סדר הדורות, סדר תנאים ואמוראים ד׳Seder HaDorot, Tanaim and Amoraim 4
א׳אבא אריכא הוא רב. א) רב אבא שמו אלא כמו שקורין לר' יהודה הנשיא רבי בא"י קורין לו רב בבבל (רשב"ם פח"ה נ"ב א') וכ"פ רשב"ם פ' ערבי פסחים (קי"ט ב'). וביבמות (נ"ז ב') אמר שמואל ומודה לי אבא. ופירש"י לשון חשיבות לפי שהיה קשיש מיניה קרי ליה אבא כמו לשון נשיאי ורבי עכ"ל. ובברכות (מ"ז א') אמר שמואל אלו מייתי גוזלייא לאבא מי לא אכלינהו. פירש"י קראו אבא לכבודו. וכ"כ בחולין (ל"ח רע"א). ובשבת (נ"ג א') אמר שמואל אי הכי אמר אבא לא ידע במילי דשבת כלום. פירש"י אבא חבירי כמו אברך אבא למלכא, וכפירש"י בתענית (ד' סע"ב). ובברכות (ס' ב') לא פירש"י כלום. ובעירובין (צ"ד רע"א) אמר שמואל אי קפיד אבא. ובפסחים (פ' א') לא פירש"י כלום. ובחולין (מ"ה ב') אמר שמואל אי הכי אמר אבא לא ידע בטריפות כלום. פירש"י הכי קרי ליה שמואל דרב היה עדיף מיניה, ואני שמעתי אבא ואית דגרסי אבא חבירי עכ"ל. משמע דה"ג בגמרא ופי' ראש לחבירים כלומר לכל החכמים (כ"כ רש"ל). ובע"פ (ק"ז א') אמר ליה ר"ה שרי אבא למקני איסתרא משיכרא. ובבבא קמא (י"א א') אמר שמואל אבא מודה לי, פירש"י רב. ובירושלמי ב"ק פ"א הלכה א' ואבא מודה לי מאן אבא רבי, כתב בעל הפי' דצ"ל רב. וב"ק (ס"ב א') ולא ידע אבא, וכן בפ' חלון (ע"ח א'). והתוס' ביבמות (נ"ז ב') כתבו דלא כפירש"י דאבא לשון חשיבות הוא אלא כפי' הערוך [ע' אבא וע' אביי] דכך שמו כדאמרינן בברכות (מ"ז) ובפרק הרואה (ס"ב א') א"ר כהנא דמי פומי דאבא כדלא טעים תבשילי. וקשה על ר"כ שהיה תלמיד רב היאך קראו בשמו. ובחלק (ק') אמר דנענש גחזי בשביל זה, (מלשון אמר משמע דרב כהנא אמר אבל הגירסא שלפנינו א"ר יוחנן מפני מה נענש), ושמא רב כהנא היה תלמיד חבר לרב כדאי' בסנהדרין (ל"ו רע"ב) דלגמרא דרב הוה צריך ולא לסברא עכ"ל התוס'. ובחולין (ל"ח א') כתבו התוס' ג"כ כפירוש הערוך דאבא היה שמו ושמואל שהיה חבירו קראו בשמו, וכן בערבי פסחים ובעירובין (הנ"ל) אי קפיד אבא. ובפ' ראשית הגז (קל"ז ב') א"ר יוחנן לאיסי בר היני מאן ריש סדרא בבבל א"ל אבא אריכא (פירש"י שהיה ארוך בדורו כדאיתא בפ' המפלת כ"ד סע"ב) (ע"ל אבא שאול) א"ל נהירנא כד הוינא יתבין אחר י"ז שורות אחורי דרב קמיה דרבי נפקין זקוקין דנורא מפומי' דרבי לפומי' דרב ולית אנן ידעין מה אמרין ואת אבא אריכא קרית ליה, (פירש"י כשהיה בכאן קודם שירד לבבל היה חשוב ממני שהיה יושב לפני רבי ואני הייתי יושב י"ז שורות מאחריו), משמע בהדיא דאבא לאו לשון חשיבות הוא. ומיהו משום שהיה קורהו בשמו לא היה כועס אלא שקראו אריכא שהוא לשון גנאי דר' יוחנן גופי' היה קוראו אבא, בחולין (פ"ד סע"א) אבא ממשפחת בריאים. מיהו על רב המנונא (צ"ל רב הונא), ביומא (פ"ז סע"א) אמר רב הונא אזל אבא למקטל נפשא קשה שהיה תלמידו וקורהו בשמו (ופירש"י אבא רבי' לפי שרב הונא היה תלמיד רב. ובתוס' ישנים הקשה הא רב הונא היה תלמידו גמור איך קראו בשמו. וי"ל דשמא היה אבא דרך כבוד כמו אבי קורהו כן עכ"ל). ולפירש"י שקראו אבא לשון חשיבות ניחא עכ"ל התוס'. ובפסחים (מ' א') קרא רב נחמן לרבה אבא פירש"י לשון רבנות. ובביצה (כ"ט ב') א"ר נחמן על רבא בר הונא זוטי אבא פירש"י חברי (ע"ש) אשר מזה נראה כפירש"י דהא לא היו נקראי' בשמם אבא. רב קרי בכהנא (מגילה כ"ב ע"א):
1
ב׳ב) אביו איבו (ע"ש). והוא מזרע שמעי אחי דוד המלך (עיין ר' חייא). ר' חייא ורב הוי יתבי בסעודה קמיה דרבי אמר ליה ר' חייא לרב בר פחתי ברכות (י"ג ב', מ"ג א', מ"ו סע"ב), ובשבת (ג' רע"ב, כ"ט א') פירש"י בן גדולים. והערוך פי' כלומר בן נשיא מלשון הפחות והסגנים איכא דאמרי בר פאתי כדכתיב ומחץ פאתי מואב. ואשתו היתה מצערה ליה ובנו חייא (ע"ש) היה מהפך מה שצוה לו אביו יבמות (ס"ג א') והיה לו בן איבו (ע"ש) ורב חנן חתנו. רבנא עוקבא ורבנא נחמיה בני ברתיה (ע"ש).
