סדר הדורות, סדר תנאים ואמוראים ג׳פ״הSeder HaDorot, Tanaim and Amoraim 3085
א׳רבא בריה דרב אויא סבא לרב אשי מנחות, צא דוק ולא תשכח במנחות ולא בכל הש"ס שהי' לרב אויא סבא בן שיהי' שמו רבא, אך מצינו רב אחא ברי' דרב אויא סבא שאמר לרב אשי יותר מעשר פעמים (ע"ש) ואיתביה לרב אשי הרבה פעמים (ע"ש). ובתחילת עיוני סבור הייתי אולי יצא להיוחסין זה ממ"ש במנחות (ל"ז ע"ב) ר' אויא ברי' דרב אויא שהיה מניח תפילין להדי לבו, רב אשי הוה יתיב קמי' דאמימר כו'. והוה קשה לבעל היוחסין דלא מצינו בכל הש"ס רב אויא ברי' דרב אויא לכן סבר להגיה שצ"ל רבא ברי' דרב אויא ואחר דנזכר סמוך לזה רב אשי הוה יתיב ע"כ כתב אמר רבא ברי' דרב אויא לרב אשי במנחות. ומקרוב נדפסו שס"ח עם הגהות הג"מ שמואל ותקנו רב אחא ברב אויא סבא והנאני. אבל אגיד לך רשום בכתב אמת מהיכן יצא טעותו ובתחילה אעתיק לך מ"ש היוחסין באות א' רב אויא סבא דגברא רבה הוא וכן רבה ברב הונא לרבא ברי' עכ"ל, והנה איזה משכיל יבין פירושו. והאיר ה' את עיני להבין וכוונתו מהיכן יצא טעותו ואעתיק לך לשון הגמרא בחולין (קכ"ד ב') בעא מיני' רב אויא סבא מרבה ברב הונא קולית סתומה כו' א"ל עורבא פרח (ראה עורב פורח באויר כלומר השיאו לדבר אחר רש"י) א"ל רבא ברי' ולאו היינו רב אויא סבא מפומבדיתא דמשבח לן מר בגוי' דגברא רבה הוא, א"ל אני היום סמכוני באשישות (כלומר צריכני חוזק לפי שסר כחי מכח הדרשה שדרשתי היום דשבת הרגל היה רש"י) ובעא מינאי מילתא דבעי טעמא עכ"ל. ובערוך ע' סמך כתב אותו היום סמכוהו בישיבה והושיבוהו בראש עכ"ל, וצ"ע איך יהיה רב אויא שהי' זקן כששאל ובעא מרב הונא כמ"ש בעא רב אויא סבא מרב הונא וידוע דר"ה מלך מ' שנה ואיך בעא מבנו של ר"ה הוא רבה ביום שהושיבוהו בראש כי מסתמא לא הושיבו לרבה ברב הונא לראש כ"א אחר מיתת אביו, והנה הבין היוחסין דא"ל רבא ברי' ר"ל ברי' דרב אויא סבא אמר לרבה בר"ה ולאו היינו רב אויא סבא דמשבח מר בגוי', אשר עפ"י זה תבין מ"ש היוחסין באות אל"ף רב אויא סבא דגברא רבה הוא וכן רבה ברב הונא לרבא ברי' ר"ל רבא ברי' דרב אויא סבא שאמר רבה ברב הונא אני היום כו' ר"ל אמת דגברא רבה הוא ובעא מינאי מלתא דבעי טעמא, ע"כ כתב כאן לפי כוונתו שם שהבין דרבא הוא ברב אויא סבא, אבל טעה כי א"ל רבא ברי' ר"ל ברי' של רבה ברב הונא אמר לאביו רבה בר"ה והא מר משתבח ברב אויא סבא דגברא רבה הוא. ואראה לך דוגמתו בביצה (כ"א א') בעא מיני' רב אויא סבא מרב הונא בהמה חציה של נכרי כו' א"ל עורבא פרח כי נפק (רב אויא רש"י) א"ל רבה ברי' (דרב הונא לאבוה (רש"י) וכוונת רש"י לשלול שלא תפרש א"ל רבה ברי' היינו בריה דרב אויא) לאו היינו רב אויא סבא דמשתבח לי' מר בגויה דגברא רבה הוא (ולמה דחיתו והלך לו בכלימה רש"י) א"ל ומה אעביד ליה אני היום סמכוני באשישות (יו"ט הוא ודרשתי לרבים וחליתי מטורח הדרשה וקורא אני עלי סמכוני באשישות הביאו לפני סעודה ואסעוד רש"י) ובעא מינאי מילתא דבעי טעמא עכ"ל. ובתחלת עיוני סבור הייתי להשוות גמרא דחולין עם הא דביצה ולהגיה בחולין בעי רב אויא מרב הונא כו' וא"ל עורבא כו' א"ל רבה בריה לאו היינו כו', וא"כ רבא בריה ט"ס וצ"ל רבה וב' פעמים נזדמן ששאל רב אויא לרב הונא ובכל פעם א"ל רבה ברי' והא מר כו'. אלא שאין נכון לומר כן אחר דבפעם א' השיב לבריה מכח טרדת הדרשה דחה את רב אויא סבא והשיאו לדבר אחר לא היה שואל כבן חכם שנית. גם ראיתי בכמה מקומות בש"ס שהיה לרבה ברב הונא בן שהיה נקרא רבא (עיי' בסמוך) ע"כ אין צריך להגיה. וב' מעשים היו, פעם א' שאל רב אויא לרב הונא ודחה אותו עורבא פרח וא"ל רבה בריה דרב הונא ולאו כו', ופעם שנית שאל רב אויא לרבה ברב הונא ודחה אותו ג"כ כעובדא דאביו באמרו עורבא פרח וא"ל בנו רבא ולאו מר משתבח כו' והשיב לבנו כמו שהשיב לו אביו ר"ה אני היום כו'. יהיה איך שיהיה שטעה היוחסין שהביא רבא ברב אויא סבא. אכן במ"ש היוחסין רבא ברב אויא לרב אשי במנחות אולי יצא לו זה הטעות כמ"ש תחלה כי אחר שהבין שהיה לרב אויא בן שמו רבא א"כ במנחות רב אויא ברב אויא הגיה רבא ברב אויא וק"ל. אבל נכון יותר גירסת ש"ס החדשים רב אחא כי קרוב שיפול טעות מאחא לאויא:
1