סדר הדורות, סדר ימות עולם ד׳ת״כSeder HaDorot, Almanac 4420
א׳רב יצחק גאון היה ר"י בפומבדיתא סביב לשנת ד"א ת"כ, והיה בפרוז כאשר כבש עלי מלך ישמעאל את מלך פרס ויצא רב יצחק לקראתו והמלך עלי נשאו וכבדו (ר' יצחק קבל מרב חנן ע"ל ש"ס). בעת ההיא נתן המלך עלי את בת המלך פרס נערה שבויה לר' בוסתנאי ראש גלותא וגיירה והיתה לו לאשה שנת ת"כ. כ"כ הראב"ד:
1
ב׳מעשה רבי בוסתנאי מה שבא לישראל על ידו ועל אשר חותמים בית דוד בחותמו צורת זבוב, בימי מלכות פרס עמד מלך א' חסד דעת ועלה בלבו להכרית את זרע המלוכה ויחפש כל זרע דוד בכל מלכותו ויהרגם ויאסור את קרוביהם וחתניהם וכל מודעיהם בבית כלאים ויענם ויצו לשפוך מרק פגוליהם עליהם לטמאם ולטנפם בבשולי נבלתם ויגזור על עולליהם לרטש והרותיהם לבקע ובחמלת ה' על זרע בית דוד נותרה כלה אחר מאנשי בחוריהם אשר נהרג בימי כלולתה אחר היות לה הריון, ויחלום המלך והנה עומד בגנת ביתן ובו כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל וידע כי לא לו הגנה ההיא וישליך פרים לארץ בחמת קנאתו וישב אחר בקשו לחקור עוד אם נותר שורש לעקרו מלהשאיר שורש מפריח ומעניף לאחר זמן וימצא שורש אחד ובו כעין ענף צומח מהארץ וירם הגרזן לשחתו והנה זקן אחד עומד לעומתו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי ויגער בו גערה גדולה ויזעק זעקה גדולה ומרה ויחטף הגרזן מידו ויתקעהו במצחו וישפך דמו על פניו וזקנו ותקרב נפשו למות, ויפול על פניו ארצה ויבך ויתחנן לו ויאמר בי אדוני תפול נא תחנתי לפניך לבלתי השחיתני כי מה עשיתי לך ומה היה עוני וחטאתי כי באת עלי לאבדני, ויענהו הזקן ויאמר לו המעט זה מתגמולי דעתך כי באת לגני להשחיתו אם פרי נחמד ראית למה לא אכלת ממנו וגם לתת לכליך ואם עץ מאכל תאבת למה לא נטעת לך מהם, ולא דייך שעקרת ענפים ועלים ופרחים וצמחים ופירות אלא שבאת לעולל אחריך ולעקור מלהשאיר שורש צומח ואני נאנחתי על גני אשר נטעתי והשקתי וגדלתי כמה שנים ולא נשאר לי מכל הגן כ"א שורש זה ואמרתי אולי יש תקוה ממנו ותהי זאת נחמתי להשקותו ולגדלו עד עלות ענפיו ולחדש את כל גני מנטיעותיו ותרם גרזנך גם להשחיתו לבלתי השאיר לגני שום שורש משריש ובגובה לבך תאמר בי צדיק אתה בעיניך הלא זה עון פלילי, ומעט זה מתגמולי תועבותיך כ"א להסיחך מארץ החיים ולמחות זכרך מתחת השמים. ויוסף המלך ויבך לפניו ויפול על רגליו ארצה ויתחנן לו ויאמר בי אדוני הסכלתי עשה ועתה אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ידך ועתה תיקד נא נפשי בעיניך ואל תמיתני בי ערבתי עלי באמת להשקות הצמח הזה מים לעתים מזומנים ולפקוד אותו לרגעים