סדר הדורות, סדר תנאים ואמוראים ר״חSeder HaDorot, Tanaim and Amoraim 208
א׳רב אדא בר אהבה, א) בפ' עשרה יוחסין (ע"ב רע"ב) יום שמת רבי אמר בנבואה היום יושב רב אדא בר אהבה בחיקו של אברהם אבינו ע"ה. י"מ שביום ההוא מת ר"א ב"א וא"כ אין זה ראב"א שבתלמוד. ונראה דהאי יושב בחיקו של א"א שנכנס לברית מילה וזה ראב"א שהאריך ימים הרבה (כמו ק"מ שנה שה"ק דף ל') משמת רבי עד דורות אחרונים בימי רב נחמן בר יצחק. כדאמרינן בב"ב (כ"ב) עכ"ל רש"י). וכ"ה בב"ר פ' חיי שרה ר"פ נ"ח יום שמת רבי נולד רב אדא ב"א (וע' קהלת). ובתענית פ"ג (כ' ע"ב) ההיא אשיתא רעיעתא דהות בנהרדעא דלא חלף רב ושמואל תותה יומא חד איקלע ראב"א להתם אמר שמואל לרב ניתי מר ונקיף א"ל לא צריכא האידנא דאיכא ראב"א בהדן דנפישא זכותי' ולא מסתפינא. רב הונא ה"ל חמרא בההיא ביתא רעיעא בעא לאפנויי עיילי' לראב"א להתם משכיה לראב"א בשמעתא התם עד דפנייה. בתר דנפקו נפל ביתא. ארגיש ראב"א ואקפד דאסור לסמוך על הנס כו', מאי הוי עובדיה דראב"א דאתמר שאלו תלמידיו (ובפ' בני העיר את ר' זירא ואמרי את) ראב"א במה הארכת ימים א"ל מימי לא הקפדתי בתוך ביתי ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני בחכמה ולא הרהרתי במבואות המטונפות ולא הלכתי ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין ולא ישנתי בבית המדרש אף שינת עראי ולא ששתי בתקלת חבירי ולא קראתי לחבירי בחכינתו ואמרי לה בחניכתו (עיין רש"י וערוך). ובירושלמי תענית ספ"ג מוסיף מימי לא קדמני אדם לבית הכנסת ולא הנחתי אדם בבית הכנסת ויצאתי ולא באת קללת חבירי על מטתי. (י"ל דה"פ שמחל למי שציער אותו קודם שהלך לישן כמו שעשה מר זוטרא במגילה כ"ח א') ולא הלכתי בשוק אצל מי שחייב. ובברכות (כ' א') שמסר עצמו על קידוש ה' שקרע כרבלתא מכותית שסבר שהיא יהודית שהיה שעטנז. ור' צמח גאון פירש שהיה מלבוש שאינו של צניעות שאין דרך בנות ישראל לילך בו, והוצרך לשלם ת' זוזי ואמר לה מה שמך ואמרה לו מתון, אמר לה מתון מתון ת' זוזי שויא. ב"ב פ"ב (כ"ב א') רב דימי מנהרדעא אייתי גרוגרות בספינה אמר ריש גלותא לרבא חזי אי צורבא מרבנן הוא נקוט ליה שוקא אמר רבא לרב אב"א פוק תהי אקנקנו נפק בעא מיניה פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי מהו (אי הוי כמעוכל והוי ככלי גללים ואין מקבל טומאה) לא הוה בידי' א"ל מר ניהו רבא (לפי ששמע על רבא שהוא גדול העיר וסבר שהוא זה) א"ל בין דידי לרבא איכא טובא מיהו ע"כ אנא רבך ורבא רבה דרבך לא נקטי לי' שוקא פסיד גרוגרות דידי' אתא לקמי' דרב יוסף וא"ל חזי מר דעביד לי, א"ל מאן דלא שהייה לאוניתיה דמלכא דאדום לא נשהייה לאוניתיך כו' נח