתר בן אחימלך הוא יואש הוא נותר מנוב והוא נותר מזרע דוד וז"ש חז"ל אלמלי לא נשתייר אביתר לא נשתייר מזרע דוד (ג"נ), יואב שר הצבא אשר הרגו בניהו בן יהוידע בימי שלמה נתגלגל ביואש שהמליכו יהוידע הכהן, כי רצה יהוידע לתקן מה שהרג בניהו בנו ליואב ועכ"ז לא נתקן כי אח"כ חזר יואש והרג לזכריה שהוא גלגול בניהו שהרגו בימי שלמה, ואעפ"י שבדין הרגו, עכ"ז יואב היה כמעט ראש סנהדרין ואין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים והוצרך בניהו לנקות אותו עון לכן נתגלגל בזכריה והרגו יואש שהוא גלגול יואב ונתחלף ב' בש' בא"ת ב"ש (חס"ל מעין ה' נהר כ"ה), ומסיים בס' נע"ח ובניהו וזכריה שניהם כהנים. והנה זכריה קודם שנהרג חירף וגידף את ישראל באמרו למה אתם עוברים את מצות ה' כנזכר בד"ה אעפ"י שהוא כדין עכ"ז נענש כמ"ש חז"ל באביה בן רחבעם שאין הקב"ה רוצה רק שימליצו טוב על ישראל לכן נענש שנתגלגל אח"כ ונחלקה רוחו בב' צדיקים שמעיה ואבטליון שמעיה נשיא רוחו של זכריה ואבטליון אב"ד נפשו של זכריהו שהם גרי צדק ונדבקו תחלה באלהים אחרים דוגמת מה שחירף ישראל. ואפשר אותו כהן שאמר ליזלו בני עממיא היה גלגול יואש כו' ואח"כ רוחו נתגלגל בר' משה קורדואירו נפשו בר' אליהו די ווידיש לכן אהבו זא"ז עכ"ל:

567

568זכריה כ"ג בן יהוידע קבל מאביו שנת ג"א ס"ז (שה"ק י"ח ב', ובדף ס"ז ב' כתב פ"ז ט"ס הוא) וצ"ד ויוחסין בסה"ד כתב לדעתו שקבל שנת ע' (וע"ל מ"ז וצ"ח) אעפ"י שאלישע רבו של אביו מת צ"ח אולי יהוידע מת קודם והוא מקבל י"א עכ"ל:

568

569יהואחז בן יהוא מלך על ישראל שנת ג"א פ"ג כ"ג ליהואש ומלך משנת פ"ג י"ז שנים (מלכים ב' י"ג) ובשה"ק ט"ס. ועיין צ"ד שכתב אעפ"י שכ"ג ליהואש לא יכלו עד פ"ד, י"ל ששנה ראשונה של יהואחז מקצתה כ"ג ליהואש ומקצתה כ"ב לו, ונראה שהי"ז שנים שמלך לא היו שלמות רק ט"ו והם ל"ז שלמות מס"א מתחלת מלכות יהואש ובזה יסורו מבוכות רבות (ע"ל צ"ח):

569

570יהואש המלך חזק בית ה' כ"ג למלכותו ג"א פ"ד קנ"ה שנים משבנאו שלמה (ס"ע פי"ח) לבלתי נקפיד על שנה אחת עכ"ל צ"ד, כי התחלת בנינו היה ב"א תתקכ"ח וקנ"ה הוי ג"א פ"ג, (ע"ל ש"ג):

570

571הושע בן בארי משבט ראובן (יוחסין בסה"ד) מקבל י"ב התנבא בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיהו ירבעם בן יואש ונבואתו קודם ישעיה, (ורמב"ם כתב שקבל מזכריה וב"ד) וב"ד אמוץ אבי ישעיה, וצדקיהו כ"ג. ולאברבנאל קבלו מאלישע, קבלה ו' לנביאים וכ' מסיני שנת צ' י' שנים קודם מות אלישע לדעת יוחסין בסה"ד (צ"ד), וטעות הוא כי ביוחסין שם ז"ל הושע קבל מן זכריה ג"א צ' קודם שמת י' שנים שיואש המלך מת ק"א וזכריה קודם לו שנה א' עכ"ל, הרי די' שנים קודם מותו קאי על מות זכריה כי הושע קבל שנת צ' וזכריה מת שנת ק' וק"ל:

571

572כתב שה"ק י"ט קבלתי מזקני הדור בסלוניקי שקבלה אצלם שהושע הנביא מת בבבל וצוה לפני מותו שיקברוהו בא"י ולפי שהדרך היה ארוך ומסוכן צוה שישימוהו תוך הארון תיכף אחר מותו ויקשרו הארון אל הגמל ויניחוהו שילך לו מאליו ובמקום שינוח הגמל שם תהא קבורהו וכן עשו והגמל הלך בלי שום נזק ומוקש עד גליל העליון היא צפת במקום בית חיים של ישראל, וע"פ המכתב שהיה בארון הכירוהו היהודים ויקברוהו שם בכבוד עכ"ל, ובצפת בבית החיים מערה נקבר הושע ואביו בארי (גא"י), הושע ניצוץ ראובן ב"ן באר"י, אותיות ראובן וכתיב וישב ראובן אל הבאר א"ל הקב"ה את פתחת בתשובה כו' (ג"נ). אשת זנונים דהושע גומר בת דבלים היא אשת ירבעם ועליה התנבא עמוס אשתך בעיר תזנה והיא לא הרשיעה את בעלה כמו איזבל, וכנראה מקראי שהלכה לדרוש מאחיה השילוני מחולת בנה והקב"ה דקאמר הכי להנביא להורות על אשת זנונים מעיקרא אשת ירבעם ועתה היא תקנה, והיא ניצוץ תמר ורחב ובתמר כתיב והיא הרה לזנונים ואחז"ל גומר בת דבלים שהכל גומרין ודשין בה כי יפה היא מאד כן היה בתמר שהיו דשין ער ואונן מבפנים וזורין מבחוץ גם רחב זונה היתה לכן נקראת אשת זנונים מב' זנונים (ג"נ):

572

573יואש בן יהואחז מלך על ישראל שנת ג"א צ"ח ל"ז ליהואש מלך יהודה ומלך ט"ז שנה, ולפי חשבון הפסוקים שיהואחז מלך כ"ג ליהואש מלך יהודה ומלך י"ז שנה יחוייב שסוף מלכות יהואחז ותחלת מלכות יואש על ישראל יהיה בשנת מ' ליהואש מלך יהודה או לפחות ל"ט והכתוב אומר ל"ז ליואש, וכתב רש"י (מלכים ב' ר"ס י"ג) מקרא זה מוכחש מב' צדדים ולא מצאתי לו מתקן, ורד"ק תי' שמלך יואש בחיי אביו יהואחז ב' שנים, ול"נ כי אצל מלכי ישראל חשב גם שנים החסרות לשנים תמימות (ע"ל פ"ג) וכ"כ רש"י עצמו ס"ס כ"ב. צ"ד (ע"ל ב"א תתקס"ד מ"ש שם בשם צ"ד):

573

574אלישע מת שנת ל"ז למלכות יואש מלך יהודה שהוא ג"א צ"ח ליצירה וא"כ חי אחר סילוק אליהו נ"א שנה (יוחסין בסה"ד וע"ל ג"א מ"ג מה שצ"ע) כתב גא"י מראליש הוא מגדל גדול על ראש ההר במערה קבר אלישע הנביא, בשנה ההיא מת יהוידע כ"ג תלמידו בן ק"ל שנה, ילקוט נשא וילמדנו (יוחסין שם. ע"ל ט"ו נ"ה):

574

575זכריה בן יהוידע כ"ג ונביא ודיין וחתן המלך נהרג במקדש ה' במצות המלך יהואש מלך יהודה ל"ט למלכותו שנת ק' בשבת ויו"כ (מ' איכה פ"ב) ולתקופת השנה נהרג המלך מעבדיו על מטתו ולא נקבר בקבורת מלכים (ד"ה ב' כ"ד) ואי' ברבה קהלת פסוק מקום המשפט שמה הרשע והיה דמו תוסס רנ"ב שנה מן יואש עד צדקיהו, צא וראה דהוי רק רל"ח, קבורתו בשפוע הר הזיתים נחצב מעומד באבן (גא"י) ולא רחוק מציון שנקברו שם מלכי ב"ד האבן ששחטו עליה הילדים בשביל זכריה (שם):

575

576אמציה בן יהואש מלך על יהודה בן כ"ה (מלכים ב' י"ד ובשה"ק כ"ח ט"ס) בשנת ב' ליואש מלך ישראל והיא שנת ק' ומלך כ"ט שנה ונהרג, כתב צ"ד לפרש"י לא נמנה לו רק י"ד שנים עד ג"א קט"ו (ע"ל עוזיה) וכל הנותרים נבלעים תוך נ"ב שנה שמלך בנו עוזיה. וטעמו מפני שבפ"ק דיומא ופ"ק דע"ז ופ"ב דערכין (ובצ"ד ט"ס) ופ' בתרא דזבחים מנו רז"ל בית ראשון ת"י שנים ע"כ פרש"י מלכים ב' י"ד ואם לא נחסר הט"ו שנים תמצא עפ"י שנות המלכים שעמד הבית תכ"ה שנים, והרד"ק השיג עליו ואמר כי ב' חשבונות תמצא בימי הבית אם תמנה מתחלת בנין הבית משנת ד' לשלמה (שהיה ב"א תתקכ"ח) עד ג' ליהויקים (ע"ל שי"ט) שבא עליו נ"נ תמצא ת"י שנים ואם תמנה עד שחרב הבית מכל וכל י"א לצדקיהו תמצא תכ"ט וחצי וכן חשבון הרלב"ג ודון יצחק, והראב"ד בס' קבלתו כתב שת"י היינו עד ג' ליהויקים ועמידתו קרוב לת"ל שנה, אך קשה מאחר שההפרש בימי הבית בין רש"י והרד"ק הם כ' שנה א"כ לרש"י שלא חיסר משנות אמציה רק ט"ו שנים מ"מ נשארו אפי' לדעתו עוד ה' שנים יתר על ת"י, ונראה שלפי חשבון ת"י אנו מנכים ה' שנים המקוטעות דהיינו באביה שנה א' ביהושפט ב' שנים ביהורם שנה א' ובעתליה שנה אחת (ע"ש). כתב שה"ק די"ח ב' כתב דרכי נועם לן' חביב בהיותו במלכות מורטרי ראה מצבת קבורת שר צבא אמציה מלך יהודה עם השיר שעליה ואומר במ' שמעת שסר אמציה מאחרי ה' והנביא גזם בו שמעו עבדיו וקשרו עליו קשר עכ"ל, צדקיהו כ"ג, אמוץ אביו של ישעיה היה נביא והיה אחיו של המלך אמציה (ע"ל ג"א ק"מ):

576

577יהואש בן אחזיה מלך יהודה מת ק"א (יוחסין בסה"ד):

577

578אלישע מת ק"ט לס"ע (ע"ל ג"א מ"ג מש"ש בזה) האיש שהפילו בקבר אלישע (מלכים ב' י"ג) היה צדקיה בן כנענה מ' (שה"ק י"ח א'), בפר"א פל"ג ובילקוט האיש שהחיה אלישע היה שלום בן יבש בעלה של חולדה נביאה ואחר שהחיה הוליד חנמאל בן שלום, וז"ל תדע לך כח הצדקה משלום בן תקוה שהיה מגדולי הדור והיה עושה צדקות בכל יום שהיה ממלא חמת מים וישב על פתח העיר והיה משקה להבא מן הדרך ומשיב נפשו ובזכות זה שרתה עליו שכינה שנא' וילך חלקיהו הכהן ואחיקם אל חולדה הנביאה אשת שלום בן תקוה ולמפרע נקרא שמו סחרה וכשמת בעלה ויצאו כל ישראל לגמול חסד עם שלום וראו חיל וישליכו בקבר אלישע וחיה ואח"כ הוליד את חנמאל עכ"ל:

578

579עמוס משבט אשר התנבא שנת ג"א ק"י בימי עוזיהו בימיו היה כ"ג יואל ואחריו אוריה וקבלו מהושע קבלה ז' לנביאים וכ"א מסיני (לאברבנאל) (צ"ד) וביוחסין בסה"ד מקבל י"ג, כתב שה"ק צ"ט ב' עוזיהו מלך יהודה המית את עמוס עם ברזל שהשים במצחו:

579

580אמציה הכה את אדום בגיא מלח י' אלפים (מלכים ב' י"ד) י"ב למלכותו שנת ג"א קי"ב (ס"ע פי"ח) צ"ד:

580

581ירבעם בן מלך יואש מלך על ישראל שנת ג"א קי"ד וקט"ו ומלך מ"א שנה בשומרון ושנה ראשונה מקצתה י"ד לאמציה ומקצתה ט"ו לאמציה (צ"ד):

581

582עוזיה אשר בס' מלכים קראו עזריה הוא בן אמציה מלך יהודה מלך בן ט"ז שנה נ"ב שנים מן נ"א קט"ו עד קס"ז והתחיל למלוך בחיי אביו ט"ו שנה ומתחילין למנות מן קט"ו (ע"ל קכ"ט) (סע"ז ורד"ק מלכים ב' סי' י"ד בשם רש"י) וכשנכנס להקטיר זרחה צרעת במצחו כ"ה שנים (תוספתא), עיין יוחסין מאמר ה' זמן ד' בשנת נ"ב למלכותו והצרעת זרחה כו', וז"א דהא כ"ה שנים היה מצורע ונ"ב היו ימי מלכותו הרי כ"ז למלכותו נצטרע וק"ל, וע"ש ביוחסין סוד גדול בזמן שיבוא רעש בעולם יקראו ג"פ פ' וינועו אמות הספים וקרא זה אל זה ואמר וישקיט הרעש, יואל כ"ג הושע ישעיה עמוס עזיהו מיכה המורשתי נביאים (שה"ק י"ח ב') אצל יד אבשלום קבור עוזיה המלך (גא"י) כשיוצאין משער יהושפט בירושלים באים למדבר העמים שם מצבת אבשלום וקבר עוזיה (ספר מסעות בנימין) עוזיה שרצה להקטיר ונצטרע גלגול עוזה ששלח יד בארון ה' ונשמתו ידעה כי מתחלה היה כהן ונגרעה אחר הכהונה ופגם בזה (חס"ל מעין ה' נהר כ"ה) ולא תקנו אדרבא חזר לקלקולו הראשון כמו ששלח ידו במה שאינו ראוי כן שנית (ס' כוונות):

582

583אמציה מלך יהודה מת נ"א קכ"ט כ"ט למלכותו וט"ו שנים מלך בנו עוזיה ואח"כ מלך עוזיה עוד ל"ז שנים ולרד"ק לא מלך עוזיה עד שנה זו וממנה תחלת מלכות עוזיה (ע"ל קמ"ב) צ"ד:

583

584ישעיהו בן אמוץ (ובשה"ק צ"ט ב' ר"ל בן עמוס) ואמוץ היה ג"כ נביא כדאי' במגילה (ט"ו א') כ"מ ששמו ושם אביו בנביאות בידוע שהוא נביא בן נביא, אמוץ אחיו של מלך אמציה (מגילה י' ע"ב) קבל מעמוס ביום הרעש והתנבא בימי עוזיה יותם אחז יחזקיה מקבל ח' לנביאים וכ"ב מסיני לאברבנאל וליוחסין בסה"ד מקבל י"ד וחי אח"ז צ' שנים כי מנשה מלך רכ"ח והוא הרגו (צ"ד) בישעיה סי' ו' ועוד בה עשיריה כתב השרשים ומכ"י כי בימי עוזיה נאמרה זאת הנבואה וממנו עד הגלות היו עוד עשרה מלכים, ישעיה קבור בכפר ברעם ועליו אילן בוטם ואצלו מעין מים חיים (גא"י):

584

585פול בילאחו מלך הל"ט לבבל מלך כ' שנה וזהו פול מלך אשור אשר כבש מנחם מלך ישראל (מלכים ב' ט"ו) אעפ"י שכלם נקראים מלכי אשור לבד עד נ"נ מפני שמקום מושבם היה בנינוה במדינת אשור (צ"ד ח"ב):

585

586עוזיה (ובצ"ד כתב עזריה) בן אמציה מלך משנת כ"ז לירבעם והיא שנת קמ"ב ואעפ"י שי"ד לירבעם מלך רק שמן כ"ז לירבעם מלך מלכות מנוגעת עד יום מותו (ס"ע פי"ט ורש"י) צ"ד (ע"ל קט"ו וקכ"ט):

586

587תרי עשר מדבר מן עוזיה המלך עד שבא אלכסנדר מוקדון שכ"ז שנים (שה"ק דס"ב רע"ב) דוק אם תוכל לכוון החשבון:

587

588זכריה בן ירבעם מלך על ישראל ל"ח לעוזיה (מלכים טו) (הוא ג"א קנ"ג) (ומלך ו' חדשים שה"ק), הנה קשה למצוא חשבון ל"ח שנים לרש"י שכתב עפ"י ס"ע שעוזיה וירבעם מלכו כאחד יחוייב שסוף מלכות ירבעם ותחלת מלכות זכריה היה שנת מ"א לעוזיה לא בשנת ל"ח, אך רש"י דחק עצמו ואמר שירבעם אביו כבר מלך שלש שנים בחיי אביו יואש (וכ"כ תוס' מ"ק ז' ב') ואז יכלו שנותיו שהם מ"א שנת ל"ח לעוזיה, גם דברי הרד"ק דחוקים שלדעתו לא מלך עוזיה עד שמת אביו אמציה אם כן לא מלך עוזיה עד ט"ו לירבעם נמצא שכלו מ"א של ירבעם כ"ז לעוזיה הרי חסרים מל"ח שנה י"א שנה, ומפני זה דחק ואמר כי אותן י"א שנה מלך זכריה בחיי אביו. ולא ידענו למה אלא כן נראה לפי חשבון (צ"ד) אז מלך ברומי אאוליו וגרש אחיו הגדול ובת אחיו עשה פרושה וזנתה וילדה רומוס ורומולוס וצוה המלך להרגה ולהשליך הילדים לנהר והשליח חמל והניחם על שפת הנהר וזאבה אחת הניקם ואחר שנתגדלו המיתו את דודם המלך הנ"ל והחזיקו במלכות, ועיין מ"י תהלים פ' יתום אתה היית עוזר (יוחסין מאמר ד' זמן ד') ובשה"ק צ"ח ב' י"א למלך חזקיה הוקפו חומות עיר רומי ע"י רומוס ורומולוס שנתגדלו מחלב זאבית. וי"א מאשה זונה בלשונם נקראת זאבית. וישימו תוך חומותיה ז' כרכים קטנים על ז' הרים ואז התחיל למלוך עליהם רומולוס אחר שהרג את אחיו (ע"ל קפ"ה):

588

589שלום בן יבש הרג לזכריה המלך אחר שמלך ו' חדשים שנת ג"א קנ"ד וימלוך ירח ימים (צ"ד):

589

590מנחם בן גדי מלך על ישראל בשומרון י' שנים (מלכים ב' ט"ו) (ובשה"ק כתב י"א ט"ס הוא) ל"ט לעזריה מלך יהודה משנת קנ"ד עד קס"ד ויעש הרע (צ"ד):

590

591מיכה המורשתי קבל מישעיה מקבל ט' לנביאים וכ"ג מסיני (לאברבנאל) (וביוחסין בסה"ד מקבל ט ו). נבא בימי יותם אחז יחזקיהו בשנת ק"ס (בימיו כ"ג שלום) והושע עמוס ישעיה מיכה אף שקבלו זה מזה היו כלם בזמן אחד (צ"ד) בעיר כסיל קבור מיכה (גא"י):

591

592פול אסיר והוא תגלת פלאסר מלך אשור מלך מ' לבבל (נזכר מלכים ב' ט"ו וד"ה כ"ח) מלך כ"ט שנה ג"א ק"ס (צ"ד ח"ב):

592

593אחז נולד נ"א קס"ג (ע"ל ג"א קע"ד וקפ"ג):

593

594פקחיה בן מנחם מלך על ישראל ג"א קס"ד ומלך ב' שנים ושנה ראשונה היתה מ"ט לעוזיה ומקצתה נ' לעוזיה ויכהו פקח בן רמליהו וימלוך תחתיו (צ"ד):

594

595פקח בן רמליהו מלך על ישראל בשומרון נ"ב לעזריה מלך יהודה ג"א קס"ז ומלך כ' שנה. (ע"ל קפ"ז) והמיתו הושע בן אלה והרג פקח ביהודה ק"כ אלף ביום אחד כלם בני חיל ושבוים ר' אלף (ד"ה ב' כ"ח):

595

596יותם בן עוזיה מלך על יהודה בן כ"ה שנים ט"ז שנה מן קס"ז בשנת ב' לפקח בן רמליהו, אעפ"י שפקח ויותם מלכו שניהם נ"ב לעוזיה, כתב הרד"ק שתים לפקח בתחלת השתי שנים ואין נראה, ועפ"י מ"ש לעיל ב"א תתקס"ד בענין שנות מלכי ישראל ניחא ע"ש (צ"ד) יותם כ"ג, הושע ישעיה עמוס מיכה המורשתי ועודד נביאים (סע"ז) (ובשה"ק כתב הנביאים שהיו בימי אביו, ירוחם שמו ונקרא שמו יותם שאף שמלך ט"ז שנה היה תם להקב"ה, ונתגלגל באביי אשר בך ירוחם יתום ר"ת אביי (אגודת שמואל ד"ה ב' כ"ז) נתגלגל ברשב"י (ע"ש) קללות אבימלך בן ירובעל נתקיימו ביותם ובבא בן בוטא (ע"ל ג"א תשכ"א):

596

597אחז בן יותם הוליד את חזקיה ג"א קע"ד ט' שנים קודם שמלך ובן י"א שנה היה ביום הולידו את חזקיה (ע"ל קצ"ט) (צ"ד):

597

598אחז מלך על יהודה ג"א קפ"ג בן כ' שנה וי"ו שנה מלך (מלכים ב' ט"ו) (בסע"ז עד ר' לאלף ד' ולפ"ז מלך קפ"ד) אוריה כ"ג הושע ישעיה עמוס מיכה המורשתי עודד נביאים, נתגלגל ביאשיהו (ע"ל ג"א רצ"ז):

598

599רומולוס הנ"ל שנת קנ"ג מלך על רומי י"ח ליותם שנת ג"א קפ"ה ומלך ל"ח שנה (צ"ד ח"ב):

599

600גלות בני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה נראה שהיה בסוף ימי פקח שנאמר (מלכים ב' ט"ו) בימי פקח מלך ישראל בא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת אבל בית מעכה וגו', והיה זה שנת ג"א קפ"ז סוף ימיו של פקח כדברי רשב"נ בפתיחה דאיכה רבתי (צ"ד) (אבל המעיין שם אין זה דעת רשב"נ וז"ל שם. ר' אלעזר אומר שבט ראובן וגד גלו תחלה. וכתב יפה ענף ז"ל ורש"י בישעיה (סי' ח') הביא ס"ע דגלות זבולון ונפתלי היה בימי פקח ד' לאחז וגלות ראובן וגד היה י"ב לאחז תחלת מרדו של הושע וזה כדעת רשב"נ דאמר הכא זבולן וגד גלו תחלה עכ"ל א"כ ט"ס הוא מ"ש שזה דעת רשב"נ אלא זה דעת ר"א וק"ל) וכתב רלב"ג שזהו גלות ב"ג וב"ר וחצי שבט מנשה, ורש"י פי' שגלות ב' שבטים וחצי היה י"ב לאחז (וכ"ה בס"ע מובא בילקוט מלכים ב' י"ח אלא שט"ס שם שכתב י"ב לפקח וצ"ל לאחז) בימי הושע בן אלה בשנת מרדו במלך אשור שהיא שנת קצ"ה, אך נראין דברי רלב"ג מפני שהכתוב אמר בד"ה ס"ם ה' ויער אלהים את רוח פול מלך אשור ואת תגלת פלאסר מלך אשור כו', ולא פי' הכתוב באיזה זמן היה רק גלה לנו שהגולים הם פול ותגלת מלכי אשור, וכאן אמר ג"כ בא תגלת פלאסר מסתמא ענין א' הוא ועוד שהכתוב אומר שהושע מרד בשלמנאסד מלך אשור לא בתגלת פלאסר והיה לפי זה גלות זה י"ח שנים קודם גלות שאר השבטים עכ"ל צ"ד, ובשה"ק די"ח סע"ב כתב סוף ימי פקח גלות ב' שבטים וחצי הנ"ל ועגל זהב דירבעם והוליכם לחלח וחבור ונהר גוזן וזה גלות הראשון (והיינו דעת רלב"ג) וכתב עוד הושע בן אלה מלך על ישראל ט' שנים (היינו מיום שמרד שהוא שנת קצ"ה) אז שב סנחרב ויגל כל ישראל הנותר וכל מלכות שומרון ועגל שני שבבית אל עמהם ושלחם גם הם לחלח וחבור ונהר גוזן וזה היה י"ג לאחז (ט"ס כי במלכים ב' ז' כתוב בשנת שתים עשרה לאחז מלך יהודה) מלך הושע בשומרון ט' שנים הוא שנת קצ"ה וזהו גלות שני לישראל, וכתב שם די"ט א' בשנת ד' לחזקיה (הוא שנת ר"ב או ר"ג) עלה סנחריב שלישית אל שומרון ולא היה אז מלך בישראל ולכדה שש שנים (נ"ל שצ"ל שמונה שנים כי גלות שני היה קצ"ה וזה היה ר"ג) אחר גלות שני והגלה שבט אפרים ומנשה שנשארו שם וזה היה גלות שלישי שנת ג"א ר"ו עכ"ל. ולדעתי כפי הנראה בצ"ד שגלות י' שבטים היו ר"ה א"כ קצ"ה היה גלות קצת שבטים וכ"מ מלשון רש"י (מלכים ב' ר"ס י"ז) ג' גליות גלו י' שבטים שנת כ' לפקח ד' לאחז (הוא קפ"ז) וי"ב לאחז (היינו קצ"ה) וט' למרד הושע (הוא ר"ה) גלו כלן. וז"ש (ישעיה ט' א') כעת הראשון הקל ארצה זבולן וארצה נפתלי הקל אף בשניה שלא הגלה אלא ב' שבטים אבל האחרון הכביד טיאט את הכל כזה שמכבד את הבית ע"ש, הרי נראה שגלות י' שבטים היה ר"ה לא כדעת שה"ק הנ"ל שזה היה שנת קצ"ה וצ"ע, וכ"מ בס"ע מובא בילקוט הנ"ל כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים אלו י' שבטים שנסמכו על חזקיה ופלטו עמהם עכ"ל, ואלו היה כדברי הש"ק שבשנת קצ"ה שנה ראשונה למרד הושע גלו כל ישראל אשר אז לא היה עדיין חזקיה מלך עד קצ"ט ואיך אמר שסמכו עליו י' שבטים, גם כתב שה"ק שנת ד' למלכות חזקיה עלה סנחרב שלישית על שומרון ולא היה אז מלך בישראל צ"ע כי ד' לחזקיה הוא ו' להושע כמבואר בפ' ואז היה מלך הושע, ועלה במושכל ראשון להגיה שצ"ל י"ד לחזקיה שהיה רי"ג והוא ח' שנים אחר גלות י' שבטים, אך מפורש בפ' שבשנת י"ד לחזקיה עלה סנחרב על ערי יהודה אבל בשנת ד' לחזקיה עלה על שומרון ועוד די"ד לחזקיה היה גלות רביעי והוא כתב גלות שלישי, וצ"ע:

600

601הושע בן אלה מלך אחרון על ישראל הרג את פקח בן רמליה שנת ג"א קפ"ז (ובמלכים ט"ו כ' ליותם והול"ל ד' לאחז שהרי כל ימי יותם לא היו רק ט"ו שנים, ואמר בס"ע פכ"ב רצה הכתוב למנות ליותם בקבר ולא לאחז בחיים לפי שהיה רשע), ומלך אחריו עד ו' לחזקיה שהם י"ח שנים, ולרלב"ג חצי ימי מלכותו לא היה מלך שלם רק כמו שופט או נציב ששמהו מלך אשור עד שמרד בו (ע"ל קצ"ה) (צ"ד). והיה משבט ראובן ובימיו תמה זכות אבות כמשחז"ל בשבת (שה"ק):

601

602כ"ג סיון בטל ירבעם הבכורים להעלות לירושלים ובט"ו באב ביטל הושע פרדיסאות שעשה ירבעם והניח לישראל לעלות לירושלים (מ"ק ל' ב', ב"ב קכ"א ופתיחתא דאיכה) אמרו חז"ל מלכי ישראל הרשעים היו שבעה, ירבעם וזרעו, בעשא וזרעו, עמרי וזרעו, יהוא וזרעו, מנחם וזרעו, פקח, הושע, וכן מלכי יהודה הרשעים ז' יהורם, אחזיה, יהואחז, מנשה, אמון, יהויכין, צדקיהו (שה"ק), בירמיה ט"ו יולדת השבעה בתנחומא ז' מלכים רשעים יהורם יהואש אחז מנשה כו' א"כ אחזיה יהואחז ט"ס, (עיין בס' בית ישראל הנדפס בל"א והעתקתי בלשון קדש טוב להעתיקו):

602

603שלמנסר מלך בבל מלך ג"א קפ"ט י' שנים ט"ו לאחז (ט"ס וצ"ל ו' לאחז) צ"ד ח"ב:

603

604יואל בן פתואל אמרו שיואל היה בן שמואל הנביא (מ' פ' נשא) קבל ממיכה שנת ג"א ק"ץ (יוחסין בסה"ד). י"א שהיה בימי יהורם בן אחאב וי"א בימי מנשה, מב"ד היה נחום חבקוק ושריה כ"ג קבלה י' מנביאים וכ"ד מסיני לאברבנאל (צ"ד), יואל ואביה יואל הוא בן פתואל ואביה הוא פתואל ונרמז לשון אביה כי פתואל אבי יואל, וכל זה רמז בילקוט שמואל ובני שמואל הבכור יואל ואביה. ורבנן אמרי מה זה רשע אף זה רשע בגלגול העבר. רי"א כשנשתנה למ"ט זכה לרוח הקדש דכתיב דבר ה' אשר היה אל יואל בן פתואל ותנינא כ"מ שנזכר שמו ושם אביו בידוע שהוא נביא בן נביא (ג"נ):

604

605הושע בן אלה מרד במלך אשור שלמנסר שנת י"ב לאחז מלך יהודה שנת ג"א קצ"ה. ואעפ"י שהיא שנה שמינית לתחלת מלכותו (ע"ל קפ"ז) אעפ"כ חשב הכתוב תחלת מלכותו משנה זו כמ"ש (מלכים ב' י"ז) בשנת י"ב לאחז מלך הושע ט' שנים (ושם י"ח) בשנת שש לחזקיה היא תשע ליהושע, ואמרו בס"ע (פכ"ב) בשנת תשע למרדו ומשנת קצ"ה עד ו' לחזקיה שהיא שנת ר"ה חשב הכתוב לט' שנים שלמות וח' שנים הראשונות לא היה רק כמו שופט (ע"ל קפ"ז) (צ"ד):

605

606חזקיה בן אחז מלך על יהודה ג' להושע בן אלה (למרדו) ג"א קצ"ט. בן כ"ה שנולד קע"ד ומלך כ"ט שנה (צ"ד) נריה כ"ג, הושע ישעיה עמוס מיכה נביאים, ואמרו בחלק בימיו לא היה איש ואשה שלא היו בקיאים בטומאה וטהרה חזקיה גנז ספר רפואות (ע"ל אלף תרנ"ז איזה ספר), חזקיה הוא עמרם שגירש אשתו מפני גזרת כל הבן הילוד וכן עשו כל בני דורו וע"פ מרים החזירה וילך איש ויקח את בת לוי, וכן חזקיה הבא מניצוצו חזא דנפקי מני' בנין דלא מעלי וא"ל ישעיה בהדי כבשי דרחמנא למה לך (ג"נ):

606

607שלמנסר עלה על שומרון שנה ד' לחזקיה ז' להושע בשנת נ"א ר"ב או ר"ג וילכדה מקץ ג' שנים (צ"ד):

607

608גלות עשרת השבטים ו' לחזקיה ט' להושע למרדו הוא ג"א ר"ה, ונלכדה שומרון ויגל ישראל אשורה וינחם בחלח וחבור (מלכים ב' י"ח) ויוחסין בסה"ד כתב תשלום גלות י' שבטים ו' למלכות חזקיה ג"א ר"ו (ע"ל קפ"ז), מקום חלח וחבור (עיין יוחסין בסוף מאמר ה' בשם ס' ארחות עולם ומ"ע פי"ג ודקפ"ו):

608

609סנחרב מלך לבבל ג' לחזקיה (צ"ד ח"ב) וצ"ע דחזקיה מלך קצ"ט, סנחרב הוא נמרוד (ג"נ):

609

610טוביה הצדיק היה סביב לזמן זה (יוחסין מאמר ה' זמן ד') וכתב צ"ד ח"ב שספר טוביה הנמצא בלשון עברי נעתק מלשון ליטיין, ולדעתו הוא מזויף והתול וגוזמא, ובשה"ק דצ"ט ב' טוביה בן טוביאל הנביא בנינוה, וי"א שהיה אחר חורבן ראשון בימי גלות בבל וע"ע דס"ח ע"ב, ועיין בדף מיוחד המעשה:

610

611הקפת חומות עיר רומי ע"י רומוס ורומולוס י"א לחזקיה (ע"ל ג"א קנ"ג):

611

612שנת י"ב לחזקיה שב סנחרב והביא כותי' לשבת בשומרון וב' יהודים ללמד להם תורת ישראל, את ר' דוסתאי (ע"ש) בר' ינאי ור' סבייא כנראה בתנחומא וישב (ובילקוט ובפר"א), אך תקשה כי סמיכות שם רבי נשתרבב שנים רבות אח"ז וכתבתי במ"א. ואח"כ הלך על מלכיות רבות ותפס ק"ץ מדינות והעבירם ממקום למקום וממדינה למדינה ואז בלבל כל העולם והלך ג"כ על מלכות יהודה ולכד קצת שבט יהודה וכל שבט שמעון ובקש להוליכם אל ארץ חלח וחבור כמו שעשה לגלות שומרון ולא יכול כי בא נגדו מלך כוש ונלחם עמו והניח היהודים בדרך וגנזם הקב"ה בהרי חשך וזה היה גלות רביעי לישראל (שה"ק):

612

613שנת י"ד לחזקיה הוא ג"א רי"ג עלה סנחרב על ערי יהודה ויתפשם (מלכים ב' י"ח) בשנה ההיא יצא מלאך ה' ויך במחנה אשור קפ"ה אלף (שם י"ט) (צ"ד) במ' חזית בפ' אתי מלבנון כלה בא פרעה מלך מצרים ותרהקה מלך כוש לעזרת חזקיה וסנחרב גבר עליהם וקשרן ובצאת חזקיה בשחרית חוץ לעיר התירן והלכו להן וספרו זה הנס במלכותם (שה"ק) אחז"ל בפ' חלק מבני בניו של סנחרב למדו תורה ברבים ומאן נינהו שמעיה ואבטליון:

613

614ד' גליות בין כ"א ח' שנים גלות ראשון קפ"ז, ב' קצ"ה, וממנה ח' שנים למצור שומרון שנת ר"ג, ד' ר"ה נלכדה, וח' שנים עד רי"ג (ס"ע וילקוט מלכים ב' סי' י"ח ע"ל קפ"ז). בימים ההם חלה חזקיה ובעבור תפלתו הוסיפו לו ט"ו שנים (שם סי' כ'). י"ד למלכותו וביום ג' לחליו היה מפלת סנחרב (ס"ע פכ"ג) צ"ד, בתנחומא ע' נח שלא נשרפו בגדיהם שהיו משם שכסה ערות אביו וכפירש"י בישעיה, אבל הבחיי פ' שמיני כתב שחיל סנחרב היו מבני יפת שהיה להם זכות יפת שכסה ערות אביו:

614

615אסר חדן בן סנחרב מלך לבבל ג"א רט"ו. וי"א שמרודך בלאדן בן בלאדן הנזכר (מלכים ב' כ' וישעיה ל"ט וירמיה נ') הוא אסר חדן, מלך א' בב' שמות (צ"ד ח"ב):

615

616מנשה בן חזקיהו נולד ג"א רט"ז וחי ס"ז שנה, מנשה הוא גדעון (ג"נ ריש אות נ') ע"ל ב"א תרע"ו:

616

617מרודך בלאדן השני מלך מ"ד בבבל מלך ג"א רכ"ו ומלך ארבעים שנה (צ"ד ח"ב):

617

618חזקיה מת ג"א רכ"ח:

618

619מנשה בן חזקיה מלך ליהודה רכ"ח ובן י"ב היה במלכו ומלך נ"ה שנים (מלכים ב' כ"א) עד ג"א רפ"ד (סע"ז) הושעיה כ"ג, ישעיה יואל נחום חבקוק נביאים:

619

620ספר ישעיה כתב ש"ק דס"ט א' מעוזיה יותם אחז חזקיה עד שנה א' למנשה קי"ד שנים. ראה עוזיה מלך ג"א קמ"ב ועד שנה אחת למנשה הוי פ"ז:

620

621אש שירד בימי שלמה נסתלק בימי מנשה (ע"ל ב"א תתקכ"ח):

621

622נחום האלקושי התנבא על נינוה אחר שהתנבא עליה יונה שנת ר"מ (ע"ל רכ"ח) קבל מיואל קבלה י"ג לנביאים (יוחסין) ואברבנאל כלל קבלתו לקבלת יואל אף שיש ביניהם חמשים שנה (צ"ד) בנה בה"כ באשור (ע"ל ג"א כ"א):

622

623מנשה עשה תשובה כ"ב למלכותו (ס"ע פכ"ד) שנת ג"א ר"נ ול"ג שנים עמד בתשובתו (עיין ד"ה ב' ל"ג, חלק דק"ג):

623

624זאת היא תפלת מנשה היותו אסור בשלשלאות של ברזל בבבל העתיקוה חכמי אדום מספרי יונים.

624

625ה' היכל אלהי אברהם יצחק ויעקב וזרעם הצדיק אשר עשית השמים והארץ וכל צבאם ושמת גבול לים ובמצותיך סגרת תהום ונורא שמך והכל יראים ממך וחרדים ממעשיך ומכעסך על הרשעים אבל גדולים ונוראים חנוניך שנדרת כי אתה גדול על כל הארץ ורחום מאד ורע עליך רשעת האנשים ואתה ברוב טובך גדרת לקבל השבים אליך ואתה אלוה הצדיק לא דרשת התשובה אל אברהם יצחק ויעקב לפי שלא חטאו לפניך אבל אני חטאתי וכחול אשר על שפת הים רבו חטאי אני אסור מאד בכבלי ברזל ולא אוכל להוציא הנשימה על כי הכעסתיך והרעותי לפניך להציב התועבות ולהרבות ברשעיות ועתה אני בא לפניך בברכים כורעות שבלבי לחלות מדת טובך חטאתי אלהי והעויתי ומכיר אני רשעיותי ושואל אני מחילה מלפניך ה' אלהי שתמחול ותסלח לי למען לא תשחיתני עם עונותי ואל יעמוד ענשי לעולם ותושיעני ברוב חסדיך אף שאיני ראוי ואהללה שמך לעולם כל ימי חיי כי כל ברואיך יהללוך סלה, ולך הגדולה לעולם ועד (שה"ק י"ט א'):

625

626מנשה הכניס צרה בהיכל, הוא עבר בים צרה (ר"ל מיכה) כי ניצול מהבנין וניצול מן האש באמרו כל אפין שוין וברוח השיבו למלכות כדאמר משיב הרוח. ומשה אז בהיותו שם הצילו שנקרא רוח עושה מלאכיו רוחות ואלמלא נחלק מיכה בב' ניצוצות מנשה ורבשקה בני חזקיה היה כ"כ קשה ולא היה העולם יכול לעמוד שהרשעים מאבדין העולם לפיכך כשראה חזקיה כן הפילו מעל כתפו, ורבשקה מת באותו פרק כמ"ש פ"ק דברכות או שבנא מת באותו פרק שנולד מנשה ורבשקה ונחלק לב' ניצוצות, ע"פ המובן משמע דמיכה היה בשבנא (ג"נ), בגיטין פ' הנזקין אחד נתן עיניו באשת רבו הוא היה מנשה שהיה במקדש ראשון ומעשה זה במקדש שני ובעל שגירש אשתו הוא אמון שבא על אמו אשת מנשה והאשה שנתגרשה היתה אמו של אמון משולמת בת חרוף אשת מנשה (ג"נ):

626

627חבקוק (הוא בן השונמית זוהר ר"פ בשלח ע"ל ג"א מ"ג. והשונמית היתה אשת עובדיה הנביא זוהר לך לך) היה סוף שבעים שנה לגלות בבל בימי דניאל כשהושלך לגוב אריות התנבא על נ"נ ופרס ומדי, ע"ל רכ"ח. (אברבנאל ריש חבקוק בשם יוחסין) קבל מנחום אלקושי רנ"ד מקבל י"ח (יוחסין בסה"ד) חבקוק נשא לאכול לדניאל לגוב אריות (ש"ק צ"ט ג'), וכ"כ ביוסיפון שחבקוק היה בדור דניאל. ולפי מ"ש בזוהר שהוא בן השונמית א"כ זמן רב ביניהם. בעיר יהקוק קבור חבקוק הנביא וסמוך לקברו רבינו בחיי ותלמידיו (גא"י), חבקוק גלגול אדם הראשון (נע"ח פ' האזינו):

627

628בן מרודך מלך מ"ה לבבל מלך שנת ג"א רס"ו ט"ו (ט"ס וצ"ל ל"ח) למנשה ומלך כ"א שנה (צ"ד ח"ב):

628

629צפניה בן כושי מבני בניו של חזקיה (י"א פר"א) התנבא בימי יאשיהו קבל מחבקוק שנת ג"א ר"פ (צ"ד) מקבל י"ט התנבא בבה"כ דאנשים (ע"ל ג"א ש"ג) קברו בסוריא הוא מתא מחסיא (גא"י) ובמקום אחר כתב צפניה הנביא קבור בצרתה עומד בהר מהר הלבנון. ואז היתה חולדה הנביאה. נקברה בירושלים על הר הזיתים הוא חוץ לירושלים לצד מזרח (גא"י) ולא נגע בה אדם מעולם (שמחות פי"ד) (יוחסין בסה"ד) בעלה שלום בן יבש שהחיה אלישע והוליד אח"כ חנמאל (ע"ל ק"ט) והתנבאה בבה"כ נשים והיתה מבנות יהושע, וירמיה קרובה (ע"ל ג"א ש"ג) ירמיה נתגלגל בחולדה (ס' כוונות) (ע"ל ג"א רצ"ח):

629

630מנשה מת ג"א רפ"ג נ"ה למלכותו, ומשמת עד החורבן נ"ה:

630

631אמון בן מנשה מלך ליהודה בן כ"ב ומלך ב' שנים מקוטעין משנת רפ"ג ויעש הרע ועבדיו המיתוהו ג"א רפ"ה (צ"ד) שלום כ"ג חזקיה נביא. אמו (ע"ל ג"א רכ"ח):

631

632נבוכדנצר הראשון מלך לבבל שנת רפ"ה ומלך ל"ה שנה ומלך זה לא נזכר בפסוק. וי"א שנ"נ שלקח יהויקים לעבד ושנצח פרעה נכה המוזכר במלכים א' כ"ד הוא הראשון ושהגלה יהויכין והחריב הבית הוא השני, ואין נראה כי כל נ"נ הנזכר בפ' הוא השני (צ"ד ח"ב). אמרפל הוא נ"נ (ג"נ אות נ'):

632

633יאשיהו בן אמון מלך יהודה מלך בן ח' ל"א שנים מן ג"א רפ"ה (עד ג"א שט"ז סע"ז). והמיתו פרעה נכה וח' למלכותו הוא ג"א רצ"ג החל לדרוש לאלהים (ד"ה ב' ל"ד) ובשנת י"ב היא ג"א רצ"ז החל לטהר יהודה וירושלים (צ"ד). חלקיה כ"ג צפניה ירמיה (ברוך ש"ק י"ט ב') חולדה נביאים והמלך בעצת ירמיה גנז ארון דמשה והלוחות וצנצנת המן והמטה והרבה תכשיטי קדושה במערה שתחת המקדש (שה"ק). אחז נתגלגל ביאשיהו ונהרג במלחמה לכפר על עונותיו בגלגול העבר וכל רביעית דם נחשב למיתה בפ"ע וז"ס צדיק ה' כי פיהו מריתי הצדיק דין על עצמו (ס"ס ג"נ) יאשיהו נתגלגל בר' ישמעאל בן אלישע כ"ג (עש"ב). י"א בימיו החריב אדצני מלך פרס את נינוה עד שלא נודע מקומה איה, ובמ' נינוה נבלעה בשאול תחתית וחשבתי כי נינוה שהיתה בימי רבינו הקדוש במסכת תענית אינה נינוה דיונה (שה"ק) ע"ל ג"א שי"ט. וארצה חשך ושממה, ואחר שעבר שלשה ימים בא לחדקל כשעבר הנהר בא לנינוה חדשה ושם ז' אלפים בע"ב מדברים בלשון תרגום (גא"י):

633

634ירמיה התנבא שנת ג"א רצ"ח י"ג למלך יאשיהו ארבעים שנה קודם החורבן (ובשה"ק דס"ט רע"ב מן י"ג דיאשיהו עד החורבן ס"א שנה ששה חדשים י' ימים ושם י"ט ב' כתב התנבא ארבעים שנה והתחיל להתנבאות כשהיה נער) עד שנה אחת לכורש (סוף ד"ה וריש עזרא) והם צ"ב שנה, וב"ד היה צפניה ואוריה הנביאים וחלקיהו כ"ג ואחריו עזריה, והם קבלו מיואל וב"ד קבלה י"א לנביאים וכ"ה מסיני (אברבנאל) והוא השמיט שלש קבלות נחום חבקוק צפניה וכללם בקבלת יואל וירמיה אע"פ שיש בין ב' הקבלות יואל וירמיה סביב לק' שנה אשר בעיני הוא מעט רחוק שתעמוד הקבלה בלתי מקבל כל הזמן הרב ההוא. אך לדעת היוחסין בסה"ד ירמיה קבל מצפניה (קרוב לשנת שט"ז וכ"כ הרמב"ם) והוא מקבל כ' מסיני וט"ז לנביאים (צ"ד):

634

635ירמיה היה כהן (תוס' ב"ק ט"ז ב') ואני שמעתי איכה נוטריקון אני ירמיה כהן הענתות, כתב בשמן הטוב ס"פ פקודי ירמיה היה מבני איתמר בן אהרן כמו שנראה שהיה מן הכהנים אשר בענתות והיא היתה של בני איתמר כמ"ש באביתר ענתות על שדך, איתמר עם הכולל במ"ק י"ג כמו ירמיה עכ"ל. אמרו חז"ל ירמיה קלל יום לדתו שהיה יום ט' אב גם קלל את איש המבשר לאביו יולד לך בן זכר כי נודע לו שהיה המבשר פשחור בן אמר (עיין רד"ק ירמיה כ'). נתגלגל בחולדה (ס' כוונות ע"ל ג"א ר"פ). שלמה המלך נתגלגל בירמיה ועשאוהו ישראל כמהולל וסכל ונשלך בבית הכלא (ג"נ). ניצוץ משה בירמיה ושלמה (כ"ח תשא) והוכיח ישראל ארבעים שנה כמשה ועשה ה' קינות כמשה ה' ספרים (ילקוט רמז תתקי"ט) כי היה ניצוצו (מגע"א פ"ה). בור שהשליכו אותו קרוב לגבעת בנימין:

635

636כתב שה"ק צ"ט אומרים אחרי שבני ישראל שנשארו מן גלות נבוכדנצר בירושלים הביאוהו למצרים נגד רצונו והיה מוכיחם במצרים קמו עליו בנ"י ויסקלוהו ונקבר במצרים, ולהיות בני מצרים היו מוכים מארבה בבית ובשרה חלו פני ירמיה שיתפלל לה' וכן עשה וילך הארבה לכן אחר מיתתו קראוהו אלוה ויזבחו לו (ע"ל ג"א שי"ט):

636

637אוריה בן שמעיה, בירמיה סימן כ"ו וגם איש היה מתנבא בשם ה' אוריה בן שמעיה מקרית יערים, שהיה כהן והיו מבזים אותו שבא ממשפחה שפלה. (עיין סוף מכות בע"י בשם הרמ"ה ובמ"י ר"פ פנחס):

637

638בן סירא היה בנו של ירמיה (שה"ק) וברקנ"ט מ"ו א' ב"ס היה ניצוץ ירמיה (ע"ל ג"א תמ"ח). ובלקוטי מהרי"ל שהיה בן ירמיה ואמו בתו של ירמיה שנתעברה באמבטי ובחלק (ק' ב') דאסור ללמוד ספרו ורב יוסף דריש מילי מעלייתא דאית בי', ובחגיגה פ"ב ובס' ב"ס, ובפתיחת הרמב"ן לתורה במופלא ממך אל תדרוש הוא בס' ב"ס פ"ג. ויבמות (סג) רבים יהיו דורשי שלומך בספרו פ"י, אשה טובה מתנה טובה פט"ז, ובב"ק (צב) כל עוף למינו ישכון כתבו התוס' שמא הוא בס' ב"ס וכ"ה בפי"ג ובפ' שלשה שאכלו ורש"י פ' הדר וכתובות ק"י ב' ופ' המוכר פירות ופ' מי שמת וירושלמי נזיר פ' ב"ש מביאים דבריו:

638

639ספר בן תגלה, וספרי בן לענה וספרי מירום הנזכרים בירושלמי פ' חלק נמצאו אז (שה"ק י"ט ב'):

639

640אפלטון הפילוסוף היה בזמן ירמיה סביב לשנת ג"א ש' (צ"ד ח"ב). וכ"כ שה"ק דק"א א' כי ראה בפי' הכוזרי שחבר ר' נתנאל ן' כספי שאמר אפלטון אני הייתי עם ירמיה במצרים ובתחלה הייתי לועג על דבריו ולבסוף ראיתי כי דבריו דברי אלהים חיים ושהוא חכם ונביא. וכ"כ תה"ע ח"א פי"א. אך שם בשה"ק כתב פלטוני היה כמו ג"א שפ"ה (ע"ש והיה שמו אריסטוקלו, ורבותינו שינו שמו וקראוהו פלטוני והיה תלמיד פיטגורה והיה יפ"ת ויפ"מ משכמו ומעלה גבוה מכל העם והיה מזרע מלוכה מצד האב ומזרע פילון הפילוסוף מצד אם. ובהיותו קטן מוטל בעריסה הלכה דבורה עם חבורה גדולה על פיו ולא הזיקו לו ויתנחשו שיהיה חכם גדול עכ"ל:

640

641אחרי שהחזירן ירמיה לא עמדו בארץ קודם החורבן כ"א ל"ו שנה (תוס' סוף ערכין ל"ג א') א"כ החזירן ג"א ש"ב:

641

642י"ח ליאשיהו היא שנת ג"א ש"ג חזק בית ה' (מלכים ב' כ"ב וד"ה ב' ל"ד) רי"ח שנים משבדקו יהואש, ואז התנבאה חולדה. ירמיה התנבא בשוקים וצפניה בבה"כ וחולדה אצל נשים (רד"ק ריש צפניה בשם רז"ל) (צ"ד). ואחז"ל (מגילה י"ד) במקום דקאי ירמיה היכי מתנבאה חולדה, ותי' קרובת ירמיה היתה ולא קפיד עליה ויאשיה איך שבק לירמיה ומשדר לגבה מפני שנשים רחמניות, ורי"א שהלך ירמיה להחזיר עשרת השבטים, אר"נ חולדה מזרע יהושע מבנותיו (שה"ק). ושנה זו התחלת יובל האחרון ובו מצא חלקיהו הכהן הספר בבית ה' בעזרה תחת האולם (עיין רד"ק ריש יחזקאל):

642

643יהואחז בן יאשיהו מלך בן כ"ז שנה ומלך שלשה חדשים (מלכים ב' כ"ג ל"א ובצ"ד ויסוד עולם כתבו ששה חדשים ט"ס הוא ובסע"ז השמיטו לגמרי) וימשחו אותו. לא היה צריך משיחה אלא מפני שיהויקים אחיו גדול ממנו ב' שנים (רש"י) ובד"ה א' ג' בני יאשיהו הבכור יוחנן ב' יהויקים ג' צדקיהו ד' שלום הוא צדקיהו הוא יוחנן הוא יהואחז (הוריות י"א ב' וכצ"ל כריתות ה' ב'). וראב"ע כתב כי יוחנן היה בכור ולא מלך ושלום הוא יהואחז והביא ראיה ממ"ש בירמיה כה אמר ה' אל שלום בן יאשיהו מלך יהודה, והרד"ק פי' כי שלום הוא יהויכין. ונלכד מפרעה נכה ויבא מצרים וימת שם (צ"ד), חלקיה כ"ג ירמיה נביא:

643

644יהויקים הוא אליקים בן יאשיהו המליכו פרעה נכה ויסב שמו יהויקים. מלך בן כ"ה ג"א שט"ז. ומלך י"א שנים (מלכים ב' כ"ג) (עד ג"א שכ"ז סע"ז) והמליכו תחלה את יהואחז שהיה קטן ממנו שתי שנים (הוריות די"א ב') לפי שהיה ממלא מקום אביו, ובראשית מלכותו נבאו עליו ירמיה ואוריה. ויהויקים הרג את הנביא אוריה בחרב (ירמיה כ"ז) צ"ד. עזריה כ"ג ירמיה ואוריה נביאים (ובש"ק י"ט ב' כתב גם ברוך) הרי י' דורות (סע"ז) אומרים כי יהויקים עמד תפוס בבבל ל"ז שנים. בימיו גלה יחזקאל הנביא בבבל ועמד בבית האסורים חמש שנים ובהיותו בן שלשים שנה כתב ספרו. וי"א שהוא לא כתב ספרו אלא חכמים אחרים והוא היה יפ"ת ויפ"מ ונהרג מיהודים ונקבר בקבר שם בן נח (שה"ק) (ע"ל ג"א שנ"ב):

644

645ירמיה קבל מצפניה ג"א שט"ז (ע"ל ג"א רצ"ח):

645

646נבוכדנצר (השני שנקרא בס' זכרונות נ"נ הגדול) כתב שה"ק ק' אמו נקראת שמרעם וכ"נ במ' אחרי מות (לא מצאתי שם) מלך בבל ד' ליהויקים (ירמיה כ"ה) ומ"ש בריש דניאל ג' ליהויקים בא נ"נ לירושלים כי שנה ראשונה של נ"נ מקצתה שנת ג' ליהויקים ומקצתה ד' ליהויקים (צ"ד). ורש"י פי' בדניאל כי נ"נ כבש את יהויקים שנה ב' למלכותו והיה לו עבד ג' שנים, ומ"ש ג' ליהויקים אע"ג שבירמיה כתיב ד' ליהויקים היא שנה אחת לנבוכדנצר היינו ג' למרדו שנאמר (מלכים כ"ד) ויהי לו יהויקים עבד ג"ש וישב וימרוד בו ג"ש ובשנת שלש עלה עליו והיא ח' לנ"נ דאמר מר שנה ראשונה כבש נינוה ב' עלה וכבש יהויקים וג"ש עבדו וג"ש מרד בו והיא י"א ליהויקים ה' שנים קודם שכבשו וג"ש שעבדו וג"ש שמרד בו ואז מת יהויקים תחת ידו והמליך נבוכדנצר תחתיו יהויכין עכ"ל. וכ"כ בד"ה ב' ל"ו. ומלך נ"נ מ"ה שנים (ס"ע פ' כ"ח) (ובוי"ר ר"פ אחרי שמלך ארבעים שנה כדוד) כי בנו אויל מרודך מלך ל"ז לגלות יהויכין (כמ"ש סוף מלכים וסוף ירמיה) ויהויכין גלה ח' לנ"נ (כמ"ש מלכים ב' כ"ד) תחבר ח' שנים אל ל"ז יעלה מ"ה (צ"ד). נ"נ היה גלגול נמרוד תחלתו נ' וסופו ד' וכן נבוכדנצר. ועשה הצלם בכח שמות הקדושים ע"י ציץ של כ"ג שהוציא דניאל בלעו מפיו. כן בימי אנוש הוחל לקרוא בשם ה' שהיו יודעים שמות הקדושים ורצו לבנות המגדל (נע"ח פ' נח). במ' ויקרא פ"ג מעשה בשור שמשכו אותו לקרבן ולא נמשך ובא עני ובידו אגודה קטניות והושיט לו ואכלה וגעש השור והוציא מחט ונמשך לקרבן ונראה לבעל השור בחלומו קרבנו של עני קדמך כו', ואחז"ל כי נ"נ היה בנו של שלמה ממלכת שבא (ע"ל ב"א תתקכ"ח). ואחז"ל שגיירה והקב"ה קרא לו עבדו ובחיותו אכל עשבא כתורין והחריב ביהמ"ק, ומעשה שור הנ"ל היה בבית שני ובא תקונו בשור זה להקריב לגודל פשעיו ודעותיו הנפסדות שאמר אעלה על במתי עב שלא היה נמשך והמחט הם דעותיו הנפסדות ולזאת עמדה לו מצות הצדקה שעשה בעצת דניאל, ואמרו כי שם היה עני שאלולי האכילו היה מת והוא העני האמור שהושיט לו קטניות והכיר בחכמתו ערך השור כי אם לא יעטוש יהיה טרפה ורצה להטיב למי שהטיב לו בפרנסה בחייו ובבוא אל פיו זאת הצדקה הרהר בתשובה ותיכף עטש ונמשך לקרבן במוסר עצמו על ק"ה להשחט ברצונו לתקן שבעים טרפות נגד שבעים שרים (ג"נ):

646

647חרבן נינוה י"א כי היה י"ט שנים קודם חרבן בית ראשון (שה"ק צ"ט ב' וע"ל ש"ב):

647

648בשנה ההיא שנת ג"א שי"ט צר נ"נ על ירושלים וילכדה כמ"ש (דניאל א') ג' למלכות יהויקים, והוליך את יהויקים לבבל גם לדניאל חנניה מישאל ועזריה ואח"ז השיב נ"נ את יהויקים לירושלים ועמד באמונתו ג' שנים כמ"ש ויהי לו יהויקים עבד ג"ש (מלכים ב' כ"ד) וימרד בו (צ"ד). והנה אעתיק לך מ"ש שה"ק די"ט וד"כ ז"ל, יהויקים אחיו של יהואחז בני יאשיה ד' למלכותו נחתם גז"ד של מלכות יהודה (רש"י ר"ס כ"ה) ועלה עליו נ"נ והגלה מיהודה ובנימין ג"א כ"ג ומשאר שבטים ז' אלפים וכלם חכמים גדולים בתורה והביאם לבבל ויהויקים מת בבבל ומגלות זה עד שנחרב ירושלים יצאו מ' שנה (כ"ז בס"ע) כ"ח כסליו שרף המגלה שכתב ברוך יהויכין מלך ג"ח וי' ימים ואז הגלה אותו נ"נ וי"ח אלפים מיהודה ובנימין והביאם לבבל והוליך עמו צדקיהו בן יאשיהו אחי אביו וזה גלות ה' לישראל. וצדקיהו שב מבבל לירושלים ברשות נ"נ ומלך י"א שנה ויהויכין נשאר בבבל, בשנת ט' למלכותו בא חיל נ"נ על ידושלים ובשנת ג"א ש"ח לבריאה היא י"א למלכו גלו לבבל ד"א ת"ר מיהודה ונ' אלף מבנימין ומשאר שבטים ז' אלפים והחרש והמסגר כו'. ואז היה גלות ששי לישראל, חורבן ירושלים היה קל"ז שנים אחר חורבן שומרון. ז' חשוון מן זאת השנה עורו עיני צדקיהו על שעבר על שבועתו כו'. י"ז שנים אחר גלות הנזכר שם נבוזראדן על ירושלים ושרף הבית ולקח כל כלי בית ה' ואוצרות המלך ושלחם לבבל והרג מישראל צ"א רבוא זולת הנהרגים על דמו של זכריה כנראה במ'. והגלה מישראל תתל"ב אלפים וכולם חורי יהודה ובנימין והשאירו בירושלים ששת אלפים ומנה עליהם גדליהו בן אחיקם ובא ישמעאל והרגו. וברחו אלה עם ירמיה (ע"ל ג"א רצ"ח) נגד רצונו ונבואתו למצרים והגלה נבוזראדן זה מא"י יותר מס"ר של בני משה ובניהם (צ"ל וביניהם) ג"כ מבני יונדב בן רכב. וכשהגיעו לנהרות בבל הוליכם הקב"ה וגנזם מעבר לנהר סמבטיון וכל זה נקרא גלות ז' לישראל. ח' שנים אח"ז לכד נ"נ את מצרים וצור עכ"ל. ועתה נחזור לסדר השנים ותראה כמה שגה:

648

649בשנה ד' ליהויקים היא שנת ג"א ש"ך (ולעיל כתב שנת שי"ט היא שנה ד') הזהיר ירמיה על החורבן ככתוב ירמיה (סל"ו) (צ"ד) (ונחתם גז"ד של מלכות יהודה):

649

650ירמיה הוכיח את ישראל ונבא על החורבן שנת שכ"א שנאמר (ירמיה כ"ה) מן י"ג ליאשיה עד היום הזה כ"ג שנה (אך בר"ס זה אמר הדבר אשר היה על ירמיה בשנה ד' ליהויקים היא שנה ראשונה לנ"נ וגו' מן י"ג וגו') בשנת ה' ליהויקים בחדש ט' (הוא כסליו. כתב אגודת שמואל סל"ו כל החטאים שאדם עושה מר"ח ניסן עד תשרי מוחלין בי"כ כשעושה תשובה ואם לא עשה תשובה ממתינין לו עד כסליו שהוא ארבעים יום נגד ארבעים יום מקבלת התורה (וצ"ע כי קרוב לנ' יום הוא) והוא ט' חדשים וע"ז נאמר הרה עמל). קראו צום ויקרא ברוך בספר דברי ירמיה ואחז"ל שהיה ספר מגלת איכה ושרפה מלך יהויקים על האש (ירמיה ל"ו) והיא שנת שכ"א (צ"ד). במ"ק דכ"ו אמרו ליהויקים כתב ירמיה ספר קינות א"ל מה כתיב ביה אמרו איכה ישבה בדד אמר אנא מלכא כו' כשאמרו היו צריה לראש מיד קדר כל אזכרות שבה ושרפה:

650

651יהויקים היה נכנע ועבד לנ"נ ג"ש ובשנה ד' שנת ג"א שכ"ג היא שנה ז' לתחלת מלכות יהויקים מרד בו שנית שנאמר וישב וימרוד בו לפ"ז עמד במרדו ארבע שנים עד שכ"ו (צ"ד):

651

652בשנת י"א ליהויקים (והוא ח' לנ"נ) הוא ג"א שכ"ז שלח ה' גדודי כשדים ולכדוהו ומת בדרך והיתה נבלתו מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה (כנבואת ירמיה ל"ו). זהו סדור שנותיו של יהויקים על פי פשוטי מקראות במלכים (ב' כ"ד) על פי אחד משלשה דרכים שכתב הרד"ק (צ"ד):

652

653יהויכין בן יהויקים ונקרא במקום אחר יכניה מלך אחר אביו בן י"ח שנה (מלכים ב' כ"ד) ובד"ה כתב בן שמונה שנה תי' הרד"ק שאביו יהויקים המליכו בחייו י' שנים, ומלך יהויכין אחר מות אביו בשנת שכ"ז שלשה חדשים (ועשרה ימים ד"ה ב' ל"ו) ועלה עליו נ"נ ח' למלכו (של נ"נ) ובירמיה (נ"ב) כתב בשנת שבע ופי' רלב"ג שעבדו לו שבע שנים שלמות ובשנה ח' הגלה את יהויכין, ורש"י כתב בירמיה בשנת שבע הוא גלות יכניה, ובס' מלכים אמר בשנת ח' היינו ח' שמלך נ"נ היא שנת שבע שכבש את יהויקים לעבד (ע"ל ג"א שי"ט). (ובאגודת שמואל מלכים ב' כ"ד כתב ח' למלכו של יהויכין שמלך בלא תגא שבע שנים י' חדשים בחיי אביו). ועשרת אלפים עמו והחרש והמסגר (מלכים ב' כ"ד) ובאותו סימן למטה אמר שבעת אלפים והחרש והמסגר אלף. (ופירש"י בא הכתוב הג' והכריע בירמיה (נ"ב) זה העם אשר הגלה נ"נ בשנת שבע יהודים שלשה אלפים וכ"ג, אמור מעתה שלשה אלפים היה משבט יהודה ושבעה אלפים מבנימין ושאר שבטים ואף בס"ע למדנו כן עכ"ל. וכן) פי' רד"ק שי' אלפים שהזכיר כאן הוא מספר כולל שמהם ז' אלפים מבנימין ושלשה אלפים מיהודה (וכ"ג לא חשש לחשוב) (צ"ד). אכן בסע"ז ובשה"ק כתבו הגלה את יהויכין וי"ח אלף. הבינו כפשוטו ז' אלפים וי' אלפים והחרש והמסגר אלף דהוי י"ח אלפים. שריה כ"ג ירמיה וברוך נביאים. ואז הוליך נ"נ עמו את צדקיהו אחי אביו בן יאשיהו וזה גלות ה' לישראל (שה"ק). עיין ס"ס ארחות עולם מעשה בית דוד שייך להעתיקו כאן. יכניה קבורתו בעיר קופה (גא"י), בנה עיר עוקברא (מ"ב) .

653

654דריוש נולד ג"א שכ"ז (ע"ל שפ"ט):

654

655צדקיהו בן יאשיהו אחיו של יהויקים הוא מתניה המליכו מלך בבל תחת יכניה ויסב שמו צדקיהו. (ובצ"ד טעה שכתב צדקיהו בן המלך יהויקים אותו המליך תחת אחיו יהויכין הטעתו מ"ש (בד"ה ב' ל"ו י') וימלך את צדקיהו אחיו הבין דאחיו קאי על יהויכין. אבל רש"י כתב שם אחיו של יהויקים וכה"א (מלכים ב' כ"ד) וימלך מלך בבל את מתניה (הוא צדקיהו) דודו של יהויכין (כריתות ה' ב') עכ"ל. המליכו נ"נ בו בשנה בשנת שכ"ז ובן כ"א היה במלכו ומלך י"א שנה (מלכים ב' כ"ד) עד שנחרב הבית (צ"ד). ונקרא ג"כ שלום הוריות (י"א) כריתות (ה' ב') (ע"ל ג"א שי"ו). יהוצדק אחי עזרא הסופר כ"ג ירמיה ויחזקאל נביאים בירושלים וברוך נשאר בבבל (שה"ק) ובמ"ק די"ו ונקרא צדקיהו כושי שהיה משונה במעשיו וצדיק גמור. ובתוס' שם כ"ח ב' שהיה צדיק גמור אלא דבמקרא לא מצינו יותר כ"א שצוה להעלות ירמיה מן הטיט. צדקיהו נשבע לנ"נ ואיתשל על נדרו ועורו עיניו, תקונו כלבא שבוע דנדר שלא יהנה ר"ע מנכסיו ואיתשל על נדרו ונ"נ פרע להם לארץ ידמו בת ציון ועתה נהנה ר"ע מעשרו (ג"נ). קבורתו בעיר טידגא (גא"י):

655

656מעשה שושנה בת חלקיה אשת יויקים שרצו ב' זקנים שופטים לשכב עמה ואם לא יעלילו עליה ששכבה עם נער אחד והיא לא רצתה ודניאל בחכמתו הצילה ע"י חקירה ושלא נתכוונו עדותן ואולי הוא אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה (יוחסין מאמר ה' זמן ד') זה היה ג"א ש"ל. יהושע כ"ג שהשליכו נ"נ לכבשן אש עם אחאב וצדקיהו ואיחרך מאני' הוא עיבור הרן. ומסוד זה הרב ר' ניסן ר"ת הרן (ע"ל ה"א ק"כ ולעיל אלף תתקנ"ח) גם בעיבור נביא שקר הנ"ל אשר קלם מלך בבל (ירמיה כ"ט ופ' חלק) (ג"נ):

656

657ירמיה נבא על חורבן בבל (ירמיה נ"א) ד' לצדקיהו שנת ג"א של"א (צ"ד):

657

658יחזקאל בן בוזי הכהן התנבא ה' לגלות יהויכין ככתוב ריש יחזקאל הוא ג"א של"ב (עיין רד"ק ריש יחזקאל) והוא ל' ליובל האחרון: (ובשה"ק ס"ט יחזקאל התנבא מן ה' לחורבן וגלות יהויכין כ"ז שנים). והאברבנאל הכניס את יחזקאל למקבל לנביאים והשמיט ברוך בן נריה שלא היה נביא (ורמב"ם כתב ברוך בן נריה קבל מירמיה וב"ד ועזרא קבל מברוך ב"נ) וכתב מב"ד היה ברוך בן נריה ויהוצדק אבי עזרא כ"ג (ט"ס וצ"ל אחי עזרא כי אבי עזרא היה שריה עזרא ז') ושהם קבלו מירמיה ולדעתו היא קבלה י"ב לנביאים, וכ"ו מסיני ולא חשב חגי זכריה ומלאכי בכלל נביאים וכללם עם כנסת הגדולה אעפ"י שאמרו באדר"נ אנשי כנה"ג קבלו מחגי כו' י"ל שמצד אחד היו בכלל נביאים ומצד אחד היו בכלל אנשי כה"ג (צ"ד) ע"ל ג"א שט"ז שהיה בבית האסורים ה' שנים ובן ל' כתב ספרו וע"ש מש"ש. יחזקאל משורש קין ואעפ"י שהיה משורש קין היה מכח טיפת קרי שמקודם קין שהם מעולות מדכורא בלי נוקבא לכן נקרא בן אדם (הכוונות לקוטי תרי עשר). וא"ל פארי פשתן לתקן פגם קין (שם שופטים) ר"ל שקרבן קין היה פשתן. ואשת יחזקאל היתה תאומה יתירה של הבל (שם):

658

659יחזקאל נבא על ירושלים תשע לצדקיהו (יחזקאל כ"ד) (י"ז לנ"נ) שנת נ"א של"ו ובשנה ההיא ותבוא העיד במצור עד י"א לצדקיהו (מלכים ב' ה'):

659

660יחזקאל נבא על מצרים ג"א של"ז (יחזקאל כ"ט) ואז דבר ה' לירמיה שנת י' לצדקיהו (ירמיה ל"ב) (צ"ד). ובא חנמאל בן שלום שיקנה השדה ממנו ושלום היה דודו של ירמיה וחנמאל שהיה בשעת המכירה אחר הוא שהיה דודו (רש"י ורד"ק). כהנים גדולים ששמשו בבית ראשון היו י"ח (פ"ק דיומא). ובס' שערי ציון שחבר ר' יצחק דילטיש אלו כ"ג ששמשו בבית ראשון אהרן אלעזר פנחס אבישוע בתקי זרקיא אמריה אבי טוב צדוק אחימעץ מריה יוחנן עזריה אמריה אחי טוב שלום חלקיה עזריה צריה יהוצדק אשר הלך בגלות בבל (שה"ק כ"ז). והתוס' ביומא כתבו בשם ר"ת שהיו בבית ראשון ח' ור"י כתב י"ב (ע"ל ג"א תתכ"ה):

660

661חורבן בית ראשון היה י"א למלך צדקיהו וי"ט לנ"נ שאז נלכדה ירושלים (ע"י נבוזראדן רב טבחים) (מלכים ב' כ"ה) וביוחסין בסדר הקבלה שהעתיק הרמ"א כתב שני פעמים כי כ"ג לנ"נ חרב הבית, וקשה בעיני שבב' מקומות ע"א וב' יהיה ט"ס. ומכל הפסוקים נראה כי י"ט לנ"נ נחרב), ותפשו את צדקיהו ושחטו בניו לעיניו גם שרי יהודה שחטו ברבלתה שהיה שם נ"נ כי לא היה נ"נ בירושלים כדאיתא בחלק ועיני צדקיהו עור (ז' בחשוון שה"ק) בחודש ד' ט' לחדש הבקעה העיר וגו' ובחדש ה' י' לחדש י"ט לנ"נ בא נבוזרארן וגו' וישרוף בית ה' ואת בית המלך והגלה יהודה מעל אדמתו (ירמיה נ"ב) והיה זה של"ח (רש"י ע"ז ט' א'), וסימן שלח מעל פני, וכתב בס' יוחסין מ"ד יסוד עולם, בשנת ב"א רל"ח ירדו למצרים ב"א תמ"ח יצאו ממצרים זב"א תפ"ח נכנסו לארץ ותת"נ שנה בארץ עד שהגלם נ"נ בחדש אב ג"א של"ח, והוא מ"ש הצרפתי רל"ח לירידה תמ"ח לפקידה תפ"ח לכניסה של"ח להריסה (ואני אוסיף ת"ח היה בנין בית ב') (ולאברבנאל היה חורבן בית א' ג"א שנ"ח והפרש כ' שנים כי חשב השנים של המלכים כמפורש בפסוקים והסכימו עמו הרבה חכמים, עיין בס' בית ישראל שער ה') וגלות זה קל"ג שנים אחר גלות י' שבטים (צ"ד). ובעל שה"ק כתב דק"א, שפירי מלך ספרד הגלה רוב יהודים לספרד ועז"א וגלות ירושלים אשר בספרד ורוב המיוחסים הלכו לעיר טולטילא אשר מקדם היה שמה פרזילי והיהודים הסבו שמה טוליטולא ע"ש טלטולם, והמותר הגלה נ"נ לבבל מדי ופרס (צ"ד ח"ב):

661

662שנה זו שנה ראשונה לשמיטה:

662

663ספר מלכים משמלך שלמה עד החורבן תל"ג שנים ט' חדשים י' ימים, ובס' ישן מצאתי שהאמת תי"א ו' חדשים י' ימים (שה"ק ס"ט), דוק כי מלך ב"א תתקכ"ד עד החורבן של"ח הרי תי"ד שנים, ודוד מת בעצרת ואז התחיל מלכות שלמה והחורבן היה ט' באב ואיך יצדק ט' חדשים או ו', ספר ירמיה מן י"ג שנה (שהוא ג"א רצ"ח) עד החורבן מ"א שנה ו' חדשים י' ימים (שם) הוי רק מ':

663

664בית ראשון מנו חז"ל שעמד ת"י שנים (פ"ק דע"ז ופ"ב דערכין ופ' בתרא דזבחים) ופרש"י (מלכים ב' י"ד) אם לא שנחסר ט"ו שנים מן מלכות אמציה בן יהואש שמלך כ"ט שנים ולא נמנה לו רק י"ד שנים, (ע"ל ג"א ק') וט"ו שנים הנותרים נבלעים תוך נ"ב שמלך בנו עוזיה דאל"כ תמצא עפ"י שנות המלכים שעמד הבית תכ"ה שנים, והרד"ק השיג עליו וכתב אם תמנה מתחלת הבנין משנת ד' למלך שלמה (ע"ל ג"א תתקכ"ח) עד ג' ליהויקים (ע"ל שי"ט) תמצא ת"י שנים (צ"ע דהא מן ב"א תתקכ"ח עד ג"א שי"ט הוי שצ"א וכשתצרף ט"ו הנ"ל הוי ת"ו, וצ"ל דנחשב ג"כ שנים המקוטעות דהיינו באביה שנה א' ביהושפט ב' שנים ביהורם שנה א' בעתליה שנה א' ע"ל כ"א במקומו) ואם תמנה עד שחרב הבית מכל וכל בשנת י"א לצדקיהו תמצא תכ"ט שנה וחצי וכ"כ רלב"ג, והראב"ד כתב בריש קבלתו שמנו חז"ל ת"י שנה היינו עד ג' ליהויקים אבל ימי עמידתו הוא קרוב לת"ל, (צ"ד) ורלב"ג בפי' דניאל כתב תי"ט שנים וחצי, והאברבנאל בס' זבח פסח במאמר ברוך שומר הבטחתו כתב תכ"ז, וכתב במ"ע אמרי בינה פ' ל"ה דהיינו בלתי ג' שנות המלחמה כדברי הראב"ד הנ"ל ומן האמת הם תי"ח. עשב"ג למה בחרו חשבון ת"י אף כי דבריהם הנ"ל בחשבונותם צדק:

664

665ואחר אשר ערכתי לפניך סדר השנים כפי הוכחה מן הפסוקים תראה בעין שכלך מ"ש לעיל (ג"א שי"ט) בשם שה"ק, קצת מהם דברים דחויים ומוטעים ומבולבלים, וקצת מהם ט"ס, א) במ"ש ד' למלכות יהויקים עלה נ"נ והגלה מיהודה ובנימין ג"א ות"ג ומשאר שבטים ז' אלפים ומת שם, וזה א"א לומר ד' ליהויקים ומת שם כי באמת החזירו נ"נ כשהגלה אותו ד' למלכותו של יהויקים. וכשהגלה אותו שנית היה י"א למלכותו ואז מת, ב) ומ"ש שהגלה עם יהויקים ג"א ות"ג וז' אלפים משאר שבטים והלא ג"א ות"ג שהגלה נ"נ הם הנזכרים (ירמיה נ"ב כ"ח) ובזה יש ב' סתירות בדבריו, חדא דזה היה ח' למלכות נ"נ בגלות יכניה הוא יהויכין כמבואר בפ' ההוא אחר שמת יהויקים וזה היה שנת שכ"ז (ע"ל שכ"ז), ועוד דלא הוזכר ז' אלפים ואנה מצא ביחד ג"א כ"ג וז' אלפים, ובאמת כבר כתבתי לעיל (שכ"ז) כי ג"א כ"ג הנזכרים (ירמיה נ"ב) וז' אלפים הנזכרים (מלכים ב' כ"ד) הם הם י' אלפים הנזכרים במלכים שם וזה היה בגלות יהויכין כנ"ל שכ"ז, ג) ומ"ש מגלות זה עד שנחרב ירושלים היה מ' שנה צא וראה גלות זה של ג"א וכ"ג היה שכ"ז כנ"ל. וחורבן ירושלים היה של"ח אשר בין זה לזה היה רק י"א שנה אף אם נימא לטעותו שהיה ד' ליהויקים שנת שי"ט א"כ עד של"ח שהיה חורבן ירושלים היה רק י"ט שנים אשר בודאי ט"ס הוא במ"ש שהיה מ' שנה, אבל במ"ש שהיה ג"א וכ"ג וז' אלפים בימי יהויקים טעה כנ"ל כי זה היה בימי יהויכין, ד) ומ"ש יהויכין מלך ג' חדשים והגלה אותו נ"נ וי"ח אלפים עמו כבר כתבתי מ"ש בסוף מלכים כ"ד שהגלה עשרת אלפים והחרש והמסגר ובאותו סימן אמר ז' אלפים והחרש והמסגר אלף ובא הכתוב השלישי (ירמיה נ"ב כ"ח) והכריע שאמר ג"א וכ"ג להורות שאותן י' אלפים הנזכר במלכים הם הם ז' אלפים הנזכרים שם, וג"א הנזכרים בירמיה אלא שז' אלפים משאר שבטים וג"א מיהודה והוא הבין דמ"ש במלכים תחלה י' אלפים ואח"כ ז' אלפים והחרש והמסגר אלף דהוי יחד י"ח אלפים ואף אם תתן לו טעותו דקחשיב י"ח אלפים הנזכרים במלכים לא הם עם ג"א הנזכרים בירמיה א"כ ה"ל לחשוב י"ח אלפים וג"א כ"ג דהוי כ"א אלפים וכ"ג דהא מפורש בירמיה שזה המעשה הנזכר במלכים היה שנת א' לנ"נ בגלות יהויכין, ה) ומ"ש בשנת ג"א ש"ח י"א למלכותו של צדקיהו בודאי ט"ס הוא, כי צ"ל של"ח דוק ותשכח כי י"א לצדקיהו היה של"ח, ו) ומ"ש י"א למלכו גלו ד"א ות"ר מיהודה, גם בזה טעה דהכי מפורש (ירמיה נ"ב כ"ח) זה העם אשר הגלה נ"נ ח' למלכו של נ"נ (וזה היה בגלות יהויכין שנת שכ"ז) יהודים ג"א וכ"ג (וכבר כתבתי שהם י' אלפים הנזכרים במלכים) ובשנת י"ט לנ"נ הגלה מירושלים תתל"ב נפש (וזה היה שנת של"ח י"א לצדקיהו) ושנת כ"ג לנ"נ תשמ"ה נפש (הוא שנת ג"א שמ"ב) כל הנפש ד"א ת"ר ע"כ בירמיה, הרי מפורש דמה שגלה (שנת שכ"ז) ג"א וכ"ג (ושנת של"ח) תתל"ב (ושנת תשמ"ב) תשמ"ה הכל ביחד ד"א ת"ר אלו היה משבט יהודה ואיך כתב י"א למלכות צדקיהו גלו ד"א ת"ר, ז) ומ"ש ומבנימין נ' אלף לא נמצא מבואר בפ' ואולי מצא באיזה מקום אבל מ"ש משאר שבטים ז' אלפים והחרש והמסגר הלא כבר כתבתי שזה היה בגלות יהויכין שכ"ז וי"א לצדקיהו הוא של"ח. ח) ועוד מ"ש י"ז אחר זה הגלות הנז' שב נבוזראדן ושרף הבית כו' הלא זה הגלות שהזכיר י"א לצדקיהו היה של"ח שנשרף הבית, אע"כ צ"ל די"ז אחר הגלות שהזכיר ר"ל ד' ליהויקים שהיה שי"ט או ש"כ דהוי קרוב לי"ז שנים עד חורבן הבית שהיה של"ח, אם כך כוונתו הלא כבר כתב י"א לצדקיהו שהוא של"ח שאז היה חורבן הבית, ואיך כפל דבריו ואמר י"ז אחר זה בא נבוזראדן ושרף הבית הא מחורבן הבית דבר מקודם. ט) ומ"ש הגלה נבוזראדן תתל"ב אלפים, כמדומה שתיבת אלפים הוא ט"ס כי כבר הבאתי הפ' בירמיה תתל"ב נפש הגלה נבוזראדן בשעת החורבן לא תתל"ב אלפים, הרי עיניך רואות שכל דבריו בטלים ושקר אין לו רגלים להעמידן, דוק ותשכח:

665

666גדליה בן אחיקם נהרג עם היהודים אשר אתו במצפה ג"א של"ט, כתב הרד"ק (ירמיה מ"א) בד"ה נהרג וקבעו צום במוצאי ר"ה מפני שהוא יו"ט, אך בס"ע (פכ"ו) כתב שנהרג ג' תשרי נ"ב יום אחר החורבן (וסי' גדליהו גי' נ"ב) שהרי אמר בירמיה (נ"ב) בחודש החמישי בעשור לחודש וישרף בית ה' נשארו כ' מאב וכ"ט מאלול וג' תשרי הרי נ"ב יום, ומ"ש (מלכים כה) בחודש ה' ז' לחודש וגו' תי' בס"ע (פ' כ"ז) כי ז' באב נכנסו להיכל כו' ולא נשרף עד י' לחודש (צ"ד):

666

667נ"נ חלם חלום, ב' שנים אחר החורבן כ"א למלכותו, ג"א ש"מ (ס"ע פכ"ה ובצ"ד ט"ס):

667

668דניאל נקרא התך והיה בן י"ד שנים כשנכנס בחצר נ"נ והיה נקרא ששבצר לפי שראה שש צרות (שה"ק):

668

669בשנת כ"ג לנבוכדנצר היא ג"א שמ"ב הגלה נבוזראדן תשמ"ה נפשות (ירמיה נב) ובס"ע פכ"ו כתב נתנה צור בידו ושטף כל היהודים שבעמון ומואב וסביבות א"י (ע"ל שמ"ו) תשמ"ה נפשות עכ"ל (צ"ד):

669

670בשנת כ"ז למלכות נ"נ היא ג"א שמ"ו נתנה מצרים בידו ונשא המונה ושלל שללה והיה שכר לחילו כאשר התנבא (יחזקאל כ"ט) ואז הגלה ירמיה וברוך לבבל (ס"ע פכ"ז) ובשה"ק כ' א' כתב ח' שנים אחר החורבן לכד נבוכדנצר מצרים וצור ולקח היהודים שהיו שם ובארץ עמון ומואב וסביבות ארץ ישראל ובתוכם ירמיה וברוך והוליכם לאלכסנדריא של מצרים ומחדושם (יש כאן ט"ס) שנים רבות והיה להם כמו מקדש מעט ופרו ורבו בעושר ובנים וכבוד עכ"ל, ולדעת ס"ע לקח צור והיהודים שנת שמ"ב ע"ש (ע"ל תי"ג):

670

671ברוך בן נריה קבל מירמיה (כ"כ רמב"ם בהקדמה לזרעים) שנת ג"א ש"נ י"ב שנים אחר החורבן (וע"ל ג"א של"ב) ומת ברוך בבבל ולא עלה עזרא מבבל ער שמת ברוך (כדאיתא במגילה) ומת תי"ג (יוחסין בסה"ד) עבד מלך הכושי שהוציא ירמיה מן הבור היה ברוך בן נריה (פר"א פנ"ג) ונכנס חי לנ"ע (ועיין רש"י ירמיה ל"ח, ועמ"י שברוך נקרא כושי שהיה משונה במעשיו וצדיק גמור) שמו היה עבד מלך (ע"ש ברד"ק):

671

672מעשה שמלך אמר ליהודי שהיה שמו ר' שלמה לך עמי כי רצוני לפתוח קבר יחזקאל הנביא כדי לראותו באשר ששמעתי שעשה נסים הרבה, והשיב לו היהודי ח"ו אי אתה יכול להוציאו ולראותו. אך איעצך כי קרוב ממנו נקבר ברוך בן נריה תלמידו והיה גם כן נביא אם תוכל לראותו אז בודאי גם את יחזקאל רבו תוכל לראותו. וא"ל המלך יפה דברת ושלח המלך אחר שריו ודוכסיו שיבואו לראות את ברוך הנביא והתאספו יחד. וכשהתחילו לפתוח הקבר תכף מי שנגע בו מת והיה שם זקן אחד ישמעאל ואמר אדוני המלך זה יהודי היה ויהודים לומדין תורתו ע"כ תצוה ותגזור עליהם שהם יפתחו קברו וכן עשה המלך ובקשו היהודים מן המלך שיתן להם זמן ג"י בכדי שיוכלו לעשות תשובה שימחול להם הקב"ה ונתן להם זמן ג"י, וגזרו תענית ועשו תשובה תפלה וצדקה, ואחר ג"י שלח אליהם המלך שיפתחו קבר ברוך כדי לראותו, והלך המלך ושריו ופתחו היהודים הקבר ולא ניזוק שום אחד מהם ומצאוהו מונח בארון של אבן שיש כאלו מת מקרוב. ואמר המלך אינו נכון שיהו שניהם נקברים זה אצל זה רק קחו הארון והוליכו לעיר ולקחו ארונו והוליכוהו כמו תחום שבת. ושוב לא רצה הארון לילך משם והביא המלך גמלים וחמורים וסוסים הרבה ולא יכלו להסיע הארון ממקומו. ואמר ר' שלמה להמלך אולי בחר מקום זה לקבורתו בחייו, וצוה המלך לקברו שם וכן עשו ובנו עליו בית מדרש יפה, וכשראה המלך כי ברוך בן נריה לא נרקב הוא ותכריכיו הלך עם עבדיו למעקווא"ו לראות את מחמ"ד נביא שלהם. וכשבאו וראו אשר לא כן הוא, הלך עם עבדיו ונתגיירו, ואמרו תורת משה אמת, ושם מין עשב אשר על העלין גדלין כמו ניצוצי זהב והולכין בלילה ועושין סימן היכן העשב גדל שיש עליו זהב, ובאין ביום ועוקרין אותו, וקבר ברוך הוא תחום שבת מקבר יחזקאל. ועל קבר יחזקאל נותנין צדקה להדליק מהם נרות על קברו ומי שרוצה מניח שם מעות ואין שום אדם יכול לטלו משם רק מי שהניחו שם ומי שהניח שם מעות ומת אזי כשבאין יורשיו לוקחין המעות בשלמות כמו שהניח. והקבר הוא אצל נהר כבר בעיר מלוח וחצי פרסה משם הוא קבר חמ"ו (גא"י):

672

673י"ד שנים אחר החורבן (היא ג"א שנ"ב) היתה יד ה' על יחזקאל (יחזקאל מ') והראה לו בנין העיר והבית. והיה שנת היובל כ"ה שנים לגלות יהויכין (רד"ק ר"ס א'):

673

674יחזקאל נפטר בחיי נבוכדנצר ונקבר בבבל בין נהר פרת ונהר כבר (ע"ל ג"א שי"ו) וכשמלך אויל מרודך והוציא יהויכין מבית הכלא ובא יהויכין ול"ה אלפים יהודים עמו ובנו כיפה על קבר יחזקאל ועל קברו צב שקורין שילדקרע"ט מלאכה נפלאה וגם היום נראה שם חקוק יהויכין ויחזקאל וגדוד אנשים. ויעשו כנסת גדולה סמוך לה ובמקום הכנסת יש כמו ס' מגדלים ובין מגדל למגדל כנסת ובחצר כנסת יחזקאל בנויה תיבה ואחרי הכנסת קברו של יחזקאל והכל יחד נקרא כנסת יחזקאל ויהויכין. הדרן לכנסת יחזקאל נחלות וכרמים שנתן לו אויל מרודך להתפרנס מהם ואותו מקום מקודש על שם ישראל ובאים להתפלל ממרחקים ובי"כ מוציאין ס"ת מגויל מכתב יד של יחזקאל וקורים בו, ועל קברו עששיות דולקות כל היום. ושם בית הקדש גדול מלא ספרים רבים מחורבן בית ראשון ושני ונשיא ישמעאלים כשמלך במקומות ההם קיים לכנסת זה כל ההכנסות ההם עד היום (שה"ק דכ"א בשם מסעות בנימין) ועיין בס' בית ישראל העתקתי בלשון קדש, טוב להעתיקו פה כי נפלא הוא. והבית המדרש שעל קבר יחזקאל בנין יפה מאד והכל מוזהב וכותל מערבי הוא מחומר והקבר הוא מסיד וגובה ג' אמות והשער של בית המדרש קטן וכשבאין בנ"א להתפלל שם אזי מתגדל השער (ע"ל ג"א ש"ן) (גא"י):

674

675י"א שנחרב הבית בשנת שנ"ח (ע"ל של"ח):

675

676אויל מרודך בן נבוכדנצד מלך מ"ח בבבל אחר מות אביו. שנת ג"א שס"ד בשנת ל"ז לגלות יהויכין ומלך אויל מרודך כ"ג שנים (כ"ה במגילה די"א וסע"ר פכ"ח וסע"ז) והראב"ד ויוחסין בסדר הקבלה שהעתיק הרמ"א כתבו כ"ב שנה (עיין צ"ד). ונשא את ראש יהויכין מבית כלא ויתן כסאו מעל כסא המלכים (סוף מלכים וסוף ירמיה). ולא היה עוד מלכות לישראל רק בשם נשיאות, והיה יהויכין הראשון לנשיאות, ובמשך ימים מועטים מת בבבל ושאלתיאל בן יהויכין היה נשיא ור"ג על גלות בבל אחר מות אביו ואחריו זרובבל בנו (ע"ל ג"א תי"ג) (שה"ק ד' כ' ב'):

676

677עזרא בן שריה בן עזרא וגו' בן אבישוע בן פנחס בן אלעזר בן אהרן כ"ה מפורש בעזרא רס"ז הוא היה ראש לאנשי כנה"ג כאן ביתחיל ח' דורות של הוראה במשך בנין בית שני. קבל מברוך בן נריה (רמב"ם) שנת ג"א ש"ע (יוחסין בסה"ד שה"ק כ"א וק"א) מקבל כ"ב (שם). ואיתא במ' עזרא הוא מלאכי (ע"ל ג"א ת"ח) והיה עניו והיה ראוי שתנתן התורה ע"י. ותיקן י' תקנות (פרק מרובה) ועוד תקנות רבות כי סתם תקנות עזרא תיקן. ולא היה מהראשונים לעלות לא"י כי היה טרוד לחזר תלמודו לפני ברוך רבו שלהיותו זקן מופלג לא היה יכול לעלות, גם היה סיבה משמים שיתכהן יהושע בן יהוצדק להיות בן כ"ג ולא יהיה פ"פ לעזרא לכהן הוא אפילו שהיה צדיק כמוהו שה"ק כ"א (ע"ל תי"ג), והוא היה הראשון שהתחיל לדרוש על פי דגולו, ר"ל מקום גבוה (שה"ק ק"א). אהרן נתגלגל בעזרא כ"ח ובנשמת אדם בסוף הספר מג"ע א' כ"ח וס' מתתיהו פ' תצוה:

677

678בספר מסעות בנימין נהר סמורה שם התחלת מלכות פרס ורדים שם ט"ו מאות יהודים ועזרא הסופר כשיצא מירושלים אחר מלך ארתחשסתא ומת בדרך נקבר שם, לפני קברו בה"כ גדול ובצד השני של קברו העמידו ישמעאלים בית תפלה, וכתב שם אשקלון בנאו עזרא בשפת הים, וכתב עוד דקום הוא כלנה התחלת מדינת שנער שם בה"כ של עזרא כשחזר מבבל לירושלים, ובחרו הקדמונים בהכ"נ של עזרא ואצל הרי אררט בית הכנסת של עזרא, מעשה בימים קדמונים היה נשבר קבר עזרא ורועה אחד הלך לישן עליו ובא לו בחלום אני עזרא הסופר נקבר פה לך אל היהודים ואמור להם שיקחו אותי ממקום זה ויקברו אותי במקום אחר ובאם ששר העיר יעכב בדבר תגיד לו שכל העיר ימותו, והלך הרועה וספר הדברים לפני היהודים והלכו עמו להשר וספר לו כנ"ל ולא רצה השר שיוציאוהו מארצו ותיכף בא דבר ר"ל ומתו כמעט החצי מן האנשים שבעיר ולא מת אחד מבנ"י ומיד צוה השר שיקחו ארונו של עזרא ולקברו במקום שצוה וכן עשו, ומיד שהתחילו לפתוח קברו פסק הדבר ובנו עליו בה"מ גדול ויפה, ולפעמים נראה על קברו בלילה עמודי אש ונראה קברו רחוק ג' או ד' פרסאות וכלם נותנין מעות לקנות שמן להדליק כמו על קבר יחזקאל (גא"י). תובראד בלשון ישמעאל תורה ע"ש תורת עזרא ששם בית הכנסת שלו ובתוכו ארון הקדש יפה ובתוכו דיו וקולמוס שלו שהיה מתקן בהם התפלות, ואין פותחין הארון כי הרואה ס"ת ימות, ותחתיו עוד ארון הקודש שמוציאין ומתפללין שם מנחה גדולה, מהלך יום מדמשק (גא"י), לא רחוק מהרי אררט עומד בית הכנסת של עזרא הסופר וביו"כ ובט"ב באין ממרחק להתפלל שם (גא"י). בעיר נציב שם בית הכנסת של ריב"ב וב' בית הכנסת של עזרא ובבית הכנסת א' אבן אדום מבה"מ, וחקוק על אבן שבכותל עזרא הסופר (שם):

678

679אפלטון קבל החכמה מן הנביאים וסקראטי קבל מאחיתופל ומאסף הקרחי (ע"ל ג"א ש') תורת העולה חלק א' פי"א (יוחסין בסדר הקבלה שהעתיק הרמ"א ושה"ק ק"א), י"א שהיה ג"א שפ"ה:

679

680בלטשצר מלך מ"ט לבבל מלך שנת ג"א שפ"ו ומלך ג' שנים מקוטעים בשנותיו של דריוש (סע"ר פכ"ט), ובשנה ההיא חלם דניאל (דניאל ב') (וצ"ד). ענין מרדכי ואסתר (ע"ל שצ"ט) לשה"ק היה שנת שפ"ו והוא שקד מוחלט:

680

681ג' לבלטשצר הוא ג"א שפ"ט נראה חזיון לדניאל (שם ס"ע) ועבד בלטשצר לחם רב:

681

682דריוש הראשון בן אחשורוש מזרע מדי הגזבר (דניאל ו' וט') מלך על כשדים שהוא מלכות בבל אחרי מות בלטשצר שנת שפ"ט בן ס"ב שנה (דניאל ו') ומלך שנה (עס"ע פכ"ח) נמצא שנולד דריוש י"א ליהויכין שהיא שכ"ז, וז"ש (פכ"ב) יום שנכנס נבוכדנצר להיכל בימי יהויכין נולד שטנו הוא דריוש (צ"ד). וצ"ע כי יהויכין מלך רק ג"ח, וי"ל לפי שמלך י' שנים בחיי אביו כמ"ש ג"א שכ"ז נחשב ג"ח לשנת י"א, אך לא הבנתי כי נבוכדנצר לא היה בירושלים רק נבוזראדן שר צבאו ועוד דלא נכנס להיכל רק שנת של"ח י"א לצדקיהו. וצ"ע:

682

683נמצא כתוב בספרי מלכי פרס כי אסטרגוס מלך פרס לא היה לו כי אם בת אחת יורשת המלכות ויאהבה אחד משרי אביה ותהר לו וכשמוע אביה המית השר ההוא ושם בתו במאסר, ויהי בלדתה נתן המלך את הנער היולד לאחד ממשרתיו לשלוח אותו המדברה ועשה בן ויניחהו שם, וימן ה' כלבה ותיניקהו ויגדל הילד ונעשה בן חיל, ויאספו אליו אנשים ריקים ויהי עליהם לשר וכשמוע המלך קבץ אנשים רבים וישלח להרגו, וזה השר נקרא כורש בלשון סרסי כלב לפי שנתגדל מכלבה, ונתאמץ על זקנו והרגו ויכבוש את העיר וימלוך עליה ויכנע כל הארץ לפניו, ולפי שדריוש מלך מדי לא היה לו כ"א בת אחת נתן לו לאשה וירושת מלכות מדי, ואח"ז אמר כורש אל דריוש הנה אנחנו מלכים למה נהיה משועבדים לבלטשצר הלא הם זרע מרעים נלחמה בו כי לנו נאה המלוכה, ויאמר דריוש עשה בכחך ויהי אלהים עמך, וילחמו בבלטשצר וכשנתקרבו אל העיר יצאו צבאות בלטשצר ומפריצי ישראל נתחברו לו, ויוכו הפרסיים ובלטשצר שמח ועשה משתה והוציא כלי בית ה' ואז נראתה בכותל היכל המלך ידא די כתבה מנא מנא תקל ופרסין ודניאל פתר החידה, וסריס אחד של המלך היה מכיר דניאל מימי נבוכדנצר נתן אל לבו פשר דניאל, וכשראה המלך ישן משכרותו כרת את ראשו וימלט חוצה לעיר אל כורש ודריוש ויגד להם כל אשר קרה בלילה ההוא לבלטשצר ויתן בידיהם ראש בלטשצר, ויתמהו המלכים ויאמרו אין זה אלא עבור חטאם מחרבן בית ה' ונדרו נדר אם יתן ה' בבל בידם להשיב את הגזלה ולהרשות בני ישראל שיבנו הבית. ויהי בבוקר ויעלו המלכים על בבל וילכדוה וישחיתו כל ארץ כשדים ובבל ויכו לפי חרב מעולל ועד יונק ובטלה מלכות בבל, והיתה עמידת מלכות בבל מנמרוד עד בלטשצר אלף ת"ר שנים ומספר המלכים מ"ט או ג"א (צ"ד ח"ב), ואז הומלך דריוש בבבל ושאר מלכיות הניחם לכורש חתנו ויכבוש מלכיות אחרות, וכשחלה דריוש למות קרא אל כורש וימליכהו על בבל בחייו ויצוה לקיים הנדר. ואז נתן רשות לגולה לבנות ירושלים ונתן להם כלי בה"מ ואז בשנת אחת למלכות כורש ושנת נ"ב לחרבן יסדו ישראל שהלכו מבבל לירושלים יסוד בה"מ, וצרי יהודה ובנימין הלשינו על ישראל לכורש ונתבטלו מהבנין כל מלכות כורש ומלכות אחשורוש עד שנת שתים לדריוש בן אחשורוש ואסתר שהיא שנת י"ח להתחלת יסודות בראשונה והיא שנת ע' לחרבן דאז השלימו בנין כל הבית, והיה לכורש כח הזכרון שהיה לו ת"ר אלף שכירים ולכ"א קראו בשמו בשעת הפרעון (שה"ק ק' הביאו אברבנאל ומכ"י ישעיה מ"ה):

683

684מלכי פרס נבוכו רבים במספרם אעפ"י שבס"ע (פכ"ח ופ"ל) אמרו שהיו למדי ופרס רק ד' מלכים אכן לדעת פר"א (פמ"ט) היו יותר, וברש"י דניאל י"א וכ"כ ר' סעדיה וראב"ע וכותבי זכרונות מנו לפרס י"ד. עיין יוחסין מאמר ה' זמן ה' ובמ"ע פל"ד (צ"ד):

684

685כורש מלך ראשון בפרס מלך בשנת ג"א ש"צ והיו מלכים לפניו בפרס אלא שהיה מלך ראשון למלכות הכללי שבבל היתה ג"כ בידו (ע"ל ג"א שצ"ב), ובו בשנה נשלמו ע' של גלות בבל משנת מלוך נ"נ (ע"ל ג"א שי"ט), וכורש היה מלך חסד ואוהב ישראל ונקרא משיח (ישעיה מ"ה), ובשנה אחת לכורש העיר ה' את רוחו לבנות ביהמ"ק ועלה זרובבל ירושלים כו' (צ"ד), אחז"ל ג' נביאים עלו מהגולה אחד העיד להם על מקום המקדש ואחד העיד על מקום המזבח ואחד העיד שמקריבין אעפ"י שאין בית, וי"א אחד העיד על התורה שנכתבת אשורית, בבואם מבבל בנו מזבח והקריבו קרבן י"ט שנים קודם בנין הבית (שה"ק כ"א):

685

686דניאל כתב היוחסין בסופו בסדר הקבלה שהעתיק הרמ"א שחשב וטעה כי חשב ע' שנים מגלותו (ר"ל שמלך נ"נ ד' ליהויקים שהוא שי"ט והוליך את דניאל וחמ"ו לבבל) ובא גבריאל והודיעו כי ע' שנה הוא מגלות צדקיהו (ר"ל י"א לצדקיהו גלה אותו והחריב הבית היא שנת של"ח), שמאז עד שמלך כורש שהתחיל ליסד הבית מ"ט שנה והם שבועים שבעה (ר"ל ז' שמטות) וזהו פרטן, כ"ב שנשארו לנ"נ כי בשנת כ"ג למלכותו החריב הבית (וכל שנות מלכותו היו מ"ה שנה כדאיתא מגילה י"א) ומלך אויל מרודך כ"ב שנה וג' דבלטשצר ואחריו דריוש שנה הרי מ"ט, והשבועים ס"ב שהם רל"ד (צ"ל תל"ד כי ז"פ ס"ב הוא תל"ד), צא מהם כ"א לבטול הבנין של תשלום ע' שנה על מ"ט הם ג"ש שמלך כורש וי"ד שמלך אחשורוש ואחריו דריוש בנו ונבנה הבית ועמד על מכונו ו' למלכותו עכ"ל, צא וראה כי מ"ש מתחלה ועד סוף שקר וטעות, מ"ש כ"ב של נ"נ כי כ"ג למלכו החריב זה אינו ומפורש (מלכים ב' כ"ה) כי י"ט למלכו החריב הבית א"כ נשאר לנ"נ כ"ו שנה, ומ"ש אויל מרודך כ"ב מפורש במגילה (י"א) כי כ"ג מלך, ומ"ש כ"א שנה ביטל הבנין ז"א דמפורש שם במגילה וברש"י ריש ס' חגי דהבטול היה רק י"ח שנה, ומ"ש ונבנה הבית ו' לדריוש, ממ"נ אם עד שנגמר קאמר א"כ אף לפי חשבונו יהיה יותר מכ"א ג' של כורש י"ד של אחשורוש ו' של דריוש הוי כ"ג, ואם מהתחלת הבנין מפורש בריש חגי שהתחיל לבנות שנה שניה למלכותו והוי י"ט הרי כל דבריו בטלים, ואמיתת הדבר מפורש ברש"י דניאל ט' דה"פ שבועים שבעים ת"צ שנה (ר"ל ע' שמטות כי ז"פ ע' הוא ת"צ) גלות בבל ע' ובית שני ת"ק, ושבועים שבעה ז' שמטות שלמות והיו בגולה קודם שיבא כורש ועוד היו יותר ג"ש אלא שלא היה שמטה שלמה לא נמנו, כי בשנה א' לדריוש המדי (שהוא שנת שפ"ט) שנאמר לו שבועים שבעים כלו ע' שנה לכבוש יהויקים (שהיה ג"א שי"ט כי מן שי"ט עד שפ"ט ע' שנה) אלא צא מהם י"ח שנה שקדמה כבוש יהויקים לחורבן הבית (שהיה של"ח) נשארו נ"ב שנה עד שחזרו בימי כורש (שנת ש"צ) שצוה שיעלו מן הגולה ויבנו הבית (כי מן של"ח שחרב עד ש"צ הוא נ"ב שנה שהם ז' שמטות וג' שנים) ושמטות שנים וששים חשוב ונבנתה ר"ל מיום שהתחיל כורש לבנות הבית עד חורבן בית שני תל"ח שנה דהוי ס"ב שמטות וד' שנים ולא מנה רק שמטות שלמות, והרי בין הכל שבעים שמטות שהם ת"צ שנה היינו שהיו בגלות עד שהתחיל כורש לבנות הבית נ"ב שנה דהוי ז' שמטות וג' שנים ונשאר לבית שני ס"ב שמטות וד' שנים העולין תל"ח שנה צא מהם י"ח שנה שהיה בטל הבנין מן שנת ש"צ שמלך כורש עד שנה שניה לדריוש שהתחיל לבנות הבית שנת ת"ח הוי ח"י שנים נשאר ת"ח לבית שני הרי הכל מכוון ונכון:

686

687דניאל בטל בחכמתו ע"ז הנקרא בל והוכיח למלך שכלו הבל כנזכר בס' בל, י"א שזה היה בימי נ"נ וי"א בימי כורש וביוסיפון משמע בימי דריוש השני הבונה הבית, ורחוק בעיני שיאריך דניאל ימים כ"ב ולא נזכר שמו אצל שום אחד מכל מלכי פרס מכורש עד דריוש (צ"ד ח"ב). בעיר שושן ארון דניאל תולה באמצע נהר חדקל וארונו מזהיר כזהב גבוה מאד על עמודי ברזל ושלשלאות ברזל כי מקודם היה ארונו לצד אחד של הנהר ובאותו צד היה ברכה וצד השני של הנהר היה לעתים רעב ועשו מלחמה עם צד הב' עד שהוצרכו לתלות ארונו באמצע הנהר כדי שיוכלו לראותו מב' הצדדים, כי שושן הבירה עומד משני צדי הנהר על כל צד יש מקום וכשעוברין הספינות תחת ארון הנ"ל אם הם חסידים נצולים והולכים לכל מקום רצונם על הימים בשלום ואם הם רשעים נטבעים שם תחת הארון ותחת הארון נראין דגים שיש להם ראש מאירין כזהב במים ומהלך תחום שבת ממקום הארון אין צדין דגים בזכות דניאל ס' גא"י ועיין מסעות בנימין דכ"ב יפה להעתיקו פה וכן בספר בית ישראל, בעיר בבל הולך הנהר פרת וראיתי בית הגדול של נ"נ הוא חרב ובית של דניאל יפה ובשלמות, ובין ב' הבתים יש חלון קטן שמשם היו משליכין אגרות זה לזה ושם שלשים כסאות שישבו שלשים חכמים ובצד ימין יש חלון מכוון נגד ירושלים, ואצל ביתו מונח אבן גדול ואומרים שתחתיה מונחים כלי בה"מ, פעם א' רצו השרים ליטול האבן ומי שננע בו מת וזה מקרוב רצו לחפור תחתיו וברחוק ד' אמות מתו כלם והעומדים בסמוך נפלו מפחד ורתת מחמת רוח שיצא משם ותכף סתמו החפירה ועדיין הסימנים ניכרים, והייתי בעליה של דניאל נבנה מאבני שיש שהתפלל שם, וראיתי גוב אריות של דניאל וכבשן אש שהשליכו חמ"ו ובתנור ההוא כמעט החצי מים ומי שיש לו קדחת רוחץ במים ההם ומיד מתרפא (גא"י):

687

688שנה ג' לכורש מלך פרס דבר נגלה לדניאל (דניאל סי' יו"ד) ונהרג כורש ג' למלכותו (עיין צ"ד ח"ב ויוסיפון ס"א פ"ג) שכורש מלך בפרס שלשים שנה אך לא הגיע למלכות הכללי דהיינו למלוך גם על בבל עד אחר כ"ז שנים אז מתחיל למנות שנה ראשונה (ע"ל ג"א ש"צ), אופן הריגתו עיין צ"ד ח"ב ג"א שצ"ג, יפת נתגלגל בכורש והיה לו חלק בבנין בית שני, ג"ר עי"ר ע' גלגולים סי' י"ט וי"ר פ' נח:

688

689קאמביסי בן מלך כורש מלך אחר אביו שצ"ב מלך ב' לפרס וכתבו שהוא ארתחשסתא הראשון המוזכר בעזרא (סימן ד') שבטל בנין הבית, וי"א שמעשה יהודית עם אלפורנו היה בימי מלך קאמביסי (ע"ל ג"א תרכ"א) והיה למלך קאמביסי שופט שמו שמעון שעות הדין בשביל שחד וצוה להפשיט עורו לעבדה וחפה בה כסא המשפט והשיב עליו לשופט את איטו בן שמעון, והיה רשע רע אכזר ואיש משחית והרג את אחיו איש צדיק ואחותו ונפל מסוסו על חרבו ומת ו' למלכותו (צ"ד):

689

690דריוש מאגא מלך ג' לפרס מלך תחתיו ומלך שנה ומת:

690

691דריוש איקסירקיס מלך ד' לפרס י"א שהוא ארתחשסתא השני הנזכר (נחמיה י"ג), ובימיו היה קדרות השמש ובעצם היום היו נראין כוכבי שמים ולא ארכו הימים עד שהתעוררו מלחמות בארץ יון י"ח שנה והשחיתו הארץ. גם היה בימיו חמימות גדול עד שעור בשר האדם נקלף ונרקב בשרו ויבאש וימת עם רב ורבים נשתגעו ורבים רצו למים וטבעו עצמם ורבים שחיו לא חזר שכלם כל ימי חייהם ונמשך מזה דבר כבד מאד: אפוקראט הרופא היה בעת ההיא. ומלך זה לכד עיר בבל והחריבה ונתקיימה נבואת ישעיה י"ג כל העם הנמצא ידקר כו' (וענין עיר הזאת עיין צ"ד ח"ב). ונהרג מלך זה משר צבאו (צ"ד):

691

692גריסי בנו מלך ה' לפרס מלך אחריו:

692

693דריוש ארטא מלך ז' לפרס מלך אחריו שנה וימת:

693

694ארתחשסתא מלך ז' לפרס והיה מלך גדול ונורא והחזיר ליהודים כל כלי המקדש והיטיב להם מאד. וי"א שהוא אחשורוש ומעשה אסתא היה בימיו. ויש חולקין:

694

695ארתחשסתא הפרסי מלך ח' לפרס מלך אחריו שמונה חדשים וימת:

695

696סריאנו מלך ט' לפרס מלך אחריו ג"כ ח' חדשים וימת:

696

697דריוש נוטא מלך י' לפרס מלך תחתיו:

697

698ארתחשסתא מנימין מלך י"א לפרס ונקרא ארתחשסתא הגדול, ומפני זה אמרו קצת שהוא אחשורוש של אסתר:

698

699דריוש אותו בן המלך מנימין מלך י"ב לפרס ונהרג ממלך באגאי:

699

700ארסיס בן דריוש אותו הנהרג מלך י"ג לפרס היה רשע וצורר ומלך באגאי הנ"ל המיתו בסם המות:

700

701דריוש האחרון בן ארסמא מלך י"ד לפרס עלה עליו אלכסנדר מוקדון ודריוש ברח למדי וקם שר צבאו ביסאו והרגו באמרו שאלכסנדר יעשרו. אך אלכסנדר חרה לו על השמועה ודן את ביסאו ביסורים קשים ומיתה מגונה, וקבר אלכסנדר את מלך דריוש בכבוד גדול. ונכרתה אז מלכות פרס והתחיל מלכות יון (עכ"ל צ"ד ח"ב). וכל מלכות פרס נ"ב שנה עד תמ"ב:

701

702אחשורוש של אסתר המלכה מלך אחר כורש שנת ג"א שצ"ב. כי ג"ש של כורש היו מקוטעין (כמ"ש סע"א פכ"ח) ומלך י"ד שנים (ס"ע פכ"ד) ובתחלת מלכותו כתב שטנה (עזרא ד') ונתבטל בנין ב"ה ועיין צ"ד:

702

703ג' למלכותו (הוא ג"א שצ"ה) עשה משתה:

703

704ושתי נתגלגלה בההיא פרה שמכר אותו חסיד ולא היתה רוצה לחרוש בשבת, היא ושתי שרצתה שבנות ישראל יעשו מלאכה בשבת ואותו חסיד היה מכירה ולחש באזנה כמו שלחש אליהו לב' פרים ואותו נכרי המתגייר על זה הוא אחשורוש ואז היה תיקונה (ג"נ עיין ר' חנינא בן תורתא):

704

705ותלקח אסתר ז' למלכותו שנת ג"א שצ"ט כתב הרקח סרל"ה משעה שאמר הקב"ה כתוב זאת זכרון בספר עד שנלקחה אסתר לאחשורוש תתקנ"ה שנים מ' דמדבר תת"ן בארץ נ"ב שנים לא עבר איש ביהודה. א' דריוש ה' דכורש הפרסי ז' דאחשורוש ג' ושים באזני יהושע כי מחה אמחה עכ"ל. וצ"ע כי מלחמת עמלק היה שנה ראשונה שיצאו ממצרים ב"א תמ"ח עד ג"א שצ"ט הרי תתקנ"א:

705

706שמעון הצדיק קבל ג"א ת' (כ"כ שה"ק וע"ל ג"א תמ"ח):

706

707אפוקראט הרופא (ע"ל שצ"ב) ואקלידוס בנו שעשה ההנדסה ואפלטון (ע"ל שפ"ה) היה בימי מרדכי ג"א ת"א (יוחסין בסה"ד. ובמאמר ה' זמן ה' כתב ג"א ש"ל הוא ט"ס):

707

708המן הפיל פור י"ב למלכותו שנת ג"א ת"ד. נמצא אסתר לא הגידה עמה ומולדתה עד שנה ה' או ו' למלכותה כי לא הגידה עד חודש י"ב לגורלו דהוא דבר נפלא (צ"ד). אמו של המן נקראת אמתלאה בת עורבתא (פ' הספינה צ"א) בס' סגולות הרוצה לכבוש שונאו יזכור שבע פעמים אמו של המן (שה"ק כ"א). המן נתעשר שמצא אוצרות מלכי יהודה (מסכת מגילה). והרג את התך שהיה משיב דברים בין אסתר למרדכי. מעשה מרדכי עם המן היה כמו מ"ח שנה אחר החורבן (א"כ היה שנת שפ"ו דוק ותשכח כי הוא שקר מוחלט) י"ג בניסן כתב המן ספרים. בט"ו בו נכנסה אסתר למלך. בט"ז בו תלו את המן. בכ"ג בסיון כתב מרדכי להשיב ספרי המן. בי"ג אדר תלו י' בני המן ובאותו פרק לשנה הבאה נכתבה המגילה (שה"ק). אסתר היתה בת ע"ה שנה בשעת הנס מ' (שם):

708

709מרדכי חי יותר מת' שנה (מנחות פ' ר' ישמעאל ע"ש רש"י ושקלים פ"ח ורמב"ם שם בפי' המשניות ותוס' פ' מרובה) ונמצא בסוף מלכות חשמונאים והיה נקרא ג"כ פתחיה (שה"ק). אבל תוס' בפי' ר"י הנ"ל (ס"ד) ותימא לומר שהאריך ימים כ"כ. ונראה ע"ש מרדכי הראשון היו נקראים הממונים:

709

710מרדכי בא בעיבור אותו איש שנעשה לו נס ב' דדים להניק בנו, ועל שביטל מרדכי מד"ת בהיותו גדול לכן אביי דרש לגריעותא, שם היה משנה למלך פה נעשה עני ששכר מינקת לא היה לו. ורב יוסף דרש למעליותא שנעשה לו נס להראות מי הוא. ורע"ק דרש ותהי לו לבת כי הניק מרדכי את אסתר והיה בסוד דדין דאדה"ר והיה בראשו של אדה"ר ולא נזהר והוצרך להניק (ג"נ). מרדכי גלגול יעקב והמן גלגול עשו לכן לא רצה להשתחוות לו לתקן מה שהשתחוה יעקב לעשו (ספר כוונות שער פורים):

710

711מרדכי ואסתר נקברו בכפר ברעם הביאו אותם מארץ עילם ולצד צפון לכפר קבור ישעיה הנביא (גא"י). ובס' מסעות בנימין מרדכי ואסתר נקברו בשומרון:

711

712דריוש בן אחשורוש השני מלך על פרס שנת ג"א ת"ו ובוי"ר ובתוס' פ"ק דר"ה הוא בנה של אסתר, ובן שבע שנים היה במלכו. ולדעת ס"ע (פ"ל) שהוא ארתחשסתא הנזכר (נחמיה סימן ב' י"ג) ומלך ל"ב שנים (ע"ל תי"ג) (צ"ד):

712

713חגי התנבא שנת ג"א ת"ת (ריש חגי) בשנת ב' לדריוש, חי כמו ר' שנים (ע"ל דוסא בן הרכינס):

713

714בנין בית שני התחלתו שנה ג"א ת"ח (רש"י ע"ז ט' א'. ובשה"ק כ"א כתב ת"י הוא ט"ס) שנה ב' לדריוש והוא שנת ע' לחורבן (שהיה של"ח). ובסע"ז כתב שנת י"ח למדי הוא שנת ע' לחורבן עלה עזרא לירושלים. לא הבנתי דבריו כי עזרא לא עלה עד שנת ז' לארתחשסתא ע"ל תי"ג (צ"ד). כ"ד אלול התחילו להכין צרכי הבנין ובכ"ד כסליו התחילו לבנות (שה"ק כ"א). וד' שנים עסקו בבנינו (צ"ד). בזוהר פרשת פקודי שאבני יסוד. ירושלים ויסוד בה"מ נגנזו ולא יתראו עד ביאת משיח. וחסרו אלו הענינים שהיו בבית ראשון. והם ארון כרובים אורים ותומים אש מן השמים שירד בימי שלמה ועמד על המזבח רבוץ באריה עד מנשה ונגנז, ובפ"ק דיומא נראה שבבית שני היו רואים אש מן השמים רבוץ ככלב אבל לא היה מסייע כי בטל כחה. שכינה ורוח הקודש מנורה שלחן וכל כלי המשכן צנצנת המן מקלו של אהרן שמן המשחה כולם נגנזו לפי שאין להשתמש בהם זולת בהיות כל ישראל על אדמתם, וחצוצרות משה נגנזו בימיו. מ' בהעלותך (שה"ק כא). ביוסיפון ס"א פ"ג זקן אחד גלה מערה שהחביא ירמיה האש והיה כשמן עב או מים. ויקחו את האש והארון איננו כי ירמיה נשבע שלא יתגלה המקום עד קבוץ גליות (שה"ק צ"ב). כתב הכוזר מ"ג שהתמידה הנבואה עם אנשי בית שני ארבעים שנה, ביוסיפון ס"ג פ"ט שהיו נכרים תשובות אורים ותומים באבני כתפות, וחסרו כמו ר' שנה קודם החורבן עבור חטאת ישראל, ובפ' טרף בקלפי שחדלו בבית שני משמת שמעון הצדיק (שה"ק). בסוטה (מ"ח) משמתו נביאים ראשונים בטלו או"ת ובגמרא משחרב בהמ"ק ראשון בטלו. ועיין תוס' זבחים (נ"ד ב') דשמור היה בבית ב':

714

715כבוד גדול עשו ג' מלכיות פרס ויון ורומה בבית שני בעוד שלא גרם החטא מה שלא נעשה לבית ראשון. (עזרא ו') להוי מתיהב להון שיקרבו לאלהא שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי וכן כל הפרשה ההיא. וכן מה גדלו הבכורות ודורונות והכבוד שעשה אלכסנדר מוקדון למקדש ולישראל וכבוד גדול ודורונות נפלאות עשה תלמי כשהעתיק התורה. וביוסיפון סי"ב פי"ג אנטיוכוס הגדול זקנו של אנטיוכוס אפופני הרשע צוה שלא יזיקו לישראל ולא למקדשם בשום דבר נגד רצונם. ובסי"ג פ"ה כבוד גדול שעשה דימיטריאו מלך יון אל הבית בימי יונתן בן חשמונאי כ"ג שמחל ליהודים עשרת אלפים שקלים שהיו חייבים לו ואמר הנני מיחד מהכנסתי ט"ו אלפים שקלי זהב בכל שנה לקנות זבחים וכל איש שינוס למקדש לא יוכלו לתפסו אפילו היה חייב למלך. ואם יצטרך למקדש איזה תיקון אני רוצה שיעשה מהוצאותי. ועוד שם שמלכי אסיסה כבדו מאד את בה"מ. ובס"ב תלמי הנקרא איורגיטי כשנצח מלכי אשור ושב לביתו שמח לא הקריב זבחים לאלילים אלא בירושלים. בס"ו מהמלחמות אמר כי אלכסנדר אביו של טיבריאו הקיסר הוציא סך מרובה גדול בהדור ט' דלתות ההיכל ועזרת הנשים בתכלית היופי, וגם טיבריאו לא רצה שפילאטי פקידו בירושלים ישים מניני זהב במקדש להיות כתוב בו שם הנותן, בס"א פונפיאו שר צבא רומייס בימי מחלוקת האחים אריסתובלוס והורקנוס בני ינאי נתן יקר ותפארת למקום ההוא בעברו שם. וכן ציסארו אגוסטו שאח"כ היה קיסר כאשר שמע שלא היתה שם שום תמונה צוה להכהנים שיקריבו על שמו ומהכנסותיו פר אחד וב' כבשים בכל יום ואשתו התנדבה כלים רבים של כסף וזהב. וכן שם סי"ו פ"י ציסארו הנ"ל אחרי היותו קיסר צוה שכ"ע יוכלו לשלוח נדבותם אל ב"ה אפילו שדבר המלך הוא שלא להוציא כסף ממדינה למדינה, ושיהודים יוכלו לבנות כנסיות ומדרשות כרצונם שאפילו אל יתר העמים היה אסור בלתי רשותו. סי"ד פי"ב קליאופטרא מלכת מצרים כבדה מאד המקדש בנדבותיה ונם עמים רבים ומלכי ארץ שלחו מנחה מדי שנה בשנה. וס"ב פ"ב ענין הילני המלכה ומונבז בנה (ע"ל ג"א תת"ד). ובס"ב פי"ז נירון קיסר היה שולח עולות וזבחים למען יצליח במלחמותיו. ע"ל ג"א תתכ"ד (שה"ק):

715

716אנשי כנסת הגדולה לאברבנאל הם י"ב חגי זכריה מלאכי זרובבל מרדכי בלשן עזרא יהושע בן יהוצדק שריה רעליה מספר בני (עיין נחמיה ט'). רחום בענה נחמיה בן חכליה, והרמב"ם צרף עמהם (דניאל) חמ"ו. ואברבנאל ימאן בזה, ונלוו אליהם חכמים אחרים עד שהיו ק"כ והם קבלו מנביאים. ולדעת אברבנאל קבלו מיחזקאל ותקנו סדר תפלות כדאיתא במגילה פ' הקורא והיו כלם בזמן אחד (וע"ל תמ"ח די"א דלא היו בזמן א'). ואחרון שבהם היה שמעון הצדיק (צ"ד) בפ' ד"מ אנשי כנה"ג המיתו יצה"ר דע"ז ובקשו להרוג יצה"ר דעריות ולא עלתה להם (וכחלו לעיניו ויש גורסין וכחלו עין אחד שלא יגרה בקרובות אמו ואחותו אבל מתגרה בא"א ונדה, עיין יוחסין עסה"ד). והם תקנו חלוק הפסוקים וקרי וכתיב מלא וחסד ופתוחות וסתומות ואותיות גדולות וקטנות וטעמים ונקודות ומנוי חדשי השנה שהיה מניסן שיתחיל מתשרי. הגם כי נחלקו קדמונינו מי חבר כל הדברים הנ"ל. ועיין בהקדמת הרד"ק לפי' יהושע, והאפודי פ"ז מספרו ור' אליהו המדקדק בס' מסרת המסרת. ולבי אומר לי שהכל מסיני נתנו ושכחנו או שלא נתנו להכתב, ואלו כתבו והזכירום לישראל, ועזרא היה ראש על כלם והוא מקבל כ"ב (שה"ק שם). בעיר רמה כו' ומשם דרך לירושלים במערות קטנות שבמערה גדולה נקברים חמ"ו. (ועיין שמואל הרמתי ב"א תתפ"ד (גא"י, עוד שם במ"א חמ"ו נקברו חצי פרסה מעיר מליח):

716

717זכריה הנביא התנבא גם הוא ב' לדריוש. וכן חגי ומלאכי (ס"ע פ"כ) וג' אלו היו מאנשי כנה"ג, כתב הרד"ק תחלת ס' מלאכי אפשר שמלאכי היה אחרון שבהם, ומצינו במדרש מלאכי הוא עזרא. ופ"ק דמגילה (ט"ו א') ריב"ק אומר מלאכי זה עזרא וחכ"א מלאכי שמו בן עדו והוא היה בן ברכיה בן עדו (ע"ל זרובבל בן שאלתיאל) צ"ד:

717

718דבר ה' אל זכריה ד' לדריוש (זכריה ז') (הוא ג"א ת"י) (ע"ל תמ"ב):

718

719בנין הבית נשלם ו' לדריוש ג"א תי"ב שנאמר ושציא ביתא (צ"ד). ולהיותם תחת מלכות מדי ופרס הכריחו ליהודים לעשות צורת עיר שושן הבירה בהיכל (שה"ק):

719

720ברוך ב"נ מת ג"א תי"ג (ע"ל ש"נ):

720

721עזרא הכהן הסופר עלה מבבל לירושלים וגלות עמו ז' לארתחשסתא כמ"ש (עזרא ו'). ועפ"י ס"ע הוא דריוש בונה הבית (ע"ל ת"ו) כי כל מלכי פרס נקראו ארתחשסתא, ולפ"ז לא שהה עזרא מלעלות לא"י כי בשנה ו' נשלם הבית ובשנה ז' עלה, אך אם נימא דארתחשסתא איננו דריוש יש לתמוה למה לא עלה עזרא כל ימי דריוש וכל ו' שנים של ארתחשסתא אלא ודאי דארתחשסתא הוא דריוש (צ"ד). ולפי מ"ש לעיל ש"ע בשם שה"ק יש ליישב. עזרא הבדיל נשים נכריות ואח"כ בנה הוא ונחמיה חומות ירושלים ועשה תקנות (ע"ל ש"ע שם). בירושלמי דר"ה העלו עמהם מבבל שמות המלאכים כמו מיכאל גבריאל ושמות החדשים כמו ניסן אייר. אחז"ל פרק עשרה יוחסין שמעט יהודים עלו עם עזרא לירושלים והניח בבל כסלת נקיה מיהודים. וי"א כי יהודים רבים שגלו למצרים בחורבן ראשון נשארו שם עד שאלכסנדר מוקדון בנה אלכסנדריה של מצרים והלכו שם ופרו ורבו. וכן עשו אשר הלכו לארצות עמון ומואב ויונים. וכן עשו הגלות שהלכו לספרד כי לא רצו לצאת מבתיהם באמרם שבנין בית שני היה רק פקידה (שה"ק כ"ב וע"ל שמ"ו):

721

722זרובבל בן שאלתיאל בן יהויכין (זרובבל היה בן פדיה בן שאלתיאל כמ"ש (ד"ה ד') ובני בנים כבנים, וזכר שאלתיאל אולי היה נכבד מפדיה (מכ"י חגי א'), וכן זכריה בן עדו והוא היה בן ברכיה בן עדו) עלה מבבל לא"י כמו נשיא ור"ג ואתו עזרא וקצת הגלות עמהם, וזרובבל חזר לבבל ומת שם. והוא א' מק"כ זקנים אנשי כנה"ג, ואיתא במ' (ובפאד"מ) זרובבל נקרא ג"כ נחמיה בן חכליה ובפ' עשרה יוחסין נחמיה נקרא התרשתא על שהתירו לו לשתות יי"נ בעבור שהיה נותן לשתות למלך (שה"ק כ"א) י"א שהלל יצא ממנו (ע"ש). ואחרי מות זרובבל עמד משולם בנו (ע"ל תמ"ח):

722

723אלכסנדר מוקדון נולד תכ"ג, ובעת ההיא נראה כוכב גדול ונורא ונתגעשה הארץ וירגזו מוסדות תבל ויהיו ברקים ורעמים וקור גדול אשר לא נודע ליושבי מוקדוניא (צ"ד ח"ב). יום מולד אלכסנדר בחודש אייר יום ד' בזרוח השמש ובו ביום באייר בד' בבוא השמש מת, ושני חייו היו ל"ב שנה וימי מלכותו י"ב שנה כי בן כ' מלך (ע"ל תמ"ב) ולידתו היה כי מכשף אחד שנקרא נקתינבור בא על אשת פיליפו המלך ותהר לו ונולד זה אלכסנדר בהיות פיליפו במלחמה (שה"ק ועיין יוסיפון ס"ג פ"י באריכות). וכתב שה"ק דק"ד א' וראיתי שהיה מזרע עירקולו הגבור מצד אב ומאקילו הגבור מצד אם, ונולד ביום שנשרף היכל דיאנא שהיה משבע פלאות שבכל העולם ואריסטרטו שרפו כי חשק שלא ימות שמו לעולם למען יקרא שם השרפה על שמו ובזה יחיה שמו לעולם ונעשה דת שלא יקרא על שמו היפך כוונתו (עיין בדף מיוחד בשם אברבנאל שייך לכאן). וזה המלך אלכסנדר בנה אלכסנדריאה של מצרים, והיה חכם בז' חכמות אוהב החכמים ומכבדם ומספיקן רחמן על עמו אוהב משפט וחבב את ישראל (צ"ד ח"ב תנ"ד). ואשתו רושאן בת מלך דריוש ותלד בן אחר מותו ונקרא אלכסנדר על שם אביו (שם):

723

724בשנת כ' לארתחשסתא נבנית חומת ירושלים (נחמיה ב') הוא שנת ג"א תכ"ו י"ח שנים לתחלת בנין הבית. וע' תוס' פ"ק דר"ה (ג') ד"ה שנת עשרים (צ"ד):

724

725אלישיב בנה הלשכה לטוביה ונחמיה השליך כלי טוביה לחוץ מן הלשכה (נחמיה י"ג). והיה זה ל"ב למלך ארתחשסתא שנת ג"א תל"ח (צ"ד):

725

726אלכסנדר מוקדון מלך בן י"ט על היונים בארץ מוקדון שנת תמ"ב, כי לס"ע מובא בפ"ק דע"ז (ט"ז) עמדה מלכות פרס בפני הבית ל"ד שנים, צרף לת"ח תחלת בנין הבית יכלה תמ"ב והיא התחלת מלכות יון ומלכות אלכסנדר, אעפ"י שמלכותו הכללית לא התחילה עד תמ"ח, לזה אמר בע"ז ו' שנין דמלכו בעילם לא חשבינן פי' לענין שטרות. ושנה ההיא לכד עילם עיר מטרפולין של פרס וכבש תחתיו מלכים קרובים ורחוקים ואז היתה הפסקת מלכות פרס, אעפ"י שלא נפל דריוש בידו עד תמ"ח וכל ימי מלכות פרס נ"ב שנה מן ש"ץ עד תמ"ב, ובסע"ר פ"ל חמשים ומאתים ט"ס וצ"ל חמשים ושתים, וע"פ מ"ש יתורץ כל מה שהקשה בעל מ"ע פכ"ג (צ"ד):

726

727חגי זכריה ומלאכי (ועזרא שה"ק) מתו תמ"ב ובאותו זמן פסקה נבואה מישראל (ג"א ת"ח לב"ע (ס"ע) וט"ס הוא כי צ"ל תמ"ב) והראב"ד ויוחסין בסה"ד כתבו שמתו תמ"ח (וכ"נ ממ"ש הכוזרי מ"ג מ' שנה אחר בנין הבית התמידה הנבואה), ובספ"ק דיומא (כ"א ב') ברש"י משנת ב' לדריוש ואילך לא שרתה על הנביאים רוח הקדש, ט"ס הוא שהרי בזכריה ז' כתוב ויהי בשנת ד' לדריוש היה דבר ה' אל זכריה (ע"ל דוסא בן הרכינס) (צ"ד). כתב גא"י בחצר המטרה והוא קרוב לירושלים בצד צפונית מזרחית שם מערה גדולה גבוהה מאד שם קבור חגי הנביא בשפוע ההר, וכשבאים להתפלל על קברו אפילו יהיו ששים רבוא מחזקת אותם ושם מערת כלבא שבוע:

727

728בכל דור היו רבבות נביאים ובימי אליהו היו ק"ך רבוא, ולא נזכרו כי נביאי שעה היו (מ' חזית). ז' נביאות נכתבו בתורה ד' אמהות נקראו ברוח נבואה אחת, מרים אחות משה, דבורה, חנה אשת אלקנה, אביגיל אשת דוד המלך, חולדה אשת שלום, אסתר המלכה. ובה"ג מונה מ"ח נביאים, אברהם יצחק יעקב משה ואהרן יהושע פינחס אלקנה עלי שמואל גד נתן דוד ושלמה עדו מיכיהו בן ימלא ועובדיה אחיה השילוני יהוא בן חנני עזריהו בן עודד יחזיאל מבני מתניה אלעזר בן דודו ממרישה הושע עמוס מיכה המורשתי אמוץ אליהו אלישע יונה ישעיה יואל נחום חבקוק צפניה ירמיה אוריה מקרית יערים יחזקאל דניאל ברוך נריה שריה מחסיה חגי זכריה מלאכי מרדכי בלשן ע"כ, וחסר ב' ואולי הם חנמאל ושלום (שה"ק י"ח) ועיין בחבורי במספר מ"ח מ"ש שם. במסורה ה' נשים נקראו נביאות מרים דבורה חולדה נועדיה (נחמיה ו') ואקרב אל הנביאה, ור' יונה כתב נועדיה הנביאה כמו נביא כי אין נועדיה אשה. וכבר אמרו כי הוא שמעיה בן דליה וקראו נועדיה בעבור אמרו לו נועד אל בית האלהים, ובשרשים בהגה"ה כתב כי היתה אשה נביאת שקר עכ"ל. סבילא נביאה מאומות ברומי התנבאה דברים נפלאים ומה שיקרה לרומיים. וביוחסין דקל"ו סע"ב הזכירה:

728

729עזרא מת עשרה בטבת (יוחסין בסה"ד) אבל בסליחות של עשרה בטבת כתוב שמת ט' טבת וכלבו כתב גם נחמיה בן חכליה עיין א"ז באו"ח סי' תק"פ ובמג"א. ראיתי בקונטרס ישן כי בסוף ימי עזרא נחרבה בבל מחיל פרס ובלילה אחד נהפכה העיר ולא נשאר רק קצת חומה מצד המלך והיה נמנע להחריבה בידי אדם אלא בדרך נס, ובבל שנראית היום היא כמו ס' מילין רחוק מהישנה כי הישנה כלה חרבה ומלאה נחשים ועקרבים ושרפים, רש"י בקדושין נהר חדקל ופרת מציעים בבל באמצע זה מן המזרח וזה מן המערב, בא"ח סי' רכ"ד שיש מקום בבבל שכל בהמה שתעבור שם אינה יכולה לזוז אם לא יתנו עליה מעפר המקום והעובר שם יברך ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים (שה"ק ק"א) ועיין עוד ענין בבל לעיל שנת ש"צ:

729

730אריסטוטלו הפילוסוף וראש החכמים היה רבו של אלכסנדר ותלמיד סוקרטו ופלטוני ונולד במצידוניא וחי כ' שנים אחר מיתת אלכסנדר תלמידו ויהיו ימי חייו ס"ב שנים, וכתב שדבר עם שמעון הצדיק על חכמת אלהות והשתומם מאד ממעלת חכמת שמעון, ובאיזה פרטים אומר וזה ממה שהשיבני השמעוני, ור' יוסף ש"ט בהקדמת ס' המדות כ' שראה במצרים ספר כתוב בו איך שאריסטו בסוף ימיו הודה על כל הנמצא כתוב בתורת משה ונעשה גר צדק, וכ"כ מגן אברהם לחכם פריצולי, ובס' התפוח כי אף שאריסטו היה מאמין בקדמות עכ"ז השתדל בכל כחו לבטל הדעות הכוזבות ביתר העקרים, ובכוזרי כת"י ריש מ"ב כי חכמת הפילוסופים הועתקו שרשיהם וכלליהם מיהודים אל הכשדים ואח"כ לפרס ומדי ואח"כ ליון ואח"כ לרומי, ובאורך הזמן לא הוזכרו שנעתקו מהעברים זולתי מן היונים ורומיים. בס' דרך אמונה ח"ב סוף ש"ג מצאתי בשם חכם מופלג מפילוסופי יונים האומר פעם אחת נכנסתי להתוכח עם חכם מחכמי ישראל והתחלנו לדבר בחכמת הטבע ולא היה בעיני הרבה ואח"כ נכנסנו בחכמת האלהות והעלני אל אשר לא הייתי יכול לסבור ולהבין עד התפללתי לאל שיתן לי שכל להבינו, ואני המחבר מאמין שזה החכם היה אריסטו, וס' אמונה הנ"ל אמר שנמצא בס' א' בין הנוצרים עשאו איבסיביאו, ראוי שתדע כי רוב חכמות הפילוסופים באו אלינו מאריסטו החכם אשר הוא היה איש יהודי מזרע ישראל ירושלמי מבני קוליה משבט בנימן בא לשמועתנו מהאיים הרחוקים אשר באסיאה וירד מההרים אלינו וישב עמנו ימים רבים, פילוסופיא הוליד לנו ויותר הרבה מאד הניח לנו ולמדנו מפיו ממה שלמד הוא ממנו, וכתב שבילי אמונה כאשר אלכסנדר הלך ירושלימה השליט לאריסטו רבו על ספרי שלמה והעתיק משם הפילוסופיא וקראה על שמו והיה כבד לשון, והמירה ח"א פע"א אומר החכמות היו בראשונה בישראל אך בשלוט האומות עלינו באו לידם ואנחנו בלמדנו דבר מהם נראה היות ראשיתו מאתם ותהי להפך. ק' שרד בסוף ספרו הפלת ההפלה שהחכמות היו נמצאות בישראל, היה בעיר אלקהרה ס' א' מאריסטו שחבר בסוף ימיו וחזר מכל מה שכתב בתחלה בין בענין ההשגחה בין בהשארת הנפש ובענין חידוש העולם והיה אומר בכל דבר מאלו ובכמה דברים טבעיים, והחזירני השמעוני מזאת הסברא במופת וטענות כך וכך, וכתב לאלכסנדר תלמידו ברוך אלהים פוקח עורים מורה חטאים בדרך ישתבח שבח הראוי לו אשר גמלני ברחמיו וברוב חסדיו והוציאני מן הסכלות הגמורה אשר הייתי בה כל ימי חיי בהתעסקי בחכמת הפילוסופיא והייתי דן כל הדברים על דעת השכל וחברתי בזה ספרים כחול הים יתנודדו כל רואי בם עד שבסוף ימי נתוכחתי עם חכם מחכמי ישראל והראני את ידו החזקה בתורה מורשה להם מסיני והמשיך לבי בד"ת בהראותו לי אותות ומופתים בשמות הקדושים אמתיים ונגלים לחוש, ואני בער בלתי יודע כי רוב הדברים הם למעלה מהשכל, וכאשר ראיתי זה נתתי לבי להתבונן בכל כחי בדת יהודים והנה כלה מיוסדת על אבנים שלמות לא כחכמת הפילוסופיא החשיכה. לכן תלמידי הנעים אלכסנדר המלך הגדול אל יטעוך ספרי גם לך גם לחבריך הפילוסופים, כי אלו הייתי יכול עתה לקבץ כל ספרי אשר נתפשטו באפסי ארץ הייתי שורפם בל ישאר אחד לעיני השרים והסגנים כדי שלא ישתבשו בהם הדעות, כי ידעתי שאקבל עונש גדול מאת האל כי חטאתי והחטאתי את הרבים, לכן בני אלכסנדר אני מודיע לך ולכל באי עולם שרוב היודעים עפ"י השכל הם בדאים כי גבוה מעל גבוה שומר, ואחר שמזלי גרם וספרי נתפשטו בארצות המערב הנני מודיעם ברעה נאמנה שאין ראוי להסתכל בהם ולא להגות בהם כי ההגיון עון והפילוסופיא בדאית ועתה הנני נקי מה' כי חטאתי בלא יודעים, ואוי להם להמסתכלים בהם כי ילכו בדרך נכוחה לאבדון, ודע כי כמו שהראני אותו החכם על חכמתו זאת ג"כ נבא שלמה ב"ד במשליו באמרו לשמרך מאשה זרה וכתיב אל ישט אל דרכיה לבך וכתיב כל באיה לא ישובון, אוי לעינים שכך רואות ואוי לאזנים שכך שומעות אוי לי אללי לי כי בכך בלותי גופי וכליתי ימי בדברים מזיקים ולא מועילים מורידין ולא מעלין, ומה שאמרת לי שיצא לי שם בכל האומות שחברתי ספרים רבים והיו לי לשם כל ימי עולם. דע כי הייתי בוחר שיהיה לי בס"ת ממה שיהיה לי בספרי מינות והייתי בוחר מחנק לנפשי משיתפשטו ספרי כי תופשי תורה ילכו לאור באור החיים ותופשי פילוסופיא ילכו לבאר שחת וגם אני עתיד להענש נגד כולם, ולא כתבתי לך קודם זה הזמן כדי שאם תכעוס עלי והיית עושה לי רע ידעתי כי קודם שיגיע אליך מכתבי זה אהיה מת מושכב בארון עץ (ע"ל דמשמע שחי כ' שנים אחר מיתת אלכסנדר) ושלום מאת מלמדך אריסטו ההולך לבית עולמו לאלכסנדר המלך הגדול ע"כ (שה"ק ק"ב) ובס' אברבנאל פ' משה קבל שהיה בימי שמעון הצדיק:

730

731אפיקורוס ומין היו ב' אנשים שלא היו בעלי דת כופרים בגמול עוה"ב, והנמשכים אחריהם נקראים מינים ואפיקורסים והיו כ"א תמ"ד (צ"ד ח"ב):

731

732אלכסנדר מוקדון ו' שנים למלכותו (היא ג"א תמ"ח) עלה על דריוש (ע"ל תמ"ב) מלך פרס האחרון וגרשו מארצו ומזמן הזה נחשב תחלת מלכותו למנין שטרות (ע"ז ט' א' ברש"י) אף שתחלת מלכותו היה תמ"ב (וביסוד עולם סוף יוחסין שיתחיל מנין שטרותיהם מאותה שנה שהיא אלף ליציאת מצרים ג"א ת"ן ט"ס הוא וצ"ל תמ"ח) עיין צ"ד באריכות ליישב הרבה מבוכות של בעל מ"ע:

732

733חגי זכריה ומלאכי י"א שמתו תמ"ח (ע"ל תמ"ב) ופסקה הנבואה. וכן עזרא מת אז (צ"ד) ומת משולם בן זרובבל ועמד תחתיו חנניה בנו חכמים דברוהו (ע"ל תי"ג) (סע"ז ויוחסין):

733

734שמעון הצדיק כהן גדול היה משירי אנשי כנסת הגדולה ושמו עדו בן יהושע בן יהוצדק המוזכר בעזרא ג' ובחגי. ויוחסין בסדר תנאים אות ש' כתב ונקרא שמו עדו מזרע יהושע בן יהוצדק כ"ג, כי בתחלת בית ב' היה יהושע כ"ג ויהוצדק בסוף בית ראשון. היוחסין בסה"ד כתב י"א שמו עדו בן יהושע כ"ג ואין נראה זה ביוסיפון. ויהושע הנ"ל היה אחיו של עזרא הסופר (כ"כ ראב"ד ויוחסין ואברבנאל בהקדמה לנחלת אבות ובמשנה שמעון הצדיק) ושמעון הצדיק שימש בכ"ג ארבעים שנה (כדאיתא בירושלמי דשקלים ופ"ק דיומא ט' א' ומנחות פי"ג). והיה האחרון מאנשי כנה"ג (כמ"ש במשנה פ"ק דאבות שמעון הצדיק היה משירי אנשי כנה"ג). (אבל רש"י פי' היה משירי כה"ג לסוף בית שני נקראו שירי כה"ג, וזה אינו נראה כי בתחלת הבית היה שמעון הצדיק ארבעים שנה לבנין הבית, יוחסין בסה"ד). ובעל מ"ע התעורר בזה בב' ספקות, א) כי בכל ספר עזרא ונחמיה לא תמצא שום עדו כ"ג. ב) שלפי דעת קצת לא יהיה שמעון הצדיק דור שני ליהושע בן יהוצדק (ע"ש פכ"ב ופל"ז) שיהיה שמעון הצדיק דור ה' ליהושע בן יהוצדק, וראיה מפ' נחמיה (י"ב) וישוע הוליד את יויקים ויויקים הוליד את אלישיב ואלישיב את יוידע ויוידע את יונתן ויונתן את ידוע ומקובל להם שידוע הוליד את חוניו וחוניו הוליד את שמעון הצדיק, וכ"כ יוחסין מאמר ה' זמן ו' שחוניו בן ידוע היה אביו של שמעון הצדיק וכ"כ במאמר ה' זמן ו', ובד"ס (צ"ל ס"ו ע"ב) (הוא בסדר תנאים אות ש') כתב אחר שמת יהושע היו בניו ובני בניו כ"ג עד שהגיעה הכהונה לשמעון הצדיק עכ"ל, ולפ"ז לא יהיו אנשי כה"ג בזמן ובדור אחד רק לפחות שמונה דורות (צ"ד). ה' דברים היו בימיו, לשון זהורית מלבין, והגורל עלה בימין, ונר מערבי לא כבתה, ואש מערכה דולקת תדיר בכח אלא שבין הערבים מוסיפין ב' גזרי עצים, וכשמת תשש כחה של המערכה, וברכה בעומד ובב' הלחם ולחם הפנים (יומא ל"ט א'). ולא קבל אשם נזיר מימיו חוץ מנזיר אחד יפה עינים (כדאיתא בנדרים ד"ט ע"ש וע"ל ב"א תתקכ"א), ובמדרש שואל למה לא אכלו (ועיין יוחסין בסה"ד), והוא עשה ב' פרות, משה עשה ראשונה, עזרא השניה והוא ב'. ושמעון הצדיק בכל יו"כ היה נכנס עמו מלאך (זקן אחד לבוש לבנים, וכתבו התוספות סוף מנחות (ק"ט) בירושלמי פריך והכתיב וכל אדם לא יהיה באהל אפילו מלאכים שדמות פניהם פני אדם. ומשני דשמא שכינה היתה עכ"ל, וכ"ה בוי"ר פ' אחרי פכ"א) ויוצא עמו, עד שנה שמת נכנס עמו (לבוש שחורים) ולא יצא עמו ואמר מיד שימות בשנה ההיא וחלה ז' ימים אחר הרגל ומת כדאיתא ביומא (ל"ט ב') והוא המקבל הכ"ג (יוחסין), עוד כתב יוחסין (שם מקודם וז"ל) ואחר שמת יהושע כהן גדול היה כפי הנראה שיהיה עזרא כ"ג שעשה הפרה, אעפ"י שנראה בספר עזרא כי בנו של יהושע יויקים ובן בנו שהוא אלישיב ויוידע בן אלישיב ויונתן בנו וידוע בנו כלם כ"ג ולא עזרא, אעפ"י שנראה בתחלת ספר המדע כי עזרא היה כ"ג קודם שמעון הצדיק אינו נראה זה בשום ס' מד"ה וכפרש"י בעזרא כי כל ו' כהנים מזרע יהושע. שמעון הצדיק כ"ג בימי עזרא ואולי היה סגן או ראש בית אב ולא כ"ג כי הפרה כשרה אפילו בכהן הדיוט כו', והניח ב' בנים שמעי וחוניו, (עיין ערוך ערך חוניו) והיה חוניו חכם יותר. בשעת פטירתו אמר חוניו ישמש תחתי ונתקנא בו שמעי אחיו שהיה גדול ממנו ב' שנים ומחצה כו' והלך חוניו לאלכסנדריא של מצרים ובנה מזבח, ומחולקין אי הקריב לשם שמים או לשם ע"ז (מנחות ק"ט ב'). כתב שה"ק דק"א שמעון הצדיק קבל ג"א ת' (וכ"כ ד"כ ודס"ח וצ"ד כתב תמ"ח) ובשנת נ"א תמ"ח ואלף למ"ת וכמו ארבעים לבנין הבית עלה אלכסנדר מוקדון על ירושלים להחריבה והיה אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד ויצעקו אל ה', ויצא אליו שמעון הצדיק לבוש שמונה בגדי כהונה ועמו זקני ישראל, וכאשר ראה אלכסנדר את שמעון הצדיק ירד מעל המרכבה והשתחוה לפניו ויתמהו עבדיו ושריו וירגזו על ככה, ויאמר להם המלך המלאך ההולך לפני בחזיון לילה במלחמתי הוא בדמותו ותארו כאיש הזה, ויכרות המלך ברית עם שמעון הצדיק ויביאהו הכהן וזקני יהודה ירושלים וירא את בית ה' ויאמר ברוך ה' אלהי ישראל אלהי הבית הזה, ויבקש המלך משמעון הצדיק שיעשה לו לזכרון דמות דיוקנו ושישימו אותו בין האולם ובין המזבח וישיבהו הכהן שאסור לנו מאת האלהים לקבל שום פסל או תמונה, אבל זכר גדול מאשר שאלת נעשה לך שכל הכהנים הנולדים בשנה זו יקראו אלכסנדר על שמך, וייטב בעיניו הדבר ויתן המלך זהב לרוב לבדק הבית וישתחו לה' ויצא, ויס"ע והראב"ד ויוחסין כתבו שהכ"ג נדר לו שמיום ההוא והלאה יתחילו מספר השנים למנין שטרותיהם מביאתו שמה. (ועיין מעשה שמעון הצדיק ואלכסנדר בירושלמי דשקלים ופ"ט דמגלת תענית ויומא (דמ"ט א') ורבה פ' שמיני וביוסיפון פ"ב אך שם כינו לשמעון הצדיק בשם אחר וקראוהו חנניה גם עדו, וכתב אברבנאל כן היה מנהגם בבית שני לקרוא לשלמים בשמות רבות בבחינות שונות) (צ"ד). ואז התחילו למנות מתשרי מתחלת אוקטוברי כי הוא בחודש תשרי והסכים שמעון הצדיק על זה כי כן היו מונים ישראל ע"פ התורה שנות השמטה ובריאת העולם בירח האיתנים (יוחסין בסה"ד). אז באו כנענים לפני המלך לשאול ארץ כנען שכבש יהושע, והישמעאלים באו לערער על הבכורה, ומצרים באו לשאול השלל והמלקוח שהוציאו ישראל ממצרים, ולכלם השיב להם גביהה בן פסיסא כהן הדיוט ויברחו מלפני המלך (שה"ק ק', ועיין בחלק שאמר גביהה אני אלך ואם ינצחוני תאמרו הדיוט שבנו נצחתם ולא ידעתי מנ"ל שהיה כהן הדיוט. ועיין גביהה שם כתבתי בשם הערוך שהיה שומר המקדש), וכשיצא אלכסנדר מירושלים יצא אליו סנבלט החורוני עם מקצת ישראל ומבני יהושע כ"ג שנתחתנו עם הכותים שהבריחום עזרא הכהן ונחמיה מבית ה' ושאל מאלכסנדר שיבנו הכהנים חתניו בהמ"ק בהר גרזים וצוה המלך לעשות כן, אז יחלק ישראל חצי העם אחר שמעון הצדיק ואנטיגנוס תלמידו וחציו אחד סנבלט וחתניו והקריבו זבחים חוץ לבית ה' ובדו מלבם חוקים, ובבית הזה כהן חתן סנבלט מנשה בן יהושע בן יהוצדק כ"ג, ואז צדוק וביתוס תלמידי אנטיגנוס היו לראש וזאת היתה תחלת מינות, ועמד בית זה כמו מאתים שנה כי ארבעים שנה אחר בנין הבית נבנה ובשנת רי"ב ג"א תרכ"א החריבו יוחנן בן שמעון בן מתתיהו כ"ג הנקרא הורקנוס (יוחסין בסה"ד) וע"ל ג"א תרמ"ו. וכתב בצ"ד אמנם ביומא פ' בא לו ובמגילת תענית פ"ט שמקדם היה בנוי בית זה קודם אלכסנדר וכאשר בקשו הכותים להחריב בה"מ שבירושלים השיג שמעון הצדיק להרוג הכותים ההם וחרשו הר גרזים ויזרעוהו כרשינין ומלח כו', ומה שכללו מעשה סנבלט והכותים וצדוק וביתוס לזמן אחד הוא רחוק (ע"ל שנת ת"ס). ובשה"ק כ"ג חוניו בן שמעון הצדיק הלך ובנה כמו מקדש באלכסנדריא מצרים והקריב קרבנות (ופליגי אי היה לשם ע"ז או לש"ש כנראה בע"ז פ' ר' ישמעאל וע"ל ג"א תקפ"ה מ"ש בשם יוחסין מאמר ה' זמן ו') ולפי הנראה בנאוהו אח"כ על הר גרזים עם עזר השומרונים כותים וסיעת צדוק וביתוס, ונמשך זה הבית כמו ר' שנים, והסיבה היה כנראה בירושלמי יומא ומנחות שנולדה קטטה בין חוניו ושמעי אחיו על הכהונה גדולה עכ"ל, בדורו היה ר' דוסא בן הרכינס כו' (רמב"ם). ואין נראה (ע"ל דוסא). בזמן שמעון הצדיק היתה אלכסנדריאה שהיא אמון מנוא מלאה מישראל כפלים כיוצאי מצרים ושבעים קתדראות של זהב בבה"כ כדאיתא בסוכה (ע"ל תתע"ד) יוחסין. קבורת שמעון הצדיק בגבעת בנימין בגנת גפן ואילנות ופירות מתוקים (גא"י):

734

735יהושע בן סרק הנקרא בן סירא בן בנו של יהושע בן יהוצדק כ"ג (ע"ל ג"א רצ"ח) היה בדור הזה (שה"ק ק"א בשם שבט יהודה), ובמ"ע פכ"ב כתב היה בזמן שמעון הצדיק כי בסוף ס' ב"ס מזכיר שמעון הצדיק וספר בשבחו שהיה לישראל כאור נוגה. ויוסיפון ס"ג פט"ו יהושע בן שירך שר וגדול על היהודים ולא ידעתי אם זה הוא (ע"ל ג"א תשנ"ז). וביוחסין קל"ח כתב שהיה אחר שנת תקל"ט ואין נראה ואולי רמז על נכדו שהיה נקרא ב"ס והוציא לאור חבור זקנו (צ"ד):

735

736בטלמיאוס השני מלך על מצרים תמ"ט (ע"ל ג"א תפ"ד) (יוחסין מאמר ה' זמן ו'):

736

737אלכסנדר מוקדון הומת משר משקהו שנת ג"א תנ"ד בן ל"ב שנה שנת י"ב לתחלת מלכותו ו' שנים למלכותו הכללית, ובראותו כי לא היה לו תרופה חלק כל מלכותו שהיה כמעט בכל העולם לי"ב שלישיו למען לא ימצא לעולם מלך גדול כמוהו אבל אחר מותו נתחלקה מלכותו לד' ראשים. כנרמז בנבואת דניאל ובעמדו תשבר מלכותו ותחץ לארבע רוחות השמים, תלמי הנקרא טולמיאו על מצרים ומלכיות אחרות, אנטיגון מלך על אסיאה והודו הנקרא אינדיאה ולא היה לו אלא עין אחת, וי"א שהיה אחי המלך אלכסנדר מאשה אחרת, סליביקה הנקרא סליקוס מלך על אשור ומלכיות אחרות, פיליפו מלך על יתר מלכיות, וי"א שזה פיליפו היה בן אלכסנדר שנולד לו מבירשנה בת דריוש מלך פרס. ולא רצה המלך אלכסנדר להוריש לבנו כל מלכותו לסיבה הנ"ל (שה"ק ק"ב) עד שנת תש"ל שאז כל ד' ראשים באו תחת ממשלת רומי, ועיין ביומא וברבה ס"פ שמיני וביוסיפון שהיטיב מאד עם היהודים (צ"ד ח"א וב'):

737

738בטולמיאוס מלך ראשון אחר אלכסנדר במצרים שנת ג"א תנ"ד (וביוחסין מאמר ה' ריש זמן ו' כתב תל"ד והוא ט"ס) ונקרא תלמי בחז"ל בן לאגו או איגלס הוא צוה להעתיק התורה ולא עלתה בידו בראוי והיה צורר היהודים והגלה בשבי יותר ממאה אלף יהודים למצרים ומלך שלשים שנים (צ"ד):

738

739אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק מקבל כ"ח (דור שני) שנת ג"א ת"ס (כ"כ יוחסין בסה"ד ושה"ק כ"ג. אכן בשה"ק ס"ח כתב ג"א תר"ו הוא ט"ס וכן מוכח ממ"ש הוא עצמו שיוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן קבלו ממנו ג"א ת"ק) כתב בחיי פ' בא אלף ומאה שנים קבעו חדשים ע"פ חשבון מימות משה עד אנטיגנוס ואח"כ היו ג"כ סומכין על החשבון בראיות ברורות לסתום פי המינים צדוק וביתוס. (אך החשבון אינו מכוון כי משה מת ב"א תפ"ח ועד אנטיגנוס רק תתקע"ב שנים):

739

740צדוק וביתוס תלמידיו (עיין אנטיגנוס וע"ל ג"א תמ"ח) לדעת קצת היו בזמן ההוא, ודעת צ"ד שהיו בזמן זה:

740

741ר' אלעזר בן חרסום (היה כ"ג רמב"ם) בדור אנטיגנוס:

741

742בימי אנטיגנוס ג"א ת"ס מלך טולמיאה השני על מצרים ולקח א"י מיד סליקוס בערמה. והיה צורר ישראל ובא על ירושלים והגלה מהם יותר מק"כ אלפים וימכרם לעבדים. ואחרי מיתת סליקוס הנזכר מלך תחתיו במלכות מוקדוניא אנטיוכוס המלך ובסוף ימיו כבש א"י מיד תלמי מלך מצרים, וגם הוא היה צורר גדול לישראל והרג ששים אלף יהודים והגלה עשרת אלפים מהם לאנטוכיא ונקראים אחריו כל המלכים טולמיאו כשמו, ונמשכה מלכות זו תחת שם זה על י"ז מלכים במשך ר"כ שנים כמו ר"פ לבנין הבית (הוא ג"א תרפ"ח). (שה"ק ק"ז וע"ל תפ"ד לדעת צ"ד אז מלך טולמיאו השני והיה אוהב ישראל, ואולי מ"ש שה"ק טולמיאו השני צ"ל הראשון וכ"נ ממ"ש דק"ד ואעתיק לשונו ג"א תפ"ד). כתב שה"ק דק"ג ע"ב בדור הזה היו פילוסופים הרבה בכל המדינות ומזכיר אותם, ואחד היה נקרא קטן חכם מופלג ומדיני גדול ולרוב חכמתו ויושר עצותיו הוקם על ראשי זקני העצה, ופעם אחד התקוטט עם ציסרו שהיה אחד כך קיסר שהיה מיוחס גדול על בחירת עצה אחת, ויאמר ציסאד אליו שתוק אתה להיותך בוז משפחה, והוא הוסיף שתוק אתה להיותך סוף משפחתך ואני אוכל לדבר להיותי ראשית משפחתי. כתב פילון היהודי שקרוב לדור הזה היה נמצא בת אחת של פרושים כמו ארבעה אלפים שיצאו מערי יהודה והניחו נשיהם ובניהם ועסקיהם ונתנו כל לבבם אל הפרישות לכן נקראו פרושים ובלשון יון איסיאי ר"ל קדושים, והיו עושים כל המלאכות ביניהם ומשרתים זה לזה וכל מיני ריוח ואסיפות מן השדות היו מפקידים ביד גזבר כללי נאמן אצלם, והכל היה הפקר אצלם מאכל ומשתה והזנת חולים וקבורת מתים וכולם כמו שבת אחים יחד ולא היה ביניהם כלי זיין. ותמיד היו לומדים תורה ודורשים בשבתות ויו"ט והיו חסידים גדולים וקדושים בלי נשיאת אשה (שה"ק ק"ד). וכתב יוחסין (מאמר ה' זמן ו') בת הנזירים הנקראים אשינוש המתחיל היה יהודה הגלילי ואלו היו סיבה להמריד היהודים על הרומיים שאמרו כי אין ראוי להמשיל על אדם בלתי ה' לבדו ולא יקרא אדון כ"א האל ית"ש, והם בעלי מדות טובות ונהנים מיגיעם אוהבי משפט שונאי בצע ושומרים עצמם מהזנות. ומתחלקים לב' כתות בענין הזווג, כת מהם נושאים נשים לשמירת המין אחר נסותם שלש שנים אם ראויות להוליד וזה יודע מענין הנידות ואחר היותם הרות לא יבעלו עוד שאין הכוונה אלא לשמירת המין ולא לתענוג, וכת מהם אין נושאים אשה בשום פנים שסוברים שלא תמצא אשה שתשמור ברית לבעלה בשלמות, וכולם משותפים בעשרם וכל מי שיכנס במנהגם ודתם מכניס עשרו באוצר ומשם ניזונים ומסתפקים במאכלם ומלבושיהם ומשם נותנין למי שירצו אבל לא לקרוביהם כ"א ברשות גדוליהם, ואם לא יקח מהאוצר לצרכו מחזיקים אותו לרע, ויש להם ענוה ויראת ה' ועד שיזרח השמש לא ידברו כ"א בשבח האל ואחר תפלתן הולכין מעט להסתחר ולעשות מלאכתן וזה ברשות גדוליהם, ואחר רוחצים גופם במים קרים להחליש תאות המשגל ופורשים על ראשיהם סודר לבן ואחר כך יושבים בסדר ומניחין לפני כ"א מטפחת והמבשל נותן לכ"א קערה מהמבושל ומברך הכהן המוציא ואחר כך מברכין ונותנין שבח לאל יתברך וחוזרין למלאכתן עד הערב ובאים לביתם ומביאים אורחים כל מה שיזדמנו להם, ולא יעשו זולת רשות גדוליהם כ"א להועיל לנצרכים ועניים וגם לספוד ולבכות ונעלבים ואין עולבין ולא יעשו עולה ולא ידברו כזב ושומרים עצמם מהשבועה, ומעיינים בחכמת התורה ומוציאין ממנה חכמות טבעיות להבין טבעי הצמחים וב"ח. וכאשר ירצה אדם להכנס במנהגם אין מקבלים אותו תיכף רק מאכילים אותו ומשקים אותו שנה תמימה ונותנין בידו קרדום אחד ומלבישים אותו לבן ואחר עבור שנה שרואים שיש לו מדות טובות מביאים אותו ביניהם ומלמדים אותו להטביל כדי שיתנהג בפרישות ואחר ב' שנים מכניסים אותו ביניהם, וקודם שאכלו עמו משביעים אותו שיכבד הש"י על כל הנמצאות ויתנהג עם הכל במשפט ואמת וצדקה וישנא הרשע. ואם באולי יבא אחד מהם להיות ראש עליהם משביעים אותו שלא ישתרר בגאוה וגודל לבב ושלא ילבש מלבוש זולת הנהוג ביניהם וינעור כפיו מתמוך בשוחד ויהיה שונא גזל וישמור נפשו מכל טומאה ורשעות ושאם ידע נס אחד או סוד מהתורה יגלה לרעיו ולא לזולתם, ועל הכל ישמור תורת משה ויכבד שמות המלאכים הנודעים אליהם, והנערים אשר נכנסים במנהגם אין להם כ"א לבוש אחד שוה לכולם וכן המנעלים ולא ימירו אותם עד שיפסדו ולא ימכר דבר ביניהם אלא יתנו להמצטרך חנם, ובבואם לשפוט ביניהם מתקבצים מאה אנשים ואשר ימצאו ביניהם אשמים ורשעים מגרשים מביניהם, ומי שיעבור על מנהגם מאכילין אותו עשבים רעים עד יתדקדק גופו וימות ברעב ולפעמים כאשר רואים אותם קרובים אל המות מכפרים לו, וכל אשר יכנס במנהגם הזה אינו רשאי לאכול מידי זולתם, ומחשיבים מאד את משה רבינו עד שאם ידבר אחד מהם דבור קל נגד משה ענוש יענש למיתה ואין לו כפרה, וחולקים כבוד לזקנים ולא ידברו בפניהם כ"א ברשות, ושומרים את השבת שמירה מעולה ואין מטלטלין כלי ממקום למקום ואפילו צרכיהם בקושי התירו וביום הראשון מכסים בקרדום מה שיצא מגופם (ומכסים) בעפר. ויש מאלו שחיים עד מאה שנה לפי ששומרים עצמם ממאכל רב ומאכלות משונות והם חזקים באמונתם למות על ה' ועל משיחו ונודעה יד גבורתם במלחמה אשר היה לישראל עם הרומיים שלא אכלו מאכל טמא ולא דברו סרה נגד משה וכל אבריהם שרפו באש ואפילו דברי תחנונים לא דברו אל המכים אדרבא היו מלעיגים מהם ומקבלים העונשים בסבר פנים יפות בחשבם כי אף שהגופים יפסדו אבל הנפשות לא ישיגום העדר וכליון ואם יש מאסר לנפש הוא בהיותה בתוך הגוף אבל בהתיר מאסרה בעת המות עולה היא למעלה ואין לה מסך מבדיל והנפשות הטובות הולכות מהלאה לים אוקיינוס בג"ע של מטה בקו השוה והרעות הולכות לאבדון אל ארץ חשך וצלמת, ומי שנכנס במנהג זה מעולם לא יצא ממנו, וימצאו ביניהם אנשים מדברים עתידות וזה לפרישותם ולקדושתם ולשמרם עצמם מטומאה וברוב מסכימים עם הנביאים והם קרובים לחמשת אלפים עכ"ל, וכתב שם שאלו היו בשנת מלך אנטיפטר שנת תשע"ד ובצ"ר כתב שזה מלך תש"ע (ע"ש הורדוס אנטיפטר טטרקי):

742

743אריסטוטלוס רבו של אלכסנדר מוקדון מת ג"א תע"ד:

743

744מנשה בן אלעזר כ"ג שנת ג"א תע"ו (ס' יוחסין מאמר ה' זמן ו' וצ"ד לא הביאו):

744

745חוניו בן שמעון הצדיק כ"ג ג' שנים אחריו והיה כילי יבזמנו בטלמיאוס הג' הנקרא איוירגיטי (ע"ל ק"כ וקנ"ט), וזה חוניו לא רצה לתת המס הקצוב שנה בשנה ובטלמיאוס שלח שלישו שיתן לו המס ולא רצה ויצא השליש בחרי אף ולעת ערב נתיעצו האמרכלים באמרם כי הכהן כילי וזאת תהיה סיבה שיבא עלינו מלך מצרים, אז קם יוסף בן טוביה שהיה בן אחותו של חוניו ויאמר אליהם תנו לי ההוצאה ואני אלך לשכך חמת המלך ויתנו לו הוצאה רבה וילך אל בית השליש ויתן לו מנחה רבה ויחל את פני השליש כי לא ידבר אל המלך דבר עד בא יוסף אל מצרים והשליש נתרצה וימצא יוסף חן בעיניו, ויקם השליש וילך למצרים ויאמר למלך הנה המנחה שלוחה ע"י יוסף בחור חמר איש נבון וחכם וכ"כ שבחו אל המלך עד שהמלך כלתה נפשו לראותו ואחר ימים בא לפני המלך ויתן לו מנחת יהודה וירושלים ויקבלהו המלך בכבוד וילבש אותו בגדי מלכות, ויצו לו לשבת בשלחן לפניו ויאכל מאכל הנעשה ע"י יהודים ובעמדו בשלחן הכריזו כל מקומות א"י והמסים וארנוניות כי כן היה המנהג ולוקחים אותם מאת המלך ונותנין ערבים טובים. ויוסף ראה מה שעלו כל המלאכות והעלה עליהם משנה ממה שהיו נותנין האחרים וא"ל המלך מי יהיה ערב בעדך וא"ל יש לי ב' ערבים נכבדים לא ראיתי כמוהם בארץ מצרים א"ל המלך יבא דברך וכבדנוך, ענה ואמר המלך והמלכה יהיו ערבים בעדי ומובטח אני בבחרותי שלא אבייש זקנותם, ובראות המלך עוצם לבבו קרא בחיל נתונים המה לו וילבישו לבוש המלך ורביד הזהב על צוארו ויתן לו ג' אלפים אנשים לשרתו לבל ימרו פיו ואשר יעבור דבריו הדמין יתעבד ויקח מסים ומלאכות מכל א"י כפלים, וילך אל עזה ולא כבדוהו ויקח מהם עשרה נכבדים ותלה אותם על עץ ושלל ממונם וישלח למלך וכן עשה לאנשי אשקלון וגת ושמעו הלך בכל מדינות ופחדו ממנו וטרם בואו לעיר יצאו לקראתו ונותנין לו המוטל עליהם וכל שנה שלח הסך שנתחייב ועמד ככה ט"ו שנים, וביני לביני בהיות יוסף בא בבית המלך חשק במנגנת אחת גויה אשר לפני המלך ויגלה סודו אל אחיו שעכ"פ יביאה בחדרו, ואחיו בידעו כי אחר כך יתחרט נתיעץ בנפשו לתת לו בתו ולא יבעל בת אל נכר והלבישה בתואר המנגנת וישכב עמה, אח"כ בראותו צרות אחיו ואבלו על עונו גלה לו הדבר ושמח מאד, ותהי לו לאשה ותלד בן שמו הורקנוס, ויפול על צוארי אחיו וישתחו וישק לו כי הצילו משחת. וזה הורקנוס יצא טבעו בחכמה ותבונה והיו לו אחים מאביו מאשה אחרת והיו שונאים אותו ויום אחד בקש אביו להראות חכמתו וישלח אותו בעיירות שבמדבר שיחרוש בבקרו ויזרע ויקצור ויביא הכל לא"י ויתן לו ת"ק צמד בקר, ותכף אחר צאתו את העיר גנב ממנו רצועות מוסרי העולות שבצוארי הבקרים, ויחשוב עצה בנפשו וישחט חמשה צמדים ויעש עורות למוסרות ובשרם האכיל לעבדיו והנשאר המליח ויקם ויזרע ויקצר ויטעון בעיריו וילך אל ארצו, ובראות אביו חכמתו חשב לשלחו במקומו למלך כי נולד למלך בן והיה המנהג לכל שרי המדינות או שלוחיהם להביא מנחה, ויאמר יוסף אל בניו מי ומי מכם יוליך למלך מנחה ויאמרו כלם ילך הורקנוס בנך בחשבם שיהרגו אותו בדרך או במצרים. ויקרא יוסף אל הורקנוס וא"ל לך אל המלך והולך לו המנחה הנהוגה, ויאמר לאביו הנני אך בזאת שלא תתן מנחה בידי עד בואי מצרים, ותתן כתב בידי אל פקידך אשר באלכסנדריא שכל מה שאצטרך בעבור המנחה יתן בידי, ויעש אביו כן וילך הורקנוס לאלכסנדריא ובידו מכתב חתום בטבעת אביו ויבא הנער בתוך הבאים וירא כמה היו שוים מנחת כ"א ואחד וירא כי לא היתה מגעת אפילו היותר גדולה אל מאה ליטרא זהב, ויקח המכתב ויתן אל פקיד אביו ויאמר לו תן לי על פי הכתב הזה ת' ליטרא זהב. וימאן פקידו ויאמר לו הנה מלאכי מלכים לא תניע מנחתם אפילו למאה ליטרא ואתה תרצה כל כך. א"ל הורקנוס תתן מה שאמרתי ואם לא אשימך בשלשלאות של ברזל. ולא אבה הפקיד לתת וישימהו בבית הסהר. ותקם אשתו ותלך אל המלך ותבך ותתחנן לו, והמלך צוה להביא הבחור וישאל המלך בן מי אתה ויאמר בן עבדך נאמנך יוסף כי לא יכול לבא הנה וישלחני במקומו אליך המלך הגדול ויצוני לאשר על ביתו שיתן לי כל מה שארצה ועתה לא נשא פני לדבר הזה, וימצא הבחור חן בעיני המלך ויאמר הנו בידך ויתן לו על כרחו ת' ליטרא זהב, ויקם הנער ויקח מאה נערות בק' ליטרא ויתן ביד כל אחת מהם ליטרא זהב ומאה נערים ביד כ"א מהם ליטרא זהב ויתן הנערים אל המלך והנערות אל המלכה. ותרב משאת מנחתו על כל מנחות המלכים והשרים וישב לפני המלך מעל כל שלוחי המלכים והשרים כי כן היה מנהגם כי המרבה ה"ז משובח להעלותו במעלה, והשרים אשר אתו קנאו בו וכאשר ישבו על שלחן לאכול קמו השרים וישימו כל העצמות היבשות לפניו והוא היה שותק, ויאמר לו המלך מה אלו העצמות אשר לפניך ויען בחכמה ויאמר אני כבני אדם ואוכל הבשר ואניח העצמות אבל אלו הם בכלבים אוכלים הבשר וגוררים העצמות, וייטב הדבר בעיני המלך וישמח עד מאד בתשובת הנער וישלח אותו בשמחה ובשירים (יוחסין מאמר ה' זמן ו') ולא ידעתי לכוון כי בטלמיוס השלישי היה שנת תק"כ לדעת צ"ד ע"ש:

745

746בטלמיאוס השני הנקרא פילו דולפוס בנו של בטלמיאוס הראשון מלך על מצרים נ"א תפ"ד והיה מופלג בכל החכמות אוהב חכמים ומכבדם ומספיקם, וכתב יוחסין בסה"ד שהיו לו ש' אלף ספרים מחכמות, ובמ"ע פ"ח (ובשה"ק ק"ד) שהיו לו ת"ש אלף ספרים מכל לשונות הגוים (צ"ד). ובשה"ק שם כתב בימי יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן כמו ג"א ת"ק וצ"ב לבנין מלך טולמיאו דילפו והכתיב התורה מעברי ליוני ע"י שבעים זקנים, והיה הראשון בעולם שאסף ספרים רבים יחד מכל המינים ומכל הלשונות והפליג בהוצאות הון עתק וזמן הרבה להביאם מארבע כנפות הארץ, ואחרי ימים מלכי פרס שללוהו ויביאום לפרס ונשרפו קצתם וקצתם הובאו לבבל וקצתם לרומא, וי"א שנשרפו כולם במלחמות ציסר הקיסר נגד פומפיאו, וביוחסין מאמר ה' זמן ו' שמלך תמ"ט. ונפלא בעיניו גדולות תהלת תורתנו הקדושה ושאל לקרובים אליו מה זה שלא נמצאת התורה הזאת מועתקת מזמן ואיך היונים לא עשו חשבון מתורה כזאת ודת מהודרת, והשיבו לו כי מפחדם לנגוע בדת האמת היה זה כי הנה תיאודיקתא המשורר רצה לחבר פסוק אחד עם שיריו ונסתמו עיניו עד שהכיר חטאו ונשבע שלא יגע עוד בתורת האמת וחזרה אליו ראותו וחזותו, וגם תיאופומפא יצא מדעתו על שרצה להעתיק דברים מהתורה ולשומם בתוך קונטרסו, וע"י חלום גלו לו שיציאתו מדעתו היה לסבת רום לבבו וזדונו לגשת אל הקודש וחלה פני אל לבל ישוב עוד לכסלה ונתרפא, ישלם ה' פעולת תהלת דימיטריאוס אשר יעץ למלך בטלמיאוס לקרוא דרור לשבויים הרבה ממאה ועשרים אלף לשלח רצוצים חפשים אשר הגלה אביו וקנה ב"א ואחד מהם מאנשיו בק' פרחים מלבד השלחן אשר שלח מנחה להיכל ה' צבאות מזהב טהור ומרוקמת בכל מיני אילנות ועשבים וצורת נהר נילוס והאיך משקה כל ארץ מצרים והמנחה אשר נתן לאלעזר כ"ג ולכ"א מהזקנים, זכרה לו אלהי לטובה (ע"ל תקט"ו):

746

747יוסי (ויש קוראין יוסף שה"ק) בן יועזר איש צרידה (דור ג') ויוסף בן יוחנן איש ירושלים קבלו מאנטיגנוס ומשמעון הצדיק שכן אמר במשנה קבלו מהם לשון רבים, וכ"כ ר' מאיר בר' טודרוס הלוי בפי' אבות או י"ל מאנטיגנוס וב"ד כמ"ש הרמב"ם (יוחסין בסה"ד), וכתב צ"ד קבלה כ"ט מסיני שנת ג"א ת"ק והם תחלת הזוגות וכלם הראשון שבהם נשיא והב' אב"ד, ויוסי בן יועזר האריך ימים עד ינאי המלך ונהרג בשמד היונים. ובשה"ק כ"ד בדורו היה פילוסוף אריסתובלי היהודי נורא וגדול מאד בכל החכמות והוא כתב לטולמיאו פילדולפו וחבר על תורת משה מאה פרקים על שם זה המלך ושלחו אליו במתנה:

747

748אלעזר כ"ג הזקן ששלח ע"ב זקנים לתלמי מלך מצרים היה בימיהם (צ"ד):

748

749יוחנן כ"ג אביו של מתתיהו קבל מאנטיגנוס ג"א ת"ק (יוחסין בסה"ד) מקבל כ"ה ועשה ב' פרות (שה"ק כ"ג):

749

750תודה מכשף קם תק"ג (ע"ל ד"א תתקכ"ד):

750

751תלמי העתיק התורה ללשון יונית שנת ג"א תקט"ו (ע"ל תפ"ד) ומת תק"ך ל"ו למלכותו. וכתב שה"ק דכ"ג אריסטיאו אחד משרי המלך טולמי פילדולפו בן טולמאי בן לאגי מלך מצרים כתב כל הנמשך מהעתקת תורת משה בזה הדרך וזהו קיצור הקיצור, גולת ישראל למצרים ע"י טולמיאו בן לאגו אבי אשר לקחם מירושלים ומאשור וערי אדום זולת כי בראשונה באו עם המלך פאסמיטיקין אשר מכולם הבחורים שבהם בעלי זרוע סך כמו שלשת אלפים נלקחו להיות במלחמתנו וזקניהם ונשיהם וטפם נתנו במתנה לשכירים ונמכרו זה לזה והחזיקו בהם לעבדים ושפחות, המלך ביום הזה צוה שכל גופות היהודים ההם יובאו למצרים וקנה אותם אשר היו יותר ממאה אלף וישימם לחירות שילכו וישובו לארצם וקצתם מהבחורים בחר לו לנאמנים וישימם בחזקת אשר בכל מלכותו למען יהיו שומרים נאמנים נגד אויביו, וזה היה קצת הדורון ששלח המלך לאלעזר הכהן בירושלים וגם שלח לו שלחן כלו זהב מקשה אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו וב' כדי זהב מקשה וב' כדי כסף ושני גביעי זהב מקשה ובכולם ציורים יפים ונוראים לא נראה כמוהם ונקשרו בציורים ההם מרגליות יפות ונוראות גדולות ובינונות וקטנות כפי צורך יופי הציורים לא נעשה כמוהו לעולם, כי הוא אסף כל האומנים במלאכות האלה מכל מלכותו ועמד עליהם תמיד למען יעשוהו היותר יפה שאפשר באופן שנכנס בהם יותר מחמשת אלפים (חתכים של) מרגליות טובות שהיו שוים חמשה פעמים יותר מדמי שוים של הכלים, והכל שלח עם אגרתו ע"י שלוחו דורון לאלעזר כ"ג לירושלים ומחלה פניו לשלוח לו תורת משה עם ע"ב זקנים מתרגמין אותה מלשון יהודית ללשון יוני, וזה אריסטיאו היה אחד מהשלוחים וכתב ציור מעמד ירושלים והוא, מצב ירושלים על שדרת ההר ועל ההר היכל מוקף שלש חומות גבוהות שבעים אמה ועליהם ענינים תלוים בגובה שחלופי גליהם מתנועעים לכל רוח נושבת ושם מזבח גדול וכו', ההיכל כולו רצוף אבנים של שיש גדולות, ויש תחת הארץ כמו ה' שמיניות מיל מעין חיים בנובע גדול וממנו עולים ובאים בהיכל יאורים קטנים הרבה לצורך העבודות וכל היאורים מלמעלה ומלמטה רצופים בעופרת, ויש תמיד כמו שבעים כהנים בחורים ובעלי זרוע מאד לפי שלוקחים הפרים וכבשים ועזים גדולים ושמנים מאד בידם בקלות ומשימין על שלחנות וזורקים מזה לזה בנקלה, ויש ביניהם שתיקה גדולה שאין קולם נשמע וכולם יודעין מה לעשות בעבודתם ועושין אותה בקלות ומביאי הקרבן הם יותר מק"ן אנשים כמעט תמיד, ויש לפעמים שם הכ"ג אשר זולת הדור גופו הטבעי כאשר הוא לבוש בגדי כהונה והמיטריאה על ראשו דומה לבר אלהין ונותן פלא לכל רואיו ופחד ורעדה, ובגדי כל הכהנים המשרתים הם ארוכים עד כף רגלם, ויש מבצר גדול אצל העיר על ראש ההר נתון במקום גבוה ועליו מגדלים רבים בנויים כלם אבני גזית גדולות ויש בהם שומרים נאמנים כמו ת"ק אנשים ואינם יוצאים אלא חמשה אנשים בכל פעם וזה ברשות קצינם, ואין יוצאין בשנה אלא מעט פעמים ולא יפתחו לשום אדם אלא ברשותו, ומביטים ושואלים בכמה חקירות עם הנכנס, והעיר מקפת כמו מ' ריס ר"ל חלק אחר משבעה חלקים, וחצי מיל, ודרכי העיר חלוקות והם בשפוע ההר ונחלקים כ"א מהם לב' חלקים, עליות שבהם הולכין האנשים קדושים וטהורים, ותחתיות שבהן הולכין עמי הארץ שאינם כ"כ טהורים, וחוצה לה הרים וגבעות וכלן מרעה שמן ודשן, והערביים היושבים על גבולם מביאין סחורות מכל המינים, והירדן משקה הארץ כמנהג נילוס במצרים, ודברתי עם הכ"ג על כמה ענינים ומנהגים מיהודים והשיב טעם עופות ובהמות וחיות טמאות הוא לפי שדורסים והוא כדי להעמידנו רחוקים מפעולתם ולא נקח ממון זולתנו ולכן נטמאו. ומעלה גרה סימן לנו שנחשוב בדבורנו קודם צאתו חוצה מפינו, ומפריס פרסה כדי שנחלוק ענינינו לטוב, וכן שרצים טמאים נבדלים ממנו להיותם בעלי השחתה, וכן משפט העריות והנדות וציצית ותפילין ומזוזות וברכת הנהנין וכן מעשה הקרבנות כולם נצטוינו כדי שנעמוד תמיד על התבודדות בגדולת האלוהות ונהיה מתמידים במעלות המדות ומושכלות. אלעזר כ"ג שלח ע"ב זקנים חכמים ונבונים עם התורה אל תלמי המלך ועמהם אגרתו החשובה וקבלת הדורונות ותשואת חן, הביאו התורה לפני המלך כתובה באותיות מוזהבות על קלפים דבוקים יחד באופן שא"א לבחון מקום חבורם יחד, ויקבלם המלך בשמחה ויצו שיאכלו אתו ז' ימים רצופים ובכל יום שאל מהם פתרון חידות ומשלים בכתוב בספרו באורך וכולם השיבו כראוי וכרצון המלך אשר תמה מאד מחכמתם. אח"כ הובאו על אי דרך שפת הים רחוק מאלכסנדריאה כמו מיל ונתנו לכ"א מהם חדר ובכל יום היו באים באשמורת הבוקר לשאול בשלום המלך ולברכו ושבים לחדרם ומתפללים ואח"כ אוכלים ומעתיקים עד שעה תשיעית ויוצאים לרוח היום על העידון כי היה להם שם כמו גן עדן ובל ההכנות המצטרכות להם היה לרוב, והשלימו העתקה בע"ב יום ואח"כ קראו לאלה הזקנים יחד וכל היהודים במלכותו ויקרא באזניהם נוסח ההעתקה ויישר בעיני כולם, וישלח הזקנים עם מתנות רבות וכסף וזהב הרבה להקריב קרבנות על שמו בירושלים, ועיין במגילה בבבלי וירושלמי ומכילתא פרשת בא מעשה בתלמי שכנס ע"ב זקנים, ופ"ק דמס' סופרים אומר ה' זקנים כתבו לתלמי התורה יונית והיה היום ההוא קשה כיום עשית העגל, ובסוף מגלת תענית אומר ח' בטבת נכתבה התורה יונית בחיי תלמי והחשך בא לעולם ג' ימים. ואין הכרע אם ההעתקה היתה רק חמשה חומשי תורה או כל מקרא כי לפעמים תורה רומז לכל המקרא, ומדברי פילון היהודי נראה שאינו אלא החומש. וכתב ראש חכמיהם בס' עיר אלהים סט"ו פי"א וי"ג היונים והמצריים שנמצאו אז היו שונאי ישראל באופן שבזדון וי"ל בשגגה זייפו איזה דברים ומהם באו השנויים בכל ההעתקות שיצאו מהם אבל הנוסח שביד העברים היום משובח מכולם, וכ"כ בס' י"ח פמ"ג ומ"ד ובפ"י מזמור מ':

751

752בטולמיאוס הג' בן בטולמיאוס פילדולפוס היה מלך חסד ואוהב ישראל ולא הקריב זבחים לאלילים רק לאלהים בירושלים ומלך כ"ו שנה שנת ג"א תק"כ. ומעשה יוסף בן טוביה שנשא חן בעיניו העתקתי לעיל תע"ו (צ"ד ח"ב):

752

753אברכוס התוכן הגדול היה ג"א תקל"ד קכ"ו לבית שני וכ"כ יוחסין ט"ז, דלא כמ"ש די"ז שהיה ר"ה לבית שני (צ"ד):

753

754בטלמיוס פלומיטר מלך תקל"ט וחוניו בן שמעון לקח רשות ממנו לבנות הבית באלכסנדרי (ע"ל ג"א תקפ"ה) ובאותו זמן היה יהושע בן סרוק (ע"ל ג"א תמ"ח):

754

755בטלמיאוס הרביעי הנקרא פילופאטר צורר היהודים הרג בפעם אחת ס' אלף נפשות מישראל גם אשתו ואחותו הרג בחרב, וכל ימיו עת צרה ליהודים והומת ע"י סם המות י"ז למלכותו ומלך ג"א תקמ"ו (צ"ד ח"ב):

755

756אנטיוכוס הגדול מלך ו' לארם זקנו של אנטיוכוס הרשע מלך ג"א תקנ"ט, צוה שלא יזיקו את ישראל ומקדשם בשום דבר וכל אשר לא מישראל ישמרו לגשת אל הקודש ולא יכניסו בירושלים מבעלי חיים הטמאים כ"א אשר הותר לישראל בהקרבה, ונהרג שנת תקצ"ד ל"ה למלכותו במלחמה, וי"א שזה אנטיוכוס הרשע וטעות הוא בידם (צ"ד ח"ב):

756

757יהושע בן פרחיה (ע"ל תר"א) ונתאי הארבלי קבלו מב' יוסף הנ"ל שנת ג"א תק"ס קנ"ב לבנין הבית (אכן שה"ק כ"ה כתב שקבל יהושע בן פרחיה ג"א תרכ"א רי"ג לבית) וחברם יוחנן בן מתתיהו כ"ג מקבל שלשים (צ"ד, וליוחסין מקבל כ"ו) והאריך יהושע ב"פ ימים עד שנת תש"ד (צ"ד בשם יוחסין), וכ"כ בספר תחלת חכמה בהקדמה בדרכי המשנה ז"ל דור ד' יהושע ב"פ ונתאי הארבלי קבלו מיוסי ויוסף תק"ס רמב"ם וכ"ה בפ"א דאבות, דור ה' יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קבלו מן יהושע ב"פ ונתאי, וכ"כ בספר הכריתות והרמב"ם וכ"ה בפ"א דאבות, ולדעת צ"ד קבלו תרכ"א ע"ש, ובשה"ק כ"ד יהודה בן טבאי ונתאי הארבלי קבלו מב' יוסף הנ"ל. ובדף כ"ה כתב הרמב"ם בריש משנה תורה שלו משים חשבון סדר הקבלה יהושע בן פרחיה בדור ר' יהודה בן טבאי וכ"כ יוחסין, והראב"ד בסדר הקבלה שלו כתב יהודה קודם יהושע עכ"ל, וצ"ע דמפורש בפ"א דאבות ר' יהושע ב"פ קודם יהודה ב"ט, ובימי יהושע ב"פ היה חוני המעגל, ואליהו הוא תדב"א לא אליהו הנביא (ע"ש) רמב"ם בהקדמת סדר זרעים ספ"ז ובס' באר שבע, ובשה"ק כתב אליהו בדור יהודה בן טבאי, וכמו בדור הזה היה המעשה שהביא ר' אמי פ"ק דתענית כמה גדולים בעלי אמנה מחולדה ובור מובא בס' הערוך בערך חלד (ובתוס') ובימיו נולד ישוע הנוצרי כי היה תלמידו (יוחסין בסדר הקבלה שהעתיק הרמ"א) ושה"ק כ"ה כתב אינו ישוע הנוצרי כי היה בימי תלמידי ב"ש וב"ה כמו ע' שנה קודם החורבן, ועיין בספר נצחון סי' שס"ח כי ב' היו ואותו שמאמיצים בו עמי איירופא היה בימי הילני המלכה שהיתה בימי הלל, ועיין יוחסין בסה"ד אצל ר' יהושע בן פרחיה שהנוצרי נולד ד' למלכות ינאי השני הוא אלכסנדר שנת רס"ג לבית, נ"א לחשמונאים שהוא ג"א תרע"א (ע"ש וע"ל תשכ"ד ותשס"א):

757

758בטלמיאוס הששי נק' פלומיטורה מלך על מצרים ג"א תקפ"ה ל"ה שנים ומלך על ארמניאה וארץ הקדושה (צ"ד), וכתב יוחסין (מאמר ה' זמן ו') שחוניו בן שמעון הלך למצרים ליטול רשות לבנות בית המקדש באלכסנדריאה והשיב לו המלך שאם לא יהיה נגד דת ישראל יתן לו רשות, אבל איך יהיה היכל ה' בארץ טמאה, אז חוניו הביא לו ראיה מישעיה שנבא על זה, ביום ההוא יהיה מזבח לה' צבאות בארץ מצרים ואז הרשהו המלך, ואותו זמן נתוכחו היהודים והשמרונים באמרם שהר גרזים היה מקודש וכ"א מהב' כתות שמו מווכחים ופרקליטים לפני המלך והתנו ביניהם שהמנוצח יהרג, והיהודים הביאו ראיות ועוד טענו מהמפורסמות שלא נמצא בעולם שום מלך שישלח מנחה להר גרזים ונמצא כתוב מכל הזמנים שכל המלכים שלחו מנחה לירושלים וזה היה שנת ג"א תקל"ט ע"ש, ושה"ק כ"ד כי השומרונים בקשו מטולמיאה פילדולפו לבנות בה"מ כו' הוא נגד דעת צ"ד ויוחסין מאמר ה' זמן ו'. וכתב במ"ע פנ"א וכ"א שהשומרונים הקימו הבמה בהר גרזים בימי אלכסנדר מוקדון אך שנתחייבו מיתה למלך בטולמיאוס (צ"ד ח"ב ע"ל תמ"ח):

758

759תחלת מלכות חשמונאים קמ"ח למנין יונים היא ג"א תק"צ כי אנטיוכוס אפיפנוס החל להצר את ישראל קמ"ג לתחלת מלכות יונים ועד קמ"ה העמיד צלם בהיכל ומקצה ג"ש חלה בתחלואים שלא נראו היא שנת קמ"ח ומת במ"ט (מ"ע פכ"ג ופ' ל"ו והיא שנת תק"ץ), וכתב צ"ד דע דאם מעשה העתקת התורה לתלמי היתה בשנת תקט"ו לא היתה מעשה חנוכה בשנת תרכ"א או תרכ"ב כי יהיה בין זמן לזמן ק"ו שנה, ואי אפשר שיהיה אלעזר כ"ג בב' המעשים כי כאשר הומת אלעזר כ"ג ע"י אנטיוכוס היה בן צ' שנה (ע"ל תר"י) אך לחשבון תק"ץ נוכל לומר שהיה אלעזר בשעת העתקה בן כ' והומת תקפ"ה כאשר התחילו להצר את ישראל, אך לסע"ר יהיה נס חנוכה ותחלת מלכות חשמונאים שנת תרכ"א:

759

760בשנה זו היה לקוי מאורות ונראו אותות השמים נפלאים וכוכב גדול ונורא, ולפי חשבונם היה סביב לזמן הזה מעשה אנטיוכוס (צ"ד ח"ב):

760

761אנטיוכוס הרשע הנקרא אפיפנוס מלך יון מלך ח' על אדום (הוא מלך ז' בשם זה עיין צ"ד ח"ב) שנת ג"א תר"י ומלך י"א שנה ושנה ו' למלכותו עלה על ירושלים והחריב בה"מ והעמיד צלם בהיכל (ע"ל תק"צ) ובטל שבת ומועד ומילה והרג ז' בני חנה, ואת אלעזר כ"ג בן צ' שנה ועמדו ישראל בצרה ה' שנה עד תרכ"א (ועיין יוסיפון סי' ד') והרג ביהודים מנער ועד זקן תוך ג"י פ' אלף נפש ופ' אלף נמכרו ומ' אלף הלכו בשבי, ובימיו היה נראה כוכב משונה במזל טלה י"ח חדשים רצופים ובאויר הרקיע מ' יום רוכבי אש בשריוני זהב ורמחים ושאר דברים נפלאים כמ"ש בריש ס' מכבי (צ"ד ח"ב). כתב יוחסין (מאמר ה' זמן ו') בימי חוניו הגדול בא אנטיוכוס הגדול השביעי, בזה השם ושלל ירושלים והרג ס' אלף והגלה לאנטוכיא י' אלפים יהודים וכתב שם מ' שנה אח"ז היה פילון היהודי (ע"ל ת"ס), וב' שנה אח"ז נלחמו ב' כהנים והמיר א' מהם ועשה עם אנטיוכס שיגזור על היהודים שמד ושלח שר צבאו לירושלים ובבואו אל הקדש ראה איש אחד שהכהו על פניו ונפל במת ואז סחבוהו מן הקודש ויוציאו אותו חוצה. והכ"ג חלה את פני ה' לבל ימות בתוך הקודש ויעתר לו ה' ויקם על רגליו ויחי וילך לארצו בבושת פנים, ויאמר אל אדוניו חי ה' כי בן מות הוא הנוגע בקודש ויתן לו עצה לבל ישלח לירושלים נגד עמו ונגד מקדשו כי אדמת קדש היא, אבל אחר זמן מועט לא כביר במלוך אנטיוכס הז' שלח לירושלים שרים גדולים נקנור ובגריס ולוסיאה ואפולניו וכלם הרגם מתתיהו כ"ג ובניו ועשו שלום עם הרומים:

761

762בשנה זו היה לקוי מאורות ונראה כוכב א' שהיה כ"כ גדול כמדת השמש ועמד ל"ב יום ושפטו החוזים שיגיד רעות רבות וכן היה לא לבד באה"ק כי גם במדינות אחרות ועיר גדולה קארטאגינא נשרפה ונהרסה עד היסוד וכל ערי בצורות בארץ יון נלכדו (צ"ד ח"ב):

762

763בשנת ק"ע ליון (הוא ג"א תרי"ח) אקטל שמעון בן יוחנן בן מתתיהו (סע"ז ביוחסין):

763

764יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח מקבלים ל"א לאברבנאל בסה"ד קבלו תרכ"א מר' יהושע ב"פ ונתאי הארבלי, והאריכו ימים עד תשכ"ב (צ"ד) וע"ל תק"ס:

764

765שלציון המלכה (ע"ל ג"א תר"ע) הנזכרת בשבת פ"א (ט"ז ב') שעשתה משתה לבנה ונטמאו הכלים ונתנה לצורף ואחז"ל יחזרו לטומאה ישינה פירש"י בימי שמעון בן שטח היתה, ובפ"ג דתענית דכ"ג. עבדא דינאי מלכא קטל עבדא אמר שמעון בן שטח דלידוני' ויבא ינאי המלך בעצמו וישב וא"ל עמוד (סנהדרין י"ט וכתב חדא"ג בשם יוסיפון דעבד זה הרוצח היה הורדוס):

765

766חוני המעגל (ע"ל תק"ס) היה בזמנם (צ"ד) כתב יוחסין בסה"ד בשם יוסיפון (וע"ל תרצ"ז בשם שה"ק) שנהרג חוץ לירושלים כשצרו מלכי חשמונאים הורקנוס ואריסטובלוס זע"ז, ובשה"ק ל"ג כתב שהיה חי בימי ריש לקיש ושמע מחכם אחד בשם הזוהר שחוני המעגל הוא ר' פנחס בן יאיר (ע"ש) בימיו היה כ"ג שעשה פרה אליועני בן הקיף. מקבלים כ"ז (יוחסין בסה"ד):

766

767מתתיהו בן יוחנן כ"ג מרד באנטיוכס ותחלת מלכות מתתיהו שנת ג"א תרכ"א (רי"ג לתחלת בנין הבית) ע"ל תק"צ ושה"ק כ"ה ויוחסין בסה"ד. וה' בנים היו לו גבורי חיל. יהודה הבכור. יונתן ב'. יוחנן ג'. שמעון ד'. אלעזר ה'. וכולם מלכו אחד אביהם חוץ אלעזר (יסוד עולם יוחסין בסופו). ותמיה שלא נזכר יוחנן בנו הג' שמלך. מתתיהו בסוד יהודה בן יעקב. יהונתן בנו מסוד יונתן בן שאול. שמעון מסוד שמעון בן יעקב (ג"נ). ביוצר שבת חנוכה בסוף הזולת בשנים עשר עדני אלעזר וג' בניו ויוחנן ושבעה שהם י"ב עכ"ל. וצ"ע כי לא' מצאתי זה:

767

768יהודה מכבאי בנו מלך ג"א תרכ"ב מלך ב' לחשמונאים. מכבאי בלשון יון גבור ואיש מלחמה וי"א שכך היה כתוב על דגלו מכבי ר"ת מי כמוך באלים ה'. והכה מגבורי יון שבאו עליו ללכדו ח' אלף ד' איש ואח"ז הרג את אפליאנוס שר צבא מוקדן וכל עמו ויקח חרבו וילחם בו כל ימי חייו. וכן עשה לשר הצבא סדין והרג מגבורי נקנור ט' אלפים ושרף את השר פליפוס כו'. ויאסף אנטיוכס עם רב אשר לא יספר ועלה על ירושלים ויצעקו אל ה' ויך ה' אותו בשחין רע ובחולי מעים ויפול מעל המרכבה ותשברנה עצמותיו ויבאש השחין על בשרו כריח נבלה וישאוהו עבדיו בכסא על שכמם כי לא יכול לרכוב ומפני ריח רע השליכוהו וימת בבושה וכלימה. עוד הכה אלף איש. וכ' אלף ות"ק וי"א אלפים ואלף וש'. עוד י' אלפים ול' אלף וכ"ה אלפים וכ' אלף ול' אלף וט"ו אלף (צ"ד). וכ"ה בכסלו באו הוא ועמו ירושלים ומצאו פך שמן טהור שהיה חתום בחותמו של כ"ג כו' (צ"ד). ויביאו עצים ואש הקדש לא היה ויקראו אל ה' ותצא אש מן האבן אשר על המזבח ויתנו עצים עליה ותהי האש ההיא עד הגולה השלישית (יוחסין בסה"ד אצל שמעון הצדיק) ומה שעשו חנוכה ח' ימים אי' במגלת תענית פ"ט שבני חשמונאים היו מתעסקים בו כבר ח' ימים. ובמ"ע פ' נ"א ס"א פ"ד וס"פ ב' פי' יען קודם לכן לא היו יכולים לעשות סוכות מפני לוחציהם (צ"ד). על הר המודעית עיר יפה שם נקבר מתתיהו בן יוחנן ובנו יהודה מכבי ושם הרבה קברים מבני חשמונאים (גא"י). תחת שער עכו שנקרא שער חשמונאים נקברו שם ב' בני מתתיהו כ"ג (גא"י):

768

769יהודית שהרגה שר הצבא אלפורני לפי הפייטן היה זה בימי חשמונאים וי"א בימי נ"נ וי"א בימי קמבישי בן כורש מלך פרס כמו ר' או ש' שנה קודם נס חנוכה, ועיין מ"ע פנ"א ופ' ל"ב ול"ד (צ"ד). היא יעל כי היה כונתה להתיש כחו בא עליה עכ"ז תקנה יהודית כי לא רצתה לשכב עמו וחתכה ראשו מקודם ועשתה לו מאכל גבינה כמו יעל נתנה חלב (ג"נ):

769

770יהודה הנ"ל הרג שר הצבא נקנור (צמח דוד) וכל חיילותיו קע"ה ליון (הוא ג"א תרכ"ג) יוחסין בסופו בשם סע"ז. והוא תיקן את אהוד בן גרא (ע"ל ב"א תקנ"ו) ועיין בשם נקנור. ומלך ו' שנים (צ"ד) וי"א ד' שנים (יוחסין בסה"ד אצל שמעון הצדיק) גם נצח לאנטיוכס (יוחסין שם עש"ב) ואלעזר אחיו מת במלחמה שנפל פיל גדול עליו (יוחסין שם):

770

771דימיטריאוס סוסר בן סליקוס פליפוס דודו של אנטיוכס מלך ג"א תרכ"ח שלח שר צבאו נקנור (וצ"ע דהא הרגוהו תרכ"ג) על היהודים אך המלך יהודה הכה אותו עם ל' אלף בחרב ואח"ז עשה כבוד גדול אל הבית בימי יונתן ומחל ליהודים מס הקצוב בכל שנה עשרת אלפים שקלים והתנדב בכל שנה ט"ו אלף שקלים כסף וזהב לקנות זבחים וכל איש שינוס למקדש לא יוכלו לתופשו אפילו חייב למלך ואם יצטרך למקדש איזה תיקון היה רוצה שיעשה משלו (צ"ד ח"ב). סוף ימיו של המלך יהודה עלה עליו בקירס שר צבא המוקדנים והרג יהודה מהם ט"ו אלף ונפל גם הוא במלחמה ההיא ו' למלכותו ויבכו אותו כל ישראל, והיתה עת צרה ליהודים אשר לא נהיתה כמו ד' חדשים עד שמלך יונתן (צ"ד):

771

772יונתן אחיו מלך ג' לחשמונאים מלך תרכ"ח ו' שנים (וי"א י"ט שנים יוחסין בסה"ד ובמאמר ה' זמן ו' ושה"ק כ"ה) ועלה עליו אנטיוכס סירוט אך שמעון אחיו ובניו הכו את כל עמו ואנטיוכס לבד עם ב' בניו ברחו וישבו ישראל בטח איש תחת גפנו ותאנתו כל ימי יהונתן ומת זקן ושבע ימים בטובה ורצון (צ"ד):

772

773שמעון אחיו מלך ג"א תרל"ד מלך ד' לחשמונאים ומלך ח' שנים (וכ"כ יוחסין בסה"ד ובמאמר ה' זמן ו' ושה"ק כתב י"ח שנים) ובתו נשאת לתלמי מלך מצרים ותלמי הרג שמעון חמיו ואשתו המלכה אשת שמעון וב' בניה הוליך אסורים בזיקים מצרימה, את הגדול הורקנוס גבור חיל הרג. והקטן יוחנן ברח מבית האסורים (צ"ד):

773

774יוחנן בן שמעון בן מתתיהו מלך ג"א תרמ"ב מלך ה' לחשמונאים ונק' ג"כ הורקנוס גם ינאי, ועלה עליו תלמי מלך מצרים הנ"ל ויפלו חילו חללים וימלט תלמי אל עיר תגון ותבוא העיר במצור וצוה המלך תלמי להעלות אמו של הורקנוס על החומה ולהכותה בשוטים לעיני בנה ונכמרו רחמי בנה ונטה מעליו אף על פי כן הרג תלמי את אם המלך ונס למצרים (צ"ד):

774

775שנת ד' למלכותו ג"א תרמ"ו עלה אנטיוכס פיאוס על ירושלים (צ"ד) ובח"ב כתב כי מלך אנטיוכס פיאוס תרנ"א) ופתח הורקנוס קבר דוד והוציא משם ג' אלפים דרכמוני זהב ושלחם לאנטיוכס שילך משם ומת בשיבה טובה אלא שנתאבל על בניו שניבא שלא יקיימו את התורה (יוחסין במאמר ה' זמן ו') ולא הבנתי הא נעשה צדוקי. ושלח אנטיוכס מן המצור שור קרניו מצופות בזהב וחגור משובץ בבדולח ואבן יקרה וכלי זהב ומיני בשמים מנחה לה' צבאות וש' ככרי זהב הקדיש למקדש. וישבו ישראל בימי יוחנן השקט מאד וירבו ויעצמו מאד (צ"ד). והרס עיר שומרון מטרפולין לצדוקים וכותים והיה ד' (צ"ל ר') שנים לבנינו (שה"ק כ"ח. ובצ"ד כתב הרס מקדש הצדוקים והכותים שעשו בהר גריזים ע"ל תמ"ח). ועשה משתה לחכמים (ע"ל תר"ע), והיה שם כסיל אחד שמו אלעזר פועירה (עיין קדושין פ' האומר ס"ו) ואמר למלך הורקנוס די לך כתר מלכות והיו לוחשין שהמלך חלל שאמו היתה נשבית בהר המודעית, ויקצוף ויהרוג עם רב מהפרושים ואת הכסיל אלעזר שרף ויעביר קול במלכותו לנהוג מנהג הצדוקים ובייתוסים, והמלך זקן ולאחר ששימש בכ"ג מ' שנה (וכ"ה בשה"ק ולדעת חז"ל ברכות כ"ט פ' שנים) נעשה צדוקי ומלך כ"ו שנים. ויוסיפון פ"ל ל"א שנים. ובפ' ס"ה כתב כ"א שנה (צ"ד) (ובסע"ז יוחסין בסופו מלך ל"ז שנים):

775

776תחלת ממשלת הרומים על ישראל שנת ג"א תרמ"ח ק"פ שנים בפני הבית (פ"ק דשבת ופ"ק דע"ז):

776

777בטלמיאוס ח' נק' לוטריאוס מלך ג"א תרמ"ט והיה רשע רע הרג ביום אחד ל' אלף מישראל ועם רב הוליך שבי וענה השבויים ברעב עד שאכלו בשר הרוגים, בימיו היה רעש גדול עד אשר רגזו מוסדות תבל והתרגשו אח"ז מלחמות גדולות (צ"ד ח"ב):

777

778יוליוס נולד אחר מיתת אמו כי נתקשתה בלדתה וכרתו בטנה והוציאו הולד דרך דופנה ומפני זה קראוהו ציסר בלשון רומי חתיכה וכריתה (עיין תוס' ע"ז פ"ק). ואחר ימים רבים נעשה קיסר רומי (עי' לקמן תשי"ב). וזה היה בימי יוחנן הנקרא הורקנוס הראשון והיה גבוד חיל ואיש מלחמה כמוהו לא היה מיום ברוא אדם. מבטן אמו נתגדל ללמוד כל חכמה וכל אשר עשה הצליח. ונעשה שר צבא לרומיים וכבש ארצות רבות והרג בחמשים מלחמות שעשה אלף אלפים וקצ"ב אלף נפשות. והיה מלא מכל חכמה וחכמת המספר ותכונה. ואוהב ישראל ועשה משפט וצדקה. וכאשר נתגדל התגאה ולא היה נוהג כבוד לזקני רומה והסכימו להורגו ועשו בו כ"ג פצעים (שנת ג"א תשי"ח) שנה ו' לקסריותו. וימי חייו נ"ו שנה (ע"ל ג"א תשנ"ז) וי"א רק כ"ג שנה. (א"כ נהרג ג"א תרפ"ה) צ"ד ח"ב:

778

779אריסתובלוס בן המלך יוחנן מלך ג"א תרס"ח. כתב יוסיפון פס"ה ת"פ שנים ג' חדשים לעלות ישראל מבבל, אולי ט"ס הוא כי לס"ע רק רל"ח שנה. הוא התחיל לשאת עטרת מלכות בראשו וביזה הכהונה גדולה ולא רצה לעבוד העבודה ויאסור אמו ואחיו אלכסנדר בנחושתים בבית הסוהר שלא יבגדו בו ע"ד המלוכה. ואת אחיו אנטיגנוס עשה לשר צבאו ואהב אותו בנפשו. וחלה אריסתובלוס מאד. וישמע אנטיגנוס אחיו ויבא ירושלים לבקרו וימהר ויסיר מעליו שריונו וכלי מלחמתו וילך להיכל ה' להתפלל על ישועת אחיו ורפואתו. וילכו בני בליעל בעצת המלכה אשת אריסתובלוס ויגידו למלך אנטיגנוס אחיך בא להרגך ויחרד המלך וישם שומרים וישלח לאחיו לאמר הסר השריון וכלי מלחמתך ומהר בא אלי, והמלכה ויועציה הרשעים הפכו מאמר המלך לאמר לאנטיגנוס אחיך המלך שמע כי לבשת שריון קשקשים ויתאוה לראותך בכל יופי עדיי כלי מלחמתך. וימהר אנטיגנוס לבא כי היה דבר המלך נחוץ. וילך בתומו בטח עד שער המלך אז קמו עליו שומרי המלך בציווי המלכה והרגוהו. וכשמוע המלך צעק צעקה גדולה ומרה ויך את חזיהו בב' אגרופיו עד שיצא דם רב מפיו וימת בשנה ב' למלכותו (צ"ד) וביוחסין מאמר ה' זמן ו' כתב שמלך תרס"ו:

779

780אלכסנדר בן המלך יוחנן אחיו של אריסתובלוס ונק' הורקנוס גם ינאי בשם אביו. מלך ג"א תר"ע ז' לחשמונאים. והיה גבור חיל ונלחם בכל אויביו וכבש מדינות רבות ואוהב הפרושים וביום ערבה רגמו אחד מהחכסים באתרוגים דרך שמחה והיתה מריבה ויאמרו למלך שהוא חלל ושאם אביו היתה שבויה בהר המודיעים (אבל בקידו' (ס"ו א') אי' בענין אחר שכבש ס' כרכים ושמח שמחה גדולה וקרא לכל חכמי ישראל כו' ואכלו והיה שם איש רע לץ ובליעל אלעזר בן פועירה שמו אמר לבם של פרושים עליך הקים להם בציץ שבין עיניו והיה שם זקן אחד יהודה בן גדידים ואמר למלך רב לך כתר מלכות הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן כו' (ע"ל ג"א תרמ"ו) ויהרגו גדודי המלך בחצר ההיכל ו' אלפים והמלך נעשה צדוקי והיתה מלחמה ו' שנים בינו ובין הפרושים והרג נ' אלף וכל החכמים חוץ משמעון בן שטח גיסו (צ"ד). ולדעת רש"י (קדושין סו) אחי אשתו היה כי אשתו היה בת ר' שמעון (צ"ל בת שטח, ב"ש) ואין נראה כן ביוסיפון. וכ"כ ר"ש דוראן ח"ב ממגן אבות פ"ד כי אשת אלכסנדר בנו היא אחות ר"ש ב"ש. ואולי היא שלציון המלכה שהוזכרה פ"ק דשבת ובפ"ג דתענית ובמגילת תענית (ע"ל ג"א תרכ"א) שלציון אשת ינאי הרשע והיא צדיקת (יוחסין בסה"ד). ויהושע בן פרחיה חבירו ברח וביקש שמעון ב"ש מן המלך והחזירו. ורצה המלך לקבל תשובה כאשר יושת עליו ולא רצו הפרושים לקבלו. וגברה המלחמה ונפל ביניהם עם רב וילכוד ת"ת מגדולי הפרושים ויצו לתלות את כולם ומת בקדחת י"ח למלכותו (צ"ד). וביוסיפון שמלך כ"ז שנה (וכן בסע"ז יוחסין בסופו):

780

781ישוע הנוצרי נולד ג"א תרע"א שנת ד' לינאי השני הוא אלכסנדר. וצ"ע דהא אלכסנדר מלך תר"ע וזה נולד תרע"א, ואולי צ"ל א' לינאי (ועיין יוחסין מאמר ה' זמן ו' שנולד ג"א תש"ך וע"ל ג"א תק"ס) ושנת רס"ג לבנין הבית ושנת כ"א לחשמונאים (יוחסין בסה"ד). וק' הא חשמונאים מלכו ג"א תק"צ. וצ"ל שט"ס הוא וצ"ל פ"א לחשמונאים (וע"ל ג"א תש"ז ותשכ"ד ותשס"א):

781

782יוליוס לי"א מת ג"א תרפ"ה (ע"ל תרס"ב):

782

783אלכסנדריאה אשת מלך ינאי אלכסנדר, מלכות הח' לחשמונאים, מלכה שנת תרפ"ח והיתה אשה חכמה ויראת חטא ונתנה ממשלה לפרושים על הצדוקים לעשות בהם כטוב בעיניהם, בנה הגדול הורקנוס השלישי אוהב הפרושים נתנה לו הכהונה. ולאריסתובלוס השני אוהב הצדוקים עשתה שר צבא על הצדוקים ואין שטן בימיה ותמת שנת ט' למלכה בת ל"ו שנים (צ"ד):

783

784בני דן הלכו קל"ה שנים קודם החורבן ולא ידעו מהחורבן ונפתלי גד ואשר באו אצלם אחר חורבן בית שני (ס' אלדד הדני):

784

785בסוף ימי המלכה אלכסנדריאה הוא שנת תרצ"ז חדשו יועצי רומי את הברית עם שרי יהודה ויחרטוהו בעט ברזל על ב' לוחות נחושת להיותם לזכרון אחד בירושלים ואחד ברומי (יוסיפון פל"ו):

785

786אריסתובלוס בן המלך אלכסנדר והמלכה אלכסנדריאה מלך ט' לחשמונאים מלך שנת ג"א תרצ"ז בחזקה קודם מות אמו ועלה על אחיו הורקנוס ירושלים לאחר שמלך שם ג' חדשים ובנה מצור על העיר אז זקני ישראל עשו שלום ביניהם שאריסטובלוס ימלוך על ישראל ויהודה והורקנוס יהיה כ"ג בהיכל ה' וכרתו ברית וישבעו איש לאחיו (צ"ד):

786

787אנטיפטור חכם חרשים ונבון לקח אשה מזרע מלך אדום שמה קפרון. ותלד לו בן שמו הורדוס מצד אביו משועי יהודה והיה אנטיפטר אוהב נאמן למלך הורקנוס ואוהב את הפרושים. והתגרה מריבה גדולה בין האחים עד שכל א' מהם שלח שוחד רב לפומפיוס שר צבא הרומים גם בעצמם עלו אליו ויביאו אותו לירושלים ונשפך שם דם רב מהיהודים והרומים וגבר פומפיוס אך לא שלח ידו במקדש ולא רצה לנגוע מכל אשר בהיכל ה' וימליך פומפיוס את הורקנוס השלישי אחי המלך אריסטובלוס. ופומפיוס שר צבא רומיים לכד ירושלים ונכנס אל הקודש פנימה עם ראשי גייסות שלו ומפני יראת המקום נסוג אחור ולא שלח ידו במקדש וכליו ולמחר הושיב את הורקנוס כ"ג על כנו והלוים על משמרתם (צ"ד ח"ב). ויהרוג את כל אוהבי אריסטובלוס ואותו הוליך אסור בזקים לרומי והימים אשר מלך אריסטובלוס על ישראל ג' שנים ו' חדשים. (כתב סע"ז יוחסין בסופו ועמד אריסטובלוס בן ינאי אלכסנדר י"ג שנה ונהרג ואחריו אנטיגנוס בנו מלך כ"ו שנה ונהרג שנת ק"ג למלכות חשמונאים ע"ש. ר"ל ל"ז של יוחנן בן שמעון, וינאי כ"ז ואריסטובלוס י"ג. ואנטיגנוס כ"ו הרי ק"ג וכ"ה בע"ז ט' א'). שני האחים הורקנוס ואריסטובלוס שניהם סיבבו הרעה בהביאם את פומפיאוס לירושלים שהיתה ירושלים ויהודה מיום ההוא והלאה לרומיים למס עובד. (ובפ' מרובה (פ"ב) הורקנוס מבפניס ואריסטובלוס מבחוץ, ומנחות (ס"ד) ובסוף סוטה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים והיו משלשלין קופה של דינרין ומעלין תמידין ופעם אחת העלו להם חזיר כו'). וסביב לזמן הזה נראו אותות השמים וזמן משך ט' ימים היה מזל דלי במערכה רעה שמגיד רעה לשונאי ישראל (כמ"ש ראב"ע פרשת תשא פ' ונפלינו כו'). אח"כ ברח אריסטובלוס עם בנו אנטיגנוס מרומי ויאסוף מחניהו וימרוד ברומיים ועשה בהם הרג רב לסוף נצרוהו הרומיים וצוה הישיש והזקנים לתלותו והמצווים חמלו עליו ויתלו איש אחר במקומו. ולאח"ז כאשר יצא אריסטובלוס לקראת פומפיאוס בציווי הקיסר יוליוס התחכמו עליו אנשי ירושלים שלא יהיה למכשול לכלל ישראל והשקוהו סם המות (צ"ד):

787

788חוני המעגל נהרג חוץ לירושלים במלחמות האחים הנ"ל (ש"ק כ"ה וע"ל ג"א תרכ"א):

788

789הורקנוס הג' אחי המלך אריסטובלוס אותו המליך פומפיוס שנת ג"א ת"ש מלך י' לחשמונאים והיה איש צדיק וירא אלהים ומשנהו היה אנטיפטר הנ"ל איש חסיד ועושה חסד ותשועה למלך הורקנוס. בימים ההם מרד אלכסנדר בן אריסטובלוס ברומיים וגריסוס שליש הרומיים בצאתו למלחמה על מלך פרס עלה דרך ירושלים ולקח בבית ה' ה' אלפים ככר דרכמוני זהב וכלים יותר מאלפים ככר זהב טהור ובמלחמת פרס נלקח כל הזהב ממנו ונפל הוא עם כל עמו חללים (צ"ד):

789

790יהושע בן פרחיה (ע"ש) בא מאלכסנדריה לירושלים ג"א תש"ד (יוחסין בסה"ד):

790

791מעשה ישוע הנוצרי היה שנת ג"א תש"ז והוא בן ל"ו שנה היה (ועיין יוחסין בסה"ד אצל ר"י בן פרחיה וע"ל תרע"א, אכן מ"ש יוחסין בשנת ג' לאריסטובלוס בן ינאי לא ידעתי לכוון וצ"ע):

791

792יוליוס נתקסר ברומי ג"א תשי"ב (ע"ל תרס"ב) והטיב להורקנוס מאד וכבדו בכבוד גדול והחזיר כל הארצות שלקח פומפיאוס ממלכי יהודה וצוה לתת מס להיכל ה' בכל שנה, יוסיפון פמ"ד (צ"ד):

792

793ר' יוחנן בן זכאי נולד שנת ג"א תשי"ג וחי ק"כ שנה עד תתל"ג ה' שנים אחר החורבן (צ"ד):

793

794יוליוס נהרג ג"א תשי"ח (ע"ל ג"א תרס"ב):

794

795אגוסטוס אוקטאבינוס בן אחיו של יוליוס קיסר מלך תשי"ח בן י"ט שנים והיה עניו חכם חרשים ונבון דעת כשבאו לתת כתר הקסריות על ראשו לקח הכתר בב' ידיו וכה דבר, כתר כתר אלו היה נודע לכל אדם הצרות והתוגות החרדות והרעות אשר תחתיך אע"פ שימצאוך בשוק מושלכת בין האבנים לא יקחו אותך ולא ירימוך מעל הארץ ואני לעבר נמכרתי להעם הזה לעבוד מלאכתם ולא לאדון ולקיסר והכתר הוה אינה אות מלכות כ"א חבלי עוני וברזל. כמה נאים דברי הקיסר ולא היו בכל קסרי הרומיים כמוהו במעלות ושלימות. והאריך ימים על ממלכתו יותר מכל קיסר. כ"כ בספר נחלת אבות לאברבנאל במשנה מאד מאד הוי שפל רוח. הקיסר אגוסטוס התאזר חיל לנקום נקמת דודו קיסר יוליוס ונלחם בכיסיאוס שליש רומי בסיועת רעהו אנטונינוס גבור הרומיים ותהי ביניהם מלחמה גדולה ועצומה ונפלו ביום ההוא לדברי יוסיפון יותר ממאה אלף גם ביסאוס נפל שדוד וכל האנשים ששלחו ידם בדודו הקיסר יוליוס המית הקיסר אגוסטוס ביסורים קשים (צ"ד):

795

796אנטיגנוס בן אריסטובלוס מלך י"א לחשמונאים העלה את פיגרוס מלך פרס על ירושלים שנת ג"א תשכ"א וכבש העיר ולכד את הורקנוס והמליך את אנטיגנוס תחתיו ואנטיגנוס כרת אוזן דודו המלך הורקנוס לפסלו מכהונה ומלך פרס הוליך אותו אסור בזיקים לבבל (צ"ד):

796

797שמעיה ואבטליון גרי הצדק (דור ו') קבלו מיהודה ב"ט ושמעון ב"ש ג"א תשכ"ב שי"ד לבנין הבית ולא האריכו ימים רק ו' שנים עד תשכ"ח והיא קבלה ל"ב מסיני (צ"ד ויוחסין בסה"ד כתב מקבלים כ"ח):

797

798עקביא בן מהללאל היה בזמן הוה גם בזמן הלל ושמאי, ר' יהודה בן בתירא היה בחבורת שמעיה ואבטליון ע"ש. ופפיאס בדורם (כ"כ בס' תחלת חכמה בהקדמה בדרכי המשנה). אדמון וחנן בן אבשלום היו אז (יוחסין בסה"ד) ור' מיאשה (שם בהגהת הרמ"א לסדר הקבלה):

798

799אנטיגנוס בן אריסטובלוס לא האריך ימים על ממלכתו כי אגוסטוס מלך רומי המליך את הורדוס ועלה הורדוס עם כסיאו שר צבא רומיים על ירושלים וגבר הורדוס והרג את אנטיגנוס שנת ג' למלכותו היא תשכ"ד ונכרתה מלכות חשמונאים אחר שעמדה מלכותם ק"ג שנה (ע"ל ג"א תרצ"ז ותש"ן). בע"ז ט' מלכות חשמונאים פסקה ק"ג שנה בפני הבית (עיין תוס' מנחות ס"ד ב') ואברבנאל דניאל מעין ב' תמר ג'. מלכות חשמונאים נמשך בפני הבית קמ"ב שנה. ובע"ז שם ק"ג שנים מלכו חשמונאים בפני הבית וק"ג שנים בית הורדוס (וע"ל תרצ"ז):

799

800הורדוס הראשון האשקלוני בן אנטיפטר אותו המליכו רומיים (ובשה"ק כ"ה אוקטוביאנו קיסר) ג"א תשכ"ד (ולדעת יוחסין מאמר ה' זמן ו' מלך תשל"ח) והוא היה עבד למלך הורקנוס והצילו הורקנוס ממיתת ב"ד של שמאי והלל בשביל שהרג את חזקיה (עיין יוסיפון ספ"י פ' מ"ד) ולקח את מרימי בת אלכסנדר בן אריסטיבלוס בת בתו של הורקנוס המלך לאשה. אחר הדברים האלה הוציא פיגורס מלך פרס את הורקנוס מבית הכלא וישימהו לראש על כל גליות ישראל במלכותו. ושלח הורדוס אל הורקנוס וידבר עמו טובות ובלבו חורש רעה, ותכל נפש הורקנוס לראות העיר הקדש והבה"מ ויאמן לדברי הורדוס, ואח"כ הרגו הורדוס (ע"ל תש"נ) אחר זה הלשינו על אשתו ועל ב' בניו והרג את אשתו מרימי בת אלכסנדר בן אריסטובלוס ולכל בני החשמונאים וב' בניו מאשתו מרימי תלה אותם (גם בן אחד שהולידה לו אשה אחרת שה"ק כ"ה) ובתחלת מלכותו ענה את היהודים ב' שנים עד שנשבעו לו וקבלוהו למלך (צ"ד). ובשה"ק (כ"ה) שהרג כל החשמונאים כי פחד שיורידוהו ממלכותו וכלתה כל המשפחה אע"פ שהיו צדיקים לפי שלקחו המלוכה שאסור ללקחה רק מי שהוא מזרע דוד:

800

801הורדוס הוא אבימלך בן ירובעל בן פלגש כמו שהרג כל אחיו גם הורדוס הרג בית חשמונאים וכל ת"ח ונשאר בבא בן בוטא ורמז יש בוטה כמדקרות חרב נתקיים קללתו ביותם ובבא היה יותם ותיקונו וכמו שם אשה הרגתו ותרץ גלגלתו בפלח רכב כך כאן האי תינוקת דסלקית לאיגרא ומתה שנשארת לחשמונאים נפלה לארץ כאלו תרוץ גולגלתו (ג"נ אות א') ברק ונר באו בהורדוס (ע"ל ב"א תרל"ו):

801

802הורדוס בנה מקום נק' קפרוס לכבוד אמו אשר כן שמה (מוסף הערוך ערך קפרס):

802

803ישוע הנוצרי נולד שנת ג"א תשכ"ד וחי עד שנת תקל"ב במחזור תקל"ב, כי בכל תקל"ב שנה יכלו מחזור גדול ומחזור קטן כי י"ט פעמים כ"ח הוא תקל"ב וז"פ תקל"ב הוא ג"א תשכ"ד, וג"א תשכ"ד יכלה בתקל"ב (צ"ד ח"ב ג"א תשס"א ע"ש בשם ס' ישן. וע"ל ג"א תק"ס וג"א תרע"א):

803

804הלל ושמאי קבלו משמעיה ואבטליון שנת ג"א תשכ"ח (דור ז') קבלה ל"ג (ויוחסין כתב מקבלים כ"ט). ונמשך יחוסו י' דורות. עד הלל הנשיא אמורא (ע"ל ד"א קי"ח) הלל ושמעון בנו ור"ג הזקן בנו ורשב"ג ד' אלו נהגו נשיאות ק' שנה בפני הבית (שבת ט"ו א'). ואף כי המלכות היה מן חשמונאים והורדוס, היה תמיד הנשיאות מבית דוד (ורשב"ג זה נהרג בחורבן הבית). יונתן בן עוזיאל תלמיד הלל. ובדורם היה ר' נחוניא בן הקנה ממנו ס' הבהיר (וסוד שם המיוחד וס' התמונה). ובבא בן בוטא. ור' יהודה בן בתירא. ור' פנחס. ור' יוחנן בן בג בג. ור' יוחנן החורני, וחנניה בן חזקיה (צ"ד). ועיין כל אחד ואחד ותראה מי היה בזמנם. עיין בהקדמת רמב"ם וביוחסין בסה"ד. ור"ג הזקן. ונחום הלבלר (יוחסין בסדר הקבלה שהעתיק הרמ"א):

804

805בשנת ז' למלכות הורדוס היא ג"א תשל"א היה רעש גדול בא"י ומתו י' אלפים בירושלים מלבד בערי יהודה (יוסיפון פנ"ג):

805

806בשנת י"ג למלכותו היא ג"א תשל"ז היה רעב גדול מאד ויכלכל הורדוס את כל ארץ יהודה ועשה חסד גדול לעניים ויאהבהו עם יהודה (צ"ד):

806

807הורדוס לדעת יוחסין מלך ג"א תשל"ח (ע"ל תשכ"ד):

807

808בשנת י"ח למלכותו היא ג"א תשמ"ב התחיל בנין בית ה'. (וביוחסין מאמר ה' זמן ו' ט"ו למלכו בנה בה"מ, והוציא זהב הרבה מקבר דוד). ובידו החל במלאכת יסודות הבית ואחריו כל שרי יהודה והזקנים והחכמים כשכירי יום, ותשלם המלאכה מקץ ח' שנים (שנת תש"נ), ולא המטיר ה' כל השנים ההם ביום רק בלילה (תענית כ"ג א') (צ"ד), ובשה"ק כ"ה ב' בשנת כמו ק' שנה קודם חורבן בית שני, כי מלך (בן ג') (צ"ל מלך ק"ג) שנים קודם החורבן בנה המקדש מחדש וכו'. ועיין תוס' פ"ק דב"ב (סוף ד"ג) כי מלך ק"ג שנים קודם החורבן כדאיתא בפ"ק דע"ז, ומ"ש ומלך מ' שנה צ"ל ל"ז דהא מלך ג"א תשכ"ד וי"ח למלכותו היא תשמ"ב בנה הבית ומלך ל"ז שנה ומת תשס"א והחורבן היה תתכ"ח א"כ נמלך ק"ד שנה קודם החרבן, ועמד הבית שבנה ע"ח שנים מיום שנשלם, דוק לתקן דבריו:

808

809בנין הבית נשלם תש"נ (ע"ל תשמ"ב):

809

810בשנת כ"ו למלכו הרג להורקנוס כ"ג אשר גדלו בביתו והיה איש צדיק ואז נכרתו כל החשמונאים, זה היה ג"א תש"נ (יוחסין מאמר ה' זמן ו', ע"ל תשכ"ד):

810

811יוסיפון בן גוריון אחיו של נקדימון נולד ג"א תשנ"ז, כי ג' או ד' שנים קודם החורבן היה בן ס"ז שנים כמ"ש בספרו ס"ו פ' פ"ה. ובתחלת ס"ו וס' ג' פט"ו כתב שנת קל"ד לאימפראס נולדתי, (ובשנה ההיא היה יהושע בן סרוק שר וגדול על היהודים שם, וע"ל ג"א תס"ח). ובשנת קפ"ב לאימפראס נולר יוליוס קיסר (ע"ל ג"א תרס"ב). ואז היה יוסיפון בן נ"א ובשנת י"ט ליוליוס היה בן ע'. ולא הבינותי חשבון זה כי ידוע שמיוליוס עד אספסינוס שבימיו נחרב בה"מ ע"י בנו מלכו י' קסרים שמספר שנותיהם יותר מק' שנה. ולפ"ז היה יוסיפון בשעת החורבן קרוב למאתים שנה וצ"ע. וימי אמו היו פ"ה שנה ואביו במותו בן ק"ג שנה (צ"ד). וכתב היוסיפון בס' ג' פט"ו בשנת ק"מ לאימפראס מלך אפטולמוס במצרים, ובשנת קמ"ד לאימפראס מלך אנטיוכס וימי מלכותו נ"ו שנה והחריב ירושלים והיא גלות ג' לירושלים. ובשנת קע"ז לאימפראס לכדו רומיים ירושלים ולקחו אריסטובלוס שמלך אז בירושלים לשביה על שמרד ברומיים והיא גלות ד' לירושלים. ובשנת ד"א ת"ע וקפ"ד לאימפראס מלכה קליפטרא בת אנטיוכס. ובשנת כ"ב למלכותה החריב קסיאוס המלך את ירושלים והיא גלות ה' לירושלים. ובשנת קפ"ח לאימפראס מלך הורדוס בן אנטיפטר אשקלוני בירושלים, וברומי מרד. ובשנת ק"ץ לאימפראס מלך יוליוס שנולד בחודש אב וימלוך ברומי בר"ח אב ונקרא החודש על שמו (ע"ש ראה גם ראה אם תוכל לכוון הדברים):

811

812ר' עקיבא בן יוסף נולד ג"א תש"ס והיה נ"ב (כצ"ל) שנה אחר הבית (צ"ד). (ע"ל תת"מ ותת"פ), ונ"ל שצ"ל והיה עשר שנים אחר הבית ר"ל שנשלם תש"ן:

812

813הורדוס מת ל"ז למלכותו שנת נ"א תשס"א (בן ע' שנה שה"ק כ"ה). בתחלת מלכותו היה איש דמים ומרמה ונוח לקבל לה"ר ובסיבת זה שפך דם נקי, אך התחרט על מעשיו והתנהג במדות טובות ועשה טובות גדולות לישראל, אוהב החכמים ומכבדם ונתן להם סיפוק ומזון והעמיד נשיאים מבית דוד הלל ובניו ומצאו ישראל מנוחה בימיו ומלכו בניו ובני בניו עד חורבן הבית, וה' ימים קודם מותו צוה להמית בנו אנטיפטר מפני רוע מעלליו ושגרם שהרג בניו וימלוך בחייו ארקילוס בנו (צ"ד). ועיין יוסיפון פס"א:

813

814ארקילוס בן הורדוס המליכו קיסר אגוסטי תשס"א (וביוחסין מאמר ה' זמן ו' תתס"ה ט"ס) והיה אכזר ורשע ובתחלת מלכותו בחג המצות הרג בהיכל ה' ט' אלפים ולכדוהו הרומיים ושלחוהו לרומי וימת שם שנת תש"ע ט' למלכותו. וימלך הקיסר תחתיו את אנטיפטר אחי ארקילוס ויסב שמו הורדוס בשם זקנו (צ"ל בשם אביו) צ"ד. ומלך י"א שנה (שה"ק כ"ה):

814

815ישוע הנוצרי נולד בבית לחם יהודה פרסה ומחצה מן ירושלים ג"א תשס"א שנת מ"ב לקיסר אגוסטי. ולפ"ז היה לידתו בימי ר' שמעון בן הלל וריב"ז והוא תחלת מנין הנוצרים (ע"ל ג"א תק"ס ותרע"א ותשכ"ד). (מספר שנות אמונתם מן ג"א תשס"א ס"ח שנים קודם החורבן שה"ק בהקדמה). ובחלק אמר ששני ישוע היו (צ"ד ח"ב, עיין ר' יהושע בן פרחיה):

815

816רבן שמעון בן הלל הזקן (דור ח') תחלת נשיאותו ג"א תשס"ח הוא הראשון הנקרא בשם רבן (שקר העיד עיין ר"ג הזקן) ולא האריך ימים. קיבל מאביו (צ"ד ע"ש):

816

817רבן יוחנן בן זכאי קבל גם הוא מהלל ושמאי קבלה ל"ד (וליוחסין בסה"ד מקבל ל') ותימה על הליכות עולם ואברבנאל שאחרו קבלת ריב"ז ער אחר ג' דורות אחר רשב"ג הנהרג. וישיבתו התחיל סביב לשנת תשצ"ג (ע"ל תתל"ג) (צ"ד). רבי חנינא בן דוסא למד ממנו (ע"ש). חנמאל המצרי וישמעאל בן פאבי חסיד גדול שני כ"ג היו בימי הלל וריב"ז (יוחסין בסה"ד אצל ר' חנינא בן דוסא):

817

818רבן גמליאל הזקן קבל מאביו ר' שמעון בן הלל (דור ט') והיה עד י"ח שנים קודם החורבן היא תת"י מקבל ט' לחכמי המשנה וקבלה ל"ה לסיני, צ"ד (וביוחסין (שם) קבלה ל"א) שמואל הקטן ונחום הלבלר בימיו: ג"א תש"ע

818

819ארקילוס בן הורדוס מת ג"א תש"ע:

819

820הורדוס אנטיפטר ויש קורין לו טטרקי בן הורדוס הראשון ואחיו של ארקילוס מלך ג' להורדוס ג"א תש"ע. היה רשע רע ואיש משחית רבים מחכמי ישראל הרג ולקח אשת אחיו פוליפוס בחייו ויוחנן כ"ג הוכיחו ע"ז והרגו עם רבים מחכמי ישראל. וכאשר שמע קיסר טבריוס מעשיו הרעים גרשו מן הארץ ומת י"א למלכותו תשפ"א (וכ"כ שה"ק כ"ה, וביוחסין מאמר ה' זמן ו' כתב שמלך תשע"ד ומלך כ"ד שנים וחלק המלכות לד' חלקים). ועיין יוסיפון פס"ג ופס"ה (צ"ד):

820

821כת פרושים ונזירים (ע"ל ג"א ת"ס):

821

822טבריאוס נתקסר ג"א תשע"ה (ע"ל תשפ"א):

822

823בזמן הזה היה רעש גדול ונורא באסיאה ונפלו י"ב ערים גדולות ובצורות עד היסוד (צ"ד ח"ב):

823

824אגריפוס בן אריסטובלוס הנתלה מלך ד' לבית הורדוס מלך תחת דודו שנת ג"א תשפ"א ע"י קיסר טבריאו ומלך כ"ג שנים עד תת"ד, צ"ד, (ואני מצאתי בשה"ק כ"ה אגריפוס בן אריסטובלוס בן אלכסנדר הנתלה אחי ארקילוס מאשה אחרת בן הורדוס הזקן הראשון). ועיין יוחסין מאמר ה' זמן ו' טבריאוס מלך ג"א תשע"ה בזמנו נחבש אגריפוס במה שנים ברומי שהלשינוהו לקיסר שדבר נגד כבוד הקיסר ושהיה חפץ בשלום קאיו אשר היה קיסר אח"כ ושמו אותו בסוהר. ובהיותו שמה יום א' עמד כנגדו עוף א' נקרא בוהו ואפשר שנקרא בלשוננו ינשוף ותמהו העומדים שם. ובחור א' אשכנזי תוכן גדול היה עומד בבית האסורים ויאמר לאגריפס ע"י תורגמן שזה העוף מבשרו שתכף יצא מבית האסורים ויעלה לגדולה ע"י קיסר שיתחדש. וגם שידע כי בפעם אחרת בראותו עוף הזה ג' ימים אח"ז ימות. וימת טיבריאו וימלך קאיו שנת תשצ"ט והוציאו מבית הסוהר וישימהו מלך על ישראל ויהודה ומלך ז' שנים. ויהי בשנה השביעית למלכו ויגבה לבו בגאוה ובגודל לבב עד שכמעט היו קורין לו אלוה והוא היה שותק. ויום א' היה לבוש בבד לבן ומזהיר לאור השמש עד שכמעט היו נראין שיוצאין שמש וירח וכוכבים מתוך מלבושיו והעם הולכין אחריו ואומרים הנה אלהינו זה קוינו לו והוא היה שמח וטוב לב, ומיד עמד כנגדו עוף הנ"ל ויען בקול ענות חלושה אל העומדים שם לפניו הנה אלהיכם שאמרתם לבז יהיה, ובעוד שלשת ימים תכסהו בושה וראש עפרות תבל, וכן היה כי אחר ג"י מת. ובהיות אגריפוס ברומא אירע ענין א' שאפיון עם ב' רעיו הלכו לרומא לדבר סרה על היהודים שאין רוצים לשום צלם הקיסר בהיכליהם כאשר עשו שאר אומות, והיהודים שלחו לפילון היהודי חכם גדול ופילוסוף שיליץ בעדם, וקאיו הקיסר נתכעס עליו ועל היהודים וישלח בחרי אף אל ארץ יהודה את פטרוניו שעכ"פ ישימו צלמו בהיכל. ואם לא יעשה מלחמה עמהם ויכריחם לעבור על תורתם, ובלכתו לארץ יהודה בא תחלה אל עירו הנקראת למאירה וישלח ויקרא כל גדולי היהודים וידבר אליהם כל דברי הקיסר. ויענו היהודים בגודל לבב ח"ו לא יעברו על דתם אשר אסר להם אלהיהם בתורה, ענה פטרוניו אלו הטענות היו טובות אלו הייתי הגוזר ובעבורכם הייתי מבטל רצוני אבל הוא מאמר המלך ולא אוכל לעבור מאמרו. אמרו היהודים אם אתה לא תוכל לעבור מאמר המלך גם אנחנו לא נוכל לעבור את פי ה'. ועשה מה שאתה רוצה אם תוכל, שאנחנו לא נעבור אפילו חרב מונחת עד צוארינו. אז אמר שעכ"פ ישימו צלם הקיסר ואם לא יערוך מלחמה נגדם. ויסע וילך אל ארץ טבריה ויבואו אליו גדולי היהודים ובתוכם אריסטובלוס אחיו של אגריפוס ואילקיאסו הגדול ויחלו פניו שיכתוב למלך שנית ויודיענו איך היהודים בשום פנים לא יעברו מנהגם ולזה יניחם על מנהגם הקדום ויאכל מפרי ארצם עושרם ואם כעת יפריע העם ממעשיהם ולא יחרושו ולא יזרעו יעבור זמן החרישה והזריעה ולא יוכלו אח"כ לתת המסים וארנוניות לקיסר. וישא פניהם ואמר לאהבתכם אני רוצה לשום נפשי בכפי כי מכיר אני את האיש ואת שיחו שיכעוס עלי אבל כוונתי רצויה היא והאל יגמור בעדי שלא תטנפו מקדש ה' וה' הטוב בעיניו יעשה. וישלח את העם איש למקומו ויחלה פניהם שכל אחד ואחד יפתח וישדד אדמתו יחרוש ויזרע ותכף ומיד הראה ה' אותותיו ומופתיו ובעוד מלתא בפום המושל פטרוניו וה' המטיר גשמי רצון וברכה ויהי הגשם על הארץ אשר לא עלה על הלב כי היה השמש על הארץ. ופיטרוניו שמח שהסכים האל על ידו ויכתוב לקיסר ויודיעהו כי לא יעשה הדבר הרע הזה לערוך מלחמה עם עם רב כזה, וגם כי האל אוהב אותם ולא יהיה סבה למרות עיני כבודו ולהמרידם נגד הרומיים ולאבד העושר המגיע לו מהם בענין רע. ביני וביני אירע שהמלך קאיו היה מכבד לאגריפוס ברומא עד מאד לסבה שאמרנו למעלה וגם שאגריפוס פזר ממון גדול על כבוד שם הקיסר ומנחות ומשאות הרבה מאת פניו אל הקיסר. באופן שיום אחר היה יושב הקיסר על השולחן והקיסר כטוב לבבו ביין אמר לאגריפוס שישאל ממנו עושר וכבוד וארצות כי כבר ידע נאמנה אהבתו ורצונו בלב שלם, ואיך סבל היסורים בבית האסורים כי מבית האסורים יצא למלוך. ואגריפוס השיבו בלשון רכה כי כל ימיו ושנותיו הוא עבד עבדים להקיסר ומה שקנה עבד קנה רבו, וכי אינו חפץ דבר זולת רצון המלך. והקיסר השיבו שנית כי עכ"פ ישאל מאתו חסד וצדקה כי אין ראוי לכבודו שיאבד טרחו ועמלו חנם אין כסף. ואז בראות אגריפוס כי רצון המלך היתה לשאול ממנו חסד אמר בלשון תחנונים דבריך הטובים הם הרהיבוני לשאול חסד מאתך תהלתי, החפץ תחפוץ לתת את שאלתי ולעשות את בקשתי ואם מצאתי חן בעיניך לעשות רצוני יגיע אל כבודך שם טוב כשם הגדולים אשר בארץ ולי אני עבדך יחשב חן פרטי וכבוד תמידי לעיני בני עמי. יכתב להשיב ספרי האף והחמה אשר גזרת אל פטרוניו לבל ישימו צלמך בתוך ההיכל. והקיסר חרה לו מאד אבל כיון שנדר בפיו ושפתיו והיו עדים בשלחן שנדר לו, הסכימה דעתו וכתב אל פיטרוניו באמרו לא מרעתי ורצוני אני עושה הדבר הזה רק לאהבת אגריפוס מלך היהודים אשר אני חייב לכבדו ולאהבו. ולזה שמענה ואתה רע לך שאם כעת כבר שמת צורתי לא תסירנה, ואם עדיין לא שמת אותה לא תכריחם על דתם כי אגריפוס המלך חלה את פני ולאהבתו נעשה הדבר הזה ושלום. והכתב הזה הגיע לפיטרוניו, ותכף ומיד שלח בעבור היהודים ושמחם. ואחר שלוח המכתב לפיטרוניו אחר ימים הגיע אל הקיסר כתב פיטרוניו הנ"ל. ובראות הקיסר את הכתב נתכעס מאד נגד פיטרוניו וישלח אליו אגרת וזה טופסה. אתה פיטרוניו נתרצית בריצוי כסף שלא כרצוני ולקחת שוחד מהיהודים לעבור על מצותי, לכן אתה בעצמך תהיה שופט על נפשך ובחר לך אופן המות אשר תבחר ותקרב ונוסרו כל האנשים ולא יעשו כמוך. וזאת האגרת לא הגיעה ליד פיטרוניו עד שהגיע לו כתב שהקיסר קאיו המיתוהו חילו ברומי וימלוך קלבודיו תחתיו שנת ג"א תת"ד, ואחר כך הגיע לו כתב קאיו, ויהי כקרוא אותה שמח שמחה גדולה והבין שהיתה סבה מאת ה' שימות הקיסר קודם שהגיע אליו הכתב וידר נדרים לבית הגדול ולהיכל הקודש. כ"ה בבן גוריון הארוך, וביוסיפון ספר ו' פס"ג כתב בנוסח אחר (עכ"ל היוחסין), ובשה"ק דק"ד שפילון הנ"ל גזר צומות ותפלות ונשמעה תפלתו כי נהרג הקיסר, וכתב היוסיפון שחילו קצצוהו לחתיכות חתיכות ואכלוהו הכלבים שנת תת"ג ד' למלכותו (צ"ד ח"ב):

824

825סנהדרין גלתה (עשר גליות מלשכת הגזית לחניות לירושלים) מירושלים ליבנה מ' שנה קודם החורבן שנת תשפ"ח ונפתחו דלתות ההיכל מעצמן. ושם תיקן שמואל הקטן ברכת המינים לפני ר"ג הזקן. ומאז התחיל ר' צדוק (ע"ש) להתענות מ' שנה (עיין ר"ג הזקן מש"ש) (צ"ד):

825

826ריב"ז התחיל ישיבתו שנת ג"א תשצ"ג (ע"ל תשס"ח ותתל"ג):

826

827קאיו קיסר רומי (ע"ל תשפ"א) מלך ג"א תשצ"ט והיה רשע ואכזר ואנס ג' אחיותיו ורבים מזקני רומי המית בצמא ונתנם לפני חיות, וכמה פעמים דבר מי יתן שהיה כל עם רומי נפש אחת כדי למלאות תאותו להרגם ולעקרם כולם יחד ברגע אחד, וצוה לכרוע לפניו ולפני צלם דמותו, ודמות דיוקנו שלח לירושלים והיו ליהודים צרות רבות (צ"ד ח"ב):

827

828תודה מכשף ואמר שהוא נביא והסית יהודים לחטוף ממון באשר ימצאו וילכו אחריו על שפת הירדן שיבקיענו ויעברו ברגליהם. והפקיד של הקיסר שלח אחריהם ויהרגם והביאו ראש המסית אליו. כ"כ היוסיפון שהיה כ"ה שנים קודם חורבן בית שני שהוא ג"א תת"ג:

828

829קולידיא בנו של טרוסים מלך בסיועת המלך אגריפוס שנת תת"ג. ושלח הקיסר הזה את היהודי פילון לארצו בכבוד גדול והטיב לישראל, ואגריפוס מלך יהודה היה נכבד בעיניו (צ"ד ח"ב):

829

830אגריפוס המלך מת בזמן קלאודיו וימלוך הורדוס אחיו תחתיו ג' שנים, (יוחסין מאמר ה' זמן ו'). ולא ידעתי הורדוס זה ולא זכרו בצ"ד:

830

831אגריפוס השני בן אגריפוס הראשון (ברש"י סוטה מ"א שהיתה אמו מישראל ורמב"ם מובא בעין יעקב שלא היתה אמו מישראל וכ"כ תוס' ב"ב פ"ק ד"ג) מלך ה' לבית הורדוס מלך ג"א תת"ד. ולא שקטה הארץ כ' שנים ממלחמות ישראל עם הרומיים ושלל ובזז באדום ויהודה ובתחלה היה מלך חסד ורצוי לרוב עמו עד שפשעו בו הפריצים (צ"ד). ובפסחים (ק"ז ב') פירשב"ם מלך כשר היה ממלכי חשמונאים. והתוס' כתבו שלא דק דבסוטה (מ"א) אמרינן כשהגיע למקרב אחיך תשים עליך מלך זלגו עיניו דמעות ע"כ. והתוי"ט בבכורים פ"ג ט' כתב בשם הרמב"ם ממלכי בית שני היה בעל נפש גדולה ושררה רבה. וכתב לחם שמים דבפ"ז דסוטה משמע שמלך כשר היה ובעל נפש שפלה, וכן עבר מלפני הכלה. והיה חכם גדול ובקי בלשונות, ומלך כ"א שנה. ובימיו חרב הבית (כ"כ רש"י סוטה מ"א הוא שנחרב בה"מ בימיו, ושה"ק וצ"ד כתבו שנהרג ג' שנים קודם החורבן) ואז היה חנני הכהן צדוקי (יוחסין מאמר ה' סוף זמן ו'), ובשה"ק כ"ה כתב אגריפוס בן אריסטובלוס בן אלכסנדר אחי ארקילוס מאשה אחרת בן הורדוס הזקן הראשון הומלך על ישראל ע"י טובריאו קיסר רומי ומלך כ"ג שנים ובאו אליו טיטוס ואספסינוס ויהרגו אותו ומונבז בנו ג' שנים ומחצה קודם חורבן הבית ואז בוטל התמיד עכ"ל. והשמיט את אגריפוס השני ולא הזכירו כלל. ולדעתי השמטת סופר יש כאן וכצ"ל ומלך כ"ג שנה (היינו אגריפוס הראשון וזה מת תת"ד) ואחר כך הומלך אגריפוס השני (היינו בשנת תת"ד) ומלך כ"א שנים ויהרגו אותו אספסינוס וטיטוס ג"ש קודם החורבן (שהיה שנת תתכ"ח. כי כן הוא מן תת"ד וכ"א וג"ש יכלו שנת תתכ"ח וק"ל, וכ"מ בצ"ד ע"ל תתכ"ח). וטעות כזה יש ביוחסין מאמר ה' סוף זמן ו' שכתב ומת הורדוס טטרקי וימלוך תחתיו אגריפוס בן אגריפוס כ"א שנה הרי השמיט אגריפוס הראשון, וק"ל:

831

832מונבז המלך והילני המלכה (אמו) נזכר פ"ק דב"ב (י"א א') וירושלמי פ"ק רפאה, ובב"ר פמ"ו מונבז ובזוטס היו בני תלמי המלך. ובמ"ע פנ"א נ"ב כתב שהיו גרים (וכ"ה ברבה ס"פ מ"ו הנ"ל). ע"כ אל תטעה בין מונבז זה למונבז בן אגריפוס (השני ע"ל תתכ"ה). והיה זה סביב לשנת תת"ד צ"ד, (ובערוך ע' מלבז, בפ' הממונה מוניבז המלך עשה כל ידות הכלים, פי' מלבוז בלע"ז מונבז תנא בגמרא, ובמוסף ערוך והוא היה מלך הדייב). ועיין ספר דובב שפתי ישנים דכ"ו, אמר אבותי גנזו למטה (פ"ק דב"ב) איך דבר נגד אבותיו, ותירץ שהיה נכרי, ומדברי רש"י (שם) נראה שהיה מזרע החשמונאים. וביוחסין כתב שהיה גר וודאי רש"י חולק עליו עכ"ל:

832

833הילני המלכה היתה אשת מלך אחד ממלכות אדיבאנה אצל מלכות מדי והיה שמו מונבז והילני היתה אשתו ואחותו. ולילה אחד בהיותו במטה עם אשתו היתה ידו על בטנה וישמע את הקול מדבר אליו הסירה ידך מעל בטנה כי הולד אשר יולד לך מאשתך יהיה מלך גדול ואחרית ותקוה טובה תהיה לו וישמח על הדבר. ויולד לו בן ויקרא שמו יזאטיש. ויאהבהו המלך מכל בניו שהיו לו מנשים אחרות. ובן אחד גדול שהיה לו מהילני אשתו ואחותו נקרא מונבז. ויקנאו בו אחיו בראותם כי אותו אהב אביהם אהבה רבה. וישלחהו אביו אל מלך אחד קרוב להם שמו אבומיריגו מלך אישפאסיאנו במנחה ויקבלהו בפנים יפות ויתן לו בתו לאשה ושמח שמחה גדולה. ויתן לו מדינה יפה אשר בא לו ממנה עושר וכבוד. ובהיות יזאטיש במדינה הזאת בא אליו יהודי אחד מארץ יהודה שמו חנניה והיה מלמד ליזאטיש דרכי התורה ואופניה. ובהגיע אל מצות המילה רצה למול את עצמו ולא הניחו אותו אמו וחנניה רבו. אמו מנעה אותו לסבה שאם ישמעו גדולי המלכות שהניח דתם ומנהגם יעזבו אותו וישנאוהו. וחנניה היה מונעו באמרו שאם ישמעו שמל ערלתו יאמרו שהוא למד אותו ויהרגוהו. לכן א"ל ה' יראה ללבב וכוונתך הרצויה ואם ח"ו תחטא בפעולתך הוא להכרח ואין לך אשם בזה. ביני וביני אירע שאביו מונבז קרוב למיתתו צוה את אשתו שבנו האהוב יזאטיש ישב על כסאו, וימת בשיבה טובה. ואמו הילני שלחה לקרוא לגדולי המלכות והמשנים והשרים שיסכימו במלכות יזאטיש והודו בדבר. ויוסיפו על דבריה באמרם כי תשים בבית הסוהר כל האחים והקרובים בכדי שתתקיים המלכות בידו. והיא נשאה פניהם לדבר זה ותשלח ותקרא את בנה יזאטיש מהעיר אשר היה שמה. וביני ביני שמה את בן המלך מונבז הגדול על המלכות יורה יורה עד בא אחיו וכן עשה. ובבוא אחיו יזאטיש מסר המלכות לידו ולא עשה רשע ופשע בשום פנים. ויבא יזאטיש בתוך העיר ויקבלוהו בשלום ובמישור כלם באיש אחד. וישלח ויקרא אחיו וקרוביו ויוציאם מבית הסוהר וישלח מהם אל רומא. ויקר מקרהו כי יום אחד בהיותו במלכות עם אמו וחנניה רבו בא אליו חכם אחד יהודי שמו אלעזר ויבא לפני המלך וימצא אותו קורא בספר תורת אלהים. ויאמר לו ומה תועלת יש בקרוא התורה אם לא תעשה פעולת מצותיה ותורותיה ואיך אתה ערל וטמא תשמור קדושת חמדת כתב הדת. זאת עצתי תמול עצמך ויהיו פעולותיך מנושאים בשלמות. כשמעו ויכנס חדר בחדר וישלח ויקרא גרע אחד וימל בשר ערלתו. ואמו וחנניה רבו כשמעם ויתעצבו. אבל שמו בטחונם באל יתברך. ויהי היום ואנשי פרס מרדו בקיסר שלהם נקרא שמו ארטבן מלך פרס ויבא באלף איש אל יזאטיש המלך אשר מלפנים היה יזאטיש תחת ידו ומלכים אחרים ג"כ שמלך פרס היה קיסר עליהם. ויום אחד היה יצא יזאטיש לצוד ציד וארטבן בא נגדו. ובתחלה לא הכירו ואח"כ הכירו. ויפול מעל המרכבה לפני ארטבן ויאמר לו מה לך אדוני המלך. ויאמר לו ידעת אחי כי הזמן משתנה בכל חלק שנויים אין מספר, וכעת בהיותי שלו בביתי ורענן בהיכלי, אחי ורעי כתרוני מנוחה הדריכוני ויגרשו אותי ממלכותי. ואתה עתה החפוץ תחפוץ להושיעני עשה תעשה מלוכה ולא יוסיפו בני עולה לענות המלכים. וארטבן חלה פני יזאטיש שיעלה על סוסו ויעש כדבר הזה. ויעלה על כוסו וילכו שניהם לבית יזאטיש. ושלח יזאטיש אגרת אל גדולי מלכות פרס שיקבלו מלכם והוא ימחול להם עונותם. והם השיבו כי כבר נתנו העטרה אל סינאמו, ואינם יכולים להמיר דבריהם. אז כתב יזאטיש אל סינאמו שיתן המלכות אל ארטבן ולא יהיה כפוי טובה אל אדונו. וישב לו סינאמו שיבא ארטבן וימסור המלכות לידו. וילך ארטבן עם יזאטיש ויצא סינאמו לקראתו ויסר העטרה מעל ראשו ויתנה אל ארטבן ויקבלו אותו גדולי המלכות בסבר פנים יפות. ויתן ארטבן רשות ליזאטיש ששים סכין הנקרא חנגאר בצד ימינו כדרך מלכי פרס וישכב על מטת זהב וכסף ויתן לו מדינה יפה שמה נציבין. אח"ז שרי מלכות יזאטיש וגדוליה חשבו רעה על מלכם באמרם כי הניח דתם ועזב (מכון) מנהגיהם, אבל היו רואים שכל מעשיו ה' מצליח בידו ולא היו יכולים להרע לו. ועכ"ז שלחו אל אביאס מלך הערביים שיערוך מלחמה עם יזאטיש. ובבואו עליו כל שרי המלכות ינוסו כמנוסת חרב וישאר יזאטיש לבדו ויהרגהו. וכן עשה מלך הערביים סדר חייליו ואסף גבוריו ויבא בחיל גדול וכבד נגד מחנה יזאטיש, וכי החלו ללחום פנים בפנים ושרי צבאות יזאטיש עזבו את מלכם וינוסו. ויזאטיש נתחזק בשם ה' ויכנס בתוך מחנהו וינקום נקמתו מקצתם באשר ידע כי יד השרים והסגנים היתה במעל וקצתם ברחו וינוסו העירה. אחר כך יצא יזאטיש ויערוך מלחמה נגד הערביים ויתנם ה' בידו וינוסו מפניו. ויסגרו בתוך עיר אחת וישרפה באש וכל שריה אסר בזיקים, ויבקש את אביאס מלך הערביים ולא מצאו כי הוא המית עצמו ויפול על חרבו לבל יתעללו בו. וישב יזאטיש לעירו שמח וטוב לב ויתן הודאה להשם יתברך שמו. ויקח את השרים הנשארים שהיתה ידם במעל ויתלם על העץ. אבל עכ"ז לא נחה שקטה מחשבתם הרעה. ויעמדו אחרים תחתם ויבגדו בו. וישלחו כתב אל בולגיזיו מלך פרס נכדו של ארטבן שיבא במלכותם ויהרוג את יזאטיש. ואחר כך יקח כל המלכות וישים עליהם עבד מעבדיו והם יקבלוהו עליהם, כי יזאטיש עזב דתם והם יעזבו מלכותו. וכשמוע מלך פרס קבץ כל חייליו ויבא עד נהר פרס, וישלח אל יזאטיש לאמר אתה על מי בטחת כי עזבת את דתי עמך ותלך אל עם אשר לא ידעת, ועתה איסרך בשבט אנשים ונראה האלוה אשר בחרת אם יצילך מידי, ומעתה תחת הכבוד שעשה לך אבי זקני אני מוריד אותך מגדולתך ולא תשכב במטת זהב ולא תשים הסכין בצדך, וכששמע יזאטיש הדבר הרע הזה היטב חרה לו וישם אשתו ובניו במבצר אחד ולחם ומזון ומים די סיפוקם, ויאמר אל המלכים כי היא מוכן לעשות מלחמה, וילך יזאטיש אל חדר אחד אשר היה מתפלל בו בכל יום וילבש שק במתניו והרים העטרה ויתן אפר על ראשו ויתפלל אל ה' ויאמר, ה' אלהים עתה ידעת כי עליך הורגתי ולמען דפקי בדלתותיך ודבקי בדתותיך קם עלי הנבל הזה אשר חרף מערכות אלהים חיים, ואתה ידעת כי אני איני יכול להלחם עם ההמון הרב הזה וכחותי לא יספיקו להתקומם כנגדו, לכן ה' אלהים הן כולם כאין ומלכותם כאפס נגדך, עשה למען שמך הגדול המחולל בפי הנבל הזה וידעו כל עמי הארץ כי הבוטח בה' חסד יסובבנהו. ובעת קום יזאטיש מכרוע על ברכיו וישמע מלך פרס כי נכנסו זרים בארצו וישב בבושת פנים אל ארצו. ומהיום ההוא והלאה הממלכה נכונה בידו אין פרץ ואין יוצאת, ואמו הילני המלכה נדרה ללכת אל ירושלים ולשבת שם כמה שנים. ותקם ותלך היא ובנה מונבז הגדול לירושלים וימצאו את העיר ברעב ובחסר כל, עמדה ובזבזה כל אוצרותיה ושלחה לאלכסנדריא של מצרים להביא חיטין ולגיפרי בעבור תאנים יבשים ופירות הקיץ ותחלק לכל העניים, וזהו מונבז המלך שנזכר בבבא בתרא כי עמד ובזבז כל אוצרותיו בשני בצורת. וגם המלך יזאטיש פתח אוצרותיו וישלח לירושלים ויחלק אותם לעניים ואביונים. והילני המלכה אחז"ל שהיתה נזירה ז' שנים ועשתה נברשת של זהב (פירוש מנורה על פתחו של היכל וטבלא שפרשת סוטה כתובה עליה פ"ג דיומא). ובני בניה בחורבן הבית עזרו את ישראל לעזרת ה' הגבורים. (ומונבז ויזאטיש נזכרו ברבה פרשת לך לך מונבז ובזוטוז), ואחר מות יזאטיש חזרה היא לעירה ומלך מונבז אחיו הגדול תחתיו ולקצת הימים מתה גם היא שמה ומונבז המלך שלח לירושלים עצמותיה עם עצמות אחיו יזאטיש ויקברם בכבוד גדול בירושלים בקבר אשר עשתה היא בהיותה בירושלים קרוב לירושלים שלש פרסאות (יוחסין מאמר ה' זמן ו', ועיין מ"ע פנ"ב):

833

834רבן שמעון השני (שנהרג) בן ר"ג הזקן היה לנשיא שנת ג"א תת"י י"ח שנים קודם החרבן ככתוב ביוחסין נ"ד, מקבל העשירי לחכמי המשנה וקבלה ל"ו מסיני, לאברבנאל (וליוחסין מקבל ל"ב) והיה חבירו של ריב"ז (צ"ד):

834

835בימי הקיסר קלוידיאה שנת תת"י הלך אחד מצבא הרומיים לפני חצר בה"מ וגילה ערותו וקמו עליו היהודים והרגוהו ונאספו הרומיים והרגו מיהודים שלשים אלף איש (צ"ד ח"ב):

835

836קלוידיאה קיסר הנ"ל מת תתי"ו (צ"ד):

836

837נירון נתקסר תחתיו ג"א תתי"ו (ונקרא נירון האכזר, המית אמו ואשתו ורבו ואחיו, ושרף את רומי והיה מביט בשרפה ושמח ותלה פטרו גואן על עץ והיה רודף הנוצרים). ושלח לירושלים שר צבאו פילוס והכביד עולו עליהם ושפך דם נקי וגזל וחמס ועינה נשים ובתולות. ויאספו עליו אלעזר בן ענני וחביריו והכו את כל עמו לפי חרב ככתוב ביוסיפון פס"ד. בעת ההיא שב אגריפוס השני מלך יהודה מרומי ושרי רומי עמו וידבר על לב העם לבלתי ימרדו ברומיים ויגר להם את רוב כחם וממשלתם וישא קולו ויבך ויבכו ענני הכ"ג והזקנים והחכמים. אך אלעזר בן ענני כ"ג וחביריו קמו ויהרגו את שרי הרומיים שבאו עם אגריפוס המלך ויברח אגריפוס וזקני יהודה והחכמים והחסידים מירושלים, וילכדו את מצודת ציון, וילחמו הפריצים עמם ז' ימים וגברה יד המלך והחכמים. אז קמו הפריצים וישרפו את בית המלך אגריפוס שבירושלים, ובזזו כל אוצרותיו ומחמדי גנזיו עם אוצרות בית אבותיו. וילך אגריפוס לרומי ויגד לנירון קיסר כל הדברים האלה. וישלח הקיסר שר צבאו כסתיאו בעם עצום גדול ורב ועשה חורבן גדול בארץ הקדושה, וישלחו המלך אגריפוס וכסתיאו אל אלעזר בן ענני ראש הפריצים לעשות שלום ולא רצה לשמוע לקולם. ונעשה מלחמה גדולה ביניהם וגברה יד הפריצים וישב כסתיאו לרומי בחרפה (צ"ד):

837

838בשנת כ' למלך אגריפוס היא שנת תתכ"ד שלח נירון קיסר לירושלים פר אחד לעולה מעוטר בעטרת זהב גדולה וקרניו מצופים זהב ועליו מכסה בגד ארגמן באבנים יקרות, אך אליעזר ב"ע והפריצים לא רצו לקבלו ויעלו על פקודי הרומיים ויהרגום, וימלט אגריפוס ויגד לנירון קיסר כל אשר קרהו, וישלח הקיסר עמו שנית את שר צבאו כסתיאו בעם עצום ורב ויפלו לפני הפריצים חללים והם ברחו על נפשם וישובו לרומי בחרפה שנית (צ"ד):

838

839אחר הדברים האלה שלח נירון קיסר עליהם שר צבאו אספסיינוס ובנו טיטוס, (כ"כ יוסיפון כמה פעמים כי טיטוס הוא בנו, ובספרי פ' האזינו בפ' אשר חלב זבחימו יאכלו כתב בן אשתו של אספסיינוס) והעלו עמם עם רב אשר לא יכופר, ואגריפוס היה עם הרומים, ואז נמשח יוסף בן גוריון הכהן למשוח מלחמה ויך ברומיים מכה רבה וגדולה אשר לא נהיית אז ברומיים כמותה. עד לאחר ימים הכו הרומיים את כל עמו לפי חרב, ואת יוסף הכהן הנ"ל שלח אספסיינוס אסור בזקים לרומי, גם את אגריפוס ובנו מונבז הוליך אספסיינוס עמו כאשר עלה מירושלים לרומי להתקסר שם באמרו אולי ינטו אחרי אחיהם היהודים וימרדו בו. ולימים אחדים הלשינו על אגריפוס לאמר שחשב לבגור בו וכי שלח לירושלים מכתב על ככה, ויקצוף אספסיינוס עליו וימת אותו ואת מונבז בנו לפי חרב ג' שנים ומחצה קודם החורבן והיא שנת ג"א תתכ"ה. בשנה ההיא נשא הקיסר אספסיינוס את ראש יוסף הנקרא יוסיפון הנ"ל מבית הכלא ויט אליו חסד ככתוב ביוסיפון פע"ח. אחר הדברים האלה בהיות בירושלים ג' פריצים יוחנן הגלילי, אלעזר בן ענני, ושמעון הפריץ, היה שם חרב איש ברעהו ובאחיו גם בהיכל ה' נעשה ביניהם הרג רב, גם בשעה שהכ"ג מקריב עולות וזבחים, ויתערבו דם הצדיק בדם הרשע והיה הדם בתוך היכל ה' כאגם מים. גם בסיבת הפריצים יצא אש בעיר ותאכל סביב אלף ות' בתי אוצרות שהיו מלאים מזון ומחיה לעת מצור שהיה מחזיק לר' אלף נפשות כ' שנה כאשר שיערו הזקנים ואנשי אמונה שהיו אז בירושלים כולם נשרפו במלחמות הפריצים (יוסיפון פע"ט ובפ' הנזקין). והיה אז בירושלים דבר חרב רעב שרפה. ובכל זאת לא נכנעו הפריצים והרעו מעללם יותר מבראשונה. שמעון הפריץ הרג ג' בני אמיתי הכהן החסיד לעיני אביהם ואחר זה הרג גם אותו, גם את חנניה כ"ג צוה להרוג ביום ההוא וישליכו את פגרו על פגרי אמיתי ובניו, גם את הסופר ארסטיוס הנאמן עם י' צדיקים מבני משפחתו וכ"ח חכמים זולתם צוה שמעון הפריץ להרוג בעת ההיא, יוסיפון פפ"ט (צ"ד):

839

840מנחם בן סרוק סופר נאמן בשער ירושלים, חבר ספר שרשים והוא פירוש המלות (ש"י). כתב מספר המתים אשר הוציאו מן העיר מן שער נחל קדרון קט"ו אלפים ותת"ח נפשות שועים ונכבדים מיקירי ירושלים אשר כולם מתו בזמן צרות הפריצים מלבד אשר הוציאו משאר שערי העיר והמושלכים מעל החומות, וישביע טיטוס את ראשי היהודים הבאים אליו להמלט מרעות הפריצים לאמר לו מספר המתים ברעב והמלחמה הנודעים מעת באו לצור על ישראל והיה מספרם שש מאות אלף ואלף ותקע"ה מלבד המתים בדעת הפריצים, ובכל זאת הפריצים הקשו ערפם ולא שמעו אל יוסף הכהן ולא הניחו אנשי העיר לעשות שלום, יוסיפון פצ"א (צ"ד),

840

841ר' זכריה בן הקצב הכהן ור' זכריה בן קבוטל הכהן היה סמוך לחורבן (יוחסין):

841

842כ"ג ששמשו בבית שני (ע"ל ג"א של"ז) היו יותר מש' כהנים, צא מהם מ' ששמש שמעון הצדיק ופ' שנים יוחנן ג"כ וי' שנים יוחנן בן נרבאי וי"א שנים אלעזר בן חרסום מכאן ואילך חשוב שכ"א לא הוציא שנתו. בירושלמי פ"ק דיומא במקדש שני היו כ"ג נוטלין בדמים וי"א שהיו הורגים זה את זה בכשפים שמשו בו פ' כ"ג וי"א פ"א וי"א פ"ב וי"א פ"ג וי"א פ"ר וי"א פ"ה. ובס' שערי ציון שחבר ר' יצחק דלטים אלו כ"ג ששמשו בבית שני, עזרא יהושע בן יהוצדק יהויקים אלישיב יהוידע ידוע חנניה, ואז לקחו הכהונה מנשה ואחיו הונא, שמעון ישוע אחיו חנניה בנו יוחנן בנו שמעון יתוב מן הגליל חשמונאי מתתיהו בנו יוחנן בנו שמעון אחיו יהודה אחיו אלעזר אחיו יונתן אחיו יהודה בן שמעון הורקנוס ינאי יששכר איש כפר ברקאי אלכסנדרוס והורקנוס אנטיגנוס אריסטובלוס הורקנוס אחיו בן יוחנן בן חננאל בן מתתיהו אלישיב יהוסף ענניה יועזר יוסף בנו יחזקאל ענן יהושע בן גמלא טובלוס בן הורקנוס חננאל בן יונתן אלידעני שמעון הגדול יוסף בנו חנניה ישוע ישמעאל שריה שמנה בני קמחית יונתן היובלוס חנמאל מתתיהו בן פנחס ישמעאל חנמאל המצרי ישמעאל שמעון יוחנן יחזקאל פאבי ישמעאל בגו טבאי יהודה בנו ענני אלעזר בנו פאבי בן פניאל איש שדה אלישע ישמעאל בנו הנהרג ע"י טיטוס ע"כ, ואני לא ידעתי מנין לו. וכמעט כאלה השמות ראיתי בקרוניקי שלהם (שה"ק כ"ו):

842

843חורבן ירושלים עיר הקודש ובית שני ע"י טיטוס הרשע ג"א תתכ"ח ת"כ לבנינו (רש"י ע"ז ט' א'), ועיין מ"ע אמרי בינה פל"ה ופל"ו תכ"ח שנה לבנינו, ובעל התרומות סקל"ה תי"ט או תכ"א. וכ"כ תוס' פ"ק דע"ז (ט' ב') תכ"א חרב. והרלב"ג דניאל ז' וט' ובסופו כתב תל"ז וחצי, ויוסיפון בעשירי מס' מלחמותיו כתב כי שנות בית ב' היו תרל"ט וחצי, ואחד מחכמי הנוצרים העלה מקובץ שנות הבית לסך תקפ"ז (שם פל"ו). ובצ"ד ח"ב שנת תתל"ב שלפי חשבון סופרי זכרונות היה החורבן שנת תתל"ד, וחילוק בין חשבוננו לחשבונם ו' שנים כי חז"ל פ"ק דע"ז אמרו שתחלת מלכות יוונים הוחל ש"פ שנים קודם חורבן בית שני וכאשר תחבר מספר שנות מלכות אלכסנדר הכללי שהוא תמ"ח אל ש"פ יעלה תתכ"ח, אך אם מלכות היונים לא הוחל עד אחרי מות אלכסנדר כדברי מ"ע פכ"ד ופ"ל יכלו הש"פ שנים בשנת תתל"ד (ע"ל ג"א תמ"ב). והבחיי פ' ראה כתב לדברי ר"ת נחרב הבית בשנת ד"א רמ"ט ליצירה, ולפי דעתי אין החשבון מכוון. מספר ההרוגים במלחמות טיטוס הנודעים אשר נקברו ונספרו כתב יוסיפון פצ"ה היו י"א פעמים מאה אלפים לבד ההרוגים אשר לא נודעו והנהרגים במלחמות אלעזר ב"ע. וט"ז אלפים הוליך טיטוס עמו לרומי ולשאר שבויים אין מספר, וצוה טיטוס להמית את יוחנן שר הפריצים במיתה קשה ומשונה, גם להמית שמעון הפריץ ביסורים קשים וישליכו נבלתו לכלבים, ושאר הפריצים אשר הרעו לישראל צוה בכל עיר ועיר שהיה חונה בלכתו לרומי להשליכם לאריות עד שכלו הפריצים (צ"ד). ועשה"ק ק"ז שבנו ברומי ציון גדול של אבן משכית וציירו בו כלי המקדש ואנשים האסורים למזכרת עולמים מגבורתו של טיטוס וכן עשו בשלוניקו כשעבר שם עם הגולה:

843

844כתב מסעות בנימן ברומי בבית תפלה של סנט שטעפין עומדים עמודי נחושת שעשה שלמה המלך וחקוק על פניו שלמה ב"ד, ובכל שנה ט' באב מזיעין העמודים כאלו שפכו מים עליהם, ושם מערה שהניח טיטוס כלי בה"מ, ושם הר חלול שם מונחים עשרה הרוגי מלכות וצ"ע כי בגא"י כתב שמקומו בא"י שקצת מעשרה הרוגי מלכות נקברו שם:

844

845רבן שמעון השני בן ר"ג הזקן נשיא ישראל היה הראשון מעשרה הרוגי מלכות נהרג בשעת החורבן גם חנניה סגן הכהנים ע"ש ועיין ר' ישמעאל בן אלישע כ"ג. ושאר שבעה הרוגי מלכות קצתם היו לפחות נ"ב שנה אחר החורבן וקצתם אחר נ"ב לחורבן זמן רב, ושגגה יצא מלפני המחבר הסליחה אלה אזכרה שנראה מתוכה כאלו כלם היו בזמן אחד (ע"ל ג"א תת"פ), וכ"כ בחיי פרשת מקץ שלא היו בזמן אחד, ושם אותו קיסר לופינוס, ודברי שר הפנים לר"י כ"ג מאותה גזרה ומה שעתיד לבוא על רומי ושהוחלף לופינוס במקום רחב"ת שנשרף במקומו ע"ש תת"פ, ורצה טיטוס להרוג גם את רבן גמליאל השני בן רבן שמעון בר"ג הזקן שנהרג וריב"ז ברוב בקשתו הצילו מידו. (צ"ד) רבי פפייס ור' יוחנן בן בג בג ובנו ר' אלעזר ראו החורבן. (עיין יוחסין בסה"ד אחר השלמת ענין הכהנים). ר' צדוק ובנו ר"א היו חבירי ריב"ז (וע"ש):

845

846יוסף בן גוריון הנ"ל חבר ספרו אחר החורבן, ואם קצת דבריו בענין טיטוס נראין כסותרין דברי חדל בפ' הנזקין מ"מ תדע שהיה איש גדול בחכמה ותבונה צדיק וישר והוא קודם בזמן מחכמי הגמרא כמה מאות שנה וראה הנעשה בימיו והוא סופר נאמן ע"כ אנשים חכמים וידועים הלמו יחד ספוריו וספורי חז"ל באופן שאין דבריהם סותרין זה לזה (צ"ד):

846

847נירון קיסר מרדו בו ונהרג וזה שנתגייר היה שר צבא הקיסר או ב' קיסריים היו ששמם נירון (עיין בס' צ"ד ת"ב באריכות וע' לעיל ג"א תתי"ו). והיוחסין [בסה"ד אצל ר' מאיר בהגהה שם] כתב רבים תמהו איך אפשר שנירון קיסר יחיה אחר שהרגוהו אותו כו' ואני השבתי להם כי לא אמר בגיטין נירון קיסר רק נירון שר צבאו ואפשר שזה נתגייר, אח"כ ראיתי בספר חיי המלכים שקצתם אמרו שמת נידון קיסר וקצתם אמרו שברח ולא נודע מקומו איו עד שאמר אגוסטון הכומר הגדול שנירון קיסר הפך דתם הרי כל דברי רבותינו אמת וצדק עכ"ל. ובגליון ס' יוחסין מצאתי כתוב וביוסיפון משמע שאש מן השמים שרפהו, ונ"ל בגיטין ה"פ שדר עלייהו נירון קיסר ר"ל שנירון קיסר שלח שר צבאו עלייהו ולא כתב שמו עכ"ל:

847

848דע שבדורות התנאים וסדרי קבלתם מהלל הזקן עד רבינו הקדוש יש הפרש:

848

849להרמב"ם

849

850ריב"ז, ראב"י, ר' טרפון, ר"ע, ר"מ, ר' יהודה. רבינו הקדוש, (עיין ראב"י ותראה שטעות הוא) .

850

851להראב"ד

851

852ריב"ז, ר"ג דיבנה, ר"ע, ר"ש אבי רבי, ורבי:

852

853לספר כריתות

853

854ריב"ז, ר"ש בן הלל. ר"א הגדול. ר"ג הזקן. ר"ע. רשב"ג הנהרג, ר"מ, ר"ג דיבנה. רבי:

854

855לבעל הליכות עולם

855

856ר"ג הזקן. רשב"ג. ריב"ז (ע"ל תשס"ח) ר"א הגדול. ר"ט. ר"ע. ר"מ. רבי:

856

857לבעל היוחסין

857

858ריב"ז. ר"א הגדול. ר"ע, ר"ש, ר"מ, רבינו הקדוש:

858

859לאברבנאל

859

860ר"ש בן הלל. ר"ג הזקן. ר"ש הנהרג. ריב"ז. (ע"ל תשס"ח) ר"ג דיבנה. ר"ש אביו של רבי, רבינו הקדוש. ואע"פ שכל אחד משנה סדרו תדע שאין ביניהם מחלוקת כלל כי כ"א קורא אחד מגדולי הדור (ועיין כ"א ואחד מ"ש ותראה איזה דרך ישכון אור על נכון). וכתבתי מכאן והלאה סדר הרמב"ם בהקדמתו לזרעים מזמן החורבן עד חתימת המשנה (צ"ד) וכשתעיין במקומו של כ"א תראה בקצתן שלא כן הוא:

860

861חבורה ודור ראשון אחר החורבן

861

862ריב"ז נעשה נשיא אחר שנהרג רשב"ג ועלה מירושלים ליבנה נפטר ג"א תתל"ג ה' שנים אחר החורבן (צ"ד). וע"ל ג"א תשי"ב ותשס"ח ועיין ריב"ז:

862

863רבן גמליאל השני נקרא ר"ג דיבנה בן ר"ש הנהרג נכד ר"ג הזקן וזקנו של רבינו הקדוש בר פלוגתיה דר' יהושע היה לנשיא שנת תתל"ג קבל מאביו (צ"ד) מקבל ל"ג (ליוחסין בסה"ד אצל שמואל הקטן). ושה"ק כ"ז וס"ח קבל מריב"ז כמו ג"א תת"מ כמו י"ב שנה אחר החורבן וצ"ע. ובספר כריתות כתב שהיה חבירו של ר"א בן הורקנוס ור"י בן חנניה. וע"ש כי ריב"ז היה רק ב' או ג' שנים נשיא אחר החורבן א"כ נעשה ר"ג זה נשיא שנת תת"ל או תתל"א:

863

864ר' אליעזר הגדול בן הורקנוס הוא סתם ר"א (במשנה) ובגמרא, תלמיד ריב"ז, קבלה ל"ח מסיני לאברבנאל (צ"ד):

864

865ר' יהושע בן חנניה הלוי והוא סתם ר"י במשנה (ובגמרא) תלמיד ריב"ז לרמב"ם מקבל ל"א (יוחסין שם), בימיו רצה יוליאנו קיסר מ"ו ברומי לבנות בה"מ (צ"ד ושה"ק):

865

866ר' יוסי הכהן ור' שמעון בן נתנאל ור' אלעזר בן ערך תלמירי ריב"ז (צ"ד):

866

867ר' אלעזר בן עזריה כהן נתמנה לראש תחת ר"ג (ע"ש). ר' אליעזר בן יעקב ג"כ היה בדור הוה. ר' אליעזר הקליר מהתנאים י"א גם הוא היה בדור הזה (צ"ד) כתב בס"ס יצירה כבוד אלהים ר"א הקליר יסדו:

867

868ר' יהודה בן בתירא חבירו של ריב"ז והאריך ימים הרבה (ע"ש):

868

869ר' יהודה בן אבא ור' יהודה הכהן מכת ראשון אחר החורבן (יוחסין בסה"ד סוף החבורה הראשונה אחר החורבן):

869

870חורבן הבית לדעת סופרי זכרונות היה ג"א תתל"ד (ע"ל ג"א תתכ"ח):

870

871דור שני אחר החורבן

871

872ר' עקיבא בן יוסף (ע"ל תש"ס) היה לראש אחר מות ר"ג דיבנה שנת ג"א תת"מ (צ"ד) מקבל ל"ב לרמב"ם (עשה"ק כ"ח וס"ח ר"ע קבל מר"ג ג"א תת"ס כמו נ"ב שנה לחורבן ט"ס יש כאן כי נולד תש"ס והיה לראש תת"מ ונהרג תת"פ שהיה נ"ב לחורבן) ר' טרפון הכהן ועשיר היה רבו או חבירו של ר"ע (ע"ש), וכתב סמ"ע בהקדמה דור ב' אחר חורבן ר"ט ר"ע ור"א המודעי ור' עמיהוד. ר' ישמעאל חבר ר"ע (ע"ש). ר' חנינא בן אנטיגנוס בזמן ר"ע ור' ישמעאל. ר' יהושע בן קרחה רבו של רבינו הקדוש והאריך ימים. ר' אלעזר בן חסמא ור' יוחנן בן גודגדא בזמן ר"ע, יהודה בן תימא גם כן בימי ר"ע (צ"ד):

872

873אונקלוס הגר א' בימי ר"א ור"י (שהיה אז ג"א תתס"ח שה"ק כ"ח) ואחד בימי הלל ושמאי (צ"ד ע"ש): עקילס הגר בימי ר"א ור"י (ע"ש, ע"ל תתפ"ד):

873

874בשנה זו יצא אש מהר אחד גדול ושרף ערים רבים, גם ברומי היה שנה ההיא שרפה ג"י ואח"ז היה דבר כבד מאד (צ"ד ח"ב):

874

875בשנה זו רעשה וגעשה הארץ בעיר הגדולה אנטוכיה ונפלו בל הבנינים הגדולים ומת ברעש אדם ובהמה רבה (שם):

875

876בן כוזיבא הנקרא בר כוכבא שדרש ר"ע עליו נאמר דרך כוכב מיעקב מרד ברומיים ועשה בהם הרג רב וביוונים שבאפריקא כחול הים אשד לא יספר וכן במצרים. גם תושבי אלכסנדריאה הרגו ברומיים יותר מר' אלף והיהודים בציפרין, (והיוחסין מאמר ה' זמן ו' כתב בגופרי) הרגו כל הגוים עד בלתי השאיר להם שריד כו' ועשה עצמו משיח ור"ע אמר עליו היינו מלכא משיחא. (וכתב רמב"ם סוף ספר משפטים כי ר"ע היה נושא כליו של בן כוזיבא, אבל במדרשות לא מצאנו שהיה נושא כליו אלא בעבור שהיה משבט יהודה ועשה מלחמות וגבורה ומצליח חשב שהוא משיח וכיון שראה שלא היה מריח הרשעים שנאמר והריחו ביראת ה' נתייאש ממנו (כדאיתא בחלק (צ"ג ב') כיון דראו דלא מריח ודאין קטלוהו, אכן במ"ר פ' בלע ה' אמרו שנהרג ע"י אומות העולם). וזהו שורש גדול בענין משיח נגד הגוים. מעות כוזביות פירש"י פרק הגוזל קמא ממטבע בן כוזיבא והם ירושלמית. ורב צמח סי' כוזבית שם מדינה שנאמר והיה בכזיב. וכן במשנה ממצרים ועד כזיב. יוחסין בסה"ד אצל ר' עקיבא). ואנשי ביתר משחוהו וכתרוהו למלך, עיין מ"ע פי"ב ועיין ירושלמי תענית ומ' איכה פ' בלע ה' ובב"ד פ' תולדות (צ"ד), ור"א המודעי התפלל שלא יכבוש אדריינוס את ביתר, וכותי א' הלשינו לפני בן כוזיבא שרוצה להשלים עם אדריינוס והרגו ויצא ב"ק הוי רועי האליל חרב על זרועו ועל עין ימינו ובאותו יום נכבש ביתר (יוחסין בסה"ד אצל ר' אליעזר המודעי), ביוסיפון ס"ב פכ"א שהיהודים בעיר אלכסנדריאה היו שוכנים כלם יחד בקצה אחר מהעיר ונפלו קטטות ביניהם ובין היוונים התושבים שם בקצה אחר עמד עליהם אלכסנדרו הנגיד שם על שם נירון קיסר רומה וצוה ליהורים שיסוגו אחור ויניחו כלי המלחמה והם מרו דבריו ואז נהפך להם לאויב ובחברת היוונים הרג מהיהודים יותר מנ' אלף ואח"כ שבו לאיתנם כבראשונה עד אחר החורבן שבא עליהם טריינוס קיסר דומה והרג כלם. (בשה"ק כ' שזה גלות ח' בבית ראשון וז"א ועיין יוחסין בסה"ד אצל גביהה בן פסיסא) ועשה חורבן ביתר ואז נגדעה קרן ישראל, ותושבי אלכסנדריא נענשו לפי שעברו על מצות לא תוסיפו לרדת מצרים וי"א שהיו משחקים בכדור בשבת, והעיד פילון היהודי שהיה מתושבי אלכסנדריאה בזמן הקיסר קאיו (ע"ל תשפ"א) שהיו אז שם אלף אלפים בע"ב יהודים וזה היה כמו פ' שנה קורם החורבן, וכן נ"ב שנה אחר החורבן קם בר כוכבא, ולפי שמרד בקיסר אדריאנוס קראוהו בן כוזיבא מלשון שקר וכזב ועשה עצמו משיח כנ"ל, ומלכו ג' דורות מהם על ישראל רומלוס בן רופס בן כוזיבא ואדריאנוס הקיסר עלה על רומלו ביום ט' אב נ"ב לחורבן הבית וי"א ע"ג לחורבן שהיה ג"א תתק"ב (צ"ל תתק"א) לבריאה לראב"ד והרג מכה רבה בישראל ובתוכם ר"ע וחביריו ויתוץ העיר ולא נודע מקומה איה, ובמ' איכה ת"ק בתי סופרים היו בביתר ובקטן שבהם היו יותר מש' תינוקות וגזרת ביתר היתה לפי ששמחו מחורבן הבית לפי שמלכי ירושלים הכריחו תושבי ביתר לעמוד תחתם ולמלוך עליהם נגד רצונם (שה"ק כ"ט). ועיין צ"ד שקיסר טריאנוס שלח שר צבאו בן אחותו אדריאנוס ועשה בהם הרג רב אשר לא נשמעה ולא נראתה לא בימי נבוזראדן ולא בימי טיטוס. (וישימו דת ברומי שלא יכנס שום יהודי בגופרי יוחסין מאמר ה' זמן ו'), ועיין פ' הנזקין מההרג רב הנעשה בעת ההיא באמרם הקול קול יעקב זה אספסינוס קיסר שהרג בכרך ביתר ד' מאות רבוא ואמרי לה ד' אלפים רבוא, אף שחורבן ביתר לפחות נ"ב שנה אחר חורבן טיטוס בן אספסינוס, גם ד' קיסרים מלכו אחר אספסינוס קודם שנחרבה ביתר מ"מ מצינו שמלכים וקסרים נקראים ע"ש הקיסר הקודם. והנה יש דעות במעשה בן כוזיבא וחורבן ביתר לראב"ד היה בזמן קיסר דימסטאן אחיו של טיטוס נ"ב לחורבן וכוזיבא מת במלכותו ובנו רופס מלך תחתיו ואחריו בן בנו רומולוס שנקרא ג"כ ע"ש זקנו כוזיבא ובימיו היה הרג רב בביתר ע"ג לחורבן ונמשך מלכות כוזיבא ובניו כ"א שנה, ומשחז"ל בס"ע פ"ל שבן כוזיבא מלך ב' שנים ומחצה וכ"ה בחלק (צ"ג ב') י"ל שכוונו על כוזיבא האחרון, אך מ"ש שהריגת ביתר ומלכות כוזיבא היו ע"ג לחורבן נראה שאין מכוון כו' ע"כ נראה שהיה נ"ב שנים אחר חורבן שנת תת"פ (צ"ד), ועיין מכילתא בשלח פ"ב. ורש"י בחלק (דף צ"ג ב') בר כוזיבא עם מלכי הורדוס היה, צ"ע כי כמדומה כבר לא נשאר ממלכי הורדוס בזמנו כדאיתא בע"ז (דף ט' א') שמלכות בית הורדוס היה ק"ג שנה א"כ נשלם מלכותו בשנת החורבן ג"א תתכ"ח, (ע"ל ג"א תשכ"ד תשכ"ח ותש"ן):

876

877בן כוזיבא גלגול גנון שהוציא ר' אלפים מאפרים קודם הזמן (ע"ל ב"א תת"ג):

877

878ההרג רב באלכסנדריאה בפרק הנזקין נתייחס לאדריאנוס (זה הקיסר בנה ירושלים מחדש והגדיל אותה עד שהשים תוך החומות קבורת משיחם וקיסר זה היה הראשון שהגדיל זקנו כי הקודמים גלחו זקניהם שה"ק ק"ח) והרג ס' רבוא על ס' רבוא. ובירושלמי פרק החליל נתייחס לקיסר טריאנוס. ובגמרא דידן לאלכסנדר מוקדון. וכתב ס"ע פי"ב מלת מוקדון ט"ס אלא שהיה שר צבא רומיים לנירון או לטריאנוס והיה מארץ מוקדון (צ"ד) (וביוסיפון שהיה מזרע אלכסנדר מוקדון):

878

879ר' עקיבא נהרג ג"א תת"פ והוא העיקר בי' הרוגי מלכות שכן אמרו ר"ע וחביריו. וכתב הראב"ד שכל זה בא בפולמוס של אדריאנוס מפני כעסו על בן כוזיבא הרגו וג' מהם נהרגו תתכ"ח כגזכר לעיל. ואלו הן כל עשרה הרוגי מלכות הראשון רבן שמעון בן גמליאל הזקן בשעת חורבן. ב' ר' חנניה סגן הכהנים בזמן החורבן. וג' ר' ישמעאל בן אלישע כ"ג נהרג אחר החורבן. ד' ר' עקיבא (שנהרג בי"כ (ע"ש) נחבש ה' תשרי שה"ק ל"א), ה' ר' יהודה בן בבא (ע"ש), ו' חנינא בן תרדיון (כ"א סיון או כ"ה סיון שה"ק ל"א) נשרף וס"ת עמו. ז' ר' חוצפית המתורגמן. ח' ר' ישבב הסופר. ט' ר' אלעזר בן שמוע. ונראה שנהרג זמן רב אחר ר' עקיבא לפי שביום שמת ר"ע נולד רבינו הקדוש ור"א בן שמוע היה רבו של ר', (ובגמרא לבן של ראשונים כפתחו של אולם זה ר"ע ואחרונים כפתחו של היכל זה ראב"ש הרי ראב"ש נקרא אחרון נגד ר"ע מוכח שהיה זמן רב ביניהם). העשירי י"א שהוא רבי יהודה בן תימא וי"א ר"א בן דמא, ואברבנאל בנחלת אבות כתב שר"י ב"ת הוא נקרא בן דמא עיין יוחסין מ' ונ"ב וס' (צ"ד). וע"ש ביוחסין בסה"ד סוף חבורה הראשונה אחר החורבן י"א כי רבי חנינא בן חכינאי היה מי' ה"מ וי"א רבי יהודה הנחתום. (ע"ל ג"א תתפ"ח). עיין י"ר וישב דס"ו סע"ד רבי שמעון. ר' ישמעאל. ר' עקיבא. ר' חנניה בן תרדיון. ר' טרפון. ור' יהודה בן בבא. ור' אלעזר בן שמוע. ור' ישבב. ור' יהודה הנחתום. ור' חוצפית. כשתכתוב ר' חננייה בב' יודי"ן עולה ב"א (ובנ"ח כמו סכום שמות י' שבטים זבולון בב' ווי"ן. (ובנ"ח מ"ד ספ"י כתב זבולון בוא"ו א' וצ"ע). ועיין שה"ק ד"ל כי עשרה הרוגי מלכות היה בחטא מכירת יוסף והבחיי כתב אינו מענישם אלא בדינא דגרמי כו'. וכתב בצרור המור כי עונם היה יותר עבור אכזריות שנהגו עמו יותר ממעשה המכירה ועבור זה נתגלגלו בי' ה"מ ולזאת הכוונה נסמכה פ' מכירת יוסף אל יבום יהודה לרמוז אל הגלגול הזה. או בעבור גאותם שגורם האכזריות כי אחי יוסף היו גאים כנראה מקנאתם מאהבת אביהם וכתונת פסים שהיה נראה להם בגאותם היות יותר נכבדים ממנו כו'. וכתב שראובן לא נכנס בחטא זה וראוי ליפול העונש על יוסף כפלים כי נחשב לב' שבטים אפרים ומנשה כו'. עכ"ז לא קבל עונש רק לשבט אחד או שהחכם שהיה נגדו היה אביו ואמו אחד מאפרים ואחד ממנשה, ועיין ציוני רשב"ג נגד יוסף וקבלתי כי ר"ע נגד יששכר. לשמעון ר"א בן שמוע אותיות שמעון ואולי היה משבטו. לשבט לוי ר' ישמעאל שכך היה משבטו. ליהודה רשב"ג שהיה משבטו. ליששכר ר' חוצפית המתורגמן שכן יש בו תיבת חמור גרם כמו שנאמר ביששכר. לשבט יוסף ר"ע בן יוסף, לדן ר' חנינא בן תרדיון שכן בו תיבת דן. לזבולון ר' יהודה בן תימא זבולון במ"ק כ"ט ועם הכולל ל' כמנין יהודה. לגד רבי ישבב במ"ק ח' כמו גד עם הכולל, לנפתלי ר' יהודה בן בבא נפתלי במ"ק כ"א כמנין יהודה במ"ק. לאשר ר' חנינא בן חכינאי שכן רומז פ' דניאל אשר"י המחכה ר"ל אשר הוא נגד חכינאי עכ"ל. ה' בשבת באה שמועה מרומי ותפסו ד' אנשים (י"ר וישב ס"ו ד' בשם ס' היכלות ע"ש סוף העמוד):

879

880רבי סתם הוא ר' יהודה הנשיא ונולד יום שמת ר"ע:

880

881דור שלישי מהתנאים אחר החורבן

881

882רבן שמעון השלישי בן ר"ג השני (ונקרא ר"ג דיבנה) אביו של ר' יהודה הנשיא היה לנשיא סביב שנת ג"א תתפ"א, לאברבנאל דור י"ב לחכמי המשנה ומקבל ל"ט מסיני (צ"ד), (וליוחסין מקבל ל"ד, ולרמב"ם מקבל ל"ג):

882

883ר' מאיר תלמיד ר"ע ונתמנה עם ר"ש הנ"ל לר"י בימי ר"ע (סמ"ע בהקדמתו דור שלישי אחר חורבן ר"מ ור' נתן) והאריך ימים עד שהיה בד' דורות, עיין יוחסין מ' ומ"ה וס"ב שהיה בחופת בן רבינו הקדוש (צ"ד) עיין רבי, ועיין מ"ש בסדר א"ב ר' מאיר מהיכא יצא להם שהיה בד' דורות אבל אינו כן ועיין ברוריא:

883

884ר' אלעזר בן שמוע רבו של רבי מעשרה הרוגי מלכות (צ"ד) ע"ל תת"פ:

884

885ר' יהודה סתם הוא בר אלעאי (ע"ש):

885

886ר' שמעון בן יוחאי ובנו ר"א ור"פ ב"י חתנו או חותנו (ע"ש) בימיו נטלו דיני ממונות מישראל (ירושלמי ר"פ ד"מ):

886

887ר' יוסי דציפורי בר חלפתא הוא סתם ר' יוסי רבו של רבי:

887

888ר' נתן הבבלי חיבר אדר"נ. נקבר בפומבדיתא (גא"י):

888

889ר' אליעזר בר' יוסי הגלילי, ויוחסין סידר גם אביו ר' יוסי הגלילי בדור זה. (צ"ד):

889

890עקילוס הנקרא אצלם אקוילה מן אי פינטו בגלילות יון שהיה כומר ונעשה גר צדק ג"א תתפ"ד וביאר התורה בלשון יון ע"ל ג"א תת"מ (צ"ד ח"ב):

890

891בטולמיאוס החוזה הגדול חבר ספר אל מגיסטי בתכונה וס' ד' מאמרות וס' מאה דבורים וחכמת המבטים וס' בצורת הארץ ס"ה שנים אחר החורבן וחי פ"ב שנים (יוחסין מאמר ה' זמן ו'), שנת ג"א תתצ"ב (צ"ד ח"ב):

891

892אנטונינוס פיאוס (ביוחסין מאמר ה' זמן ו', אנטוניא פירוש המרחם) פי' חסיד, חתן אדריאנוס קיסר, איש חכם ומבקש שלום ולא יצא למלחמה רק ע"י הכרח גדול ומורגל בפיו לומר מוטב שיחיה אחד מעמי משימותו אלף משונאי, והרחיב מלכותו בלא חרב רק לרוב ענותנותו וחסידותו שמעו בקולו כל המלכים, היה ידידו של רבינו הקדוש, מלך ג"א תת"ק בן מ"ז שנה (צ"ד). וצ"ע דהא איתא בתוספות ע"ז (דף י' ע"ב) דרבי נולד בשעת השמד שלא ימולו ומלו את רבי (ואיתא בירושלמי על כן נקרא רבינו הקדוש שקדשו אביו לשמים ומלו. וכ"כ לבנת הספיר וכ"כ ספר יוחסין עיין רבי) והוגד לקיסר שמלו אותו ושלח להביאו ואשת הקיסר היתה אוהבת לאמו של רבי והחליפתהו ונתנה את אנטונינוס לאמו של רבי ואשת הקיסר לקחה את רבי, ואשת הקיסר הניקה את רבי ואמו של רבי הניקה את אנטונינוס וכשהביאו לפני הקיסר ראה שהוא ערל ופטרוהו בשלום ע"ש, ועיין רבי, א"כ היה רבי ואנטונינוס בני גילי, וע"ל ג"א תת"פ כי ביום שמת ר"ע נולד רבי א"כ גם אנטונינוס נולד אז, ור"ע נהרג ג"א תת"פ א"כ אנטונינוס שמלך ג"א תת"ק היה בן כ' שנה, ואיך כתב שאנטונינוס היה בן מ"ז שנה כשנתקסר, ופשיטא לדעת דר"ע נהרג תתק"א ואז נולד רבי ואנטונינוס, וא"כ איך כתב שנתקסר ג"א תת"ק שעדיין לא נולד:

892

893ר"ע לדעת י"א נהרג ג"א תתק"א (ע"ל תת"פ):

893

894בימי אנטונינוס נולד נער בב' ראשים ואשה אחת ילדה ה' בנים והיה רעב ודבר כבד בכל הארצות ורעשים גדולים ושריפות רבות ושטף מים שנת תתק"ה (צ"ד):

894

895בשנת ג"א תתק"ט ותתקט"ו השמיד כל מאמיני בדת נוצרי לבלתי השאיר להם שריד ונתגייר כדאי' בירושלמי פ"ק דמגילה ופ' בני העיר (צ"ד):

895

896דורות המשנה י"ב. אחד שמעון הצדיק. שני אנטיגנוס, שלישי יוסי בן יועזר. רביעי נתאי הארבלי ויהושע בן פרחיה. חמישי יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח. ששי שמעיה ואבטליון. שביעי הלל ושמאי. שמיני ריב"ז ושמעון בן הלל. תשיעי ר"א הגדול. עשירי ר"ע. אחד עשר ר"מ. וכתב הגאון כי ר"י הנשיא ור' נתן קבלו מר"מ הרי ר"י הנשיא דור י"ב. (ספר כריתות, ובהג"ה שם תמה איך קבל ר"נ מר"מ שהיה חבירו ואדרבא ר"נ גדול מר"מ והיה דעתם שר"נ יהיה נשיא ור"מ חכם. הוריות י"ג ע"ב):

896

897דור ד' אחר חורבן ר' יהודה הנשיא ו"ג ור"ש (ר"ל בניו) ורשב"י ור"א בנו (סמ"ע בהקדמה וצ"ע דרשב"י היה רבו דרבי):

897

898רבי סתם הוא ר' יהודה הנשיא בן רשב"ג ז' להלל מקבל מ' (וליוחסין [ובסה"ד אצל שמואל הקטן] מקבל ל"ה ולרמב"ם מקבל ל"ד) ונראה זמן נשיאותו שנת ג"א תתק"י והיה אז רבי בן שלשים (שה"ק ל"ב וס"ח שקיבל מאביו תתק"ך צ"ב לחורבן). ובימיו היו שלשה קיסרים אנטונינוס ואחריו מרקוס אנטונינוס ואחריו קאמרוס וכלם גזרו שמד על הנוצרים והטו חסד לרבי וכבדוהו ונשאוהו (צ"ד):

898

899גלינוס הרופא היה בימי רבי (יוחסין בהגהת הרמ"א לסדר הקבלה וש"ק ק"ח):

899

900רבי לי"א היה זמן נשיאותו ג"א תתק"כ (ע"ל תתק"י):

900

901הקיסר אנטונינוס חבר ספר דינים ועד היום דנין מפיו כאלו נתנו מסיני, ומת בן ע' שנה כ"ג למלכותו והספידו עליו כל המלכים הקרובים והרחוקים (צ"ד ח"ב):

901

902מרקוס אנטונינוס ואורעלוס שניהם היו חתניו לוקחי בנותיו של קיסר אנטונינוס פיאוס, ושניהם יחד נתקסרו ממנו בחייו, שנת תתקכ"ג והתנהגו באהבה כל ימיהם (צ"ד שם):

902

903בימי שני הקסרים הנזכרים היו רעשים רבים באיטליא ונפלו אדם ובהמה רבה גם דבר כבד מאד בכל ארצות איראפי עד שערים רבים נעשו שממה, גם הארבה עלה ואכל כל התבואות, ואמרו שני הקסרים שכל זה בעבור שנתנו לנוצרים שארית בארץ וצוו להשמידם (צ"ד ח"ב):

903

904אותות השמים גדולים ונוראים נראו בעיר רומי שנת תתקמ"ח, ובשנה ההיא נפלה אש מן השמים ותאכל כל בתי עבודתם עם שאר בנינים ונפלאים וכל הספרים אשר היו שם, וכן היה באלכסנדריא, ואחר השריפה היה רעש גדול ברומי ואחר הרעש נפל שנית אש משמים ותאכל רוב חלק עיר רומי ואח"ז היה רעב ומגפה (צ"ד ח"ב):

904

905חבור המשנה (ומיתת רבי) היה ג"א תתקמ"ח (צ"ד וע"ל ד"א ר"ס ותתקע"ח ותתק"ץ):

905

906רב לדעת היוחסין בשם רש"ג ירד לבבל ג"א תתקמ"ט ואך ז"א ע"ל תתקע"ט:

906

907יש אומרים כי אז היתה השלמת חבור המשנה (עיין לקמן תתקע"ח):

907

908בשנה זו נראו כדמות ג' שמשים דהיינו בב' צדדי השמש נראה בכל צד עוד שמש אחד ואמרו העם שזה רמז להריגת שני קסרים שנהרגו שכל אחד לא מלך ג' חדשים (צ"ד ח"ב):

908

909השלמת חבור המשנה ג"א תתקע"ח, כ"כ רש"ג ביוחסין, תק"ל לשטרות ק"ן לחורבן וכ"כ הכוזרי סוף מ"ג ומ"ע פכ"ד ופי"ב. אך הראב"ד כתב תתקמ"ח ת"ק לשטרות ק"כ לחורבן (וביוחסין בסוף העתקת הרמ"א מס' יסוד עולם ת"כ לשטרות ט"ס) וכ"כ צדה לדרך למ' מנחם בן זרח, ולדעתי מהם לקח אברבנאל מ"ש בהקדמתו שחיבר המשנה ג"א תתקל"ט (צ"ל תתקמ"ח) שנת אלף ת"צ (צ"ל ת"ק) למ"ת (צ"ד) (וביוחסין בהגהת הרמ"א לסדר הקבלה ג"א תתקמ"ט ת"כ לחורבן ט"ס וצ"ל קכ"א) ובהקדמה לסמ"ע ונשלם חבור המשנה ג"א תת"ק לב"ע קכ"א לחורבן ט"ס וצ"ל תתקמ"ט שהוא קכ"א לחורבן (ועיין יוחסין באגרת רש"ג סדר וענין המשנה):

909

910חבור המשניות קימו וקבלו עליהם כל ישראל ועסקו בהם בישיבת א"י שני בניו ר"ג ור"ש ור' חייא ור' אושעיא ר' חנינא ור' יוחנן וחביריהם, ובישיבת בבל עסקו בם רב ושמואל תלמידי דרבי כי הם ירדו לבבל שנת תתקע"ט סוף ימיו של רבי א"כ חי רבי ק' שנה. והרביצו תורה בחיי דרבי (צ"ד), כתב שה"ק ס"ט מחבור המשנה עד חתימת התלמוד בבלי שי"א שנים, וצ"ע:

910

911רב הונא קמא ראש גלותא ביומי דרבי ומת בחיי דר' בבבל ונקבר בא"י (צ"ד):

911

912רבן גמליאל הג' ור"ש הד' בניו של רבי, וקבל ר"ג נשיאותו בחיי אביו ולר"ש מסר סדרי חכמה ונשארו בא"י עם ר' חייא ר' אושעיא ר' חנינא ור' יוחנן (צ"ד):

912

913ר' חייא רבה תלמיד רבי ור' אושעיא. ר' חייא תנא מצד אחד ואמורא מצד השני (ע"ש):

913

914סדר אמוראים

914

915אמוראים נקראים ע"ד אוקי אמורא עליה פי' מתרגם כי משעת חתימת המשניות והברייתות לא קם עוד ב"ד שיבטל דבריהם אלא שיפרש אותם לכך נקראו אמוראים כלומר מתורגמים (בת' ה"ק):

915

916רב ושמואל תלמידי רבי, ורב תלמיד גם לר' חייא וירד רב לבבל תתקע"ט (דלא כדעת יוחסין ע"ל תתקמ"ט) . יוחסין קט"ו ורש"ג ודורות עולם ביומי דר' נחת רב לבבל תק"ל (צ"ל תקל"א) למלכות יון תתקע"ט עכ"ל. ושמואל היה בנהרדעא ורב הלך לסורא מתא מחסיא והיה שם לראש כ"ד שנה ומת ר"א ג' לב"ע, והתמידו ישיבת סורא ופומבדיתא עד רב האי קרוב לתת"ך שנה (צ"ד). ובימיהם היה ר' יוחנן ראש בא"י שקבל מרבי אושעיא (ושה"ק ל"ב רב היה ר"י במתא מחסיא קרוב לשנת ד' אלפים בודאי ט"ס הוא, ובדף ל"ג וס"ח כתב שירד רב לבבל תתקצ"ט ג"כ טעות הוא וק"ל), רב ושמואל ורב הונא נהגו שררה בנהרדעא כ"ה שנים (שם). וז"א כנ"ל. רב שילא היה בזמנם (ע"ש). וביוחסין באגרת רש"ג ורבה בב"ח ור' כהנא קמא. ור' אסי ובסוף ימיהם רב אדא בר אהבה ורבה בר אבוה:

916

917ר' יהושע בן לוי יש מנאו בתנאים ויש באמוראים רבו של ר' יוחנן (ע"ש) י"א שהיה תלמיד ר"י:

917

918ר' אפס היה גדול מר' חנינא שתי שנים ומחצה וישב בראש אחר מיתת רבי, ואחר מותו ישב ר' חנינא בר חמא, והיה ראש בא"י אחר פטירת ר' אפס סביב לשנת ג"א תתק"פ (צ"ד), (קנ"ב לחורבן. ובשה"ק ס"ח ז"ל ק"ן ע"ס) צ"ע כי היוחסין כתב ג"א תתפ"א וכתב דס"ח שקבל מרבי תתר"פ ק"ן לחורבן וזה אינו כי נעשה אז לראש:

918

919אלכסנדר קיסר הכ"ה מלך שנת ג"א תתקפ"ה היה אוהב החכמים גומל חסד לעניים מתמיד בלמוד עניו ושפל רוח נגד כל אדם בדברים נעימים ומורגל בפיו לאמר אחר ממאה ישמע לקול המולה וצווי והמאה לקול דברי ריצוי (צ"ד ח"ב):

919

920ר' יוחנן נעשה ר"י בא"י אחר ר' חנינא סביב לשנת ג"א תתק"צ והיה ר"י בא"י פ' שנה ומת ר' יוחנן ל"ט לאלף ה'. כ"כ הראב"ד מובא ביוחסין וכ"כ רש"ג ביוחסין תק"צ לשטרות איפטר ר' יוחנן. אך יש גמגום בחשבון זה מפני שר' יוחנן היה ר"י בא"י פ' שנה ולפניו מלך ר' חנינא בא"י י' שנים וכשתחבר פ' וי' על ג"א תתקע"ט שהם סוף שנותיו של רבי יעלה ד"א ע', וזולת השנים שמלך ר' אפס בא"י קודם שמלך ר' חנינא ע"ל תתק"פ, והיוחסין ק"ו הרגיש בזה ואמר שחשבון זה בנוי על דעת האומר שבשנת ת"ק לשטרות היא תתקמ"ח מת רבינו הקדוש א"כ כשתחבר י' של ר"ח ופ' של ר' יוחנן על ג"א תתקמ"ה יעלה ד"א ל"ח. גם תדע שהיוחסין שם כתב שר' יוחנן ורב יהודה בר יחזקאל שניהם מתו ס' לאלף חמישי, וע"ש (צ"ד):

920

921בשנה זו אתו פרסאי על רומאי (סע"ז יוחסין בסופו):

921

922היה קדרות לשמש עד שהדליקו נרות בעצם היום ועוד נראו אותות השמים נוראים ונפלאים, ובעת ההיא נפלו ערים רבים מפני הרעש ומתו ברעש עם רב וגברו המים בעת ההוא וטבעו אדם ובהמה וקנינים לאין מספר גם היה דבר גדול מאד, וברומי מתו ביום א' ה' אלפים נפשות (צ"ד ח"ב):

922

923רב מת ד"א ג' (וכ"ה בספר כריתות) תקנ"ה לשטרות (וביוחסין באגרת רש"ג תקנ"ח ט"ס, ובצ"ד כתב תקצ"ה ט"ס הוא). שמואל ירחינאה חבירו דרב היה לראש בנהרדעאי קודם שירד רב לבבל. (עיין לעיל ג"א תתקע"ט) וכשמת רב בסורא בשנת ג' (ד' כצ"ל) אלפים ג', באו בני ישיבתו לשמואל ומת שמואל ד"א י' (צ"ד), ונהג שמואל בתר רב לבדו ז' שנים והוי חדא מתיבתא (יוחסין שם):

923

924רב אדא בר אהבה (ע"ש):

924

925לקוי שמש היה עד שבעצם היום הוצרכו להדליק נרות. ואחר הליקוי היה רעש גדול ונורא והארץ רגזה ממקומה וערים רבים נפלו ומתו ברעש עם רב שנת ד"א ח' (צ"ד ח"ב):

925

926שמואל מת ד"א י' שנת תקס"ב לשטרות (וביוחסין שם תקס"ד ט"ס):

926

927דור שני של אמוראים

927

928רב יהודה בר יחזקאל היה לראש בפומבדיתא (ע"ש) היה זה ד"א י' (ובשה"ק דס"ח א' כתב ד"א י"ד) נולד יום שמת רבי (צ"ד), כתב רש"ג ביוחסין רב יהודה מת תר"י (לשטרות היינו ד"א נ"ח). (עיין בסמוך ר"ה ור"נ ועיין ר"ה בר חמא). בגיטין (דף ס' ע"ב) האי שיפורא (של תקיעת ע"ש ורב שרירא גאון פי' שופר שנותנין לתוכו נדבה לבני ישיבה. רש"י) הוי מעיקרא בי רב יהודה ולבסוף (כשנפטר) בי רבה ולבסוף בי רב יוסף ולבסוף בי אביי ולבסוף בי רבא:

928

929רב הונא מלך בסורא, הוא היה ראש ישיבה הראשון בסורא אחר שמואל (צ"ד) ומלך מ' שנה (יוחסין באגרת רש"ג) א"כ מת שנת נ' וכ"כ בסוף היוחסין, ושם באגרת רש"ג בסמוך כתב שכיב ר"ה שנת תר"ח (ר"ל לשטרות) היינו ד"א נ"ו א"כ מלך מ"ו שנה. בימיהם נהפך לב הפרסיים נגד היהודים והפכו לב המלך נגד רצונו והמית ביסורים קשים הרבה עשירים וחכמים והכבידו עולם עד שהמירו רבים (שה"ק):

929

930רב נחמן (סתם הוא בר יעקב ע"ש) היה ר"י בנהרדעאי, ושלשתן (ר"י ור"ה ור"נ) מלכו שנת י' לאלף ה' (ובשה"ק דל"ד רע"ב כתב י"ד) עד שנת ס' (צ"ד וכ"כ יוחסין בדורות האמוראים דור ג') וע"ל ע"ש:

930

931בשנת י"ח לאלף ה' תק"ע לשטרות בא פפא (ובצ"ד רב פפא ט"ס ובסע"ז יוחסין בסופו פסא) דמן נצר ואחרב לנהרדעא (יוחסין באגרת רש"ג). כתב רש"ג ביוחסין ואזל רבה בר אבוה זקננו לשכנציב ולשלחי ולמחוזא והוה התם רב יוסף בר חמא אבוה דרבא ורבנן דילן בפומ' הוא גולה:

931

932כתב שה"ק (דף ס"ט ב') מחבור המשנה עד ר' יוחנן שחבר הירושלמי פ' שנים ר' לחורבן (א"כ היה ד"א כ"ח) וי"א ק"פ (וכ"כ הרמב"ם בהקדמה לס' היד) ש' לחורבן (א"כ היה ד"א קכ"ח וצ"ע). וכ"כ ספר הכריתות (י"ע ש"ב) ר' יוחנן סידר הירושלמי קרוב לג' מאות שנה לחורבן:

932

933שנת ד"א ל"ז תקפ"ט לשטרות החריב פפוס בן פולמוס בית מדרשו הגדול של שמואל. כ"כ ספר כריתות (שה"ק ל"ד א'), ואותו זמן ר' חנינא מנהיג שררה ונאסף תק"צ לשטרות הוא ד"א ל"ח (ע"ל ג"א תתק"צ):

933

934רבי יוחנן מת ד"א ל"ט לראב"ד ורש"ג (אך יש גמגום בזה, ע"ל ג"א תק"צ וד"א ס' וד"א ע'). כתב רש"ג ביוחסין תק"צ לשטרות מת ר' יוחנן ור' אלעזר בשתא חדא ומלך ר' אמי, נראה כי אז נולד אביי ע"ל ד"א פ"ה:

934

935בהיות הקיסר קארוס אצל נהר חידקל ויהיו רעמים קולות וברקים גדולים ונוראים ויחרד כל המחנה ובאחד מן הרעמים ירד ברד ואש מתלקחת ונפל על הקיסר וימת (צ"ד ח"ב):

935

936רב הונא מת ד"א נ' (ע"ל ד"א י') בתוס' מנחות (דף ל"ו א') רב הונא שכיב קודם רב יהודה:

936

937רב הונא מת ד"א נ"ו (לדעת רש"ג ע"ל ד"א י') וכ"כ הכריתות מת תר"ח (ר"ל לשטרות):

937

938רב יהודה מת ד"א נ"ח לדעת רש"ג (ע"ל ד"א י'):

938

939דור שלישי של אמוראים

939

940רב יהודה מת שנת ד"א ס' (ע"ל ג"א תתק"ץ) גם ר' יוחנן (ע"ש וע"ל ד"א ל"ט וד"א ע'):

940

941רבה בר נחמני נעשה לראש (ליוחסין) בפומ' אחר מות רב יהודה בשנת ד"א ס' (ושה"ק דל"ד ב' ודי"ח ב' כתב נ') והיה או בן י"ח שנה ומלך כ"ב שנה ומת פ"ב (צ"ד). ורש"ג כתב ביוחסין ומת תרל"א (דהוי ד"א ע"ט), רבה בר חייא הוה מרביץ תורה בסורא כל שנין דרבה בר נחמני בפומבדיתא. (רש"ג יוחסין):

941

942רב הונא מת ד"א ס' (ע"ל ד"א י'):

942

943רב חסדא נעשה ראש אחר מות רב הונא בסורא שנת ס' (צ"ד):

943

944ר' אמי ורב אסי היו ר"י בא"י אחר מות ר' יוחנן והיו בטבריא שנת ס' (יוחסין בסדר אמוראים לזמניהם ע"ש):

944

945ר' יהודה נשיאה אמורא בר' גמליאל ברבינו הקדוש היה סביב לזמן הזה (ע"ל) ויש עוד ר' יהודה נשיאה נכדו (ע"ש):

945

946רב חסדא מת ד"א ס"ח (ע"ל ס'):

946

947ר' יוחנן מת ד"א ע' (ע"ל תק"ץ):

947

948גזרו פרסאי שמד על יהודאי (סע"ז בסוף היוחסין ע"ל ד"א י') . קוסטנטינו הקיסר ביטל הצלמים ואמונות (ע"ל אלף תשפ"ח):

948

949רב נחמן בר יעקב מת שנת תרל"א (ר"ל לשטרות) הוא ד"א ע"ט (ספר כריתות):

949

950רבה מת ד"א ע"ט (ע"ל ס'):

950

951רבה בר רב הונא מת תרל"ג לשטרות הוא ד"א פ"א (ספר כריתות), ואפשר כי מלך תרל"ג כי כתב ואחריו רבה בר"ה, לא הבנתי אם פירושו שמלך אחריו או מת:

951

952רבה בר נחמני מת ד"א פ"ב (ע"ל ס'):

952

953רב יוסף ישב על כסא רבה בר נחמני חבירו בסורא שנת פ"ב ומלך ב' שנים ומחצה והיה סגי נהור ומת פ"ה (צ"ד וכ"כ יוחסין בסדר הקבלה שהעתיק הרמ"א) ורש"ג ביוחסין כתב מת תרל"ד (ר"ל לשטרות) דהוי ד"א פ"ב:

953

954דור רביעי של אמוראים

954

955אביי היה ר"י בפומבדיתא (ובשה"ק דס"ח א' בנהרדעא) שנת צ"ט וי"א צ"ו תרמ"ט לשטרות (צ"ד). וט"ס וכצ"ל אביי היה ר"י שנת ד"א פ"ה (דאז מת רב יוסף) ומת שנת צ"ט (היינו ליוחסין בסדר אמוראים דור ד' ושה"ק ל"ד ב' מלך י"ד שנה), וי"א צ"ו ר"ל שמת שנת צ"ו (היינו לרש"ג מת רב יוסף תרל"ד הוא ד"א פ"ב ואביי מלך אחריו י"ג דהוי קרוב לצ"ו, ומ"ש רש"ג ושכב אביי תרמ"ט ט"ס הוא כי כשתוסיף י"ג על תרל"ד הוי תרמ"ז). ובספר כריתות אביי מת תר"ס (ר"ל לשטרות שהוא ד"א ק"ח וצ"ע). וביוחסין בסדר הקבלה שהעתיק הרמ"א כתב מת אביי כו', והשמטות סופר שם וכצ"ל מת אביי ד"א צ"ט ורבא מת ד"א קי"ג, כי כמו שכתוב שם בודאי טעות הוא וק"ל (ואני מצאתי בת' רלב"ח דרצ"א אביי נפטר ד"א צ"ט וכ"כ יוחסין בסדר אמוראים לזמניהם ואביי חי ס' שנה (ר"ה י"ח א') א"כ נולד קרוב לד"א ל"ט). כתב שה"ק בימי אביי שהיה כמו ד"א פ"ה ר"ן (צ"ל רנ"ז) לחורבן היה שבור מלכא פרש"י סוף ב"מ שהיה מלך פרס ובקי מאד בדיני ישראל. בימיו קם פילוסוף אחר במלכות פרס שאמר שיש ב' אלהות אחד ממונה על הטוב ואחד על הרע ושמו היה מאני והסית רבים שהלכו אחריו. ושבור מלכא שלח לחלות פניו שילך עם אנשיו לעזרתו והלך עם ת' תלמידיו ותלה כולם, וע' בעקידה פ' ואתחנן שמאריך בזה המעשה, (והתשבי כתב על שמו נקראו מינים) . בדור הזה היה פאולני הגמון עיר נולה שבמלכות ניפולי והוא היה הראשון לנהוג את הפעמונים לקרוא האנשים ללכת להתפלל:

955

956רבא בר רב יוסף ראש במחוזא אחר מות חבירו אביי שנת ד"א צ"ט ומלך י"ד שנים ומת קי"ג לראב"ד (צ"ד וכ"כ יוחסין בסדר אמוראים לזמניהם):

956

957רבא מת ד"א קי"א (ע"ל צ"ט) ונולד רב אשי כ"כ יוחסין בשם רש"ג מת תרס"ג (ר"ל לשטרות דהוי ד"א קי"א). וביוחסין בסדר אמוראים דור ד' שבו ביום נהרגו ד' בני רב פפא, ובימי אביי ורבא היה הלל הנשיא (בנו של ר' יהודה נשיאה ע"ל קי"ח). כתב יוחסין באגרת רש"ג בתר הכי נפיש שמדא בא"י ואמעיטא הוראה ונחית מאן דהוה תמן מן בבלאה כגון רבין ורב דימי וכולהו דנחתן להכא:

957

958דור חמישי של אמוראים

958

959רב נחמן בר יצחק היה לראש בפומבדיתא אחר מות רבא שנת ד"א קי"ג וחבירו של רב חסדא היה (ז"א כי לא היה חבירו). והאריך ימים אחריו ומלך ה' שנים ומת קי"ז, וחביריו רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע (צ"ד). וכתב יוחסין בסדר אמוראים לזמניהם ובאגרת רש"ג ומת רנב"י תרס"ז דהוא ד"א קט"ו. וצ"ע דהא איתא במנחות (דק"ב רע"א) אמר רב אשי אמריתא לשמעתתא קמיה דרב נחמן. וכתבו התוס' גרסינן קמיה דרב כהנא (כי התוס' ס"ל דסתם רב נחמן הוא בר יעקב שהיה רבו דרבא ע"ש) או גרסינן קמיה רב נחמן בר יצחק עכ"ל התוספות, א"כ היה רב אשי גדול בימי רנב"י מאחר שאמר שמעתיה קמיה, וברש"י בכתובות (כ"ב א') רב אשי היה ר"י במתא מחסיא בימי רנב"י, ובקדושין (עב ב') יום שמת רבא נולד רב אשי, א"כ היה רב אשי כשמת רנב"י בן ד' שנים ואיך כתב רש"י שרב אשי היה ר"י בימי רנב"י, ולעת הפנאי אי"ה אברר הדברים:

959

960רבא מת ד"א קי"ג (ע"ל צ"ט) ונולד רב אשי:

960

961רב פפא נעשה לר"י בנרש עיר קרובה לסורא ונחלקו הישיבות פעם שני, והיה זה ג"כ שנת קי"ג. ובספר כריתות כתב ואחריו ר"פ שנת תרע"ו (שהוא ד"א קכ"ד). ומלך לדברי הראב"ד י"ט שנים. וכ"כ יוחסין בסדר אמוראים לזמניהם ובאגרת רש"ג, ומת שנת קל"ב (צ"ד וכ"כ יוחסין בסדר אמוראים לזמניהם), ורש"ג כתב ביוחסין מלך י"ג שנים ומת תרפ"ז (ר"ל לשטרות) דהוי קל"ה. ואחר מות רב נחמן מלך בפומבדיתא ג"כ, וחביריו רב עינא סבא ורב יהודה (שה"ק):

961

962רב נחמן בר יצחק מת ד"א קי"ז. ובספר שנות חיים פרשת מצורע שמת תרס"ו לשטרות שהוא ד"א קי"ד. והיה בפומבדיתא ד' שנים (יוחסין בסדר אמוראים לזמניהם):

962

963רב חמא היה לראש בנהרדעא אחר מות רב נחמן שנת קי"ז ומלך ט"ו שנים ומת קל"ב (צ"ד), וביוחסין באגרת רש"ג השמיטו וט"ס דוק ותשכח:

963

964הלל הנשיא בנו של ר' יהודה נשיאה בן בנו של רבינו הקדוש הוא עשירי להלל הזקן, ועד זמנו היו מקדשין ע"פ הראיה, כ"כ הרמב"ם פ"ה מה' קדוש החודש ורמב"ן בהשגות על מנין המצות סימן קנ"ג ובספר יסוד עולם מ"ד פ"ט, והוא סידר חשבון העיבור כפי הנהוג. והיה זה שנת תר"ע (ר"ל לשטרות וכ"כ שה"ק דל"ח ב') ר"ץ לחורבן ד"א קי"ח ליצירה. ובשה"ק דכ"א ול"ה סע"א כתב ג"כ בשם יסוד עולם ד"א ר"ס ש' שנים אחר חורבן הוא ט"ס כי ש' אחר חורבן הוא ד"א קכ"ח ואיך כתב ד"א ר"ס, ועוד כי ד"א ר"ס אז היו רבנן סבוראי, וע' יוחסין בסדר אמוראים אות ג' ז"ל, הגאונים הזכירו זה הסדר, רבינו הקדוש ור"ג בנו ור' יהודה נשיאה בנו שתיקן העיבור ור"ג בנו של הלל זה ויהודה בנו ור"ג בתראה שנת תק"ל לשטרות. וכן כתב בשה"ק דל"ה א' ראיתי ביוחסין שהיה לר' הלל בן ושמת (צ"ל ושמו) ר"ג ולו בן ושמו ר' יהודה ולו בן ושמו ר"ג בתראה שנת תת"ל לשטרות עכ"ל. וט"ס יש ביוחסין במ"ש ור' יהודה נשיאה בנו שתיקן העיבור דמשמע ר' יהודה נשיאה תיקן העבור ז"א כי הלל בנו תיקן העיבור, ומ"ש ור"ג בנו של הלל זה ויהודה בנו ור"ג בתראה שנת תק"ל ג"כ ט"ס, כי לא מצינו להלל שיהיה לו בן שמו ר"ג, גם מ"ש ויהודה בנו ר"ל בנו של ר"ג בן הלל גם זה לא מצינו, וכצ"ל רבינו הקדוש ור"ג בנו וזהו ר"ג בתראה שהיה באמת תק"ל לשטרות (ע"ל) ור' יהודה נשיאה בנו של ר"ג והלל בנו של ר' יהודה נשיאה שתיקן העיבור והמותר ט"ס וק"ל. ובו נפסקו הסמוכים בא"י (צ"ד) וכתב שה"ק דף הנ"ל שמאז חזרו למנות מיצירה לא משטרות:

964

965והא לך שלשלת היחוס מהלל עד הלל

965

966הלל הזקן הבבלי, ר' שמעון בנו. ר"ג הזקן. רשב"ג הנהרג. ר"ג דיבנה. ר"ש השלישי, ר' יהודה הנשיא, ר"ג בנו. ר' יהודה נשיאה, הלל הנשיא בנו (צ"ד):

966

967דור ששי של אמוראים

967

968רב אשי היה לראש ישיבה בסורא בימי רב פפא שנת ד"א קכ"ז, כתב סמ"ג בהקדמה לל"ת ד"ג א' שעמד רב אשי בשנ"ח שנה אחר חורבן כמ"ש רב שרירא גאון. וצ"ע כי לפי זה יהיה ד"א קפ"ו ומלך ס' א"כ נפטר ד"א רמ"ו וצ"ע. (ובשה"ק דס"ח א' רב אשי בסורא ורב זביד בפומבדיתא קבלו כמו ד"א קכ"ז ע"ל ד"א קי"ג). ולפי הראב"ד נולד כשמת רבא שנת קי"ג א"כ יהיה רב אשי בתחלת ישיבתו בן י"ד שנים ומלך ס' שנים ונפטר קפ"ז (צ"ד), ורש"ג כתב ביוחסין ומרימר ומר זוטרא והונא בר נתן דהוי ריש גלותא הוי כייפין ליה. כתב הרמב"ם רב אשי חיבר תלמוד בבלי בארץ שנער אחר שחיבר ר' יוחנן תלמוד ירושלמי בכמו מאה שנה וצ"ע. (ע"ל ד"א כ"ח וד"א קכ"ח). יוליאוס הקיסר בן אחיו של קוסטנטינוס צוה לחדש בנין בית המקדש לכבוד ותפארת ונתן לוה עזר מממונו אך משמים נתעכב שלא נגמר בנינו כי הקיסר נהרג במלחמה, והיה בימי רבינא ורב אשי שנת קכ"ז (צ"ד ח"ב. עיין לקמן ד"א ק"ס). בימי ר' אשי וחביריו שהיו כמו ד"א קכ"ז רצ"ד לחורבן (צ"ל רצ"ט) הרבה אנשים מאיטליא ברחו מפני חמת אטליא מלך גוטי שהיה אכזרי מאד והורס עיירות וממית אנשים בחנם לא היה כמוהו לרוע וילכו במחוז וינציאה באמצע הים והתחילו לבנות עיר ויקראו וינציאה, וי"א שמשבית צור שהיתה קרובה לירושלים נבנית ונתמלאה וינציאה, ונבנה ג"כ בימים ההם עיר פירירה. דומנו הפילסוף הגדול היה ראשון למצוא החבלים מהכינורות עשויין מגידין, וראיתי בקרוניקי שהשטן נתלבש בצורת איש ושמש עם אשה כותית ותהר לו ותלד איש ויקראו מרלין והיה חכם גדול (שה"ק דק"ט סע"א). וביוחסין מאמר ה' זמן ז' בימי ליאון היה החכם הגדול מירלון באינגלטירא ואמרו שהיה בו שד ואמו היתה בת מלך פרושה ועשה ספרים הרבה ומת ליאון שנת תע"ו עכ"ל. א"כ היה זה בזמן אחר:

968

969חבור הירושלמי היה ד"א קכ"ח (ע"ל ד"א כ"ח):

969

970היה רעש גדול געשה ורגזה הארץ ממקומה ויתמוטטו מוסדי תבל כמעט בכל העולם כמוהו לא היה מיום הוסדה הארץ ואח"ז היה רעב ודבר כבד מאד (צ"ד ח"ב):

970

971רב זביד היה לראש בפומ' שנת ד"א קל"ב ומלך ח' שנים ומת ק"מ (צ"ד) ע"ל קכ"ז ורש"ג כתב ביוחסין ושכב תרצ"ו (וכ"כ ספר כריתות) ר"ל לשטרות והיינו ד"א קמ"ד. בה בשנה מת רב פפא (ע"ל קי"ג) גם רב חמא (ע"ל קי"ז):

971

972רב פפא י"א מת ד"א קל"ה (ע"ל קי"ג):

972

973רב דימי מלך ד"א ק"מ ג' שנים ומת קמ"ג לרש"ג מת תרצ"ט (וכ"כ בספר כריתות) הוא ד"א קמ"ז. ובה בשנה מת רב זביד (ע"ל קל"ב). קיסר ולאנשוס צוה לבנות חומות ירושלים ונדר ליתן עזר והוצאה אך לא הספיק בידו כי מת בן נ"ה שנה ביום הקזה שזב ממנו כל דמו בשינה י"ב למלכותו, זה היה בימי רבינא ורב אשי כ"כ יוחסין מאמר ה' זמן ז' ע"ל ד"א קכ"ז. שנת ק"מ היה רעש גדול ונורא כמעט בכל העולם וערים רבים נפלו, ובשנה ההיא עלה הים והפיץ ערים רבים ונפש אדם ובהמה ושאר קנינים לאין מספר (צ"ד ח"ב):

973

974רפרם בר פפא היה לר"י שנת ד"א קמ"ג ומת באותה שנה. ורש"ג כתב מת תשי"ו הוא ד"א קס"ד (ע"ל קצ"ג) ומלך אחריו רב כהנא השני:

974

975רב כהנא השני מלך כ"ח שנים עד קע"א, ורש"ג כתב שכב תשכ"ה הוא קע"ג. בה בשנה מת רב דימי (ע"ל ק"מ):

975

976רב זביד מת ד"א קל"ד (ע"ל קל"ב):

976

977רב דימי לי"א מת ד"א קמ"ז (ע"ל ק"מ):

977

978נראה בקוסטנטינו באויר השמים כדמות חרב שלופה בצבע אדום כדם וניצוצו מגיע עד לארץ וכל רואיו תסמר שערות ראשו כמוהו לא נשמע לעולמים ואמרו ישזה רמז לירידת הרומיים וכן היה (צ"ד ח"ב):

978

979מר זוטרא מלך בין רב כהנא ורב אחא משנת ד"א קס"ב עד ק"ע ח' שנים יוחסין ק"ו סע"ב, ורש"ג יוחסין השמיטו (ע"ל קע"ו):

979

980רפרם בר פפא מת ד"א קס"ד (ע"ל קמ"ג):

980

981רב הונא בריה דרב יהושע מת תשכ"ב לשטרות הוא ד"א ק"ע. כ"כ ספר כריתות:

981

982רב אחא ברי' דרבא היה לראש ד"א ק"ע ומלך ב' שנים ומת קע"ג (ע"ל קע"ח) מר זוטרא מת ד"א ק"ע (ע"ל קס"ב):

982

983רב כהנא מת קע"א (ע"ל קמ"ג):

983

984רב כהנא י"א מת ד"א קע"ג (ע"ל קמ"ג) רב אחא מת קע"ג:

984

985רב יימר היה לראש אחר רב אחא שנת קע"ג ומלך ז' שנים עד ק"פ ליוחסין בסדר אמוראים לזמניהם ולראב"ד:

985

986מר זוטרא מת תשכ"ח לשטרות שהוא ד"א קע"ו ספר כריתות (ע"ל קס"ב):

986

987רב אחא בריה דרבא מת תש"ל לשטרות הוא ד"א קע"ח ספר כריתות (ע"ל ק"ע):

987

988רב אשי י"א מת ק"פ (ע"ל קפ"ו) . רב יימר מת ק"פ וביוחסין בדורות אמוראים לזמניהם קפ"ה ט"ס. ובס' כריתות כתב שנת תשמ"ד (ר"ל לשטרות) נאסף שהוא ד"א קצ"ב וצ"ע. שנת ד"א ק"פ נתגרשו כל היהודים מאלכסנדריא של מצרים ובסיבת זה התרגשו מלחמות גדולות ושפיכות דמים. (צ"ד ח"ב):

988

989רבינא מת תשל"ג (שטרות) הוא ד"א קפ"א ס' כריתות ע"ל רל"ד:

989

990רב אשי י"א מת קפ"ב (ע"ל קפ"ו):

990

991רב אשי נפטר תשל"ח לשטרות היא ד"א קפ"ו, וכ"כ ריטב"א פ"ק דע"ז, ולא הספיק לסיים התלמוד וסיימוה תלמידיו ע"ג שנים אחד מותו, ע"ל ד"א ר"ס, והסמ"ע בהקדמה כתב נפטר רב אשי ד"א ק"פ לב"ע, ורש"ג כתב נפטר תשמ"ג הוא ד"א קצ"א, יוחסין בסדר הקבלה שהעתיק הרמ"א כתב נפטר קפ"ד, ושה"ק דל"ה א' כתב נפטר קפ"ז, ובס' כריתות תשל"ד ר"ל לשטרות הוא קפ"ב, ומתו בימיו ז' ראשי ישיבה בפומ', רב פפא ורב חמא ורב זביד רב דימי רפרם בר פפא רב כהנא השני ורב אחא בר רבא ונפטר אחריהם רב אשי י"ד שנה (יוחסין בסדר אמוראים דור ו'), וכתב יוחסין גם מר זוטרא ומר יימר הרי ט', ושה"ק דל"ה א' כתב ו' ראשי ישיבה מתו וקחשיב רב עינא רב זביד רב דימא רב כהנא רב אחא בריה דרבא רבינא, ובאמת רבינא היה אחר מיתת רב אשי, כתב רש"ג יוחסין ובתר רב אשי הוי תרתי מתיבתא:

991

992דור שביעי של אמוראים

992

993מרימר נעשה לר"י בסורא אחר מות רב אשי משנת ד"א קפ"ז ה' שנים ולראב"ד מרימר זה ומר בר רב אשי וחביריהם עסקו בסיום התלמוד ולא נחתם עד ר"ס לאלף הששי (צ"ל החמישי) , ויוחסין דק"ז דחה דבריו דנראה דרב הונא בר נתן היה לראש אחר רב אשי כדמשמע במ"ק דחקי רגלי' ר"ה ב"נ. ורש"ג מזכיר אחר מות רב אשי רב אידי בר אבין ולא מזכיר לא ר"ה ולא מרימר (צ"ד), ובשה"ק דס"ח א' כתב מרימר ורב גביהה קבלו כמו ד"א קפ"ה, רב גביהה מבי כתיל נעשה גם הוא ר"י בעת ההיא בפומ' בשנת ד"א קפ"ז ומלך ו' שנים (צ"ד):

993

994רב אשי י"א מת ד"א קצ"א (ע"ל קפ"ו):

994

995רב אידי בר אבין השני (ע"ש) נעשה לראש בסורא שנת ד"א קצ"ב אחד מות מרימר ומלך כ' שנה ומת רי"ב, ולרש"ג יוחסין שכיב תשס"ג הוא רי"א:

995

996רפרם השני נעשה ר"י בפומ' משנת ד"א קצ"ג י' שנים ומת ר"ג, ובשה"ק דל"ה א' כתב אחר רב גביהה רפרם בר פפא ומת ר"ג, ולדעת צ"ד מת רפרם בר פפא קמ"ג:

996

997רב הונא ראש הגולה תשנ"ג (ר"ל לשטרות) שהוא ד"א ר"א. (ס' כריתות) וצ"ע כי ר"ה ר"ג מת בימי רבי גם ר"ה השני לא היה זמן זה, (ע"ל ד"א רכ"ח ורס"ה):

997

998רפרם מת ד"א ר"ג:

998

999רב רחומי נעשה ר"י בפומב' משנת ד"א ר"ג י"ג שנה עד רט"ז:

999

1000רב דימי בר אבא מת תשס"ב לשטרות הוא ד"א ר"י (ס' כריתות):

1000

1001רב אידי בר אבין מת ד"א רי"ב:

1001

1002רב נחמן בר הונא היה ר"י בסורא משנת ד"א רי"ב ג' שנים ומת רט"ו, ורש"ג כתב תשס"ו הוא רי"ד:

1002

1003רב טביומי הוא מר בר רב אשי ישב על כסא אביו במתא מחסיא היא סורא משנת רט"ו י"ג שנה ומת רכ"ח:

1003

1004רב סימא ברי' דרבא ר"י בפומב' משנת ד"א רי"ו ב' שנים ומת רל"ו ורש"ג כ' רב סמא ומת רל"ה (ע"ל רל"ד):

1004

1005היה רעש גדול באנטוכיא ונפלו לארץ ארמון ומושב הקסרים (צ"ד ח"ב):

1005

1006רב טביומי מת ד"א רכ"ח (ובשה"ק דל"ה א' ט"ס) ובס' כריתות כתב מת תשצ"ט לשטרות הוא ד"א רמ"ז וצ"ע, ורש"ג יוחסין מת במוצאי יו"כ תשע"ט הוא ד"א רכ"ז. וכתב ונהרג רב הונא בר מר זוטרא ראש הגולה:

1006

1007רבה תוספאה היה לראש בסורא אחר מות רב טביומי משנת רכ"ח ו' שנים ומת רל"ד, ורש"ג כתב ומת תשפ"א צ"ל תשפ"ה ר"ל לשטרות וק"ל, ונהרג רבה תוספאה (ס' כריתות) וצ"ע:

1007

1008רבי אבינא הנקרא רבינא נעשה ר"י ר"א רל"ד, ולראב"ד מת באותה שנה, ולרש"ג יוחסין ד' בשבת י"ג כסלו שנת תתי"א (ר"ל לשטרות) מת רבינא בריה דרב הונא הוא ד"א רנ"ט וכ"ה בס' כריתות. מת בשנת חתימת התלמוד שנת ר"ס, ורבינא הוא סוף אמוראים (ע"ש) , באותה שנה הרג מלך פרס את אמימר בר מר ינוקא בר מר זוטרא (צ"ע כי אמימר הוא בר מר ינוקא בר רב חסדא) חבירו של רב אשי, ורב משרשיא ומר הונא בר רב אשי ר"ג ותפש את נערי בנ"י והוציאם מן הכלל ועמדו ישראל בצרה גדולה, היה זה שנת רל"ד עכ"ל צ"ד, ובשה"ק דל"ה א' ד"א קל"ד ט"ס, וכתב רש"ג יוחסין ביומיה דרב סמא בריה דרבא בשבת בטבת שנת תשפ"א (הוא ד"א רכ"ט) איתסרו רבנא אמימר בר מר ינוקא והונא מר בר רב אשי ר"ג ומשרשיא בר פקוד ובשמונה עשר יום איתקטלו הונא בר מר זוטרא נשיא ומשרשיא ובאדר דשתא דא אתקטלו רבנא אמימר בר מר ינוקא, ובשנת תשפ"א אסתרו כל בי כנישתא דבבל ואתנקיטו בי יהודאי לאמגושי, ובשנת תשפ"ז (ר"ל לשטרות הוא ד"א רל"ה ובשה"ק שם ד"א רל"ו) שכיב רב סמא בריה דרבא ובתריה מלך רב יוסי וביומוי סוף הוראה ואסתיים תלמודא:

1008

1009רבה תוספאה מת ד"א רל"ד:

1009

1010ביוחסין באגרת רש"ג בתחלה בימי רב לא היה עדיין ישיבה בבבל אלא הנשיאים היו נקראים ריש סדרא ואחר פטירתו עשו ישיבה בבבל ע"ד א"י והיא ישיבת סורא, והראשון שהיה ר"י בבבל הוא רב הונא מ' שנה ואחריו רב חסדא י' שנים, ורבה בר נחמני בפומ' ומשם היה ישיבה בפומבדי' ישיבת גולה, ומלך רבה ב"נ כ"ב שנים ואחריו רב יוסף ב' שנים ומחצה ואחריו אביי י"ד שנים, ואחריו רבא בפומ' וסורא י"ד שנים, ואחריו ר"פ י"ט שנים ורב אשי ס' שנים, ואחריו רב טביומי ואחריו רבנא יוסי שבימיו נחתם התלמוד, וכשנפטר רבנא יוסי נשאדו ב' הישיבות בלא גאון עד שהסכימו רבנן סבוראי שהיו אחרי התלמוד שיהיו עושין ב' ישיבות כמו בימי רב הונא, אעפ"י שלא הוסיפו ולא גרעו על התלמוד אעפי"כ היו ר"י והם גאונים דורשין והוראה יצאה מהם לכל ישראל (ועיין שה"ק דל"ח א' ב'):

1010

1011ואלו המעלות שנתעלתה ישיבת סורא על ישיבת פומבדיתא שלא היה גאון מפומ' אלא מסורא עפ"י ר"י שלה ועוד אם יתקבצו ר"י שתיהן אל ראש גלות בארץ עתיקה בבבל בשבת שרגילין להתקבץ אליו ר"י סורא ותלמידיו קורין על ר"ג ספר התורה מפני גדולתו ור"י פומבדיתא לשמאלו. ואם יסבו בסעודת מצוה אצל אחד מראשי גלות ר"י סורא בוצע תחלה והוא מברך בהמ"ז ובכניסה ויציאה ר"י סורא קודם אפי' היה ר"י פומב' זקן בן פ' שנה ור"י סורא קטן בשנים, ועוד כשהיו משלחין אגרות זה לזה, ר"י פומב' כותב יתקרי הדין ריסקי קמי גאון ורבנן דסורא, ור"י סורא כותב הדין ריסקא קמי רבנן דפומ' ואינו כותב לו גאון, ועוד אם קורא ר"ג בס"ת ר"י סורא מתרגם עליו ור"י פומב' יושב ודומם וכשימות ר"ג כל הרשיות שלו ינתנו לראש סורא ואין לר"י פומב' חלק כלל. ובתחלה היה ישיבת סורא נוטלת שני חלקים וישיבת פומ' חלק אחד ער שמלך כהן צדק בפומב' ורבו בני הישיבה ולא הספיק להם שליש ונפלה קטטה ביניהם עד שנתקבצו ראשי הדור ועשו פשרה ביניהם שיהיו חולקין בשוה ע"ש באריכות:

1011

1012עוד ביוחסין באגרת רש"ג ראש גלות האיך יתמנה והאיך יכרתו לו כל העם ברית בשעה שיתמנה כך הוא הדבר. אם הסכימה דעת הקהל למנותו מתקבצין ב' ר"י עם בני ישיבתן עם כל ראשי הקהל והזקנים בבית אדם גדול שבבבל מגדולי הדור, וזה שמתקבצים בביתו מתכבד בדבר ויש לו שבח גדול בו וכבודו מתעצם בהקבץ הגדולים והזקנים בביתו, ומתקבצין בבה"כ ביום ה' ומברכין אותו ונותנין יד עליו ותוקעין בשופר להשמיע את כל העם מקטן ועד גדול, וכששומעין הדבר כל אחד ואחד משגר לו מנחה בפי השגת ידו וכל ראשי הקהל ועשיריהם שולחין לו בגדים נאים ותכשיטין יפים וכלי כסף וזהב כל איש ואיש כמתנת ידו, והוא טורח בסעודה ביום ה' ו' בכל מיני מאכל ומשתה ומגדים ומיני מתיקה, וכשמשכים ללכת יום שבת בבה"כ רבים מגדולי הקהל מתקבצים עמו ללכת בבה"כ, וכבר הכינו לו בבה"כ מבע"י מגדל עץ ארכו ז' אמות ורחבו ג' ופורסין עליו בגדים נאים ממשי ותכלת וארגמן ותולעת שני עד שיתכסה כלו ולא יראה ממנו כלום, ונכנסין תחתיו בחורים שנבחרו מנשיאי הקהל וגדוליהם בחורים ותיקים בעלי קול נעים וערב ובקיאים בכל עניינם וראש גלות עצמו היה מכוסה במקום עם ראשי הישיבות והבחורים עומדים תחת המגדול ולא ישב עליו אדם, וחזן הכנסת מתחיל ברוך שאמר הבחורים עונין על כל דבר ודבר מברוך שאמר ברוך הוא וכשאמר מזמור שיר ליום השבת עונין אחריו טוב להודות לה' וקורין כל העם כאחד פסוקי דזמרה עד שגומרין אותן ועומד החזן ופותח בנשמת כל חי והבחורים עונין אחריו תברך את שמך, הוא אומר דבר והבחורים עונין אחריו עד שמגיעין לקדושה ואומרים אותה הקהל בקול נמוך והבחורים בקול רם ומיד שותקין הבחורים והחזן לבדו משלים עד גאל ישראל, ועומדין כל העם בתפלה, וכשעובר לפני התיבה ומגיע לקדושה עונין הבחורים אחריו האל הקדוש בקול רם ומשלים התפלה. ויושבין כל הקהל ויוצא ראש הגולה ממקום שהיה מכוסה בו וכל העם עומדין על רגליהם עד שישב על המגדול שעשו לו ויצא ר"י סורא אחריו וישב על המגדול לאחר שיתן לו כריעה כפוף ויחזיר לו ואחר כך יצא ר"י פומבדיתא ויתן לו גם הוא כריעה וישב לשמאלו, ובכ"ז כל העם עומדין על רגליהם עד שיתקנו שלשתן ישיבתן ויושב ר"ג באמצע ור"י סורא יושב לימינו ור"י פומ' יושב לשמאלו ובינם לבין ר"ג מקום פנוי ועל מקומו פרשו עליו בגד נאה על ראשו ממעל למגדול אחוז בחבלי בוץ וארגמן. וחזן הכנסת מכניס ראשו בסדינו בפני המגדול ומברך אותו בברכות מתוקנות מאתמול שלשום בקול נמוך שלא ישמעו אותו אלא היושבים סביבות המגדול והבחורים שהם תחתיו, ובשעה שמברך אותו עונין אחריו הבחורים בקול רם אמן וכל העם שותקין עד שגומר ברכותיו, ופותח ר"ג ודורש בענין הפרשה של אותו היום או יתן רשות לר"י סורא לפתוח ולדרוש ור"י סורא נותן רשות לר"י פומ' והם נוהגין כבוד זה לזה עד שפותח ר"י סורא ותורגמן עומר עליו ומשמיע דבריו לעם ודורש באימה וסותם עיניו ומתעטף בטלית ומכסה פדחתו ולא יהיה בקהל כשדורש פוצה פה ומצפצף ומדבר דבר וכשירגיש באדם שמדבר פותח עיניו ונופל על הקהל אימה ורעדה, וכשגומר מתחיל בבעיא ואומר ברם צריך את למילף ועומד זקן אחד ורגיל ומשיב כענין ויושב ועומד החזן ואומר קדיש וכשמגיע בחייכון וביומיכון אומר בחיי נשיאינו ר"ג ובחייכון ובחיי דכל בית ישראל, וכשגומר הקדיש מברך ר"ג ואחר כך מברך ראשי ישיבות וכשגומר הברכה עומד ואומר מדינה פלונית וכל בנותיה כך וכך יבא מהן וזוכר כל הישיבות שהן משלחות לישיבה ומברך אותם ואחד כך מברך האנשים שבהם שמתעסקים בנדבה עד שתגיע לישיבות, ואח"כ מוציאין ס"ת וקורא כהן ואחריו לוי וחזן הכנסת מוריד ס"ת לר"ג וכל העם עומדין והוא מקבל ס"ת מידם ועומד וקורא בה, ור"י עומדין עמו ור"י סורא מתרגם עליו ומחזיר ס"ת לחזן ומחזירה לתיבה וכשמגיע לתיבה יושב במקומו וכל אדם יושבין במקומם, ואחריו קוראין ראשי כלות ואחריהם תלמידי ראשי ישיבות אבל ר"י עצמן אינם קוראין בס"ת באותו היום מפני שקדמן אחר, וכשמפטיר המפטיר עומד אדם גדול ועשיר ומתרגם עליו ויהי לו שבח וכבוד בדבר זה וכשמשלים יוסיף לברך ר"ג בס"ת וכל שלוחי צבור שהן רגילין ובקיאין בתפלה עומדין סביבות התיבה ואומרין אמן. ומברך אח"כ ר"י שניהם ומחזיר ס"ת למקומה ומתפללין מוסף ויוצאין, וכשיוצא ר"ג כל העם יוצאין לפניו ולאחריו ואומרין לפניו דברי שירות ותשבחות עד שמגיע לביתו, אבל ר"י אין הולכין עמו עד ביתו, וכל התלמידים שהולכין עמו ומלוין אותו עד ביתו אינו מניח אחד מהם שיצא מביתו עד ז' ימים ומאותו עת ואילך אין יוצא מפתח ביתו והעם מתקבצין ומתפללין עמו תמיד בחול ובשבת וי"ט ואם רוצה לצאת ולעשות צרכיו רוכב במרכבת המשנה במרכבת שרי המלך בבגדים נאים והולכין אחריו עד ט"ו אנשים ועבדו רץ אחריו וכשעובר על אחד מישראל רצים אליו ומחזיקין בידיו ומסבירין פניו וכן עושה כל אחד מישראל שיעבור עליו עד שיתקבצו עליו כמו נ' או ס' עד המקום שהוא בא שם, וכשהוא חוזר אל ביתו עושין לו כזה המנהג ולעולם אינו יוצא עד שהולכין אחריו כל סיעתו ודומה בהליכתו כאחד משרי המלך. וכשהוא רוצה ליכנס לפני המלך לבקש ממנו דבר או לראות פניו, מבקש משרי המלך ועבדיו הנכנסים אליו תמיד לדבר אל המלך שיתן לו רשות ליכנס אליו ונותן לו רשות על השוערים להכניסו וכשנכנס רצין לפניו כל עבדי המלך והוא הכין בחיקו זהובים וזוזים שיתן לאותם עבדים הרצים לפניו עד שלא יכנס והוא מכניס ידו לחיקו ונותן לכ"א וא' מה שיזמין לו הקב"ה והם מכבדין אותו ואוחזין בידו עד שהוא בא ועומד לפני המלך ומשתחוה לו והוא רומז עליו שהיה עומד על רגלו אחת וסומכה בשניה עד שרומז המלך לא' מעבדיו עליו ולקחו בידו ומושיב אותו במקום שרמז המלך שיושיבנו בו. ואח"כ מדבר עם המלך והמלך שואל אותו על שלומו ועל דבריו ועל מה נכנס אליו והוא מבקש רשות ממנו שידבר בפניו והוא מרשה אותו ואז מתחיל בהלולים וברכות המוכנים לו מקודם לכן ומסדר לפניו מנהג אבותיו ואבות אבותיו ומפייסו בדברים ערבים עד שעושה בקשתו ונותן לו שאלתו וכותב לו כל חפצו שיבקש ממנו ויוצא משם ונפטר בשמחה ובשלום:

1012

1013ואלה החוקים אשר היו לר"ג לקחת בכל שנה ממקום הנק' נהראין וכל פרוורהא רחוק מבבל כמו חצי יום במזרחה ומוציא אליהם דיין ברשותו וברשות ראשי ישיבות וכותב לו אליהם כי לקח רשות מהם ומוציא אליו מן המקום ההוא ויכנס לו משם כמו ס' או ע' זהובים, וכשהוא מגיע לשם בורר לו שנים מחשובי המקום להמנות עמו על כל פסקי דינין שעושה, ואם אותו דיין הממונה ישר ובקי בדינים כתבו החשובים וראשי המקום אל ר"ג ומשבחין אותו בעיניו, ואם ח"ו יהיה בו דבר רע או דופי כותבין אל ר"ג ואל ר"י פלוני כמה מקולקלין מעשיו ודרכיו ומסירין אותו וממנין אחר תחתיו, וזה החוק שנוטל הדיין מאנשי המקום מכל א' שהוא מבן כ' ולמעלה ב' זוזים בשנה זוז בפסח וזוז בסוכות, מהכתובה וגט ושטר חוב ושטר מתנה ומכירה יש לתת לבעלים ד' זוזים ושליש במשקל ישמעאל, והסופר אין לו אלא הקבלנות שפוסק הדיין לתת לו השנה הכל לדיין אף שהלך הדיין למקום אחר. והדיין יש לו בני אדם שמעיינין וחוקרין ומשקיפין על כל רשותו שלא יהא אדם עושה מאלה הדברים שכתבנו אלא על פיו, וכל מי שכותב שטר בסתר מנדה אותו וקונס אותו שיתן שכר השטר ומלקהו, ואם היה עני לתת הדבר הקצוב נוטל ממנו הסופר כפי השגת ידו ברשות הדיין, ויש לדיין על הטבחים זהב בכל שבוע, וגם לר"ג יבא אליו מרשות מדינת פרס בכל שנה כ' זהובים ע"ז המנהג, ויש לו מקום א' ונקרא חלואין בינו ובין בבל מהלך ה' ימים ומקבל ממנו ק"ן זהובים בשנה על חוק הנזכר, וגם יש לו מקום אחד נקרא קצר והיא ארץ מולדתו ויוצא לו ממנו ל' זהובים בשנה ויש לו בבבל מקום ששם ביתו והוא ברשותו ויש לו שם על כל אחד ואחד מישראל שני זוזים בפסח ובסוכות ואין נוטל מעניים כלום כי העשירים מקילין עליהם והטבחים נותנים לו רביע זהוב בכל שנה, כללו של דבר שמגיע אליו בכל שנה מכל אלו המקומות ת"ש זהובים ואם רצה כותב למקומות רחוקים שיסמכוהו ויכבדוהו כותב להם ועושין בקשתו. ואם יצא בנו של ר"ג לב"מ שירצה נושאין לו פנים ומכבדין אותו ונותנין לו מנחה ואין נמנעים מזה הדבר אבל עושין כ"א וא' עמו לפי כבודו וגדולתו ואם לא ישאו לו פנים ולא יכבדוהו במתנותיהם שולח אביו פתיחות וחרמות. ופעם בנו של דוד בן זכאי יצא למדינת פרס שהוא מרשות אביו ולא כבדוהו ולא נשאו לו פנים ושלח והודיע לאביו ואביו הוציא עליהם פתיחות וחרמות והודיע למשנה והמשנה הודיע למלך וכתב המלך אל מלך פרס לסמוך ידו ולעזרו עליהם וכששמע מלך פרס והגיע כתב מלך בבל לידו שלח ידו בהם ונטל מהן ממון הרבה מפיוס שהוא רשות אביו ומכל פרוורהא וחזר לבבל ולא היה אחד מר"י מי שיערער עליו בדבר זה, וכשימות ר"ג כל הרשיות ינתנו לר"י סורא. וסופר ר"ג נוטל שכרו מר"ג, ואין לר"ג בנדרים ונדבות שמשגרים קהלות ישראל אל הישיבות כלום כי אינם משגרים אותם אלא עם שאלותיהם ובשאלות אין לר"ג עסק בהם. וכמו כן מנהג ראשי ישיבות כשיתמנה אחד מהם כן מנהגם לעשות לו כדרך שעושין לר"ג כשממנין אותו חוץ מס"ת שאין מורידין אותה אליו אלא הוא עולה אליה כדרך כל אדם, וכך היו נוהגין ר"י בכ"מ רשיותיהן שמוציא אליו הדיין שלהם כמו שכתבנו שמוציא הדיין ר"ג מרשיותיו ואלו הרשיות שיש לר"י סורא הנקרא וסא"ט ויוצא אליו ממנו ומפרוורהא ק"ן והובים לשנה ומבצרה ופרוורהא ש' זהובים לשנה והוא הנקרא כלה ועוד לו מקום הנקרא גמוס בינו ובין אופיר מהלך ב' ימים וכן אופיר עצמה ברשות סורא, כללו של דבר מה שיוציא לסורא מרשיות שלו בכל שנה אלף ות"ק זהובים לבד הנדרים והנדבות, ויש להם בבבל רשיות צפונה דרומה מזרחה וימה נוהגין עמהם כמו שנוהג ר"ג במקומות שלו שיש לו בבבל כו' וטבחי רשויות סורא נותנין לר"י שלהם רביע הזוז בשבוע ופעמים שיהיה לישיבת ר"ג צוק הזמן ושולחין כתבים לכל קהלות ישראל ומודיעים ענים ולחצם וכל קהל וקהל שולחין להם מתנות כפי כחם והשגת ידם וכמו כן מנהג ר"י פומב' בכל רשיותיו. וכל השאלות שמשתלחין לא' מר"י בשמו אין לר"י האחר כלום בנדרים ונדבות הבאות עם השאלות וכאשר נשתלחו השאלות בשמם הם יקחו נדרים ונדבות הבאות עמהם. ואם סתם משלחים חולקין ב' הישיבות בשוה וכך היה מנהגם בחלוק כל מה שמגיע אליהם מנדרים ונדבות בכל השנה הן מניחין ביד אדם נאמן לצורך הוצאות התלמידים הבאים מכל המקומות בחודש כלה שהוא אלול בקיץ וא' (נ"ל צ"ל ואדר) בחורף, וכ"א וא' מתלמידים במקומו גורס ומעיין כל אותם ה' חדשים המסכתא שא"ל ר"י בצאתם מעמו ובאדר אומר להם מסכת פ' נפרש באלול וכמו כן באלול אומר להם מסכת פ' נגרוס באדר ובאים כולם ויושבין לפני ר"י באדר ואלול ור"י עומד עליהם על גרסתם ובודק אותם, וזה סדר ישיבתם ר"י יושב ולפניו י' אנשים והיא נקראת דרא קמא ופניהם אל פני ר"י וי' שיושבים לפניו בהם ראשי כלות וג' חברים ונקראו ראשי כלות שכ"א מהם ממונה על י' מן הסנהדרין והם נקראים אלופים, וכך היה מנהגם אם נפטר א' מראשי כלות ויש לו בן הממלא מקומו יורש מקום אביו ויושב בו ואפילו היה קטן בשנים. וכן מן החברים כשיפטר אחד בנו ממלא מקומו ואין א' דולג על מפתן חבירו. ואם אינו ממלא מקום אבותיו וראוי לישב באחד מז' דרי יושב בה. ואם אינו ראוי לישב עמהם יושב עם בני בי רב ועם שאר תלמידים שהם כר' מאות איש והס' (צ"ל והע') סנהדרין שהם ז' שורות, שורה ראשונה יושבת כמו שזכרנו ואחריהם י' עד ז' שורות ופני כלם אל פני ר"י וכל התלמידים יושבין אחריהם ואין אחד מהם מכיר מקומו אבל הז' שורות כל אחד ואחד מכיר מקומו יאין אחד מהם במקום חבירו ואם יהיה אחד מהם מן הז' שורות גדול בחכמה מן האחר אין מושיבין אותו במקומו מפני שלא ירשה מאביו אבל מוסיפין לתת לו יותר מחוקו מפני חכמתו, וכשירצה ר"י לנסותם בגירסתן יועדו עליו כלם בד' שכתות כל חודש אדר והוא יושב והשורה א' גורסין לפניו ושאר השורות שומעין ושותקין וכשמגיעים למקום הצריך להם לדבר ידברו בו בינם לבין עצמם ור"י שומע אותם ומבין דבריהם ואח"כ קורא והם שותקין ויודעין שכבר הבין מחלוקתם וכשישלים קריאתו דורש וגורס באותו מסכת שגרסו בימי החורף כ"א וא' בביתו ומפרש בכלל דבריו הדבר שנחלקו בו התלמירים ועתים שהוא שואל מהם פירוש הלכות והם מכבדין זא"ז והכל מכבדין את ר"י ושואלין אותו פתרונן ואין אחד מהם יכול לדבר בפניו עד שיתן לו רשות והם מדברים ב"א ואחד כפי חכמתו והוא מרחיב להם דבריו בפתרון כל הלכה והלכה עד שיתברר להם הכל וכשמתברר להם הכל יפה עומד א' מדרא קמא ודורשה ברבים עד ששומעין אותה כקטן כגדול וכל מי שרואה אותו עומד יודע שאינו עומד אלא לברר הברייתא שממנה סיוע השמועה, ואז מדקדקין בה שאר התלמידים וחוקרין אותה ומבארין אותה באר היטב וכך היו עושין כל ימות החודש ובשבת רביעי' קורין כל הסנהדרין וכל התלמידים ור"י מעיין בהם וחוקר אותם ומנסה אותם עד שיתברר לו המהיר בחכמה מחבירו וכשרואה באחד שאין תלמודו סדור בפיו יקשה עליו יותר ויגרע לו מחוקו ונועד בו ומוכיחו ומודיעו המקומות שנתרשל ונתעצל בהם ויזהירו בנפשו ומתרהו שאם ישנה כן פעם אחרת ולא ישים לבו לתלמודו שלא ינתן לו כלום ולפיכך היו מתחדדין ומתעסקין בלמודם יפה שלא יכשלו לפניו בדבר הלכה, וכל השורות אינן הולכות מעמו עד שמודיעם המסכת שיתעסקו בה כ"א בביתו ולשאר תלמידים א"צ להודיע אלא כ"א גורס באיזה מסכת שירצה, וכך היה מנהגם בתשובת השאלות בכל יום מהחודש אדם מוציא אליהם כל השאלות שהגיעו אליו ונותן להם רשות שישיבו תשובה עליהם והם מכבדין אותו ואומרים לא נשיב בפניך עד שהא תוקף בהם ואז מדברים כ"א דעתו לפי חכמתו ומקשין ומפקקין ונושאין ונותנין בכל דבר ומעיינין יפה יפה ור"י שומע דבריהם ומבין כל מה שאומרין ומקשין זה לזה ועומד ומעיין דבריהם עד שיתברר לו האמת ומיד יצוה לסופר להשיב ולכתוב, וכך היה מנהגם לעשות בכל יום עד שמשיבין כל השאלות שבאו להם השנה מקהלות ישראל, ובתכלית החודש יקראו התשובות והשאלות במעמד כל החבורה כלה וחותם עליהם ר"י ואח"כ שולחין אותן לבעליהן ואז מחלק הממון אליהם עכ"ל:

1013

1014כתב שה"ק דל"ג ב' ול"ד א', סורא הוא מתא מחסיא היא ארם צובה סמוך לא"י היא כפר טרשא, וע' זוהר וירא למה נקראת מתא מחסיא:

1014

1015סדר רבנן סבוראי

1015

1016רבנן סבוראי היו אחד חתימת התלמוד ולא הוסיפו וגרעו ממנו (רק ליתן טעם וסברא (ה"ק) לכן נקראו סבוראי) וכתב שה"ק דל"ה א' נקראו רבנן סבוראי לפי שנתגלגלו לישראל צרות משונות ולא היו יכולין הישיבות ללמוד על מי מנוחות והיו מפלפלין על הבנת משניות כפי הסברות. ומ"מ נמצא דבריהם בתלמוד שהוסיפו על חיבור רב אשי בתחלת קדושין ושאר מקומות רב אחאי ורב אבהו והם רבנן סבוראי, כ"כ ר' שמשון מקינון בספר כריתות ח"ד. ודע כי רש"ג והראב"ד לא נתכוונו יחד בסדרת רבנן סבוראי והגאונים, אך מאחר שרש"ג היה קרוב להם בזמן יותר מהראב"ד גם הגאונים היו בית אבותיו של רש"ג הוא יותר מוחזק ע"כ נסדר רבנן סבוראי והגאונים על פי ת' רש"ג ומה שאין מספיק תשובת רש"ג נקח כפתור מקבלת הראב"ד (כ"ד צ"ד):

1016

1017בספר כריתות י"ע שער ב' סימן ב' ואתו רבנן סבוראי ואלה שמותם. רב אחא מבי חתים. רב גביהה מארגיזא. רב אחא בר נהלאי, רבנא סמא בר רבנא יהודה, רב שמואל מפומבדיתא. רבינא בר ארימנא, רב אחדבוי בר קטינא. מר זוטרא בר חיננא. ובימיהם יצא שגעון לעולם. קע"ב לאחר מנין שטרות ש"פ לפני החורבן עכ"ל. וצ"ע כי לא הבנתי ולא מצאתי זכרם:

1017

1018כתב יוחסין בסדר הקבלה שהעתיק הרמ"א ואח"כ עמדו רבנן סבוראי הראשון היה רבה בר יוסף שהיה ר"י אחר רבינא ל"ח שנים (ולדעתי היה ר' יוסי ע"ל ד"א רל"ה). ובימיו נחתם התלמוד וכמו ע' שנה היה משהתחילו לחבר התלמוד עד שנחתם, ושי"ו שנים משנכתבה המשנה עד שנחתם התלמוד ונפטר רבה בר יוסף ד"א רע"ד. ובדור השני היה רב אחאי בר רב הונא:

1018

1019רב סימא ברי' דרבא מת ד"א רל"ו.

1019

1020ר' יוסי (בפומבדיתא) ראש רבנן סבוראי היה לראש תשפ"ז לשטרות הוא ד"א רל"ו (הוא רל"ה) ומלך לראב"ד ל"ח שנה עד רע"ד (צ"ד) ושה"ק דנ"ה ודס"ח א' כתב היה ר"י ד"א רל"ח הוא ט"ס אחר דמלך ל"ח שנים, ועוד דהוא כתב כ"ד לגדולתו השלימו חתימת התלמוד שהוא ד"א ר"ס א"כ רל"ו וכ"ד הוי ר"ס:

1020

1021בשנת תי"ז לחורבן (הוא ד"א רמ"ד) קם עלמא בלא מלכא (סע"ז סוף יוחסין):

1021

1022נחמן קטופא נולד ד"א רמ"ה. בשה"ק דמ"ו א' ז"ל וראיתי בקונטרס כו' ואלו דבריו רבים ונכבדים מחכמי ברצלוני כתבו אל הרב הגדול רבינו דוד בן בנו של הרמב"ם לחלות פניו להודיעם אם נמצא אצלו איזה דבר בסוד הקץ וישא את פניהם וישלח להם המעשה מלידת הנער הנעים ילד שעשועים והנבואות אשר נבא ובסוף כל נבואה קצת פירוש, ולפי מה שנראה הרב רבי דור היה שקלל והחרים לכל מי שיגלה רז זה לנכרי וראוי להזהר מנחלתו שלא יכוה ולשמור סוד במה שיש בו כאשר היא קללת חכם מוסף אל רוב חסידותו וגודל יהדותו ותפארת גדולתו, וכאשר היה נגיד ומצוה לאומים מזרע קדושים מבני בניו של אותו הצדיק הרב המורה צדק אשר בשערים מעשיו יהללוהו ולתורתו איים ייחלו, והטעם שאסר לגלות לפי שיש בקצת ענינים ההם סכנות הדבה ובקצתם השתיקה יפה ע"כ, וראוי שתדע שזה המעשה היה בקיצור כי בשנת כמו ד"א רמ"ה וכמו ת"ה (ת"כ לחורבן בית שני כ"מ כתוב) לחורבן (אין החשבון מכוון כי ת"ה לחורבן יעלה ד"א רל"ג וק"ל) היה ר' פנחס חסיד גדול וקדוש והיתה לו רחל לאשה גם היא חסידה ותהי עקרה ויתפללו להש"י ונעתר לקולם ותהר, ובחודש השביעי להריונה (ביום א') בה' בשבת כעלות השחר שהיה עולה צדק ומאזנים לצד מזרח ביום ר"ה ששי לשמיטה בשנה הנזכר נולד זה הנעד ויקדאהו נחמן, ותכף שנולד התחיל לדבר פלאות ומעשה מרכבה והעולם קראו נחמן קטופא דמן כרעס ומת בן י"ב שנים. ואני ראיתי בגא"י יוחנן חטופא (אולי ט"ס וצ"ל נחמן קטופא) נקבר בכפר ברעם, וקרוב דמן כרעס או ברעם א' ט"ס. ובשפתי ישנים ריש אות נו"ן כתב ז"ל נבואת נחמן קטופא בר פנחס נולד ומיד היה מתנבא ומת מיד, חיבר אותו ר' אברהם הלוי (בירושלים שנת ה"א רע"ו שה"ק דמ"ו א') הזקן עם פי' ר' שמואל הנגיד עכ"ל. ובסוף ימיו התנבא נבואות גדולות על הישועה והדברים ההם נכתבו והם סתומים נסתרים ועמוקים בהרבה לשונות ירושלמי בבלי ארמי והגרי מעורבים ונחלפים עמוקים מאד במליצה וחידה ונלאו המפרשים להבין חלק קטן מהם, וזה רבי אברהם המפרש אומר שבשנת ה' אלפים רפ"ט היתה מחברת בין דלי לדגים כאשר היה כשנכנסו ישראל לארץ בימי יהושע וכן כשעלה עזרא עם הגולה לירושלים, וזה המפרש אמר ששאל בחלום מתי קץ הפלאות והשיבו לו מישאל אלצפן וסתרי, גם בבחרותו שאל בחלום זה והשיבו לו הלא הוא כמוס עמדי, ואומר שנבואות אלו נמצאו בחורבה אחד בגליל התחתון בעיר טבריה כתובים בגוילים ישנים ובלוים בתוך כלי עופרת. וע"ש הרבה ענינים מזמן הגאולה. ואני הכותב יחיאל בידי העתק מנבואות הנער נחמן קטופא ולא רציתי להעתיקו פה בחבורי זה מכח אזהרת החסיד הרב ר' דוד הנ"ל:

1022

1023לדעת ר"ת נחרב הבית ד"א רמ"ט (ע"ל ג"א תתכ"ח):

1023

1024רבינא מת ד"א רנ"ט (ע"ל ד"א רל"ד):

1024

1025תלמוד בבלי נחתם תתי"ב לשטרות הוא ד"א ר"ס לב"ע בימי ר' יוסי הנ"ל שנת כ"ד לגדולתו (ע"ל רל"ו) ע"ג שנים אחר מות רב אשי, נמצא משנת חתימת המשנה עד חתימת התלמוד שי"ב שנה. מקבלת הראב"ד היינו לראב"ד דחתימת המשנה היה ג"א תתקמ"ח. אכן לרש"ג היה ג"א תתקע"ח יהיה בין חתימה לחתימה רפ"ב שנים. וביוחסין בסדר הקבלה שהעתיק הרמ"א כתב ד"א רס"ה היה חתימת התלמוד. וז"ל ש"י דל"ה ב' בשם יסוד עולם מרימר ומר בר רב אשי סיימו הגמרא ד"א רס"ה ושמונים שנה היה משהתחילו לחבר הגמרא עד שנחתם, ומשנכתב המשנה עד חתימת הגמרא שי"ו שנים עכ"ל. כתב שה"ק ופ' שנה שהתחיל רב אשי לכתוב. ט"ס כי רב אשי התחיל ד"א קכ"ז. וצ"ל משמת רב אשי הוי קרוב לפ' שנה:

1025

1026רבינא מת ד"א ר"ס (ע"ל ד"א רל"ד):

1026

1027רב סמא בר יהודה נעשה ראש ד"א ר"ס ומלך ג' שנים ומת רס"ג בסיון ואמרינן דדיינא דבבא הוי רש"ג (יוחסין):

1027

1028רב אחאי בר רב הונא נעשה ר"י ד"א רס"ג ב' שנים ומת (באדר) ד"א רס"ה. וכתב רש"ג יוחסין ובניסן שתא דא מת רב רחומי ואית דמחלפין רב רחומאי, ושנת תתי"ז (ר"ל לשטרות הוא ד"א רס"ה) שכב רב שמואל בר יהודה (ובשה"ק בר אבא וביוחסין בסדר הקבלה בר רבא) דמן פומבדיתא, ובאדר מת רבינא בר אמוציא (וביוחסין שם מן אומצא) הכל בשנת רס"ה. כתב שה"ק דל"ו א' ודס"ח א' רב אחאי בר הונא בפומבדיתא ורב עינא בסורא כמו ד"א ר"ע ומלך רב אחאי כמו שנה ומת רע"ה, ואחריו רב שמואל בר אבא ומת רע"ח, ואחריו רבינא השני ומת ש"י, ואז היה רב עינא בסורא ר"י ואחריהם היו תלמידיהם של אלו ולא הוזכרו ימותיהם כי הישיבות בטלו בעבור שנאת מלכי פרס ורדיפתם נ' שנה והתלמידים לא יכלו להקים עליהם ר"י עד שהגיע רב חנן מאיסקייא שקבל מהזקנים ותלמידיהם:

1028

1029רב הונא ריש גלותא מלך מן ד"א רס"ה ב' שנים ומת רס"ז. חתימת התלמוד (ליוחסין) ד"א רס"ה (ע"ל ד"א ר"ס), רב שמואל בר יהודה (או בר אבא או בר רבא) מת ד"א דס"ה (ע"ל ד"א רס"ג), גם מת רבינא בר אומצא (ע"ש):

1029

1030רב אחאי ברי' דרבה בר אבהו מלך ד"א רס"ז ג' שנים ומת שנת ר"ע בי"כ והוה זעפא.

1030

1031רב תחנא ומר זוטרא בני חיננא מלכו מן ד"א ר"ע ד' שנים (צ"ד). בשנה ההיא נשחתה עיר גדולה במדינת קאפדניצא וטבעה מפני הרעש והים עלה על גדותיו והציף ערים רבים באין מספד (צ"ד ח"ב):

1031

1032נתגדל אמונת ישמעאלים ונולד מחמד(ע"ל ד"א שנ"ג ושע"ד):

1032

1033רב יוסף (מבי חתים ע"ל ד"א ש') נעשה ר"י ד"א רע"ד ומלך ד' שנים:

1033

1034רב סימונא בפומבדיתא ורב עינא בסורא היו לר"י ד"א רע"ט (ע"ל רס"ג) ולראב"ד מלך רב סימונא כ"א שנה, ובספר כריתות שע"ב רב גדא ורב סימונא סוף סברא עכ"ל. ותמיה שלא הזכירו לרב גדא:

1034

1035מר זוטרא בן מר זוטרא מזרע דוד נעשה ראש סנהדרין בא"י שנת ד"א רפ"ד ואחריו ששה דודות שלא נודע שנותיהם, ואלו נמשכו ק"ן שנים עד ד"א ת"ן לבריאה (אין מכוון דהוי תל"ד) כי אז נאבד מיד בנ"י מי הוא שנשתלשל מזרע קדוש של מלכי בית דוד (שה"ק דל"ו א'):

1035

1036רעשה וגעשה הארץ בעיר הגדולה אנטוכיא וחצי העיר נתדלדלה ונעשה גלי אבנים וחלק רב ממנה נאכלת ע"י אש ובדד מן השמים (צ"ד ח"ב):

1036

1037רעשה הארץ באנטוכי' פעם ד' (צ"ד ח"ב):

1037

1038אחרי מות רב סימונא בטלו הישיבות מפני שנאת מלכי פרס וגזרותיהם (ע"ל רס"ג) כמו נ' שנה עד שמ"ט (ראה אם תוכל לכוון החשבון) ורב שרירא גאון (יוחסין) הזכיר רב רבאי מרוב שהיה ר"י אחר רב סימונא ולא הזכיר שנותיו (צ"ד) עיין ת' רש"ג יוחסין ואקרו אינהו רבנן סבוראי וכל מה דהוה תלי קא פרשוהו כגון רחומי ורבה ורב יוסף מבי חתים דאמרי' בהמביא גט ממדה"י וצקלג כו' ובי חתים עיר בסביבי נהרדעא ורב רבאי מרוב דמפרש בסנהדרין (דף מ"ג א') דא"ר היוצא ליהרג משקין אותו קורט לבונה כדי שתטרוף דעתו כו' אמר רב רבאי דמן רוב מסתברא משל צבור משום שנאמר תנו כו' (ובגמרא שלנו אינו) וגם רוב עירו של רב רבאי היתה בסביב ישיבות נהרדעא ואמרי רבנן דרב רבאי גאון הוה ואוריך שני טובא:

1038

1039ש"ד ש"ה ש"ו ש"ז

1039

1040היו רעשים ונעשים גדולים ועצומים בכל מדינת איטליא. גם בעת ההיא היה רעב של כליה כמעט בכל העולם ומתו עם רב לא יספר ואכלו שקצים ובשר מתים (צ"ד ח"ב):

1040

1041היה רעש גדול בקוסטנטינו י' ימים גם היה דבר כבד מאד בכל הארץ ומקומות רבים נעשו שממה מיושביה (צ"ד ח"ב):

1041

1042בימי קיסר יוסטינוס לא זרחה השמש על הארץ שנה תמימה כי אם ימים מעטים (יוחסין מאמר ה' זמן ז'):

1042

1043בימי קיסר טיברס בקוסטנטינא רעשה הארץ באנטוכי' פעם ה' (צ"ד ח"ב):

1043

1044געשה ורעשה הארץ פעם ו' באנטוכיא ונפלו כל גדולי הבנינים ומתו ברעש יותר מס' אלף והיתה למעון תנים (צ"ד ח"ב):

1044

1045סדר הגאונים לרש"ג

1045

1046רב חנן מאישקא היה לראש בפומבדיתא תתק"א לשטרות הוא ד"א שמ"ט (כתב שה"ק דל"ו א' קיבל מתלמידיו של רב אחאי ורב עינא) והוא ראש הגאונים ומלך כ"ד שנים עד שע"ג. והראב"ד חשבו לדור ג' של רבנן סבוראי (צ"ד). וביוחסין באגרת רש"ג משנת ת"ש מלך ט"ס הוא וצ"ל תתק"א. בשנה ההיא היה רעש גדול בכל העולם ונפל המקדש הגדול שעשו היהודים בירושלים במצות יוליאוס הקיסר עם הוצאה רבה, וביום שלאחריו בא אש גדול ונתכו כל הברזלים שבבנין ונשרפו יהודים רבים אין קץ והקיסר גלנטי שלח מקוסטנטינו יהודים אחרים ובנה כל ההרוס (שה"ק דף ק"ט ב'):

1046

1047בשנה זו היה ברוח מן השמים ואויר עיפוש וארס כמעט בכל העולם וכאשר היה האדם מתעטש נפל ארצה ומת מיתה חטופה (צ"ד ח"ב):

1047

1048תחלת מנין הישמעאלים (צ"ד ח"ב. ע"ל רע"א ושע"ד):

1048

1049רב יצחק גאון קבל מרב חנן כמו ד"א ש"ס (שה"ק) ע"ל ד"א ת"כ. בשנה זו נראו אותות השמים נוראות והיו מלחמות והרג רב בארצות מזרח ומערב ורעב ומגפה (צ"ד ח"ב):

1049

1050רב מרי ברי' דרב דימי סורגו בפומבריתא ד"א שע"ג. כתב רש"ג יוחסין מלך רב מארי זקננו בריה דמר רב דימי סורגו ובית מדרשו נודע בפירוז שבור עד היום נקרא בי רב מרי (ולא הזכיר שנותיו) ובימיו מלך בסורא רב מרי בר רב הונא שנת תתקכ"ה (ר"ל לשטרות הוא ד"א שע"ג):

1050

1051מר רב חיננאי מן בי גיהורא מלך בנהרדעא אחרי רב מרי סורגו שנת ד"א שע"ד (רש"ג). קיסר הרוקלוס ראה בחכמת המזלות שמלכות רומי תהיה נכנעת לעם הנמולים וצוה להמית כל היהודים אשר ימאנו להמיר וכן עשה מלך צרפת ולא ידע שהדברים מגיעים אל ההגריים שגם הם נמולים (צ"ד ח"ב). אמונת הישמעאלים התחילה תקמ"ה לחורבן שהוא שע"ד. רש"ג יוחסין שה"ק ד"ה ע"ב ודל"ו א'. ובדע"ו ב' כתב ד"א רע"א נולד מחמד ונתגדל אמונת ישמעאלים, ולפי שסידר שם סדר רל"ז שנים זה אחר זה, צ"ל רס"א דוק שם. ובדף ק"ז א' כתב תקל"ב לחורבן ט"ס (ע"ל רע"א ושנ"ג). מחמד מלך ונביאם של ישמעאלים התחיל לטעון טענותיו בזמן הזה (רש"ג וראב"ד), וכתב רש"ג יוחסין ואמרי דהוי בסורא אז רב חיננאי ורב חנא בפומבדיתא ומר רב יצחק:

1051

1052רב חנא גאון בפומבדיתא אחר רב מרי סביב לשנת ד"א ש"צ:

1052

1053עמר בן קטף נכד של מחמד לכד ידושלים מיד הנוצרים ויצו לבנות הבית על תלו שנת שצ"ז. ובשה"ק דק"ט ב' כתב ויתן אל המקדש הכנסה ושדה אחוזה:

1053

1054רב יצחק גאון היה ר"י בפומבדיתא סביב לשנת ד"א ת"כ, והיה בפרוז כאשר כבש עלי מלך ישמעאל את מלך פרס ויצא רב יצחק לקראתו והמלך עלי נשאו וכבדו (ר' יצחק קבל מרב חנן ע"ל ש"ס). בעת ההיא נתן המלך עלי את בת המלך פרס נערה שבויה לר' בוסתנאי ראש גלותא וגיירה והיתה לו לאשה שנת ת"כ. כ"כ הראב"ד:

1054

1055מעשה רבי בוסתנאי מה שבא לישראל על ידו ועל אשר חותמים בית דוד בחותמו צורת זבוב, בימי מלכות פרס עמד מלך א' חסד דעת ועלה בלבו להכרית את זרע המלוכה ויחפש כל זרע דוד בכל מלכותו ויהרגם ויאסור את קרוביהם וחתניהם וכל מודעיהם בבית כלאים ויענם ויצו לשפוך מרק פגוליהם עליהם לטמאם ולטנפם בבשולי נבלתם ויגזור על עולליהם לרטש והרותיהם לבקע ובחמלת ה' על זרע בית דוד נותרה כלה אחר מאנשי בחוריהם אשר נהרג בימי כלולתה אחר היות לה הריון, ויחלום המלך והנה עומד בגנת ביתן ובו כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל וידע כי לא לו הגנה ההיא וישליך פרים לארץ בחמת קנאתו וישב אחר בקשו לחקור עוד אם נותר שורש לעקרו מלהשאיר שורש מפריח ומעניף לאחר זמן וימצא שורש אחד ובו כעין ענף צומח מהארץ וירם הגרזן לשחתו והנה זקן אחד עומד לעומתו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי ויגער בו גערה גדולה ויזעק זעקה גדולה ומרה ויחטף הגרזן מידו ויתקעהו במצחו וישפך דמו על פניו וזקנו ותקרב נפשו למות, ויפול על פניו ארצה ויבך ויתחנן לו ויאמר בי אדוני תפול נא תחנתי לפניך לבלתי השחיתני כי מה עשיתי לך ומה היה עוני וחטאתי כי באת עלי לאבדני, ויענהו הזקן ויאמר לו המעט זה מתגמולי דעתך כי באת לגני להשחיתו אם פרי נחמד ראית למה לא אכלת ממנו וגם לתת לכליך ואם עץ מאכל תאבת למה לא נטעת לך מהם, ולא דייך שעקרת ענפים ועלים ופרחים וצמחים ופירות אלא שבאת לעולל אחריך ולעקור מלהשאיר שורש צומח ואני נאנחתי על גני אשר נטעתי והשקתי וגדלתי כמה שנים ולא נשאר לי מכל הגן כ"א שורש זה ואמרתי אולי יש תקוה ממנו ותהי זאת נחמתי להשקותו ולגדלו עד עלות ענפיו ולחדש את כל גני מנטיעותיו ותרם גרזנך גם להשחיתו לבלתי השאיר לגני שום שורש משריש ובגובה לבך תאמר בי צדיק אתה בעיניך הלא זה עון פלילי, ומעט זה מתגמולי תועבותיך כ"א להסיחך מארץ החיים ולמחות זכרך מתחת השמים. ויוסף המלך ויבך לפניו ויפול על רגליו ארצה ויתחנן לו ויאמר בי אדוני הסכלתי עשה ועתה אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ידך ועתה תיקד נא נפשי בעיניך ואל תמיתני בי ערבתי עלי באמת להשקות הצמח הזה מים לעתים מזומנים ולפקוד אותו לרגעים ולשמרו יומם ולילה עד עשותו חוטרים כארז אדיר ואטע מנצריו כל ערוגת גנך עד שובו כאשר היה, ואשר עשיתי כפר לי באשר שגיתי. וייקץ המלך משנתו וימצא דמו צף במשכבו ויצר לו ותתפעם רוחו עד אור הבוקר, וישכם ויקרא לכל חכמיו ואשפיו ויספר להם צרתו ויחרישו כי לא מצאו מענה להשיב. ויען אחד ממשרתיו ויאמר אדוני המלך הלא ידעת כי חכמי היהודים וזרע מלכותם היו למלכים בגלותם, כל צרכי המלכות והמלכים שקדמוך מזמנים להם די חוקם ומתנותם דבר יום ביומו למען יפתרו ויגידו להם דברי חידות וכל חכמה וסעיפי לילה וחלומותיהם, ואתה יעצת לאבדם ולהרגם בחמה נכלאים בבית כלאם מעונים בזיקים בבית משמדותם, ועתה אם ישר בעיניך לחפש מיתר תחכמוניהם הנתונים בכלא זקן אחד מבין לעמוד לפניך לספר לו חלומך ולשמוע מה בפיו אפשר תמצא בהם מענה, וייטב בעיני המלך ויצו להביא אליו מתחכמוניהם ולשנות לו בגדי כלאו ולעמוד לפניו כי שאלה נצרכה לו ונתעלמה מעיני חכמיו ובהם פלילי חכמה וכל רז לא אניס ליה, ויבא עבד המלך ויאמר אליהם כדברי המלך, ויען אחד מישישי החכמה הוא אשר היה מתחתן לו אחד מבחורי המלכות לבית דוד ונהרג בימי חתונתו ויאמר אני אעמוד לפני המלך ואגיד לו את כל לבו, ויאמרו לו רעיו המוכלאים מה לך למהר לדבר הזה כי לא ידעת את השאלה שתבחן בה ויאמר להם חלום חלם המלך וכמו שראה הוא גם אני ראיתי כן ופתרונו ידעתי, ויכירוהו רעיו ויאמרו לו ה' אלהיך יהיה בעזרתך וימשוך לך חן וחסד לדבר לפני המלך ולא תבוש, ויאמר לו עבד המלך רחץ וסוך הנה לך בגדים קח ותחלוף ושנה בגדי כלאך כי מצות המלך היא, אז נשבע הזקן שלא יעשה ולא ישנה בגדי כלאו עד עמדו לפני המלך, וילך וידבר לפני המלך ומראה אבלו נראה עליו וריח זוהמא המרק הנשפך וצחנתו עולה וכל עין רואה אותו בוכה, ויאמר חלום חלמתי ופותר אין אותו התדע לשמוע חלום לפתור אותו. ויאמר לו הלא לאלהים פתרונים ספר נא לי אדוני המלך או אם אתה רוצה אספרנו לך אני, ויאמר המלך אם תדע לספרהו ספר ויספרהו לו וכל אשר שכח ממנו הזכירהו, ויתמה המלך ויאמר אם יש להימין ולהשמאיל מכל אשר דברת אמנם עתה פתרהו כי מופת הוא לך, ויחל לפתרהו ועיניו תזלנה דמעות ואמר לו אדוני המלך הגן אשר ראית משפחת בית דוד היא והאילנות אשר בו גדולים וקטנים הם בניו זקנים ובחורים ועוללים, והפירות אשד הם נחמד למראה וטוב למאכל הם החכמים המשכילים בכל חכמה ומביני מדע עושי חסד ופועלי צדק, ואשר עמדת בחמתך על הגן להכרית ממנו כל עץ וענף ועלים יחד הוא אשר גזרת להרוג אותם וחרותיהם לבקע ועולליהם לרטש במכת חרב והרג ואבדן, ובחפשך הגן לראות אם נותר שורש מצמיח לעקרהו ותמצא לך שורש אחד מצמיח מעם הארץ, אמת הוא בי נשארת לבית דוד אשה א' הרה הריון קטן מקרוב נודע (צ"ל נזרע), וזה אשר ראית בחלום שורש ואשר הרימות גרזנך עליו לעקרהו הוא אשר עלה על דעתך לחפש עליהם לכלות זרע המלוכה, והזקן אשר נראה לך גוער עליך וזעק הוא דוד מלך ישראל, ואשר התחננת לפניו להשקות ערוגותיה עד יהיה צמח ארז אדיר הוא אשר תחדש ותכרות ברית מהיום הזה והלאה לשמור ההריון עם כל קרוביהם. ויענהו המלך אמנם ידעתי כי אמת פתרת ועתה חקור וחפש אם נמצא נשאר אשה הרה מזרעו ואעשה עמה חסד ואשים עיני עליה לטובה ועל הזרע היוצא ממנה ואמלא את כל אשר ערבתי לגדלו ולנשאו כל ימי היותי ע"פ האדמה. וישמע הזקן את הדברים האלה ולא יכול להתאפק וישא קולו ויבך ויאמר אדוני המלך אמת הוא ששתיתי כוס התרעלה ומציתי קובעתה כללתי בתי עם בחור אחר ממבחר בחוריהם ובימי שמחתו עמה גזרת להשמיד את כל בית דוד ויאבק בתוכם ונאסרתי אני וקרוביהם ויודעיהם ותשאר בתי אלמנה עגונה זה כמה חדשים ולא אדע אם היה לה הריון אם לא. ויאמר המלך לך לביתך ואמור לבתך הנה פתחתיך היום וכל חבריך המוכלאים עמך והנה צויתי לבלתי ענותכם עוד ועיני אשים עליכם, ויסר המלך טבעתו מידו ויתנה לו על כל הדברים האלה, ויתירו כל האסורים וילך הזקן אל ביתו ויגידו לו כי נתן ה' הריון לבתו וישמח ויודה לה' וישמחו כל ישראל. וישב הזקן אל המלך ויגד לו וישמח גם הוא ויקרא לסריס אחד ויצוהו לפנות לשכה בחצר בית המלך להרה וכל תשמישה ומצעיה ולהביא הנערה אליו ויכינו לה הכל כמצות המלך בכבוד גדול עם אביה וקרוביה ויבהל את משרתיו להמציא לה מטתה ומגדיה בעתות הקיץ והחורף לא יעדרו כיד המלך, וימלאו ימיה ללדת ותלד בן ותקרא שמו בוסתנאי על שם הגן הנקרא בסתן הנראה למלך פרס בחלום. ותהי שמחה לישראל ויתבשרו הקרובים והרחוקים על השאיר אלהים פליטה לדוד ויזכר רחמיו וחסדיו לבלתי הכרית זרעו ויהללו את ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד ולא השיב פניו כו', ויגדל בוסתנאי ויגדל וילמוד תורה ומשנה תלמוד הלכה וחכמה ותבונה, ויגד למלך ויתאו לראותו ויצו להביאו אליו וימשך לו אלהים חסדו מהוד החסד אשר לדוד ויעמוד לפניו, ויתמה המלך וכל חכמיו על הנער הלז ויעמוד לפני המלך מאז עד עת ערב ולא נענע ראשו ולא הסיע רגלו ותבא זבוב ותעמוד על רקתו והיא כפלח הרמון ותך אותו ותשכחו (נ"ל צ"ל ותנשכהו) ולא הבריחו ויטף דמו לפני המלך, ויאמר מה זה היה לך ויאמר אשר תראה אדוני המלך וירא והנה הזבוב אוכל ברקתו ויאמר לו המלך למה לא הברחתו מעל פניך, וישיבהו מוסר זה ירשנו מאבותינו כי מעת הורדנו מכתר מלכותנו וחויבנו לעמוד בהיכלי מלך לא לדבר ולא לצחוק ולא להרים יד בפניהם, וייטב הדבר בעיני המלך וידע כי איש שכל הוא, ויצו המלך להרכיבו במרכבת המשנה ולתת לו מתנות כיד המלך וקראו לפניו ככה יעשה לאיש ראש גליות ישראל כי ידע המלך את שכלו וחכמתו, ותרב שמחת ישראל כי השאיר אלהים פליטה לדוד, ויצוהו המלך למנות מתחת ידו שופטים ולהתעסק הוא בכל צרכי המלכות ולנהג את חכמי ראשי ישיבות אחד של ימין היא סוריא ושמאל נהרדעא ופומבדיתא להיות שופטים ברשותו בכל גבול ישראל, וימשך המנהג הזה בכל ישראל זמן הרבה עד עמוד מלך ישמעאל ושם שופטים ודיינים שידינו לכל הגוים וא"צ לדייני ישראל אך ראשי גליות לא נפסקו עד עתה, לכן יש בכל חותם של ראשי גליות זבוב חתום בחותמיהם ע"ש מעשה שהיה להנשיא בוסתנאי לפני המלך שהיה הזבוב על רקתו ולא הרים ידו כו', ויתר גדולת בוסתנאי אשד גדלו המלך ואשר נשאו על כל השרים והסגנים כתובה בספר זכרונות לבית דוד. וראינו להזכיר מעט מגדולתו לראיה, פעם אחד עבר עליו המלך ישמעאל והוא עלי בן אבוטאלב ועמו שרים הרבה (לעיר אשר בוסתנאי שם והיו בה פ' אלף יהודים) ויצא בוסתנאי לקראתו בספר הישר וכתבי הקודש ושמות המקודשים בידו והיה עמו קהל מישראל למאד מאד והקביל פניו עלי מלך ישמעאל ושמח בו שמחה גדולה ובקש ממנו לברכו ולהתפלל עליו ונתן עלי לבוסתנאי בגדים נאים מהשלל, ושאל עלי אם היה לו בנים והשיב כי לא היה נשוי עדיין כי לא מצא בת גילו ויתמה עליו כי היה בוסתגאי בן ל"ה שנה לפיכך נתן (כ"ה בס"ס ארחות עולם) לו בת המלך דארה לאשה, והיתה הנערה בתולה יפ"ת ולא רצה לקחתה ונשבע עלי עליו עד שקבלה ממנו, וא"ל עלי נאה היא זאת לאדם כמוך והלא דוד אביך לקח לו פילגשים יפ"ת בלא כתובה וקדושין, ויאמר לו בוסתנאי לא התיר הש"י יפ"ת אלא בשעת מלחמה אבל שלא בשעת מלחמה צריכה כתובה וקדושין וטבילה, ויאמר לו הרשות בידך לעשות לה כל אלה ולקח אותה בוסתנאי לאשה אחר שהטבילה ועשה לה כתובה וקדושין, ומצאה חן בעיניו ונולדו לו ממנה בנים, ואחר מותו עמדו עליהם בניו הנשיאים ואמרו להם אין לכם חלק עמנו בנחלת אבינו כי בני שפחה אתם ועלתה בידיהם מריבה נעשה להם קיבוץ בפניו, ופסקו כולם שאין להם טרידה מנחלת אביהם ולא גרעון ביחוסם ואע"פ שאין ביד אמם כתובה מצויה דקיי"ל דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, וכ"ש נשיא וחכם כמו בוסתנאי, וכל זה כתוב בספר בית דוד ויש בהם חידות ברמזים נקודות מכריזין על מעלותם ומלכותם ואורך ידם בכל דור ודור. ע"כ מצאתי בספר קטן ואח"כ נדפס בס"ס ארחות עולם. ועיין סע"ז בסופו וביוחסין בסופו ואעתיק לקמן הענין באופן אחר. עיר יובד והוא פומבדיתא שם נקבר בוסתנאי הנשיא ראש גולה במדינת בבל (גא"י):

1055

1056מר רבא גאון ר"י בפומבדיתא סביב לשנת ד"א ת"ל, ושה"ק דל"ו ודס"ח א' כתב מר הונא ר"י בסורא ומר רבא ר"י בפומבדיתא קבלו מרב יצחק כמו ד"א ש"ע. כתב רש"ג יוחסין ובימיו תקנו לתת גט לאלתר לאשה דלא כשמעתא דכלתיה דרב זביד, ובימיו היה בסורא רב ששנא דכתב על חומרתיה משרשיא בר תחליפא. וביוחסין בסדר הקבלה שהעתיק הרמ"א כתב רב ששנא הנקרא רב משרשיא ונפטר ד"א תמ"ב. ובשה"ק דל"ו א' ר' שישנא מת תמ"ט:

1056

1057רב שיננא משרשיא בר חלפתא מלך בסורא משנת ת"ל י"ט שנים עד תמ"ט. ולדעתי הוא רב ששנא הנ"ל:

1057

1058רב בוסתנאי גאון היה לר"י בפומבדיתא סביב לשנת ד"א ת"מ, ע"ל ד"א ת"כ מ"ש ממנו. וביוחסין שם בוסאי:

1058

1059מר רב הונא מרי בר מר רב יוסף היה ר"י בפומבדיתא (וביוחסין באגרת רש"ג במתא מחסיא) שנת אלף לשטרות הוא ד"א תמ"ח, וכתב יוחסין מאמר ג' סדר הגאונים ואחריו ר' חייא ממישן ואחריו מר ינוקא והוא רבה בר נטוראי (ע"ל ד"א ת"ס) ואחריו ר' יהודה גאון ואחריו ר' יוסף ואחריו ר' שמואל בר מרי, כתב שה"ק ס"ח א' ר"ה במתא מחסיא ור' חנינא בפומבדיתא קבלו ד"א ת"מ. ודע שמרב הונא בר מרי עד רב מנשה הלוי חשב רש"ג ק' שנים ומרב מנשה עד רב האי בר דוד ג"כ ק' שנים, וכתב שמן ד"א תמ"ח והלאה כל חשבון הגאונים מכוונים בלי פקפוק. רב חנינא גאון מנהר פקוד היה ר"י בסורא בימי ר"ה מרי ה' שנים מן תמ"ח עד תנ"ג ולראב"ד ר"ח ראשון לדור הגאונים (צ"ד). גם ביוחסין בסדר הקבלה שהעתיק הרמ"א דור ראשון מראשי פומבדיתא ר"ח ואחריו רב הילאי הלוי, ואחריו רב יעקב מנהר פקוד ואחריו רב שמואל גאון. ושה"ק דל"ו ר"ת גאון ר"י בפומבדיתא ומת ד"א תע"ה:

1059

1060ואחריו ר"י בסורא (רש"ג יוחסין וביוחסין בסדר הקבלה מהרמ"א במתא מחסיא) רב נהילאי הלוי מנירש ומלך י"ח שנה עד תע"א הרי מלך ד"א תנ"ג (צ"ד):

1060

1061היה ליקוי השמש שנראו הכוכבים ביום (צ"ד ח"ב):

1061

1062רב חייא ממישן ר"י בפומבדיתא אחר רב הונא סביב לשנת ד"א ת"ס. רבינא מלך אחד ר"ח ורש"ג לא הזכיר שנותיהם (צ"ד). ושה"ק דל"ו סע"א אחר ר"ח ממישן מר ינוקא והוא רבה בר נטוראי שמת ד"א תע"ט. וכ"כ יוחסין בסדר הקבלה מהרמ"א ולא זכרו את רב נטוראי בר רב נחמיה וצ"ד מזכירו לא ידעתי באיזה מהם לתלות הטעות (ע"ל ד"א תמ"ח):

1062

1063ר' שלמה שיסד יוצר שבת ב' של אחר פסח שנותינו ספו היה ד"א תס"א כנזכר בפיוט הנ"ל.

1063

1064רב נטוראי גאון בר מר רב נחמיה מלך בפומבדיתא סביב לשנת ד"א ת"ע (צ"ד). אחר רביא מלך רב נטרונאי כו' ומלך שנת אלף (ר"ל לשטרות. א"כ הוא ד"א תמ"ח, ולדעת צ"ד מלך בשנת אלף מר הונא. ורב נטוראי מלך ת"ע וצ"ל לדעתי [ברש"ג ברב נטרונאי] אלף וכ"ב), וידוע במר רב ינוקא חתניה דהוה מחתן בדביתי נשיאה אתקיף מרות על רבנן וערקו למתיבתהון (רש"ג ביוחסין):

1064

1065מר רב יעקב הכהן מנהר פקוד היה לר"י בפומ' (ורש"ג יוחסין בסורא) י"ח שנה מן ד"א תע"א עד תפ"ט, והראב"ד חשבו דוד ב' לגאונים (צ"ד), ושה"ק דס"ח א' כמו ד"א ת"צ:

1065

1066רב יהודה גאון היה לר"י בפומ' (ושה"ק דל"ו ע"ב וס"ח א' ר"י במתא מחסיא כמו ד"א ת"צ) סביב לשנת ד"א ת"פ ומלך כמו י"ח שנה עד תצ"ח (צ"ד). חבר ס' בשר ע"ג גחלים (ע"ל ד"א תקכ"ז):

1066

1067רב שמואל גאון מבני בניו (של אמימר חבירו של רב אשי יוחסין בסדר הקבלה מהרמ"א. ומישיבתנו של פומב' הוה רש"ג שם באגרת רש"ג) של מרימר היה והוא בן בנו של רבא גאון הנ"ל (בפומבדיתא ובהדיה הוה רב הונא דמתא מחסיא וחכם גדול היה רש"ג) נעשה ר"י בסורא י"ז שנים משנת ד"א ת"צ עד תק"ז (צ"ד), ובשה"ק דל"ו ב' נפטר תקי"א:

1067

1068רב יוסף נעשה לר"י בפומבדיתא משנת ד"א תצ"ח ט' שנים עד תק"ז (צ"ד). וביוחסין באגרת רש"ג אחר רב יהודה מלך רב יוסף שנת אלף וחמשין דהוי ד"א תצ"ס (ובשה"ק דל"ו ב' כתב מת תצ"ט), ואחריו מלך רב שמואל בר רב מר שנת אלף נ"ט דהוי ד"א תק"ז:

1068

1069ר' שמעון קיירא חיבר הלכות גדולות בשנת אלף נ"ב לשטרות הוא שנת ת"ק ולא נסמך לגאון כ"כ הראב"ד ובהקדמת סמ"ג כתב שר' יהודה גאון (בר מר רב נחמן ע"ל תקט"ו) עשה ס' ה"ג. (וכתב שה"ק דל"ו ב' כדאיתא במרדכי פ' אלו מגלחין והיה סגי נהור ור' שמעון קיירא גם הוא חיבר הלכות גדולות ד"א תק"א. וכ"כ יוחסין בסדר הקבלה מהרמ"א). ובהקדמת המדפיס ספר ה"ג דחה דברי הסמ"ג לפי שנמצא בשאלתות בה' ברכות אקשי ליה רבנן למר רב יהודה גאון א"כ נראה שאין הוא המחבר עכ"ל, מ"מ י"ל דברי הסמ"ג כי מצינו ב' רב יהודה גאונים היו אחד רב יהודה בר נחמן ואחד ר"י בר אוחנאי (צ"ד). (ע"ל ד"א תקי"ט). ויש עוד רב יהודה גאון (ע"ל ת"פ), ובשפתי ישנים כתב יש מיחסים לר' יוסף ט"ע ורש"י סוכה (ל"ח סע"ב) וכן יסד ר' יהודה גאון בעל הלכות גדולות. בשנה ההיא היה רעש גדול בעיד קוסטנטינא שנה תמימה. ובשנת תק"א מתו בדבר תוך העיר ש' אלף (צ"ד ח"ב):

1069

1070רב שמואל גאון בר מרי היה לראש בפומבדיתא ד"א תק"ז (צ"ד), ובשה"ק דל"ו ב' כתב ר' שמואל מזרע אמימר מת תק"ח ט"ס הוא וכוונתו על ר"ש בר מרי דכבר הזכיר ג' שורות לפני זה ר' שמואל מבני בניו של אמימר נפטר תקי"א (ע"ל ת"צ) דר"ש מזרע אמימר מת תק"ח ור"ש בר מרי אפשר מת תקי"א כי מלך תק"ז:

1070

1071ר' אחא משבחא חכם גדול חבר השאלתות ולא נסמך לגאון מפני שנאת ריש גלותא שבאותו דור שהיה שונאו וכשמת רב שמואל בר מרי סמך ר"ג את השמש של ר' אחא (וניתוקן בו אח מן אחאב. ע"ל ג"א כ"א). ושמו מר רב נטוראי וכעס ר' אחא והלך מבבל לא"י ומת שם, והיה שם רב נטוראי לראש לראב"ד י"ג שנה. (כתב שה"ק דל"ו ב' ומת תקכ"א). וברש"ג יוחסין מזכירו בשם נטרוי כהנא בן רב מר אמונה מן בגדד. רב אברהם בהן נעשה ראש אחר רב נטוראי, לפי חשבון רש"ג כל שנותיהם של רב שמואל ורב נטוראי ורב אברהם הם י"ג שנה עד תק"כ (צ"ד), ע"ל תקמ"א:

1071

1072רב מרי מנהר פקוד נעשה לראש בסורא וכ"כ רש"ג יוחסין שהיה ר"י בסורא (יוחסין בסדר הקבלה מהרמ"א בפומבדיתא) שנת ד"א תק"ח ומלך ח' שנים. ובשה"ק דל"ו מת ד"א תקכ"ג, ובדס"ח א' רב מרי בפומבדיתא ור' יהודה במתא מחסיא כמו ד"א ת"ק. רב אחא מלך אחריו חצי שנה (צ"ד):

1072

1073מר רב יהודה בר מר רב נחמן נעשה ר"י בסורא משנת ד"א תקט"ו ג' שנים ומחצה וחבר הלכות פסוקות ומהלכות גדולות קבצם. כתב רש"ג יוחסין והוא נמי מפומבדיתא ולא הוה מאן דמפליג בחכמה בסורא כוותיה, אף הוא שקליה שלמה נשיאה ומנייה להתם ומאור עינים היה והוא ואחיו (ע"ל תק"ח) היו גאונים בתרתי מתיבתא בפרק אחד. כתב יוחסין בסדר הקבלה מהרמ"א ואחריו רב אוחנאי ט"ס וחסר מר רב יהודה בר מר רב אוחנאי שמביא צ"ד. ובשה"ק דל"ו ב' וז"ל רב יהודה ר"י במתא מחסיא ומת ד"א תקנ"ז קבלו מהגאונים שקודם להם כמו ד"א ת"ק רב מרי היה סגי נהור ועם כל זה חבר הלכות הרבה ובימיו יצא תלמיד אחד לתרבות רעה ואחריו רב מרי בר רב משרשיא נפטר ד"א תקמ"ג עכ"ל. בודאי ט"ס במ"ש רב מרי היה סגי נהור כי היוחסין ורש"ג כתבו זה על רב יהודה, גם מ"ש היוחסין ונפטר תקנ"ג ושה"ק כתב שמת תקנ"ז בשניהם ט"ס, כי לא מלך רק ג' שנים ומחצה, ומ"ש שבימי רב מרי יצא תלמיד אחד כו' והיוחסין מאמר ה' בסדר הגאונים דור ג' ורש"ג כתבו בימי מר רב יהודה יצא ענן ושאול בנו שרים היו מזרע ב"ד ולא סייעוהו מן השמים לסמיכה ונעשה זקן ממרא ע"פ ב"ד וחיזק אמונת הקראים עכ"ל, ובצ"ד כתב ובימיו היה ענן שהיה בתחלה ת"ח ובעבור שמץ פסול שנמצא בו לא נסמך לגאון ונעשה זקן ממרא ע"פ ב"ד בעבור שחיזק הצדוקים שנתדלדלו מן החורבן עד שבא ענן וחוקם:

1073

1074מר רב יהודאי גאון בר מר רב אוחנאי הכהן בר מר רב הונא רש"ג) ר"י בסורא שנת ד"א תקי"ט ה' שנים עד תקכ"ד (צ"ד):

1074

1075רב דוראי גאון (בר מר רב נחמן כ"כ רש"ג) אחיו של רב יהודה (ע"ל תקט"ו) היה ר"י בפומבדיתא משנת ד"א תק"כ ג' שנים (צ"ד):

1075

1076רב חנניה בן רב משרשיה היה לר"י בפומבדיתא מן ד"א תקכ"ג ז' שנים. ובימיו היה מר רב מרי הלוי (בר מר רב משרשיא יוחסין באגרת רש"ג. ובסדר הקבלה מהרמ"א ד"א תקנ"ד) היה לר"י בסורא ג' שנים ומחצה עד ד"א תקכ"ז (צ"ד), ובשה"ק דל"ו ב' כתב מת ד"א תקמ"ג בודאי ט"ס. היה קור וצינה גדולה כמוהו לא היה ומתו כמה אלפים אדם ובהמה ונקרשו המים בים הצפוני ק' פרסה באורך ועובי הגליד בקצת מקומות ל' אמה (צ"ד ח"ב):

1076

1077רב ביבי הלוי בר מר רב רבא מנהר פקוד מלך אחריו בסורא י' שנים ומחצה מן ד"א תקכ"ז עד תקל"ח. (מ"כ בספר ישן רב ביבי גאון חבר ס' בשר ע"ג גחלים וכ"כ לקוטי מהרי"ל ולא ידעתי אם זה הוא, אך ברוקח סימן רכ"ז כתב רב יהודה גאון חברו, ובשפתי ישנים כתב רבינו שמואל הלוי ויש מיחסים לר"ת). ורש"ג ביוחסין כתב רב ביבי מלך בזמן גאוני רב הונא מר הלוי ומר רב מנשה והם תקנו בפומבדיתא למגבי לכתובה וב"ח ממטלטלי ויש קצת גמגום בחשבונו (צ"ד) (ע"ל תקמ"ד):

1077

1078רב מלכא (וביוחסין בסדר הקבלה מהרמ"א רב מלכיא) בר רב אחא נעשה ר"י בפומבדיתא שנת ד"א תק"ל ומלך ב' שנים (ע"ל תק"ח), כתב רש"ג והוא אחתיה לרב נטורנאי נשיא בן זבינאי בפלוגתא על זכאי בר מר אחונאי דהוה נשיא קמי הכי כמה שנין ואתכנסו תרתין מתיבתא עם זכאי הנשיא ועברוהו לנטורנאי ואפטר רב מלכא לג"ע ורב נטורנאי אזל למערבא. ובתריה מלך זקננו מר רב רבא כו':

1078

1079מר רב רבא בריה דרב דוראי ר"י בפומב' משנת ד"א תקל"ב תשע שנים. (וכתב רש"ג בתריה מלך מר בר שנונא ולא האריך. ובתריה מלך רב חנינאי כהנא כו'):

1079

1080ובימיו מלך רב הילאי בר רב מרי בסורא בשנת ד"א תקל"ז ט' שנים עד תקמ"ו:

1080

1081רב חנינא גאון הכהן בר רב אברהם גאון נעשה ר"י בפומבדיתא משנת ד"א תקמ"א ג' שנים (צ"ד), ועבריה נשיאה וקם באתריה מר רב הונא. (רש"ג יוחסין) ע"ל תק"ז:

1081

1082מר רב הונא בר יצחק הלוי מלך בפומבדיתא משנת ד"א תקמ"ד ג' שנים, וכתב רש"ג ביוחסין ובימיו תקנו למגבי כתובה לאשה וב"ח מיתמי אפי' ממטלטלין. עוד כתב שם רב ביבי הלוי הנ"ל ומר רב רב מנשה גאוני פומבדיתא עם ר"ה עשו תקנה זו (ע"ל תקכ"ז):

1082

1083ובימיו מלך בסורא איבומאי (אחוהי דרב מרדכי רש"ג) משנת ד"א תקמ"ו עד תקנ"ד ח' שנים (צ"ד):

1083

1084מר רב מנשה (בר מר רב יוסף) נעשה ר"י בפומ' שנת ד"א תקמ"ח ח' שנים (צ"ד):

1084

1085ובימיו מלך בסורא רב צדק בר מר רב אשי ב' שנים רש"ג יוחסין וצ"ד (וצ"ל ו' שנים) מן ד"א תקנ"ד עד תק"ס.

1085

1086רב ישעיה הלוי (בר מר אבא ומן כלואדי הוי סמוך לבגדד יוחסין באגרת רש"ג) ר"י בפומבדיתא משנת ד"א תקנ"ה ב' שנים (צ"ד). ובשה"ק דל"ו ב' ודס"ח א' ודק"י א' כתב אחר רב מנשה מלך בר אבא. בודאי כוונתו על רב ישעיה זה שהיה בר מר אבא:

1086

1087ובימיו נעשה ר"י בסורא רב הילאי בן מר רב חנינא שנת ד"א תקנ"ו ג' שנים ומחצה עד תק"ס (ושה"ק דס"ח רע"ב רב יוסף בפומבדיתא ורב הילאי במתא מחסיא קבלו ד"א תק"צ ודאי ט"ס):

1087

1088מר רב יוסף בר מר רב שילא משלחי ר"י בפומ' ד"א תקנ"ז ו' שנים.

1088

1089ובימיו מלך בסורא רב קמוי ברב מר אשי משנת ד"א תק"ס ג' שנים ומחצה, ויוחסין בסדר הגאונים דור ד' ושה"ק כתבו רב יוסף בר שילא ואחריו רב מרדכי הכהן. ע"ל תקס"ט:

1089

1090מר רב כהנא בר מר רב חנינא גאון נעשה ר"י בפומבדיתא שנת ד"א תקס"ג ו' שנים. בשנה ההיא מלך בסורא רב משרשיא בר מר יעקב הכהן משנת ד"א תקס"ג עד תקע"ב תשע שנים (צ"ד), וביוחסין באגרת רש"ג כ' עשר שנים ופלגא ועמדו ב' שנים בלא גאון:

1090

1091היו ד' לקוים ג' ללבנה וא' לחמה (צ"ד ח"ב):

1091

1092מר רב איבומאי גאון בר שרירא (אחי אביו דמר אברהם גאון רש"ג) ר"י בפומבדיתא שנת ד"א תקס"ט ו' שנים ובימיו עמדו בסורא ב' שנים בלא גאון משנת תקע"ב עד תקע"ד (צ"ד), עשה"ק דל"ו אחר רב יוסף בר שילא רב מרדכי הכהן (ע"ל תק"ס), ואחריו רב אחונאי ומת ד"א תקפ"ד, והיה חסיד גדול ומלומד בנסים ואליהו בישיבתו ואחריו רב אברהם. כוונתו על רב אבומאי כי היוחסין אינו מביא רב אחונאי, אלא שטעה שכתב אליהו בישיבתו לדעתי קאי על רב יוסף כאשר אכתוב לקמן בסמוך. כתב רש"ג יוחסין ולא הוי דוכתא דהוה מר אהרן (ע"ל תרפ"ז) קמוי דהוא אב"ד והוי גמיר טפי ועדיף מיניה, מיהו ע"י חלום אדברוהו למר יוסף גאון והוה חסיד טובא וזקן מאד ואליהו הנביא יתיב במתיבתא ביומי דיליה (עיין מ"ע פכ"ז רב יוסף גאון צדיק תמים ואליהו תמיד בישיבתו), ואבי גאון היה סופרו ועומד בכל צורך הישיבה לפניו כל ימיו, וביומא דאפטר הוה זעף גדול ונדת ארעא והוה מצטער נפשיה טובא על גירסא דינקותי', וברכיה מר רב שנוי רביה גאון וא"ל תזכה דתדבר אומתך ותרתין שנין מלך, וקם בתריה מר רב אברהם ברב שרירא שנת תרע"ט ומלך י"ב שנים (ע"ל תקע"ה), והיה מר רב יוסף במר חייא אב"ד ובפלוגתא דדניאל ודוד דוד נשיאים אקרי מר רב יוסף בגאונות ולבסוף נתפייסו עם מר רב אברהם ואמרו דתרוייהו מר רב יוסף ומר רב אברהם מקרי גאונים, מיהו כד מכנפין תרוייהו בחדא דוכתא מתני רב אברהם ויתיב מר רב יוסף קמיה כו', וסליק רב יוסף מן גאונות ואהדר לאב"ד וברכיה מר רב אברהם, ובתר מר אברהם מלך מר רב יוסף ד"א תקע"ז ו' שנים, ובתריה מר רב יצחק בר מר רב חנניא אלף ק"מ לשטרות (ע"ל תקפ"ו), ואחתוהו בדיל מר רב יוסף בר רב מרדכי דהוה רב בשני דרב יוסף בר מר חייא והוה בר בריה דמר רב אבא גאון (ע"ל תרכ"ט) זקננו ומר רב יצחק הוי קשיש מיניה, וכד סמכיה דוד בר הונא נשיא למר רב יצחק קשישא מר יוסף הוי דיינא דבבא אתא רב יצחק לותיה וא"ל לא לקשי לך דיינא דבבא דאנן כרבה ורב יוסף, ואמר מובטח את דהוית וזכית בתראה, וסביר וקבל רב יוסף וארצי ליה קמיה ריש מתיבתא מלך ששי שנים, ובתריה מר רב יוסף דנן ב' שנים בשנת אלף ק"ן עכ"ל. הוא ד"א תקצ"ח (ע"ל תקצ"ז):

1092

1093היו ד' לקוים ב' לחמה וב' ללבנה ושפטו חוזי כוכבים למלחמה ומיתות מלכים ודבר וכן היה (צ"ד ח"ב):

1093

1094רב כהן צדק בר רב אבומאי מלך בסורא משנת ד"א תקע"ד י' שנים ומחצה עד תקפ"ה:

1094

1095רב אברהם בר שרירא אחיו של רב אבומאי נעשה ר"י בפומבדיתא משנת ד"א תקע"ה ב' שנים (צ"ד), ע"ל תקס"ט בשם רש"ג י"ב שנה, נראה ט"ס שהרי כתב בעצמו אחריו מלך רב יוסף תקע"ז. ולפ"ז מ"ש בערוך שהיה תקפ"ח אינו זה שמת תקע"ז ועיין בערוך ע' סח ז"ל אמרו מר אברהם גאון היה אלף ק"מ לשטרות (הוא ד"א תקפ"ח) היה מכיר בשיחת דקלים כו'. אולי זה הוא:

1095

1096רב יוסף בר חייא נעשה ר"י בפומבדיתא משנת ד"א תקע"ז י' שנים. ובימיו נעשה ר"י בסוריא מר רב שלום (צ"ד):

1096

1097רעשים גדולים רעמים קולות וברקים ואש מתלקחת במקומות רבים ובגליל וריזצט תהלך אש ארצה ונשרפו בעצם היום כ"ב כפרים ונפש אדם ובהמה רבה, ובמדינת ברגונדיא נפלו מן השמים בעת ההיא אבני ברד כבדים וגדולים ממשאת איש ויך מאדם ובהמה ועץ השדה אשר לא היה כמוהו (צ"ד ח"ב):

1097

1098מר רב שלום בר מרדכי (וביוחסין בסוף אגרת רש"ג בר מר רב) ר"י בסורא משנת ד"א תקפ"ה עשר שנים ומחצה וביוחסין שם י' שנים עד תקצ"ב צ"ל עד תקצ"ו (צ"ד):

1098

1099רב יצחק בר חנניא (וביוחסין בסדר הקבלה מהרמ"א בר רב חייא) נעשה ר"י בפומבדיתא משנת ד"א תקפ"ז י' שנים (וע"ל תקס"ט שכתב רש"ג אלף ק"מ לשטרות א"כ הוי ד"א תקפ"ח):

1099

1100ובימיו נעשה לר"י בסורא מר רב נטרונאי בן מר רב הילאי בר מר רב מרי משנת ד"א תקצ"ו י' שנים עד תר"ו:

1100

1101מר רב יוסף בר רב מרדכי נעשה ר"י בפומ' משנת ד"א תקצ"ז ג' שנים (ע"ל תקס"ט דהוי ד"א תקצ"ח ומלך ב' שנים):

1101

1102נראו אותות השמים נוראים ונפלאים והיה קדרות לשמש ונראו צורות משונות באויר הרקיע ואמרו שרומז למיתת קיסר ולשארי דברים וכן היה (צ"ד ח"ב):

1102

1103רב פלטוי בר מר אביי נעשה ר"י בפומב' משנת ד"א ת"ר ט"ז שנים:

1103

1104ובימיו מלך בסורא מר רב עמרם (בר ששנא וקמי הכי הוי פליג ליה רב עמרם ואקרי גאון ונחית מיניה ובתר הכי הלך ואפטר. רש"ג יוחסין) אשר שלח סידור התפלות לספרד משנת ד"א תר"ו י"ח שנים עד תרכ"ד (צ"ד) (ושה"ק דל"ו סע"ב כתב מת תש"ח לקח לו דרך אחרת), עוד כתב השה"ק שם רב הילאי ר"י במתא מחסיא ד"א תק"צ. רב יוסף נפטר בפומבדיתא תקצ"ו ואחריו רב יצחק ומת תר"ג ואחריו רב יוסף ואחריו רב פלטוי ומת תרי"א, ואחריו ר' אחאי ואחריו רב מתתיהו ומת תרכ"א, ואחריו רב צמח ברב פלטוי ומת תרל"ג, ואחריו רב האי בר דוד ומת תרנ"ג, ואחרי רב הילאי הנ"ל רב יעקב ואחריו רב איסוחאי ומת תרל"ג (זה לא נזכר בצ"ד ולא כתב רש"ג, ומ"ש תרל"ג אולי צ"ל תרצ"ג, ולדעת צ"ד היה רב הילאי ד"א תרמ"ט עוד אחד היה תקל"ז ואחד היה תקנ"ו ובהכל לא אוכל לכוון דבריו ובודאי כמה טעיות יש בדבריו דוק ותשכח). ואחריו רב עמרם. וכתב שם שה"ק ראיתי בקונטרס אופן קבורת רב עמרם ולא ידעתי אם זה הוא שבמתא מחסיא ששלח סידור התפלות או אם הוא גאון אחר. ועכ"ז בחרתי להציג לפניך הדבר. רב עמרם היה במגנצא עיר גדולה על נהר רינוס וילך הרב להקים ישיבה בעיר קלוניה ויהי כי זקן מאד צוה לתלמידיו שאחר מותו יקברוהו אצל אבותיו במגנצא. ויענו תלמידיו כי זה להם סכנה גדולה, והשיב להם תטהרו אותי ותשימוני באדון ואח"כ בספינה קטנה על הנהר ותניחו הספינה שתלך מאליה, וכן עשו תלמידיו אחר מותו והספינה הלכה מיד אחר מרוצת המים ער שהגיעה נגד עיר מגנצא, ויתמהו אנשי העיר ויאמרו כי יש ארון ואיש מת בתוכו אז אמרו קדוש הוא שבא להקבר בארצנו, וישלחו ידם להחזיק בספינה והיא נרתעה לאחור וישתוממו האנשים ויגידו הדבר אל שר העיר וישובו כולם אל שפת הנהר, ובהיות יהודים עמהם ונתקרבה הספינה אל היהודים וישלחו הא"י ידיהם להחזיק הספינה ולא יכלו כי בורחת היא מהם וכן עשו פעמים רבות עד שראו במופת כי מתקרבת ליהודים ולא להם, ויקראו ליהודים ויאמרו להם הכניסו בספינה וראו מה זה והספינה נתקרבה להם ויכנסו ויפתחו הארון והיה בו כתב כתוב האומר, אחי ורעי בעלי ברית ק"ק מגנצא הנה באתי אליכם כי נפטרתי לעולמי בק"ק קלוניה ומבקש אני שתקברוני בקבר אבותי ולכלכם חיים ושלום נאום עמרם. ובראותם המכתב התחילו להתאבל עליו והוציאו הארון ממנה, והעיזו אנשי העיר ויתחזקו על היהודים ויכום, אבל לא יכלו לזוז הארון ממקומו ומיד צוו לשמור אותו שם ובנו עליה בית תפלתם גדולה מאד, והיהודים השתדלו עם תחנונים והוצאות להשיג הארון ולא יכולו, ובכל לילה היה רב עמרם בא בחלום להרבה בחורים ואומר להם תקברוני בקברי אבותי, ויתייעצו הבחורים וילכו בלילה חוץ לעיר ויקחו תלוי שהיה על העצים וילבשוהו בגדים לבנים ויגנבו את רב עמרם וישימו התלוי תחתיו ויקברו הגאון בקבורת אבותיו וה' היה עמם שלא נודע ולא נתגלה הדבר, עכ"ל בקיצור:

1104

1105בימי קיסר לוטריא י"ג למלכותו היא שנת ד"א תרי"ג תתנ"ג לנוצרים, היתה נערה חכמה שמה אגניזה התלבשה במלבושי איש ויצאה עם נער אחר מעיר מענץ לאנגלטירה ושם מת הנער והיא עלתה לרומי ומשם נשתלחה לעיר החכמה אטיני שבארץ יון ושם נתוסף לה חכמה על חכמתה בספרי דיניהם ושאר חכמות באופן שעלתה ממדריגה למדריגה עד שנבחרה לאפיפיור והיתה נקראת יואניס השמיני, ויהי היום כאשר הלכו ברחוב העיר רומי בדגלים כמנהגם הנה באחד מן השוקים אחזוה חבלי לידה וכו', ומפני זה עד היום ברומי לבדוק כל אפיפיור אם הוא זכר או לא, ומעשה הנ"ל היה אחר שהיתה אפיפיור שתי שנים ושבעה חדשים (צ"ד ח"ב). ובשה"ק דק"י א' כתב מעשה הנ"ל היה בימי רב יוסף וחבריו כמו ד"א תק"צ וכמו שנת תר"ע לחורבן (א"א לכוון כי תק"צ לא יהיה תר"ע לחורבן וק"ל). ותמלוך ב' שנים ה' חדשים ולהיותה הרה מאחד מיועציה בהליכתה פעם אחת חוץ מביתה ועבדיה אחריה אחזוה חבלי לידה חוץ מזמנה באמצע הדרך ותלד בן וימת תיכף ויקברוה שם. וכתב שם שה"ק בדור הזה שישבוק מלך כושי היה מולך על רומי וספרד וציוה ליהודים שבמשך חודש אחד ימירו בקנס מיתה, ורובם המירו וקצתם מתו בקדושה ותוך ט' ימים מת המלך וימלוך ויטיזה והניח לאנוסים שישובו לאמונתם. בימים ההם בהיות אינדיקו מלך צרפת העלילו על יהודי א' בדבר הדם וישרפו אותו וכל בני ביתו ויהודים רבים אחרים:

1105

1106רב אחאי (בר מר רב. יוחסין באגרת רש"ג) מלך בפומבדיתא שנת ד"א תרי"ו ו' חדשים. וביוחסין בסדר הקבלה מהרמ"א רב אחי הכהן:

1106

1107רב מנחם גאון ברי' דמר רב יוסף גאון בר חייא נעשה ר"י בפומבדיתא שנת ד"א תרי"ז. ובו בשנה נעשה ר"י בפומבדיתא גם רב מתתיהו בר מר רבי והיו מחלוקת ומריבות גדולות ביניהם ומלך רב מנחם ב' שנים ומת תרי"ט (צ"ד):

1107

1108רב מתתיהו מלך אחר מות רב מנחם בפומ' לבדו משנת ד"א תרי"ט י' שנים (צ"ד):

1108

1109ובימיו מלך בסורא רב מר נחשון בר מר רב צדוק גאון משנת ד"א תרכ"ד ח' שנים עד תרל"ב. (צ"ד) ושה"ק דל"ז א' כתב ד"א ת"ש ומת תשי"ו (א"כ לפ"ד מלך ט."ז שנה), ובדס"ח ע"ב כתב רב אהרן בפומבדיתא ורב נחשון במתא מחסיא קבלו כמו ד"א ת"ש:

1109

1110רב מר אבא בר מר רב אמי (וביוחסין בס' הקבלה מהרמ"א רבה בר רב אסי, לדעתי ט"ס הוא ע"ל תקס"ט) וכתב שם רש"ג והוא בן בנו של מר שמואל שהציבו שלמה בר חסדאי ריש גלותא במתא מחסיא מלך בפומבדיתא משנת תרכ"ט ב' שנים:

1110

1111מר רב צמח גאון בר מר רב פלטויה גאון ר"י בפומבדיתא ד"א תרל"א ט"ז שנים, והוא אבי אמו של גאון (יוחסין באגרת רש"ג):

1111

1112ובימיו מלך בסורא רב צמח גאון בר מר חיים אחיו של מר רב נחשון גאון (יוחסין באגרת רש"ג) מצד אם (שה"ק דל"ז) ז' שנים משנת ד"א תרל"ב עד תרל"ט. עיין שה"ק דל"ז כתב תחלה מר צמח אחיו של מר נחשון ואחריו רב חיים דוק ותשכח, ט"ס הוא וצ"ל הראשון מר צמח בר פלטויה והשני רב צמח בר חיים כי כן כתבן הצ"ד והיוחסין. ובלי ספק כי ט"ס יש כאן, חדא דלא מצינו בגאונים רב חיים, ועוד דלא הזכיר רב צמח בר חיים, וכתב שה"ק אולי הוא הנזכר בפ"ה דב"מ (עא א') ר"ל התוס' שם כתבו בשם רב צמח גאון יורד עמו לחייו שורף שליש תבואתו, אבל מי הגיד לו מנו שהוא רב צמח בר פלטויה, גם לא הזכירו. וכתב יוחסין בסדר הקבלה מהרמ"א ואחריו רב מלכיה (ובאגרת רש"ג כתב רב מלכא חדש ימים ואפטר לג"ע ושכיבו רובא דסבי דמתא מחסיא בשיעור ג' חדשים), ואחריו רב הילאי בר רב מישאל ואחריו רב יעקב, כתב גא"י רב צמח גאון קבור בטבריה. אכן לא ידעתי איזה רב צמח גאון:

1112

1113כתב שה"ק דל"ט ראיתי בה' שחיטה ובדיקה שהביא אלדד הדני מי' שבטים אלו הדברים שאלה עשו בנו אלקירואן מברבריאה אל מר צמח שבמתא מחסיא (היא סורא) כו', ואחרי שהביאו לפני הגאון פרטים רבים מדברי אלדד הדני בדיני שחיטה ובדיקה שנוהגים שם י' שבטים, ואומרים שזה האיש אמר להם דברים אחרים ושואלים מהגאון אם ראוי להאמין לדבריו ואלה הם דבריו, ועוד סיפר לנו אלדד הנ"ל שכשחרב המקדש בראשונה עלו ישראל לבבל ועמדו הכשדים על בני משה ואמרו להם שירו לנו משיר ציון עמדו בני משה וגעו בבכיה לפני הקב"ה וכתתו אצבעותיהם שהיו מנגנים בהם במקדש ולא רצו לנגן, ובא הענן ונשאם עם אהליהם ובהמתם והוליכם לחוילה בלילה, ובאותו הלילה היה רעש גדול ובבוקר ראו חיל גדול והסב ה' סביבם נהר שגולל אבנים וחול במקום שלא היה שם נהר מעולם, ועדיין גולל אבנים וחול בלי מים ברעש וקולות שאפילו היה שם הר ברזל היה מנפצו. וזה בימי חול ובשבת נח ולזה נקרא נהר שבתיון, ויש מקומות באותו נהר שהוא רחב ס' אמה ולכן אין יכולין לבא אלינו ולא אנו להם. ואין ביניהם אלא בהמות וחיות טהורות ולומדין תורת אחד שבע"פ אליהם. ובני דן לא היו יודעין מחורבן בית ראשון, אבל נפתלי גד ואשר שהיו יושבין עם יששכר ומתקוטטים וקוראין אותם בני השפחות וייראו שלא יפול קטטה ביניהם הלכו לשבט דן ונתיישבו יחד ע"כ קצת השאלה. והשיב מר צמח דעו כי יש לנו בקבלה מרבינו יצחק גאון שבשנת כמו ד"א תר"מ ראו אלדד הנזכר ותמהו בדבריו להיות במקצתן כדברי חכמים שלנו ומקצתן מופלגים, ודעו כשהגלה סנחריב זבולן ונפתלי בשנת ח' לאחז מלך מלך יהודה הלכו לארץ כוש וחנו שם להיותה ארץ רחבת ידים מלאה כל טוב ונתנו בלבם לעבודת ה' והועיל להם כי נכתרו בתורה ובמצות, ואחז"ל י' גליות גלו ישראל ולא נזכר שבט דן בכל הגליות לפי שמעצמו הלך לכוש קודם החורבן קל"ה שנים. ובאולי לא נסע דן עד גלות שלנו. ומ"ש אלדד הדני כי הם דנים ד' מיתות ב"ד וכי בני משה אצלם ונהר סמבטיון מקיף אותם אמת אמר כנראה במ' שנ"נ הגלה בני משה עכ"ל. והואיל ואתא לידנו אעתיק לך מ"ש יוחסין במאמר ה' קודם סדר הקבלה להרמ"א ז"ל. חדשות אני מגיד אשר מצאתי בספר ארחות עולם שחבר רבי אברהם פריצול (פירוש על איוב) (בן מרדכי מאוינינן) לחבוש ולהחיות לב נדכאי הגלות המר הזה הארוך זה אלף תקי"ב שנה (הוא ה"א ש"מ) אשר מנגדי תורתנו ואויבינו ילעגו לנו לומר כבר אבדה תקותנו נגזרנו לנו ואין לנו עוד נביא כו', יש ויש לנו אחינו גואלינו י' השבטים ושם מלך ושרים ועם ועם כו', והרי לפניכם (מלכים ב' סי' י"ח) וינחם בחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי ונו', אז יוסיפו סרה ידברו עתק לומר הרוצה לשקר ירחיק עדיו וכו', כתב בספרו הנ"ל פ"ט ומלכות פיריקא הגרול והנפלא ארץ מדבריות ויערים גדולים ובשמים וחיות ועופות זרות עם ב' גלילות היורדין לצפון הנקרא סיקיטניאה אוסטירה בתוך משך הרים רבים וארוכים ויהודים נסגרים שם לדעת הכותבים. עוד כתב פ"ד כאשר דבר על עניני דוד הראובני שבא בזמננו זה ובימינו זה מ"ה שנה (א"כ כתב זה ה"א של"ח (ע"ש) כי דוד הראובני היה ה"א רצ"ג). וזה כי היהודי הזה מכת ב' השבטים לפי הנשמע מדבריו שאמר שהוא מן העומדים מיושבים במדברות ההם כבני הרכבים באהליהם ומצבו במדבר חבור באשיאה [אזיא] מאידה ולמטה מהם והלאה תשלום כל י' שבטים והם סמוך למדברות ללכת לאמיקה וגודא אשר על ים סוף, ולהם ולכולם יש מלכים ושרים ועמים רבים כחול הים ומוצא הבשמים והפלפל והסמים הפשוטים נקראים בלשון לועז שימפליצ"י וכל טוב הנמצאות בידם, אמנם בין שני הכתות מיהודים האלה יש ביניהם מן הישמעאלים אומה חזקה ותקיפה ועם מלכים רבים להם יזיקו לכת מהיהודים האלה ולא יניחום לעבור ולהתקרב זה לזה, לפי שכבר זה ימים רבים ושנים שהיו מתרחבים ובאים להתקרב זא"ז ולא עלה בידם, וסוף דבריו בזה ויהי מה כי יהיו דבריו נאמנים או לא די בגלותנו היום הזה ובגלילותינו אשר נתאמת למלכים ושרים וסרנים בחוצות רומי אשר עדיין יש מציאות לשבטי ישראל הרבים מאד ומלכים רבים להם כו'. וכתב ספט"ו ושם בקליקוט הוא מוצא כנוס בשמים הבאים מרחוק ממקומות אחרים ומאיי הים אשר סביב בים הגדול ההוא אשר לפי הנמצא כתוב בספרי המלחים ההם יש יותר מאלף ת"ק איים ויש שם ג"כ יהודים רבים באיים ההן במקצתם. עוד כתב בפכ"ד כי אחר מעבר הגולפו ילכו ויגיעו ליבשת מחוז גליל לאמיקה שקרוב לים הודו ואם ירצו לעלות בגליל הזה העליון אשר ביבשה הזאת שם ימצאו מדברות גדולות וגם ישובים מהיהודים היושבים על נהר גאניוס הוא נהר גוזן, וכ"כ בספרים החדשים כי בגלילות אלה למעלה מגבולות לאמיק וממדברות קליקוט נמצאים שם יהודים רבים לאין מספר ומלכים רבים להם ורחוקים אלה מאלה כי מהלך רב ביניהם. אולם בין האיים אשר בתוך ים הודו אין קצה למספרם ולהם בים וביבשה עושר זהב ובשמים, ואם כותבים הנוצרים כי הישמעאלים והשחורים מצערים היהודים ההם ויבזזום וירדפום, מ"מ די לומר שיש ליהודים שם מציאות בודאי בעושר וכבוד ומלוכה ובשמים חשובים בידם. וכ"כ החכם הנוצרי בספר עולם חדש נדפס זה ימים רבים בווינציאה, וכ"כ בספרו עולם חדש ספר ב' קפיטל ס' שנתגלה להם מציאות יהודים רבים ומלכים גדולים עליהם ומציאות בשמים רבים ורוב הפלפל בידם. ומי שיכפור ויהתל לדברינו כופר בדברי חז"ל, שאל טורנוסרופס לר"ע מה יום מיומים כו' והשיבו סמבטיון יוכיח וכו', ואם לא יתרצה באלה במכתבי הקודש ראה מ"ש בספריהם ובדפוסיהם ליוסף בן גוריון הגדול והם נקרא יוזיף ביליא יודייקה ר"ל מלחמות היהודים. ושם בחלק ב' קפיטל ל"ה בשוב טיטוס מן פרס ומדי הלך ומצא את היהודים האלה מעבר לנהר סמבטיון השובת יום א' מימי השבוע והמתין שביתתו ועבר מעבר לנהר סמבטיון והיהודים ההם כבדוהו וקבלוהו בכבוד וקרא שם הנהר סאבטינו, ועיין בספרי שקראתי מגן אברהם בשמי, והחכם הנוצרי הנ"ל כתב כי יהודים רבים סוחרים בקאליקוט מכל מיני בושם ודברים אחרים והן מן השבטים שלמעלה מקאליקוט בין הרי גוזן ונהריו, ושם למעלה מהם נהר סמבטיון המבדיל בין האינדיאני, ועל יבשת גליל לאמיק שם מדבר חבור מן הצד האחר היותר קרוב לנו, ובין ב' כתות האלה מהיהודים אשר מצבם בין הרי גוזן ונהריו ובין היהודים אשר בחבור מתחת ארביאה פיליקש יש ישובים רבים וגלילות מפוזרות מכת ישמעאלים אשר יזיקו וימנעו היהודים האלה להדבק יחדיו. עוד כתב פכ"ה ובפנ"ח מספר עולם חדש כי מליסבונה ראשית ממלכת פורטגאל עד קאליקוט אשר באשיאה [אזיא] בתחלת הודו יש ג"א ות"ת פרסה שהם כמו ט"ו אלף וד' מיל והוא מהלך ט"ז חודש לפחות בזמן הגון ללכת ולשוב, וזאת ראיה אמתית ומפורסמת על יהודים הנמצאים שמה בקרוב אל פריטי גיואני, כאשר שמענו מפי הכומרים השחורים אשר באו ובאים כל יום ומגידין בבירור מציאות יהודים רבים אצלם, ואלה הכומרים יש ברומי כת אחד קרובה לשלשים יושבים בבמה חדשה נתיסדה מחדש לשמם, וכל אלה שמעתי מאנשים חכמים אשר היו בקאליקוט כמה פעמים והגידו לפני הדוכס אירקילוס פה פירארה ענין קאליקוט ולאמיקה והפריטי גיואני, וגם רוב היהודים הנמצאים שם ומלכיהם ומעשיהם. ועוד כתב בפכ"ו אשר כתב רוגיאו סאקא וטולמיאו ששם יהודים רבים נסגרים מצד מזרחי צפוני:

1113

1114המטיר ה' דם מן השמים ג"י וג' לילות, ובשנה ההיא עלה ארבה על מדינת צרפת והיה להם ו' כנפים ו' רגלים וב' שינים ואכלו כל פרי העץ ותבואות וימותו ותבאש הארץ ונמשך מזה מגפה גדולה ומשם באה המגפה לספרד ואטליא ואשכנז אשד מקדם לא היה כמוה (צ"ד ח"ב):

1114

1115רב האי גאון ברי' דמר רב נחשון גאון מלך בסורא י' שנים מן ד"א תרל"ט עד תרמ"ט:

1115

1116רב יצחק בר ישי ר"י במתא מחסיא קבל מהגאונים כמו ד"א תר"מ ומת תרמ"ה (שה"ק דל"ז א'), ובדס"ח ע"ב רב קמוי בפומבדיתא ורב יצחק במתא מחסיא קבלו שנת ד"א תרמ"ה עכ"ל. ורש"ג וצ"ד והיוחסין אין מביאין ר' יצחק זה. אלדד הדני (ע"ל תרל"ב):

1116

1117מר רב האי בר מר דוד ר"י בפומ' שנת ד"א תרמ"ח ז' שנים ומחצה (צ"ד). כתב השפתי ישנים שהובא בספר יצירה שחבר ס' קול ה' בכח וס' הקמיצה, לא ידעתי מנ"ל שרב האי זה חברם:

1117

1118מר רב הילאי בר מר רב נטרונאי מלך בסורא ח' שנים מן שנת ד"א תרמ"ט עד תרנ"ז (צ"ד):

1118

1119רב מר קימוי גאון בר מר רב אחאי (וביוחסין בס' הקבלה להרמ"א אחנאי) גאון מלך בפומ' ד"א תרנ"ה ט' שנים ומחצה עד תרס"ה (צ"ד). וכתב רש"ג יוחסין מלך שנת כ"ט תמני סרי שנין. מ"ש תמני סרי שנין בוודאי טעות, כי הוא עצמו כתב כי רב יהודה זקננו מלך רי"ז ר"ל אלף רי"ז לשטרות הוא ד"א רס"ה א"כ הדין עם הצ"ד שמלך רק ט' שנים, ומ"ש מלך כ"ט צ"ל ר"ז ר"ל לשטרות דהוא ד"א תרנ"ה. ובשה"ק דל"ז א' כתב מת תרנ"ט ע"ש שבלבל דבריו וכפל ושלש ושנה והפך כמה דברים עליונים למטה כו', והביא כמה גאונים אשר לא זכרו ולא יפקדו ברש"ג ויוחסין וראב"ד וצ"ד. הא לך לשונו ממש, רב קמוי ר"י בפומבדיתא ומת ד"א תרנ"ט, רב יצחק בר ישי ר"י במתא מחסיא ומת ד"א תרמ"ה, קבלו מגאונים ד"א תר"מ, רב קימוי מת תרנ"ט, ואחריו רב יהודה מת תרע"א, ואחריו רב כהן צדק מת תרצ"ה. ודוד בן זכאי נשיא, ואחריו רב חנינא. ובמתא מחסיא רב יצחק בר ישי מת תרמ"ה, ואחריו רב הילאי ואחריו רב קימוי ואחריו רב משה ואחריו רב שלום ומת תרפ"ה, ואחריו רב כהן צדק ואחריו רב נטורנאי ומת ד"א תר"צ, ואחריו רב עמרם בר שישנא ששלח הסדור בבחרותו ומת תש"ח, רב אהרן בן סגרמרה ר"י בפומבדיתא, רב נחשון ב"ר צדוק ר"י במתא מחסיא קבלו כמו ד"א ת"ש, רב אהרן היה סוחר ולא היה ראוי כו' ומת תש"י, ורב נחשון מת תשי"ו, ואחריו רב צמח אחיו מצד אם, ואחריו רב חיים ומת תשכ"ג עכ"ל, ראה כמה שגג כשתראה בכל אחד ואחד אשר מוזכרים לפי סדר רש"ג וראב"ד וצ"ד:

1119

1120מר רב שלום (וכ"כ צ"ד ויוחסין באגרת רש"ג, ובסדר הקבלה להרמ"א כתב רב הילאי ודאי ט"ס הוא) בר רב מישאל ר"י בסורא ז' שנים משנת ד"א תרנ"ז עד תרס"ד (צ"ד), וכתב יוחסין באגרת רש"ג ובתריה אדלדלא מלתא טובא במתא מחסיא ולא אשתיירו בה חכימי:

1120

1121מר רב יעקב בר רב נטורנאי. מנוהו בתריה בסורא ומלך י"ג שנה מן ד"א תרס"ד עד תרע"ז, וכתב יוחסין באגרת רש"ג ובתריה לא הוי בהון ראוי לסמיכה וסמכיה דוד נשיאה ליו"ט אורג:

1121

1122מר רב יהודה (כ' רש"ג יוחסין זקננו אבי אבינו) בר מר רב שמואל היה ריש כלה בפומבדיתא בשנת ד"א תרס"ה ומלך י"א שנה ונפטר בארר תרע"ו רכ"ח לשטרות. דוד בן זכאי מבית דוד היה מזרע המלוכה הוא היה ר"ג בזמן רב יהודה גאון הנ"ל. והות פלוגתא בין רבנן דמתיבתא ודוד הנשיא דמתיבתא אכנפו וקריוהי למר מבשר גאון בר מר רב קמוי גאון, ודוד הנשיא קרייה למר רב כהן צדק בן מר רב יוסף, והוי פלוגתא ביניהם מן תרע"ו עד אלול תרפ"א ה' שנים, ועבדו שלמא דוד הנשיא עם רב מבשר ויתיב רב מבשר גאון ורבנן דיליה לבדם ומובחרים דרבנן הוו בהדיה ומר רב כהן צדק ורבנן דיליה לבדם. יוחסין באגרת רש"ג:

1122

1123רב מבשר הכהן הוקם מרבנן דפומ' לר"י ודוד בן זכאי ר"ג הקים את רב כהן צדק שנת תרע"ו ומשך זמן מחלוקתם ה' שנים עד תרפ"א ואז עשו שלום ביניהם והיו שם שתי ישיבות ומת רב מבשר שנת תרפ"ה בכסליו ט' למלכו ואתו רבנן דיליה לרב כהן צדק ומלך לבדו עוד י' שנים מן תרפ"ה ער תרצ"ה (צ"ד):

1123

1124רב יעקב בר רב נטרונאי ר"י שבסורא הנ"ל מת תרע"ז ודוד בן זכאי ר"ג הקים לר"י בסורא מר רב יום טוב כהנא בר מר רב יעקב אע"ג דהוי אורג הואיל ולא הוי תמן רבנן כולי האי אחר רב יעקב בר רב נטורנאי הנ"ל ומלך י' שנים מן תרע"ז עד תרפ"ז. וכתב רש"ג יוחסין ובתריה רצו רבנן לבטל למתא מחסיא ולמתייה מאן דמשייר לפומבדיתא ולבסוף אסכימו למסמך למר רב נתן אלוף אחי אבינו בריה דמר יהודה גאון אבינו בשם גאונות מחסיא כי היכא דלא ליבטל שמא ואדהכי נח נפשיה ואתייה דוד נשיאה למר רב סעדיה כו':