ולשמרו יומם ולילה עד עשותו חוטרים כארז אדיר ואטע מנצריו כל ערוגת גנך עד שובו כאשר היה, ואשר עשיתי כפר לי באשר שגיתי. וייקץ המלך משנתו וימצא דמו צף במשכבו ויצר לו ותתפעם רוחו עד אור הבוקר, וישכם ויקרא לכל חכמיו ואשפיו ויספר להם צרתו ויחרישו כי לא מצאו מענה להשיב. ויען אחד ממשרתיו ויאמר אדוני המלך הלא ידעת כי חכמי היהודים וזרע מלכותם היו למלכים בגלותם, כל צרכי המלכות והמלכים שקדמוך מזמנים להם די חוקם ומתנותם דבר יום ביומו למען יפתרו ויגידו להם דברי חידות וכל חכמה וסעיפי לילה וחלומותיהם, ואתה יעצת לאבדם ולהרגם בחמה נכלאים בבית כלאם מעונים בזיקים בבית משמדותם, ועתה אם ישר בעיניך לחפש מיתר תחכמוניהם הנתונים בכלא זקן אחד מבין לעמוד לפניך לספר לו חלומך ולשמוע מה בפיו אפשר תמצא בהם מענה, וייטב בעיני המלך ויצו להביא אליו מתחכמוניהם ולשנות לו בגדי כלאו ולעמוד לפניו כי שאלה נצרכה לו ונתעלמה מעיני חכמיו ובהם פלילי חכמה וכל רז לא אניס ליה, ויבא עבד המלך ויאמר אליהם כדברי המלך, ויען אחד מישישי החכמה הוא אשר היה מתחתן לו אחד מבחורי המלכות לבית דוד ונהרג בימי חתונתו ויאמר אני אעמוד לפני המלך ואגיד לו את כל לבו, ויאמרו לו רעיו המוכלאים מה לך למהר לדבר הזה כי לא ידעת את השאלה שתבחן בה ויאמר להם חלום חלם המלך וכמו שראה הוא גם אני ראיתי כן ופתרונו ידעתי, ויכירוהו רעיו ויאמרו לו ה' אלהיך יהיה בעזרתך וימשוך לך חן וחסד לדבר לפני המלך ולא תבוש, ויאמר לו עבד המלך רחץ וסוך הנה לך בגדים קח ותחלוף ושנה בגדי כלאך כי מצות המלך היא, אז נשבע הזקן שלא יעשה ולא ישנה בגדי כלאו עד עמדו לפני המלך, וילך וידבר לפני המלך ומראה אבלו נראה עליו וריח זוהמא המרק הנשפך וצחנתו עולה וכל עין רואה אותו בוכה, ויאמר חלום חלמתי ופותר אין אותו התדע לשמוע חלום לפתור אותו. ויאמר לו הלא לאלהים פתרונים ספר נא לי אדוני המלך או אם אתה רוצה אספרנו לך אני, ויאמר המלך אם תדע לספרהו ספר ויספרהו לו וכל אשר שכח ממנו הזכירהו, ויתמה המלך ויאמר אם יש להימין ולהשמאיל מכל אשר דברת אמנם עתה פתרהו כי מופת הוא לך, ויחל לפתרהו ועיניו תזלנה דמעות ואמר לו אדוני המלך הגן אשר ראית משפחת בית דוד היא והאילנות אשר בו גדולים וקטנים הם בניו זקנים ובחורים ועוללים, והפירות אשד הם נחמד למראה וטוב למאכל הם החכמים המשכילים בכל חכמה ומביני מדע עושי חסד ופועלי צדק, ואשר עמדת בחמתך על הגן להכרית ממנו כל עץ וענף ועלים יחד הוא אשר גזרת להרוג אותם וחרותיהם לבקע ועולליהם לרטש במכת חרב והרג ואבדן, ובחפשך הגן לראות אם נותר שורש מצמיח לעקרהו ותמצא לך שורש אחד מצמיח מעם