2
ג׳ג) א) תלמיד של ר' חייא דודו אחיו של אביו איבו (רב קרי לר' חייא חביבי, עירובין (י"ב סע"ב) ומכות (י"א א') ופירש"י שהיה אחי אביו ואמו, והערוך כתב כלומר יקירי ואוהבי או תרגום דוד אח אבוהי והבליעו האותיות). וא"ר חייא לרבי בן אחותי ירד לבבל יורה ידין (אבל לא נתן לו רשות להתיר בכורות, עיין סנהדרין (ה' א') הטעם). קראו בן אחותי על שם חכמתו אמור לחכמה אחותי את והאמת שהיה בן אחיו ובן אחותו סנהדרין (ה') פסחים (ד') ומ"ק (כ' סע"א), אלא אחר דהיה בן אחיו ובן אחותו למה אמר ר"ח לרבי בן אחותי ירד לבבל אלא ודאי ע"ש חכמתו). וכשהיה ר' חייא נזוף מרבי למד לרב כל כללי דאורייתא (ע"ל חייא). בחולין (ט"ז א') יתיב רב אחורי דר' חייא ור"ח קמי' דרבי א"ל רב לר"ח מאי אמר רבי אמר ו' דכתב אאופתא, ר"ל טעם שאינו נכון, ובירושלמי מעשר שני פ' כרם רבעי הלכה ח' רב היה לו פשתן ונלקה ושאל את ר' חייא אם לשחוט צפור ולגבל הזרע כדי לתקנו. וכתב שם ע"ב רב תלמיד ר"מ היה. (ע"ל ר' חייא דמעשה הפשתן היה לר' חייא ושאל את רבי). שאל את ר' חייא שלא ראה את רבי אימת מקבל עול מלכות שמים ברכות (י"ג ב') ע"ש. אמר רב מצאתי במגילת סתרים דר' חייא וכתוב בה איסי בן יהודה אמר שבת (ו' ב', צ"ו ב') וב"מ (צ"ב א'). אמר רב משום ר' חייא שבת (צ"ב סע"א, צ"ח א'. צ"ט א', קל"ח סע"א). ב) בעירובין (י"ג) אמר רב הא דמחדידנא מחבראי שראיתי את רבי מאיר מאחוריו (כשלמדתי לפניו ישבתי בשורה של אחריו רש"י) וכ"כ רשב"ם פח"ה (נ"א ב') ומצינו דאמר רב משום רבי מאיר חולין (ס"ג ב') ובפרק הרואה (ס' סע"ב, וס"א א') ופסחים (ג' ב') וי"ג אמר רבי הא דמחדידנא כו' תוס' מנחות (ק"ד רע"א). ג) רב תלמיד רבי, ביצה (כ"ב ב'). אמר הוינא במניינא דרבי ומדידי מני ברישא, גיטין (נ"ט רע"א) סנהדרין (ל"ו), ורבי בעא מרב הוריות (י"א רע"ב). רב שימש לרבי ולר' חייא בישיבה ור' יוחנן שימש בעמידה (פא"ט, ע"ל מה שהבאתי מפרק ראשית הגז). ד) כתב הרמב"ם בהקדמה לספר היד רב קבל מר' ינאי (והראב"ד כתב עליו לא היה ולא נברא) וכתב יוחסין יש סמך להרמב"ם שאמר (יבמות (צ"ג א') רב הונא כרב) ורב כר' ינאי (ור' ינאי כר' חייא) פירש"י ר"ה כרב כלומר קבלה מרב רבו וכן כלם זה למעלה מזה מרבו של זה עכ"ל (ובשס"ח מדורו של זה היה). אך צ"ע דבפ' כירה (ל"ט סע"ב) א"ר יוחנן א"ר ינאי אמר רב מזה נראה להיפך דרב רבו של ר' ינאי. ולדעתי זה הטעם שמנה השארית יוסף את ר' ינאי בתלמידי רב, אבל נ"ל שט"ס הוא וצ"ל אמר ר' ינאי אמר רבי (ע"ש). ה) כתב שה"ק ל"ב ב' רב ושמואל קבלו מר"ח בר חמא (ע"ש כי שקר הוא) שנת ג"א תתקצ"ט (ז"א כי ירד לבבל תתקע"ט) ומת ד"א ג':
3
ד׳ד) רב תנא ופליג, חולין (קכ"ב ב') וב"ב (מ"ב א') עירובין (נ' סע"ב) גיטין (ל"ח ב'). כתב הערוך ערך רב קמא, רב תנא ופליג. פירוש רב האי גאון דלישנא דיוקא מפומא דרבוותא מצאנו רב אבא בג' מקומות, חד בברכות (מ"ט א') רב אבא אמר צריך שיאמר הודאה תחילה וסוף ובכתובות (פ"א סע"א) רב אבא אמר שאלתי את סומכוס. ובשבת (קל"ה ב') רב אבא אמר הטבילה ואח"כ ילדה, ואבא הוא רב כאשר פרשתי ערך אביי. פ"א רב תנא ופליג רב הוא מכלל לוי ובר קפרא ור' שמעון ברבי ורבן גמליאל ברבי שהן תנאין, ועוד הוא מכלל אמוראי כגון שמואל ורב הונא קמא וזולתם, ואין ברייתא דוחה דבריו לפי שהוא תנא חולק עם תנא עכ"ל. ובערך אביי כתב וז"ל ויש בתנאים שקוראין רב במקומות ידועין כגון רב חמא אמר בשבת. רב אבא אמר בהודאה תחילה וסוף בברכות, רב אבא אמר שאלתי את סומכוס בכתובות עכ"ל. וכתב בס' יוחסין מ"ש הגאון בשבת פר"א רב אבא אמר הטבילה כו' אני לא מלאתי בגמ' ולא ברש"י ולא בתוס' שאומר אבא אלא רב חמא (וכ"נ בערוך ע' אביי הנ"ל שהגי' היה לפניו רב חמא), ואני מצאתי בתוספתא אחרת פ"ו דחולין א"ר אבא זה אחד מן הדברים שהיה ר' חייא אומר אין להם תשובה והשיב ר' אליעזר כו', וכן בפ"ק דביצה בתוספתא והשיב ר' אליעזר בנו של ר' אליעזר הקפר. ובחולין בגמרא (פ"ד ב', פ"ה א') זה אחד מן הדברים שא"ר חייא אין לי תשובה והשיב ר"א הקפר ברבי תשובה. וברש"י (ותוס') פ"ק דביצה (ט' א') קשיא דרב אדרב חנן אע"ג דרב אמוראה הוא מקשינן מיניה (ע"ל שמואל) מפני שרבן של כל בני הגולה הוא בדור ההוא חוץ משמואל עכ"ל. וכן כתב מהרי"ק. ועיין ס' כריתות לשון למודים שער ג' סי' קמ"א ר' חייא תנא ופליג ב"מ (ה' א') וכן רב ור' יוחנן. ופשיטא שאינם תנאים שהרי לא הוזכרו במשנה אלא ר"ל שהם חשובים כתנאים ויכולין לחלוק על משנה וברייתא כו', והיינו לדידן חשובים כתנאים אבל רב לא חשיב את ר' יוחנן תנא וכן ר' יוחנן לא חשיב את רב לתנא כו', וכ"כ תוס' כתובות (ח' סע"א) רב תנא אבל ר"י לא היה מחזיק אותו לתנא. ואין אומרין כן על ר' יוחנן תוס' יבמות (ז' ע"ב) נדה (כ"ג ב') וכ"כ המפרש בתמיד רפ"ק:
4
ה׳ה) חבירו שמואל. ברשב"ם ובתוס' פ' ע"פ (ק"ג רע"א) רב ולוי ושמואל חברים. ושמואל א"ל אם לא יאכל שמן שהתיר ר' יהודה נשיאה כתיבנא עלך זקן ממרא ואטרח עליה ואכל (ע"ש). כתב רב שרירא גאון (ביוחסין) ביומי דרבי נחית רב לבבל (כי היה בא"י ואתא לבבל, רש"י תענית י' א') שנת תק"ל (צ"ל תקל"א) לשטרות שהיא שנת ג"א תתקע"ט ליצירה, והוי ר' שילא (ע"ש) רישא בי רבנן בתר רבי והוי מקרי ריש סדרא בבבל ואקלע רב לאתריה דר' שילא קם עליה באמורא (ביומא (כ' ב') ולא היו מכירין אותו והיה מתרגם רב קריאת גבר גברא א"ל ר' שילא לימא מר תרנגולא א"ל אבוב לחרי כו' א"ל מר ניהו רב שאתה רגיל לתרגם לפני ר' חייא שב בכבודך שאיני כדאי שתהא מתורגמן שלי ע"ש), וכד נח רב שילא הוו רב ושמואל הכא ולא רצה רב למהוי רישא עליה, וכן שמואל לא רצה דרב קשיש משמואל טובא כדאמרינן בב"ק (פ' א') רב ושמואל ורב אסי אקלעו לבי שבוע איכא דאמרי לבי ישוע הבן רב לא עייל קמי שמואל ושמואל לא עייל מקמי' דרב [אסי] ור' אסי לא עייל מקמי' דרב אמרי מאן נתרח כו' מש"ה שבקי' רב לשמואל בנהרדעא דהוא דוכתי' (וכ"כ רש"י תענית כ"א ב') והוא מקום תורה ואיתרחק לדוכתא דלא הוה בה תורה והוא סורא דהיא מתא מחסיא והוו ישראל נפישי התם ואפי' איסור והיתר לא הוו ידעי ואמר רב איתיב הכא (והיה ר"י בסורא רש"י (שם) ובגיטין (ו' א') ובחולין (מ"ה ב')) כי היכי דלהוי תורה בהאי דוכתא כמפורש בחולין (ק"י א') רב בקעה מצא וגדר בה גדר (עי' בעירובין בכמה מקומות (ו' א', ק' ב') וכי אקלע לטטלפוש אגמרינון ואורינון איסור כחלי וקנייה רב לגינתיה דבי רב בצורתא דהוי נכסי הגר. (עיי' ב"ב נ"ד א') וכנף התם התלמידים ורבץ תורה הרבה שם וקבע שם ב"ד, והיו שני בתי דינין גדולים בבבל חד בנהרדעא שהיה כבר וחד בסורא דקבעיה רב, והיינו דאמר שמואל לא כתבינן פרוזבול אלא בב"ד דסורא או דנהרדעא כו', ולפרקים הוו חזו רב ושמואל אהדדי והיה בסורא לראש כ"ד שנה ומת ד"א ג' עכ"ל. (עי' ח"א ג"א תתקע"ט). חרתא דארגיז אתריה דרב הוא (ע"ל רב המנונא). כי הוו מפטרי רבנן מבי רב הוי פיישי (אוכלי שלחנו) אלפי ומאתן רבנן (פ' שני דייני גזירות). אמר רב לא איתעתרי עד דחזי ראשי לפתות בכנייהו בחלום ברכות (נ"ז ב'). כי מקלע לדרשיש מכריז מאן הויא ליומא (יומא י"ח ב') יבמות (ל"ז ב'). רבותינו שבבבל הוא רב ושמואל (סנהדרין י"ז) ונקרא בי דינא רבה (קידושין פ' האומר) ר' יוחנן כתב ליה לקדם רבינו שבבבל (חולין צ"ה ב') רב ושמואל ור' יוחנן קראי, פי' דבריהם כמו מקרא, פי' אחר אדונים. (עי' שמואל), וקלל את שמואל ולא נתקיים לשמואל בנים זכרים כל ימי חיי רב (ע"ש). ומצלי עם שמואל בבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא (ר"ה כ"ד ב'). שמואל קרי עליה דרב לא יאונה לצדיק כל און, פא"ט (נ"ט א') ובנדה (ס"ה א') וביבמות (קכ"א) (ועי' רב שילא ובנימין גנוביא). בעא רב כהנא מרב לא פגעו בו קנאין מהו אינשי רב לגמרי' (שכח מה שגמר מרבו בדבר זה ולא ידע להשיב) אקריוה לרב כהנא בחלמא בגדה יהודה וגו' אתא אמר לרב הכי אקריון, אדכריה רב לגמרי' בגדה יהודה כו' (פ' הנשרפין