סדר הדורות, סדר ימות עולם ד׳תתקכ״זSeder HaDorot, Almanac 4927
א׳הרמב"ם רבינו משה בר מיימון (מעיר קורדובא, סמ"ג בהקדמה) (בספרד, שה"ק דמ"ב ב') כתב יוחסין במאמר ד' דורות האחרונים. נולד ערב פסח יום השבת שעה ושליש אחר חצי היום ד"א תתצ"א, וכתב בפי' המשנה קבצתי כל הספרים שבאו לידי מפירושי אבא מרי אדוני וזולתו עד ר' יוסף הלוי כי לב האיש ההוא מבעית וכמוהו לא היה לפניו מלך. וכתב ג"כ אני משה בר מיימון הדיין ב"ר יוסף החכם ב"ר יצחק הדיין ב"ר יוסף הדיין ב"ר עובדיה הדיין ב"ר שלמה בן הרב ר' עובדיה הדיין התחלתי לחבר פי' המשנה ואני בן כ"ג שנה (ושה"ק דמ"ב ב' כתב י"א בן י"ח) והשלמתי במצרים ואני בן שלשים שהיה אלף תע"ט לשטרות (הוא ד"א תתקכ"ז). א"כ נולד תתצ"ז ולפי חשבון שנולד תתצ"א אין מכוון כי תתצ"א ול' הוא תתקכ"א. כתב שה"ק ונמצא בסוף פי' מס' ר"ה להרמב"ם חתימת יד ר' דוד בן בנו האומר הרמב"ם זקני נולד י"ד ניסן אלף תמ"ו לשטרות (ולפ"ז נולד ד"א תתצ"ד) בעיר קורדובא ונפטר אלף תקי"ו לשטרות (נמצא חי ע' שנים), ואבא מרי בנו נולד אלף תקס"ו לשטרות (ט"ס וצ"ל תצ"ו ונפטר תקס"ו, כן הגהתי בשה"ק שלי וכמדומה שכן הוא במאור עינים). ואני דוד בן בנו נולדתי לאבי במצרים אלף תקל"ד לשטרות. וראיתי כתוב שהיה מזרע רבינו הקדוש עכ"ל. ובדורות עולם כתב השלים פי' המשנה תתקכ"ז והתחיל תתקי"ט. וחבר ס' היד (שנת תתק"ל והשלימו תתקל"ט. צ"ד) י"ב שנה אחר פי' המשנה, כ"כ בה' קדוש החודש, ובשה"ק כתב חבר ס' משנה תורה תתקל"ו אלף ק"ז לחורבן ואלף תפ"ז לשטרות והיא שנת השמיטה מוצאי שביעית שנת כ"א ליובל. (ובש"י כתב תתקל"ו. ואני ראיתי בהקדמת ס' היד ז"ל בשנה זו היא ד"א תתקל"ו אלף ק"ח לחורבן) וכתב ביוחסין בסדר הקבלה להרמ"א בשנת ד"א תתקל"ו התחיל חיבורו הגדול ונפלא הנקרא משנה תורה, וד"א תתקמ"ח נשלם, ובשה"ק דמ"ב ב' בשם יסוד עולם שעמד עליו ה' שנים רצופות, ואומר ס' יוחסין שחבר חיבור הגדול י"ב שנים אחר פי' המשנה, וראיתי במגדל עוז ה' סנהדרין פ"ב שהרמב"ם עמד כמה שנים על החבור ועשה העתקות הרבה עד שהיה מאיר הדינים בכח הגמרא או אסמכתות. וראב"ד בעל ההשגות מעיד בה' כלאים פ"י בהשגה כי מלאכה גדולה עשה באסיפתו דברי הגמרא בבלי ירושלמי ותוספתות. י"א כששמע הרמב"ם כל כך דברי קנטורין ובזיונות בהשגות שעשה לו הראב"ד אמר עליו אמרו לרב שבפייסקירי שאם התחיל לא ישלים, ואומרים כי הראב"ד לא השלים שנתו. ובת' רשב"ץ סי' ו' שמעתי שהרמב"ם ראה השגות הראב"ד ואמר מימי לא נצחני אלא בעל מלאכה אחד, אבל לא ראיתי זה בשום מקום עכ"ל. ואני אומר ששקר הוא שאם היה רואה אותן היה משיב עליהם, ומ"ש הרשב"ץ בתשובה להראב"ד מצאנו שאמר על הרמב"ם שהוא נער ואנחנו ישישים עכ"ל, אם אמת הוא יכול להיות כי הראב"ד בן דואר הזקן בעל ס' הקבלה היה כי באולי היה עדיין חי בימי חבור הרמב"ם (ע"ל תתקכ"א):
