סדר הדורות, סדר תנאים ואמוראים ג׳קל״חSeder HaDorot, Tanaim and Amoraim 3138
א׳רבה א) (סתם הוא) בר נחמני (כ"כ בהליכות עולם) אחיו כייליל אביו של אביי (ע"ש) ב"ב ד"ח סוף כתובות, והיה מבית עלי וחי מ' שנה והיה כהן (ע"ל רבא מש"ש) ובחלק (צ"ח ב') אמר רבה ייתי ולא אחמיניה א"ל אביי מ"ט אמר מר הכי כו' מר הא תורה וגמילות חסדים איכא ואר"י דלא עסק כ"כ בג"ח שינצל מגזירת בית עלי כמו אביי שעסק בתורה וג"ח וחי ס' שנה. אבל כדי שינצל מחבלי משיח היה בידו. כתב היוחסין [בסדר האמוראים לזמניהם דור שלישי] דברי החסיד כי רב הונא מת שנת חמשים לאלף ה' ורב חסדא מת שנת ששים ועמד אחריו רבה כ"ב שנים וחי מ' שנה ומת שנת פ"ב לאלף ה' א"כ נולד לפי חשבון זה ג' שנים אחר מיתת ר' יוחנן, וזה אינו שהרי בסוף כתובות (קי"א סע"א) שלחו לו אחיו שהיו לו בא"י (ר' חנינא ור' הושעיה ע"ש) שיעלה גם הוא לא"י, ואם תאמר אין לך רב יש לך רב ומנו ר' יוחנן, ולפחות ראוי להיות אז כששלוח לו אחיו בן י"ח או כ' שנים (דאל"כ איך שלחו לו א"ת אין לך רב). ועוד דכולם מודים שרבה היה תלמיד רב הונא (ע"ש וע"ל) וא"כ לפי חשבון זה שאמר שרב הונא מת שנת נ' ורבה שנת פ"ב א"כ היה רבה בן ח' שנה (ר"ל דחייו היו רק מ' שנה א"כ כשלמד לפני ר"ה קודם שמת ר"ה הוי רק ח' שנים) דבר דלא אפשר, ועוד קשה לדבריו שאמר שרבה קבל מרב יהודה וכ"ה האמת כדמשמע ר"פ ח' שרצים (עי' לקמן) א"כ הקושיא יותר עצומה דרב יהודה מת קודם ר"ה כי לר"ה חזרו ב' הישיבות כשמת רב יהודה כאשר הוא בעצמו כתב זה, וא"כ היה רבה יותר גדול כשקבל מרב הונא. לכך נראה שקבלת החסיד בזה אינה נכונה, רק שרבה ורב חסדא היו ראשי ישיבית ביחד רבה בפומבדיתא (רש"י מגילה ז' רע"ב) אחר רב יהודה ורב חסדא בסורא אחר רב הונא. ור"ה מת שנת ס' ואז היה רבה בן י"ח ראוי לסמיכה כאשר שלחו לו אחיו ומלך כ"ב שנה תיכף שמת ר"ה, והסברא נותנת שאז מת ר' יוחנן ורב יהודה או שנה א' קודם לפי שרב יהודה היה זקן גדול וא"כ יהיה רבה גם בזמן רב יהודה, ואחר שמת רב יהודה מלך רבה תיכף כדאמרינן בהנזקין האי שיפורא דהוה בי רב יהודה ולבסוף בי רבה פירש"י דהוה בי רב יהודה שהיה ראש ישיבה בפומבדיתא וכשנפטר ומלך רבה נתנוהו בביתו, ובפרק המפקיד בתוס' משמע כי היה דן רבה בזמן רב חסדא ואם רב יהודה מת קודם ר"ה רבה מלך קודם ר"ח. ולא כמ"ש בעל דורות עולם שרבה מלך אחר רב חסדא. וגם התלמוד מזכיר לעולם רבה ורב חסדא עכ"ל. ועי' יוחסין [באגרת רב שרירא גאון] ועי' בחלק א' ד"א רל"ד מ"ש שם:
1