1124

1125כתב יוחסין אחרי אגרת רש"ג ענין גלות עוקבא שהוא מזרע דוד שבא מאפריקי ונהג שררה בבבל שנים רבות והיה ר"י בימיו מר רב כהן צדק בפומבדיתא מ' שנה (מ"ש מ' שנה אולי ט"ס הוא) עד שנפלה קטטה ביניהם על רשות כרסאין מפני שבראשונה היו נוטלין רשות כרסאן מפומבדיתא וכל הנאה שתבא ממנה לפומבדיתא הגיע ובקש רב עוקבא להשיב הנאתה אליו ומנעה רב כהן צדק והיו לו עוזרים יוסף בן פנחס וחתנו נטירא עם קצת פנות הדור עד שהוציאו עוקבא מבבל וגלה למקום הנקרא קרמיסין דרך ה' ימים במזרח בבל ובעת ההיא עמרם בן שלמה ר"י סורא, וישב עוקבא בקרמיסין עד שיצא מלך בבל לטייל בקרמיסין מפני שיש בה מים גנות פרדסים וכל כרכום שבבבל ממנה הוא בה, וחוץ ממנה כמו חצי מיל מקום הנקרא שפדאן ויש בו בנין יפה וכשיבא המלך לשם בו היה מטייל והיה בו בית א' גבוה שיעור ב' קומות והיו בו ב' צורות אחד של מלך ואחד של פלגשו ובתחתיתו דמות סוס חלול ויצאו מים מן ההר ויכנסו בו ויצאו מפיו, והיה המלך בכל יום ויום יוצא לאותו מקום לטייל והיה עוקבא מכוון אותה שעה ועמד לפניו ומברך אותו בדברים ערבים ובשירים נאים וכך היה עושה לו בכל יום ויום עד מלאת לו שנה, וסופר המלך כותב שיריו ורבדיו בכל יום ויום וראה שמה שאמר היום אינו אומר למחר פעם אחרת וכן עשה כל השנה מראשה ער סופה, לאחר מלאת השנה הגיד הסופר למלך שלא היה עוקבא שונה הדבר מראש השנה עד סופה, ובקש ממנו המלך שיתן סימן לדבריו כי לא האמין בדבר הביא פנקסו ושירי עוקבא כתובים בו ואין בו דבר שנוי ומשולש וצוה המלך שיכנס עוקבא לפניו, כשנכנס א"ל המלך שאל מה אתן לך ושאל ממנו השבתו על כנו וכתב לו המלך מכתב כשאלתו, וכיון ששב היה קשה הדבר על נטירא ועל יוסף בן פנחס והנלוים עמהם והיו מדברים עליו אל המלך עד שצוה המלך שיצא והגלה אותו פעם שנית, וכתבו עליו מכתב מעם הארץ שלא יכנס בכל מלכות בבל לעולם ואם יכנס יחרם כל רכושו, ולא נשא אותו ארץ מכל ארצות מזרח ויצא אל המערב ונשארה השררה כמו ד' ה' שנים בלא ראש, עד שהיה קשה הדבר מאד ודברו על דוד בן זכאי שהוא בן דודו של עוקבא נשיא שעבר שיעשו אותו ראש גלות. והיה כהן צדק שהוא ר"י פומבדיתא קשה עליו הדבר שלא רצה בשררות דוד בן זכאי לפי שהיה קרובו של עוקבא ר"ג שעבר, אבל ר"י סורא הנהיג אותו על עצמו וכתב לכל אנשי ישיבתו לתלמידים ולתנאים שבה שיברכוהו ויכתבו לו על נפשם וינהיגו אותו לראש עליהם, ועשו כאשר צום והלכו כלם לקראתו עד שהגיעו למקום אחד הנקרא קצר בדרום בבל בינו ובין סורא ז' מיל והוא מקום דוד בן זכאי ארץ מולדתו וברכוהו והנהיגו אותו ראש עליהם. ואם כל זה היה ממאן כהן צדק ר"י פומבדיתא ואינו רוצה בדבר עד ג' שנים, והיה שם אדם א' מאור עינים נודע בנסים ראש כלה נסי נהרואני והיה נכנס ביניהם בדרך שלום אולי יוכל להנהיג אותו על ישיבת פומבדיתא שיתרצה בו כהן צרק ר"י, עד שהלך לילה אחד והיה פותח כל מנעולי בבל בשם ופתח באותו הלילה י"ד מנעולים עד שהגיע אליו ועמד על ראשו ומצא אותו גורס בחצי הלילה. כיון שראה אותו כהן צדק חרד לקראתו ושאל אותו על עסקי ביאתו, וא"ל חי נפשך אדוני לא הגעתי אצלך עד שפתחתי י"ד מנעולים, א"ל מה רצונך עכשיו, א"ל בקשתי שתברך ר"ג ותנהיגהו על עצמך השיבו שיעשה כדבריו, ויצא משה נסי אל ר"ג והודיעו וקבע לו זמן ביום אשר יבוא בו וחזר אצל כהן מורה צדק והודיעו הזמן, אז צוה הכהן צדק לכל תלמידיו ולבני ישיבתו וכל אשר היו עמו להקהל ולעמוד על נפשם ולצאת לקראת ר"ג, יצאו לקראתו אל המקום הנקרא צרצר מהלך חצי יום מבבל, כיון שהגיעו אצל ר"ג והנה גם הוא בא במחנה כבד מאד ועמו כל תלמידיו וכל הנלוים אחריו וכבר הכינו לו חצר בכפר ידוע בארץ עתיקא להיות בה, וכשהגיעו לשער מדינת בבל היו אומרים שירים ערבים ופזמונים נאים עד שבאו אל החצר אשר הכינו לו, ונכנס ושכן בבבל הוא ואנשיו ונשיו וכל נפשות ביתו, ואחר ה' שנים מת ר"י סורא ומלך אחריו מר האי בר קיומי, והוא היה ראש דורו באותו זמן ונהג ישיבת סורא כ' שנה ומת, וכהן צדק ר"י פומבדיתא עודנו חי וכשמת ר"י סורא נשארה ישיבת סורא גלמודה והיה ר"ג מתיעץ מי ינהיג בה ונמלך לבו על רבינו סעדיה פיומי ועל צמח בן שהין כי הוא היה בר אבהן ובר אוריין, ושגר ראש גלות אל נסי נהוראני להיות ראש ישיבתן וא"ל לא יתכן כי ר"י נקרא נהורא דעלמא והוא חשוכא דעלמא, א"ל מה תראה בדבר זה א"ל כל אשר חפצת עשה הודיעו ר"ג מה שבלבו לעשות וכי נפלה עצתו או על רב סעדיה או על צמח בן שהין, השיבו נסי שינהיג צמח בן שהין ולא רב סעדיה אע"פ שהוא אדם גדול ומופלג בחכמה אינו מתירא מאדם בעולם ואינו מסביר פנים לשום אדם בעולם מפני רוב חכמתו ורוח פיו ואריכות לשונו ויראת חטאו. א"ל ר"ג כבר נפלה עצתי והסכמתי על רב סעדיה פיומי, השיבו נסי עשה מה שאתה חפץ כי בתחלה הראשון שישמע לדבריו וישב לפניו אני הוא ואני אהיה ראש הרוצים בו, הנהיגוהו אותו שעה בפני כהן צדק ובפני תלמידים ישיבת פומ' ומינוהו להיות ר"י סורא, ולא היו ימים מועטים עד שנפלה קטטה בין ר"ג ובין רב סעדיה. (ע"ל תרפ"ז):

1125

1126רב סעדיה בר רב יוסף (מעיר אפיס) ר"י בסורא ד"א תרפ"ז. וכתב רש"ג יוחסין ולא מבני רבנן דמתיבתא הוי אלא ממצרים הוי וסמכיה באייר ד"א תרפ"ז, וכניף מאן דאשתייר מביניהם דרבנן דמחסיא ומן עלולי דסמיכי על רבנן דפומבדיתא ואותיב מתיבתא דמחסיא תרתין שנין ונצא בהון וברבינו סעדיה דוד הנשיא וקרייה רבנא סעדיה גאון לאחוהי דדוד הנשיא דמתקריא יאשיה להיות ריש גלותא ולא עלתה בידו ואדחי יאשיה לכרסאן, וקרייה דוד נשיאה לרב יוסף בריה דרב יעקב להיות גאון במחסיא ורך בשנים היה ותלמיד קטן לגבי מר רב סעדיה, ונחבא ר"ס גאון כמה שנים בשביל אימת מחלוקת דוד נשיאה, ורב יוסף נהג גאונו במחסיא ולבסוף אפייס רב סעדיה עם דוד נשיאה ורב יוסף קם בדוכתיה. כלל שנין דרב סעדיה י"ב שנין. ושכיב מר רב סעדיה בימי הגאון אבינו שנת רי"ג (ולדעת צ"ד ושה"ק מת ד"א תש"ב א"כ הוי שנת רנ"ד לשטרות וט"ס מ"ש רי"ג) בתר דוד הנשיא ואתיחד רב יוסף במחסיא ואדלדלא מילתיה ולא ה"ל פתחון פה אפילו בהדי רב אהרן גאון (ע"ל תקס"ט) ושבקיה לבבל ולמתא מחסיא ואזיל ויתיב במדינת' דבצרה ושכיב התם ובתר הכי לא הוות מתיבתא במחסיא:

1126

1127וכתב יוחסין אחר אגרת רש"ג, ולא היו ימים מועטים עד שנפלה מחלוקת בין ר"ג ובין רב סעדיה ונחלקה מלכות בבל לשנים, וכל עשירי בבל ותלמידי הישיבות וחשובי המקום היו עם ר"ס לעזור אותו בכח ממונם והסברת פנים אצל המלך ושריו ויועציו, והיה בבבל אדם חשוב כלב בן שראגדו עוזר לר"ג והיה בעל ממון ונתן מממונו ס' אלף זוז כדי להסיר את ר"ס ממקומו ולא היה יכול מפני שהיו עם ר"ס בני נטירא וכל עשירי בבל, ונתקנא כלב זה בר"ס מפני שהיה כלב זה בעל לשון ואדם גדול בחכמה וכל שאלות שישאלו היה משיב עליהם טעם א' וב' אבל ר"ס מוסיף עליו עשר ידות והיה מתקנא בו בדבר זה. ועיקר מחלוקת ר"ס ור"ג היה על עסקי חצרות שהיו לאנשים שהיו תחת ר"ג וממון הרבה שנפל להם בירושתם ובקשו חלוקתם ונפלה ביניהם קטטה עליו עד שנתנדבו לתת מעשר מכל מה שנפל להם בירושה להסיר ההנאות ולהוציא לאור משפטם, והגיע לר"ג בחלקו ת"ש זהובים מן המעשר שנתנו לו וכתב להם מכתבות וחתם עליהם וצוה להם שילכו לר"י לקיימם. וכשהגיעו הכתבים אל רב סעדיה עמד עליהם וראה בהם דברים שלא ישרו בעיניו, ואף בכל זה א"ל בסבר פנים יפות לכו אצל כהן צדק ר"י פומבדיתא וחתם בהם, ולאחר שחתם כהן צדק חזרו אצל ר"ס שיחתום בהם ויקיים אותם. א"ל ר"ס למה תבקשו כתב ידי הנה בידכם חתימת ר"ג וחתימת כהן צדק ר"י פומבדיתא אינכם צריכין לחתימת ידי. א"ל למה אינך חותם א"ל איני יודע ונמנע מלגלות להם הדבר עד שהשביעוהו כמה פעמים שיאמר להם מה ראה בשטרותם, ולא יכול לעבור על השבועה ולכחד מהם והודיעם מה שראה בשטרותם ומאיזה טעם הפסידו, חזרו אצל ר"ג והודיעוהו, חזר אליו ראש גלות ושלח יהודה בנו וא"ל לך ואמור לו בשמי שיקיים השטרות. הלך יהודה בנו של ר"ג ואמר לרב סעדיה בשם אביו שיחתום השטרות. א"ל חזור לאביך ואמור לו כתוב בתורה לא תכירו פנים במשפט, חזר אליו פעם שניה וא"ל אמור לו חתום השטרות ואל תהי שוטה, חזר הנער ואמר לרב סעדיה בסבר פנים יפות ולא א"ל דברי אביו אבל אמר לו בבקשה ובפיוסין שיחתום השטרות כדי שלא תפול מחלוקת ולא הגיד לו כל מה שא"ל אביו אבל מפייס ממנו פיוסין גדולים שיחתום הכתבים כדי שלא תהא מחלוקת בינו ואביו, כיון שהטריחו אביו בהליכה וחזרה חרה אפו והרים ידו ברב סעדיה וא"ל אם לא תחתום השטרות כמו שאמר לך אבי אז אשלח ידי בך. הדבר יצא מפי הנער ואנשי ר"ס גררוהו והוציאוהו חוץ לפתח ונעלו השער בפניו, כשהגיע לאביו וראה עיניו זולגים דמעות שאל אותו על מאורעו וסיפר לו כל המעשה, כיון ששמע אביו כך החרים את הרב רב סעדיה והנהיג רב יוסף בר יעקב שיהיו ר"י סורא במקומו, וגם רב סעדיה כששמע הדבר החרים הוא בראש גלותא ושלח את חתן אחי דוד בן זכאי דהוא יאשיה להיותו במקום דוד בן זכאי אחיו ונהג ג' שנים ומת, ונתחזקה המחלוקת ביניהם עד ז' שנים עד שאירע דין בין ב' אנשים שנתעצמו בדין, האחד בירר לו רב סעדיה ואחד בירר לו ר"ג, שלח ר"ג אל האיש שבירר לו ר"ס וברח מעליו והכוהו ופצעוהו הלך האיש המוכה קרוע בגדים וילך וזועק על כל הקהל והגיד להם מאורעו, והיה הדבר קשה עליהם מאד כי היה מנהגם שכל איש אשר הוא מרשות ר"ג אין לר"י עליו לא דין ולא משפט ולא לערער אחד מהם על חבירו בשום דבר שיהיה מרשותו, ואם היה גר בארץ ובא מארץ נכריה ואינו מרשות זה ולא מרשות זה ילך למקום שירצה, ומפני שהאיש הזה המוכה אינו מרשות גלות קנאו הקהל למאורעו ונתקבצו כלם על כשד בן אהרן חותן כלב בן שראגדו שהוא אדם גדול בבבל והיה מחשובי מקומו וספרו להיכן הגיע מחלוקותם של ישראל וכמה קשה מאורעם, אמרו לו קום כי עליך הדבר ואנחנו עמך ואולי נוכל להסיר המחלוקת שאינה תלויה אלא בחתנך כלב, והלך וקבץ כל גדולי הדור לביתו והיה עמהם ר"ג ודבר אליו בפניהם מה המעשה הזה שעשית ועד מתי אתה מחזיק במחלוקת ולא תשמור עצמך מן העונש, ירא את ה' אלהיך והסר עצמך מהמחלוקת כי אתה ידעת כמה גדול כח המחלוקת, ועתה ראה איך תתקן דרכיך עם רב סעדיה ותשלים עמו ותניח מה שבלבך עליו. השיב ר"ג לדבריו וענהו לשלום שיעשה כדבריו, ועמד והלך אצל ר"ס והביאו לביתו וסיעתו עמו ודבר אליו כל אותן הדברים שדבר אל ר"ג וענהו גם הוא לשלום, והיה ר"ג בבית אחד והנלוים עמו וכל אנשיו ור"ס וסיעתו וכל אנשיו בבית אחד כנגדו, ושניהם היו בחצירו של כשר זה שהלך ביניהם בדברי שלום, ועמדו אנשים מראשי הקהל לב' חלקים חלק א' תמכו בידיו של ר"ג, וחלק ב' תמכו ביד ר"ס והלכו אלו מכאן ואלו מכאן עד שפגעו זה בזה ונשקו זא"ז וחבקו זא"ז והיה זה הדבר בתענית אסתר, וכשנשלם דבר זה ביניהם שמח כשר על הדבר שנשלמו על ידו והשביע אותם ואת כל העומדים שם. שילינו שם אצלו אותו הלילה ושיקראו המגילה בביתו ולא רצו לא ר"ג ולא ר"ס אבל אמר ר"ג יסעד אצלי ר"ס או יסעד אצלך, הטילו גורלות ונפל הגורל על ר"ג שילך ר"ס אצלו וכן עשה הלך אצלו וסעד עמו סעודת פורים וישב עמו ב' ימים. וביום הג' הלך בשמחה וטוב לב, וכשנעשית הפשרה ביניהם אותו רב יוסף בר יעקב שהחזיק ר"ג ועשה אותו ר"י במקום ר"ס כל אותן השנים שהיתה מחלוקת ביניהם עכשיו שבטל מחלוקת ישב לו אותו רב יוסף ר"י בביתו ואע"פ כן החוק שהיה לוקח כשהיה ר"י לא מנעוהו ממנו אלא היו שולחין לו בביתו. נפטר ר"ג בקשו להנהיג בנו במקומו ולא עמד אחריו של אביו אלא ז' חדשים ונפטר גם הוא, והיה לו בן קטן כמו בן י"ב שנים ואספו אליו ר"ס ונתן אותו בבית הספר עד שנפטר ר"ס ולא נמצא באותן הימים מי שהיה ראוי להיות ר"ג אלא איש אחר שהיה מבני הזמן שהיה בנציבין ולא הספיקו למנותו עד שאירע לו דבר שנתקוטט עם נכרי אחד בשוק והעידו עליו שקלל אלהיו ונהרג עכ"ל. וכתב שה"ק ומת (רב סעדיה) בן חמשים שנה שנת תש"ב, וכתב יוחסין בסדר הקבלה מהרמ"א ושה"ק דל"ח א' שרב סעדיה היה מזרע ר' חנינא בן דוסא מבני שילה בן יהודה, וחבר ר"ס פי' התורה בלשון ערבי (ע' שפתי ישנים דפ"ה ב') ומביאו ראב"ע פ' בראשית. וספר אבן הפילוסופים. מובא בס"י. ספר אגרון על דקדוק. האמונות והדעות מהנהגות אדם ומיתה ותח"ה ושכר ועונש, פי' על ס' יצירה, ספר הפדות והפורקן מענין גאולה ועתידות. ופירוש על דניאל. ובספר אמונת שחבר הש"ט כתב שנראה לו שר"ס מרחיק אמונת הגלגול. (ובפי' על שערי אורה דס"ט סע"א כתב מצאתי בפירוש שיר השירים לרס"ג):

1127

1128כתב צ"ד ודוד בן זכאי היה קרוב למלכות כי מימי הישמעאלים לא נהגו ר"ג שררה כראוי וכהוגן רק היו קונים אותו מן המלכים כמו מוכסים, ובקש דוד ב"ז להרוג את ר"ס וברח ונחבא ז' שנים ובמחבא חבר ספריו. ר"ס גאון נקבר אצל הר סיני, (גא"י), ומ"ב כתב שנקבר במתא מחסיא:

1128

1129ואחר פטירת רב סעדיה נהג רב יוסף בריה דרב יעקב בכרסטי' והיה נשיא שם י"ד שנים (ע"ל):

1129

1130מר צמח גאון בר מר כפנאי ר"י בפומבדיתא ב' שנים ומחצה מן ד"א תרצ"ה ומת תרצ"ז.

1130

1131רב חנינא (אביו של רש"ג) גאון בריה דרב מר יהודה גאון מלך בפומבדיתא טבת תרצ"ח ג' שנים ומחצה, ובת' רש"ג יוחסין כתב ה' שנים ט"ס דהרי כתב ומת רנ"ד (ר"ל לשטרות) דהוי ד"א תש"ב:

1131

1132מר רב אהרן בר מר רב יוסף אסתמך בתריה ומלך בפומבדיתא מן ד"א תש"ב י"ז שנים ומת תשי"ט. ושה"ק דל"ו א' כתב ומת תש"י (ע"ל תרכ"ד). כתב רש"ג יוחסין ולאו מבני רבנן הוי אלא מן תגריא ורב מבשר גאון סמכיה בדלא רבנן במתיבתא ולא שהיו ראוי לגאונות בתר גאון אבונא אלא דוכתא הות למר רב עמרם אחי אמנו ראש כלה וקפץ עליה מר רב אהרן והוה עז מאד ודחיל מניה מר רב עמרם ואזיל לקמיה ובתר כמה פליג עליה כו':

1132

1133ר' יצחק הישראלי היה ד"א תש"ז (ע"ל ה"א ע' מ"ש בזה):

1133

1134רב נחמיה בר מר רב כהן צדק. כתב רש"ג יוחסין ומר רב אהרן הוי עדיף מיניה ולא פירשו רבנן מיניה ובתר דשכיב מר רב אהרן בסוף תשי"ט אהדרו מקצתהון דרבנן לקמיה דרבי נחמיה (ומלך בפומבריתא משנת תשי"ט עוד שמנה שנים לבדו) ואנחנו ורבנן נפישא דילנא לא אשוינן עמיה ולא אזילנא לקמיה והוינא ההוא עידנא אב"ד ולא קבילנא גאונות עד דשכיב רב נחמיה, ובשנת רע"ט (הוא ד"א תשכ"ז) איסתמיכי בגאונות וסמכוהו להאי בננו באבות ב"ד משעור ב' שנים עכ"ל:

1134

1135רב שרירא נסמך לגאון שנת ד"א תשכ"ז (וביוחסין בסדר הגאונים דור ז' כתב תשכ"ח, ובשה"ק דל"ז ב' כתב רב שרירא ורב האי בנו בנהרדעא ורב סעדיה במתא מחסיא שנת ד"א תש"כ) והוא בן רב חנינא גאון בר מר רב יהודה גאון. והיה אז רש"ג ר"י במקום הנקרא פרוז שבור בגבול נהרדעא אצל בבל שהיו בו כמו תשעים אלף יהודים, לראב"ד מלך שלשים שנה עד תשנ"ז ואז סילק עצמו מן גאונות והשיב בנו רב האי על כסאו. והוא מזרע זרובבל בן שלתיאל מבית דוד וע"ל חותמו צורת אריה כמו בדגל יהודה. וביוחסין כתב רש"ג ורבה בר אבוה זקננו ומן בית נשיא הוה, וכתב בסדר הגאונים דור ז' מימי הישמעאלים היו קונים בממון שררת ר"ג ולא רצו הוריו להיות ר"ג וחזרו לגאונות, קבורתו במתא מחסיא (גא"י):

1135

1136ר' משה ובנו ר' חנוך נשבו בידי גוים בימי רש"ג קרוב לשנת ד"א תש"ן פחות או יותר מעט, כי שלח מלך ישמעאל שלישו לכבוש ספינות אדום כו' ונסבו אל ים יון ומצאו אניה ובה ד' חכמים גדולים שהלכו ממדינת בארי למדינת ספסתון להכנסת כלה וכבש הספינה ואסר את החכמים, א' ר' חושיאל אביו של רב חננאל, והב' ר' משה הנ"ל אסרוהו עם אשתו, ובנו ר' חנוך עודנו נער, והג' ר' שמריה בר אלחנן, והד' אינני יודע שמו, ובקש לכפות אשת ר' משה ולענותה כי היתה יפה ביותר בתואר, וצעקה אל ד' משה בעלה בלשון קודש נשאלה ממנו אם הנטבעים בים חיים בתחיה והשיב ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים, וכששמעה הפילה עצמה בים וטבעה, וחכמים אלו לא הגידו לאדם מה טיבם וחכמתם, ומכר את ר' שמריה באלכסנדרי' של מצרים ומשם עלה למצרים והיה לראש, ומכר את ר' חושיאל באפריקא בחוף הים ומשם עלה אל מדינת אלקירואן והיה שם לראש ושם הוליד את ר' חננאל בנו, ובא השליש לקורטבה ומכר שם את ר' משה ור' חנוך בנו ופדאוהו אנשי קורטובה, וכמדומין היו שהוא ע"ה והיה שם בה"כ ושם דיין ר' נתן וחסיד גדול היה אבל לא היה אנשי ספרד בקיאין בדברי חז"ל ואעפ"כ באותו מעט שהיו יודעין היו עושין מדרש ומפרשים, ופי' ר' נתן על כל הזאה טבילה במסכת יומא ולא ידע לפרשה, ור' משה היה יושב בפאה א' כמו שמש וקם אל ר' נתן וא"ל רבי פשו להו טבילות, וכששמע הוא ותלמידיו דבריו תמהו זא"ז ושאלו ממנו לפרש ההלכה ופירש להם כהוגן וכל אחד ואחד מהם שאל ממנו שאלות בכל הספיקות שהיה להם והשיב תשובה ברוחב חכמתו, והיו בעלי דינים מחוץ למדרש שלא היה להם רשות ליכנס עד השלמת התלמידים פסיקתם, ובאותו יום יצא ר' נתן והלכו אחריו בעלי דינים וא"ל אני איני יודע להיות דיין וזה הלובש שק והאורח הוא רבי ואני תלמידו אהיה מהיום ואתם מנוהו על קהל קרטובה לדיין וכן עשו, ועשו לו על הקהל פסיקא גדולה וכבדוהו במלבושים יקרים ובמרכב, ורצה השליש לחזור במכירתו ולא הניחו המלך כי שמח המלך מאד כששמע שאין היהודים שבמלכותו צריכין לאנשי בבל, והקול נשמע בכל ארץ ספרד ומערב ובאו תלמידים לקרות, וכל השאלות שהיו שואלין מן הישיבות שאלו ממנו. ונתחתן ר' משה לבני פליאג ומשפחתם היתה גדולה מכל משפחות קהל קרטובה ולקח אשה מהם לבנו ר' חנוך ובת ר' חנוך היתה לאחד מבני פליאג, והיו לר' משה תלמידים הרבה, מהם ר' יוסף בר יצחק שטאנש בן אביתור. יוחסין בסדר הגאונים דור ז' ובסדר הקבלה להרמ"א. ושם להלן בן אביהוד:

1136

1137איש חכם גבור ועשיר היה משועי יהודה ובאולי מזרע מלכי בית דוד נאהב מאד ממלך פורטגאל שמו הרב דון יחייא ן' יעיש וישימהו המלך לאדון לביתו ומושל בכל קניינו רק הכסא של מלך אנטנריקו גדול ממנו כו', ובימיו נמצא ספר היחוס ממשפחתו הטהורה שהיתה מזרע ישי והפליג להטיב לכל היהודים וימת זקן ושבע ימים שנת ד"א ת"ת, ויבכו אותו כל בית ישראל כי עבור מיתתו נתבטלו ישיבות רבות בעבור הגזירות שחדשו מלכי ישמעאל, ונפסקה ארוחת השנה שהיו מעלים הגלילות אל ב' הישיבות כי הוא היה גובה אלו הנדבות ושלחם בכל שנה. וזה השר דון יחייא הניח אחריו דון יהודה בנו וישב על כסאו, אמנם הורידו המלך ממעלת אביו ולא הניח לו רק הכנסה קטנה, ודון יהודה הניח ב' בנים הבכור חכם גדול דון יוסף ן' יחייא לא רצה לירש גדולת השררה לבא אל היכל המלך ונתן לבו אל הלמודיות והעמיד תלמידים הרבה וחבר חבורים ופי' גמרות ובנה מכיסו הכנסת הגדולה שבליסבונה והיה לו בן דון שלמה, ושם השני דון יחייא וישב על כסא אביו והיה מדיני גדול (ע"ל תתק"א) ונאהב מכל היהודים והשרים. ודע כי דון יחייא הראשון בראותו אהבת המלך אליו התחיל לצייר בחותמו ראש פני המלך שהיה כושי ולמען לא תהיה צורה שלימה השים מסוה לבן על עיניו קשור עם עניבה אחר ערפו וכן עושין בחותמם כל משפחתו. ובזמנים הקדמונים היה חותמם צורת אריה מחצי גוף ולעילא עם ב' ידיו פתוחות ולולב בידו הימנות ומחציו ולמטה כחצי נשר מצד רגליו ושתיהן פתוחות וזנבו רחב כמו פורח וזה היה בימי רב שרירא גאון (שה"ק דל"ט א'):

1137

1138רב האי גאון בן רב שרירא גאון נעשה ר"י בחיי אביו שנת ד"א תשנ"ז (וביוחסין בסדר הגאונים דור ז' כתב תשנ"ח) והוא הרביץ תורה בישראל יותר מכל הגאונים ולאורו הלכו דורשי תורה ממזרח שמש עד מבואו וכמוהו לא היה לפניו בגאונים והוא סוף הגאונים, ובן כ"ט שנים היה במלכו (ובשה"ק דל"ז ב' כתב בן י"ח) ומלך ארבעים שנה. ובתשובת מהרש"ל סי' כ"ט סמכו לגאונות בן כ' ד"א תשל"ו. כתב יוחסין בסדר הגאונים דור ז' ודורו דור ח' בגאונות. ובסדר הקבלה להרמ"א כתב כמו צ' שנה היו ימי חייו. ונפטר ד"א תשצ"ח (אך צ"ע אחר שלכל הדעות לא היה יותר מבן כ"ט כשמלך ומ' מלך איך היו ימי חייו צ' שנה). במרדכי דשבת נראה דרב האי היה ברומי. חיבר ספר מוסר השכל פסקים ומנהגים במשלים ומוסר ובחרוזין ד"א שכ"ב. וספר מקח וממכר, ומשפטי שבועות, ושיטה חדשה מרבות על ברכת יעקב וברייתא דמלאכת המשכן ד"א שס"ב, וספר הפקדון. קבורתו במתא מחסיא (מ"ב) ובגא"י כתב רב האי גאון נקבר אצל הר סיני, בימים ההם הלשינו פריצי ישראל על רב שרירא גאון ורב האי בנו ותפשם מלך ישמעאל ובזז כל אשר להם ולא השאיר להם שום מחיה ונתלה רב שרירא גאון בידו אחת והוא כבן ק' שנה. וכתב שה"ק דל"ז ב' ומת כמו ד"א תש"פ:

1138

1139כתב יסוד עולם בסוף היוחסין בצדקיהו מלך יהודה פסקה מלכות בית דוד אבל מזרעו היו בגלות בבל ובימי בית שני וזמן רב אחר החורבן נשיאים וראשי גליות. הראשון שלתיאל בן יהויכין מלך יהודה, פדיה בנו. זרובבל בנו. משולם בנו. חנניה בנו. ברכיה בנו. חסדיה בנו. ישעיה בנו. עובדיה בנו. שכניה בנו. שמעיה בנו. נעריה בנו. חזקיה בנו. (ושכב חזקיה ונקבר בא"י בגבעת ארבאל אשר ליהושע בן שרף הכהן במזרח העיר ועמד אחריו בנו וכד שכב פש נתן במעי אמו הוא נתן דצוציתא. (סע"ז יוחסין בסופו) וי"א כי הוא הלל הזקן נשיא ישראל. ר' שמעון בנו עכ"ל. וכתב סע"ז יוחסין שם ומת נתן ועמד רב הונא בנו. ומת עקוב ועמד נחום. רב הונא ורב חנינא ורב מתנא ורב חננאל חכמים שלו. ושכב נחום ועמד יוחנן. מת ר"י ועמד שפט בנו. מת שפט עמד ענן בנו. וסליק פפא בן נצר (ד"א י"ח לב"ע) ואחרב לנהרדעא, מת ר"ה ונקבר בא"י ועמד נתן בנו. רב יהודה בר יחזקאל ורב ששת חכמים שלו. ובשנת ד"א ע"ג גזרו פרסאי שמדא. ושכב נתן ועמד נחמיה בנו. רב שזבי חכם שלו. מת נחמיה עמד עקביה. רבא ורב אדא חכמים שלו. מת מר עוקבן דצוציתא ונקבר בא"י ועמד תחתיו הונא מר אחיו. אביי ורבה ורב יוסף בר חמא חכמים שלו, שכב הונא מר עמר עוקבא אחיו. מת עוקבא עמד אבא בן אחיו בן מד עוקבן. רבא ורבינא חכמים שלו. ד"א רמ"ד קם עלמא בלא מלכא. ומת אבא ועמד אחריו מר כהנא. ועמד אחריו רב ספרא אחיו. רב אחא מדיפתא חכם שלו. מת מר זוטרא עמד כהנא בנו. מת כהנא עמד רב הונא מר אחיו. רב אחא מדיפתא בר חנילאי חכם שלו. מת עמד רב הונא אחי אביו בר רב כהנא. רב מרי ומר חנינא רבא חכמים שלו, ובגויה כלין דבית דוד, והכי הוה אתתיה דרב הונא ר"ג ברתיה דמר רב חנינא ריש מתיבתא הוה, ורב חנינא גברא רבה הוה ופריש ואזיל דייני דר"ג למתא דר"ח ריש מתיבתא ובעא למעבד פרקא ולא שבקיה ריש מתיבתא. ואתא לקמיה ריש גלותא וצוה ר"ג להביא לריש מתיבתא וצוה לאותביה בהדי פילי מתא כולי לילא. למחר אתייה ופקיד ושמטו לכל מזייה דדיקניה ולא למיתן ליה אושפיזא. ואזל ריש מתיבתא ויתיב בבי כנישתא רבתי ובכה ומלי קיקיזא דדמעי ושתייה ונפל מותנא בבי ר"ג ומתו כולהו בחד לילא, ופש מר זוטרא בכריסי דאימיה וחזא מר חנינא בחלמא דעל לבוסתנא דארזא ושקל נרגא למקטליה ואתא גברא סומקא סבא א"ל אנא דוד מלך ישראל והאי בוסתנא דילי הוא את מה הוה לך בהדייהו דקטלתינהו, מחייא בהפתקא ואהדרינהו לאנפיה לאחוריה ואיתער ואהדרין אנפיה לאחוריה, אמר להו רבנן פש מבית דוד חד אמרו ליה לא פש מנהון שום אינש אלא ברתך דמעבדא ואזל וגנא על בבא דילה במטרא ושמשא עד דילדה וכד ילדה תרצן אנפיה כדרכו ושקלוהו לגביה ואקרייה ושוייה גברא רבא. חד חתן הוה ליה לבית דוד והוה רב פחדא שמיה כד חזיא דמית בית דוד שקל ממונא ושחדיה למלכא ושוייה רישא, וכד הוה מר זוטרא בן ט"ו שנה אזל הוא וריש מתיבתא לגבי מלכא ושקלוה לראשנותו מן רב פחדא, והוא רב פחדא עייל ליה דודבא בנחיריה ואתפח עד דמת משום דא ציידון דבית דודרבא על חותמייהו, (ע"ל ד"א ת"כ מענין ר' בוסתנאי ודודבא) והיה מר זוטרא ר"ג כ' שנים ומר חנינא ורב סמא ורב יצחק חכמים שלו, ובימיו נהרג רב יצחק ריש מתיבתא. ובההוא יומא נפק מיד רבא גדול זכר נשיאנו לחיי עוה"ב אתחזי ליה עמודא דנורא ונפקו בהדיה ת' גברי ועשו מלחמה עם פרסאי ואידית מלכותא וגבא גזיאתה ז' שנים. ובסוף ז' שנים שתו יי"ג ומזני בבית מלכי גוים ואסתלק עמודי דנורא דהוי סגי קמיה ונקטוהו פרסאי וקטלוהו וצלבוהו לריש גלותא מר זוטרא ולריש מתיבתא על גשרא דמחוזא ופקיד מלכא ושבייה מתא דר"ג. ובההוא יומא איקטל מר זוטרא ר"ג זכר נשיאנו לברכה, ואתיילד ליה ברא וקריוהו שמיה מר זוטרא על שמיה דאבוה. וערקו דבית דור ותלתין שנין לא יכול מר אהונאי לגלויה אנפשיה, ומר גיזא אחוי דאבוהון דבית מר רב נהילאי אזל ותיב בנהר צבא, ומר זוטרא בר מר זוטרא ר"ג סליק ליה לא"י ועיילוהו בריש פרקא, ובשנת תנ"ב לחורבן דהוא ד"א ר"פ לב"ע עלה לא"י והיה ראש סנהדרין. כתב בצ"ד היוחסין בסוף סדר הגאונים כתב, שהיה בעל ס"ע ד"א תתפ"א והרי מכאן מוכח שהיה ד"א ר"פ. כי כל הכותב דורות עולם עד זמנו הוא כותב. אע"פ שחשב אחר מר זוטרא ח' דורות מ"מ בין חשבון ד"א ר"פ עד ד"א תתפ"א הוא תר"א שנים ואיך יאריכו ח' דורות תר"א שנים. ועוד אם היה הסע"ז תתפ"א תימא איך לא הזכיר לא את רבינו גרשון מאוה"ג ולא רב שרירא ולא רב סעדיה גאון אשר שמעם יצא בכל העולם, ויוחסין בס' הקבלה להרמ"א כתב שר' יוסף טוב עלם חבר סע"ז גם זה מעט רחוק כי ר"י ט"ע היה בימי רבינו גרשון מאוה"ג ומשנת ר"פ עד זמנו יותר מת"ק שנה. ושמעתי שקבלה בידם שמחבר סע"ז היה א' מן הגאונים או חכם אחר בזמנם עכ"ל. ואחריו רב גוריא ואחריו מר זוטרא בנו. ואחריו רב יעקב בנו. ואחריו רב מגיס בנו. ואחריו רב נחמיה בנו. ואחריו רב אבדימי בנו. פ"ז דור וכלם פ"ז כלל שמותם. ורב אביי הוליד את ר' יעקב ואת ר' פנחס ואת ר' עזריא. ור' פנחס הוליד את ר' חצוב הרי פ"ט דור. עכ"ל סע"ז:

1139

1140שאל מר רב יעקב החבר בן מר רב נסים ממדינת קריואן לב"ד הגדול של אדוננו שרירא ר"י גאון יעקב ולבדה"ג של אדוננו האי אב"ד ישיבת גאון יעקב (ערוך ע' אביי) ובע' דל פי' רבינו משולם בר' משה ברבי איתיאל מעיר מגנצא:

1140

1141ר' קלונימוס איש רומי (ע"ל ד"א תתס"ג שהיה בימי רש"י) מצאתי בקונטרס ישן שלמד תורה מרב האי והיה רבו של הרי"ף (שה"ק ד"מ א'):

1141

1142בימי רב האי גאון היה ר' יוסף בר יצחק בן שטאנש בן אביתור תלמיד ר' משה השבוי הנ"ל (ע"ל ד"א תש"נ) והוא פירש כל התלמוד בלשון ערבי למלך ישמעאל שמו אלחכים, ומפני גדולתו וחכמתו בעט בר' חנוך הרב היושב על כסא אביו ונחלקו הקהל מחלוקת גדולה אחר פטירת הנשיא הגדול ר' חסדאי בר"י (כתב שה"ק דל"ט ב' מזרע בית דוד. ואולי זהו שהעיד עליו הראב"ד בסוף ס"ע ואומר שארץ הגרגשי הנקרא גרגן עד נהר אובל שהיו שם כותים כוזרים שנתגיירו ויוסף מלכם שלח ספר לר' חסדאי הנשיא בר יצחק ן' שפרוט כו' (ועיין יוחסין בסוף דורות הגאונים). שאילו בימיו אין אדם בעולם שהיה יכול לחלוק על ר' חנוך ובכל יום יוצאים מקרטובה אל עיר אלזהרה ת"ש איש מישראל רוכבים על ת"ש מרכבות כולם לבושים לבוש מלכות וחובשי מגבעות כדת שרי ישמעאלים וכולם עם הרב וכת שנייה עם בן שטאנש עד שגברה כת הרב רבי חנוך ונדו את בן שטאנש והחרימוהו, והמלך א"ל אילו היו הישמעאלים בועטים בי כאשר עשו לך היהורים הייתי בורח מפניהם ועתה ברח לך, וכן עשה והלך מספרד לבגאנה ומצא את רבי שמואל הכהן בר יאשיה והוא מבני קהל פאס וחש לנידוי הרב רבי חנוך ולא סיפר עמו, וכעס עליו בן שטאנש וכתב לו אגרת גדולה בלשון ארמי וטעה בה ורבי שמואל הכהן השיב לו תשובה והודיעו שטעה אבל בלשון רכה מאד, ונכנס בן שטאנש בספינה והלך עד ישיבתו של רב האי גאון, וכדומה היה שרב האי מקבלו שהיה שונא לרבי חנוך מפני שד' חכמים הנ"ל (ד"א תש"ן) כרתו חק הישיבות עד שבאו הישיבות לידי דלדול, ואע"פ כן שלח לו רב האי שלא יבא אליו שאם יבא אליו יחוש לנידוי הרב, והלך בן שטאנש לדמשק ומת שם. וקודם לכן נתדלדלה כת החולקת על הרב וכל חבירי בן שטאנש ומהם ב' אחים סוחרים עושים משי יעקב ויוסף בן גו. פעם א' נכנסו לחצר אחד מסריסי המלך שהיה ממונה על ארץ תרכונה ובאו זקני ישמעאלים מן הארץ שהיו תחת ידו לזעוק על הפקיד שהפקיד עליהם והביאו לו דורון אלפים זהובים געפרי, וכשהתחילו לדבר צוה הסריס לבזותם ולהכותם במקלות ולהכניסם לבית הסוהר מבוהלים ודחופים, וביציאת היכלו היו כמה עקמומיות נפלו באחד מהם האלפים זהובים וזעקו ואין שומע להם. ולאלתר נכנסו האחים הנ"ל ומצאו הזהובים הנ"ל והלכו לדרכם ונשבעו שכולם ישיבו למלך במתנות אולי נסיר מנפשינו חרפת צוררינו ועשו כן, ונתחזקו במלאכת המשי ועשו בגדים יקרים ונסים על ראשי הדגלים יקרים מאד לא נעשו כמותם בספרד והעלו מנחה למלך עד שאהב המלך ליעקב וכתב לו שנשאו על כל קהלות ישראל שיהיה שופט את כולם ויהיה רשאי למנות עליהם כל מי שירצה ולקצוב כל מס והעמיד לפניו י"ח מסריסיו לבושים פסים והרכיבהו במרכבת המשנה, ונקהלו כל בני הקהל קרטובא מנער ועד זקן ועשו לו הסכמה בנשיאות וכתוב בה משול בנו גם אתה גם בנך ובן בנך ועמד בגדולתו, ושלח להרב ר' חנוך שאם ידין בין אנשים ישים אותו באניה בלי משוטות וישליכהו בים. וכל הקמים על בן שטאנש שבו אליו וכתבו כולם אגרת לבן שטאנש שישוב לקרטובה ויסירו את רבי חנוך וימנוהו לרב עליהם, והוא השיב להם תשובה קשה ואמר להם על הרב מעיד אני על עצמי שמים וארץ שאין כמוהו מספרד עד ישיבת בבל. ולקץ שנה לנשיאת יעקב בן גו הנ"ל אסרו המלך שהיה כמדומה שישיב לו מנחות גדולות ויקח ממון כל ישראל מכל הקהלות כהוגן ושלא כהוגן ויתן לו, ועמד שם כמו שנה אחת ולאחר שנה השיבו לגדולתו אבל לא כמו שהיה לפניו, ומפני שבן שטאנש כתב תשובה קשה לקהל קרטובה לא הוסר הרב אף שחזר לגדולתו יעקב בן גו עד שמת בן גו בליל שבת, ובא אחד מחתניו בני פליאג ואמר אני מבשרך במות אויבך. וגעה הרב בבכיה עד שתמה בן פליאג ואמר אני מבשרך ואתה אוהב שונאך, א"ל הרב אני מיצר ובוכה על כל העניים שהיו רגילין לסמוך על שלחנו מה יעשו למחר אם אתה מפרנס אותם, ואיך אני לא אבכה שהרי אני איני יכול לפרנסם, כי הרב לא היה בעל ממון מפני חסידותו שלא היה רוצה ליהנות מכבוד תודה לפיכך היו חייו חיי צעד כו', והיה מנהג הרב ר' חנוך שהיה עולה לסיים התורה בכל שנה בי"ט אחרון של חג והיו עולים עמו גדולי הדור ועיני העדה, ובשנת ד"א תשע"ה עלה כמנהגו ועלו עמו עיני העדה והתיבה היתה ישנה ונשברה ונפלו ונשברה מפרקתו של הרב ומת קודם פטירת רב האי י"ג שנה (ט"ס דרב האי מת ד"א תשצ"ח וצ"ל כ"ג שנה) אחר שהעמיד תלמידים הרבה והרביץ תורה בישראל, ומגדולי תלמידי רבי חנוך היה רב שמואל הלוי (יוחסין בסדר הגאונים ובסדר הקבלה להרמ"א):

1142

1143דוכס פולין באליסלאו נכתר למלך מקיסר אוטא בעיר גניזין ונתן הקיסר למלך היתד שנתקע בגוף הנוצרי למתנה, ואז היתה מדינת פולין בלתי מיושבת ולא נמצא שם מטבעות כסף וזהב רק מעט מזעיר כי רוב מקחם היה חילוף סחורה בסחורה, ולכר מלך באליסלאו עיר קיא"ב ופרייסין גם מאסקוויטער ומלך כ"ה שנים (צ"ד ח"ב):

1143

1144אותות השמים גדולים ונוראים והמטיר דם מן השמים והשמש נראה אדום כדם והיה אחר זה רעב של כליה כמעט בכל ארצות איברופי ומתו ברעב עם רב, גם דבר כבד מאד היה בימים ההם כמעט בכל העולם, וברוב המדינות לא נשארו חצי העם וערים רבים נעשו שממה (צ"ד ח"ב):

1144

1145מת הרב ר' חנוך (ע"ל ד"א תש"נ ותשנ"ז):

1145

1146אותות השמים גדולים ונוראים והיה חורף וצינה ושלג וקור גדול כמוהו לא היה מן ק' שנה, וכאשר נמס השלג גברו הנהרות ומשטף המים נאבדו ערים וכפרים ובהמות ואדם אין מספר, אח"ז היה רעב של כליה ומתו עם רב, ואח"ז מגפה גדולה בכל ארצות איברופי ולא נשאר חצי העם והמתים בדבר יצאו מגופם כדמות נחשים ותולעים אשר העם ברחו ונסו מפניהם ובסיבת זה לא נתנו לקבורה (צ"ד ח"ב):

1146

1147רב שמואל הלוי הנגיד ברבי יוסף הידוע בן גיקטילה מקהל קורטבה תלמיד חכם מהמשכילים הגדולים ובקי בספרי ישמעאלים והיה רוכל ומתפרנס בצער ער שהיו ימי חירום בספרד שגברו סרני פלשתים ונדלדלה מדינת קורטבה, וברח ר"ש למאליקה וישב בחנות סמוכה לחצר בן אל עדיף סופר מלך חבוס בן מאחס מלך פלשתים בגראנטא, והיתה שפחת הסופר מפייסת אותו וכותב ספרים לאדוניה המשנה אבי אלקאס בן אל-עדיף והיה רואה ספריו ותמה מחכמתו, ולקץ ימים נשאל משנה זה בן אל-עדיף ממלכי חבוס לשוב לביתו למאליקה ושאל אנשי ביתו מי היה כותב לכם הספרים הבאים אלי, א"ל יהודי אחד סמוך לחצרך, וצוה המלך להביא את ר"ש הנ"ל וא"ל אין אתה ראוי לישב בחנות אל תסור ממני ימין ושמאל, ונעשה סופרו ויועצו, והצליח המלך חבוס בעצתו והגדיל והיה סופר ויועץ בשנת ד"א תש"פ כו'.

1147

1148ר"ש נסמך לנגיד בשנת ד"א תשפ"ז מאת בן מלך חבוס, ועשה טובות לישראל בספרד וארץ המערב ואפריקי וארץ מצרים ובאיסקליה ועד ישיבת בבל וער עיר הקדש כל בני דורו בארצות אלו היה מהנה מנכסיו וקנה ספרים הרבה וכתבי הקודש והמשנה והתלמוד, וכל מי שהיה רוצה להיות תורתו אומנתו בכל ארץ ספרד ובארצות הנ"ל היה מוציא עליהם ממונו והיו לו סופרים כותבים משנה ותלמוד ונותן במתנה לתלמידים שלא היו יכולין לקנות משלהם, והיה מספק שמן זית לבתי כנסיות שבירושלים בכל שנה והרביץ תורה הרבה ומת בשיבה טובה לאחר שזכה לד' כתרים תורה וגדולה ולויה וש"ט, ומע"ט על גביהם, ונפטר ד"א תתט"ו, (יוחסין בסדר הגאונים ובסדר הקבלה להרמ"א). עיין שה"ק דק"י ע"ב בימי רב יהוסף הלוי בן גיקטליא כמו ד"א ת"ת ותת"פ לחורבן (אין מכוון) גורשו כל היהודים מירושלים, לדעתי הוא אביו של ר' שמואל הנגיד הנ"ל:

1148

1149רבינו גרשון מאור הגולה לדעת קצת נפטר ד"א תשפ"ח (ע"ל תת"ל):

1149

1150רב שמואל הכהן בר חפני חותנו של רב האי היה ר"י במחסיא. וחבר ספרים הרבה, ספר מקח וממכר ס' מצרנות ואחרים זולתם. נפטר ד"א תשצ"ד ד' שנים קודם פטירת רב האי, צ"ד, (קבורתו במחסיא גא"י) וע"ל ה"א א' וצ"ע. עיין יוחסין מאמר ד' בדורות האחרונים:

1150

1151ר' יצחק בר יעקב בר ברוך אלבאלי נולד אייר ד"א תשצ"ה (ע"ל תתט"ו):

1151

1152רב האי גאון נפטר תשצ"ז (בעיו"ט האחרון של פסח אלף שנ"ט (צ"ל ש"נ) לשטרות שהיא ד"א ותשצ"ח. יוחסין בסדר הגאונים ודורות אחרונים ובסדר הקבלה להרמ"א). וע"ל ד"א תתס"ה שנפטר ד"א ת"ת. ולפי דעת רש"ג שתחלת ימי הגאונים משנת שמ"ט ימשך ימי נשיאתם תמ"ח שנה.

1152

1153חזקיה בן דוד בן זכאי (וביוחסין בדורות הגאונים ובסדר הקבלה להרמ"א בן בנו של דוד בן זכאי) בני ישיבת רב האי הקימוהו ר"ג והושיבו אותו על כסא רב האי ועמד שנתים והלשינו בו למלך ותפסו ואסרו בברזל ועינה אותו בענוים קשים ולא השאיר לו משתין בקיר, וברחו שני בניו לספרד לרב יוסף בר רב שמואל הלוי הנגיד שהיה אוהב ליחזקיה ר"ג ור"י והיה עמו עד השמד בגראנטא שנהרג ר' יוסף הנגיד (ע"ל תתכ"ד) וברחו לארץ אדום, ומזרעם היה ר' חייא דאודי שנפטר בקשטליא שנת תתקי"ד, ואחריו לא נשאר בספרד אדם מפורסם שהוא מבית דוד ואחר חזקיה ר"ג ור"י פסקו ישיבות וגאונים (יוחסין):

1153

1154רבינו גרשון מאור הגולה נפטר ד"א ת"ת (ע"ל תת"ל), ד"א ת"ת נולד רש"י. ומת רב האי גאון (ע"ל ד"א תתס"ה), ר' אהרן בר' משה משבט אשר (עשה מסורת) ור' משה בן דוד משבט נפתלי (עשה מסורת) שנחלקו על מלות הרבה שבתורה וטעמיהם, היו בדור הזה (שה"ק דל"ח א'):

1154

1155רב חננאל בר חושיאל (הנזכר ד"א תש"נ) שה"ק ד"מ רע"א כתב היה תלמידו של רב חושיאל (ולא הזכיר שהיו בנו) וחבר ס' המקצועות, כנראה במרדכי פ' אע"פ ופ"א דשבועות (ובת' רלב"ח די"ד ד') גם ס' חפץ כנראה בהגהות מיימוני הל' שכנים, ורב נסים ב"ר יעקב בן שאהין (מובא בערוך ערך קבל) קבלו מר' חושיאל ורב נסים קבל מרב האי שהיה אוהבו מאד ושולח לו ספרים בתשובות כל ספיקותיו, ורב שמואל הלוי הנגיד (ע"ל ד"א תש"פ) על יד רב נסים היה שותה מימיו של רב האי והיה מהנה מנכסיו לר' נסים מאד שלא היה בעל ממון ואח"כ נתחתן בו ושלח בתו לרב יוסף הנגיד לאשה ולא מצאה חן בעיניו שהיתה ננסית אבל היתה בעלת תורה ויראת שמים, וכשנהרג בעלה הנגיד ברחה אל מדינת אליסאנה ופרנסוה הקהל בכבוד גדול עד יום מותה. ור' חננאל עשיר גדול היה שהיה באלקירואן סוחרים הרבה מטילין מלאי לכיסו והיו לו ט' בנות והניח י' אלפים זהובים אחר מותו. וכן ר' נסים לא היה לו בן ונפטרו שניהם (בלא בנים זכרים שה"ק ד"מ א'), ופסק התלמוד מארץ אפריקי ונשאר מעט מזעיר במדינת אלמהריא בידי בני זגמאד ובמדינת קלעה המאך ביד מר שלמה הדיין בן פורמש, אבל לא נסמכו ברבנות ולא יצא טבעם בעולם, וג' אלה רב חננאל ור' נסים ורב שמואל הלוי הנגיד הוא דור ראשון ברבנות וחזר כח התלמוד לספרד יוחסין. (ובתשובת מהרש"ל סכ"ט רב חננאל קבל מרב האי) ר"ח ור"נ רבותיו של ר"ג מאה"ג ורב נתן בעל הערוך מתו ד"א תת"י (צ"ד). בדור הזה היה ר' חננאל איש רומי (מביאו ברשב"ם וברמב"ם ה' חמץ ומצה פ"ח הגהה ב') ורבינו משה מפויאה חכם גדול נזכר בהגהות ובערוך (שה"ק):

1155

1156רב שמואל הלוי הנגיד נפטר בשיבה טובה ד"א תתט"ו. (ע"ל ד"א תש"פ ותשפ"ז) וישב בנו ר' יוסף הנגיד על כסא אביו וע"ל תתכ"ד. ובימיו היו ה' גדולי ישראל בספרד ושם כל א' יצחק.

1156

1157הא') רב יצחק בר (יעקב בר, שה"ק ד"מ ע"א) ברוך (בן אלבאלי מקהל קרטובה.

1157

1158הב') רב יצחק ב"ר יהודה בן גיאות. אלו ב' היו ספרדים:

1158

1159רב יצחק ב"ר ברוך הנ"ל (ע"ל תתק"ל תלמיד ר"ת) ונסמך ברבנות שנת ד"א תתנ"ד (יוחסין בסדר הקבלה להרמ"א) ובש"י ל"ו ב' ר"י ב"ב נ' בולייה מקורטבא נסמך ד"א תתפ"ז מגדולי העיר. כתב שה"ק שהיה משועי יהודה והיה אבי אמו של הראב"ד ומת ד"א תתע"ה. ותיכף אח"ז כתב ר' יצחק בר ברוך מקורדובה חבר קופת הרוכלים ולא השלימו כי מת תתנ"ד, ור' ברוך בנו הלך אחר מותו ללמוד מהרי"ף והעמיד תלמידים ומהם הראב"ד. ומת תתפ"ו עכ"ל. נראה מדבריו שזה ר' יצחק אחר. והרואה יראה כי א' הוא ואין שני. נולד אייר תשצ"ה והיה אוהב תורה ודורש חכמה ובא לקורטבה חכם גדול ר' פריגורס מצרפת ועשה לו הרי"ץ טובות הרבה (ולמד ממנו. שה"ק דמ"ב ב') וסיפק לו ר' יצחק כל צרכיו, ור' שמואל הלוי הנגיד היה אוהב אותו והוא עודנו נער והיה משגר לו ספריו ומתנות, וכתב ר' יצחק זה מחברת עיבור לר' יוסף ב"ר שמואל הלוי הנגיד ונשא אותו ר' יוסף הלוי בממון והלך אליו לגראנטי וביום השמד בגראנטה (ע"ל תתכ"ד) נעשה לו נס וניצול ואח"כ קנה ספרים הרבה מאד כי עשיר גדול היה ומספרי הנגיד שנתפזרו בכל הארצות קנה הרבה מאד, וחבר ספר קופת הרוכלין ופי' הלכות קשות שבתלמוד הרבה מאד והיה חכם בחכמת יונית ובן ל"ד שנה יצא טבעו בעולם ונסמך ברבנות ונשיאות ד"א תתכ"ט, ומלך ישמעאל אלמעחמד שמו לשר בביתו שהיה שומע לו בחכמת האיצטגנינות ועמד בגדולה ב' שנה ומת במדינת גראנטה בניסן תתנ"ד, וימי חייו היו נ"ט שנה והעמיד תלמידים הרבה והוא אבי אמו של הראב"ד שעשה ספר הקבלה, וא' מתלמידיו ר' ברוך בנו (שאחר מות אביו הלך ללמוד מהרי"ף והעמיד תלמידים הרבה ובתוכם הראב"ד, שה"ק ד"א סע"א) ור' יוסי בר צדוק בן צדיק (וביוחסין בסדר הקבלה להרמ"א יוסף בן צדוק). חכם גדול ופייטן וי"ש ונסמך בדיינות בקורטבה סיון ד"א תתצ"ח ונפטר תתק"ט, יוחסין בדורות הגאונים ובסדר הקבלה להרמ"א ושה"ק ד"מ, וראה לכוון הדברים כי בקצתן יש ט"ס, וע' שה"ק דמ"ד ע"ב באגרת שכתב הרמב"ם לר' שמואל ן' תיבון מזכיר ספר עולם קטן שחבר ר' יוסף הצדיק והפליג במעלת ספרו. לדעתי זה הוא:

1159

1160ורב יצחק בן הרב ר' יהודה בן גיאות (הנ"ל) מגדולי מדינת אליכאנא היה אוהב תורה ודורש חכמה מימיו, ור' שמואל ובנו ר' יוסף הנגידים הנ"ל היו מנשאים ומכבדין אותו, ובגזירת ר' יוסף הנ"ל (ע"ל תתכ"ד) ברח ר' עזריא בנו לר' יצחק גיאות זה וזכר חסדי אבותיו וכבדו ונשאו להקימו לראש על קהל אליסאנא ושאר קהלות ספרד והוא עודנו נער ונפטר ר' עזריה הלוי, ונסמך ר' יצחק זה ד"א תתמ"ט וחלה חולי כבד והביאוהו עבדיו לקורטבה ונפטר שם ביום שבת והוציאו עבדיו וילכו כל הלילה ויאר להם באליסאנא ויקבר עם אבותיו (ושה"ק ד"מ רע"ב כתב מת דתת"ע). והיה פייטן גדול (וחבר שירה נעימה על פורים ותוספות (ש"י) ויודע חכמת יונית והרביץ תורה הרבה מאד והעמיד תלמידים גדולים, ומגדולי תלמידיו היה חכם גדול ופייטן וירא שמים ר' יוסף הדיין בר יעקב בן סהל נסמך בדיינות קורטובא שבט ד"א תתע"ג ונפטר ניסן תתפ"ד ושפט את ישראל י"א שנה (וחבר ספר עשרת הדברות, והיה ג"כ תלמיד ר' יוסי ב"ר צדוק הנ"ל שה"ק ד"מ ע"ב) יוחסין בדורות הגאונים וסדר הקבלה להרמ"א:

1160

1161הג') ר' יצחק בר' משה בן סכני מקהל דאניה, פעמים נקרא חבר ופעמים נקרא רב ולא היה חבר לאלו ולא עצר כח בימיהם והלך לארץ מזרח ונסמך לגאון והושב על כסא רב האי, יוחסין שם. וכתב שה"ק ד"מ ע"א ושמענו שאחר מותו לא נשאר גמרא בארץ שנער ומחלוקות גדולות היו בין זה הרב והרי"ף ומת תתע"ה:

1161

1162הד') ר' יצחק בר' יעקב אלברגלוני (ובש"י אברצלוני) בא למדינת דאניה וכבדוהו שם ונתחתן עם גדולים ושפט אותם עד יום מותו, והיה פייטן וחבר אזהרות ופי' על כתובות מעיד על חכמתו יוחסין שם (ונקרא ג"כ ר' יצחק מפיס מביאו מהרי"ק סקי"ד ר' יצחק בן מר ראובן, והיה הרמב"ן נכדו. ע"ל תתקנ"א):

1162

1163הה') רב צחק בר' יעקב בן אלפסי מן קלעה חמאן והוא הגדול שבכולם תלמיד הרב ר' נסים בר' יעקב ורב חננאל (ע"ל תת"י) והלשינו בו מלפה בן אלמענאב וחיים בנו עד שברח לספרד (במדינת אליאסנה, שה"ק) שנת ד"א תתמ"ח (ובש"י תתמ"א צ"ל תתמ"ח. וכ"כ יוחסין בסדר הקבלה להרמ"א וכ"ה בסמ"ע בהקדמה) ונשאו ר' יוסף הנשיא ב"ר מאיר בן שתרמיקש ונכנס למדינת קורטבה ועמד שם מעט ואחר כך הלך למדינת אליסנה ורדה שם עד מותו לראש ונפטר כבן צ' שנה בניסן תתס"ג (ושם להלן כתב תתפ"ג וכ"כ הצ"ל בהקדמה דט"ו וכ"כ שה"ק ד"מ ע"א י"א תתס"ג וי"א תתפ"ג) והעמיד תלמידים הרבה (ומגדולי תלמידיו היה ר' יוסף מגאש (ע"ל תתק"א) ויצא טבעו בכה"ע ומימות רב האי לא נמצא כמוהו בחכמה. כתב צ"ל שם שאמר עליו ר"י בעל תוספות שלא היה בן אדם לחבר חבור כמוהו זולתי ששכינה שורה עליו, כתב הרמב"ם בהקדמת משניות לזרעים אין תפיסה לרי"ף בהלכות שלו אלא בהלכות מועטות לא יגיעו לעשר בשום פנים, (מ"כ אלפסי כמו מן פס בלשון ערבי, ושה"ק כתב ארצו היא פיס). ואבי אביו ר' יצחק ב"ר ראובן יסד השערים נקראים שערי אלפס כ"מ, אבל בתשו' מור"ם ברוך סרי"ח ובהגה מרדכי דכתובות פ' הכותב כתב שהאלפס היה אבי אביו של בעל השערים עכ"ל (ע"ל תתקמ"ב), כתב בתשובת מהרש"ל סכ"ט שקבל מר' חננאל ור' יקותיאל אחיו של רבינו אליהו הזקן:

1163

1164ר' יוסף הנשיא בן אל פרז השפיל את הקראים וגרשם מכל מבצרי קשטילה חוץ ממבצר אחד קטן שנתן להם מפני שלא רצה להרגם שאין דנין דיני נפשות בזמן הזה כו' ואחרי פטירתו העלתה טינתם שרטון כו' ע"ש, אבל הקב"ה הקדים רפואה למכה ונתן בלב המלך די אלפונשו להפקיד על גבע רקח על מנת המלך רב יהודה הנשיא בן רב יוסף הנשיא בן עזרא ואבותיו מגדולי גראנטה ויורשי עצר ומשרה בכל דור ודור במלכות באדים בן חבוס (היה בדור ר' שמואל הנגיד הלוי, עיין יוחסין בדורות הגאונים), מלך פלשתים, ומכורת בידי קהל גראנטה שהם מיושבי ירושלים מבני יהודה ובנימן ולא מן הכפרים וערי הפרזי, אבל ר' יהודה זה אביו ודודיו ד' שרים, ר' יצחק הגדול, הב' ר' משה, הג' ר' יהודה, הר' ר' יוסף, כולם מדותם מעידות עליהם שהם מזרע המלוכה והפרתמים, ור' יהודה זה הוציא אסירים בכושרות ושלח רצוצים חפשים ושבר עול ונתק מוסרות, ובביתו על שולחנו מצאו בני הגולה מנוחה והשביע רעבים והשקה צמאים והלביש ערומים ונהגם בבהמות לכל כושל עד שהגיעו למדינת טוליטולה בכבוד מפני מוראו וכבודו שהיה לו על אדום המביאים אותם והוא עודנו בחור וגער חית קנה וכסף לא חשב וזהב לא הפץ ולא גנז לעצמו מכל חלקו מעבודת המלך ומלאכה גדולה היתה כ"א צדקות אלו כי למחיה שלחו ה' לפני הגולה כו', והמלך שמו אדון על ביתו ומושל בכל אשר לו ובקש מן המלך לבלתי תת למינים פתחון פה בארץ קשטילא ויאמר המלך להעשות כן ויכנעו המינים ולא יספו לשאת ראש, יוחסין בסוף דורות הגאונים:

1164

1165ר' יוסף בר' שמואל הנגיד הלוי (הנ"ל ד"א תש"פ) ישב על כסא אביו בגראנטא שבספרד ט' שנים ומחצה עד ד"א תתכ"ד (צ"ד) כתב שה"ק דל"ט ב' וס"ח ב' קבל מרבותיו כמו ד"א ת"ת, ולדעתי הוא זה שקראו הראב"ע נגיד בפ' וירא. ונהרג בגראנטא הוא ואלף ות"ק יהודים ד"א תתכ"ד. ועיין יוחסין בדורות הנאונים. כל מדות טובות שהיו באביו לא חסר לו אלא שלא היה ענותן כאביו מפני שגדל בעושר ולא נשא עול מנעוריו וגבה לבו עד להשחית ויקנאו אותו סרני פלשתים ונהרג ביום שבת ט' טבת ד"א תתמ"ד (נ"ל שט"ס הוא וצ"ל תתכ"ד) ויוחסין בתחלת דורות אחרונים כתב שנהרג תתכ"ז וכ"כ בסדר הקבלה להרמ"א, אבל ט"ס הוא וצ"ל תתכ"ד. הוא וכל קהל גראנטא ואבלו הלך בכל מדינה ולאחד פטירתו נתפזרו ספריו ומחמדיו ופשטו בכל העולם, ותלמידיו היו רבני ספרד והגהיגו הדור אחר פטירתו. כתב שה"ק דל"ט ב' ומלך ספרד רצה להכריח את בנו ר' אברהם הלוי על הדת ולא יכול לו ויצו לתלותו:

1165

1166היה מזל בתולה במערכה רעה והיה בזמן ההוא צרות רבות והריגות גם רעב נרול במדינות רבות ומתו הרבה (צ"ד ח"ב):

1166

1167ר' יצחק ב"ר ברוך הנזכר תתט"ו נסמך ד"א תתכ"ט:

1167

1168רבינו גרשום (הזקן שה"ק דמ"ב א') מאור הגולה צרפתי (בן רבינו יהודה) מת ד"א תת"ל (יוחסין בתחלת דורות אחרונים) וביוחסין בסדר הקבלה להרמ"א כתב שהיה תק"פ לאלף ה' הוא טעות בודאי, כ' השה"ק שם ובמרדכי פ"י דשבת נראה שהיה במגנצא. וראיתי בקונטרס ישן שמת תתכ"ח, ובקונטרס אחר ראיתי שהיה תשפ"ח ורבינו ליאון הגדול היה רבו, וראיתי בשערי דורא בדין ריחא מילתא אומר וכן פסק ריב"ש כהן צדק רבו של ר"ג מאה"ג המכונה לויטו, ודע כי לא נתפשטו גזירותיו אלא עד סוף אלף ה', כנראה במהרי"ק סק"א בשם רשב"א. רבינו שמשון בר' יצחק. ורבינו יהודה הגדול ראש הנהרגים לקדושת ה', ורבינו יהודה הכהן בעל ס' הדינין היו תלמידי ר"ג מ"ה. כנראה במרדכי דשבת פ"י וב"מ פ"א עכ"ל, ובת' מהרש"ל סכ"ט ר"ג מאה"ג קבל מרב האי ונפטר ת"ת. ור"ג מאה"ג מסר לרבינו אליהו הזקן שיסד האזהרות בעל אחותו של רב האי גאון ואחיו של רבי יקותיאל. (ובהג"ה בס' שרשים אות ק' כתב קבלתי שר"ג מאה"ג היה אשכנזי), בדור הזה היו ר' יצחק סגן לויה (בר אשר, יוחסין מאמר ד' בתחלת דורות אחרונים) מגרמיזי רבו המובהק של רש"י כנראה בפ' ראוהו ב"ד גבי התוקע לשיר, רבי יעקב ברבי יקיר היה רבו של רש"י כנראה במרדכי בברכות פ' אלו דברים וזהו שקראו לפעמים מורי הזקן וזה היה תלמיד ר"ג מאה"ג (שה"ק מ"ב רע"א) ור' יונה בר' מרינוס היה רבו (ע"ל תת"מ) ר' יצחק בר' יהודה אשכנזי היה רבו של רש"י והיה מופלג בחכמה ונראה בהגהה הרמב"ם ה' חמץ ומצה פ"ח שקבל מר"ג מאה"ג (ש"ק מ"ב ע"ב). ורש"י פ' המצניע בשם ר"י בר"י שאמר משום רב האי. אולי זה הוא. ובתשו' מהרש"ל סי' כ"ט רבו של רש"י ר"י בר"י הנקרא מ"צ:

1168

1169ר' שלמה (בר' יהודה ספרדי בן גבירול חכם ומשורר (רבו של רש"י, יוחסין שם) היה בסרגוסה ונפטר בבלונצה (ע"ל ד"א תתקל"ד שקבורתו בעיר ביבול) היה חכם גדול ומדקדק ומשורר נפלא וחכם בלשון יון, ותוגר אחד לבש קנאה עליו מרוב חכמתו והרגו וקברו בגן שלו אצל אילן תאנה והתאנה חנטה פגיה קודם זמנה ועשתה תאנים גדולים ויפים מאד ויתמה עם הארץ וישמע המלך ויתמה וישאל לתוגר האיך החכים על האילן להקדים פירות כ"כ ונאלם והמלך הפציר בו מאד ולא הודה מאומה. ויצו המלך לתן לו יסורים עד שיודה מה עשה לאילן, ולבסוף הודה איך שהרג ליהודי וקברו שם אצל התאנה ומאמין שלזכות הנקבר מבכר הפירות כו', ותכף צוה המלך ויתלוהו עליו, נפטר ד"א תת"ל (שה"ק ל"ט ב') ועשה אזהרות כולל תרי"ג מצות במחזור ספרדיים בשבועות, כתר מלכות שירים לכל יום נדפס בתפלות אשכנז, מקור חיים פילוסופים כ"י, שירים וזמירות לכל השנה ד"ק ש"ה, תיקון מדת הנפש שכ"ב:

1169

1170ר' משה הדרשן מנרבונה רבו של רש"י ומביאו הרבה פעמים, ובפי' ד"ה אומר וכן פירש לי רבינו שלמה בן אחיו של ר' משה דרשן. והיה רבו של הערוך, כ"כ ערך הקצר ר' משה הדרשן מנרבונה שנה לנו (שה"ק ד"מ סע"ב) ובערך קץ קבלתי מר' משה הדרשן מעיר נרבונה, ומגדולי תלמידי ר' משה דרשן היו ר' זרחיה הלוי בעל המאור (ע"ל תתק"י ותתק"א וצ"ע) ור' משה העניו, ור' משה בר יוסף בן מרן הלוי, ור' לוי ב"א של ר' יצחק. והגדול שבכולם ר' אברהם בר יצחק ואליהו נראה בבית מדרשו מעיר מנפלייר (ע"ל תתקנ"ח) שבפרווינצה. והיה חותנו של ראב"ד ונקרא אב"ד חכם וחסיד, חבב ספר האשכול והיה מקובל גדול, ואולי אל זה כיון הראב"ד בה' סוכה פ"ח שאמר כבר הופיע רוח הקדש בבית מדרשנו מכמה שנים (שה"ק ד"נ א) והראב"ד. ור' משולם בר' יעקב. ור' שמואל בר' משה, ור' שמואל בר דוד, ור' משה בר' יהודה מבשיש, ור' יונתן הכהן, והרב ר' שלמיה, כל אלו הנ"ל היו תלמידי רבי משה הדרשן והיו בדור זה. (יוחסין מאמר ד' תחלת דורות אחרונים) ועיין לקמן תתקס"ה שקצת מאלו מתו אז וצ"ע:

1170

1171רבינו שלמה הספרדי היה בדור זה. מזכירו הראב"ע הרבה פעמים. ובפ' בראשית קוראו בעל שיר השקולים, ובפ' תרומה מזכירו בשם רש"י, הוא ט"ס, ויכול להיות שהוא בן אחיו של ר' משה דרשן הנ"ל. אמנם בקצת מקומות מביא ראב"ע ממש לשון רש"י על שם רבינו שלמה ואולי זה הוא (שה"ק דמ"ב ע"ב), בתוס' מנחות (מ"א ב') ר' שלמה ספרדי יסד פייט שש מאות לפ' שלח לך:

1171

1172רבי יהודה (הרב הנשיא) בר ברזילי (ברצלוני מפרוינצא) וזהו אברצלוני הנזכר בפוסקים, חבר ס' יחוס כשר (וס' העתים). שה"ק דמ"ב ע"ב ונ"ד ב' מובא בתוס' פ"ק דברכות, ותקון שטרות, ע"ת תשב"ץ סי' ו'. ארון העדות דרשות:

1172

1173ר' יוסף טוב עלם היה בדור זה. ורש"י וסמ"ג מביאין ראי' ממנו, חבר ס' בן פורתא על הדינים, ושו"ת, וי"א שחבר הלכות גדולות. (ע"ל תתס"ה):

1173

1174רב יוסף בר מאיר אבן מגאש נולד ד"א תתל"ז (ע"ל תתס"ג ותתק"א), ר' ברוך ברב יצחק בן אלבלי נולד תתל"ז (ע"ל תתפ"ו):

1174

1175רבי משה אבן עזרא (ברבי (יצחק חכם גדול ומשורר (וחכמות חיצוניות), נפטר ד"א תת"מ חבר ס' ערוגת הבושם פיוטים ותפלות. וס' הענק שירים ופזמונים כ"י, וס' התרשיש חרוזים כמנין תרשיש, (והיו לו ג' אחים ר' יצחק ור' יוסף ור' יהודה כלם חכמים גדולים, שה"ק דל"ט סע"ב), ר' יהודה בן דוד פאסי הנקרא חיוג (עיין יוחסין סוף סדר האמוראים לזמניהם שהעמיד לשון הקדש על בריו אחר שנשכח בכל הגולה) היה בדור הזה. ואולי הוא שמביאו ראב"ע, והיה מדקדק ומשורר גדול. (שה"ק דל"ט ב') ר' מרינוס ן' גנאח ור' יונה בנו בדור זה, ור' יונה זה היה רבו של רבינו יעקב בר יקר (ע"ל תת"ל) ובאולי זהו ר' יונה המדקדק הספרדי שמזכיר ן' עזרא פ' ויחי ובמקומות רבים. (שה"ק ל"ט ב'), ר' משה הכהן בן גקטילייה מדקדק ומשורר גדול היה בדור הזה. (שה"ק דל"ט ב'):

1175

1176ר' יצחק בן גיאות (הנ"ל תתט"ו) נפטר ד"א תתמ"ט:

1176

1177בימי הרי"ף כמו ד"א תת"ן תתק"ל לחורבן (ט"ס יש כאן) גזר קונשידונטי שכל יהודים ימירו תוך חודש ימים ורובם המירו ובימים מועטים מת המלך (שה"ק דק"י). ובשנים הסמוכים נראו אותות שמים חדושים גדולים ונוראים כל כדור השמים נראה אדום כתנור בוער חמה ולבנה לא האירו כמנהגם וליקוי חמה ולבנה נוראים, וגם שאר כוכבי שמים נשתנו אורם, כוכבים רבים נראו כאלו נפלו משמים לארץ, ונראה באויר הרקיע דמות לפידי אש ודמות חרב אדום כדם. גם דמות חצים שנונים אדומים כאש, והיו רעמים חזיזים גדולים נוראים עם ברד ואש מתלקחת ורוחות גדולות ונוראות ושפטו הוברי שמים מזה צרות ורעות וכן היה, ובעת ההיא היה רעש גדול בזקסן ורירגאן. גם עלה הארבה והיה מחזיק פרסה ברוחב וג' פרסאות באורך ולא היה נראה ניצוץ השמש ואכלו כל התבואות וימותו הארבה ותבאש הארץ ונמשך מזה מגפה גדולה כמעט בכל שטח אשכנז ד' שנים, (צ"ד ח"ב):

1177

1178ר' יצחק בר' ברוך (ע"ל תתט"ו) נפטר ד"א תתנ"ד.

1178

1179בשנת ד"א תתנ"ו היו גזירות רעות כי הלכו הנוצרים למלחמה על ירושלים נגר התוגרמים ויעברו בגלילות אשכנז ויהרגו הרבה קהלות שבאיספיר' ווירמייזא ומגנצא וטריווש ומיץ ופיס בדרך ופרגא ועיירות אחרות מאשכנז וצרפת. והיו גזרות והמרות והריגות גדולות מחדש אייר עד חודש אב, ואת אשר נשמע עלה סך הנהרגים והנטבעים בקדושה יותר מה' אלפים והמומרים היו אין מספר. וכן לימים מועטים היו גזרות אחרות כאלה במלכות אונגריאה. וכן בארצות מערב נועדו יחדיו עם רב ללכת ירושלים גם הם והרגו היהודים בכל המקומות שעברו עד מקום הנקרא אבוטריג. כ"ז תמצא באורך בד"ה של ר' יוסף הכהן, ואני הצעיר ראיתי טעות בצדוק הדין שנוהגין הלועזים האומר כמה אלופנו אשר בשנת קל"ו כלו יחד צ"ל כלו בכ"ף גימ' נ"ו מ"ק של תתנ"ו כי לא נמצא גזירות גדולות אלא בזמן הזה (שה"ק דק"י ע"ב), צ"ד כתב באשכנז וצרפת ביהם אנגלטירה איטליא אונגראן נהרגו ונשחטו על ק"ה כמה רבבות ורבים המיתו את עצמם ואת בניו ובנותיו ואשת חיקו נערים בתולות כלות חתנים ולא היה שדיד כ"א מתי מספר והסליחה ברית כרותה על גזירה זו מיוסדת. עכ"ל. ע"כ נראה מ"ש בשה"ק הנהרגים והנטבעים יותר מה' אלפים הוא ט"ס כי כמה רבבות היו הנהרגים, עיין ס' מעשה נסים סי' ק"נ. עש"ב. מצאתי כתוב בספר ישן נושן פי' מחזור וסליחה שבגזירות תתנ"ו אז כמה בני אדם הגונים בקהל מיץ ראו ג' זקנים שהלכו ברחוב היהודים ואמרו בקול נעים על הכל יתגדל ויתקדש כו', והלכו ושאלו את פי ר' שמעון הגדול בית אב שלנו מה המעשה הוה וא"ל אהוביי אלו הזקנים הם אברהם יצחק ויעקב הזהירו מפני הגזירה וקבלו עליהם דין שמים ופעלו בסוד שאשמדיי מלכא דשידא בא בחיל גדול לקראת השונאים ולהלחם בעד יהודים ונתן ליהודים סימן אם יהיה הדם אדום יהיה טוב ואם יהיה ירוק מה שהיה היה וכן מצאו לאשמדיי נהרג עמהם, וכן הוא קבלה שר' שמעון הגדול הנ"ל ביקש מן הקב"ה שלא יראה הגזירה ומת ג' ימים קודם לכן, וכל הענין מרומז בב' חרוזות האחרונות בסליחת מוסף י"כ המתחלת ברית כרותה מלשכות כו' עכ"ל. וכתב מהרש"ל בת' סי' כ"ט רש"י קבל מר"י בר יקר ומרבינו יצחק סגן לויה ומר' יצחק בר יהודה, ובימיו נגזרה גזרה כל"ו שנת ד"א תתנ"ו, עליו יסד תנות צרות לא נוכל וקללם בשמתא המתחלת תתנם לחרפה ולקללה (ויוצר זולת שבת שלפני שבועות המסודר באל"ף בי"ת וחתם שמואל בר יהודה שנת חמשים וששה מכתי אנושה ופי' שם נ"ו לאלף הששי לדעתי טעה כי כוונתו על תתנ"ו, ועט"ז בא"ח ס"ס תצ"ג כי היוצרות בין פסח לעצרת חברו על תתנ"ו), ר' שמעון הגדול ממגנצא כתב בס' דן ידין שחבר ס' עדינות, ובקבלה שמקורו מאנשי כנסת הגדולה מעזרא הסופר:

1179

1180כתב מהרש"ל בת' סכ"ט, ר' יצחק בר מנחם הנקבר באורליינש קבל מר' חננאל ור' יקותיאל הנ"ל, ובימיהם היו ר' שמעון הגדול הנ"ל ור' אלעזר (ואינו ר' אלעזר הקליר) שניהם היו במגנצא בזמן רב אלפס ור' נתן בעל הערוך ור' שלמה הבבלי ור' קלונימוס אביו מלוקא (כתב שה"ק דנ"ג ב' רבינו אהרן ור' קלונימוס מלוקא ורבינו דוד בנו מביאו המרדכי פ"ג דשבת, ורבינו אביגדור תלמיד ר' שמחה דוויטרא ור' חיים חמיו ור' מאיר מאינגלטרי ור' יצחק מפורייאנש ור' יצחק בר פרץ היו בדור רשב"ם) ומהם קבלו ר' גרשון ממיץ והם היו גדולי לותיר הנזכרים בכמה מקומות ומהם ר' יעקב הזקן ב"ר יקר (ע"ל תת"ל) ורבינו יצחק בר יהודה הנקרא מ"צ, ור"י סגן לויה (ע"ל תת"ל) ור' קלונימוס איש רומי (עיין רש"י פ' אין צדין עתה בא אלי מכתב מוירמישה שבא לשם אדם גדול מרומי ושמו ר' קלונימוס בקי בכל הגמרא והודה כדברי עכ"ל, ע"ל תשנ"ז, עשה"ק דמ"ב א' ר' קלונימוס בר' יהודה היה אחי אמו של רש"י כנראה בפי' ד"ה) ור' אברהם הכהן שעשה ברכת חתנים, ור' יהודה הכהן שעשה ס' הדינים (ע"ל רבינו גרשון מ"ה) ר' בנימן בר שמואל הפייטן קידם להן ובימיו היה ר' מאיר ש"ץ:

1180

1181האלפסי (הנ"ל תתט"ו) מת ד"א תתס"ג. ובסוף האלפ' כתוב נגנז ארון הקודש רבינו יצחק ביום ש"ק י"א אייר בעיר אלוסינא שנת ד"א תתס"ג (וע"ש כי י"א תתפ"ג מת) ונחקקו אלה החרוזים על קברו:

1181

1182כתבו בעט ברזל עלי שמיר יכלו ימות עולם ויתחדש אמרו בקבר זה מקור חכמה בואו בני ציון ובמרירות כי חוק ספוד ובכו עלי מקום שבר אשר היה לזכרון אבלו לכל יבא לדור אחרון נקבר ועולם בא בעורון עליו תילילו בשברון בו נשברו הלוחות והארון,

1182

1183והוא שיר על משקל ב' תנועות ויתד וב' תנועות ויתד וב' תנועות בדלת וכן בסוגר:

1183

1184ר' יוסף הלוי מיגש ישב על כסא רב אלפס משנת תתס"ג ל"ח שנים עד תתק"א (ע"ש), ובימיו היה ר' יעקב בר יקר רבו של רש"י (צ"ד), (ר' אלעזר בר' משולם ור' אלעזר בר' מאיר בר' יצחק מאורליינש היו זקנים בדור הזה ומזכירם רש"י בד"ה, שה"ק דמ"ט סע"ב):

1184

1185רש"י ר' שלמה ירחי בר יצחק מקריווש צרפתי (מעיר לימברו, שה"ק מ"ח א') נפטר הוא ותלמידו ר' שמחה שחבר מחזור ויטרא שנת ד"א תתס"ה (צ"ד). ונולד שנת ת"ת בשנה שמת רב האי, כ"כ מהרש"ל בת' סכ"ט, ויוחסין מאמר ד' בתחלת דורות האחרונים כתב ימי חיי רש"י ע"ה שנים. ובשה"ק דמ"ט א' כתב ראיתי בקונטרס שמת רש"י בן ס"ד שנים. ובדמ"ג ע"ב וס"ח ב' כתב קבל מרבנים שהיה קודם לו בשנת כמו ד"א תת"ק. ובדמ"ח כתב שרש"י היה בימי הרמב"ם והביא ראיות, א' שראב"ד כתב סדר קבלה שלו שנת ד"א תתקכ"א ואיך לא זכרו שהיה גאון זה חכם ונודע בשערים שמו בפרט שרש"י גלה רוב ימיו והיה נכנס בכל המדרשות, ע"כ צ"ל שרש"י היה אחר הראב"ד, ועוד כי תמצא בפסקי ר"ת בן בתו של רש"י שהיה נמצא בשנת ה"א ל"ט (ע"ש), והוא מהנמנע שרש"י יתרחק מנכדו יותר מק' שנים בפרט כי רשב"ם אחיו של ר"ת למד עם רש"י זקינו, ועוד תמצא ברמב"ם סוף שבת הגהה ב' שדברו יחד רבינו שמחה דויטרי תלמיד מובהק דרש"י כנראה ביוחסין עם ר"ת בן בתו דרש"י. א"כ רבינו שמחה דבר עם הזקן ונכדו, ועוד כי רש"י ונכדו רשב"ם מביאים את בעל הערוך א"כ היה בעל הערוך לפני רש"י וכבר הוכחנו שבעל הערוך היה בדור שני א"כ יהיה רש"י דור ג' שאחריו. ועוד קבלתי מזקני וחכמי הדור שיש להם בקבלה שרש"י בגלות היה ג"כ בספרד. ואם היה קודם הרמב"ם איך אפשר שלרוב חכמותיו לא יהיה נזכר במחברים רבים שהיו אז בדורו בספרד וצרפת, ועוד תמצא לפירושו בד"ה על מיתת יאשיה מלך יהודה שאומר דוגמא לט' באב שמזכירים קינות על ההרוגים שאירעו בימינו (ע"ש ד"ה ב' ס"ס ל"ה). והנה תמצא כי צרות גדולות היו לישראל בכללות משנת ד"א תת"ק עד תתק"ג. (וזה אינו ראיה כי אפשר כוונתו על גזירת ד"א תתנ"ו, וע"ל ד"א תתנ"ו מ"ש בשם תשו' רש"ל נראה שרש"י היה בגזירת תתנ"ו), ועוד קבלתי מזקני הדור ובפרט בסלוניקי שבלכת רש"י בגלות העולם עבר ג"כ דרך מצרים ונתארח בבית הרמב"ם ועשה לו כבוד גדול בראותו תפארת חכמתו, ונתן לו במשתה שמן בלסימו ששוה משקלו זהב, ועמדו יחד ימים רבים. ועוד שתמצא ראב"ן היותו ד"א תתק"ה ואומר ס' יוחסין שריב"א בנו היה תלמיד רש"י ורבינו שמחה תלמיד רש"י הנ"ל כתב מפי ריב"א, ועוד איך הרמב"ם יגע ומצא כל חבורי ישראל ומזכיר החכמים הגדולים בחבוריו ואגרותיו ותשובותיו ואיך לא יזכיר זה הגאון לעולם, אלא צ"ל שהיה בדורו ובאולי בלי נודע שמו, וע"ש דמ"ט א', וראיתי כתוב שבאו פירושיו ביד הרמב"ם או בהיותו בביתו הראה לו קצתם. ואומרים שהרמב"ם כתב באגרות שהיה בנפשו לכתוב עדיין פירושים אחרים לולא שקדמני הצרפתי. ועיין מ"ע פכ"ה דצ"ו ע"ב, בסוף ערבי פסחים כתב הדרן עלך ע"פ, פרש"י ז"ל בס"ד במעלי שבתא אדר אלף תק"א לשטרות (הוא ד"א תתקמ"ט לב"ע). והרמב"ם כתב במאמר תח"ה בשנת אלף ת"ק לשטרות הגיע אלינו כתבים מארצות תימן. ואלף תק"ו לשטרות הגיע אלינו כתבים מבבל כו' ע"ש. הרי מכאן נראה ג"כ שרש"י ורמב"ם היו בדור אחד):

1185

1186כתב שה"ק דף מ"ח ב' אביו של רש"י הי' שמו רבינו יצחק והיה חכם גדול וירא שמים ע"כ קראו לרש"י יצחקי ע"ש אביו, ובסוף ע"ז (דע"ה א' זה לשון אבא מורי מנוחתו כבוד ונראה בעיני) מכנה אותו בחכמה. עיין ס' ד"ד ר"פ בראשית ז"ל ראיתי כ"י ישן נושן מא"י במ"ש למה פתח בבראשית זה מ"ש רש"י א"ר יצחק לא היה צריך להתחיל כו' אינו מזכיר בשום מקום. אלא מ"ש מ"ט פתח בבראשית הוא מדרש ולא דברי ר' יצחק, אלא שזה ר' יצחק אביו של רש"י לא הי' למדן גדול ורש"י רצה לכבד אביו ולהזכירו בתחלת חבורו וא"ל שאל איזה קושיא ואכתבנו על שמך והקשה לו סתם למה התחילה התורה בבראשית ע"כ. וזה אינו מ"ש שלא היה למדן דבסוף ע"ז הביא בשמו עכ"ל, ובס' נפתלי שבע רצון הק' ע"ז הא בילקוט מביא זה א"ר יצחק לא היה צריך להתחיל כו' (וכ"ה במכילתא), ול"נ אמת הן הדברים כי ר' יצחק אומר זה. אך דרכו של רש"י לפרש ולהקשות ואין מזכיר שם אומרו דהו"ל לרש"י לפרש כדרכו בכ"מ בראשית לא היה צריך כו' ומה דמזכיר א"ר יצחק זה היה לכבוד אביו שהיה שמו ר' יצחק. וזה ר' יצחק היה לו מרגליות יפה שוה הון עתק והיו רוצים אותה בני עירו לקנותה לבית תפלתם ואף כי הרבו לתת בעבורה מאד מוהר ומתן לא רצה לשמוע להם עד שגלגלו והביאו את ר' יצחק בערמה על ספינה בחצי הים אז התחילו להכריחו לתת להם המרגליות ובראותו מוכרח לתת להם השליכה בים ויצילהו ה' מידם. וב"ק נשמעת בבית מדרשו לכל תלמידיו שאמר הנה לך בן מאיר אל כל ישראל ותוך שנה נולד לו בן ויקראהו שלמה בשם אביו, ויגדל הנער בחכמות לא קם כמוהו במלכות צרפת וכל החדושים ופירושים שהיה מוציא ושומע מפי אחרים או משכלו היה כותבה עלי קונטרסי', לכן בעלי התוס' קראו הקונטרס וכן התמיד עד היותו בן ל"ג שנה. אז נדר ללכת בגלות ז' שנים לכפר עון הצער שקבל אביו על האבן שזרק שאפילו שאביו קידש ה' בזריקה עכ"ז היה לו צער גדול על האבידה וא"כ לא היתה מצוה שלימה. גם לסיבה אחרת רצה ללכת בגלות כי אז השלים פירוש התורה ורוב גמרות ולא רצה לגלות קונטרסיו ופירושיו לישיבות בחשבו שמא קדמהו אחר ביותר בהירות ויופי, ובזה הגלות היה חוקר ודורש בישיבות הפירושים שיש להם, לכן גלה באיטליאה וארץ יון וארץ הצבי ועבר בארץ מצרים ושם ראה את הרמב"ם, וסיבב את ארץ פרס וחזר דרך ארץ אשכנז לביתו עיר טריווש שבצרפת, ובשובו לביתו חתם פירושו לתורה והשלים פירוש כ"ג מסכתות שלימות ורבות אחרות בלתי נשלמות. ואז התחיל לפרסם חבוריו, ע"כ ראיתי בקונטרס ישן נושן. בס' יסוד עולם אומר שרש"י הי' מכונה פרשנדתא ר"ל מפרש הדת (יוחסין בתחלת דורות האחרונים), בהגהת רמב"ם פ"ג דשבת רש"י תיקן בעיר טריווה עירובין בלי היכר ציר. ונראה במשנה המקבל שדה מחבירו שרש"י היה חכם בתכונה. וחבר פסקים וש"ת הרבה, וס' הפרדס, ואשר לא נמצא אצלינו אלא קצורו נקרא לקוטי הפרדס ד"ו רע"ט. כתב שה"ק דמ"ט א', קבלתי מתלמידי מהר"ם מפאדווי שבהיות רש"י בגולה נתאכסן בבית יהודי גבור ועשיר ופרנס העיר בספרד, ולבקשתו חבר לו ספר א' וקראוהו על שמו ס' הפרנס, והעידו לפני יהודים סוחרים ממנטובה שהלכו לחצר הקיסר במלכות בואימיאה וראו בעיר פראגה קבורת רש"י עם מצבת אבן וכתוב עליו דברים ולסיבת מחיקתם לא יוכלו להבינם. וע' שרשים שורש טפש בהגהה שנראה היות רש"י חכם ברפואה. (ובס' שפתי ישנים סוף אות ריש כתב ואני ראיתי ס' רפואות שלו כ"י) ונמצא בקבלה שנפש רב נתגלגל ברש"י ונפש שמואל ברמב"ם ונפש ר' יוחנן בר"ת. וכמו שהלכה כרב באיסורי כן הלכה כרש"י. וכמו שהלכה כשמואל בדיני (ע"ש) כן הלכה כהרמב"ם וכמו כשיש פלפול בין רב ושמואל היו קובעין הלכה כר' יוחנן כן במקום שלא נתכוונו רש"י ורמב"ם נקבע הלכה כר"ת (וכ"כ בס"ס גלגולי נשמות):

1186

1187כתב שה"ק מ"ט א' ראיתי כתוב שהיה שר אחד בצרפת נקרא גוטיפרידו בליוון גבור ואיש מלחמה אכזר ואיש משחית, ונשמע חכמת רש"י אפי' בין העמים כי אליו כל גוים ידרושו וישלח בעדו מעיר לווינה וימאן רש"י ללכת כי היה מכיר האיש ההוא, ויכעס השר וירכב עם כל חילו לבית רש"י עד בית מדרשו ומצא כל השערים פתוחים והספרים פתוחים ולא רואה אדם, ויקרא בקול גדול שלמה שלמה ורש"י משיב מה אדוני מבקש ויאמר השר אנה אתה ורש"י משיב הנני וכן עשה כמה פעמים, אז תמה השר ויצא מן המדרש וישאל היש פה יהודי ויבא לפניו א' מתלמידיו ויאמר לו השר אמור לרבך שיבא אלי והנני מבטיחו על ראשי שלא יקבל היזק, וירד רש"י אל השר ויכרע לפניו והשר הקימו ויאמר עתה ראיתי חכמתך אכן רצוני שתיעצני על דבר גדול שיש לי לעשות, והוא כי הכינותי ק' אלף פרשים ור' אניות גדולות ורצוני ללכוד ירושלים, גם יש לי בעיר עקרון ז' אלפים פרשים אחרים ואני בטוח בה' לנצח הישמעאלים היושבים שם להעדרם מחכמת מלחמה לכן הודיעני דעתך ואל תפחד. אז השיב רש"י בדברים מעטים, אתה תלך ותלכוד ירושלים ותמלוך עליה ג' ימים וביום ד' יגרשוך הישמעאלים ותברח ותשוב בעיר הזאת עם ג' סוסים, ויתמרמר השר מאד ויאמר יוכל להיות כי כנים דבריך אך אם אחזור עם ד' סוסים אאכיל בשרך לכלבים ואהרוג כל היהודים שבצרפת, ויארע לו כל אשר התנבא רש"י וחזר עם ג' סוסים אחרים לבד שלו אחר רוב המלחמות שעשה כי נמשכו ד' שנים ויזכור דברי רש"י והיו בדעתו להרע לו וה' הפר עצתו, כי בהכנסו בשער העיר נפל אבן ממשקוף השער והמית א' מחביריו עם סוסו הרוכב עליו ויבהל השר מאד והודה כי כנים דברי היהודי וילך לו אל רש"י להשתחוות אליו קודם שובו אל ביתו וימצא כי הלך לעולמו ויתאבל מאד עליו, עכ"ל:

1187

1188לא היו לרש"י בנים זכרים זולתי ג' בנות שהשיאם בחייו. הגדולה לרבינו מאיר (ברבי שמואל מדומרג. יוחסין בתחלת דורות האחרונים וט"ס שם). והיה חכם גדול (כנראה במרדכי קדושין פ' האומר ומקומות רבים). ובניו היו רשב"ם ור"ת וריב"ם. השניה נתן לרבינו יהודה בר נתן הנקרא ריב"ן. גם הוא חכם גדול ופי' קצת מסכתות לפני חמיו ושו"ת. הרבה (כנראה במרדכי פ' כל הבשר) ונפטר בחור, הג' לרבינו אפרים היה חכם גדול ובקי בגמרא, שה"ק. (ובתשו' מהרש"ל סכ"ט אחר רש"י מלך רשב"ם הוא ר' שמואל בר' מאיר ושמש לפניו ר' יוסף דינברי ור"ת אחיו. וריב"א בא' לשמש לפניו ושב למקומו) רבינו שמריה היה מגדולי תלמידיו וחבר שו"ת ושיטות גמרא ונודע שמו בפוסקים. רבינו שמעון היה מתלמידי רש"י. כנראה בהגהות רמב"ם פ"ז מה' תפלה. ובאולי הוא ר' שמעון משנ"ץ שמביא בהגהת מרדכי גיטין פ"א. רבינו שמחה רויטרי אשר חבר מחזור ויטרי על פי רש"י רבו, כנראה במהרי"ק סקע"ו ומקומות אחרים. כתב יוחסין בתחלת דורות האחרונים ריב"א היה תלמיד רש"י וכן ר' שמעי'. עוד היה לרש"י ב' תלמידים גדולים א' ר' שמואל מבונברק עשה ס' הפרדס (תלמיד ר' שמחה מאספירה, שה"ק ד"נ ע"ב). והשני ר' שמעון עשה ס' הלקט יוחסין בסדר הקבלה מהרמ"א, (ואולי הוא בעל הילקוט שמעוני. ע"ל תתקנ"ד):

1188

1189רבינו ברוך ממגנצא בן רבי שמואל חכם גדול היה ברור זה חבר ס' החכמה, ושאל ממנו ר' שמחה דוויטרא תלמיד רש"י, וכתב לר' שמרי' תלמיד רש"י ושאל ממנו רבינו משולם והאריך ימים עד שראה את ראבי"ה, ורבינו יקיר הי' רבו. מרדכי פרק כל הבשר, וע"ש פ' שבועת הדיינים, ובתרומת הדשן סש"ט ומרדכי פ' עור והרוטב וכתובות פ' הכותב, ור' יהודה ממגנצא היה ג"כ רבו. מרדכי בב"ב. ור' שמואל אביו ור' שמואל בנו היו חכמים גדולים. תרומת הדשן סי' שכ"א ומהרי"ק סי' ל' וע"ג:

1189

1190ר' אליקום הלוי קבל עם רש"י מרבותיו וכן פי' ד' סדרים, ור' יצחק בר אשר הלוי משפירא היה חתנו. וכן רבינו יעקב בן ר' יצחק סגן לויה הי' בימיו הנקרא רבינו יעבץ (ת' מהרש"ל סי' כ"ט):

1190

1191ר' אברהם בר חייא הלוי ספרדי תוכן גדול מת תתס"ה וחבר ספר צורת הארץ ד"א ט"ו. י"א שבימיו היה ר' יוסף טוב עלם. כתב שה"ק מ"ב א'. ומזכירו רש"י כמה פעמים ובפ"ק דכתובות. וחבר על דינים נקרא בן פורתא (ובשפתי ישנים כתב חברו ר' יוסף בן ר' שמואל טוב עלם על הדינים, גם חבר סדר התנאים. ע' סמ"ג לאוין קל"ה). והלכות גדולות כנראה בלאוין סי' ק', ופי' התורה כנראה בס' שערי ציון. וע' מרדכי פ"ד דסנהדרין. וחבורים אחרים ושו"ת הרבה (ע"ל תת"ל):

1191

1192ר' אברהם הנשיא תוכן גדול וחבר ספר העיבור היה ג"כ שנת ד"א תתס"ה ע' מאור עינים דצ"ג ב' וצ"ד א'.