הארץ, אמת הוא בי נשארת לבית דוד אשה א' הרה הריון קטן מקרוב נודע (צ"ל נזרע), וזה אשר ראית בחלום שורש ואשר הרימות גרזנך עליו לעקרהו הוא אשר עלה על דעתך לחפש עליהם לכלות זרע המלוכה, והזקן אשר נראה לך גוער עליך וזעק הוא דוד מלך ישראל, ואשר התחננת לפניו להשקות ערוגותיה עד יהיה צמח ארז אדיר הוא אשר תחדש ותכרות ברית מהיום הזה והלאה לשמור ההריון עם כל קרוביהם. ויענהו המלך אמנם ידעתי כי אמת פתרת ועתה חקור וחפש אם נמצא נשאר אשה הרה מזרעו ואעשה עמה חסד ואשים עיני עליה לטובה ועל הזרע היוצא ממנה ואמלא את כל אשר ערבתי לגדלו ולנשאו כל ימי היותי ע"פ האדמה. וישמע הזקן את הדברים האלה ולא יכול להתאפק וישא קולו ויבך ויאמר אדוני המלך אמת הוא ששתיתי כוס התרעלה ומציתי קובעתה כללתי בתי עם בחור אחר ממבחר בחוריהם ובימי שמחתו עמה גזרת להשמיד את כל בית דוד ויאבק בתוכם ונאסרתי אני וקרוביהם ויודעיהם ותשאר בתי אלמנה עגונה זה כמה חדשים ולא אדע אם היה לה הריון אם לא. ויאמר המלך לך לביתך ואמור לבתך הנה פתחתיך היום וכל חבריך המוכלאים עמך והנה צויתי לבלתי ענותכם עוד ועיני אשים עליכם, ויסר המלך טבעתו מידו ויתנה לו על כל הדברים האלה, ויתירו כל האסורים וילך הזקן אל ביתו ויגידו לו כי נתן ה' הריון לבתו וישמח ויודה לה' וישמחו כל ישראל. וישב הזקן אל המלך ויגד לו וישמח גם הוא ויקרא לסריס אחד ויצוהו לפנות לשכה בחצר בית המלך להרה וכל תשמישה ומצעיה ולהביא הנערה אליו ויכינו לה הכל כמצות המלך בכבוד גדול עם אביה וקרוביה ויבהל את משרתיו להמציא לה מטתה ומגדיה בעתות הקיץ והחורף לא יעדרו כיד המלך, וימלאו ימיה ללדת ותלד בן ותקרא שמו בוסתנאי על שם הגן הנקרא בסתן הנראה למלך פרס בחלום. ותהי שמחה לישראל ויתבשרו הקרובים והרחוקים על השאיר אלהים פליטה לדוד ויזכר רחמיו וחסדיו לבלתי הכרית זרעו ויהללו את ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד ולא השיב פניו כו', ויגדל בוסתנאי ויגדל וילמוד תורה ומשנה תלמוד הלכה וחכמה ותבונה, ויגד למלך ויתאו לראותו ויצו להביאו אליו וימשך לו אלהים חסדו מהוד החסד אשר לדוד ויעמוד לפניו, ויתמה המלך וכל חכמיו על הנער הלז ויעמוד לפני המלך מאז עד עת ערב ולא נענע ראשו ולא הסיע רגלו ותבא זבוב ותעמוד על רקתו והיא כפלח הרמון ותך אותו ותשכחו (נ"ל צ"ל ותנשכהו) ולא הבריחו ויטף דמו לפני המלך, ויאמר מה זה היה לך ויאמר אשר תראה אדוני המלך וירא והנה הזבוב אוכל ברקתו ויאמר לו המלך למה לא הברחתו מעל פניך, וישיבהו מוסר זה ירשנו מאבותינו כי מעת הורדנו מכתר מלכותנו וחויבנו לעמוד בהיכלי מלך לא לדבר ולא לצחוק ולא להרים יד