ב׳בתוס' עירובין (כ"ב ב') רבה הלך לא"י ללמוד תורה מר' יוחנן כדאיתא סוף כתובות (ששלחו לו אחיו שיעלה לא"י כנ"ל) אבל אביי לא מצינו שהלך ולמד לפני ר' יוחנן, וכ"כ התוס' ביבמות (ע"ח א'), ובתוס' ב"ב (קנ"ה א') רבה גרסינן מדאמר ליה ר' אסי רבי אתה אומר כן דאילו רבא לא עלה לא"י ור' אסי היה בא"י כמו רבה, אף שלא אמרו באיזה מקום מצאו שעלה סמכו דבריהם על מ"ש בעירובין הנ"ל מסוף כתובות, אך צ"ע דמנ"ל להתוספות דרבה עלה לא"י דבסוף כתובות הנ"ל אינו מפורש שעלה דהכי אמרי' שם שאחיו של רבה שלחו לבבל לרבה שיעלה לא"י שאינו דומה הלומד מעצמו ללומד מרבו ואם תאמר אין לך רב הא יש לך ומנו ר' יוחנן ואם אין אתה עולה הזהר בג' דברים כו'. וא"ת מנ"ל נבואה זו שעלה רבה לא"י, ואי משום דמצינו דאמר רבה א"ר יוחנן בשבת (צ"ד סע"א) ותענית (כ"ט א') סוטה (ל"ה א'), וראיתי בקצת בעלי הסוגיא אם יאמר בשמו הוא רבו, כבר הראיתי בהקדמה בכללים שזה אין ראיה, ועוד דמצינו אמר רבא א"ר יוחנן (ע"ש) והתוס' עצמם כתבו דרבא לא עלה לא"י. ועוד הא כתבתי בחלק א' (ע"ל) שר' יוחנן ורב יהודה מתו ביום אתד ורבא נולד יום שמת רב יהודה א"כ לא ראה רבא את ר' יוחנן אפ"ה אמר בשמו. ואולי י"ל דיצא להם מדאמר רב חסדא לרבה מאן צייית לך ולר' יוחנן רבך שבועות (י' ע"ב) ובנדרים (נ"ט א') א"ר חסדא לרבא מאן ציית לך ולר' יוחנן רבך (נ"ל ט"ס וצ"ל לרבה) מדאמר ולר' יוחנן רבך ש"מ שעלה ולמד מר' יוחנן. אך קשה דהו"ל להתוס' להביא ראי' שעלה רבה לא"י מדאמר ר"ח מאן ציית לך ולר' יוחנן רבך והם כתבו כדאיתא סוף כתובות. ואחר כמה שנים שכתבתי זה ראיתי בפירושי מהרי"ט סוף כתובות ז"ל כתבו התוספות בפ' פסין ובפ' הערל דרבה עלה לא"י כדמשמע הכא, ומהכא לא משמע שהלך. ועוד דבסוף הוריות מוכח שמלך רבה כ"ב שנים וחי רק מ' שנה נמצא היה בן י"ח כשמלך וקודם לכן לא היו כותבין לו אע"פ שחכם גדול אתה אינו דומה הלומד מעצמו ללומד מרבו אם תאמר אין לך רב, דרב יהודה רבו היה קיים ואם מת יכול היה ללמוד מכמה חכמים שבא"י חוץ מר' יוחנן שהרי ילד היה ולבתר דאצטריך ליה עלמא מלך ומסתמא לא עלה. וטפי ניחא לומר שעל אביי אמר ראיתי ראשך מבין שורות התלמידים (ע"ל רב דימי בר יוסף ותבין). אך קשה מההיא עובדא דר"פ אלו מגלחין דרב יהודה שמתיה לההוא גברא דסני שומעני' ומת רב יהודה אמרו לית גברא רבה כרב יהוד' דלישרי לך זיל לגביה ר' יהודה נשיאה (עי' רב יהודה) והלך לשם. משמע שכבר מת ר' יוחנן קודם שמת רב יהודה והיכי שלחו אם תאמר אין לך רב כו' עכ"ל. ר"ל מדסליק לר' יהודה נשיאה להתיר השמתא למה לא סליק לגבי ר' יוחנן דהוא גברא רבה כרב יהודה, אלא צ"ל דכבר מת ר' יוחנן קודם שמת רב יהודה, וא"כ אחרי דשלחו לרבה שיש לו רב ומנו ר' יוחנן אז היה רב יהודה חי ואיך שלחו אינו דומה הלומד מעצמו ללומד מרבו ואם תאמר דלכך אתה לומד בעצמך לפי שאין לך רב הא היה לו רב הוא רב יהודה. אכן י"ל דרב יהודה מת קודם ר' יוחנן לכן שלחו אחיו שיבוא לא"י ללמוד לפני ר' יוחנן. וא"ת א"כ למה