פ"ב רע"א). כתב בשארית יוסף דל"ה א' רב למד עם ר' יצחק בר אבדימי (ע"ש) ועם ר' מלכיו (ע"ש כי טעה). רב ור' חנינא ור' יוחנן ורב חביבא מתנו בכולא סדר מועד כל כי האי זוגא (כל היכא דאמרינן האי זוגא כי הדדי בשמעתא (ארבעתן יחד רש"י שבת נ"ד) איכא אמוראי דמחלפי רש"י סוכה ד' סע"ב) חילוף ר' יוחנן ומעיילי ר' יונתן, מגילה (ז' א') ובתוס' שבת (נ"ד ב') פי' מתנו להך מילתא דלקמן, והשתא פסק הש"ס למילתיה וקאמר בכולא סדר מועד כל כי האי זוגא מחלפי ר' יוחנן כו' ולא קאי מתני אחילוף. אמר לעולם אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש אפי' שעה אחת דאנא ולוי הוינא קמיה דרבי כי אמר להא שמעתא באורתא אמר כו' בצפרא אמר כו' אנא דהואי בי מדרשא הדרי בי, לוי דלא הוה בי מדרשא לא הדר ביה, ביצה (כ"ד ב'), אמר בצד עמוד זה התפלל ר' ישמעאל בר' יוסי של שבת בע"ש, ברכות (כ"ז ב'). רבב"ח יהיב ליה זוזי לקנות קרקע וקנה לעצמו, קידושין (נ"ט א'), בירושלמי פיאה פ' ב"ש הלכה ג' כד נחת רב לתמן לבבל אמר אנא הוא כבן עזאי אתא ההוא סבא ושאלו מצאו הרוגים זע"ז א"ל כו' ושאל את ר' כו', ועיין שדה יהושע שם ענין כזה בבבלי בפ' עגלה ערופה שאמר אביי אנא כבן עזאי כו' ושאלו א' ב' הרוגים כו' וכתב דב' מעשים הם, בירושלמי מגילה פ"א הלכה ז' רב ור' חנינא ור' יונתן ובר קפרא וריב"ל. פא"ט אר"ל עליו זכור אותו לטוב. שר אחד שמו אדרכן אוהבו כמו אנטונינוס לרבי וכשמת השר אמר רב נתפרדה החבילה (ע"ז י' ב') היה אוהב את ר' חנינא בר שילת כאב לבן (ע"ש):
5
ו׳ו) א) ספרא וספרי נתיחסו לרב (עיי' רמב"ם בהקדמתו לזרעים ובצ"ל ואברבנאל בהקדמת נחלת אבות ובשבילי אמונה נתיב ח'), וכתב בהקדמת מדות אהרן נ"ל שלמדו זה ממ"ש בברכות (י"ח ב') הוא הכה את הארי ביום השלג דתנא ספרא דבי רב (פירש"י ת"כ) ביומא דסתוא, ורש"י פא"ט (ס"ו רע"א) לא סבר כך, שכתב תנא דבי רב קרי לברייתא ששנויה בת"כ דאקרא ספרא דבי רב לפי שהיה שגור בפי כל תלמידי בית מדרשו, ומדבריו בגיטין (ס"ז) נראה שסובר דר"ע חברו, שמביא בשם אדר"ן כו' עשה מטבעות סידר מדרש ספרא וספרי לבדם ושנאם לעצמם לתלמידיו כו', ובפ' הנחנקין סתם מתני' ר"מ סתם תוספתא ר"נ סתם ספרא ר' ישמעאל (ע"ל ר"ע) ורצו ללמוד ממנו קצת חכמים שמחברו היה ר"י, ולדעתי טעו בזה שצריך לפרש סתם ספרא ר"י כמו שאנו מפרשים סתם מתני' ר"מ שר"ל שרבי היה מסדר משניות כששנה משנה סתמית סתמה אליבא דר"מ כן פי' סתם ספרא ר"י שמחבר הספר כששנה הברייתא סתמית שנאה אליבא דר"י ור"י אמרה אליבא דר"ע עכ"ל, ועיין בס' תחלת חכמה דל"ב ב' ספרא דבי רב היינו ת"כ ושאר ספרי דבי רב היינו מן וישלחו מן המחנה עד סוף הספר עכ"ל, ועיי' רשב"ם פ"ב (קכ"ד ב') ע"ש באורך, ורש"י ביומא (ע"ד א') פי' ספר וידבר ואלה הדברים. ב) בצ"ל שרב חבר אליבא דר"י בר אילעאי וחבר מכילתא (עיין ר' אושעיא). ג) בתוס' סנהדרין (י"ז ב') סתם אמרי בי רב הוא משמי' דרב, ובס' השואל בב"מ, ובפ' בית כור פריך לרב מאמרי בי רב, ועיין אשר"י פ' כירה ובס' תחלת חכמה ש"ג פ"ב סי' קמ"ב דאמרי בי רב הוא רב ממש, ובהליכות עולם כתב אמרי בי רב לאו רב ממש אלא בית המדרש, וכ"כ בס' תחלת חכמה ש"ג פ"א סי' ל' בי רב לאו רב ממש אלא בית המדרש. ד) בש"ל אות ו' בכל מקום שאמר בש"ס והאמר מר הוא רב עכ"ל, מובא ג"כ בהג"ה בהקדמת הרמב"ם לסדר זרעים:
6
ז׳ז) עשרה מילי דחסידות היה עושה. א) שלא היה רואה לעילא מד' אמות (ע"ל שימי). ב) ולא הלך בגלוי הראש. ג) ומקיים ג' סעודות. ד) מכוון לבו בתפלה. ה) לא הביט לצדדין. ו) היה מקיף שלא להטריח הצבור. ז) לא אכל בסעודת הרשות (פג"ה צ"ה ב'). וכתב שם ביוחסין בהג"ה אות רי"ש, זה מוטל על כל ת"ח. ונראה דאיתא במד"ש איכה בפסוק ויגרס בחצץ (ובירושלמי סוף תענית) רב אחר שאכל כל מטעמים שבעולם היה אוכל עפר לקיים מה שנאמר ויגרס בחצץ, ואמרתי לסימן אפיק שפה ועייל שפה בתראה עכ"ל. והנה לפום ריהטא היה נראה דהבין דזה עשה רב בכל השנה