1
ב׳והרמב"ם עשה פי' ג' סדרי גמרא כאשר העיד עליו ר' יעקב בהקדמת העתקתו בפי' משניות מסדר זרעים כי ראה מהם ג' מסכתות כדרך כל מפרש בלשון ערבי, ולא נתפשטו בארץ אדום, ובס' המצות שלו סי' מ"ו אומר שחבר פי' על קצת מסכתות, ובפי' משניות מס' תמיד אומר שחבר הלכות מכל גמרות ירושלמי, ובפי' משניות פרק חלק כתב שחבר ספר המדרשות וספר הנבואה. וס' פי' היסודות ועקרי האמונה, ובאגרת חמודות ר' אלי' חיים אומר בהקדמתו שבאו בירושלים יהודים ממקצוע דרומית מזרחית על ים האוקינוס ואמרו שאין להם פוסק אחד זולתי ספר היד של הרמב"ם. וקבלתי שנתפשט החיבור מעבר לנהר חלח ונהר גוזן ביד י' שבטים, וראיתי בכתבו לחכמי מרסליאה דעו רבותי שחפשתי מאד בחכמה שקראוה גזרת משפטי הכוכבים כלומר שידע ממנה האדם מה שעתיד להיות למדינה או לאיש, וגם עיינתי בעניני ע"א כולה כמדומה לי שלא נשאר לי בעולם ספר בענין זה בלשון ערבי וירדתי לסוף דעתם, ומאותם ספרים נתברר לי טעם כל המצות, ואומר יש לי חבור גדול בענין זה בראיות ברורות על כל מצוה ומצוה ובארתי בראיות ברורות ומופתים חזקים על מציאות הבורא, ושברתי אותן ראיות שאומרים הפילוסופים שהעולם לא נברא ופרקתי כל הקושיות שהקשו עלינו על שאנו אומרים שנברא יש מאין וכו', וכתב המגדול עוז ה' י"ט פ"ב כי הרמב"ם ראה נוסחאות שנכתבו בימי חכמי הגמרא וכן ס"ת שהיו מגיהים ממנו בעזרה לבן אשר, וכ"כ בה' סנהדרין פ"ד ובס' המצות שלו עשין סי' קצ"ט (שה"ק):
2
ג׳וראיתי בקונטרס ישן שבשנת דתתקס"ח ברח הרמב"ם מפני המלשינים מספרד למצרים (ע"ל תתק"ב ותתקכ"ג) ותקן ישיבה גדולה ושמעו הולך למרחוק וחכמתו היתה מפורסמת בין היהודים ונסתרת מן האומות לחסרונו לשונות כשרי ומדי, ובחר ללמוד לשון כשדי והגרי עד כי בז' שנים היה שלם בלשונות ההם ויצא שמעו בכל הארץ, ויקחהו מלך מצרים לו לרופא, והיה אז במצרים מנהג כי השלטון היה יושב בימים ידועים על כסא מלכותו והיה אצלו ו' מדרגות על כסאות אשר עליהם היו יושבים גדולי החכמים בז' חכמות, ולא ידע המלך באיזה מדרגות ההם ישב הרמב"ם כי מצא חכמתו גוברת על כל החכמים בכל החכמות, והרב ברוב ענותנותו לא רצה לשבת בשום אחד מהם, ואלו הן דקדוק הנקרא רטוריקה. חשבון היא חכמת המספר הנק' אריטמואק', תשבורת וגימטריאות ותקופות נק' ייאומיטריאה, תכונה חכמת השמים ומהלך גלגלים ומזלות נקרא אוסטרולוגיאה, שיר הנקרא מוסיקא. ושמעתי שרופאי המלך קנאו בו מאד וידברו אל המלך תועה ממנו עד כי באו בויכוח בחכמת הרפואה לפני המלך, ויקבלו הרופאים עליהם לשתות הסם שיסדר עליהם הרמב"ם לפני המלך אך שהיהודי יקח בראשונה הסם שהם יסדרו עליו וכן קבל הרמב"ם לעשות, ויהי ביום הנועד הגיד הדבר לתלמידיו וירע בעיניהם מאד ויהתל בהם ויצו להם כל הסגולות והתרופות שיצטרכו אליו קודם השתיה ואח"כ ותקנו הכל בהכנה גדולה ויפה, ויקומו