נפשי' דרב אדא ב"א. רב יוסף אמר אנא ענישתי' דאנא לטיתי'. רב דימי אמר אנא דאפסיד גרוגרת דידי. אביי אמר אנא דאמר לרבנן אדמגרמיתו גרמי בי אביי אכלו בשרא בי רבא (ע"ש). רבא אמר אנא דאמר לטבחי אנא שקילנא בישרא מקמי שמעי' (שלוחו) דרבא (לקנות בשר) דאנא עדיפנא מיני'. רב נחמן בר יצחק אמר אנא דרנב"י ריש כלה הוה (דורש ברבים בשבתות) כל יומא מקמי' דניעול לכלה מרהיט בהדיה דראב"א לשמעתי' והדר עייל לכלה ההוא יומא נקטוה רב פפא ורב הונא ברב יהושע לראב"א משום דלא הוו בסיומא (שלא היו בעצה כשנעשה רנב"י ריש כלה, וי"מ דלא הוו בסיומא דפרקא דרבא דדרש בשבת הרגל) אמרו לי' אימא לן הני שמעתתא כו' היכי אמרינהו רבא א"ל הכי אמר רבא אדהכי נגה לי' ולא אתי ראב"א אמרו רבנן לרנב"י קום דנגה לן (למה) יתיב מר א"ל יתיבנא וקא מנטרא לערסי' דראב"א אדהכי נפק קלא דנח נפשיה דראב"א ומסתברא דרנב"י ענשי' עכ"ל. וכתב היוחסין ובשאלת ריב"ש סי' י"ז כתב מ"ש כל א' אנא ענישתי' לראב"א היה מצטער כל אחד על שנענש בסיבתו גם ענוש לצדיק לא טוב. (ותמיה שלא ראה שכ"כ התוס'). ובתוס' שם (כ"ב א') ר"ח ל"ג ושלח רבא את רב אדא בר אהבה אלא את רב אדא בר אבא דרב אדא בר אהבה היה בימי רבי עכ"ל. אבל גי' הערוך ערך ת"ה כתב כגירסא שלפנינו. שלח רבא את רב אדא בר אהבה:
1
ב׳ב) וכתב היוחסין שני רב אדא בר אהבה היו כמ"ש תוס' פ' עשרה יוחסין (ע"ב ב') ובתענית (כ' א') ובע"ז (ל"ה א') ע"ש. אחד חבר לרב ושמואל, ואחד תלמיד רבא. ובס' פנים מסבירות הביא ראיה להתוס' דאיתא בברכות (כ' א') אמר אביי קדמאי מסרו נפשייהו על קידוש ה' כי הא דראב"א הנ"ל הרי אמר אביי דראב"א היה מן הראשונים קודם אביי. ובב"ב אמר ר"א ב"א אדמגרמיתו גרמי בי אביי כו' משמע שהיה בימי אביי. (ובנדה פ"ג (כ"ג א') בעא ראב"א מן אביי) מכאן ראיה דב' היו כמ"ש תוס' עכ"ל. וע"פ הנ"ל דהאריך ימים אין כאן הוכחה מדקראו קדמאי, ובתוס' ע"ז (ל"ה א') רב אדא ב"א אינו אותו תלמיד רבא שהרי הוזכרו דבריו קודם רב חסדא ורב נחמן בר יצחק שהיו קדמונים יותר מרבא עכ"ל. וצ"ע כי רב נחמן בר יצחק היה תלמיד רבא ואיך כתבו שרב נחמן ב"י היה קודם לרבא אף דרנב"י האריך ימים מ"מ היה תלמיד רבא ואיך הקדימו לרב חסדא רבו של רבא. והיוחסין הכריח בראיות עצומות כי שני ראב"א היו. אחר דראב"א תלמיד רבא היה שהיה מסדר מתניתי' כ"ד זמנין ועייל קמי רבא כדאי' בתענית (ח' א') ובפסחים (י"ד א') אמר משמיה דרבא. ובמכות (ח' א') אמר לרבא. וביומא (י"ד רע"א) אמר לרבא מי אר"י הכי. ובשבת (צ"ד א') ויומא (ע"ג א') אמר לרבא וכ"נ בב"ב הנ"ל (שאמר בין דידי לרבא איכא טובא) אע"פ שאמר שיתנו לו בשר קודם לשמעי' דרבא. ובפ' אחרון (צ"ל פ"ג) דתענית