סדר הדורות, סדר תנאים ואמוראים ג׳פ״גSeder HaDorot, Tanaim and Amoraim 3083

א׳רבא (הנזכר סתם)

ב׳א) הוא בר יוסף בר חמא עירובין (נ"ד א') סוכה (ל"ד סע"א) חולין (מ"ג ע"ב). ובב"מ (ע' ע"א) רבה בר יוסף בר חמא ט"ס וצ"ל רבא. ולא היה כהן והיה לוקח מתנות כהונה בעבור אשתו שהיתה בת רב חסדא. לא ידעתי איזה מקום מוצאו שלקח רבא מתנות כהונה בשביל אשתו, והוא החליט בלי סברא וראיה מה שמחולקין תוס' ורש"י, דאי' בר"ה (י"ח א') רבא ואביי מדבית עלי קאתו רבא דעסק בתורה חי מ' שנה אביי דעסק בתורה וגמ"ח חי ס' שנה פרש"י ובפ' הזרוע אשכחן דרבא לא היה כהן ושמא אמו מדבית עלי קאתיא (ולקמן אכתוב סתירה לזה) וי"ג רבה ואביי והוא רבא בר נחמני עכ"ל. ובפ' הזרוע (קל"ג א') א"ל רבא לשמעי' זכה לי במתנות (פירש"י אע"ג דרבא נמי כהן היה דמבני עלי אתא ובבכורות (כ"ז) הוה מבטל תרומות ח"ל ברוב ואכל בטומאתו מיהו מנפשי' לא מצי שקיל דכתיב ונתן ולא שיטול מעצמו ומימר שיתנו לו לא בעי למימר שלא יהיה שואל חלקו בפיו להכי שקלה בתורת זר ע"י נתינת כהן ואע"ג דלא מטא עדיין בידי' דשמעיה סמך רבא על דאמר רב יוסף אע"ג דלא מטא לידי כהן יכול לזכות) רבא אכל ורב ספרא לא אכל (משום דלא מטו לידי' דשמעי') אקריוה לרב ספרא בחלום מעדה בגד כו' ושר בשירים על לב רע משלי כ"ה (כן האומר ד"ת למי שאינו יודע להבין בה רש"י) אתא רב סכרא לקמי' דרב יוסף א"ל דילמא משום דעברי אשמעתא דמר (שלא סמכתי על שמועתך דאמרת דצורבא מרבנן מותר לקבלה אע"ג דלא אתו לידי כהן) אקריון הכי, א"ל כי אמרי אנא באחר (היכא דמזכי לי' כהן אחר שאינו כפוף לו אבל שמעי' דבעה"ב ע"כ מזכי לי לאדם חשוב שהוא בא בביתו של בעל הבית) וכי אמרי אנא (אי נמי אימר דאמרי אנא דיכול לזכות מתנתא לאחר אע"ג דלא אתו לידיה) למאן דלא אפשר (ר"ל לאיש שהוא עני ודחוק אבל רבא) הא אפשר לי' (ולא דחיקא לי' מילתא) ואלא מ"ט אקריון הכי (כיון דלא עבר רב ספרא אשמעתי' דרב יוסף) כלפי דרבא (ר"ל על רבא שלא ידע להבין בטעמו של רב יוסף הקרוהו לרב ספרא כך) ולקרוין לרבא רבא סוף היה. כתב רש"י שמעתי משום דהטיח כלפי מעלה בתענית דבעי מטרא ללא צורך משום יקרא דאימי' דשבור מלכא (כאשר אעתיק המעשה בסמוך) ול"נ נזוף משום האי מעשה עכ"ל. (ר"ל שלא ידע להבין בטעמו של רב יוסף וכאילו אכל איסור לכן היה נזוף). בתענית (כ"ד ב') רבא נגדי' להאי גברא בבי דינא דבעל כותית ומת אשתמע לשבור מלכא בעא לצעורי לרבא אמרה לי' איפרא הורמיז אימי' דשבור מלכא לברה לא תיהוי לך עסק בהדי יהודאי דכל דבעין ממרייהו עביד להו א"ל מאי האי א"ל דבעו רחמי ואתא מטרא, א"ל משום דזימנא דמטרא הוא אלא ליבעו האידנא בתקופת תמוז וליתי מטרא. שלחה לי' לרבא (דרחמא לי' לרבא רש"י) כוין דעתך ובעי רחמי וייתי מטרא בעא רחמי ולא אתא מטרא, אמר רבש"ע באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו אבל בעינינו לא ראינו כלום עכשיו הראה לנו נפלאותיך אתא מטרא עד דשפוך מרזבי דמחוזא לדגלת, אתחזי ליה אבוה בחלמא ואמר מי איכא דמטרח קמי שמיא כולי האי, קום אשני מטתך הלילה דרתחי לך מן שמיא שני דוכתי' למחר אשכח לפוריא דמרשים בסכיני (שרצו שדים להורגו וחתכו מטתו והיינו דאמרינן בפ' הזרוע דרבא נזוף היה לא מצינו לו נזיפה בכל הש"ס אלא בזה המעשה שביקש גשמים שלא לצרך) עכ"ל רש"י ובעין יעקב חסר מדברי רש"י ויש שם