אחר אכילתו לא בערב ט' באב בלבד דאל"כ לא הוי בכדי למחשב למדות חסידות. אבל במגן אברהם באו"ח סי' תקנ"ב כתב שזה עשה ערב ט"ב. והב"י סי' הנ"ל בשם רמב"ן בס' תורת האדם ובהגהות מיימוני שזה עשה ר"י בר עילאי לא רב. אכן ראיתי ברוקח סש"י ז"ל במ' איכה רבי כשהיה אוכל סעודת ט"ב היה נוטל פרוסה וטובלה בעפר כו' וכן רב בירושלמי עכ"ל. ח) וכל מי שהקניטו היה הולך לפייסו. כדאי' ביומא (פ"ז סע"א) שטבח אחד חטא נגדו אזל י"ב חודש לא אתא כי מטא ערב יוה"כ ולא אתא אמר איזיל אנא לפייסו פגע ביה רב הונא א"ל היכי קאזל מר א"ל לפייסו לפלוני אמר אזל אבא למקטל גברא אזל קרא אבבא א"ל זיל (כ"ה גירסת הע"י ובגמ' הגי' א"ל אבא את) לית לי מילתא בהדך הוה קא פליג רישא אישתמיט נרגא מחייה ארישא וקטליה. וכתב בחידושי אגדות שנענש הטבח שחטא נגד רב ולא פייסו גם קראו אבא בשמו עכ"ל. היינו לגיר' הגמ' דהטבח קראו אבא אף דרש"י פי' דאבא לשון חשיבות כו' מ"מ ה"ל להטבח לקרותו בשם רבי וק"ל. עוד שם רב הוי פסיק סדרא קמיה דרבי אתא ר' חייא הדר לרישא עייל בר קפרא הדר לרישא וכן לר"ש ברבי כו' אתא ר"ח בר חמא א"ל כל דאתי נימא הדר לרישא. נקט ר"ח מילתא בהדי' אזל רב לגביה י"ב מעלי דיוה"כ ולא איפייס. והק' בגמ' הא א"צ לבקש יותר מג' פעמים. ומשני רב שאני (מחמיר על עצמו היה, רש"י). ור"ח איך עביד הכי דהא כל המעביר על מדותיו מעבירין ממנו כל פשעיו. אלא ר' חנינא חלמא חזי ליה לרב דזקפוהו בדקלא ומאז דזקפוהו בדיקלא רישא הוי, אמר אדחייה ולא נדחינן (פירש"י ר"ח ר"י הוי וכשראה חלום זה לרב דאג למות דאין מלכות נוגעת בחברתה אמר אדחייה מכאן ויברח לבבל ושם יהיה לראש ולא אמות בשבילו. והב"ח פי' כשיהיה רב ראש ישיבה יהיו עליו צרכי צבור ולא יוכל ללמוד, עיי' או"ח סי' תר"ו). ט) והיה קולו ערב ועלה לתרגם. י) והיה רגיל בציצית ותפילין. כתב הרמב"ם פ"ב מה' דעות אמרו על רב תלמיד רבינו הקדוש שלא שח שיחה בטילה כל ימיו. ובכסף משנה שם כתב בפ' הישן מצאתי כן על ריב"ז אבל על רב איני יודע כעת מקומו עכ"ל. וכתב בתשו' מקום שמואל ס"ס ס"ה ופשוט שהוא בפ"ק דחגיגה (ה' ב') מגיד לאדם מה שיחו אמר רב אפילו שיחה יתירה בין איש לאשתו כו', ותמה על הכ"מ למה לא אמר דר"א לא שח שיחת חולין שמביא בפרק הישן הנ"ל קודם ריב"ז. ואין זה תמיה כי ריב"ז קדם בדור לר"א שהיה תלמידו. בירושלמי נדרים פ"י הלכה וג' אחד בא לדון לפניו עם עשיר אחד ולא רצה העשיר מחמת גאות עשרו וקללו, מיד יצא גזרת המלכות ליקח כל אשר לו לאוצר המלך ואתא לגבי רב שיתפלל עליו וכן עשה והוחזר לו. היה אנינא הדעת אף שנטל ידיו אכל במפה. חולין (ק"ז ב'). ובס"פ הקומץ. כי הוה נפיק למידן אמר בצבו נפשי' לקטלא נפק כו' יומא (פ"ו סע"ב).
7
ח׳ח) רב האריך ימים עד שראה נכדו שימי בן בנו חייא (ע"ש). וכתב כנ"י ח"ג סס"ג רב הוא ר' אבא הנזכר בזוהר חי ארבע מאות שנה. ובכנ"י אחר הגי' חי ק' שנה, והיה רבו של ר' חייא בחכמה זו ושמש אח"כ את רבי ואת ר' חייא, ובדף א' כ"י ישן נושן רב חי שלש מאות שנה. ותמוה הענין אם האריך ימים כ"כ למה לא נזכר זכרו בזמן תנאים הקדמונים. (בסוף ספר יונת אלים כל מקום שנאמר שתק רב (סוכה ז' רע"א, ב"מ צ"ז רע"א) והיה לו להשיב עפ"י הסוד שהיה תלמיד מובהק לרשב"י מבעלי הסודות ולא רצה לגלות. וט"ס שם ר' אבהו וצ"ל ר' אבא. כתב בתשו' חו"י סקל"ב ואף שקהיתי בזה מדשקיל וטרי בביצה (ו' סע"א) למה שתק היינו דגם בנגלה ה"ל להשיב, ומה"ט לא קשה מב"ק (י"א א') מדשתק לאו דינא הוא. וי"ל דאה"נ דלא פסקינן הלכות ע"פ סודות דבכמה דוכתי לא קיי"ל כרשב"י. בסנהדרין בפ' ד"מ ומתו גם שניהם כו' שתק רב. ובתוס' ב"ב (ס"ב א') שתק רב לפעמים שלא חש להשיבו ולפעמים הודה לדבריו. ובאשר"י פ' המוכר את הבית (ס"א) שתק רב מפני שלא חש להשיבם. מ"ש רב ששת על רב כד ניים ושכיב רב אמר להא שמעתתא אינו לגנאי אלא שבח גדול (ע"ש באורך). בזוהר בראשית (ע"ל) קרא רשב"י את בנו ואת ר' אבא פניאל.