תלמידיו ויקראו צום ותפלה לה' בעד רבם, וילך הרב לפני המלך והרופאים נתנו לו כוס התרעלה וישת ותכף שב אל ביתו ויעשו לו התלמידים כפי סדרו ויהי ה' אתו וירפא, ויהי ביום השלישי וילך גם הוא לפני המלך וסם המות בידו ויתמהו האנשים איך ניצל היהודי והוצרכו על אפם לשתות גם הם וימותו עשרה מהם לפני המלך ויפרץ הרב מאד לכבוד ולתפארת בעיני המלך והשרים ונהפכו פני שונאיו כשולי קדרה. אמנם שמעתי באופן אחר והוא בהיות המלך חולה הרופאים נתנו ארס תוך הרפואה שהוכן מהרמב"ם למלך לשתות ביום פלוני, והקדימו ללכת למלך וגלו לו בסוד שיודעים בודאי שהיהודי הרופא השים ארס בתחבושת. ויהי כבוא השתיה לפני המלך ביד הרמב"ם ויאמר המלך שינתן מעט ממנו לכלב ותכף מת הכלב ויתמה המלך וחשב בלבו בודאי שהיו הרופאים לשנאתם להרמב"ם נתנו הארס, עם כל זה נסתתמו טענותיו והרמב"ם נשאר כגוף בלא נשמה, עם כל זה אמר המלך להרמב"ם הנך רואה שאתה חייב מיתה, עכ"ז לפי שהרבית בעבודתי מתרצה אני שתבחר אתה אופן המיתה שתרצה, והרמב"ם לקח זמן שלשה ימים להשיב לו והלך וצוה לתלמידיו שהוא יבחר שהרופאים יקיזו מכל זיני שלו כל דמו ובזה תצא נפשו, אולם יהיו מוכנים לעשות תרופה פלונית לפי שיש עורק אחד יוצאת מהלב שודאי אצלו שהרופאים לא ידעוהו ולא יפתחוהו, וכן היה ותלמידיו נשאוהו לביתו ויעשו לו התרופה וחי, ואז הלך במערה וחבר ס' היד בי"ב שנים. וחבר הרבה ספרים בפילוסופיא בהגיון (נקרא מלת הגיון) ורפואה (פרקי משה), ובלשונות הרבה כמו ערבי יוני וכשדי, וראיתי חבורים של רפואה שנעתקו בלשון לאטיין ונקראים על שמו. ויש בלשון יוני וערבי סך גדול. ותשובות שעשה לחכמי לוניל ולמצרים וגלילות אחרות שלא נתפשטו אצלנו וגם שבעליהן אין רוצים לגלותם (שה"ק):
3
ד׳ואומר ס' יוחסין שהרמב"ם היה נקרא הרב המאמין שהשמיד החולקים על הקבלה, העיד הרמב"ן באגרת החמדה שחבר שבכל ארצות תימן התקינו והיו אומרים בקדיש בחייכון וביומיכון ובחיי דמרנא הרמב"ם, וגם היום בכל גלילות מזרח ביום שמחת תורה אומרים פטירת משה רבינו בפיוטים ואומרים ג"כ ירחם ה' על נפש כבוד מורנו ורבינו כבוד המזרח נר המערב הרמב"ם ועל כבוד קדושת רבינו אברהם בנו ז"ל. וראיתי בספר אגרת חמודות שחבר רבי אלי' חיים שכתב ראיתי אגרת הרמב"ם שכתב מירושלים למצרים לתלמידו, והיה אומר אחרי בואי בארץ הצבי מצאתי זקן שהאיר עיני בדרכי הקבלה ואילו ידעתי אז מה שהשגתי עתה, דברים רבים שכתבתי לא הייתי כותב ע"כ. והריטב"א בס' מגדול עוז ה' יסודי התורה ספ"א אומר איך ידע וראה שהרמב"ם בסוף ימיו ידע בחכמת הקבלה. (בס' זקן אהרן פ' חיי שרה די"ג סע"ב שלמד בסוף ימיו מזקן א' סתרי תורה וחרה לו מאד על ספריו שנתפזרו שהיה חוזר מכמה דברים שכתב לפי השכל הפילוסופי):
4
