סדר היום, הנהגת ערב יום כפור ויום כפורSeder HaYom, Conduct for Yom Kippur
א׳ערב י"ה אין מתענין בו אלא אדרבה אוכלין ושותין וכל האוכל ושותה בו ומרבה לשמוח הרי זה משובח ומתחשב לו כאלו התענה והטעם שאחר שהוא שמח וטוב לב בהאמינו אמונה שלימה שליום המחרת יהי' יום סליחה וכפרה לכלל עם ישראל והוא ביניהם יתכפרו עונותיו ובאותה שמחה אוכל ושותה ומטיב את לבו ראוי לחשב אתה לו לטובה וכ"כ זכות יש לו באותה שמחה של מצוה כמו התענית של מחר וזה וזה מצטרפין למלא את ידו אבל כל המתענה בו ג"כ מראה שמסתפק לו בענין סגולת היום שמתכפרים בו עונות ישראל והוא ירא וזחל שמא יתכפרו שמא לא יתכפרו והוא מחוסר אמנה שראוי להאמין באמונה שלמה שודאי היום מכפר בסגולתו שנתן המב"ה לקבוע אותו ליום סליחה וכפרה בכל שנה ושנה ומראה בזה רחמיו ית' על עמו ישראל שעם היות שכל השנה מכעיסין לפניו והי' ראוי להנקם מהם על עונותיהם ורוע מעלליהם אפ"ה מאריך אפו ואינו גבי דיליה ואומר להם שוב אלי ואשובה אליכם וביום הזה יכפר עליכם וכו' ובשביל זה צוה להם שיענו את נפשותם וענש על זה כרת כדי שיבא להם ההתעוררות מהם ויתנו את לבם לשוב ומתוך כך יכבשו רחמיו את כעסו ויחמול להם מחילה גמורה על הקלות ועל החמורות אבל אם לא ישובו אין מספיק להם סגולת היום לכפר כ"א על הקלות כדאיתא ביומא פי"ה בענין ד' חלוקי כפרה כו' ועכ"ז שאוכל ושותה ושמח עיה"כ א"צ לו להראות עידונין בעצמו ואכילות גסות שיבא מהם לקלות ראש ושיחה בטלה שא"כ הוא עושה עבירה היא בידו ולא צוו חז"ל על ככה אלא שישמח שמחה של מצוה בענין רבוי אכילה שמראה בה שמאמין בתענית של מחר שיעלה לרצון לפני בורא עולם ויכפר חטאתיו ואין נכר ענין זה כ"א ברבוי אכילה שהוא הפך התענית והמעשה שהי' מענין אותו חייט שקנה אותו דג בה' זהובים והוא לא הי' שוה כ"א א' כדי להראות שמחת לבו בתענית של מחר וכמו שפייס אותו הגמון ונתרצה לו ופטרו לשלום גם אמרו כן כדי שיוכל לסבול התענית של מחר שאחר שאכל ושתה היום כראוי דברים טובים סומכים את הלב ולא יזיק התענית לבטל כוונתו ותפלתו ויוכל עמוד כל היום בתשובתו ועבודתו כי זהו העיקר כמ"ש וזהו מעלין עליו כאילו התענה ט' וי' שאחר שהאכילה צורך התענית הרי היא כתענית וצדקה יחשב לו באכילתו:
1
ב׳אחר חצות היום לעת ערב יטביל גופו במי מקוה ואע"פ שבזמן הזה אין לנו טומאה וטהרה כבר נהגו כל ישראל לטבול הטבילה הזאת ומנהג של ישראל תורה והוא טוב ויפה לטהר עצמו מבעל קרי לפחות ביום הקדוש הזה כיון שמן הדין היה שבעל קרי אל יתפלל ואפילו בשאר ימות השנה עד שיטבול ומפני שלא יכלו רוב הצבור לעמוד בה בטלוה לטבילתו ראוי הוא שליום א' בשנה שהוא אדיר ונורא שנעמיד הדין על מקומו ולא נתפלל בו עד שנטבול וא"צ לברך על הטבילה כי אינו אלא מנהג אחר שנעקרה התקנה ממקומה:
2
ג׳אחר שעלה מן הטבילה מופשט מכל מחשבות רעות והרהורים רעים יבא לב"ה להתפלל תפלת מנחה ויתודה בה אחר התפלה בהכנעה וכובד ראש שכיון שזה הוידוי נתקן על שמא יחנק בסעודה וישאר בלא וידוי א"כ הרי הוא חשוב כוידוי היום עצמו וצריך לכוין בו כראוי כמי שעומד על פרק המיתה שחוזר מלב ומנפש. אחר תפלת מנחה נוהגין ללקות מלקות מ' ויש נוהגין קודם מנחה ונ"ל שהצד הראוי בזה תחילה ילקה ויתודה עם המלקות ויכוף ראשו כאגמון בהכנעת לבו ויעביר על מחשבתו עברות שעברו עליו רובם או מקצתם ובזה יקל מעליו לפחות מעט. אחר כך ירד לטבול ויתודה גם שם בתוך המים ויטהר מחשבותיו ויעלה ויקל עליו מעט. ואחר כך יבוא להתפלל ויתודה בתפלתו בהכנעת לבו כמ"ש ויקל מעליו מעט ונמצא שהכין עצמו לקבל היום הנורא בקדושה וטהרה:
3
ד׳סעודה המפסקת יתחיל בה מבעוד יום כדי שיוכל לנוח מעט מאכילתו קודם שילך לבית הכנסת ולא יטריד עליו אכילתו בתפלתו. אם ירצה לשתות יוכל לשתות, ואפילו הכי לא יאכל אכילה גסה מזה הטעם שלא ימצא עכור בתפלתו ולא יוכל לכוין בה כראוי. והחכם עיניו בראשו לאכול דברים טובים ומטעמים טובים מעטי הכמות ורבי האיכות שיוכל לסמוך עליהם כל היום ולא יזיקו לו. וזהו דרך החכמים ובעלי השכל, גם כדי שלא יצטרכו לצאת מבית הכנסת לעשות צרכיהם:
4
ה׳סדר יום הקדוש.
5
ו׳אחר שקיעת החמה יחלוץ מנעליו וילך לבית הכנסת מתוקן ומהודר ומלובש בגדים נקיים ולבנים אם יוכל, וישב במקומו וספרו או מחזורו בידו, ולא יסיח דעתו לשום דבר בעולם אלא בעניני תפלותיו וזמירותיו:
6
ז׳וקודם שיתחילו להתפלל תפלת ערבית, יתירו כל נדר ושבועה או חרם או אלה שעבר עליו השנה שעברה ועודנו בידו יתירם, ותו להעביר המכשול מעליו שלא יקרא עברין. ואפילו על ספיקן יתיר ויתחרט מכל אשר עבר על ידו בין ידוע בין אינו ידוע, בין עבר בין לא עבר, ועל זה נהגו לומר כל נדרי וכו'. ולכן צריך כל אחד ואחד לכוין בו בעצמו ולכוין במה שעבר עליו, לכלול אותו עם נדרי ציבור. ואע"פ שיש אומרים שלא נתקן ענין זה הנוסח אלא דוקא לנדרי ציבור ושבועותיהם והסכמותיהם, כבר חלקו עליהם ואמרו שלכל נדר ושבועה שיש לכל אחד ואחד בידו ומתחרט עליו מועילה ההתרה הזאת. וכן נראה מלשון הנוסח שאומרים אנו מתירים להתפלל עם העברינים. שאפילו ליחיד שעבר על שבועתו מועיל שהרי עברין איקרי:
7
ח׳אחר כך יאמרו שהחינו, ומתחילין והוא רחום שהשעה צריכה לכך שיכפר עון ולא ישחית. ואומר ברכו, וקורין קריאת שמע עם ברכותיה, ואומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בכל רם, שהרי אנו ביום זה דומים למלאכים וראוי לנו לומר שבח גדול כזה ולא יקטרגו עלינו. ויקרא כל הקריאת שמע בקול רם מילה במילה, ויתפלל תפלתו ז' ברכות בכוונה גדולה, עיניו למטה בספר, ולבו למעלה. ויתודה בסוף תפלתו בהכנעה גדולה, כי עיקר יום הכפורים תלוי בוידוי וההכנעה, וכל המוסיף להתוודות ולפרט חטואתיו ועוונותיו בינו לבין המקום ברוך הוא, ולהתחנן כל אחד כפי כוחו, הרי זה משובח:
8
ט׳אחר כך יתחיל שליח ציבור סליחות ותחינות כל מקום כפי מנהגו, ויאריכו בהם. ואחר כך יאמרו הוידויים ויאמרו קדיש תתקבל ותענו וכו'. אחר כך נהגו להתחיל ד' מזמורים של ספר תהלים עד לבטח תושיבני, ואומר קדיש. ונראה לי טעם למנהג עם מה ששמעתי שיש בד' מזמורים אלו סגולה להנצל מהקרי ויש בהם ש"ו תבות וארבעה מזמורים יעלה למנין קר"י. ובלילה הזאת שאנו דומים למלאכים צריכים אנו להזהר מכל טומאה ובפרט מטומאת קרי, כמו שאמרו ז"ל הרואה קרי בליל יום הכפורים ידאג כל השנה.
9
י׳עם כל זה אפשר שרמזו שכל אחד ואחד ישתדל להשלים ספר תהלים ויעבור את כולו בזה היום הנורא, והוא דבר נאות וסגולי לכל בעל תשובה ולכל מבקש רחמים, לקרוא בזה הספר כי ימצא בו מבוקשו והאל יתברך ויתעלה יענה אותו בו. וכן התפלל דוד המלך עליו השלום ובקש רחמים על כל עוסק בספרו שלא ישוב ריקם, ורוב מזמוריו בנויים ומיוסדים על עניני תשובה. וכן ראיתי רבים ונכבדים בעלי נפש, אשר קורין כל ספר תהלים ביום כפור וכן ראוי לעשות, וזה המנהג הוכחה גדולה לזה:
10
י״אאחר קדיש יאמר ברכו. ויאמר עלינו לשבח בקול רם בנחת ובזמרה שהיא שבח גדול ותלוי בו מציאות ה' ויחוד שמו. וכבר כתבתי ענינו בתפלת שחרית של חול:
11
י״באחר צאתו מבית הכנסת ילך לביתו ולא ירבה דברים אפילו עם אשתו, ואם חטפתו שינה ישכב במשכב לבדו להתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו. ועוד אחר שהוא נקי וטהור בטבילה ובקדושה, למה לו לשכב עם אשתו ובניו שאינם נזהרים מלכלוך וטינוף. וצריך שיהיה זריז וזהיר כל היום בקדושה שלא יסיח דעתו ממנה כל שכן לעשות מעשה המביא לידי היסח דעת. ומפני זה יש בעלי נפש שמדקדקים יותר שאפילו לביתם אינם באים אלא עומדים בבית הכנסת, הרגיל לקרות קורא, לשנות שונה. ואם הכביד עליו השינה, מטה עצמו עד שינוח ראשו וקם ועוסק כל אחד כפי ערכו. ויש מי שאינו ישן כל הלילה וכל היום, ויש שעומד על עמדו כל הלילה וענין זה כבד מאד לבעלי תורה תשי כח וראוי להם לחוש שלא יחלו והכתוב הזהיר השמרו בנפשותיכם. אבל מי שהוא בעל תשובה, ויש לו כח לסבול ונדבו לבו לעשות הענין הזה לענות נפשו ביום ובלילה כל מעת לעת, מה טוב ומה נעים לו ותשובתו תהיה רצויה ומקובלת וירחמו עליו מן השמים ויקרא לו ה' שלום:
12
י״גאבל לעמוד כל היום על עמדו מתפלל ומתחנן, יש רבים שעושים ככה ואינו כל כך כבדות. ורוב בני אדם הבריאים יעמדו על רגלם ויש להם סמך מן המדרש בא סמאל לפני המקום ברוך הוא ביום כפור ואומר לו, יש לך עם אחד בארץ דומים למלאכי השרת וכו':
13
י״דעוד טעם לענין, שאחר שהזהיר לנו הכתוב לענות נפשנו מאכילה ומשתיה, והוסיפו חז"ל רחיצה כו', כל ענין המביא לידי עינוי נפש להרבות העינוי, אם כן נראה שכל מה שיעשה האדם ביום הזה מיניה וביה כדי לענות נפשו לכפרת חטאתיו ועוונותיו, צדקה יחשב לו ויועיל מחשבתו ויצא משפטו לאור. והנוהג לעמוד כל היום אין צריך לעמוד הלילה, אלא כל זמן שעוסקים הציבור בתפלה ותחנונים, כיון שסוף סוף נדחה הלילה מעמידת כולה. אבל היום אפילו בין תפלה לתפלה ובין ענין לענין לא ישב אחר שרובו של יום וקרוב לכולו עומד על עמדו מפני שעוסק בתפלה ותחנונים יגמור כל היום בקדושתו, והיינו למי שנהג עצמו לעמוד כל היום או מי שקבל עליו כך, אבל הנוהג לעמוד בשעה שעוסקים הציבור בעניני תפלות ואחר כך ישב, הכל לפי המנהג. ואם הוא חלוש ואינו יכול לעמוד על עמדו כל היום בלי סמיכה, יסמוך עצמו לכותל או לעמוד, ואין חשש בזה:
14
ט״ואבל בשעת הוידוי, אין ראוי להטות עצמו להיותו מוסמך ונשען, אלא אדרבה טוב להיות כפוף קומה נשבר ונכנע, מטה אוזן לדברים שמוציא מפיו ויתאונן ויבכה עליהם ויבקש רחמים מבעל הרחמים אל ידינהו כאשמתו ולא יעיר כל חמתו כי עיקר היום תלוי בהכנעת לבו ורוחו בכל תפלותיו כמ"ש וישתדל להיות כל היום בב"ה ולא יצא ויכנס אלא מדוחק גדול ואפ"ה מנהג רע הוא שלא השתדל על שמירתו וכשיבא להתפלל תפלת מוסף בזמן הראוי לה קודם זמן מנחה ישתדל בה כראוי וכן כשש"צ חוזר אותה עם ודוייה וסדר עבודת היום יכוין בלבו למה שמוציא בשפתיו ויתאונן על חורבן בה"מ שגלה כבוד מישראל וחסרה עבודת אלהינו ועונותינו הטו אלה ויאמר שמם הר ציון כו' כמ"ש במחזורים ונתקן סדר עבודה בתפלת מוסף ולא בשאר תפלות מפני שעיקר עבודת היום תלוי בה ורוב הקרבנות עוד צריך שלא יתעכבו בתפלת שחרית ויגיע זמן מנחה: אחר תפלת מוסף ירבו בסליחות ותחנונים כל מקום כפי מנהגו ויאמרו קדיש תתקבל ותענו ויאמר ענין פטום הקטרת מלה במלה ואחריו קדיש דרבנן ועלינו לשבח. ואם הגיע זמן תפלת מנחה יתפללו אותה או יאמרו פיוטים ופזמונים להמשיך הזמן כפי הנראה בעיני הקהל לעשות. אחר תפלת מנחה יתפללו תפלת נעילה והיא תפלה נוספה ביום הקדוש הזה לעורר רחמים בעת נעילת שערי היכל העליון שקודם שינעלו תכנס תפלתנו ויקבלו אותה ברצון ובחבה למלאות שאלתינו לכפר ולמחול ולסלוח את כל אשר חטאנו ועוינו ופשענו וסגלנו עונות כל השנה שלא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב וימחו כענן לקיים מקרא שכתוב מחיתי כעב פשעיך וכו' ובהיות התפלה האחרונה סמוכה לגמר דין אנו שואלים בה חתימת החיים שנזכה בדיננו לפניו ולא יסגרו שערי היכלות בלתי קבלת תפלתינו והוצאת משפטנו לאור והוסיפו בה עוד מה חיינו והוא ענין להרבות הרחמים ולפייס מד"ה כי עם היות ששורת הדין נותן כי האדם החוטא אין לו תקוה לקבל תשובתו ולכפר חטאתו אחר שהכעיס אל ממ"ה הקב"ה ולכן תקנו הנוסח הזה מה אנו וגו' כלומר אע"פ שמצד המצוה לא היה הדין נותן להיות לאדם כפרה וסליחה (אפי') (אבל) מצד המצווה אחר שהוא שפל ואפל וכל מעשיו כאין ומחומר קורץ זאת ועוד שהוא ברחמיו הגדולים והעצומים תקן לנו דרכי התשובה והזהירנו בה שנשוב מעושק ידינו ונחיה ולא נמות ומצד כל אלו העניינים ראוי לקבל תשובתינו בחמלה ולחתום אותנו בספר חיים טובים. אח"כ יחזור ש"צ התפלה ויאמר ודוי באמצע ויגמור ויאמר קדיש תתקבל ותענו ויאמרו סליחות וז"פ ה' הוא האלהים וכן ויעבור וקדיש תתקבל ויתקעו סי' תשר"ת וכבר ביארנו למעלה מה ענין התקיעה הזאת ואח"כ יתפללו תפלת ערבית של חול ונהגו לברך על החדש מפני שאנו דומים למלאכים וראוים להקביל פני שכינה ולכן מתעכבים מלברך עד הלילה הזאת מן הטעם הזה ונכון הוא: אחר מוצאי יה"כ נהגו לפייס איש את חבירו ולשאל מהם מחילה מכל שגיאה ועון שעבר ביניהם. וטעם למנהג משום שאין יה"כ מכפר אלא עבירות שבין אדם למב"ה שכן כתיב לפני ה' תטהרו מה שהוא מכם לפני ה' תטהרו אבל מה שבין אדם לחבירו אינו מתכפר לו עד שירצה את חבירו: ואחר שפייסו למב"ה על עבירות שעברו לפניו בינו לבינם מפייסין כל א' לחבירו להיותם נקיים מה' ומישראל: ובלכת כל א' לביתו יבדיל על הכוס ויברך על המאור אבל לא על הבשמים ואפילו חל במוצאי שבת:
15
ט״זויסדר שולחנו ויאכל בשמחה ובטוב לבב כי שמחו אלהים בתתו לו את היום הקדוש הזה שעבר עליו ובו נמחלו עונותיו בחמלת ה' עליו ויהיה מובטח בחסדי אל שיצא משפטו לאור ומכאן ולהלאה ישמור עצמו מכל שגיאה ועון ובכל עת יהיו בגדיו לבנים:
16