8
ט׳ט) כשמת גזר ר' יצחק בר ביסנא שלא יביאו הדס וענפי דקלים בניגון לפני חתנים כל השנה ואחד פרץ גדר ונשכו נחש (ע"ש), כשאמרו לר' יוחנן נח נפשי' דרב קרע עליו י"ג מאני, אמר אזל גברא דהוי מסתפי מיניה (ע"ש), ושמואל קרע עליו י"ב בגדים (ע"ש). רב אדא בר אהבה היה בקבורתו וקרע עליו (ע"ש). קברו דרב שקלי מיניה עפרא לאישתא בת יומא. אמרו לשמואל ואמר יפה עשו דקרקע אינה נאסרת, סנהדרין (מ"ז ב'). קברו ארוך י"ח אמות (גא"י). בו נתגלגל אריוך מלך אלסר (עיין שמואל). נפשו נתגלגל ברש"י (ע"ל חלק א' ד"א תתס"ה).
9
י׳י) א) רב ור' יוחנן הלכה כר"י (ע"ש) לבד מג', ביצה (ד' א') וכתב תשו' חו"י וזה חדש דר"י כתב לו לקדם רבינו וגם רב תנא ולא אמר כן על ר"י כנ"ל ע"ש. ב) רב ור' חנינא הלכה כרב (ס' כריתות ימות עולם ש"ג סכ"א). ג) רב ולוי הלכה כרב שהרי לוי היה כפוף לר' חנינא כדמוכח בפ' הנושא (ק"ג) א"כ אם הלכה כרב נגד ר"ח כ"ש נגד לוי (ע"ל לוי שנראה שם דלא היה כפוף) ועיי' תשו' רלב"ח סי' י"א וכ"כ תוס' ב"מ פ' הזהב גבי קונין בכליו של קונה. וכתב בתשו' ה"ק ח"ב סי' ק"ג ק"א והרי"ף והרא"ש כתבו הלכה כרב משום דרב אתיא כת"ק ולוי כר' יהודה. ועוד דמסקנא דשמעתתא כרב סלקא וכשבאו לפסוק כרב נחמן נגד רב ששת דאין קונין בפירות כתבו חדא דהלכתא כרב נחמן בדינא ור"ש באיסורא, ועוד דמסקנא כר"נ, ומדלא כתבו גבי רב ולוי הלכה כרב ועוד כו' משמע דלא ברירא להו מילתא, והתוס' כתבו משמע דהלכה כרב מדקאמר לאפוקי דלוי, ועוד דרב נחמן בפ' השולח ס"ל כרב ולא כתבו משום דרב כת"ק כמ"ש הרי"ף והרא"ש, יש להסתפק בדעת התוס' אם סוברים בעלמא רב ולוי הלכה כלוי ולפיכך אפי' אתי רב כת"ק הלכה כלוי, כמו שאם היה אביי כת"ק ורבא כר' יהודה דהלכה כרבא כפי רוב הפוסקים. ובב"י בא"ח סי' תק"ס גבי עטרות חתנים פסק כלוי נגד רב, ועיי' מ"מ. ד) רב הונא ורב הלכה כרב (הליכות עולם ש"ב פ"ב ל"ה א' ובס' כריתות שער ג' ע' סכ"א) ופשוט הוא דר"ה תלמיד רב היה. ה) הלכה כרב באיסורא, בכורות (מ"ט רע"ב) חוץ מאותו דין (שם). ברש"י פסחי' (ע"ו רע"א) אע"ג דקיי"ל כרב באיסורא בהא קיי"ל כשמואל דתניא תרתי מתניתא כוותי'. ובתוס' פ' א"צ (כ"ט רע"ב) יש שפוסקין בזה כשמואל אע"ג דהלכה כרב באיסורין. והא דקיי"ל כרב באיסורא עיין באשר"י ב"ק פ"ד, ובתוס' עירובין (מ"ג א', ע"ז ב') וס"פ כל גגות, מ"ק (ח' ב'), עיין נדה (כ"ד ב'). ו) שבת (כ"ב א'), אמר אביי כל מילי דמר היינו רבה עביד כרב לבר מג', שם (מ' א') ופ' ע"פ (ק"א א') דר"ל כחומרא דרב גם לא היכא דאיתותב, ובתוס' עירובין (צ"ג ב') דבעירובין ואבל קיי"ל כמיקל אפי' נגד רב, ובעירובין (צ' ב') נחלקו רב ושמואל ואמר שמואל גופי' הלכה כרב (עיין שמואל). ז) והיכא דפליגי רב ושמואל בדבר הנוגע לאיסורא ולממונא צ"ע כמאן נפסוק. ח) בירושלמי ר"פ הרואה רב אמר צריך לומר אתה ושמואל אמר אצ"ל אתה צ"ע אי כלל דהלכתא כרב באיסורא איתא נימי בירושלמי (שו"ת ה"ק ח"ב דק"ג). וכתב בתשו' חו"י נ"ל דאם נסתפק נעשה כרב דעכ"פ גדול היה משמואל ב"ק (פ' ב') חולין (צ"ה ב'). ועוד דקיי"ל כשמואל בדינא אינו מוסכם מכל. ועיין זבחים (ל"ח ב') חולין (נ"ב ב') נדה (כ"ד ב') תוס' קידושין (כ"ג ב'). גם במ"ש הר"ן ריש נדרים גבי יד להקדש. גם בפי"א (דפ"ח ב') ותשובה אחרונה במהרי"ט ובתוי"ט ברכות פ"ח מ"ד, שבועות (מ"ג ב'). ועיי' ב"י ח"מ סס"ז גבי פלוגתא דרב ששת דדין שמיטה גבי ממון מקרי איסורא עכ"ל. ט) קיי"ל הלכה כרב באיסורי היינו לגבי שמואל לחודי' אבל הכא ר' יוחנן דקיי"ל כוותי' לגבי רב קאי כשמואל (תוס' שבת נ"ג א'), בקידושין (ע"ט ב') בתוס' ד"ה והלכתא כרב אע"ג דקיי"ל הילכתא כרב באיסורא הוצרך לפסוק כרב משום דאיכא אמוראי דפסקי כשמואל:
10
י״איא) תלמידי רב ורבותיו וחביריו.