1192

1193ר' נתן בעל הערוך ראש ישיבה ברומי מת ד"א תתס"ו. ע' יוחסין בתחלת דורות האחרונים, וכתב השה"ק דמ"א ע"ב ושם משפחתו עכו ומביא בספרו רבינו חננאל ורבינו נסים ורש"י מביאו (פ"א דשבת די"ג ב' בספר הערוך מצאתי משונה טומאה זו). וראיתי ס' הערוך כ"י ישן נושן עם ב' שיריו שחבר. וכתב שהשלים החבור ט"ו לירח נ' שנת ד' תתס"ה אלף ל"ג לחורבן (וט"ס או צ"ל תתס"א או ל"ז לחורבן וק"ל) אלף תי"ג לשטרות (א"כ הוא ד"א תתס"א) ובשיר השני מודיע שנולד לו בן וקראו יחיאל ומת בן ל' יום, והב' בנימן ומת בן ח' שנים, הג' שבתאי ומת בן ג' שנים, הד' לא זכה למולו, וראשון לכלם היה ראובן שאז היה חי. ואומר כי בשנת דתתס"ב הוא ואחיו ובית אביו עשו כנסת בביתם עם מקוה מים חיים שהיו יכולין לנקות המים ובלילה אחד שבים ונותן תודה מהכל, ויכול להיות כי ר' נתן שמביא רש"י בפי' דה"י בבנין הבית הוא זה. ואם תראה בספרו בערך עד (השלישי) נראה כמעט שהיה אז כמו שנת ד"א תשצ"ח. בהגהה דמרדכי דשבת פ"י אמר נשאלה שאלה זו ברומי מן מר שלמה למד דניאל ומר אברהם אחים בני מרנא ורבנא רב נתן גאון שחבר ס' הערוך, ושם אומר שהיה ממשפחת יצחק, והשיבו שכבר נשאלה שאלה זו בבית מדרשו של מר יחיאל גאון והשיב בשם רבי יעקב גאון ריש מתיבתא דרומא דמנהג כשר הוא להיות המילה סניף לקריאת התורה ולתקיעת שופר, וראיתי בס' האמונות כי זה רבי נתן בעל הערוך היה חכם בכל חכמות ובקבלה, ובהגהה שאחרי הרמב"ם ה' גירושין מזכיר את ר' נתן בעל הערוך ורבינו אברהם אחיו ורבינו יחיאל בנו. וראיתי בקונטרס ישן נושן שזה הרב לקח לאשה בתו של ר' חננאל גאון ולא ידעתי אם היתה בתו של ר"ח גאון שבדור ראשון או רבינו חננאל מרומה הנזכר בהגהה ה' המץ ומצה מרמב"ם פ"ה ומקומות רבים. ומביא בערוך כמה פעמים ואבי רבינו יחיאל פי'. וע"ש ערך רק מ"ש בשם אביו ובשם אחיו ר' דניאל. ובע' קרש כתב ר' משה בלפו מן בארו פירש, כתב מהרש"ל בת' סי' כ"ט רבי נתן בעל הערוך קבל מר' חננאל ור' יקותיאל אחיו של ר' אליהו הזקן. רבי משה הדרשן הי' רבו של בעל הערוך (ע"ל תת"ל):

1193

1194וכתב שה"ק ל"ג ב' כי ב' וג' דורות אחר רבינו הקדוש נמצאו חכמים רבים שחברו ספרים ולא נודע שם המחברים שכתוב בהם שחברו בשנת אלף תכ"ז (צ"ל אלף תקכ"ח) משהוכתה העיר בימי צדקיהו שהוא אלף י"ז (צ"ל אלף תי"ח) להפסקת נבואה (שהיתה ג"א תמ"ח) ואלף כ"ג (צ"ל אלף ל"ח) לחורבן בית שני וד"א תתס"ו ליצירה. ואזכיר מהם קצתם. פסיקתא. מ' חזית, מ' תהלים, מ' תמורה, שעור קומה, פרקי היכלות, משנת משכן, דרך ארץ רבה וזוטא, מס' סופרים שכתב הרא"ש ה' ס"ת שחובר אחר חתימת התלמוד, אבל רבתי, פרק כלה, סדר עולם, ברייתא של ל"ב מידות, מ' שמואל, פרקי אליהו, וכיוצא לאלה רבים, וראיתי בס' רוקח שמחבר סדר עולם היה נק' יוסי כמנין תיבת מאדם שהוא תחלת הספר ההוא, שעולה פ"ו עם הכולל:

1194

1195ר' יוסף הדיין בר' יעקב בן סהל (ע"ל תתט"ו) היה תלמיד ר' יצחק גיאות, חכם גדול ופייטן נסמך בקורטבא שנת ד"א תתע"ג. ומלך י"א שנים. עיין יוחסין בסוף סדר הגאונים:

1195

1196ר' יצחק בר' משה בן סכני מת ד"א תתע"ה (ע"ל תתט"ו):

1196

1197בשנת ד"א תתע"ז הי' רעש גדול ונורא באיטליא ואשכנז ובנינים גדולים נפלו והי' קיץ חם ושרב גדול ויבשו מעיינות ונהרות, והיו שני קדרות ללבנה וכמה פעמים היתה הלבנה אדום בדם, וכצבע זה נראה כמה פעמים בכל שטח וכדור הרקיע, והיו רוחות גדולות ורעמים וברקים ואש מתלקחת וברד הכה כל תבואות הארץ ואדם ובהמה (צ"ד ח"ב):

1197

1198ר' יהודה בן שמואל אבן תבון הי' שנת ד"א תת"פ, העתיק ס' האמונות והדעות של ר' סעדיה גאון ללה"ק וחובות הלבבות וכוזרי ומבחר הפנינים, ובנו ר' שמואל היה בימי הרמב"ם (והרמב"ם כתב לו אגרת של אהבה על שהעתיק המורה שה"ק ד"נ ע"א) והעתיק ספר דעות הפילוסופים כ"י (ע"ל ה"א ל"א) ומקור חיים הביא בשמו:

1198

1199בעל סדר עולם זוטא הי' שנת ד"א תתפ"א, כ' יוחסין כי ר' יוסף טוב עלם סדרו ע"ש בסדר הקבלה להרמ"א. וזה רחוק כי ר"י ט"ע היה בימי רבינו גרשון מאה"ג, ובצ"ד כ' שבעל ס"ע היה א' מהגאונים או חכם אחר בזמנם, וע"ש. (ע"ל תתס"ו). כתב שה"ק דל"ט ב' בעל סדר עולם רבה וזוטא אומר בחבורו שהיה שנת ד"א תת"א שהיה אלף נ"ג לחורבן, וראיתי כתוב שהיה תתפ"א, איזה ט"ס יש כאן שהרי החורבן היה ג"א תתכ"ח ואלף נ"ג הוא ד"א תתפ"א, גם מ"ש ס"ע רבה ט"ס הוא כי ס"ע רבה חברו ר' יוסי בן חלפתא כמ"ש שפתי ישנים ובנדה דמ"ו סע"ב והיה תלמיד ר"ע שנהרג נ"ב שנה אחר החורבן ואיך כתב שהי' אלף נ"ג לחורבן וק"ל:

1199

1200י"א שנפטר האלפסי ד"א תתפ"ג (ע"ל תתס"ג):

1200

1201ר' יוסף בר' יעקב הדיין בן סהל מת ד"א תתפ"ד (ע"ל תתע"ג):

1201

1202רעב של בצורת היה בכל מדינות אשכנז בשנת ד"א תתפ"ה ואח"כ דבר כבד מאד שמתו שליש המדינה (צ"ד ח"ב):

1202

1203ר' ברוך בר' יצחק בן אלבלי נפטר ד"א תתפ"ו נולד אדר ראשון תתל"ז וקבל מאביו ר' יצחק בר ברוך, והיתה מחלוקת גדולה בין אביו ר' יצחק ובין ר' יצחק אלפסי, וכשנפטר אביו היה ר' ברוך כבן י"ז שנה וקודם פטירתו קראו אביו ולחש לו באזנו שלא היה יכול לדבר דברים נשמעים, וא"ל לך לרב יצחק אלפסי ואמור לו שאני יתיא מעוה"ז ונכנס לעה"ב וכבר מחלתי לו על כל הדברים הקשים שדבר לי בכתבים ובע"פ, וכן אני מפייס ממנו שילמוד עמך ויודע אני שיעשה לך טובות הרבה וילמד אותך בכל לבו, ואחר קברי את אבא מארי הלכתי לאליסנה ואמרתי לו כל דבריו שציוני אבי ובכה ר' יצחק אלפסי והגדיל בבכי וחזר לנחמני ולדבר על לבי וא"ל אם מת אביך אני אהיה לך לאב ואתה תהיה לי לבן ועמדתי בביתו עד שלמדתי לפניו כל התלמוד, והיה רבי ברוך זה יודע כל חכמת יוונית מוסף על תורתו וחכמתו והעמיד תלמידים הרבה ונפטר סוף אלול ד"א תתפ"ו, והאריך אחריו ימים רב יוסף הלוי כמו ט"ו שנה ואין לו שני בעולם ודורו דור ג' ברבנות, וכשמת ר' יצחק אלפסי טבעם של ר' יוסף הלוי ור' ברוך הנ"ל היה פושט בעולם (יוחסין בסוף סדר הגאונים):

1203

1204הרמב"ם נולד ד"א תתצ"א יוחסין מאמר ד' דורות האחרונים (ע"ל תתקכ"ז כל ענינו.) ובשה"ק דמ"ב ב' ראיתי בס' יסוד עולם שחבר ר' יצחק ישראלי ובחבור של ר' שלמה ן' יחיון שנולד תתצ"ה אלף תמ"ו לשטרות (הוא תתצ"ד) ונפטר ד"א תתקס"ה, ובקונטרס ישן ראיתי שנולד תתצ"ב. (ע"ל תתקכ"ז שנולד תתצ"ז):

1204

1205דוד אל דויד עשה עצמו משיח והרים יד במלך פרס ועשה אותות ומופתים ליהודים ולמלך הנ"ל (ועשה"ק דמ"ד סע"ב שאחד מאותותיו היה שלן מצורע והשכים בריא) וכ' באגרת הרמב"ם שהמלך שאל ממנו אות והשיב שיכרתו ראשו וישוב ויחיה, ואמרו שעשה זה שלא להמיתו ביסורים קשים, והיה זה סביב לשנת ד"א תתצ"ה, וע' שבט יהודה תוכן המעשה (צ"ד). ע"ש בשה"ק שמביא זה ואינו מזכיר מי הוא אלא סתם אחד עשה עצמו משיח אבל אין זה דוד אל דויד, וצ"ע כי אין ס' שבט יהודה בידי כעת (ע"ל תתקל"א), כתב בס' מסעות בנימין זה עשר שנים אחד היה שמו דוד אל רואי מילידי עיר אמאריה היה תלמיד ר"ג חסדאי ור"י עלי גאון יעקב מן בגדאד ולמודו עמוק בגמרא ושאר ספרים ודבר בלשון ישמעאל היטב וידע מעשה כישוף היטב עש"ב. אך כונתו על דוד הנזכר תתקכ"ד שהיה בעיר אמאריה. ד"א תתצ"ה היו חמימות גדולות כל ימי הקיץ עד שנהרות ויאורים יבשו ושריפות רבות בעצי היער ויבש כל עשב ותבואות ונראה אצל השמש בב' צדדיה כמין ב' שמשים גם ברקים רעמים חזיזים קולות ברד ואש מתלקחת במקומות רבות באשכנז, ותרד אש מן השמים ותאכל בערי מענץ שפייאר ושטראסבורג בית עבודתם ושאר בנינים נוראים והעיר האל בזקשן נשרפה עד היסוד ושאר מקומות, כל שרפות אלו היו בשבוע אחד (צ"ד ח"ב):

1205

1206ר' יוסי (או יוסף) בן צדוק נסמך ד"א תתצ"ח (יוחסין) (ע"ל תתט"ו):

1206

1207 ר' יהודה הלוי (בר' שמואל הספרדי (שה"ק), וכתב בת' חות יאיר דרכ"ב א' וקבלתי שהוא ר"י חיוגי שהיה המדקדק הראשון חבר ס' אותיות וס' הנוח) חכם מופלג בכל חכמות חיבר ס' הכוזרי (ע"ל תתקל"ד) נחמד ויקר מאד וחכמות רבות נכללין בו, וכתב ס' מאור עינים פל"ו שהוא מלא ברכת ה' בדעות אמתיות אשר כל יהודי נאמן בבריתו יאות לו ללמדו לעצמו ולבקש שיכתב על לוח לב כל אחר מבניו ותלמידיו עם צווי ואזהרה השמר פן תעזוב את הלוי עכ"ל, והיה בזמן הראב"ע ומביאו פ' יתרו שאלני ר"י הלוי, י"א שהיה חמיו של ראב"ע כ"כ מ"ע פמ"ב, וי"א שהיו בני ב' אחיות (יוחסין מאמר ד' בתחלת דורות האחרונים), והיה שנת ד"א תת"ק כנראה בכוזרי ח"א סמ"ז (ומ"ש שם ת"ק הוא ט"ס וצ"ל תת"ק) ועיין מ"ע שם שכתב שאפשר שמלך כוזר לא היה ולא נברא אלא כולו דרך המצאה וחכמה. וי"א ששני ר"י הלוי היה, ראשון הממציא הספר היה שנת ת"ק, והשני מיוצאי חלציו שהוציא לאור חבור זקנו היה שנת תת"ק (צ"ד) (ע"ל תמ"ח לאלף ד') כתב שה"ק ד"מ ע"ב וראיתי בס' האמונות כי מעשה מלך הכוזרי עם החבר היה אמת, ושם החבר היה ר' יהודה אלמנגרי, והמלך הנזכר נתגייר ע"י החבר כמו ת' שנים קורם זמן ר' יהודה הזה, והחבר ההוא כתב כל המאורע בלשון כוזרי ור' יהודה העתיקם בלשון ערבי ור' שמואל בן תבון העתיקו בלשון עברי. ויש העתקה אחרת שעשה ר' יהודה בן קרדינאל ואינה כ"כ שלמה, כתב בס' יוחסין שר' יהודה הלוי היה בן נ' שנה כשהלך לא"י כאשר כתב בפיוטיו, וקבלתי מזקן אחד שבהגיע ר"י הלוי אל שערי ירושלים קרע בגדיו והלך בקרסוליו על הארץ לקיים מה שנאמר כי רצו עבריך את אבניה ואת עפרה יחוננו, והיה אומר הקינה שהוא חבר האומרת ציון הלא תשאלי כו', וישמעאל אחר לבש קנאה עליו מרוב דבקותו והלך עליו בסוסו וירמסהו וימיתהו, ובשפתי ישנים כתב ר' יצחק הסנגרי חבר הכוזרי ואח"כ מצא אותו ר' יהודה הלוי העתיקו בלשון ערבי ור' יהודה אבן תבון העתיקו ללשון הקדש כו', ומזכירו סתם ר' יהודה הלוי, ובשער בת רבים מזכירו בפי' ר' יהודה בר' שבתי הלוי היה בשנת ד"א תת"ק, וחבר פייט אדון חסדך למגילת אסתר בחרוזות יפים ופי' בלשון אטליא, ואומרים אותו הספרדים והלועזים בפ' זכור, וחבר ס' בן זקונים שירים, וס' מלך רב, פלפול בין החכמה והעושר במשלים וחרוזות, וס' מנחת יהודה מאיש א' שהיה שונא לישא אשה, בחרוזים נאים, ושירים וזמירות לכל השנה. כתב שה"ק דק"י סע"ב בימי הרמב"ם ורש"י שהיה בשנת כמו ד"א תת"ק וכמו תתק"פ לחורבן (לפ"ז היה ד"א תת"ח לבריאה, אבל זה אינו שכתב בימי רמב"ם ורש"י שהיו אח"ז הרבה ולדעת תשו' מהרש"ל נולד רש"י ד"א ת"ת ע"ש). היו גזרות רעות על כל ישראל בד' כנפות הארץ כו' (ע"ל תתק"א) וד"א תתק"ו ותת כ"ג ותתקל"ט (אולי צ"ל תתקכ"ג ע"ש) ותתק"מ. ע"ש:

1207

1208ר' יוסף בר' מאיר הלוי אבן מיגש (ולפעמים נקרא בפוסקים יהוסף. שה"ק) תלמיד אלפסי ורבו של הרמב"ם (וביוחסין כתב שלא היה רבו), כתב הראב"ד שהעידו עליו שאפי' בדורו של משה לא אשתכח כוותיה, דבדורו של משה כתיב הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וכתיב בתרי' ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואלו נבונים לא אשתכח, והוא חכם ונבון (ע' יוחסין בסדר הקבלה להרמ"א) ועשה פי' למסכתות רבות. והרמב"ם בהקדמתו לזרעים הפליג במעלתו (ע"ל תתקכ"ז) ונפטר ד"א תתק"א (צ"ד). כתב יוחסין בסדר הגאונים שנולד אדר ראשון תתל"ז ואביו ר' מאיר (ורבינו מאיר בנו ור' מאיר בן אחיו כולם היו ת"ח גדולים, שה"ק דנ"ו ב') היה ת"ח ונשוא פנים, ור' יוסף ברח ממדינת גראנטה מפני מלך באדם (כנזכר ביוחסין שם), והיה עובד עבודת המלך בן עכאד, ומנערותו של רבי יוסף היה מכיר בו ר' יצחק בר ברוך (ע"ל תתט"ו) שאדם גדול יהיה והיה משתדל לר' מאיר ללמדו ביום ובלילה שהיה ר"מ ור' יצחק אוהבים זא"ז בנפשותם, וכשנכנס ר' יצחק בן אלפסי בספרד ונתיישב באלישנאה הלך אליו רב יוסף ממדינת אשביליה והוא עודנו נער כבן י"ב שנה ועמד לפניו כמו י"ד שנה, והיה לרבי יצחק כבן והגדילו בחכמה וסמכו קודם פטירתו. (ויוחסין בסדר הקבלה להרמ"א כתב בן י"ח שנה היה כשעמד לפני רבי יצחק אלפסי). ואחר פטירת רב יצחק ישב רבי יוסף הלוי על כסאו מסיון ד"א תתס"ג עד אייר ד"א תתק"א ל"ח שנים ובכלם תורתו אומנתו, וטבעו יצא מספרד עד מצרים וכל הארצות, ומוסף על חכמתו היו מדותיו מעידות בו שהוא מזרע מרע"ה שהיה עניו מאד מכל אדם ונתן לו הקב"ה רוחב לב והיה עובר על פשע. כתב שה"ק דמ"ג ראיתי בהלכות מועד פ"ח ומקומות אחרים כי הראב"ד בעל ההשגות מלעיג ג"כ על דברי ן' מיגאש. ואחר פטירת רב יוסף הלוי שמם העולם מן הישיבות של חכמה אעפ"י שר' מאיר בנו ור' מאיר בן אחיו היו תלמידיו ובעלי קבלתו וחכמים גדולים, אבל מפני הרעה נאסף הצדיק כי אחר פטירת ר' יוסף הלוי היו שנות חירום ושמדות על ישראל ויצאו בגלות ממקומותם אשר למות למות ולחרב ולרעב ושבי (שם ביוחסין) וכתב שה"ק ד"מ ע"ב וברחו היהודים לטוליטילו ופורט גאל והיה שם השר דון יחייא בן דון יהודה ן' יחייא הראשון (ע"ל ד"א תשנ"ו) והטיב להגולים מאד. כתב יוחסין בסדר הגאונים הרי י' דורות מן הנביאים חגי זכריה ומלאכי עד ריב"ז וה' דורות התנאים וז' של אמוראים הרי אלו כ"ב דורות עד סוף אמוראים. ורבנן סבוראי ה' דורות וח' דורות בגאונים וג' דורות ברבנות. דורו של רב נסים ורבינו חננאל ורב שמואל הנגיד ודורו של ה' רבנים שמם כולם ר' יצחק ודור ר' יוסף הלוי ור' ברוך בר' יצחק, הרי י"ד דורות מחתימת התלמוד עד פטירת רב יוסף הלוי:

1208

1209חרב בן תמורת יצא לעולם שנת ד"א תתק"ב, גזר להוציא ישראל מן הכלל ואמר לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד ולא השאיר בכל מלכותו שם ושאר, ובמדינת שלב בקצה העולם עד מדינת אלמהריא וגלו בניו של רבי יוסף לטוליטולא. וכתב שבט יהודה בזמן ההוא ברח הרמב"ם אל צוען מצרים והי' שם רופא להסולטאן (ע"ל תתקכ"ג ותתקכ"ז):

1209

1210ר' יעקב מעיר דומרג בארץ צרפת הי' חכם גדול ורב מובהק היה ברור הזה. וחבר שו"ת הרבה כנראה בתשו' רשב"א ומביאו מהרי"ק סנ"ב, ונראה בתשובת רשב"ץ סי' ו' שזה הוא בן בתו של רש"י, וזה להיות דומרג רחוק ממקום רש"י הוא טריווש ג' פרסאות, ואני אומר שיש ט"ס ברשב"ץ. והראיה כי הראב"ד מזכיר זה הרב ואינו מזכיר רש"י זקנו אשר גלה בכל הישוב ונתפשטו חבוריו בכל העולם (שה"ק ד"מ ע"ב):

1210

1211ד"א תתק"ה ר' אלעזר ב"ר נתן מטול הנקרא ראב"ן היה אשכנזי חכם גדול וחבר חבורים. ס' ראב"ן או אבן העזר דפוס פראג ש"ע, וצפנת פענח, ר' אלעזר בר' משולם ור' אליעזר ברבי מאיר בר' יצחק מאורליינש היו זקנים בדור הזה. ומזכירם רש"י בפי' דה"י, ר' יוסף תלמיד חשוב דרמב"ם שעשה פי' שיר השירים בלשון ערבי, ר' אליקום בר' יוסף חכם גדול ומורה הוראות. וראיתי בקונטרנס ישן שהי' חמיו של ראב"ן והיו יחד, כנראה במרדכי במסכת ר"ה פ"ט שאמר אירע מעשה במגנצא שנת דתתק"ה בפני רבינו אליקים וראב"ן. ונראה דרשב"ם אחיו של ר"ת בן בתו של רש"י היה בימיהם גדול ומורה הוראות, כנראה בהגהה ברמב"ם ה' אישות פ"ג שכתב וכבר היה מעשה והסכימו לדעת אחת רבינו אליקים בר' יוסף וראב"ן ושאלו את פי רשב"ם והודה להם כו', וכן במרדכי דכתובות פ' האשה שאלו ראב"ן ור' אליקים את רשב"ם כו', רבינו יצחק בר' מרדכי היה בדור הזה חכם גדול בריגנשבורג ומזכירו המרדכי בר"ה פ"ט ובמקומות אחרים. רבינו שמשון בר' טובי' הנקרא רשב"ט חכם גדול בדור הזה כי הי' חתנו דראב"ן כנראה בהגה"ה דמיימון סוף דיני חמץ ומצה ופוסקים מביאים דעתו. רבינו יואל הלוי (בר יצחק מבונא. ת' מהרש"ל סי' כ"ט) היה חתנו של ראב"ן והיה חכם גרול והיה לו בן שנקרא ראבי"ה. רבינו יואל בנו מראב"ן הנקרא ריב"א היה חכם גדול וחבר חבורים. ואומר במרדכי חולין פ' כל הבשר שחבר ס' נקרא א"ה. וביוחסין ריב"א הי' תלמיד רש"י וכן ר' שמעי' (ע"ל תתק"ו) וריב"א הלוי הבחור שנהרג על קדוש ה' היה בדור הזה, וראיתי ברמב"ם שר' שמריה כתב מפי ריב"א (שה"ק ד"נ ע"א). כתב מהרש"ל בת' סכ"ט ראב"ן קבל מר' יעבץ ומחמיו ר' אליקים בר' יוסף, וחתניו של ראב"ן היו ר"י הלוי ור' שמואל בר נטרונאי, ובנו ר' מרדכי מקליניא ובנו ר' שלמה מברולו ובנו ר' יהודה המכונה ליברמאן מפרישבורג, ובנו שלמה ור' אורי עכ"ל ראב"ן הי' זקנו של הרא"ש ושל מרדכי, כנה"ג א"ח דקמ"ו רע"א:

1211

1212בשנת ד"א תתק"ו התאספו מלכיות הרבה לעלות על ישמעאלים והיו צרות רבות על ישראל. (צ"ד ח"ב ושה"ק דק"י ב'):

1212

1213ר' שמעיה (ע"ל תתק"ב) נראה במרדכי פ"ב דב"ב שהיה תלמיד ר' יוסף ט"ע. ובמרדכי פ' כל הבשר שהיה בן בתו של רש"י (שה"ק), כתב בתשו' ש"א סי' ד' ר' שמעי' מפליזא מתלמידי רש"י מובא בהגהת מיימוני, גזירת הרועים היתה סביב לזמן הזה כמוה לא היה ונהרגו ק"ך קהלות, ע' שבט יהודה המעשה באריכות (צ"ד) ועשה"ק די"א סע"א:

1213

1214ר' יוסי (או יוסף) בן צדוק נפטר ד"א תתק"ט (ע"ל תתט"ו):

1214

1215ר' זרחיה הלוי (ע"ל תת"ל) יסד ס' המאור בלוניל שנת ד"א תתק"י והשיג על רב אלפסי. (והיה בחור מאד כשחבר ההשגות. שה"ק ל"ג א') (וצ"ע. ע"ל ד"א תתקע"א). ר' אפרים (הזקן) תלמיד האלפס שהשיג על ר' זרחיה בזמן הזה. (יוחסין בדורות האחרונים). ד"א תתק"י רעשים רעמים וברקים סערות ברד ואש וגשם שוטף ונמשך מזה רעב ומגפה באשכנז (צ"ד ח"ב):

1215

1216ראב"ד הראשון הוא ר' אברהם בר דיאור (ובכמה ספרים כתוב בר דוד ט"ס הוא) בן רב יצחק בן רבינו ברוך חבר ס' הקבלה, כתב ספרו ד"א תתקכ"א, וחבר ס' אמונה רבה. (הביאו בס' עקידה שער א') מעניני נשמה והוא כ"י, וס' על חכמת התכונה שנת תתק"מ. ונהרג בטוליטולא על קידוש ה', והיה לוי, וזהו הראב"ד שמזכיר הרמב"ם בשבח והלל בכתב שכתב לבנו. והיה להראב"ד תלמיד חשוב וחכם גדול שהיה נקרא ר' מאיר. ובכתב שכתב הרמב"ם אל ר' שמואל ן' תבון שהיה משבח חכמת ר' יהודה אביו אמר שהעיד לו מחכמת זה ר' מאיר תלמיד הרב הגדול הראב"ד שבפסקירא וגם היה לומד אצל הראב"ע. וזה הראב"ד אינו בעל ההשגות שלא הי' משבחו כ"כ כי הראב"ד לא השיגו כאוהב ומבקש דעת זולתי כאויב ומספר בגנות הרמב"ם כנראה ברוב השגותיו, ולא היה בדור זה (ע"ל תתקנ"ח) שה"ק דמ"ב ע"א ב'. (מ"ש שבפסקירא צ"ע כי ראב"ד השני הנזכר תתקנ"ח הוא בפסקירא). וביוחסין בסדר הקבלה להרמ"א ר' אברהם הלוי בן דוד איש נבון וחכם בקי בכל חכמה בן אחותו של ר' ברוך ברב יצחק הנ"ל. חבר ס' הקבלה וס' אל עקירה אל רפיעה וס' בתכונה וקידש ה' ונקבר בטוליטולא. עכ"ל מ"ש בן דוד הוא ט"ס כנ"ל. ומ"ש בן אחותו של ר' ברוך ובשה"ק כתב בן דואר בן רב יצחק בר' ברוך, אחד מהם לא יצדק, וע' יוחסין בדורות האחרונים. ובשפתי ישנים שער בת רבינו כתב ראב"ד הראשון היה ד"א תתק"ס. ואינו נראה:

1216

1217רבינו בחיי הזקן בר' יוסף חבר ס' חובת הלבבות בלשון ערבי ור' יהודה אבן תבון העתיקו ללה"ק קרוב לשנת ד"א תתקכ"א (צ"ד ושה"ק מ"א) וס' ברכי נפשי מוסר ותפלות וזמירות ד"ו השפ"ח. ובשפתי ישנים במפתחות ד"א תתקכ"ו. ובס' נפתלי בסימנים פ' מקץ רבינו בחיי בן פקידה חבר ס' חובת הלבבות, כתב גא"י בעיר דקוק קבור רבינו בחיי וחבקוק הנביא, ואני מסופק אם ר' בחיי זה או הנזכר ה"א נ"א:

1217

1218ר' שלמה בן אברהם בן פרחון חבר ס' הפרחון פי' המלות על תנ"ך נכתב ד"א תתקכ"א (שפתי ישנים):

1218

1219בשנת ד"א תתקכ"ב גברו המים באין ערך ונאבדו רבבות נפשות משטף המים במדינת וריזיא הולנד (צ"ד ח"ב):

1219

1220בשנת ד"א תתכ"ג (ולדעתי צ"ל תתקכ"ג וק"ל) בהיות עיר טולידו ביד המורי נכנסו שודדים ערביים ויגנבו הון עתק שהיו מחזיקים המורי בבית תפלתם לכבוד נביאם. ויהי כי הקיצו השומרים ויפחדו ויאמרו שר' אברהם דלקפה העני ויהודים אחרים גנבו האוצר, ולזה הרגו רבים והרסו מ' כנסיות והנשאר מיהודים המירו, ואז ברח הרמב"ם מספרד למצרים (ע"ל תתק"ב ותתקכ"ז), ובימים ההם בפרישי בצרפת טענו על יהודים שהרגו נפש ונשרפו (שה"ק קי"א):

1220

1221כתב שה"ק דמ"ה א' בשנת ד"א תתקכ"ד בעיר אמריה והוא קרוב לנהר פישון בקרב מלכות מדי רחוק ממלכות פרסיאה כמו מהלך ג' יום, והיו שם כמו אלף יהודים ובתוכם בחור נקרא דוד אלמוסר ונתחכם בקבלה מעשית ומיני כשפים, ונכנס בו רוח שטות ועשה עצמו משיח והסית והדיח יהודים רבים ומרד במלכות, וישלח לו המלך בטחון שיבא אליו ובבואו השימו בסוהר והוא ברח משם והלך המלך אחריו והוא היה רואה ואינו נראה, ויגל עיני המלך והראה לו שהיה בורח ויצו המלך ליהודים שיביאוהו בקנסים גדולים ולבסוף נהרג וחמת המלך שככה, אך השים מס גדול על היהודים וצוה שלא ישאו מלבושם אלא עד חצי גופם, ושישאו אחריהם עץ גדול וכבד תלוי על צואריהם בחבל באופן שתמיד יהיו עומדים בבית, ואם לאיזה צורך גדול היו יוצאים היו אנשי העיר לועגים עליהם ומכים על העץ ומצערים אותם תמיד (ע"ל תתצ"ה, ואולי א' הוא). וכתב היוסיפון שכ"ה שנים קודם חורבן בית שני בהיות קוספדו פארו פקיד קיסר רומה על אדמת ישראל קם מכשף אחד נקרא תודה ואמר שהיה נביא והסית כמה יהודים לחטוף ממון באשר ימצאו, וילכו אחריו על שפת הירדן שיבקענו ויעברו ברגליהם והפקיד שלח אחריהם ויהרגם ויביאו ראש המסית אליו (שכ"ה שנים קודם החורבן היה ג"א תק"ג). ומעט אחר זה קם יהודי שבא מארץ מצרים וגם הוא התפאר מנבואה ורבים הלכו אחריו על הר הזיתים והעלו חדס בידם, עי' יוסיפון ספר כ' פ"ו (וע"ל ה"א ר"ס):

1221

1222הרמב"ם רבינו משה בר מיימון (מעיר קורדובא, סמ"ג בהקדמה) (בספרד, שה"ק דמ"ב ב') כתב יוחסין במאמר ד' דורות האחרונים. נולד ערב פסח יום השבת שעה ושליש אחר חצי היום ד"א תתצ"א, וכתב בפי' המשנה קבצתי כל הספרים שבאו לידי מפירושי אבא מרי אדוני וזולתו עד ר' יוסף הלוי כי לב האיש ההוא מבעית וכמוהו לא היה לפניו מלך. וכתב ג"כ אני משה בר מיימון הדיין ב"ר יוסף החכם ב"ר יצחק הדיין ב"ר יוסף הדיין ב"ר עובדיה הדיין ב"ר שלמה בן הרב ר' עובדיה הדיין התחלתי לחבר פי' המשנה ואני בן כ"ג שנה (ושה"ק דמ"ב ב' כתב י"א בן י"ח) והשלמתי במצרים ואני בן שלשים שהיה אלף תע"ט לשטרות (הוא ד"א תתקכ"ז). א"כ נולד תתצ"ז ולפי חשבון שנולד תתצ"א אין מכוון כי תתצ"א ול' הוא תתקכ"א. כתב שה"ק ונמצא בסוף פי' מס' ר"ה להרמב"ם חתימת יד ר' דוד בן בנו האומר הרמב"ם זקני נולד י"ד ניסן אלף תמ"ו לשטרות (ולפ"ז נולד ד"א תתצ"ד) בעיר קורדובא ונפטר אלף תקי"ו לשטרות (נמצא חי ע' שנים), ואבא מרי בנו נולד אלף תקס"ו לשטרות (ט"ס וצ"ל תצ"ו ונפטר תקס"ו, כן הגהתי בשה"ק שלי וכמדומה שכן הוא במאור עינים). ואני דוד בן בנו נולדתי לאבי במצרים אלף תקל"ד לשטרות. וראיתי כתוב שהיה מזרע רבינו הקדוש עכ"ל. ובדורות עולם כתב השלים פי' המשנה תתקכ"ז והתחיל תתקי"ט. וחבר ס' היד (שנת תתק"ל והשלימו תתקל"ט. צ"ד) י"ב שנה אחר פי' המשנה, כ"כ בה' קדוש החודש, ובשה"ק כתב חבר ס' משנה תורה תתקל"ו אלף ק"ז לחורבן ואלף תפ"ז לשטרות והיא שנת השמיטה מוצאי שביעית שנת כ"א ליובל. (ובש"י כתב תתקל"ו. ואני ראיתי בהקדמת ס' היד ז"ל בשנה זו היא ד"א תתקל"ו אלף ק"ח לחורבן) וכתב ביוחסין בסדר הקבלה להרמ"א בשנת ד"א תתקל"ו התחיל חיבורו הגדול ונפלא הנקרא משנה תורה, וד"א תתקמ"ח נשלם, ובשה"ק דמ"ב ב' בשם יסוד עולם שעמד עליו ה' שנים רצופות, ואומר ס' יוחסין שחבר חיבור הגדול י"ב שנים אחר פי' המשנה, וראיתי במגדל עוז ה' סנהדרין פ"ב שהרמב"ם עמד כמה שנים על החבור ועשה העתקות הרבה עד שהיה מאיר הדינים בכח הגמרא או אסמכתות. וראב"ד בעל ההשגות מעיד בה' כלאים פ"י בהשגה כי מלאכה גדולה עשה באסיפתו דברי הגמרא בבלי ירושלמי ותוספתות. י"א כששמע הרמב"ם כל כך דברי קנטורין ובזיונות בהשגות שעשה לו הראב"ד אמר עליו אמרו לרב שבפייסקירי שאם התחיל לא ישלים, ואומרים כי הראב"ד לא השלים שנתו. ובת' רשב"ץ סי' ו' שמעתי שהרמב"ם ראה השגות הראב"ד ואמר מימי לא נצחני אלא בעל מלאכה אחד, אבל לא ראיתי זה בשום מקום עכ"ל. ואני אומר ששקר הוא שאם היה רואה אותן היה משיב עליהם, ומ"ש הרשב"ץ בתשובה להראב"ד מצאנו שאמר על הרמב"ם שהוא נער ואנחנו ישישים עכ"ל, אם אמת הוא יכול להיות כי הראב"ד בן דואר הזקן בעל ס' הקבלה היה כי באולי היה עדיין חי בימי חבור הרמב"ם (ע"ל תתקכ"א):

1222

1223והרמב"ם עשה פי' ג' סדרי גמרא כאשר העיד עליו ר' יעקב בהקדמת העתקתו בפי' משניות מסדר זרעים כי ראה מהם ג' מסכתות כדרך כל מפרש בלשון ערבי, ולא נתפשטו בארץ אדום, ובס' המצות שלו סי' מ"ו אומר שחבר פי' על קצת מסכתות, ובפי' משניות מס' תמיד אומר שחבר הלכות מכל גמרות ירושלמי, ובפי' משניות פרק חלק כתב שחבר ספר המדרשות וספר הנבואה. וס' פי' היסודות ועקרי האמונה, ובאגרת חמודות ר' אלי' חיים אומר בהקדמתו שבאו בירושלים יהודים ממקצוע דרומית מזרחית על ים האוקינוס ואמרו שאין להם פוסק אחד זולתי ספר היד של הרמב"ם. וקבלתי שנתפשט החיבור מעבר לנהר חלח ונהר גוזן ביד י' שבטים, וראיתי בכתבו לחכמי מרסליאה דעו רבותי שחפשתי מאד בחכמה שקראוה גזרת משפטי הכוכבים כלומר שידע ממנה האדם מה שעתיד להיות למדינה או לאיש, וגם עיינתי בעניני ע"א כולה כמדומה לי שלא נשאר לי בעולם ספר בענין זה בלשון ערבי וירדתי לסוף דעתם, ומאותם ספרים נתברר לי טעם כל המצות, ואומר יש לי חבור גדול בענין זה בראיות ברורות על כל מצוה ומצוה ובארתי בראיות ברורות ומופתים חזקים על מציאות הבורא, ושברתי אותן ראיות שאומרים הפילוסופים שהעולם לא נברא ופרקתי כל הקושיות שהקשו עלינו על שאנו אומרים שנברא יש מאין וכו', וכתב המגדול עוז ה' י"ט פ"ב כי הרמב"ם ראה נוסחאות שנכתבו בימי חכמי הגמרא וכן ס"ת שהיו מגיהים ממנו בעזרה לבן אשר, וכ"כ בה' סנהדרין פ"ד ובס' המצות שלו עשין סי' קצ"ט (שה"ק):

1223

1224וראיתי בקונטרס ישן שבשנת דתתקס"ח ברח הרמב"ם מפני המלשינים מספרד למצרים (ע"ל תתק"ב ותתקכ"ג) ותקן ישיבה גדולה ושמעו הולך למרחוק וחכמתו היתה מפורסמת בין היהודים ונסתרת מן האומות לחסרונו לשונות כשרי ומדי, ובחר ללמוד לשון כשדי והגרי עד כי בז' שנים היה שלם בלשונות ההם ויצא שמעו בכל הארץ, ויקחהו מלך מצרים לו לרופא, והיה אז במצרים מנהג כי השלטון היה יושב בימים ידועים על כסא מלכותו והיה אצלו ו' מדרגות על כסאות אשר עליהם היו יושבים גדולי החכמים בז' חכמות, ולא ידע המלך באיזה מדרגות ההם ישב הרמב"ם כי מצא חכמתו גוברת על כל החכמים בכל החכמות, והרב ברוב ענותנותו לא רצה לשבת בשום אחד מהם, ואלו הן דקדוק הנקרא רטוריקה. חשבון היא חכמת המספר הנק' אריטמואק', תשבורת וגימטריאות ותקופות נק' ייאומיטריאה, תכונה חכמת השמים ומהלך גלגלים ומזלות נקרא אוסטרולוגיאה, שיר הנקרא מוסיקא. ושמעתי שרופאי המלך קנאו בו מאד וידברו אל המלך תועה ממנו עד כי באו בויכוח בחכמת הרפואה לפני המלך, ויקבלו הרופאים עליהם לשתות הסם שיסדר עליהם הרמב"ם לפני המלך אך שהיהודי יקח בראשונה הסם שהם יסדרו עליו וכן קבל הרמב"ם לעשות, ויהי ביום הנועד הגיד הדבר לתלמידיו וירע בעיניהם מאד ויהתל בהם ויצו להם כל הסגולות והתרופות שיצטרכו אליו קודם השתיה ואח"כ ותקנו הכל בהכנה גדולה ויפה, ויקומו תלמידיו ויקראו צום ותפלה לה' בעד רבם, וילך הרב לפני המלך והרופאים נתנו לו כוס התרעלה וישת ותכף שב אל ביתו ויעשו לו התלמידים כפי סדרו ויהי ה' אתו וירפא, ויהי ביום השלישי וילך גם הוא לפני המלך וסם המות בידו ויתמהו האנשים איך ניצל היהודי והוצרכו על אפם לשתות גם הם וימותו עשרה מהם לפני המלך ויפרץ הרב מאד לכבוד ולתפארת בעיני המלך והשרים ונהפכו פני שונאיו כשולי קדרה. אמנם שמעתי באופן אחר והוא בהיות המלך חולה הרופאים נתנו ארס תוך הרפואה שהוכן מהרמב"ם למלך לשתות ביום פלוני, והקדימו ללכת למלך וגלו לו בסוד שיודעים בודאי שהיהודי הרופא השים ארס בתחבושת. ויהי כבוא השתיה לפני המלך ביד הרמב"ם ויאמר המלך שינתן מעט ממנו לכלב ותכף מת הכלב ויתמה המלך וחשב בלבו בודאי שהיו הרופאים לשנאתם להרמב"ם נתנו הארס, עם כל זה נסתתמו טענותיו והרמב"ם נשאר כגוף בלא נשמה, עם כל זה אמר המלך להרמב"ם הנך רואה שאתה חייב מיתה, עכ"ז לפי שהרבית בעבודתי מתרצה אני שתבחר אתה אופן המיתה שתרצה, והרמב"ם לקח זמן שלשה ימים להשיב לו והלך וצוה לתלמידיו שהוא יבחר שהרופאים יקיזו מכל זיני שלו כל דמו ובזה תצא נפשו, אולם יהיו מוכנים לעשות תרופה פלונית לפי שיש עורק אחד יוצאת מהלב שודאי אצלו שהרופאים לא ידעוהו ולא יפתחוהו, וכן היה ותלמידיו נשאוהו לביתו ויעשו לו התרופה וחי, ואז הלך במערה וחבר ס' היד בי"ב שנים. וחבר הרבה ספרים בפילוסופיא בהגיון (נקרא מלת הגיון) ורפואה (פרקי משה), ובלשונות הרבה כמו ערבי יוני וכשדי, וראיתי חבורים של רפואה שנעתקו בלשון לאטיין ונקראים על שמו. ויש בלשון יוני וערבי סך גדול. ותשובות שעשה לחכמי לוניל ולמצרים וגלילות אחרות שלא נתפשטו אצלנו וגם שבעליהן אין רוצים לגלותם (שה"ק):

1224

1225ואומר ס' יוחסין שהרמב"ם היה נקרא הרב המאמין שהשמיד החולקים על הקבלה, העיד הרמב"ן באגרת החמדה שחבר שבכל ארצות תימן התקינו והיו אומרים בקדיש בחייכון וביומיכון ובחיי דמרנא הרמב"ם, וגם היום בכל גלילות מזרח ביום שמחת תורה אומרים פטירת משה רבינו בפיוטים ואומרים ג"כ ירחם ה' על נפש כבוד מורנו ורבינו כבוד המזרח נר המערב הרמב"ם ועל כבוד קדושת רבינו אברהם בנו ז"ל. וראיתי בספר אגרת חמודות שחבר רבי אלי' חיים שכתב ראיתי אגרת הרמב"ם שכתב מירושלים למצרים לתלמידו, והיה אומר אחרי בואי בארץ הצבי מצאתי זקן שהאיר עיני בדרכי הקבלה ואילו ידעתי אז מה שהשגתי עתה, דברים רבים שכתבתי לא הייתי כותב ע"כ. והריטב"א בס' מגדול עוז ה' יסודי התורה ספ"א אומר איך ידע וראה שהרמב"ם בסוף ימיו ידע בחכמת הקבלה. (בס' זקן אהרן פ' חיי שרה די"ג סע"ב שלמד בסוף ימיו מזקן א' סתרי תורה וחרה לו מאד על ספריו שנתפזרו שהיה חוזר מכמה דברים שכתב לפי השכל הפילוסופי):

1225

1226ויהי כי ארכו לו הימים והיה בן ע' שנה ויגוע ויאסף אל עמיו ונקבר בגליל העליון ונכתבו שירות ותשבחות על מצבתו, ואחר כך בימי רמב"ן ורד"ק קמו אנשי בליעל לדבר נגד הרמב"ם כנראה בספרים ההם אשר הסיתו חכמי צרפת נגד ס' המורה, המסיתים ההם תקנו המצבה שהיה כתוב עליו מבחר האנושי וכתבו רבי משה מיימון מוחרם ומין, אמנם אח"כ שבו בתשובה ותקנו המצבה כבראשונה, וראיתי באגרת הרמב"ם אל ר' שמואל ן' תבון שלא תתעסק במלאכת הגיון אלא בחבור אבונצר אלפרני ובס' ההתחלות שלו הכל סולת נקיה, ויתכן שישכיל ויבין האדם מדבריו לפי מה שהיה מופלג בחכמה, וכמו כן אבונצר בן אל צאוג חבוריו נכוחים למבין, וספרי אריסטוס הם עקרים לכל אלו החבורים ולא יובנו אלא עם הפי' שהם אלכסנדר או טמסטיאוס או ן' רש"ד, ודברי אפלטון רבו הם עמוקות ומשלים ודעת אריסטוס תלמידו הוא דעת האדם ושיספיקו על כל מה שחובר לפניו מלבר שנשפע עליהם השפע אלהי עד שישיגו אל מעלות הנבואה, וס' עלי ן' סנה אעפ"י שיש בהם עיון טוב אינם כספרי אבונצר אבל מועילים וראוי להתבונן בהם, אמנם ס' התפוח וס' בית הזהב שיחסום לאריסטוס ואינם לו וכן ס' אל רזי וס' יצחק הישראלי כלם הבלים ואין בהם תועלת כי לא היו אלא רופאים, וכן ספרי כו' כל אלה הם פילוסופיא קדומה אין ראוי לאבד זמן עליהם, אמנם ספר העולם קטן שחבר ר' יוסף הצדיק לא ראיתיו אבל אני ידעתי את האיש ואת שיחו והכרתי ערך מעלתו ומעלת ספרו כו', שה"ק וע"ש דמ"ד ב' ז"ל אני הרמב"ם ח' תשרי כו':

1226

1227כתב בשה"ק דמ"ה סע"ב ראיתי בקונטרס ישן כי ר' מיימון אביו לא היה רוצה לקחת אשה ויהי כמו בחצי ימיו בא לו בחלום איש א' וצוה לו שיקח לאשה בת קצב פלוני שהיה דר בעיר א' קרובה לקורדובה והיה מהתל מזה החלום וירא לו זה החלום פעמים רבות עד שלקחה, ותהר לו ותלד לו את הרמב"ם ותקש בלדתה ותמת ואח"כ לקח אשה אחרת ויהי לו בנים ממנה, וזה הרמב"ם היה קשה ההבנה מאד שמעט רצון היה לו בלמוד ואביו היה מכהו עד כי נואש ממנו וקראו בן הקצב ויגרשהו מביתו, והרמב"ם הלך לו לבהכ"נ ויישן וייקץ ומצא עצמו נהפך לאיש אחר, וברח מפני אביו וילך אל עיר שהיה שם הרב ר' יוסף ן' מיגאש והתחיל ללמוד ממנו והפליג להתחכם, אחרי ימים רבים שב אל קורדובה ולא הלך לבית אביו וביום השבת התחיל לדרוש ברבים דברים נוראים, ואחר הדרשה קמו אביו ואחיו וישקוהו ויקבלוהו בסבר פנים (שה"ק), והרמב"ם פי' המשנה כתבו ערבי וחבור הי"ד בלשון קודש צח מאד וס' המצות בלשון ערבי וס' המורה עשה כשהיה בן חמשים לתלמידו החשוב ר' יוסף בן עכנין, ואגרת תחיית המתים כתב ה' שנים אח"כ. ושאלו ממנו שיעתיק המורה ללשון הקודש והשיב שלא יכול אכל סומך על תלמידו המובהק רבי שמואל ן' תבון, אבל העתקת רבי יהודה אלחריזי אינה ראויה, וכבר ידעת מה שאירע לס' המורה והמדע ששרפו אותם ומ"ש רמב"ן לחכמי פרעבינסיא ורד"ק לחכמי לוניל, ועשה פי' על ג' סדרים מהגמ' ועשה פרקי משה (ואגרת הרמב"ם שכתב תשובה להשואלים, וצוואה לבנו במוסר, ואגרת בענין מזלות, ואגרת תימן חיזוק אמונה, דרשות הרמב"ם, ס' הנפש, פי' על התורה מובא בכנסת הגדולה) ועלה ארון אלהים הרמב"ם תתקס"ה והסי' בכ"י אב"ל משה, שה"ק, (ובמ"ע ספכ"ה נפטר במצרים יוס ב' כ' טבת תתקס"ד וחי ע' שנה פחות פ"ג יום). ובכו אותו היהודים והמצרים ג' ימים וקראו זמן השנה נה"י נהיה, וביום ז' הגיעה השמועה לאלכסנדריא וביום ח' לירושלים ועשו מספד גדול וקראו צום ועצרה וקרא החזן תוכחות אם בחקתי והמפטיר קרא ויהי דבר שמואל אל כל ישראל וסיים כי נלקח ארון אלהים, ואחר ימים העלוהו לא"י ופגעו לסטים וברחו העולים עמו והניחו הארון והלסטים רצו להשליך הארון בים ולא יכלו בכל כחם להעתיקו מן הארץ והיו יותר משלשים איש, וכשראו כך אמרו איש אלהים קדוש הוא והלכו והבטיחו להיהודים שיוליכוהו למחוז חפצם והם לוו ג"כ אותם, ונקבר בטבריא וי"א שנקבר בין האבות בחברון (יוחסין מאמר ד' בדורות האחרונים), כתב בס' גא"י קבורת הרמב"ם בטבריא לפני העיר לצפון. מצאתי כתוב בקונטרס ישן נושן אמר רבינו דוד הנגיד כי משנה תורה שחבר זקנו הרמב"ם מתחיל בשם המפורש 'יסוד 'היסודות 'ועמו 'החכמות ומסיים בענין משיח כי מלאה הארץ דעה, ועוד אמר מפי רבינו אביו כי עשר שנים היה יושב רבינו משה בחדרו ולא יצא מפתחו עד שסיימו, ובלילה שהשלימו בא לו במראה רבינו מיימון אביו ואדם אחר עמו ואמר רבינו מיימון אביו הנה לך זה משה רבינו ונבהל וא"ל באתי לראות מה שעשית וכשראה אמר יישר כחך ב"ג, וכשנפטר רבינו משה היה בן ס"ט שנים וצוה לבנו ושכבתי עם אבותי זו היא גניזת הנפש וקברתני בביתך כדי שתזכרוני בכל שעה עד שתשאני לא"י, ע"כ מצאתי. הרמב"ם היה בזמן ראב"ע (ע"ל תתקל"ד). וכתב שה"ק דמ"ב ראיתי במגדול עוז פ"ג ובמרדכי שבועות שר"י בן גיאות ורי"ף ון' מיגאש היו רבותיו, וקבלתי מחכמי הדור שנמצא כתוב שעמד עם רבו סגור במערה י"ב שנים רצופות ושם קבל תורתו, וביוחסין (בדורות האחרונים) כתב כי א"א שר' יוסף הלוי בן מיגאש היה רבו כי ר' יוסף מת תתק"א והרמב"ם נולד תתצ"א א"כ היה בן י' במיתתו. תלמידו החשוב ר' יוסף עשה פי' על שיר השירים בלשון ערבי חשוב מאד (יוחסין שם):

1227

1228ר' אברהם בן הרמב"ם היה חכם גדול וחסיד, וראיתי ששאל ר' יוסף בן הרב ר' גרשון את הנגיד הרב הגדול רבינו אברהם בן הרמב"ם, ובתשובותיו נראה שהיה חכם גדול, ובאגרת הרמב"ם אביו נראה שהיה יקר וחביב מאד בעיניו בעבור חכמתו, רבינו עובדיה היה בן רבי אברהם וגם הוא חכם גדול והוליד ב' בנים הבכור דוד והשני לא נודע שמו והלכו בעו"ה שבי ולא נודע מה היה להם (שה"ק ס"ה), וביוחסין (בדורות האחרונים) ראיתי שהנגיד ר' דוד נכד הרמב"ם היה בדור רמב"ן, והיה חכם וחסיד גדול והיה מתפלל כו' (ע"ל תתקנ"ד באריכות):

1228

1229כתב ש"י דף ל"ז א' בזמן הרמב"ם היה הנשיא הגדול רבינו מאיר הלוי והרמב"ם היה שואל ממנו כמה ספיקות, ובזמנו היו חכמים גדולים בלוניל והוא כתב להם אל תקטינו עצמכם שאם אין אתם רבותי אתם חברי ובזמנו היה הרב הגדול ר' אהרן הכהן ורבינו יהונתן ראש ישיבת בבל עכ"ל:

1229

1230ר' יהודה בן אלחפני המכונה חריזי עשה מפתח לס' מורה נבוכים, וס' אגרת המוסר מאריסט' העתיק ר' שלמה ללשון ערבי ע"י ר' שלמה בן חריזי ובנו ר' יהודה העתיקו ללה"ק, וסדר זרעים פי' הרמב"ם העתיק ללה"ק (כ"כ שפתי ישנים). ר"י בר"ש חריזי העתיק ס' הנפש ס' רפואות ומדבר גאלינוס עם מוריא על הנפש ועל הגוף במוסר ויראה (ד"ו רע"ט). ועשה ס' רפואות גויה שירים וחרוזות על חכמת רפואה כ"י, והעתיק ס' תחכמוני, והוא מחברת ר' איתיאל הערירי מוסר בענין ב' בנ"א מדברים בלשון צח על כל עניני חשק העולם ומעשיות יפות ועל כל מעשה שיר יפה, ד"ק ש', והעתיק ס' תיקון מדת הנפש של ר' שלמה בן גבירול ומוסרי פילוסופיא, ר' שמואל הלוי היה ראש ישיבה בטוליטולא שכן נראה באגרות בינו ובין הרמב"ם, וכ"כ בהגהת הרמב"ם ה' תפלה פ"ב. ובת' הרא"ש כלל ל"ב סי' ה' שחבר ס' בשר ע"ג גחלים ונקרא כן לפי שנותן טעם וריח בדיניו כמו בשר ע"ג גחלים כ"כ מהרי"ל, ר' חסדאי הלוי ספרדי ממצרים היה שוכן באלכסנדריא, והוא והרמב"ם כתבו אגרות זה לזה, ר' פנחס בר' משולם דיין אלכסנדריא הרמב"ם כתב לו בכבוד גדול (שה"ק נ' ע"ב):

1230

1231רשב"ם הוא רבינו שמואל בר' מאיר חתנו של רש"י בן רבינו שמואל מעיר דומרג, ורבינו יעקב הוא מכונה ר"ת, ורבינו יצחק נקרא ריב"ם שלשתם אחים ובני רבינו מאיר חתנו של רש"י, והם קבלו מאבותיהם וזקניהם וחכמי הדור שלפניהם כמו דתתק"ב, והיו מעיר טריווש בצרפת. כנראה בחרם ששמו על המוציא לעז על גט ומביאו המרדכי סוף גיטין, רשב"ם היה הבכור נולד בימי בחרותו של אביו ויצק מים על זקנו רש"י וחבר פי' על כל הגמרא בחיי רש"י, ובראותו שהיה מאריך מאד בפירושו חרה אפו ושרפוהו לפניו, וי"א שלא שרפו וצוה שלא ילמדו הגמרא עמו, ובהגהת מיימוני על תפלת ד"ה שרשב"ם כתב על אלפסי. והשלים לפרש קצת מסכתות שהניח רש"י מלפרש לסיבת פטירתו והם רוב מסכת' ב"ב ופסח שני ואחרים. בהגהת מרדכי פ"ק דעירובין במעשה בהליכה על הקרונות בשבת נראה שהיה קצר הראיה מאד, ובאולי זהו ר' שמואל שמביאו המרדכי הרבה פעמים סתם. וכתב היוחסין שנפטר תתקל"ה (ע"ש בדורות האחרונים). ובהגהות מרדכי בכתובות ס"פ הכותב השיב ר"ת להר' רבי יצחק בן הרשב"ם והיה חכם גדול נפטר תתקל"ה. גם היה לרשב"ם בן חכם גדול חריף מאד נקרא רבי יוסף פורת (שה"ק), כתב בש"י דל"ז א' ר"י בעל תוס' ורבינו אלחנן בנו הם עמודי התוספות, ורבי שמשון תלמיד רבי יצחק חבר תוס' שאנץ ורבי שמשון זה למד עם ר"ת ור"ת דודו של רבינו יצחק היה. כתב מהרי"ק בתר תוס' שאנץ אזלינן שהם אחרונים מחודשים עפ"י גדולים שמתו אחר תוספות שאנץ כגון רבינו יצחק בר אברהם ורבינו אלחנן וגדולי איברא:

1231

1232רבינו יעקב אחיו של רשב"ם הנקרא ר"ת היה חכם גדול ומופלג ביושר ההבנה לא קם כמוהו מפולפל ומודה על האמת וחבר חבורים ס' הישר, וס' הפסקים (כתב שפתי ישנים שו"ת ר' יעקב מדומרג הוא ר"ת צרפתי ועוד חבורים אחרים. עיין מהרי"ק סי' נ"ב). והוא מ' יעקב מאורליינש כנראה בהג"ה דרמב"ם ספ"ט דה' ס"ת, ותוספות ופלפולים על הגמרא, והוא ר"ת שמביאים התוס' תמיד, ובהגה"ה דמרדכי דגיטין אומר ר"ת ששנת השמיטה הוא ה' אלפים ל"ט, ותמהתי במ"ש בת' ר"ש בר צמח סי' ו' שר' יעקב בן בתו של רש"י היה נמצא בימי ראב"ע (וכ"כ בהגה"ה ספר יוחסין בסדר הקבלה להרמ"א שהיה בימי ראב"ע כמ"ש התוס' פ"ק דר"ה (י"ג ע"א) הקשה ראב"ע כו' והשיב לו ר"ת כו'). אבל חשבתי שט"ס הוא ור"ל ר' יעקב מעיר דומרג, וקבלתי ממהר"ם פאדאווה שיש לו קבלה מרבותיו שר"ת חבר ס' בשר ע"ג גחלים הנ"ל (ע"ש ר' שמואל הלוי), ונראה במקומות רבות במרדכי שהיה מלאכתו להלוות בריבית, וראיתי בקונטרס ישן שהיה עשיר גדול ונאהב בחצר המלך, וראיתי במ' הג"מ עזריאל טרביטו ספר גדול קשור בו סודות ועניני קבלה ובתוכם היה כתוב זה המעשה ז"ל העתקה זו באה מפרישי ממדרש הר"ר שמואל ב"ר אליהו מאיברא ידעו כל הקהלות כי יום ד' ט"ב היה הנביא אמת דורש בעלית הר"ר מנחם הורדייאסי אשרי יולדתו והרבנים יושבים לפניו, הר"ר יעקב מפרואנסי וה"ר יצחק מגשר מורמייר ור' מנחם והר"ר אברהם ב"ר שמואל והר"ר אהרן ב"ר יצחק והרר"מ מקושביאה ורבנים אחרים, ודורש להם שירת הים ולבסוף דרשתו שאל הר"ר יעקב הנ"ל אל הנביא (עשה"ק דנ"ד א' שכתב אולי זה הנביא הוא רבינו שמואל שחבר ס' חסידים אביו של ר' יהודה חסיד שנקרא נביא) וא"ל אדוני תשאל אל מהר"ר אליהו מפריש ואל ר"ת האיך קושרין קשר של תפילין אם צריך לקשרו בכל יום או די בהדוק או אם צדיך הדוק וקשירה (עיין תוס' מנחות ל"ה סע"ב ענין זה שמחולקים ר"ת ורבינו אליהו, ובתוס' חולין ט' א') והנביא קרב מיד לפניהם את מטטרון וכך א"ל מט"ט מט"ט רד בכאן לפנינו והשיב לו מט"ט מה תרצה לא ארד כי משה לפניך ויראתי לילך אבל שאל מה שתרצה ואשיב לך. והנביא בעם וא"ל פעם שנית רד ותביא עמך הר"ר אליהו מפרישי ור"ת א"ל ר' אליהו אינו יכול לירד כי הוא מקריב קרבנו לפני הקב"ה א"ל הנביא מ"מ ירד כי אנו צריכין לתלמודו, א"ל מט"ט אם ירד שכינה תרד עמו אמרו כל הרבנים אינו מן הראוי להטריח השכינה. השיב ר' יעקב תשאל את מרע"ה שהוא בכאן. וכן עשה הנביא ושאל ממנו האיך קושרין קשר של תפילין, א"ל משה רע"ה אין אתם קושרין כדת כי הקשירה לא בשל יד היא אלא בשל ראש וצריך לקשור בכל יום. וירד ר"ת כארי ואמר משה טעית כי הקשר א"צ בכל יום אלא הידוק ולא בשל ראש היא אלא בשל יד דכתיב וקשרתם לאות על ידיך, ענה משה ברוב ענותנותו אני אמור למצוה צריך קשירה בכל יום אבל לא לעכב, השיב ר"ת וכי איזה מצוה היא לא לעכב אלא למצוה, השיב משה הואיל ואמרת כך דע לך שטעית כי חובה היא לקשרו בכל יום והקשירה צריך להיות בשל ראש בדל"ת, וראיה אביא לך מתורתי שנתתי לך ומן הפסוק שהבאת וקשרתם לאות על ידך הרי שסמך אות אצל וקשרתם לומר לך שצריך אתה לקשור אותם שהם לאות והיינו של ראש. א"ל ר"ת והא כתיב אחריו והיו לטוטפות בין עיניך שהם של ראש מכלל שאינו מדבר למעלה בשל ראש, א"ל משרע"ה אפרש לך מדרש הפסוק וקשרתם לאות אותם של ראש שהם לאות צריכין קשירה והא דסמך על ידך אחריו לומר מתי וקשרתם בזמן שהוא על ידך והדר כתיב והיו לטוטפות בין עיניך לגזירה שוה מקימה. ועוד לדבריך שאתה אומר שהקשירה בשל יד ביו"ד לא צויתי לעולם ולא למדתיה אכן חכמים תקנו אותה בסברתם להשלים שם שד"י ובשביל כך לא רצו לעשותה בראש שלא יטעו לומר שצויתים כך מאחר שאינה מצורפת עם ש' וד'. ואח"כ בא רבינו אליהו מפרישי לסייע למרע"ה והיו מסדרים בהלכות זה לזה ומביאין ראיות ור"ת היה משיב והרב ר' יעקב מפורייאנסי אמר אל הנביא שישאל על מי לסמוך, השיב מרע"ה לא מצאנו בכל התורה שיצטרך לעשות יו"ד ואם יעשה כדאי הוא ר"ת לסמוך עליו בשעת הדחק אכן מצוה מן המובחר לקשור כל הקשר בראש, ולמחר שאל מהר"ר שמואל הנביא למרע"ה היו"ד משדי מפני מה לא נכתבה עם השי"ן השיב מרע"ה לא ראיתי הקב"ה כ"א מאחוריו וראיתי שי"ן ודל"ת שבראשו של הקב"ה והיו"ד שבזרוע לא ראיתי. ע"כ. וקבלתי מתלמידי הגאון ר' ליאון דמוריאל ומג' זקני הדור ואמרו שקבלה אצלם מזקניהם שכך היה המעשה שבהיות ר"ת ורבינו אפרים הגדול ב"ר יצוחק ברגנשפורק צרפתי אשר נפטר אח"כ שנת תתקל"ה מלמדים בישיבה יחד. והיו מפלפלים על קשר התפילין כי ר' אפרים אמר שחייב לקשרם בכל יום שנאמר וקשרתם לאות על ידך ור"ת אמר שלא יש חוב לעשותו בכל יום וכן פלפלו הרבה עד שחרה אפו של ר"ת ויעמוד על רגליו ויקרא בקול גדול ויאמר מרע"ה רד וכן צעק ג"פ עד שירד מרע"ה בישיבה, ויאמר לו ר"ת אני אומר שאין לקשור קשר של תפילין בכל יום ושלא צוית זה בתורה שקבלת מהקב"ה והודה מרע"ה לדבריו וילך לו. ע"כ. ובמרדכי בה' קטנות רומז דבר זה (שה"ק דנ"ב):

1232

1233כתב (היוחסין בדורות הגאונים) נפטר בעיר רימינו קרוב לטריווש כמו ג' פרסאות שנת תתק"ל (ואני מ"כ תתקל"א ד' תמוז). וכתב ר' חיים כהן תלמידו בפ' הנושא (ע' תוס' כתובות ק"ג) שאילו היה בשעת מותו היה מטמא לו. וזה ר' חיים היה אבי אמו של הסמ"ג (ע"ל תחלת אלף הששי) ואבי אמו של רב נחמן שחבר הנחמני כנראה בסמ"ג עשין סי' ר"ל. ע' מהרי"ק סי' קמ"ט. (שה"ק נ"ב ב'. ונ"ח ב') ובשפתי ישנים אות ת' כתב ותנחומא ר' תנחומא בר אבא חברו, אבל בשה"ק דנ"ב כתב ר' נחמן חבר ס' הנחמני והי' בן אחות הסמ"ג עכ"ל. לא עיין בדנ"ח ב' הנ"ל, כמדומה שטועה:

1233

1234כתב בת' רש"ל סכ"ט אחר רשב"ם מלך ר"ת ושמשו לפניו רבי יעקב האליגזי ור' יצחק בר ברוך ור' יוסף בכור שור (ובשפתי ישנים מביא חדושים כסדר התורה ע"פ קבלה חבור יפה ר' יוסף בכור שור) וריב"ם (הוא ר' יצחק בר' מאיר שהיה גדול בתורה וחבר שו"ת ושיטות ותוס', היה אחיו הג' של ר"ת) ור"י הלבן ור"י מדמרן ור' בנימן מקנמוברויא ור' יצחק בר מרדכי ור"א ממיץ ור' משה כהן אשכנזי (נקרא הרמ"ך ועשה השגות על הרמב"ם והרמב"ם השיב לו, שה"ק נ"א א'). ובימיו רבינו החסיד אליהו בפריש ור' מנחם בר פרץ ביואני ור' חזקיה בלצידא ור' משולם בליאון ור' אפרים הנביא בריגנשפורק, כתב שה"ק דנ"א במרדכי ר"פ כל הצלמים ר' אפרים בר יעקב השיב לרבינו יואל ונקרא ר' אפרים מבונה, ואולי זהו מ"ש יוחסין שר' יואל העזרי היה תלמיד ר' אפרים מריגנשפורק חתנו של בן ירח והוא ור' אלעזר ב"ר שמעון נפטרו ה"א ד', ר' יהודה בר' קלונימוס נקרא ריב"ק ור' מנחם ור' אלעזר בניו (וע' נובלות חכמה בדף מיוחד אני אלעזר ב"ר יהודה ב"ר קלונימוס לדעתי זה הוא, ועשה פי' על ספר יצירה והעתיקו שמואל ב"ר חיים הלוי והוא אצלי כ"י, וכתב שאל ממני אלעזר ב"ר יהודה ב"ר קלונימוס ב"ר שמואל בר קלונימוס החרזן) ור' שלמה כהן גיסו ור' יצחק בר' מאיר בדור זה, ור' אליעזר בר' יהודה והריב"ק ורבינו מאיר ור' ברוך בר' שמואל (ע"ל תתס"ה) וראבי"ה כתבו זה לזה, מרדכי כתובות פ' האשה, ר' יקותיאל בר משה (עשה פייט לאשכנזים יום א' דר"ה וקיצור עמודי גולה) ר' יעקב גיקטליא חכם בקבלה, רבי יקר בר שמואל הלוי, ר' שאלתיאל, ור' משה בר' מרדכי, ר' יצחק בר' מנחם, ר' משה בר' יואל, ר' מאיר ברבי משה ברעגנשפורק מביאו המרדכי פ' ח"ה שהשיבו לראב"ן, ר' אליעזר מפיהם ור' משה מרעגנשפורק, ר' יצחק הלבן מביאו המרדכי פא"נ וראה את הרמב"ן כי האריך ימים, רבי יעקב בנו חבר ס' דינים כנראה בטא"ח סי' תקפ"ו, ר' אלעזר מגרמיזי, כולם בדור זה, ע"כ בשה"ק שם:

1234

1235כתב שה"ק דנ"ב ב' ד' יעקב ישראל, ר' יוסף מאורליינש, ורבינו משה, ורבינו שמואל מוורדום, ור' יוסף בר' יצחק, ור' יעקב מקינון, ור' שמשון מפלאי, ר' מתתיהו מקרטאש. ר' מרדכי טורמשה, ר' משה מלוניל, ר' יואל מבונה, רבי ברוך מרעגנשבורג (מ"כ שיסד ס' החכמה), ר' יוסף מקרטש, ר' נתנאל הקדוש מקינון, רבי יוסף דבינדיטו, ר' דוד מוויצבורק, כל אלה היו תלמידי ג' אחים רשב"ם ור"ת וריב"ם, ושה"ק מ"ח ב' כתב שר"ת היה ה"א ל"ט, ר' יוסף בר' משה המכונה דון בנדיטו היה בדור הזה ונזכר בסמ"ג לאוין סוף דיני שבת, ולדעתי הוא הנזכר בסמוך לפני זה, ובשה"ק נ' ב' ר' משה מפיררה ברבי מאיר מביאו בהגהת מיימוני ה' תפלה פי"א היה בזמן הזה, ר' שמעון קרא באשכנז בדור הזה:

1235

1236הרמב"ם חבר ס' הי"ד שנת תתק"ל (ע"ל תתקכ"ז). ד"א תתק"ל היה רעש גדול בארץ המזרח לא נהייתה כמוהו ויפלו ערים עד היסוד כמהפכת סדום בטריפולו אנטוקיא גם ארץ אשר לתוגריים (צ"ד ח"ב):

1236

1237בשנת ד"א תתקל"א מצאו לישראל רעות רבות ובחסדי העליון נצולו, עיין בדברי הימים של ר"י כהן בדנ"ח, כתב שה"ק דמ"ד ב' זה כ"ב שנה עמד איש א' ואמר שהוא שליח משיח, וכתב הרמב"ם הכרתי שאותו איש חסר דעת היה אבל היה ירא שמים בלא חכמה ותפשו המלך וא"ל מה המופת שלך השיב חתוך ראשי ואח"כ אחיה וכן עשה לו ונענשו היהודים ממון גדול, ועד עתה יש חסרי דעת שאומרים עתה יחיה, ולדעתי הוא הנזכר לעיל תתצ"ה:

1237

1238ר' בנימן בר יונה מטודילה יצא ממדינ' נביארה ונסע ג' חלקי העולם איברופי אפריקי ואסיאה, וכל מה שראה ושמע מאנשי אמת כתב בספר נקרא מסעות בנימן, והיה חכם חרשים מבין דעת, מת תתקל"ג (צ"ד):

1238

1239אבן עזרא הוא החכם הגדול המופלג ר' אברהם בר מאיר עשה פירוש לתנ"ך, והיה מלא כל חכמה וחבר ספרים הרבה במספר ותכונה, אגרת שבת ששלח שבת אליו אגרת נגד שמחזיקים ליל מ"ש לשבת (וכמדומה שבס' שפתי ישנים הבין שראב"ע חברו) בשנת ד"א תתקי"ט י"ד לחדש טבת בחצי ליל שבת, טוב להעתיקו לכאן נוסח האגרת, ונדפס אצל שולחן ערוך ר' יצחק לוריא ז"ל, ספר האחד, מענין מספר עד עשרה (כ"י), ס' גורלות ס' מאזנים דקדוק, ס' הגיון (כ"י), יסוד מורה על המצות וסדר למוד, ס' המאורות, מאזני לשון קדש, ועשה פיוטים במחזור ספרדיים, סוד התורה, על כל פרשה איזה סודות (כ"י), ערוגת המזימה ענייני הנשמה (כ"י), פי' על עשרת הדברות, פרדס החכמה על דקדוק (כ"י), ס' הצחות לכתוב בלשון צח, ראשית חכמה תכונה ע"ש, שירים וזמירות, ס' השם על שם המפורש, ס' השמים והעולם (כ"י) שפה ברורה דקדוק, תמונת האותיות (כ"י) והוא כתב סוף ס' שמות שהשלימו תתקי"ג, וסוף דניאל כתב שהשלימו תתקי"ז. ונפטר בקלהורא בן ע"ה שנה, ושה"ק נתן סימן ואברהם בן ע"ה שנה בצאתו מחרון אף העולם, ונקבר בא"י (בעיר ביבול, גם קבור שם ר"ש בן גבירול, גא"י) בשנת תתקל"ד וכן עיקר (צ"ד) ויוחסין בדורות האחרונים כתב שנפטר תתק"ח וי"א תתקכ"ח וי"א תתקנ"ד ר"ח אדר יום ב' י"א שנים קודם פטירת הרמב"ם, וזהו היותר אמתי עכ"ל, ושה"ק דמ"א סע"א כתב ראיתי בס' יסוד עולם שמת תתכ"ה, ויוחסין בסדר הקבלה להרמ"א תתקכ"ה:

1239

1240כתב שה"ק מ"א א" בשם יוחסין כי ר' יהודה הלוי וראב"ע היו ב' בני אחיות והיה חכם גדול בדקדוק ושירים ואצטגנינות וערמות, ואומר בס' הצחות שהוא נמצא ברומי שנת תתק"ו, ובפ' וישלח כתב שהיה בלוקה, ובפ' שמות שראה ד' בנים נולדו בכרם א', ובפ' תרומה אומר ראיתי ספרים שבדקום חכמי טבריה ונשבעו לי ט"ו מזקניהם כי ג' פעמים הסתכלו כל מלה ונקודה ומלא וחסר, ובפ' ויצא פ' אכן יש ה' נראה שהיה חכם גם בקבלה, ובפ' תשא נראה כי מזל ישראל הוא דלי, ובפ' תרומה נראה שבימיו היה מדרש גדול בטבריה, הרמב"ם כתב אל בנו שבחות ותהלות רבות על חכמת החכם הזה וצוה לו ללמוד בחבוריו בכל יכולתו (וע' בהקדמה בס' הנדפס מחדש ג' פירושים על ראב"ע), והלך בגלות בעולם רוב ימי חייו כנראה בחתימות חבוריו, ושמעתי אומרים שר' יהודה הלוי בעל הכוזר (ע"ל תת"ק) היה עשיר גדול ולא היה לו זולתי בת א' יפה וכשהגדילה היתה אשתו לוחצתו להשיאה בחייו עד שפעם א' כעס הזקן וקפץ בשבועה להשיאה אל יהודי ראשון שיבא לפניו, ויהי בבוקר ויכנס ראב"ע במקרה לבוש מלבושי הסחבות ובראות האשה העני הזה נזכרה משבועת אישה ויפלו פניה, עכ"ז התחילה לחקור אותו מה שמו ואם יודע תורה. ויתנכר האיש ולא הודיע ממנו האמת, ותלך האשה אל בעלה למדרשו ותבכה לפניו כו', ויאמר לה ר' יהודה אל תפחדי אני אלמדנו תורה ואגדל שמו ואחרי רוב תחנוני ר' יהודה הערים ראב"ע להתחיל וללמוד ממנו תורה והיה מתמיד בערמה ומראה עצמו כעושה פרי, ויהי לילה א' ויתאחר ר' יהודה לצאת מבית מדרשו כי נתקשה מאד על חבור תיבת רי"ש בפזמון אדון חסדך ותלך האשה ותפצר בו שילך לאכול, וישאל ראב"ע אל ר"י מדוע נתאחר בבית המדרש כ"כ ויהתל בו הזקן וראב"ע הפציר כ"כ עד שהאשה הלכה אל מדרש אישה כי גם היא היתה חכמה ותקח מחברת אישה ותראה אותה לראב"ע, ויקם ראב"ע ויקח קולמוס והתחיל לתקן בב' וג' מקומות בפזמון וכשהגיע לתיבת רי"ש כתב כל הבית ההוא הראשון המתחיל רצה הא' לשמור כפלים כו', וכראות ר' יהודה שמח מאד ויחבקהו וינשקהו ויאמר לו עתה ידעתי כי בן עזרא אתה וחתן אתה לי. ואז העביר המסוה מעל פניו והודה, ויתן לו ר"י את בתו לאשה עם כל עשרו ור"י לאט לו חבר הבית של תיבת רי"ש בפזמונו שמתחיל רחשה אסתר למלך ורצה שגם רי"ש של חתנו תשאר בכתובים לכבודו עכ"ל, והוא בתפלת ספרדיים לפורים וכל החרוזים מסיימות במלת לו, כתב בת' חוות יאיר רע"ב ב', הראב"ע לקח בת ר"י ובפ' אנכי הביאו ולא זכרו וכתב עליו מ"כ, לכן נראה שאחר מותו לקח בתו, ומ"ש שע"י חבור דפורים שהיה חסר אות רי"ש כו' עי"ז נתן לו בתו כזב הוא עכ"ל, כתב אברבנאל פ' כי תשא דר"ט ג' וד' ז"ל, ואטה לדברי הראב"ע ובצד אחר לדברי ר' יהודה הלוי חותנו בעל ס' הכוזר כו', הנך רואה שדברי שני החכמים חתן וחותן מסכימם בזה, לא ידעתי מי קבלו. ממי אם הראב"ע מר"י הלוי בעל הכוזר, או קבל הוא מראב"ע חתנו, כי שניהם היו בזמן א' ודברו פעמים רבות בד"ת כמו שזכר הראב"ע בפירושיו:

1240

1241אומר בן עזרא בפי' דניאל שהועד לפניו מאיש נאמן שראה באי סרדינייה איש א' שנשתטה וברח ליער והיה הולך ורץ על ידיו ורגליו ואוכל עשב כחיות ושר אחד הלך לצוד ביער ותפס חיות הרבה ובתוכם בא לידו האיש הזה והביאו העיר ויכירוהו קרוביו והביאו הביתה והיו נותנין לו לחם ובשר ולא היה אוכל אלא עשבים והיו מדברים לו דברים רבים ואינו משיב, תכלית הדברים לילה אחר ברח אל היער, שה"ק דק"י ע"ב, ראב"ע מביא בספרו כמה פעמים אמר ר' יהודה בן קדיש, חבר ס' אב ואם על דקדוק וראב"ע בס' מאזנים מביאו שהוא ספר חשוב, כ"י:

1241

1242ר' שמואל מאיברא ור' יוסף פורת החריף בן הרשב"ם בזמן זה, יוחסין בדורות האחרונים, וכתב שה"ק נ"א ב' ורבינו שמואל בצרפת מביאו בהגהות הרמב"ם ה' שבת פ"ח, ור' שמואל בר' שלמה מביאו שם ה' אישות פ"ג, ור' נתן המכירי נזכר במהרי"ק סי' ל' ששאל מרבינו יצחק ב"ר יהודה כולם בדור זה.

1242

1243רבינו יצחק (בר' שמואל בר' שמחה דויטרא, כנראה במרדכי פ"א דמ"ק, השיב ר"י בר"ש ראיתי במחזור ויטרא שיסד זקני ר' שמחה שהיה תלמיד רש"י, שה"ק) בעל התוס' הנקרא ר"י הזקן, והיה בן אחותם של ג' אחים רשב"ם ור"ת וריב"ם ונפטר תתקל"ה (צ"ד) וכתב יוחסין בדורות האחרונים ויש לי בזה ספק, (ומ"כ הוא ר"י מדנפירא), וכתב בהקדמת ס' צדה לדרך שהיו לומדים לפניו ששים רבנים שכל אחד מהם היה שומע ההלכה שהיה מגיד וגם היה לומד כל אחד לבדו מסכתא שלא היה לומד חבירו והיו חוזרים על פה ולא היה מזכיר ר"י הלכה שלא היה בין כולם הגמרא עד שנתבררו אליהם כל הספיקות שבגמרא וכל הלכה שנראה הפך או סתירה במקום א' יושב ומתקן, ובהגהת רמב"ם הל' הלוואה תמצא פסקים ממשכון שמשכן ר"ת לר"י זה באמצעות נכרי. ובה' עדות פ"ב בהגהה ר"י שמע מר"ת. במרדכי פ"ק דמו"ק שאל רבינו יהודה (בר' יצחק ת' רש"ל סכ"ט) מפרישי אל ר"י הזקן, וזאת ראיה שהאריך ימים, רבינו אלחנן בנו גם הוא חכם גדול כנראה במהרי"ק ס"ס נ"ב ונהרג תתקמ"ד, רבינו שלמה ג"כ בנו כנראה במרדכי פ' גיד הנשה, ר' יהודה בר' יצחק (ויש לי בזה ספק אם אינו הנ"ל מפרישי) היה תלמידו וחבר ס' הכבוד (שה"ק נ"ג א' ב') וכתב ר"י הנ"ל לר"ת דודו על ענין יי"נ שנגע בו תינוק, ממך ומאביך קא שריתו יי"נ לעלמא, ואמר אביך על זקנו רש"י ונצח לר"ת והודה ולא בוש (יוחסין בדורות האחרונים):

1243

1244כתב בתשו' מהרש"ל סכ"ט ר"י הנ"ל מלך בדמרן ואלו שמשו לפניו. ר' משה כהן אשכנזי, ור' עזרא הנשיא, ור' שמשון מנבלייא, ור' שמשון משאנץ. ור' יצחק אחיו. ור' ברוך בר יצחק בעל ספר התרומות (עיין בספרו סקל"ה ע"ל תתקס"ב) ור' שמשון מקוצי, ור' שלמה מדריווש (בן אברהם, מ"כ) בימיו היה רבינו שמריה משפירא שקבל מריב"א בשפירא, ובימיו היה ר' אליעזר ממיץ במגנצא, ואלו שמשו לפניו, ר' אלעזר בר' יואל הלוי הנקרא אבי העזרי, (ע"ל ד"א תתקצ"ח), ור' שמחה בר' שמואל. ור' ברוך ור' יונתן היה בימיהם, ור' אלעזר מגרמיזא ור' יהודה חסיד בן ר' משולם אשר ילד ר' אהרן מריגנשפורק והרב ר' יהודה, ובימי ר"א ממיץ ואחיו ר' מאיר ואחיו ר' דוד מוירצבורג, והוא ילד רבינו משולם מוירצבורנ ואחיו ר' יהודה שיסד פיוט כו'. בימיו היה ר' יואל ב"ר יצחק הלוי ובנו אבי העזרי, ואחר שנפטר רבינו יצחק מדינפרא (הוא ר' יצחק הזקן הנ"ל) מלך ר' יהודה בפריש ור"ש בשאנץ ור' יצחק בתפירה והרב ר' אהרן מרושבורק והרב ר' יהודה הכהן מורירבורנ למדו לפניו, והרב ר' שלמה מלך בטריווש והרב ר' אליעזר בשקנא שנת פ"ד לפרט נפטר גור אריה בפריש בן נ"ח שנה, ובאותה שנה נפטר רבינו מנחם וורדינוס, אחר ר' יהודה מלך ר' יחיאל והרב ר' יהודה במולון והרב ר' שמואל בכרך טיירי והרב רבינו יעקב באורליינש קרשביא בדרום והרב ר' נתנאל בקיצוף והרב ר' מנשה באיביה במליצון, ומורי הרב ר' יצחק בר שמואל הקבור בגרמיזא שימש לפניו, ובימיהם היה הרב ר' שמואל בן רבינו אלחנן ומורי הרב ר' יצחק חיה שימש לפניו. ובימיהם היה רבינו יהודה במייטין. והרב ר' שמואל בר שלמה הנקרא שיראויל ומשניהם קבל הרב ר' מאיר, שוב מצאתי רבי שמעון הגדול בר יצחק החסיד בר אבין, הגדול בתורה ובחכמה ועושר ובסודי סודות לדרוש כל אות במ"ט פנים, הוא ר' אבין הגדול שיצא מזרעו של הרב ר' יוסף הזקן בן רבינו שמעון ממדינת מנש שיסד אזהרות אתה הנהלת, והוא היה בר סגולתו של רבינו אליהו הזקן שיסד אזהרת אמת יהגה חכי (עיין במפתח המקומות שמובאים בתוס'), ור' אבין הגדול הוליד את ר' יצחק חסיד ואת ר' יהושע חסיד, ורבי יצחק חסיד אחיו הוליד את רבינו קלונימוס הזקן אשר הוליד רבינו שמואל חסיד קדוש ונביא אשר הוליד רבינו אברהם משפירא ואת רבינו יהודה חסיד משפירא, אשר הגלה מארץ מולדתו למדינת ריגנשפורק ע"י מעשה שאשתו נגעה בתיבתו והתרה בה אל תקרב אל התיבה כשאינך טהורה ונשכח ממנה ונגעה בה וסודות קדושות כתובות בקונטרסים היו באותה התיבה. וכל חסידים וקדושים הללו יצאו מזרעו של ר' משולם הגדול בן רבינו קלונימוס בן ר' משה הזקן אשר הוליד את רב חננאל ואת ר' קלונימוס ואת רבינו אתיאל ואת רבינו יקותיאל משפירא, ור' משה הזקן יסד אימת נוראותיך, הוא ר' משה הזקן בן ר' קלונימוס בן ר' יקותיאל בן רבינו משה בן רבנא משלם בן ר' אתיאל בן רבנא משלם, ורבינו משה הזקן הביאו המלך קרלא עמו ממדינת לוקא בשנת תתמ"ט לחורבן הבית, ע"כ קבלתי, עכ"ל. הוא ד"א תרע"ז ורחוק הוא בעיני:

1244

1245רשב"א הנקרא ר' שמשון משאנץ ב"ר אברהם וכתב יוחסין בדורות האחרונים ר"ש משאנץ בעל התוס' ונקרא איש ירושלים (ובתשו' מהרש"ל סכ"ט כ' נקרא איש עיון) ועשה פי' לזרעים ולטהרות ונקבר בהר הכרמל (ובגא"י רשב"א נקבר בעכו ברגלי ההר) ונפטר תתקל"ה שנת פטירת רבו ר' יצחק הזקן, ויש בזה ספק לפי שהשיג על הרמב"ם אחרי מותו, כתב התוס' ע"פ רבינו יצחק. וזה ר"ש התחיל לחבר פירוש המשניות ולא יכול להשלימם ור' יצחק בן מלכיאל תלמידו השלימם, ובהגהת הרמב"ם ה' שבת פכ"א שאל ר"ש משאנץ לר' חיים כהן, ובהגהת מרדכי כתובות פ"י שאל מר' אביגדור, ואבי אביו של ר' שמשון היה נקרא ג"כ ר' שמשון כנראה במרדכי גיטין פ' האומר. רבינו יעקב מקורסן היה תלמיד של ר"ש, (שה"ק נ"ג ב'):

1245

1246ר' אפרים מריגנשפורק (ע"ל תתק"ל) נפטר תתקל"ח (יוחסין בדורות האחרונים):

1246

1247רשב"ם נפטר תתקל"ה (ע"ל תתקכ"ז):

1247

1248ריצב"א הוא ר' יצחק בר אברהם מת תתקל"ה (יוחסין). וכתב השה"ק דנ"ה א' ורשב"א בעיר פריש הוא רבינו שמשון בר אברהם הוא אחיו, ובסמ"ג לאוין סקכ"א אומר הריצב"א וגיסו רבינו שמשון, ובפסקים של ר' ישראל סי' א' כתב וכן בתשו' ריצב"א לרבינו שמשון אחיו, ואולי הוא מה שראיתי בקונטרס האומר ר"ש בן אברהם מקוצי הנקרא שר מקוצי שהיה גיסו של סמ"ג:

1248

1249רי"ץ גיאות הוא ר' יצחק גיאות היה בן אחותם של רשב"ם ור"ת וריב"ם והיו עם דודיו בפלפול התוס', ואולי שם אביו היה רבינו שמשון, כנראה בהגהת הרמב"ם פ"ה דה' סוכה שר' שמשון גיסו של ר"ת סיכך בנסרים ור"ת פסלה, אבל בסמ"ג סקל"ז פעם א' מזכיר הרי"ץ ב"ר שמואל ופעם א' הרי"ץ ב"ר אברהם (שה"ק דנ"ב סע"ב). ר"י הבחור א' מבעלי התוספות בזמניהם (ואני מצאתי כתוב ריב"א בר אברהם הוא ר"י הבחור):

1249

1250הרמב"ם כתב הקדמתו לספר הי"ד תתקל"ו (ע"ל תתקכ"ז) והיה אז שנת השמיטה עיין פר"ד ח"מ סי' ס"ז:

1250

1251ר' יהודא הלוי נפטר ד"א תתקל"ח:

1251

1252בשנת ד"א תתקל"ט פיליפי מלך צרפת בחיי לודויקו אביו עשה שפטים גדולים על ישראל(שה"ק קי"א א').

1252

1253הראב"ד (הנ"ל תתקכ"א) נהרג על קידוש ה' ד"א תתק"מ (ע"ש). גם נעשה הריגה גדולה וקידוש ה' בעיד ביברט באשכנז (שה"ק קי"א א'):

1253

1254ר' יצחק בעל העיטור חבר ספרו ד"א תתקמ"ב וי"א אחר חברו (צ"ד), כתב שה"ק ד"נ ב' רבינו יצחק בר אבא ממרסליאה חבר ס' העיטור, וחבר ס' עטור סופרים. וחבור על הרי"ף מאה שערים ועשרת הדברות, כ"ז ראיתי בס' שערי ציון, ובהג"ה דה' אישות פ"ד להרמב"ם אומר ותשובה זו מצאתי כ"י מרבינו פרץ בס' העיטור שלו, וכן בהג"ה ה' תפלה פ"ג ומקומות אחרים נראה שרבינו שמחה חיבר העיטור. ובת' רמב"ן סע"ט אומר ר' חננאל בעל העיטור, ד"א תתקמ"ב נשללו כל ישראל שבמלכות צרפת כי היה בהם עושר מופלג. ורבים נגרשו ורובם המירו (שה"ק קי"א א', ע"ל תתקמ"ו ואולי אחד הוא), רב אלפס השני ר' יצחק בר' ראובן בעל השערים נכד רב אלפס הגדול כנראה בהגהת מרדכי כתובות פ' הכותב, וגם הוא נקרא רבינו יצחק מפיס, מביאו מהרי"ק סי' קי"ד שאומר רבינו יצחק בן מרן ראובן (ע"ל ד"א תתט"ו) ור' יצחק בר אבא גם הוא חבר מאה שערים (ע"ל לפני זה) שה"ק דנ"א. היה סביב לשנת תתקמ"ב.(צ"ד) רבינו שמואל אביו של ר' יהודה חסיד היה סביב לזמן הזה, והוא עשה ס' חסידים ונקרא נביא, ואולי הוא הנביא הנזכר במעשה קשר של תפילין הנ"ל תתק"ל. שה"ק דנ"ד א' (ע"ל תתקל"ה). רבינו יהודה מפרישי הנקרא חסיד שעשה הצוואות בר' שמואל הנ"ל ושם אבי אביו רבינו קלונימוס הזקן שהיה בימי רבינו גרשון מאור הגולה, כל זה בהגהה סביב המרדכי פ"י דשבת (ע"ל תתקל"ה מ"ש בשם תשובת מהרש"ל מבטן מי יצאו), ור"י זה היה תלמיד רבינו יצחק הזקן בעל התוס', סמ"ג עשין סר"ה (ע"ל תתקל"ה). והסמ"ג היה תלמידו, לאוין סע"ח, אמנם בלאוין סס"ט אומר קבלתי ממורי רבינו יהודה בר' יצחק. ויכול להיות כי שני מלמדים היו לו, ועיין יוחסי בדורות האחרונים הרב ר' יהודה החסיד בר יצחק קבל מר"י בעל התוס' ועשה ס' הכבוד עכ"ל, ובאמרי שפר פ' חיי שרה דל"ד ע"ד בשם ת' מהר"י מולין סקי"א ס' הכבוד שחיבר רבי יהודה חסיד בעל ספר חסידים. הרי תמצא שינויים), וכן ראיתי בקונטרס ישן שרבינו יצחק מווינא היה רבו, וקבלתי מחכמי הדור כי בלכת רבי יהודה החסיד לכנסת עבר קרון מאחורי בית הכנסת והיה הקרון לחצו מאד ונעשה לו נס ויפתח הקיר את פיו ויקבלהו בתוכו וניצול ועדיין נראה רושם ההוא, ויש קבלה אצלם שבבהכ"נ ההוא נכתב שם המפורש בכותל ואין רשאים להסיר העכביש שיש שם שמא לרוב זקנותו לא ימחק השם, וראיתי בקונטרס ישן שנפטר בריגנשפורק תתקע"ז שה"ק דנ"ד א', וביוחסין בסדר הקבלה להרמ"א נפטר באדר תתקע"ז ותיקן שיר היחוד עפ"י ס' האמונות שיסד רבינו סעדיה גאון, והם לקחו כל דעתם מס' חובת הלבבות, וי"א שר' שמואל בן ר' יהודה החסיד חברו עם רבי בצלאל, ור' יהודה חבר שיר הכבוד עכ"ל, אחר רבי יהודה הנ"ל מלך הרב ר' יחיאל כו' (ע"ל תתקל"ה בשם ת' מהרש"ל):

1254

1255הרמב"ם השלים ס' המורה שנת ד"א תתקמ"ד צ"ד. (וע"ל תתקכ"ז). ר' אלחנן בן ר"י הזקן נהרג תתקמ"ד (ע"ל תתקל"ה):

1255

1256גרוש גדול בצרפת ונתפשו כל היהודים ונלקח מהם כספם וזהבם ונתגרשו מן הארץ ורבים המירו שנת ד"א תתקמ"ו, דה"י של ר' יוסף הכהן, (ע"ל תתקמ"ב):

1256

1257השר דון שלמה בן דון יוסף ן' חייא היה כמו ד"א תתק"נ במלכות פורטגאל דור ד' למשפחתנו חכם גבור מלחמה ופילוסוף גדול וישימהו מלך הנ"ל לראש על כל חילו מהפרשים ורוכבי סוסים ויהי בכל דרכיו משכיל ויאהבהו המלך והשרים הגם כי בקצתם היה קנאה עליו, ויתעשרו ישראל בימיו מאד ויצו שלא ישאו יהודים בגדי משי ותכסיסי מלכות ושלא ירכבו על סוסים בעיר כדי שלא תתרבה עליהם הקנאה, ויהי בלכתו על ישמעאלים למלחמה ויכירוהו המורים וימיתוהו בחצים, והניח ב' בנים א' גדליהו ויהי איש חולני שחורי ויחכם בכל החכמות ויהי רופא למלך קסטלייא ויקראהו מלך פורטגאל להיות לו לרופא עם ארוחה גדולה והפליג להטיב אל הישיבות, ושם בנו השני היה ר' יוסף ן' יחייא חכם גדול (שה"ק דנ"ה א'):

1257

1258ר' דוד קמחי בר' יוסף נקרא הרד"ק מגליל פרובינצה בנרבונה היה שנת תתק"ן והאריך ימים עד שראה הרמב"ן כנראה באגרות שנכתבו נגד המורה, וחבר חבורים ופירושים על תנ"ך ושרשים, ומכלול. (שה"ק דנ"ד א') וס' עט סופר פי' על התורה (כ"י), רבינו משה קמחי אחיו חבר ס' מהלך שבילי הדעת (שה"ק דנ"ד ב'), וס' תענוג הנפש (מוסר), וס' פתח דברי (דקדוק), שכל טוב (דקדוק), וס' תחבושת (דקדוק). ר' יוסף בר' יצחק קמחי אביהם לא היה חכם כבניו חבר ס' האמונה והזכרון, (שה"ק דנ"ד א'), וס' שקל הקודש, ונקרא מבחר הפנינים, חרוזים ושירים. ס' הברית, ס' הגלוי, מהאמונה, מובא בשרשים. מלחמות ה' או מלחמת מצוה. או נצחון. כ' השה"ק ד"נ ע"ב רבינו יעקב מאורליינש חכם מופלג ונהרג שנת תתק"נ ונקרא בתוס' ר"ת כמו שקוראים לרבינו יעקב בן בתו דרש"י, ולא יש סימן לדעת מי הוא דרש"י או דאורליינש ובסמ"ק בדיני גיטין ר' יצחק מאורליינש המכונה בכור שור, ובהגהות רמב"ם ה' שבת שהתיר לנכרי לתקן אש בשבת דהכל חולים אצל האש, (ובדקי"א כתב תתק"כ) בהיות רקרדו מלך חדש בעיר לונדרש שבאינגלטירה נהרג בקידוש ה' רבינו יעקב מאורליינש ויהודים רבים עמו נהרגו, וכשמוע המלך עשה נקמה גדולה ברוצחים, ובעיר בראשה בצרפת נשרפו פ' יהודים בקדוש ה' חכמים גדולים ועשירים, ובשבת הגדול נשרפו על קדוש ה' בגלילות אשכנז ר' נפשות ורבים נשרפו מאליהם, ובביזה שלחו ידם:

1258

1259בשנת ד"א תתקנ"א היה קדרות גדול לחמה והיו באשכנז רעמים ברקים מטר ואש מתלקחת ונפלו אבנים גדולות מן השמים כביצת תרנגולת וימותו עם רב ובעץ השדה השחית, גם שרפות רבות בשנה זו ורבים ראו עורבים פורחים באויר הרקיע וגחלים בוערות בפיהם (צ"ד ח"ב):

1259

1260הרמב"ן הוא הרב ר' משה בר נחמן גירונדי (ובשה"ק מעיר מרונה שבספרד) ספרדי ציץ נזר הקודש פרח בשנת תתקנ"ד (צ"ד) והיה חכם מופלג וחבר חבורים רבים, והם פי' התורה ועל כמה מסכתות, וס' תורת האדם, וס' הזכות, ושלחן ארבע, וס' הבטחון על הקבלה ומביאו החייט פי"ד, וס' המלחמות, שבו הציל הרי"ף מהשגות ר' זרחיה בעל המאור, ועשה השגות על מנין מצות של הרמב"ם. אגרת החמדה קבלה (כ"י), אגרת להתנצלות ס' המורה שהחרימו חכמי צרפת למי שילמד בו, אגרת הקודש איך יתנהגו איש ואשה להוליד בנים כשרים, אוצר חיים הובא בס"י, ס' הגאולה קבלה (כ"י), דרש לפני מלך קשטיליא על מעלת התורה ד"פ שנ"ו, ס' החלומות פי' על ס' יצירה, עדן גן אלהים הובא בס"י, חדושיו בעין יעקב, ס' הקץ מענין משייח מובא במ"ע, ושו"ת, שושן סודות קבלה, שער הגמול, חדושים על קדושין), ובכל ארץ קסטיליא לסיבת הגירושין וטלטולים כמעט נשתכחו התוס' והיו לומדין חדושיו, ובת' ר"ש בר צמח סי' ו' שרמב"ן היה מבני בניו של ר' יצחק בר' ראובן אלברצלוני (ע"ל ד"א תתט"ו), וראיתי בקונטרס שר' יאשיה הבבלי היה רבו, וחכמת הקבלה למר מהרב ר' אליעזר מגרמיזא בעל הרוקח, ואומר ס' יוחסין (בדורות האחרונים) שרבו בחכמת הקבלה היה ר' עזרא שנפטר שנת דתתצ"מ (צ"ל תתקצ"ח) ושהרמב"ן האריך ימים בירושלים ונפטר שנת כ' לאלף החמישי, (וכ"ה ביוחסין שם, וט"ס הוא וצ"ל לאלף הששי, אך מצאתי בפירושו סוף התורה שהיה מקונן על ירושלים ה"א כ"ז, ובצ"ד כ' ציץ נזר הקודש פרח שנת תתקנ"ד. וע"ש תתק"ע התחיל לחבר ספריו), וראיתי בקונטרס ישן שנפטר תתק"ס (שה"ק):

1260

1261ואופן למודו בחכמת הקבלה היה שלהיותו רופא מובהק ופילוסוף כמעט שלא אהב זאת החכמה, עד שבא אליו זקן חכם גרול בקבלה ובראותו שהרמב"ן היה כ"כ אוהב הלימיד וחכם גדול השתדל ללמדו הקבלה אבל הרמב"ן לא הטה אזנו בה, ויהי היום זה החכם הערים ללכת בקובה של זונות ויבוא החצרה ויתפתוהו ודנוהו לשריפה בשבת קדש. ויודע הדבר להרמב"ן ולא רצה להליץ בעדו, והחכם התפוש שלח לקרוא הרמב"ן ביום השבת ההוא ויתרעם עליו למה לא הליץ בעדו והרמב"ן הוכיחו על מעשה הזנות, והוא התנצל באמרו כי שקר הוא ושב טח בה' שיצילהו ולכן יכין לו לאכול בסעודה שלישית. ויהי ביום ש"ק הוציאו החכם בחכמת הקבלה בשוק לשרוף ויזרקוהו על האש, אמנם החכם בקבלה מעשיית שהיה יודע החליף שהטילו חמור תחתיו והוא הלך לבית הרמב"ן אחר המנחה וימצאהו מקדש על היין ויען אמן ויתמה הרמב"ן, ואז השיב החכם הלא ראית כח זאת החכמה ואז נתלהב הרמב"ן ללמדה והשכים והעריב עליה עד שיצא ראש החכמים בדורו על זאת החכמה, וראיתי מסוף פירושו לתורה שסיים לחבורו בירושלים ה"א כ"ח ט אלול שאז חבר תפילה יפה דרך קינה על חורבן הבית, ויש אחריו אגרת שכתב לבנו ר' נחמן וזה אינו כתוב בפי' הנדפס אבל ראיתיהו בס' כת"י, ושמעתי גם ראיתי בקונטרס שבהיות רמב"ן בברצלוני על חוף הים עם תלמידיו לראות האומנים שהיו מביאים בים אניה חדשה שנעשה ביבשה והיה שם המלך בין הרואים ולא היו יכולין לגררה, ויאמר הרמב"ן כמתלהלה כי ברוח שפתיו יוליכה בים, ויוגד הדבר למלך והכריחו להביאה בים כאשר התפאר, ובראות הרמב"ן שאין לו מקום לברוח ושיצטרך ללמד למלך אופן ההשבעה או שיעליל עליו במכשף, צוה והכין לו ספינה קטנה בים עם מלח והוא נכנס בה ואח"כ השביע הספינה ותבא אליו בים ותכף כתב בפתק שם קפיצת הדרך וישימהו בקצה אחת מספינתו הקטנה וירדם המלח ותלך הספינה בשעה קטנה למרחוק מאד, וכשהגיע למחוז חפצו הקיץ המלח ויאמר לו לך לך לארצך ויתמה מאד המלח וירא והבין היותו רחוק מאד מברצלוני, ויאמר איך אלך עם ספינה קטנה בזאת בים הגדול הזה כי יראתי משאון גליו, וירחם עליו הרב ונתן לו פתק כתוב בו שם קדוש ויאמר לו שים פתק זה בשולי ספינתך ולך לדרכך ואל תפחד אמנם זכור לקחת הפתק מן המקום כשתתקרב אל העיר ותשליכהו בים, וילך לו האיש וישכב וירדם, והספינה הגיע מאליה לחוף ברצלוני ותלך עד שער העיר ותכנס גם כן ביבשה, ותהום כל העיר אחריו ולצעקתם הקיץ הספן ויקם ויקח הפתק וישרפהו ותנח הספינה בחצי העיר ושם עשו בני העיר מגדל א' לזכרון עד היום. וקבלתי שהיה לרמב"ן תלמיד אחד ר' אבנר היה שמו ונעשה מומר ומזלו גרם שעלה במעלה ויהי נורא בכל הארץ, אחרי הימים ביום כפור שלח והביא לפניו את הרמב"ן רבו ובפניו הרג בעצמו חזיר א' וינתחהו ויבשלהו ויאכלהו ואחר אכלו שאל את הרב על כמה בריתות עבר והשיב הרב שהיו ד' והוא אמר שהיו ה' והיה רוצה לחלוק עם רבו והרב נתן עיניו בו דרך כעס ויאלם האיש כי עדיין נשאר עליו מעט יראה מאת רבו, ולבסוף שאל הרב מי הביאו אל ההמרה והשיב כי בפעם א' שמע שדרש בפ' האזינו שבפ' ההיא כלולים כל המצות וכל הדברים שבעולם ולהיות אצלו זה מן הנמנע נהפך לאיש אחד, ויען הרב ואמר עדיין אני אומר זה ושאל מה שתרצה, ויתמה האיש מאד ויאמר לו אם כן הוא הראני נא אם תמצא שמי כתוב שם, ויאמר הרמב"ן כן דברת מידי תבקשנו, ותכף הלך לו בקרן זוית ויתפלל ויבא בפיו פ' אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם כי אות שלישי של כל תיבה יש שם האיש שהיה ר' אבנר, כששמע הדבר הזה נפלו פניו וישאל לרבו אם יש תרופה למכתו, ויאמר הרב אתה שמעת דברי הפ' וילך הרב לדרכו, ותכף לקח האיש ספינה בלי מלח ומשוט ויכנס בה וילך באשר הוליכו הרוח ולא נודע ממנו מאומה (ועיין עמק המלך שער ראשון פ"ד). וראיתי בקונטרס ישן כי הרמב"ן היתה דירתו קבוע בעיר פרפצינן בגליל קלוניא ובזקנותו בחר ללכת אל א"י למות שם והיו תלמידיו מלווין אותו ובקשו ממנו שיניח אות וסימן שידעו יום פטירתו, ויאמר להם בזאת תדעון כי ביום פטירתי תבקע מצבת הורתי הנקברת בעיר הזאת בחצי ארונה ובתוך הבקע תראו כדמות מנורה מצויירת, וילך הרב אל ארץ הצבי. ויהי אחר ג' שנים לנסיעתו מצא תלמיד אחד המצבה נבקעת והמנורה מצויירת בה, ונתפשט הדבר לכל בני הגליל ויתאבלו עליו, ונשמע אח"כ שנקבר הרב על דרך ביאת גאולים שיהיה לע"ל ע"כ, (שה"ק דנ"ה ונ"ו). עין בס' קב הישר, ובס' גא"י ר' משה ברבי נחמן מגרונדא נקבר בעיר עכו ברגלי ההר:

1261

1262ר' דוד הנגיד נכדו של הרמב"ם היה בדור רמב"ן, היה חכם גדול וחסיד והיה מתפלל במערת קבורת הלל ושמאי ויצאו מים ואז החרים למלשינים ובו ביום מתו ת"ק מלשינים בארץ מצרים ואחר שני חדשים נעקרו נשיהם ובניהם מהעולם, והיה לזה ר' דוד ב' בנים, א' ר' אברהם והב' ר' שלמה שהיו בזמן הרשב"א, (יוחסין בדורות האחרונים). כתב שה"ק דמ"ו א' ראיתי קונטרס שחבר ר' אברהם הלוי בירושלים שנת ה"א רע"ו כי חכמי ברצילונה כתבו להרב הגדול רבינו דוד בן בנו של הרמב"ם (ע"ל ד"א רמ"ה):

1262

1263בשנה זו (הוא ד"א תתקנ"ד) היה קיץ יבש ולא היה מטר קרוב לשנה תמימה ונבל כל עשב והנהרות חרבו (צ"ד ח"ב):

1263

1264בשנת ד"א תתקנ"ו כ"ה מנחם היה שמד גדול במלכות ליאון, ואז הוציאו משם הכ"ד ספרי קודש שכתב אותם ר' הלל ומשם היו מגיהין כל הספרים, ואני ראיתי חלק מהם שנמכרו באפריקי והיה ט' מאות שנה שנכתבו, ובזה הזמן היה ר' שלמה ממונפלייר אשר היה סיבה לשרפת המורה והיה רבו של רבינו יונה, (יוחסין בדורות האחרונים):

1264

1265בשנת ד"א תתקנ"ז בעיר נושא באשכנז כל היהודים נשרפו בקדוש ה', ועיין שה"ק דקי"א א' וקי"ב וקי"ג וקי"ד וקט"ו וקט"ז גזרות ושמדות, ותמצא מהן לקמן מפוזרים באיזה זמן היה:

1265

1266ראב"ד השני בעל ההשגות ואינו הראב"ד בעל ס' הקבלה (הנ"ל תתקכ"א) רק הוא ר' אברהם בר דוד מפסקיירה עשה חדושים לגמרות והשגות על הרמב"ם בחייו וחבר ס' בעלי הנפש (כנראה במהרי"ק סקנ"ו) ורוח הקדש הופיע במדרשו, י"א שנפטר תתקנ"ח (צ"ד בשם יוחסין דנ"ג, ט"ס וצ"ל דקל"ב), וע"ש ביוחסין שכ' שנפטר הראב"ד בפושקירש בע"ש בחנוכה תתקנ"ט, (וכ"כ שה"ק דנ"ג א'), ועשה השגות על רבינו זרחיה הלוי ועל האלפסי והרמב"ם (ע"ל תתקכ"ז), וכשנפטר עשו כהנים קברו, וראב"ד זה היה חתנו ותלמידו של רבינו אברהם ב"ר יצחק מנפלייר (הנ"ל תת"ל), ונראה בס' האמונות שהיה חכם בחכמת הקבלה, וכן תראה במגדול עוז הלכות תפילין פ"ג, וחבר ג"כ חבור גדול על דינים, כנראה במגדול עוז ה' סוכה וה' גירושין פ"א, ונראה בה' כלים פ"ב בהגהות שעשה פי' לת"כ. (ע"ת חות יאיר סג"ח ראב"ד בעל פי' ת"כ אינו הראב"ד בעל ההשגות כי שלשה ראב"ד היו בדור ההוא)ובמכלל יופי ש"א פ"א שמעתי שאליהו הנביא נראה לראב"ד וכן ראיתי בהגהתו על ג' בדי הדס (ע"ל תתקנ"ח), וראיתי בקונטרס ישן שחבר ס' באיסור והיתר וקראו איסור משהו, והוא ובעל המאור למדו יחד, וראה ר"ת, (שה"ק שם), בלבול דברים יש כאן כי בעל המאור הוא ר' זרחיה הלוי שהיה תתק"י, וראב"ד ראשון תתקכ"א עיין במפתח, ר' יצחק בן הראב"ד אומר במגדול עוז ספ"ג מה' תפילין וכן אמרו מפי הרב ר"י בן הראב"ד, וריקנטי פ' וישב אומר כי החסיד ר"י בן הראב"ד היה מכיר בפני האדם אם נולד הוא מן הנשמות חדשות או מן הישנות הבאים בעולם דרך גלגול, החייט בפי' מערכת אלהות פי"ד אומר שהיה סגי נהור והיה מרגיש באויר אם זה חי או מת ושהיה גדול בתפלתו כר' חנינא בן דוסא, (שה"ק נ"ג א'):

1266

1267הרב ר' משה הכהן נקרא הרמ"ך. עשה השגות על הרמב"ם והשיב הרמב"ם עליהם, היה בזמן הזה, ר' יוסף בן פלט שהשיב לר' אברהם אב"ד כמ"ש אבודרהם בהקדמה (לא ידעתי כי נמצא ר' אברהם הנקרא אב"ד תת"ל וא' נמצא שנפטר תתקס"ה ועל איזה כוונתו) היה בזמן הזה, (יוחסין בדורות האחרונים):

1267

1268בשנת ד"א תתקנ"ח הרשה פליפוס מלך צרפת את היהודים נגד רצון העמים לשבת בפאריס, ולא ארכו הימים וידיחם שנית אל ארץ אחרת, (דה"י לר' יוסף הכהן):

1268

1269רבינו ברוך ב"ר יצחק היה שנת תתקס"ב, כנראה בס' התרומה שחבר סקל"ה, והיה תלמיד רבינו יצחק הזקן וכתב הספר מפי רבו, כנראה בדמב"ם בה' שבת פ"ג בהג"ה, ואומר יוחסין שהיה ר' ברוך מגרמיזא שחבר ס' התרומה תתקצ"ו, והלך לספרד על מצות תפילין (שה"ק דנ"ג ב', ע"ל תתקל"ה), ובדנ"ה א' כתב מצאתי בקונטרס ישן שרבי ברוך אשכנזי חבר ספר התרומות, ובמקומות רבים בספרו נראה ששאל מהרמב"ן:

1269

1270בשנה זו אנשי צבא שהלכו נגר תוגרמים לירושלים גלגלו צרות רבות נגד היהודים בצרפת ואשכנז ואינגלטירה (שה"ק קי"ב א'), גם היה רעש גדול בארץ מזרח לא נהיה כמוה וערים גדולים נפלו ואח"ז רעב ודבר כבד (צ"ד ח"ב):

1270

1271הרמב"ם י"א שנפטר ד"א תתקס"ד (ע"ל תתקכ"ז):

1271

1272ר' אברהם אב"ד (ע"ל תת"ל ותתקנ"ח, ותראה על איזה כוונתו), והרמב"ם ור' יצחק הלוי בר זרחיה, ור' קלונימוס, ור' שאול הכהן, ור' יונתן הכהן (שחבר פי' סביב הרי"ף, שה"ק דנ"ד ב'), ור' אלעזר בן מזיאה מטוליטילא, ור"ת מאורליינש (ע"ל שנהרג תתק"נ), ור' אהרן מפליג נפטרו כולם תתקס"ה, (יוחסין בדורות האחרונים):

1272

1273הרמב"ן התחיל לחבר ספריו שנת תתק"ע, (ע"ל תתקנ"ד), בימיו היה ר' אברהם בן הרמב"ם, צ"ד (ע"ל תתקכ"ז):

1273

1274ר' בונה סטרוק דמסמסטרי שבאלמגרה שאל מהראב"ד ומרבינו זרחיה הלוי בשנת ד"א תתקע"א, ומזה שהיו יחד בישיבה א' ראיה שהראב"ד המשיג היה זה האחרון, ותרי ראב"ד היו, (שה"ק דנ"ג א'). וצ"ע כי ר' זרחיה היה תת"ל או תתק"י:

1274

1275כתב הרמב"ם באגרתו לאנשי תימן יש בידי קבלה נפלאה מאבי ומזקני שקבלו מאבותם וזקניהם ער תחלת אבותינו שבירושלים שבלעם אמר כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל יש בו סוד שהזמן ההוא ימנה כמה יש מששת ימי בראשית עד זמן שתשוב הנבואה לישראל כי זה הזמן היה בשנת ל"ח שיצאו ממצרים שהיה ב"א תפ"ו א"כ תשוב הנבואה בשנת ד"א תתקע"ו (צ"ל תתקע"ב) ליצירה ואין ספק שהנבואה תהיה מוקדמת לביאת המשיח (שה"ק דמ"ז ח', וע"ש ובדמ"ח רמזים רבים), עי' ירושלמי ס"פ במה אשה אר"ח ברי' דר' אבוה כבחצי ימיו של עולם היה אותו רשע זה עומד מ"ט כעת יאמר ליעקב, וכתב יפ"מ פי' הנ"ל, מובא ג"כ בידי משה רבה פ' בלק:

1275

1276ר' יהודה חסיד נפטר ד"א תתקע"ז, (ע"ל תתקמ"ב):

1276

1277שנת ד"א תתק"פ היה באשכנז ג' שנים רעב שאכלו כלבים ושקצים (צ"ד ח"ב):

1277

1278ר' שמואל הספרדי בר' יצחק חבר ס' התרומות הגדול ד"א תתקפ"ה, ר' טודרוס בר' יהודה הלוי נפטר אז (יוחסין בדורות האחרונים):

1278

1279בשנת ד"א תתק"ץ נראו אותות השמים נפלאים, באותו שנה עלה הים הצפוני ממדינת ויריזא והציף ערים רבות ויותר ממאה אלף איש ובהמות וקנינים אין מספר, גם בשנה זו היה רעש גדול בפיהם שנפלו כל הבנינים (צ"ד ח"ב), בזמן הזה היה אפיפיור שמו גרונוריו צורר את היהודים (משנת חכמים סי' תרכ"ז):

1279

1280שמד גדול היה במלכות ליאון כולו שנת ד"א תתקצ"א (יוחסין בדורות האחרונים, ע"ל תתקנ"ו):

1280

1281ר' יעקב מקורבל הקדוש המקובל נפטר ד"א תתקצ"ג (יוחסין שם), נזכר בהגהות הרמב"ם ה' שחיטה פ"ב. וכ' שה"ק ד"נ ב' שנראה שהיה בדור הרמב"ם:

1281

1282ר' ברוך מגרמיזא חבר ס' התרומה שנת תתקצ"ו (צ"ד), גם חבר מקצת חידושים ביצה ויבמות, (שפתי ישנים), כ' יוחסין שם הר"ם מקוצי (הוא ר' משה בן יעקב בעל הסמ"ג ע"ל תחלת אלף ו') תלמיד ר' שמשון ור' יהודה חסיד, והרב ר' ברוך מגרמיזא בעל התרומה בא לספרד להוכיחן על מצות תפילין וחבר ספרו תתקצ"ו (ע"ל תתקס"ב), ואז היה ר' אליקום חתנו (ושה"ק כ' חותנו) של הרב ר' אברהם בר נתן הירחי זקנו של המרדכי, וחבר ס' המנהיג (דפוס קוסטנטינא רע"ט) וס' מחזיק הבדק, והעיר בספרו שבשנת תתקצ"ו ראה בטוליטולא יותר מי"ב אלף יהודים (יוחסין בדורות האחרונים):

1282

1283ר' עזרא רבו של הרמב"ן בחכמת הקבלה, נפטר ד"א תתקצ"ח (ע"ל תתקנ"ד):

1283

1284ר' אלעזר מגרמייזא (בן רבינו יהודה, שפתי ישנים) היה בזמנים אלו, כנראה בס' האמונות שחבר ר' ש"ט והיה חכם גדול וחבר ס' רקח גימט' אלעזר, וקבל תורתו מהקדוש ר' יהודה, והוא קבל מרב קשישא גאון מזרע הגאונים דמתא מחסיא אשר נסע משם ובא בפולייא ושם הרביץ תורה, וכתב שורש חכמתו בקובץ קטן לכבוד תלמידו רבינו יהודה הנ"ל אשר בא ללמוד אצלו מארץ קורבל ע"כ. וראיתי בכלבו שזה ר' אלעזר היה ממשפחת וורדון שבאשכנז, וראיתי בהגה"ה ה' מילה פ"ג בהרמב"ם כי ראבי"ה חבר ס' הרקח, ולא ידעתי להכריע. במדרכי ס"פ כל הבשר שריב"ק והרמ"ה היו רבותיו של בעל הרקח (שה"ק דנ"א א') וכן חבר ס' יסודי רזיא גי' אלעזר (כ"י, מובא בהקדמה לס' מג"ע), בס' האמונות של ר' ש"ט כתב שיש קבלה ביד האחרונים שהיה זה הגאון מקובל גדול ואליהו היה נתגלה בבית מדרשו, ואולי אל זה כוון הראב"ד בה' סוכה פ"א (ע"ל תתקנ"ח) שכתב כבר הופיע רוח הקדש בבית מדרשנו. וכמה שנים למד קבלה לרמב"ן (עד"א תתקנ"ד). ובשפתי ישנים מביא אלו ספרים שחבר, אדרת השם, על מוסר, יורה חטאים או ס' הכפרות, תפלות, יין רקח על שה"ש ורות, פי' על ס' יצירה, ס' הנפש מענין נשמה כ"י, וס' רקח, ובנובלות חכמה דקצ"ה מייחס אלו ספרים לרקח, ס' נעלם, ס' מלאכים, ס' שיעור קומה, ס' תגין, ס' פסק, ס' הקולות, ס' הסוד והיחוד והאמונה, ס' שערי בינה, עכ"ל. ויש אצלי הכותב ספר אחד נקרא ס' החכמה לרקח, כ"י, והוא ס' נפלא:

1284

1285ר' אליעזר ממיץ הנקרא רא"ם (בר' שמואל, מ"כ) אשכנזי בדור הזה, ונראה במרדכי סוף ב"ב שראב"ן וריב"א ורא"ם היו ביחד, והיה חכם גדול גם בקבלה, וחבר ס' יראים ומזכיר בו הרבה חכמים שהיו בדורו, כמו בסי' כ"ג ר' יצחק בר מלכי צדק, ומר רב הונא ראש כלה, ורבינו יוסף בשם הרב ר' שמואל, ובסי' קי"ד רבינו אפרים בר' יצחק, ובדין אתרוג מזכיר מורי הזקן רבינו יעקב בר' יקר ורבינו יצחק הלוי. וראיתי בהגהת הרמב"ם פ"ז דאיסורי ביאה שהי' תלמיד ר"ת ומחק פסק אחד מס' הישר של ר"ת רבו, ונראה ביוחסין דקל"ב ב' שזה רא"ם מת ד"א תתקצ"ח, (שה"ק ד"נ א'), ובעל ההשלמה ג"כ (יוחסין שם):

1285

1286ראבי"ה הוא ר' אליעזר בר' יואל הלוי בן בתו של ראב"ן, (ובשה"ק נ"ג ב' כתב רמב"ן ט"ס הוא) עיין מהרי"ק סי' נ' ובמרדכי פ' כל הבשר ושם אומר כ' ראבי"ה קבלתי שיש בעוף שלם ס' נגד דם הלב ואין ס' נגד הכבד, ובמרדכי פ' המגרש שאל ראבי"ה מר' קלונימוס, ובין זה ראבי"ה ורבינו שמחה דויטרא הלכו שו"ת כנראה במהרי"ק סק"ב. ובהגהת הרמב"ם ה' שבת פכ"א שאל ראבי"ה מר' חיים כהן, וראיתי בקונטרס ישן שהיה תלמיד ר' אליעזר ממיץ (ע"ל תתקל"ה) וזה ראבי"ה חבר ס' גדול על דינים, וס' אבי העזרי, וס' אביאסף, (והם כ"י בפראג, בת' ה"ק ח"ב סי' שי"ב שקבלה בידו אביאסף הוא אבי העזרי, עכ"ל) , ונראה ביוחסין שהיה ממגנצא ומת ה"א כ"ד, רבינו יחזקאל היה אחיו של ראבי"ה, כנראה במרדכי פ' אחרון דב"ק. רבינו מתתיהו מקינון היה רבו דראבי"ה, כנראה במרדכי פ' אעפ"י (שה"ק נ"ג ב'):

1286

1287ר' יצחק מקורבל בעל הסמ"ק נפטר שנת תת"ר (צ"ד) (וע"ל ל' לאלף הששי):

1287

1288הר"מ מקוצי הוא ר' משה בר' יעקב בעל הסמ"ג תלמיד ר' שמשון ור' יהודה חסיד, ר' שמשון בר' אברהם מקוצי הנקרא שר מקוצי היה גיסו של סמ"ג וקבל סמ"ג ורמב"ן מגאונים שקדמו להם כמו ד"א תתק"נ. ושניהם היו ספרדים. והיה הרב בעל הסמ"ג תחלת אלף הששי כנראה בהקדמת סמ"ג, ור' יהודה מפרישי היה רבו כנראה במהרי"ק סע"ג. וראיתי בספר שערי ציון שהשלים חבורו ה"א מ"ב, ובלאוין סי' קי"ב כתב והארכתי בדרשות בגלות ירושלים בספרד תתקצ"ו. בלאוין בדיני תולדות אבות מלאכות אמר לי ר' יהודה בר' יצחק כי רבו ר' יצחק בר' שמואל. בלאוין סע"ה אומר כ' מורי כי מעשה בא לפני זקני הר"ר יהודה והרב ר' יוסף אחיו, בעשין בה' נט"י נראה שעמד ימים רבים בצרפת. לאוין סע"ח אומר אבי אמי ר' חיים בר' חננאל הכהן. בעשין סכ"ז כתב ר' שמחה דויטרא זקננו. לאוין סקי"א אומר וכן ראיתי גיסי ר' שמשון בר' שמשון שהיה מנהיג לבתו לטבול אף בחורף בזמנה אעפ"י שלא היה בעלה בעיר. בעשין סי' קע"ג אומר בשם ר' שלמה בר' אשר הלוי, עשין סרל"ד אומר והרב ר' יעקב אחיו מר' שלמה מדריווש, וסרמ"ה ר' משה מפונטריקה. סוף הספר מזכיר ר' מתתיה מקרטש. (שה"ק דנ"ה א'):

1288

1289ר' יצחק בעל אור זרוע מויאנה בר' משה חכם גדול ונקרא ריא"ז, (שמעתי שהיה מסופק בשם עקיבא אם בא' או בה' בסופו ובא לו בחלום פסוק אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ס"ת ר' עקיבה, וע"ש זה קרא ספרו אור זרוע) והיה תלמיד ר' יהודה מפרישי, כנראה במהרי"ק סצ"ו, ותלמיד ראבי"ה, כנראה במרדכי פ' אלו טרפות, ותלמיד ר' שמעון מקוצי, כנראה במרדכי פ' המפקיד, ותלמיד ר' אפרים בר נתן. כנראה במרדכי פ' ג"ה, (שה"ק דנ"ו ב'), ונראה שהיה בזמן ר"מ מקוצי הנ"ל כי הוא היה ג"כ תלמיד ר' יהודה חסיד. והיה רבו של ר' מאיר מרוטנבורג (צ"ד). רבינו שמואל בר חפני הכהן (ע"ל ד"א תשצ"ד, וצ"ע) ורבינו שמואל מכונה מסיר ליאון וגדולי איברה הנזכרים בפוסקים היו בימי ריא"ז. כנראה פעמים רבות במרדכי ובמהרי"ק סק"ס. הרב הגדול רבינו אברהם מרעגנשפורק. ורבינו נתנאל מקינון, ורבינו יצחק בר טורדוס הנקרא ריצב"ט כולם היו בדור הזה. כנראה בפוסקים ובמרדכי ובמהרי"ק, (שה"ק דנ"ז א'):