ה׳ויהי כי ארכו לו הימים והיה בן ע' שנה ויגוע ויאסף אל עמיו ונקבר בגליל העליון ונכתבו שירות ותשבחות על מצבתו, ואחר כך בימי רמב"ן ורד"ק קמו אנשי בליעל לדבר נגד הרמב"ם כנראה בספרים ההם אשר הסיתו חכמי צרפת נגד ס' המורה, המסיתים ההם תקנו המצבה שהיה כתוב עליו מבחר האנושי וכתבו רבי משה מיימון מוחרם ומין, אמנם אח"כ שבו בתשובה ותקנו המצבה כבראשונה, וראיתי באגרת הרמב"ם אל ר' שמואל ן' תבון שלא תתעסק במלאכת הגיון אלא בחבור אבונצר אלפרני ובס' ההתחלות שלו הכל סולת נקיה, ויתכן שישכיל ויבין האדם מדבריו לפי מה שהיה מופלג בחכמה, וכמו כן אבונצר בן אל צאוג חבוריו נכוחים למבין, וספרי אריסטוס הם עקרים לכל אלו החבורים ולא יובנו אלא עם הפי' שהם אלכסנדר או טמסטיאוס או ן' רש"ד, ודברי אפלטון רבו הם עמוקות ומשלים ודעת אריסטוס תלמידו הוא דעת האדם ושיספיקו על כל מה שחובר לפניו מלבר שנשפע עליהם השפע אלהי עד שישיגו אל מעלות הנבואה, וס' עלי ן' סנה אעפ"י שיש בהם עיון טוב אינם כספרי אבונצר אבל מועילים וראוי להתבונן בהם, אמנם ס' התפוח וס' בית הזהב שיחסום לאריסטוס ואינם לו וכן ס' אל רזי וס' יצחק הישראלי כלם הבלים ואין בהם תועלת כי לא היו אלא רופאים, וכן ספרי כו' כל אלה הם פילוסופיא קדומה אין ראוי לאבד זמן עליהם, אמנם ספר העולם קטן שחבר ר' יוסף הצדיק לא ראיתיו אבל אני ידעתי את האיש ואת שיחו והכרתי ערך מעלתו ומעלת ספרו כו', שה"ק וע"ש דמ"ד ב' ז"ל אני הרמב"ם ח' תשרי כו':
5
ו׳כתב בשה"ק דמ"ה סע"ב ראיתי בקונטרס ישן כי ר' מיימון אביו לא היה רוצה לקחת אשה ויהי כמו בחצי ימיו בא לו בחלום איש א' וצוה לו שיקח לאשה בת קצב פלוני שהיה דר בעיר א' קרובה לקורדובה והיה מהתל מזה החלום וירא לו זה החלום פעמים רבות עד שלקחה, ותהר לו ותלד לו את הרמב"ם ותקש בלדתה ותמת ואח"כ לקח אשה אחרת ויהי לו בנים ממנה, וזה הרמב"ם היה קשה ההבנה מאד שמעט רצון היה לו בלמוד ואביו היה מכהו עד כי נואש ממנו וקראו בן הקצב ויגרשהו מביתו, והרמב"ם הלך לו לבהכ"נ ויישן וייקץ ומצא עצמו נהפך לאיש אחר, וברח מפני אביו וילך אל עיר שהיה שם הרב ר' יוסף ן' מיגאש והתחיל ללמוד ממנו והפליג להתחכם, אחרי ימים רבים שב אל קורדובה ולא הלך לבית אביו וביום השבת התחיל לדרוש ברבים דברים נוראים, ואחר הדרשה קמו אביו ואחיו וישקוהו ויקבלוהו בסבר פנים (שה"ק), והרמב"ם פי' המשנה כתבו ערבי וחבור הי"ד בלשון קודש צח מאד וס' המצות בלשון ערבי וס' המורה עשה כשהיה בן חמשים לתלמידו החשוב ר' יוסף בן עכנין, ואגרת תחיית המתים כתב ה' שנים אח"כ. ושאלו ממנו שיעתיק המורה ללשון הקודש והשיב שלא יכול אכל סומך על תלמידו המובהק רבי שמואל ן' תבון, אבל העתקת רבי יהודה אלחריזי אינה ראויה, וכבר ידעת מה שאירע לס' המורה והמדע ששרפו אותם ומ"ש רמב"ן לחכמי פרעבינסיא ורד"ק לחכמי לוניל, ועשה פי' על ג' סדרים מהגמ' ועשה פרקי משה (ואגרת הרמב"ם שכתב תשובה להשואלים, וצוואה לבנו במוסר, ואגרת בענין מזלות, ואגרת תימן חיזוק אמונה, דרשות הרמב"ם, ס' הנפש, פי' על התורה מובא בכנסת הגדולה) ועלה ארון אלהים הרמב"ם תתקס"ה והסי' בכ"י אב"ל משה, שה"ק, (ובמ"ע ספכ"ה נפטר במצרים יוס ב' כ' טבת תתקס"ד וחי ע' שנה פחות פ"ג יום). ובכו אותו היהודים והמצרים ג' ימים וקראו זמן השנה נה"י נהיה, וביום ז' הגיעה השמועה לאלכסנדריא וביום ח' לירושלים ועשו מספד גדול וקראו צום ועצרה וקרא החזן תוכחות אם בחקתי והמפטיר קרא ויהי דבר שמואל אל כל ישראל וסיים כי נלקח ארון אלהים, ואחר ימים העלוהו לא"י ופגעו לסטים וברחו העולים עמו והניחו הארון והלסטים רצו להשליך הארון בים ולא יכלו בכל כחם להעתיקו מן הארץ והיו יותר משלשים איש, וכשראו כך אמרו איש אלהים קדוש הוא והלכו והבטיחו להיהודים שיוליכוהו למחוז חפצם והם לוו ג"כ אותם, ונקבר בטבריא וי"א שנקבר בין האבות בחברון (יוחסין מאמר ד' בדורות האחרונים), כתב בס' גא"י קבורת הרמב"ם בטבריא לפני העיר לצפון. מצאתי כתוב בקונטרס ישן נושן אמר רבינו דוד הנגיד כי משנה תורה שחבר זקנו הרמב"ם מתחיל בשם המפורש 'יסוד 'היסודות 'ועמו 'החכמות ומסיים בענין משיח כי מלאה הארץ דעה, ועוד אמר מפי רבינו אביו כי עשר שנים היה יושב רבינו משה בחדרו ולא יצא מפתחו עד שסיימו, ובלילה שהשלימו בא לו במראה רבינו מיימון אביו ואדם אחר עמו ואמר רבינו מיימון אביו הנה לך זה משה רבינו ונבהל וא"ל באתי לראות מה שעשית וכשראה אמר יישר כחך ב"ג, וכשנפטר רבינו משה היה בן ס"ט שנים וצוה לבנו ושכבתי עם אבותי זו היא גניזת הנפש וקברתני בביתך כדי שתזכרוני בכל שעה עד שתשאני לא"י, ע"כ מצאתי. הרמב"ם היה בזמן ראב"ע (ע"ל תתקל"ד). וכתב שה"ק דמ"ב ראיתי במגדול עוז פ"ג ובמרדכי שבועות שר"י בן גיאות ורי"ף ון' מיגאש היו רבותיו, וקבלתי מחכמי הדור שנמצא כתוב שעמד עם רבו סגור במערה י"ב שנים רצופות ושם קבל תורתו, וביוחסין (בדורות האחרונים) כתב כי א"א שר' יוסף הלוי בן מיגאש היה רבו כי ר' יוסף מת תתק"א והרמב"ם נולד תתצ"א א"כ היה בן י' במיתתו. תלמידו החשוב ר' יוסף עשה פי' על שיר השירים בלשון ערבי חשוב מאד (יוחסין שם):
6
ז׳ר' אברהם בן הרמב"ם היה חכם גדול וחסיד, וראיתי ששאל ר' יוסף בן הרב ר' גרשון את הנגיד הרב הגדול רבינו אברהם בן הרמב"ם, ובתשובותיו נראה שהיה חכם גדול, ובאגרת הרמב"ם אביו נראה שהיה יקר וחביב מאד בעיניו בעבור חכמתו, רבינו עובדיה היה בן רבי אברהם וגם הוא חכם גדול והוליד ב' בנים הבכור דוד והשני לא נודע שמו והלכו בעו"ה שבי ולא נודע מה היה להם (שה"ק ס"ה), וביוחסין (בדורות האחרונים) ראיתי שהנגיד ר' דוד נכד הרמב"ם היה בדור רמב"ן, והיה חכם וחסיד גדול והיה מתפלל כו' (ע"ל תתקנ"ד באריכות):
7
ח׳כתב ש"י דף ל"ז א' בזמן הרמב"ם היה הנשיא הגדול רבינו מאיר הלוי והרמב"ם היה שואל ממנו כמה ספיקות, ובזמנו היו חכמים גדולים בלוניל והוא כתב להם אל תקטינו עצמכם שאם אין אתם רבותי אתם חברי ובזמנו היה הרב הגדול ר' אהרן הכהן ורבינו יהונתן ראש ישיבת בבל עכ"ל:
8
ט׳ר' יהודה בן אלחפני המכונה חריזי עשה מפתח לס' מורה נבוכים, וס' אגרת המוסר מאריסט' העתיק ר' שלמה ללשון ערבי ע"י ר' שלמה בן חריזי ובנו ר' יהודה העתיקו ללה"ק, וסדר זרעים פי' הרמב"ם העתיק ללה"ק (כ"כ שפתי ישנים). ר"י בר"ש חריזי העתיק ס' הנפש ס' רפואות ומדבר גאלינוס עם מוריא על הנפש ועל הגוף במוסר ויראה (ד"ו רע"ט). ועשה ס' רפואות גויה שירים וחרוזות על חכמת רפואה כ"י, והעתיק ס' תחכמוני, והוא מחברת ר' איתיאל הערירי מוסר בענין ב' בנ"א מדברים בלשון צח על כל עניני חשק העולם ומעשיות יפות ועל כל מעשה שיר יפה, ד"ק ש', והעתיק ס' תיקון מדת הנפש של ר' שלמה בן גבירול ומוסרי פילוסופיא, ר' שמואל הלוי היה ראש ישיבה בטוליטולא שכן נראה באגרות בינו ובין הרמב"ם, וכ"כ בהגהת הרמב"ם ה' תפלה פ"ב. ובת' הרא"ש כלל ל"ב סי' ה' שחבר ס' בשר ע"ג גחלים ונקרא כן לפי שנותן טעם וריח בדיניו כמו בשר ע"ג גחלים כ"כ מהרי"ל, ר' חסדאי הלוי ספרדי ממצרים היה שוכן באלכסנדריא, והוא והרמב"ם כתבו אגרות זה לזה, ר' פנחס בר' משולם דיין אלכסנדריא הרמב"ם כתב לו בכבוד גדול (שה"ק נ' ע"ב):
9
י׳רשב"ם הוא רבינו שמואל בר' מאיר חתנו של רש"י בן רבינו שמואל מעיר דומרג, ורבינו יעקב הוא מכונה ר"ת, ורבינו יצחק נקרא ריב"ם שלשתם אחים ובני רבינו מאיר חתנו של רש"י, והם קבלו מאבותיהם וזקניהם וחכמי הדור שלפניהם כמו דתתק"ב, והיו מעיר טריווש בצרפת. כנראה בחרם ששמו על המוציא לעז על גט ומביאו המרדכי סוף גיטין, רשב"ם היה הבכור נולד בימי בחרותו של אביו ויצק מים על זקנו רש"י וחבר פי' על כל הגמרא בחיי רש"י, ובראותו שהיה מאריך מאד בפירושו חרה אפו ושרפוהו לפניו, וי"א שלא שרפו וצוה שלא ילמדו הגמרא עמו, ובהגהת מיימוני על תפלת ד"ה שרשב"ם כתב על אלפסי. והשלים לפרש קצת מסכתות שהניח רש"י מלפרש לסיבת פטירתו והם רוב מסכת' ב"ב ופסח שני ואחרים. בהגהת מרדכי פ"ק דעירובין במעשה בהליכה על הקרונות בשבת נראה שהיה קצר הראיה מאד, ובאולי זהו ר' שמואל שמביאו המרדכי הרבה פעמים סתם. וכתב היוחסין שנפטר תתקל"ה (ע"ש בדורות האחרונים). ובהגהות מרדכי בכתובות ס"פ הכותב השיב ר"ת להר' רבי יצחק בן הרשב"ם והיה חכם גדול נפטר תתקל"ה. גם היה לרשב"ם בן חכם גדול חריף מאד נקרא רבי יוסף פורת (שה"ק), כתב בש"י דל"ז א' ר"י בעל תוס' ורבינו אלחנן בנו הם עמודי התוספות, ורבי שמשון תלמיד רבי יצחק חבר תוס' שאנץ ורבי שמשון זה למד עם ר"ת ור"ת דודו של רבינו יצחק היה. כתב מהרי"ק בתר תוס' שאנץ אזלינן שהם אחרונים מחודשים עפ"י גדולים שמתו אחר תוספות שאנץ כגון רבינו יצחק בר אברהם ורבינו אלחנן וגדולי איברא:
10