בפניהם, וייטב הדבר בעיני המלך וידע כי איש שכל הוא, ויצו המלך להרכיבו במרכבת המשנה ולתת לו מתנות כיד המלך וקראו לפניו ככה יעשה לאיש ראש גליות ישראל כי ידע המלך את שכלו וחכמתו, ותרב שמחת ישראל כי השאיר אלהים פליטה לדוד, ויצוהו המלך למנות מתחת ידו שופטים ולהתעסק הוא בכל צרכי המלכות ולנהג את חכמי ראשי ישיבות אחד של ימין היא סוריא ושמאל נהרדעא ופומבדיתא להיות שופטים ברשותו בכל גבול ישראל, וימשך המנהג הזה בכל ישראל זמן הרבה עד עמוד מלך ישמעאל ושם שופטים ודיינים שידינו לכל הגוים וא"צ לדייני ישראל אך ראשי גליות לא נפסקו עד עתה, לכן יש בכל חותם של ראשי גליות זבוב חתום בחותמיהם ע"ש מעשה שהיה להנשיא בוסתנאי לפני המלך שהיה הזבוב על רקתו ולא הרים ידו כו', ויתר גדולת בוסתנאי אשד גדלו המלך ואשר נשאו על כל השרים והסגנים כתובה בספר זכרונות לבית דוד. וראינו להזכיר מעט מגדולתו לראיה, פעם אחד עבר עליו המלך ישמעאל והוא עלי בן אבוטאלב ועמו שרים הרבה (לעיר אשר בוסתנאי שם והיו בה פ' אלף יהודים) ויצא בוסתנאי לקראתו בספר הישר וכתבי הקודש ושמות המקודשים בידו והיה עמו קהל מישראל למאד מאד והקביל פניו עלי מלך ישמעאל ושמח בו שמחה גדולה ובקש ממנו לברכו ולהתפלל עליו ונתן עלי לבוסתנאי בגדים נאים מהשלל, ושאל עלי אם היה לו בנים והשיב כי לא היה נשוי עדיין כי לא מצא בת גילו ויתמה עליו כי היה בוסתגאי בן ל"ה שנה לפיכך נתן (כ"ה בס"ס ארחות עולם) לו בת המלך דארה לאשה, והיתה הנערה בתולה יפ"ת ולא רצה לקחתה ונשבע עלי עליו עד שקבלה ממנו, וא"ל עלי נאה היא זאת לאדם כמוך והלא דוד אביך לקח לו פילגשים יפ"ת בלא כתובה וקדושין, ויאמר לו בוסתנאי לא התיר הש"י יפ"ת אלא בשעת מלחמה אבל שלא בשעת מלחמה צריכה כתובה וקדושין וטבילה, ויאמר לו הרשות בידך לעשות לה כל אלה ולקח אותה בוסתנאי לאשה אחר שהטבילה ועשה לה כתובה וקדושין, ומצאה חן בעיניו ונולדו לו ממנה בנים, ואחר מותו עמדו עליהם בניו הנשיאים ואמרו להם אין לכם חלק עמנו בנחלת אבינו כי בני שפחה אתם ועלתה בידיהם מריבה נעשה להם קיבוץ בפניו, ופסקו כולם שאין להם טרידה מנחלת אביהם ולא גרעון ביחוסם ואע"פ שאין ביד אמם כתובה מצויה דקיי"ל דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, וכ"ש נשיא וחכם כמו בוסתנאי, וכל זה כתוב בספר בית דוד ויש בהם חידות ברמזים נקודות מכריזין על מעלותם ומלכותם ואורך ידם בכל דור ודור. ע"כ מצאתי בספר קטן ואח"כ נדפס בס"ס ארחות עולם. ועיין סע"ז בסופו וביוחסין בסופו ואעתיק לקמן הענין באופן אחר. עיר יובד והוא פומבדיתא שם נקבר בוסתנאי הנשיא ראש גולה במדינת בבל (גא"י):
2