ט"ס. וכ"כ הערוך ע' נזף. וכ"כ ברי"ף. אך רש"י בחולין הנ"ל כתב על פירוש זה שמעתי וכתב ול"נ דנזוף היה ממעשה דחולין, וכ"כ הרא"ש בחולין לפי שמעשה דתענית כבר מלך רבא שבבית דינו נעשה זה ואז כבר מת רב יוסף כי אחר רב יוסף מלך אביי ואחר אביי מלך רבא. כל מי שהיה ראש ישיבה נקרא מלך שהוא שופט כדאיתא בברכות (ס"ב א') בתר דמלך רבא עבדה לי' בת רב חסדא אשתו חלון ומניחה ידיה עליו. וא"כ איך הראו לו בזמן רב יוסף דהוה נזוף ע"כ צ"ל דנזוף היה ממעשה דחולין הנ"ל (ע"ש). היוצא לך מזה כי לדעת רש"י היה כהן, והתוס' בחולין (שם) כתבו א"ל רבא לשמעיה רבה גרסינן דרבא כהן היה כדאיתא בפ' עד כמה רבא היה מבטל ברוב ואמרינן נמי אביי ורבא מדבית עלי קאתו עכ"ל. ובתוס' בכורות (שם) רבא היה מבטל רבה גרסינן שהיה כהן מדבית עלי אבל רבא לא היה כהן כדמוכח בפ' הזרוע דאמר רבא לשמעיה כו'. וכ"כ תוס' ביבמות (ק"ה א') ע"ש באריכות. והוא היפך מ"ש בחולין, וצ"ל דט"ס הוא בחולין וכצ"ל א"ל רבא לשמעיה רבא גרסי' דרבה היה כהן כדאי' בפ' עד כמה רבה היה מבטל. כמ"ש התוס' עצמם בפ' עד כמה דגרסי' רבה היה מבטל. וכ"ה בתוס' מנחות (ס"ז א') רבה היה מבטל. הרי לדעת התוס' רבא לא היה כהן. וכ"נ דעת רש"י בר"ה (שם) שכתב דרבא לא היה כהן כדאיתא בפרק הזרוע ונראין דברי רש"י סותרין זא"ז. וקצת היה נראה דרבא היה כהן דבחולין (שם) בדק רב יוסף לרבא האי כהנא דחטיף מתנתא חבובי קא מחבב מצוה או זלזולי כו' נראה ששאלו לפי שהיה כהן. ויש ראיה ברורה דרבא לא היה כהן דאי' בברכות (מ"ח א') אביי ורבא יתבי קמי רבה אמר להו רבה למי מברכין אמרי לרחמנא ורחמנא היכא יתיב רבא מחוי לשמי טללא אביי נפיק לבר אחוי כלפי שמיא א"ל רבה תרווייכון רבנן הויתו בוצין בוצין מקטפיה ידיע עכ"ל. הרי אביי ורבא היו בני גילי וקטנים היו מדאמר בוצין בוצין, אך באמת צ"ע דאי' בפסחים (ק"ד ב') רב יהודה שלח את ר' יצחק בנו לראות איך עולא מבדיל (ע"ש) ושלח על ידיה כלכלה דפירי ושלח ר' יצחק ע"י אביי וכעס רב יהודה על בנו וא"ל שררותיה ורברבנותיה גרמא למר דלא תימא שמעתתא מפיו (ע"ש). ומסתמא אביי לא היה קטן כששלח על ידו כלכלה דפירי ועוד שיעיד איך יבדיל, ואיתא בירושלמי אר"א בר"צ תינוק הייתי ורכוב על כתיפו של אבא וראיתי כו' אמרו לו תינוק היית ואין עדות לתינוק, כד חמא הא מילתא לא היה פחות מבן עשר כו' (ע"ל ר"א בר"צ), יהיה איך שיהיה ע"כ שהיה אביי אז גדול כששלחו רב יצחק ששלחו אביו רב יהודה ויום שמת רב יהודה נולד רבא, א"כ איך יהיה אביי קטן ובן גילו של רבא אף אי נימא דזה ששלח את אביי לעולא היה קרוב למות רב יהודה. ומכש"כ אם היה כמה שנים קודם מותו פשיטא היה אביי גדול בשנים במות רב יהודה שאז נולד רבא, ואביי חי ס' שנה כנ"ל ורבא מלך אחר מות אביי י"ד שנה כמ"ש הד"ע וביוחסין בסדר אמוראים לזמניהם דור רביעי וכ"כ באגרת רש"ג ביוחסין, א"כ אם היה בן גילו של אביי היה חי קרוב לע"ד שנים ואיך אמרו בר"ה רבא חי מ' שנה. אע"כ הגירסא רבה חי מ' שנה, גם מ"ש רש"י (שם) דאמו היתה מבית עלי איך היה חי ע"ד שנה. ע"כ נכונה הגירסא שהביא רש"י רבה גרסי' והוא רבה בר נחמני. ותמיה נוראה על מ"ש רש"י בפ' הזרוע דרבא הים כהן. ואין לומר דט"ס הוא בחולין (שם) וגרסינן רבה אמר לשמעיה זכי לי במתנות וע"כ כתב רש"י רבה היה כהן מבית עלי. זה הכרח דאינו דהא פירש"י שמעתי שהיה נזוף ממעשה דתעניות בענין שהוריד גשמים ששלחה איפרא הורמיז אמו דשבור מלכא שרגילה לשלוח לרבא כמה פעמים כמו שאכתוב לקמן, א"כ בודאי הגירסא בחולין רבא אמר לשמעיה ואיך כתב שכהן הוה מדבית עלי:

ג׳ב) נולד יום שמת רב יהודה בר יחזקאל קדושין (ע"ב ב'). וע"כ נראה בב"ק (צ"ז סע"א) א"ל רבא לרב יהודה לדידך, ט"ס הוא וז"ל שצ"ל אמר רבה לרב יהודה, וביומא (ע"ט א') אמר רבא אמר רב יהודה וכן בירושלמי ספ"ב דמכות לא קשה כי כן מצינו שאומר בשם מי שלא ראה אותו כאשר כתבתי בהקדמה בכללים אבל אמר לי' כמדבר עמו א"א להיות. ובשבת (קכ"ט א') רב אמר משמי' דרב יהודה נ"ל שצ"ל רבא וכ"ה בתוס'. בשבת (פ"ח) אמר רב ועדיין חביבותי' גבן וכ"ה בעין יעקב צ"ל רבא. וכן ענין ההוא בגיטין (ל"ו סע"ב) ובילקוט שה"ש. בזבחים (מ"ה א') הקשה רבא הלכתא למשיחא והתוס' יומא (י"ג א') כתבו שזה הקשה רב יוסף. וכתבו התוס' בכורות (י"ד א') רבא לא ראה את רב הונא (ע"ש) דמת קודם רב יהודה ורבא נולד כשמת רב יהודה (עי' רב שמואל ברב יצחק):

ד׳ג) ומקומו היה במחוזא. התקין רבא במחוזא ביצה (ל' ע"א) וברש"י פ' הדר (ס"ג א') ובפ' הזהב (נ"ט סע"א) ובע"ז (נ"ח רע"א) נדה (ס"ז ב') וכ"כ תוס' גיטין (ס' ע"ב):

ה׳ד) בנדה (כ' ע"ב) איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שדרה לקמי' דרב (צ"ל רבא) דמא הוה יתיב ר' עובדיה קמיה ארחיה אמר לה דם חימוד הוא (כתב רש"י אע"ג דאמר לעיל רבא לא ידע בדמא ניסא אתרחיש ליה. ותוס' כתבו דרבא ידע ולעיל גרסי' רבה לא ידע. ומ"ש רש"י ניסא אתרחיש ליה דוקא בסוף אתרחיש ניסא כדמוכח בסמוך) אמרה לברה תא חזי כמה חכימי יהודאי א"ל דלמא כסומא בארובה הדר שלחה ליה שיתין מיני דמא וכולהו אמרינהו ההוא בתרא דם כינים הוה ולא ידע אסתייע מילתא ושדר להו סריקותא דמקטלא כלמי אמרה יהודאי בתוונא דלבא יתבי. והיוחסין כתב ר' עובדיה הריח הדם, טעה (ע"ש). בב"ב (י' ב') איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שדרה ת' ארנקי דדינרי לקמיה דר' אמי ולא קבלינהו שדרתינהו לקמיה דרבא וקבלינהו. ובזבחים (קט"ז ב') איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שדרה עגל לקמי' דרבא אמרה קרבוהו לשם שמים אמר רבא לרב ספרא ולרב אחא בר הונא כו' וקריבו ניהליה לשם שמים. בחגיגה (ה' ב') אמרו רבנן לרבא (ובע"י לרבה ט"ס) מר לא בהסתר פנים איתא ולא בוהיה לאכול איתא כו' יהבו ביה רבנן עינייהו אדהכי שדר שבור מלכא וגרבוהו (פירש"י שללוהו, ובילקוט ס"פ וילך כתוב בגליון פי' והכוהו טעות) והיינו דתניא כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני עכ"ל. ובשבועות (ו' ב') רב פפא אמר לרבא שבור מלכא וקיסר איזה עדיף א"ל בחורשא קאכיל (ופירש"י רבא היה תחת שבור מלכא כדאי' בחגיגה שדר שבור מלכא וגרבוהו ומיראתו הקדים שבור מלכא עכ"ל). א"כ בעין יעקב בחגיגה שגרס רבה ט"ס וצ"ל לרבא. בפסחים (נ"ד סע"א) רב פפא קרא את רבא שבור מלכא. וע"ל אות שי"ן אצל שמואל שהוכחתי דכל מלכי פרס היו נקראים שבור מלכא:

ו׳ה) נשא בת רב חסדא. בב"ב (י"ב ב') מיום שחרב ביהמ"ק נתנה הנבואה לתינוקות כי הא דברתיה דרב חסדא הוה יתבא בכנפיה דאבוה ויתבי קמיה רבא ורמי בר חמא אמר לה מאן בעית מנייהו אמרה ליה תרווייהו אמר רבא ואנא בתרא. וכתב בחדא"ג לא קללו שימות רמי בר חמא לפניו אלא שיגרשנה רמי בר חמא ואח"כ נשא אותה רבא (ע"ש), וגם מזה ראיה דלא היה רבא כהן דאיך ישא גרושה. וביבמות (ל"ד סע"ב) אמר רבא לבת רב חסדא קמרנני רבנן אבתרך (דא"ר יוחנן כל ששהתה אחר בעלה י' שנים ונשאת שוב אינה יולדת והיא שהתה אחר בעלה הראשון רמי ב"ח) אמרה לי דעתאי עליך דא"ר נחמן אם דעתה להנשא מתעברת. וכתבו התוס' אר"ת משום ההוא עובדא דב"ב הנ"ל דאמרה תרווייהו קבעינא והיתה מצפה שתתקיים נבואתה לפי שהיה לרבא אשה אחרת איחרה להנשא לו ואפ"ה היתה מצפה לו עכ"ל. בשבת (קכ"ט א') שטבלה תוך שלשים ללידה ונצטננה ואמטוה לערסא בתריה דרבא לפומבדיתא. ועי"ש ברש"י כשאין בעלה עמה לא תטבול תוך ל' לטהרות דהיא כחולה. מכאן קצת ראיה דטבילה בזמנה מצוה אף שאין בעלה בעיר משום טהרות, ובחבורי הארכתי והבאתי ראיה משמואל ב' י"א דכתיב והיא מתקדשת מטומאתם פירש"י והרד"ק והרלב"ג וכלי יקר שטבלה לנדתה (ע"ש), אף דבעין יעקב בחלק (ק"ז) מתקדשת מטומאתה ובא עליה כשהיא נדה ע"כ, ודאי דהשמטה יש כאן דברש"י בגמרא מתקדשת מטומאתה אותה שעה פסק טומאתה ולא בא כו'. ואף שכתבתי ישוב לגיר' הע"י בדרושים שלי אין כאן מקומו. יהיה איך שיהיה שטבלה לנדתה והא בעלה אוריה לא היה בביתו כי אם במלחמה ופשיטא לדעת התוס' דהיתה מגורשת לר"ת גירושין גמורים בלי תנאי ואז אף אם יבוא בעלה פתאום צריכה ז' נקיים א"כ טבילה זו למה, אע"כ דטבילה בזמנה מצוה אף שאין בעלה בעיר. וכ"כ סמ"ג דל"ז בשם הירושלמי דאסור לאשה לעמוד בטומאתה וכן הנהיג גיסו מהר"ש את בתו לטבול אף בחורף ואין בעלה בעיר. והרמ"א ביו"ד ר"ס קצ"ז פסק להיפך וע"ש בט"ז ועי' תוס' יומא (ח' א') עש"ב. ובתוס' ביצה (י"ח ב'). בכתובות (פ"ה א') ההיא איתתא אתאי לדינא קמי' דרבא ועל פי אשתו היפך שבועה על שכנגדה ואמר רבא קים לי בבת רב חסדא דלא משקרא ולרב פפא לא האמין ואמר דלא קים ליה בגוויה, ונראה מזה קצת ראיה למ"ש תוס' בברכות (ס"ב א') רבא מקמי דהוה רישא כשהלך לבית הכסא מקרקשא לי' בת רב חסדא אמגוזא בתר דמלך עבדא ליה כוותא ומנחה ליה ידא ארישיה וכתבו התוס' תימא דע"כ לא מלך רבא עד אחר, פטירת אביי כדמשמע לעיל (נ"ו) דפתר ליה בר הדיא אביי שכיב ומתיבתא אתיא לגבך. וכן בס"פ אע"פ (ס"ה א') חומה דביתהו דאביי אתיא לקמי' דרבא, וזה תימא דלעיל משמע דראה בחלום פטירתה קודם פטירתו דאביי (דאמר רבא כשפתר לאביי לטובה ולו לרעה אמר כולי מחילנא לך לבר מברתא דר"ח) וי"ל מ"מ לא נפטרה עד אחר אביי עכ"ל. ולפי הנ"ל דההיא איתתא אתיא לדינא לקמיה דרבא והיפך שבועה ע"י בת רב חסדא ודאי כבר מת אביי דבחיי אביי לא הוה אתיא הך איתתא קמי רבא כמ"ש הרא"ש לעיל בהאי גברא דלקי רבא, מוכח דלא נפטרה עד אחר אביי:

ז׳ו) ביומא (ע"ה ב') רבא הוה מייתי לי אריסיה כל יומא מין שליו יומא חד לא אייתי ליה שמע קל ינוקא דאמר שמעתי ותרגז בטני אמר ש"מ נח נפשיה דרב חסדא (חמיו) ובדיל רבה (כי רבו היה) אכל תלמידא. ג' דברים בקש מהקב"ה חכמתו דרב הונא (ע"ש) ועותריה דרב חסדא ויהבו ליה ענוותנותי' דרב ברב הונא ולא יהבו ליה מ"ק (כ"ח א'). בסנהדרין (ס"ה) רבא ברא גברא (ע"י ס' יצירה שלמדו צירוף אותיות של שם) שדרי' לגבי ר' זירא ולא היה משיב לו וא"ל דחברי את הדר לעפרא. בעירובין (כ"ט א') אמר הריני כבן עזאי בשוקי טבריה. (עי' אביי מ"ש שם). ביומא (ע"ו ב') חמרא וריחני פקחין פרש"י עשאוני פקח. והיו ידיו מוכות ונגופות בדם ולא ידע מגודל