סדר הדורות, סדר ימות עולם ה׳קנ״בSeder HaDorot, Almanac 5152
א׳אם אמרתי אספרה לכם רובי התלאות שמצאונו ישתוממו רעיוניכם, האמנם אערוך לפניכם שלחן הרעה מעוטרת רוש ולענה בקצרה ודברים כהוייתן להשביעכם מרורות לענתנו ולהשקותכם מיין עצבונינו. ואם אחשוב כבר הוגד לכם אכתוב אותו בתכלית הקיצור. ר"ח תמוז ה"א קנ"ב הוא אלף שכ"א (צ"ל שכ"ד) לחורבן דרך ה' קשתות האויב על קהלת סביליאה רבתי עם שהיו בה כמו שבע אלפים ב"ב. הציתו אש בשעריה והרגו בה עם רב. אך רובם המירו ומהם מכרו לישמעאלים מהטף ונשים והיה מסילות היהודים יושבים בדר ורבים מתו על קדוש ה' ורבים חללו ברית קודש, משם יצא אש ותאכל ארזי הלבנון העיר הקדושה קורטבא גם שם המירו רבים ותהי לחרבה, וביום צרה ותוכחה י"ז בתמוז חמת ה' נתכה על עיר הקודש אשר משם תצא תורה היא טוליטולא ויהרגו במקרש ה' כהן ונביא, שמה קדשו ה' ברבים רבנים הם זרע הכשר והנבחר זרע הרא"ש ז"ל הם ובניהם ותלמידיהם, גם שם המירו רבים לא יכלו לעמוד על נפשם על שלש אלה רגזה הארץ, מלבד קהלות אחרות סביבותיהם בא מספרם כמו שבעים עיר, ובכל זאת אנחנו פה על משבר והיה לנו יומם ולילה למשמר. ויהי בשבעה לחודש אב בלע ה' ולא חמל בקהלות וילינצה כמו אלף ב"ב ויהיו המתים בקדוש ה' כמו ר"נ אנשים והנשארים הרה נסו ונמלטו מועטים ורבים המירו, משם פשתה הנגע בקהלות מיורקה העדינה לחוף ימים ישכון, ביום ר"ח אלול באו פריצים וחללוה בזזוה שללוה ועזבוה כמצודה שאין בה דגים ומתו בקדוש ה' כמו ש' נפשות וכמו ת"ת נמלטו במגדל המלך והנשארים המירו, ויום שבת שאחריו שפך ה' ראש חמתו נאר מקדשו וחלל נזר תורתו היא קהלת ברצלוני הובקעה והיו מספר הרוגיה ק"ל, וכל יתר הקהלות נסו ונמלטו אל המגדל, וכל מסילות היהודים בזזו האויבים והציתו אש בקצתם. ויד מנהיגי המדינה לא היה במעל ורצו להצילם בכל יכלתם ויכלכלו שם היהודים בלחם ומים ויאזרו לעשות שפטים באנשים הפושעים, אזי קם שאון דלת העם והמון רבה על נכבדי המדינה וילחמו עם היהודים שבמגדל בקשתות ובליסטראות ויכום במגדל ורבים קדשו את ה' ורבים שחטו (אולי צ"ל שמטו) עצמם ולא הגיעו בחצי המגדל עד שנעשו אברים אברים, וקצתם יצאו ברחוב וקדשו את ה' וכל השאר המירו רק היו מועטים שנמלטו, ובערי הסגנים נער יכתבם אך הם מהנכבדים, וברוב עוונותינו אין היום בברצלוני איש אשר בשם ישראל יכונה, ובעיר לירירא מתו רבים והשאר המירו רק היו מועטים שנמלטו. בעיר גדונדה תורה וענוה במקום אחד קדשו את ה' ברבים הרבנים שהיו שם שלא המירו כ"א מועטיים ורוב הקהל נמלטו בבתי הערלים, סוף דבר במלכות וילינצה לא נשאר יהודי זולתי במקום אחד הנקרא מורבירו, ובמחוז קטלוניאה לא נשאר בלתי בערי הסגנים והפחות שלא שלחו יד בהם בכל המקומות אחרי השתדלות הנמרץ והפיזור הרב מכל רכושנו לא נשאר לנו בלתי גוייתינו, ובכל זאת לבנו יהגה אימה ועינינו אל אבינו שבשמים נשואות עד שיחננו וירפאנו ממכאובינו ואל יתן למוט רגלינו, (שה"ק קי"א א'):
1