1289

1290ר' אמנון ממגנצא שקידש ה' ברבים היה בדור הזה. והיה גדול הדור ועשיר ומיוחס ויפ"ת והתחילו האדון ממגנצא והשרים לבקש ממנו ההמרה, וימאן לשמוע. ויהי בדברם אליו יום יום ולא שמע אליהם ויפצר בו האדון, ויהי בחזקם אליו ויאמר להם אני רוצה להועץ ולחשוב על הדבר עוד ג' ימים וכדי לדחותם אמר כן. ויהי אך יצא מפני האדון שם הדבר אל לבו אשר ככה יצא מפיו בלשון ספק וידאג לבו, ויהי ביום השלישי שלח האדון בעדו וימאן ללכת ויביאהו המלך בע"כ וידבר אתו משפטים והשיב ר' אמנון את משפטי אני אדון בעצמי, את לשוני שדברה שקר דינה להחתך, כי רצה לקדש ה' הואיל ויצא מפיו דברי ספק באלוהות, ויען המלך לא אקצץ הלשון כי אמת דברה, אבל אקצץ הרגלים שלא באו אלי וכל הגוף אייסר, ויצו המלך ויקצצו פרקי ידיו ורגליו ועל כל פרק שואלים אותו אם רוצה להמיר והוא משיב לאו, ויהי ככלותם צוה המלך להשכיבו במקום אחד וכל פרקי אצבעותיו אצלו וישלחהו לביתו, הכי קדא אמנון לפי שהאמין באל חי, אחר הדברים האלה צוה ר' אמנון להוליכו ביום ר"ה לבה"כ אצל השליח צבור ובזמן הקדושה אמר לש"ץ המתן לי מעט ואקדש ה', ויען בקול רם ואמר ובכן לך תעלה קדושה כמו שקדשתי שמך על מלכותך ועל יחודך ואח"כ אמר ונתנה תוקף קדושת היום כו', וכשנגמר כל הקדושה נסתלק ונעלם מן העין ואיננו כי לקח אותו אלהים. ויהי ביום ג' בא במראות הלילה לרבנא קלונימוס בן רבינו משולם. (וכתב שה"ק ויכול להיות שזה רבינו קלונימוס הוא אביו של ריב"ק כי מצאתי שהיה לו בן הנקרא ר' משולם ובאולי עשה להקים שם אביו. ואפשר שזהו ר' קלונמוס שנפטר ד"א תתקס"ה, או הוא אבי אביו של ר' יהודה חסיד הנ"ל ד"א תתקמ"ב). ולמד אותו כל הפייט, ויצו לשלוח אותו בכל תפוצות ישראל, הועתק במחזור מהעתק כת"י של ר' יצחק מויאני בעל אור זרוע שמעיד שנמצא המעשה הזה מידו של ר' אפרים בר יעקב מוויאנה. וראיתי במחזור אשכנזי זה המעשה ואומרים שחבר ג"כ פזמון המתחיל תא שמע והוא יפה מאד (שה"ק דנ"ז):

1290

1291השר דון גדלי' בן השר דון שלמה ן' יחייא היה בדור הזה ולרוב חכמתו ומדינותו לקחהו המלך לו ליועץ ויהי לו לרופא כי הביאו מקסטליא לפורטוגאל וכו', ואח"כ ברח למלך קסטליא ויכבדהו ונתן ארוחתו שהיה לו טרם נסע ממנו, שהיה מס אל המלך לתת הראש והרגלים מהבהמות שישחטו בני ישראל והיה מוכרו בעד ה' אלפים זהב, וכן צוה המלך שכל הסופרים ודייני ישראל יושמו ע"פ השר הזה, והאריך ימים ויגוע זקן ושבע ימים ונקבר בטוליטילא והטיב מאד ליהודים בפורטגאל וקסטיליא. והניח שני בנים אחד חכם גדול טודרוס שנמצא ה"א קי"ג אלף שנ"ג למנינם עם חביריו לפלפל לפני מרטין אפיפיור עם יהושע הלודקי שהמיד דת כנזכר בשבט יהודה, (שה"ק דנ"ז ב'):

1291

1292רבינו פרץ הכהן הנקרא הר"ף בן הרב הגדול רבינו יצחק חבר תוס' על גמרא ולא נגלה לנו ועשה תוספות סביב הסמ"ג רבו וחבר ספר מערכת אלוהות על קבלה ור' יהודה חייט עשה פי' עליו (ע"ל ה"א רס"ט), וראיתי בגיטין פ' המגרש סביב הרי"ף הגה"ה כתב הר"ף כו' בשנת ה"א א'. ובהגהת הרמב"ם ה' אישות ספ"ג שהר"ף קבל מרבינו יחיאל מפרישי (ע"ל ה"א י"ח) והיו לו תלמידים הרבה, ובתוכם תלמיד שחבר ס' הנייר. כנראה במהרי"ק סקס"ב ונקרא אצלנו כלבו. וקבלתי מחכמי הדור שחברו בר ששת שהיה תלמידו מובהק. ובשו"ת שלו סי' ס' כתב שהר"ף היה חכם גדול ברפואות והיו לו חכמים שונאים אותו (שה"ק דנ"ח), וע' במפתח שהובא הרבה בתוס' ור' שמואל מאוירא היה רבו:

1292

1293בשנה זו הוא ה"א א' היה רעש גדול ונורא במדינת בורגונדא ורגזה הארץ ממקומה והתמוטטו מוסדות תבל וגם הרים גדולים ורחבים נפלו לעמק וימותו רבים (צ"ד ח"ב):

1293

1294ר' יואל העזרי תלמיד ר' אפרים מריגנשפורק (ע"ל דתתקל"ה) חתנו של בן הירחי, ור' אלעזר בר שמעון נפטרו ה"א ד', (יוחסין בדורות האחרונים). ר' צדקיהו בר' אברהם הרופא בעל שבולי הלקט היה באיטליא. ואמר בספרו סי' ס"ג שרפת כ"ד קרונות ספרי גמרות בצרפת היה בימיו, שנת ה"א ד', ושאלו בחלום אם היתה גזרת שמים והשיבו דא גזרת אורייתא (שה"ק דנ"ו ב'. וע' מג"א בא"ח סחק"פ):

1294

1295ר' מאיר הלוי אבואלעפיה בר טודרוס מעיר ברגוש ובא לעיר טוליטילא והעמיד תלמידים הרבה, ומיום שעלה לגדולה לא הלך לאביו אבל אביו בא אליו, ומת בפסח ה"א ה', (וביוחסין בסדר הקבלה להרמ"א ה"א ד'). והוא חבר הרמב"ן, ועשה ס' נגד הרמב"ם (יוחסין בדורות אחרונים), ועשה פי' לתורה בפלפול רב ועצום ובדינים. וס' גינת ביתן על פ' בראשית קבלה כ"י, וס' לפני ולפנים קבלה מובא בסוף ס"י, סייג לתורה מסורת ודקדוק. עליות יבמות. שושן סודות. וכתב שה"ק נ"ח ב' רבינו מאיר הלוי הנקרא הרמ"ה מעיר טוליטולא היה בדור רשב"א. כנראה במהר"ק סק"ב. ובר ששת סרע"א אומר שנהג נשיאות באשכנז. וראיתי בקונטרס שקבל מר' יחיאל מפרישי, ובאגרות שנכתבו על ענין ס' המורה נראה שהיה בן אחותו של הרמב"ן:

1295

1296ר' יצחק בן סיד בשנת ה"א י"ב לאלף הששי יום אחרון ממאי"ו דרש ממנו המלך החכם דון אלפונשו שהיה אוהב החכמות ובפרט התכונה שיעשה לוחותיו. וכל חכמי האומות שברו לוחותם ותפשו לוחותיו (יוחסין בדורות האחרונים):

1296

1297מקצת בעלי התוספות היו שנת י"ב לאלף הששי, (ע"ל תתקל"ה), כ"כ התוס' פ"ק דע"ז (ט') סד"ה האי מאן כו':

1297

1298בזמן הזה היה אפיפיור גולייו צורר היהודים, (ס' משנת חכמים סימן תרכ"ז):

1298

1299ר' יהודה בן ר' משה הכהן מטוליטולא העתיק למלך הנ"ל שנת ה"א ט"ז מלשון ישמעאל ללשון לטיין ס' אבי אלחסין שחבר על אלף וכ"ב כוכבים ונכללין במ"ח צורות הגלגל והם י"ב מזלות באמצע באפוד חגורת שבטים וכ"א צורות לשמאל וט"ו לימין בזמן הזה היה ר' יעקב בן גיקטילא המקובל. ונקבר בשגוביא, (יוחסין שם):

1299

1300רבינו יחיאל מפרישי (בר' יוסף) היה תלמיד ר' יהודה חסיד והריב"א וכתוב בתופס הגט שעשה ומביאו הסמ"ג שהיה אז ה"א י"ח, ובסוף ימיו הלך לעכו (שה"ק נ"ז א'), ושם בעכו ברגלי ההר נקבר בנו יוסף ארמלי, (גא"י), הר"ף קבל ממנו (ע"ל ה"א א'), כתב שה"ק ראיתי בקונטרס שזה הקדוש היה ג"כ חכם בקבלה מעשית והיה בבית מדרשו נר שמן והיה מדליקה בכל ע"ש ודולקת כל השבוע בלי שמן, וזה היה מפורסם אצל כל אנשי העיר עד שהגיע לאוזן מלך צרפת, וישלח בעדו וישאלהו אם אמת הדבר ויכפור אז משום שלא יחזיק יוהרא לעצמו או שמא יחזיקו למכשף, והמלך חשב ללכת לראות בעיניו הדבר ויועץ עם שריו ללכת בליל ד', והנה היה מנהג העיר שהפריצים היו דופקים בלילה בבית יהודים כדי שיעניקו להם איזה דבר, וזה החסיד למען לא יפסיקהו מלימודו היה לוקח מסמר ותוקעו בארץ וכשהפריצים היו דופקים בדלת הוא מכה המסמר בפטיש והפריץ היה נצלל בארץ, ועתה בבוא המלך והיה דופק בדלת והרב מכה בפטיש והמלך נצלל עד מתניו וכשדפקו שנית והרב הכה שנית חזר המסמר לאחוריו למרחוק ויפחד הרב ואמר אין זה כי אם המלך, וילך ויפתח הפתח והשתחוה לפניו ויאמר תמחול לי כי לא ידעתיך, וגם המלך נתחלחל כי כמו שהמסמר יצא מן הארץ כן גם הוא יצא מהקבר והמלך ושריו יראו פן תבלעמו הארץ. ויאמרו לרב עזרנו והוא העלם בבית אצל האש ונתן להם מיני מתיקה וישובו לאיתנם הראשון, וישאל מהמלך מה אדוני מבקש בשעות אלה הלא ידעת שיש רוח אחד אצל פתחי המבליע בארץ כל הקרב אלי להזיקני ואלמלא שירדתי להצילך היית נבלע מכל וכל, אמר המלך כבר נבלעתי ואשריך שהצלתני ואני באתי אליך כי שמעתי היותך חכם בחכמת הכישוף והראיה כי יש לך נר דולק בלי שמן, השיב הרב איני מכשף ח"ו אבל אני חכם בחכמת הטבע ויודע סגולות והראה לו הנר דולק בלי שמן אבל הוא חומר מאיר כמו שמן, ויתמה המלך מאד והושיבו בחצירו ויהי לו ליועץ ויגדל האיש בעושר וכבוד, ויקנאו בו השרים וילשינוהו באמרם שאם יגע המלך בכוס יין היהודי לא ישתה ממנו. ויהי היום ויתן המלך כוס יין להיהודי לשתות והשיב הרב לא אוכל לשתות ברגע זה אך טרם נסעך משולחנך אשתה, ובהגיע עת רחיצת הידים למלך אחר האוכל רחץ ידיו על אגן זהב ותכף לקח הרב המים ההם וישת לפני המלך והשרים, ויאמר הרב אליהם בשתייה הזאת אני חפץ שמותרת לי אבל בכוס יין אינני יכול לשתות להיותו אסור לי מן התורה, והמלך שמר הדבר ויאהבהו כפלים, וכדומה לזה שמעתי שאירע לרמב"ם ואחרים, עכ"ל:

1300

1301בשנה זו היה אפיפיור פאבלו צורר היהודים, (ס' משנת חכמים סי' תרכ"ז):

1301

1302בשנה זו הוא ה"א כ' היה גלות ענגלאנד אשר ראש מלכותם לונדון, והיה אז בלונדרש כמו ב' אלפים ב"ב יהודים וטענו עליהם שזייפו המטבעות וע"א ונהרגו ע"ז יהודים רבים ולא יכול המלך להשיגם אחור ולטובת היהודים גרשם מכל מלכותו. בשנה הנזכרת בא על דובירטו מלך נפולי מלחמה כבדה עד שלא נותר לו ולשריו פרוטה אחת לפרוע הצבא, והיהודים התנדבו למלך סך רב ועמהם שכר צבאות ויגרש אויביו, ובמותו צוה לבנו להטיב ליהודים בכל יכלתו והמלך חדש קרא ליהודים כולם וסיפר להם מצות אביו והוא אינו יודע במה יכול להטיב להם זולת בהוליך לג"ע נפשותם ולכן רוצה שימירו תכף ומיד וע"ז רבו הפלפולים עד שהיהודים בחרו לקחת זמן ג"י לחשוב על הדבר, ואחרי דברים רבים נועצו יחדיו להשיב למלך שימירו, אבל רצונם שכל זכר ונקבה שלהם יתחתן תכף עם כל גדולי המלכות כרצונם, וזה חשבו לשאול בחשבם שהשרים ומיוחסים לא ירצו להתחתן עם היהודים, אבל נכזבה תוחלתם כי המלך הפציר להשרים להתחתן בם ומשם התחילו להיות אנוסים שם, ובמשך הימים באו במלכות ההוא אנוסים רבים ממלכות קטלוניאה וצרפת ומכנסת הגדולה שבנפולי עשו בית תפלתם. (שה"ק קי"א א'). ה"א כ', כומר אחד נימול באינגילטרא כדי לישא יהודית שנתלהב באהבתה ויודע הדבר לבני העיר והיו רוצים לשרפם אבל המלך בחר לעשות הנקמה בדרך אחרת, וגזר כי תוך ג' חדשים ימירו ואשר מלו הכומר ישרפו ורבים המירו, ויקחו כל בניהם משש שנה ולמטה ויוליכום לסוף מלכותו למען ישכחו מנהג אבותיהם היהודים, וימת המלך וימלוך בנו תחתיו ותכף בא על מלכותו דבר ורעב ויאמרו יועציו כי לחטאת היהודים שאינם מאמינים בא העונש להם, ויעש שני אהלים על חוף הים על א' צייר צורת מרע"ה ושמו, ועל א' צייר משיחם ויקרא לכל אנוסים בדברים טובים ויאמר אליהם כי מרשה להם להתיהד ולא יכריח שום אחד מהם לשום דבר, אמנם כדי להכיר מי יהיה יהודי רוצה שהמתייהדים יכנסו באוהל מרע"ה וקבלו עליהם לעשות ורבים נכנסו באוהל מרע"ה, ואחרי הכנסם היו שם מרצחים וישליכום בים וכן ספו תמו כולם,(שה"ק קי"ב סע"ב):

1302

1303בשנת ה"א כ"ב בעיר טובטוניאה בארץ אשכנז העלילו על היהודים שהרגו בת יורשת, והמלך חקר הדבר היטב וימצא הכל שקר. בימים ההם טענו על היהודים שהכו הקרבן ויצא ממנו דם רב ויקומו בני העיר ויהרגו כל היהודים ומיעוטם המירו, (שה"ק קי"ב ב'):

1303

1304ראבי"ה מת ה"א כ"ד (ע"ל ד"א תתקצ"ח), ר' יונה מעיר גדונדא ברבינו שמואל היה ר"י בטוליטולא נפטר ה"א כ"ד, וי"א ס"ד, והיה תלמיד מובהק להרמב"ן ובני ב' אחיות, והיה רבו של הרשב"א, והיה אדם שמן, וחבר פי' על הרי"ף בכמה מסכתות, ואגרת התשובה, ואיסור והיתר, דת הנשים, שערי תשובה, ונמצא בימיו רבינו יונה אחר, שכן נראה באגרת שצוה המלך ארגון לר' יונה שידין דין מסור, והוא שלח לר' יונה גרונדי לשאול מה יעשה לו (שה"ק דנ"ו), וזה ר' יונה ור' אהרן הלוי מזרע נשיאים, (וביוחסין בסדר הקבלה שהעתיק הרמ"א בא מעיר ברצלוני לטוליטולא ה"א מ"ו ועמד בה ימים מועטים ושב לארצו, ע"ל ה"א נ"ג), ור' שלמה בר' יוסף בן עמיאל (ר"י בטוליטולא תלמיד הרשב"א, שה"ק דנ"ח ב'), ור' דוד הכהן היה תלמיד הרשב"א (שה"ק שם), ור' מאיר הכהן מנרבונה כולם מתו כ"ד לאלף הששי, וכן אבי העזרי ממגנצא (ע"ל ד"א תתקצ"ח) יוחסין מאמר ד' דורות האחרונים. ובסדר הקבלה להרמ"א כתב ר' יונה ור"מ הכהן מתו בחשוון ה"א כ"ד:

1304

1305בשנה זו הגמון א' במיידבורק הציר ליהודים שבזקשן והענישם שיתנו לו ק' אלף מארק כסף צרוף מלבד כלי כסף וכלי זהב ואבנים יקרות שלקח מהם (צ"ד ח"ב):

1305

1306הרמב"ן היה מקונן על ירושלים ה"א כ"ז, סוף פרשת וזאת הברכה:

1306

1307רבינו יחיאל אביו של הרא"ש חסיד וקדוש נפטר חול המועד סכות ה"א כ"ח, והעיד עליו בצוואתו ר' יהודה בן הרא"ש נינו ששחק בארונו לפני כל הקהל כששאל ממנו חבירו החכם שיקיים שבועתו שהיה ביניהם שיחלוקו בעולם הבא והניע ראשו ושחק, ואמרו שבא לביתו ולבית מדרשו אחר פטירתו כרבינו הקדוש, וכל זאת המשפחה נקראים קדושים כי בכל השמדות קדשו ה', וכן ר' יהודה הנ"ל חתנו של רבינו יעקב בעל הטורים קדש ה' מטוליטולה הוא וחמותו ואשתו ובניו והרגו זה לזה, וכל זאת המשפחה נותנין מעשר ממה שמרויחין, יוחסין בדורות האחרונים. והיה חכם כנראה בטיו"ד סי' רע"ח, ובשה"ק ד"ס ע"ב כתב להיפך, וז"ל: ר' יחיאל אבי אביו של רבי יהודה היה לו חכם וחבר ואוהבים מאד יחד ונשבעו יחד שהראשון מהם שימות יבא בחלום לחבירו ויגיד לו דרכי הנפש אחר המיתה, ויהי כי נפטר חבירו של ר' יחיאל ובהיותו בבית החיים קודם קבורה עמד ר' יחיאל ויאמר אל הקהל דעו רבותי כי כן וכן נשבענו יחד אני וחבירי המוטל לפני מת ולכן אני מזכיר לו בפניכם שישלים נדרו, ואז ראו שארון חבירו המוטל בו נזדעזע מעט ויפתחו הארון ויראו עפעפיו מתנודדים וי"א שהיה כמו שוחק, ויאמרו כי היה זה סימן כאילו יאמר לו שלא היה יכול להגיד לו מאומה, וזה החבר מת באשכנז ה"א כ"ד, וגם ר' יחיאל מת בשנה ההיא, וכתב ר' יהודה הנ"ל בצוואתו שבהיות אמו של ר' יחיאל אלמנה וג' בנים קטנים אתה, בא לה אישה בחלום בליל שבת וצוה לה שתיכף תברח חוץ לעיר כי ה' מהפך את העיר, ותקץ משנתה ברעדה ותחזור לישן ותכף בא שנית אישה בצווי ההוא ותבחר לילך תיכף בחצי הלילה ותלך עם בניה חוץ לשער ותכנס בבית גויה שהיתה כובסת שלה העומדת חוץ לעיר כמטחוי קשת, ויהי באשמורת הבוקר באו שודדים בעיר ויהרגו רבים מיושביה ושללו ובזזו וילכו והיא שבה לביתה אח"כ בלי פגע רע, וכתב עוד ר' יהודה הנ"ל בהיותו בחור בא לו חולי העינים באופן שלא היה יכול ללמוד, ויהי היום ותבא אשה כושית ותתפאר אל אביו לרפאותו ובתוך ח' ימים ראה תועלת גדולה אמנם מתה הכושית והוא נשאר עלוב באופן שרוב למודו אח"כ היה אביו מלמדו בקול רם והוא שומע ומתבונן, עכ"ל שה"ק:

1307

1308ר' שלמה בר עלי משוריא תלמיד ר' יונה שכתב חדושין נפטר שנה הנ"ל. וכן ר' נסים בעל הדרשות תלמיד הרמב"ן ואינו ר"ן מפרש האלפס נפטר ה"א כ"ח, ובשה"ק נ"ו ב' כתב בשם יוחסין כי הר"ן בעל הדרשות בנו של הרמב"ן (וכ"כ בשפתי ישנים וז"ל דרשות ר"ן בן הרמב"ן ובצ"ד נ"ז כתב תלמיד הרמב"ן ע"כ) נפטר ה"א כ"ד וחבר ג"כ ס' מעשה נסים על התורה, כ"י. ר' יצחק בר' שלמה בן סחולה משורר ומליץ חבר ס' משל הקדמוני, נפטר ה"א כ"ח, ר' שלמה בן בנו של רבינו שמשון בעל התוס' היה בעכו בזמן הזה (יוחסין שם):

1308

1309ר' יצחק בעל החוטם (שהיה לו חוטם גדול) מקורביל חתנו של הרב ר' יחיאל (וי"א ר' יואל) מפרישי חבר ס' עמודי גולה הוא סמ"ק נפטר שנת ה"א ל', (יוחסין בדורות האחרונים), שם אביו רבינו יוסף, כנראה בהג"ה רמב"ם ה' שביתת עשור פ"ב, ורוב תלמודו קבל מהריצב"א, והיה רבו של הר"ף הכהן, ובסוף ספרו נראה שהיה סוף אלף ה' (שה"ק נ"ח ע"ב) ובצ"ד כתב שנפטר סוף אלף ה', ר' משה (בר' שמואל) אבן תבון העתיק ס' אקלידוס מלשון ערבי ללשון עברי והשלים העתקתו שנת ה"א ל', (צ"ד) כתב שה"ק נ"ד ב' חבר ס' לקט שכחות, וס' פאה (וכ' שפתי ישנים ובו גמטריאות וחשבונות, לא ידעתי היכן ראה אותו) וס' הקנינים, וס' הכולל, וס' המלך, וס' עשרה דברים, ופי' אזהרות, והעתיק ס' הגיון של ר' שמעון, ויסודות התכונה, ולוחות אלפרגני תכונה, ר' אברהם בר' שמואל ן' חסדאי (בברצלוני) הלוי העתיק ס' בן המלך המערבי ללה"ק ד"מ שי"ו, והעתיק ס' המדות וחבר ס' המוסר (כ"י) ועשה הקדמה לס' התפוח:

1309

1310בשנה זו הוא ה"א ל' בכפר אחד סמוך לקראקא היה לאשה ל"ו בנים חיים כולם בזמן אחד. בשנה ההיא היה חורף וצנה גדול ושלג רב וירבו הזאבים במדינת פראנקן וטרפו אדם ובהמה רבה (צ"ד ח"ב):

1310

1311רבינו ישעיה הראשון היה באיטליא בעיר טרני שבמלכות נפולי, וקבלתי כי בעת פטירתו אמר והנה בן בתי יורש אותי, וכן היה כי רבינו ישעיה האחרון שהיה בן בתו ירש את חכמתו, ור' ישעיה בן בתו היה חכם כמו ל' שנה אחר מיתת זקנו, וכן נמצא ר' מאיר בר' ברוך האומר שקבל מר' ישעיה (ע"ל ה"א מ"ו) ואז היה כמו ל"א לאלף הששי, וראיתיו נזכר בשם ריא"ז, ר"ל ר' ישעיה אחרון ז"ל, (שה"ק דנ"א רע"ב), וריא"ז עשה פי' לאלפסי נקרא שלטי גבורים, והביא בקרבן אהרן כי ר"י הראשון עשה פי' על ת"כ:

1311

1312כתב שה"ק דנ"ד ב' מצאתי בס' שערי ציון אלו החכמים שהיו במשך נ' שנים קצתן קודם אלף הששי וקצתן מעט אח"כ, אבל ראיתי שהביא הרבה שקדמו זמן רב קודם לאלף הששי ע"כ השמטתי אותם כי כבר נזכרו בדורם. ר' מאיר מטרנקטאליא שחבר ס' העזר, ר' משלם בר' משה בר' יהודה שחבר ס' ההשלמה, רבי אליהו בר' יצחק מקרקשונא שחבר ס' האסופות, ר' שלמה בר' אברהם (אולי הוא הרשב"א) ור' דוד בר' שמואל תלמידו, ר' אשר שחבר ס' המתנות, ר' שלמה בר' יהודה ן' תיבון שחבר פי' כל התורה וחבר יקוו המים (והוא פילוסופיא, כ"י) ובמקום אחד ראיתי שהיה מחברו ר' שמואל ן' תבון, ר' שמשון בן אבטליון שחבר ס' המלמד (דקדוק והגיון, כ"י) ר' אליעזר בר' עמנואל ואחיו, יהושע מעיר טרסקו, ר' מרדכי בר' יהוספה שחבר ס' מחזיק האמונה, הרב ר' יצחק בר' לוי, ר' אליעזר בר' זכריה, ר' יצחק בר' יהודה (אולי הוא הנזכר ד"א תתנ"ו), ר' אברהם בר' חיים, ר' שלמה הישיש חכם גדול, ר' משה בהרב הגדול ר' טודרוס, ובנו ר' לוי, ר' יצחק הכהן שהיה תלמיד הראב"ד, ר' ראובן בן הישיש ר' חיים, הרב הנשיא ר' שמואל בר' שלמה, הרב הגדול ר' משה בן בתו של ר' גרשון שחבר ס' השלחן והוא כולל כל פסקי הגמרא ולא השלימו כי נתבקש בישיבה של מעלה, והרב הגדול ר' שמואל בנו השלימו עכ"ל, וע"ש דנ"ד א' אלו החכמים שהיו בדור אחד, רבינו יצחק מפרישי, רבינו דוד ממיץ, רבינו שלמה הלוי, ר"י בטולטילא, רבינו יהודה הרופא בר' יוסף אלפבריא נשיא ורופא בקסטיליא, השר החכם הגדול ר' אלמושנינו ירום הודו, כן מביאו הרימב"ן סי' רפ"ד, ר' אלעזר ממודינה, הרב ר' אליהו ור' יהודה מספירה, הרב ר' חזקיה (מווירצבורק היה תלמיד הרשב"א, שה"ק דנ"ח ב'):

1312

1313ר' עמנואל (בר' שלמה) ממשפחת הצפרוני היה בדור זה בעיר פירמו בלמרקו, וחבר פי' על התורה וס' שירים (כתב שפתי ישנים שחבר שמונה ועשרים מחברות ושירים בלשון צח, וחבר מחברת התופת והעדן, ופ' ארוך על משלי, וכתב שהיה שנת ה"א), הגם שיש אנשים שתפשוהו, והיה לו אח ושמו ר' יהודה שהי' תלמיד דובירטו מנייו בפילוסופיא והוא פי' כל הכ"ד לדובירטו הנ"ל (שה"ק שם):

1313

1314רעב של כליה בכל שטח אשכנז ואכלו שקצים ורמשים ומתו עם רב ובערפורט מתו אלף ק"ס נפשות ברעב, היה זה שנת ה"א ל"ב (צ"ד ח"ב):

1314

1315שנת ה"א ל"ח היה רעב גדול במדינת ביהם ג' שנים רצופים רבים מתו ורבים ברחו (צ"ד ח"ב):

1315

1316י"א שרבינו תם היה ה"א ל"ט (ע"ל ד"א תתק"ל):

1316

1317הרשב"א הוא רבינו שלמה בן אברהם בן אדרת נהג נשיאותו בברצלוני שנת ה"א מ', והיה חכם גדול בכל החכמות, ורבינו יונה היה רבו מובהק ולמד ג"כ מן הרמב"ן, והוא חבר ס' תורת הבית הארוך והקצר, וס' עבודת הקודש (שה"ק) וחידושים על ברכות חולין גיטין, דפוס וויניציאה, רפ"ג ושנת ש"ו וש"ע, עוד שו"ת תולדות אדם, ת"ת שאלות, תי"ז, וחידושים על קידושין והחרים בזמנו שלא ילמדו ספרי חכמה זולת רפואה, ואז ר' ידעיה הפניני (שחבר ס' מבחר הפנינים משלים ומליצות ומוסר, ד"ש רמ"ד, (ע"ל נ"ח) וס' לשון זהב פי' על תהלים ד"ו שנ"ט), כתב להרשב"א כתב התנצלות. ובשנת נ"ז צוה להעתיק לו פי' המשניות להרמב"ם מערבי לעברי (יוחסין בדורות האחרונים) והר"ר יעקב בר משה עכסאי (ע"ל נ"ח) שלח לו ההעתק מסדר נשים מלשון הגרי ללשון קודש, (וע' האגרת נדפס סוף מס' קדושין בש"ס), והאריך ימים עד שבלכת הרא"ש מאשכנז לטולטילא התאכסן בבית הרשב"א (ע"ל פ"ח) ונפטר שנת ע' (וע"ש), ונמצא בתשובת הרמב"ן סי' קמ"ח תשובה לרבינו יהודה בן הרשב"א, וראיתי בס' קנאות שהיה להרשב"א בן שני ושמו ר' יצחק (שה"ק נ"ח א') תלמידו היה ר' שלמה ש"ץ בר' יוסף בן עמיאל שהרבה תורה בטולטילא (יוחסין בסדר הקבלה להרמ"א) (ע"ל כ"ד שאז מת), ובש"י דל"ז א' הרשב"א היה ה"א ס"ה, ובזמנו בא הרא"ש מאשכנז לטולטילא ושאל מהרשב"א כמה שאלות:

1317

1318שנת ה"א מ"א הדייגים מצאו ברשתם דג דמות אריה והביאוהו לקיסר והקיסר שלחו לרומי לאפיפיור (צ"ד ח"ב). בימים האלה בכפר צינטוצעלי קרוב לרומה יצא מן הים דג כדמות אריה ויתפשוהו האנשים ותכף צעק בקול גדול (שה"ק קי"ג א'):

1318

1319ר' טודרוס הלוי בן אחיו של הרמ"ה (ע"ל ה"א ה') שחבר עליות יבמות בשביליא נפטר שנת מ"ג. (יוחסין בדורות האחרונים ושה"ק נ"ט א') ובשפתי ישנים מביא בשם שה"ק ר' מאיר בר' טודרוס חבר עליות יבמות. א"כ שחבר עליות יבמות קאי על הרמ"ה והוא לפי נוסח היוחסין שחבר אבל בשה"ק כתב חבר עליות יבמות. וק"ל. בזמן הזה היה הר"ר אברהם בן אסמאעל תלמיד הרשב"א ורבו של ר' ירוחם בעל אדם וחוה (ע"ל צ"ד) יוחסין ושה"ק דס"א א':

1319

1320שנת ה"א מ"ו פליפו בן פילפ מלך צרפת גרש כל היהודים ממלכותו והיו כפלים כיוצאי מצרים. ורלב"ג שהיה ט"ו שנים אחר זה מזכיר זאת הגזרה בפ' מי מנה עפר יעקב. וקהל טולשה המירו כולם. (שה"ק קי"ב סע"ב):

1320

1321מהר"ם מרוטנבורק הוא ר' מאיר בר' ברוך חבר הגהות מיימוני, גם ס' האמונות קבלה, כ"י, ברכת מהר"מ דיני ברכות. ד"ד ש"ט. ושו"ת. וס' חקת הדיינים (ע"ל צ) והוא רבו של הרא"ש (צ"ד) והיה זקן מופלג והוא קבל מרבינו יחיאל מפרישי, וראיתי בה' חמץ ומצה בהגה"ה ברמב"ם שהיה תלמיד ר' יצחק בעל א"ז. (שה"ק דנ"ח ב') ובדנ"ד א' כתב ראיתי במרדכי דיבמות פ' מצות חליצה במעשה אשה אחת שזנתה תחת בעלה וחתם זה הרב עליו שנת ה"א ל"א. ובמרדכי גיטין פ' הנזקין חותם שמו ואומר וכן הגיד לי ר' ישעיה דטראני, ובמרדכי פ' חזקת הבתים אומר כן אמר לי מרי ר' יצחק מווינא, ובמרדכי דמ"ק כשהייתי תינוק בווירצבורג בהציקותי מים ע"י רבינו יום טוב מווין. ובמרדכי בב"מ פ' השוכר אומר אמר לי הרמב"ן מפי הרב ר' יונה, והגהות רמב"ם פ"ו מה' שבת נראה שרבינו שמואל בר' מנחם היה רבו והוא קבל מר' מגוץ. שם ה' אבל פ"ג בהגה"ה אומר ששמע מר' חיים כהן. שם פ"י בהגה"ה אומר ומורי דודי ר' יוסף בר' מאיר, ומהרי"ק סי' י"ט השיב ר' אביגדור לרמב"ם (אולי צ"ל לר"מ ר"ב. ר"ת ר' מאיר רוטנבורג. או צ"ל לר"מ ב"ב. ר"ל ר' מאיר בר' ברוך). במרדכי דגיטין פ' מי שאחזו נראה שזה ר' מאיר חבר ס' התשב"ץ: אמנם ראיתי שהרמנ"ע חברו. וגם הוא בר"ת אומר ר' מאיר נ"ע. אמנם ראיתי בקונטרס ישן שאחר מות הר"מ מרוטנבורג תלמידיו קבצו פסקיו וחברו זה הספר. ואומר ספר יוחסין שחברו ר' שמשון בר צדוק תלמיד מהר"מ מרוטנבורג. וכן הוא בר"ת תשובת שמשון בר צדוק (וי"א שהוא תלמיד שמואל בר צדוק. ובצ"ד דנ"ח ב' כתב תשב"ץ הוא תשובות שמשון בר' צמח דוראן). ומת ע"ב. ולא ידעתי לזה מכריע. במרדכי דקדושין יש תשובת הר"מ לרבינו ידידיה ובמרדכי פא"ט רבינו יוסף קולצוף היה רבו. בהרמב"ם אחרי ה' הלוואה בהגהות ר' שמואל מבונברק קרובו בשם ר' שמעיה מטורנא. וסוף הגהות לס' משפטים השיב לרבינו שמריה, במרדכי פ' השוכר רבינו ברוך אביו היה חכם עכ"ל:

1321

1322ונפטר מהר"מ הנ"ל בבית האסורים כי המלך העליל עליו על עסק אחד והיה שואל ממנו סך גדול והרב היה עני והמלך לא רצה שום ערב יהודי אלא הרא"ש תלמידו והוא לחמלת רבו נכנס ערב ואז הרחיבו הר"מ בסוחר יותר טובה ער שיפרע, תוך זה נפטר הר"מ בבית האסורים. והרא"ש ברח ושלח לפניו בנו ר' יהודה להכין לו צידה בטוליטולה (שה"ק) וכתב היוחסין דף האחרון שהיה זה שנת מ"ו לאלף הששי, וכתב צ"ד וכן הוא האמת לדעתי, ולא כמ"ש יוחסין בדורות האחרונים שהיה זה שנת ס"ה, גם שמעתי מפי הגאון מוהר"ר חיים כהן שראה בס' ישן מספרי מ' פנחס הורוויץ מקראקא סיבת תפיסת מהר"מ ושהיה זה בימי הקיסר רדאלפס הראשון ושנות הקיסר הנזכר אינם מכוונים לשנת ס"ה כמו שתמצא בח"ב. עכ"ל צ"ד. אבל המעיין בח"ב יראה כי רדאלפס הראשון נתקסר שנת ל"ג והיה חכם ונבון אהוב ומרוצה לעם קשה לכעוס ונוח לרצות ומת שנת נ"ב ונתקסר אדלוף שנת נ"ב והיה אכזר על עמו והכביד עולו ע"ד המסים ומתגאה ולא הראה סבר פנים יפות לשום אדם ונהרג שנת נ"ח ו' למלכותו עכ"ל. א"כ לגי' מ"ו לא היה קיסר אדלוף כ"א רדאלפס שהיה איש חסד. ואם יש לתלות תולין במקולקל זה אדלוף שהיה אכזר הרי נהרג שנת נ"ח. ולפ"ז יש מקום לגירסת שה"ק שכתב שהיה שנת נ"ז הרי שנה אחת קודם שנהרג אדלוף, והבוחר יבחר. ובשה"ק ד"ס סע"א ז"ל, ראיתי באגרת שכתב ר' יהודה בן הרא"ש ז"ל בשנת ה"א ס"ה הושם בבית הסוהר מהר"ם הנ"ל כו' תוך זה נפטר מהר"ם בבית האסורים, וכתב השה"ק ואני המחבר ראיתי בקונטרס ישן בשנת ה"א נ"ז ד' תמוז מלך רומי המכונה ריידלף תפס מהר"ם הנ"ל ונפטר בתפיסה י"ט אייר ולא ניתן לקבורה עד ד' אדר שנת ס"ז. ואני הכותב מצאתי בקובץ ישן ז"ל. שנת מ"ו לאלף הששי תפס מלך רומי שהיה נקרא אדלוף את רבינו מאיר הנ"ל ונפטר תוך התפיסה י"ט אייר נ"ג לפ"ק ולא ניתן לקבורה עד אדר ס"ז לפ"ק, וקבלה איש מפי איש שכך שמות השרים שתפסו אותו "מרקרט" "אולריך" "יורג" "רודלף" והסי' ר"ת מאיר. ע"כ מצאתי. ושמעתי מפי זקן ת"ח אחר ששמע מפי מגידי אמת איך שעשיר אחד שם נפשו בכפו להשתדל מן המלך להביא את מהר"מ הנ"ל לקבורה ותכף בלילה אחר הקבורה בא מהר"מ בחלום לאיש ההוא וא"ל בחר לנפשך א' מב' דברים או שיזכה הוא וזרעו אחריו עד סוף הדורות שיאריכו ימים בעושר וכבוד או שימות תכף ויזכה לחיי עה"ב, ובחר לנפשו שימות תכף וכן היה וחלה מיד וצוה לביתו ומת ובא איש ההוא בחלום לרב העיר שכן היה לו ושניתן לו מקום במחיצתו של מהר"מ בעולם ההוא, ע"כ שמעתי, וע' בס' מעשה נסים סי' י"ד קצת בע"א, והעשיר שהביאו לקבורה אלכסנדר בר שלמה ע"ש:

1322

1323בימי הרא"ש שהיה כמו ה"א נ' שהוא כמו אלף רכ"ב לחורבן (כצ"ל) נפלו מן השמים חגבים רבים ותבאש הארץ וגלגל מגפה גדולה באיטליאה ונתפשטה כמעט בכל העולם ואמרו כי לא נשאר מכל הילודים המעשר (שה"ק קי"ג א'):

1323

1324ר' מנחם דרקנטי חבר פי' על התורה עפ"י קבלה וס' דינים, והיה גס השכל מאד והיה מרבה בתעניות ותפלה שמן השמים ירחיבו שכלו ולבו, פעם א' בהיותו מתפלל בבהכ"נ וירדם, והנה איש ובידו כלי מלא מים והקיצו ויאמר לו שתה ויקם וישת ולא השלים לשתות כל המים ותכף הלך האיש מלפניו והוא הלך למדרש כמנהגו וימצא שכלו בהיר ונבון כי נהפך לאיש אחר, ואז חיבר פי' התורה וספר דינים נקרא פסק הלכות ושו"ת וטעמי מצות ולא השלים פ' וזאת הברכה כי עלה אל האלהים בשנת כמו ה"א נ' (שה"ק דס"א ב'):

1324

1325כתב שה"ק דנ"ט א' ואלה החכמים מצאתי כתובים בשערי ציון שהיו כמו בדור הזה וקצת השמטתי אשר זכרתים במקומות אחרים הרב ר' מרדכי בפרווינצי שחבר ס' אבר מן החי (ובש"י כתב ר' מנוח על פסוק אך בשר בנפשו) על איסור והיתר, וס' בית שערים על דיני כתובה, וס' שער נדרים, רבי מנוח שחבר ס' המונח ביאור הרבה דברים מהרמב"ם, ר' יהודה דלטיש, ר' אברהם מההר שעשה פי' לגמרא, ר' יצחק הנשיא שחבר כמו מדרש לתורה, ר' מנחם בר שלמה לבית מאיר שחבר ס' הבחירה ע"ד הרי"ף, ובימיו ה"א ס"ו היה גרוש צרפת, ר' ישראל דלומבריקה, ר' לוי בר אברהם ברבי חיים שחבר ס' לוית חן, ר' קלונימוס בר' מאיר שחבר ס' מלכים על הנדסה ותשבורת, ר' יוסף בן כספי שחבר ספרים הרבה וקראם כלי כסף (אוצר ה', דרוש, גביע הכסף פי' על מורה נבוכים כ"י, כפות כסף על איכה, ס' הסוד פי' על התורה כ"י, צרור הכסף, חכמות הגיון כ"י, שרשרות כסף, דקדוק כ"י, תורת ה' על התורה כ"י), ר' דוד שטעלי שחבר ס' מגדל דוד דרוש על התורה. בית אל כ"י), וס' קרית ספר הכרעה בדינים, ר' יקותיאל המכונה אסטרוק, ר' יצחק ן' לטף ספרדי חבר ס' גנזי המלך כ"י. ס' צורות העולם, וצרור המור, רב פעלים פי' קהלת, שערי השמים חבור גדול ויפה ע"ד המורה וישבו טעם קצת מצות, וע' תשובות בר ששת סקנ"ז, ובהקדמה לס' מערכת אלהות מר' יהודה חייט כתב שדבריו יקרים מפנינים רק דבריו הנועדים בחכמת הקבלה קצהו תראה וכלו לא תראה, ר' יצחק בר מנוח הצרפתי, עכ"ל השה"ק. ובשה"ק דס"ב כתב וז"ל ס' ערוגת חכמים מצאתי כתוב אלה שיצאו ממלכת צרפת וסבויה באו לאיטליא כמו בדור זה (ר"ל דור הרא"ש והרלב"ג) אפילו קצתם כתובים במקום אחר לא השגחתי בזה וכתבתים כאשר מצאתי, וכתב שם תדע כי החכמים אשר אזכיר בדורות הבאים אין בידי שום ראיה להעמידך על האמת שיהיו בדורות שאכתבם לכן אל תתמה אם ימצא הרב כתוב אחר תלמידו:

1325

1326ואני אסדרם עפ"י א"ב

1326

1327ר' אהרן טרשבורק בפורלי שנת רמ"ו, ר' אליהו אלונש בעלירנו, ר' אלעזר פיגון בפויאה, רבי אברהם טרווש בסיראז, רבי ברכיה כהן בקמפניו דרומה, רבי בן ציון בקרימונה, עי' שפתי ישנים ס' פלגי מים תשובות על אגרת רבי בן ציון ד"ו שס"ח, ר' גרשון טרויטש בולינצה ופרמה, רבי גבריאל רשבורק בקרימונה, ר' חיים חבר (ע"ל ש') תלמיד מהרי"ק בסלוצו, רבי יוסף כהן במונפירה, רבי יוסף טרנבודק בבלונייא, רבי יחיאל דססואה בסלוצו, רבי יחיאל פינון באליסנדריאה, רבי יחיאל פואה, ר' יעקב לוי בצנברי, רבי ידידיה רפאל ברימינה, ר' יהושע דולינצי, רבי יצחק איגירה מקזאל מזור, רבי יצחק אירניז בלומבדריאה, רבי יצחק רומילו בפיאסניצה, רבי יהודה שיאן בלומבדריאה, רבי לוי טרביט, רבי מאיר ליאנש במלכות ניפולי, ר' מנחם מונין בסליצו, רבי מנחם אוישין המכונה במנשירו בולינצה, ר' מרדכי ריצלין בניצה, רבי מרדכי רטיצטייה, רבי משה בר"י טריווש מקובל, רבי מתתי' קונצו שהלך לירושלים, ר' מתתיה ראוישין בפוואה רבי מתתיה טריווש בסנגאלייה, רבי נתנאל טרביטו תלמיד מהרי"ק וכתב ש"ת מרבו הנ"ל, רבי רפאל בלין בניצה, רבי רפאל בנוטיט בשיוילייאנו, רבי רפאל דאברך סבוליאנו, רבי שלמה אמנדוט בטורין, רבי שלמה טרשבורג, ר"ש טריבש, רבי שמשון כרמי, ר"ש בלין בפרמה, רבי שמואל מרשין בקרימונה, עכ"ל שה"ק:

1327

1328רבי בחיי בן אשר (מעיר סרקוסטה בספרד תלמיד הרשב"א) חבר ס' הבחיי שנת ה"א נ"א, כ"כ בפ' בראשית (ד"י ע"ב) גם חבר ס' כד הקמח (צ"ד) (עוד הרבה ספרים, שלחן ארבע, וס' האמונה קבלה, וסוד ה', ס' העיון, וס' העשירים, וס' אוהל מועד, מובאים בפי' ס"י מובא בשפתי ישנים), קבורתו ע"ל ד"א תתקכ"א:

1328

1329רבי חיים בר' שמואל בן דוד מסורלא תלמיד הרשב"א חבר ספר צרור החיים וצרור הכסף שנת ה"א נ"א, (שה"ק נ"ט א'):

1329

1330ר' אהרן מזרע נשיאים שבא מברצלוני לטוליטולא ה"א מ"ה כנראה בס' יסוד עולם. ואומר היוחסין שמת ה"א נ"ג, ואולי זה הוא שחבר ס' החינוך (שה"ק נ"ו ב') ונקרא הרא"ה, והרשב"א כתב בתשובותיו שהרא"ה היה רבו, ויש הרא"ה אהר, (שה"ק נ"ח ב'):

1330

1331ר' שם טוב מליאון חבר ס' המשקל (לחבר שירים וחרוזות) ומשכן העדות (כ"י) וספרים אחרים. ובסוף הקדמה בפי' ר' יהודה חייט על ס' מערכת אלהות הפליג בספריו לענדם על גרגרותיו, (יוחסין בדורות האחרונים). רש"ט מלונדין חבר מזבח הזהב פילוסופיא וקבלה, נפטר ה"א נ"ג, ר' משה דליאן היה בדור הזה, (שה"ק נ"ט סע"א):

1331

1332ר' יעקב בדרשי (בר' משה בן עכסאי הנקרא בדרש (ע"ל מ') בברצלוני ספרדי העתיק פי' המשניות מהרמב"ם מערבי לעברי, ואומר בהקדמתו לסדר נשים שהיה אז ה"א נ"ח ליצירה ואלף ר"ל לחורבן ואלף ת"ר (צ"ל תר"י, וכ"ה בהקדמה לסדר נשים בסוף יבמות) לשטרות (שה"ק) היה חכם גדול בתורה והעמיד תלמידים הרבה והיה פייטן מופלג על כל אנשי דורו חבר ס' הבדרשי הנקרא בחינת עולם (צ"ד), אבל בשפתי ישנים כתב ר' ידעיה הפניני בר אברהם בדרשי חברו (ע"ל מ'):

1332

1333ר' פרץ החסיד בר' יחיאל מפריש נפטר ה"א ס' (יוחסין בדורות האחרונים).

1333

1334רבינו יונה גרונדי י"א שמת ה"א ס"ד (ע"ל כ"ד):

1334

1335קהלת ברצלוני גזרו שלא ללמוד חכמת יוונית עד שיהיה הלומד בן כ"ה שנים, והיה זה שנת ה"א ס"ה, ת' הרשב"א סי' ת"ט (צ"ד), ובשה"ק ד"ס ע"א כתב בשם ס' מנחת קנאות שהיה ה"א ס"ד וחתם עליו הרשב"א והרא"ש:

1335

1336י"א מהר"ם מרוטנבורג נפטר ס"ה (ע"ל מ"ו):

1336

1337בשנה זו נראה כוכב חדש ומשונה נ' ימים, ובשנה זו היתה מגפה גדולה בשטח אשכנז וב' שלישי מתו, גם בפיהם נראו אותות השמים משונים בשנה זו ופתרו על מיתת המלך וכן היה, גם בעיר פוסק בביהם הנהר אשר שם עמד כמו נד ולא משך כמנהגו ג' שעות (צ"ד ח"ב):

1337

1338שנת ה"א ס"ו היה גרוש גדול בצרפת בחודש אב יום ו' י' בו, והרלב"ג כתבו בפ' בהקותי בפ' ואבדתם בגוים ולקחו כל ממונם ולא השאירו להם רק המלבושים ונאבדו כפלים כיוצאי מצרים בדבר וחרב ורעב (יוחסין בדורות האחרונים). ובעל שבט יהודה נתן סימן השנה ויגרשהו "וילך", גם על יהודים שבאשכנז יצא הקצף מאת ה' ונשרפו שם נפשות רבות מישראל שנה ההיא שנת ס"ו. וכ' בשה"ק דנ"ט אז מלך מיורקי גזר על ספרי קודש ועל ממונם של ישראל, וזה היה בימי ר' מנחם בר' שלמה לבית מאיר שחבר ס' הבחירה ע"ד הרי"ף.

1338

1339הרשב"א (הנ"ל ה"א מ') מת ה"א ע', ודון יוסף בן יחייא תלמיד חבר להרשב"א ויקונן עליו:

1339

1340הרב הגדול דון יוסף ן' יחייא בנו השני של דון שלמה תלמיד חבר של הרשב"א היה ראש גולה ואב לחכמה בכל מלכות קסטילייא, והיה יפ"ת ויפ"מ מאד וחבר פסקי הגמרא וחדושים אחדים וחכם גדול בדקדוק ובשירים, עיין שה"ק דנ"ט ע"ב קינה שעשה על בנו שלמה, והאריך ימים יותר מצ' שנים ומזכירו בר ששת בשו"ת שלו סי' שמ"ה, (שה"ק):

1340

1341ר' יצחק (בן יוסף) הישראלי חכם גדול ותוכן מופלג חבר ס' המסעדי יסוד עולם עשאו בטוליטולא לכבוד רבו הרא"ש ז"ל שנת ה"א ע' וספר שם בשבח הרא"ש, גם חבר ס' שער השמים וס' המלואים, כ"כ מ"ע פנ"ג, וביוחסין בדורות האחרונים כתב שהיה זה שנת ע"ב, ובשה"ק ד' ס"א כתב שמת ע"ב, ובדף מ' ע"א כתב ר' יצחק הישראלי חכם גדול בתורה ובכל המושכלות ועשה חבור על הרפואה ופי' על מס' מכות וחבורים אחרים, וחי יותר מק' שנים ולא נשא אשה ומת שנת ד"א (תש"ז) לבריאה תת"פ לחורבן, ועניינים רבים ממנו ראיתי בס' שערי ציון, וראיתי חבור רפואה הנקרא מראות השתן, המתחיל אמר יוסף בן הרב ר' יצחק הישראלי וכו', אמנם ראיתי בשו"ת הרא"ש כלל נ"ה ס"ט שכתבו זה לזה הרא"ש והישראלי, ולא ידעתי אם זה הוא או אחר, וקבלתי מחכם זקן א' שיש קבלה אצלו מרבותיו שר' יצחק לא רצה לטעון אתו אדרבא הלך אל הרא"ש ושאל ממנו מחילה ויאמר כי לא כתב הדברים ההם לחרפתו, אלא שלהיות שהרא"ש לא היה מכיר בכתב ערבי ולשונו לא היה יכול להגיע אל סברת ודין הדבר, ועשו שלום כי ר' יצחק א"ל שהיה רוצה להיות תלמידו, וגם הרא"ש רצה ללמוד ממנו חכמת התכונה, וזה ר"י נזכר בקרוניק שלהם. אמנם לפי שהרא"ש היה אח"כ זמן הרבה וזה ר' יצחק בדור זה (ר"ל קודם רב אלפסי) ראיתי לעשות פשרה בדבר שר' יצחק דהרא"ש היה בן בנו של זה עכ"ל, ועי' לעיל ד"א תתקכ"ז שהבאתי שם אגרת הרמב"ם שכתב לר' שמואל ן' תיבון כו' ס' אל רזי וס' יצחק הישראלי כלם הבלים כו', מוכח ששנים הם, וק"ל:

1341

1342מרדכי בר הלל חבר המרדכי ונהרג על קדוש ה' בעיר נירונבורנ שנת ע'. ואני מצאתי כתוב בקונטרס ישן מרדכי בר יוסף חבר מרדכי הגדול ומרדכי הקטן חברו ר' שמואל שילצט, ובשה"ק דנ"ח ב' ר' מרדכי מאוסטרייך אשכנזי שחבר ספרו הידוע סביב הרי"ף היה בדור הזה כי כן הוא קורא הר"ף שהיה רבו. וראיתי בדיני שחיטות ובדיקות שחבר הוא בחרוז שקורא עצמו מרדכי בר' הלל, ובפ' חלון כתב שהיה חתן רבינו יחיאל מפרישי, וראיתי בקונטרס שהיה גיסו של הסמ"ק, והיה תלמיד הסמ"ג ותלמיד ר' מאיר בר' ברוך, עכ"ל:

1342

1343ר' מרדכי בר הלאי ור' יצחק בר' אושעיא נכדו של ר' מנחם דיוני היו בדור הזה כנראה בהג"ה דרמב"ם ה' אישות פכ"ג, ואולי זהו המרדכי שכ' על הרי"ף, (שה"ק נ"ח ב'):

1343

1344ר' משה מצורך חבר הגהות סביב הסמ"ק, כנראה במהרי"ק סי' קפ"ז, וזהו ס' הצורך הנזכר בפוסקים ובמהרי"ק סקכ"ב, (שה"ק נ"ח ב'):

1344

1345ר' מאיר בר' ברוך בעל התשובות נפטר שנת ע':

1345

1346ר' שמעון הדרשן בעל הילקוט כתב מ"ע פי"ט שהעתיק מילקוט ר"ש כ"י משנת ע':

1346

1347ר' שמשון מקינון חבר ס' כריתות שנת ה"א ע"ב (צ"ד). ובשה"ק נ"ג ב' כתב נקרא מהרש"ק כתב תוס' ע"י תלמידו ר' אלעזר מטוך ונקראו תוס' טוך, אבל היוחסין כתב שהיה ר' שמשון בר' יצחק ומת שנת ע', עכ"ל:

1347

1348ר' יצחק בעל יסוד עולם מת ע"ב (ע"ל ע'):

1348

1349ר' שמשון בר' צדוק בעל תשב"ץ (ע"ל מ"ו וקנ"א) נפטר ע"ב, (יוחסין בדורות האחרונים):

1349

1350בשנה זו נראה כוכב גדול עם זנב, והיה בשנה ההיא מגפה גדולה באשכנז ושליש העם מתו בדבר, ואח"כ היה רעב (צ"ד ח"ב):

1350

1351הר"ר חיים אחיו ורבו של הרא"ש נפטר ה"א ע"ד, (יוחסין שם):

1351

1352ר' בנימן היה באיטליא והוא סידר ס' היראים (ע' שפתי ישנים) על הסדר כי ר' אלעזר ממיץ שחברו לא חשש לערוב הדינים, וזה ר' בנימן אומר בהקדמת ס' יראים שחבר ס' ידידות על הדינים, ולזה הרב היה בן חכם נקרא ר' יהודה, מחבר ס' התניא היה בדור זה ונעלם שם מחברו לרוב ענותנותו, אמנם אומר בספרו שהיה תלמיד ר' יהודה בר' בנימן ושחבר הס' באיטליא ה"א ע"ד (שה"ק). ובשפתי ישנים כתב כי בהקדמת ס' התניא כתב שחברו ר' יחיאל אחיו של ר' יעקב בעל הטורים (ע"ל פ"ח), ובשם הצ"ד כתב שחברו ר"י בר' בנימן, והאמת הצ"ד לא כתב כלום רק השה"ק דנ"ו כתב שהיה תלמיד ר"י בר"ב:

1352

1353אותות השמים נוראים וכוכבים חדשים נראו בשנת ה"א ע"ה, והיה שנה זו מלחמות גדולות ועלה ארבה והשחיתו כל ירק והיה רעב גדול ואכלו פגרי סוסים ואנשים התלויים ועכברים וימותו עם רב לא יספרו, ודבר כבד מאד ומתו יותר משליש העולם ולא שכבו בחולי רק יום א' (צ"ד ח"ב):

1353

1354שנת ה"א פ' היה גזרת הרועים (ע"ל ד"א תתק"ן) ועשה"ק קי"א א':

1354

1355שנת ה"א פ"א בחודש תמוז היתה גזרת המצורעים, כי היה דבר כבד מאד בכל אותו המלכות ואמרו הנוצרים כי היהודים נתייעצו עם המצורעים שמחוץ לעיר שהיה למצורעים שנאה עם תושבי הארץ שלא היו מספיקים להם מזון כל הצורך להם, וכי מצאו אותם מתייעצים ויהודים אמרו שיביאו הסם והמצורעים יטילו בנהר, והמלך בלי שאלה וחקירה תפס כל היהודים שבעיר ועמדו בתפיסה תשעה חדשים, אח"ז ידע המלך כי הכל עלילה ונתבייש ששם אותם במאסר ואמר כי לא על אותו ענין שם אותם כ"א מפני שיבואו לדתם והכו אותם ביסורים ועמדו על קדוש ה' ונשרפו חמשה עשר אלפים (ובצ"ד יש כאן ט"ס) נפשות מישראל ולא נתנו תפלה לאלהים. (שבט יהודה גזרה מ"ג) וזאת הגזרה נתפשטה ג"כ באשכנז וקטליניאה ופרווינצה:

1355

1356הרא"ש י"א מת שנת פ"א (ע"ל פ"ח):

1356

1357ר"י בפרישי ור' מנחם וורדינוס נפטרו ה"א פ"ד. (ע"ל ד"א תתקל"ה ותתקמ"ב):

1357

1358ר' עובדיה בר דוד (בר' עובדיה, כן חתם בהתחלת פירוש קידוש החודש) בספרד עשה פירוש על קידוש החודש להרמב"ם שנת פ"ה. ואולי הוא פי' ג"כ ה' דעות, (שה"ק ס"א):

1358

1359הרב ר' דוד בן השר דון גדליה נהג נשיאותו בקסטליא ה"א פ"ה, (ע"ל רנ"ח):

1359

1360הרא"ש הוא המאור הגדול נזר החכמים רבינו אשר הקדוש בן הרב ר' יחיאל שבא שנת הגירוש של צרפת מאשכנז לטוליטולא שנת ס"ו (ע"ל ה"א מ"ו), וחבר ספרים ופוסקים הרבה לכל התלמוד ע"ד האלפסי והוסיף מבעלי התוס' כמ"ש בת' כלל פ"ט דין ו', ואנו נסמכין על דבריו יותר מדברי הרמב"ם לפי שהרמב"ם כתב כדברי נבואה בלי ראיה, כך שמעתי מגדולי קסטליא. ועשה תוס' נקראים תוס' הרא"ש (וס' המתנות. שה"ק נ"ז ב') והיה לו עושר ושבעה בנים ובנות ג"כ יוחסין בדורות האחרונים. ובשה"ק בשם הקדמת צדה לדרך כתב שהיה להרא"ש שמנה בנים זכרים הראשון רבינו יחיאל ומביאו הטור פעמים רבות ונפטר על פני אביו (ובא בחלום לאביו וא"ל שהיה ראוי להיות מבני עלייה אלא שדחפוני מפני שלא היו לי בנים. בס' יפה עינים איכה פ' בלה בשרי), ור' שלמה החסיד ומת גם הוא בחור, ואחריו רבינו יעקב בעל הטורים והיה עני ולא רצה ליהנות מן הקהל ויחידים עטא"ח סרמ"ב, ובה' קדוש החודש סי' תכ"ח נראה שהיה ה"א ק'. ר' יהודה הי' הרביעי חבר ס' חקות התורה וחקות שמים כנראה במהרי"ק סקע"ח, (ע"ל קנ"א שבשעת השמד הרג את אשתו וחמותו). ובת' בר ששת סרע"ג ורפ"ה כתב לגאון זה (מתלמידי ר' יהודה היה ר' מנחם בעל צדה לדרך). ר' אליקום (כתב שה"ק ד"נ שחבר ס' המנהיג והוא חתן ר' אברהם בר' נתן הירחי זקנו של המרדכי), ור' משה, ור' אלעזר, ור' שמעון, וכולם היו חכמים בטוליטולא. וחברו פסקים ושיטות על גמרא ולא נמצאו אצלנו כי אבד זכרם מהזרע הקדוש הזה וחבוריהם ולא נשאר אלא רבינו יעקב בעל הטורים שלא בא עם אביו בספרד ונשאר באשכנז, וברח הרא"ש ושלח לפניו את בנו ר' יהודה להכין לו צדה בטוליטולא (ע"ל ה"א מ"ו) וישימהו ק"ק ההוא לראש עם ארוחה טובה תמיד כל שנה ושנה, והביא הרא"ש עמו כל בני ביתו וימת זקן ושבע ימים ובהליכתו עמד ח' ימים בבית הרשב"א (ע"ל מ'). ולמדו יחד, וכתב הרשב"א לחכמי ספרד שיעשו לו כבוד כי חכם הוא ובעל סברא: וכתב היוחסין (בדורות האחרונים) שנפטר הרא"ש בטוליטולא תשעה ימים לחודש חשוון פ"ח (ובסדר הקבלה להרמ"א כתב שנפטר פ"א, וכ"כ בהקדמת ס' צדה לדרך), ומיד תוך חמשה הדשים נהרגו כל היהודים שבגלילות נבארה תחת מלך צרפת ויושיבו ק"ק טוליטולא רבינו יהודה בנו על כסא אביו, ובסוף ימיו עלה במחשבתו ללכת לעמוד בסיבילאה ויקומו כל העדה והתפשרו לתת לו פי שנים ממה שהיו נותנין לו מקדם ונשתעבדו לו עשר שנים כו', ולא קבל מאומה מירושת אביו שאפילו עם ספרי אביו לא יוכלו לפרוע חובותיו ואחיו היו סמוכים על שלחן אחרים ויעץ להם לשוב לדור באשכנז. (שה"ק ד"ס ודס"א). עיין תשובת ר"ל בן חביב דר"כ ע"ג, הרא"ש והמרדכי והמחבר הגהות מיימוני שלשתם היו תלמידי מהר"מ עכ"ל. (לא הבנתי כי מחבר הגהות מיימוני הוא מהר"מ מרוטנבורג שהיה רבו של הרא"ש כנ"ל מ"ו). רבותיו של הרא"ש רבינו מאיר וזקנו הרב הגדול ר' נתן. (ש"י ל"ז א'):

1360

1361שנת ה"א פ"ח קמו עם הארץ בצרפת להשמיד כל היהודים אשר במלכות נבאדה ויהרגו מהם כששה אלפים יהודים, (צדה לדרך בהקדמה):

1361

1362ר' שלמה בן טודראת תלמיד הרשב"א חבר ספר חקת הדיינים שנת ה"א צ', ואני מצאתי בכתב ר' שלמה דוראן אמר וכ"כ הרב ר' יום טוב אשבילי בס' חקות הדיינים, (ובשפתי ישנים כתב שחברו מהר"ם מרוטין בערג. וחבר גם רי"ט חיבור על יומא חידושי גפ"ת, כ"י), (יוחסין בדורות האחרונים):

1362

1363ר' ישכר הלוי בר יקותיאל מגדולי תלמידי הרא"ש שבא מאשכנז אחר הרא"ש רבו ללמוד ממנו נפטר ה"ב צ"ב. וחבר קצור התרומה. ר' ישראל אחיו של ר' יצחק בעל יסוד עולם (ע"ל ע') נפטר אז. (יוחסין):

1363

1364ר' ירוחם בר' משולם מארץ פרווינצי תלמיד הרא"ש ור' אברהם בן אסמעל (ע"ל מ"ג) עשה ספריו אדם וחוה ומישרים, ובדיני שמיטה כתב שלרש"י היא שנת ה"א צ"ד. שאנו עומדים בו היום ה"א צ"ו הוא שמיטה (עח"מ סס"ז בסמ"ע). רבינו ישראל ן' חיין היה מתלמידיו, רבינו שמואל בר' צדוק תלמיד מהר"מ מרוטנבורג כנראה במהרי"ק סקפ"ז, אבל שמעתי שהיו תלמידי הרא"ש, וחברו ספר אגודה שאספו דברי רבם וכתבום יחד וקראם אגודה (שה"ק סס"א א'). ובשפתי ישנים כתב מ' אלכסנדר כהן הנקרא ר' זוסלן ונקרא מרז"ך חברו. ר' אהרן הכהן (מלוניל הנקרא רא"ה והשיב לרמ"ה כנראה במגדול עוז ה' תשובה ושתה מים מהרא"ש. שה"ק דנ"ח ב') עשה ארחות חיים הארוך עם יו"ד הארוך בזמן זה. (ועיין תשובת בר ששת סקט"ו). ר' יצחק מדורא חבר ספר שערי דורא סביב לזמן הזה (צ"ד):

1364

1365הרלב"ג הוא ר' לוי בן גרשון ספרדי. וי"א שהיה פרווינצלי השלים פירוש שמואל שנת צ"ח כמ"ש סוף שמואל וביאור התורה השלים שנת צ', ועשה פי' על אריסטו וחבר ספר מלחמות ה' שנת פ"ה, וכתב שם בפ"ו ח"ב שנמצא בימיו נער אחד בן שבע שנים שהיה מגיד עתידות באמת לכל שואל, ותועליות הרלב"ג ופי' נביאים ראשונים ומשלי ואיוב וס' תבונה מלוקט מן הרבה ספרים (כ"י). ואבי אמו היה הרמב"ן, ואביו ר' גרשון בר שלמה מקטלוניא היה חכם גדול וחבר ספר שערי השמים (על ארבע יסודות ודצח"מ ותכונה. שפתי ישנים) (שה"ק דס"א א'), ומת הרלב"ג שנת ק"ל. והיה זקנו של ר' שמעון דוראן, יוחסין בדורות האחרונים:

1365

1366בשנה זו עלה הארבה על מדינת זקסין ורנקן וישהיתו הכל (צ"ד ח"ב):

1366

1367ר' יעקב בעל הטורים בן הרא"ש (ע"ל פ"ח) חבר הטורים שנת ה"א ק' כנראה בטא"ח סתכ"ז (צ"ד), וחבר פי' על התורה בגימטריאות וקיצור פסקי הרא"ש. ושמעתי מאיש אחד שהראו לו קבורתו בעיר שאייה רחוק מאיזמיר יום א'. ולפי הנראה לעיל שנת פ"ח לא היה בספרד רק באשכנז:

1367

1368הר"ר דוד אבודרהם (האריך ימים עד שלמד מן ר' יעקב בעל הטורים. שה"ק דנ"ח ב') פי' התפלות שנת ק'. ובשנה ההיא נלכדו כל היהודים בקסטילא ונתנו כופר נפשם ונעשה להם נס, (יוחסין):

1368

1369המים גברו באשכנז ממי השלג בשנת ק"ג וימותו רבים ובהמה וקנינים (צ"ד ח"ב):

1369

1370שנת ה"א ק"ו הכריח מלך פילופו בצרפת היהודים להמיר בחודש אב רובם המירו, ולבסוף תשעה שנים מת המלך במיתה משונה שנפל מן ההר, וימלוך בנו תחתיו והרשה ליהודים לשוב, ובסוף שבע שנים לבקשת עמו נתגרשו מחדש וקרלו המלך בן בנו החזירם, ואחר מותו קמו עם הארץ וימיתו קצתם וקצתם נרשו ושללו, (שה"ק קי"ג ב'):

1370

1371דבר כבד מאד היה ממזרח שמש עד מבואו שנת ה"א ק"ח אשר כמוהו לא נמצא מיום ברא אלהים אדם ולא נשאר המעשר מן העם, ומיהודים לא מתו רק מעט מזעיר, ובשביל זה הנוצרים שבספרד וצרפת ואשכנז העלילו על יהודים שהשליכו סם המות בבארות ונהרות (ע"ל ק"ס) ונהרגו ונשחטו יהודים לרבבות ולא היה ביד השרים למחות בידם כי מן השמים ננזרה עליהם (עיין דה"י של ר' יוסף הכהן דפ"ג). ובשנה ההיא היה רעש גדול ונורא באיטליא ואשכנז ונפלו בתים ומגדלים גדולים מפני הרעש ומתו ברעש עם רב (ע"ל ה"א קע"ב). כתב שה"ק קי"ג א' ה"א ק"ח וכמו אלף ר' (צ"ל ר"פ) לחורבן פיליפו מלך צרפת הצר לישראל מאד, וראיתי בקונטרס ישן שיהודים הלכו להתחנן לפני שר אחר חכם ואוהבם מאד וכתב אגרת לתועלתם ובתוכה היה אומר שאין להזיק ליהודים על מיתת משיחם, משל למלך שמסר פרדס לאוהבו שישמרהו וצוה שכל מי שיכנס בו בלי רשותו יהרגהו. ויהי היום בקש המלך לנסות אוהבו אם שומרהו כראוי ויתנכר וילבש בגדים אחרים ויבוא אל שער הפרדס ליכנס בחזקה והשומר לא רצה והמלך אמר הניחני כי אני המלך, ויאמר השומר שקר אתה דובר ולך לך כי לא תיכנס שכן הוא מצות המלך ואז רצה המלך ליכנס בחזקה וילך עליו השומר ויהרגהו, כך הוא הנמשל ביהודים הקב"ה כתב בתורתו אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה, כי לא יראני אדם וחי, כי יקום מקרבך נביא או חלם חלום ונתן אות או מופת לא תשמע אל דברי הנביא ההוא כי מנסה ה' אלהיכם אתכם וכו' ופסוקים אחרים כאלה, וכשבא משיחנו לעולם בא בדמיון אדם והיה אלוה ויהרגוהו היהודים כמצווה עליהם, ואין ספק שאם היו יודעים בודאי שהוא אלוה לא היו פושטים בו יד, ולכן תמצא שלעתיד יושיעם וכו'.

1371

1372בשנת ה"א ק"י היה דון יוסף דיאסיגא, ור' יוסף גיקטילא בעל הנסים (יוחסין) נפטר שנת ק"י, שה"ק דס"א ב', (וע"ל ה"א ר"נ ג"כ ר' יוסף גיקטילא). ר' אשר בר שאול חבר ס' המנהיג, ויש מנהיג אחר בדור רשב"ם, (שה"ק כרא ב'):

1372

1373בשנה הזאת היו צרות רבות כלליות נגד היהודים כמעט בכל העולם בארגון קטליניא ברצלוני טריקה שולטוגה סליקונה פרווינצה מונסין בילדרש באואיסקי אשכנז (שה"ק קי"ג ב'):

1373

1374יהושע הדולפי שנקרא מס ירולימו השיג מן אפיפיור להביא לפניו חכמי ישראל שהיה רוצה להראות להם ביאת משיח, והביא אפיפיור מספרד אנשים חכמים ובתוכם ה' טודרוס ן' יחייא ופלפלו ימים רבים לפני הפיפיור ושרים רבים, עיין שבט יהודה באריכות גדולה, ואח"כ נגזר על יהודים להשיב הרבית שלקתו ובאו היהודים לפני הפפא נגד פרהפייר ונפטרו היהודים (שה"ק קי"ג ב'):

1374

1375רבינו אברהם ברבי יצחק הנרבוני מגליל קטלוניאה הי' תלמיד הרמב"ן ורבינו יונה ועשה פי' על הרי"ף ועל המורה, אמנם ראיתי שהיה שמו משה ולסימן היה אומר אמ"ן "אמר "משה "נרבוני, וכן ראיתי בטור אבהע"ז סל"ח, וכן ראיתי בס' מכלול יופי שער פ"ח האומר ר' משה מנרבוני העיד שראה בעיר סוריאה נוצריה בת ק"ל שנים ודבר עמה בשנת קי"ח והיו חושיה קיימות והולכת בקומה זקופה ומזונותיה בצמצום (ע"ש ע"ח), ובפ"ב שם אומר שזה הרב היה נקרא בכינוי מסיר וידאל (ע"ל קל"ה) (י"א שהוא חיבר ס' החינוך על תרי"ג מצות, ע' שפתי ישנים) שה"ק דנ"ו ב', ובדנ"ד ב' מביא ר' משה בר' יוסף מנרבונה, לא ידעתי אם זה הוא:

1375

1376רבינו נסים בר ראובן אשר פירש רב אלפס וחידושיו ה"א ק"כ (ע"ל כ"ח), ובשנת קכ"א העתיקו ר' שמעון דוראן (ע"ל צ"ח), ובזה הזמן ר' מתתיהו היצהרי שעשה ספרים לדרשות, (יוחסין בדורות האחרונים), ר"ן הנקרא רנב"ר מגליל ברצלוני תלמיד רבי יונה והרמב"ן, והאריך ימים עד ששאל הרא"ש מהר"ן, ומצאתי שהיה נמצא במדרש הרשב"א ובתשובת בר ששת ספ"ח ב' בניו דון חסדאי ודון ראובן חכמים (שה"ק נ"ו ב'), וחיבר חידושי ר"ן והוא לוח מכל הדינים על דעת הרמב"ם, שי"ט, ושו"ת וחדושים על כמה מסכתות נדפס בתשו' הג"מ משה גלאנטי, ופי' על נדרים וחידושים על קדושין, (ע"ל ג"א ש"ל שהיה תיקון הר"ן):

1376

1377ר' מאיר אלבלדי חבר שבילי אמונה שנת ק"כ (צ"ד):

1377

1378שנת ה"א קכ"א היו גזירות נגד היהודים בעיר בדרש (שה"ק קי"ג ב'):

1378

1379שנת ה"א קכ"ט היו במלכות קסטליא וליאון מצרפת צרות משונות על היהודים וכל הקללות נתקיימו בהם, ובפרט בטוליטולא מתו ברעב בב' חדשים יותר מעשדת אלפים איש ונשים רחמניות בשלו ילדיהן מהבהבת הצמח ואוכלין, והרבה קהילות נהרגו על קדוש ה' (שם):

1379

1380שנת ה"א ק"ל היתה עת צרה לכל קהלות קסטיליא וטוליטולא ונהרגו כ"ה אלף יהודים בסיבת מלחמות ב' אחים דון אנריקי ודון פידרו, ונהרג ג"כ איש צדיק וישר שעשה טובות הוא דון שמואל הלוי שבנה בתי כנסיות ומדרשות. והש"י לקה נקמתו ונתנו סימן ק"ל מהרה (יוחסין בדורות האחרונים). ה"א ק"ל מלך פולין קזמירוס לקח נערה יהודית לפילגש בתולה שמה אסתר יפ"ת ויפ"מ אין דוגמתה בכל העולם והטיב עבורה ליהודים והשתדלה חירות, (צ"ד ח"ב):

1380

1381ר' יצחק בר יעקב דלטיש חבר ס' שערי ציון ה"א קל"ב (שה"ק דס"א ב'), ובדכ"ז רע"א כתב שחברו ה"א פ':

1381

1382ריב"ש הוא ר' יצחק בר ששת היה סביב לשנת ה"א קל"ד, עיין בתשובתו סשפ"ב, מעיר אליירו ושם הוא קבור, והיה ממשפחת פרופינו, ר' פרץ כהן היה רבו כנראה בספרו סקכ"ז, ור' ניסים היה רבו, ובסי' רס"ט נראה שכתב לר' חסדאי קרשקאש (ע"ל ק"מ) שה"ק דס"א רע"ב. ובש"י דל"ז א' רבותיו של בר ששת רב חסדאי זקנו של הרב ן' חסדאי קרישקאש:

1382

1383ר' מנחם בן זרח בן הקדוש רבינו אהרן מצרפת חבר ס' צדה לדרך לכבוד דון שמואל אברבנאל (ע"ל ש') אשר הוסב שמו בזמן השמד גואן די שבלייא, וזה ר' מנחם היה תלמיד ר' יהודה בן הרא"ש ונפטר בטוליטולא שגת קל"ד והיה ג"כ תלמיד של ר' יהושע שחבר ס' אבן שועב (יוחסין בדורות האחרונים ושה"ק ס"א א'). ובהקדמת ספרו נראה שהיה בן פ"ו שנה (צ"ד):

1383

1384רבינו יוסף בר' טוביה הנקרא ריב"ט וקבלתי שהיה שמו ר' יוסף טוב עלם. היה בדור הזה והיה רבו של מגדל עוז (שה"ק נ"ח):

1384

1385רבינו יום טוב קבלתי כי כן הי' שם המחבר ספר מגיד משנה סביב הרמב"ם, וי"א שהיה שמו מסיר וידאל (ע"ל קי"ח) דטלושא בקטלוניאה חבירו של הר"ן, ואומר יוחסין שמת ה"א קל"ה (שה"ק דנ"ח א'). ר' מכיר בעל אבקת רוכל תלמיד ר' יהודה בן הרא"ש בזמן הזה (יוחסין בסדר הקבלה להרמ"א). הר"ר יום טוב בר' אברהם בעל מגדול עוז נקרא ריטב"א, וטעות הוא מ"ש בראש הס' שם טוב, והרשב"א והרמב"ן והריב"ש היו רבותיו, חבר ס' כתר שם טוב על התורה כנראה בספרו ה' ק"ש פ"ב. וחדושים על כתובות ושבועות (כ"י) וב"מ וקדושין ובעין יעקב. וכשנתאלמנה אשתו של ר' יום טוב בעל מגיד משנה ורצה בעל מגדול עוז לקחתה והשיבה לו י"ט אחרון לגבי ראשון כחול שויה רבנן (שה"ק נ"ח א'):

1385

1386ר' יצחק שפרוט חבר ס' אבן בוחן בזמן ההוא (צ"ד), עיין תשובת בר ששת סרע"א שנראה שהיה שמו מתתיהו אבן בוחן (שה"ק ס"א א') ואולי הוא ספר אחר, וי"א ר' מרדכי חברו, ובשפתי ישנים ר' קלונימוס בר' קלונימוס (שהעתיק ללה"ק ס' אגרת בעלי חיים ואגרת המוסר ד"מ ש"ב), חבר ס' אבן בוחן שיבחין האדם כל מומי העולם וירגיל ליראה, ועיין עוד בשפתי ישנים ז"ל אבן בוחן ר' שם טוב בר' יצחק בן שפרוט (חבר פרדס רמונים על אגדות חמודות, שי"ד, צפנת פענח פי' על פי' הראב"ע על התורה כ"י) ולא כדברי צ"ד (ויוחסין בדורות האחרונים) שמיחס אותו לר' יצחק שפרוט, והאמת כי ג' ספרים שמם אבן בוחן, ע"ש בש"י:

1386

1387ר' משה הכהן מטוריסיל עשה ס' עזר אמונה שנת קל"ה (יוחסין בדורות האחרונים) פלפול מאמונת הנוצרים, דון וידאל די טולוזה בקאטלוניה עשה מגיד ומשנה היה בזמן הזה (יוחסין שם), ר' יוסף ן' חביב ספרדי חבר נמוקי יוסף סביב הרי"ף. ובפ' גט פשוט אומר שהריטב"א רבו (שה"ק ס"א ב') לדעתי הוא קרוב לזמן הזה:

1387

1388ר' חסדאי בעל ספר אור ה' קרשקאש נפטר שנת ה"א ק"מ בסראגוסא, ובזאת השנה ר' ניסן ורבי פרץ רבותיו של ריב"ש בצרפת (יוחסין בדורות האחרונים) (ע"ל ה"א קל"ד):

1388

1389שנת ה"א קמ"א הסירו הנוצרים חשבונם אשר מזמן קיסר אגוסטי והתחילו לחשוב ממולד הנוצרי ויש הפרש ל"ח שנים, (יוחסין שם):

1389

1390גלות צרפת האחרון בשנת ה"א קמ"ו, ובשנה ההיא נראו כוכבים חדשים ואותות השמים ולקוי מאורות, והיה בשנה ההיא דעות דבות ומנפה גדולה כמעט בכל האדצות ומקומות דבות נחרבו בארץ יון מתונדיים (צ"ד ח"ב):

1390

1391בפראג התאספו אנשים רקים באסרו חג של פסח ה"א קמ"ט ועלו על עם ה' בחרבות וקרדומות ויהרגו אותם בחוצות, ובתיהם שרפו באש והוציאו ישיני עפר מקבריהם, עיין סליחה שיסד מהו' אביגדור קרא המתחלת את כל התלאה, וזה היה בימי הקיסר ווענצל מלך ביהם ולא היה מורא מלכות רק כל איש הישר בעיניו יעשה, (צ"ד) (ע"ל ה"א קע"ט ועיין שה"ק דקי"ד ב'):

1391

1392שנת ה"א ק"נ העלילו על קהל טורה ולוגריט וקירואן ובורגש ובמלכות ארגון ולינצה מיורקה וברצילוני ורובם המירו וקצתם ברחו וקצתם נהרגו, וכומר שהיה מתוודה למלכת ספרד גלגל שהמלכה תגרש היהודים וסבב אבדת קהל יירונה וברצלוני ורוב מלכות קטלוניאה וארגון ולינצא ומיורקי, ולבסוף נתפשרו היהודים לפרוע סך עצום ונצולו ונמצא עון בהטוען והמלך תלה אותו ובאמצעות מומר א' נצולו היהודים מהפרעון, (שה"ק קי"ג סע"ב), (וע' שבט יהודה גזרה כ"ז כתב ג"כ על שנה זו גזרות רעות, ואפשר הכל ענין א'. וע' שה"ק דקט"ו א'): ה"א ק"ן י"א קע"ב קם פרהויציני דולינצה מכת דימיננו וי"א שהיה מומר והיה נאהב למלך דון פירמדו ויסת נגד יהודים ויהרגו רבים אין מספר ושללו ממונם ושרפו כל כתבי הקודש וגלילות איטליא, ע"ל ה"א רנ"ח כי מגזירה זו ברח הרב רבי דוד דון יחיא:

1392

1393ר' יהודה בן השר אשר הקדוש בטוליטולא (חבר חקות שמים וחקות התורה על דינים, שה"ק) הרג את אשתו בת אחיו וחמותו אשת ר"י בעל הטורים בשעת השמד ונהרג גם הוא שנת קנ"א (יוחסין בסה"ד בענין רבי), וכתב שה"ק ד"ס א' ט"ס הוא כוונתו למ"ש ביוחסין בדורות האחרונים שכתב שם שנת ק"ט, ונהרגו כמה חכמים ור' יצחק בן שושן וכל קטלוניא וקסטילה וארגאון, וקמו על היהודים והרגום והמירו דתם יותר מן מאתים אלף יהודים וסימן השנה אל קנ"א, ואנחנו קבלנו בי היו לוקחים היהודים באותו זמן גויות בבתיהם ונתעברו וילדו בנים, הם הגוים שהרגו לאבותם והשמידום, ובזה השמד באו לאפריקא רבי מיימון בר סעדיה נגאר בקוסטנטינא ור' יצחק ברפת ורבי שמעון דוראן, (יוחסין בדורות האחרונים). כתב שם שנת קנ"ה ר' שמעון דוראן הגדיל לעשות ספרים רבים, ספר מגן אבות שהראה כחו בחכמות והתלמוד ועשה פי' איוב נקרא אוהב משפט, וס' נקרא תשב"ץ ר"ל תשובות ר' שמשון בר צמח, ופי' אזהרות (נקרא זוהר הרקיע, ד"ו רע"ה, וקצת מביא ממנו בס' נר מצוה), וי"ד ספרים קטנים וחדושים ופיוטים ודרשות, ובנו ר' שלמה עשה תיקון סופרים ומלחמת מצוה (יוחסין בדורות האחרונים). וכתב שה"ק דס"א ב' ר"ש ב"צ היה תלמיד חבר של הריב"ש באליירו ושם הוא קבור והיה ממשפחת דוראן ולרוב חכמתו היו קוראין אותו ר' שמעון הגדול, וחבר ס' תשב"ץ, וראיתי שהיה נקרא ר"ש בר' צדוק משרת ותלמיד ר' מאיר הכהן שחבר הגהות מיימוני (ע"ל ה"א ע"ב) והרלב"ג היה אבי אמו, ר' שמעון בן בנו היה חכם גדול מהגולים בגלות אחרון שבספרד ה"א רנ"ב והלך לתוגרמה ומת שם, ר' שלמה במ' צמח דוראן נכד תשב"ץ חבר ס' תפארת ישראל ו' דרשות כלולות משבע חכמות ואצלו מגילת ספר פי' על מגלת אסתר ומאמר סעודת מצוה. בזמן הזה דון יוסף ן' שושן חכם וישיש מקובל ופילוסוף וחסיד כנראה בת' ריב"ש סקנ"ז (שה"ק שם):

1393

1394אם אמרתי אספרה לכם רובי התלאות שמצאונו ישתוממו רעיוניכם, האמנם אערוך לפניכם שלחן הרעה מעוטרת רוש ולענה בקצרה ודברים כהוייתן להשביעכם מרורות לענתנו ולהשקותכם מיין עצבונינו. ואם אחשוב כבר הוגד לכם אכתוב אותו בתכלית הקיצור. ר"ח תמוז ה"א קנ"ב הוא אלף שכ"א (צ"ל שכ"ד) לחורבן דרך ה' קשתות האויב על קהלת סביליאה רבתי עם שהיו בה כמו שבע אלפים ב"ב. הציתו אש בשעריה והרגו בה עם רב. אך רובם המירו ומהם מכרו לישמעאלים מהטף ונשים והיה מסילות היהודים יושבים בדר ורבים מתו על קדוש ה' ורבים חללו ברית קודש, משם יצא אש ותאכל ארזי הלבנון העיר הקדושה קורטבא גם שם המירו רבים ותהי לחרבה, וביום צרה ותוכחה י"ז בתמוז חמת ה' נתכה על עיר הקודש אשר משם תצא תורה היא טוליטולא ויהרגו במקרש ה' כהן ונביא, שמה קדשו ה' ברבים רבנים הם זרע הכשר והנבחר זרע הרא"ש ז"ל הם ובניהם ותלמידיהם, גם שם המירו רבים לא יכלו לעמוד על נפשם על שלש אלה רגזה הארץ, מלבד קהלות אחרות סביבותיהם בא מספרם כמו שבעים עיר, ובכל זאת אנחנו פה על משבר והיה לנו יומם ולילה למשמר. ויהי בשבעה לחודש אב בלע ה' ולא חמל בקהלות וילינצה כמו אלף ב"ב ויהיו המתים בקדוש ה' כמו ר"נ אנשים והנשארים הרה נסו ונמלטו מועטים ורבים המירו, משם פשתה הנגע בקהלות מיורקה העדינה לחוף ימים ישכון, ביום ר"ח אלול באו פריצים וחללוה בזזוה שללוה ועזבוה כמצודה שאין בה דגים ומתו בקדוש ה' כמו ש' נפשות וכמו ת"ת נמלטו במגדל המלך והנשארים המירו, ויום שבת שאחריו שפך ה' ראש חמתו נאר מקדשו וחלל נזר תורתו היא קהלת ברצלוני הובקעה והיו מספר הרוגיה ק"ל, וכל יתר הקהלות נסו ונמלטו אל המגדל, וכל מסילות היהודים בזזו האויבים והציתו אש בקצתם. ויד מנהיגי המדינה לא היה במעל ורצו להצילם בכל יכלתם ויכלכלו שם היהודים בלחם ומים ויאזרו לעשות שפטים באנשים הפושעים, אזי קם שאון דלת העם והמון רבה על נכבדי המדינה וילחמו עם היהודים שבמגדל בקשתות ובליסטראות ויכום במגדל ורבים קדשו את ה' ורבים שחטו (אולי צ"ל שמטו) עצמם ולא הגיעו בחצי המגדל עד שנעשו אברים אברים, וקצתם יצאו ברחוב וקדשו את ה' וכל השאר המירו רק היו מועטים שנמלטו, ובערי הסגנים נער יכתבם אך הם מהנכבדים, וברוב עוונותינו אין היום בברצלוני איש אשר בשם ישראל יכונה, ובעיר לירירא מתו רבים והשאר המירו רק היו מועטים שנמלטו. בעיר גדונדה תורה וענוה במקום אחד קדשו את ה' ברבים הרבנים שהיו שם שלא המירו כ"א מועטיים ורוב הקהל נמלטו בבתי הערלים, סוף דבר במלכות וילינצה לא נשאר יהודי זולתי במקום אחד הנקרא מורבירו, ובמחוז קטלוניאה לא נשאר בלתי בערי הסגנים והפחות שלא שלחו יד בהם בכל המקומות אחרי השתדלות הנמרץ והפיזור הרב מכל רכושנו לא נשאר לנו בלתי גוייתינו, ובכל זאת לבנו יהגה אימה ועינינו אל אבינו שבשמים נשואות עד שיחננו וירפאנו ממכאובינו ואל יתן למוט רגלינו, (שה"ק קי"א א'):

1394

1395ר' פיריפיטו דורנטו היה שנת ה"א קנ"ד חבר ס' מעשה "אפוד" (עיין שפתי ישנים). ר"ת "אמר "פיריפיטו "דורנטו, ויש קבלה שהמיר ושב בתשובה (שה"ק דס"א ב'). אבל שפתי ישנים אות א' אצל אגרת ר' פריפוט כתב שטעה השה"ק כי ר' פריפוט כתב למומר אחד בחכמה שישוב. ר' משה ור' אליהו אחים ממשפחת הנערים ויש קבלה שהם ממשפחה מיוחסת שהגלה טיטוס לרומה, ובזה הדור יצאו מרומה אלו האחים לבלוניה והיו עשירים ולא זכו לבנים ויקנו בית ויעשו בתוכה כנסת גדולה ויקנו שדה שיש בו בתי החיים, וימותו ויקברו שם. ועדיין יש מצבה עם זכר שנת מיתתם, ואולי זהו מחבר ספר מלמד התלמידים שחותם אחר ספרו אני משה ברבי יהודה בן רבי משה ממשפחת הנערים (שה"ק שם), ולא זכר באיזה זמן היו:

1395

1396שנת ה"א קנ"ה היה גירוש כללי בכל ארצות צרפת לא נשאר פרסה, וקצתם המירו עבור עשרם, (שה"ק קי"ד א') (ע"ל קנ"א):

1396

1397שנת ה"א ק"ם היתה מגפה חזקה בכל אשכנז ופרווינצה וקטלוניאה ומישראל לא מת אחד וטענו שהיהודים הטילו סם במים וגלגלו עליהם צרות רבות, ע' שבט יהודה (ע"ל ק"ח):

1397

1398הרב הגדול על כל קסטילה רון מאיר אלגודוש שנת קס"ה העתיק ספר המדות מאריסטוטלו (ממדות טובות ומוסר) ללה"ק והוא כ"י. וכן העתיק משל אריסטו דברי משלים ומוסר להשמר מנשים. ושירים בחרוזות כ"י. והיה רופא המלך קסטילא אלגודוץ בר אלוואריש, והוא תלמיד ר' יהודה בן הרא"ש, (יוחסין בדורות האחרונים). ונהרג ה"א רט"ו (ע"ש):

1398

1399שנת ה"א קס"ח נתרבו העכברים ואכלו התבואות וסיבב רעב גדול, גם רעש היה בזקסן על ששה פרסאות (צ"ד ח"ב):

1399

1400שנת ה"א קס"ט נהרגו בעיר פירס ד' נפשות, (שה"ק קי"ד א'):

1400

1401ברומה קמו פתאום בני העיר ויאמרו ליהודים שימירו ואם לאו יהדגו כלם, ובג' ימים המירו ט"ו אלפים נפשות ואמר שבט יהודה שזה היה ה"א קע"ב (שה"ק ק"י א'). שנת ה"א קע"ב היה שמד מכומר אחד שמו פראביצינטי שהמירו דת יהודי יותר ממאתים אלף יהודים ע"י מלך דון פיראנדו זקנו של פיראנד מלך ארגאון שגירש כל יהודים מקסטיליא שנת רנ"ב (ע"ש). ובשעת השמד היתה סערה גדולה בים וביבשה והספינות וכל עצי השדה שבר וגם דבר ומגפה גדולה, אבל קודם זה שנת ק"ה ק"ו ק"ז היתה מגפה גדולה שמתו ב' שלישי העולם על שנתחברו במזל גדי ג' כוכבים העליונים שצ"ם, יוחסין בדורות האחרונים (ע"ל ק"נ):

1401

1402שנת ה"א קע"ה לבד מלך פורטגאל דון גואן מדינת סיבטא שנבנית ע"י שם בן נח יושבת בים הקצר המבדיל בין קסטיליא ואפריקי ושם רוחב הים ג' פרסאות ואמרו שלקחה בעבור שקבלו האנוסים והיהודים שבאו מקסטיליא ומלך שנה, (יוחסין שם), ובשה"ק קט"ו א' כי המלך כעס על סיבטא שקבלו היהודים והאנוסים שגרש ממלכותו:

1402

1403שנת ה"א קע"ו מלכות בון פורטו לקחה כל הנערים והטבילם במים (שה"ק קי"ד א'). ובתשו' תרומת הדשן סשמ"ב אומד שנת קע"ו היהודים שבאשכנז פרעו חמישית רכושם כרי להעביר הגזירות, ובדור הוה שאל מלך פרס ליהודים למה אין עובדין האדמה כיתר האומות ולבסוף גזר שיעמדו בכפרים. ויאמר אחר מיועציו הסכלת עשה, לפי שהיהודים ידגו לרוב ויתעשרו ויותר טוב שתביאם בעיר, ושלח כרוז שיוכלו להזדווג ולאכול אתנו כעם אחד, וידעתי בודאי שבמשך ימים מועטים ימירו ונהיה לאמונה אחת וכן עשה. ובעוונותינו כאשר דמה כן היה וידל ישראל מאד, (שה"ק שם ע"ב). בימים ההם אוייניאו הפפא גזר על ישראל אחד כולה עם מ"ב תנאים נגד היהודים ובתוכם קנס כל ממונו ששום יהודי לא ילמוד בתורתם זולתי בתורת משה, ובראותם שאין רוב הצבור יכולין לעמוד עם הגזרות ההם עשו וועד כללי מכל היהודים שבאיטליא בעיר טיולי ואח"כ בעיר רוינה והשתדלו על הדבר ועם הוצאות רבות נתבטלו (שם דקט"ו א'):

1403

1404שנת ה"א קע"ח עשו אנשי איטליא וועד בעיר פודלו ועשו תקנות הרבה ובחרו שני אנשים ושלחו לאפיפיור מרטין והשיגו טובות לישראל, (שה"ק קי"ד ב'):

1404

1405שנת ה"א קע"ט בארץ אטוב ופטיב ובריטניא נהרגו בקדוש ה' יותר מג' אלפים, ויותר מת"ק המירו. בעיר לואירש טענו על היהודים שטבעו אשה הרה ובכח יסורים הודו ונהרגו רוב יושב פרווינצי. כתב רש"ט ן' ש"ט בהיות המלך דון אונריקי נער נהרגו הרבה קהלות מכה רבה לא נשמע כמוהו בסיויליאה וקורדובה ואיזינה וקסטילייא ישנה היא אנדילוזיאה ומגרי וטשקש ואונקי וגואיטי וקסילמגאם ומוניים וטוריקש ואסקלונה ורבים המירו. ובימי דון יואן בן אינדיקו גזרו על הנותרים שלא יעשו רבית ולא סחורה מענייני אוכלין ולא ירפאו הרופאים ושלא יקנו בתים ונחלאות ושישאו סימן (שם):

1405

1406שנות ה"א קפ"א מן י' סיון עד ט' ניסן הי' גזרה כללית בגליל אסטרייך, תרומת הדשן סרמ"א, (שה"ק שם):

1406

1407שנת ה"א קפ"ה

1407

1408ר' יוסף אלבו חבר ספר עקרים, וס' אחר בלשון לעז אשר נתווכח עם הגמון א' (יוחסין בדורות האחרונים (ע"ל קצ"ב) וכ"כ שפתי ישנים, אכן בשה"ק דס"א ב' כתב מת שנת ק"נ וי"א ק"ל), וספר מאה דפים מפלפל מעקרי האמונה. הרב ר' מנחם הארוך נפטר שנת קפ"ה, (יוחסין שם):

1408

1409מהרי"ל הוא הרב הגדול החסיד ר' יעקב מוילין בר משה הלוי אב"ד במגנצא והוא תלמיד ר' שלום מויאן הנקרא מהר"ש הרביץ תורה והעמיד תלמידים הרבה וחבר שו"ת, נפטר קפ"ז כמבואר במהרי"ל ריש ה' פסח. ודע שהמהרי"ל ורבותיו מהר"ש ומהר"ק הם הנסמכים ראשונים בשם מהר"ר שנתחדש בין האשכנזים אשר לא שערום ראשונים: וכתב אברבנאל רפ"ו דאבות במשנה נקרא ריע לא ידעתי מאין בא להם היתר הסמיכה, גם רלב"ח הפליג בזה בתשובתו. ושמעתי מהג"מ סיני בר בצלאל שנתחדש הסמיכה כי רבים היו עוסקים בנתינות גיטין וקדושין אף שלא היו יודעין בטיב הלכתן ע"כ נתקנה סמיכה זו לסימן כל מי שאין נסמך למורינו לא יהיה לו רשות להתעסק בטיב גיטין וקדושין (צ"ד). כתב בתשובת חכם צבי סקכ"ט מהרי"ל קשיש טובא ממהרי"ק, ואפשר שמהרי"ק נולד אחר פטירת מהרי"ל שהרי מהררא"י בעל תרומת הדשן היה בחור וילד בזמן מהרי"ל דלא נסמך למורינו בזמן שהיה מהרי"ל מופלג בחכמה וזקנה ומפורסם בדורו, ומהררא"י היה שואל תורה ממהרי"ל כתלמיד מובהק, ומהרי"ל השיב לו כרב מובהק וגדול, ומ"ש מהררא"י בתרומת הדשן גדול אחד כתב בתשובה כוונתו על מהרי"ל, וס' אליהו פראג ומ' ישראל ברונא היו בחורים בזמן שמהררא"י היה מפורסם בחכמה וזקנה, ומ' ישראל ברונא נסמך ממהררא"י וממהרי"ל ווייל בשם מורינו, ומ' ישראל ברונא היה בן גילו של מהר"י קולין וכתבו זה לזה כחברים המתווכחים. מהרי"ל היה רב מובהק ומקובל לבני אשכנזים ויודע בטיב הוראותיהם ומנהגיהם:

1409

1410ר' שם טוב בן ר' יוסף שם טוב ר"י בספרד ומקובל נפטר ה"א ק"ץ (חבר ספר האמונות, ומדבר תועה נגד הראב"ע והרמב"ם ורלב"ג, אבל ר' משה אלשקר השיג עליו והפיל טענותיו, וזה הגאון היה חכם כללי וחבר שו"ת בדינים. שה"ק ס"ג ב'). ובנו ר' יוסף עשה פירוש על ספר המדות ועל ספר המורה (יוחסין בדורות האחרונים). ובשפתי ישנים כתב כבוד אלהים ר' יוסף בר' שם טוב בפילוסופיא. ד"פ שט"ז, עין הקורא הנהגה וסדר לדרשות כ"י:

1410

1411שנת ק"ץ היה גזרה בעיר אשישי בפרווינצי תרומת הרשן סרמ"א (שה"ק), גזרות בק"ק ווירמז (ע' ס' מעשה נסים סי' י'), וקבלו תענית י' אדר לדורות והרגו את היהודים ראשי העיר ושרפו הבתים ונכרים עשו אווז בכישוף שפרח וישב באיזה בית אשר נטמן שם יהודי, וחכם אחד לבש בגדי כומר ודרש בבית תפלתם (ע"ש). ובשנה הזאת היה שטף מים במדינת ביהם ד' פעמים זה אחר זה גם בארצות אחרות ונאבדו כפרים רבים אדם ובהמה והיה רעב גדול, (צ"ד ח"ב):

1411

1412בשנת ה"א קצ"ב נתמנה החסיד הרב השלם דון אברהם בן בנבנשת והחזיק תורה ולומדיה והגין לישראל מכמה שמדות, ובנו ר' יוסף ובני בניו מחזיקים הישיבות אחר רון וידאל ואחר דון אברהם, וכשנולד זה אברהם שנת קצ"ג דרש רבי יוסף אלבו עליו והנושא היה בפ' מילדי העברים זה (ע"ל קפ"ה), יוחסין בדורות האחרונים:

1412

1413ר' מרדכי נתן (י"א ר' יצחק נתן) העתיק ספר קונקררנציאוס שחבר פרא' ארלוטי מלשון לטיין לעברי והנהו שנת ה"א קצ"ח כמבואר בהקדמת ספרו (צ"ד) ושה"ק דנ"ט סע"א:

1413

1414דפוס הספרים נמצא בעיר מענץ ע"י איש נוצרי שמו יאהנס גוטן בערג משטראסבורק שנה ראשונה לקיסר פרידריך, שנת ה"א ר' צ"ד ח"ב. (ע"ל רכ"ד ורע"א): ה"א ר"א שנת ה"א ר"א נפלו אבני ברד משמים כביצת אווזא ומשקלם כמו ליטרא ויך באדם ובהמה ועץ השדה (שם):

1414

1415שנת ה"א ר"ו המטיר ה' דם תוך עיר רומי ונולד ילד עם ו' שניים, והיה בתוך העיר רעש גדול ונורא שהארץ רגזה ממקומה ובנינים רבים נפלו ורבים מתו בתוך הרעש, גם היה נראה כוכב חדש גדול ונורא והחוזים שפטו ירידת הנוצרים, וכן היה (שם):

1415

1416שנת ה"א ר"י היה דבר כבד בשלשה חלקי העולם ונאבדו שליש מישוב העולם, (צ"ד ח"ב):

1416

1417שנת ה"א רי"א העלילו על היהודים במדינת שלעזיא שטמאו לחמם ויענום ורובם נשרפו, רק בעיר ברעסלא שמרו נפש היהודים ושלחו אותם מן הארץ, אך הגיעו למדינת שלעזיא צרות רבות בעבור שפיכת דם חנם הנקיים, (צ"ד ח"ב):

1417

1418מוהר"ר ישראל ברין היה רי"ג (יוחסין בסדר הקבלה להרמ"א). ה"א רי"ג נסב קסריות קוסטנטינו מן היונים אל הישמעאלים שהיה ביד היונים אלף קכ"א שנים (צ"ד ח"ב):

1418

1419שנת ה"א רט"ו בארץ סלמנקה נהרג סוחר אחד שהיו לו נכסים רבים ונקבר בא' השיחים והחזירים מצאוהו והעלילו על היהודים ובאמצעות הצורף שקנה הנכסים נתגלה ונצולו, ובעיר סגובה טענו על היהודים ונהרג דון מאיר רופא המלך עם כל היהודים ובזזו ומהכנסיות עשו בתי תפלתם, שה"ק דקט"ו א'. (ע"ל קס"ה):

1419

1420ר' יו"ט ליפמן (מילהויזן) בעל הנצחון חבר ספרו ה"א רי"ט כמבואר בהקדמתו. (צ"ד), ופי' על שיר היחוד דפוס טיהונגן, (שה"ק):

1420

1421ר' ישראל הנקרא איסרל אשכנזי מאוסטרייך בעל תרומת הדשן (ובאורים על רש"י נדפס שכ"ב. ועשה הגהות על שערי דורא), קבל מרבותיו שנת ה"א ר"ך צ"ד. (ובשה"ק דס"ב א' כתב ק"כ ט"ס), ור' יעקב מולין ור' אהרן היו רבותיו כנראה בספרו (שה"ק), ר' יעקב ווייל בעל התשובות (וחבר על שחיטות) היה בימי ר' איסרל כנראה בתשובתם, ר' אייזיק טירנא בעל המנהגים קבל מר' אברהם קלוזנר היה ג"כ בימי ר' איסרל, כ"כ יוחסין (צ"ד):

1421

1422רבן של ישראל המאור החסיד די רוח אלהין קדישין ביה הרב הכולל ר' יצחק קנפטון בן החכם הגדול כה"ר יעקב קנפטון. ואני ראיתי אותו ופניו כפני השכינה ונקרא גאון בקסטיליא נפטר ה"א רכ"ג (ע"ל רנ"ג) יוחסין בדורות האחרונים. (ושה"ק דס"ב א' ודקט"ו א' כתב בימי ר"י היה כמו ק"כ ואלף ר' לחורבן. נ"ל ט"ס וצ"ל ר"כ. א"כ יהיה אלף שצ"ב לחורבן). חבר ס' דרכי הגמרא כללים מסוגיות הש"ס ש"ז. הרב ר' יצחק די ליאון מלומד בנסים ולבו כלב האריה נגד אויבי ה' ושכלו שכל אלהי ומת בן שבעים שנה, היה תלמיד ר' יצחק קנפטון הנ"ל (יוחסין שם), ר' יצחק אבוהב חכם וחסיד חריף ומחודד רבי ומורי היה תלמיד ר' יצחק קנפטון נפטר בפורטיגאל שנת רנ"ג ז' חדשים אחר הגירוש וחי ששים שנים, יוחסין שם. חבר ספר מנורת המאור, וביאור על רמב"ן, ונהר פישון פשטים על פ' תנ"ך ועל מאמרים רצ"ח. הרב ר' שמואל ולאנסי (בן הרר"א ולאנסי) בר אבהן ואוריין היה תלמיד ר' יצחק קנפטון הנ"ל ומת קודם הגירוש וחי נ"ב שנה. (יוחסין שם) ר' שמואל בן ר' אברהם ולאנסי ור"י אבוהב נידו לש"ץ שלא רצה לקרות כפי המסורה, (ש"ע או"ח ס"ס קמ"א). בימי ר' יצחק קנפטון לודוויק דוכס בויירה גרש כל יהודים ממלכותו, ובימי לודוויק ספורצה בדור זה במילאן העלילו על ספדי היהודים והוברחו לזקקם, (שה"ק קט"ו א'):

1422

1423משנת ה"א רכ"ד עד יום ט' באב עד שנת ר"נ נמשכו גזרות רעות על היהודים בארצות סבוייה ופיאמונטו ולומבדריאה פרווינצה וציצליאה ואשכנז ופורטגאל ונבאדה ונפולי (שה"ק שם). בדור הזה ניקולי ינוביסו וי"א שהיה פרוזינצלי וי"א אשכנזי מאריינטינד מצא בחכמתו מעשה הדפוס (שה"ק שם ע"ל ר'). רבי משה דריאטי חבר כפר שה"ק, (ומעון השואלים מחזורות ותפלות, ד"ו שס"ג) וממנו לקחתי מעט (שה"ק דס"ב ב'):

1423

1424דון דוד בן דון שלמה ן' יחייא נפטר ה"א רכ"ה (ע"ל ה"א רנ"ח):

1424

1425ר' יהושע בר יוסף הלוי חבר ס' הליכות עולם ה"א רכ"ז ב"כ בהקדמתו, ר' דוד וויטאל חכם ומשורר חבר ספר מכתם לדוד סביב לזמן זה (צ"ד). ושה"ק דמ"ב ב' כתב ר' דוד הרופא בר' שלמה המכונה מיסור וידאל חבר מכתם לדוד (על י"ג עקרים וזמירות), וספר כתר תורה (כולל כל תרי"ג מצות עם ז' מצות דרבנן כמנין כת"ר ועל כל אות מעשרת הדברות בנוי תיבה אחת בחרוזה) וכ"כ שפתי ישנים:

1425

1426שנת ה"א רל"ג היו חמימות ושרב כמוהו לא היה ממאה שנים, ולא היה גשם כל ימי הקיץ וחרבו ויבשו כל הנהרות עד שהוצרכו להביא ממרחק כמה מילין מים לשתות, ומרוב החמימות היו שריפות רבות שלא יוכלו לכבות, וחורף שאחריו היה שלג קרח וצינה גדולה מאד כמוהו לא היה מק' שנים ומתו אדם ובהמה רבה, גם רוחות גדולות ונוראות נשבו והפילו מגדלות ובנינים רבים והרוחות נשבו השלג על העם הנמצא בשדה וימותו, גם על בתים רבים שבעמק ירד עליהם השלג והיו בתיהם קבריהם (צ"ד ח"ב):

1426

1427שנת ה"א רל"ד עלה הארבה על מדינת פולין ואכלו כל התבואות ומשם עלו דרך שלעזיא ביהם אשכנז, (צ"ד ח"ב):

1427

1428הרב ר' יוסף קולון צרפתי הנקרא מהרי"ק נהג נשיאותו בלומברדיאה, ותלמידיו קבצו תשובותיו ואגדו יחד ועשו שו"ת על שמו. ד"ו רע"א, ונפטר בפויאה שנת ה"א ר"מ, ור' שלמה אביו היה גדול כנראה בתשובותיו (שה"ק דס"ב ב'). כתב בתשובת חכם צבי סימן קכ"ט מהרי"ק היה רב באיטליא במדינת סמבוייא (ע"ל ה"א רופ"ז). ר' יהודה הנקרא מיסור ליאון היה במנטובה, חבר ספר נופת צופים והיה בר פלוגתא דמהרי"ק ונחלקו הקהל עד שדוכס מנטובה גרש שניהם מן העיר (שה"ק שם). הרב ר' ישראל מנרבונה מרגנשבורק אשכנזי בר פלוגתא דמהרי"ק, ר' יוסף חיון, ר' אברהם חיון, ר' יוסף פרנצש, ר' יוסף דקשטרו, ר' יצחק ן' זייטה, כל אלו חכמים גדולים בפורטגאל בדור זה. ר' יעקב לאנדא במ' שמואל אשכנזי חבר ספר האגור באיטליא בעיר פויאה שנת ה"א ד"מ, (שה"ק דס"ב סע"א). ר' שלמה בן אברהם מאורבינה חבר ספר אוהל מועד שנת ר"מ, והוא ממלות שאין שוין במבטא ושוין בפירושם, ד"ו ש"ח (צ"ד):

1428

1429ר' רפאל ידידיה מטרשבורק צרפתי ור"י בארימבו באיטליא ה"א רמ"ה (שה"ק ס"ב ב'):

1429

1430שנת ה"א רמ"ח פעם א' הלך רופא המלך ר' יצחק המון בעיר גראנטה וא' מהם השביע לחבירו בחיי המלך שיניח לו ולא אבה וישב עוד והשביע בחיי הרופא ההוא ונתרצה ויקנאו השומעים בדבר הזה ויקומו כל העם מקצה ויהרגו כל היהודים (שה"ק קי"ב א'):

1430

1431הר"ר שם טוב ספרדי שחבר ס' הדרשות היה ה"א רמ"ט, ובימיו היה בארגוון ר' אברהם ברב"ץ בר' שם טוב חבר ס' דרך אמונה (צ"ד) ד"ק רפ"ב, וס' זה ינחמנו רשות:

1431

1432ר' יוסף גיקטאליא היה ה"א ר"ן כמו אלף ש"ל לחורבן, שה"ק דקט"ו סע"א, (צ"ל אלף תכ"ב לחורבן) (ע"ל ד"א תש"פ וה"א ק"י ג"כ ר"י גיקטאליא) הוא חבר ס' שערי אורה, וגנת אגוז, וס' הכבוד, ס' לוח או אילן, ס' קבלה כ"י, מרכבת יחזקאל כ"י, פי' על הגדת פסח, שער השמים, (ע' שפתי ישנים), כתב בהקדמת ס' חרדים בשם ר' יצחק דמן עכו (חבל מאירת עינים פי' על הרמב"ן בתורה, וס' הסודות, וכתב בנובלות חכמה קצר שהיה תלמיד חבר להרמב"ן), כי ר' יוסף זה חלה עד כי קרוב למות ונים ולא נים כו' ראה שני אנשים שוקלין עוונותיו וזכיותיו במאזנים שקולין שוין ומיד התעורר ושאל תפילין והניח אותם ומיד התחיל להתרפא וחי כי הכריע. כף הזכיות:

1432

1433ר' אליה מזרחי חכם מופלג חבר ביאור גדול על רש"י ושו"ת וחידש ס' המספר, ותשובת מים עמוקים, ומלאכת המספר חשבונות ותשבורת ופי' על סמ"ג וצורות הארץ, והוא היה ר"י בקוסטנטינא סביב לשנת ר"ן (צ"ד):

1433

1434שנת ה"א רנ"ב מלך ספרדי פירריננטי (ע"ל קע"ב), ואיזבילה אשתו עשו מלחמה עם ישמעאלים בגרנטה ויתפסוה, ובשובם צוו ליהודים שבכל מלכותו שבמשך זמן קטן יצאו מארצותם קסטילייא נבארה קטלוניאה ארנוון גרנטה וציצליאה, ותושבי טוליטולא אמרו כי לא נמצאו במיתת משיחם בכתוב על אבן גדולה ברחוב העיר שכתב הגמון קדמון מאד והעיד שהיהודים שבטוליטולא לא יצאו משם בבנין בית שני ולא נמצאו במיתתו, ולא שוה להם שום התנצלות ויצאו משם ת"ר אלף והיה שוה ממונם יותר משלשים אלף אלפים דוקטי כמו שמעיד אברבנאל בס' מעייני הישועה והכל הלך לטמיון, ולרוב לחצותם עבור מיתה הלכו באניות באשר מצאו קצתם לאפריקי ואסיאה וארצות יון ותוגרמה ונתקיים עליהם כל התוכחה, ואגיד א' ממה שאירע להם כי רבו מספר, אחד היה מושלך מהרוח בא' מאיי הים והיה לו אביו זקן מופלג עטוף ברעב כי ג' ימים לא אכלו, ויכמרו רחמי הבן כי לא היה לחם ושמלה שנשארו ערום ועריה, ויקח בנו הקטן יחידו וילך אל העיר הקרוב לו וימכור הנער לאופה בלחם להשיב נפש הזקן, ויהי בשובו אל אביו עם הלחם וימצאהו נופל מת ויקרע בגדיו וישב אל האופה עם הלחם לקחת בנו ולא רצה להחזיר לו הנער, ויצעק היהודי צעקה גדולה על בנו ולא היה מושיע לו. ואירע לגולה מעשה אחר כזה זקן וזקנה ובתו יפה מאד בהעדר מהם מקום ללון עמדו בשדה בלילה ובחצי הלילה ויבא שודד ויענה הבחורה ויבז כל שללם ותוך שעה שב השודד והמית הבחורה באמרו שמא נתעברה ממנו ואין רצונו שזרעו ישאר בין היהודים, וכאלה רבים לאלפים ורבבות ארעו לבני הגלות. קצתם תמצא בהקדמת החייט בפי' מערכת אלהות ובשבט יהודה ובהקדמת ס' מלכים לאברבנאל. ודע כי החלק שפנו ללכת לפורטגאל היו כמו ש' אלף נפשות. והיהודים רצו להשתדל מן המלך שלא יניחום להכנס שם כי קטן זה המלכות להכיל סך העניים האלה, וכשמוע השר דון יוסף בן יחייא אבי אביו של הגאון אדוני אבי צעק צעקה גדולה ע"ז איך ננעול דלתי הישועה לעניים כו' ולא שמעו בקולו והוכרחו הגולים להתפשר עם המלך שיניחם במלכותו שכל אחד יתן ב' דוקטו לכל נפש, ואחר ימים מועטים לסיבת מגפה בחרו רבים מהם ללכת משם וחקר המלך אם פרעו כפי פשרתם וימצא רבים שלא פרעו ויקח לפרעון את בניהם מו' שנים עד י' ויוליכם לאי אחר שהיה רצונו ליישב את האי ההוא ולא שוה לו כי רובם מתו מן הנחשים וברעב כו', וכאשר ראה זקננו כי לא קבלו חבריו עצתו וגם ראה פני המלך רע עם בני ישראל הלך לאיטליא עם בניו כאשר כתב בס' דברי הימים לבני יחייא, וכאשר חשב כן היה כי מלך פורטגאל דון מנואל כרוזא קרא בחיל שבמשך זמן מועט כל היהודים ימירו ואם לאו שילכו להם, והיהודים בחרו ללכת, וכשראה המלך שרצונם לילך וידע שרוב העושר והחכמות היה בין היהודים ואם ילכו ישאר מלכותו כמצולה שאין בה דגים שלח לקרוא לכל הב"ב וא"ל כי רצונו ליתן להם אניות וצידה לדרך עד כי בדברים טובים הכניסם בחצרו הגדולה והתחיל לדרוש להם בדברים טובים שימירו, וכראותו שאין רצונם להמיר לקח כל הבחורים ויביאם לבית תפלתו ויזרוק מים עליהם וישם שם כל אחד מהם כרצונו ויחלקם בבתי הנוצרים ללמד להם תורתם וכן עשה לזקנים, ורבים הטילו עצמן בבורות שיחין ומערות וימותו במיתות משונות ויהרגו זה את זה כו', ומגלות פורטגאל נתפזרו לד' כנפות הארץ ומהם באו לאיטליא, וקהל רומה נדדו לאפיפיור אלף דוקטי למען לא יניח ליהודים ספרדיים בארצו, ויכעס אפיפיור באמרו איך אתם אכזרים על אחיכם וגזר שהם יצאו מארצו ויכנסו ספרדיים תחתיהם והוצרכו להוציא ממון רב לבטל הגזירה כו', ותוך ימים מועטים נעשה גרוש במלכות ארנוון ונבארה ופרווינצה, (שה"ק דקט"ו וקי"ו) ובשבט יהודה מגזירה נ"א והלאה כי קצר המצע להעתיק כל הגזרות והצרות, ובתוך ש' אלף נפש הנ"ל שיצאו מספרד היה ר' יצחק אברבנאל, עיין בספרו תחלת ס' מלכים מ"ש שם (ע"ל רס"ט), וסימן השנה מזר"ה ישראל, וצ"ד נתן סימן רבי"ם בני שוממה:

1434

1435ר' יחיאל רפיסא אשר בטוסקנא חוף ים הגדול בהיות גלות ספרד שנת רנ"ב בורחים משם יהודים רבים לאיטליא לעבור לתוגרמה היה זקן זה מקבל כולם עניים ועשירים ומכלכלם ומלוה אותם עם הספקות ומזונות כל המצטרך ובזבז בזה סך רב, ויבאו לביתו ד' זקנים מהגולה חכמים גדולים, ובראותם עושר כבוד תפארתו ונפש החסידה והנדיבה שעשה לכל הגלות הזה שאלו ממנו מה בקשתו מהבורא והשיב חכמות הבנים, ויאמרו לו בטח בה' שיצא תוך שנה זו בן מחלציך שיתחכם מאד ותקראו אברהם לסימן שעשית חסד עם זרע אברהם, ויצא מבנו החכם ר' יצחק הגאון ר' אברהם דפיסא (ע"ל שי"ד) גבר בגוברין בכל המושכלות, וימת בחצי ימיו והניח בנים ועושר וכבור וחבר חבורים, (שה"ק ס"ה ב'):

1435

1436ר' אברהם שלום (ברבי יצחק) בקטלוניאה חבר נוה שלום ד"ו של"ה. מת רנ"ב (שה"ק ס"ב ב'), ר' שמעון בן בנו של ר' שמעון דוראן חכם נדול היה מהגולים (ע"ל קנ"א), ר' יצחק (בן ר' משה בר' מאיר, ש"י) בן ערמאה מיוצאי ספרד היה חכם מופלג בתורה ובכל החכמות, חבר ספר עקידת יצחק וספר חזות קשות משלים וחידות, ד"ו שי"ב, יד אבשלום פי' על משלי, (שה"ק שם):

1436

1437הר"ר יוסף ן' שרגא המכונה מקובל דארגינטי היה מיוצאי ספרד מופלג בקבלה ובעל מעשים, ושמעתי ממנו מעשים רבים בחסידות. ר' יעקב בן שלמה ן' חביב א' מגולי ספרד חבר עין יעקב ור' לוי בנו השלימו (שה"ק ס"ג ב'):

1437

1438בשנה זו היה רעש גדול בקוסטנטינא ונפלו ת"ת בתים ומתו ג' אלפים איש (צ"ד ח"ב):

1438

1439ר' יצחק אבוהב (ע"ל רכ"ג) נפטר ה"א דנ"ג, ר' שמואל צרצה. (ש"ץ המכונה אבן סינה חבר מקור חיים פי' על ראב"ע,ומכלל יופי פשטים, וס' טהרת הקודש הביאו בס"ס מקור חיים) היה סביב לזמן הזה. כתב (יוחסין בדורות האחרונים) שמעתי שהרב מ' יצחק קנפטון היה סיבה לשריפת זה האיש שפעם אחת בהיות שנתקבצו הרבנים לקריאת כתובה ואמרו כך וכך לבריאת עולם כמנהג הכתובות וזה סרכא נתן ידו על זקנו ואמר וכן כך וכך רמז אל קדמות העולם באוחזו שערות זקנו, וקם הרב על עמדו ואמר מדוע לא יבער הסנה והוליכוהו בערכאות ודנו אותו לשריפה על שהודה בקדמות העולם כדיניהם ג"כ עכ"ל. וצ"ע דהא השה"ק דס"ב א' ויוחסין כתבו כי ר' יצחק קנפטון נפטר ה"א רכ"ג (ע"ש) (וע"ש דקט"ו א') וסרסא זה היה לדעת צ"ד ה"א רנ"ג ואיך אפשר שנשרף בחיי ר' יצחק הנ"ל. ועיין שה"ק ס"ב ב' ר' שמואל סרסא אומר ס' יוחסין שנשרף על קדוש ה' עכ"ל, לא ידעתי היכן מצא שקידש ה':

1439

1440שנת ה"א רנ"ד איש אחד בגינובא שמו קילומבא פילוסוף וחכם גדול אמר למלך ורדיננדוס מלך נאפולס שמחמת הרוחות התמידיות הנושבים בים אוקיינוס ממערב למזרח יתחייב מזה שימצא שם עוד יבשה, ושלחו המלך על הוצאתו וימצא עולם חדש הנקרא נאבא מונדא (צ"ד ח"ב). וע' צ"ד ה"א רצ"ג ז"ל. אימריקי איש גבור חיל התקבץ אליו אנשים רבים וירד הימה לשלול שלל והים היה הולך וסוער ורוח עזה נשא אותם כ"כ מרחק מהישוב העולם עד שהיה נסתר מהם כוכב קוטב הצפוני, לאחר ימים רבים מצאו את העולם החדש וקרא אותו על שמו אמריקי עד היום הזה, והיה זה שנת רצ"ג אלף תקל"ג לנוצרים וי"א אלף תק"ח לנוצרים וי"א אלף תפ"ד לנוצרים ע"י איש אחד קולומבא. אחר הדברים האלה שלח קיסר אקראלוס ספינות גדולות אל ארץ אמריקא הנזכרת ולכד שם חלק גדול מארץ ההיא וקרא לו הישפניא נובא, פירוש ספרד החדשה עד היום הזה, ומלך צרפת לכד גם הוא חלק גדול ממנה וקרא לה צרפת החדשה. ודע שהעולם החדש הזה לדברי חכמי קוסטיגרופיא שהם חכמי המחקר, הוא יותר גדול מכל ארצות מלכי הנוצרים שבזמנינו מכל חלק איבדובי, ולדבריהם מקום מדינה זאת היא נוחה תחת כפות רגלינו. ובס' מ"ע פי"א כתב שהעולם החדש הוא ארץ אופיר ששלח שם שלמה המלך ע"ה ספינותיו אחד לג' שנים כמבואר מלכים א' ט' וד"ה ב' ח' והפליג בראיות ע"ש, עכ"ל:

1440

1441שנת ה"א רנ"ו נצטוו בעיר ווינציאה שהיהודים ישאו על ראשם כובע צהוב בל"א געל דומה לצבע כרכום. ובתשבי גתן סימן השנה כל ראיהם יכירום, ראיהם גי' רנ"ו, יכירום לשון ומספר כרכום. (ע"ל שט"ו) (צ"ד):

1441

1442החכם ר' יצחק בן צחין בן החכם ר' אברהם צחין מבלוניא דילא טיירא הוא ובניו שנת נז"ר הרגו את עצמם, (יוחסין בסה"ד בענין רבי):

1442

1443גלות פורטגאל שנת ה"א רנ"ח ו' שנים אחר גלות ספרד, ב"כ תולדות יצחק בהקדמתו דפוס ראשון שחבר ר' יצחק קארו שגם הוא היה מיוצאי ספרד (צ"ד). כתב שה"ק דס"ב ב' כל אלה היה חכמים גדולים באשכנז בדור הזה, ר' טעבלן הזקן, ר' יהודה אידנבורק, ר' כתריאל בקראקא, ר' נתן מאיגר, ר' פנחס בפראג, ר' שמואל ספדה. ואלו היו בצרפת ר' יוחנן טריווש (שעשה פי' מחזור טליאנה, (וקמחא דאבישונה פי' על מחזור מאשכנז) ויש לו קבלה שהיה מגזע רש"י, שה"ק ס"ה ב'), ר' יוסף סטרבורק, ר' יחיאל בר' יוסף טריווש, ר' יעקב בר' מרדכי, ר' יעקב הלוי, ר' מנחם ממיזבורק, ר' רפאל (ע"ל רמ"ה), ר' שמואל בר' יוסף הנקרא חכם ממיסטרא, ר' תשב"ץ מבורבערק. חכמי קוסטנטינא, ר' אברהם ירושלמי, ר' אליה אלפלג, ר' מרדכי קומיטינו. (ובשפתי ישנים ספר כתר תורה ר' מרדכי באמטינו דרשות על התורה כ"י, פי' ר' מרדכי בומטינו על ספר מלות ההגיון להרמב"ם כ"י. אולי זה הוא), ר' משה קפסלי יוני. וכתב שה"ק שם בדור הזה צמחו אנשים ממשפחת שונצינו אשר התמידו כמה וכמה שנים שהדפיסו ספרי קדש, ובהקדמת המכלול אומר בדפוס שהדפיסו בקוסטנטינו אני גרשון איש שונצינו בן ר' משה בן החכם המופלג ר' ישראל נתן בן שמואל בן ר' משה, והוא דור ה' להר' משה מספירה הנזכר בתוספות טוך. וכתב שה"ק שם הרב ר' דוד בן השר דון גדליה ן' יחייא שהיה בקסטיליא ה"א פ"ה ושם נהג נשיאותו אחד מות אביו והוא דור ששה למשפחתנו, ובסוף ימיו גלה עם המעטירה הורתו לעיר ליסבונה כי ברחו מגזירת סיויצנצו שנת ק"נ, ואשתו בטוב טעמה ושכלה השיגה באמצעות מלכת ליסבונה כל ההכנסות שהיו לזקניהם, וגאון הזה חבר חבורים בפרט חבור דינים ומאמר על דיני טרפות, והרב קארו מזכירו בריש י"ד, וימת בן ע"ה שנה לא כהתה עיניו, והניח ב' בנים, הראשון היה דון יהודה נעים זמירות ומלא רוח חכמה ודעת וחבר חבורים וחתם בתשובותיו ניב"י, ר"ל נאום יהודא ן' יחייא, והוא חבר הקינה בט' באב במחזור, ויולד בנים ובנות, ודון שלמה הלך עם אביו לפורטגאל ויהי לו ב' בנים, דון דוד היה חכם ועשיר ולא רצה שבניו יקנו בתים וקרקעות ולא יקרה להם כאבותיו בזמן הגזרה, ונפטר זקן ושבע ימים שנת רכ"ה בליסבונה, והניח ד' בנים והם הרב דון גדליה התחכם מאר בתורה ורפואה ובסוף ימיו הלך לקוסטנטינא ושם הרביץ תורה וחבר חבורים (ס' דרשות, ד"ו), ואחד נקרא שבעה עינים (מדבר בז' חכמות ד"ו) ובקשו הקראים ממנו שישתדל להכשירם ולהביאם בדעת חכמי הגמרא, והפליג לעשות ולא עלתה בידו כי חכמי ישראל לא הסכימו, ובסוף ימיו נדבה רוחו ללכת אל ארץ הצבי ולא נסתייע מילתא כי בצום גדליה נפטר בדרך ונקבר בצפת. השר דון יוסף היה השני בליסבונה (חבר דרך חיים, נר מצוה, פי' ה' מגלות וכתובים ד"ב רצ"ח. תורה אור מענין ג"ע וגיהנם ד"ב רצ"ח), ויאהב אותו המלך וישימהו לו ליועץ. אחר ימים מת דון אלפונסו המלך ויקם במקומו דון יואן אשר אהבהו גם הוא ויניחהו במקומו מהיועצים. ויהי היום ויקראהו המלך ויאמר לו הנה מרוב אהבתי אותך בחרתי להטיב אליך ולכל ישראל אתך וזה בהציל נפשותיכם מן הגיהנם לכן רוצה אני שתמיר אתה וכל בני ביתך וידעתי שכל ישראל שבמלכותי יעשו כמותך כי אתה שר וגדול עליהם. ויען לא כן יעשה כו', ויקרא לג' בניו הגאון דון דוד זקני והחכם דון שלמה שנפטר י"ד סיון רצ"ז והניח בן בסלניק דון יוסף. והג' הנבון דון מאיר חכם בשירים ודקדוק והלך לאוילונה ומת שנת ר"צ, ויקח דון יוסף הזקן הבא בידו מעות ולעת ערב נכנסו בספינה ובאו לפרוינצה ושם נולד הגאון אדוני אבי, ואחר כך באו פירדא והדוכס דשם קבל אותו בפנים יפות וימת בן שבעים שנה שנת רנ"ח, ושלחו בניו עצמותיו לצפת כאשר צוה להם אביהם והנם קבורים אצל קבר הושע בן בארי, עיין באריכות בר"ה של בני יחייא, עכ"ל:

1443

1444ר' לעמלן היה מבשר על משיח שנת ה"א ר"ס, ובכל תפוצות ישראל האמינו לדבריו גם בין העמים היה הקול נשמע והולך וגדול ורבים האמינו לדבריו, ואדוני מורי זקני זעליקמאן גאנז הרס ונתץ תנור המיוחד לפסח לאפות מצה בהבטתתו הגמורה שלשנה הבאה יאפה מצות בארץ הקדושה, ושמעתי מפי מורי הזקן מו"ה אליעזד טריווש אב"ד דק' פראנקוורט (ע"ל שכ"ג) שאמר כי לא דבר ריק הוא ושנתן אות ומופת ואמר אולי החטא גרם ועכבוהו, עכ"ל צ"ד. וכ' שה"ק דמ"ה סע"א ה"א ר"ס קם יהודי בגליל איסטריא' ושמו ר' לעמלן אשכנזי שעשה עצמו נביא והיה אומר שיצומו וישובו איש מדרכו הרעה בכל כחם כי קרובה ישועה לבוא, וכל גלילות איטליאה האמינו לדבריו וישובו בכל כחם כמעט תשובת נינוה דבר פלא, וימת האיש ולא בא משיח וגלגל המרות גדולות, כי בראות הפתאים שלא בא משיח אז המירו, ועדיין השנה ההיא נקראת שנת התשובה. כתב שה"ק דק"ט א' העיד ר' משה המון רופא שולטאן שולימאן בהיותו בעיר טאורוס עם המלך בגלילות פרס למלחמה בשגת ה"א ר"ס ראה הרבה תושבי עיירות ההם שהיו סוגרים החנויות ביום ו' בין השמשות, ושאל אותם על מה, והשיב כי לא ידעו רק שמגהג אבותיהם בידיהם לסגור החנויות בבל יום השבת, אז אמר אין זה אלא כי בזמן גזרת האנוסים ההם נהגו זה כי אמונת תורת משה היה בקרבם:

1444

1445ר' שמואל זבדה צרפתי בפאדווא שנת ה"א רס"א (שה"ק ס"ב ב'):

1445

1446ר' אברהם בר שמואל זקוט (מיוצאי ספרד) הי' חכם גדול בחכמת אצטגנינות ולמד בזאת החכמה בקטדרא שלהם בסרגוסא ואליו כל העמים ידרושו ויהי עצתו כפי ראות הכוכבים כעצת אחיתופל, והוא חבר ס' היוחסין (שה"ק דס"ג ע"ב). וכתב צ"ד נראה שחבר ספרו סביב לשנת רס"ב, חבר ס' בן ארבעים לבינה תכונה כ"י, ומתוק לנפש ענין הנשמה וג"ע וגיהנם, ד"ו שס"ז, וס' תכונת זכות, תכונה, (ר' אברהם הלוי גיסו חבר ספר משרי קטרין, שה"ק מ"ז ב'):

1446

1447שנת ה"א רס"ג היה בקיץ חמימות בלתי ירידת נשמים ונשחתו כל הזרעים ועץ השדה, ובשנה ההיא מתו חזירים רבים ונמשך מזה דבר גדול, (צ"ד ח"ב):

1447

1448בשנת ה"א רס"ו אנשי ליסבונה היו שונאים האנוסים ואמרו למלך שסיבות כל הרעות הבאות במלכותו לפי שהאנוסים לא שומרים את דתם, ויקומו ב' אחים ובידם צלם ויצעקו בעיר ואמרו בואו לנקום נקמת משיחנו, ויהרגו יותר מד"א אנוסים באכזריות גדול עד שהיו משליכין מהחלונות נשים הרות על הרמחים ואלמלא שחמל עליהם המלך לא היה נשאר שום אנוס וזרע ישראל במלכות ההוא (שה"ק דקי"ו ב'):

1448

1449דון יצחק אברבנאל אחד מיוצאי ספרד (ע"ל ה"א רנ"ב), וראיתי בחבור קטן מדפוס שהשיב י"ב שאלות מעניני פילוסופיא אל ר' שאול הכהן אשכנזי, ואומר שם שעשה י"ג ספרים, אברבנאל על התורה ונביאים ראשונים ואחרונים, זבח פסח, (ימות עולם), ישועות משיחו, להקת נביאים, מעייני הישועה, מפעלות אלהים, מרכבת המשנה, משמיע ישועה, נחלת אבות, עטרת זקנים, צדק עולמים, ראש אמנה, שמים חדשים, וכל החבורים האלה עשיתי אחר שיצאתי מארץ מולדתי, כי קודם זה הייתי טרוד בחצרות המלכים ולא היה לי פנאי לעיין ולא ידעתי ספר, וכליתי בהבל ימי ושנותי בבהלה לעשות עושר וכבוד, וכן אבד עושר ההוא בענין רע, ואחרי היותי נע ונד בארץ וחסרתי הממון אז דרשתי ספר ה' ואז אמרתי חסורי מחסרא והכי קתני. וראיתי לו קונטרס דורש על צורת היסודות, ונפטר ונקבר בפדאווי ה"א רס"ט, והיה לו בן חכם ופילוסוף נפלא, וחבר ס' הנקרא דיאלנגי דליאון היהודי, ובו נראה גדולת התפלספותו (שה"ק ס"ד ב'). בימיו היה ר' יהודה חייט (צ"ד) מיוצאי ספרד מופלג בקבלה ועשה פירוש על מערכת אלהות (ע"ל ה"א א') וקראו מנחת יהודה (שה"ק ס"ג ב') בעלי הכפל על דקדוק, והרב ר' אברהם סבע שחבר ס' צרור המור, ור' אברהם בר' מאיר דבלמש שחבר ס' מקנה אברם על דקדוק ד"ו רפ"ג. (צ"ד) והיה פילוסוף גדול קורא בקטדרא בפומבי לתלמידים נוצרים בסטוריאה דפאדווה, ובהיותי שם הלכו כל תלמידיו נוצרים אחרי מטתו, (שה"ק שם). והרב ר' דוד בן דון שלמה בן הרב ר' דוד ן' יחייא חכם גדול, חבר ס' לשון למודים, ושקל הקודש, וס' תהלה לדוד, ולא השלימו ור' יעקב בנו השלימו, וזה ר' יעקב המכונה רבינו תם היה גדול בקוסטנטינו והיה מרופאי המלך סולטן סולימן, והיה חכם בתורה ובתורת ישמעאל עד כי באו שופטיהם להתייעץ בפסקי דיניהם עמו, ויהי לו ולבניו ארוחת המלך, וימת זקן ושבע ימים והניח ב' בנים חכמים בכל המושכלות, שם הגדול החכם ר' יוסף רופא משנה המלך והחצר, והב' מוהר"ר גדליה שנהג נשיאותו בסלניק בק"ק ליסבונה ובקוסטנטינא בק"ק פורטוגיזש (שה"ק דס"ה א'):

1449

1450בשנת ה"א ר"ע טריפולא באפריקי עיר גדולה לאלהים נלכדה והיהודים הלכו שבי ותשאר העיר שממה (צ"ד ח"ב):

1450

1451דפוס ראשון ספרי קדש ע"י דניאל בומבירגא בויניציאה שנת ה"א רע"א (ע"ל ר') (צ"ד):

1451

1452שנת ה"א רע"ג היו קרירורות גדולות כמוהו לא נשמע ולא נמצא בספרי זכרונות, והתחיל השלג לירד בחשוון ויבשו המים שלא יכלו לטחון ללחם רק במקומות מועטים, ונמשך הקרח כל זמן החורף עד שביום פסחם עברו בעגלות טעונות על הגליד בנהר רינוס ועלב, ומתו מחמת הצינה עם רב, ואמרו שגם בעיר פראג הלכו על הגליד ז' של פסח (צ"ד ח"ב):

1452

1453ר' אברהם הלוי בירושלים ה"א רע"ו (ע"ל ד"א רמ"ה):

1453

1454ר' אליהו בחור הלוי בר' אשר אשכנזי התשבי המדקדק חבר ס' הבחור ברומי שנת רע"ז בן מ' שנה, ומסורת המסורת חבר רצ"ח, ובמהדורתו בשנת ש"ז היה בן ע' (צ"ד), וחבר ס' בבא, וס' הרכבה, טוב טעס, והגהות על ס' מהלך ועל ס' מכלול, ס' מתורגמן, פרקי אליהו, פרק המינים, פי' המסורות, שמות דברים, הגהות לס' שרשים, והעתיק חומש בל"א, תשבי:

1454

1455הרב ר' משה טראני הרביץ תורה ה"א רפ"א, ע"ל ה"א ש' מי היו בדורו:

1455

1456ר' יוסף טאיצטק מיוצאי ספרד הי' נשיא בסלניק ה"א רפ"ג, ושמעתי שיש שו"ת שלו (שה"ק ס"ג ב') נדפס עם שו"ת שארית יהודה, ד"ו ש"ס, וחבר לחם סתרים פי' על דניאל וה' מגילות, ופורת יוסף על קהלת (ע"ל רצ"ד), ר' מאיר בן ווירגא מיוצאי ספרד ועמד ימים רבים בתוגרמא ואח"כ בא באיטליא והרגוהו לסטים (שה"ק ס"ג ב'). ר' יוסף בר' אברהם ן' זית מחבר ס' שערי צדק בדור זה, (שם). ר' בינדוט אכסילראד (כן חתם גאון א' בתשובת בנימין זאב), ר"י בוויניצאה (שה"ק ס"ד א'). ר' יוסף זרקא חבר רב פעלים על דקדוק (שם). ר' מרדכי פינצי חבר ס' על תכונה ומולדות ותקופות (שם):

1456

1457נס והצלה ליושבי מצרים כ"ז אדר רפ"ד, וקבלו עליהם ועל זרעם ליום משתה ושמחה (שבט יהודה דנ"ד א' וצ"ד ח"ב). וע' שה"ק ס"ד א' וז"ל הרב ר' שמואל ציראלייו חתנו של הרב אבוהב יש קבלה אמיתית כשתפש המלך סולטן סלימאן את מצרים אלף תנ"ג לחורבן (אינו מכוון לצ"ד שכתב ה"א רפ"ד) צוה אחד מסריסיו להיות משנה במלכות ההוא, וימרוד המשנה במלך ויצו ליהודים שבזמן ח' ימים יביאו לו סך גדול ממעות שהיה בלתי אפשר להם וזה בקנס חרב והרג, והיהודים התחילו בצום ותפלה, ויקם זה הגאון והביא אתו כמו ש' נערים מי"ב שנה ולמטה ויסגור עצמו עמהם לצום ולהתפלל בקול רם בבהכ"נ הגרול שבמצרים והמשיך תפלתו עד המנחה, ויעתר ה' לקולו כי טרם שיצא משם הוגד לו שנהרג המשנה וזה היה כ"ז ארד, וי"א שהפליג כ"כ בתפלה וכמעט שהטיח דברים כלפי מעלה שלכן יצא משם סגי נהור, וממעשה הזה נעשה מגילה עכ"ל, (וע' ד"ה ר' יוסף הכהן דקס"ה). בשנה ההיא נראו אותות השמים גדולים ונוראים, ובמדינת ווראנקין ומקומות אחרים התקבצו עופות העורבים למיניהם לאלפים ולרבבות לב' מדינות והלחמו זה בזה באויר השמים בעצם היום והמיתו זה בזה רבים אין מספר, וכל זה היה רמז למלחמות הנוצרים בנוצרים (צ"ד ח"ב):

1457

1458שנת ה"א רפ"ט (ע"ל ד"א רמ"ה) היתה מחברת בין דלי לדגים כמו שנכנסו לא"י וכשעלה עזרא עם הגולה.

1458

1459ר' עובדיה המון מברטנורא פירש המשניות, (וחבר ס' מקרא קודש) בארץ מולדתו איטליא והשלים בארץ הצבי ומת שם שנת ה"א ר"ץ (שה"ק ס"ג ב'), קבורתו בעמק יהושפט, גא"י. ר' אליהו חיים מקויאנקיאינו חבר אגרת חמודות (שם ובשה"ק דמ"ג א'). רבי יעקב פאלק שמעו יצא מסוף העולם ועד סופו, הוא היה הראשון אשר המציא ברוב שינון חידודו וחריפותו פלפול החלוקים אשר נוהגין בו ר"י במדינת אלו לחדד התלמידים אף שאין דרכם מקובלים אצל כל חכמי ישרי לב ולגדולי עולם מופתי הדור אין דעתם נוחה הימנו, היה ר"י ואב"ד עם רבי אייזיק מרגליות בק"ק פראג ונפטר סביב לשנת ר"ץ (צ"ד) (ע"ל שי"ז), ונדפס תשובה אחת בשמו ובשם הג"מ ליב מפראג מענין עגונה. רבי אברהם מינצי ר"י בפאדווה, קבלתי שהיה מעשה בבלוניא שיהודי היה שומר חנם ליהודי אחד מסך י"ב אלף זהב, וכשבא בעל הפקדון לקחת פקדונו, הנפקד התל בו, ויבא התובע אל הרב מינץ וסדר טענותיו ובן מחלוקתו המנגד הלך אל רבנים אחרים, והתחילו הפסקים באטליא קצתם נגד מפקיד וקצתם נגד הנפקד עד שהגיע הדבר למלכות פולק, ויכתוב הרב ר' יעקב הנ"ל נגד הרב מינץ עד שנתפשט הנגע וכתבו מרורות זה נגד זה עם יותר מק' רבנים לכל מערכה עד כי לפי הנשמע החרימו זה לזה, ונתאמת אצל חכמי איטליא שמתו בשנה ההיא שניהם ביום אחד (שה"ק דס"ה א'). ה"א ר"ץ גברו מי נהר טיבר ברומי אשר כמוהו לא היה מיום הוסדה וימותו משטף המים ג' אלפים איש ובהמה רבה ות' בתים נפלו וסחורה וממון רב אין מספר ותדל רומי מאד, ומבני ישראל לא מתו כ"א זקנה אחת, (ד"ה ר' יוסף הכהן ד' ר"א). רבי שלמה קידש השם ה"א ר"ץ (ע"ל ה"א רצ"ד):

1459

1460שנת ה"א רצ"א דון יואן מלך פורטגאל חקר על האנוסים בשרפת גופם ואבדת ממונם, ובמשך חמשים שנה ברחו משם יותר משלשים אלף ונתפזרו בכל העולם. בשנה ההיא היה רעש גדול ונורא בעיר הגדולה ליזבורק במדינת פורטגאל וכל מגדלים גדולים ובנינים הגבוהים נפלו עם אלף ת"ק בתים וימותו ברעש עם רב ולא נח הרעש ח' ימים, (צ"ד ח"ב):

1460

1461עולם החדש הנמצא י"א שנת ה"א רצ"ג (ע"ל רנ"ד):

1461

1462שנת ה"א רצ"ד אלף תס"ו לחורבן בא מארץ מרחקים יהודי שמו רבי דוד הראובני לרומי ודבר עם אפיפיור קלימינטי וימצא חן בעיניו, והיה אומר כי הוא שר צבא מלך ישראל, והיה קצר הקומה שחור ככושי כמו בן מ"ה שנים, ודבר למלך פרטגאל והוליך אתו מליצים כי לא היה יודע לדבר אלא בלשון קודש וערבי, ויאמר למלך איך מלכי ישראל העומדים מעבר לחלח וחבור ונהר גוזן היה שולחין אותו לאמר לו אם יש את נפשו להיות עמהם נגד שונאיהם ולתת להם אילים המנגחים שיש לאל ידם לכבוש אותם, ויאמר המלך שכן יעשה, ורבי דוד זה עמד שם ימים רבים, ובהיותו שם העיד ה' רוח בחור אחד אשר היה מסופרי המלך והיושבים ראשונה לפניו והיה מזרע ישראל להרהר בתשובה וידבר אל ר' דוד ויצאו מהמלכות ההוא ונתגייר והשים שמו שלמה מלכו, ואפילו שנולד ערל משולל מתורת משה, כאשר הגיע בין היהודים היה דורש ברבים בכל גלילות איטליאה ותוגרמה דברים נוראים על תורה שבכתב ושבע"פ ע"ד הנסתר ופשטים יפים ומתמיהים לא נשמע כמוהו, ולא נודע איך הפליג כל בך בחכמה, והיה אומר שהיה לו מלאך מגיד, וחבר ספרים והיה אומר היותו משלוחי המשיח והיה יפ"ת מאד חסיד ושוע, וזה רבי דוד היה מתענה ששה ימים וששה לילות רצופים. ואני שמעתי מאיש אחד ראוי להאמינו נקרא רבי יהודה תבלניש שהעיר בשבועה בהיותו ברומי היה הוא אחד משומרי זה האיש שלא יאכל זה הזמן כדי לראות הפלא. וזה רבי שלמה הלך למנטבה לדבר אל הקיסר קרלו, ולא נודעו דבריו זולתי שהקיסר נתמלא חימה עליו ויצו שישרפוהו וכן עשו עם רסן בפיו כי פחדו שמא יאמר איזה השבעה ויברח, ועדיין יש יהודים רבים שטועים אחריו באמרם שהוא חי ושהוא הולך בכל שבת לקדש לארוסתו שבצפת וענינים אחרים של הבל, וי"א כי הוא התנבא מיתתו, ואמר פ' אבל אשמים אנחנו על אחינו, ה' תיבות מתחילין אות א' רומז על חמשה אלפים, אנחנ"ו ע"ל אחי"נו עולה ר"ץ שבשנת ה"א ר"ץ נגזר דינו למות במיתה משונה, והאמת שקידש ה' שלא רצה להמיר אפילו שנדדו לו החיים, והקיסר הוליך את רבי דוד לספרד ושם מת (שה"ק דף מ"ה ב'). ר' שלמה מלכו הנ"ל חבר ספר הדרשות הנקרא ספר המפואר, וספר חית קנה, וכתב צ"ד, ר' שלמה ור' דוד היו מבקשים להטות לב מלך צרפת וקיסר קרלוס לאמונת ישראל, ובשביל זה נידון ר' שלמה הנ"ל במנטובה שנת רצ"ג, ע' ד"ה לר"י כהן דר"ו, ובספר אורחות עולם פ"ט:

1462

1463ר' בנימן זאב במ' מתתיהו השלים שו"ת שלו שנת רצ"ד כמבואר בהקדמתו (צ"ד). חמיו היה הג"מ שלמה במ' שמואל, שו"ת בנימין זאב דשמ"ה א'. וכתב לרדב"ז על שחלק עליו בעסק עגונה, וכתב להג"מ יוסף טייטצק (ע"ל רפ"ג) וכתב להג"מ מ' אלי' מזרחי, ובימיו הרב ר' משה קפסלי, והג"מ כלב בר' יוחנן, והג"מ בינדיט אכסילראדו, והג"מ חייא מאיר, והג"מ אברהם כהן מבלוייא (ע"ל ש"י), ומ' אברהם עובדיה הספרדי:

1463

1464שנת ה"א רצ"ה קיסר קראלוס לכד מלכות קרטיגנא הנק' כעת טונוס, וכתב בד"ה ר"י כהן שהיהודים מהם הוכו ומהם הלכו שבי וימכרם בד' כנפות הארץ,(צ"ד):

1464

1465ר' עזריאל דיינה בלומברדיאה שנת רצ"ו.

1465

1466שנת ה"א רצ"ז הארץ פצתה פיה בפיצולי אצל נאפולס והאבנים מושלכות משמים ויסודו רבים לראות ותאכלם האש והנשארים הרה נסו, ד"ה ר"י כהן דף ר"ן (צ"ד ח"ב):

1466

1467ר' לוי במ' יעקב ן' חביב איש ירושלים חבר שו"ת ועשה פי' על מיימונית, ומחלוקת גדולה היה בינו ובין חכמי צפת ור' יעקב בי רב בענין הסמיכה, כי לא הסכים על הסמיכה שעשה ר"י בי רב בדורות הללו (עיין בתשובתו באריכות גדולה) (סמך עשרה זקנים ר' משה ארוקש. ר' ישראל קוריאל, ר' חייא ברוקאש, ר' שמואל חכם, ר' יהושע שונצינו, ר' יוסף קארו הזקן, ר' שמואל אלמושנינו, (חבר פי' לרש"י על התורה) שה"ק סד"א) ור' יעקב בי רב ריש גלותא בארץ הצבי וגלה מספרד ומשם למצרים ומשם לצפת (וחבר שו"ת וחדושים קדושין וכתובות, ובס' לקוטי שושנים הביא ליקוטים מר"י בי רב) והמחלוקת הנ"ל היה שנת ה"א רצ"ח, וכל ימיהם היה מחלוקת בהרבה דינים (שה"ק), בדורו היה הרב ר' משה קאסטרא ור' משה אלשקאר בר' יצחק (חבר ס' גאון יעקב, כ"י, מביאו בתשובות ה"ק סי' ק"ז, והשגות על ס' האמונות לר' ש"ט, שי"ז, ושו"ת) כמבואר בתשובתו:

1467

1468בשנה הזאת ויזיפאוס ההר הגדול באיטליא ממנו יצא אש אוכלת בשנה א' ג"פ, ובשנה ההיא נראה באויר הרקיע כדמות אנשים חלוצים בשריונים ובקשקשים ונראה כוכב אחד שהיו בו קוים אדומים כדם (צ"ד ח"ב):

1468

1469הרב דון יוסף השר בן הרב מ' דוד ן' יחייא נפטר ה"א רצ"ט (ע"ל ש' החבורים שחבר):

1469

1470השר דון שמואל אברבנאל (ע"ל קל"ד) יצא מניפולי שנת ה"א ש' בעושר יותר ממאתים אלף ציקני, ובימיו התעשר השר ר' אלחנן מפנו בבולניאה סך כזה (צ"ד):

1470

1471וכתב בשה"ק דסד"א אלו החכמים מפוזרים בעולם. ר' אברהם קרקוס, ר' אברהם ביטין (ואולי הוא ר' אברהם די בוטין שחבר שו"ת לחם רב) ר' אברהם אלמושנינו, ר' אברהם סגיז המכונה פגיירו, ר' אהרן דטרני תלמיד הרב פיסו, ר' אנשיל הלוי ממשפחות ציון ר"י בפאדווה, ר' אליעזר ן' צורי ספרדי נהג נשיאות בלמברקה, ר' אשר ציון, רבי בנימן ממונטציגו, ר' ברוך בר יוסף. מהרד"ך הג"מ דוד כהן בה"ר חיים מעיר קורפי חבר ש"ת (ד"ק רצ"ז), רבי דוד ן' שושן, רבי דוד פציגטין, ר' חייא ערבי אחיו מאמו של רבי ניסן פורישה ערבי, ר' יהודה ן' הלאנה, ר' יהודה כסיאה. ר' יהודה ן' שושן, ר' יהודה ליוו מפירדה. רבי יהודה המכונה רבי ליאון ממודיאה שנהרג מלסטים. ר' יהודה מינצי ר"י בפאדווי רבו של א"א (חבר שו"ת נדפס ביחד עם שו"ת הג"מ מאיר פאדווי, וסדר גיטין וחליצה, ד"ו שי"ג). ר' יהודה ן' זכרי', ר' יהודה עוזיאל תלמידו, ר' יהושע שלתיאל, ר' יהושע קרקוס, ר' יוסף עוזיאל תלמיד ר' יצחק אבוהב, ר' יוסף פיסו, ר' יחיאל מיוצאי ספרד המופלג בקבלה. ר' יחיאל טרביטו ר"י בלמרקה, ר' יעקב תלמיד ר"י אבוהב. ר' יעקב ן' יקר, ר' יעקב, ר' יעקב אמיגו. ר' יצחק בר' שמואל חיים מיוצאי ספרד מופלג בקבלה, רבי יצחק קורקסה, רבי יצחק הכהן, ר' יצחק דמולינה, רבי יצחק נרונרן, ר' יצחק נהון, רבי יצחק ברצילין, רבי ישראל ר"י ברומה, ר' ליב אשכנזי, ר' מרדכי דמודינא, ר' משה אלבילרה במ' יעקב, (חבר דרש משה על התורה ודרשות, שס"ג. עולת תמיד פי' פסוקים כסדר התורה ובפילוסופיא. ראשית דעת דרשות מעניני אמונה ע"פ פילוסופיא. שערי דמעה פי' על איכה ועל תהפוכות הזמנים, שמ"ו. ופי' על רש"י בחומש), ר' משה בשאן ר"י בויניציאה. ר' משה יפה ר"י בבלוניה, ר' משה כהן (ע"ל ד"א תתקנ"ח אולי א' הוא) ר' נחמן תלמיד ר"י אבוהב, ר' נחמן סומבאל, רבי נחמן, ר' ניסן פורישה ערבי, ר' נפתלי טריווש במ' אליעזר, (חבר ספר נפתולי פירוש על הבחיי ד"ק ש"ו). ר' שם טוב עוזיאל תלמיד רבי יצחק אבוהב, ר' שמואל ן' סירה, רבי שמואל פרנקו, ר' שמואל עתיאה, (עשה מפתחות להרמב"ם על המיימוני), רבי שמואל חכים:

1471

1472ובשה"ק דס"ה ע"ב מביא אלו חכמים ור"י שהיו מפוזרים בעולם, ר' אברהם שלום בצפת (ע"ל רנ"ב). רבי אברהם ירושלמי (ע"ל רנ"ח) ר' אברהם צראלוו, ר' אבדהם מרוויגו ור' ישראל אחיו ר"י בפיררה, רבי אליהו מגולה, הרב ר' אליהו בהרב ר' צמח דמילי ר"י במנטובה, ר' אלעזר מפרנקפורט, ר' בנימן שחבר מחזור לאשכנזים, ר' חיים עובדיה דבוצל, חבר ספר באר מים חיים ד"ו ש"ו, ר' חיים חבר בדמשק. (ע"ל נ') הרב ר' יהודה בר' יוסף מוסקטו ר"י במנטובה (חבר ספר קול יהודה פירוש על הכוזרי ד"ו שנ"ג, ונפוצות יהודה נ"ב דרשות גדולים מכל החכמות ומוסיקא, ד"ו שמ"ח, מביא בדרכ"ט שפי' על שיר השירים). ר' יהודה אדרוטיל ר"י באוקונה, ר' יהודה דליפייאטילי ובנו ר' יצחק ברומי, ר' יואל הלוי בצפת, רבי יוסף קורקס בירושלים, רבי יוסף סגיש פורטוגיסו בצפת, ר' יוסף חייט ערבי דיין בדמשק, ר' יעקב פינצי מרקנטי, וקבלה בידו שהוא מזרע רקנטי, ר' יעקב גלי ערבי בצפת, ר' יעקב וירמינץ, ר' יעקב מנטינו חכם ורופא והעתיק מורה נבוכים ללשון לטיין, ר' יצחק אדרוי חבר ש"ת ודרושים, ר' יצחק הכהן נגיד ועשיר וחסיד במצרים. רבי יצחק בגינשפורג, רבי יצחק ממינציליצי בבלוניא, ר' יצחק צלל. ד' לוי מוקרבי, ר' ישראלין בקראקה, ר' מרדכי מאטאלנון ר"י בסלניק, ר' משה אלמושנינו חבר ספרים הרבה (בית אלהים מצורת הארץ וכדור העולם, הנהגות החיים, מוסר ועניני חלומות, ידי משה על חמש מגילות, מאמץ כח דרשות, מגדל עוז פי' על ספר הכוונות מאבו אחמד. כ"י. פני משה פי' על התורה, כ"י. פרקי משה על פרקי אבות. תורת משה, תפלה למשה, מעלת התורה וסדר ק"ש על המטה ותיקנים, תיקון סופרים על כתיבת שטרות כ"י.ר' משה דיין ערבי בחלב היא ארם צובה. ר' משה ור' דוד ור' יהודה אחים פרווינצאל ר"י במנטובה, הרב ר' משה מנורצה ר"י במנטובה, ר' משה פרובינצי (ספר בשם קדמון על דקדוק ד"ו שנ"ז, לא ידעתי אם אינו הנ"ל) ר' ניסן פוריקה ספרדי במצרים: הרב ר' פנחס אליה ממילי, הרב ר' צמד דמילי ורבי אליה בנו (הנ"ל) במנטובה. ר' קלמן כהן ועשיר, ר' קלמן שור, הרב ר' שלום בר' יוסף, ר' שלמה אלשקר עשיר גדול ומחזיק ישיבות בא"י, ר' שלמה ברומיאה, רבי שמואל קוריאל, ר' שמואל חקאן, רבי שמואל דמודינה העמיד תלמידים הרבה, ומתלמידיו ר"י בסלניק והאריך ימים וחבר שאלות ותשובות (נקרא רשד"ם, וס' בן שמואל שלשים דרשות לתורה עבודה ג"ח ולשבת ויו"ט, בנו ר' ישעיה הביאו לדפוס שע"ו, בני שמואל על ד' טורים מנכד רשד"ם כ"כ ש"י). ר' שמואל סבע במצרים, הרב ר' שמואל מרלינגין ר"י במנטובה:

1472

1473ר' משה בר' יוסף טראני חבר ס' קרית ארבע. ובית אלהים, אגרת גאולת עולם, מרביץ תורה דרשות מובא בהקדמת התשובות. וקרית ספר דינים. שי"ג, ושו"ת, היה בדמשק שנת שכ"ה. וכתב בתשו' בשנת הש"כ הרי אני בן שבעים שנה, ובסימן מ"ח ח"ב כתב בימי חורפי שנת הרפ"א. זה חמשים שנה מן הרפ"ה עד ה' של"ה אני מרביץ תורה:

1473

1474ואלו היו בדור המבי"ט והיו מפלפלים עמו בתשובותיהם. הר"ר אברהם שלם ח"ב סל"ב. ה"ר אברהם בהחכם ר' משה די בוטין מבשאלניק, חבר לחם משנה על משנה תורה להרמב"ם, ד"ו שס"ו. ועל פרקי אבות, ד"א ת"ב, ולחם רב תשובות וסוגיות התלמוד, ד"א ת"כ. ה"ד אהרן פינצי מארייו. הר"ר אלישע גאליקו, חבר באור על אסתר, ד"ו שמ"ג, וקהלת של"ח, ושיר השירים שמ"ו, ושו"ת הובא בכנה"ג, כ"י. ה"ר אלעזר ן' יוחאי, ח"ב סל"ה וס"ד. ה"ר אלעזר הרופא מקדימוני. ר' בצלאל אשכנזי, חבר שו"ת ד"ו ש"נ. ה"ר ברוך חשקיטו בפירדה מופלג בחכמה ושנים, ה"ר דוד ערמאה. ואחיו ה"ר יצחק. ח"ב ר"ס ל"ג, הרדב"ז הוא ד' דוד אבי זמרי היה עמו אדר השכ"ט, ח"ב סקל"א וקס"א וקע"ב, חבר טעמי מצות פי' טעמים על הלכות הרמב"ם, כ"י. ומגן דוד פי' האותיות בקבלה. מהררי נמרים, מראה מקום לענינים, מצודת דוד על סדר המצות ע"פ פשט וקבלה כ"י, ושו"ת, ה"ר דוד בארטו. דון דוד הכהן, קרישפין, ה"ר וידאל קרקאש, מ' חייא ברוקאש, ה"ר חיים בסאן, ח"ב סל"א. ר' יהודה מינץ, ח"ב סי' ט"ז (ע"ל), יהודה בר' רפאל, ה"ר יהודה ב"ה משה עונקונירה. ח"ב סט"ו, ה"ר יהודה אדרוטיל, ה"ר יהודה אבמין, ח"ב סצ"ו. ה"ר יהושע מיכי, ר' יוסף קארו (עיין סקס"א, וח"ב סקל"א וקע"ד), ה"ר יוסף פורמאן. ה"ר יוסף אמיגו, ובש"י ר' יוסף סאמיגא חיבר דרך ימין מוסר ודינים, מקראי קודש דרוש, ד"ו שמ"ו, פורת יוסף פי' על רי"ף ור"ן כתובות וקצת חולין וקצת תוספות מכתובות ביצה זבחים והרבה סוגיות, ד"ו ש"נ, ה"ר יוסף טריווש, ר' יוסף קמחי, ר' יוסף מזרחי, ה"ר יוסף דלאטיש, ר' יוסף בר' אביגדור לבית לאטש, ה"ר יוסף טאייטצק, ה"ר יוסף קורקס, מו"ה יחיאל זכ"ש מקשטלן ח"ב ססט"ז, ר' יחיאל אשכנזי, חבר ספר היכל ה' כנוי י' ספירות, ה"ר ייחיאל בר' יעקב הלוי, יחיאל נסים בר' שמואל די פיסא, יעקב פאפו, ה"ר יעקב קאשטרו, ח"ב סרכ"ה, יעקב די קוליאור, ר' יעקב תיבון, ה"ר יצחק ממונצילינו, ה"ר פונצו, הר"י ן' נו"ן, ח"ב סקמ"ב, יצחק ב"ר דוד המכונה מסעוד, ח"ב סל"ב, ה"ר יצחק בר' אברהם ן' ארחא, יצחק בר רפאל מונטאל, ה"ר יצחק אדרבי מסלניק שנת השכ"ב, ח"ב סמ"א, ר' יצחק אבוהב, ר' יצחק ערמאה. ר"ס רפ"ד, ה"ר יצחק מלאטיש, ה"ר יצחק בי רב אחיו של ה"ר משה בי רב, ה"ר יצחק צרפת, ה"ר יצחק די מולינא. ח"ב סט"ז יצחק משען תלמידו, ח"ב סל"ט, ה"ר ישראל בר מאיר, ה"ר מיכאל קוטורו, ר' מנחם די לישבינה, מנחם בן כ"מ יעקב, ח"ב סמ"ג. חבר לשון למודים פי' המלות ע"פ א"ב. כ"י, ה"ר מנשה, ח"ב סל"ו. ר' משה הלוי אלקבץ, ח"ב סימן י"ג (חכם גדול בקבלה וחבר ספר בית ה' שה"ק ס"ה א'. ע"ל שלמה אלקבץ). ה"ר משה חנן, ח"ב סע"ז. ה"ר משה אלפרטי, ר' משה נגארה, חבר לקח טוב על התורה כסדר המצות. ד"ק של"א, דון משה הלוי אבולעפיא, ה"ר משה בר' חיים אלשיך, חבר חבצלת השרון פי' על דניאל, חלקת מחוקק פי' איוב, מראות הצובאות פי' נביאים ראשונים ואחרונים ותרי עשר, רב פנינים פי' משלי, רוממות אל פי' תהלים, שו"ת, שושנת העמקים פי' שיר השירים, תורת משה פי' התורה, ד"ק שס"א. ה"ד משה בי רב בהחכם הר' אברהם בהרב מ' יעקב בי רב. ה"ר משה דינוהו. ה"ר משה ב"ר אברהם פרוויצאל, ה"ר משה פיצצי מארילו, חבר שלימות הנפש בעניני חידוש העולם ושאר חקירות משה ברוך. ה"ר משה חזקיה הלוי, ה"ר פנחס, רפאל יזייא בה"ר שבתי אלחנן יזייא, הר"ר רפאל טריווש, ה"ר שאול ן' וירניא. רשד"ם סרצ"ב, ה"ר שמואל קלעי מפורסם בחכמה ויראת חטא, ח"ב סע"ז, חבר שו"ת משפטי שמואל, ופי' איזה שיטות. ד"ו שנ"ט, ה"ר שמואל וידו. שמואל בן וירגא. ח"ב סקל"ג וקל"ה. ה"ר שמואל מפיסא, ר' שלמה אלקבץ הלוי, ח"ב סכ"ז, חבר אילת אהבים, פי' שיר השירים, ד"ו שי"ב, מנות הלוי פי' מגלת אסתר ופשטים ודרושים, שמ"ה. שורש ישי על רות. ושם בפסוק ליני הלילה ובפ' וזאת לפנים בישראל כתב ז"ל בחבורי הגדול בחכמת האמת הנקרא בית ה' בפי"ב, ובידי קובץ ישן כ"י באור מאמר זוהר בראשית בפ' ויעש את שני המאורות הגדולים, שהשיב הג"מ שלמה ב"מ משה בן אלקבץ הלוי להג"מ יוסף קארו, וכתב וכבר הזכרתי בספרי עבותות האהבה וכו', וכבר כתבתיהו בס' בית ה' כו'. וכבר בארתי זה בפירושי להושע עכ"ל. ע"כ נ"ל דמ"ש שה"ק דס"ה א' ונמשך אחריו בעל שפתי ישנים שספר בית ה' חבר ר' משה הלוי אלקבץ הוא ט"ס, ר' שלמה קנפטון, ר' שלמה אלשקר, תשובת הרב ר' שלמה בן הר"ש צמח, מביאו בח"ב סקע"ג, ה"ר שלמה די פירפינאיון:

1474

1475הרב ר' דוד בן השר דון יוסף ן' יחייא, כתב שה"ק דס"ה הוא דור עשירי לשלשלת משפחתנו, היה חכם גדול בתורה ובפילוסופיא דקדוק ושירים וחבר חבורים וקיצורים על דקדוק ופילוסופיא, ובחצי ימיו בחרו בו במלכות ניפולי להיות עליהם ר"י ושופט ודיין ושם עבד כ"ב שנה עד גלות ישראל מארצות ההם, וישב באימולה לביתו שנת ה"א ש' וש"נ עלה אל האלהים, ובנו הרב דון יוסף היה חכם כולל בכל החכמות וחבר ספר אור תורה ודרך חיים ונר מצוה ונפטר בן מ"ה שנים ה"א דצ"ט, וי' שנים אחר פטירתו שלחנו מעצמותיו אל צפת באשר צוה ונקברו ע"י הגאון ר' יוסף קארו, וזה דון יוסף בנו אבי זלה"ה הניח שלשה בנים וארבע בנות, ואנחנו בניו עם המעטירה אביגיל ן' יחייא הורתנו השיאנו ארבעתן בכבוד, דון דוד הגדול ומת בן חמשים שנים והניח בן קטן ושמו אחיקם, הרב ר' יהודה הג' למד בפאדווי בסטוריאה שלהם ובתורה הקרושה יצק מים מהגאון ר' מאיר ר"י שם ונכתר ברפואה שנת שי"ו בכבוד גדול לא נעשה כמוהו לשום יהודי, ונשא אשה בבלונייה ומת שם בן ל"א שנים ה"א ש"כ, אגי גדליה בן הגאון דון יוסף הייתי בן שני לו אשר להפקת רצונך חברתי זה החבור זולת חבורים אחרים אשר חברתי ע"ש אחיך ויוצאי חלצי כלכם ברוכי ה'. הראשון נקרא פי' אבות לן' יחייא, והב' נקרא ספר יחייא והוא זה שלשלת הקבלה והתחלתיו בברוינה שנת ש"ט, ג' ס' הדרשות התחלתי שי"ב, ד' נקרא ספר דברי הימים לתולדות בני יחייא שלשלת זרענו, מדון יחייא הראשון משנת ד"א תשנ"ו עד היום התחלתיהו שי"ו, ה' נקרא משלי שלמה והוא פתרון חלומות התחלתיהו שי"ז, ו' פרשתי כל מלות זרות במחזור ספרדי התחלתי שכ"ב, ז' ספר חנוך על שרטוטי הידים והפנים התחלתי ש"ל, ח' ס' גדליה פשטים התחלתי של"ה. ט' ספר בית אמונה התחלתי של"ו באליסנדריאה, י' נקרא ספר הר סיני לפרש חילוף הדברות יתרו וקדושים ואתחנן, ולבסוף אני עושה חלוק המצות הנהוגות בח"ל התחלתיהו של"ז, י"א נקרא עין המנין לפרש טעם מינוי ישראל ועל עין הרע. י"ב ספר המשכיל פלפול בין יצה"ר ויצ"ט על עסקי תשובה ודינים על ר"ה וי"כ שנת של"ח, י"ג ספר הללויה לפרש מן ברוך שאמר עד סוף שמונה עשרה, י"ד ספר נח לפרש ברכת יעקב לבניו ומיתתו ומיתת יוסף ונחמה, ט"ו ספר האשורים לפרש אשרי תמימי דרך ה' של"ח, ט"ז ספר תוכחת מוסר דרכי תשובה וידוי יפה התחלתיהו שמ"א, י"ז ספר הלמודים לפרש אגדות שבש"ס, י"ח ספר דרכי נועם ללמד דרך טוב לאדם וכ"ד דרושים על פ' התורה התחלתי שמ"ב, י"ט ספר הפרשות לתת טעם על כל פרשיות התורה שהם תרס"ט למה זו סתומה וזו פתוחה ולמה נסמכו זו לזו התחלתי שמ"ג, כ' נקרא מועד קטן לדרוש בכל מועד התחלתי שמ"ח, כ"א נקרא עץ חיים להשיב כל ספקות לשואל על עסקי תחיית המתים והתחלתי שנת שמ"ו. (שה"ק דס"ו):

1475

1476שנה זו צוה סולטאן סלימאן לבנות חומות ירושלים ולהביא מעינות מים תוך העיר, (ובשה"ק קי"ו סע"ב כתב שהיה זה בימי ר' יוסף קארו ה"א ש' שהוא אלף ש"פ לחורבן, ט"ס הוא וצ"ל אלף תע"ב). ובשנה זו יצא השמש בגבורתו והיה חמימות גדול כל זמן הקיץ, והיו שרפות רבות בעצי היער במקומות רבים והיה רבוי יין כיין קפריסין טוב טעם ומתיקות (צ"ד ח"ב):

1476

1477שנת ה"א ש"א היו שרפות רבות וגדולות בכל מדינת פיהם לא נודע מי המבעיר, ויעלילו על רועי בהמות ויהודים ויענו נפשם ויורו אשר לא עשו ורבים נשרפו על קדוש ה', ובעבור תלונות העם גרש ורדינגדוס מלך פיהם כל היהודים ממלכות פיהם רק בעיר פראג השאיר עשרה אנשים לזמן מועט, אך לימים מועטים טרם כלות שנה התברר למלך ולכל עם הארץ בשל מי היה הרעה וששקר ענו על היהודים. אז דבר טוב על היהודים ויקרא להם לשלום וישובו לארצם. בשנה ההיא עלה ארבה ממדינת ליטא דרך פולין ושליזיא למדינת אשכנז והיו מחניהם כמו ב' פרסאות באורך וברוחב, וכאשר שכבו על האדמה היה עובי כמו חצי אמה, אך לא האריכו ימים שם כי הרוח נשא אותם לאיטליא ושם אכלו כל עשב וירק השדה. ד"ה ר"י כהן דרס"ח:

1477

1478שנת ה"א ש"ב רעש גדול בגבול פולוריניצאה ונפלו בנינים גדולים ועצומים וימת עם רב, גם בשנה ההיא עיר טירו הפילה הרעש, ומכל אשר בקרבה לא נשארו רק מתי מספר. ד"ה רי"כ דס"ח:

1478

1479הג"מ אברהם בהג"מ אביגדור מפראג אדם גדול ומופלג בתורה חבר באור על רש"י והגיה טור א"ח, ד"פ, והעמיד תלמידים הרבה ובקי בשבע חכמות אב"ד בפראג ומת ש"ג (צ"ד), ה"ר דוד בן דון יוסף נפטר ה"א ש"ג (ע"ל ש'):

1479

1480שנת ה"א ש"ד היו שלשה ליקויים ללבנה ואחד לחמה כמוהו לא היו (צ"ד ח"ב):

1480

1481שנת ה"א ש"ה התחיל המגפה ביו ישראל בסלוניקו, ובד' אב יצא אש מבית אברהם קטלאנו הבשם ונשרפו ה' אלפים בתים מבני ישראל במשך ו' שעות, כי מן השמים נלחמו הרוחות הנושבות ונשרפו כמו מאתים נפשות וכנסיות ומדרשות הרבה וספרים אין קץ לא נראה צרה גדולה כזאת, ואנשים מבריחים רכושם מהאש רחוק כמטחוי קשת בשדות, ועכ"ז הלכה האש עליהם ושרפם, וספרו לי כי יום קודם השרפה היה יהודי בליעל נתרעם עם החכם ר' יוסף בן לב על פסק דין שעשה נגדו והכהו על הלחי ברשות הרבים, ובהיות החכם לפני הבשם הנ"ל קרע את בגדיו ואמר בקול גדול שומו שמים על זאת, ואח"כ נמשכה המגפה עד שהיו מתים בכל יום עמים רבים הגיע לסך שי"ד ביום אחד ואח"כ היו מתמעטים בכל יום המתים, (שה"ק דקי"ז א'):

1481

1482ר' יוסף ן' לביא היה ר"י בסלוניקו וקוסטנטינא והרביץ תורה וחבר ג' ספרי שו"ת (שה"ק דס"ג ב'), וחידושים על ע"ז גיטין וקדושין. ד"ק של"ד. ר' יוחנן אלמאן חבר ספר עיני העדה. וחשק שלמה פירוש שיר השירים (שה"ק ס"ג ב'):

1482

1483ה"ר יעקב בי רב נפטר ליל שבת ר"ח אייר ה"א ש"ו. בתשובת מבי"ט סק"ג:

1483

1484שנת ה"א ש"ח בצפת במעמד רבנים גדולים מהר"י קארו ומ' אברהם שלם ומ' יצחק מסעוד והחסיד ר' יוסף סאגיש ורבנים אחרים, באה אשה ואמרה שבעלה בא עליה שלא כדרכה ונדוהו וחרפוהו ואמרו לשרפו באש וסוף גדשוהו מא"י. הובא בשל"ה שער האותיות ד"ק ב':

1484

1485ר' אברהם כהן ספרדי ר"י בבלוניאה הדפיס ספר חסידים ועשה פי' לשאילתות דר' אחא, מת ש"י (ע"ל רצ"ד). ר' עובדיה במ' יעקב הרופא ספורנו חבר פי' התודה וספר אור ה', ושיר השירים וקהלת, משפט צדק פי' על איוב. אור עמים תשובות לאפיקורסים ומענין הנשמה, רצ"ז. פי' על תהלים, ומת ש"י והיה רב באיטליא (שה"ק ס"ה ב'):

1485

1486ר' אברהם בן החכם ר' יצחק בהחכם ר' יחיאל דפיסא מת ה"א שי"ד (שה"ק ס"ה ב'). וע"ש וקבלתי כו' (ע"ל ה"א רנ"ב):

1486

1487בהיות יוליאו מונטו פפא קצת מומרים טענו נגד קצת אגדות הגמרא, ודנו לשריפה ונשרפו ברומי יום ר"ה שי"ד ובבולוניא בחודש ההוא וברומניה בחשוון ובאנקונה בשבט וכן בכל איטליא בשנה ההיא (שה"ק דקי"ז א'):

1487

1488שנת ה"א שט"ו היה בעל שה"ק. וע"ש חלומו בענין הגאולה (שה"ק דמ"ז):

1488

1489שנת שט"ו בהיותו פאולו קרפה דנפולו פפא ברומה גזר נגד יהודים שבמלכותו שכל כנסת יפרע י' דוקטים לבית רומי שעומדים שם היהודים שרוצים להמיר, ובשנה ההיא י"ד תמוז גזר שאנשים ונשים וטף ישאו כובע ירוק על ראשם והנשים וילון ירוק (ע"ל רנ"ו) אפילו שהולכים בדרך חוץ לעיר, וכל היהודים יעמדו בשכונה אחת ובכל לילה יסגרו הדלתות מהשכונה, שלא יקבלו שום שירות מהנוצרים, שלא ישתתפו עם הנוצרים ולא יעשו שום דבר של אהבה יחד, שלא יוכלו היהודים לרפאות שום נוצרי, ולא יוכלו היהודים לעשות שום סחורה אלא בבגדים ישנים, ואם היה בידם אז שום סחורה ימכרוהו תוך תשעה ימים, ובתוך ששה חדשים ימכרו היהודים כל בית ונחלאות שלהם, ונעשה חשבון שהיה שוה נחלאות של היהודים שבמלכות יותר מת"ק אלף עטרות ונמכרו פחות מחמישית, ולא יהיה בעיר אחת אלא כנסת אחת. ולא יקראנו ארון ושום שם של מעלה ובענין הריבית לא ילוו אלא לחשבון י"ב כו', והיו בגזרות אלו ענפים וסעיפים שקרוב להכשיל היהודים בהם ואפילו בקלה שבהם היה קנס אבדת הגוף והממון, ונתפרסמה זאת הגזרה ליהודים שבכל מלכותו כמעט ביום אחד שהיה תשעה באב, וידל ישראל מאד (ע"ל שי"ט), ובשנה ההיא חבש הפפא כל האנוסים שבאו מפורטוגאל שהיו סוחרים שם ופסק דינם כי אשר ימיר מחדש יהיה ניצול ואשר לא ימיר באש ישרף והיו כמו ששים שהמירו עכ"ז לא שוה להם ושלחם אל הגליאי, לולא ה' שהיה להם, כי בדרך ברחו ונמלטו, וכ"ג אנשים וזקנה אחת לא רצו להמיר ונתלו ונשרפו שה"ק קי"ז, וע"ש שמזכיר שמם של הכ"ג אנשים:

1489

1490הג"מ משה איסרל חבר ספר מחיר יין שנת שי"ו בשעת המגפה בעיר שידלוב:

1490

1491במדינת וועשט פאלין לפני המבצר פארמינער שתי פרסאות מעיר האמ"ל, שם נמצא מעין באר מים חיים נוטה למרירות שקורין זויער ברונן. והם בריאים וטובים מחזיקים הגוף ומרפאים, ובשנת ה"א שי"ו התרפאו דרך מקרה רבים מוכי שחין פסחים חגרין וכאבי שניים ועינים ואזנים ושאר חולאים עד שבאו לאלפים ורבבות מארץ מרחקים כל עורים ופסחים ושאר נכאים, עד אחר חדשים אחדים נפסק כח הבאד ולא התרפאו כל כך רק חזרו למדרגתם הראשונה (צ"ד ח"ב):

1491

1492ר' שכנא מופלג על כל אנשי דורו ושמעו יצא ממזרח שמש עד מבואו והוא מגדולי תלמידיו של יעקב פולק הנ"ל (ע"ל ר"צ) והיה אב"ד בק"ק לובלין ומת שנת שי"ז, (ובשה"ק דס"ה סע"א הרב ר' שלום בר' יוסף המכונה ר' שכנא גאון גדול, ר' שמואל בנו, ר' יונה בר' קלמן ברושיאה בר פלוגתיה דר' שכנא), בימיו הרביצו תורה גדולי ישראל, ר' קלמן ווירמש ר"י בלבוב, ר' קלמן האברקאשטן ר"י בלבוב ואוסטרא, ר' יהודה קראשוויץ ר"י בלבוב, ר' משה שטארך ר"י בקראקא, ר' זעלקא ר"י בפראג, ר' אהרן ר"י על מדינת פולין גדול, והיה ג"כ ר"י בפראג (צ"ד):

1492

1493בשנה זו ה"א שי"ז נראו אותות השמים גדולים ונוראים והיו אח"ז מלחמות גדולות ועצומות בליפלאנד אונגרן איטליא צרפת ורעב גדול ומתו עם רב ברעב. (צ"ד ח"ב):

1493

1494ר' מאיר קצנעלין בוגין ר"י בפאדווא, הוא הרב הגדול החסיד עשה שו"ת והגיה את ספר המיימוני נפטר שי"ח. ובנו ממלא מקומו הג"מ יהודה ר"י בווינציאה (שה"ק ס"ה ב'):

1494

1495שנה זו חמה ולבנה היו אדומים כדם ימים רבים גם היה לקוי לבנה ושפטו על צרות רבות (צ"ד ח"ב):

1495

1496שנת ה"א שי"ט כל ספרי הקודש בק"ק פראג נלקחו ברשיון השררה כאשר העלילו עלינו שאנו מתפללים נגדם, אשר בסיבת זה כל סדורי התפלות עם שאר ספרים משקל שמונים ככרות ספרים נשלחו לעיר ווינא ואפילו החזנים התפללו בבהכ"נ בעל פה עד אשר נתברר למלך ששקר העלילו עלינו והוחזרו כל הספרים. בעת ההיא י"ז תמוז נשרפו ע"ב בתים ברחוב היהודים, בשנה ההיא יצא הקצף מאת הקיסר ורדיננדוס על היהודים שהיו בפראג ויצא דבר המלכות ונתגרשו כל היהודים ממלכותו ולא נשאר בביהם אף אחד, רק בפראג נשארו לימים מועטים י"ב בעלי בתים, אך לא ארכו הימים נכמרו רחמי הקיסר על היהודים וחננם וקרא להם לשלום וישובו אל ארצם ואחוזתם (צ"ד). וכתב שם בהגה"ה בצ"ד אמר המדפיס שלמה בהר"ר מרדכי כ"ץ הנקרא מרדכי צמח כי השתדלות תשועה גדולה זו עשה אביו כי שם נפשו בכפו והלך דרך איטליא עד רומי והביא כתבי רצון מהאפיפיור אל הקיסר שהתיר לו נדרו ועשו דבריו פרי שהקיסר שמע לקולו ונכמרו רחמיו עלינו כי מלך חסד היה, והדברים גדולים וארוכים רק לא רציתי להאריך עכ"ל:

1496

1497שנת ה"א שי"ט הוקם על האפיפיורת פיאו רביעי והחליש גזרות האפיפיור הנ"ל ה"א שט"ו ונתן מקום ליהודים להחיות נפשם גם העביר הדת מלהחזיר הריבית שכבר נאכלו שעל דבר ההוא ברחנו כולנו מגלילות ההם (שה"ק דקי"ז ב'):

1497

1498ר' משה בזולו ראש ישיבה בלמרקה והלך לא"י ומת שם שנת ה"א ש"כ בן שמונים שנה (שה"ק ס"ה ב'):

1498

1499ר' מרדכי יפה הגלה מפראג לאיטליא מחמת גירוש שנת שכ"א. כ"כ בהקדמה לבוש מלכות (ע"ל שנ"ב):

1499

1500ר' אליעזר טריווש ב"מ הירץ המקובל הגדול היה אב"ד בק"ק פרנקוורט דנהר מיין כ"ב שנה ונפטר בן ע"ב שנה שנת ה"א שכ"ג, (ע"ל ר"ס). והביא לדפוס ספר יסוד שירים או תפוחי זהב על רות. ד"ט ש"ך. ר' יעקב מווירמשא אב"ד בכל תפוצות ישראל באשכנז נאסף אל עמו שנה זו והיה דודם אחי אביהם של ארבעה אחים גאוני עולם וראשי ישיבות, מהר"ר חיים מפרידבערג, מהר"ר ליווא, מ' סיני, ומ' שמשון (צ"ד):

1500

1501שנת ה"א שכ"ה הוקם אפיפיור פיאו החמישי וצוה שבמשך שלשה חדשים יצאו כל היהודים ממלכותו בקנס אבדת הגוף והממון, וכן נעשה שלא נשאר פרסה זולת מעטים שהמירו, ויהי כמו אלף בע"ב שיצאו ונשאר רוב נכסיהם שם כי לא יכלו להביאם וידל ישראל מאד מאד כי נשארו שם הלואותם (שה"ק דקי"ז ב'), וכתב שם ואני לבדי נשאר לי באימולה ורוניה יותר מעשרת אלפים זהב של אמנות:

1501

1502ר' עזריאל טרביטו ראש ישיבה באסקולה נפטר בפיסארה שנת שכ"ט (שה"ק ס"ה ב ):

1502

1503ר' יוסף איטלינג אשכנזי ראש ישיבה בקרימונא אדם גדול בתורה (עשה מפתחות להמרדכי. ד"ר שי"ט) נפטר שנת ש"ל. הגאון ר' דוד שמואל פוסקרולו נהג נשיאות בלומברריאה שנת ש"ל (שה"ק ס"ה ב'): ה"א ש"ל עלה ים הצפוני בנידרלאנד והציף ערים רבים במדינת הולנד וכמה ארצות וימותו עם רב ושאר קנינים לאין מספר (צ"ד ח"ב):

1503

1504רעש גדול ונורא בעיר המהוללה פירארה אשר באיטליא ורגזה הארץ ממקומה, והנדנוד היה יוצא ושב פעם ממזרח למערב ופעם מדרום לצפון כמכוון להרוס את הכל, וגעשה כל העיר ונפלו המגדלות ונבקעו כותלי הבתים עד שכל העם עזבו רכושם וברחו מן העיר פן יפלו עליהם הבתים, כאשר קרה לקצתם אשר לא יוכלו מהר המלט ונעשו בתיהם קבריהם כרגע ומהם ברחו עשרים מיל, והרעש היה סביב העיר כעשרה מיל אך הרגשת הרעש בלתי השחתה היה מקצה העיר פיסארא ער מיילאנו משך מאתים מיל איטלקי וזה היה שנת ה"א של"א. ע' ספר מ"ע בהקרמתו ותמצא דברים נפלאים מדברי הרעשים (צ"ד ח"ב). עיין יוחסין מאמר ה' זמן ט' שנת תקנ"ב (לא ידעתי לאיזה מספר ואני כתבתי פה סמוך לענין כמותו) היו רעשים גדולים וכל סביבות שאם וחלב וטריפול ואנטוכיה וחמת ולודקיא טבעו בארץ, ובחמת היו חמשים נערים ישמעאלים בבית הספר ונפל הבית עליהם ולא בא שום אדם לשאול על בנו כנראה שגם אביהם נדדו הלכו. ע"כ:

1504

1505שנת ה"א של"ב היה נראה כוכב גדול ונורא עם זנב גדול ועמד י"ד חדש, ובשנה ההיא היה רעש גדול ונורא בעיר קוסטנטינא ונפלו המגדלות ובנינים ורגזה ונדנדה כל העיר ומתו ברעש יותר משלשה אלף נפש. גם בעיר הגדולה אויגשפורק ובעיר מינכן היה סער ורעש וגעש גדול ומתו עם רב ולא שקט הרעש מזעפו שלשה ימים (צ"ד ח"ב):

1505

1506ר' משה איסרלש הוא החסיד אשר האיר בחבוריו עיני הגולה בספר תורת העולה ותורת חטאת, ושלחן ערוך, ודרכי משה, מחיר יין פירוש על מגלת אסתר, שי"ט, ושו"ת והגהות על שחיטות, והגיה מראה מקומות של הבית יוסף בש"ס. והעמיד תלמידים הרבה והרביץ תורה בישראל בק"ק קראקא כמו עשרים שנה. ונפטר שנת של"ב (צ"ד):

1506

1507ר' אליעזר אזקרי מחבר ספר חרדים, כתב בסוף ההקדמה הרב ר' יוסף סרגוסי רבו של ד' דוד ן' זמרא היה משים שלום תמיד בין אדם לחברו ואיש ואשתו אפילו בין הגוים וזכה לראות את אליהו, ובמקום שראהו קרוב לציון התנא ר' יהודה בר אלעאי שם חצב לו קבר, וכתב עוד שם סימן י"ט ב' חכמים גדולים מקובלים בדורנו מ' משה קורדווירו היה אב"ד בק"ק צפת ונפטר שנת ש"ל. והאר"י היה מלוה מטתו והעיר שראה שלווהו תרין עמודי דנהורא וגמירי דלא אתחזי אלא לחד בדרא או לתרין (ויקהל משה ד"ז ע"ד), חבר אור יקר על הזוהר מובא בקול בוכים. אור נערב קיצור מפרדס, ת"ז. ספר גירושין ד"ו ש"ח. זבחי שלמים פירוש תפלה וקדושה ותקיעות וסדר מלקות ועבודת יום כפורים, יבקש ה' מובא בלקוטי שושנים, פירוש על מחזור ספרדיים, כ"י, עבודת יו"כ מנהגים על תפלות יו"כ ומעשה קרבנות וי"ג תיקונים, פרדס רמונים, תומר דבורה מדות טובות, תפלה למשה פי' תפלות ספרדיים. תיקון ק"ש, (ר' אלי' בר' משה די ווידש בעל ראשית חכמה היה תלמידו וקבורתו באמצע בית החיים בחברון גא"י), ומ' יצחק אשכנזי נקברו בצפת (גא"י), ובש"י ק"ד כתב וכן שמעתי מפי מורי החסיד מ' יוסף סגיש עכ"ל, ומ"כ בספר נוף עץ חיים פרשת בראשית אמר מהר"מ מינץ ששמע ממורי, וכל אלו הנ"ל היו קרובים לדור זה:

1507

1508ר' משה מינץ עשה שו"ת ד"ק שע"ד:

1508

1509הג"מ בצלאל אשכנזי רבו של הרב המקובל רבי יצחק לוריא, כ"כ בש"ס חדשים בתועלת ג' שעשה הגהות על סדר קדשים:

1509

1510ר' יצחק לוריא תלמיד הג"מ בצלאל אשכנזי הנ"ל המקובל הגדול נורא מאד מעשיו לא יכלו כל ניירות, כמבואר בספר עמק המלך, ובספר הכוונות בק"ש שעל המטה שהיה ר' יצחק לוריא ז"ל חלק ר' עקיבא, ובס' ויקהל משה דנ"ח ד'. נשמת ר' יצחק לוריא ז"ל נשמת בצלאל בן אורי בן חור. בספר נובלות חכמה כתב כללים לחכמת קבלת האר"י. ועלה לשמים בן ל"ח שנת של"ב:

1510

1511ר' חיים ויטאל החשוב שבתלמידי האר"י ז"ל, חיבר פרי עץ חיים, שולחן ערוך ר' יצחק לוריא ז"ל, וסידור ר' יצחק לוריא ותיקון ק"ש. כוונות כלל הלימודים. כלל קטן, כללות החכמה. למודי אצילות מברא אלהים, אדם ישר, אדם קדמון, הגהות על זוהר חדש. גלגולים. דרך אמת, דרך עץ חיים, ספר הדרושים:

1511

1512הג"מ פאלק חיבר ספר מאירת עינים על ש"ע ח"מ. דרישה ופרישה על יו"ד ואה"ע ומחדש נדפס על ח"מ. היה סמוך לזמן הזה (צ"ד) ובילה אשתו הפליגה בחכמה ומתה בירושלים בת ע"ז שנה ונקברה תוך ד' אמות לקבר זכריה הנביא. כ"כ בפרישה בי"ד בסוף הספר:

1512

1513ר' שלמה לוריא מאוסטרא המאור הגדול נזר ישראל מופת הזמן אשר לאורו ילכו כל בני עמנו ומימיו שותים כל תפוצות ישראל ושמעו הולך בכל העולם והעמיד תלמידים הרבה והפליג על כל אנשי דורו, וחבר חבורו על שיטת התלמוד אשר אין ערך לגדלו ועומק חריפותו וקרא שמו ים של שלמה, אשר נדפס מהם על ב"ק וחולין וביצה וכמה מסכתות הם כתב יד גם עשה שו"ת וי"א חבורים נזכרו בספר שפתי ישנים, זמירות ופירוש ברכת המזון שס"ג, חכמת שלמה שמ"א. יריעות שלמה פי' על רש"י, השגות על מזרחי, עמודי שלמה באור על הסמ"ג. הגהות על שחיטות ובדיקות. עטרת שלמה פירוש על שערי דורא, ונתבקש בישיבה של מעלה שנת של"ג (ע"ל שנ"א), בימיו הרביצו תורה ר' יצחק ב"ר בצלאל. ר"י בלאדמר, ר' הירש בלומבלא, ר' ישראל בהג"מ שכנא ר"י בלובלין, ר' הירצקי בלבוב, ר' אליעזר בבוסק, ר' יצחק כהן בקרעמניץ, ר' בנימן בגניזין, ר' מרדכי רייס בבדיסק, גם ר' שמעון היה ר"י שם. הג"מ אליהו בעל שם אב"ד דק"ק חעלם בווירמז חבר ספר אדרת אליהו פירוש על הזוהר כ"י (הוא היה מקובל גדול ובעל שם וברא ע"י שמות אדם) גם ר' זלמן ר"י בחעלם, ר' מרדכי זינגער ר"י בקראקא, ר' מרדכי משה עלש ר"י במעררין (צ"ד):

1513

1514שנת ה"א של"ד אמרו החוזים בכוכבים שכוכב שבתאי היה במערכה רעה ושפטו מזה לרעה והריסות היהודים, וכן היה בעו"ה כי במקומות רבים הגיע ליהודים אבל וצום ומספד גדול, במדינת מעררין נשרפו כמה נפשות על קדוש ה' עד אשר הגיעו הדברים לפני הקיסר החסיד מקסילמאן שחקר ששקר העלילו על היהודים עד שמרוב צדקתו וחמלתו לקח את שאר היהודים כמבין שני אריות והצילם תחת כנפיו (צ"ד ח"ב):

1514

1515ר' יוסף במ' אפרים קארו ספרדי חבר בית יוסף, ושולחן ערוך וכסף משנה, בדק הבית מה שהשמיט בב"י, מגיד מישרים סודות ע"י המגיד עד פ' מצורע וחלק ב' כסדר תנ"ך. פליטת בית יוסף שו"ת נפטר בארץ הקדושה בצפת שנת ה"א של"ה (צ"ד):

1515

1516שנת ה"א של"ו גידל המלך את האדון דון יוסף נשיא יר"ה, וינשאהו להיות כדת היום דוכוס ואיפרכוס אשר אזנינו לא שמעו ועינינו לא ראו זולת יוסף במצרים ובימי אחשורוש מרדכי, ועל שמו נקרא ספר יוסף לקח, עיין בהקדמת יוסף לקח:

1516

1517ר' נתן מהוראדנא בן ר' שמשון שפירא הוא החסיד השלם ועשה פי' על רש"י, הנקרא אמרי שפר, ובצדה לדרך פרשת בהעלותך ובבאר שבע בתמיד כתב אין באורים אלו לבעל אמרי שפר אלא תלמיד אחד תלה עצמו באילן גדול, ועל ר"י מדורא נקרא מבוא שערים, ופירוש על ברכת המזון, והגהות על הזוהר, וקצת פי' על המחזור. ונפטר שנת ה"א של"ז, והניח ב' בנים ר' יצחק אב"ד בק"ק קאבלא, ור' יששכר ר"י בפינצק ובק"ק ווירמשא, (צ"ד) וכתב שם כי ר' שמשון הנ"ל היה דודו:

1517

1518שנת ה"א של"ח ירד אש וברד מן השמים ויצת מגדול בעיר אובן שהיה בתוכו יותר מאלף ככרי אבק שרפה שקורין פולוויר ונשרפו ונשתברו מגדלים וארמונים ובתים רבים וחומות העיר נהרסה ומתו עם רב (צ"ד ח"ב):

1518

1519שנת ה"א ש"מ היה ברומי רעש גדול ונורא ורגזה ורעדה הארץ שלשה ימים ושלשה לילות ונפלו ב' בתי כומרים ומגדלים ובתים רבים ומתו ברעש עם רב (צ"ד ח"ב):

1519

1520ר' אברהם פריצל בן מרדכי מאויניון שחבר ארחות עולם (ע"ל ד"א תרל"ב), וחבר ספר מגן אברהם והוא ויכוח הדת ומדבר מיהודים שמעבר לנהר כוש וסמבטיון וממנהגי ישמעאלים, כ"י, ופירוש על איוב, עיין שפתי ישנים, נראה שהיה שנת ה"א ש"מ, אך ראיתי שנדפס בפירארה רפ"ה.

1520

1521שנת ה"א שמ"א גברו המים במדינת וריזלאנד וסביבותיה וימותו אדם ובהמה רבה, וכפרי אחד סמוך לעיר עמדן בלילה אחד נעקר כל האי עם ביתו ובית הבקר גדרות צאנו והגורן וכל בנותיו ושדותיו ונח תוך הים רחוק ממקום הראשון כמו שלשה פרסאות והיה דין בין השרים בשל מי נפל הכפרי בגורל, ודומה לזה במ"ע בהקדמה. קרוב לשנת הנ"ל נמצא סמוך לעיר גוירדן דג מת קרוב לשפת הים מדת ארכו ס"ד רגל וקומתו כ"ד רגל ושבעים עגלות טעונות שמן לקחו ממנו (צ"ד ח"ב):

1521

1522שנת ה"א שמ"ב היה דבר כבד מאר בכל עיר ופלך בכל מלכות ביהם לא היה מקום לנוס שמה (צ"ד ח"ב):

1522

1523ר' יצחק מעלינג הרביץ תורה והיה תמיד מראשי הישיבות ואב"ד בפראג כשלשים שנה נפטר שנת ה"א שמ"ג, בנו הג"מ חיים ר"י באוסטרליץ (צ"ד):

1523

1524ר' יצחק חיות בהר"ר אברהם שמו יצא בכל תפוצות ישראל והרביץ תורה וחבר ספר פחד יצחק על אגדות פ' הנזקין ושאר אגדות, ד"ו של"ג, ושיח יצחק והוא שיר לליל פסח ודיני פסח שמ"ח, ופני יצחק והוא דיני טי"ד בחרוזות שנ"א. וקרית ארבע ושאר חיבורים, והיה ר"י בפראג שנת ה"א שמ"ד (צ"ד), ובנו מ' אברהם חבר ספר הולך תמים על טעמי המצות ד"ק שצ"ד:

1524

1525שנה הנ"ל הוא ה"א שמ"ד נפל אש מן השמים במדינת אופטלאנד והיה רעש גדול ורגזה הארץ שלשה ימים ושלשה לילות ובנינים רבים נפלו והר גדול נקרא הר יודאנו התנודד ורגז ממקומו ונפל לעמק על קע"ג בתים ונעשו קברים לעם שבתוכם (צ"ד ח"ב):

1525

1526ר' שמעון גינצבורק היה חכם חרשים ונבון למדן נדיב חסיד ועניו עשיר בכמה מאה אלפים זהובים אשר עושר גדול ורב כמוהו לא היה בדורותינו באשכנז ונפטר שבע ימים קרוב לשמונים שנה שנת ה"א שמ"ו. והניח בנים ממלאים מקומו אנשי אמת חכמים מביני מדע (צ"ד):

1526

1527ר' אליעזר ב"ר אליהו הרופא אשכנזי שמעו יצא בכל הארץ חבר ספר יוסף לקח על מגלת אסתר ד"ק של"ו. ומעשה ה' והוא פי' התורה ד"ו שמ"ג, היה אב"ד בקראקא ונפטר שנת שמ"ו או שמ"ז (ע"ל שנ"א) (צ"ד):

1527

1528שנת ה"א שמ"ח נלכדה עיר מלוכה בון בקלוניא והיהודים הלכו שבי ובראשם הג"מ ראובן בולדא ונפדו במחיר (צ"ד ח"ב):

1528

1529הקיסר רדולפס חידש קברי המלכים בפראג ונמצא הקיסר קראלוס שמת ה"א קל"ח שהוא רי"ב שנים, והמלך לעסלא שמת רי"ח היא קמ"ב שנה, עדיין היה גופם קיים ושלם ולא חסר מהם מאומה, ושרים רבים גם יהודים בתוכם הג"מ חיים כהן והרבה יהודים העידו על זה שראו בעיניהם ומשמשו ולקחו ידיהם בידם ביום ד' ד' אלול שמ"ט (צ"ד ח"ב):

1529

1530שנת ה"א ש"נ היתה שנת בצורת במדינת ביהם, ויהי איש אחד בכפר סמוך לעיר קוירשום ה' פרסאות מפראג עני בנפשו יביא לחמו ובניו צעקו ללחם ויבך האיש בלילה ויצעק אל ה' ובבוקר יצא בפחי נפש לחפור משא חומר, ויהי כאשר חפר מצא באדמה אפר ואבק ולא ידע מה הוא ויביאהו לביתו ויעש ממנו תבשיל דייסא ויאפה ממנו לחם ויאכלו וישבעו, ויודע הדבר וילכו שם לאלפים ויקחו מן העפר טרף לביתם, גם אני ראיתי זאת העפר בעיני ולקחתי ממנה למשמרת (צ"ד ח"ב), ושנה ההיא היתה חמימות גדולה ולא ירד הגשם כל זמן הקיץ אפילו רטיבות הטל לא הורגש ויבשו כל הנהרות ומים במחיר יבואו ויבשו כל התבואות ועץ לא נתן פריו והיה יוקר גדול בלחם ויין ושכר ובשר וחמאה ונמשך מזה גזל וחמס (שם):

1530

1531בחודש אלול ש"ן רגזה הארץ ממקומה וגעשה והתמוטטה הארץ בכל ארץ ביהם מעררין ווין ואסטרייך בנענועים מופלאים ונשתברו ונפלו בנינים ובתים ומגדלים נוראים (צ"ד ח"ב):

1531

1532שרפה גדולה היתה בפוזנא מכל בתי היהודים לא נשאר גם אחד כי כולם נשרפו עד היסוד עם כל חילם וקנינם גם נשרפו פ' ספרי תורה וט"ו נפשות יהודים והיה זה יום ב' ט' סיון ש"נ לפ"ק, ולא היה עזר וישועה לכבות הדלקה כי לב היהודים חלל בקרבם עד שכל איש פנה לדרכו להמלט על נפשו מאימת האספסוף שגזמו לעלות עליהם, ומקצת אנשים רצו לשאוב מים וניתק החבל באופן שמן השמים נלחמו בם (צ"ד):

1532

1533ר' יוסף בר' מרדכי גרשון כ"ץ מקראקא, הרב הגדול מוכתר בד' כתרים כתר תורה וכהונה ומלכות וגדולה ושם טוב חבר שו"ת הנקרא שארית יוסף ובו גם באורים על מרדכי מסדר נזיקין וברכות והלכות קטנות וסדר מועד וקצת טור ח"מ. ד"ק ש"נ, והרביץ תורה והיה שם אב"ד קרוב לחמשים שנה ונפטר בן שמונים שנה שנת ה"א שנ"א, ובימיו היה הגאון ר' אליעזר בעל מעשה ה' והגאון מהרש"ל כי כתבו זה לזה כנזכר בתשובתו סימן י"ט, והיה אז הגאון מ' אליעזר אב"ד בפוזנא שבא ממצרים, וכתב למהרש"ל בשו"ת סימן י"ז, והחזיק פסק של הג"מ יצחק בצלאלש אשר מהרש"ל חלק על מהרר"י, ובסימן כ"ד בשו"ת שלו כתב להרב מ' אברהם אב"ד בק"ק לעסלא, ובסימן כ"ח כתב להגאון מ' שלמה ליברמאנש שהיה אב"ד בק"ק עיר הברזל ואחר כך נעשה אב"ד בק"ק פוזנא, וכתב שם שהג"מ מאיר מפאדווי הסכים על תשובתו, ובסימן ל"א כתב מחותני הג"מ דוד זילצבורג, ובסימן מ"ז הג"מ בנימן משלעזיא, ובסימן ע"ז מעשה שבא לפניו ולפני זקן וחכם מופלג מ' משה סג"ל לנדא, ובפני גיסו הג"מ משה ב"ה ישראל איסרלש סיון שי"ח ושלחו הדבר לג' רבנים ר' מאיר בערן ור' יצחק שפענגלי ור' יעקב רודניץ, ובסימן מ"ז הג"מ משה יפה בעל אחות אמי, גם החסיד ומופלנ בחכמה אור התורה מהר"ר שלמה ר"י ואב"ד בק"ק לובלין, נפטר ה"א שנ"א. גם מו"ה משה לוריא אב"ד בק"ק ווירמיישא מופלג בחכמה ובזקנה שר גדול בישראל נפטר שנה הנ"ל, ועל ג' גאונים אלו הספידו וקוננו הספד גדול בכל מדינה ומדינה הקרובים והרחוקים (צ"ד):

1533

1534היינריך יוליוס דוכס ברונשוויק משכיל וישר ותמיד דבר טוב על היהודים ודעתו מעורבת עמהם בסבר פנים יפות בדברים טובים ונעימים ומעולם לא הניח להרע לאחד מהם, אעפ"כ שמע בקול מקצת יועציו וגזר לגרש כל היהודים ושיצאו מכל ארץ זקסן קודם תחלת אוקטאבער שנה זו שנת ה"א שנ"ב הוא יום שמיני עצרת ושלא לעבור שום אחד מהם דרך ארצו והעובר יתחייב גופו וממונו וכל הקודם בהם זוכה לעשות בהם בחפצו ורצונו, אך מכל מקום כמה פעמים נתפשו היהודים בארצו ולקחו מהם את ממונם ואותם הוליכו שבי, וכאשר הגיע הדבר אל הדוכס ויועציו נכמרו רחמם עליהם וצוו להחזיר להם כל ממונם מחוט ועד שרוך נעל ואותם שלחו חפשי לנפשם (צ"ד ח"ג), הקיסר הישר רודולפוס ברוב חסדו שלח וקרא אליו את הגאון מ' ליווא בר בצלאל וקבלו בסבר פנים יפות ושוחקות ודבר עמו פא"פ כאשר ידבר איש אל רעהו ומהות ואיכות הדברים סתומים וחתומים ונעלמים הם, היה זה בק"ק פראג א' ג' אדר שנת שנ"ב (צ"ד):

1534

1535הג"מ ליווא בר בצלאל נזר החכמים מופת הדור לאורו הלכו כל העמים ומימיו שתו כל תפוצות ישראל חיבר חיבורים הרבה ואלו הנזכרים בשפתי ישנים, אור חדש על מגלת אסתר. באר הגולה על אגדות תמוהות, גבורות ה' פירוש ההגדה ויציאת מצרים, גור אריה, דרך חיים על פרקי אבות. דרוש ארוך על תורה ועבודה ואיסור יי"נ. נצח ישראל על הרבה ענינים, נתיבות עולם, תפארת ישראל, הוא היה ר"י ואב"ד על כל מדינת מעררין כמו עשרים שנה, ואח"כ בא לפראג שנת של"ג והעמיד תלמידים הרבה ויסד בית המדרש הנקרא קלויז והרביץ תורה בתוכו י"א שנה ואח"ז עוד ד' שנה, וביום ה' ד' אייר שנ"ב נסע לק"ק פוזנא לר"י ואב"ד ועל כל גלילות פולין (צ"ד):

1535

1536ר' מרדכי יפה מופלג בחכמה וזקנה חבר ספר לבוש מלכות, הכולל עשרה ספרים נקראו לבושים, בחמשה הראשונים כלולים כל דיני התלמוד והפוסקים, לבוש האורה על רש"י, לבוש שמחה וששון דרושים למועדים ולחתונה ולמילה, לבוש פנת יקרת ביאור על מורה נבוכים, לבוש אדר היקר תכונה ופי' על קידוש החודש להרמב"ם, לבוש אבן היקרה פי' על הרקנט. וספר ביאורי יפה פירוש על ספר צורת הארץ. וזה עשרים שנה נעשה אב"ד בק"ק הוראדנא וק"ק לובלין וקרעמניץ והעמיד תלמידים הרבה ובא לפראג לר"י ואב"ד בחודש אייר שנ"ב (צ"ד):

1536

1537מרדכי מייזיל ראש הנדיבים ואב לאביונים אשר גדולת מעשיו ראוים להכתב, וראיתי להזכיר מקצת מעשיו הוא בנה בהכ"נ הגבוה בית מקדש מעט ונדב כמה ס"ת עם כלי הקודש מכסף וזהב מהם לקהלתנו ק"ק פראג מהם למדינת פולין מהם לירושלים, גם בנה בית המרחץ לקהל ומקוה מים בית הטבילה ובית הקדש לאביונים ועניים מרודים ועשה רצפת אבנים על כל שטח קרית חוצות היהודים הכל על הוצאותיו, ובנה עוד בית הכנסת הגדול צבי תפארתה אין דוגמתה ביופי בכל תפוצות ישראל העמידה על עשרים עמודים כלם אבני גזית וחשבו הממונים על הבנין שהוציא בבנינו יותר מעשרת אלפים טאליר, כל אלו דברי כללים והפרטיים עצמו מספר כי לא יכילם ספר כל צדקות אשר עושה בכל יום, מחזיק לומדי תורה בסיפוק רב ומכבד תלמידים חכמים במתנות יפות ובערב יו"ט נותן לעניים שור אבוס וקמח ושומן ושאר דברים הצריכין לעניים מרודים, מלוה כספו לעניי עירנו למחיתם, בחנוכה העבר הלוה בפעם אחת שמונה מאות טאלער, מלביש ערומים פעמים רבים רוב עניי עירנו כולם בצבע אחד, כל שנה משיא ב' בתולות עפ"י גורל, מן ב' שנים עד הנה הוציא בבנין בית הכנסת הנ"ל וסך הלואה והעזר אשר שלח לעניי ק"ק פוזנא עם מה שהלוה פה לעניי עירנו ועם סכום הנדוניות שנתן לבנות אחיו עולה במשך ב' שנים יותר מעשרים אלפים טאלער, ע"כ יעלה ויגיע סדר בעל צ"ד ה"א שנ"ג שמחה לפ"ק:

1537

1538הג"מ בער בן ישראל ליזר פרנס איילינבורק, חבר ספר באר שבע כמו תוס' על הוריות תמיד כריתות סוטה חלק וקצת מסכת חולין ושו"ת נדפס שנת שע"ד. וספר צדה לדרך על רש"י שפ"ז, וספר באר מים חיים מביאו בצ"ל פרשת ואתחנן ובפרשת וילך והוא על דינים:

1538

1539ואלו הגאונים היו בימיו. הג"מ אהרן בן חיים בעל קרבן אהרן הסכים על ספרו. והג"מ גבריאל, והג"מ חייא רופא. הג"מ יוסף מיץ, הג"מ יעקב בר' חיים חתן הגאון החסיד מ' אברהם פליפ אב"ד בצפת, הג"מ יצחק כ"ץ, הג"מ ליב מפראג, הג"מ יצחק גבאי, והג"מ יששכר אב"ד דק"ק ווירמשא ראה אותם בק"ק נייאשטאט סמוך לנירנבערק. וכתב שמעתי מפי מורי המקובל הגדול מ' ישראל סרוק תלמיד ר' יצחק לוריא ז"ל בסוד פנים ואחור. הגאון מאור הגולה מ' ליב סרוואל אב"ד דק"ק ווינציאה הסכים על ספרו ה"א שע"ב, ה"ר מסעוד אזולאי, הג"מ מרדכי יפה בעל הלבושים, הג"מ משה גלאנטי הסכים על ספרו, וסלימא אורנא הסכים על ספרו, ה"ר עזרא מפיאנא מק"ק מנטובא, וכתב בתשו' דצ"ז ב' והשיב לי מ"ו הג"מ פלק כ"ץ, ובתשובת דצ"ט ג' וקילס דברי ואמר יפה דקדקתי ויפה כוונתי. ובד"ק ג' ואמרתי דבר זה לפני מורי הרב הכהן גדול מה' פלאק כ"ץ וייטבו דברי בעיניו והשיב לי שהוא דקדוק חשוב ואמיתי, וכתב לפי מ"ש מהרש"ל בהגהותיו על הטור פא"ט, ולפי מה שפסק מהרש"ל ביש"ש סוף גיטין, וכן כתב רבינו ברוך בספר החכמה:

1539

1540שנת ה"א שע"ה היה גרוש פראנקוורט גם וירמז ובר"ח שבט שע"ו נעשה נקמה בשונאיהם וקבעו לדורות ערב ר"ח לתענית צבור ועשיר אחד שמו היה דוד אופנהיים נתן מכיסו נדבות גדולות לתקן בית הכנסת ובית החיים מה שקלקלו השונאים ובשבת תשובה ש"פ נכנסו לבהכ"נ להתפלל, עיין ספר מעשה נסים בל"א סימן ט':

1540

1541שנת ה"א שע"ט ליל ז' אייר נפטר

1541

1542הג"מ אפרים, חבר אורח לחיים ב' דרשות לר"ה ויו"כ ופסח, שנ"א. כלי יקר על התורה ורש"י, שס"ב, עיר גבורים דרוש כמה שערים ואח"כ כסדר התורה, שמ"א, עוללות אפרים דרשות למועדים ולמילה לכל סדרה ולחתונות והספדים ופדיון הבן ולתורה ועבודה וג"ח. של"ג. עמודי שש דרושים על ששה עמודים, שע"ח, רבבות אפרים חבור גדול מאד כסדר התורה וכמה ענינים, כ"י, שפתי דעת דרשות כסדר התורה. ש"ע. ובקשו תלמידיו להתעסק ולטהרו ופסק הג"מ ישעיה שהקברנים יתעסקו עם תלמידי חכמים ואם ירצו לוותר לאיזה אנשים חשובים בשביל טובת הצדקה של קברנים שיקנו בדמים רשות בידם אבל מצד הדין אין יכולין ליקח מקברנים כ"מ העתק מפנקס חבורה דק"ק פראג, וכ"מ שם שפסק בהרוג א' שנמצא עם הרוגי גוים לערך ט' שבועות בחצר שלהם וצוה לטהר אותו ולעשות לו תכריכים מאחר שנמצא בלא בגדים ולעשות ארון שלם בשנת שפ"ו, וכ"מ שנת ש"צ נפטר אחד אחר עינויים קשים ונפטר בבית הסוהר וצוה הג"מ וואלף שלא לטהרו אך במקום שמלוכלך בצואה לטהר אותו במעט יין ולעשות לו ארון שלם מיט נעגל בישלאגין ותכריכין והכתונות שמלוכלכין מחמת עינוי ליתן תוך הארון. בתולה בת תשע שנים נפלה וחיה ב' שעות וצוה מ' פנחס הורוויץ לטהרה ולהלביש תכריכין כשאר מתים ולעשות ארון שלם מיט נעגיל בישלאגין ובגדים מלוכלכים להניח בקבר על הארון:

1542

1543ר' יוזפ שמש בבחרותו למד בישיבת הגאון מ' פנחס סג"ל כשהיה אב"ד בק"ק פולדא והיה זה שנת ש"פ, ואמר בשם רבו הג"מ ואלק בעל מחבר סמ"ע מה ששכיחין גזרות בק"ק ווירמשא יותר משאר קהלות ומדינות כי בחורבן בית ראשון באו ונתישבו בק"ק ווירמז ואחר כלות שבעים שנים גלות בבל חזרו הגולים לירושלים ולא"י ואלו אשר היו בווירמז לא חזרו לא"י, וכתבו יושבי ירושלים לאנשי ק"ק ווירמז שיבאו גם הם לישב בא"י כדי שיהיו יכולין לעלות בשלש רגלים לירושלים שהוא רחוק מאד מהם, ולא השגיחו על זה וכתבו תשובה שבו אתם בירושלים הגדולה ואנחנו נדור פה ירושלים קטנה, כי באותו הפעם היו חשובים מאד בעיני השר והנכרים והיו עשירים גדולים, ובענין זה נתחדש עליהם גזירות יותד משאר קהלות ומדינות, והג"מ פנחס הנ"ל סוף ימיו חזר לפראג והיה אפלנט וגאון גדול היה בקי בכל הש"ס ואשר"י בע"פ לא נשמע כמוהו ומנוחתו כבוד בק"ק פראג וספדו אותו ל' יום כמו על משה רבינו. ספר מעשה נסים בל"א דנ"ז א' סימן א':

1543

1544שנת ה"א שפ"ג למד ר' יוזפ שמש הנ"ל בישיבת הגאון הזקן מ' אליה בעל שם בק"ק ווירמז, וסיפר לו כי ק"ק ווירמז הי' קהלה מאז חורבן בית ראשון והיו שם שרים גדולים וחשובים שמם דולברגר, והיה לאחד בן משכיל ויפ"ת ורצה ליסע למדינות רחוקות ללמוד לשוניהם ורצה ללמוד גם לשון ישמעאל ונסע לירושלים, ומרבוי הדרך הוציא כל הממון שנתן לו אביו ויהי היום נחלה והגיע עד שערי מות והיה מוטל באשפה וצווח בלשון אשכנז בדמעות אם היו יודעין מי הוא ומי משפחתו אזי היו מרחמין עליו כי ביד אביו לשלם כפלי כפלים למי שייטב עמו ולית דמשגח ביה כי לא הבינו לשונו, ויהי בעבור יהודי אחד אשר הכיר בל"א שלח תכף אחר רופא ולקח אותו לביתו ונתן לו כל צרכיו והשכיבו במטה יפה ושילם לרופא שרפא אותו ונתן לו ללמוד לשון ישמעאל, וכתב לאביו כל מה שעשה לו יהודי אחד שהצילו ממות ונתן לו ממון מה שהיה נצרך ושמח אביו מאד ושלח לו ממון הרבה ושיתן להיהודי כפלי כפלים, וכשנסע לביתו נפטר אביו ונשאר לו כל העושר וכבוד מאביו עושר גדול, וכתב בספר זכרונות להטיב עם כל היהודים כל דורי דורות שיצאו ממנו, ומזה יצא המנהג בווירמז כשיש חם ושלום איזה מת והוציאוהו לקבורה יצאו שני משרתים מן דולברנר ומטה בידם ללוות המת, גם ב' משרתים יצאו כנ"ל לפני חתן וכלה לחופה ובחזרתם לביתם ומשרת אחד לפני הנשים, וכשצרו האומות על ירושלים וכבשו אותה אז הרגו רבים מיהודים ומהם לקחו בשביה, ובתוך החיילות היה ראש אחד מבני דולברגר וזכר צוואת אבותיו והטיב מאד ליהודים ולקחם למדינתו ונתן להם נחלה לבנות בתים וכשהיה איזה מת הרשיעו אנשי המקום ושלח מאנשי חיל שלו להצילם, והיה כן עד שנחרב ק"ק ווירמז היו תמיד הולכין מאנשי חיל שלו לפני מת וחתן וכלה, כל הנ"ל סיפר הג"מ אלי' בעל שם (שם סימן ב'):

1544

1545שנת ה"א שפ"ז נשבה ה"ה מ' גרשון בה"ה מ' אליעזר במדינת מערין בעיר קירומנו ונפדה בקוסטאנטינאפל בסך ת"ק ליבן טאלר חבר ספר גלילות ארץ ישראל סיפור מקומות וכפרים וקבורת תנאים ואמוראים ונביאים ומלכים וגאונים:

1545

1546ר' יוסף קנדיא כתבו אליו מווינציאה שנת שפ"ט, ותלמידו מ' זרח כתב אליו לק"ק ווילנא בהיותו אצל הדוכס ראדזוויל, והגאון בעל חוות יאיר ראה אותו בפראג ובבואו לווירמש שנת תמ"ב:

1546

1547הג"מ ישעיהו סג"ל בן הג"מ אברהם, הוא החסיד שחבר ספר שני לוחות הברית, ובנו הג"מ שעפטיל חבר הקדמה לספר הנ"ל וקראו ווי העמודים, ואני ראיתי ספר כתב יד אצל החסיד מ' ליב בקלויז דק"ק סלוצק ז"ל רביט ישעיה בעל של"ה נתעברה בו בא"י נשמת רות וסימנך בספר רות מתחילין כל הפסוקים בווין זולת פסוקים של "ישעיה באהל" ר"ת בן אברהם הלוי עכ"ל, (ולדעתי נצנצה רוח הקודש בבנו הג"מ שעפטיל שקרא הקדמת ספר הנ"ל ווי העמודים רמז לווין הנ"ל), וכתב בגא"י הג"מ ישעיה סג"ל שהיה אב"ד בק"ק פראג נקבר בעיר טבריה. וע"ש ותראה הקבורים בטבריה:

1547

1548הג"מ יואל במ' שמואל סירקש אב"ד בקראקא חבר ב"ח על ד' טורים ומשיב נפש על רות, ושו"ת. היה מן ה"א שכ"ח עד שצ"ח. ומביא בשו"ת כי בשנת שכ"ח היה בק"ק בריסק, עיין סצ"ו. ושס"א בק"ק לומבלא סימן ג'. ושע"ט בקראקא. ושצ"ב ביריד לובלין:

1548

1549ואלו הגאונים שכתבו לו והוא להם בתשובתו. הג"מ אברהם אשכנזי, בסימן צ"ב, הג"מ בנימן מסלניק בעל משאות בנימן בסימן פ"א. וחתנו הג"מ דוד בעל ט"ז סקי"ג. הג"מ אהרן זעליק במ' נפתלי ספ"ט. הג"מ יהודה בר' חנוך ספ"ט. הג"מ יהודה אב"ד בטיקטין בעסק גט שסידר שנת שצ"ח סי' צ'. הג"מ יהושע שנת שצ"ח סימן ע"ד. הג"מ ליב בר בצלאל מפראג סע"ז וקי"ו. הג"מ ליב מלאדמר שנת שע"ב סימן ע'. בנו החסיד והרב מ' ליב סס"א. הג"מ מן אב"ד בק"ק ווין כתב אליו סע"ז, הג"מ מענדיל ר' אביגדרש סע"ו. הג"מ משה מפרעמסלא שנת ה"א שנ"א סע"ו וק"ו. ובסימן צ"ו הג"מ משה. הג"מ משה איסרלש סקל"ז והשגה על רמ"א סרס"ג וסימן ק"י, הג"מ יהושע פאלק כ"ץ שנת שע"ד בבעלזא סע"ח. ש"ב הג"מ פיווש סק"ב. הרב ר' פייולמן מגרמיזא סקי"ח. הג"מ קאפל אב"ד דק"ק לבוב חוץ לעיר. שנת שפ"ז סע"ב. בהיותו קטן קרא הפטורה בבית הכנסת שהיה שם המהרש"ל בסוף התשובה. הג"מ שלמה חסיד מלובלין אב"ד בק"ק פוזנא ספ"ו. הג"מ שמואל במ' יהודה סג"ל שנת ש"ץ בקראקא סע"ט. והוא מהרש"א:

1549

1550שנת ה"א תכ"א בחודש אלול לקחו אנשי מקום ק"ק ווירמז אבנים מבית הקברות, גם בחודש תמוז תכ"ב לקחו המותר ונמצא אבן אחר שהיה חרות בו איש בחטאו מת, כי בשנים הקדמונים היו דנין שם דיני נפשות ונקבר שם איש שדנו אותו למיתה ובסוף הקברות היה שם בית הסקילה, וזה הראה לי ר' יוזפ שמש כשבאתי שם שנת שפ"ג, ספר מעשה נסים סימן י"ב:

1550

1551שנת ה"א תמ"ט בשבת תשובה באו הצרפתים לווירמז והחריבו אותה וכל סביבותיה. שם סי' כ"ה.

1551

1552שנת ה"א תנ"ו היה מעשה נורא הובא בהקדמת ספר שאלות ותשובות אבן השוהם ז"ל, דודי ה"ה מ' שמואל היה אב"ד בק"ק לובזענץ והיה שם מלשין אחד והיה לו מחלוקת עם הקהל והרב הנ"ל היה מחזיק ביד הקהל, ומכח זה נעשה האיש ההוא שונא להרב וגרם שנתפס הרב ונקנס בסך מסויים וישב בתפיסה במקום סכנה עד שנתן סך מסויים, ואחר זמן קצר נחלש מאד מגודל הצער ואמר שינקום ה' נקמתו, ובאותו עת היה יריד בדנציג והיה איש הנ"ל ביריד והרבה יהודים עמו. ובערב שבת קודש היה לדודי הנ"ל יאר צייט של אמו והגיד קדיש ובחצות היום נפטר ונקבר אחר חצות, וקודם מותו אמר שאינו מוחל לאיש ההוא ולאנשים שהחזיקו עמו והיו קצת גרמא בנזקיו, ונפטר בקדושה ובטהרה, ותכף באותו היום לעת הליכה לבית הכנסת למנחה בערב שבת קודש התחיל אותו איש בדנציג וצווח בקול מר אוי לי ווי לי שנפטר הרב בק"ק לובזענץ ותובע אותי לדין ומצד אחד עומד איש זקן אביו ומצד השני אמו, וכשראו האנשים שהיו שם בדנציג תמהו ונבהלו, ותחלה סברו שהוא קצת משוגע כי לא נודע שם שמת הרב הנ"ל כי לא היה חולה רק איזה ימים, וצעק האיש ההוא, מורי ורבי אני מבקש מחילה ממך ואני אתן נדוניא לכל הבנות, כי הניח הרב כמה בנות, וצווח לאותן האנשים שהיו במעמד ההוא שהם יבקשו רחמים מהרב למחול. וכשראו האנשים ושמעו צעקתו בקול מר וחיל, רעדה ופלצות אחזום ופחדו ורעדו ובקשו מחילה מהרב אף שלא ראו ולא שמעו, ושאלו אותו מהו אומר, ואמר בעונותי הרבים שהשיב שהכל בחנם והרים לו במקל ומרמז לו שילך עמו לדין, וכן אביו ואמו אומרים כך, רשע אתה המתה את בני. ושלחו שליח לק"ק לובזענץ אם אמת שמת הרב ולבקש מחילה על קברו. ואותו האיש חלה מאד וימת. ואותן אנשים שהיו קצת גרמא בנזקין הלכו וכלו בחלאים ועניות עכ"ל.

1552