עיון פ' ר"ע. רבא הטריף תורא לבני בר (נ"ל שצ"ל רב) עוקבא כי מטאי לקמי' דר' אבא אמר אמרו לבריה דרב יוסף בר חמא (הוא רבא) דלשלם לתורא אמר מר בריה דרבינא מותבינא תיובתא כלפי שנאוי דרבא חולין (מ"ג ב'). ובנזיר (נ"ג א') בתר דשמע רבא מר' עוקבא. וכתבו התוס' כ"כ בכל הספרים ולא אתפריש ושמא ממר עוקבא שהיה בימי רבא. ועי' רב עקביה ומר עוקבא מ"ש שם שנ"ל שצ"ל ושמא מרב עוקבא שהיה בימי רבא, ר"ל שהטריף שור לבני רב עוקבא. אמר רבא כד שכיבנא ר' אושעיא נפק לוותי דתריצנא מתני' כוותי' ב"ק (קי"א ב') וב"מ (ס"ב סע"ב). אמר תיתי לי דכי אתא צורבא מרבנן לקמאי לדינא לא מזיגנא רישא אבי סדיא עד דמהפכנא בזכותי' שבת (קי"ט רע"א). ויהיב ידו לסבא דליקום מקמי' (עי' רב נחמן). רבא מלח שיבוטא לכבוד שבת, שבת (קי"ט א'). והיה זהיר במצות ציצית (ע"ל רב יוסף בר רבא). אוקי רבא אמורא עלי' ודרש דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי ב"ב (קכ"ז סע"א) נדה (ס"ח א') ובעירובין (ק"ד א'). אמר שרא ליה מריה לר' טרפון סוכה (ל"ב ב'). רבא איחלש אמר בהדי תרגימנא דסבא (רב יהודה ורבה בר אבוה) למה לי שבת (קל"ד ב'), אמר רבינא לרב פפא לא הוית גבן באורתא בתחומא בי חרמך דרמי רבא מילי מעלייתא אהדדי ושני זבחים (ב' ע"ב). ואמר לר"ה ברי' דרב יהושע ולרב פפא כי אתא פתקי דדינא לקמייכו וחזיתו פרכא לא תקרעו עד דאתיתו קמאי. ונקראים קאקי חיורי (ע"ש). הוה משקה בהילולי דברי' ודלא כסא לרב פפא ולרב הונא בדר"י וקמו מקמיה לרב מארי ולרב פנחס ברי' דרב חסדא ולא קמו מקמיה ואקפד רבא קדושין (ל"ב רע"ב). רב ספרא א"ל משה שפיר קאמרת שבת (ק"א ב') פירש"י רבינו בדורו כמשה בדורו. ובסוכה (ל"ט רע"א) וביצה (ל"ח ב') פירש"י ביקרא דמשה קמשתבע (וע"ל ר' אושעיא) וי"מ אדם גדול כמשהו (ע"ש). אמר רבין ברב אדא לרבא אמרי תלמידך אמר רב עמרם. מנחות (ז' ב') זבחים (כ"ו ב') פירש"י אמרי תלמידיך תלמידך אמרו משמיה דרב עמרם וביומא (נ' א') אמר לרבא אמרי תלמידך אמר רב עמרם אבל בזבחים (צ"ג) אמר לרב צ"ל לרבא אמר תלמידך. ובמ"ק (כ"ד א') אמר רבין ב"א לרבא אמר תלמידך רב עמרם ט"ס הוא וצ"ל כנ"ל. יומא (נ' סע"א) דאמר רבא שאין חטאת השותפים מתה ופריך מאי נ"מ ומשני דלא מייתו כהנים פר בהודאה פירש"י דכהנים לא מקרי קהל וקשה הא בהוריות (ו' ע"ב) דחה רבא טעם של רב אחא דאמר כל שיש לו אחוזה אקרי קהל (באר שבע הוריות) וע"ל רבינא דיש סתם רבא דהוא בר יצחק. מתקיף לה רב יוסף א"ל אביי כו' אמר רבא רב יוסף הכי קא קשיא ליה פסחים (ע"א א'). רב נחמן בקש ממנו שיבקש את מלאך המות שלא לצערו (ע"ש):

ח׳ז) חי אחר רב יוסף כ"ח שנה. וכ"נ כי אביי מלך אחר רב יוסף ומלך י"ג או י"ד שנה (עי' חלק א') ורבא מלך י"ד שנה הרי כ"ח שנה. וכתב בתשו' רלב"ח (דרצ"ד ד') בימיהם היו סנהדרין אלא שלא היה להם דין ב"ד הגדול וסנהדרין. אחיו רב סעורם פייס למלאך המות דלא לצער לרבא (ע"ש). כשמת נשקו כיפי דדגלת אהדדי מ"ק (כ"ה ב'). מקום קבורתו עי' אביי. וכתב היוחסין [בדורות האמוראים דור ד'] שנפטר ד"א קי"ג, וכן כתב בתשובות רלב"ח (ר"צ סע"ד) וכ"כ בצ"ד. אבל באגרת רש"ג ביוחסין כתב שמת תרס"ג דהוא ד"א קי"א וכ"כ בשנות חיים פ' מצורע דקכ"ג ג' וכ"כ בספר כריתות:

ט׳ח) רבותיו: א) רבו המובהק רב יוסף. בחולין (קל"ג א') אמר רב בדק לן רב יוסף צ"ל רבא. ביומא (נ"ג) רבא כי הוה מפטר מיניה דרב יוסף הוה אזיל לאחוריה עד דהוי מנגפן כרעי' ומתוסאן אסקופתא דבי רב יוסף דמא. אמרו לרב יוסף (שהיה מאור עינים ואינו מכיר בדבר) הכי קעביד רבא א"ל יהא רעוא דתירום רישך (שתהיה ראש ישיבה) אכולא כרכא, ועיי' תשו' ש"א סע"ח. כתב רש"ג ביוחסין אע"ג דמדנח רב חסדא לא הוה גאון בסורא מיהו מלכותא דרבא טפי הוי. נפיש, והוי שליט טובא (על פומבדיתא ועל סורא, יוחסין אחר אגרת רש"ג בספור מעלת ישיבת סורא) ואתקיים ברכתא דרב יוסף ושני מלכותא דרבא י"ד שנים וכלהו שני דרבא לא הוה אלא חדא מתיבתא עכ"ל. והיה לאביי ורבא ישיבות בחיי רב יוסף כנראה במעשה דרב דימי מנהרדעא (עיי' רב אדא בר אהבה) ובפ' הזורק בשבת. והי' לרב יוסף כעס עליו והלך לפייסו בעי"כ (יומא). בנדרים (נ"ה א') ובעירובין (נ"ד א') שהכיר רב יוסף הכוס שמזגו לו רבא. ואמר לא תיתב אכרעך עד דמפרשת לי כו' ממדבר מתנה כו'. ובב"מ (ס') מזיגא דידי מידע ידעי. ע"ל רב יוסף דהי' לו יין דדרי מיא על חד תרין ואולי לא ידעו זה כי אם רבא. ב) רב חסדא רבו רש"י ב"מ (מ') וחמיו (ע"ל רבה) ובפ' מפנין וכתובות וסוף ברכות. והוא ורמי בר חמא מיקרי גמרא והדר סברא. אמר רב חסדא עירובין (ק"ג ב'). ג) רב נחמן רבו תוס' ב"ב (מ"ו ב') ע"ז (נ"ח ע"א), וקדושין (מ"ב ב') ומנחות (ק"ב א'), בעא מרב נחמן שבת (ד' רע"א, ע' ע"א, צ"א א') ועירובין (ע' סע"א) יומא (ס"א סע"ב) מ"ק (י"ג א'). ואיתיב לרב נחמן ב"ב (ל"ט א'). א"ר נחמן שבת (צ"א א') נדרים (כ"ב ב'). משמי' דרב נחמן עירובין (ג' סע"ב), וצ"ע דבנזיר (ל"ב א') אמר לר"נ לדידך ולא אמר מר, אכן מצינו שקראו מר. ד) ר' יוחנן נראה שהיה רבו דבע"ז (כ"ז ע"ב) אמר רבא א"ר יוחנן, ובסנהדרין (ק"ד) כמה דברים. ובנדרים (נ"ט א') א"ל רב חסדא לרבא מאן ציית לך ולר' יוחנן רבך. ובשבועות (י' ע"ב) א"ר חסדא לרבה מאן ציית לך ולר' יוחנן רבך. וצ"ע דהא ר' יוחנן מת ביום אחד שמת רב יהודה (ע"ל בחלק א'). ע"כ נראה דבנדרים צ"ל אר"ח לרבה כמ"ש בשבועות, ומ"ש בע"ז א"ר יוחנן אין ראי' דכן מצינו בכללים. ה) ר' יצחק בר אבדימי רבו (ע"ש):

י׳ט) הלכה כרבא דהוא בתראה תוס' ברכות (י"ג ב') ביצה (ט' א') ובשבת (ג' א'), ושם (כ"ז ב') אמר רבא דלא כר"נ ופסקו כרבא דבתראה הוא. מוכח דלא כדעת האומרים דאביי ורבא אין הלכה כמותם במקום רבם. הלכתא כרבא משום אמוראים הוצרך לפסוק כרבא ולא משום אביי דקיי"ל דהלכה כרבא לגבי אביי בר מיע"ל קג"ם תוס' פ' ע"פ (ק"ג א') ובתוס' מ"ק (כ"ג סע"א). מן אביי ורבא ואילך הלכה כבתראי עיי' קדושין (מ"ה ב') תוס' ד"ה הוה עובדא. ובתוס' ב"ב (קס"א א') ד"ה וצריך, בתוס' ע"ז (נ"ט סע"ב) לית הלכתא כרב פפא משום דרבא פליג עלי' אע"ג דהוא בתראה יותר מרבא משום דרבא רבו וגם הוא בתראה והי' גדול ממנו בחכמה ובמנין, ובפ' תולין פסקו כרבא דמקנחא בכותל ולא בקרקע ור' זרחיה הלוי פסק כרב פפא דבתראה הוא והרמב"ן חולין עליו כי רבא רבו דרב פפא, ברי"ף פ' המפקיד אפילו אי פליגי אליבא דרבה רבם ע"ש ברא"ש, ובתשו' ש"א סקל"ג. ומהרי"ק שורש קצ"ז ענף ב'. והרא"ש פ' ר"א דמילה הלכה כרבה דהוא בתראה דרב, ובשאר דוכתי כתב דמאביי ואילך הלכה. כבתראי אבל לא כאביי ורבא נגד רבם רבה (ע"ש), ור"פ ג"ה פסק כאביי נגד רבה, ובתחלת סוכה כרבא נגד רבה, ובפ' המדיר סי' י"ג נסתפק הרא"ש אם לפסוק כאביי ורבא נגד רבם רבה. וכן הלכה