11
י״ב(ודע כל מקום שכתבתי סתם בלי עיגול הוא מס' שארית יוסף, וכ"מ שכתבתי בצדו למ"ז ר"ל לא מצאתי זכרו בש"ס שם ההוא. וכ"מ שכתבתי ל"מ ר"ל לא מצאתי שאמר בש"ס בשם רב. וכ"מ שרשמתי חצי עגול הוא מה שנעלם מן השארית יוסף והיוחסין). ר' אבא בר יעקב, ר' אבא בר זבדא (ע"ש כי לא היה תלמידו), (ר' אבא בר המנונא), ר' אבא בר הונא אמר רב (כ"כ היוחסין ל"מ), (ר' אבא בר מינא), (ר' אבא בר ממל), ר' אבא בר אבינא תלמיד רב (כ"כ יוחסין ל"מ ואולי הוא בר בינה שבירושלמי). ר' אבא (יוחסין ל"מ), ר' אבא בר יונה בשם רב (כ"כ יוחסין למ"ז ואולי הוא בר מינא הנ"ל), ר' אבא בר טבלא בשם רב (כ"כ יוחסין למ"ז וט"ס הוא). אבא בר חונה (יוחסין אולי הוא בר הונא הנ"ל). ר' אבא ברב יהודה בשם רב (כ"כ יוחסין ל"מ). (ר' אבא בר עילאי). (ר' אבא בר חנא בשם רב ורב אמר בשמו). ר' אבא בר כהנא (יוחסין ל"מ). (ר' אבא בר חייא ע"ל רבה). ר' אבא בר יצחק אמר רב (כ"כ יוחסין ל"מ). ר' אבא כהנא בזמן רב (יוחסין למ"ז), (אביי אמר רב אולי אביי הקדמון). אביטל ספרא משמיה דרב (יוחסין ל"מ), (אבימי נותאי משמיה, ר' אבין ור' אבין ברב אדא אמר רב ומשמיה דרב, אכן דברו עם רבא א"כ אינו תלמיד), רב אדא בר מתנה (טעה) רב אושעיה. (רב אחא בר רב). רב אחא בר עוירא (ל"מ). רב אחא קרטיגנאה (ל"מ וטעה, צ"ל אדא). רב אחא ברב הונא (טעה). רב אחא בר יעקב (צ"ע, אמת כי כן נראה ברש"י ברכות (כ"ב א') שאמר משום רבינו פירש"י רב אך קשה דהיה תלמיד רב הונא). רב אחא בר אדא. (רב אחא אחוה דאבא אבוה דר' ירמי' ע"ש). רב אחא ברדלא (ע"ש). רב אחדבויה בר אמי (טעה). רב אחדבויה בר מתנה. (רב אחדבויה). רב אחדבויה בר אבין אמר רב (יוחסין למ"ז). רב אחי (ל"מ), (איבו בנו איבו בן בתו). רב אידי בר אבין (טעה). (רב אידא), רב אידי אבוה דר' יעקב (ל"מ) ר' אילא. (ר' אילא ברב שמואל בר מרתא ע"ש), (ר' איסי בר היני בזמנו, רב איתי). (ר' אלעזר בן פדת). ר' אילעאי, ר' אמי (ל"מ). רבי אמי בר יודן (ע"ש). (ר' אמי בר קרחה, ר' אמי בר יחזקאל). רבי אסי (ל"מ), ר' אסי תלמיד חבר, (רב אשי קדמון), אשיאן בר נדבך משמי' דרב (יוחסין ל"מ), ר' בא ירושלמי (עיין אבא), ר' בון. (ביבי בר גוזלן. ר' ביסנא), בנימין גנוביא, רב ברדלא בר טביומי משמיה דרב, (רב ברונא). רב ברוקא אמר רב (יוחסין למ"ז), (רבי ברכיה), גורין בר אסטיין, רב גידל. (רב גידל בר מנשי וצ"ע שם). גידל בר בנימין, רב גמדא (טעה). גניבא, גרדסק בן דארי משמיה דרב (כ"כ יוחסין טעה). רב דימי (ל"מ). (רב דימי בר שישנא נ"א בר חיננא), רב דימי בר יוסף (ל"מ), רב דלא בר טביומי. רב דניאל ברב קטינא, דרו בר פפא, רב הונא, (רב הונא בר אשי), רב הונא בר חייא אבוה דלוי תלמיד רב (יוחסין ל"מ ע"ש). רב הונא בר תחליפא (טעה). רב הונא בר הילמא (למ"ז). רב הונא ברב קטינא (ל"מ). רב הילמא (למ"ז). ר' הלל בזמן רב (יוחסין ל"מ וע"ש כי טעה). (רב המנונא). רב המנונא סבא (וצ"ע). רב זבדי בזמן רב (יוחסין ל"מ, ואמר בשם רב הונא ע"ש). רב זביד (טעה). רב (או מר) זוטרא בר טוביה. רבי זירא (וצ"ע), (ר' זריקן מטיבה בשם רב). רב חביבא (צ"ע ול"מ). (רב חונה. ר' חייא רבו). רב חייא בר אשי. (ר' חייא בר אסי), ר' חייא בר יוסף. ר' חייא קטוספאה, ר' חייא בר רב, ר' חייא בר כהנא (למ"ז). (ר' חייא דכפר תחומין, ר' חייא בר אבא הכהן אמר רב, גיטין (ל"ח ב') וצ"ע אם תלמידו היה, ר' חייא בר מתנה, ר' חייא בר אבין וצ"ע), רב חיננא בר כהנא. רב חיננא בר שלמי', (רב חיננא בר שילא, רב אהבו כבן. רב חיננא. רב חיננא בר יהודה וצ"ע (עיי' רב חנא בר יהודה). רב חלבו (ע"ש). רבי חלבו בר חנן. ר' חלפתא דמן הונה או חיפא). רב חלקיה בזמן רב (יוחסין ל"מ), ר' חלקיה אביו של ר' מנימין בזמן רב (יוחסין ל"מ), רב חמא בר גוריא. (ר' חמא בר ביסא אבוה דר' הושעיא, רב חנא בר יהודה וצ"ע). רב חנא בר ייבא בזמן רב (יוחסין ל"מ וטעה). רב חני בר רבא (ש"י טעה), (רב חנין, רב חנינא בר חמא ע"ש אי