שהוה בזמן רב ושמואל. וכן בברכות (מ"ב ב') שהיה תלמיד רב שהיה בקבורת רב וקרע עליו. ובמכות (כ"ג ב') אראב"א אמר רב. ובעירובין (ז' א') וביצה (י"ג סע"ב). וכתובות (כ"ד א') ובירושלמי פ' שור שנגח ד' וה' הלכה ב' היה כשאמר רב כו' ובכריתות (ט"ו) אמר רב אמר ראב"א, ואיך יהיה הוא בימי אחרונים. ולא בעבור רבוי השנים שהם יותר מק"מ שנים (ר"ל מיום שמת רבי שאז נולד ראב"א עד דור רבא שמת ראב"א יהיה יותר מק"מ שנים, כך היא כוונתו, אבל ז"א שהרי לדעת הראב"ד מת רבי ג"א תתקמ"ח ורב יוסף מת ד"א פ"ה וכשמת ראב"א היה עדיין רב יוסף חי כנ"ל בב"ב והרי מיום שנולד ראב"א עד שמת רב יוסף לא היה רק קל"ז שנה. ואפשר שרב יוסף חי אחר מיתת ראב"א כמה שנים, ופשיטא לדעת האומרים כי רבי מת ג"א תתקע"ט א"כ עד מיתת רב יוסף לא יהיה יותר מן ק"ו שנה וק"ל) אלא איך רבא שהיה בחור שעדיין רב יוסף רבו היה חי ולא היה רבא יותר מן ל' שנה. כי רבא נולד יום שמת רב יהודה דהיינו ד' אלפים ס' ורב יוסף מת ד"א פ"ה הרי היה רבא במיתת רב יוסף בן כ"ה שנה כ"ש כשהיה רב יוסף חי לא היה רבא אפילו בן כ"ה שנה. ואיך שימש רבא עם ראב"א כתלמיד ששלחו לתהות על קנקנו דרב דימי הנ"ל בב"ב. אשר רב ושמואל היו מכבדים אותם (בתענית הנ"ל). ועוד רב דימי שאמר לראב"א אם הוא רבא וכי לא היה מכיר זה שרבא היה אז בחור וראב"א בן ק"מ שנה. וכ"ש שאמר ראב"א שרבא רבו (כנ"ל בב"ב) וגם אמר רב אדא ב"א לרב הונא ברב יהושע ולרב פפא שמעתתא בשם רבא, ומי שרב ושמואל היו אומרים נחיה בצלו, (ר"ל שנהנו מזכותו בתענית הנ"ל) יבוא אחר ק' שנה שיבזו אותו שיקח עבד רבא בשר קודם לו, אע"פ שהעבד היה קונה הבשר לרבא, ושיאמר רבא אנא ענישתי' בעבור זה, ובפ' הבע"י (ס"א ב') קרא לו רבא מבלי לב, ובפ' אלו הנשרפין (פ"א רע"ב) אמר רבא לראב"א ברי, וכי לזקן קדוש וחכם יאמר בני, ובשבת (ק"מ א') ראב"א היה רבו של רב אחא בר יוסף שהיה זקן דודו של רב נחמן בר יצחק דאמר שם ר' חייא בר אבין אמר לרב אחא ב"י אני שאלתי לרבך (ובגי' שלפנינו ליתא תיבת רבך) ראב"א ולרב הונא, ובמכות בפ' אלו הן הלוקין (לא מצאתי שם) ובפ' מרובה (פ"א סע"א) ובפ' שני נזירים (נ"ז ב') נראה כי מת ראב"א קודם ר"ה שכל שניו של ראב"א לא אתקיים לרב הונא בנים כמ"ש כולהו שני דרב לא אתקיים לשמואל בנים (ע"ש) ר"ל כמו שאצל שמואל צ"ל שמת רב קודם ואח"כ נתקיים בנים לשמואל כן צ"ל כל זמן שראב"א היה חי לא אתקיים בנים לר"ה ואחר מות ראב"א אתקיים לר"ה בנים. א"כ ראב"א מת קודם ר"ה ור"ה מת קודם רב יהודה ורבא נולד כשמת רב יהודה. א"כ ראב"א שמת בימי רבא אחר היה וק"ל. ועיין מ"ש אצל רב הונא כי ר"ה מת קודם ראב"א. וגם ההכרח שר"ה מת קודם דהא ר"ה מת ד"א נ' וראב"א שנולד כשמת רבי לדעת האומרים שמת רבי ג"א תתקע"ט, א"כ עד מיתת ר"ה היה רק ע"א שנה, ואם ראב"א מת קודם לר"ה בכדי שנימא שנתקיים לר"ה זרע, א"כ לא היו ימי חייו של ראב"א אפי' ע' שנים אשר זה ימי שנותינו ואיך שאלו במה הארכת ימים, אע"כ דר"ה מת קודם וראב"א היה זקן. ומ"ש כולהו שני דראב"א לא אתקיים כו', עיין ר"ה מ"ש בזה:
2
ג׳ובתענית (כ' ב') כתבו התוס' שני ראב"א היו כי ראב"א היה חבירם של רב ושמואל שאמרו האיכא ראב"א בהדן ורב יהודה היה תלמיד רב, ורבא נולד ביום שמת רב יהודה וראב"א היה תלמיד רבא עכ"ל. נדחקו לזה אף שראב"א האריך ימים א"כ י"ל שהאריך ימים עד שנענש בגרוגרות דרב דימי ששלחו רבא לתהות אקנקנו כרב השולח את תלמידו, והא ראב"א היה חבירו של רב ושמואל ואיך יהיה תלמיד לתלמיד תלמידו של רב. אע"כ דאותו שנענש היה ראב"א שני. ועוד דאם ראב"א שהיה בימי רב ושמואל הוא שנענש במעשה דב"ב הנ"ל, א"כ זקן היה מי הגיד להם שמת מכח עונש דילמא מת מיתה טבעית, אע"כ דזה שנענש לא היה זקן ומת רך בשנים ע"כ תלו הדבר שבעבורם נענש. (ומה שרצו התוס' לתקן במה שגרס ר"ח במעשה דב"ב הנ"ל ששלח רבא את רב אדא בר אבא (שהיה בימי רבא כמו שאכתוב לקמן) דר"א בר אהבה היה בימי רבי עכ"ל, אין זה הכרח להגיה דאף שהיה בימי רבי ר"ל שנולד כשמת רבי מ"מ היה אפשר להיות בימי רבא דהא האריך ימים, ועוד אף שמגיה בב"ב ששלח רבא את ר"א בר אבא הא מצינו כי רב אדא בר אהבה היה תלמיד רבא שסידר מתניתין כ"ד פעמים ועייל קמי' דרבא. ובהרבה מקומות אמר בשם רבא וקשה להגיה בכל המקומות אבא במקום אהבה, וגם כמה פעמים ר"א בר אהבה עם אביי כנ"ל חבירו של רבא, א"כ בחנם הגיה ר"ח אבא ומים רבים לא יוכלו לכבות את אהבה):
3
ד׳ומקושיות ההכרחיות נראה שאותו שמת בזמן רבא היה השני לא הזקן שהיה בזמן רב ושמואל דאמר בתענית הנ"ל שסמכו רב ושמואל על זכותיה דאמר מה הוי עובדא דרב אדא ב"א ואמר ששאלוהו במה האריך ימים כו'. ועוד ראיה הכרחית דאותו ראב"א תלמיד רבא אינו אותו זקן שהיה בימי רב ושמואל דאיתא בקידושין (נ"ד ב') וב"ק (כ"ד א') א"ר נחמן אר"א בר אהבה. מזה נראה כי ראב"א רבו דרב נחמן היה (עיין מ"ש בהקדמה בהכללים) וביבמות (ק"י ב') א"ר נחמן אשכחתיה לראב"א ולרב חנן חתניה דיתבי ומקוו אקוותא בשוקא דפומבדיתא, פירש"י מקהילים תלמידים סביבם שבאו לשמוע דבריהם, ל"א שהיו משיבים קושיות זה לזה. ואחר דנראה דרב נחמן היה תלמיד ראב"א, ובתוס' ע"ז (נ"ח א') איתא רבא תלמיד ר"נ (ע"ש) ואיך יהיה ראב"א תלמיד תלמידו אף דבב"ק (כ"ד א') אראב"א א"ר נחמן דנראה מזה כי ר"נ היה רבו דראב"א, י"ל כי ראב"א השני היה תלמיד ר"נ ורבא או כמ"ש בכללים דמצינו שהרב אומר בשם תלמיד. ובחגיגה (כ"ה א') אמר לרב נחמן:
4
ה׳ג) אך צ"ע לדעתי אם הכרח הוא לומר כי שני רב אדא בר אהבה היו כמעט הכרח לומר כי ג' היו, דאיתא בחולין (קל"ג ב') תרגמא ראב"א קמיה דר"פ, והתוס' בשבת (צ"ג א') כתבו רב פפא תלמיד רבא היה, ורבא נעשה ראש ישיבה אחר מיתת רב יוסף ור"פ אחר מיתת רבא, א"כ אם ראב"א השני מת בחיי רב יוסף א"כ ראב"א זה שתרגם קמיה ר"פ ע"כ תאמר שזה היה ראב"א שהאריך ימים שנולד במיתת רבי ויהיה בימי ר"פ בן קס"ה שנים ויותר (ע"ל ח"א דוק ותשכח) ואיך זקן בן קס"ה יהיה מתרגם לפני ר"פ. ויותר תמוה דאיתא ביבמות (פ"ז א') אמר ראב"א תנא כשהיא חוזרת לבית אביה חוזרת כו' אזל רב מרדכי אמרה לשמעתא קמיה דרב אשי אמר מהיכא כו' והא אי' בפ' עשרה יוחסין רב אשי נולד יום שמת רבא ורב אשי היה לראש ישיבה ד"א קכ"ז ורבי מת ג"א תתקמ"ח א"כ יהיה ראב"א הראשון בערך קפ"ה שנה ויותר:
5
ו׳ד) בשבת (קל"ה א') לרב אדא בר אהבה נולד בן מהול ואהדרי' על י"ג מוהלים להטיף דם ברית ולא רצו משום דשבת היה, ומלו הוא בעצמו ועשאו כרות שפכה ואמר תיתי לי דעברי אדרב. ביום שמת נולד רב המנונא בריה (מדרש קהלת פסוק וזרח השמש ובא השמש, אבל בב"ר פ' ח"ש הגיר' נשתנה). והוא דקדק בחכמת התקופה יותר משמואל כי עליו אנחנו סומכים בשנים מעוברות בשמור את חודש האביב שיהיה יום העומר באביב של תקופה כהלכה. כי שעה ותפ"ה חלקים הנותרים בכל מחזור לדעת שמואל חלק אותו בין ע"ו תקופות שבכל מחזור וחלק כל חלק וחלק לע"ו חלקים שניים וקרא להם רגעים והגיע לכל תקופה מע"ו תקופות המחזור כ' חלקים מ"ה רגעים. וסימן לדבר אם ישאלך השואל כמה היתרון, תשיב לו שאלתך היא תשובתך כי סימנו כמ"ה ר"ל כ' חלקים מ"ה רגעים. ולפי חשבונו תכלה שנת החמה עם שנת הלבנה בכל מחזור בצמצום גמור בלי יתור וחסור רגע, (עיין צמח דוד). ובסוף יבמות שיבח ראב"א את רבא שהוא חריף מאביי. טעה כי בסוף יבמות (קכ"ב רע"א) איתא ההיא איתתא דאתאי לקמיה דאביי (ע"ש) שהיתא ג' רגלים א"ל ראב"א זיל לגבי רב יוסף דחריפא סכיני'. ואולי טעותו כי ר"א בר מחנה שיבח את רבא דחריפא סכיניה נגד אביי בחולין (ע"ז א') ע"ל אביי. או בב"ב הנ"ל שאמר ראב"א אדמגרמיתו גרמי בי אביי אכלו בישרא בי רבא:
6
ז׳ה) אמר לר' אבא בר זבדא. עיין רב אחא. רב אידי בר גרשון בשמו. אמר לר' אסי. רב ביבי בשמו. רב המנונא קמיה. רב המנונא סבא בשמו. ר' זעירא בשמו. ר' חנא חתנו (ע"ל). רב חונה בשמו. ר' חנינא בר אבדימי. ר' חנינא בר אידי בעא מיניה. ר' יעקב בר אחא. ור' ירמיה. רב מלכיו בשמו ובש"ר מלכיו. רב מלכיא בשמו. רב נחמן בשמו והוא בש"ר נחמן (ע"ל). מר בנו וצ"ע. רב רבו. רבא רבו. ושמואל. ור' שמואל בר חלפתא:
7