לא סליק להתיר השמתא מן ר' יוחנן, י"ל דאי' בירושלמי פ' אלו מגלחין אם מת המנדה אין מתירין לו במה דברים אמורים כשאין שם נשיא אבל יש שם נשיא הנשיא מתיר לו (עי' רבי יהודה נשיאה מש"ש) א"כ אף שר' יוחנן היה חי הוצרך למיסק לר' יהודה נשיאה דוקא וק"ל. וכתב הראב"ד (ובצדה לדרך בהקדמתו) שחבר רבה מדרש רבה (עי' ר' אושעיא רבה) ורש"י פ' מקץ ומקצה אחיד לקח כתב ב"ר הוא אגדת א"י וצ"ע דמסופק אם היה בא"י. וי"ל אע"פ שהי' ראש ישיבה בפומבדיתא בבבל קיץ ואסף כל אגדות א"י (צ"ד ד"א ס'):
2
ג׳ב) והיה זהיר במצות ציצית פ' כל כתבי (קי"ח סע"ב), טעה כי זה נאמר על רבא עי' רב יוסף בר רבא ורבה ט"ס הוא. והיה מצלח ציבי לכבוד שבת שם (קי"ט א'). והיה בביתו ס' תיכלי והיה עני מ"ק (כ"ח א'). בב"מ פ' השוכר את הפועלים (פ"ו א') אמרו למלך שמבטל בכל שנה י"ג אלף מישראל בחדש אדר ואלול ברח ואקלע פריסתקא דמלכא לההוא אושפיזא דרבה ואשקוהו ב' כסי ולקחו שלחן מלפניו וניזוק בזוגות ששתה והדר פרצופי' לאחוריה ואמרו בני הפונדק לרבה מה נעביד ליה דגברא דמלכא הוא א"ל קריבו השלחן לקמיה ואשקוהו חד כסא עבדי הכי ונתרפא אמר ידענא דגברא דקבעינא הכא הוא ובחיש אבתריה ואשכחיה אמר אזילנא מהא ואי מקטל קטלי לי לא מגלינא ואי נגודי מנגדי לי מגלינא עייליה לאדרונא וטרף לבבא באנפיה בעא רחמי פרק אשיתא וערק לאגמא וגרס קמפלגי במתיבת' דרקיע אם בהרת קדמה כו' ספק הקב"ה אומר טהור וכלהו מתיבתא אמרי טמא מאן נוכח רבה בר נחמני דהוא יחיד בנגעים ואהלות שדרו שליח בתריה ולא מצי מלאך המות למקרב ליה דלא הוה פסק פומיה מגירסא אדהכי נשיב זיקא ואוושי ביני קניא סבר גונרא דפרשא הוא אמר תינח נפשיה דההוא גברא ולא ימסר בידי דמלכותא כי הוה ניחא נפשיה אמר טהור טהור יצא ב"ק ואמרה אשריך שגופך טהור ויצאה נשמתך בטהרה נפל פתקא מרקיעא (בפומבדיתא ביוחסין באגרת רש"ג) רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה נפקי אביי וכלהו רבנן לאעסוקי ביה ולא ידעי דוכתיה אזלו לאגמא והוו צפרי מטללי וקיימי אמרי ש"מ התם הוא ספדוהו ג' ימים וג' לילות נפל פתקא כל הפורש יהא בנדוי ספדוהו ז' ימים נפל פתקא לכו לבתיכם לשלום. וביום שמת היה רוח סערה דלייה לההוא טייעא כי רכיב גמלא מהאי גיסא דנהר פפא ושדייה בהך גיסא:
3
ד׳ג) והיה עוקר הרים סוף הוריות (עיי' רב יוסף). ברש"י ב"ק (ל"ג ב') רבה אדם חשוב ומאדם חשוב כמו רב ורבה פרכינן כאילו כתוב במשנה. הלכה כרבה נגד רב יוסף (תוס' פרק שואל (קמ"ח ב') ע"ל) לבר משדה (יש גורסין סדום ב"ב י"ב) ענין (יש גורסין קנין ב"ב קי"ד) ומחצה (ב"ב קמ"ג) ועיי' תוס' ב"מ (כ"ט א'), בתוס' קדושין (ט' א') דוקא במס' ב"ב. וכתב בשו"ת חו"י וכ"נ דהא קיי"ל סיני עדיף. ועיי' תוס' ב"ק (נ"ו ב'), אכן בגיטין (ע"ד ב') משמע בכל מקום, וברא"ש ס"פ במה מדליקין בשם ר"י (ר"ל רבינו יונה דכן הביא השארית יוסף (ל"ח ב') בשמו) דוקא בדפליגי אליבא דנפשייהו, וכתב בתשו' חו"י ונ"ל מש"ה הוצרך לפסוק כרבה בספ"ק דברכות מפני דכבר פליג שם ר"ג ור"א ע"ש באשר"י. נקרא שבור מלכא דהלכה כמותו נגד רב יוסף לבר מג' דברים פי"נ (קט"ו) ע"ש ברשב"ם, וכתב הרי"ף פ"ק דב"מ גבי עדים בחתומיו זכין רבה רביה דאביי ואין הלכה כתלמיד במקום רבו (ע"ל רבא בפסק הלכה). היני ושילי סמוכים לפומבדיתא שהיו רבה ורב יוסף יושבים בה (ע"ש). אבצן ועבדון בן הלל הפרעתוני הם היו רבה ורב חסדא (ע"ש):
4
ה׳ד) אבא בר מרתא בזמנו, אביי תלמידו, בשבת ס"פ שואל א"ל אביי מר דסני לי' פומבדיתא מאן אחים הספידא א"ל את ורבה ברב חנן (ע"ש), אביי בר אבין תלמידו, רב אחא בר תחליפא משמיה, רב אחא בר הונא, א"ר אמי שבת (קכ"ה ב'). רב אסי קראו רבי (צ"ע), אמר רב אשי. א"ל רב אשי האמר עולא, רב הונא רבו. רב הונא בר סחורה, אמרי לי' כי אזלת לרב חסדא לכפרי בעא מיניה כשבא לסורא א"ל רב המנונא ב"מ (ו' ב'), רב זוטרא בר שמואל בזמנו. שחט את ר' זירא בסעודת פורים (ע"ש), אמר זעירי רב חביבא ברב יוסף בר רבא משמי', א"ר חייא, הלך אצל ר' חייא בר הונא, ר' חייא אבוי דרב יוסף חבירו, ר' חייא בנו, ר' חייא בר אשי בשמו, ר' חמא בר בוזי קמי', רב חסדא רבו או חבירו (ע"ל רב המנונא) תוס' שבת (קכ"ג ב') ד"ה גזרה, ר' חנינא בר אבין תלמידו, ר' חנינא חנינאה א"ל, רב יהודה רבו, אמר רב יהודה אמר שמואל שבת (ל"ד ב', קמ"ג ב') פסחים (ק"י סע"ב) ובעא מרב הונא ורב יהודה (ע"ל), א"ר יוחנן (ע"ל אם היה תלמידו). רב יוסף רבו כתובות (מ"ב), ובעירובין (נ"א א') קרא את רב יוסף מר, ושם בעירובין (ע"ח א' ב') בעא מרב יוסף, כשמת רבה ישב רב יוסף בראש (ע"ש) ורש"י ב"מ (פ"ו א') כתב רב יוסף בר פלוגתי', רב יוסף בר חייא חבירו, רב יימר בר חשו בזמנו. א"ר יצחק בר שמואל בר מרתא, ורב יצחק ברב יהודה, ר' יצחק בר אבין בזמנו, אמר רב כהנא, רב כהנא השני תלמידו, רב מנשיא בר יהודה בזמנו. שדר למרי בר מר ביד אביי, א"ר מתנא, ר' נחמיה בעא מיניה. שלח לי' רב נחמן בר חסדא, איתיביה לרב נחמן ור"נ קרא אותו אבא לשון רבנות פסחים (מ' ע"א), והוה יתיב עם רב יוסף בשלהי פרקי דר"נ יבמות (ס"ו ב'). רב סחורה (ע"ש). אמר לרב ספרא חברין, א"ל עוקבן בר נחמני בשם שמואל. אמר עולא, אמר רב גיטין (ל"ח ב') ובתוס' ערכין (ז' א') רבה חי שנים רבות אחר רב. רבא בנו, רבא תלמידו, רבא בר איתי, אצל רב בב"ח, רבה בר מתנא, רבה בר' חנן (ע"ל), רמי בר שמואל, היה מקשה לרמי בר חמא. רב שיזבי בעא מיניה. רב שמואל בב"ח. בשם שמואל. היה עם רב יוסף בדרשת רב ששת. בש"ר שמעון הקב"ה מקדים רטייה למכה שיר השירים רבה:
5