רבו), רב חנינא בר אבדימי, רב חנינא שלקא בזמן רב (יוחסין ל"מ) רב חנן בר רבא, (רב חנן ברב חסדא וצ"ע), רב חנן בר אבא (ע"ש), רב חנן בר מתנה (למ"ז אולי ט"ס וצ"ל ר' חייא בר מתנה הנ"ל), רב חנן בר אדא (למ"ז), רב חיננא סבא משמי' דרב (כ"כ יוחסין ל"מ), (רב חיננא בר כהנא, רב חננאל), חסא בזמן רב (יוחסין טעה), רב חסדא, רב חסדא בר אבדימי (ל"מ), ר' טאלא תלמיד רב (יוחסין ט"ס) (ר' טבלא), ר' יאשיה. (ייבא חמוה דאשיין בר נדבך, ר' ייבא סבא), ר' ייבא בר יוסי, (ר' יהודה הנשיא רבו), רב יהודה, רב יהודה בר' אשי, רב יהודה בר אבא אמר רב (יוחסין ל"מ), רב יהודה בר יהושע בן מרתא תלמיד רב (יוחסין ל"מ וטעה), רב יהודה ברב שילת (ל"מ), רב יהודה ברב שמואל בר שילת. (רב יהודה ברב שמואל), רב יהודה בר זבדי, ר' יוסי בן שאול (טעה), (ר' יוסי בר' בון, ר' יוסי בר מנישא ע"ל יוסף), ר' יוסי בר נתן בזמן רב (יוחסין שקר), רב יוסף בשם יוסף איש הוצל, רב יוסף ברב מנשה (מנשיא מדוויל) תלמיד רב (יוחסין ל"מ), ע"ל יוסי, רב יוסף בר יהודה, נ"א יוסי (למ"ז, כי ר' יוסי בן יהודה היה תנא), ר' ינאי (ע"ל מ"ש אי היה רבו או תלמידו ולדעתי טעה), ר' יעקב בר אבא (ר' יעקב בר אדא בר עתליה, ר' יעקב עיין רב נחמן), ר' יצחק בר אבדימי (רבו או תלמידו), ר' יצחק בר שמואל (בר מרתא), ר' יצחק קסקסאה (ל"מ), (ר' יצחק בר אשי), (ר' יצחק בר אדא), (ר' יצחק בר יונתן), (ר' יצחק בר אבא בר מחסיא), (ר' ירמיה בר אחא), ר' ירמיה ביראה (ל"מ). ר' ירמיה. (ר' ירמיה בר אבא ע"ש) רב כהנא בר תחליפא (ל"מ) וכן היוחסין כתב בשם רב (ל"מ). רב כהנא תלמיד חבר, רב כהנא בר מתנה (למ"ז) (רב כהנא בר מלכיו רבו' (רב כהנא בר מלכיה בשמו). (רב כהנא רבו). לוי בר בוטי (ל"מ) (לוי פליג עמו). (בשם ר' מאיר ע"ל). (בשם מבוג), רב מלכיו (טעה), רב מניומי בר חלקיה בזמן רב (יוחסין ל"מ), מנימין סקסאה תלמיד רב (יוחסין עיין בנימין גנוביא). (רב מנשה בר זביד וצ"ע), רב מנשיא בר ירמיה, רב מנשיא בר שגובלי. רב מנשיא בר תחליפא (וצ"ע), מנשיא בר מנחם בזמן רב (יוחסין ל"מ). מר ברב אשי (ע"ש), מר ברב אשי הקדמון (אבל צ"ע מנ"ל), רב מרי ברב כהנא (ל"מ, ז"א כי רב כהנא אביו היה תלמיד רב). (אבא מרי), רב מתנה, רב נדבך (ויוחסין כתב אשיאן בר נדבך) תלמיד רב (ל"מ, ע"ל ייבא חמיו), (רב נחמן בר רבא), רב נחמן ברב זבדא, רב נחמן בר נתן (יוחסין, גם ש"י הביאו בתלמידי רב ולמ"ז). רב נחמן. רב נחמן בר יצחק אמר רב (וצ"ע שהיה תלמיד רבא). רב נחמן בר גוריא תלמיד רב (יוחסין ל"מ), רב נתן בר אבא (והיוחסין השמיטו), (רב נתן בר אבין), רב נתן בר מניומי תלמיד רב (יוחסין ל"מ), (ר' סימון אחוה דרב יהודה בר זבדי), ר' עוירא (טעה), עולא (וצ"ע כי היה תלמיד ר"א), רב עמרם, רב ענן בר רבא (או רב). (רב ענן). רבי פנחס (טעה), רב פפא סבא. (ר' פרנך). (בש"ר ראובן איצטרבולי ע"ש), רב בר שבא (טעה). רבא בר יונתן (ל"מ). (רבא בר בינא). רבא ברב שילא (ל"מ). רבה בר שילת בזמן רב (יוחסין למ"ז). רבה בב"ח (נראה שהוא חבירו). רבה קרחינאי (למ"ז). רבה בר לימא. רבה בר אבוה. רבה ברב הונא. רבה בר חיננא סבא. רבה ברב אדא (וצ"ע). רבה בר תחליפא (טעה). רבה בר מחסיא. רבה בר טוביה (בר יצחק), (רבה בר יצחק. רבה בר ירמיה בשמו. רבה בר יוסף. רבה בר חייא קטוספאה. רבה. רבה בר איסי). רבה בר ברונא תלמיד רב (יוחסין ל"מ). (רבין ע"ל אבין). רבין סבא. רבין ברב אדא (עיין לעיל ראש המפתח). (אביו של רבינא בשמו). רכיש בר פפא. רמי בר חמא (טעה). רמי בר רב. רמי ברב יהודה (אבא שאול וצ"ע), רב שילא בר אבינא, רב שילא בר אבימי (טעה), (ר' שילא), רב שימי בר חזקיה, רב שימי בר חייא, ר' שלמיה בזמן רב (יוחסין ל"מ), (שמואל בעא מיניה וחבירו). רב שמואל בר יצחק, רב שמואל בר מרתא, (רב שמואל בר שילת). רב שמואל בר גורי' (יוחסין למ"ז), (רב שמואל בר אינייא, רב ששת בשמו והיה תלמיד רב הונא תלמידו). רב תחליפא בר אבדימי (ע"ש):
12