כרבו כשחולק עם תלמידיו בחייו אבל כשחולק אחר מיתה הלכה כבתראי (ר"ן ריש סוכה). חוץ מר"ע עם ר"א רבו כדאי' בפ' כיצד מברכין בעבור שנוטה לדעת בית שמאי (עיי' ר"ע בפסק הלכה). והרשב"א כתב דהא רב נחמן רבו דרבא ואפ"ה כל שלא היה יושב לפני ר"נ קיי"ל כרבא והסימן היכא דאשכחן א"ל רבא לר"נ הוי כתלמיד יושב לפני רבו ולא קיי"ל כוותי' אבל כשנחלקו כשני חולקין דעלמא הלכה כרבא עכ"ל, ועיי' בהקדמה לס' יוחסין, וכתב הר"ן פג"ה אפילו במקום שעשה שום אמורא מעשה נגד סברת רבא הלכה כרבא דהוא מרה דגמרא טפי. ועיי' תשו' ראש יוסף סי' א' בפ' יש בכור א"ר ירמיה כו' אמר רבא כו' קיי"ל כרבא דהוא מארי דתלמודא יותר מר' ירמיה גם הוא בתרא יותר מר' ירמיה (ע"ש). והלכה כמותו נגד אביי (ע"ש) חוץ מיע"ל קג"ם. ובצדה לדרך פ' משפטים ומעבירין הבן ברגליו והקשה הרא"ם איך פסק רש"י כאביי ולא כרבא. ועיי' תשו' מהרי"ק סע"ו פי' דברי רש"י בע"א, וכן הרמב"ם ור"מ פסקו כרש"י ול"נ דלא אמרינן הלכה כרבא אלא היכא דפליגי אליבא דנפשייהו (וכ"כ בתשו' בנימין זאב סס"ג) ולא היכא דפליגי אליבא דמ"ד עכ"ל. ואולי מ"ם דקג"מ אליבא דרש"י הוא מולך, ועיי' תשו' ב"ח סי' נ"ה הלכה כרבא נגד ר' חייא בר אבין (ע"ש) שהי' תלמידו דבפ' אין בין המודר בעא ר"ח ב"א מרבא (וצ"ע ע"ש), ועיי' רב הונא ברב יהושע דהלכה כמותו נגד רב הונא שהוא בתראה:

י״אי) רבא נמשך משורש נעמה העמונית בת לוט ויצא רבא וזה סוד ויקחו את לוט ואת "רכושו "בן "אחי אברהם, וכן "בלעדי "רק "אשר אכלו הנערים ר"ת רבא (חס"ל מעין ה' נהר כ"ה), גם אברם אותיות מרבא (כוונות האר"י ד"נ ע"א). מ"ש נעמה העמונית בת לוט ר"ל שיצאה מבנות לוט והיא אמו של רחבעם עיי' יבמות (ע"ז א'), הנמצאות לך ר"ל ב' מציאות רות המואביה ונעמה העמונית (עיי' בבראשית רבה):

י״ביא) ר' אבא בזמנו. ר' אבא בר זבדא. אבא סוראה בזמנו, אבא בר מרתא או בר מניומי סזל לנחמו. בשם אבא בר ירמי', ר' אבא אבוה דרב בשמו. אבוה בר גניבא שלח ילמדנו רבינו. אביי חבירו וקרא לרבא מר פ' הרואה (ס"א ב') ואביי בעא מרבא מ"ק (י"ט ב'). אבימי מהגרוניא בשמו. רב אדא בר אהבה תלמידו. אדא מרי אסבר לי', אדא משוחאה אסבר לי'. אדא קרחינאי בשמו, רב אדא בר מתנא איתבי'. בר אהינא אסבר לי', ר' אויא. ר' אושעי' תני קמי', רב אחא בר יעקב, רב אחא מדיפתא א"ל. ר' אחא בר ביבי בר אביי בשמו, ר' אחא בר תחליפא בשמו, ר' אחא בר אדא בזמנו. ר' אחא בר הונא, ר' אחא בר אבא א"ל. ר' אחא ומר זוטרא, רב אחא בנו, רב אחא בר עוירא וצ"ע, אידי אסבר לי'. איסור גיורא. ר' איקי ברב אמי. רב איקי בר חנינא. ר' איקי מפשרוניא רמי לי'. ר' אלעזר מהגרוניא, ר' אליקים שמעי' ותלמידו, אמי א"ל, ר' אמי ששלחה איפרא הורמיז צדקה ולא קבל ורבא קבל, אמר אמי. אמימר בשמו, רב אסי בר חמא א"ל, רב אשי קיבל ממנו (להרמב"ם) ובגמרא נולד כשמת רבא (ע"ש). בנימין רעיא. גוריא בר חמא, גידל בר מנשי וצ"ע. רב גמדא בשמו, א"ר דימא בר חמא, רב דימי בר חיננא לפניו. רב דימי אחוה דרב ספרא בזמנו. רב הונא משמי' דרבא שבועות (י"ח א') וצ"ע איזה ר"ה דר"ה מת קודם שנולד רבא (ע"ל), רב הונא בר חיננא. רב הונא ברב יהושע, רב הונא בר סחורה. רב הונא בר מתנא בזמנו. רב הונא ברב נחמן פליג עמו. רב הונא בר אבין שלח לו. רב הונא בר נתן א"ל. רב הונא בר תחליפא בשמו. רב הונא בר מנוח תלמידו, רב הונא בר יהודה, רב הונא מדיסקרתא א"ל. הלל בעא מיני'. רב המנונא בדורו. רב המנונא ברי' דרב יוסף. בן המדורי אסבר ליה. רב זביד בשמו, ר' זירא א"ל מר. אמר זעירי. רב חביבי בנו וצ"ע. רב חביבא ברי' דרב יוסף בר רבא משמו, ר' חזקי' בשמו, ר' חייא תני קמיה. ר' חייא בר הונא תלמידו, ר' חייא בר אבין תלמידו (ע"ל). קרא לר' חייא בר אבא מר. ר' חייא מווסטיני קמיה, ר' חייא אריכא קמי' לדינא, ר' חיננא בר אבין תלמידו וצ"ע. רב חנניא תני קמיה, ר' חמא בר בוזי יתיב קמיה ורבא קראו דרדקי (ע"ש). רב חסדא חמיו ורבו. אמר חסא. רב טוביא בר קיסנא רמי לי'. ר' יאשיה תני בי רבא. רב יהודה כשמת נולד רבא, א"ר יהודה (ע"ל). יהודה בר הונא בזמנו. מר יהודה. ורבא קראו פלגאה. א"ל ר' יהודה מדאיסקרתא, ר' יהודה בר מרימר משמי', מר יוחנא ברב חנא בר אדא או ברי' דרב חנא בר ביזנא אקלע רבא לביתו. ר' יוחנן אי היה רבו ע"ל. בר יומיה אותיב לרבא, הי' בודק חץ לר' יונה בר תחליפא ושחט עוף בפריחתו. בשם ר' ינאי ירושלמי כתובות פ"א, רב יוסף רבו, ורב יוסף בר אבא, רב יוסף בר חמא אביו, רב יוסף בנו. ר' יעקב ברה דבת שמואל בזמנו, ר' יעקב מנהר פקוד בשמו, ר' יעקב מינאה הקשה לו, ר' יעקב בר אבא א"ל מר (וע"ש), א"ר יצחק, אמר לר' יצחק ברי' דרבב"ח. ר' יצחק בר אבדימי רבו. א"ר ירמי' בר אבא, ר' ירמיה מדיפתא בשמו. ר' ירמיה אמר על דבריו בבלאי טפשאי, רב כהנא משמו ב"ק (מ"א סע"ב). רב כהנא חמוי דרב משרשי בעא מיני'. מניומי בר נחומי בזמנו, מניומי אסיא א"ל, מנימין בר חייא בזמנו, מנימין כנדוקא אתא לקמי', מר ברב אשי לפניו צ"ע. מר בר אמימר בשמו, מר ברי' דרב יוסף בשמו (עיי' מר ברי' דרבינא). רב מרדכי בעא מיני'. רב מרי ברב חסדא גיסו, מרי בר איסור גיורא בזמנו (וע"ש), רב משרשיא בנו, רב משרשיא תלמידו, נהרדעא משמיה דרבא. רב נחמיה בר יוסף קמיה. רב נחמן רבו. רב נחמן בר יצחק תלמידו, רב נתן בר אמי תרגם קמיה. סבא דפומבדיתא קמיה. רב סחורה רבו. רב סעורם אחיו (ע"ל). רב ספרא (ע"ל). ר' עובדיה תלמידו, ר' עוירא בשמו, עולא נראה שהיה רבו וצ"ע. עולא בר רב בעא מיניה. מר עוקבא בזמנו (ע"ל), רב עוקבא בר חמא לקמי', רב עוקבא בר חיננא רמי לי', רב עילש קמיה, רב עמרם (ע"ל), רב פנחס ברב חסדא גיסו. רב פנחס בשמו. רב פפא תלמידו, רב פפא בר חנן סופר שלו, אמר לרב פפא בר שמואל, רב פפא ברב אחא בר אדא בשמו, רב פפי בשמו, א"ל רבא בר משרשי' רבה בר שילא בזמנו. רבה בר לואי איתבי', רבה בר מתנא, רבה רבו, שאל לרבה בר מרי ואקלע לגבי', רבה בר חנן בר אבא קמי', קרי עלי' דרבי דולה מים מבארות עמוקים שבועות (ז' רע"א), א"ל רבין ברב אדא, אמר רבין, רבין ברב שבא אסבר לי'. רבינא קראו מר. וקרא לרבינא ולר' חמא בר בוזי דרדקי (ע"ש) ורבינא משמו ע"ש באריכות דנראה דא' תלמידו וא' קדם לו. רחבא בעא מיני'. ר' רחומי לפניו, רמי בר חמא חבירו, אמר לרפרם בר פפא מר, רב שבא בזמנו, ר' שמעון חסידא בשמו, רב שימי מנהרדעא. רב שימי בר אשי משמו, רב שמואל בר יהודה תני קמיה וצ"ע, אדבריה למר שמואל ודרש, רב שמואל בר אידי תלמידו, א"ר שמואל ברב שבא, ורב שמואל ברי' דרבב"ח. אמר שמואל נדרים (ל"ט סע"א) ובמנחות (ל"ט) משמי' דשמואל ובשס"ח רבה משמי' דשמואל, רב שמעי' בר זעירא שלח ע"י לאביי. רב שרביא משמו, אמר רב ששת ואמר לר"ש, רב תחליפא אבוה דרב הונא בשמו: